אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בתוכן למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם או לערוץ הווטצאפ של פרשת השבוע !
‏הצגת רשומות עם תוויות בלק. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בלק. הצג את כל הרשומות

פרשת בלק

פרשת בלק

פרשת השבוע, פרשת בלק היא הפרשה השביעית בספר במדבר ועיקרה ניסיונו הכושל של בלק לגייס את בלעם לקלל את בני ישראל. תקציר מפורט מופיע בהמשך.

מאמרים ודברי תורה לפרשת בלק


בחירתו החופשית של בלעם - התורה מתארת את בלעם כמעט כצדיק, בכל הזדמנות שיש לו הוא אומר שהוא רק ממלא את רצון ה' ולא מסוגל לעשות שום דבר נגד רצון ה'. המאמר מבאר כיצד לבילעם ניתנת בחירה חופשית לחלוטין והוא מחליט באופן מודע לעשות רע.

חידון לפרשת בלק - חידות ציורים, חידות מילוליות ותפזורת לפרשת בלק לילדים ומבוגרים ולכל המשפחה.

הפטרת פרשת בלק - עיון בהפטרת הפרשה בספר מיכה.

משלי בילעם - משלי בילעם הם מקטעי השירה המיוחדים ביותר בתורה. במאמר זה ננסה לעיין מעט בתוכנם.

תפזורת לפרשת בלק

פרשת בלק לילדים - תקציר ודבר תורה מותאמים במיוחד לילדים וכמובן גם למבוגרים.

סטטיסטיקה לפרשת בלק - נתונים סטטיסטיים על פרשת בלק.


תקציר פרשת בלק

אפשר להאזין לתקציר בסרטון הבא

פרק כ"ב

פרשת בלק יחודית במקרא בכך שכמעט כולה מתרחשת מחוץ למחנה בני ישראל, ולבני ישראל כלל אין מושג על המתרחש. בני ישראל חונים בערבות מואב על ירדן יריחו (ומבלי שהיו מעורבים כלל במלחמה עם מואב). בלק מלך מואב חושש מבני ישראל, פחדו אינו מוצדק מאחר ועל בני ישראל נאסר להילחם במואב ולמעשה שחררו את שטח מואב שכבש סיחון (ולאחר שייכנסו לארץ ישראל, מאד ייתכן שהשטח יחזור למואב), אולם בלק רוצה לצאת נגד עם ישראל ושולח מלאכים לקוסם הגדול של אותו זמן בילעם.

בילעם נמצא בפתורה אשר על הנהר, והכוונה בתורה למילה נהר היא לנהר הפרת המרוחק. בילעם היה רחוק מאד ממחנה בני ישראל ובפנייתו בלק מתאר "...הנה עם יצא ממצרים, הנה כסה את עין הארץ...". בלק מזלזל בעם ישראל, לא קורא לעם בשמו ולמעשה הוא הראשון שטוען שאין דבר כזה עם יהודי וזאת בכפיות טובה שהרי מואב כבני לוט ניצלו אך ורק בזכות אברהם. המשלחת לבילעם כוללת את זקני מואב וזקני מדיין, ובידם קסמים. לא ברור מהם קסמים אלו, אולי כספים, אולי דברים אחרים.

בילעם רוצה מאד לבוא ומחכה ללילה לשמוע את דבר ה' שבאופן לא מפתיע אוסר עליו ללכת, וכך הוא עונה לשליחי בלק. בלק שולח משלחת שנייה, עם שרים מכובדים יותר שכן בילעם לא פירט את סיבת סירובו וכך בלק חשב שבילעם רק מבקש שכר גבוה יותר תמורת שירותיו. בילעם עונה לשרים אלו כי גם אם בלק יתן לו את מלוא ביתו כסף וזהב לא יוכל לעשות כלום נגד רצון ה'. בילעם מכנה את ה', ה אלוקי ולמעשה ייתכן שבגלל התבטאות זו זכה בהמשך לנבואה אמיתית.

שוב נגלה אלוקים לבלעם בחלום הלילה ומרשה לו ללכת, אך מודיע לו כי הוא ידבר רק מה שה' ישים בפיו. בילעם לא מאבד רגע וקם מוקדם בבוקר וחובש את חמורו. התורה משתמשת בביטוי וישכם בילעם בבוקר, אותו ביטוי בו תיארה את מסירותו של אברהם בדרכו לביצוע ציווי העקדה בפרשת וירא ויש עוד כמה קווי דמיון בין הסיפורים.

כאן מגיע הסיפור אודות אתונו של בילעם, שראתה מלאך עם חרב שלופה וסטתה מהדרך שלוש פעמים עד שלבסוף רבצה תחתיה וקיבלה מכות מבילעם. ה' עושה נס והאתון מדברת עם בילעם ושואלת אותו מדוע היכה אותה, בלעם לא מתבלבל לרגע מהאתון שמדברת וגם עונה לה. האתון שואלת אם אי פעם היא עשתה כדבר הזה ובילעם עונה שלא, אך טרם מבין כי יש משהו מיוחד שגרם להתנהגות המשונה של האתון. רק בנקודת זמן זו, ה' מגלה את עיניו והוא רואה את המלאך שאומר לו שרק בזכות האתון הוא בחיים. האירוניה בסיפור ברורה, בילעם שמתפאר בהמשך על כך שהוא יודע דעת עליון, ניצל בזכות אתון.

בילעם מגיע לבלק ושוב בילעם מודיע לו שרק מה שה' ישים בפיו הוא ידבר.

פרקים כ"ג-כ"ד

בילעם מבקש מבלק להקריב קורבנות רבים במזבחות ופותח בסדרת משליו/נאומיו. אבל למרבה אכזבתם של בלק ובילעם, כל מה שיוצא לבילעם מפיו הן רק ברכות ולא קללות. בלק ובילעם מנסים שוב (ממקומות אחרים) והברכות רק מתעצמות. פירוט של המשלים והברכות ניתן לקרוא במאמר משלי בילעם. לאחר כל כשלון של בילעם, בלק כועס ומתעצבן ואילו בילעם מצטדק ומזכיר לבלק שהוא אמר לו מראש שאין לו יכולת להגיד דברים פרט למה שה' שם בפיו. לאחר הפעם השלישית, בלק יוצא מכליו ומסלק את בילעם.  לאחר פרידה זו בילעם נושא משל רביעי בזכות עם ישראל ועל הדרך גם כמה נבואות אודות שאר העמים. נבואות המשל הרביעי מתייחסות כולן לעתיד הרחוק.

פרק כ"ה (תשעה פסוקים ראשונים)

רק בסיום הפרשה חוזרים למחנה ישראל, ששם, למרות ברכותיו של בלק וביחוד ברכת "מה טובו אוהליך יעקב" המדבר על המשפחה בעם ישראל, קורה מקרה חמור של זנות עם בנות מואב ובנות מדיין. המפרשים אומרים שבילעם שראה שלא יוכל לקלל את עם ישראל הציע לבלק ולמדיין לפתות את בני ישראל לעבודה זרה ולמעשי זימה שכן אלו הם דברים שהאלוקים שונא במיוחד. ה' דורש ממשה להוקיע את ראשי העם אך לא ברור אם ראשי העם הם אלו שחטאו, או שבאחריותם היה למנוע את החטא. משה מצווה על שופטי ישראל להרוג את העובדים עבודה זרה. תוך כדי כך מבוצע אקט עבודה זרה וזימה על ידי איש מבני ישראל, שאחר כך אנו מבינים כי הוא נשיא שבט שמעון, עם אשה מדיינית שאחר כך מתברר שהיא נסיכה בת מלך, מול פני משה ואהרון. פינחס, נכדו של אהרון, דוקר את שניהם למוות. מעשה חמור זה של פינחס, דווקא עוצר את המגיפה. למעונינים, מאמר מורחב בנושא מעשה פינחס. הפרשה מסתיימת בציון העובדה שמספר המתים במגיפה היו 24,000.

בלעם והאתון - רמברנדט 1626, מוזיאון קוגנק-ג'יי פריז. שימו לב לפי האתון הפתוח המראה שהיא מדברת אל בילעם


דבר תורה לפרשת בלק

דבר התורה לפרשת בלק עוסק מעט באופיו הגרוע של בלעם.

אני רוצה לדבר על היחסים בין בלעם לבלק.

מסופר כך: "וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ לִקְרֹא-לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ וְהוּא ישֵׁב מִמֻּלִי".

אנחנו רואים שבלעם גר בפתורה, אנחנו לא יודעים איפה זה פתורה ולכן מסופר לנו שהוא גר בארץ בני עמו.
יש שתי אפשרויות להסביר את המילים ארץ בני עמו:

  1. רש"י אומר בני עמו של בלק, כלומר בלעם גר בארץ של בלק. 
  2. האבן עזרא אומר בארץ של בלעם ובני ארצו של בלעם היו ארמים. לפי הסבר זה, לבלעם אין אינטרס לעשות מה שבלק אומר לו והוא גם לא חייב כי בלק הוא לא המלך שלו. 

בפסוק ז' מתואר שזקני מואב ומדין באים אל בלעם: "וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם וַיָּבֹאוּ אֶל-בִּלְעָם וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק". לפי הפסוק נראה שמדובר באנשים חשובים מאוד, אנשים שהם זקנים, חכמים ויודעים לעשות קסמים.

אבל לבלעם לא אכפת ל"יבש" אותם והוא אומר להם לחכות ללילה כי רק אז הוא יכול לדבר עם ה'.
"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֵלָי וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי-מוֹאָב עִם-בִּלְעָם"
אפשר לראות בפסוק שזקני מדין לא מופיעים מדוע?

רש"י עונה שזקני מדין התייאשו ולא רצו לחכות, ואילו שרי מואב היו חייבים לחכות שהרי מי ששלח אותם הוא המלך שלהם ואם הם לא יעשו כדבריו עונשם יהיה חמור. שימו לב ששמם הפך מזקני מואב להיות שרי מואב שם קצת פחות נכבד.

ה' מתגלה לבלעם בחלום שואל אותו מי האנשים האלה ובלעם עונה לו: "בלק בן ציפור מלך מואב שלח אלי" . מלך מואב- אין לי קשר אליו.

או אולי כוונתו שלח אלי, דווקא אלי הוא שלח, ופה מתחילה הבעיה, בלעם חושב את עצמו קצת יותר מדי.

ה' אומר לבלעם שהוא לא יכול ללכת, ובלעם אומר לאנשים "לכו אל ארצכם", אפשר להבין שהם לא גרים באותה ארץ.
בלק מבין שלבלעם אין אינטרס לבוא ולקלל את ישראל ולכן הוא מציע לו כל מה שהוא רוצה, ושולח אנשים נכבדים יותר, אולי כדי להראות לו שהוא רציני. "וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה" אבל כל אלה לא עוזרים ובלעם עונה שהוא יכול רק אם ה' ירשה לו.

את הזלזול שהוא מביע בשליחים שלו רואים בפסוק הבא: "וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל-עַבְדֵי בָלָק". השליחים ירדו בדרגה משרים לעבדים, למרות שמתואר שבלק שולח שרים יותר נכבדים.
לבלעם לא אכפת  מכבוד השליחים מבחינתו כולם אותו דבר, עבדים של בלק.

על זלזול זה יש שאלה גם אם אתה לא מהארץ שלהם וגם אם אתה לא קשור אליהם תכבד אותם בדיפלומטיות.

לדעתי בלעם מזלזל בהם כי הוא רוצה להראות מי צריך את מי. הוא יודע שיש לו כל מיני כוחות הוא מרגיש את עצמו מאוד נכבד לעומת אנשים אחרים, והוא מרגיש שכל מי שאינו לפחות כמוהו לא שווה.
ובגלל זה הוא יכול להתנהג בזלזול.

בסוף ה' מרשה לבלעם ללכת ובלעם הולך בשביל הכסף. וכשהוא לא מצליח לקלל את עם ישראל מתעצבן עליו בלק. בלעם עונה שכאשר המלאכים שלו באו אז הוא אמר להם שהוא לא יכול לעבור את פי ה'. כלומר מה אתה רוצה ממני, ניסיתי לא הצליח . לסיכום אפשר לראות שלבלעם  לא אכפת בכלל ממואב ובלק והוא אפילו מרשה לעצמו לזלזל בו.

ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר הייתה: איך רכבת קשורה לפרשת חוקת?
והתשובה היא: שמסופר בבקשת משה לעבור בארץ אדום  "ויאמרו אליו בני ישראל במסילה נעלה..."
ומסילה כמובן קשורה לרכבת.

והחידה השבועית השבוע היא: אבא של בלק נקרא ציפור, אילו שני אנשים בתורה נקראים על שמות של ציפורים?

אם אתם יודעים את התשובה לחידה רשמו אותה בתגובת. ובכל מקרה את התשובה נפרסם בשבוע הבא.
 אל תשכחו להירשם לערוץ היוטיוב לקבלת הסרטונים מיד כשהם עולים.
 נתראה בשבוע הבא ושבת שלום!

לדף הראשי לפרשת בלק


הפטרת פרשת בלק

הפטרת פרשת בלק היא בספר מיכה מפרק ה' פסוק ו' ועד פרק ו' פסוק ח. גם בהפטרה זו הקשר המשני ברור באזכורם של בלק ובלעם אולם כהרגלנו נחפש את הקשרים העמוקים יותר. מיכה היה אחד מהנביאים (יחד עם ישעיהו, הושע, עמוס) שניבאו בפרק אחד, כלומר באותה תקופה לערך - תקופת חורבן שומרון. גם נבואותיו של מיכה הן נבואות חורבן. נבואותיו עשו רושם רב ואף בתקופת ירמיהו,עשרות רבות של שנים אחריו,זוכרים אותן (כ"ו יח): "(מִיכָיה) [מִיכָה] הַמּוֹרַשְׁתִּי הָיָה נִבָּא בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֶל-כָּל-עַם- יְהוּדָה לֵאמֹר כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר". אנו רואים שנבואותיו של מיכה היו קשות.

נזמין אתכם גם לעיין בספרי החדש  "הפטרה לענייןהמכיל פירושים לכל ההפטרות ומתאים מאד גם כמתנה.

ההפטרה מהווה חלק מנבואות מיכה אולם היא אינה טקסט שלם אלא סיום עניין אחד והתחלה של עניין אחר. לאחר נבואות פורענות יש במיכה מספר נבואות נחמה הדנות באחרית הימים (ומזכירות מאד את נבואות ישעיהו בפרק ב'). תחילת ההפטרה שלנו מסכמת את נבואת אחרית הימים במיכה.

ו וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת ה' כִּרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב אֲשֶׁר לֹא-יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם:ז וְהָיָה- שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי-צֹאן אֲשֶׁר אִם עָבַר וְרָמַס וְטָרַף וְאֵין מַצִּיל: 
שני הפסוקים דומים אחד לשני. בעוד בברכות בלעם מדובר על עם ישראל הגדול, הרי כאן לאחר הגלות תישאר רק שארית. בפסוק הראשון עם ישראל מדמה לטל ולרביבים. בפסוק שני עם ישראל משווה לאריה ולכפיר שעוד כוחו בידו. הטל הוא תופעת טבע מוכרת וקבועה ואינה תלויה בבני אדם. כך גם עם ישראל - "ובגויים לא יתחשב". המשך הפסוק מראה שלא רק שבני ישראל אינם צריכים את הגויים, אלא הם אפילו יתגברו על הגויים במקרה ואלו ירצו להילחם בהם. גם התייחסות זו לאחרית הימים מזכירה את משלי בלעם (במדבר  כ"ד יד): "וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים". ניתן למצוא עוד הקבלות בין תוכן משלי בילעם ובין מיכה.

ח תָּרֹם יָדְךָ עַל-צָרֶיךָ וְכָל-אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ: 
כאן מדובר דווקא על ניצחונות אבל של מי? אלו ניצחונות של עם ישראל על אויביו, אבל כפי שנראה הניצחונות לא יושגו בדרך הטבע.

ט וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא נְאֻם-ה' וְהִכְרַתִּי סוּסֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ וְהַאֲבַדְתִּי מַרְכְּבֹתֶיךָ:י וְהִכְרַתִּי עָרֵי אַרְצֶךָ וְהָרַסְתִּי כָּל-מִבְצָרֶיךָ:
היכולת הצבאית - הסוס והמרכבה, תיעלם. המבצרים והערים יכבשו. ולמרות זאת עם ישראל ינצח. איך זה ייתכן? התשובה בפסוקים הבאים המדברת על השמדת העבודה הזרה.

יא וְהִכְרַתִּי כְשָׁפִים מִיָּדֶךָ וּמְעוֹנְנִים לֹא יִהְיוּ-לָךְ:יב וְהִכְרַתִּי פְסִילֶיךָ וּמַצֵּבוֹתֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ וְלֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה עוֹד לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ:יג וְנָתַשְׁתִּי אֲשֵׁירֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ וְהִשְׁמַדְתִּי עָרֶיךָ:יד וְעָשִׂיתִי בְּאַף וּבְחֵמָה נָקָם אֶת-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא שָׁמֵעוּ:
כל הפסוקים האלו מתייחסים לעבודה הזרה. השורש "הכרתי", חוזר פעם אחר פעם ולצידו מילות הרס נוספות: והאבדתי, והרסתי, ונתשתי, והשמדתי. לאחר השמדת העבודה הזרה בעם ישראל, יהיה אפשר גם להשמיד אותה בשאר העמים.

כאן מתחיל עניין חדש. נבואת הנחמה הסתיימה ונפתח עניין אחר

א שִׁמְעוּ-נָא אֵת אֲשֶׁר-ה' אֹמֵר קוּם רִיב אֶת-הֶהָרִים וְתִשְׁמַעְנָה הַגְּבָעוֹת קוֹלֶךָ: ב שִׁמְעוּ הָרִים אֶת-רִיב ה' וְהָאֵתָנִים מֹסְדֵי אָרֶץ כִּי רִיב לַה' עִם-עַמּוֹ וְעִם-יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח: 
שני הפסוקים דומים. האזכור להרים ולגבעות אינו מקרי. אלו לא רק מקומות בטבע (כדוגמת פתיחת פרשת האזינו המעידה את השמים והארץ), אלא הם המקומות בהם עבדו את העבודה הזרה (ראשי ההרים והגבעות מוזכרים בפסוקים רבים בת"ך למשל הושע ד' יג: "עַל-רָאשֵׁי הֶהָרִים יְזַבֵּחוּ וְעַל-הַגְּבָעוֹת יְקַטֵּרוּ..."). פסוק ב' די חוזר על פסוק א', אולם המילה איתנים מרמזת לנו על קשר מסוים לספר תהילים פרק פ"ט הפותח בשורה: "מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי" ואף חלקים מהמזמור מזכירים את פרקנו ובפרט פסוק י"ד: "לְךָ זְרוֹעַ עִם-גְּבוּרָה תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ" הדומה לפסוק ח'. חכמים מפרשים את המילה איתנים ככינוי לאבות האומה: אברהם יצחק ויעקב ובדומה אף חודש תשרי מכונה ירח האיתנים.

ג עַמִּי מֶה-עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ עֲנֵה בִי: 
סופסוף פנייה ישירה לעם ישראל, בה, כדרכם של נביאים רבים שוטח ה' את טענותיו בצורה המזכירה משפט, כאשר פסוק ב' פונה כביכול לקהל השומעים שישמשו כשופטים.

ד כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת-מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם:
אני אוהב פסוק זה בו מופיעים כלשלושת מנהיגי עם ישראל כאשר גם מרים מוזכרת, ובצדק שווה בין שווים.

ה עַמִּי זְכָר-נָא מַה-יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה-עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר מִן-הַשִּׁטִּים עַד-הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה':
האזכור כאן של בלק ובלעם משמש כהוכחה עד כמה ה' דואג לעמו וסובב את קללות בלעם, שהיו יכולות לפגוע בעם ישראל, ולו רק פגיעה מורלית, כך שיהפכו לברכות וכל זה מבלי שבני ישראל מודעים לכך.

ו בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה:ז הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי-שָׁמֶן הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי: 
עסקנו רבות ביחס הנביאים לקורבנות, שנתפסו כתרופת קסם לכל דבר ובפועל היו פעולה חסרת תוכן רוחני וריקה, ומובן שפעולה כזו אינה רצויה. בתחילת הפסוק מובאת שאלה של בני ישראל - איך לעבוד את ה' והתשובה היא בעולות ובעגלים, אולם בפסוק ז' מסתבר כי זו אינה הדרך הרצויה.

ח הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה-טּוֹב וּמָה-ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם-אֱלֹקיךָ:
והנביא מסיים במספר פעולות רצויות. הפעולות כל כך פשוטות אבל במצב חברתי רקוב ומושחת שהיה באותה תקופה (ובא לידי ביטוי גם בנבואות הנביאים המקבילים), זה מה שנחוץ. קודם כל עשיית משפט, צדק. משפט אמת בין העשיר לעני ובין החזק לחלש. אחר כך לעשות חסד. לעתים דווקא העשיר זוכה בדין, ואז צריך לעשות חסד עם העני. ומעל הכל התנהגות בצניעות והבנה שיש אלוקים בשמים. בתלמוד בסוף מסכת מכות מופיעים נביאים שונים ודבריהם על הדרישות מהאדם, החל מתרי"ג מצוות התורה דרך הוראות שונות הכוללות אותם. גם מיכה מופיע שם: "בא מיכה והעמידן על שלש דכתיב  הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם (ה') אלהיך עשות משפט זה הדין אהבת חסד זה גמילות חסדים והצנע לכת זה הוצאת המת והכנסת כלה והלא דברים קל וחומר ומה דברים שאין דרכן לעשותן בצנעא אמרה תורה והצנע לכת דברים שדרכן לעשותן בצנעא על אחת כמה וכמה..."

לדף הראשי של פרשת בלק

פרשת בלק לילדים

תקציר פרשת בלק

מואב ומדיין מגייסים את בלעם (כב, ב-כ)

בלק בן צפור, מלך מואב, עוקב בחרדה אחר מסע הכיבוש והניצחונות של עם ישראל בדרכו לארץ. הוא חושש שעתה יגיע תורו, והוא פונה לשכנתו השנואה, מדיין, לחבור אליו במאבק נגד בני ישראל. שתי המדינות משגרות שליחים נכבדים אל בלעם, הנביא והמכשף הרשע, כדי שיבוא לקלל את בני ישראל וכך להביס אותם.בלעם מבקש מהמשלחת להמתין עד הבוקר, כדי שיוכל לקבל את הסכמת הקב"ה לשליחות. בלילה נגלה אלוקים אל בלעם וצווה עליו "לא תלך עמהם, לא תאור (= תקלל) את העם כי ברוך הוא". בבוקר מודיע בלעם למשלחת, כי על פי ציווי ה' אינו יכול ללכת עמהם. בלק המלך לא מתייאש. הוא מוסיף ושולח משלחת נכבדה מהראשונה. בלעם מסביר לנכבדי מדיין, כי בעד כל-הון-שבעולם לא יוכל לעבור על דבר ה'. בכל זאת הוא מציע להם להמתין לבוקר.באותו לילה אומר אלוקים לבלעם: "לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תדבר".

בלעם והאתון המדברת (כב, כא-לה)

בלעם יוצא לדרך רכוב על אתונו. התלהבותו של בלעם לקלל את עם ישראל מכעיסה את ה'. הוא מציב בדרך מלאך ובידו חרב שלופה. האתון המבוהלת נוטה מן הדרך אל השדה, ובלעם שאינו רואה את המלאך הרוחני, מכה את אתונו להחזירה לדרך. המלאך שב ומתייצב במשעול הכרמים, שם אין לאתון להיכן לסטות. היא נלחצת לקיר מפחד המלאך, ובתוך כך לוחצת את רגלו של בלעם. בלעם מוסיף להכותה. שוב מתייצב המלאך, והפעם במקום צר כל-כך, שאינו מאפשר מעבר. האתון רובצת על מקומה, ובלעם מכה אותה בכעס רב. ואז מתחולל הפלא: ה' פותח את פי האתון, והיא מטיפה לבלעם על שהוא מכה אותה למרות נאמנותה רבת השנים. אז גם נגלה המלאך אל בלעם ומוכיח אותו. הוא אומר לו כי האתון הצילה אותו ממוות, ועתה עליו להישמר ולדעת כי שליחותו תתבצע רק על-פי הנחיות ה'.

בא לקלל ונמצא מברך (כב, לו - כד, כה)

התקווה הגדולה שתלה בלק בבלעם, הפכה מהר מאוד לאכזבה וכעס. כשהגיע בלעם למואב, הבהיר שוב לבלק, שהוא אינו עומד ברשות עצמו. הוא יוכל לעשות רק את אשר יצווה אותו האלוקים. בלעם פוקד על בלק להכין לו שבעה מזבחות עליהם יקריב קורבנות, בתקווה שכך ירצה את האלוקים ותשרה עליו הרוח. אולם כל התחבולות לא הועילו. משפתח בלעם את פיו, נמצא מברך ומהלל את עם ישראל. בלק מציע לנסות שוב, ולוקח את בלעם לעמדת תצפית אחרת על עם ישראל החונה בגבולו. גם הפעם לא מועילות התחבולות, והבא לקלל נמצא מברך. לאחר ניסיון נוסף, שלישי, מגרש בלק הזועם את בלעם מעל פניו ושולח אותו חזרה לביתו.

בין הברכות והנבואות הנשמעות, ברוח ה', מפיו של בלעם, אנו מוצאים כמה עניינים נעלים ויסודיים במהות העם היהודי. בלעם אומר: "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" – נבואה המבטאת את יחודו וסגולתו של העם; הוא מציין: "לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל" – ביטוי ליחס והאהבה המיוחדת של ה' לעם ישראל; עוד הוא מברך ומתנבא: "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא"; וכן: "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל", ועוד ברכות רבות. חשוב לציין שהנבואה וההבטחה לגאולה העתידית ולבוא מלך המשיח, מקורה אף היא בנבואת בלעם: "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב, דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת...."

גבורתו של פנחס אל מול עצתו של בלעם (כה, א-ט)

"וישב ישראל בשיטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב". משנכשל בלעם בשליחותו, החליט לפצות את בלק בעצה טובה. על-פי עצה זו, פיתו בנות מואב את בני ישראל השוכנים לגבולם והסיתו אותם לדבוק באליליהם. בחרון אפו, מצווה ה' למשה, להוקיע את העובדים לאליל 'בעל פעור', ומשה מעביר את המסר לשופטי ישראל: "הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור". אל שיא ההידרדרות והחוצפה מגיע זמרי בן סלוא, מנשיאי שבט שמעון. לעיני משה ולעיני כל ישראל הוא מביא עמו לאוהלו אישה מדיינית. בתוך המבוכה הכללית שמשתררת, קם פנחס בן אלעזר, נכדו של אהרון הכהן, נוטל רומח בידו, ונכנס אל האוהל בעקבות החוטאים. בקנאתו לדבר ה' ולהלכה, הוא דוקר את הישראלי והמדיינית. מעשה הגבורה של פנחס, עוצר את המגיפה הקשה שהחלה להשתולל בעקבות חטאי ישראל והפילה עשרים וארבעה אלף חללים.

בלעם והאתון
בלעם והאתון. מתוך כתב יד עתיק משנת 1450 במוזיאון מרמנו בהאג


פירוש הכתוב - דבר תורה לשולחן שבת לפרשת בלק

כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל (במדבר כג,כג)

פרשתנו מספרת על בלק מלך מואב, ששכר את בלעם כדי לקלל את עם-ישראל. כשבלעם הגיע למקום וראה את בני-ישראל, בירכם במקום לקללם, ובדברי ברכתו גם טמן את ההסבר מדוע לא היה בכוחו לקללם. וכך אמר: "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל". בכך רמז, שכוחו שלו, של בלעם, הוא בהיותו קוסם ומכשף, ואולם הקסמים והכשפים אינם חלים על עם-ישראל.
לאחר מכן הוסיף ואמר: "כעת ייאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל". את הפסוק הזה מפרש רש"י כך: "עוד עתיד להיות עת כעת הזאת, אשר תיגלה חיבתן לעין כול, שהן יושבין לפניו ולומדים תורה מפיו, ומחיצתן לפנים ממלאכי השרת... שנאמר: והיו עיניך רואות את מוריך".
בכך התכוון בלעם להסביר לבלק, שאי-יכולתו לקלל את עם-ישראל אינה נובעת מחיסרון בכוחו, אלא בשל מעלתם של בני-ישראל. כשם שבעת מתן-התורה הייתה חיבתם של בני-ישראל גלויה וניכרת לכול, כך "עתיד להיות עת כעת הזאת", שעם-ישראל ילמד תורה מפי הגבורה, עד שמעלתם של ישראל תהיה אפילו למעלה ממעלת מלאכי השרת.
הואיל ועם-ישראל יעמוד במדרגה גבוהה כל-כך, "שהן יושבין לפניו ולומדים תורה מפיו", עד לדרגת "והיו עיניך רואות את מוריך" - לכן הוא, בלעם, אינו יכול לקלל את ישראל.
אולם הסבר זה של רש"י עדיין משאיר שאלה, שכן מעלה זו של עם-ישראל תהיה רק בעתיד הרחוק, ומדוע אפוא מונע הדבר מבלעם לקללם עתה? לכן מביא רש"י פירוש נוסף למילות הפסוק, והוא עוסק במעלה נוספת של ישראל, הקיימת כבר עתה: בני-ישראל "אינן צריכים למנחש וקוסם, כי בכל עת שצריך להיאמר ליעקב ולישראל מה פעל הקב"ה ומה גזרותיו במרום - אינם מנחשים וקוסמים, אלא נמסר להם על-פי נביאיהם מה היא גזירת המקום".

זהו הסבר נוסף לעובדה שבלעם לא היה יכול לקלל את ישראל: כוחו של בלעם היה בכך, שידע את השעה שבה הקב"ה כועס, ובדרך זו היה מטיל את קללותיו, אולם שיטה זו אינה יעילה כלפי עם-ישראל, מכיוון שנביאי ישראל יודעים מיד מה קורה במרום והם מבטלים את הגזירות על-ידי תשובה וכו'. לאמיתו של דבר, שתי המעלות שציין בלעם קיימות בכל דור ודור: תמיד יש נביאים, עיני העדה, המורים לנו את דברי ה'. כמו-כן, בכל שעה שיהודי לומד תורה, מתקיים בו הכתוב "תען לשוני אמרתך"- הוא לומד מפי הקב"ה ממש. לכן אל לנו להתפעל מאיומי הגויים, שכן אף הם יודעים את המעלות העצומות של עם-ישראל ומודים שאנו ראויים לברכה. וכך מגיעים לשעה שתתגלה חיבת עם-ישראל לעין-כול, וגם אומות-העולם יסייעו לעם-ישראל, כמו שנאמר "והיו מלכים אומנייך".

תפזורת לפרשת בלק

בתפזורת הבאה לפרשת בלק הוחבאו מילים וביטויים מהפרשה. ניתן לחפש ישירות בתפזורת, או לענות על השאלות בצד או להיעזר ברשימת המילים מהופיעה במהופך. בהצלחה!

הדף הראשי של פרשת בלק
חידות לפרשת בלק


תפזורת לפרשת בלק
תפזורת לפרשת בלק

תשובות לחידון פרשת בלק

זהו דף התשובות לחידון לפרשת בלק. אם הגעתם לדך זה לפני שהגעתם לדף החידות, אנא עיברו ישירות לדף החידות ונסו לפתור ולאחר מכן אם צריך היעזרו בדף זה:



פתרון החידה: מיהם שני בני האדם בפרשת בלק

פתרון החידה מופיע בנבואותיו האחרונות של בלעם על הגויים בפרק כ"ד:
יז אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל-בְּנֵי-שֵׁת:
וגם
כב כִּי אִם-יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן עַד-מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ:

קין ושת הם שני בניו של אדם הראשון.
בפרשה וגם בהפטרה מופיע הביטוי בן אדם (או בני אדם) וגם צירופים אלו יכולים להוות פתרון.

פתרונות לחידות ציורים:

  • כלב ירושלמי - הכוונה כמובן לכלב בלק, גיבור המשנה בספרו של שי עגנון: "תמול שלשום"
  • מחיאת כפים - הכוונה לפסוק: "ויספוק בלק את כפיו"
  • משה דיין - הכוונה לכינוי בו מכנה בילעם את עצמו: נאום הגבר שתום העין
  • 00 - המילה אפס מופיעה פעמים בפרשה
  • דגל שבעת הכוכבים - דגלה של חברת צים, המילה מופיעה בפרשה.
  • שני בני אדם - ראו למעלה.
  • תמונת הגדר והמיל סייג - מרמז לפסוק: "גדר מזה וגדר מזה".
  • אוהל - מה טובו אוהלך יעקב.
  • הקוסם הוא בילעם.
  • פסח שבועות וסוכות - רמז לביטוי שלשה רלגים המופיע בפרשה בדברי האתון.
  • סער אטיאס וכחלון - שרים בממשלה.
  • הציפור מכוונת לבלק בן ציפור.
  • מטוס הלביא מרמז ללביא המופיע בברכות בילעם.
  • תמונת השטן מרמזת על מלאך ה' שהיה שטן לבילעם.
  • דלי - מכוון לפסוק (כ"ד ז) - "יִזַּל-מַיִם מִדָּלְיָו..."

תשובות לחידות עזרא מרום
1.  א. יונה הנביא ; עורב מלך מדין
     ב.  משה.
2.  כיון שמשה מנהיגם של ישראל גדל במדין, חשבו שהמדינים מכירים את סוד
      כוחו.
3.  על הארבה במכות מצרים.
4 .  א. 42 קרבנות  ב. זכה  שמזרעו תצא רות שממנה  יצא דוד וממנו יצא המשיח!!               
            (עיין סנהדרין ק"ה : ) 
 5. התורה שעליה נאמר:"טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף".
 6. אברהם בעקידה.
 7. מהפסוק "ויחבוש בלעם את אתונו" – שחבש אותה בעצמו.
 8.  יהושע בן-נון.
9. א. 3 פעמים.  ב. האתון רמזה לבלעם שלא יוכל לעקור אומה החוגגת 3 רגלים  .
 10. כדי שלא יהיה פתחון פה לאומות העולם לטעון אילו היה לנו נביא היינו 
       חוזרים למוטב.
11. צורים = האבות; גבעות= האמהות.
12. שמשון אמר: "תמות נפשי עם פלשתים."
13.  על יוסף בפרשת וזאת הברכה.
14.  על הקיני.
15.   כנחלים  נטיו, כגנות עלי נהר, כאהלים נטע ה'  כארזים עלי מים.


חידות לפרשת בלק

החידון לפרשת בלק מכיל דף ציורים עם חידות מילוליות וחידות ציורים ותפזורת הקשורות לנושאים שונים בפרשת בלק. החידות ברמות קושי שונות ומתאימות למבוגרים ולילדים. מומלץ להדפיס את הדף בכמה עותקים ולפתור ביחד סביב שולחן השבת לאחר קריאת הפרשה בבית או בבית הכנסת. למתקשים, ניתן להיעזר בדף התשובות אולם מומלץ לנסות היטב לבד.
בהצלחה

חידה נוספת: בפרשה מופיעים בסך הכל שני בני אדם. מי הם?
בלעם והאתון על רקע נהר פרת - ברתולומיאו ברינברג', 1634, המוזיאון הלאומי לאומנות מערבית, טוקיו
שימו לב בתמונה לבלעם הרוכב ומכה את אתונו, לשני נעריו הנמצאים קצת מאחוריו ולמרכבה המפוארת המובילה את שרי מואב הנמצאת הרחק מאחורי בלעם (בפועל אין אזכור איך ומתי חזרו שרי מואב לאיזור ערבות יריחו).




עוד מאמרים ודברי תורה לפרשת בלק
והשבוע גם תפזורת לפרשת בלק. בתפזרות מתחבאות 15 מילים מהפרשה. ניתן לחפש ישר את המילים או לענות על השאלות מהפרשה ואז למצוא. את התפזורת ערך בני יאיר.
תפזורת לפרשת בלק
תפזורת לפרשת בלק


רשימת החידות למילים בתפזורת פרשת בלק:

1) מי היה אבא של בלק
2) על איזה עם מלך בלק
3) מי היה אביו של בלעם
4) האם ה' הרשה לבלעם לעזור למואב
5) הקללות של בלעם הפכו ל_______
6) כמה מזבחות מבקש בלעם מבלק לבנות
7) נקבת החמור 
8) מה לקחו זקני מואב אל בלעם
9) על כמה פעמים מתלוננת האתון שבלעם הכה אותה
10) איפה ישב העם לאחר המלחמה
11) מה לוקח פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן
12) מה אומר בלעם אל בלק שאפילו אם יתן לו אותו הוא לא יוכל לעזור לו
13) מה מעלה בלעם במזבח
14) איזה מספר כתוב בתחילת חמישי
15) מה בלעם אמר לאתון שאם היה לו את זה אז הוא היה הורג אותה
התשובות בהיפוך

חידות נוספות לפרשת בלק באדיבות עזרא מרום מחבר חידות ממרום


1.  "וירא בלק בן צפור".
      א. ציין אישים בתנ"ך שנקראים בשם ציפורים?
      ב. מי התחתן עם ציפורה?    
2.  מדוע המואבים התיעצו במדינים דווקא? (רש"י).
3.  הנה עם יצא ממצרים, הנה כסה את עין הארץ;
      על מה בתורה נאמר הביטוי המודגש?
4.  א. כמה קרבנות הקריב בלק?  ב. איזה שכר קיבל על כך ?
5.  בלעם אומר:"אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב..." איזה דבר טוב יותר  מכסף וזהב?
6.  "ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו",  על מי בתורה נאמר תיאור דומה?
7.   מנין לומד רש"י את הכלל :"השנאה מקלקלת את השורה" ?
8.   בפרשתנו מסופר שמלאך ה' נגלה לבלעם וחרב                                    
9.  א. כמה פעמים היכה בלעם את אתונו?      ב. מה משמעות הדבר לפי רש"י ?
10.  מדוע ה'  השרה שכינתו ונתן נבואה לגוי רשע ?
11.  "כי מראש – צורים אראנו ומגבעות אשורנו" עיין ברש"י וענה מי הם הצורים  והגבעות?
12.  בלעם אומר:" תמות נפשי מות – ישרים"  מי עו ד בתנ"ך השתמש בביטוי  דומה ?
13.  "כתועפות ראם לו".  על מי נאמר בתורה: "קרני ראם   קרניו בהם עמים ינגח"?.
14.  על מי ניבא בלעם:"איתן יהיה מושבך ושים בסלע קינך"?
15. "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל",  פרט 4 תיאורים של בלעם לעם ישראל?


משלי בלעם

פרשת בלק היא מקטעי הפרוזה המשובחים שבתורה, ובוודאי בספרי התורה לאחר ספר בראשית. הסיפור ארוך, כמעין הצגת תיאטרון בשלוש מערכות, עם הומור, התפתחות, אירוניה ומבנה פנימי מורכב ביותר. בשיאה של הפרוזה עומדים משליו של בילעם, קטעי שירה פואטיים ייחודיים לתורה.

היחודי בפרשת בלק ובילעם הוא שכולה מתרחשת מחוץ למחנה ישראל ובני ישראל לא יודעים כלל על ההתרחשויות האופפות אותם. מאמר זה ינסה לבחון את משלי בילעם מהיבטים שונים.


במשלים הראשונים, עומדים בלק, ושרי מואב ליד בילעם ומחכים בקוצר רוח לשמוע את מוצא פיו.
משל ראשון במדבר כ"ג ז-י:
"ז וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן-אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ-מוֹאָב מֵהַרֲרֵי-קֶדֶם לְכָה אָרָה-לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל: ח מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה': ט כִּי-מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב: י מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת-רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ"
בילעם כנואם מיומן מתחיל את נאומו הראשון בתיאור ההיסטוריה של הפנייה אליו, אולם בפסוק ח' בילעם כבר מתחיל בהתנצלות. מה אקוב לא קבה אל - איך אני יכול לקלל את העם כאשר ה' לא מקלל אותו, ואיך אפשר לעורר זעם כאשר ה' לא זועם. לאחר מכן בילעם מתאר את ההווה ואחר כך מבקש בקשה לעתיד למות מות ישרים שאחריתו תהיה כמו עם ישראל (אך בקשה זו לא התקיימה, בילעם נהרג במלחמת מדיין ותיאור אירוע זה יופיע בהמשך התורה). אין ברכה מפורשת לעם ישראל, אלא יותר תיאור מצב ואופיו היחודי של העם (עם לבדד ישכון), אולם בלק כמובן אינו מרוצה מברכות אלו. מילותיו של בילעם מראש צורים אראנו גורמות לבלק להציע נסיון לשינוי מיקום הצפיה על עם ישראל ואולי הפעם הקללות יצליחו.

המשל השני  יח-כד
"יח וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר קוּם בָּלָק וּשֲׁמָע הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּר: יט לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן-אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה: כ הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה:כא לֹא-הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא-רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ: כב אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ: כג כִּי לֹא-נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא-קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה-פָּעַל אֵל: כד הֶן-עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד-יֹאכַל טֶרֶף וְדַם-חֲלָלִים יִשְׁתֶּה" 
מאחר ובלק טרם הבין את מה שבילעם מנסה להגיד לו כבר זמן רב, שאין לו אפשרות לקלל את העם, הנאום השני פותח בפנייה ישירה לבלק ומסביר לו מפורשות: "לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן-אָדָם וְיִתְנֶחָם", ה' אינו משנה את דעתו ומתחרט. נקודה זו מצריכה הסבר שכן ראינו מספר פעמים בתורה שה' בהחלט שינה את דעתו (למשל בחטא העגל: "וינחם ה' על הרעה..." ולמשל בסיפור יונה ונינוה), אולם ההבדל ברור, ה' אינו ניחם על הטובה. כאשר יש רע, ה' יכול להינחם על הרע או לפחות לדחותו במספר דורות (עיינו במלכים בעונשי אחאב, יהוא וחורבן הבית שנדחה בכמה דורות עקב צדקתו של יאשיהו), אולם כאשר ה' מבטיח טובה, על זה הוא לא ניחם. את פסוק כ' ניתן לקרוא כדברי האלוקים (שברך את עם ישראל), או כדברי בילעם עצמו (שברך בברכה הקודמת את בני ישראל ולא הולך לשנות ברכה זו) וממשיך ואומר "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל", לחשים, ניחושים וקסמים ממילא אינם משפיעים על עם ישראל. גם משל זה של בילעם מתחיל מהעבר עובר דרך ההווה: כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל - עם ישראל בעצמו עדיין צריך שיגידו לו מה פעולותיו של ה' למענו. מי שמתבונן מבחוץ, רואה דברים שמבפנים לא רואים,  וממשיך בעתיד "הֶן-עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד-יֹאכַל טֶרֶף וְדַם-חֲלָלִים יִשְׁתֶּה", ומשפט זה הוא המסמר האחרון בתקוותו של בלק לנצח במלחמה את עם ישראל.

נסתכל בביטוי :"אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם" המופיע גם במשל השלישי. בראשית הפרשה בלק אומר "הנה עם יצא ממצרים...", לפי בלק, עם ישראל הוא עם של עבדים שניצלו אסונות שונים ומשונים במצרים (שנגרמו מרעידות אדמה, התפרצות הר הגעש סנטוריני מגפות תברואותיות וכו') כדי לברוח מאדוניו, אולם בילעם בברכותיו מדגיש כי עם ישראל הוא עם וכי ה' הוא זה שהוציאם בזכות ממצרים.

בלק מנסה שנית לשנות מקום (משנה מקום משנה מזל?) ולוקח את בילעם לראש פעור. ייתכן שכאן בלעם מציג את עצתו להחטיא את בני ישראל בזנות. בילעם יודע שחטא של זימה ועובודה זרה יכיעס ללא ספק את ה' ואז יוכל לפגוע בעם (כנאמר במשל הראשון). עצה זו אכן מצליחה ומתוארת בפרשייה האחרונה של הפרשה ותוצאותיה עגומות, 24000 איש נהרגים במגיפה.

המשל השלישי (כ"ד ב-ט)
 וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹקים: ג וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן: ד נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי-אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם: ה מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל: ו כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע ה' כַּאֲרָזִים עֲלֵי-מָיִם: ז יִזַּל-מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ: ח אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ: ט כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרֲרֶיךָ אָרוּר" 
במשל השלישי בילעם כבר לא נזקק לבלק, שעומד שם פאסיבי, ובמשל יש חידוש, על בילעם שורה רוח אלוקים ומשלו השלישי הוא כבר בגדר נבואה. ייתכן ונבואה אמיתית זו היא שכרו של בילעם על הדגשתו שה' הוא אלוקיו (ראו כ"ב יח). בפתיחת המשל בשני פסוקים בילעם מתאר קודם כל את עצמו (ואיש צנוע הוא לא היה) במשלו זה בילעם חוזר על ביטויים ממשלים קודמים אולם המוטיב החוזר בו הרבה פעמים הוא המוטיב של מים (בהווה), דימוי לכח החיות של עם ישראל ושוב דימוי ללביא ולאריה כפי שהופיע במשל השני, המשל מסתיים בתזכורת לברכתו של יצחק ליעקב: "מברכיך ברוך וארריך ארור" (בברכת יצחק הסדר הפוך - בר' כ"ז כט). כאן בלק כבר משתגע שכן למעשה, לא רק שבילעם בירך את עם ישראל, כפועל יצוא מסיום משלו הוא מקלל את מואב ובלק (שרצו לקלל את עם ישראל).

המשל הרביעי טו-יט (רק החלק המתייחס לעם ישראל)
"טו וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן: טז נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי-אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם: יז אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל-בְּנֵי-שֵׁת: יח וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל: יט וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר"
את משלו הרביעי בילעם נושא מעצמו, ייתכן שרוח האלוקים עדיין שורה עליו ובכל מקרה ביטחונו העצמי וגאוותו גוברים מאחר ובפתיחת המשל הזהה כמעט למשל השלישי הוא אף מוסיף שהוא "יודע דעת עליון". אנו נזכרים בתחילת הפרשה ובפרט בסיפור על האתון וברור לנו שבילעם ממש לא יודע את דעת עליון. גם בספר יהושע כאשר מזכירים את בילעם עושים זאת בתואר "בילעם הקוסם", שכן בעיקרו היה קוסם ורק בפעם הזו הגיע לדרגת נבואה מלאה. נאומו הוא רק על העתיד הרחוק (נאומיו הקרובים נאמרו על המלחמות הקרובות לכיבוש ארץ ישראל): "אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב..." ומסתיימים במילים וישראל עושה חיל.
לאחר נאומים אלו בלק הולך לדרכו ובילעם חוזר למקומו (אך לא להרבה זמן שכן מצינו שהוא חוזר שוב אחר כך).

סיכום
מאחר והקסמים והברכות והקללות ממילא לא משפיעים על עם ישראל, נציג כאן את השאלה מה ראה בילעם ללכת ולקלל את בני ישראל מלכתחילה, וגם מדוע ה' טרח את הטירחה, התגלה לבילעם, פתח את פי האתון רק כדי שהקללות יהפכו לברכות, וכי יש משהו בקללתו של בילעם? תשובה אחת יכולה להיות כי על עם ישראל הקללות לא משפיעות, אולם שאר העמים, כשהיו שומעים את דברי ההסתה של בלעם היו מתחזקים ברוח קרב להילחם נגד עם ישראל, כאשר העמים, המאמינים בבילעם ורואים בו את הקוסם הגדול ביותר באותה תקופה, שומעים כי בילעם למעשה מברך את עם ישראל ומנבא להם נצחונות במלחמה, כוחם רפה מאד, ולבני ישראל יהיה קל יותר במלחמותם. דבר זה רואים היטב בספר יהושע, כאשר רחב מתארת למרגלי יהושע את הרגשת אנשי יריחו (יהושע ב' יא): "וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא-קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם ....".

מאמרים ודברי תורה נוספים לפרשת בלק

משלי בילעם - בילעם מברך את בני ישראל
משלי בילעם - בילעם מברך את בני ישראל - ג'ררד הוט תחריט עץ 1728 מתוך דמויות מהתנ"ך. שימו לב למזבחות ברקע

בלק - חידה לפרשת בלק

 דף חידה זו הינו ישן אתם מוזמנים לעבור לדף החידות החדש לפרשת בלק, הכולל חידות ציורים, חידות מילוליות ותפזורת.
 



פרשת בלק - בחירתו החופשית של בלעם

פרשת בלק שונה משאר הפרשות בתורה. הפרשה מתרחשת מחוץ למחנה ישראל ובני ישראל כלל אינם שותפים לה. למעשה לא ברור איך תוכן הפרשה הגיעה אלינו מאחר ובני ישראל לא היו מודעים למאורעות שקרו. במאמר זה ננתח את הפרשה (המורכבת בסך הכל משתי פרשיות) תוך הארת נקודות שונות בה שלא תמיד זוכות להסבר מספק.

מתי הייתה פרשת בלק?
נתחיל כדרכנו בתיארוכה של פרשת בלק. התיארוך קל מאחר והוא מופיע בפסוק הראשון: "וַיַּרְא בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי", כלומר אחרי המלחמות בסיחון ובעוג. אולם אם נעבור לקריאה בחומש דברים נגלה שכמו שבני ישראל פנו לאדום בבקשת מעבר ונענו בשלילה, כך פנו גם לעמון ומואב, נענו בשלילה ועקפו אותם. על בלק לא נאמר כי הוא מפחד אלא רק כי הוא ראה, וגם אין אנו יודעים עליו מאומה. רק בפסוק ב' נאמר שמואב מפחד מבני ישראל ויקץ בהם (אותו ביטוי בדיוק שנאמר בתחילת חומש שמות על המצרים). מואב פונים לזקני מדין (מה לאלו ואלו? המדיינים הרי הם שוכני המדבר, רחוק?) בדאגה שבני ישראל ילחכו את סביבותיהם ולא ישאירו כלום (אדמה חרוכה). לא סכנת המלחמה היא שעומדת לנגד עיניהם (לעומת בלק שמפחד כנראה ממלחמה). רק בפסוק האחרון של הפתיחה אנו למדים "...בָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא".

פניית בלק לבילעם
בלק, שרואה כי במלחמות רגילות אי אפשר לנצח את בני ישראל, מנסה שיטה חדשה, וקורא לבלעם בן בעור. אם השם מצלצל לכם קצת מוכר, חיזרו לסוף פרשת וישלח ושם תיראו שהוא המלך הראשון המולך בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל. אין אפשרות לקבוע כי מדובר באותו אדם אבל בוודאי לבלעם היה מעמד נכבד ומפורסם באיזור. בלעם נמצא רחוק מאד מזירת ההתרחשות. פתורה היא בחילוף אותיות פרת, ומי שלא משתכנע מחילוף זה, התורה אומרת בפירוש "... אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ...". בלעם מגיע מרחוק.
לבלעם יש יכולת לברך ולקלל אולם פניית בלק אליו משונה: "...אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ וַאֲגָרֲשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ.". אוכל ואגרשנו ביחיד, נכה ברבים. רש"י מפרש שהכוונה לבלק ולעמו, אולם לי נראה שאפשר לפרש כי הכוונה נכה, אני ואתה, בלק ובלעם. יש פה רמז שלבלעם יש כבר עניין אישי במאבק נגד בני ישראל. ייתכן שמקור המדרש על שלושת יועצי פרעה (יתרו, איוב ובלעם) מה לעשות במשה עוד כשהיה ילד בארמון פרעה, מקורו במילים אלו ממש. ובכן נניח כי בלעם מכיר היטב את משה ואת יכולתו (על יכולתו של בלעם עצמו נלמד בהמשך מפיו), ובהחלט רואה פה עניין אישי, בין אם מעין תחרות עם משה, ובין אם יחסי שנאה שהתפתחו לאורך 120 שנה (וגם בלעם מסתבר מבוגר מאד).

בחירה חופשית נגד רצון האל
אולם לפי הפשט אין לנו בינתיים יחס לבלעם, ואפילו ההיפך, כאשר זקני מואב וזקני מדין באים , בלעם מחכה לשמוע את תשובת אלוקים בלילה (דרגת נבואה פחותה ממשה רבנו). הקב"ה משתף פעולה ובא לשאול את בלעם מי האנשים, שימו לב שבלעם משמיט את המילה "נכה" מתשובתו לקב"ה (בה הוא משנה במעט את דברי בלק): "הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם וַיְכַס אֶת-עֵין הָאָרֶץ עַתָּה לְכָה קָבָה-לִּי אֹתוֹ אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ וְגֵרַשְׁתִּיו ", ולכאורה בילעם מנסה להסתיר את העניין האישי שיש לו ולהציג את כל העיסקה כביזנס טהור. בלעם כידוע מקבל תשובה שלילית, מוסר אותה לזקנים ומסרב לבוא. לכאורה בלעם ממש צדיק ושומע בקול ה', אולם ברור לנו כבר בשלב זה שבלעם היה צריך לסרב מיד ובמקום ולא לחכות לתשובה הלילית. בלעם אכן היה נביא אמת (לפחות לאותה שעה) והיה יודע את מעלתו של עם ישראל. . נקודה חשובה זו מעלה את נושא "הבחירה החופשית" בפרשה זו. בלעם בוחר בחירה חופשית נגד רצון האל, ובחירה זו מתאפשרת. הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ההמשך ידוע, אלוקים לכאורה מתרצה, אולם מזהיר מראש את בלעם שלא יוכל להתנבא כרצונו. בלעם בשלב זה כל כך חדור רצון לקלל שהוא מתעלם מכל תמרורי האזהרה והולך בכל זאת. סיפור האתון המדברת מעלה קושיות גדולות. לרוב אנשים מופתעים שהאתון פותחת את פיה, אבל ההפתעה האמיתית בחלק זה של הסיפור היא תשובתו המיידית של בלעם וחוסר ההפתעה שלו ממעשה ניסי זה! בלעם פשוט עונה, וממשיך לנהל שיחה עם האתון ללא הבנה כלל של המתרחש, רק כשהוא רואה את מלאך ה' הוא מצטדק ומציע לחזור לביתו. אולם הצעה זו לחזור היא כלפי חוץ. הוא לא היה צריך להציע לחזור, הוא היה צריך באופן מיידי לחזור! הבחירה החופשית להרע של בלעם מושכת אותו בכח לעבר בלק.

בלעם והאתון - רמברנדט 1628 מוזיאון Cognaq-Jay פריז
בברכות עצמן נתרכז אי"ה בפעם אחרת (ראו מאמר על משלי בלעם), אולם חשוב להבחין בין שתי הברכות הראשונות הראשונות בהן ה' שם דבר בפי בלעם לבין הפעם השלישית בה בלעם מבין כי לקלל לא יוכל והוא מתנבא מיוזמתו כאשר התורה מציינת :"וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים" כלומר שנבואתו אכן אמת. רק בסבב ברכות זה, מספר בלעם על עצמו: "נאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי-אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם". מתברר לנו למפרע עד כמה גדול הוא הנביא בלעם. ידוע המדרש שבלעם היה נביא לאומות העולם גדול כמשה (למרות שראינו שקיבל את נבואתו בחלום ולא בצורה ישירה – וראה בהבדל בין דרכי קבלת הנבואה שדנו בהן בחידה לפרשת בהעלותך). בלק מתייאש לחלוטין ומשלח את בלעם למקומו, לא לפני שבלעם פוצח בסבב נוסף של נבואות הפעם על עמים נוספים ולא רק על ישראל. בכל מקרה הפרשה מסתיימת כך: " וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ וְגַם-בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹ".

השפעת בילעם על חטא בעל פעור
מיד לאחר מכן מוזכר חטא בעל פעור. וישב ישראל בשיטים. אם נעיין בפרשת מסעי (ל"ג מט) נראה כי רק חלק ממחנה ישראל יושב בשיטים והמחנה עצמו מתפרס על פני שטח גדול בהרבה. מסופו של הסיפור נראה כי חלק זה של המחנה הוא חלקו של שבט שמעון.
גם בפרשייה זו יש בלבול מסוים בין מואב למדיין. בפסוק הראשון מופיע כי העם זונה אחרי בנות מואב, ואילו האשה הנהרגת היא מדיינית ואף המלחמה המתוארת בפרשת מטות היא רק כנגד מדיין.
והנה בפרשת מטות אנו מגלים כי בני ישראל הורגים את חמשת מלכי מדיין "וְאֵת בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב". מה בכלל בלעם עושה שם. בלעם הרי חזר למקומו (ארם נהרים הרחוקה!). את התשובה מגלה לנו משה רבנו בעצמו: "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל בה'". כלומר בלעם הלך למקומו, הגיע למקומו, הבין שבברכות אין לו מה לעשות ופיתח תוכנית חלופית. בלעם ידע שבמהלך השהות במדבר פרצו מפעם לפעם מגפות שונות בהם (ופרשת נחש הנחושת, ארעה רק זמן קצר קודם לכן) וידע להסיק כי לעם ישראל יש נקודות תורפה שאפשר לנצל לצרכיו. בלעם בוחר שוב ברע, בבחירה חופשית, ומתעלם מכל מה שקרה קודם לכן וממשיך במאמציו לפגוע בעם ישראל. בלעם חוזר כנראה למדיין (בלק איבד עניין בסיפור. יותר מזה, התורה לא באה בחשבון עם בלק כלל, ואף מדרשים דורשים שבזכות 42 הקורבנות שהקריב, זכה ורות המואבייה היא מצאצאיו ובודאי זכה שאחת מפרשות התורה נקראת על שמו). ומשיא את עצת הפיתוי. מידע נוסף על הפרשה מגיע מספר יהושע (י"ג כב): "וְאֶת-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל-חַלְלֵיהֶם" ורד"ק שם שואל בדיוק את אותה שאלה, מה בלעם עושה שם אחרי שחוזר למקומו ועונה בדרך קצת שונה:
 "הקוסם -להודיע כי לא נביא היה אלא קוסם ונבואתו הייתה לשעה, או לכבוד ישראל בא אליו מלאך ה' לדבר הנבואות ההם, ויש לשאול איך מצאו בלעם שם והלא כתיב: וילך וישב למקומו אלא שחזר שם לבקש שכרו על העצה שנתן להם למואב ולמדין, להוציא בנותיהם היפות ויזנו ישראל עמהם ויהיה קצף ה' בהם, וזהו שאמר: לכה איעצך כמו שכתוב בדבר בלעם וכשראה שנתקיימה עצתו הלך למואב ולמדין, לבקש שכרו מהם."

נשארה השאלה איך נכתבה הפרשה כמובן אפשר להגיד כי משה קיבלה בנבואה ישירות מה', אולם מאחר ובני ישראל תפסו את בלעם ולא היו הורגים אותו סתם בשדה הקרב (כפי שאומר הרד"ק בפירושו לספר יהושע שפינחס הרגו בארבע מיתות דין), אפשר בהחלט להניח כי בלעם עצמו סיפר להם את כל סיפור נבואותיו מטעמיו הוא. ייתכן והטעם היה רצון להתפארות עצמית ולהתרברבות וייתכן כי מאחר וכבר הבין כי סופו קרוב והוא לא יכול לפגוע בישראל, על כורחו נאלץ לספר בשבח ישראל (שכן נביא אינו יכול לכבוש נבואתו) ובגנותו הוא עצמו.

פרשת בלק - סטטיסטיקה בפרשה

פרשת בלק היא הפרשה ה-40 בתורה והשביעית בספר במדבר. בפרשה שתי פרשיות, אחת פתוחה ואחת סגורה. בפרשה 104 פסוקים 1455 מילים ו-5357 אותיות.
בפרשת בלק אין מצוות.

מאמרים לפרשת בלק 
בחירתו החופשית של בלעם
חידה לפרשת בלק

לפרשה הקודמת - חוקת
לרשה הבאה - פינחס
לטבלת סטטיסטיקה בפרשות התורה