אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בתוכן למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם או לערוץ הווטצאפ של פרשת השבוע !
‏הצגת רשומות עם תוויות אסטרונומיה בפרשה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אסטרונומיה בפרשה. הצג את כל הרשומות

ליקוי ירח בתורה

במאמרנו  על ליקוי הירח המלא של חודש סיוון תארנו את הפרטים האסטרונומיים של הליקוי. במאמר קצר זה נציג כמה הקשרים של ליקוי ירח בתורה וליקוי חמה בתורה והקשרים של הליקוי ביהדות.. בתורה גרמי השמים מופיעים לרוב, אולם ליקויים אינם מתוארים. בנביאים ניתן למצוא פסוקים רבים שקל להבינם כמתארים ליקוי בפועל או תוצאה הדומה לליקוי.
הסברה היא שהפסוק בעמוס ח' ט': "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' אלוקים וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר", מתאר ליקוי חמה, או נבואה שליקוי חמה מהווה דוגמה שלה. באופן דומה אנו מוצאים בספר ישעיהו י"ג י: "כִּי-כוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם לֹא יָהֵלּוּ אוֹרָם חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְיָרֵחַ לֹא-יַגִּיהַּ אוֹרוֹ", המדבר גם על ליקוי חמה וגם על ליקוי לבנה. פסוק מענין אחר, המדגיש את תופעת הירח האדום מופיע ביואל ג' ד: "הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא". פסוק זה ממש מתאר ליקויים. הפסוק ביואל מעניין. הוא גם מזכיר לנו את חג הפסח (מאחר ובנבואת מלאכי בשבת הגדול מסתיימת באזכרת יום ה' הגדול והנורא). לפני הפסוק ביואל מופיע פסוק מהגדה של פסח: "וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן", וגם בפיוט ויהי בחצי הלילה מוזכר פסוק מזכריה י"ד ו: "והָיָה יוֹם-אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא-יוֹם וְלֹא-לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת-עֶרֶב יִהְיֶה-אוֹר".
בשעת ליקוי ביום השמש נעלמת ובלילה הירח נעלם ונהיה מעין לא יום ולא לילה, אולם נראה שהפסוק בזכריה מדבר על משהו שונה קצת.
לי נראה שהנבואות לא מתארות ליקויים אלא מביאות דוגמאות לאירועים עתידיים שבהם יקרו דברים מוזרים שיתבטאו בין השאר בהתנהגות לא רגילה של גרמי השמים, התנהגות הדומה לזו הנצפית בליקויים (שכיום ברור לנו שההתנהגות בליקויים היא רגילה צפויה ומחזורית, וגם בזמן הנביאים, ידע זה כבר היה קיים).
גם מועדי הליקויים קשורים לאירועים בלוח השנה היהודי (לא מפתיע מאחר והוא ירחי). ליקויי חמה יהיה בסמוך לראש חודש וליקויי לבנה יכולים לצאת בחגים פסח, סוכות ופורים. קיומו של ליקוי בליל הסדר דווקא (ירח אדום, מכת דם) מהווה סימבוליזציה ממדרגה ראשונה.
במסכת סוכה כ"ט א, מצאנו התייחסות לליקויים:

"תנו רבנן בזמן שהחמה לוקה סימן רע לעובדי כוכבים לבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל מפני שישראל מונין ללבנה ועובדי כוכבים לחמה לוקה במזרח סימן רע ליושבי מזרח במערב סימן רע ליושבי מערב באמצע הרקיע סימן רע לכל העולם כולו פניו דומין לדם חרב בא לעולם לשק חיצי רעב באין לעולם לזו ולזו חרב וחיצי רעב באין לעולם לקה בכניסתו פורענות שוהה לבא ביציאתו ממהרת לבא וי''א חילוף הדברים ואין לך כל אומה ואומה שלוקה שאין אלהיה לוקה עמה שנאמר {שמות יב-יב} ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום אין מתיראין מכל אלו שנאמר {ירמיה י-ב} כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה עובדי כוכבים יחתו ואין ישראל יחתו ת''ר בשביל ארבעה דברים חמה לוקה על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה ועל משכב זכור ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד ובשביל ארבעה דברים מאורות לוקין על כותבי (פלסתר) ועל מעידי עדות שקר ועל מגדלי בהמה דקה בא''י ועל קוצצי אילנות טובות..."
בזמן כתיבת התלמוד, ענין מחזוריות הליקויים היה ידוע וברור ואכן הגמרא מסיקה שהזמן שישראל עושים רצונו של מקום אין לחשוש מהליקויים (שכנראה היו מעוררי אימה בימי קדם). מכך הגמרא מבינה שהתופעה טבעית אולם בזמן שישראל לא עושים רצונו של מקום, ניתן להשתמש בליקויים על מנת לעורר את לב העם לתשובה, בבחינת, נכון שזה אירוע טבעי, אולם נסה להשליך ממנו על העברות שלך. ואכן מופיעה רשימה של עברות שעליהן היה ראוי שהחמה תילקה.
כיום שענין הליקויים ברור לנו לגמרי, אין לראות בליקויים סימנים שמיימים. את תיקון המעשים והמידות יש לעשות בכל יום, ומפלאי הטבע יש להינות.
ליקוי חמה
ליקוי חמה
ליקוי ירח. הירח אדום
ליקוי ירח. הירח אדום. מקור: אוגדה ישראלית לאסטרונומיה

שאו מרום עינכם - אסטרונומיה לשבתות בין המצרים והנחמה

פרשת דברים נקראת תמיד לפני תשעה באב. כפי שכתבנו במאמר לפרשת דברים, גם משה, גם ישעיהו וגם ירמיהו ניבאו בלשון איכה. מצאתי קשר אסטרונומי מעניין בין הפרשות.
בפרשת דברים (פרק א' פסוק י"ב) - משה מתאר את הגידול של בני ישראל:
"ה' אֱלֹקיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב"
אולם הדימוי לכוכבי השמים יכול להיות גם לרועץ, שכן הוא עלול להביא לעבודה זרה וזאת אנו קוראים בפרשת ואתחנן (ד' י"ט):
"וּפֶן-תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת-הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת-הַיָּרֵחַ וְאֶת-הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל-הַשָּׁמָיִם"
גם הקריאה לתשעה באב (המשך פרק ד' בדברים) היא בפרשת ואתחנן, ולמעשה אנו חוזרים על אותה קריאה פעמיים באותו שבוע, להדגיש את חומרת העבודה הזרה.
אולם נושא הכוכבים, חוזר שוב בהפטרות הנחמה. בשבת נחמו בהפטרה בנביא (ישעיהו מ') אנו קוראים את הפסוק, שהוא אחד מהאהובים עלי בתנ"ך:
"שְׂאוּ-מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי-בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר"
 איזה ניגוד לקריאה של אותה פרשה! בפרשה, ההתבוננות בשמים מסוכנת ועלולה להביא לאיסור עבודה זרה, ואילו בהפטרה, זה ממש ציווי להביט בשמים (ציווי שאני מחמיר בו) לראות את הכוכבים ועל ידי כך להעמיק את האמונה בה' (במאמר מוסגר נעיר, שאף אברהם צווה בפרשת לך-לך להתבונן ולספור הכוכבים, והפטרת פרשת לך לך מתחילה מיד לאחר הפטרת נחמו).
ראיתי בפירוש הרש"ר הירש על הפסוק בדברים האומר ש גם האדם המתבונן בכוכבים מתרשם מריבוי מספרם אבל לא סופר אותם ממש, אך מציין שהפסוק בא להראות שגם עם ישראל יש חשיבות לכל פרט ופרט והרי זה בדיוק מה שנאמר בהפטרה, לכלם בשם יקרא.
משה בפרשת דברים אומר לעם ישראל כי הם רבים ככוכבי השמים אולם הצרות והחורבן המעיטו את מספרנו, על כך אומרת ציון בהפטרת פרשת עקב: "ותאמר ציון עזבני ה'", ואנו מוצאים בתלמוד (ברכות לב:) מדרש מופלא בדיוק על פסוק זה המפרט את מספר הכוכבים בשמים (וראו את המאמר כמה כוכבים יש בשמים):
"ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני היינו עזובה היינו שכוחה אמר ר"ל אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אדם נושא אשה על אשתו ראשונה זוכר מעשה הראשונה אתה עזבתני ושכחתני אמר לה הקב"ה בתי י"ב מזלות בראתי ברקיע ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה וכולן לא בראתי אלא בשבילך ואת אמרת עזבתני ושכחתני (ישעיהו מט)"
 אני משאיר לקוראים את פעולת ההכפלה אולם המספר שמתקבל גדול מאד וגם הוא כנראה קטן מהאומדן שיש לנו כיום. והנה גם באסטרונומיה מצאנו לנו דברי נחמה.
פאזל כוכבים
פאזל כוכבים לא קל (עבדנו עליו הרבה מאד זמן)

למה כדאי ללמוד אסטרונומיה

מאחר ואני מנהל גם אתר שעוסק באסטרונומיה (אתר שמים וארץ) אני אוהב למצוא קישורים בין הפרשה לבין אסטרונומיה. בפרשת נשא מצאתי זאת בדברי רש"י. סדר הקרבת הקורבנות הוא כסדר המחנות ומפרש רש"י:

(יח - יט) הקריב נתנאל בן צוער - הקרב את קרבנו -
מה תלמוד לומר הקריב בשבטו של יששכר, מה שלא נאמר בכל השבטים?
לפי שבא ראובן וערער ואמר די שקדמני יהודה אחי, אקריב אני אחריו. אמר לו משה מפי הגבורה נאמר לי שיקריבו כסדר מסען לדגליהם.
לכך אמר הקרב את קרבנו, והוא חסר יו"ד, שהוא משמע הקרב, לשון צווי, שמפי הגבורה נצטווה הקרב.
ומהו הקריב הקרב שני פעמים?
שבשביל שני דברים זכה להקריב שני לשבטים:
אחת שהיו יודעים בתורה, שנאמר (ד"ה א' יב, לג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים.
ואחת שהם נתנו עצה לנשיאים להתנדב קורבנות הללו.

ראובן רוצה להקריב שני, את דחייתו על ידי יהודה הוא מבין, אולם מדוע שגם יששכר ידחה אותו? ראובן הרי גדול בהרבה מיששכר. הוא נענה שסדר ההקרבה כסדר המחנות ואולם עדיין, יששכר צריך היה לזכות לכך על ידי משהו. התשובה הראשונה ברש"י ששבט יששכר זכה בגלל שהיו "יודעי בינה לעיתים". עיתים הם הזמנים ושבט יששכר ידע לחשב את הזמנים, כלומר לחשב מתי הירח יתחדש כפי שאומר הרד"ק שם:
ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל -
רבותינו פירשו:


שיודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים, וזהו שאמר לדעת מה יעשה ישראל וזהו: יודעי בינה לעתים, כלומר לזמני העולם שהיו יודעים לחשב בתקופות המזלות, וזכר ענין זה בזה המקום, כי צריך המלך אליהם להתיעץ עמהם כי על פי המלך היה נעשה העבור והקביעות כדבר חזקיה המלך.
ורבי יונה פירש:
ענין משפטים ודינים וכן יודעי העתים כמו שאמר לפני כל יודעי דת ודין, וכן עת ומשפט ידע לב חכם, והיה צריך המלך להתיעץ עמהם על ענין הדינין, אבל לדעת מה יעשה ישראל אין טעמו דבק לזה הפירוש, כי היה לו לומר לדעת מה יעשה המלך.
אבל לפירוש רבותינו יבא בטוב לדעת מה יעשה ישראל, היאך ישמרו המועדים ובאיזה זמן יעשו אותם.
ולכן הידע האסטרונומי זיכה את שבט יששכר להקריב שניים. חוכמת האסטרונומיה מכונה בעברית חוכמת התכונה. לכל דבר יש תכונה, אולם המילה התייחדה לתכונותיהם של גרמי השמים. בני שבט יששכר היו בקיאים בחכמת התכונה.

מאמרים נוספים לפרשת נשא