אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם של פרשת השבוע !

פרשת שלח

פרשת שלח היא הפרשה הרביעית בספר במדבר ועיקרה עוסק בשליחות המרגלים לארץ ישראל, בכישלון השליחות, בחטא הוצאת הדיבה על הארץ ובעונש על חטא זה. תקציר מלא מפורט בהמשך.
פרשת שלח
פרשת שלח המרגלים ואשכול ענבים. תחריט עץ מ-1670 Jollain Gerard

מאמרים ודברי תורה לפרשת שלח

ארץ אוכלת יושביה או טובה הארץ מאד מאד - כל המרגלים רואים את אותם דברים ומגיעים למסקנות שונות לחלוטין. עיון בשליחות ובהבדלי בין נקודות המבט של המרגלים.

המעפילים - שיחה שלי ברדיו על פרשת המעפילים, על האנשים שרצו לעלות לארץ ישראל לאחר חטא המרגלים שתוביל אותנו הישר לביאליק ולראשית הציונות.

הפטרת פרשת שלח - שליחת המרגלים ליריחו בידי יהושע.

משה רבנו לא אמר אמת - איפה בפרשה משה רבנו לא אומר אמת ומה המשמעות של אי אמירה זו?

ביטויי לשון בפרשה - הביטוי "עין בעין".

חטא המרגלים - על הראייה השונה של שליחות המרגלים וכיצד הובילה לחטא.

דבר תורה לפרשת שלח - והפעם יואב עוסק בקצרה בעניין המקושש עצים בשבת.


חידון לפרשת שלח - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת שלח.

תפזורת לפרשת שלח

פרשת שלח לילדים - תקציר ודבר תורה ערוכים במיוחד לילדים.

סטטיסטיקות לפרשת שלח - נתונים סטטיסטיים על פרשת שלח


תקציר פרשת שלח
אפשר גם להאזין לתקציר בוידאו הבא



פרק י"ג
בתחילת הפרשה משה מצטווה על ידי ה' לשלוח אנשים, לתור את הארץ (לכל אורך הפרשה התורה נוקטת בלשון לתור ולא בלשון לרגל, היינו צריכים לומר חטא התרים, אבל הביטוי חטא המרגלים השתרש ונפוץ). רשימת המרגלים  מופיעה ושימו לב לסדר החריג של השבטים.

משה מפרט את הציווי ומרחיב על מטרותיו. השליחות נמשכת ארבעים יום, והמרגלים חוזרים עם דוגמאות לפרי הארץ: ענבים תאנים ורימונים. המרגלים מוסרים את תוצאות המסע ומסקנתם היא שהארץ אכן טובה, אולם העם היושב בארץ חזק ואי אפשר יהיה לנצח אותם במלחמה. כלב - נציג שבט יהודה - מציג חוות דעת יחיד הפוכה.

שאר המרגלים (למעט יהושע הפסיבי בינתיים), עוברים להוציא את דיבת הארץ וחוזרים מהדיווח הראשון שהארץ טובה, ומודיעים שהארץ רעה מאד, ארץ אוכלת יושביה.

פרק י"ד
האירוע ממשיך בלילה שבו כל בני ישראל בוכים: יותר טוב למות במדבר, יותר טוב למות במצרים, ומנסים לחזור למצרים. משה ואהרון נופלים על פניהם, ואילו יהושע וכלב מנסים להציל את המצב, הם קורעים את בגדיהם ויוצאים בקריאה "טובה הארץ מאד מאד". פעולות אלו לא עוזרות והעם רוצה לרגום את ארבעתם באבנים. בנקודה זו מתערב ה': "וכבוד ה' נראה באהל מועד אל כל בני ישראל".

הדיבור של ה' הוא כרגיל רק עם משה (ובחלקו גם עם אהרון). ה' מודיע למשה כי בכוונתו להכות את כל העם בדבר ולהפוך את משה לראש העם החדש. שיחה דומה התנהלה בחטא העגל (שמות פרק ל"ב).

בחטא העגל מופיע הביטוי "הניחה לי", בו נראה לכאורה כי ה' מבקש את רשותו של משה לכלות את העם. ביטוי זה לא מופיע בפרשתנו אולם צורת הפנייה למשה מראה כי גם כאן, למשה יש יכולת לשנות את המצב. משה לא מאבד זמן ופותח שוב באותם טיעונים מחטא העגל שעיקרם, מה יאמרו הגויים אם אחרי כל הנפלאות במצרים העם ימות במדבר.

בשונה מחטא העגל, משה לא מזכיר כלל את זכותם של האבות, אברהם יצחק ויעקב. ההבדל ברור. האבות לא קיבלו את התורה ולכן בחטא העגל אפשר להזכיר אותם (בוודאי האבות ידעו וקיימו התורה, אבל לא קיבלו אותה במעמד כמו בני ישראל). לעומת זאת, האבות היו בארץ ישראל וגרו שם, ואזכור שלהם בחטא זה רק ידגיש את חומרתו.

משה גם משתמש בשלוש עשרה מידות הרחמים. ותגובת ה' היא "סלחתי כדברך". לגבי מהותה של הסליחה הרחבתי במאמר "משה לא אמר אמת". אמנם יש סליחה אבל העונש חמור. כל העם ימות במדבר, מלבד יהושע וכלב (מכאן יכול גם משה להבין, שאף הוא ימות במדבר). המוות יהיה טבעי בתהליך ארוך, על בני ישראל נגזרה תקופת ישיבה של ארבעים שנה במדבר. שנה אחת עבור כל יום של שליחות המרגלים.

כל זה נאמר בין ה' למשה ואהרון, ובינתיים, שאר המרגלים, ממשיכים ומוציאים את דיבת הארץ. עונשם מיידי והם מתים במגפה. רק אז משה אומר את כל הדברים ששמע אל העם, והעם תופס את עצמו ומתאבל מאד.

למחרת באים אנשים, מתוודים על חטאם ואומרים נעלה אל המקום. משה אומר להם שאי אפשר לעבור שוב את פי ה' ושהם ימותו במלחמה, אותם אנשים - המעפילים - בכל זאת מנסים ונהרגים בידי העמלקי והכנעני. האם במעשיהם היה ניסיון לכפר? האם זה היה חטא נוסף? אולי דווקא פעולה המביעה חרטה עד כדי המוכנות לקחת סיכון ולמות במלחמה ולא למות במדבר?

פרק ט"ו
המשך הפרשה עוסק בענייני נסכים, שמן ויין המלווים את הקורבנות, בתרומת חלה ובדיני שגגות. הפרשיות פותחות בפסוקים המכילים את הביטוי "כי תבואו אל הארץ" או "בבואכם אל הארץ" וכנראה באו כאן להראות שלא הכל אבוד והכניסה לארץ אכן תגיע.

לקראת סוף הפרשה מופיע סיפור המקושש. בני ישראל מוצאים איש מקושש עצים ביום השבת. דינו נגזר למיתה (יש לציין, כי העונש יכול לקרות, רק כאשר אותו איש מוזהר על כך שהוא עושה עבירה, ולאחר שהוא מבין שהוא עושה עבירה, ושהוא מוזהר עליה, הוא ממשיך בכך). דינו נגזר למוות בסקילה.

פרשת שלח כולה מסתיימת בפרשת ציצית, הפרשה המהווה את הפרשייה האחרונה בקריאת שמע. הציווי הוא לשים על כל בגד שיש לו ארבע כנפות (פינות) ציציות. מטרת הציצית היא לזכור את המצוות כל הזמן (בדומה למזוזה).

פרשת שלח
פרשת שלח המרגלים ואשכול ענבים. תחריט עץ מ-1670 Jollain Gerard

חטא המרגלים

בחטא המרגלים רואים שהייתה אי בהירות במטרת השליחה, באופי הפעולה שנדרשה ואפילו בזהות מי שיזם את המעשה. ייתכן והכל אחד ראה את התפקיד והשליחות בצורה שונה ומכאן בגיעו לחטא הגדול.

הפסוק השני בפרשת שלח הוא: "שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם".

נראה שה' מצווה את משה לשלוח מרגלים, אבל רש"י מסביר לנו שזה לא כך: "לדעתך, אני איני מצווה לך, אם תרצה שלח, לפי שבאו ישראל ואמרו (דברים א, כב) נשלחה אנשים לפנינו", כלומר רש"י אומר שה' אינו מצווה את משה לשלוח מרגלים אלא אומר למשה שבעקבות רצון העם לשלוח מרגלים הוא יחליט האם לשלוח או לא, רש"י יודע זאת ממה שמשה מספר לעם ישראל בפרשת דברים:  "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה-בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן "
כלומר עם ישראל מבקש ממשה לשלוח מרגלים, בפרשתנו רואים שה' אומר למשה שאם הוא רוצה הוא יכול לשלוח ואם הוא לא רוצה הוא לא חייב.

"וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט", משה מסכים עם העם ושולח אנשים לארץ ישראל.
אבל בואו נשים לב מה העם ביקש , העם ביקש אנשים שיחפרו את הארץ, כמובן שהמילה לחפור לא באה כאן במשמעות הרגילה, יכול להיות שהכוונה היא לבדוק או לחטט,
האבן עזרא מפרש כך: כי החופר יחפש מה שיש בסתרלעומת זאת בפרשתנו מטרת המשימה של המרגלים היא: "וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן" על זה אומר האבן עזרא: "ויחפשו"- הכוונה לבדוק את הארץ באופן פשוט בלי להתעמק יותר מדי.

אבל בואו נחזור שניה להתחלה בשביל מה שולחים מרגלים? מדוע העם רוצה לשלוח מרגלים קרוב לוודאי כדי לאסוף מודיעין לקראת כיבוש הארץ, המרגלים נשלחים כדי לאסוף מודיעין צבאי, מאיפה כדאי להיכנס, איזו עיר כדאי להתקיף ראשונה ועוד.

בספר יהושע מסביר לנו המלב"ים מה ההבדל בין ריגול כמו שקרה עם המרגלים ביריחו ללתור כמו אצלנו.
התר - מבקש את הטוב אם טובה הארץ ואם אנשים גבורים וכדומה
והמרגל - יבקש את ערות הארץ, המקום הנוח לכבשה משם.
ובארתי כי יש בזה שני מיני שליחות, אם העם שולחים תרים לראות הטובה היא אם רעה, [שהכוונה בזה אם ראוי שילחמו עליה אם לאו] ישלחו נשיא מכל שבט, כי לא יסמכו בזה על אנשים פחותים ולא יסמכו שבט על שליח שבט אחר, כי כל אחד ישלח איש אשר יסמך לבו עליו.

לפי המלב"ים בפרשתנו עם ישראל והתרים את הארץ רק רצו לבדוק האם הארץ טובה לכיבוש או לא בניגוד לספר יהושע שמה שאלו איך יוכלו לכבוש את הארץ. העם רוצה לשלוח אנשים אל הארץ כדי לבחון האם כדאי לכבוש אותה או לא.
מה גם שלמרגלים בפרשתנו אין מטרה ברורה רק לראות את הארץ להתרשם ממנה, לכן משה מציב שאלות לתרים את הארץ אבל עדיין המשימה ממש לא ממוקדת כי לא אומרים להם תלכו לשם ותבדקו אם אפשר לעשות ככה ולהיכנס מפה, רק מה המצב של הארץ, התרשמות כללית.

משה מציב לאנשים שאלות כלליות על הארץ: " וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ מַה-הִוא וְאֶת-הָעָם הַיּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם-רָבוּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר-הוּא ישֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם-רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים  וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה הֲיֶשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים". 

שימו לב משה שואל שאלות שמצד אחד נורא כלליות כמו השאלה "וראיתם את הארץ מה היא". איך הם אמורים לענות על שאלה זו בהתרשמות כל כך קצרה? ומצד אחר נותן להם לא יותר מדי אפשרויות לענות על השאלה.

הבעיה מתחילה כשהאנשים מתחילים לפרט יותר ממה שמשה הטיל עליהם: "וַיְסַפְּרוּ-לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה-פִּרְיָהּכח אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם הַיּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁםכט עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן". 

 כאן מתחילים להתלהט העניינים פתאום משום מקום צץ לנו כלב ואומר: " וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם אֶל-משֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי-יָכוֹל נוּכַל לָהּ" כאן כלב מכניס דבר שלא אמרנו קודם אף אחד מהמרגלים לא הזכיר שלא נוכל לכבוש את ארץ ישראל, עד עכשיו המרגלים אמרו רק עובדות.

אני חושב שכלב הושפע מן העם ולכן אמר "ויהס". בטח העם הבין דבר מתוך דבר והתחיל להתלחש על כך שאין סיכוי לכבוש את הארץ. וכאן לפי דעתי מגיע החטא הגדול: "  וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם כִּי-חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ". פה המרגלים חוטאים בשליחות שלהם כל מה שהם היו צריכים לעשות הוא להתרשם באופן כללי מן הארץ, ולענות על השאלות ששאל משה.

המרגלים מסיקים מסקנות ומקבלים החלטות, מה שלא היה תפקידם. וכאן בעצם זה מראה שעם ישראל רצה להתרשם מהארץ ולבדוק האם כדאי להתאמץ בשבילה או שלא כדאי, מבינים זאת מעצם זה שתוך שניה הוא השתכנע שלא כדאי לכבוש. עם ישראל שולח מרגלים לא כדי לבדוק איך לכבוש אלא לבדוק האם לכבוש, וזה גם טעות של עם ישראל.

לסיכום: המרגלים החטיאו את השליחות שלהם ולכן חטאו וגרמו לנזק כה גדול ובנוסף עצם השליחות הייתה לא למטרה טובה, ולפי דעתי עצם השליחות הייתה מהתחלה כבר לא טובה.

לדף הראשי של פרשת שלח


ארבע העונות - סתיו - ניקולא פוסן 1664 מוזיאון הלובר



פרשת בהעלותך

פרשת בהעלותך היא הפרשה השלישית בספר במדבר ועוסקת בהמשך ההכנות לקראת המסע לארץ ישראל. תקציר הפרשה מופיע בהמשך.
החצוצרות. באיור זה מתוך תנ"ך הולמן 1890 מתוארת התקיעה בחצוצרות בזמן קידוש החודש. שימו לב לירח החדש מימין לתמונה. ירח הנוטה בזוית כזו הינו נדיר ביותר אם אפשרי בכלל.


מאמרים ודברי תורה לפרשת בהעלותך
בהעלותך  ספר אחד או שלושה - פרשת בהעלותך נחתכת על ישי אותיות נון הפוכות? האם היא בעצם שלוש פרשות?

הפטרת פרשת בהעלותך - הסבר הפטרת בהעלותך - חזון המנורה בזכריה.

צורת הפנייה אל נא - מאמר לשוני הבוחן את צורת הפנייה "אל נא" בהופעותיה השונות בתנ"ך.

פרשת בהעלותך לילדים - תקציר פרשת בהעלותך למבוגרים ולילדים. עקב ריבוי הנושאים החשובים בפרשה התקציר ארוך מעט מהרגיל.

דבר תורה לפרשת בהעלותך - והפעם יואב עוסק בביטוי "והיית לנו לעינים" מהפרשה.


אלדד ומידד

חידות לפרשת בהעלותך - חידה וחידות ציורים לפרשת בהעלותך.

תפזורת לפרשת בהעלותך

סטטיסטיקה לפרשת בהעלותך - נתונים סטטיסטיים על פרשת בהעלותך.


תקציר פרשת בהעלותך
הנה תקציר הפרשה להאזנה:

פרק ח'
פרשת בהעלותך היא הפרשה השלישית בחומש במדבר ומהווה נקודת מפנה בחומש, שכן בה מתחיל המסע לארץ ישראל. הפרשה נפתחת בתיאור קצר של מצוות הדלקת המנורה על ידי אהרון, בעיוננו על מצוות השמן למאור, עמדנו על החזרות השונות של עניין זה בתורה. שאר הפרק מתאר את קבלתם של הלויים לעבודה בבית המקדש ואת טקס החניכה המעשי שלהם, בדומה לטקס אותו עברו הכהנים בתחילת פרשת שמיני.

פרק ט' עוסק בשני נושאים: בתחילת פרק ט', מצווה העם לערוך את חג הפסח בפעם הראשונה במדבר. העם חוגג את חג הפסח ומתחדשות הלכות הנוגעות לפסח שני, מי שלא יכל לחגוג את הפסח במועדו עקב נסיבות שאינן תלויות בו, מקבל מעין הזדמנות שנייה חודש לאחר מכן. בחלקו השני של הפרק, התורה מתארת את שיטת המסעות. כאשר הענן עלה מעל אוהל מועד, ידע העם כי צריך להתכונן למסע, העם נע בעקבות הענן. לעתים היה הענן נח יום אחד, לעתים יותר. התורה מדגישה כי "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו". בכך מהווה קטע זה הקדמה למסעות בני ישראל.

פרק י'
כהכנה נוספת למסעות, מצטווה משה להכין חצוצרות אשר ישמשו להעברת הודעות שונות לעם. תקיעה או תרועה בחצוצרות מסמלות הוראה להתחלת המסע, קריאה לנשיאי השבטים להתאסף, התראה על מלחמה, או ציון שמחה ביום חג. לאחר מכן מגיע המסע הראשון. הענן עולה לראשונה מעל אוהל מועד. התורה מפרטת את התאריך (החודש השני, השנה השנית ביום העשרים), נקודת ההתחלה - מדבר סיני ונקודת היעד-  מדבר פארן. התורה מתארת את מסע כל השבטים בחגיגיות מרובה, ושוב מציינת כל שבט ושבט בשמו ובשם נשיא השבט (בדומה לחזרות בפרשות במדבר ונשא). משה מבקש מחובב בן רעואל המדיני (ומחלוקת היא אם מדובר ביתרו או בבנו) לבוא עמהם, חובב אינו רוצה ומשה מנסה לשכנעו. התורה לא מפרטת לנו את תשובתו הסופית של חובב ולנו נשאר רק להניח שהוא נשאר בסירובו. לאחר מכן באים שני פסוקים בצורה חריגה ביותר בתורה שאינה קיימת בשום מקום אחר. פסוקים אלו הם פרשייה בפני עצמה ומוקפים באות נ' הפוכה בתחילתם ובסיומם. אותיות הפוכות אלו נכתבות גם בספר התורה. על משמעות פסוקים אלו ראו בהרחבה במאמר לעיל.

פרק י"א
למרות האווירה האופטימית הצרות לא מאחרות לבוא. הפרשנים תולים זאת בסיבתם של עם ישראל. בפרק י' פסוק ל"ג מופיע: "וַיִּסְעוּ מֵהַר ה'...". לא נאמר הר סיני אלא הר ה'. לביטוי זה משמעות מיוחדת, בתורה הוא מופיע פעם אחת בלבד בסיפור עקדת יצחק (שעל פי המסורת התרחשה בהר המוריה). בני ישראל היו צריכים לסוע מהר סיני להר ה', אבל הם נוסעים מהר ה', ומתרחקים מה' והצרות מתחילות לבוא. בני ישראל מתאוננים על האוכל שהם אוכלים ודורשים בשר, משה מתלונן שקשה לו לטפל בכל עם ישראל. שתי הבעיות באות על פתרונן. ה' ממנה שבעים זקנים שיסייעו למשה, ומציף את העם בכמויות של שלו, אולם העם מתאווה תאווה גדולה ולוקח כמויות אדירות של שלו (הממעיט אסף עשרה חומרים). גם על תאווה זו נענש העם ורבים ממנו מתים.

פרק י"ב עוסק בפרשה תמוהה וקשה של האשה הכושית. אהרון ומרים מדברים אודות האשה הכושית שמשה לקח. אין לנו מושג אם מדובר בציפורה או באשה אחרת, אין לנו מושג מה בדיוק נאמר, פירושים רבים בנושא. בכל אופן מרים נענשת קשות בצרעת, אהרון כנראה ניצל מהצרעת עקב מעמדו ככהן גדול. אהרון מתחנן למשה שיתפלל ומשה אומר את תפילתו המפורסמת "אל נא רפא נא לה" וצרעת מרים עוברת, אולם היא כבר נטמאה וצריכה לצאת מחוץ למחנה. העם עושה חסד עם מרים (מידה כנגד מידה על כך שמרים המתינה לראות מה יקרה למשה על שפת היאור) וכולם מחכים שבוע באותו המקום למרים כדי שתוכל לנסוע עם כל העם.
החצוצרות. באיור זה מתוך תנ"ך הולמן 1890 מתוארת התקיעה בחצוצרות בזמן קידוש החודש. שימו לב לירח החדש מימין לתמונה. ירח הנוטה בזוית כזו הינו נדיר ביותר אם אפשרי בכלל.


הטקסט המלא של פרשת בהעלותך מאתר מכון ממרא

פרשת נשא

פרשת נשא היא הפרשה השנייה בספר במדבר. תקציר הפרשה מופיע בהמשך הדף.
קורבנות הנשיאים
קורבנות הנשיאים. מקור לא ידוע

מאמרים ודברי תורה לפרשת נשא

עיון בפרשת קורבנות הנשיאים - עיון בפרשת קורבנות הנשיאים, בתוכן החדש שהיא מוסיפה לחנוכת המשכן ובפירוט הרב שהיא נוקטת.

דחיית שבט ראובן - שבט ראובן הבכור מאבד את כל תפקידיו. דחייתו של השבט היא בעלת משמעות נרחבת ומובילה לשרשרת אירועים המשפיעים על כל עם ישראל.

הפטרת פרשת נשא - הפטרת פרשת נשא עוסקת בלידתו של שמשון.

תפקידי הלויים בפרשת נשא - המאמר עוסק בתפקידים השונים של הלויים המתוארים בפרשות במדבר ונשא.

דבר תורה לפרשת נשא - רעיון קצר בנושא הנזיר

ועוד בעניין הנזיר - האם  מועיל להיות נזיר?



סטטיסטיקה לפרשת נשא - נתונים סטטיסטיים על פרשת נשא (הארוכה ביותר בתורה).

חידון לפרשת נשא - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת נשא.

תפזורת לפרשת נשא 

פרשת נשא לילדים - ענייני הפרשה ודבר תורה קצר המותאמים במיוחד לילדים וגם למבוגרים.

אסטרונומיה ופרשת נשא - מדוע זכה נשיא שבט יששכר להיות הנשיא השני המקריב את קורבנו בחנוכת המשכן.

משמעות שם פרשת נשא



תקציר פרשת נשא
הנה תקציר הפרשה להאזנה
פרשת נשא היא הפרשה השנייה בספר במדבר וממשיכה בתיאור תפקידי הלויים.

פרק ד'
תפקידי שבט קהת פורטו בפרשת במדבר ותחילת פרשת נשא מתארת את תפקידי משפחות גרשון ומררי ואת המפקד הכללי של הלויים.

פרק ה'
לאחר תיאור זה באה פרשת שילוח הטמאים מן המחנה. כל ציווי הטומאה נאמרו כבר בספר ויקרא, אבל הפעולה המעשית כאשר עם ישראל חונה לשבטיו, מתבצעת רק עכשיו. המצורעים משולחים מחוץ לכל המחנות (מחנה ישראל), הזבים, משלוחים מחוץ למחנה הלויים, וטמאי המת אסורים בגישה לשטח המשכן. לאחר תיאור זה באות שלוש פרשיות מצוות. הפרשיה הראשונה עוסקת בדיני מעילות ודומות לה נשנו כבר בספר ויקרא. זוהי פרשיה קצרה ואין בה חידושים רבים.

שתי הפרשיות הבאות הן ארוכות וקשות. הראשונה היא פרשת סוטה, ומתארת מצב גרוע ביותר בן בני זוג, בו האיש מקנא לאשתו, וחושד בה כי בגדה בו. אם האיש אינו מתרצה, האשה נדרשת לעבור מבחן במשכן (בית המקדש) בו היא שותה מים מיוחדים. מים אלו הם מים רגילים, עם קצת חול, ועם שאריות מגילת קלף בהן נכתבת פרשייה זו כפי שמופיעה בתורה. זהו המקום היחידי בו מותר למחוק את שם ה' (שהוא חלק מהפרשה). בתורה שבעל פה מפרשים שכדי להשכין שלום בין בני זוג, ה' מוכן אפילו למחוק את שמו. האשה שותה מהמים, ובאופן מיידי לא קורה דבר. אם האשה אכן בגדה, עונשה יגיע במוקדם או במאוחר, אם לא, מובטח לאשה כי  יהיה לה זרע. פרשת סוטה משמשת הרבה פעמים כראייה ליחסה המפלה של התורה לנשים. אכן פרשה זו אינה נוחה לקורא בימינו. לימוד העניין בתורה שבעל פה מראה שדרושים תנאים רבים לקיומה. חשדו של הבעל צריך להיות מבוסס ולא גחמתי. על הבעל עצמו להיות נקי מעניינים אלו, ואירועים אלו צריכים להיות חריגים. משרבתה הפריצות בטל כל ענין סוטה. באופן כללי ניתן להגיד שבמצב בו בני זוג הגיעו לחוסר אמון מוחלט כל כך, התורה דורשת צעדים דרסטיים על מנת שהאמון יוכל לשוב בין בני הזוג, כאשר שום דבר פחות מהצעדים המתוארים לא יכול להחזיר אמון זה. דברים אלו נותנים ראייה קצת אחרת על הפרשה, אולם היא עדיין נחשבת לאחת מפרשיות התורה הקשות.

פרק ו'
הפרשייה הבאה מתארת את מעשה הנזיר. הנזיר (בדומה במקצת לנודר נדר המופיע בסוף פרשת בחוקותי), מקבל על עצמו איסורים שאינם נדרשים. התורה אינה משבחת מעשה נזירות זה, אולם כדרכם של נדרים, הנזיר חייב לעמוד בנדרו. הראייה העיקרית לחוסר שביעות רצונה של התורה ממעשה הנזירות הם הקורבנות שהנזיר צריך להביא, ובהם גם קורבן חטאת, המרמז שיש במעשהו מקצת חטא.
לאחר פרשייה זו מופיעה ברכת הכהנים המפורסמת, הברכה בה בירכו אהרון ובניו את עם ישראל בחנוכת המשכן, והיא אכן מהווה הקדמה לתיאור חנוכת המשכן בספר במדבר.

פרק ז'
חנוכת המשכן מתוארת גם בחומשים שמות וויקרא וכל פעם מנקודת מבט אחרת (ראו מאמר מתי הייתה חנוכת המשכן). בפרשת במדבר מתוארים בהרחבה קורבנות הנשיאים. הנשיאים הביאו ראשונים את קורבנם וכל יום הקריב נשיא אחר. הקורבנות היו זהים לחלוטין בתוכנם אולם התורה מקדישה מקום לתיאור נפרד של כל קורבן בפני עצמו להראות על חשיבותו של אותו שבט כחלק מעם ישראל. לו התורה הייתה רושמת בצורה מלאה רק את קורבנו של שבט יהודה, היו מרגישים כל השבטים פחותים וטפלים אליו. הפירוט (שבאמת מעצמו אינו נצרך) נועד על מנת להראות לנו את החשיבות שיש לכל שבט ושבט בעם ישראל.

קורבנות הנשיאים
קורבנות הנשיאים. מקור לא ידוע

האם עוזר להיות נזיר?

בפרשת נשא ה' אומר למשה  את דיני הנזיר:  "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'". יש לנו פה סוג חדש של נדר, נדר נזירות , מה זה נזיר? הספורנו מסביר את הפסוק שהבאנו קודם:
כִּי יַפְלִיא - יַפְרִישׁ עַצְמו מִן הַבְלֵי וְתַעֲנוּגות בְּנֵי הָאָדָם.
לִנְדּר נֶדֶר נָזִיר- לִהְיות נָזוּר וּפָרוּשׁ מִן הַתַּעֲנוּגִים הַמֻּרְגָּלִים.
לְהַזִּיר לַה'- לְהַפְרִישׁ עַצְמו מִכָּל אֵלֶּה לְמַעַן יִהְיֶה כֻּלּו לַה', לְהִתְעַסֵּק בְּתורָתו וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְדָבְקָה בו
לפי הספורנו נזיר הוא אדם שפורש מן הגשמיות כדי שיוכל כולו לעסוק ברוחניות, בעבודת ה'.
לכאורה נזיר אמור לפרוש מכל הגשמיות, אך אנחנו רואים בהמשך שיש לו רק שלושה ציווים.
לא לשתות יין או כל מה שקשור לענבים, לא להסתפר ולא להיטמא למת.

לכאורה לא נראה שאלו הדברים שיגרמו לאדם להיות פרוש מהגשמיות, ולא נראה שבזכות זה הוא יוכל להידבק בה' יותר טוב. מילא יין שזו תאווה של האדם ויין הוא באמת מאוד גשמי אבל נגיד שיער אם כבר ההיפך הייתי אומר שנזיר יצטרך לספר את השיער שלו כל יום כדי שהוא לא יגדל ושהנזיר לא יתעסק איתו.

שיער הוא גם גשמי ולכן היינו חושבים שצריך לעקור אותו ולא לגדל אותו, דבר נוסף זה טומאת מת, בטומאת מת התורה נותנת סיבה מדוע אסור להיטמא: "כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל-רֹאשׁוֹ" הספורנו מסביר שאם הוא יתחיל להתעסק עם המת הוא בעצם מבזבז את הזמן שלו במת במקום לעסוק בדברי קדושה אחרים.

אבל עדיין קשה כי מצד אחד מת זה דבר מאוד רוחני הנשמה עוזבת את הגוף, יש לנו נפש וגוף ובמת רואים את זה ואי אפשר להגיד שזה יהיה אסור בגלל שזה קשור לגשמיות כי זה גם קשור לרוחניות.

מצד שני נכון שיש בזה בזבוז זמן אבל אפשר גם להגיד שיש בזבוז זמן בלאכול ולישון שזה הרבה יותר תדיר ובכל זאת אנחנו רואים שהתורה לא אסרה זאת אלא רק להיטמא למת שזה די נדיר.

אם הייתם שואלים אותי הייתי אומר לכם שבן אדם שרוצה להיות רוחני צריך לא להתחתן לא לשתות יין להסתפר כל יום, למעט באכילה למעט בשינה ללמוד הרבה קודש ולהתבודד, בדומה למה שעושים הנוצרים.

אם כן ראינו שהמטרה היא להימנע מדברים מסוימים ובכך לעסוק בתורה כולך, אבל ראינו שדווקא הדברים שהתורה אמרה אינם עוזרים דווקא למטרה זו, אם כן מדוע התורה אומרת שאסור לנזיר לעשות דברים אלו ואינה אומרת דברים אחרים כמו שאמרנו?

לפי דעתי, הנזירות אינה באה דווקא כדי לפרוש מהגשמיות אלא כדי לחיות איתה, שימו לב, אם המטרה של נזיר הייתה לפרוש מן הגשמיות כדי לעבוד את ה', אז מי שהיה נזיר היה צריך לנדור שיהיה לתקופה ארוכה לפחות כמה שנים, עד שיתרגל בעצמו וכבר לא יצטרך את נדר הנזירות.

אבל למרות זאת חז"ל אומרים לנו שסתם נזיר זה שלושים יום, כמה כבר אפשר כבר להתקרב לה' בתוך שלושים יום בתור נזיר? הרי רובנו ממילא לא מסתפרים כל חודש ורוב האנשים לא שותים יין כל יום, אז אני בטוח שזה לא יהיה לו כל כך נורא ואני בטוח שרובנו לא הולכים כל חודש לבית קברות אם כן אנחנו רואים שהנדר בכלל לא עוזר וגם לא מפריע, הוא לא באמת יכול לגרום לשינוי בזמן כל כך קצר, אם כן מה הטעם בכלל בלהיות נזיר לזמן כל כך קצר.

אני חושב שבעניין הנזיר התורה מלמדת אותנו שני דברים חשובים מאוד:
הראשון, המשכיות ותהליך - התורה לא אומרת כל כך הרבה איסורים כי היא יודעת שהבן אדם לא יכול לעמוד בזה בהתחלה ולכן היא אומרת את הדבר שהוא בין החשובים יין.
מן הסתם אין הכוונה בנזירות שהאדם יהיה פרוש מן היין שלושים יום, ואחר כך יחזור להיות שיכור כמו בהתחלה, שאם כן, צדיק מה פעל, כלומר הוא לא עשה בנזירות כלום, אלא הכוונה שירגיל את עצמו מעט מעט כי כל התחלות קשות ובל' יום הוי חזקה ששוב לא יהיה להוט אחריו כל כך, כך אומר האור החיים.
המטרה של הנזירות היא לא להיות קדוש בנזירות עצמה אלא להתחיל תהליך של קדושה שבהתחלה תהיה חייב לעשות מכוח הנדר ואחר כך אתה כבר תהיה רגיל בו.
לפי דעתי בגלל זה התורה אסרה גם להיטמא למתים כי בתקופת ההתרגלות לקדושה הוא צריך שלא יהיה לא מסיחי דעת הוא צריך להישאר טהור כדי שאחר כך הוא כבר יהיה רגיל להיזהר בזה.

הדבר השני הוא, שאנחנו צריכים לשלב את הגשמיות ברוחניות, שימו לב התורה אינה אוסרת את כל האיסורים שאמרתי קודם לכן אלא רק שלושה. ושימו לב שבסיום כל התהליך של הנזירות היינו מצפים שהנזיר ישמור את על העבודה שעשה עד עכשיו אבל התורה אומרת לנו דברים הפוכים לגמרי: "גִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶת-רֹאשׁ נִזְרוֹ... וְאַחַר יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יָיִן"
כלומר בסיום התהליך הנזיר צריך לשתות יין וצריך להסתפר כלומר לעבור על שני האיסורים שהיו לו בתקופה הזו.

אני חושב שהתורה אומרת זאת כדי שהאדם יבין שצריך לשמור על הגשמיות כן צריך לשתות יין כן צריך להסתפר וגם לפעמים צריך לגדל את השיער, חשוב להיטמא גם למת מצווה.
אבל הלקח מכל התקופה הזאת והמסקנה מכך שתקופה מסוימת אסור לו לשתות יין ואז מייד הוא שותה.

כל זה בא כדי ללמד אותנו שהגשמיות צריכה לבוא עם הרוחניות אבל הכל צריך להיות במינון הנכון.
שמשון הורג בפלשתים עם לחי חמור - ג'יימס טיסוט
שמשון הורג בפלשתים עם לחי חמור - ג'יימס טיסוט



לדף הראשי של פרשת נשא

פרשת במדבר

פרשת במדבר פותחת חומש חדש וכוללת בתוכה את מפקד השבטים וסדר החנייה שלהם. תקציר מפורט בהמשך הדף.
מפקד בני ישראל
מפקד בני ישראל - תחריט עץ מאת הנרי פליקס עמנואל פיליפוטו - Henri Félix Emmanuel Philippoteaux


מאמרים ודברי תורה לפרשת במדבר

סדר השבטים בפרשת במדבר - המאמר מנתח את סדר הופעת השבטים בפרשה וההבדלים בין סדר זה לבין רשימות אחרות של שנים עשר השבטים בתורה בעלי סדר שונה.

הפטרת פרשת במדבר - הסבר הפטרת הפרשה בספר הושע

פרשת במדבר לילדים - תקציר הפרשה מעובד לילדים

דבר תורה קצר לפרשת במדבר



האם בניו של אהרון היה גם כן כהנים גדולים?

חידון לפרשת במדבר - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת במדבר

תפזורת לפרשת במדבר

סטטיסטיקה לפרשת במדבר - נתונים סטטיסטיים על פרשת במדבר



תקציר פרשת במדבר
ניתן גם להאזין לתקציר



פרשת במדבר פותחת את החומש הרביעי, חומש השונה מאד באופיו מחומש ויקרא הקודם לו. אופי החומש הוא סיפורי-עלילתי ומתוארים בו אירועים רבים שקרו לעם ישראל, במדבר סיני. בין לבין מופיעות מספר פרשיות מצוות, שבחלקן מהוות תוספות והשלמות לנושאים שכבר עלו בחומש ויקרא וחלקן חדשות.

חומש במדבר נחלק לשני חלקים עיקריים. חלקו הראשון מתאר את האירועים שקרו בשנה הראשונה במדבר ונמשך עד חטא המרגלים בפרשת שלח והשני מתאר את האירועים שקרו בשנה האחרונה במדבר, שנת הארבעים, כחלק מההכנות לכיבוש הארץ. בסיום החומש, בני ישראל חונים בערבות מואב, מול יריחו ומוכנים לכניסה לארץ ישראל.

הנושאים העיקריים בפרשת במדבר הם מפקד השבטים וסידור בני ישראל במחנות. מסע במדבר מצריך מבנה ארגוני ברור. לא ייתכן שכל אחד ינוע כרצונו. העם מחולק לשבטיו השונים, חלוקה שהייתה כנראה בפועל גם קודם לכן, לכל שבט ממונה נשיא ומניין הגברים הכשירים לצבא נמנה ונספר.

השבט היחידי החריג הוא שבט לוי שאינו נמנה עם כל השבטים. לשבט לוי תפקידים אחרים והם אינם יוצאים בצבא ותפקידם לשמור ולעבוד במשכן. לאחר מכן ה' מצווה גם על סדרי החנייה במדבר.

אוהל מועד נמצא כמובן במרכז וסביבו הלויים. השבטים מסביב בארבע קבוצות שבכל אחת שלושה שבטים. לכל קבוצה יש שבט ממונה - יהודה, ראובן, דן, אפרים ועוד שני שבטים נלווים. כאשר מתחיל מסע וכל המחנה צריך לנוע, לכל קבוצת שבטים יש סדר ותפקיד ברור מתי הם מתחילים לסוע.

פרק ג' מתחיל בתיאור תולדות משה ואהרון אולם למעשה מתאר רק את תולדות אהרון, תולדות משפחת הכהונה. התורה מסבירה שהלווים נבחרו לעבודת המשכן במקום הבכורים (וראו מאמר לפרשת פקודי המזכיר נושא זה), אולם לא נותנת סיבה להחלפה זו. הפרשנים תולים את הסיבה בחטא העגל, בו שבט לוי לא חטא ואילו הבכורים שהיו צריכים להניא את אחיהם הצעירים יותר ולגרום להם לוותר על הרצון לעבוד את העגל, לא עשו זאת.

עכשיו גם שבט לוי נמנה למשפחותיו ולכל משפחה בשבט לוי מוגדר תפקיד משלה בעבודת המשכן. הפרשה מסתיימת בתיאור תפקידה של משפחת הקהתי, בני קהת, שעבודתם היא המסוכנת ביותר, מאחר והם נושאים את כלי המשכן ממש וצריכים בכך זהירות מרובה. ללויים מותר רק לשאת את כלי הקודש אך בלי לגעת בהם.

לפיכך הכהנים, אהרון ובניו, מצווים לסייע לבני משפחת הקהתי ולכסות את כלי המקדש ואנשי משפחת הקהתי תפקידים לשאתם מבלי לגעת בכלי הקודש עצמם.

האיסור הוא כל כך חמור שהתורה מדגישה נושא זה של איסור הנגיעה בכלי הקודש שלוש פעמים ומצווה את בני אהרון לא לזלזל באיסור זה ולא לגרום לאסונות בשבט הקהתי. ציווי זה אפקטיבי במיוחד לאהרון ובניו שחוו אסון כבד במיתת נדב ואביהוא - וראו הרחבה במאמר לפרשת אחרי מות על ההרחקה מהקודש.

מפקד בני ישראל
מפקד בני ישראל - תחריט עץ מאת הנרי פליקס עמנואל פיליפוטו - Henri Félix Emmanuel Philippoteaux

האם בניו של אהרון הכהן היו כולם כהנים גדולים?

בפרשת במדבר מסופר על בניו של אהרון הכהן: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-אַהֲרֹן הַבְּכֹר נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר ג אֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים הַמְּשֻׁחִים אֲשֶׁר-מִלֵּא יָדָם לְכַהֵן  ד ... וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר עַל-פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם"

בפסוקים מסופר לנו על בניו של אהרון ושימו לב שבפסוק ג' הם נקראים הכהנים הַמְּשֻׁחִים, כלומר הכהנים שנמשחו בשמן המשחה. נקדים ונאמר שבגמרא ובמשנה במקומות רבים מסופר לנו שיש שלושה סוגי כהנים גדולים:
  1. כהן מרובה בגדים - כהן שלובש את כל שמונת הבגדים שמופיעים בפרשת תצווה שהבגדים האלו מבדלים את הכהן הגודל משאר הכהנים.
  2. כהן משוח מלחמה - כהן שנתמנה לחזק את לב העם היוצאים למלחמה, ולהחזיר מן המערכה את הפטורים, היו מושחים אותו בשמן המשחה, כל תפקידו של כהן זה, הוא לעודד את העם בשעת היציאה למלחמה כפי שכתוב בפרשת כי תצא.
  3. כהן משיח- הכהן הגדול שנמשח בשמן המשחה.

במקרה שלנו מסופר על אלעזר ואיתמר שנמשחו בשמן המשחה, הם נמשחו מכיוון שהם יוצאי דופן ולא כמו כל שאר הכוהנים שהיו אחריהם.

הם היו יוצאי דופן בכך שהם לא קיבלו את הכהונה מאביהם, בדרך כלל הכהונה עוברת בתורשה ואתה נהיה כהן מעצם היותך נולד לכהן אחר, אבל כשהם נולדו אהרון עוד לא היה כהן ולכן הם אינם כהנים מעצם לידתם לאיש כהן כי כשהם נולדו הם לא נולדו לאיש כהן.

יצא מצב שאהרון היה כהן והם לא, מה עשו משחו אותם בשמן המשחה כדי שגם הם יהפכו להיות כהנים, וימשיכו את זרע הכהונה.

השאלה שעכשיו עולה היא, האם בכך שהם נמשחו כדי להיות כהנים רגילים זה הפך אותם לכהנים גדולים כי בכל זאת הם נמשחו בשמן המשחה, ולמדנו שכהן שנמשח בשמן המשחה הוא כהן גדול.

או שבגלל שזה היה חד פעמי המשיחה לא הפכה אותם לכהנים גדולים אלא רק לכהנים הדיוטות, וגם זה מה שהתכוונו לעשות.

בואו ננסה להכריע את הספק, האבן עזרא והרמב"ן טוענים שבפסוק ד' כתוב "עַל-פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם" על פני הכוונה בפני כלומר בחייו, ואם הכוונה היא בחייו מדוע הוצרך לכתוב את זה הרי כמעט כל כהן הדיוט מכהן בחיי אביו?

אלא ברור מכאן שהכוונה היא שהם היו כהנים גדולים, שכהן גדול אינו מכהן בדרך כלל על פני אבא שלו שגם הוא כהן גדול, ולכן זה רשום כדי להגיד לנו שיש פה מקרה יוצא דופן.

לעומת זאת הספורנו והחזקוני טוענים שעל פני זה מלשון במקום ולא מלשון בפני והם מביאים הוכחה מהפסוק הבא: " לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת-בֶּן-הָאֲהוּבָה עַל-פְּנֵי בֶן-הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר" כאן ברור שבמילים על פני הכוונה היא במקום ולכן יכול להיות שגם פה זה כך וכוונת הפסוק היא כך: שאלעזר ואיתמר כיהנו במקום אביהם, כלומר לאחר אביהם.

כדי להכריע בשאלה נצטרך לעיין בספר ויקרא פרק י'. שמה מסופר על כך שאהרון נמצא בספק מסוים ושואל את משה האם נהג כהוגן: "וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל-משֶׁה הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת-חַטָּאתָם וְאֶת-עֹלָתָם לִפְנֵי ה' וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה'".

רש"י אומר שאהרון שאל את משה שאלה בנוגע להקרבת קורבן מסוים ביום שבו נדב ואביהו מתו (כלומר אהרון אלעזר ואיתמר היו אוננים- זמן שהוא מזמן מות הנפטר עד לקבורתו מצב זה נמצא רק אצל שבעת הקרובים , אונן פטור מכל המצוות ועבודתו בכהן הדיוט פסולה, אך בכהן גדול עבדותו כשרה), ולפני כן מסופר שאלעזר ואיתמר הקריבו קורבן והם גם היו אוננים ומשה כעס עליהם. אהרון שואל האם הוא כן יכול להקריב את הקורבן למרות שהוא אונן?

מכאן אנחנו רואים שאהרון עושה חילוק בינו שהוא כהן גדול לבין בניו שהם הדיוטות, אם כן אנחנו רואים שאלעזר ואיתמר אינם נחשבים לכהנים גדולים.

האבן עזרא מסביר את המקרה קצת אחרת הוא מסביר שכשאהרון אומר " וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה" הוא מתכוון לצרות הרבות שפקדו אותו (מות נדב ואביהו) אהרון בעצם אומר שהוא לא הצליח להתרכז ולחשוב כל הזמן בעניין הקורבן כלומר הוא חשב סתם מחשבות לא קשורות, ובמסכת זבחים יש נידון האם מחשבה שלא קשורה לקורבן פוסלת את הקורבן ולכן הוא שאל את משה האם זה בסדר או לא? וממילא אין פה כל קשר לכהנים גדולים או אנינות או הדיוטות.

ראיה נוספת שאפשר להביא היא מהמשך הספר שלנו בפרק כ' שמה מסופר על כך שאהרון מת אנחנו נדע אם אלעזר ואיתמר היו כהנים גדולים בכך שנראה האם משחו את אלעזר או לא? אם משחו אותו סימן שהוא היה צריך משיחה מיוחד כדי להיות כהן גדול ואם לא משחו אותו סימן שהוא כבר היה כהן משיח וכשאהרון מת הוא גם נהיה מרובה בגדים.

אחרי שאהרון מת מסופר לנו על אלעזר כך: " וַיַּפְשֵׁט משֶׁה אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד משֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן-הָהָר" כלומר לא היה צורך למשוח את אלעזר לכהן גדול אלא רק לשים לו בגדי כהונה כי הוא בעצם כבר נמשח וכבר היה כהן גדול.

אבל כאן נוכל להציע דעה חדשה שאלעזר ואיתמר אינם כהנים גדולים אבל ברגע שאהרון מת הם כבר נמשחו אז אין טעם למשוח אותם פעמיים פשוט הפעם הראשונה הייתה לכהן הדיוט לא לכהן גדול כי הכהן הגדול כבר נמשח, ורק ברגע שהוא מת בעצם התפנה מקום ורק אז אתה יכול להפוך לכהן גדול. 

לסיכום: יש ראיות לכאן ולכאן ואני רוצה להציע שהם היו במעמד מיוחד בשל המקרה המוזר הזה. כי אנחנו גם רואים שמשה מצווה אותם: " וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל-תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא-תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל כָּל-הָעֵדָה יִקְצֹף ". ולעומת זאת בפרשת אמור כתוב:" וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר-יוּצַק עַל-רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת-יָדוֹ לִלְבּשׁ אֶת-הַבְּגָדִים אֶת-רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם", כלומר לפי הציווי בפרשת אמור אנחנו רואים שרק מי שהוא גם כהן מרובה בגדים וגם כהן משיח אסור לו לפרוע את ראשו ואילו אלעזר ואיתמר שנגיד שהם כהנים משיחים גם אסור להם.

מכאן אנחנו יכולים להסיק שהם במין הגדרה מיוחדת וכנראה שהיו שונים מכל הכהנים שבאו אחריהם.

ולכן אני חושב שאין תשובה חד משמעית כי הם יוצאי דופן בכל כך הרבה דברים השאלה היא מה אתה חושב? האם מכח זה שהם נמשחו הם נעשו כהנים גדולים או רק כהנים רגילים ולכהנים גדולים צריך משיחה מיוחדת? 

לדף הראשי של פרשת במדבר

אלעזר יורש את אהרון - וייליאם בראסי הול
אלעזר יורש את אהרון - וייליאם בראסי הול



פרשת בחוקותי

פרשת בחוקותי היא הפרשה העשירית והאחרונה בחומש ויקרא וכוללת בתוכה את פרשת התוכחה הראשונה בתורה וכמה דינים נוספים. פירוט מלא בתקציר הפרשה לאחר המאמרים.

אלומות חיטה עם קוצר - ואן גוך - מוזיאון טולדו לאומנות 1888
אלומות חיטה עם קוצר - ואן גוך - מוזיאון טולדו לאומנות 1888. נושא זה של שדות חיטה או ערימות חיטה בקציר, מופיע עשרות פעמים ביצירותיו של ואן גוך.

מאמרים ודברי תורה לפרשת בחוקותי


פרשת בחוקותי וסיום החומש - המאמר עוסק בסדר הפרשיות בפרשת בחוקותי ובסיומו של חומש ויקרא כולו.

פרשת ההפלאה - המאמר דן בפרק האחרון בפרשת ויקרא, העוסק בדיני נדרים ובמיקומו בסוף החומש לפי שיטת הרש"ר הירש ומהווה הרחבה למאמר הקודם.

דברי תורה קצרים לפרשת בחוקותי



הפטרת פרשת בחוקותי - עיון בהפטרת פרשת בחוקותי בספר ירמיהו

חידון לפרשת בחוקותי - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת בחוקותי

פרשת בחוקותי לילדים

תפזורת לפרשת בחוקותי

סטטיסטיקה לפרשת בחוקותי - נתונים סטטיסטיים על פרשת בחוקותי


תקציר פרשת בחוקותי
ניתן להאזין לתקציר כאן


פרשת בחוקותי היא הפרשה החותמת את חומש ויקרא. לאחר סיום הצגת חטיבת המצוות הגדולה  שבחומש, התורה מציגה בפנינו את נושא השכר והעונש והבחירה החופשית. התורה מציגה מה יקרה כאשר עם ישראל ילך בחוקות ה', וחלילה מה יקרה כאשר עם ישראל יפר את חוקות ה'. הפרשה מכונה בכינוי פרשת התוכחה, אולם מניסוח הפסוקים יש בה בעיקר מידה כנגד מידה, גם על הטובה וגם על הרעה, כולם נובעים ממעשיו של עם ישראל. התורה פותחת בתיאור הטובה שתצמח מהליכה בדרך ה'. רק לאחר מכן התורה עוברת להצגה של הצרות שיקרו כתוצאה מאי-הליכה בדרך זו.

הצגה זו אין בה משום איום, אלא הצגת שתי אפשרויות ונתינת אפשרות הבחירה החופשית בידי כל אחד. הצרות המתוארת בפרשה יבואו אחת אחרי השנייה כאשר בכל פעם עם ישראל ממשיך במעשיו הרעים ולא חוזר בתשובה והתוצאה נהיית כל הזמן חמורה יותר. ניתן לראות בזאת עונש, אולם ראייה אחרת רואה בצרות אלו תוצאה של עזיבת דרך ה'. מאחר וכל עצם קיומו של עם ישראל הוא אינו טבעי, כאז כן היום, והוא עדיין עם קטן מאד, הרי שייחודו הוא בשמירת דרך ה'. אי קיום דרך זו, מוביל לצרות המתוארות בפרשה, לא כעונש אלא כמהלך טבעי.

ישנן בתורה שתי פרשות מעין אלו. פרשת בחוקותי ופרשה שנייה קשה אף יותר בפרשת כי-תבוא (החותמת את חטיבת המצוות הגדולה שבספר דברים). חז"ל ראו בפרשות אלו תיאורים לחורבן בית ראשון - בפרשתנו, פרשת בחוקותי, ולחורבן בית שני - בפרשת כי-תבוא (ואלו הרוצים לראות בפרשות אלו סימנים לימינו אנו עושים זאת על אחריותם הם). פרשת התוכחה הקשה בפרשתנו מסתיימת במספר פסוקי נחמה:
"וְאַף גַּם-זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא-מְאַסְתִּים וְלֹא-גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקיהֶם: וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי-אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה'"
ללמדנו שלמרות כל הצרות, הברית עם ה' קיימת ועומדת ואינה מבוטלת. למרות פסוקי נחמה אלו,לאחר פרשה זו וכדי לא לסיים את קריאת החומש בצורה שלילית, התורה חוזרת ומוסיפה דינים הדומים במהותם לדיני פרשת בהר, פרשת ערכין, נדרים, הקדשות של שדות ובקר, ובכורות. בכל הדינים האלו יש צורך להעריך (לשום) שווי של אדם, בע"ח, נכס או חפץ. תפקיד זה של שמאות מוטל גם הוא על הכהנים ומהווה חלק מסמכותם. בסיום כל הפרשה מופיעה שוב הסיומת החגיגית:
"אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-משֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי"

אלומות חיטה עם קוצר - ואן גוך - מוזיאון טולדו לאומנות 1888
אלומות חיטה עם קוצר - ואן גוך - מוזיאון טולדו לאומנות 1888. נושא זה של שדות חיטה או ערימות חיטה בקציר, מופיע עשרות פעמים ביצירותיו של ואן גוך.

חזק חזק ונתחזק

דבר תורה לפרשת בחוקותי

דברי תורה של יואב לפרשת בחוקותי

שנת תשע"ח - מדוע יש כל כך הרבה קללות בפרשה

בפרשת בחוקותי נקראת גם פרשת התוכחה מכיוון שבפרשה זו כתוב שאם עם ישראל יעבוד את ה' הוא יקבל ברכות. חלילה אם עם ישראל יעזוב את ה', אז ה' יתן לו קללות. פרשה נוספת דומה לפרשתנו בעניין הברכות והקללות היא פרשת כי תבוא.
גם בפרשתנו וגם בפרשת כי תבוא יש יחס לא הגיוני בין מספר הברכות לקללות.
בפרשתנו ישנם 11 פסוקים שמדברים על הברכות שעם ישראל יקבל אם יעשה כרצון ה'. ועשרים ותשעה פסוקים שמדברים על הקללות שעם ישראל יקבל אם לא יעשה כרצון ה'. יחס של יותר מפי שתיים וחצי. בפרשת כי תבוא היחס עוד יותר גדול.
ישנם ארבע עשרה פסוקים שמדברים על הברכות שעם ישראל יקבל אם יעשה כרצון ה', וחמישים וארבע פסוקים שמדברים על הקללות שעם ישראל יקבל אם לא יעשה כרצון ה'. יחס של פי 3.8.

אם כן אנחנו רואים שיש הרבה יותר קללות מאשר ברכות, והשאלה שאני רוצה לשאול היום היא למה? למה יש יותר קללות מברכות? נראה שאלוקים רוצה להפחיד אותנו כדי שלא נסור מהדרך. אבל האם אלוקים רוצה שנעבוד אותו מפחד, רק כדי שלא נקבל את הקללות?

האם אלוקים לא מעדיף שנעבוד אותו באמונה שלמה כמו שצריך כי אנחנו אוהבים אותו, מאשר שנעבוד אותו כדי לא לקבל את הקללות?

אני חשבתי על רעיון מסוים הרעיון הוא שיש שני סוגים של פחד, פחד טוב שזה מה שאלוקים קוצה שיהיה לנו אחרי שנקרא את הפרשות האלה, ופחד רע,  שני הפחדים האלה מופיעים אצלנו גם בחיים.

בואו נתחיל מהפחד הרע, הפחד הרע הוא פחד שמשתק אותך שגורם לך להרגיש לא בנוח ולהרגיש כפוי למשהו זה הפחד הלא טוב.

הפחד הטוב זהו פחד שמתוכו יוצאים דברים טובים, לדוגמה: כשבן אדם מפחד האדרנלין מתחיל לזרום לו בגוף והוא מקבל אנרגיה ובמצב כזה הוא יכול לעשות דברים שהוא לא מסוגל בדרך כלל כמו לרוץ הרבה יותר מהר .

גם בעניין הרוחני יש שני סוגי פחדים הראשון, הפחד הרע פחד שגורם לך לעשות את המצוות לא כמו שצריך ובאופן גרוע, הוא משתק אותך וגורם לך לפחד מכל מעשה שלך.

השני פחד טוב שמנתב אותך למעשים טובים יותר דוגמה לכך היא מה שאמר רבי יהושע במסכת סנהדרין: "אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב".

כלומר גם שעם ישראל חוטא הפחד מהגשמיות, ממישהו כמו המן יכול להעביר את עם ישראל מחשיבה על חומריות לחשיבה על רוחניות ורק אז עם ישראל חוזר בתשובה, דווקא דרך הפחד.

המסקנה מהדבר תורה היא שתמיד כשאנחנו מפחדים אנחנו צריכים לנתב את הפחד הזה לדברים טובים ולא להרס עצמי .



לדף הראשי לפרשת בחוקותי




פרשת בהר

פרשת בהר היא הפרשה התשיעית בחומש ויקרא ובה מצוות שונות. תקציר הפרשה לאחר המאמרים.
הכרזה על שנת היובל
הכרזה על שנת היובל - Paul Hardy


מאמרים ודברי תורה לפרשת בהר

מיקומן של פרשת בהר בחוקותי - על פרשות בהר ובחוקותי בסיום ספר ויקרא.

הפטרת פרשת בהר - עיון בהפטרת פרשת בהר בספר ירמיהו.

חישוב שמיטות ושנת היובל - סקירה קצרה של דברי הרמב"ם על שיטת חישוב השמיטה והיובלות בימינו.

דברי תורה לפרשת בהר -

על ריבית והיתר עסקא

מעט על ההבדל בין שמיטה ליובל


פרשת בהר לילדים - נושאי פרשת בהר ודבר תורה מותאם לילדים.

חידון לפרשת בהר - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת בהר.

סטטיסטיקה לפרשת בהר - נתונים סטטיסטיים שונים על פרשת בהר.



תקציר ודבר תורה לפרשת בהר
אפשר גם להאזין לתקציר בקישור הבא


פרשת בהר היא הראשונה משתי פרשות המסיימות את ספר ויקרא.

פרשת בהר מוסיפה עוד מצוות וגם מסכמת את חטיבת המצוות הגדולה של ספר ויקרא.

הפרשה פותחת בדיני מצוות השמיטה. רש"י מביא ממדרש תורת כהנים (ספרא) את השאלה המוכרת "מה ענין שמיטה להר-סיני". המשמעות המקורית של השאלה היא במה מיוחדת מצוות השמיטה שמודגש בה שהיא מסיני והרי כל המצוות ניתנו בסיני.

המשמעות המקובלת לניב זה בימינו היא מה הקשר בין שני נושאים רחוקים, אולם לא זו שאלת וכוונת המדרש. תשובת המדרש היא ללמד שכמו שמצוות זו נאמרה בפרטיה ודקדוקיה מסיני כך מצוות אחרות שבתורה אין אנו מוצאים את הפרטים (אלא הם מובאים בתורה שבעל פה), גם הם מסיני.

רש"י מרחיב את המדרש ומוסיף שמצווה של שמיטת קרקעות לא נשנתה ואינה מופיעה יותר בתורה ומזה לומדים שגם במצוות שנישנו ונתבארו על ידי משה בספר דברים, בשנת הארבעים ליציאת מצרים, כאשר בני ישראל חנו כבר בערבות מואב, פרטי המצוות הן מסיני ולא שמשה הוסיפן מדעתו.

התורה ממשיכה ומרחיבה במצוות השמיטה והיובל, שנה מיוחדת הנחגגת בכל חמישים שנה ולה הלכות מיוחדות מעבר לשנת שמיטה ובעקרן שמיטת חובות, וחזרה של קרקעות לבעליהן המקורי.

לאחר מכן התורה עוברת לעסוק בנושאי מיסחר שונים הקשורים למכירת האחוזות. לאחר שהובהר כי כל שבע שנים יש שנת שמיטה, וכי כל שבע שמיטות יש שנת יובל ועיקרן של הלכות אלו הוא לזכור (כ"ה כג): "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי-לִי הָאָרֶץ כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי", עוברת התורה לפסים המעשיים המתארים איך בכל זאת מתרחש המסחר בקרקעות: אילו קרקעות חוזרות לבעלים המקוריים ואלו נכסים לא.

להשלמת עניין הנכסים התורה חוזרת ומדגישה כי אדם אשר נאלץ למכור את עצמו לעבד, אף הוא משתחרר בשנת השמיטה והיובל, ואת האיסור לרדות בו עבודת פרך, אלא למעשה להתייחס אליו בצורה דומה לשכיר. בדומה לקרקעות ולארץ (שכולה מאת ה'), חותמת פרשיית היחס לעבדים בפסוק (כ"ה נה): "כִּי-לִי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה'אֱלֹקיכֶם". עובדה זו שבה כולנו למעשה עבדים היא האוסרת על אדם להרגיש הרגשת עליונות על אדם אחר.

שני הפסוקים האחרונים בפרשה חוזרים על אזהרות שכבר נשנו בעבר, איסור עבודה זרה ומצוות שמירת השבת. איסור עבודה זרה חוזר פעמים רבות בצמידות לעניינים הקשורים לארץ ישראל.

במדבר בני ישראל אינם חשופים לעבודה זרה כלל, לפחות עד הגעתם לאזורים המיושבים, אולם בכניסה לארץ ישראל, יהיה קל להתפתות אחרי עמי כנען. אזהרה נגד עבודה זרה והדגשה שוב של שמירת השבת (פסוק שכבר הופיע במדויק בפרשת קדושים), באים לחדד את המאפיינים היחודיים של עם ישראל.
הכרזה על שנת היובל
הכרזה על שנת היובל - Paul Hardy

פרשת אמור

פרשת אמור היא הפרשה השמינית בספר ויקרא ועיקרה מצוות המוטלות על הכהנים וענייני המועדות השונים. תקציר מפורט של הפרשה מופיע בהמשך העמוד.

הבאת ביכורים
הבאת ביכורים
מאמרים ודברי תורה לפרשת אמור

הדלקת הנרות - המאמר עוסק בשתי ההופעות בתורה של פרשת ציווי ההדלקה, בפרשות תצווה ואמור ובהבדלים ובחידושים ביניהן.

הפטרת פרשת אמור - עיון בהפטרת פרשת אמור בספר יחזקאל.

עניני פרשת אמור לילדים - פירוט העניינים העיקריים בפרשת אמור וכן דבר תורה קצר המתאים במיוחד לילדים.

דברי תורה לפרשת אמור - על קביעת המועדות

מה באה המילה "אך" למעט ביום הכיפורים?


חידון לפרשת אמור - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת אמור.

המצוות בפרשת אמור - המאמר עוסק במצוות השונות בספר ויקרא בכלל ובפרשת אמור בפרט ובעיקר במצוות מתנות עניים החוזרת ונשנית שוב ובמיקום מוזר בתוך פרשיית המועדות.

סטטיסטיקה לפרשת אמור - נתונים סטטיסטיים על פרשת אמור.




סיכום פרשת אמור
ניתן גם להאזין לתקציר


פרשת אמור פותחת בציווים נוספים לכוהנים.

כפי שראינו בפרשת אחרי מות, אחרי שדיני הטומאה והטהרה נישנו לעם ישראל עוברים לדון בעניינים נוספים הקשורים לכוהנים, גם ענייני הקדושה הכלליים לכל עם ישראל נאמרו כבר בפרשת קדושים ושני הפרקים הראשונים בפרשה כוללים עניינים נוספים לכוהנים בלבד.

הכוהנים בגלל מעמדם ועבודתם בבית המקדש מחויבים יותר לדיני הקדושה, גם בחיי האישות - איסור על כהן לשאת אשה גרושה, ולכהן גדול אף אשה אלמנה, וגם בחיי היום יום - שמירה מיוחדת בטהרה ולא לטמא את הקודשים, וגם בעבודת בית המקדש - להקפיד ולראות את הקורבנות המובאים שאין בהם פגמים.

הדין הבא לאחר מכן הוא כללי בדיני הקורבנות. אין להקריב קורבן שגילו מתחת לשמונה ימים וכמו כן אין להקריב שור ואת בנו ביום אחד. להלכה זו חשיבות מעשית ובפרט בתקופת הרגלים שהקורבנות מרובים ועל מוכרי הבהמות לקורבנות להיזהר במיוחד.

פרק כ"ג, ליבה של פרשת אמור הוא פרשיית המועדות, פרשייה הנקראת בא' חול המועד פסח ובחג הסוכות.

פרשייה זו מפרטת את כל המועדות החל מפסח ועד לסוכות בעיקר פרטיהם: קורבן פסח, אכילת מצות, ספירת העומר, תקיעת שופר, צום יום כיפור, סוכה וארבעת המינים - כל המצוות האלו מופיעות בפרשייה.

בקריאת הפרשייה כדאי לשים לב לתחילתה העוסקת בשבת ולסיום הכפול של חג הסוכות שלאחר שנראה שהפרשייה מסתיימת היא ממשיכה וחוזרת על חג הסוכות תוך אזכור עניינים נוספים בו.  על נושאים אלו נאמרו מאמרים רבים וניתן למוצאם ברשת (הנה לדוגמה מאמר של הרב אלחנן סמט בנושא).

סיום פרשת אמור מתאר נושאים נוספים בעבודת המשכן: הדלקת המנורה, ולחם הפנים.

הפרשה מסתיימת בסיפור מעשה, חריג מספר ויקרא (הכולל בעיקר מצוות) אודות איש שהוא בן אשה ישראלית ואביו מצרי המקלל את ה'. שם האיש אינו מוזכר, אולם שם אמו ושבטה מוזכרים בתורה לדראון עולם. דינו של האיש חמור ונגזר למיתה בסקילה. לעיון נוסף בפרשת המקלל עיינו במאמרים של הרב אמנון בזק והרב מאיר שפיגלמן.

הבאת ביכורים
הבאת ביכורים

היחס לבעלי מומים
הוראת התורה כי כוהנים בעלי מומים פסולים לעבודה, קשה וצורמת לקורא בן ימינו. מה אשמים הכוהנים במום שיש בהם ומדוע מום זה פוסל אותם ולמה בכלל יש הפלייה? מספר רבנים מארגון צוהר, ענו על שאלות אלו בעלון השבועי של הארגון.

הרב רונן לוביץ' קובע שמעבודת בית המקדש אין להסיק על מציאות אחרת. בית המקדש דרש גם הידור חיצוני כארמון מלך (וגם הידור פנימי ולכן גם כוהנים עם מומים בלתי נראים פסולים).  התורה מחייבת יחס מכבד לבעלי מוגבלויות למשל בפסוק: "לא תקלל חרש ולפני עיור לא תתן מכשול".

הרב שי פירון מציע כי פסילת הכוהנים אינה מחמת המום, אלא מחמת החברה שאינה מסוגלת לקבל מום זה. כאשר מצב החברה ישתפר (כפי שקורה בימינו בהם יש הקפדה רבה על שילוב נכים ובעלי מוגבלויות, הבנה שלא הייתה בעבר), והחברה תהיה מסוגלת לקבל גם בעלי מומים הרי גם ההלכה תשתנה.

שני הרבנים מביאים גם שינוי בהלכה, שכהן בעל מום רשאי לעלות לדוכן ולברך את הקהל. השינוי ההלכתי מקורו ביכולת של החברה לקבל את הנכה לתוכה כאדם שווה.