פרשת במדבר

פרשת במדבר

פרשת במדבר פותחת חומש חדש וכוללת בתוכה את מפקד השבטים וסדר החנייה שלהם. תקציר מפורט בהמשך הדף.

מאמרים ודברי תורה לפרשת במדבר

סדר השבטים בפרשת במדבר - המאמר מנתח את סדר הופעת השבטים בפרשה וההבדלים בין סדר זה לבין רשימות אחרות של שנים עשר השבטים בתורה בעלי סדר שונה.

עוד על החזרות והרשימות הכפולות בפרשת במדבר לפי הפרשנים השונים

הפטרת פרשת במדבר - הסבר הפטרת הפרשה בספר הושע.

פרשת במדבר לילדים - תקציר הפרשה מעובד לילדים

דבר תורה קצר לפרשת במדבר

האם בניו של אהרון היה גם כן כהנים גדולים?

בין פרשת במדבר ליום ירושלים - מאמר אורח מאת הרב ירחם שמשוביץ

חידון לפרשת במדבר - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת במדבר.

תפזורת לפרשת במדבר

סטטיסטיקה לפרשת במדבר - נתונים סטטיסטיים על פרשת במדבר

תקציר פרשת במדבר

ניתן גם להאזין לתקציר



פרשת במדבר פותחת את החומש הרביעי, חומש השונה מאד באופיו מחומש ויקרא הקודם לו. אופי החומש הוא סיפורי-עלילתי ומתוארים בו אירועים רבים שקרו לעם ישראל, במדבר סיני. בין לבין מופיעות מספר פרשיות מצוות, שבחלקן מהוות תוספות והשלמות לנושאים שכבר עלו בחומש ויקרא וחלקן חדשות.

חומש במדבר נחלק לשני חלקים עיקריים. חלקו הראשון מתאר את האירועים שקרו בשנה הראשונה במדבר ונמשך עד חטא המרגלים בפרשת שלח והשני מתאר את האירועים שקרו בשנה האחרונה במדבר, שנת הארבעים, כחלק מההכנות לכיבוש הארץ. בסיום החומש, בני ישראל חונים בערבות מואב, מול יריחו ומוכנים לכניסה לארץ ישראל.

הנושאים העיקריים בפרשת במדבר הם מפקד השבטים וסידור בני ישראל במחנות. מסע במדבר מצריך מבנה ארגוני ברור. לא ייתכן שכל אחד ינוע כרצונו. העם מחולק לשבטיו השונים, חלוקה שהייתה כנראה בפועל גם קודם לכן, לכל שבט ממונה נשיא ומניין הגברים הכשירים לצבא נמנה ונספר.

השבט היחידי החריג הוא שבט לוי שאינו נמנה עם כל השבטים. לשבט לוי תפקידים אחרים והם אינם יוצאים בצבא ותפקידם לשמור ולעבוד במשכן. לאחר מכן ה' מצווה גם על סדרי החנייה במדבר.

אוהל מועד נמצא כמובן במרכז וסביבו הלויים. השבטים מסביב בארבע קבוצות שבכל אחת שלושה שבטים. לכל קבוצה יש שבט ממונה - יהודה, ראובן, דן, אפרים ועוד שני שבטים נלווים. כאשר מתחיל מסע וכל המחנה צריך לנוע, לכל קבוצת שבטים יש סדר ותפקיד ברור מתי הם מתחילים לסוע.

פרק ג' מתחיל בתיאור תולדות משה ואהרון אולם למעשה מתאר רק את תולדות אהרון, תולדות משפחת הכהונה. התורה מסבירה שהלווים נבחרו לעבודת המשכן במקום הבכורים (וראו מאמר לפרשת פקודי המזכיר נושא זה), אולם לא נותנת סיבה להחלפה זו. הפרשנים תולים את הסיבה בחטא העגל, בו שבט לוי לא חטא ואילו הבכורים שהיו צריכים להניא את אחיהם הצעירים יותר ולגרום להם לוותר על הרצון לעבוד את העגל, לא עשו זאת.

עכשיו גם שבט לוי נמנה למשפחותיו ולכל משפחה בשבט לוי מוגדר תפקיד משלה בעבודת המשכן. הפרשה מסתיימת בתיאור תפקידה של משפחת הקהתי, בני קהת, שעבודתם היא המסוכנת ביותר, מאחר והם נושאים את כלי המשכן ממש וצריכים בכך זהירות מרובה. ללויים מותר רק לשאת את כלי הקודש אך בלי לגעת בהם.

לפיכך הכהנים, אהרון ובניו, מצווים לסייע לבני משפחת הקהתי ולכסות את כלי המקדש ואנשי משפחת הקהתי תפקידים לשאתם מבלי לגעת בכלי הקודש עצמם.

האיסור הוא כל כך חמור שהתורה מדגישה נושא זה של איסור הנגיעה בכלי הקודש שלוש פעמים ומצווה את בני אהרון לא לזלזל באיסור זה ולא לגרום לאסונות בשבט הקהתי. ציווי זה אפקטיבי במיוחד לאהרון ובניו שחוו אסון כבד במיתת נדב ואביהוא - וראו הרחבה במאמר לפרשת אחרי מות על ההרחקה מהקודש.

מפקד בני ישראל - תחריט עץ מאת הנרי פליקס עמנואל פיליפוטו - Henri Félix Emmanuel Philippoteaux

החזרה המפתיעה בפרשת במדבר: מה מלמדות אותנו שלוש ספירות עם ישראל?

 שלוש רשימות ומהותן

בתחילת פרשת במדבר מופיעות שלוש רשימות שונות של שבטי ישראל, בראשונה מופיעים רק שמות הנשיאים ובאחרות גם מניין האנשים בכל שבט, אולם יש כאן מנייה כפולה, ובמבט ראשון נראה שיש כאן מעין פעילות חשבונאית מייגעת. 

הנה שלושת הרשימות כפי שהן מופיעות בפרק א' ובפרק ב' בספר במדבר:

1. רשימת הנשיאים (פרק א', פסוקים ה'-ט"ו): זוהי הרשימה הראשונה. עוד בטרם הציווי על הספירה, התורה מונה את שמות נשיאי השבטים שילוו את משה ואהרון במלאכת המפקד.
2. מניין האנשים בכל שבט (פרק א', פסוקים כ'-מ"ו): זוהי הספירה המפורטת של כל שבט ושבט, כמה גברים מגיל עשרים ומעלה יצאו לפקודת ה' כראויים לצאת צבא.
3. חלוקה למחנות עם נשיאים ואנשים (פרק ב'): לאחר הספירה הכללית, התורה חוזרת ומפרטת את מיקום כל שבט ביחס לאוהל מועד, מחולקת לארבעה מחנות ראשיים (מזרח, דרום, מערב, צפון), כשבכל מחנה שלושה שבטים ומוזכרים שוב נשיאי הדגלים ומניין האנשים בכל דגל ובכל מחנה.

מדוע הכפילות המרובה? 

החזרות הללו אינן מקריות, אלא טומנות בחובן מסרים  לגבי חשיבות העם, ארגונו וקדושתו. מביא מקצת דברי הפרשנים ונעיר כי עוד רבים התייחסו לשאלות אלו וביניהם הרשב"ם, הרב האברבנאל, אור החיים, הכלי יקר והרש"ר הירש, וכל אחד עוד הוסיף רעיונות משלו בנושאים אלו.

1. רש"י – חשיבות ה'ספירה' ואהבת ה':

   • "מתוך חיבתן": רש"י, בפירושו הידוע לתחילת פרשת במדבר (א, א), מסביר את עצם ריבוי הספירות (כולל הציווי בספר שמות בפרשת כי תשא)  בכך ש-"מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה". הקב"ה מביע את חיבתו לעמו ישראל על ידי כך שהוא סופר אותם שוב ושוב, כמו מלך הסופר את אבני חן שלו. כל ספירה היא ביטוי נוסף של אהבה והכרה בחשיבותו של כל פרט ופרט.
   • הכנה למעשה: רש"י גם יבאר (על במדבר ב, א) שכל רשימה משרתת מטרה שונה. הרשימה הראשונה של הנשיאים מגיעה טרם הספירה עצמה, כדי לצוות על מינויים לתפקיד חשוב זה. הספירה עצמה באה לאחר מכן, והחלוקה למחנות באה ללמד על הסדר והארגון שבאו בעקבות הספירה.

2. הרמב"ן – ארגון, כבוד ומסע במדבר:

   • "כבוד לישראל": הרמב"ן מרחיב את דברי רש"י ומוסיף ממד של כבוד. החזרות והפירוט נועדו לתת כבוד לבני ישראל. העובדה שהקב"ה עוסק בפרטנות רבה כל כך בספירתם, ארגונם ומיקומם, מראה על חשיבותם העצומה בעיניו.
   • צורך מעשי למסעות: הרמב"ן גם רואה את הכפילות כהכרחית לצורך הלוגיסטיקה של המסעות במדבר. לא מספיק לדעת כמה יש בכל שבט, אלא יש לדעת כיצד הם מאורגנים בתוך מחנות, מי נושא את דגל כל מחנה, ומהו סדר הנסיעה והחנייה. כלומר, יש כאן תיאור התפתחותי: א. מינוי מנהיגים. ב. ספירת הפרטים. ג. ארגון הפרטים ביחידות מבצעיות למסע.

3. האבן עזרא – דיוק והשלמת מידע:

   • האבן עזרא לעיתים קרובות מדגיש את הפשט ואת הדיוק הלשוני. הוא יטען (בדומה לרש"י) כי כל רשימה משלימה פרט אחר. הרשימה הראשונה היא למינוי הנשיאים, השנייה היא לצורך המפקד עצמו, והשלישית היא לצורך סידור המחנות והמסע – כלומר, כל רשימה מתמקדת בפרט אחר או בהיבט אחר של המצווה. אין כפילות מיותרת, אלא השלמה מדויקת של פרטים.

4. הנצי"ב מוולוז'ין (העמק דבר) – חינוך ומשמעת:

   • הנצי"ב מרחיב על הרמב"ן ורואה בסדר המחנות והדגלים ביטוי לחשיבות המשמעת והסדר. הפירוט הרב מלמד שגם כאשר עם ישראל נסע במדבר, בדרך נס, הוא נדרש לסדר מופתי. זהו חינוך רוחני וחברתי לכך שעם קדוש, המוקף בקדושה (אוהל מועד במרכז), צריך להתנהל בסדר מופתי, כשכל אחד יודע את מקומו ואת תפקידו. חוסר סדר מביא לידי פרצה וטומאה. לכן, הפירוט החוזר על הסדר הזה מדגיש את חשיבותו לחיים הרוחניים והחברתיים של העם.

מה מלמדות אותנו החזרות?

הכפילות ברישומים אלו מלמדת אותנו מספר עקרונות יסוד:

1. חשיבותו של כל פרט ופרט: הספירה החוזרת מדגישה שאין "המון" חסר פנים. כל אדם ואדם מישראל נספר, נזכר, וחשוב בפני עצמו בעיני הקב"ה ובעיני ההנהגה.
2. סדר וארגון כבסיס לקדושה: קדושה מחייבת סדר בדרגה גבוהה והקפדה יתירה עליו. דווקא עם קדוש, השוכן סביב המשכן, חייב בסדר מופתי וארגון קפדני. הסדר בחיים הפיזיים משקף ומאפשר את הסדר וההרמוניה בחיים הרוחניים.
3. מנהיגות אחראית: אזכור הנשיאים בכל שלבי הארגון מדגיש את תפקידם המרכזי והאחריות הכבדה המוטלת עליהם, הן בניהול העם והן בדאגה לפרט. זהו לא מינוי הנותן כבוד ויקר לבעליו אלא אחריות כבדה להיות משרת ציבור נאמן.
4. הכנה למטרה: כל רשימה משרתת מטרה שונה – מינוי מנהיגים, הכרה בגודל האוכלוסייה, והכנה מעשית למסע ולחנייה. זוהי התפתחות לוגית ורוחנית כאחד.

לסיום, פרשת במדבר, עם ריבוי הרשימות והכפילויות שלה, היא לא רק דוח סטטיסטי יבש. ניתן ללמוד מהחזרות וההקפדה  על אהבת ה' לעמו, על חשיבות המנהיגות, על הערך של סדר וארגון בחיים הרוחניים והמעשיים, ועל המטרה המשותפת של עם ישראל בדרכו אל הארץ.

לדף הראשי של פרשת במדבר

פרשת בהר בחוקותי

פרשת בהר

פרשת השבוע, פרשת בהר היא הפרשה התשיעית בחומש ויקרא ובה מצוות שונות. תקציר הפרשה לאחר המאמרים. פעמים רבות קוראים את פרשת בהר עם פרשת בחוקותי. תקציר פרשת בחוקתי מופיע בהמשך

מאמרים ודברי תורה לפרשת בהר

מיקומן של פרשת בהר בחוקותי - על פרשות בהר ובחוקותי בסיום ספר ויקרא.

ההבדל בין ספירת השנים לשמיטה ויובל לבין ספירת העומר

הפטרת פרשת בהר - עיון בהפטרת פרשת בהר בספר ירמיהו.

חישוב שמיטות ושנת היובל - סקירה קצרה של דברי הרמב"ם על שיטת חישוב השמיטה והיובלות בימינו.

דברי תורה לפרשת בהר - על ריבית והיתר עסקא,  מעט על ההבדל בין שמיטה ליובל

פרשת בהר לילדים - נושאי פרשת בהר ודבר תורה מותאם לילדים.

חידון לפרשת בהר - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת בהר.

סטטיסטיקה לפרשת בהר - נתונים סטטיסטיים שונים על פרשת בהר.

תקציר ודבר תורה לפרשת בהר

אפשר גם להאזין לתקציר בקישור הבא


פרשת בהר היא הראשונה משתי פרשות המסיימות את ספר ויקרא.

פרשת בהר מוסיפה עוד מצוות וגם מסכמת את חטיבת המצוות הגדולה של ספר ויקרא.

הפרשה פותחת בדיני מצוות השמיטה. רש"י מביא ממדרש תורת כהנים (ספרא) את השאלה המוכרת "מה ענין שמיטה להר-סיני". המשמעות המקורית של השאלה היא במה מיוחדת מצוות השמיטה שמודגש בה שהיא מסיני והרי כל המצוות ניתנו בסיני.

המשמעות המקובלת לניב זה בימינו היא מה הקשר בין שני נושאים רחוקים, אולם לא זו שאלת וכוונת המדרש. תשובת המדרש היא ללמד שכמו שמצוות זו נאמרה בפרטיה ודקדוקיה מסיני כך מצוות אחרות שבתורה אין אנו מוצאים את הפרטים (אלא הם מובאים בתורה שבעל פה), גם הם מסיני.

רש"י מרחיב את המדרש ומוסיף שמצווה של שמיטת קרקעות לא נשנתה ואינה מופיעה יותר בתורה ומזה לומדים שגם במצוות שנישנו ונתבארו על ידי משה בספר דברים, בשנת הארבעים ליציאת מצרים, כאשר בני ישראל חנו כבר בערבות מואב, פרטי המצוות הן מסיני ולא שמשה הוסיפן מדעתו.

התורה ממשיכה ומרחיבה במצוות השמיטה והיובל, שנה מיוחדת הנחגגת בכל חמישים שנה ולה הלכות מיוחדות מעבר לשנת שמיטה ובעקרן שמיטת חובות, וחזרה של קרקעות לבעליהן המקורי.

לאחר מכן התורה עוברת לעסוק בנושאי מיסחר שונים הקשורים למכירת האחוזות. לאחר שהובהר כי כל שבע שנים יש שנת שמיטה, וכי כל שבע שמיטות יש שנת יובל ועיקרן של הלכות אלו הוא לזכור (כ"ה כג): "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי-לִי הָאָרֶץ כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי", עוברת התורה לפסים המעשיים המתארים איך בכל זאת מתרחש המסחר בקרקעות: אילו קרקעות חוזרות לבעלים המקוריים ואלו נכסים לא.

להשלמת עניין הנכסים התורה חוזרת ומדגישה כי אדם אשר נאלץ למכור את עצמו לעבד, אף הוא משתחרר בשנת השמיטה והיובל, ואת האיסור לרדות בו עבודת פרך, אלא למעשה להתייחס אליו בצורה דומה לשכיר. בדומה לקרקעות ולארץ (שכולה מאת ה'), חותמת פרשיית היחס לעבדים בפסוק (כ"ה נה): "כִּי-לִי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה'אֱלֹקיכֶם". עובדה זו שבה כולנו למעשה עבדים היא האוסרת על אדם להרגיש הרגשת עליונות על אדם אחר.

שני הפסוקים האחרונים בפרשה חוזרים על אזהרות שכבר נשנו בעבר, איסור עבודה זרה ומצוות שמירת השבת. איסור עבודה זרה חוזר פעמים רבות בצמידות לעניינים הקשורים לארץ ישראל.

במדבר בני ישראל אינם חשופים לעבודה זרה כלל, לפחות עד הגעתם לאזורים המיושבים, אולם בכניסה לארץ ישראל, יהיה קל להתפתות אחרי עמי כנען. אזהרה נגד עבודה זרה והדגשה שוב של שמירת השבת (פסוק שכבר הופיע במדויק בפרשת קדושים), באים לחדד את המאפיינים היחודיים של עם ישראל.

הכרזה על שנת היובל - Paul Hardy

פרשת בחוקותי

פרשת בחוקותי היא הפרשה העשירית והאחרונה בחומש ויקרא וכוללת בתוכה את פרשת התוכחה הראשונה בתורה וכמה דינים נוספים. פירוט מלא בתקציר הפרשה לאחר המאמרים.

מאמרים ודברי תורה לפרשת בחוקותי

פרשת בחוקותי וסיום החומש - המאמר עוסק בסדר הפרשיות בפרשת בחוקותי ובסיומו של חומש ויקרא כולו.

פרשת ההפלאה - המאמר דן בפרק האחרון בפרשת ויקרא, העוסק בדיני נדרים ובמיקומו בסוף החומש לפי שיטת הרש"ר הירש ומהווה הרחבה למאמר הקודם.

דברי תורה קצרים לפרשת בחוקותי

הפטרת פרשת בחוקותי - עיון בהפטרת פרשת בחוקותי בספר ירמיהו

חידון לפרשת בחוקותי - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת בחוקותי

פרשת בחוקותי לילדים

תפזורת לפרשת בחוקותי

סטטיסטיקה לפרשת בחוקותי - נתונים סטטיסטיים על פרשת בחוקותי

תקציר פרשת בחוקותי

ניתן להאזין לתקציר כאן


פרשת בחוקותי היא הפרשה החותמת את חומש ויקרא. לאחר סיום הצגת חטיבת המצוות הגדולה  שבחומש, התורה מציגה בפנינו את נושא השכר והעונש והבחירה החופשית. התורה מציגה מה יקרה כאשר עם ישראל ילך בחוקות ה', וחלילה מה יקרה כאשר עם ישראל יפר את חוקות ה'. הפרשה מכונה בכינוי פרשת התוכחה, אולם מניסוח הפסוקים יש בה בעיקר מידה כנגד מידה, גם על הטובה וגם על הרעה, כולם נובעים ממעשיו של עם ישראל. התורה פותחת בתיאור הטובה שתצמח מהליכה בדרך ה'. רק לאחר מכן התורה עוברת להצגה של הצרות שיקרו כתוצאה מאי-הליכה בדרך זו.

הצגה זו אין בה משום איום, אלא הצגת שתי אפשרויות ונתינת אפשרות הבחירה החופשית בידי כל אחד. הצרות המתוארת בפרשה יבואו אחת אחרי השנייה כאשר בכל פעם עם ישראל ממשיך במעשיו הרעים ולא חוזר בתשובה והתוצאה נהיית כל הזמן חמורה יותר. ניתן לראות בזאת עונש, אולם ראייה אחרת רואה בצרות אלו תוצאה של עזיבת דרך ה'. מאחר וכל עצם קיומו של עם ישראל הוא אינו טבעי, כאז כן היום, והוא עדיין עם קטן מאד, הרי שייחודו הוא בשמירת דרך ה'. אי קיום דרך זו, מוביל לצרות המתוארות בפרשה, לא כעונש אלא כמהלך טבעי.

ישנן בתורה שתי פרשות מעין אלו. פרשת בחוקותי ופרשה שנייה קשה אף יותר בפרשת כי-תבוא (החותמת את חטיבת המצוות הגדולה שבספר דברים). חז"ל ראו בפרשות אלו תיאורים לחורבן בית ראשון - בפרשתנו, פרשת בחוקותי, ולחורבן בית שני - בפרשת כי-תבוא (ואלו הרוצים לראות בפרשות אלו סימנים לימינו אנו עושים זאת על אחריותם הם). פרשת התוכחה הקשה בפרשתנו מסתיימת במספר פסוקי נחמה:

"וְאַף גַּם-זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא-מְאַסְתִּים וְלֹא-גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקיהֶם: וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי-אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה'"

ללמדנו שלמרות כל הצרות, הברית עם ה' קיימת ועומדת ואינה מבוטלת. למרות פסוקי נחמה אלו,לאחר פרשה זו וכדי לא לסיים את קריאת החומש בצורה שלילית, התורה חוזרת ומוסיפה דינים הדומים במהותם לדיני פרשת בהר, פרשת ערכין, נדרים, הקדשות של שדות ובקר, ובכורות. בכל הדינים האלו יש צורך להעריך (לשום) שווי של אדם, בע"ח, נכס או חפץ. תפקיד זה של שמאות מוטל גם הוא על הכהנים ומהווה חלק מסמכותם. בסיום כל הפרשה מופיעה שוב הסיומת החגיגית:
"אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-משֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי"

אלומות חיטה עם קוצר - ואן גוך - מוזיאון טולדו לאומנות 1888. נושא זה של שדות חיטה או ערימות חיטה בקציר, מופיע עשרות פעמים ביצירותיו של ואן גוך.

חזק חזק ונתחזק

ספירת השנים מול ספירת העומר

מדוע ספירת היובל נמסרה לבית דין ולא לכל אדם כיחיד?

שתי מצוות עשה מרכזיות בתורה כוללות פעולה של ספירה: ספירת העומר שאנו מצווים לספור ימים ושבועות מפסח ועד שבועות, וספירת השנים לקראת שנת היובל, שבה אנו מצווים לספור שבע שמיטות שהן ארבעים ותשע שנים, ולקדש את שנת החמישים. בעוד שמצוות ספירת העומר מוטלת על כל יחיד ויחיד מישראל, הרי שמצוות ספירת שנות היובל נמסרה על פי ההלכה לבית הדין הגדול. הדבר מעורר שאלה מתבקשת: מדוע נבדלות שתי הספירות הללו זו מזו מבחינת חובת המצווה, ומדוע ספירת היובל אינה חובה המוטלת על כל אדם פרטי?

ראשונים ואחרונים דנו בשאלה זו, ומדבריהם עולים מספר טעמים המסבירים את ההבדל המהותי בין שתי הספירות ואת חלוקת האחריות בביצוען.

שיטת הרמב"ם ומקור הדין בספרא:

הרמב"ם בספר המצוות (עשה ק"מ) מונה את מצוות ספירת שנות השמיטה והיובל כמצוות עשה, ומפרש: "והמצוה זו, כלומר ספירת שני שמיטה – היא מסורה לבית דין, כלומר סנהדרין גדולה, כי הם הם שימנו שנה שנה מן החמישים שנה, כמו שימנה כל איש ואיש ממנו ימי העומר... והוא שנמנה את השנים בפני עצמן ונמנה גם את השמיטין עמהן".

מקור דברי הרמב"ם, וכך עולה גם מדברי ראשונים נוספים, הוא מדברי הספרא בפרשת בהר (פרשתא ב, א) על הפסוק "וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים". הספרא לומדת מכפילות הלשון בפסוק שיש לספור את השנים בפני עצמן ואת השמיטות בפני עצמן. אופן ספירה זה, הכולל מעקב מדויק אחר מחזורי השנים והשמיטות, נמסר לבית הדין האחראי על קביעת הזמנים ועל ניהול הסדרים הציבוריים של שמיטה ויובל.

ההבדל המהותי בין ספירת העומר לספירת היובל:

ההבחנה המרכזית שעולה מדברי הפרשנים נוגעת למהותה ותכליתה של כל ספירה:

1. ספירת העומר – ספירה אישית רוחנית: ספירת העומר מבטאת תהליך של הכנה רוחנית ועלייה ממ"ט שערי טומאה של מצרים לקראת קבלת התורה בחג השבועות. זוהי ספירה פרטית, אישית, שבה כל אדם מישראל עובד על מידותיו ומתקדש לקראת המפגש עם ה'. לכן, החובה לספור מוטלת על כל יחיד, שכן העבודה הרוחנית היא אישית.

2. ספירת היובל – ספירה לאומית תלויה בארץ ובציבור: לעומת זאת, מצוות היובל קשורה באופן הדוק לארץ ישראל ונוגעת לסדרים חברתיים וכלכליים רחבי היקף: שחרור עבדים, השבת קרקעות לבעליהן המקוריים ושביתת הארץ מעבודה. מצוות אלו, שהן מסימני הגאולה וקדושת הארץ, אינן יכולות להתקיים באופן פרטי, אלא דורשות הסדרה והכרה ציבורית. שנת היובל עצמה, והדינים הנוהגים בה, תלויים בקיומו של בית דין הסופר ומקדש אותה. יתרה מכך, קיום מצוות היובל בשלמותו תלוי בכך ש"כל יושביה עליה" – שכל שבטי ישראל יושבים על אדמתם. עובדה זו מדגישה את האופי הלאומי והציבורי של מצוות היובל, ולכן טבעי שאחריות הספירה והקביעה של שנת היובל תהיה נתונה בידי הגוף המייצג את כלל ישראל – בית הדין הגדול.

ספירה כקביעת זמן ציבורית:

בדומה למצוות קידוש החודש ועיבור השנה, שאף הן נמסרו לבית הדין בשל היותן קביעות זמנים המשפיעות על כלל הציבור (קביעת ראשי חודשים וימים טובים), כך גם ספירת השנים לקראת היובל, שהיא קביעת מחזוריות זמן המשפיעה על דיני קרקעות, עבדים ושאר סדרי החיים הציבוריים בארץ, נמסרה לבית הדין. בית הדין, בספירתו ובקידושו את שנת החמישים, מעניק תוקף הלכתי לשנת היובל ולכל הדינים התלויים בה.

האם בית דין היה מברך על ספירת היובל?

ישנה מחלוקת בין הראשונים האם בית הדין היה מברך על ספירת היובל. התוספות (מנחות סה ע"ב ד"ה וספרתם לכם) מעלים אפשרות שבית הדין היה סופר ומברך כמו בספירת העומר. לעומת זאת, הרמב"ן (ויקרא כג, טו) מסתפק בדבר. גם אם נאמר שהייתה ברכה, הרי היא הייתה ברכת בית הדין המייצג את הציבור, ולא ברכה אישית של כל יחיד.

סיכום:

ההבדל בין ספירת העומר לספירת היובל, והסיבה לכך שספירת היובל נמסרה לבית דין ולא לכל יחיד, נעוץ בטבען השונה של המצוות. ספירת העומר היא מצווה אישית של התעלות רוחנית, ואילו ספירת היובל היא מצווה לאומית התלויה בארץ ומשפיעה על סדרי חיים ציבוריים, ולכן מסורת קביעתה ואחריותה לבית הדין המייצג את כלל ישראל. רק כאשר כלל ישראל יושב על אדמתו בשלמותו, יכולה מצוות היובל, על כלל דיניה וסדריה, לבוא לידי ביטוי מלא, ועם קיומה המלא תתחדש גם ספירת היובל על ידי בית הדין, לסימן גאולה ושחרור.

לדף הראשי לפרשת בהר

פרשת אמור

פרשת השבוע, פרשת אמור היא הפרשה השמינית בספר ויקרא ועיקרה מצוות המוטלות על הכהנים וענייני המועדות השונים. תקציר מפורט של הפרשה מופיע בהמשך העמוד.

מאמרים ודברי תורה לפרשת אמור

הדלקת הנרות - המאמר עוסק בשתי ההופעות בתורה של פרשת ציווי ההדלקה, בפרשות תצווה ואמור ובהבדלים ובחידושים ביניהן.

עוד טעמים על כפילת פרשת הנרות ולחם הפנים

הפטרת פרשת אמור - עיון בהפטרת פרשת אמור בספר יחזקאל.

מדוע לא מוזכר חג השבועות בפרשת המועדות - מאמר אורח מאת הרב ירֹחם שמשוביץ.

עניני פרשת אמור לילדים - פירוט העניינים העיקריים בפרשת אמור וכן דבר תורה קצר המתאים במיוחד לילדים.

דברי תורה לפרשת אמור - על קביעת המועדות ומה באה המילה "אך" למעט ביום הכיפורים?

חידון לפרשת אמור - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת אמור.

המצוות בפרשת אמור - המאמר עוסק במצוות השונות בספר ויקרא בכלל ובפרשת אמור בפרט ובעיקר במצוות מתנות עניים החוזרת ונשנית שוב ובמיקום מוזר בתוך פרשיית המועדות.

סטטיסטיקה לפרשת אמור - נתונים סטטיסטיים על פרשת אמור.

סיכום פרשת אמור

ניתן גם להאזין לתקציר

פרשת אמור פותחת בציווים נוספים לכוהנים.

כפי שראינו בפרשת אחרי מות, אחרי שדיני הטומאה והטהרה נישנו לעם ישראל עוברים לדון בעניינים נוספים הקשורים לכוהנים, גם ענייני הקדושה הכלליים לכל עם ישראל נאמרו כבר בפרשת קדושים ושני הפרקים הראשונים בפרשה כוללים עניינים נוספים לכוהנים בלבד.

הכוהנים בגלל מעמדם ועבודתם בבית המקדש מחויבים יותר לדיני הקדושה, גם בחיי האישות - איסור על כהן לשאת אשה גרושה, ולכהן גדול אף אשה אלמנה, וגם בחיי היום יום - שמירה מיוחדת בטהרה ולא לטמא את הקודשים, וגם בעבודת בית המקדש - להקפיד ולראות את הקורבנות המובאים שאין בהם פגמים.

הדין הבא לאחר מכן הוא כללי בדיני הקורבנות. אין להקריב קורבן שגילו מתחת לשמונה ימים וכמו כן אין להקריב שור ואת בנו ביום אחד. להלכה זו חשיבות מעשית ובפרט בתקופת הרגלים שהקורבנות מרובים ועל מוכרי הבהמות לקורבנות להיזהר במיוחד.

פרק כ"ג, ליבה של פרשת אמור הוא פרשיית המועדות, פרשייה הנקראת בא' חול המועד פסח ובחג הסוכות.

פרשייה זו מפרטת את כל המועדות החל מפסח ועד לסוכות בעיקר פרטיהם: קורבן פסח, אכילת מצות, ספירת העומר, תקיעת שופר, צום יום כיפור, סוכה וארבעת המינים - כל המצוות האלו מופיעות בפרשייה.

בקריאת הפרשייה כדאי לשים לב לתחילתה העוסקת בשבת ולסיום הכפול של חג הסוכות שלאחר שנראה שהפרשייה מסתיימת היא ממשיכה וחוזרת על חג הסוכות תוך אזכור עניינים נוספים בו.  על נושאים אלו נאמרו מאמרים רבים וניתן למוצאם ברשת (הנה לדוגמה מאמר של הרב אלחנן סמט בנושא).

סיום פרשת אמור מתאר נושאים נוספים בעבודת המשכן: הדלקת המנורה, ולחם הפנים.

הפרשה מסתיימת בסיפור מעשה, חריג מספר ויקרא (הכולל בעיקר מצוות) אודות איש שהוא בן אשה ישראלית ואביו מצרי המקלל את ה'. שם האיש אינו מוזכר, אולם שם אמו ושבטה מוזכרים בתורה לדראון עולם. דינו של האיש חמור ונגזר למיתה בסקילה. לעיון נוסף בפרשת המקלל עיינו במאמרים של הרב אמנון בזק והרב מאיר שפיגלמן.

הבאת ביכורים

היחס לבעלי מומים

הוראת התורה כי כוהנים בעלי מומים פסולים לעבודה, קשה וצורמת לקורא בן ימינו. מה אשמים הכוהנים במום שיש בהם ומדוע מום זה פוסל אותם ולמה בכלל יש הפלייה? מספר רבנים מארגון צוהר, ענו על שאלות אלו בעלון השבועי של הארגון.

הרב רונן לוביץ' קובע שמעבודת בית המקדש אין להסיק על מציאות אחרת. בית המקדש דרש גם הידור חיצוני כארמון מלך (וגם הידור פנימי ולכן גם כוהנים עם מומים בלתי נראים פסולים).  התורה מחייבת יחס מכבד לבעלי מוגבלויות למשל בפסוק: "לא תקלל חרש ולפני עיור לא תתן מכשול".

הרב שי פירון מציע כי פסילת הכוהנים אינה מחמת המום, אלא מחמת החברה שאינה מסוגלת לקבל מום זה. כאשר מצב החברה ישתפר (כפי שקורה בימינו בהם יש הקפדה רבה על שילוב נכים ובעלי מוגבלויות, הבנה שלא הייתה בעבר), והחברה תהיה מסוגלת לקבל גם בעלי מומים הרי גם ההלכה תשתנה.

שני הרבנים מביאים גם שינוי בהלכה, שכהן בעל מום רשאי לעלות לדוכן ולברך את הקהל. השינוי ההלכתי מקורו ביכולת של החברה לקבל את הנכה לתוכה כאדם שווה.

טעמי הכפילות בציווי העלאת הנרות ולחם הפנים - דבר תורה לפשרת אמור

 

דבר תורה לפרשת אמור: טעמי כפילות הציווי על הנרות ולחם הפנים

לאחר פרשיית המועדות בפרשת אמור בהם הופיעו פרטים רבים חדשים שלא היו ידועים קודם לכן, פתיחת פרק כ"ד, מעוררת תמיהה ראשונית אצל הקורא: התורה שבה ומפרטת את הציוויים הנוגעים להדלקת נרות המנורה ועריכת לחם הפנים על השולחן. לכאורה, ציוויים אלו כבר ניתנו בפרשות קודמות – בפרשת תצווה (שמות כז, כ-כא) ובפרשת כי תשא (שמות ל, ז-יז) לגבי המנורה, ובפרשת תצווה (שמות כה, כג-ל) לגבי השולחן ולחם הפנים. מדוע אפוא חוזרת התורה על ציוויים אלו בתחילת פרק כד?

הפרשנים פרשנינו הקלאסיים עמדו על כפילות זו והציעו לה מספר טעמים, כל אחד על פי דרכו והנה סיכום קצר של דבריהם:

רש"י בפירושו לפסוק ב' מציין כי הציווי בפרשת תצווה נאמר למשה רבינו כחלק מסדרת הציוויים על מלאכת המשכן, ללמד על הצורך במנורה. אולם הציווי המופיע כאן, בפרשת אמור, הוא הציווי המעשי לבני ישראל לדורות, "צו את בני ישראל", להביא את השמן למאור ולהעלות נר תמיד. כלומר, ההבדל הוא בין ציווי כללי הנוגע לבניית המשכן וכליו, לבין ציווי פרטני המוטל על בני ישראל לאורך הדורות לדאוג לקיום מצוות התמידין בבית המקדש. הרש"י מדגיש שהציווי בפרשת תצווה נאמר למשה בלשון עתיד ("ואתה תצווה"), ואילו כאן הוא ציווי בהווה ("צו").

הרמב"ן, לעומת זאת, חולק על פירוש רש"י בנוגע לפרשת תצווה, ומעיר כי כבר נאמר בסוף ספר שמות (מ, כה) שמשה הדליק את הנרות "כאשר צוה ה' את משה", מכאן שהמצווה והמעשה כבר נעשו. הרמב"ן מציע כמה אפשרויות לטעם הכפילות כאן. אפשרות אחת היא שגם אם הציווי הראשוני ניתן, ייתכן שנגמר השמן והיה צורך לצוות שוב להביא שמן חדש. אפשרות נוספת שהרמב"ן מעלה היא ללמד שגם בהיעדר המנורה עצמה (למשל אם נשברה), אין להדליק נרות בלא מנורה כשרה. על כן, הציווי כאן בא להדגיש את חשיבות קיום המצווה דווקא על המנורה הטהורה.

בנוגע ללחם הפנים, רש"י (בפירושו לפסוק ה') מבאר שהציווי כאן הוא הציווי המעשי על בני ישראל לאפות את הלחמים ולהביאם לכהנים, בעוד שבפרשת תצווה דובר על בניית השולחן שעליו יונח הלחם. בדומה לנרות, גם כאן יש הבדל בין הציווי על הכלי לבין הציווי על המצווה המתקיימת באמצעות הכלי.

הספורנו על פסוק ג' מבאר שהסיבה שהתורה מציינת במפורש ש"יערוך אותו אהרן", אף על פי שלדורות הדלקת הנרות וקטורת הסמים כשרה גם בכהן הדיוט, היא משום שבימי המדבר, שהשכינה שרתה באופן גלוי על המשכן ("כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו"), היה ראוי שדווקא הכהן הגדול, אהרן, יבצע את המעשים הפנימיים הללו, בדומה לעבודת יום הכיפורים הנעשית על ידו בלבד. בכך מדגיש הספורנו את המעלה והחשיבות המיוחדת של עבודות אלו בימי הילוך בני ישראל במדבר.

חיבור אפשרי בין פרשת הנרות ולחם הפנים לבין ההמשך הפחות נעים של הפרק, העוסק בדיני ממונות ודיני נפשות ובפרט במקרה המקלל, ניתן למצוא בכלי יקר. הוא מקשר את פרשת הנרות ולחם הפנים, המבטאות את האור הרוחני והשפע הגשמי שישראל זוכים להם בזכות עבודת המשכן, לבין החטא של המקלל. השפע והקדושה השורים בישראל הם המאפשרים את קיום התורה ומצוותיה, וסטייה מהן עלולה להביא לידי עונש. הכפילות בציוויים אלו בתחילת הפרק, לפני סיפור המקלל, יכולה להדגיש את גודל המעלה הרוחנית והגשמית שהייתה לישראל, ועד כמה חמור הוא החטא הפוגע בקדושה זו.

לסיכום, פרשנינו הקלאסיים מציעים מגוון טעמים לכפילות הציווי על הנרות ולחם הפנים בפרשת אמור. בין ההסברים: הבחנה בין ציווי כללי לציווי מעשי לדורות, הדגשת חשיבות הכלי המקודש (המנורה והשולחן), והדגשת מעלת הכהן הגדול בעבודות אלו בימי המדבר. כפילות זו, המופיעה לפני פרשיות העוסקות בדיני עונשין, יכולה גם לשמש הקדמה המבליטה את גודל השפע והקדושה שישראל נהנים מהם בזכות קיום המצוות, ומכאן את החומרה שבחטא הפוגע בקשר מיוחד זה.

יהי רצון שנזכה להבין את מעלת המצוות הללו ולקיים אותן בשלמות, ולהמשיך לראות את אור המנורה ושפע לחם הפנים שורים בתוכנו. שבת שלום.

לדף הראשי של פרשות אמור

פרשת אחרי מות (וקדושים)

פרשת אחרי מות היא הפרשה השישית בספר ויקרא ומתארת את עבודת המקדש ביום הכיפורים ודינים נוספים שונים. בשנים רבות קוראים גם את פרשת קדושים יחד עם פרשת אחרי מות, וענייניה מופיעים בהמשך.

מאמרים לפרשת אחרי מות

אחרי מות וההתרחקות מהקודש - התורה מזכירה בפרשת אחרי מות את שני בני אהרון. במאמר ננסה להבין את מהות הקשר בין הדברים ולמה צריך את כל האזהרות על התרחקות מהקודש.

חידון לפרשת אחרי מות - חידות ציורים וחידות מילוליות על פרשת אחרי מות.

דברי תורה לפרשת אחרי מות

הפטרת פרשת אחרי מות - עיון בהפטרת פרשת אחרי מות, הפטרה נדירה במיוחד.

אחרי מות קדושים - עיונים במצות העריות בפרשות אחרי מות וקדושים והסבר מדוע מכונה ספר ויקרא "תורת כהנים".

סטטיסטיקה לפרשת אחרי מות - נתונים סטטיסטיים לפרשת אחרי מות ובפרט מה הופך את הפטרת הפרשה לנדירה ביותר.

תקציר הפרשה

 פרשת אחרי מות עוסקת בתחילתה בדיני יום הכיפורים. לאחר מות בני אהרון, ה' מצווה את משה להזהיר את אהרון לא לבא אל הקודש (מקום ארון הברית) בכל עת אלא בטקס מיוחד. הטקס המפורט הוא הטקס המתבצע בבית המקדש ביום הכיפורים ולו פרטים רבים.

בסיום פרשיה זו מבואר שאכן טקס זה יש לבצע פעם אחת בשנה ודווקא בעשירי לחודש השביעי. את הסיבות לתאריך זה התורה לא מפרטת כאן ועלינו לנסות למוצאם במקומות אחרים. חשבון שאותו מביא כבר רש"י מראה שיום זה היה היום בו משה רבנו ירד מהר סיני עם לוחות האבן השניים. פרשיה ראשונה זו נקראת ביום הכיפורים בתפילת שחרית.

לאחר תיאור טקס זה התורה עוברת לצוות על עניינים הקשורים לקורבנות.

התורה מצווה על כל איש הרוצה לאכול בשר להביא אותו כקורבן זבח. בקורבן זה התורה מבטאת מגבלה מסוימת על אכילת בשר (מגבלה שהוסרה עם הכניסה לארץ) הדורשת מכל בשר להיות חלק מקורבן.

בנוסף חוזרת התורה על האיסורים החמורים באכילת דם. לסיום הפרשה התורה מצווה להיזהר מאד בדיני עריות. התורה מגדירה מעשים אלו כמעשי ארץ מצרים. קשרי נישואים בין אחים ואחיות היו מקובלים בשושלות הפרעוניות), וכמעשי ארץ כנען ואוסרת עליהם לחלוטין. גם פרשיה זו נקראת ביום הכיפורים בתפילת מנחה.

שילוח השעיר ביום הכיפורים ויליאם ג'יימס וב Webb סוף המאה ה-19

פרשת קדושים

פרשת השבוע, פרשת קדושים היא הפרשה השביעית בספר ויקרא והיא מכילה דינים שונים הקשורים לקדושת עם ישראל ובפרט חזרה על דיני העריות שנאמרו גם בפרשת אחרי מות.

מאמרים ודברי תורה לפרשת קדושים

אוב וידעוני - איסור הפנייה לאבות וידעונים נזכר מספר פעמים בפרשה. המאמר יסביר את עניין האוב והידעוני באמצעות המפרשים ועיון בסיפור שאול ובעלת האוב המופיע בספר שמואל.

נקמה - לא תיקום מצווה התורה. איך התורה מצמצמת ומונעת את רגש הנקמה, אחד הרגשות החזקים ביותר.

ואהבת לרעך כמוך - מעשים ולא רק רגשות - מאמר אורח מאת הרב ירֹחם שמשוביץ.

הפטרת פרשת קדושים - עיון בהפטרות השונות לפרשת קדושים לפי מנהגי העדות.

פרשת אחרי מות-קדושים - הקדושה והטהרה בספר ויקרא

דבר תורה לפרשת קדושים - מה משמעות הציווי להיות קדושים?

חידון לפרשת קדושים - חידון פרשת השבוע לפרשת קדושים. חידות ציורים וחידות מילוליות.

סטטיסטיקה לפרשת קדושים - נתונים סטטיסטיים על פרשת קדושים

תקציר פרשת קדושים

אפשר גם להאזין לתקציר!


פרשת קדושים כוללת נושאים רבים ומגוונים. הפרשה קצרה מאד 64 פסוקים בסך הכל אולם כוללת בתוכה לא פחות מ-51 מצוות שונות.

עניניי הפרשה כשם הפרשה - מצוות שונות בכל תחומי החיים הגורמים לעם ישראל להיות עם קדוש. אין אלו רק מצוות בין אדם לה' כמו הימנעות מעבודה זרה, אלא גם מצוות רבות בין אדם לחברו. הדרישה להיות קדושים היא בכך שה' הוא קדוש ועלינו לנסות להידמות לה'.

הציווי הראשון בפרשה, למעט הציווי הכללי - קדושים תהיו, הוא על מצוות מורא אב ואם השונה במעט ממצוות כיבוד אב ואם ומיד לאחריה ציווי על שמירת השבת.

אחרי שתי מצוות אלו מופיעה אזהרה על עבודה זרה. המצוות מזכירות את המצוות בעשרת הדברות.

מכאן והלאה כמעט כל פסוק מהווה מצווה בפני עצמה: מצוות מתנות לעניים, איסור גניבה, שקר ושבועת שווא. איסור הלנת שכר שכיר. דרישה למשפט צדק. איסור רכילות, איסור נקימה וגם הציווי הידוע "ואהבת לרעך כמוך". איסור כלאים בבהמות ובבגדים, דיני עורלה בפירות העצים (פירות שגדלו על עצים שגילם מתחת לשלוש שנים) ועוד.

בפרק השני של הפרשה פרק כ', חוזרים ונשנים איסורי העריות שכבר הופיעו בפרשת אחרי מות, אולם בצורה ובדגשים שונים וראו במאמר לעיל על ההבדל בין שתי ההופעות של פרשת העריות.

כדאי לנסות לחלק את הפרשה לחלקים. שימו לב למילים החוזרות על עצמן פעמים רבות "אני ה' אלוקיכם" צירוף זה חוזר מספר פעמים ומחלק את הפרשה לחלקים (שונים בארכם מפסוק אחד ועד כמה פסוקים). לפעמים בתוך חטיבה כזו יש חלוקת משנה נוספת לפסוקים המסתיימים בצירוף "אני ה'".

בסופו של דבר התורה מדגישה לנו כי כל המצוות מקורן וסיבתן היא מה' ומהרצון להידמות לה'. דבר זה נכון גם למצוות הגיוניות אותן אנו מבינים בשכלינו כדוגמת האיסור לגנוב ולמצוות אותן אין אנו מבינים כדוגמת איסור כלאים.

המלקטות (רות?) - ז'אן פרנסואה מילה 1857, מוזיאון דה-אורסיי, פריס

פרשת תזריע ומצורע

פרשת תזריע

פרשת תזריע היא הפרשה הרביעית בספר ויקרא ורובה עוסק בדיני טומאה, טהרה ונגע הצרעת. תקציר מפורט לאחר מאמרי הפרשה. לעתים רבות קוראים את הפרשה עם פרשת מצורע. ענייני פרשת מצורע מופיעים בהמשך. 

מאמרים לפרשת תזריע

ברית מילה והבחנה בין סוגי הטומאות - המאמר עוסק בטומאות השונות ובהבדלים ביניהם

טומאת אשה יולדת - מדוע אשה יולדת נטמאת ומודע משך הזמן בטומאה אורך יותר לאחר לידת בת.

סיכום דברי הרש"ר הירש בענייני הצרעת

הצרעת בתנ"ך - הופעתה של הצרעת לאורך התנ"ך והאישים שלקו בה.

דברי תורה לפרשת תזריע - מדוע אישה יולדת מביאה קורבן חטאת? וסקירת ההופעות של מחלת הצרעת בתנ"ך.

הפטרת פרשת תזריע - עיון בהפטרת פרשת תזריע בספר מלכים - סיפור אלישע ונעמן.

תקציר פרשת תזריע - תקציר פרשת תזריע למבוגרים ולילדים

חידון לפרשת תזריע חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת תזריע

תפזורת לפרשת תזריע

סטטיסטיקה לפרשת תזריע - נתונים סטטיסטיים על פרשת תזריע

תקציר פרשת תזריע

פרשת תזריע ממשיכה לעסוק בענייני טומאה וטהרה שהתורה החלה לעסוק בהם בפרשת שמיני. הפרשה פותחת בדיני היולדת. אמנם לידה היא כוח החיים והנולד הוא תמיד טהור, אולם היולדת בלידתה נטמאת וצריכה להמתין עד שתוכל לבוא שוב אל המקדש.

בבואה אל המקדש עליה להביא קורבן עולה וקורבן חטאת. בפסוק אחד בפרשה, וכמעין בדרך אגב, מזכירה התורה את מצוות ברית המילה, אחת המצוות היסודיות ביותר ביהדות.

לאחר מכן עוברת התורה לדון בדיני הצרעת השונים. הצרעת, נגע עור, באה על חטאים מסוימים ובפרט על לשון הרע וגאווה. הצרעת המקראית, כמו רוב רובן של מחלות העור אינה מדבקת אולם היא אינה מחלת עור רגילה ולא כל נגע בעור הוא צרעת. מי שמחליט האם נגע מסוים הוא צרעת הוא הכהן והתורה מפרטת מספר קריטריונים (התנאים קשים מאד להבנה וכנראה תורת הנגעים היא אחת מהתורות שעברו בע"פ במשפחת הכהונה).

צרעת יכולה להיות לא רק באדם אלא גם בבגדים. זהו שלב נוסף, אדם שיש בו צרעת ולא תיקן את מעשיו, בסופו של דבר גם בגדיו מקבלים צרעת ועתה קשה לו יותר להסתיר את מצבו (במקרה הקשה ביותר הנידון בפרשת מצורע, צרעת יכולה להופיע אף בקירות הבית), בגדים שאינם נרפאים מהצרעת יש לשרוף וכך גם נגרם נזק כספי כלשהו לחולה.

המשך דיני המצורע, כיצד הוא נטהר וצרעת הבתים נידונים בפרשת מצורע. 

פרשת מצורע 

פרשת מצורע היא הפרשה החמישית בחומש ויקרא. הפרשה ממשיכה את דיני המצורע מפרשת תזריע ועוסקת בדרכי טהרתו וכן בצרעת הבתים.

מאמרים לפרשת מצורע

מחלת הצרעת המקראית - המאמר מפרט את כל מקרי הצרעת המתוארים בתורה ואת האישים שלקו בה.

נגע הצרעת ודרכי התשובה - מאמר מאת הרב ירוחם שמשוביץ

הפטרת פרשת מצורע - עיון בפרשת ארבעת המצורעים בספר מלכים

תקציר פרשת מצורע - תקציר פשוט של עניני פרשת מצורע

צרעת ואנטישמיות - המאמר מביא את דבריו של הרש"ר הירש כנגד טענות אנטישמיות הקושרות בין הצרעת ליהודים ובנוסף מביא את סיפור ביקור המצורעים של ר' אריה לוין.

דבר תורה לפרשת מצורע של יואב - סקירת מקרי הצרעת בתנ"ך

חידון לפרשת מצורע - חידות ציורים וחידות מילוליות על פרשת מצורע

סטטיסטיקה לפרשת מצורע - נתונים סטטיסטיים שונים על פרשת מצורע

תקציר הפרשה

אפשר להאזין לתקציר בסרטון הבא:

פרשת מצורע ממשיכה את נושא הצרעת מפרשת תזריע הקודמת לה.

תחילת הפרשה עוסקת בדיני טהרת המצורע. לאחר שהצרעת נרפאה והכהן ראה את המצורע ואת הנגע והכריז שהנגע טהור, המצורע צריך לעבור תהליך שלם על מנת שחזרתו לחברה תתאפשר. התהליך כולל גם גילוח כל השער ודומה במידת מה לקורבן היולדת. נראה שתהליך טהרת המצורע הוא מעין לידה מחדש שהרי המצורע חשוב כמת.

המשך הפרק עוסק בנושא של צרעת הבתים. אותם נגעים שהופיעו בעור ובבגד יכולים להופיע גם בקירות הבית. אבנים נגועות יש להחליף באבנים אחרות, ולעיתים יש צורך להרוס את כל הבית. הפרשנים מפרשים את צרעת הבתים בשני אופנים לחיוב ולשלילה. באופן החיובי, עם הכניסה לארץ, צרעת בבתים תסמן מקומות בקירות בהם החביאו הכנענים אוצרות, ונתיצת האבנים תוביל לגילויים.

באופן השלילי, צרעת בתים באה כנגד צרות עין. אדם מבקש חפץ מחברו ונענה בשלילה שאין לו את החפץ להשאיל. לאחר שהצרעת פושטת בבית ובטרם הכהן יטמא את הבית, יש להוציא את כל החפצים החוצה על מנת שלא יטמאו. והנה כל המבקשים מאותו אדם חפצים בהשאלה יראו שלאותו אדם יש את החפצים ואבוי לבושה.

לאחר סיום פרשת הנגעים התורה עוסקת במספר טומאות נוספות הנובעות מהגוף. טומאות חריגות של זב וזבה וטומאות טבעיות הנגרמות מאורח החיים הרגיל. הטומאה אינה תמיד שלילית, אלא נובעת ממצבים מסוימים באורח חיים תקין לחלוטין.

ארבעת מצורעי שומרון (הפטרת פרשת מצורע) מחפשים מזון במחנה ארם. צ'רלס יוזף סטנילנד Staniland

הטקסט המלא של פרשת מצורע

צדק במשא ומתן – יסוד הקדושה והחברה לפרשת קדושים

 פרשתנו, פרשת קדושים, מציבה בפנינו אתגר רוחני עצום: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא יט, ב). קדושה זו אינה מתבטאת רק במצוות שבין אדם למקום, אלא שזורה עמוק גם במצוות שבין אדם לחברו, וביניהן אחת היסודיות והחשובות ביותר – היושר במשא ומתן ובמידות ומשקלות.

התורה מצווה בפרשתנו: "לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֙וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט בַּמִּדָּ֕ה בַּמִּשְׁקָ֖ל וּבַמְּשׂוּרָֽה׃ מֹ֧אזְנֵי צֶ֣דֶק אַבְנֵי־צֶ֗דֶק אֵ֥יפַת צֶ֛דֶק וְהִ֥ין צֶ֖דֶק יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם אֲנִ֗י יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃" (ויקרא יט, לה-לו)

חשיבות היושר במידות ומשקלות

ההקפדה על מידות ומשקלות מדויקים היא הרבה מעבר ל"עוד מצווה". היא אבן הפינה של חברה מתוקנת. ללא יושר בסיסי זה, אין אמון בין הבריות, והמסחר, שהוא עורק החיים הכלכלי והחברתי, הופך לשדה של רמאות וגזל. עבירה על מידות ומשקלות נחשבת חמורה במיוחד מכמה סיבות:

1. גזל נסתר: לעיתים קרובות, הרמאות במידות נעשית בסתר, והקונה אינו מודע לכך שמרמים אותו. זהו גזל שקשה מאוד לתקן ולעשות עליו תשובה, שכן הגוזל אינו יודע תמיד את מי רימה וכמה בדיוק גזל.
2. פגיעה באמון הציבורי: רמאות שיטתית מערערת את האמון הבסיסי בין אדם לחברו ופוגעת ביסודות החברה כולה.
3. חילול השם: כאשר יהודי מרמה, ובפרט בענייני מסחר שיש בהם מגע עם אחרים (גם שאינם יהודים), הוא מחלל את שם שמיים ומציג את התורה ואת שומריה באור שלילי.

מדוע הציווי חוזר בפרשת קדושים?

בפרשת קדושים (ויקרא יט לה-לה) מופיע הציווי להקפדה על מסחר הוגן: "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה. מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". ציווי דומה מופיע גם במקומות אחרים, ביםאם בצורה כללית של איסורי הונאה ובין  במפורש בספר דברים בפרשת כי תצא: "לֹא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ בְּכִֽיסְךָ֖ אֶ֣בֶן וָאָ֑בֶן גְּדוֹלָ֖ה וּקְטַנָּֽה׃ לֹא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ בְּבֵיתְךָ֖ אֵיפָ֣ה וְאֵיפָ֑ה גְּדוֹלָ֖ה וּקְטַנָּֽה׃" (דברים כה, יג-יד).

הפרשנים מציעים מספר הסברים לחזרה זו, המלמדים על עומק וחשיבות המצווה:

1. הקשר לקדושה: המיקום של הציווי בפרשת קדושים, תחת הכותרת "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ", בא ללמדנו שיושר מוחלט בעסקים ובכל מדידה ושקילה אינו רק חובה אזרחית או משפטית, אלא הוא חלק מהותי מדרישת הקדושה. הקדוש ברוך הוא ישר וצדיק, ומי שרוצה להידבק במידותיו ולהיות קדוש, חייב לנהוג בצדק וביושר גם בענייני הממון, הנראים לעיתים "ארציים" ורחוקים מקדושה. הספורנו (על ויקרא יט, לה) מדגיש שהמילים "לא תעשו עול במשפט" מתייחסות גם למידות, למשקל ולמשורה, ללמד שדיוק בהם הוא חלק מהותי מהמשפט והצדק.
2. הקשר ליציאת מצרים: סיום הפסוקים בפרשתנו חותם במילים: "אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". מה הקשר בין יציאת מצרים למידות ומשקלות?
   • רש"י (על ויקרא יט, לו) מביא שני פירושים בשם המדרש (תורת כהנים):
     • על מנת כן פדיתי אתכם: הקב"ה גאל אותנו ממצרים על מנת שנשמור את מצוותיו, כולל מצווה יסודית זו של יושר במשא ומתן. קבלת עול מלכות שמיים מחייבת קבלת כל המצוות, כולל אלו הנוגעות לממון.
     • מידת הדין של הקב"ה: "הַמַּכִּיר בְּמִדּוֹתַי וּבְמִשְׁקְלוֹתַי שֶׁל מִצְרַיִם וְהִבְחַנְתִּי בֵּין טִפָּה שֶׁל בְּכוֹר לְטִפָּה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל בְּכוֹר, הוּא עָתִיד לְהִפָּרַע מִמִּי שֶׁטּוֹמֵן מִשְׁקְלוֹתָיו בַּמֶּלַח [כדי לרמות]". כלומר, הקב"ה, שהוכיח את יכולתו לדקדק ולהבחין בפרטים הדקים ביותר בעת מכת בכורות במצרים (להבדיל בין בכור לשאינו בכור), הוא גם זה שיודע ומבחין בכל רמאות נסתרת במידות ומשקלות, ועל כן אין טעם לנסות לרמות, כי הוא ייפרע מן הרמאי. יציאת מצרים היא ההוכחה לכך שהקב"ה משגיח ויודע הכל, ומנהל את עולמו במשפט צדק מדויק.
3. הדגשה והרחבה: החזרה על הציווי נועדה להדגיש את חומרתו ואת מרכזיותו. בעוד שבספר דברים הדגש הוא על התוצאה – "למען יאריכו ימיך" והגדרת הרמאות כ"תועבה", בפרשת קדושים הדגש הוא על המהות – חיבור היושר והצדק בממון לדרישת הקדושה ולקשר הישיר עם הקב"ה ("אני ה' אלוקיכם"). ספר החינוך (מצוה רנח בפרשתנו ומצוה תרד בפרשת כי תצא) מדגיש את היות היושר במידות "מעיקרי יישוב בני אדם" ושהעולם מתקיים על הצדק.

לסיכום:

הציווי על מידות ומשקלות צדק אינו הוראה טכנית בלבד. הוא יסוד מוסד בחיי הפרט והחברה. פרשת קדושים מלמדת אותנו שקדושה אינה רק התעלות רוחנית מנותקת מהחיים, אלא היא מחייבת יישום של ערכי צדק, יושר ואמת בכל תחומי החיים, ובמיוחד במשא ומתן שבין אדם לחברו. כפי שהקב"ה גאל אותנו ממצרים במידת הדין והצדק המדויקת שלו, כך מצופה מאיתנו, כעמו הנבחר, ללכת בדרכיו ולנהוג ביושר ובצדק בכל מעשינו, ובכך לקדש את שמו בעולם.

שנזכה כולנו להיות "אנשי קודש", המקפידים על יושר וצדק בכל דרכיהם. 

לדף הראשי של פרשת קדושים