אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בתוכן למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם של פרשת השבוע !

חידות לפרשת שופטים

לפני דף החידות הרגיל לפרשת שופטים שיעלה בהמשך השבוע, הנה חידה שפורסמה בעלון Torah Tidbits (מובאת באישור).
פתרון החידה מופיע בהמשך אחרי חידות הציורים
האם עמדת השחמט הבאה חוקית??
האם העמדה הבאה חוקית?

ולחידות הציורים הרגילות. החידון לפרשת שופטים מכיל דף ציורים עם חידות מילוליות וחידות ציורים הקשורות לנושאים שונים בפרשת שופטים. החידות ברמות קושי שונות ומתאימות למבוגרים ולילדים. מומלץ להדפיס את הדף בכמה עותקים ולפתור ביחד סביב שולחן השבת לאחר קריאת הפרשה בבית או בבית הכנסת. למתקשים, ניתן להיעזר בדף התשובות   אולם מומלץ לנסות היטב לבד.

חידות לפרשת שופטים
חידות לפרשת שופטים




ולחידת השחמט. מבחינת חוקי השחמט העמדה חוקית. למרות שכל צד מתחיל עם שני סוסים אין מניעה, ולפעמים אפילו כדאי, להכתיר רגלי לפרש ולא למלכה (הכתרה לצריח או רץ מותרת גם ולפעמים תהיה חיונית באם הכתרה למלכה תגרום לפט ותמנע נצחון). אחד מהסוסים הוא רגלי שהגיע לשורה השמינית והוכתר לפרש. מבחינה הלכתית נראה שיש איסור לפי דין המלך "לא ירבה לו סוסים" שאוסר להרבות סוסים מעבר לשניים המקוריים. אולם האיסור הוא רק כשהסוסים אינם נחוצים אלא מהווים קישוט שירוצו לפני מרכבתו. במשחק השחמט יתרון של שני סוסים אינו מספיק ומלך ושני סוסים אינו יכול לנצח מלך בודד והתוצאה היא תיקו. הסוס הנוסף נחוץ לצורך נצחון במלחמה (במשחק) ובשל כך מותר להרבות סוסים גם מבחינה הלכתית. אכן ייתכן ועמדה דומה אולם בה ארבעה סוסים ללבן תהיה אסורה מבחינה הלכתית.

רבי נחמן מברסלב - ההתגלות והתיקון - צבי מרק

אפשר לאהוב אותם ואפשר לא לסבול אותם, אבל אי אפשר להתעלם מהם. הסיסמה הידועה, הכיפות המיוחדות, ניידות השמחה והריקודים וההצעה לקבל חוברת קטנה עם כמה פרקי תהילים הם מהסממנים הבולטים ביותר של תנועת חסידי ברסלב בישראל. הפופולריות העולה של התנועה בציבור מתרגמת לפופולריות בתחום המחקרי וצבי מרק הוא אחד החוקרים הבולטים בנושא שכבר פירסם מספר ספרים העוסקים ברבי נחמן מברסלב ובתורתו.
ספרו השלישי של מרק "התגלות ותיקון" בנוי על היכרות כלשהי עם תורתו של רבי נחמן (שבאה לידי ביטוי בעיקר בסיפורי המעשיות שלו) ומרחיבה אותה לתחומים נוספים. פרקי הספר עוסקים בהתגלויות מיסטיות המתוארת בכתבים (חלקם ידועים וחלקם סיפורים נדירים שהופיעו רק בכתבי יד) ועל ההשפעה של התגלויות מיסטיות אלו על רבי נחמן, על תורתו ועל חסידיו עצמם. הפרק העוסק בהתגלות מענין מאחר והוא מציב, לפי סיפורו של רבי נחמן עצמו (המעשה מהלחם), את רבי נחמן כעומד בשורה אחת עם משה רבנו ומקבל את התורה כולה ישירות מבורא עולם. לא מפתיע שרבי נחמן רצה שהסיפור יישאר גנוז ויועבר בעל פה. בסיפורים אחרים מוכרים יותר ומאוחרים יותר (מעשה באורח), שוב זוכה רבי נחמן להתגלות אבל שם, לכאורה שנים רבות לאחר ההתגלות הקודמת, הבנתו כבר פחותה, באופן הבא אולי להדגיש שככל שלומדים יותר מבינים שיש עוד הרבה יותר מה ללמוד ולמעשה יודעים פחות.
החלק השני של הספר עוסק בפעילות האקטיבית החשובה ביותר של חסידות ברסלב והיא התיקון. התיקון הוא מושג מקובל ביהדות ויש תיקונים רבים, הידועים בינהם הם תיקון ליל שבועות, הבא לתקן את מעשי בני ישראל לפני ואחרי קבלת התורה, ותיקון חצות שאפשר לעשותו בכל לילה. הפרק העוסק בתיקון, מציג את התיקונים השונים של רבי נחמן, שוב בהתאם לכתביו, שהתגבשו לידי התיקון הכללי ובפרט התיקון הכללי הנאמר על קברו בעיר אומן שבאוקראינה.
בשני פרקים אלו המחבר נוקט שיטות ספרותיות לניתוח המעשיות של רבי נחמן. מעשיות אלו, שאם טרם קיבלתם באיזה צומת מבחור חביב, קשות לקריאה ומכילות רבדים נסתרים ועטופי סמלים, דימויים ומשלים. מעשיות אלו מתאימות מאד לניתוח ספרותי בנוסף לניתוח הסיפורים בהתאם למקורות הקבלה ותורת הסוד השונים.
למתענינים בכתבי ובתורת הרב, בין בתור חסידים המעונינים להרחיב את אופקיהם ובין בתור חוקרים או מתענינים מהצד (ואכן, קשה לי לראות את רבבות חסידי ברסלב אוחזים בספר זה), יוסיף הספר תובנות והבנות, ובפרט אם יבוא לאחר קריאת ספרים המוקדמים שכן למרות שהוא ניתן לקריאה עצמאית הוא מניח ידע כלשהו עם תורת ברסלב. לחסרי רקע היה יכול להואיל מבוא קצר.
כהדיוט בתורת ברסלב מצאתי את עצמי מתענין בעיקר בפרק האחרון, הקצר מדי, הבא לתאר מה קרה לחסידות ובחסידות במאתיים השנה האחרונות מאז פטירת רבי נחמן. חסידות ברסלב היא חסידות של אדמור אחד. לרבי נחמן אין יורש ואין ממשיך והחסידות הייתה תמיד שולית וקטנה וכמעט נעלמה מהעולם.
נפילת ברית המועצות, שינתה את התמונה. העיר אומן באוקראינה נהייתה נגישה, ותנועת ברסלב התעצמה וגדלה בעיקר בזכות מצטרפים חדשים, רובם חוזרים בתשובה, ללא זיקה כלשהי קודמת לדת בכלל או לחסידות בפרט. כיום עולים לרגל (לקבר רב נחמן באומן!) עשרות אלפי איש מדי ראש השנה. הפרק האחרון בספר מתאר בעיקר את ההתפתחות והשוני בעשר השנים האחרונות, את האירועים באומן, את אירועי התשליך ואמירת התיקון... הכותב אף מזכיר את סרטו של פול מזרוסקי: "יהיפי" ואת ההתפעמות שלו כיהודי חילוני ממה שקורה שם.

תופעה זו והתעצמותה ראויה להיחקר. מה גרם לפריחה של התנועה? מה המסר העכשווי של התנועה (פרט לדרישה לעלות לקבר ולומר שם את פרקי התיקון)? מדוע התנועה קורצת כל כך לחוזרים בתשובה (האם זו החוויה המיסטית המובטחת?) לאנשים חילוניים ואפילו ללא יהודים (כחלק מעידן הניו-אייג')? מה רמת המשיחיות של התנועה כיום והאם היא תנועה משיחית? מה יחסי הגומלין בין חב"ד (תנועה נוספת שהולכת וגדלה) לבין ברסלב ומה הדומה והשונה בינהן? מה עתידה של התנועה? האם תמשיך לגדול ולגדול, או שתתיצב ואפילו תתכווץ?
על שאלות מרתקות אלו, שיכולות לענין כל ישראלי, גם אם תורתו של רב נחמן עצמה אינה מושכת אותו, אין מענה בספר. הפרק האחרון נותן טעימה קטנה אליהן ואולי ספרו הבא של המחבר יעסוק בהן בפירוט רב יותר.

התגלות ותיקון - צבי מרק על כתביו של רבי נחמן מברסלב
התגלות ותיקון - צבי מרק על כתביו של רבי נחמן מברסלב


התגלות ותיקון
בכתבי הגלויים והסודיים של ר' נחמן מברסלב
צבי מרק
הוצאת מאגנס
תשע"א 2011
311 עמודים


פרשת שופטים - פרשת המשפט והציבור והצדק

לדף הראשי של פרשת שופטים 
פרשת שופטים, ממשיכה את שלישיית פרשיות המצוות בחומש דברים  וכוללת בתוכה מצוות רבות. המיוחד במצוות בפרשת שופטים הוא שכמעט כולן מתייחסות למצוות הציבור ולא למצוות היחיד. כבר המצווה הראשונה בפרשה, על מינוי שופטים ושוטרים היא מצווה כללית לציבור וכל מטרתה לאפשר חיים תקינים במדינה. החוקים על הדיינים, הדרישה לשפיטה בצדק, לחקירות ובירורים, לבדיקה על פי שני עדים ומעלה, העונשים החמורים לעדים זוממים וגם הסמכות הרבה שיש ל: "...שופט אשר יהיה בימים ההם..." נועדו להביא לסדר ציבורי ולמניעת אנרכיה. הענין המגיע מיד לאחר מכן הוא מצוות המלך, שגם מיועדת לביסוס מערכת שלטונית, אבל גם המלך חייב להיות כפוף לכל החוקים שנאמרו קודם, מוטלות עליו הגבלות ועליו להישמע להוראות התורה ולא לעשות כרצונו. גם מצוות מתנות הלויים והכהנים הם חלק מהסדר הציבורי. לא ייתכן שיהיה שבט שלם ללא נחלה ומופקד על טובת הכלל, הן בבית המקדש והן בשבתו בעריו בכל ארץ ישראל, מבלי שיקבל תמיכה משאר השבטים. אין זו מצווה של צדקה בעלמא, כדוגמת מצוות הצדקה או מעשר עני, אלא זו הדרישה מהעם לקיים את שבט לוי על מנת לאפשר את אורח החיים המיוחד של עם ישראל כולו. גם המצווה לא ללכת ולשמוע בקול נביא השקר הינה חיונית לשמירה על הסדר הציבורי, כאז כן היום רבים השרלטנים היכולים לנבא נבואות ולמשוך אחרים קהל, ואין להיגרר אחריהם, ערי המקלט חיוניות לא פחות על מנת למנוע אנרכיה ומלחמות דם אינסופיות (לשאלה למה מלכתחילה התורה מתירה גאולת דם, נייחד אי"ה מאמר נפרד). סיום הפרשה עוסק בעניני מלחמה. שוב עניני ציבור. איך יוצאים למלחמה. מי חייב לצאת ומי פטור, החובה לדרוש בשלום לפני המלחמה והאיסור לכרות עצי פרי כאמצעי לחץ במצור. הנושא האחרון בפרשה הוא נושא העגלה הערופה. בימינו בו אנו מתבשרים על מעשי רצח כמעט מדי יום, או על אובדן חיי אדם בתאונות נוראיות, מצווה זו נראית לנו משונה. התגלה חלל, אין יודעים מי הרוצח ובמקרים בעבר גם לא יודעים מי הנפטר ולמרות זאת, זקני הסנהדרין צריכים לבוא ולערוך מדידות ולקבוע באיזה תחום שיפוט נמצאה הגופה, וזקני העיר חייבים לערוך טקס ולהצהיר "ידינו לא שפכו את הדם הזה". אמירה זו יש בה משמעות לימינו, למשל לענין תאונות הדרכים. אנו כואבים מאד לשמוע על תאונות עם הרוגים, אבל אם אנו עוברים לפעמים קצת באדום (גונבים רמזור), האם אנו יכולים להגיד "ידינו לא שפכו את הדם הזה"? האחריות היא לא רק על הזקנים/המנהיגים/הממשלה, אלא על כלל הציבור ובמיוחד על מנהיגיו. גם זה לקח חשוב לימינו בו תרבות הבריחה מאחריות מרובה. לפרשה אולי היה ניתן לקרוא גם פרשת הצדק. הציווי בפתיחת הפרשה מפורש (דברים ט"ז יח-כ):
"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם מִשְׁפַּט-צֶדֶק: לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם: צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ:"
המפרשים והגמרא נזקקים לריבוי המילה צדק וגם לחזרה על הציווי מחומש ויקרא "בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא י"ט ט). ראב"ע - הריבוי נועד להבטיח שתקבל את הצדק גם אם אתה הפסדת בדין. הרמב"ן בעקבות רש"י מפרש שגם הדיינים צריכים לשפוט בצדק וגם אתה כיחידי, לך למקום הצדק ותרדוף אחריו כאמור גם במסכת סנהדרין (לב ב:). בגמרא מוזכרים שני טעמים נוספים:
"כתיב (ויקרא יט) בצדק תשפוט עמיתך וכתיב (דברים טז) צדק צדק תרדף הא כיצד כאן בדין מרומה כאן בדין שאין מרומה.
רב אשי אמר מתניתין כדשנין קראי אחד לדין וא' לפשרה כדתניא צדק צדק תרדף אחד לדין ואחד לפשרה כיצד שתי ספינות עוברות בנהר ופגעו זה בזה אם עוברות שתיהן שתיהן טובעות בזה אחר זה שתיהן עוברות וכן שני גמלים שהיו עולים במעלות בית חורון ופגעו זה בזה אם עלו שניהן שניהן נופלין בזה אחר זה שניהן עולין הא כיצד טעונה ושאינה טעונה תידחה שאינה טעונה מפני טעונה קרובה ושאינה קרובה תידחה קרובה מפני שאינה קרובה היו שתיהן קרובות שתיהן רחוקות הטל פשרה ביניהן ומעלות שכר זו לזו.
ת"ר צדק צדק תרדף הלך אחר ב"ד יפה אחר רבי אליעזר ללוד אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל תנא קול ריחים בבורני שבוע הבן שבוע הבן אור הנר בברור חיל משתה שם משתה שם ת"ר צדק צדק תרדף הלך אחר חכמים לישיבה אחר ר' אליעזר ללוד אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל אחר רבי יהושע לפקיעין אחר רבן גמליאל ליבנא אחר רבי עקיבא לבני ברק אחר רבי מתיא לרומי אחר רבי חנניא בן תרדיון לסיכני אחר ר' יוסי לציפורי אחר רבי יהודה בן בתירה לנציבין אחר רבי יהושע לגולה אחר רבי לבית שערים אחר חכמים ללשכת הגזית .
התירוץ הראשון של ריש לקיש קובע את החובה לשפוט בצדק. זה בדין שאינו מרומה, וכאשר העובדות ברורות והצדק נעשה וגם נראה בקלות. אבל יש מצבים סבוכים הרבה יותר בהם הדין מרומה  ולא כל כך ברור מהו הצדק (בימינו אולי אלו מקרים בהם אין הוכחות, או שתרגילים משפטיים מבריקים של עורכי דין בלהטוטיהם הופכים את הדין). במקרה הזה השופט צריך להתאמץ ולחקור ולברר כדי להגיע לצדק אמיתי, למרות שלי שורת הדין הוא יכול להסתפק בצדק אחד בלבד, אליו ללכת גם לפנים משורת הדין. התשובה השנייה ממשיכה זו בדוגמאות הפשוטות של זכות קדימה (המתקשרת מאד לנושא תאונות הדרכים שהעלינו קודם). יש קריטריונים. מי שנשארה לו דרך ארוכה או שהוא טעון מטען, שיעבור ראשון, אבל במקרה שכל הצדדים שווים וכל צד הוא צודק, הדרך היחידה היא פשרה. הפשרה היא מטעה. פשרה לכאורה הרי היא בדיעבד, ואילו הגמרא מראה לנו שהפשרה היא היא הצדק והיא מלכתחילה. הענין הוא בצדק שמחפשים את הצדק המוחלט, הכללי, ולא את הצדק היחסי. ייתכן שאני צריך להיפגע קצת, אולם בסיכום הכללי אם עושים את המעשה הנכון, לא לי, אלא לכולם, זהו הצדק. בגלל שמישהו יכול להיפגע מהצדק, חייבת להיות חזרה כפולה על מנת ללמדנו שהפשרה, שלרוב רואים בה אפשרות גרועה לשני הצדדים היא לפעמים בסך הכל האפשרות הטובה ביותר. צדק הוא לפעמים גם לוותר.
מאמרים נוספים לפרשת שופטים   
הערת שוליים בנושא זכות קדימה - כפי שראינו נושא זכות הקדימה מופיע כבר בגמרא, מענין לדעת, שהצבעים אדום וירוק ברמזורים מקורם בחוקי השיט הימיים. צד ימין של האוניה היה מואר בירוק וצד שמאל באדום. וככה הקפטנים היו יודעים מאיפה הספינה באה ולאיזה צד היא פונה ולפי צבע האור ידעו למי יש זכות קדימה (מי שראה את האור הירוק נתן זכות קדימה).  עד היום חוקי השיט מפורטים מאד בהוראות למניעת התנגשויות.

Torah Tidbits

בין שלל עלוני פרשת השבוע המחולקים בבית הכנסת שכבר מזמן הפכו לעיתונים יש עלון אחד שונה. ניתן להשיגו אך ורק בקהילות בהן ישנם דוברי אנגלית וכל האחרים יכולים ומוזמנים להדפיסו. מדובר בעלון Torah Tidbits שאולי ניתן לתרגמו "פתיתי תורה" היוצא לאור מדי שבוע בשבוע על ידי המרכז הישראלי של OU בעריכת פיל צ'רנופסקי כבר למעלה מעשרים שנה!
העלון אהוב עלי מאד ואני מקפיד להדפיסו מדי שבוע. העלון כולל מאמר מערכת, חידות ציורים, ובעיקר משהו שחסר מאד בעלונים בעברית, תיאור והסבר מלא של פרשת השבוע, קטע אחרי קטע כולל המצוות המופיעות, ענינים מרכזיים ופרשנויות שונות ולאחר מכן מאמרים בנושאים שונים, שאלות לרב, דברי חיזוק לאנשים השוקלים עלייה לישראל , שאלות הגיון (התשובות יופיעו בגילון הבא), שאלות לעיון עצמי בפרשה (תשובות מופיעות בסוף הגיליון), פרקי עיון בתפילה (כולל הוראות ועצות איך לשפר ולהעצים את חוית התפילה) ועוד ועוד. באופן טבעי חלקים מהתוכן חוזרים על עצמם מדי שנה, אולם המאמרים מתחלפים ומשתנים מדי שנה.
החידות המופיעות בעלון היוו את ההשראה לכתוב בעצמי חידות מעין אלו באתר. החידות בגליון מתבססות לרוב על משחקי מילים באנגלית או על ידע שאינו מצוי בידי קורא ישראלי ממוצע (לדוגמא, בפרשת מצורע הופיעו ארבע שמות משונים שבפתרון החידה הסתבר שהם היו שוערי הוקי-קרח ומסיבות שונות התאימו להגדרה "ארבעה מוצרעים היושבים בשער" הלוקחה ממהפטרה - לך תבין, אבל משעשע ונחמד). למרות זאת כדאי גם לקרוא חידות אלו אפילו אם קוראים אותן עם הפתרונות, גם שם תמיד אפשר ללמוד דברים חדשים. ניתן להדפיס את העלון בכמה גרסאות כולל גירסה נטולת פרסומת באתר .Torah Tidbits

חלומות ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה - חיים וייס

חלומות הם תופעה אנושית מופלאה (ויש אומרים כי אף בעלי חיים חולמים). כולנו חולמים. חלומות טובים ורעים, חלומות מפחידים וחלומות מהנים, ובהרבה פעמים חלומות חסרי כל פשר והגיון (למרות שבזמן החלום הכל נראה הגיוני). בפיסיולוגיה מוצאים לחלום תפקידים רבים החל מזמן מנוחה למח ועד לתהליך המטביע את הרשמים שעברו אלינו בזכרון לטווח ארוך. חלומות משמשים כר נרחב לסיפורים ולסרטים רבים  ונציין רק את Inception המצוין. החלומות מופיעים תדיר במקרא ומשמשים גם לחיזוי העתיד (חלומות יוסף ופרעה) או כדרך להתגלות אלוקית ולקבלת נבואה ודבר ה'.
ספרו המענין של חיים וייס עוסק בטקסטים התלמודיים העוסקים בחלומות (בעיקר במסכת ברכות) ומנתח אותם ניתוחים ספרותיים מקיפים.
את הדיון נתחיל דווקא בהבדל בין שם הספר בעברית ובאנגלית. בעברית הספר נקרא "ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה" ובאנגלית All Dreams Follow The Mouth. שני שמות אלו לקוחים מדברי הגמרא (ברכות נ"ה ב'):
"עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים פעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה וכולם נתקיימו בי לקיים מה שנאמר כל החלומות הולכים אחר הפה"
משפט זה עומד על טיבם של החלומות. כאשר אין הם כוללים נבואה ברורה (ובימינו החולומות אינם בגדר נבואה), הרי שפירושם הוא סוביקטיבי לחלוטין, אולם יש בהם ממשות שכן הם מתקיימים והולכים אחר הפה ובכך ייתכן שהאדם מממש את החלום שהוא חלם וגורם לו לקרות. אבל מהמימרה עולים עוד מספר תובנות עליהם מתעכב חיים וייס בהתייחסות הכללית לחלום. עושה רושם שפותרי חולמות היה מקצוע נפוץ ומבוקש עד שבעיר כמו ירושלים היו לא פחות מאשר עשרים וארבעה כאלו. החלום המדובר לא נזכר למרבה הצער אבל הוא בוודאי הטריד את החולם (ויש מחלוקת בשם מי מובאת האימרה) מאד עד כי טרח והלך (וכנראה גם שילם) לכל אחד מהם. כמו כן ברור כיה חלום לא היה מובן מדי שכן היו לו 24 פתרונות שונים. מתוך אימרה זו, ההקשרים שלה והיחס הכללי כלפי החלומות שפורשו בהקדמה לספר מתחיל חיים וייס את ניתוחו המעמיק של מעשה בר-הדיא פותר חלומות מקצועי בשכר ושל אביי ורבא. המעשה ארוך ותופס עמוד שלם בתלמוד הבבלי. אביי ורבא חולמים את אותם חלומות בדיוק, והולכים לבר-הדיא על מנת שיפתור לו אותם. אביי המשלם ביד יפה זוכה לפתרונות מיטיבים ורבא שלא משלם זוכה לפתרונות רעים (שמתגשמים). בשלב מסוים אביי נעלם ורק רבא ממשיך וגם הוא בסופו של דבר מתחיל לשלם ופתאום דווקא מהחלומות שנראים גרועים ביותר הוא מקבל פתרונות טובים... בסופו של דבר מבין רבא כי "כל החלומות הולכים אחר הפה" ומקלל את בר-הדיא. בר הדיא בורח אולם תאוותו לקבלת שכר בעד פתרון חלומות מכשילה אותו שוב עד מותו ביסורים.
הסיפור ארוך ומרשים וניתן למצוא בו תובנות רבות גם בקריאה שטחית, אולם חיים וייס עורך בו קריאה מעמיקה ביותר, המתחילה בשאלות מדוע גדולי הדור אביי ורבא נזקקים לפותר חלומות. מדוע אביי משלם לו ורבא לא? מדוע לרבא לוקח זמן כה רב עד שהוא מתחיל לשלם? מדוע רבא נזקק לספר של בר-הדיא על מנת להבין כי כל החלומות הולכים אחר הפה, ומדוע בכלל היה בכוחו של בר-הדיא לגרום להשפעה שלילית כל כך על רבא. הקריאה הספרותית מענינת ומוסיפה מימדים חדשים למעשה תלמודי זה (שלא זכה לפירושים רבים מסורתיים מאחר והוא אינו הלכתי).
גם חלקו הבא של הספר ממשיך במסכת ברכות בה יש פסקאות ארוכות העוסקות בפתרון חלומות. זהו מעין ספר הוראות כללי לפתרון חלומות. הספר נחלק לכמה חלקים. חלק מהחלומות הינם פאסיביים ובהם פשוט ציפיה למשהו אולם חלק מהחלומות הם אקטיביים ודורשים פעולה זריזה ומיידית מהחולם. באחריות החולם (ולא דווקא פותר חלומות מקצועי בשכר) לפרש את חלומו לעצמו על דרך הטובה ולא על דרך הרעה. נביא כמה דוגמאות מהגמרא (ברכות נ"ו עמוד ב):
"אמר ר' יהושע בן לוי הרואה נהר בחלום ישכים ויאמר הנני נוטה אליה כנהר שלום קודם שיקדמנו פסוק אחר  כי יבא כנהר צר הרואה צפור בחלום ישכים ויאמר כצפרים עפות כן יגן וגו' קודם שיקדמנו פסוק אחר כצפור נודדת מן קנה וגו' הרואה קדרה בחלום ישכים ויאמר ה' תשפות שלום לנו קודם שיקדמנו פסוק אחר  שפות הסיר שפות הרואה ענבים בחלום ישכים ויאמר כענבים במדבר קודם שיקדמנו פסוק אחר  ענבימו ענבי רוש..."
בדיונו מחלק חיים וייס את הדברים הנראים בחלום לקטגוריות נושאיות, מנתח את הפתרונת לפי סוגים בין כאלו המתבססים על סימבוליקה, על פסוקים מהתנ"ך ועל משחקי לשון כגון החלפת אותיות נוטריקונים וגימטריות.
באחרית הדבר דן בקצרה המחבר בקשר שבין החלום לחידה. הזיקה בן השניים במקרא גבוהה. חלומות פרעה הם חידה והשורש פ.ת.ר מופיע שם רבות (כלומר החלומות צריכים פתרון ולא דווקא פירוש). בספר דניאל נבוכדנאצר אף מגדיל את דרישתו ודורש מהחכמים לגלות מהו חלומו (ואז גם לפתור אותו) דרישה שכמובן אינה ריאלית - אולם למעשה היא ריאלית כמו היכולת של מישהו לפתור חלום (כלומר, אם יש לך יכולת לפתור את החלום בצורה שתתאים לאיש הרי שאתה מכיר את אישיותו מספיק טוב כדי לדעת גם מה הטריד אותו ועל מה הוא חלם).
הניתוח המוצג בספר, לבד ממקוריותו וביכולתו לתרום רבות ללימוד דפי הגמרא בברכות, פותח לנו פתח לעולמם של החכמים בבואם לנתח ולעסוק בחלומות ומהווה תוספת נכבדה להבנת סוגיות אלו שבמבט ראשון נראה שאין להם שייכות לתלמוד כלל (בהיותו בסופו של דבר ספר שרובו הלכתי)  אולם באמצעות הבנה שלהם הן תורמות רבות להבנת אישיות החכמים ודרכי פעולתם המדרשית וגם ההלכתית

ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה - חיים וייס
ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה - חיים וייס
ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה 
קריאה במסכת החלומות שבתלמוד הבבלי
חיים וייס
בסדרת מסה קריטית
בהוצאת דביר ומכון הקשרים של אוניברסיטת בן גוריון
תשע"א 2011
318 עמודים

חידות לפרשת ראה

החידון לפרשת ראה מכיל דף ציורים עם חידות מילוליות וחידות ציורים הקשורות לנושאים שונים בפרשת ראה. החידות ברמות קושי שונות ומתאימות למבוגרים ולילדים. מומלץ להדפיס את הדף בכמה עותקים ולפתור ביחד סביב שולחן השבת  לאחר קריאת הפרשה בבית או בבית הכנסת. למתקשים, ניתן להיעזר בדף התשובות   אולם מומלץ לנסות היטב לבד.

חידות לפרשת ראה
חידות לפרשת ראה
חידות נוספות לפרשה באדיבות מר עזרא מרום

1. מאיזה פסוק לומדים את הכלל : "המודה בעבודת כוכבים ככופר בתורה כולה"  ?
2. איזה כינוי ניתן בפרשתנו לעיר שכם ?
3. " וניתצתם את מזבחותם ושיברתם את מצבותם" . מה ההבדל בין מזבח למצבה ?
4. "והבאתם שמה …את תרומת ידכם " (י"ב, 6 ).  למה הכוונה ?
5. כיצד מפרש רש"י את המילים : "מנוחה ונחלה " ?
6. ציין 2 פירושים לפסוק: "רק חזק לבלתי אכול הדם "   ( י"ב, 23 ).
7. למה מתייחס הביטוי " ועשית הטוב והישר בעיני ה' אלוקיך"  (י"ב ,28)  ?
8. מה ההבדל בין אות למופת ?
9. על מה נאמר " והיתה  תל-עולם "  ?
10. מפני מה טמאים:  א. הגמל        ב. החזיר ?
11. מה מקור השם :  "חזיר "  ?
12. כיצד נקראים בפרשתינו :  א.  עוף השולה דגים מהים       ב.  תרנגול בעל כרבולת כפולה ?
13. האיסור : " לא תבשל גדי בחלב אימו " כתוב 3 פעמים בתורה.  מה למדים מכך ?
14. על אילו חגים נאמרו הביטויים הבאים:  א." ושמחת לפני ד'  א'  "    ב. "ושמחת בחגך" ?
15. כנגד מה ניתן הציווי לשמח את הלוי, הגר , היתום והאלמנה ?



לדף הראשי של פרשת ראה

בהצלחה

צדק חברתי בתורה

המונח "צדק חברתי", מופיע רבות בשיח הציבורי בימינו. בפרשת ראה, התורה עוסקת בצדק החברתי מכמה היבטים. המאמר יבחון היבטים אלו ויצמצם את עצמו לפרשת ראה בלבד. דיון מלא דורש סקירה של התורה כולה בתופסת ספרי הנבואה והכתובים, המשנה והתלמוד והיקפו רחב מאד.
את פתיחת דיוננו נתחיל בסתירה גלויה בתורה, שני פסוקים האומרים את ההיפך הגמור
ט"ו ד: "אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה-בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי-בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה' בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן-לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ"
ט"ו יא: "כִּי לֹא-יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לְאָחִיךָ לַּעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ"

הפסוקים נראים סותרים. מצד אחד לא יהיו אביונים ומצד שני מוסבר כי לא יחדל אביון ותמיד יהיו אביונים. רש"י מפרש:
"אפס כי לא יהיה בך אביון - ולהלן הוא אומר (פסוק יא) כי לא יחדל אביון, אלא בזמן שאתם עושים רצונו של מקום, אביונים באחרים ולא בכם, וכשאין אתם עושים רצונו של מקום אביונים בכם..."
גם ההבטחה הזו היא הבטחה מותנית. בך לא יהיה אביון, אבל באחרים יהיה. המצב של אביונות הוא חלק מהמערכת הכלכלית ותמיד יימצא מישהו אביון.

אולם כדי להגיע להבנת העניין יש להרחיב את היריעה ולזהות מיהו אותו אביון שהתורה מדברת בו ובפרשת ראה התורה מזכירה במיוחד את הלוי. לשבט לוי אין נחלה בארץ, אין לו קרקע, אין לו נכסים ובחברה חקלאית, אין לו יכולת עצמאית להתפרנס. הדבר מופיע בפרק י"ב פסוק יב: "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם" ומוזהרים עליו ביתר פירוט בהמשך (פסוק יט): "שָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תַּעֲזֹב אֶת-הַלֵּוִי כָּל-יָמֶיךָ עַל-אַדְמָתֶךָ". שבט הלוי מורכב מכהנים ומלווים. בתורה מופיעות עשרות מתנות שונות לכהנים וללויים ולמעשה מכל רווח שיש לאדם עליו להפריש משהו לכהן וללוי. מגידולי שדה - תרומה ומעשרות, מבהמות - ראשית הגז וחלקים מסוימים מהבשר, מלחם - הפרשת חלה וכו'. כהנים העובדים במקדש גם מקבלים חלקים מבשר הקורבנות לצורך אכילה ואולם יש לדאוג ללויים ולכהנים בכל מקום בו הם נמצאים. מספר הלויים עולה בהרבה על מספר הכהנים ולכן חלקם במתנות גדול יותר. הכהנים והלויים עובדים במשמרות בבית המקדש ובשאר הזמן תפקידם הוא רוחני להיות מלמדים לבני ישראל כפי הנאמר בברכת משה לשבט לוי בפרשת וזאת הברכה "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל-מִזְבְּחֶךָ". באופן מודע ומושכל החברה צריכה להחזיק על עצמה את העלויות של שבט לוי שתפקידו רוחני, בכל עם ישראל על ידי הוראה ובאופן מעשי בבית המקדש. לשם קיום שבט לוי התורה מפרטת את כל המתנות הנדרשות. המונח הוא מתנה, למרות שלמעשה מדובר במס, גם על מקבל המתנה להרגיש תודה לנותנה וגם על הנותן לחשוב על המתנה לא כמס חובה אלא כמתנה אותה אדם נותן מרצונו. יחס זה חשוב מאד והוא מראה שהלווים מקבלים את פרנסתם בזכות (בעיני עם ישראל) אך גם בחסד (בעיני הלויים עצמם). כיום לרוב היחס הוא הפוך, מה שאני נותן אני נותן כחובה (כמס) אבל את מה שאני מקבל אני בזכות (מגיע לי).

פסוק נוסף מהפרשה נראה זר לחלוטין לרוח התורה ומשקף תרבויות מושחתות ומסואבות. כל זה רק כשהפסוק מוצא מהקשרו ונקרא באופן חלקי ולא מלא. הפסוק בפרק י"ד כו: "וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר-תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי ה' אֱלֹקיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ". לכאורה בקריאת חציו הראשון של הפסוק, התורה משחררת רסן לתאוות של כל אדם. בקר צאן יין ושיכר. החיים הטובים של משתה והוללות המוכרים לנו מתרבויות אחרות. אולם כבר חציו בשני מגביל את האכילה. האכילה צריכה להיות לפני ה'. הבנה מלאה של הפסוק דורשת את קריאת כל הפרשייה העוסקת בדיני מעשר שני. מעשר שני הוא מעשר מהגידולים החקלאיים, אולם לבעלים מותר לאכול אותו ואין צריכים לתת אותו לשום אדם. הדרישה היחידה היא לאוכלו בירושלים. התורה מאפשרת לפדות את המעשר בכסף, לקחת את הכסף לירושלים ולקנות שם כל טוב כמפורט בפסוק. מה מטרת המעשר השני? שתי מטרות. המטרה הראשונה היא כמובן עידוד העלייה לרגל לירושלים ובמיוחד בשלושת הרגלים. גם העולים יביאו איתם מאכלים וכסף ולא יהיו לטירחה על מארחיהם. אבל למעשר מטרה נוספת והיא עידוד הצריכה בירושלים. המעשר נועד לחזק את ירושלים כעיר בירה בהנחה שעשרה אחוזים מהמחזור הכספי השנתי של ארץ ישראל יוצאו בה. תקנה זו היא תקנה חברתית שמטרתה לחזק את עיר הבירה, עיר שאינה חקלאית ומתבססת בעיקר על מסחר ועל עולי הרגלים, ולתרום לרווחתה. חיזוק זה של עיר הבירה חיוני לחברה.

בנוסף ללויים התורה מציינת את הגר היתום והאלמנה בתור "אביונים פוטנציאלים", אנשים שקשה להם יותר (למרות שהם יכולים להיות בעלי קרקעות ועשירים). התורה אינה מתעלמת מעניים סתם שאינם משבט לוי ומפרטת מתנות עניים מרובות, לקט שכחה ופאה וכן מעשר עני הניתן בשנים מסוימות במקום מעשר שני. בפרשתינו אנו לומדים כי יש מצווה מיוחדת להלוות לעניים כספים על מנת לאפשר להם להשתקם ולעמוד על רגליהם. נביא את הפרשייה הכוללת את שני הפסוקים בראשית מאמרנו במלואה:
"מִקֵּץ שֶׁבַע-שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה: וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל-בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא-יִגֹּשׂ אֶת-רֵעֵהוּ וְאֶת-אָחִיו כִּי-קָרָא שְׁמִטָּה לַה': אֶת-הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת-אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ: אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה-בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי-בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה' בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן-לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ: רק אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: כִּי-ה' אֱלֹקיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לָךְ וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ: כִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן: כִּי-פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-יִהְיֶה דָבָר עִם-לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת-הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל-ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא: נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא-יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקיךָ בְּכָל-מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ: כִּי לֹא-יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לְאָחִיךָ לַּעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶך"
את מצוות השמיטה אנו מכירים כמצווה העוסקת בגידולי שדה וכרם וכאן התורה מוסיפה את מצוות שמיטת הכספים, שפירושה למעשה הוא ביטול ההלוואות. ביטול הלוואות כזה מנוגד לחלוטין להגיון הכלכלי של ימינו אולם התורה מדגישה כי דווקא ביטול זה יוביל לכך שלא תהיה אביון וזאת בניגוד להגיון. יתרה מכך התורה מזהירה במיוחד שלא להימנע מלתת הלוואות ממש לפני השמיטה כאשר די ברור שההלוואה תישמט. בדיני שמיטת הלוואות פרטים רבים ולא כל ההלוואות מושמטות, אולם העקרון של התורה הוא ברור והוא שיש לתמוך באביונים בחברה ודרך של מתן הלוואות המכבדת את מקבלה (שכן קיימת האפשרות להחזיר) ואת נותנה היא מהטובות ביותר שיש מעבר למתנות העניים הרגילות.

אולם חששה של התורה התמלא ובימיו של הלל נמנעו מלתת הלוואות. באותה תקופה דיני שמיטת כספים נהגו רק מדרבנן והלל תיקן תקנת פרוזבול בה למעשה בעל החוב מוסר את החוב לבית דין לגבייה עבורו. חובות לבית דין אינם נשמטים וממילא הוראת התורה נעקפת. כיצד ייתכן לשנות כך מצווה מהתורה? ייתכן שההדרדרות המוסרית הייתה דו כיוונית. אנשים ניצלו את שמיטת הכספים על מנת להתחמק מתשלום חובות, גם כאשר היו יכולים לשלם וכתוצאה מכך פחתו ההלוואות לנזקקים אמיתיים. ענינים נוספים בטלו כאשר הרמה המוסרית ירדה. כשרבו הרוצחים, בטלה תקנת עגלה ערופה מאחר והמעשה הסימלי כבר לא עשה כל רושם, משרבו המנאפים בטלה תקנת סוטה. שימו לב שרבו המנאפים ולא המנאפות. ברגע שהגברים עצמם ברמה מוסרית ירודה של ניאוף, מה להם לקנא לנשותיהם וענין סוטה בטל. מכאן רואים שההדרדרות המוסרית שגרמה לניצול התנאים וההטבות שהתורה מעניקה לרעה, למעשה כורתים את הענף בכללותו ומצריכים תקנות נוספות.

לסיכום הצדק החברתי אותו התורה מציעה בפרשת ראה כולל מספר מאפיינים:
  • תמיכה בשבט לוי - העוסק בעניינים רוחניים לטובת כל עם ישראל.
  • תמיכה בעיר הבירה על ידי חיוב צריכת עשירית מההכנסות שם.
  • תמיכה בציבור החלש - עניים, יתומים, אלמנות וגרים.
  • תמיכה על ידי מתן הלוואות המאפשרות סיוע בכבוד.
בימינו הדברים מורכבים הרבה יותר ונתונים במחלוקות קשות (ורק נעיר כי יש כאלו המנסים להשוואת את הציבור החרדי של ימינו לשבט לוי ובכך להצדיק את הקצבאות הרבות שציבור זה מקבל. השוואה זו אינה נכונה מהרבה בחינות, גם מאחר ויש ציבורים נוספים רבים המקבלים כספים וגם מאחר שחלקים גדולים מהציבור החרדי דווקא עובדים קשה מאד למחייתם וגם מאחר שאי אפשר להתעלם מכך שהציבור החרדי משרת פחות בשירות צבאי ו/או לאומי - אם כי לאחרונה גדל מספר המשרתים). העקרונות לעיל יכולים לסייע. מה שברור הוא שבשום שלב התורה אינה יוצאת נגד העושר או נגד העשירים. אבל התורה שמה לכך סייגים. צריך לזכור מה מקור העושר (ולא כפי שנאמר בפרשה עקב כחי ועוצם ידי), וגם כאשר משתמשים בעושר לצריכה ככל אוות נפשך, יש לדאוג כי לא רק אתה תשמח, אלא גם כי אחרים ישמחו ובמיוחד בחגים כפי שנאמר בסוך הפרשה (ט"ז יד) :"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ".

מאמרים נוספים לפרשת ראה


מתי הייתה יציאת מצרים

הקדמה


פרשת המועדות מופיעה בכל החומשים (פרט לחומש בראשית) ובחומש שמות כמה פעמים. פרשיית המועדות בפרשת ראה הינה פחות מוכרת, למעט פסוקי הסיום שלה הכלולים בתפילת מוסף. סיבה אחת עשויה להיות שהפרשה אינה מופיעה בסדר הקריאות בשלושת הרגלים בארץ ישראל (בו בפסח קוראים כל יום מופע אחר של פרשיות המועדים, ובסוכות קוראים את פרשת המועדות ואת המוספים), אולם בחוץ לארץ הפרשה נקראת בשמיני של  פסח, ביום טוב שני של שבועות ובשמיני עצרת. הרוצה לעיין בקלות בכל הפרשיות, יכול למצוא את מבוקשו במחזור לשלושה רגלים בו הקריאות מופיעות יחדיו.

פרשיית המועדות בפרשת ראה


פרשת המועדות בפרשת ראה מזכירה יותר את המופעים בפרשות משפטים וכי-תשא ופחות את הפרשיות הידועות באמור ופרשת המוספים בפינחס. נתחיל ממה שלא מופיע. הימים הנוראים אינם מופיעים. לא ראש השנה, לא יום כיפור וגם לא שמיני עצרת (מה שרק מקשה על הבחירה בפרשיה זו לקריאה בחוץ לארץ דווקא בשמיני עצרת!). חגים אלו הינם חטיבה בפני עצמה העומדת בנוסף לשלושת הרגלים (ולמחזור החגים החקלאיים). בנוסף, ברוב פרשיות המועדים מקדים ציווי על שמירת שבת את הפרשייה, או מופיע בתוכה, ונושא השבת נעדר לחלוטין מפרשייתינו (נושא השבת בחומש דברים מופיע אך ורק בפרשת ואתחנן בתוך עשרת הדיברות).

הפרשייה עוסקת בשלושת הרגלים ובהם בלבד. ההתמקדות בפרשת ראה, היא בנושא הקורבנות, החובה להביאם ובעיקר החובה  להביאם למקום מסוים, המקום אשר יבחר ה' (צירוף המופיע החל מפרשת ראה ומופיע בה פעמים רבות מאד). גם בחגים עצמם, אנו זוכרים את הפסוק ושמחת בחגיך והיית אך שמח, אולם כדי לעיין היטב ולראות שגם בשבועות וגם בסוכות, שמחתך אינה יכולה להיות שלמה אם "הלוי והגר והיתום והאלמנה" אינם שמחים איתך ביחד.
נעיין בהופעה של חג הפסח. הדבר הבולט הוא שעניין השמחה שהופיע פעם בשבועות ופעמיים בסוכות, אינו מוזכר כלל בפסח. נביא את פירוש החזקוני (לפסוק יד):
"...אבל בפסח לא הזכיר שמחה לפי שעיקרו של חג להזכרת הנס של יציאת מצרים הוא, ועדיין אין עיקר שמחה לקיטת תבואה. ועוד שנינו: בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה, ושמא יבא ברד או ארבה חסיל שדפון ירקון וילקה אותן"
בפסח השמחה אינה שלמה, אמנם מתחילים כבר לקצור את העומר, אבל זהו עומר השעורים, שאינו מזונו העיקרי של האדם. בשבועות אפשר לשמוח כבר יום אחד, שכן עונת קציר החיטים בעיצומה, ואילו בסוכות, חג האסיף, היבול כבר נאסף, מופיע ציוי השמחה פעמים וגם אורך החג הוא שבעה ימים. כמו כן נזכיר את תפילת טל הנאמרת בחג הפסח ונותנת אופי רציני הרבה יותר לחג הפסח ולא כיום שמתאים לשמחה, אלא יותר כיום דין.

כפי שכבר כתבנו בעבר ורואים בבירור מהפסוקים, חג הפסח מחולק לשני חגים. הפסח המוקרב בי"ד ונאכל בט"ו בלילה וחג המצות המתחיל בט"ו ואורך שבעה ימים. הבחנה זו מופיעה היטב בפרשתינו. למעשה כל שבעת הפסוקים הראשונים של פרק ט"ז עוסקים אך ורק בפסח ובקורבן הפסח, אמנם עם ציווי של איסור אכילת חמץ במשך שבעת ימים. רק פסוק ח' מתייחס לחג המצות עצמו:
 "שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹקיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה".


מתי הייתה יציאת מצרים?

המעיין בפסוקים המתארים את חג הפסח ימצא אזכורים שונים לשעת היציאה ממצרים.
בפסוק א: "שָׁמוֹר אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹקיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹקיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה"
 ובפסוק ו: "כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' אֱלֹקיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם תִּזְבַּח אֶת-הַפֶּסַח בָּעָרֶב כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם"
ולעומת זאת גם בפרשת בא וגם בפרשת מסעי תאריך היציאה הוא בכלל ביום:
שמות י"ב מא: "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל-צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (עיינו בפסוק מב שגם מזכיר לילה)
במדבר ל"ג ג: "וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל-מִצְרָיִם".
 הפרשנים לא נשארים אדישים לשאלה. למשל רש"י אצלנו על פסוק א:
"ממצרים לילה - והלא ביום יצאו, שנאמר (במדבר לג, ג) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל וגו', אלא לפי שבלילה נתן להם פרעה רשות לצאת, שנאמר (שמות יב, לא) ויקרא למשה ולאהרן לילה וגו'"
ורבנו אבן עזרא, אומר דבר דומה. לפי דעה זו, יציאת מצרים התחילה ברגע שפרעה הסכים לשחרר את העם, גם אם העם עצמו יצא כמה שעות אחר כך.

על פסוק ו' אומר הרס"ג: בערב - סמוך לערב,כבא השמש - לפני בוא השמש. מועד צאתך ממצרים - ויהיה בפרק צאת ממצרים" לפי דעה זו. כבא השמש מתייחס רק לזמן הקרבת הקורבן, בתקופת היציאה ממצרים ואין הכוונה לומר שבשעות הערב יצאו ממצרים.ורש"י לעומת זאת, מחלק את הזמנים לזמני המצוות השונות הנהוגות בקורבן בפסח:
(ו) בערב כבוא השמש מועד צאתך ממצרים -
הרי שלושה זמנים חלוקים;
בערב משש שעות ולמעלה זבחהו,
וכבוא השמש תאכלהו,
ומועד צאתך, אתה שורפהו.
כלומר, נעשה נותר ויצא לבית השרפה:
כלומר בכל אחד מהזמנים שנימנו יש לבצע פעולה הקשורה לקורבן - הקרבתו, סמוך למינחה. אכילתו מהערב ועד הלילה ובבוקר, שריפת הנותר.
ואולי, הכוונה בערפול זמן יציאת מצרים, מתייחסת גם לפסוק מזכריה (י"ד ז): "וְהָיָה יוֹם-אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא-יוֹם וְלֹא-לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת-עֶרֶב יִהְיֶה-אוֹר" אותו אנו קוראים בהגדה של פסח: "קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה" וליחס גם את פסח מצרים עצמו, ואת הפסח, שמתחיל בצהרי היום ונגמר בחצות (או בבוקר), ואינו לגמרי יום, הוא היום הראשון שהיה "לא יום ולא לילה"

הגדה של פסח, מתוך הגניזה הקהירית, 1000 בקירוב, באדיבות ספריית אוניברסיטת קיימבריג', אוסף שכטר טיילור


ליל הסדר אצל יהודי פורטוגל. ברנרד פיקרט 1733-1739
מאמרים נוספים לפרשת ראה

נאחז בסבך חיים נבון

הוצאת ידיעות אחרונות חברה להוצאת מעליות של ישיבת ההסדר במעלה אדומים, והוציאה מחדש מספר ספרים שהוצאו בעבר. בין הספרים ניתן למנות את ספרי הרב סמט: פרקי אליהו, פרקי אלישע וסדרות העיונים בפרשת השבוע. לאחרונה יצא בהדפסה מחודשת ספרו של הרב חיים נבון, נאחז בסבך, על משנתו של הרב סולוביציק (להלן הרב). הדפסות מחודשות אלו הן מבורכות. הספרים נחשפים לקהל קוראים גדול הרבה יותר מאשר לזו של הוצאה קטנה ולמחברים יש אפשרות לערוך ולהכניס תיקונים ושינויים שלא היו מתאפשרים אחרת. הספר נאחז בסבך מצטרף למספר ספרים אחרים של הרב נבון בהוצאת ידיעות אחרונות והוא דומה להם בעיצובו ובכריכתו.

הוצאת ידיעות אחרונות עוסקת רבות בהגותו של הרב סולובייצ'יק ומאמרים מהרצאותיו תורגמו ופורסמו במסגרת הסדרה "מאוצר הרב" אותה סקרתי בעבר ושכרכים נוספים ממנה נמצאים בהכנה. כפי שמעיד הרב חיים נבון בהקדמה: "בחברה שבה גדלתי, שמו של הרב סולובייצי'ק היה ידוע מאד, אולם הגותו לא הייתה ידועה כלל". נדמה שהגותו של הרב עדיין אינה ידועה מספיק והסיבות לכך רבות. הרב פעל בארצות הברית ורוב מאמריו כתובים באנגלית ובשפה קשה ביותר. סדרת מאוצר הרב המלקטת הרצאות (ולא מאמרים כתובים) המדברות בשפה פשוטה יותר ובתרגום משובח וההוצאה המחודשת של ספרו של חיים נבון מביאות מקצת מהגותו של הרב סולבייצ'יק בצורה ברורה וקלה.

ספרו של הרב חיים נבון בנוי בצורה שכל פרק דן בנושא אחר בהגותו של הרב, כאשר כפתיחה מומלץ לקרוא את הפרק הראשון ולאחריו ניתן לקרוא את הפרקים ללא סדר מסוים. חלק מהפרקים מתארים נושאים שנלקחו ממבחר מקומות וחלקם מסבירים מאמר מסוים. לצורך כתיבת הסקירה אתאר את הפרקים הרביעי והשביעי העוסקים ביחסו של הרב לציונות ולמדינת ישראל (כפי שפורסם במאמר "קול דודי דופק" משנת 1956) ובאתגרים העומדים בפני האדם המאמין בעולם המודרני (כפי שפורסמו במאמר "איש האמונה הבודד" בשנת 1965 ובטרם התקדם (?) עולמנו לשלב הפוסט-מודרני). אמנם המאמרים בני 50 שנה אולם הם רלוונטיים כאז כן היום. סיבה נוספת לבחירה במאמרים אלו היא העובדה כי הם נגישים מאד לקורא הישראלי ומופיעים בכרך "אמונה בזמן משבר" בסדרת עם הספר, אף הוא בהוצאת ידיעות ספרים.
שיטת העבודה בסקירה הייתה לקרוא את פרקיו של חיים נבון ולאחר מכן לעיין במאמרים עצמם ומתוך כך לבחון את עבודת ההסבר והפרשנות.

במימד ההשוואה מאמריו של חיים נבון אורכם כשליש מאורך המאמר המקורי. הם מתחילים בהסבר רקע כללי למאמר ומתחילים לנתח את המאמר לפי הסדר שלב אחר שלב. חלק חשוב מהדיון של נבון הוא בהתייחסו לרלוונטיות של המאמרים בימינו למשל בעמ' 184: "עברו עשרות שנים, ואנחנו חיים בתקופה שונה לחלוטין. בעידן הפוסט-מודרני, האמונה העיוורת בשכל האנושי התמתנה מאד. אחרי התפרצות האיידס - מי מאמין שהשכל האנושי ידביר את כל המחלות? אחרי קריסת הקומונזים - מי יכול לחשוב שהשכל ימצא פתרון למצוקות החברה?", פרשנות אישית זו של נבון והשלכת הדברים לימינו מאירה את המאמרים באור חדש.

גם בסיומו של כל פרק, מוסיף הרב נבון פרשנות אישית והתאמה של הדברים לימינו (ובפרק העוסק ביחסו של הרב לציונות, סיום זה הוא נספח שלם הניתן לקריאה כפרק בפני עצמו והעוסק בין היתר בשאלות מדוע לא עלה הרב לארץ ישראל ובהשוואה הבלתי נמנעת בין הרב קוק לרב סולוסייצ'יק ביחסם למפעל הציוני החילוני).
ספרו של נבון מצטט את המאמרים באותם קטעים שנראו למחבר משמעותיים במיוחד אך למעשה הוא עובר עם הקורא קריאה מודרכת של המאמר (ללא צורך במאמר עצמו), כאשר הוא שומר על סדר הפרקים בתוך המאמר ומבאר אותם במילותיו שלו. הניסוחים בהירים וקולעים, והמילים הקשות מהמאמרים המקוריים מושמטות.

רעיונות העיקריים מוצגים בצורה תמציתית ובהירה במילים פשוטות. כתיבה זו פותחת בפני הקורא שתי אפשרויות טובות.  לקוראים המעונינים להעמיק יותר, הספר נותן מבוא מצוין המאפשר לקרוא את מאמריו המקוריים של הרב (ובפרט את שני המאמרים שהזכרתי לעיל הנגישים מאד לציבור הרחב לעומת יתר המאמרים) ולהבינם בצורה טובה בהרבה מאשר ללא הספר. בסקירה קודמת סקרנו גם את הספר "רב בעולם החדש" המכיל סיכומי הרצאות מכנס במשנת הרב. ספרו של נבון יכול לשמש אף הקדמה לספר הנ"ל המניח הכרה כלשהי עם כתבי הרב והבנה שלהם ודן בהיבטים עמוקים הרבה יותר שלהם ובהשפעתם על התרבות היהודית בכללה.

לקוראים המעונינם לקבל את עיקרי משנתו של הרב סולובייצ'יק ספרו של נבון יספיק להבנת שיטתו והגותו של הרב סולובייצ'יק בנושאים הנ"ל ומבחינתם טעימה זו תהיה מספקת, אך עדיין חשוב להבהיר כי היא בגדר טעימה בלבד, ככותרת המשנה לספר: "שערים להגותו..." אלו הם השערים בלבד, הספר מאפשר להציץ פנימה דרך השער ולסייע במעבר דרכו, אך הוא אינו תחליף לכניסה בשער.

נאחז בסבך - חיים נבון
נאחז בסבך - חיים נבון

נאחז בסבך
שערים להגותו של הרב סולובייצ'ק
חיים נבון
הוצאת ידיעות אחרונות
תשע"א 2011
הוצאה מחודשת
285 עמודים
לקריאת הפרק הראשון מאתר ההוצאה

תשובות לחידון ראש השנה

אם הגעתם לדף זה לפני שניסיתם את דף החידות לראש השנה, גשו בבקשה לדף החידות ונסו לפתור לבד. הנאתכם מפתרון עצמי של החידות רק תגדל.
אם בכל זאת אתם צריכים חילוץ התשובות יופיעו עוד מעט למטה.


מתחילים.
דף חידות ראשון
  • השופר, התמרים, התפוח בדבש, הרימון והדג מתייחסים למהנגים הידועים של החג
  • ציור הכבשה של קדישמן, מתייחס גם הוא למנהג לאכול ראש כבש בחג (שנהיה לראש ולא לזנב)
  • התפילה על שפת הים היא אמירת תשליך, תפילה מיוחדת לראש השנה.
  • בגד או פרי - נהוג להניח על השולחן פרי חדש שלא נאכל או ללבוש בגד חדש ולכוון גם עליו בברכת השחיינו בלילה השני של ראש השנה.
  • הירח החדש מזכיר לנו שראש השנה הוא גם ראש חודש וגם מכונה "בכסה ליום חגנו - שהירח מתכסה בו"
  • חברה למוצרי פלסטיק - חברת כתר - רמז לברכת מלכויות והמלכת ה', עיקרו של ראש השנה
  • האצבע עם הקשר - סימן לזכירה ורמז לברכת זכרונות
  • ראש השנה הינו יום בריאת העולם ותמונת הפיצוץ הגדול (Big Bang) מרמזת על כך
  • לא כבד ולא קשה - קל - מזמור קל בתהילים שמוסף לתפילת שחרית מראש השנה ועד יום כיפור.


דף חידות אתגר
  • בעיטת הקרן מרזמת לפסוק האחרון בהפטרת היום הראשון "...וירם קרן משיחו". המילה קרן מופיעה פעמים רבות בתפילה
  • למניעת התנגשות של אסטרואיד - שמה של הנציגות הישראלית בפרוייקט בינלאומי לניטור אסטרואידים הוא "מגיני ארץ" כנאמר בתהילים לפני קריאת השופר (תהילים מ"ז י): "נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹקי אַבְרָהָם כִּי לֵאלֹקים מָגִנֵּי-אֶרֶץ מְאֹד נַעֲלָה".
  • גם לחיצת הידים לקוחה מאותו מזמור: "כָּל-הָעַמִּים תִּקְעוּ-כָף הָרִיעוּ לֵאלֹקים בְּקוֹל רִנָּה"
  • לימוד יומי - ספר חק לישראל מכיל קטע לימוד יומי בתורה, משנה תלמוד וכו' ומזכיר את הפסוק: "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב". פסוק זה נאמר בתפילה פעמים רבות.
  • אסור לשתות יין מרמז על חנה שנדמתה לעלי כשיכורה ועל הכחשתה "...ויין ושכר לא שתיתי..."
  • רחיצת הידים מרמזת למזמור כ"ד בתהילים: "נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא-נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה"
  • מחרוזת הפנינים, רומזת על פננה, אשתו של אלקנה.
  • מכונת האניגמה (נראית כמו מכונת כתיבה) הינה מכונת צופן משוכללת. סיפור פיצוח הצופן על ידי כוחות הברית במלחמת העולם השנייה הינו מרתק. בכל אופן בתפילה יש התייחסות לקב"ה כ: "מפענח נעלמים"
  • איי הוואי - איים רחוקים ביותר מישראל ומוזכרים ברמז בהפטרת היום השני (ירמיהו ל"א ט): "שִׁמְעוּ דְבַר-ה' גּוֹיִם וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק וְאִמְרוּ מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ"
  • כמעט בת שנה מרמז לשירו של אהוד מנר אחותי הקטנה. הפיוט "אחות קטנה" פותח את תפילות ראש השנה ונאמר בבתי כנסת רבים
  • בסמל העיר תל אביב מופיעות המילים "אבנך ונבנית" הלקוחות מהפטרת היום השני (ירמיהו ל"א ג): "עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים"
  • א=מ +כ, משחק מילים על החלפת הסיום האל הקדוש בסיום המלך הקדוש.
  • כאשר מתפללים "כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ" מומלץ לכוון לממשלת אירן ולצורר העומד בראשה.
  • תמונת קבר שמואל הנביא שעל לידתו מסופר בהפטרת היום הראשון
  • איך אסתר קשורה? ובכן. המילה ובכן מופיעה בתפילה פעמים רבות ומרמזת על דברי אסתר "ובכן אבוא אל המלך". כמו שאסתר באה אל המלך ללא סיבה וחששה לחייה, כך אנו צריכים להרגיש בבואנו אל המלך. תשובה נוספת היא "ספר הזכרונות" המופיע במגילת אסתר ובפיוט ונתנה תוקף.
  • העורך דין הוא אחד מתאריו של ה' בפיוט: "לאל עורך דין..." 

תשובות לחידות ושאלות עזרא מרום

1.   א.   3 סוגי תקיעות בשופר.   ב.  3 ספרים נפתחים לפני הקב"ה ג.    3  דברים שמעבירים את רוע הגזירה   ד. 3 שלבים בתשובה ה.    3 קטעים בתפילת המוסף.
2.  א. נפקדו שרה, רבקה וחנה.  ב. יצא יוסף מבית הסוהר  ג. נפסק שעבוד אבותינו במצרים. 
3.  מסכת ראש השנה משנה א': 4 ראשי שנים הם:  א' ניסן – ראש השנה למלכים ולרגלים; א' אלול ר"ה למעשר בהמה; א' תשרי  - ר"ה לשנים ולשמיטות; ט"ו בשבט – ר"ה לאילנות.
4.  כסה =יום שבו הירח מכוסה  בתחילת החודש; עשור = היום העשירי בחודש  שהוא יום הכיפורים.
5.           אני לדודי ודודי לי             – כנגד התפילה
              איש  לרעהו ומתנות לאביונים   – כנגד הצדקה
              ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך – כנגד התשובה
6 .  בפרשת כי תבוא:" ישימך א' לראש ולא לזנב."
7.  100 תקיעות.
8.  תפילת משה בחטא העגל, תפילת מרדכי לבטול גזירות המן, תפילת אנשי  נינווה  בספר יונה.
9.   א. צדקה תציל ממוות  ב. אין ישראל נגאלים אלא בצדקה
      ג.  ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.
10.  חרטה על העבר, וידוי וקבלה לעתיד.
11.  א. התרת נדרים  ב. כדי להיכנס ליום הדין בלי עוון הפרת נדרים
12.  מזל חודש תשרי= מאזניים; כי שוקלים במאזניים זכויות כנגד עוונות.
13.  מזונותיו של אדם קצובים לו מתשרי עד תשרי  חוץ מ- 4 דברים ראשי תיבות תשרי:   תלמוד תורה, שבתות, ראשי חדשים ,ימים טובים  (גמרא ביצה, ט"ז).
14 .  א. החודש השביעי,  ירח האיתנים.
        ב. תשרי =  התרה ומחילה ,כמדרש חז"ל  "תשרי ותשבוק כל חובותינו".
15.  בגלל יום הדין: "אפשר מלך יושב על כסא דין וישראל אומרים שירה"? 
       (גמרא ערכין, י').

מאמרים נוספים לראש השנה


תשובות לחידון ניצבים וילך

אם הגעתם לדף זה לפני שניסיתם את דף החידות לפרשת ניצבים וילך, גשו בבקשה לדף החידות ונסו לפתור לבד. הנאתכם מפתרון עצמי של החידות רק תגדל.
אם בכל זאת אתם צריכים חילוץ התשובות יופיעו עוד מעט למטה.


מתחילים.

  • ספר התורה מוזכר כמה פעמים בפרשה ובפרט במצווה האחרונה בתורה, כתיבת ספר תורה. תווי הנגינה מייצגים את השירה, שירת האזינו.
  • הסוכה וניפגש בשביעיות מזכירים את מצוות הקהל, פעם בשבע שנים בחג הסוכות.
  • הסולם שמגיע לשמים מרמז על הפסוק: "מי יעלה לנו השמימה"
  • CXX מסמל 120, גילו של משה רבנו
  • השרש משמאל והצמח מימין הם "שרש פורה ראש ולענה"
  • הדלת המסתובבת מסמלת את דבריו ל משה "לא אוכל עד לצאת ולבוא"
  • האדמה היבשה והתרכבות הכימית של גופרת S ומלח NaCl מוזכרות בפרק כ"ט פסוק כב
  • האלה מוזכרת בפרק כ"ט יא.
  • באר המים מתייחסת לשואבי המים (פסוק י')
תשובות לחידות עזרא מרום
1.   ביום מותו. 
2.  א) אברהם אבינו בעקידה.  ב) רבקה ובנות יתרו שאבו מים.
3.  הגבעונים בימי יהושע.
4. הכנענים
5.  גילולים ושיקוצים (כט',16).
6.  שורש פורה, ראש ולענה.
7 .  "באף בחימה ובקצף"  (כ"ט, 27). 
8.  בפסוק: "ומל ה' א' את לבבך  ואת לבב זרעך" ראשי תיבות אלול, מרמז על                התשובה.
9.  בקריאת שמע: "ואהבת את ה' א' בכל לבבך ובכל נפשך" 
10.  א. "ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה עד תומם.
      ב. וידבר משה את דברי השירה הזאת עד תומם.
11.  א. בתפילת ערבית לפני קריאת שמע.
       ב. הביטוי מתייחס לתורה ולמצוות.
12. ישעיהו 
13. א.   יעקב בחלום הסולם.   ב.מראשי תיבות הפסוק (מהסןף להתחלה ) מתקבל: עניו    רומז לכך שד' משרה שכינתו על אדם עניו.
14. היום =רמז לראש השנה יום הדין
15.לענה= עשב מר  (רש"י)


ארץ ישראל כאנתיתיזה למצרים ולמדבר

בפרשת עקב, מופיעה ארץ ישראל לרוב. מאמר זה יתמקד בשתי ההופעות של ארץ ישראל המנגידות אותה למקומות קודמים בהם היו בני ישראל: ארץ מצרים והמדבר.
בפרק ח' פסוקים ז-י מופיעה ההשוואה הראשונה:
"כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם לֹא-תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ"
פסוקים אלו מופיעים מיד לאחר תיאור ההתנהלות במדבר ותיאורו של המן. בניגוד לפעמים הרבות בהם המן מתואר בצורה חיוביות כמזון משובח, אכילת המן מתוארת כעינוי. זאת לא בגלל טעמו של המן שהיה כצפיחית בדבש אלא בגלל שהמן היה מזון ליום אחד בלבד. המן הוא מזון בלתי מוכר, טעמו משונה וצריך גם להתאמץ להשיגו. אבל אם המן טעים מאד, מדוע אכיכתו יום אחרי יום היא עינוי?

גם אם טעם המן היה משתנה כמדרשים, האדם צריך גיוון בחייו ואכילת מספר מסוים של מזונות. מי לא שמע או אמר את הביטוי הבא: "כמה פעמים אפשר לאכול???", ועכשיו מתברר העינוי. העינוי אפילו גדול יותר. את המן לא ניתן לשמור. אסור לשמור את המן. יש לאסוף כמות מספיקה בדיוק ולגמור אותה. מה יהיה מחר? כל יום צריך לקוות מחדש שנקום בבוקר ונמצא מן. אמנם לאחר עשרים שנה ייתכן ובני ישראל התרגלו למן, אולם החשש תמיד ניקר, שמא מחר בבוקר לא יהיה מן (במאמר מוסגר זוהי בעייה הידועה כבעיית האינדוקציה. אנו מסיקים מסקנות לגבי העתיד על סמך נסיון העבר, למרות שאין שום סיבה לעשות כן. הדוגמה הקלאסית היא שמחר בבוקר השמש תזרח מאחר והיא זרחה באלפי הבקרים האחרונים).

רק ביום ששי, היה אפשר לאסוף מן ליומים וככה ידעו האנשים שלפחות לשבת יהיה להם מה לאכול ובכך לשמוח להנות ולנוח ביום השבת. רעיון זה עונה על השאלה ממה בני ישראל היו צריכים לנוח בשבת. כידוע בני ישראל לא עבדו או נזדקקו לעשות מלאכה כלשהי, כל צרכם הגיע באופן ניסי, אבל גם באיסוף המן הייתה טרחה לא מעטה. בשבת בני ישראל יכלו לנוח מהדאגות החומרית. כבר כשנכנסה שבת ידעו כולם כי למחר יש אוכל ואין צורך לטרוח.

והנה בארץ ישראל הדברים משתנים. המים קיימים בארץ, הם אינם ניסיים והארץ מגדלת כל טוב. שבעה מינים טובים מפורטים בפסוק. איזה גיוון. אכן הלחם הוא מזונו העיקרי של האדם והוא גם בן הבודדים שאינו נמאס (ורבים אוכלים לחם מדי יום), אולם פרט ללחם, הטבעי, יש גם מינים נוספים, פירות טובים וחלב ודבש (חלב ודבש מופיעים במקורות אחרים). כמו כן האכילה אינה במסכנות. אין צורך לקבץ אוכל דבר יום ביומו. יש גידולים, יש אסמים, אפשר לאגור פירות ירקות וזרעים. הארץ עשירה אולם צריך לעבוד בשביל העושר, את הנחושת צריך לחצוב, היא אינה מונחת כך שרק צריך לקחתה. עבודה תהיה, אולם יהיו לה תוצאות. במצב כזה האדם אכן יכול לאכול ולשבוע (והשביעה היא שוב ההרגשה שלא צריך לאכול עכשיו כי יהיה גם מה לאכול מחר) ולברך את ה'. ארץ ישראל מוצגת כהנהגה הטבעית ולא כהנהגה ניסית. האדם עמל ועובד למזונו ורואה בכך ברכה.

בהמשך הפרשה ארץ ישראל מושוות לארץ מצרים בכמה פסוקים שהם מהיפים ביותר שיש בתורה בכלל ובשבחה של ארץ ישראל בפרט, פרק י"א י-יב:
"כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת-זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה-מָּיִם: אֶרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה"
ארץ ישראל אינה כארץ מצרים. נבהיר מהי ארץ מצרים. ארץ מצרים היא ארץ מדברית אשר בקצה המזרחי נהר גדול, מהגדולים בעולם וכל כולה מדבר. נהר הנילוס הוא נהר החיים של מצרים ולא פלא שבתרבות המצרית נהר הנילוס היה האל ופרעה היה הנילוס (וראו הפטרת וארא יחזקאל כ"ט ג: " ...הנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי").

זרימתו של נהר הנילוס קבועה ועוצמתה משתנה. באביב, זרמי הנהר נושאים איתם את זרמי הגשמים מעומק היבשת השחורה, גשמים הנושאים איתם אדמה עשירה במינרלים. הופעת מי הגשמים האלו שהייתה תמיד באותו זמן בשנה, גרמה גם לכוכב סיריוס, כוכב הנראה בבירור בשמי מצרים בעונה זו, להיהפך לאל ולכוכב המבשר את השפע).

האדמה העשירה ממרכז אפריקה עברה אלפי קילומטרים והתפזרה בשטח הדלתא של מצרים. כל מה שנשאר לעשות הוא לזרוע ולחכות שהגידולים יגדלו, בדיוק כמו שפסוק י' אומר. את השדה אפשר להשקות עם הרגל, מזיזים את המים ממקום למקום. גם סביב הנילוס לפני הדלתא, יש רצועה דקה של ירוק למרחק קילומטרים בודדים. הקמת סכר אסואן, שינתה לחלוטין את התנאים החקלאיים במצרים שהיו זהים במשך אלפי שנים, והיא אחד הגורמים לכך שלמדינה הענקית, אין כמעט יכולת להאכיל את אנשיה.

הסכם השלום עם ישראל תרם מעט בכך שהמצרים מתחילים לאמץ טכנולוגיות גידול והשקייה חדשניות עדיין רק בקירבת הנילוס אולם יישומם בצורה מלאה עודנו רחוק. תמונת לווין זו ממחישה. הדלתא ירקוה לגמרי ובשאר ארץ מצרים פס צר בעובי כעשרה קילומטרים (לעיתים עד עשרים) לאורך הנילוס. פרט לכך כלום.
ארץ מצרים מלווין
ארץ מצרים בתמונת לווין
ארץ ישראל שונה ממצרים. בישראל המים מצויים בכל מקום, אולם קיומם הוא "למטר השמים תשתה מים". המים קיימים בכל מקום אולם לא בכמויות הבלתי נגמרות שיש בנילוס שתמיד היו ותמיד יהיו (כל עוד האדם לא מפריע), אלא יש לחכות לגשם. לכאורה לארץ מצרים מעלה. המים שם זמינים תמיד. אולם פסוקים אלו מדברים על מעלתה הרוחנית של ארץ ישראל. בניגוד לכל הארצות בהם יש משטר מים קבוע (לשטפונות או לבצורות) בארץ ישראל הדברים תלויים באנשים ובמעשיהם. למטר השמים תשתה מים. את הארץ הזו ה' דורש ועינו בה. בארצות האחרות ה' משאיר לחוקי הטבע לעשות את עבודתם אך בארץ ישראל יש מעלה מיוחדת. מעלה גבוהה זו של הקרבה לה' היא הייחוד הגדול של ארץ ישראל.

אולם אין הדבר פשוט אלא דווקא מחייב מאד. פרשת והיה אם שמוע, הפרשה השנייה של קריאת שמע, מופיעה מיד לאחר פסוקים אלו והיא בהחלט מרחיבה ומבארת את הדברים ומציגה את שמירת המצוות כתנאי הכרחי ל: "וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ".
גם בימינו בעיית המים היא חריפה ובכל שנה אנו מייחלים לגשמים משמעותיים שימלאו את מקורות המים הנתונים בחוסר רב. לאחרונה מדובר רבות על פרוייקטים של התפלת מים שימלאו את המחסור, אולם אין זה נכון. התפלת מים תפתור רק חלק מהבעייה ותייצר בעיות חדשות לרוב. ההתפלה דורשת אנרגיה מרובה שתתרום לאפקט החממה. מתקני ההתפלה הם גדולים ויתפסו שטח ניכר ליד החופים. קיבולת ההתפלה מוגבלת ועיקר תוצרתה מים לחקלאות. מים מותפלים חסרים מינרלים כדוגמת מגנזיום וההשפעה לטווח ארוך אינה ידועה. בעייה שהתפלה לא תפתור כלל היא מים לטבע. חידוש המאגרים הטבעיים חיוני. באסון הכרמל בחנוכה, היה ברור כי השריפה הגיעה למימדים אדירים עקב הבצורת והאדמה היבשה. אדמה וצמחייה לחה היו ממתנים מאד את עוצמת האש. גם הנחלים ומעיינות המים הטבעיים דורשים את שלהם אחרת הם מתייבשים. לאחרונה שוקמו מספר מקומות במדינה. נחל עין גדי שוקם וכל שאיבת המים עברה לתחתיתו וגם נחל עיון שוקם וזורמים בו (מעט) מים כל השנה. ההתפלה יכולה לסייע בכך שתשחרר משאבים ותיתן למקורות המים מספיק זמן להשתקם ובכך ארץ ישראל תשוב להיות "אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר".

אבל לא רק על מים מדובר. ארץ ישראל היא המקום בו יש השגחה ישירה של הקב"ה לטוב ולרע. זה מתגמל אולם זה קשה ומחייב. עמי כנען לא היו ראויים להשגחה זו, אולם ההשגחה לא פסקה, אלא עמי כנען הוחלפו בעם ישראל. גם עם ישראל נמצא פעמיים לא ראוי ויצא לגלות. זכינו להיות בדורות החוזרים לארץ, עוסקים בבנינה וחיים במקום בו יש השגחה ישירה של האל, והדבר מחייב אותנו.

חידון לפרשת עקב

החידון לפרשת עקב מכיל דף ציורים עם חידות מילוליות וחידות ציורים הקשורות לנושאים שונים בפרשת עקב. החידות ברמות קושי שונות ומתאימות למבוגרים ולילדים. מומלץ להדפיס את הדף בכמה עותקים ולפתור ביחד סביב שולחן השבת לאחר קריאת הפרשה בבית או בבית הכנסת.

חידות לפרשת עקב
חידות לפרשת עקב

דף תשובות
לדף הראשי של פרשת עקב

בהצלחה



פתרון חידות כי תבוא

אם הגעתם לדף זה לפני שניסיתם את דף החידות לפרשת כי תבוא, גשו בבקשה לדף החידות ונסו לפתור לבד. הנאתכם מפתרון עצמי של החידות רק תגדל.
אם בכל זאת אתם צריכים חילוץ התשובות יופיעו עוד מעט למטה.



מתחילים.
ארבל, דרגות - שמות של מצוקים, מילה המופיעה בפרשה (כ"ח נג)
הפולקע, שוק - מילה המופיעה בפרשה (כ"ח לה)

סטטוסקופ - מכשיר שמיעה הנקרא גם מסכת ומזכיר את הביטוי (כ"ז ט): "... הסכת ושמע ישראל, היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך".
תמונת אתר סטונהנג שבאנגליה (ופח הסיד) מרמזת האבנים הגדולות המוזכרות בפרק כ"ז פסוק ב: "וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת-הַיַּרְדֵּן אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד".
תיבת אוצר מרמזת לפסוק כ"ח יב: "יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת-אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת-הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר-אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל-מַעֲשֵׂה יָדֶךָ וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה"
אבי שמשון -מנוח - המילה מופיעה בפרק כ"ח פסוק ס"ה
קצר והיפוכו - שני פסוקים קצרים של שלוש מילים בפרשה: כ"ח ה: "בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ" ויז: "אָרוּר טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ".
משקפת - בקשה לה' לאחר אמירת וידוי מעשרות (כ"ו טו): "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן-הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת-עַמְּךָ אֶת-יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ"
סל הביכורים - מצוות הביכורים מופיעה בתחילת הפרשה
אוניה - מופיעה בסוך פרשת התוכחה (כ"ח סח): "וֶהֱשִׁיבְךָ ה'מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא-תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה"
העול הוא אחד מהעונשים המופיעים בתוכחה (כ"ח מח): "...וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל עַל-צַוָּארֶךָ..."
נשר - מוזכר בפרשה (כ"ח מט): "יִשָּׂא ה'עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר גּוֹי אֲשֶׁר לֹא-תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ"
ברכה לראש השנה - שנהיה לראש ולא לזנב (כ"ח יג) : "וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה"
לא יכולים מה שלבן יכול - כאשר לבן נפגש עם יעקב לאחר בריחת יעקב, אומר לו לבן (בראשית ל"א כט): "יש לאל ידי לעשות עמכם רע". בפרשתינו (כ"ח לב) מופיע הביטוי "...ואין לאל ידך". אלו ההופעות היחידות של הביטוי בתורה ובנביאים ובכתובים מופיע שלוש פעמים נוספות.


בפרשת שופטים לא מוזכרת התייחסות לנושא המלך אולם בפרשת התוכחה (כ"ח לו) מופיע הפסוק הבא המראה בבירור שדעת התורה לאנ וחה מעניין המלך וייתכן כי הצרות נובעות מכך שב"י הקימו עליהם את המלך: "יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ וְאֶת-מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל-גּוֹי אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים עֵץ וָאָבֶן"

תשובות לשאלות עזרא מרום
1. החידוש הוא בכך שאפילו המלך חייב לשאת בעצמו על כתפו את הסל ולא באמצעות עבדים !
2. ביכורים מביאים רק מ 7 המינים !
3. א. סל= טנא ב. בחלום שר האופים של פרעה (בראשית מ')
4. עזרא הסופר תיקן שיקראו את הקללות לפני ר"ה כדי שתכלה שנה וקללותיה !
5. אחד משישים.
6. א. העשירים מביאים בסלים מצופים בכסף וזהב ואיל העניים בסלי נצרים מקש ב. לעשירים מחזירים את הסלים ואילו לעניים לא מחזירים.
7. ארבה ותולעת.
8. רק בעבודה זרה גם המחשבה נחשבת לעבירה !
9. הברכות המובטחות תבאנה ללא עמל וטרחה .
10. רש"י = שתהיה יציאתך מהעולם כמו ביאתך לעולם בלא חטא. אונקלוס = ברוך אתה בבואך לבית המדרש וברוך אתה בצאתך למסחר.
11. החרב עשויה מברזל שגורם הרג ופורענות ואילו המזבח משכין שלום ומסמל כפרה.
12. תיבות המילה " מפתח" רמוזים 4 דברים המסורים לקב"ה בלבד : מ= מטר פ= פרנסה ת= תחיית המתים ח= חיה ( יולדת)
13. 98 קללות. (כנגדן יש 98 ברכות בשבוע של שבע ברכות )
14. א. יין= תירוש ב.חיטה= דגן ג. שמן=יצהר
15. מהפסוק: "וכתבת את התורה הזאת באר היטב " (כ"ח, 8)
16. שור שקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו.
17. קושרים את הפרי בגומי.
18. מין ארבה.
19. אחרי כיבוש הארץ וחלוקתה לשבטים.
20. אינו קורא מקרא ביכורים.
21. א) בשנה השלישית ב) ללוי, לגר ליתום ולאלמנה.
22. מהפסוק:"היום הזה ה' א מצווך".
23. לקחת אבנים גדולות, לצבוע אותם בסיד ולכתוב עליהם דברי תורה.
24. הקטע של מקרא ביכורים שמתחיל ב:"ארמי אובד אבי".
25. בראש השנה.
26. א. נשר ב. כי הוא מתקיף בפתאומיות.
       

תפזורת לפרשת ואתחנן

בתפזורת הבאה לפרשת ואתחנן, מופיעות מילים מהפרשה. יש מספר אפשרויות לפתרון. ניתן לחפש בתפזורת מילים מהפרשה, ניתן לענות על השאלות (ואם צריך להיעזר במקורות המופיעים - מתאים לילדים היודעים לקרוא), ולילדים קטנים, אפשר גם להשתמש ברשימת המילים (המופיעה במהופך). בהצלחה...


עוד חידות לפרשת ואתחנן
מאמרים ודברי תורה לפרשת ואתחנן

תפזורת לפרשת ואתחנן
תפזורת לפרשת ואתחנן

ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך - רבי יהודה הלוי

הפיוט “ציון הלא תשאלי” חובר על ידי רב יהודה הלוי בערך לפני 950 שנה. הפיוט ידוע ביותר וזכה לחיקויים, תרגומים ופירושים רבים ומסועפים לפי אסכולות פילוסופיה שפותחו אחריו כולל פילוסופיות מאוחרות מאד בנות ימינו. רק השורה הראשונה מוכרת במיוחד וגם זה בעיקר שהיא מופיעה בשיר ירושלים אחר "בשעריך ירושלים" בשינוי קל, גם שיר זה מדבר על ציון שלפני מלחמת ששת הימים על שחרור העיר ועל בניית הבית השלישי.
נעמי שמר לקחה את הביטוי "לכל שיריך אני כינור" מפיוט זה. נמצא שהפיוט היווה בסיס לעוד שני שירים המתייחסים גם הם לעבר הווה והעתיד של ירושלים שנכתבו 900 שנה אחריו. גם הביטוי "אסיר ציון" המתאר יהודים שהינם אסירים בפועל בארצם ומנועים מלעלות לארץ ישראל, מתבסס על פיוט זה. כדאי מאד לקרוא פיוט זה, קריאה איטית ומדודה, לא רק בתשעה באב ולנסות למצוא לכל שורה בו, את הפסוק המקראי עליו הוא מתבסס.

הפיוט ניתן לקריאה בכמה רבדים והוא מעלה קושיות כבר בתחילתו.
ציון הלא תשאלי – למה ציון אינה שואלת? הפיוט לא נותן תשובה לשאלה זו לכל אורכו.
לשלום אסיריך – מיהם האסירים? ואיך אפשר להיות אסיר של מישהו כשאתה נמצא רחוק ממנו?
הפיוט מנסה לברר נקודה זו תוך מעבר בין העבר ההווה והעתיד של ציון.
הפיוט אינו עסוק רק בירושלים אלא בכל ארץ ישראל כפי שעולה מהמקרא: בית אל, חברון, כרמל, הר ההר והר העברים.
ציון היא אינה ציון הפיזית הארץ עצמה. לא מבחינת המקום. ציון היא משהו אחר. העבר האידאלי האחר השונה המטאפיזי. מקום מעבר לקיים בטבע. מקום שגם אנו שנמצאים בציון לא מכירים ולא יכולים להגיע אליו, והרי או אסירים בארצנו שלנו.
המחבר מרגיש הזדהות עם הכאב, איך הוא יכול לשמוח, כאשר הכלבים אוכלים את האריות. אולי זו גם הסיבה שציון אינה שואלת ושאין בה כח לשאול. אנו בהחלט מרגישים את ההרגשה הזו דווקא בתשעה באב ולכן לא מפתיע שהפיוט שלא נכתב כקינה נכנס לסדר הקינות. מה גם שציון אינה שואלת שהרי בתשעה באב, שאילת שלום אסורה.

הפיוט מסתיים בציפיה לעתיד ומסיים דווקא בפסוקים המוכרים מתוך טקס ברית המילה שמבטאים שוב את רצונו של המחבר לעלות לציון. שורת הסיום של הפיוט המבוססת על פסוקים ביחזקאל המדברים אל החזרה לפי יחזקאל טז, נה "וַאֲחוֹתַיִךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן וְשֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן וְאַתְּ וּבְנוֹתַיִךְ תְּשֻׁבֶינָה לְקַדְמַתְכֶן"
גם סיום זה מתאים מאד לסדר הפיוט במחזור הקינות שכן הוא מזכיר מאד את סיומה של מגילת איכה: "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם".

מילות הפיוט ציון הלא תשאלי מאתר בן יהודה

צִיּוֹן הֲלֹא תִשְׁאֲלִי 

צִיּוֹן, הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ,
דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֵךְ וְהֵם יֶתֶר עֲדָרָיִךְ?
מִיָּם וּמִזְרָח וּמִצָּפוֹן וְתֵימָן שְׁלוֹם
רָחוֹק וְקָרוֹב שְׂאִי מִכֹּל עֲבָרָיִךְ,
וּשְׁלוֹם אֲסִיר תַּאֲוָה, נוֹתֵן דְּמָעָיו כְּטַל–
חֶרְמוֹן וְנִכְסַף לְרִדְתָּם עַל הֲרָרָיִךְ!
לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ אֲנִי תַנִּים, וְעֵת אֶחֱלֹם
שִׁיבַת שְׁבוּתֵך – אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ.
לִבִּי לְבֵית-אֵל וְלִפְנִיאֵל מְאֹד יֶהֱמֶה
וּלְמַחֲנַיִם וְכֹל פִּגְעֵי טְהוֹרָיִךְ,
שָׁם הַשְּׁכִינָה שְׁכֵנָה לָךְ, וְהַיּוֹצְרֵךְ
פָּתַח לְמוּל שַׁעֲרֵי שַׁחַק שְׁעָרָיִךְ,
וּכְבוֹד אֲדֹנָי  לְבַד הָיָה מְאוֹרֵךְ, וְאֵין
שֶׁמֶשׁ וְסַהַר וְכוֹכָבִים מְאִירָיִךְ.
אֶבְחַר לְנַפְשִׁי לְהִשְׁתַּפֵּךְ בְּמָקוֹם אֲשֶר
רוּחַ אֱלֹהִים שְׁפוּכָה עַל בְּחִירָיִךְ.
אַתְּ בֵּית מְלוּכָה וְאַתְּ כִּסֵּא אֲדֹנָי, וְאֵיךְ
יָשְׁבוּ עֲבָדִים עֲלֵי כִסְאוֹת גְּבִירָיִךְ?
מִי יִתְּנֵנִי מְשׁוֹטֵט בַּמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר
נִגְלוּ אֱלֹהִים לְחוֹזַיִךְ וְצִירָיִךְ!
מִי יַעֲשֶׂה לִי כְנָפַיִם וְאַרְחִיק נְדוֹד,
אָנִיד לְבִתְרֵי לְבָבִי בֵּין בְּתָרָיִךְ!
אֶפֹּל לְאַפַּי עֲלֵי אַרְצֵךְ וְאֶרְצֶה אֲבָ-
נַיִךְ מְאֹד וַאֲחֹנֵן אֶת-עֲפָרָיִךְ,
אַף כִּי בְעָמְדִי עֲלֵי קִבְרוֹת אֲבֹתַי וְאֶשְׁ-
תּוֹמֵם בְּחֶבְרוֹן עֲלֵי מִבְחַר קְבָרָיִךְ!
אֶעְבֹר בְּיַעְרֵךְ וְכַרְמִלֵּךְ וְאֶעְמֹד בְּגִלְ-
עָדֵךְ וְאֶשְׁתּוֹמֲמָה אֶל הַר עֲבָרָיִךְ,
הַר הָעֲבָרִים וְהֹר הָהָר, אֲשֶׁר שָׁם שְׁנֵי
אוֹרִים גְּדוֹלִים מְאִירַיִךְ וּמוֹרָיִךְ.
חַיֵּי נְשָׁמוֹת – אֲוִיר אַרְצֵךְ, וּמִמָּר דְרוֹר
אַבְקַת עֲפָרֵךְ, וְנֹפֶת צוּף – נְהָרָיִךְ!
יִנְעַם לְנַפְשִׁי הֲלֹךְ עָרֹם וְיָחֵף עֲלֵי
חָרְבוֹת שְׁמָמָה אֲשֶׁר הָיוּ דְבִירָיִךְ,
בִּמְקוֹם אֲרוֹנֵךְ אֲשֶׁר נִגְנַז, וּבִמְקוֹם כְּרוּ-
בַיִךְ אֲשֶׁר שָׁכְנוּ חַדְרֵי חֲדָרָיִךְ!
אָגֹז וְאַשְׁלִיךְ פְּאֵר נִזְרִי וְאֶקֹּב זְמָן,
חִלֵּל בְּאֶרֶץ טְמֵאָה אֶת-נְזִירָיִךְ–
אֵיךְ יֶעֱרַב לִי אֲכֹל וּשְׁתוֹת בְּעֵת אֶחֱזֶה,
כִּי יִּסְחֲבוּ הַכְּלָבִים אֶת-כְּפִירָיִךְ?
אוֹ אֵיךְ מְאוֹר יוֹם יְהִי מָתוֹק לְעֵינַי בְּעוֹד
אֶרְאֶה בְּפִי עֹרְבִים פִּגְרֵי נְשָׁרָיִךְ?
כּוֹס הַיְגוֹנִים, לְאַט! הַרְפִּי מְעַט, כִּי כְבָר
מָלְאוּ כְסָלַי וְנַפְשִׁי מַמְּרוֹרָיִךְ.
עֵת אֶזְכְּרָה אָהֳלָה – אֶשְׁתֶּה חֲמָתֵךְ, וְאֶזְ-
כֹּר אָהֳלִיבָה – וְאֶמְצֶה אֶת-שְׁמָרָיִךְ!
צִיּוֹן כְּלִילַת יֳפִי, אַהְבָה וְחֵן תִּקְשְׁרִי
מֵאָז, וּבָךְ נִקְשְׁרוּ נַפְשׁוֹת חֲבֵרָיִךְ–
הֵם הַשְּׂמֵחִים לְשַׁלְוָתֵךְ וְהַכּוֹאֲבִים
עַל שׁוֹמֲמוּתֵךְ וּבוֹכִים עַל שְׁבָרָיִךְ.
מִבּוֹר שְׁבִי שׁוֹאֲפִים נֶגְדֵּךְ וּמִשְׁתַּחֲוִים
אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ אֱלֵי נֹכַח שְׁעָרָיִךְ,
עֶדְרֵי הֲמוֹנֵךְ, אֲשֶׁר גָּלוּ וְהִתְפַּזְּרוּ
מֵהַר לְגִבְעָה וְלֹא שָׁכְחוּ גְדֵרָיִךְ,
הַמַּחֲזִיקִים בְּשׁוּלַיִךְ וּמִתְאַמְּצִים
לַעְלוֹת וְלֶאְחֹז בְּסַנְסִנֵּי תְּמָרָיִךְ.
שִׁנְעָר וּפַתְרוֹס הֲיַעַרְכוּךְ בְּגָדְלָם, וְאִם
הֶבְלָם יְדַמּוּ לְתֻמַּיִךְ וְאוּרָיִךְ?
אֶל מִי יְדַמּוּ מְשִׁיחַיִךְ וְאֶל מִי נְבִי-
אַיִךְ וְאֶל מִי לְוִיַּיִךְ וְשָׁרָיִךְ?
יִשְׁנֶה וְיַחְלֹף כְּלִיל כָּל-מַמְלְכוֹת הָאֱלִיל.
חָסְנֵךְ לְעוֹלָם, לְדוֹר וָדוֹר נְזָרָיִךְ.
אִוָּךְ לְמוֹשָׁב אֱלֹהַיִךְ, וְאַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ
יִבְחַר יְקָרֵב וְיִשְׁכֹּן בַּחֲצֵרָיִךְ!
אַשְׁרֵי מְחַכֶּה וְיַגִּיעַ וְיִרְאֶה עֲלוֹת
אוֹרֵךְ וְיִבָּקְעוּ עָלָיו שְׁחָרָיִךְ,
לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירַיִךְ וְלַעְלֹז בְּשִׂמְ-
חָתֵךְ בְּשׁוּבֵךְ אֱלֵי קַדְמַת נְעוּרָיִךְ!


לפיוט "ציון הלא תשאלי" באתר פיוט - כולל נעימות שונות לפיוט.
חומות ירושלים









חידות לפרשת ואתחנן


החידון לפרשת ואתחנן מכיל דף ציורים עם חידות מילוליות וחידות ציורים הקשורות לנושאים שונים בפרשת ואתחנן. החידות ברמות קושי שונות ומתאימות למבוגרים ולילדים. מומלץ להדפיס את הדף בכמה עותקים ולפתור ביחד סביב שולחן השבת לאחר קריאת הפרשה בבית או בבית הכנסת. למתקשים, ניתן להיעזר בדף התשובות  אולם מומלץ לנסות היטב לבד.


בהצלחה
חידות לפרשת ואתחנן
חידות לפרשת ואתחנן



תפזורת לפרשת ואתחנן

חידה נוספת

NSEW ו- WESN בבראשית אבל WNSE אצלנו.


מאמרים נוספים לפרשת ואתחנן

כחומר ביד היוצר - עמרם טרופר

ספרו של עמרם טרופר, כחומר ביד היוצר, מצטרף לסדרה ארוכה של ספרים הבאים להציע כלים ספרותיים לניתוח הטקסטים הקדומים ביהדות. בעוד שגישה זו מקובלת מזה זמן מה לספרי התנ"ך, ספרי התלמוד טרם זכו לגישה כזו, ובכך חידושו הגדול של הספר.
התלמוד, אינו רק ספר הלכות, למרות שרובו עוסק בדיונים סביב פרטי הדינים השונים שנאמרו במשנה. התלמוד כולל מאות סיפורי חכמים ואגדות, ובמחקרו מתמקד טרופר בתשעה מעשי חכמים (שאינם מוגדרים כאגדות, סוגה ספרותית נפרדת המצריכה דיון בפני עצמה). המחבר בודק את המעשים מבחינה ספרותית, משווה בין הגרסאות השונות של הסיפור בתלמוד עצמו ובמקורות מדרשיים אחרים, מציע סדר כרונולוגי למקורות השונים ומדגים את התפתחות המעשה בהתאם לצורך ולמקורות הספרותיים הקודמים. מחקרים רבים עסקו בשאלה האם הסיפורים היו או לא היו. נקודה זו אינה עומדת כלל לדיון בספר הנוכחי והוא אגנוסטי לגביה, מטרת הסיפורים היא קודם כל ללמוד מהם לקח (ולצורך כך לא משנה העובדה בדבר אמיתותם ההיסטורית), ומטרת הספר אינה לקבוע אם סיפור מסוים אירע או לא אלא למצוא את מקורות הסיפור הקדומים יותר במסורת היהודית (ממקורת תנאיים ועד סיפורי התנ"ך). הצגת המקורות והתפתחות הסיפור מובילה בהכרח להבנה יותר טובה שלו ושל הלקחים אותם הוא בא לייצג.
להדגמת שיטת הספר נעסוק בפרק הראשון בתוכו, הדן במשנה ביומא פרק ב':
"מעשה שהיו שניים שווים רצים ועולים בכבש, ודחף אחד מהן את חברו, ונפל ונשברה רגלו; וכשראו בית דין שהן באין לידי סכנה, התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפיס..."
לכאורה המשנה באה להסביר מדוע תפקיד תרומת הדשן נקבע בהגרלה ולא כל הקודם זוכה מאחר ופעם אירעה תקלה וכהן נדחף ושבר את רגלו. לסיפור זה מקבילה חמורה בהרבה בתוספתא (מקור תנאי נוסף). באמצעות ניתוח ספרותי, מראה טרופר כי המקור בתוספתא קודם למקור במשנה.
"מעשה בשני כוהנים שהיו שווין רצין ועולין בכבש. דחף אחד מהן את חבירו לתוך ד' אמות, נטל סכין ותקע לו בלבו. בא רבי צדוק ועמד על מעלות האולם ואמר: 'שמעוני אחינו בית ישראל! הרי הוא אומר (דברים כא) 'כי ימצא חלל וגו' 'ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו'. בואו ונמדוד על מי ראוי להביא עגלה - על ההיכל או על העזרות'.געו כל העם אחריו בבכייה. ואח"כ בא אביו של תינוק אמר להם: 'אחינו! אניכפרתכם - עדיין בני מפרפר וסכין לא נטמא'. ללמדך שטומאת סכין קשה להם לישראל יותר משפיכות דמים. וכן הוא אומר (מלכים ב' כא') 'וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאוד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה': מכאן אמרו בעוון שפיכות דמים שכינה נעלית ומקדש נטמא"
המקור בתוספתא מתאר אירוע חמור ביותר, הכהן שלא הגיע ראשון רוצח את חבירו ולאחר מעשה הרצח מתחיל דיון כלשהו. גם למקור זה מספר גרסאות והמחבר משווה בין כולן למציאת המקור הקדום ביותר ומטרתו להראות את המוסר הנמוך של העם בימי בית שני ולהשוותו למוסר הנמוך בימי בית ראשון. המחבר מציג את מטרת המשנה כשונה לגמרי ובא להסביר את השינויים שחלו בצורת העבודה במקדש. לצורך הסבר זה מתאימה גירסה מרוככת של הסיפור בה הכהן נדחף ושובר רגל ולא נרצח.

שילוב מקורות אחר מופיע בפרק העוסק בדימויים בין ישו הנוצרי לגיחזי. בהערת ביניים נגיד כי בתלמוד מופיעים סיפורים רבים בהם מוזכר ישו, אולם פעמים רבות לא ניתן לדעת שאכן מדובר באותו האיש ולא באיש אחר (השמות ישו, ישוע, יהושע היו נפוצים מאד בתקופת בית שני). ניתוח מדויק של מקורות אלו, שעברו צנזורות בדפוסים ולכן מופיעים גם בהבדלי גירסאות מרובים, יצריך עבודת מחקר אחרת לגמרי.
בפרק הנ"ל, טרופר ממשיך בשיטתו להשוואת המקורות, אולם מסקנותיו מענינות עוד יותר. לאחר השוואת המקורות השונים והבנה איך התגלגל הסיפור, מציע טרופר כי בעוד הנצרות מדמה את ישו לאלישע הנביא, התלמוד נוקט בשיטה הפוכה ומדמה אותו דווקא לגיחזי (כאנטיתיזה לנצרות), כתוצאה מכך, התלמוד מייחס לגיחזי מעשים אשר לא נאמרו בתנ"ך אך מקבילים לדברים שישו עשה (התת העם לעבודה זרה), ובסיפורים יש השפעות הדדיות דו-כיווניות בין שתי הדמויות.
שני סיפורים אלו מדגימים את שיטת המחבר כדבריו באחרית דבר: "...ודומני שעיון בהתהוות הסיפורים עשוי לעיתים להעשיר את הבנת הסיפור ופרשנותו... יוצא אפא שעיון בהתהוותם של מעשי חכמים, יש בו כדי לתרום תרומה של ממש להבנת סיפורים ולפרשנותם". למרות זאת המחבר לא לוקח את מחקרו בדבר התהוות הסיפורים עוד צעד קדימה לעבר פרשנויות חדשות, ולמשל בסיפור ההשוואה בגיחזי וישו היה אפשר להמשיך את הדיון במסקנות על הדו-שיח הקדום בין הדתות. עיקר מטרת הספר היא להדגים את שיטת הניתוח הספרותי ולכן המסקנות היוצאות ממנה מופיעות בקצרה בסופי המאמרים ומהווים נקודת המשך, לקורא, לחוקרים אחרים ואולי אף למחבר עצמו, למחקרים עתידיים נוספים.

כחומר ביד היוצר - עמרם טרופר
כחומר ביד היוצר - עמרם טרופר


כחומר ביד היוצר
מעשי חכמים בספרות חז"ל
עמרם טרופר
בהוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל
תשע"א 2011
265 עמודים

לקריאת הפרק הראשון בספר מאתר הוצאת שז"ר





תשובות לחידון כי תצא

אם הגעתם לדף זה לפני שניסיתם את דף החידות לפרשת כי תצא, גשו בבקשה לדף החידות ונסו לפתור לבד. הנאתכם מפתרון עצמי של החידות רק תגדל.
אם בכל זאת אתם צריכים חילוץ התשובות יופיעו עוד מעט למטה.


מתחילים.
2P - פי שניים, הציווי לתת לבכור פי שנים (כ"א יז): "כִּי אֶת-הַבְּכֹר בֶּן-הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר-יִמָּצֵא לוֹ כִּי-הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה", הסמל מימין באמצע הוא סימלה של העיר קירת אונו.
את חפירה נועדה לכיסוי (כ"ג יד) :"וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל-אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת-צֵאָתֶךָ"
תיאור מקום משלוש. הביטוי "בדרך בצאתכם ממצרים" מופיע בפרשה שלוש פעמים: פעם ביחס לעמלק (כ"ה יז), פעם ביחס למרים (כ"ד ט) ופעם ביחס לעמון ולמואב (כ"ג ה). הביטוי אינו מופיע עוד בתנ"ך כלל.
הכלב מופיע בשני פסוקים סמוכים (כ"ג יט-כ) בפירוש: "מחיר כלב" וברמז בענין איסור ריבית: "כל דבר אשר ישך"
תמונותו של פנחס רוטנברג, שכונה הזקן מנהרים. נהרים מופיעה בפרשה (כ"ג ה) כמקומו של בילעם.
הביטוי אבנך ונבנית מופיע בסימלה של העיר תל אביב. מקורו בפסוק "עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים" (ירמיהו ל"א ג). הביטוי בתולת ישראל מופיע מספר פעמים בפרשה (למשל כ"ב יט).
שיש ובזלת רומז לאיסור (כ"ה יג): "לֹא-יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה"
החרמש מוזכר בפסוק כ"ג כו: "כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ"
חליצת הנעל הינה חלק מדיני ייבוםסיבוב בדרך לירושלים. סיבוב מוצא (כ"ג כג): "מוצא שפתיך תשמור..."
קן הציפור מרמז למצוות שילוח הקן המופיעה בפרשה
הפיל בעל הזכרון הטוב מרמז על מצוות זכור בפרשה (זכר מעשה מרים וזכר מעשה עמלק)
שטרות הכסף הם קנסות שונים הניתנים על המוציא שם רע (כ"ב יט) והמענה (כ"ב כט)
פדיקור/מניקור - בדין אשת יפת תואר כתוב "ועשתה את ציפורניה..." (כ"א יב).

תשובות לחידות עזרא מרום

1.   א. "רחל  היתה יפת תואר ויפת מראה " (בראשית,כ"ט 17 )
      ב. על אסתר נאמר: "והנערה יפת תואר וטובת מראה" (ב' ,7)
2.  א. פי שניים  ,   ב. במילה "בכר"  כל אות כפולה בערכה מהאות הקודמת לה!
     (ב' גדולה מ א'  פי 2 , כ ' מ י'   ו ר'   מ ק').
3.  א. זולל     ב. סובא.
4.  כי הדבר מהווה זלזול  בקב"ה שהאדם נברא בצלמו.
5.  מהפסוק: "ולא ילבש גביר שמלת אישה (כ"ב, 5).
6 .  א) כלאיים            ב) שעטנז.
7. "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך"  (כ"ב, 12).
8.  א. עמוני ומואבי           ב. אדומי ומצרי.
9. ספר כריתות = גט שנותן האיש לאשתו המגורשת.
10.  האיסור לדבר לשון הרע.
11.  א. בעל חוב.        ב. משכון
12.  "לא תטה משפט גר ויתום  ולא תחבול בגד אלמנה"   (כד' 17).
13.  א. פארות  ב. עוללות.
14 .  בית חלוץ – הנעל.
15.  א. שילוח הקן       ב. דיוק במשקלות.




תפזורת לפרשת דברים

בתפזורת הבאה לפרשת דברים, מופיעות 15 מילים מהפרשה. יש מספר אפשרויות לפתרון. ניתן לחפש בתפזורת מילים מהפרשה, ניתן לענות על השאלות (ואם צריך להיעזר במקורות המופיעים - מתאים לילדים היודעים לקרוא), ולילדים קטנים, אפשר גם להשתמש ברשימת המילים (המופיעה במהופך). בהצלחה!


עוד חידות לפרשת דברים
מאמרים ודברי תורה לפרשת דברים

תפזורת לפרשת דברים
תפזורת לפרשת דברים

חידון לפרשת דברים

לדף הראשי של פרשת דברים

החידון לפרשת דברים מכיל דף ציורים עם חידות מילוליות וחידות ציורים הקשורות לנושאים שונים בפרשת דברים. החידות ברמות קושי שונות ומתאימות למבוגרים ולילדים. מומלץ להדפיס את הדף בכמה עותקים ולפתור ביחד סביב שולחן השבת לאחר קריאת הפרשה בבית או בבית הכנסת. למתקשים, ניתן להיעזר בדף התשובות  אולם מומלץ לנסות היטב לבד.


חידות לפרשת דברים
חידות לפרשת דברים

חידות נוספות על סדר אותיות הא'-ב'
חידון אותיות לפרשת דברים
חידון אותיות לפרשת דברים
בהצלחה

מהי התורה?

מה כוונת התורה במילה תורה?

בפתיחת ספר דברים מופיע הפסוק: "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל משֶׁה בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר". מכאן עולה השאלה מה פירוש המילה תורה ומה היא כוללת? למרות שאחד מעקרי היהדות הוא "תורה מן השמים" והוא מתייחס לכלל התורה מבראשית ועד וזאת הברכה, ועיקר זה טוען שכל התורה כולה ניתנה מה' כמות שהיא, הרי שגם התורה עצמה, בפתיחתה לספר דברים נוקטת לשון ברורה, בכך שהדברים הם דברי משה (ואכן דברי ה' מופיעים רק לקראת סוף החומש בפרשיות ניצבים וילך ובשיאם בשירת האזינו). יתרה מכך, משה מתייחס בדבריו לתורה וזוהי מעין התייחסות עצמית (המובילה בהכרח לבעיות לוגיות), שעלינו לנסות ולפתור.

המילה תורה מופיעה פעמים רבות בחמשת החומשים (נקטתי מילה זו בכוונה, על מנת שלא להשתמש במילה תורה).

הופעות המילה תורה לפני ספר דברים

הופעתה הראשונה היא בברכת ה' ליצחק, בפרשת תולדות (בראשית כ"ו ה): "עֵקֶב אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" המילה תורה מופיעה ברבים ואכן הפרשנים הסיקו מכך שאברהם שמר גם את התורה שבכתב וגם את התורה שבעל פה. השימוש בלשון רבים, מופיע בעוד מספר מקומות בספר שמות למשל ט"ז כח: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה עַד-אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי" וניתן לפרש באותה צורה גם שם.

בספר ויקרא אנו רואים את המילה תורה כמקדימה מונח אחר. כך למשל נמצא: תורת המצורע, תורת המנחה, תורת העולה, תורת החטאת וכו'. נראה שהופעת המילה תורה כבר נהייתה כקובץ של חוקים הקשורים לנושא מסוים (קודקס), כאשר אכן קיימים קודקסים רבים המתייחסים לנושאים שונים ואכן סיום ספר ויקרא (כ"ו מו) נראה שמאשר הנחה זו: "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד-משֶׁה". שימוש זה מופיע גם בספר במדבר לרוב בענייני המצוות שלפי תוכנם אכן שייכים לספר ויקרא.

מקרה חריג מופיע בספר שמות, מיד ביציאת מצאים (י"ג ט): "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם". כאן אנו כבר רואים שלמעשה יש תורה אחת המכונה גם תורת ה' (ואולי ניתן לראותה כתורת התורות, כלומר כאוסף השלם של כל הקודקסים). נושא זה מקבל חיזוק בספר דברים, בו המילה תורה כבר לא מופיעה יותר ברבים כלל אלא רק ביחיד ומופיעה רק בה' היידוע: "התורה" (למעט פעם אחת). שימוש זה הופך את המילה למעשה לשם עצם חדש "התורה".

אביא דוגמה נוספת מתחום האסטרונומיה, כמו שיש הרבה ירחים, "הירח" הוא רק אחד, וכמו שיש הרבה שמשות, לכולם ברור למי מהן מתכוונים כשאומרים "השמש". כך גם התורה, כמושג היא מושג חדש הכולל את כל התורות.

מתורה בעל פה לתורה כתובה

בתחילת ספר דברים מופיעה המילה "התורה" מספר פעמים (מופיעים רוב המקורות וכאלו שהם מחדשים לעיוננו):
  1. א, ה: "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל משֶׁה בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר"
  2. ד' ח: " וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר-לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם"
  3. ד' מד: "וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר-שָׂם משֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
  4. י"ז יא: "עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל"
  5. י"ז יח-יט: "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל-סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם:
     וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת-יְהוָֹה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשׂתָם"
  6.  מספר מקומות נוספים בפרק כ"ז בהם מופיע הביטוי "דברי התורה"
  7. כ"ח סא: "גַּם כָּל-חֳלִי וְכָל-מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת יַעְלֵםה' עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ"
  8. כ"ט כ: "וְהִבְדִּילוֹ ה' לְרָעָה מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אָלוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה"
  9. ל י': "כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל-ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ"
  10. ל"א כד,כו: "וַיְהִי כְּכַלּוֹת משֶׁה לִכְתֹּב אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת עַל-סֵפֶר עַד תֻּמָּם: ...לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית-ה' אֱלֹקיכֶם וְהָיָה-שָׁם בְּךָ לְעֵד"
לא פורטו כל המקורות (מאחר ולא היו בהם חידושים), אולם רואים שבעוד שבתחילת חומש דברים המילה תורה היא מעורפלת ומתייחסת אכן לתורה שבעל פעם, לקראת אמצע הספר התורה היא כבר כתובה (ואלו בדיני מלך שנאמרים לעתיד) ולקראת סוף החומש התורה אכן נכתבת, על ידי משה, בשלמותה ובכללותה ונהיית ספר.

התורה כספר ללימוד תדיר

זהו שינוי דרמטי. התורה שעד לאותו שלב הייתה מושג רעיוני ערטילאי שפרטיו עוברים מדור לדור (תורה שבעל פה) ומיוצגת בעיקר על ידי לחות הברית הכוללים רק מעט מזער מהתורה, הופכת להיות ספר (ולמעשה מגילה שכן ספרים לא היו קיימים אז), שיש לו כמה העתקים! שניתן ואף חובה לעיין בו וללמוד אותו (וזהו אחד הציוויים הראשונים של ה' ליהושע (א' ח): "לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר- הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַכָּתוּב בּוֹ כִּי-אָז תַּצְלִיחַ אֶת-דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל"). התורה נכתבה והופכת בכך להיות מושגת ומבוארת בידי משה עצמו, שהיה, לפחות לפי הבנה זו של הכתוב, הפרשן הראשון של התורה.

אכן המילה התורה המופיעה בתורה מתייחסת התייחסות עצמית לתורה. כל עוד התורה לא נכתבה, הרי שהיה אפשר להוסיף עליה, כאשר נכתבה, ודבר זה היה גם לפי המדרשים אולם ניתן להבין כך גם בפשט הכתוב, בפרשות ניצבים וילך שאירעו ביומו האחרון של משה רבנו, התורה כבר הושלמה ומשה יכול אף לרשום את סיפור מותו (ולדעות אחרות המופיעות בתלמוד, יהושע השלים שורות אלו). גם ההופעה האחרונה של המילה "תורה" בתורה מופיעה בפרק האחרון, בברכת  משה בפרשת וזאת הברכה, בפתיחה החגיגית של הברכה (ל"ג ד):
"תּוֹרָה צִוָּה-לָנוּ משֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב". התורה נהייתה אחת, תורת ה' שניתנה על ידי משה.

עד ימינו נכתב ספר התורה כמגילת קלף בשיטה המסורתית. אנשים הכותבים או תורמים ספרים מזכים אנשים אחרים במצוות כתיבת אותיות בספר התורה. סופר הסתם משייר בסוף התורה מספר אותיות שאנשים יוכלו לכתוב. מאחר ורוב הנאשים אינם בקיאים בכתיבת סת"ם, הסופר כותב אותיות חלולות והאנשים ממלאים אותם בדיו, וכך יכולים כולם לכתוב חלק אותו או שתיים בספר ולקחת חלק במצוות כתיבת ספר תורה.

בתמונה למטה, ניתן לראות את המחבר כותב במעמד סיום כתיבת ספר תורה. ספר זה נכתב לזכרו של החייל אריאל צבי בורג והוקדש לבית הכנסת לכו נרננה (קרליבך) בגבעת שמואל על ידי הוריו אליעזר ורוזיטה. יהי זכרו ברוך.

כתיבת אותיות בספר תורה
המחבר כותב אותיות בספר התורה


מאמרים נוספים לפרשת דברים