אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בתוכן למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם או לערוץ הווטצאפ של פרשת השבוע !
‏הצגת רשומות עם תוויות אברהם. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אברהם. הצג את כל הרשומות

הפטרת פרשת לך לך

הפרטת פרשת לך לך היא בספר ישעיהו מפרק מ' פסוק כז ועד פרק מ"א פסוק טז. קטע זה בישעיהו הוא המשכו הישיר של הפטרת נחמו הנקראת בפרשת ואתחנן ויכול להוות מעין המשך לה.

נזמין אתכם גם לעיין בספרי החדש  "הפטרה לענייןהמכיל פירושים לכל ההפטרות ומתאים מאד גם כמתנה.


כז לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב, וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל:  נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵה', וּמֵאֱלֹקי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר.

זוהי אמירה של יאוש. למה ה' לא רואה אותנו. ניתן לדרוש פסוק זה בשני אופנים, או כאמירה שה' לא רואה אותנו ולא שופט אותנו לכן מותר ואפשר לחטוא, אולם מההקשר של ההפטרה נראה כי הפירוש הנכון (וכך גם מבינים רוב המפרשים) הוא דווקא הפוך, מדוע ה' זנח אותנו ולא רואה שכבר ריצינו את עונשנו (בגלות).

כח הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם-לֹא שָׁמַעְתָּ, אֱלֹקי עוֹלָם ה' בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ--לֹא יִיעַף, וְלֹא יִיגָע:  אֵין חֵקֶר, לִתְבוּנָתוֹ.  כט נֹתֵן לַיָּעֵף, כֹּחַ; וּלְאֵין אוֹנִים, עָצְמָה יַרְבֶּה.  ל וְיִעֲפוּ נְעָרִים, וְיִגָעוּ; וּבַחוּרִים, כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ.  לא וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים; יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ.  {ס}

פסוק כ"ח מדגיש שוב את עוצמתו של ה'. בורא כל הארץ ומניפתו פרושה על כל העולם. הדימוי לעייפות כנראה מלמד ששאלת הפתיחה בפסוק כ"ז באה מתוך עייפות - כמעין אמרית עייפנו מהצרות ומהגולה. לא רק שהק אינו מתעייף לעולם אלא הוא גם זה שנותן כוח לעייפים (עם ישראל). ואילו ללא עזרתו של ה' גם נערים ובחורים צעירים שהם מלאי כוח, יתעייפו ויכשלו. פסוק ל"א מסכם את הנושא - המקווים לה' יקבלו כוח נוסף. שימו לב למילה וְקוֹיֵ שהגייתה קשה. הו' אינה נהגית היא ו' מנוקדת של חולם מלא ואילו על האות י' יש צירי.



א הַחֲרִישׁוּ אֵלַי אִיִּים, וּלְאֻמִּים יַחֲלִיפוּ כֹחַ; יִגְּשׁוּ אָז יְדַבֵּרוּ, יַחְדָּו לַמִּשְׁפָּט נִקְרָבָה.  ב מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח, צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ; יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם, וּמְלָכִים יַרְדְּ--יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ, כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ.  ג יִרְדְּפֵם, יַעֲבוֹר שָׁלוֹם; אֹרַח בְּרַגְלָיו, לֹא יָבוֹא.  ד מִי-פָעַל וְעָשָׂה, קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ:  אֲנִי ה' רִאשׁוֹן, וְאֶת-אַחֲרֹנִים אֲנִי-הוּא.

פסוק א' פונה למאזיני הנבואה להקשיה. פסוק ב' פותח מי העיר ממזרח, צדק יקראהו לרגלו. מיהו אותו צדיק מהמזרח? רוב המפרשים הולכים בעקבות המדרש ומפרשים פסוק זה על אברהם אבינו שבא מהמזרח. ישנם פירושים אחרים, בין אם פירוש לעתיד לבוא על המשיח ובין אם פירוש על שיבת ציון בימי כורש ומלכי פרס. ייתכן והשימוש במילה איים כיוון מפרשים אלו למלכים הפרסיים ומלחמתם המוצלחת ביוונים (תושבי האיים).. הפירוש המייחס את הנבואה לאברהם הוא כמובן המקור להצמדת הפטרה זו לפרשת לך לך המתארת את מסעו של אברהם והשתקעותו בארץ ישראל. המשך פסוק ב' מתייחס לניצחונו של אברהם על ארבעת המלכים המתואר בפרשה.

 ה רָאוּ אִיִּים וְיִרָאוּ, קְצוֹת הָאָרֶץ יֶחֱרָדוּ; קָרְבוּ, וַיֶּאֱתָיוּן.  ו אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ, יַעְזֹרוּ; וּלְאָחִיו, יֹאמַר חֲזָק.  ז וַיְחַזֵּק חָרָשׁ אֶת-צֹרֵף, מַחֲלִיק פַּטִּישׁ אֶת-הוֹלֶם פָּעַם; אֹמֵר לַדֶּבֶק טוֹב הוּא, וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים לֹא יִמּוֹט.

 תושבי האיים מתכוננים למלחמה. כאן מעט קשה לפרש את הפסוקים כמדברים על אברהם אבינו, אבל אולי הנבואה מתכוונת לכניסת עם ישראל לארץ בימי יהושע. הגויים בפסוק ו' מעודדים איש את רעהו (ואולי דווקא אלו בני ישראל לפני המלחמה), והפסוק מזכיר מאד את דברי הפלשתים לפני מלחמתם (שמואל א ד, ט) "הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים, פְּלִשְׁתִּים--פֶּן תַּעַבְדוּ לָעִבְרִים, כַּאֲשֶׁר עָבְדוּ לָכֶם; וִהְיִיתֶם לַאֲנָשִׁים, וְנִלְחַמְתֶּם" או דווקא את דברי יואב בן צרויה לאחיו אבישי בשמואל ב' י' יב: "חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד-עַמֵּנוּ, וּבְעַד עָרֵי אֱלֹקינוּ; וה', יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו". המשך הפסוק ממשיל את העזרה ההדדית

{ס}  ח וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי, יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ; זֶרַע, אַבְרָהָם אֹהֲבִי.

דברי עידוד לעם ישראל ואזכרתו של אברהם אבינו בפירוש. לאזכור זה חשיבות נוספת בחיבור לפרשת לך לך. יצחק הרי עוד לא נולד ובסוך הפרשה, למרות שיש הבטחה על לידת יצחק, רק ישמעאל נולד. הנבואה מזכירה לנו שעם ישראל הוא דווקא מזרעו של יעקב בן יצחק.


 ט אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ, וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ; וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי-אַתָּה, בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ.  י אַל-תִּירָא כִּי עִמְּךָ-אָנִי, אַל-תִּשְׁתָּע כִּי-אֲנִי אֱלֹקיךָ; אִמַּצְתִּיךָ, אַף-עֲזַרְתִּיךָ--אַף-תְּמַכְתִּיךָ, בִּימִין צִדְקִי.

דברי העידוד לעם ישראל ממשיכים. אם נפרש זאת ברוח נבואות הנחמה של סוך ישעיהו הרי שהנבואה מדבר על שיבת ציון, ועל חזרתו של עם ישראל לארצו, עלייה שהייתה מלווה בהשגחה אלוקית

יא הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ, כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ; יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ, אַנְשֵׁי רִיבֶךָ.  יב תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם, אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ; יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס, אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ.  יג כִּי, אֲנִי ה' אֱלֹקיךָ--מַחֲזִיק יְמִינֶךָ; הָאֹמֵר לְךָ אַל-תִּירָא, אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ.

דברי העידוד ברורים והנביא ממשיך

 {ס}  יד אַל-תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב, מְתֵי יִשְׂרָאֵל; אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאֻם-ה', וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.  טו הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ, לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ--בַּעַל, פִּיפִיּוֹת; תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק, וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים.  טז תִּזְרֵם וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם, וּסְעָרָה תָּפִיץ אוֹתָם; וְאַתָּה תָּגִיל בַּה', בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל.

דימוי האויבים הוא לגרעיני חיטה קשים, אולם עם ישראל משול למורג ולא סתם מורג אלא חדש בעל פיפיות רבים (חודים) אשר בעובר על הגרעינים הקשים הוא טוחנם עד למוץ דק. המוץ כל כך דק עד שאין אפילו צורך לסלקו אלא הרוח תעיף אותו.

לדף הראשי של פרשת לך לך


פרשת נח - החטא התיקון ואברהם אבינו

כיודע התורה אינה מרחיבה במילים מיותרות. הלכות שלמות בתורה מתבססות על מילה או אות שנראית לכאורה מיותרת. במצב עניינים זה ספר בראשית כולו נראה מיותר משהו ועל כך כבר דנים הרבה בפרשת בראשית, אולם נראה כי שיא האריכות מצוי בפרשת נח. בעוד שתיאורים ארוכים ומפורטים של מאורעות אפשר למצוא בהרבה מקומות, ניתן להגיד שממד אחד בתורה נשאר כמעט תמיד בגדר תעלומה והוא ממד הזמן. באירועים המשמעותיים ביותר אין לנו מושג לגבי תאריכם המדויק. פרט ליציאת מצרים כל שאר האירועים החשובים הם תעלומה ונמנה כאן רק את קריעת ים סוף, מתן תורה, חטא העגל, חנוכת המשכן, חטא המרגלים, יום לידתו ופטירתו של משה רבנו ועוד (ועיינו במאמר על עירפול זמנים בתורה).

לאור זאת בולט שבעתיים התיאור המפורט והארוך מאד של פרשיות המבול בצורה שלא הייתה מביישת חוקר משטרה. נניח בשיחה זו את התיאורים של מה קרה לפני המבול ומה קרה לאחריו מהם ניתן ללמוד פרקי מוסר והתנהגות ונתרכז רק בתיאור המבול עצמו המתואר בדייקנות, אירוע אחרי אירוע כולל תאריכים מדויקים ומספר הימים שעברו בין אירוע לאירוע. אם אפשר "לבזבז" מילים כה רבות מדוע לא טרחה התורה, כמאמר הבדיחה הישנה, לפרט קצת יותר מה הכוונה באיסור "לא תבשל גדי בחלב אימו".
במאמר זה לא נרד לפרטים ונעבור אירוע אירוע לנתח את הסוגיה אלא נסתכל על התמונה הכוללת וננסה להבין מדוע ראתה התורה לנכון לתת את התיאור המפורט הזה ומה אפשר ללמוד ממנו. מאחר והלכה כנראה לא לומדים מהסיפור אין אלא לחפש את לימוד המידות וההתנהגות.
הנקודה הראשונה היא שהמבול לוקח זמן רב מאד. מחיית האנושות לא התבצעה כצעד מהיר ופתאומי אלא בתהליך ארוך. גם לאחר שהחל הגשם לרדת לא נמחה כל היקום אלא זה לקח עוד זמן רב. התהליך עצמו נראה אפילו טבעי משהו. אנו מכירים תופעות טבע ושיטפונות באזורים מסוימים בכדור הארץ שמחוללים נזקים כבדים ומוחים אלפי אנשים וערים שלמות. אירועים אלו לא מתחילים מארבעים יממות של גשם רצוף ולכן ניתן להשתמש בדמיון ולהגדיל את ממדי האסון. בסוף סיפור המבול מופיע ההבטחה כי "עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו". רק כשמגיעים לפסוק זה ניתן להבין כי המבול לא היה התנהגות "טבעית" של הטבע אלא היה פה אירוע חריג ביותר (במושגים של ימינו). לאור קביעה זו המופיעה בסוף סיפור המבול, עלינו לקרוא אותו מחדש. ועכשיו באה ההפתעה.

למרות שאנו קוראים תיאור היסטורי מדויק, עלינו לזכור כי כלל איננו עוסקים בהיסטוריה. למרות כל התאריכים המדויקים והאירועים אין אנו מסוגלים להבין מה בדיוק קרה. תמיד יהיו חסרים לנו פרטים. אין זאת כי אם הסיפור בא להדגיש את שנאמר בפרשת ניצבים: "הנסתרות לה' אלוקינו, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת". כבר בשלב זה של קריאת התורה עלינו להבין כי תיאורים ארוכים ומפורטים פשוט לא יעזרו לנו. לאחר שפרשת בריאת העולם השאירה אותנו מבולבלים עקב חוסר היכולת להבין אותה, אנו מצפים שכאשר אירוע מופיע רק פעם אחת והוא מתועד בצורה טובה הדברים יהיו יותר ברורים. בסופו של דבר מתגלה שלא זה מה שקורה. גם אחרי קריאת פרשת המבול אין לנו הבנה גמורה של מה שאירע שם ויותר מזה אין לנו איך להבין את מה שקרה שם. במצב עניינים זה עלינו להמשיך בשני הכיוונים העיקריים שנשארו לנו.
  • לדרוש את הפסוקים וללמוד מהם הלכות (דבר שכבר אינו מתבצע בימינו), 
  • לרדת לחקרו ולעומקו של הפשט המקראי ולנסות להבין מה רצתה התורה ללמדנו ולהגיד לנו על דרך ההתנהגות והמוסר.
ואכן הבנה זו מסבירה יפה את פרשת נח. בעוד את רובה של פרשת בראשית אין אנו יכולים להבין שכן התרחשה בממד אחר, גן עדן, פרשת נח מתרחשת בעולם המוכר לנו וכלולים בה שני סיפורי מוסר גדולים. פרשת המבול ממנה ניתן ללמוד גם על חטאו של הדור וגם על התנהגותו של נח, האם היה צדיק או לא, האם היה יכול להיות יותר צדיק, האם נהג כהוגן, איך תיקן את מעשיו, מה עשה כשיצא מהתיבה ומיד לאחר מכן עוברים לסיפור הגדול השני של מגדל בבל שם ניתן בדיוק לשאול את אותן שאלות, מה התנהגות הדור, מה היה לא בסדר (לא צוין שעשו חטאים או שהשחיתו דרכם) ואיך בוצע התיקון. הדגש בסיפורים האלו הוא על התיקון, גם של הדור וגם של האדם.  תיקונים אלו הם שאפשרו את קיומו של אברהם אבינו. כבר בימי אנוש הרבה לפני המבול, הוחל לקרוא בשם ה'. ניתן לפרש זאת לחיוב, וניתן גם לפרש זאת לשלילה שהוחל לקרוא לעצמים בשם ה' (כלומר הופעת העבודה הזרה בעולם).
תיבת נח, אדוארד היקס, 1846 מוזיאון פילדלפיה לאומנות
מדוע לא קם אברהם אבינו עוד קודם לכן? מדוע נח לא היה אברהם. בפרשת נח מתוארים שתי ההשחתות הגדולות של הדור, השחתת המידות, והשחתה של עבודה זרה. ייתכן שלולא ברית ה' ונח, גם על עבודה זרה היה נידון העולם כולו לכלייה אולם אחרי המבול אין זו צורת התיקון הנכונה. צורת התיקון הנכונה היא על ידי יצירת התנהגות חדשה שתעלה ותרומם את העולם כולו. יתכן שכבר חנוך היה ראוי להיות אברהם אבינו, אולם המימוש בהבטחות לאברהם לא היה יכול אז להתקיים וחנוך למעשה לא היה יכול לממש את הייעוד. מסיבה זו חנוך נלקח על ידי האלוקים ולא קיבל מטרה ותפקיד בעולם. כך פרשת נח משמשת רקע ללידתו ולעלייתו של אברהם אבינו. אברהם עולה דווקא מתוך העולם השקוע בטומאה ובעבודה זרה, כבר אצל אביו תרח מתעורר הגילוי שיש לעזוב את אור כשדים, אולם ללא הסבר וללא סיבה (וגם בחוסר הצלחה שכן לא נאמר למה לא מימוש את החזון). אברהם אבינו הוא הראשון שמצליח לפרוץ את מחסום העבודה הזרה ולהכיר בבוראו הכרה אמיתית. לא רק לקרוא בשם ה', אלא אף לבצע, להתחבר לה' ולקבל ממנו מדרגת נבואה ולהתחיל את קיומו של העם היהודי.

מאמרים נוספים לפרשת נח

פרשת חיי שרה ואומנות המשא ומתן

פרשת השבוע מלמדת אותנו כללים חשובים בניהול משא ומתן. עד כדי כך שזכה פרק כ"ד (בו מסופר על שליחות עבד אברהם לחרן והבאת רבקה לנישואיה עם יצחק) שנאמר עליו "יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים". הכוונה באימרה זו היא עד כמה הרחיבה התורה בסיפור שליחות העבד ועד כמה יש לשים לב לכל מילה וניואנס הנאמרים בה, אולם לעבד (שמזוהה לרוב כאליעזר וכך נכנה אותו גם הלאה) היה ממי ללמוד,  כבר בפרק כ"ג, אנו רואים כיצד אברהם מנהל משא ומתן עם בני חת, ועוד בפרשת וירא, ראינו איך אברהם מנהל משא ומתן עם הקב"ה.
ננסה להצביע על כמה כללים שאפשר ללמוד במשא ומתן המופיעים אצל אברהם ואצל אליעזר

לדעת מראש למה רוצים להגיע
במשא ומתן על הצלת סדום, לאברהם לא היה יעד ברור. התחיל בחמישים, עבר לארבעים וחמש וכן הלאה, ואכן למרות נסיונותיו, אברהם לא הצליח להציל את אנשי לוט. במשא ומתן מול בני חת, לאברהם ברור לחלוטין מה הוא רוצה, והוא מנווט את בני חת לתת לו את רצונו. שימו לב לניהול המשא והמתן, אברהם מבקש שיתנו לו אחוזת קבר. בני חת מבינים שהכוונה היא למתן בחינם, ואומרים לו תפאדל תבחר, אנו מרשים לך להשתמש בקברים שלנו. ניואנס חשוב הוא שאת המילה אחוזה הם משמיטים. קבר - קח בחינם. אחוזה - תשכח מזה. אברהם מחדד את רצונו ומצביע על מיקום מדויק, מערה בקצה שדה של עפרון, וגם על נכונותו לשלם. עפרון כנראה מריח אפשרות להרוויח ומצרף לעיסקה גם את השדה (שאולי היה שדה בור שאינו ניתן לעיבוד) ומציע לתת אותו בחינם, כנראה כטקטיקה ידועה במשא ומתן על מנת להעלות את המחיר של משהו. אברהם מדגיש שוב שהוא מוכן לשלם והרמיזה היא שהוא מוכן לשלם מחיר גבוה, אבסורדי אפילו. עפרון מבין היטב את הרמז ונוקב במחיר אסטרונומי (לפי מקורות עתיקים, שכרו השנתי של פועל בתוקפה זו היה כ-6 שקלי כסף, כלומר מדובר ב-65 שנה של משכורת ממוצעת), אולם אברהם רצה להגיע לנקודה זו ממש.

כשרוצים משהו לא מתמקחים
אברהם הגיע לנקודה בה הוא מעוניין. יש קונה, יש מוכר, יש עדים, ויש גם מחיר - גבוה אמנם -שאברהם מוכן ואפילו רוצה לשלמו.המחיר לא מעניין את אברהם, ואין עליו כלל מיקוח (בדומה ל"הנחות" במשא ומתן על מספר הצדיקים בסדום). מיקוח או הנחה היו פוגעים בזכות הקניין של אברהם. הוא עשה לך טובה, הוא מכר לך בזול, בסכום נמוך ברור שלא הייתה כוונה לעיסקה אלו הטענות שהיו יכולות להישמע.  ב"עסקים" רציניים, וקניית אדמות בארץ ישראל היא עסק חשוב, אין מקום להתמקחות, ולא עושים שוק.

לא פרסמת לא עשית
התורה מדגישה את רשימת הרכוש שעובר לאברהם: השדה, המערה, כל העצים וכל מה שבשדה ואת העובדה שכל בני חת וכל באי שער העיר ידעו שהשדה הזה הוא אחוזת קבר לאברהם לדורות.

גם במציאת הכלה ליצחק אברהם יודע בדיוק מה הוא רוצה.לעומת זאת, אליעזר מתחיל את שליחותו בדרך קצת מגומגמת ומביע הססנות וחוסר בטחון בהצלחת השליחות. מושא השליחות ברור. לא סתם מסתיימת פרשת וירא בבשורת הולדת רבקה. החדשות המשפחתיות הגיעו לאברהם ורבקה מראש סומנה ככלה המיועדת. אמנם אליעזר מצטווה ללכת אל ארצו ומולדתו של אברהם ובידו מתנות בשווי גדול מאד "ולחפש" כלה, אולם המילה מולדת קרובה יותר למשמעותה הבסיסית, המקום שבו נולד, כלומר בית משפחתו ממש. אברהם יודע מה הוא רוצה וגם מלא בטחון ואמונה שהאשה תאבה ללכת אחרי אליעזר.

שליח המפקפק בשליחותו יכול להיכשל
אליעזר עושה תנאי למציאת הכלה. דעת חכמים לא הייתה נוחה מהתנאי שכן הייתה יכולה לבוא נערה שאינה מתאימה אולם לאליעזר התנאי עלה יפה וקיבל כלה ראויה, מה גם שבטחונו של אליעזר גבר מאד בעקבות דבריו של אברהם. כאשר מתבררת זהות הנערה, ממהר אליעזר לקוד ולהשתחוות לה' להודות לו על הצלחת שליחותו (בקישור הבא מאמר מפורט על תנאי אליעזר).

לסגור עניינים במהירות
בשלב זה אליעזר מתגלה במיטב אומנות המשא והמתן, הוא מלמד אותנו כלל חשוב: Business before pleasure. קודם סוגרים את העסקים ורק אחר כך אפשר להתפנות לאכול. אם אכלת אצל מישהו, הרי שכבר אתה חייב לו משהו ונמצא בעמדת נחיתות. אליעזר מספר להם את כל הסיפור כולל פקפוקו באפשרות שהנערה תרצה לבוא ואת דבריו של אברהם ואת העובדה שיד ה' בדבר ומראש סוגר את הפתח של העלאת תירוץ שמא הנערה לא רוצה לבוא. אליעזר מכה בברזל בעודו חם ומבקש תשובה מיידית. ואכן לבן ובתואל (ולבן מלמד אותנו פרק בחוסר נימוס בכך שמקדים דבריו לדברי אביו) עונים שמה' יצא הדבר ואין ברירה אלא לקיים (עיינו במאמר לפרשת בלק על בלעם שהתבטא בצורה דומה ועדיין פעל בכל כוחו נגד רצון ה').

עמידה בלוחות זמנים 
למרות הסכמותיהם הגורפות בלילה הקודם, בבוקר שלמחרת לבן ואמו (לאן נעלם בתואל? המדרש טוען שהורעל לאחר שניסה להרעיל את אליעזר, אולם בדרך הפשט, התורה רומזת לנו על עורמתו ונכלוליותו של לבן כהכנה לפרשת ויצא) מנסים לעכב את החתונה בשנה (תקופה שאולי הייתה מקובלת בזמן הזה), אך אליעזר בתקיפות מזכיר להם שאי אפשר לפעול נגד רצון ה', וכמובן שרצונה של רבקה הוא לעזוב כמה שיותר מהר. ברכת אברהם להצלחת השליחות ואמונתו בה', עזרת ה' לאליעזר בכך שתנאו עלה יפה, וכמובן רצונה של רבקה לצאת לדרך כמה שיותר מהר, כולם ביחד תרמו לכך שהשליחות הצליחה למרות נסיונות העיכובים מצד לבן.
במאמר מוסגר, ניתן אולי לציין את הביטוי "ארמי אובד אבי" כמתאים ללבן מול אליעזר שרצה לעכב את השידוך של יצחק לרבקה בנוסף לפעולתו אחר כך כנגד יעקב.
אליעזר ורבקה - מוריליו 1652, מוזיאון הפרדו, מדריד
נושא אליעזר ורבקה נפוץ מאד באמונות ומופיע אצל ציירים רבים. הציור של מוריליו מראה את רבקה המציעה מים לאליעזר בניגוד לנערות אחרות השואבות מים לעצמן בלבד. רבקה והנערות מצוירות ברוח התקופה בעוד דמותו של אליעזר יותר אותנטית ושימו לב לגמלים ברקע. ציור נוסף של האומן פרנץ פרנקן השני באותו מוזיאון, אינו מוצג לקהל. לציורים נוספים בנושא זה (כולל הציור של פרנץ פרנקן) ראו בדף הראשי לפרשת חיי שרה

מאמרים נוספים לפרשת חיי שרה

פרשת וירא - אברהם שרה והמלאכים

אנו למדנו כבר בגיל מוקדם ששלושה מלאכים באו אל אברהם, אולם אברהם יודע שאלו מלאכים רק בשלב מאוחר הרבה יותר בסיפור. במאמרנו ננסה לשכוח את העובדה שמלאכים באו לבקר את אברהם ונקרא את הסיפור מנקודת המבט של אברהם ושרה החושבים שבאו אנשים רגילים.

"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם"-ה' נראה לאברהם. אין לנו ידיעה מה נאמר או קרה שם. בדרך כלל כאשר ה' נראה למישהו מדובר בציווי או בנבואה אחרת. הפרשנים דורשים שה' קיים מצוות ביקור חולים, לראות איך אברהם מתאושש מברית המילה. התורה מדגישה שהיה יום חם במיוחד.

"וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה" - אברהם מסתכל ורואה שלושה אנשים. הלשון ניצבים עליו קשה, שהרי הם לא לידו והוא צריך לרוץ לקראתם. רש"י מפרש שעמדו במקום, כמו מתלבטים האם לפנות לאוהל אברהם או להמשיך בדרכם ולא החליטו, אברהם רואה התלבטות זו ורץ לקראתם להזמינם.

"וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל-נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ" -  פסוק זה ניתן לקריאה בשתי דרכים (רש"י). בדרך הראשונה, אברהם פונה לאנשים ומזמין אותם לביתו. הדרך השנייה - אברהם מבקש מה' שלא יעזוב אותו ויישאר עימו. חישבו על המצב בו מגיעה לבקר אתכם אישיות חשובה מאד. האם באמצע הפגישה תקומו ותעזבו אישיות זו, על מנת לארח שלושה אנשים זרים לחלוטין? עד כדי כך הייתה חזקה הכנסת האורחים אצל אברהם.

"יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ: וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי-עַל-כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל-עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ" - אברהם הבין שהאורחים לא רוצים להטריחו ולכן מציע להם מעט שבמעט, קצת מים, קצת צל, ופת לחם. תחנת התרעננות פשוטה. האורחים משיבים כן תעשה כאשר דיברת, כלומר אל תטרח עבורנו יותר.


"וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל-שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: וְאֶל-הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ: וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ" - ברגע שהאורחים כבר באים, אברהם כמובן מארח אותם בצורה טובה הרבה יותר ממה שביקשו: עוגות, ובקר, הם יושבים והוא זה שעומד תחת העץ. כמו כן התורה מדגישה שאברהם בעצמו טרח בהכנסת האורחים ולא ביקש ממשרתיו לעשות זאת.

"וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל" - לשם מה שואלים האנשים על שרה? ייתכן והיה זה מנימוסי אותה תקופה לברר בשלום בעלת הבית. ייתכן ואחרי שהאורחים סיימו לאכול רצו לברך את בעל הבית ובעלת הבית. אולם הספורנו מפרש כי עיקר שליחות המלאכים היא לבשר לשרה על הולדת יצחק. שכן אברהם כבר התבשר על הולדת יצחק, כפי שקראנו בפרשת לך לך (פרק י"ז)
"וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֶל-אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:  וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ:  וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם-שָׂרָה הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-הָאֱלֹקים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ: וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו"


אברהם כבר התבשר על הולדת בן משרה, אולם כנראה לא סיפר זאת לשרה עצמה. הטעם לכך אינו מופיע בכתוב, אולם ייתכן ואברהם לא רצה לצער את שרה עוד יותר על ידי הבטחת הבטחות, מה גם שמצבה של שרה קשה משלו שכן לו יש כבר זרע כלשהו, ולה אין זרע כלל. אולם הבשורה מלווה בשינוי השם משרי לשרה, וייתכן ששרה רצתה לדעת מה הסיבה לכך. אשמח לקבל רעיונות נוספים לשאלות אלו.

 "וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה-בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו: וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים: וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן: וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי: הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן: וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ "- לשון הרבים שאפיינה את האנשים עד כה מתחלפת ללשון יחיד. ניתן לפרש כי רק מלאך אחד היה צריך לבשר את הבשורה לשרה (וכן קודם הדיבור וידאו המלאכים כי שרה מקשיבה) אולם לי נראה יותר ללכת בדרך המפרשת כי הבשורה עצמה הייתה מאת ה' (זוכרים שה' עדיין נשאר עם אברהם?)

כמו שאברהם קיבל את הבשורה ישירות מפי ה', כך גם מגיע לשרה אישתו לקבל את הבשורה ישירות מפי ה'. תגובתה של שרה אינה מפתיעה וזהה במדיוק לתגובתו של אברהם. אברהם צוחק בליבו, ושרה בקרבה. שניהם מגיבים שהם זקנים ואיך הם ילדו ורק אחר כך שבן זוגם זקן ואיך הוא ילד! לקח משפחתי חשוב: כשיש בעיה כלשהי לבני זוג, ראה זאת קודם כל כבעיה אצלך ורק אחר כך אצל בן הזוג.

את השאלה למה צחקה שרה אומר ה' וזה מופיע מפורש ולא אחד מהאנשים, אולם מי אומר את משפט הסיום לא כי צחקת ניתן שוב לשייך גם לה' או לאחד מהאנשים, או אפילו לאברהם. שהרי ה' בסוף דבריו, כנראה מפסיק להתגלות. האנשים לא יודעים ששרה צחקה, ואולי שרה מנסה להתנצל בפני אברהם, והוא זה שאומר לה, לא כי צחקת (שהרי אי אפשר להסתיר דברים מה').

"וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל-פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם" - אברהם ממשיך את מצוות הכנסת האורחים עד לסיומה, אכילה שתייה ולוייה. אם נפרש שלא המלאכים בישרו אלא ה' הוא זה שבישר ואברהם הוא זה שמדבר עם שרה, הרי שהמלאכים עצמם לא מילאו שום תפקיד אקטיבי עד כה (פרט לעצם הניסיון של אברהם, האם יקיים בהם את מצוות הכנסת האורחים).

"וַה' אָמָר הַמֲכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה: וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ-בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל-אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר עָלָיו: וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד: אֵרֲדָה-נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם-לֹא אֵדָעָה" - זוהי התגלות שנייה לאברהם בפרשה, אחרי שעובר זמן מה של הליווי. המעניין בפסוק או שכתובות כאן הציפיות מזרעו של אברהם. לשמור את דרך הק ולעשות צדקה ומשפט. ייתכן שהעובדה שהזכרנו בתחילת הפרשה שאברהם נוטש את ה' ורץ לארח אנשים זרים, היא היא אותה צדקה ודרך ה'!

"וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה'" - למעשה רק בנקודת זמן זו אברהם יכול להבין כי אותם אנשים הם מלאכים, הרי ה' אמר לו כבר שהוא הלך לרדת ולבקר בסדום, והאנשים שנמצאים עימו הולכים בדיוק לסדום. אברהם מבין שאין זה מקרה, ושהאנשים הם למעשה מלאכי ה'. מתוך ידיעה זו עובר אברהם לנהל דו שיח ארוך עם ה', ואכן בפעם הבאה שהתורה מתייחסת לאנשים היא כבר מכנה אותם מלאכים (י"ט א): "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה...".

דו השיח מתחיל במילים "ויגש אברהם". אברהם כבר עומד לפני ה' ולמה צריך שוב לגשת? הורה מלמדת אותנו שפנייה לה' דורשת הכנה, אפילו שאתה כבר לפני ה' עליך לעשות עוד עבודת הכנה לפני שאפשר לגשת ולבקש את מבוקשך. הבקשה הראשונה של אברהם היא יותר ספונטנית ומלאה תעוזה ורגש:

וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם-רָשָׁע: אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא-תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ: חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט"

אברהם אינו יכול לשאת עוול. אפילו שהוא יודע שלאנשי סדום מגיע עונש, הוא מתקשה להאמין שאין מספר זעום של צדיקים בסדום שיוכלו להציל את כל העיר. תשובותיו של ה' לאורך הדו שיח, והבקשות החוזרות של אברהם עד שמגיעים לעשרה צדיקים בלבד מראות לאברהם כי אפילו עשרה צדיקים אין בעיר. בנקודה זו מבין אברהם שהמצב כנראה אבוד ועל סדום ועמורה נגזרה השחתה.

לסיכום, מהנהגותיהם של אברהם ושרה בפרק זה למדנו על חשיבות הקיום של מצוות הכנסת אורחים, של חשיבות הקיום של מצוות בעצמך ולא על ידי משרתים או שליחים אלא בגוף ממש, על חשיבות של הקפדה על כללי הנימוס, על כללי התנהגות בין בני זוג ולא להאשים את בן הזוג, על הצורה בה יש לבקש בקשות מה', על כך שכאשר רואים שיש חשש לעוול, חשוב להתריע גם כלפי אישיות בכירה בלי לפחד מהתוצאות, וגם שלפעמים יש לקבל את הגזירה מתוך ידיעה שניסינו לשנותה ללא הצלחה.

אברהם שרה והמלאך - יאן פרובוסט. ~1500. מוזיאון הלובר פריז.

נקדיש כמה מילים ליצירת אומנות זו. המבנים כמובן מתארים את תקופת האומן ובינם לבין אוהל במדבר אין שום קשר. בתמונה יש רק מלאך אחד, הנראה כמקובל באומנות מאותה התקופה כנער קטן. האריה הקטן הוא תוספת מקורית של האומן והוא מייצג את החוכמה העוצמה והצדק של אברהם והפרחים המלבלבים מסמנים את תחילתו של בן חדש. הבגדים של אברהם ושרה אדומים, צבע הדם המסמל את החיים (או דם מהרחם המסמל את פוריות האישה. אברהם לבוש בשטריימל, שכנראה הצייר הכיר מיהודים שהיו בסביבותו (לא מצאתי מתי התחילו לחבוש שטריימלים אבל כנראה שבמאה ה-15 לבוש זה כבר היה נפוץ).

מאמרים נוספים לפרשת וירא