אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בתוכן למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם או לערוץ הווטצאפ של פרשת השבוע !
‏הצגת רשומות עם תוויות סוכות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות סוכות. הצג את כל הרשומות

סוכות

מאמרים לחג הסוכות

מדוע חוגגים את חג הסוכות בסוכות - בניגוד לפסח ושבועות, בחג הסוכות לא אירע מאורע מיוחד. המאמר עוסק בקביעת תאריכו של חג הסוכות.

קריאת התורה בסוכות - על קריאת התורה בחג הסוכות ובימי חול המועד, ועל ההבדלים הדקים בין הימים ומשמעותם.

אום אני חומה - הצעה שלי לפיוט המבוסס על אום אני חומה ובו כל פסוקית היא משיר השירים

הפטרת חג הסוכות - מאמר על הפטרת חג הסוכות בנביא זכריה.

הפטרת שבת חול המועד - מאמר על הפטרת שבת חול המועד, מלחמת גוג ומגוג והקשר לחג הסוכות.

חידות לסוכות - חידות ציורים על מגילת קוהלת הנקראת בסוכות

תפזורת לסוכות

על מנהג אכילת הכרפלעך בהושענא רבא

קישוטים לסוכה - מבחר רעיונות לקישוט סוכה

החכם באדם - סקירת ספר: עצותיו של קהלת למנהל ולכל אדם

באר מרים - סוכות - סקירת הספר בסדרה לחגים.

בדיקת ארבעת המינים - מה באה הבדיקה ללמדנו ולמה לא צריך לבדוק יותר מדי

ברכת כוהנים בכותל המערבי בסוכות


אודות חג הסוכות

חג הסוכות הוא החג האחרון בשלושת הרגלים והוא מכונה גם חג האסיף, משום שבתקופה זו מסיימים לאסוף את התבואה של השנה החקלאית ומתכוננים לשנה החקלאית הבאה. בימינו פלאי הטכנולוגיה מאפשרים חקלאות במשך כל השנה ואנו פחות מרגישים את ההיבטים החקלאיים של החגים, אולם חג הסוכות, החג שלפני החורף עוסק הרבה מאד בנושא המים ובקשות הגשם לחורף הקרוב.

בחג הסוכות שתי מצוות ידועות ומוכרות. המצווה הראשונה היא לצאת מהבית ולשבת בסוכה. עיקר החיוב הוא על אכילה ושתייה בסוכה ורבים מקפידים גם לישון בסוכה. בכל פעם שאנו אוכלים בסוכה אנו מקדימים לאכילה ברכה נוספת, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך הועלם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה. נהוג להזמין אורחים לסוכה, הלוא הם האושפיזין, גדולי האומה: אברהם יצחק ויעקב, יוסף, משה אהרון ודוד. אורח אחר בכל יום (יש לפי סדר אחד יוסף קודם למשה ואהרון ולפי מנהג אחר הוא בא אחריהם).

מצווה נוספת היא נטילת ארבעת המינים: אתרוג, לולב, הדס וערבה, איגודם יחד ברכה עליהם (הברכה היא ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת לולב). הברכה מתייחסת ללולב מאחר והוא הבולט והגדול ביותר. את ארבעת המינים מחזיקים בתפילה בזמן ההלל.

בכל יום בחג הוסוכת מוסיפים לתפילה, מיד לאחר תפילת הלל, הושענאות. אלו הם קטעי בקשה ותפילה הבנויים על סדר האלף בית ומתחילים ומסתיים תמיד במילים "הושע נא". בזמן ההושענאות כל הקהל סובב את הבמה בבית הכנסת.

היום השביעי של סוכות מכונה הושענא-רבא. ביום זה אומרים פסוקי דזמרא מורחבים כמו של יום טוב, אומרים שבעה פרקי הושענאות, סובבים את הבמה שבע פעמים. לפי המסורת יום זה הוא יום חיתום הדין הסופי ועד ליום זה אפשר עדיין לתקן את המעשים ולכפר עליהם (גם לאחר יום כיפור). לאחר סיום ההקפות נוהגים במצוות חבוט ערבה, וכפעולה סמלית לוקחים חמש ערבות וחובטים אותן בקרקע חמש פעמים. בהושענא-רבא מפסיקים לומר את המזמור לדוד ה' אורי וישעי שנאמר מראש חודש אלול.

בערבי חג הסוכות מקובל לערוך את מנהג שמחת בית השואבה, זכר לשמחה ולחגיגות החד שהתקיימו בבית המקדש. נושא השמחה תופס מקום נכבד בחג הסוכות, שכן אנו בסיומה של העונה החקלאית ואפשר כבר לשמוח שהיבול הצליח (מה שאי אפשר היה בפסח או בשבועות, כאשר הקציר רק החל).



קישורים נוספים
מאגר חומרים וקישורים לסוכות מאתר מכללת קיי

ברכת כוהנים בסוכות ופסח תשפ"ד בכותל

מסורת ארוכה מדי שנים היא לקיים מעמד ברכת כהנים ברחבת הכותל המערבי באחד מימי חול המועד סוכות וחול המועד פסח. במעמדים אלו משתתפים מאות כהנים המברכים את אלפי ואף עשרות אלפי המתפללים בברכה המסורתית
"יברכך ה' וישמרך: יאר ה' פניו אילך ויחנך: ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום". המעמד נוסד על ידי רבי מנחם מענדל גפנר זצ"ל ומתקיים זה כארבעים שנה. המקור למעמד בדברי בעל הרוקח שכתב על סגולה מיוחדת בברכת כהנים שנאמרת על ידי שלוש מאות כהנים סמוך למקום המקדש.

בחול המועד פסח תשפ"ד תתקיים ברכת הכהנים המסורתית בשני מועדים
ביום חמישי י"ז בתשרי 
25.4.2024 
בשעות (משוערות - כדאי להקדים!)

8:45  תפילת שחרית
9:30 ברכת כהנים של שחרית
10:15 תפילת מוסף
10:30- ברכת כהנים של מוסף


לצפייה ישירה בכותל (24 שעות ביממה)

מאמרים לסוכות
מאמרים לפסח




ברכת כהנים בכותל פסח תשפ"ג
ברכת כהנים בכותל פסח תשפ"ג

למה אוכלים קרפלך בערב יום כיפור הושענא רבא ופורים

המנהג ומקורו
בקהילות האשכנזיות נוהגים לאכול בפורים וכן בערב יום הכיפורים ובהושענא רבא, כיסנים ממולאים בשר הקרויים ביידיש 'קרעפכין' או 'קרעפלאך', בלשון עולים חדשים כרפלך ובאנגלית Kreplach. אף במרוקו נהגו לאכול לביבות ממולאות בשר.

כבר אמרו על כל מנהג שנעשה בקדושה על פי גדולי ישראל: "מנהג ישראל - דין הוא"

"ומצווה זו נוהגת בזכרים ובנקבות ובטף, בכל מקום ובכל זמן ועובר עליה ולא עשאה, אם הוא חכם שראוי לה, ביטל עשה ועונשו גדול מאוד שגורם קלקול המועדות ונקרא מבזה המועדות" (ספר החינוך, גרסה נדירה בכתבי יד, מצווה תרי"ד)

טעמי המנהג
יש המסבירים שהטעם לכך הוא שבימים אלו עורכים סעודה מכובדת כמו ביום טוב אך מותרים במלאכה ולכן היום טוב הוא מכוסה ומציינים זאת במאכל הכולל בשר (המסמל את השמחה כמאמר חזל על הפסוק "ושמחת בחגך" - אין שמחה אלא בבשר), אבל הבשר מכוסה בבצק (ספר טעמי המנהגים עמ' שפב סעיף תתצה).

שגור בפי העם, שבכל פעם שמכים - אוכלים כיסנים" הכאת המן בפורים, הכאת "על חטא" בערב יום כיפור וחביטת הערבה בהושענא-רבא.

הפסוק בדברים י"ג ט"ז- "הַכֵּה תַכֶּה אֶת-ישְׁבֵי הָעִיר הַהִוא..." ודרשו נוטריקון בהקשר של הכאות כפי שפירשנו למעלה הכה - "הושענא-רבא, כיפור, המן" תכה - "תאכל כראפלך הרבה".

ועוד קיצור של הכרפלך הוא כרפ - נוטריקון "כיפור, רבא, פורים"

ועוד על מנת להראות שהדין (הבשר) עטוף בחסד ובחיבה - הבצק

מקור השם
על פי היהלום, "קרעפל" כנראה מקורו מהקרפ הצרפתי.
המשותף לשלושת הימים: כיפור, הושענא רבא ופורים הוא נושא הכפרה. בגלל הכפרה ניצלנו מגזרות הפרסים בימי מרדכי ואסתר, בערב יום הכיפורים אנו אומרים וידוי בפעם הראשונה בתהליך התשובה לקראת התקווה לכפרה ובהושענא רבה או מלאי תקווה שנענו תפילותינו וה' כיפר לנו. המילה כפרה מהשורש כ.פ.ר ובשיכול אותיות כרפ, ובקטן, כרעפל.

צורת הכרפלאך מנין?
בגימטריה - כפר=300 - שלוש פעמים ק ובקיצור צורת משולש. גם אתם בטח חושבים שזה הסבר מפוקפק, ואכן לכרפלאך צורות רבות ושונות. וגם צורות כתיב שונות ומשונות. כרפלאך קרפלעך וכו'.

כרפלאך. צילום: ישי ורטהיימר
כרפלאך. הכין וצילם: ישי ורטהיימר


דרש
בזמן שבית המקדש היה קיים, אדם כיפור על מעדיו על ידי הקרבת קרבן שבעצם הוקרב במקום האדם - כ-פר כמו פר. כיום אנו אוכלים את הבשר.

מתכון
נלקח מאתר http://www.goodfood.co.il אשר כנראה אינה קיים. לא הצלחנו לברר של מי המקור, אבל אם מישהו ישלח את האינפורמציה נשמח לתת קרדיט.

מצרכים:
2 כוסות קמח
2 חלמון ביצה
1כוס מים
1 כפית מלח
1 בצל גדול קצוץ
2 כפות שמן
250 גרם בשר בקר טחון ומבושל
1 ביצה
1 כף פירורי לחם

להכנת הבצק: לנפות את הקמח לתוך קערה. לטרוף היטב את החלמונים עם המים ולצקת אותם למרכז הקערה. להוסיף את המלח ולערבב עם הקמח. לאסוף את הבצק באצבעות, ולהתחיל ללוש, בתחילה בקערה עצמה ואח"כ על גבי משטח מקומח כחמש דקות עד שיתקבל בצק גמיש וחלק. ליצור כדור מהבצק ולהניח אותו בכלי מכוסה במגבת.

להכנת המלית: לטגן את הבצל הקצוץ בשמן עד שישחים, לערבב את הבשר המבושל עם הבצל המטוגן. לשים בקערה ולהוסיף מלח, פלפל, ביצה טרופה ופירורי לחם. לערבב היטב.

ללוש מעט את הבצק שנח בינתיים ולרדד אותו על משטח מקומח לעלה דק ביותר. לחתוך על העלה לריבועים של 7*7 סנטימטרים. לשים במרכז כל ריבוע כפית של מלית, להרטיב קלות את שולי הבצק ולקפל את השוליים כך שיווצר משולש.

להרתיח מים בסיר גדול עם שתי כפיות מלח (אפשר גם אבקת מרק). כשהמים רותחים לשים את הכיסנים ולבשל כ-15 דקות. לסנן ולהגיש בתוך מרק.

אום אני חומה

החלטתי לנסות את כוחי בפיוט הושענא. הפיוט ליום חמישי של סוכות  הוא אום אני חומה ונאמר רק בשנים בהן סוכות מתחיל ביום שני. כמו כן הפיוט נאמר בכל שנה בהושענא רבא.
גם פיוט זה הוא של רבי אלעזר הקליר, והוא פיוט פשוט לפי סדר הא-ב.
"אֹֽם אֲנִֽי חוֹמָֽה. בָּרָֽה כַּֽחַמָּֽה. גּוֹלָֽה וְסוּרָֽה. דָּֽמְתָֽה לְתָמָֽר. הַֽהֲרוּגָֽה עָלֶֽיךָ. וְנֶֽחֱשֶֽׁבֶת כְּצֹֽאן טִבְחָֽה. זְרוּיָֽה בֵּֽין מַכְעִיסֶֽיהָ. חֲבוּקָֽה וּדְבוּקָֽה בָּֽךְ. טוֹעֶֽנֶת עֻלָּךְ. יְחִידָֽה לְיַֽחֲדָֽךְ. כְּבוּשָֽׁה בַגּוֹלָֽה. לוֹמֶֽדֶת יִרְאָתָֽךְ. מְרֽוּטַת לֶֽחִי. נְתוּנָֽה לְמַכִּֽים. סוֹבֶֽלֶת סִבְלָֽךְ. עֲנִיָּֽה סֽוֹעֲרָֽה. פְּדוּיַֽת טֽוֹבִיָּֽה.צֹֽאן קָדָשִֽׁים. קְהִלּֽוֹת יַֽעֲקֹֽב. רְשׁוּמִֽים בִּשְׁמֶֽךָ. שֽׁוֹאֲגִֽים הוֹשַׁע נָא: תְּמוּכִֽים עָלֶֽיךָ. הוֹשַׁע נָא" (ויקיטקסט)

שימו לב לשתי הצלעות הראשונות הלקוחות משיר השירים. גם הצלע הרביעית היא משיר השירים, אבל כל היתר לא? מדוע למעשה? הפייטן כתב צלעות רבות על הסבל של עם ישראל. 
הפיכת הפיוט כולו לציטוטים משיר השירים ישנה את אופיו לפיוט של כיסופים וגעגועים. הנה הצעה שלי. בכמה מקומות התלבטי ולכן נתתי כמה אפשרויות.

אֹֽם אֲנִֽי חוֹמָֽה
בָּרָֽה כַּֽחַמָּֽה
גַּל נָעוּל
דָּמְתָה לְתָמָר
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם / הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים
וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל-בְּשָׂמִים
זֹאת קוֹמָתֵךְ
חוֹלַת אַהֲבָה / חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן
טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן
יָפָה כַלְּבָנָה
כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ 
לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי
מַרְאֵיךְ נָאוֶה / מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים
נָשְׂאוּ אֶת-רְדִידִי מֵעָלַי
סֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה
עֹלָה מִן-הַמִּדְבָּר
פֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ / פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים
צְרוֹר הַמֹּר / צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק
קוֹלֵךְ עָרֵב
רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי 
שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה / שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים
תּוֹרֵי זָהָב


הפטרת סוכות

ההפטרה ליום הראשון של סוכות הינה פרק י"ד בספר זכריה. לפני שניגש לניתוח הפרק נציין שזכריה הנביא פעל בימי בית שני, לאחר שיבת ציון והינו אחד מאחרוני הנביאים שהיו לעם ישראל. נבואותיו קשות לפיענוח ונראות לעיתים יותר כחידות. בכל זאת הנה הקישור לטקסט המלא של הפטרת סוכות ונסו להבין את הקשר לסוכות.
נזמין אתכם גם לעיין בספרי החדש  "הפטרה לענייןהמכיל פירושים לכל ההפטרות ומתאים מאד גם כמתנה.


אם קראתם את ההפטרה בודאי ראיתם שהמילה סוכות מופיעה בה אולם הקשר לא ברור, הבה ננתח את ההפטרה פסוק פסוק:

א הִנֵּה יוֹם-בָּא, לַה'; וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ, בְּקִרְבֵּךְ.  ב וְאָסַפְתִּי אֶת-כָּל-הַגּוֹיִם אֶל-יְרוּשָׁלִַם, לַמִּלְחָמָה, וְנִלְכְּדָה הָעִיר וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים, וְהַנָּשִׁים תשגלנה (תִּשָּׁכַבְנָה); וְיָצָא חֲצִי הָעִיר, בַּגּוֹלָה, וְיֶתֶר הָעָם, לֹא יִכָּרֵת מִן-הָעִיר.

תחילת ההפטרה נשמעת דווקא מבטיחה. הנה יום בא לה'. אולם ההמשך אינו מבשר טובות. גם בפעמים אחרות בהם מדברים הנביאים על יום ה' או יום גדול, בדרך כלל תגיע פורענות לפני שמשהו טוב יקרה. המשך הפסוק מחריד, שלל העיר יחולק בתוך העיר עצמה. בפסוק ב' אנו מבינים שיש כאן מלחמה כוללת ואנו לומדים על תוצאותיה הקשות. העיר נלכדת, הבתים נהרסים, והנשים נאנסות. ננצל את ההזדמנות להסבר כי בספר עצמו כתובה המילה תשגלנה אבל היא אינה נאמרת כאשר קוראים את ההפטרה ובמקומה נקראת המילה תשכבנה (ולכן היא מופיעה בניקוד). אלו הם הבדלי מסורות בין צורת הכתיבה לצורת הקריאה וכמוהן יש רבות בתנ"ך. נחמה כלשהי נמצאת בסוף הפסוק. חצי העם יגלה אולם חצי מהעם יישאר בעיר. אולי מלחמה כזו מזכירה לכם את מלחמת גוג ומגוג. אם כן, אתם צודקים ויש בהחלט קשר למלחמה זו, שהתיאור שלה ביחזקאל הוא ההפטרה לשבת חול המועד סוכות (ובדיון על הפטרה זו נעמוד על הקשרים)

ג וְיָצָא ה', וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם, כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ, בְּיוֹם קְרָב.  ד וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם-הַהוּא עַל-הַר הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם, מִקֶּדֶם, וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה, גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד; וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה, וְחֶצְיוֹ-נֶגְבָּה.  ה וְנַסְתֶּם גֵּיא-הָרַי, כִּי-יַגִּיעַ גֵּי-הָרִים אֶל-אָצַל, וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ, בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה; וּבָא ה' אֱלֹקי, כָּל-קְדֹשִׁים עִמָּךְ.

חומרת המצב, וכנראה כשלון בני ישראל במלחמה, מחייב סיוע אלוקי, אולם גם סיוע זה אינו פשוט ומצריך שינוי סדרי בראשית, בקיעת ההרים, הזזתם וסתימת הגיא. התיאור מזכיר רעידת אדמה ופסוק ה' מתייחס במפורש לרעידת אדמה חזקה, מאות שנים קודם לכן. רעידות אדמה חזקות יכולות לשנות טופוגרפיה של איזור.

  ו וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא; לֹא-יִהְיֶה אוֹר, יְקָרוֹת יקפאון (וְקִפָּאוֹן).  ז וְהָיָה יוֹם-אֶחָד, הוּא יִוָּדַע לַה'--לֹא-יוֹם וְלֹא-לָיְלָה; וְהָיָה לְעֵת-עֶרֶב, יִהְיֶה-אוֹר.

פסוקים אלו הינם חידה. מדוע שביום לא יהיה אור ומהו אותו קיפאון? אולי כאן אתם דווקא חושבים על חג הפסח ומכת חושך. רעידת אדמה יכולה לעורר מריבצם הרי געש שיפלטו אפר רב לאוויר ויכסו את השמש. גם הפסוק לא יום ולא לילה מופיע בהגדה של פסח. אולם הבלבול כאן יותר גדול מאחר והאור יחזור דווקא בשעות הערב. מדובר פה שוב על היפוך סדרי בראשית.

 ח וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יֵצְאוּ מַיִם-חַיִּים מִירוּשָׁלִַם, חֶצְיָם אֶל-הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי, וְחֶצְיָם אֶל-הַיָּם הָאַחֲרוֹן:  בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף, יִהְיֶה.

בירושלים והריה מספר נביעות מים, חלקן זורמות מזרחה וחלקן מערבה. נבואות נוספות מדברות על נחלי המים שיצאו מירושלים, אולם שוב, מצוין שתהיה שפיעה חזקה כל כך ובדיוק מהנקודה הגבוהה ביותר ולכן המים יזרמו לכמה כיוונים, ובאופן סדיר ולא רק עקב גשמי חורף.

 ט וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ, עַל-כָּל-הָאָרֶץ; בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה ה' אֶחָד--וּשְׁמוֹ אֶחָד.

פסוק ט' מוכר וידוע ונאמר בכל סיום של אחת מהתפילות. הוא מזכיר לכם את הפסוק הראשון של קריאת שמע, אולם בעוד שבקריאת שמע אנו אומרים ה' אלוקינו, לפסוק זה יש אופי אוניברסלי יותר, וה' יהיה מלך על כל הארץ. 


י יִסּוֹב כָּל-הָאָרֶץ כָּעֲרָבָה מִגֶּבַע לְרִמּוֹן, נֶגֶב יְרוּשָׁלִָם; וְרָאֲמָה וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ לְמִשַּׁעַר בִּנְיָמִן, עַד-מְקוֹם שַׁעַר הָרִאשׁוֹן עַד-שַׁעַר הַפִּנִּים, וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל, עַד יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ.  יא וְיָשְׁבוּ בָהּ, וְחֵרֶם לֹא יִהְיֶה-עוֹד; וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם, לָבֶטַח.  {ס}

כאן מופיע תיאור גיאוגרפי של ארץ ישראל ושערי ירושלים שהיה מוכר וידוע לשומעים המקוריים של נבואת זכריה. לא נתעכב על תיאורי המקומות המוההים עניין לחוקרים למשל מגדל חננאל שהיה קיים גם בימי בית ראשון והיה חלק מחומת העיר.

יב וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה, אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר צָבְאוּ, עַל-יְרוּשָׁלִָם; הָמֵק בְּשָׂרוֹ, וְהוּא עֹמֵד עַל-רַגְלָיו, וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן, וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם.  יג וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, תִּהְיֶה מְהוּמַת-ה' רַבָּה בָּהֶם; וְהֶחֱזִיקוּ, אִישׁ יַד רֵעֵהוּ, וְעָלְתָה יָדוֹ, עַל-יַד רֵעֵהוּ.  יד וְגַם-יְהוּדָה--תִּלָּחֵם, בִּירוּשָׁלִָם; וְאֻסַּף חֵיל כָּל-הַגּוֹיִם סָבִיב, זָהָב וָכֶסֶף וּבְגָדִים--לָרֹב מְאֹד.  טו וְכֵן תִּהְיֶה מַגֵּפַת הַסּוּס, הַפֶּרֶד הַגָּמָל וְהַחֲמוֹר, וְכָל-הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּמַּחֲנוֹת הָהֵמָּה--כַּמַּגֵּפָה, הַזֹּאת.

העונש לעמים שנלחמו בירושלים, לא יהיה נעים כלל וכלל

טז וְהָיָה, כָּל-הַנּוֹתָר מִכָּל-הַגּוֹיִם, הַבָּאִים, עַל-יְרוּשָׁלִָם; וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה, לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת, וְלָחֹג, אֶת-חַג הַסֻּכּוֹת.  יז וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא-יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ, אֶל-יְרוּשָׁלִַם, לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת, לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת--וְלֹא עֲלֵיהֶם, יִהְיֶה הַגָּשֶׁם.

לאחר המלחמה הנוראית שתגבה חללים גדולים גם בקרב ישראל וגם בקרב העמים, יגיעו ימים בהם אוכלוסית העולם כולו תכיר בה' כאלוקים וכתוצאה מכך גם הגויים נדרשים לעלות לרגל. אמנם רק פעם אחת בשנה ודווקא בחג הסוכות. הסיבה לבחירה בחג הסוכות אינה מפורשת, אולם נרמז כי גם הגויים יצטרכו להתפלל על הגשם.

יח וְאִם-מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא-תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה, וְלֹא עֲלֵיהֶם; תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה, אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ, לָחֹג אֶת-חַג הַסֻּכּוֹת.  יט זֹאת תִּהְיֶה, חַטַּאת מִצְרָיִם; וְחַטַּאת, כָּל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ, לָחֹג אֶת-חַג הַסֻּכּוֹת.

מדוע מצרים זוכים לאזכור מיוחד? התשובה ברורה. במצרים לא יורד כמעט גשם, אבל שפע המים מהנילוס נראה מובטח. לכאורה. למעשה גם במפלס הנילוס ייתכנו שינויים שיכולים לגרום לרעב, כדוגמת הרעב בימי יוסף. אולם לרוב נראה שאין בעיית מים במצרים ולכן הם זוכים לאזהרה מיוחדת.

כ בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה עַל-מְצִלּוֹת הַסּוּס, קֹדֶשׁ, לַה'; וְהָיָה הַסִּירוֹת בְּבֵית ה', כַּמִּזְרָקִים לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ.  כא וְהָיָה כָּל-סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה, קֹדֶשׁ לַה' צְבָאוֹת, וּבָאוּ כָּל-הַזֹּבְחִים, וְלָקְחוּ מֵהֶם וּבִשְּׁלוּ בָהֶם; וְלֹא-יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית-ה' צְבָאוֹת, בַּיּוֹם הַהוּא.

פסוקי הסיום מראים עד כמה מצבה של ירושלים יהיה טוב, והם עוסקים בדיני קדושה וטהרה ומאפשרים שימוש בכל סיר שנמצא בעיר (כי הוא בוודאי בחזקת טהור).

עברנו בתמציתיות על ההפטרה, אבל פרט לאיזכור של חג הסוכות, קשה למצוא קשר ברור. הפטרה זו מהווה את המקור לקביעת חכמים על אופיו האוניברסלי של חג הסוכות. במהלך כל חג הסוכות מקריבים שבעים פרים לעולה וחכמים דרשו שפרים אלו הינם כנגד שבעים אומות העולם. לעם ישראל יש אחריות כלפי כל העולם ולמרות שרוב הגויים לא מכירים באחריות זו ויוצאים למלחמה על ישראל, בסופו של דבר גם הם יכירו בכך ויעלו לרגל. מכל החגים רק לחג הסוכות ניתן להקנות אופי אוניברסלי. בחגים פסח ושבועות מזכירים אירועים היסטורים שקרו לעם ישראל - יציאת מצרים ומתן תורה. בחגים אלו אין אפשרות לערב את הגויים. אולם חג הסוכות לא מציין אירוע ספציפי וככזה אפשר לצרף אליו את כלל העמים ובפרט שבקשת הגשם הינה בקשה לה כל העמים שותפים. במישור הרעיוני אפשר לציין שגם בחג הסוכות אנו יוצאים מהבית החוצה, ובהשאלה דבר ה' פורץ את גבולות עם ישראל החוצה לשאר העמים.


להשלמת העניין מומלץ לעבור מיד לקריאת המאמר על הפטרת שבת חול המועד סוכות
לדף הראשי של סוכות

הפטרת שבת חול המועד סוכות

בשבת חול המועד סוכות לא קוראים אחת מפרשות השבוע, אלא קריאה מיוחדת שהיא חלק מפרשת כי-תשא (ראו עוד במאמר על קריאת התורה לסוכות).
כפי שהזכרנו ההפטרות אינן פרקים שלמים וגם אינן מתחילות בהכרח בתחילת פרק. ההפטרה לשבת חול המועד סוכות הינה בנביא יחזקאל בפרק ל"ח פסוק י"ח ועד פרק ל"ט ט"ז.

אם קראתם ואם לא קראתם הבה ונעבור ביחד על ההפטרה. נשים לב שאנו לא מוצאים שום קשר לסוכות, אולם הקשרים להפטרת חג הסוכות רבים מאד ולמעשה אפשר להגיד שמתוארת בה אותה מלחמה - מלחמת גוג ומגוג. מומלץ מאד לקרוא שוב את המאמר על הפטרת חג סוכות בזכריה, ואפילו להפדיסו ולקרוא אותו בצמוד למאמר זה.

יח וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, בְּיוֹם בּוֹא גוֹג עַל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל--נְאֻם, אֲדֹנָי ה':  תַּעֲלֶה חֲמָתִי, בְּאַפִּי.  יט וּבְקִנְאָתִי בְאֵשׁ-עֶבְרָתִי, דִּבַּרְתִּי:  אִם-לֹא בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל, עַל, אַדְמַת יִשְׂרָאֵל.

מוטיב הכעסת ה' ומוטיב הרעש מופיעים גם בהפטרה בזכריה.

  כ וְרָעֲשׁוּ מִפָּנַי דְּגֵי הַיָּם וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְחַיַּת הַשָּׂדֶה, וְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאֲדָמָה, וְכֹל הָאָדָם, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה; וְנֶהֶרְסוּ הֶהָרִים, וְנָפְלוּ הַמַּדְרֵגוֹת, וְכָל-חוֹמָה, לָאָרֶץ תִּפּוֹל.

הרס ההרים מופיע בהפטרה בזכריה.

  כא וְקָרָאתִי עָלָיו לְכָל-הָרַי חֶרֶב, נְאֻם אֲדֹנָי ה':  חֶרֶב אִישׁ, בְּאָחִיו תִּהְיֶה.  כב וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ, בְּדֶבֶר וּבְדָם; וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית, אַמְטִיר עָלָיו וְעַל-אֲגַפָּיו, וְעַל-עַמִּים רַבִּים, אֲשֶׁר אִתּוֹ.  כג וְהִתְגַּדִּלְתִּי, וְהִתְקַדִּשְׁתִּי, וְנוֹדַעְתִּי, לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים; וְיָדְעוּ, כִּי-אֲנִי ה'.

גם השינוי שהגויים יכירו את ה' מופיע בזכריה

{ס} א וְאַתָּה בֶן-אָדָם, הִנָּבֵא עַל-גּוֹג, וְאָמַרְתָּ, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה':  הִנְנִי אֵלֶיךָ, גּוֹג--נְשִׂיא, רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל.  ב וְשֹׁבַבְתִּיךָ, וְשִׁשֵּׁאתִיךָ, וְהַעֲלִיתִיךָ, מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן; וַהֲבִאוֹתִךָ, עַל-הָרֵי יִשְׂרָאֵל.  ג וְהִכֵּיתִי קַשְׁתְּךָ, מִיַּד שְׂמֹאולֶךָ; וְחִצֶּיךָ, מִיַּד יְמִינְךָ אַפִּיל.  ד עַל-הָרֵי יִשְׂרָאֵל תִּפּוֹל, אַתָּה וְכָל-אֲגַפֶּיךָ, וְעַמִּים, אֲשֶׁר אִתָּךְ:  לְעֵיט צִפּוֹר כָּל-כָּנָף וְחַיַּת הַשָּׂדֶה, נְתַתִּיךָ לְאָכְלָה.  ה עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה, תִּפּוֹל:  כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי, נְאֻם אֲדֹנָי ה' .  ו וְשִׁלַּחְתִּי-אֵשׁ בְּמָגוֹג, וּבְיֹשְׁבֵי הָאִיִּים לָבֶטַח; וְיָדְעוּ, כִּי-אֲנִי ה'.  ז וְאֶת-שֵׁם קָדְשִׁי אוֹדִיעַ, בְּתוֹךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא-אַחֵל אֶת-שֵׁם-קָדְשִׁי, עוֹד; וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי-אֲנִי ה' , קָדוֹשׁ בְּיִשְׂרָאֵל.

גוג יעלה על ארץ ישראל כאשר הוא בטוח בנצחונו אולם יובס תבוצה מוחצת.

  ח הִנֵּה בָאָה וְנִהְיָתָה, נְאֻם אֲדֹנָי ה':  הוּא הַיּוֹם, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי.  ט וְיָצְאוּ יֹשְׁבֵי עָרֵי יִשְׂרָאֵל, וּבִעֲרוּ וְהִשִּׂיקוּ בְּנֶשֶׁק וּמָגֵן וְצִנָּה בְּקֶשֶׁת וּבְחִצִּים, וּבְמַקֵּל יָד, וּבְרֹמַח; וּבִעֲרוּ בָהֶם אֵשׁ, שֶׁבַע שָׁנִים.  י וְלֹא-יִשְׂאוּ עֵצִים מִן-הַשָּׂדֶה, וְלֹא יַחְטְבוּ מִן-הַיְּעָרִים--כִּי בַנֶּשֶׁק, יְבַעֲרוּ-אֵשׁ; וְשָׁלְלוּ אֶת-שֹׁלְלֵיהֶם, וּבָזְזוּ אֶת-בֹּזְזֵיהֶם--נְאֻם, אֲדֹנָי ה'.

הפטרת החג בזכריה גם עוסקת בשלל, אולם זהו שלל ירושלים ואילו כאן בני ישראל ישתמשו שבע שנים בשלל המלחמה ולא יצטרכו לכרות עצים כתוצאה מכל כלי הנשק שהם יקחו שלל. גם השימוש החוזר במילה יום משותף לשתי ההפטרות.

  {ס}  יא וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם-שָׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל, גֵּי הָעֹבְרִים קִדְמַת הַיָּם, וְחֹסֶמֶת הִיא, אֶת-הָעֹבְרִים; וְקָבְרוּ שָׁם, אֶת-גּוֹג וְאֶת-כָּל-הֲמוֹנֹה, וְקָרְאוּ, גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג.  יב וּקְבָרוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן טַהֵר אֶת-הָאָרֶץ, שִׁבְעָה, חֳדָשִׁים.  יג וְקָבְרוּ כָּל-עַם הָאָרֶץ, וְהָיָה לָהֶם לְשֵׁם--יוֹם, הִכָּבְדִי, נְאֻם, אֲדֹנָי ה'.  יד וְאַנְשֵׁי תָמִיד יַבְדִּילוּ, עֹבְרִים בָּאָרֶץ, מְקַבְּרִים אֶת-הָעֹבְרִים אֶת-הַנּוֹתָרִים עַל-פְּנֵי הָאָרֶץ, לְטַהֲרָהּ--מִקְצֵה שִׁבְעָה-חֳדָשִׁים, יַחְקֹרוּ.  טו וְעָבְרוּ הָעֹבְרִים, בָּאָרֶץ, וְרָאָה עֶצֶם אָדָם, וּבָנָה אֶצְלוֹ צִיּוּן--עַד קָבְרוּ אֹתוֹ הַמְקַבְּרִים, אֶל-גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג.  טז וְגַם שֶׁם-עִיר הֲמוֹנָה, וְטִהֲרוּ הָאָרֶץ.  {פ}

סיום המלחמה מדגיש צד חשוב במצוות היהדות של כבוד המת. כבר בימי קדם היה ידוע כי צבאות ישראל קוברים את חללי האויב. על הפסוק במלכים א' פרק כ ל"א: "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, עֲבָדָיו, הִנֵּה-נָא שָׁמַעְנוּ, כִּי מַלְכֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי-מַלְכֵי חֶסֶד הֵם; נָשִׂימָה נָּא שַׂקִּים בְּמָתְנֵינוּ וַחֲבָלִים בְּרֹאשֵׁנוּ, וְנֵצֵא אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל--אוּלַי, יְחַיֶּה אֶת-נַפְשֶׁךָ." מפרשים כי החסד שעושים מלכי ישראל הוא שהם דואגים גם לקבורה של חללי האויב. מוסר הלחימה הגבוה של צה"ל, יונק את שורשיו מתורת ישראל.

עברנו במהירות על ההפטרה. קשר לסוכות לא מצאנו. אפשר להתאמץ ולעשות תרגילי אקרובטיקה אבל אנחנו הולכים בדרך הפשט. מצאנו קשרים רבים להפטרת חג הסוכות. למעשה מופיע תיאור נוסף, אופטימי יותר של מלחמת גוג ומגוג. במהלך הדורות ניסו פרשנים להציע הצעות שונות למלחמה זו. אפילו התקרבות הצבא הנאצי לארץ ישראל נראתה דומה לנבואה זו, אולם כמובן שאנו לא יכולים לדעת. האם דמיון להפטרת החג הוא סיבה מספקת לקביעת ההפטרה לשבת חול המועד?

כפי שראינו בהפטרת החג, החידוש של חג הסוכות בימי בית שני, הוא הפיכתו לחג עם תוכן אוניברסלי. חג המתייחס לכל העמים. שינוי כזה אפשרי רק אחרי מלחמה גדולה בה ישראל מנצח בעזרת ה', כך שכוחו של ה' נראה לכל העמים. שתי ההפטרות מסיימות באותו נושא של קדושה וטהרה שתהיה בירושלים ונראה כי פרטים אלו די בהם לקביעת ההפטרה.

אולם ברצוני להציע הצעה מעניינת אף יותר ולשם כך נאלץ להרחיב את היריעה ולקרוא קצת יותר מפרק ל"ח. כזו היא דרכה של ההפטרה. היא לוקחת קטעים ומנתקת אותם מהקשרם. אבותינו שידעו תנ"ך טוב מאיתנו, בוודאי ידעו לזהות את ההקשרים המקומיים, אולם אנו שולטים פחות בתנ"ך ומתקשים, כאשר אנו רואים רק את טקסט ההפטרה.

אביא כעת את יתר הפסוקים בפרק ל"ח ביחזקאל. קיראו אותם לאט.

א וַיְהִי דְבַר-ה', אֵלַי לֵאמֹר.  ב בֶּן-אָדָם, שִׂים פָּנֶיךָ אֶל-גּוֹג אֶרֶץ הַמָּגוֹג--נְשִׂיא, רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל; וְהִנָּבֵא, עָלָיו.  ג וְאָמַרְתָּ, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה':  הִנְנִי אֵלֶיךָ, גּוֹג--נְשִׂיא, רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל.  ד וְשׁוֹבַבְתִּיךָ, וְנָתַתִּי חַחִים בִּלְחָיֶיךָ; וְהוֹצֵאתִי אוֹתְךָ וְאֶת-כָּל-חֵילֶךָ סוּסִים וּפָרָשִׁים, לְבֻשֵׁי מִכְלוֹל כֻּלָּם--קָהָל רָב צִנָּה וּמָגֵן, תֹּפְשֵׂי חֲרָבוֹת כֻּלָּם.  ה פָּרַס כּוּשׁ וּפוּט, אִתָּם; כֻּלָּם, מָגֵן וְכוֹבָע.  ו גֹּמֶר, וְכָל-אֲגַפֶּיהָ--בֵּית תּוֹגַרְמָה, יַרְכְּתֵי צָפוֹן וְאֶת-כָּל-אֲגַפָּיו; עַמִּים רַבִּים, אִתָּךְ.  ז הִכֹּן, וְהָכֵן לְךָ--אַתָּה, וְכָל-קְהָלֶךָ הַנִּקְהָלִים עָלֶיךָ; וְהָיִיתָ לָהֶם, לְמִשְׁמָר.  ח מִיָּמִים רַבִּים, תִּפָּקֵד--בְּאַחֲרִית הַשָּׁנִים תָּבוֹא אֶל-אֶרֶץ מְשׁוֹבֶבֶת מֵחֶרֶב מְקֻבֶּצֶת מֵעַמִּים רַבִּים, עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-הָיוּ לְחָרְבָּה תָּמִיד; וְהִיא מֵעַמִּים הוּצָאָה, וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח כֻּלָּם.  ט וְעָלִיתָ כַּשֹּׁאָה תָבוֹא, כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ תִּהְיֶה--אַתָּה, וְכָל-אֲגַפֶּיךָ, וְעַמִּים רַבִּים, אוֹתָךְ.  {ס}  י כֹּה אָמַר, אֲדֹנָי ה':  וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יַעֲלוּ דְבָרִים עַל-לְבָבֶךָ, וְחָשַׁבְתָּ, מַחֲשֶׁבֶת רָעָה.  יא וְאָמַרְתָּ, אֶעֱלֶה עַל-אֶרֶץ פְּרָזוֹת--אָבוֹא הַשֹּׁקְטִים, יֹשְׁבֵי לָבֶטַח; כֻּלָּם, יֹשְׁבִים בְּאֵין חוֹמָה, וּבְרִיחַ וּדְלָתַיִם, אֵין לָהֶם.  יב לִשְׁלֹל שָׁלָל, וְלָבֹז בַּז--לְהָשִׁיב יָדְךָ עַל-חֳרָבוֹת נוֹשָׁבוֹת, וְאֶל-עַם מְאֻסָּף מִגּוֹיִם, עֹשֶׂה מִקְנֶה וְקִנְיָן, יֹשְׁבֵי עַל-טַבּוּר הָאָרֶץ.  יג שְׁבָא וּדְדָן וְסֹחֲרֵי תַרְשִׁישׁ וְכָל-כְּפִירֶיהָ, יֹאמְרוּ לְךָ, הֲלִשְׁלֹל שָׁלָל אַתָּה בָא, הֲלָבֹז בַּז הִקְהַלְתָּ קְהָלֶךָ--לָשֵׂאת כֶּסֶף וְזָהָב, לָקַחַת מִקְנֶה וְקִנְיָן, לִשְׁלֹל, שָׁלָל גָּדוֹל.  {ס}  יד לָכֵן, הִנָּבֵא בֶן-אָדָם, וְאָמַרְתָּ לְגוֹג, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה':  הֲלוֹא בַּיּוֹם הַהוּא, בְּשֶׁבֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל לָבֶטַח--תֵּדָע.  טו וּבָאתָ מִמְּקוֹמְךָ, מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן--אַתָּה, וְעַמִּים רַבִּים אִתָּךְ:  רֹכְבֵי סוּסִים כֻּלָּם, קָהָל גָּדוֹל וְחַיִל רָב.  טז וְעָלִיתָ עַל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל, כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ; בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּהְיֶה, וַהֲבִאוֹתִיךָ עַל-אַרְצִי, לְמַעַן דַּעַת הַגּוֹיִם אֹתִי בְּהִקָּדְשִׁי בְךָ לְעֵינֵיהֶם, גּוֹג.  {ס}  יז כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי ה', הַאַתָּה-הוּא אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי בְּיָמִים קַדְמוֹנִים בְּיַד עֲבָדַי נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל, הַנִּבְּאִים בַּיָּמִים הָהֵם, שָׁנִים--לְהָבִיא אֹתְךָ, עֲלֵיהֶם.

זוהי נבואה לגוג (ואם היה כזה מישהו בימי יחזקאל והוא היה אמור למסור לו את נבואתו - חידה היא בעיננו). אולי גוג הוא נבוכדנאצר, מחריב המקדש, אולם תוצאות המלחמה בפרק הבא שונות מהחרבת המקדש ובנבואה עצמה כתוב במפורש שהיא מתייחסת לאחרית הימים. צריך לזכור שיחזקאל גר בבבל והיה צריך להיזהר בלשונו כך שייתכן ועדיין כיוון גם לאירועים בתקופתו.  כך או כך, גוג יצא למלחמה שבה הוא בטוח בנצחונו, ועלייתו תהיה כשואה על הארץ (אם הזכרנו את מלחמת העולם השנייה, הרי עוד רמז). אבל פסוק המפתח שבכוונה לא הדגשתי  אותו הוא פסוק י"א
"וְאָמַרְתָּ, אֶעֱלֶה עַל-אֶרֶץ פְּרָזוֹת--אָבוֹא הַשֹּׁקְטִים, יֹשְׁבֵי לָבֶטַח; כֻּלָּם, יֹשְׁבִים בְּאֵין חוֹמָה, וּבְרִיחַ וּדְלָתַיִם, אֵין לָהֶם. "
והרי פסוק זה מתאר אותנו, עם ישראל, בחג הסוכות. אנו עוזבים את הבית המוגן והסגור ועוברים לגור בחוץ, בסוכה. במקרים רבים הסוכה היא בחצר משותפת, נגישה לכולם, וללא הגנה. מרחוק אפשר לחשוב כי עם היושב כך הוא חלש, אולם דווקא ההיפך הוא הנכון.
לפי דעות מסוימות הסוכה היא זכר לענני הכבוד שהגנו על בני ישראל במסעם במדבר. בהפטרתינו , גוג - האויב, מגיע כענן, אולם גם לנו יש את העננים שלו, המגנים עלינו אפילו כשאנחנו בחוץ.
קשה שלא לחשוב על חודשי הקיץ של שנת תשע"ד בה מדינת ישראל הייתה תחת התקפה חזקה של טילים, אמנם הקפדנו להיכנס בכל אזעקה למיקלטים ומקומות מוגנים, ותושבי איזור הדרום היו צריכים לשהות בהם כמעט באופן בלתי פוסק ובהפרה משמעותית של שיגרת יומם. מערכת כיפת ברזל סיפקה הגנה מופלאה. אנשים מאמינים בוודאי רואים בכך חלק מההשגחה, ואנשים חילוניים נפעמים מהישגי הטכנולוגיה. יצא לי לראות מספר יירוטים, ולאחר כל הרעש והפיצוצים, מה שנשאר בשמים היו רק עננים. הענן של גוג האויב, המכסה את הארץ והענן של כיפת ברזל - ענן הכבוד.


עננים אמיתיים , כיפת ברזל וענני הכבוד

לדף הראשי של סוכות

בדיקת ארבעת המינים

המשנה במסכת סוכה מפרטת הוראות שונות הנוגעות לכשרות ארבעת המינים. בשווקי ארבעת המינים הסוחרים מדרגים את ארבעת המינים לפי רמות הידור, החל מהכשר לברכה דרך המהודר ועד המהודר מן המהודר ועוד. אנו שומעים על אנשים שקנו אתרוג במאות רבות של שקלים והתופעה הונצחה בסרטו המצוין של שולי רנד "האושפיזין" בו חסיד קונה אתרוג באלפי שקלים שקיבל כצדקה לצורך החג.
השנה (תשע"ד) היה לי לולב יפה מאד שנשאר סגור משך כל החג ולא היה צריך חיזוקים כלל. הוא אפילו נקנה בסט ברמת המחירים השנייה, כמותו אפשר למצוא ב-70-90 שקלים ואפילו פחות (אולם יש לזכור כי חג סוכות מהווה הזדמנות פרנסה ליזמים צעירים בגיל הנוער להרוויח כמה שקלים). ככלל הגעתי למסקנה כי הרבה לולבים נפסלים על ידי אלו שבודקים אם הם סגורים ומהודרים (הלולבים היו כאלו עד שנגעו בהם כל כך הרבה...) והאתרוגים שבודקים בזכוכית מגדלת (אבל מועכים עם האצבע בצד השני).
אין צורך לבדוק יותר מדי וכמו שאמר לי אחד מחברי הרופאים, אם עושים הרבה בדיקות בסוף גם מוצאים משהו . סיפורי החסידים  על הרב שעבר בכל השוק ובדק ובדק עד שמצא לולב לא ממש נראים לי ובפרט שנזכור שאך לפני כמאה שנים קהילות רבות הסתפקו בסט אחד של ארבעת המינים, באיזה מצב שלא יהיה ובירכו עליו אחד אחרי השני, עשרות אנשים יום אחר יום. מציאות של ימינו בה יש ארבעת המינים בשפע, וכולם תוצרת ישראל, סט לכל אחד שיחפוץ וגם ילדים ונערים רבים רוכשים סט היא מציאות חדשה ונפלאה.
ובכלל, האם אנו כאלו צדיקים שאנחנו צריכים ארבע מינים ללא פגם? לא נראה לי. את האתרוגים שהם ממש פסולים לא תראו כלל בשווקים. אם תרצו לראות אותם לכו לפרדס ותראו כל מיני פירות משונים שמנופים מהסחורה (ולרוב מפרישים עליהם את התרומות והמעשרות) ואף אחד לא מנסה למכור אותם. לדעתי, כל העניין בבדיקה ללמדך שכמו שאין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא כך אין ארבעת המינים מושלמים. אין טעם לחפש אותם וגם חבל על הכסף, וכמו שבאתרוג הכמעט מושלם יש פגמון קטנטן, כך גם אצלך. אתה אינך מושלם ושארבעת מינך לא יהיו ולא צריכים להיות מושלמים, אפשר להדר, אפשר להשקיע 100 שקלים לסט של ארבעת המינים ולא "רק"  60 אבל למה להתפרע ולהוציא יותר מזה? בשביל מה... אינך מושלם וזו עבודה וזה מה שבאו ארבעת המינים ללמדנו כשאנו בודקים אותם, אנו למעשה צריכים לבדוק את עצמנו. והכסף שתחסוך? תן צדקה וירווח לך....

הדף הראשי לסוכות

אומן ישעך בא

הפיוט אומן ישעך בא, הוא הפיוט האחרון בהושענאות להושענא-רבא. הפיוט נכתב על ידי רבי אלעזר הקליר. ברוב הסידורים מובא הפיוט בצורה המקוצרת ובהשמטה הכוללת רק את סדר אותיות הא' ב'. בכתבי יד מופיעים בתים נוספים היוצרים את הנוטריקון אלעזר בירבי קליר חזק. כמו כן בדפוסים רבים הוחלפה המילה הראשונה בפיוט מאומן (בכתיב חסר) לאומץ (גם בכתיב חסר)  אולם זוהי טעות העתקה ושיבוש שגרמה לשיבוש גם בשם הפיוט. בחלק מהסידורים החדשים המילה תוקנה.

את הטקסט של החלק הראשון העתקתי מתוכנת תורת אמת ותיקנתי במעט מקומות. את החלק השני העתקתי מסידור סדר עבודת ישראל מהודרת רעדעלהיים תרכ"ח.

אוֹמֶן יֶשְׁעֲךָ בָּא. קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
בָּא בְּרִבְבוֹת כִּתִּים. לַעֲמוֹד עַל הַר-הַזֵּיתִים. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
גִּשְׁתּוֹ בַּשּׁוֹפָר לִתְקַע. תַּחְתָּיו הַר יִבָּקַע. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
דָּפַק וְהֵצִיץ וְזָרַח. וּמָשׁ חֲצִי הָהָר מִמִּזְרָח. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
הֵקִים מִלּוּל נוֹאֲמוֹ. וּבָא הוּא וְכָל קְדוֹשָׁים עִמּוֹ. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
וּלְכָל-בָּאֵי העוֹלָם. בַּת קוֹל יִשָּׁמַע בָּעוֹלָם. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
זֶרַע עֲמוּסֵי רְחָמוֹ. נוֹלְדוּ כְּיֶלֶד מִמְּעֵי אִמּוֹ. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
חָלָה וְיָלְדָה מִי זֹאת. מִי-שָׁמַע כָּזֹאת. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
טָהוֹר פָּעַל כָּל-אֵלֶּה. וּמִי רָאָה כָּאֵלֶּה. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
יֶשַׁע וּזְמָן הוּחָד. הֲיוּחַל אֶרֶץ בְּיוֹם אֶחָד. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
כַּבִּיר רוּם וָתַחַת. אִם-יִוָּלֶד גּוֹי פַּעַם אֶחָת. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
לְעֵת יִגְאַל עַמּוֹ נָאוֹר. וְהָיָה לְעֵת-עֶרֶב יִהְיֶה-אוֹר. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
מוֹשִׁיעִים יַעֲלוּ בהַר צִיּוֹן. כִּי חָלָה גַּם יָלְדָה צִיּוֹן. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
נִשְׁמַע בְּכָל-גְּבוּלֵךְ. הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
שִׂימִי עַד דַּמֶּשֶׂק מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ. קַבְּלִי בָנַיִךְ וּבְנוֹתַיִךְ. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
עִלְזִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן. כִּי קָמוּ יְשֵׁנֵי חֶבְרוֹן. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
פְּנוּ-אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ. הַיּוֹם אִם-בְּקוֹלִי תִשְׁמָעוּ. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
צֶמַח אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ. הוּא דָּוִיד בְּעַצְמוֹ. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
קוּמוּ כְּפוּשֵׁי עָפָר. הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
רַבָּתִי עָם בְּהַמְלִיכוֹ. מגדיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
שֵׁם רְשָׁעִים לְהַאֲבִיד. עוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
תְּנָה יְשׁוּעוֹת לְעַם עוֹלָם. לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר:

והבתים החסרים - הניקוד באמצעות אפליקציית נקדן של DICTA - לטקסט רבני עם תיקונים, אבל בוודאי לא מדוויק ונא לא לסמוך עליו.

אָבִי עַד חַשׁ לְתָאֳרֵךְ. קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
לְחַזֵּק לֵב נִמְהָרִים. בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ. וְהוֹשִׁיעִי כָּל מְעִזְּךָ. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
זַרְעֲךָ יוֹדֵעַ בְּהוֹדִי. וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי. מְבַשֵּׂר  וְאוֹמֵר: קוֹל
רְחָבָה וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה. כִּי יָשַׁב בָּהּ שׁוֹכֵן מַעֲלָה. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
בְּרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע. בְּיָמָיו יְהוּדָה תּוֹשַׁע. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס. בְּשִׂמְחַת שׂוֹשׂ אָשִׁישׁ. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
רְבָבוֹת וַאֲלָפִים בְּהֶקְבֵּץ. וּנְפוּצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
בְּבִנְיָן הֵיכָל לְיַפּוֹת. חָזְקוּ יָדַיִם רָפוֹת. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
יִנּוֹן לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ שְׁמוֹ. הוּא דָּוִד בְּעַצְמוֹ. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
קוֹל דּוֹדִי בָּא תַּגִּידִי. כִּסְאוֹ כַּשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
לְהָקִים בֵּית הָאוּלָם. מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
יוֹם הֱיִיתֶם מַחְכִּים לוֹ. נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בּוֹ. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
רוּחַ וְהַצָּלָה דָּת וָהוֹד. כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
חַיִּים נִמְצָא וְהַנָּחָה. כְּהַיּוֹם הַזֶּה בְּשִׁמְחָה. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
זָבַד טוֹב לָאֲנוּחִים. כְּהַיּוֹם הַזֶּה ששים וּשְׂמֵחִים. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
קָדוֹשׁ הֶעֱלָנוּ וּבְלַב נִתְחַדֵּשׁ. בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
שַׁדַּי בָּרְכֵנוּ וְנִחְיֶה. וְכוּלְכֶם בְּרוּכִים תִּהְיוּ. וְאָמְרוּ לִי בָּרוּךְ תִּהְיֶה. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל.

נטילת ערבות
נטילת ערבות


תפזורת לסוכות

בתפזורת הבאה הוטמנו מילים ומושגים הקשורים לחג הסוכות. ניתן לחפש ישירות בתפזורת או להיעזר בשאלות בצד או ברשימת המילים המופיעה במהופך. בהצלחה!

לדף הראשי של סוכות
חידות לסוכות


תפזורת לסוכות
תפזורת לסוכות

קישוטים לסוכה

אחת המלאכות המהנות ביותר הקשורה לחג סוכות היא קישוט הסוכה. אמנם ניתן לקנות מבחר של קישוטים אולם מומלץ מאד להכין קישוטים לבד בבית, בדיוק כמו שעשינו לפני שנים רבות מניירות צבעונים ושאר אביזרים. החומרים הדרושים מועטים עד מאד. ניירות צבעוניים, ניירות קרפ וכו'
את השרשראות הפשוטות והרגילות כולם יודעם לעשות ולא צריכים הסברים מיוחדים כלל

מתוך שלל הרעיונות שרצים ברשת מומלץ מאד לבקר בבלוג המקסים נייר ועוד של יעל ענבר עשרות רעיונות לדברים שאפשר לעשות עם נייר וגם קישוטים לסוכה

יעל העלתה גם סרטונים לרשת המראים בדיוק איך להכין את היצירת. תוכלו למצוא אותם כאן 

מאחר וחלק ניכר מקישוטי הסוכה הם שרשראות, נבא גם דוגמה לפעילות מדעית מענינת ונלמד קצת על הגוף המוזר עד מאד הנקרא טבעת מביוס. בסך הכל זו טבעת רגילה, אולם סובבנו את אחד הקצוות פעם אחת ולכן קורים מספר דברים מפתיעים. צפו בסרטון לראות את ההפתעות של טבעת מביוס. מומלץ מאד לנסות בבית.




לדף הראשי של חג סוכות

חידות לסוכות

לדף הראשי של סוכות
דף החידות לסוכות עסוק כולו במגילת קוהלת, המגילה הנקראת בשבת חול המועד סוכות. מגילת קהלת נחשבת למגילה קשה, המכילה גם סתירות פנימיות, וראויה ללימוד מעמיק. מומלץ להדפיס את הדף ולפתור אותו לאחר קריאה במגילה.


חידות לסוכות
חידות לסוכות


בהצלחה
דף התשובות
נ.ב. - הנה פתרון לחידה Turn! Turn! Turn!. מדובר בשירם של להקות "הבירדס" משנות השישים. השיר שהיה להיט (וגם שימש כשיר אנטי מלחמתי בתקופת מלחמת ויטנאם) הוא כמעט תרגם מדויק של פרק ג' בקוהלת. עושר המילים שלו גרם לכך שנוצרו לו לא מעט סרטונים וחיפוש ביו-טיוב יעלה עוד כמה. אני בחרתי להציג את זה. האזנה נעימה.

תשובות לחידון סוכות

אם הגעתם לדף זה לפני שניסיתם את דף החידות לסוכות, גשו בבקשה לדף החידות ונסו לפתור לבד. הנאתכם מפתרון עצמי של החידות רק תגדל.
אם בכל זאת אתם צריכים חילוץ התשובות יופיעו עוד מעט למטה.





ועוד קצת....






ועוד קצת...




מתחילים.
הנורה הדולקת יכולה לרמז על הפסוקים: "וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן-הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן-הַחֹשֶׁךְ" (ב' יג) או "וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת-הַשָּׁמֶשׁ" (י"א ז)
המסמרים והדורבנות מרמזים לפסוק (י"ב יא): "דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד"
המינגווי מרמז לספר "וזרח השמש" (א' ה). הספר עוסק בקורותיה של חבורת צעירים מחפשת דרך ומשמעות בחיים לאחר מלחמת העולם הראשונה.
האיש הנופל בבור מרמז על הפסוק (י' ח): "חֹפֵר גּוּמָּץ בּוֹ יִפּוֹל וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ"
שליחת הלחם על פני המים היא מטבע לשון מהמגילה (י"א א): "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל-פְּנֵי הַמָּיִם כִּי-בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ"
מדפי הספרים העמוסים מוכיחים כי אנו לא שומעים לעצתו של קהלת (י"ב יב): "וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר"
האריה הישן רומז לפסוק (ט' ד): "כִּי-מִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר אֶל כָּל-הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן כִּי-לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן-הָאַרְיֵה הַמֵּת"
שלושת הסירים מרמזים לפסוק (ז' ו): "כִּי כְקוֹל הַסִּירִים תַּחַת הַסִּיר כֵּן שְׂחֹק הַכְּסִיל וְגַם-זֶה הָבֶל"
Turn! Turn! Turn!  - מרמז לשיר משנות ה-60 שהוא תרגום לפרק ג' בקוהלת (ראו בדף החידות את הסרטון של השיר)
משיח או מרדכי - הכוונה לבן דוד, יחוסו של קהלת (א' א): "דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים"
העץ הנופל מעלה שאלה פילוסופית חשובה (י"א ג): "אִם-יִמָּלְאוּ הֶעָבִים גֶּשֶׁם עַל-הָאָרֶץ יָרִיקוּ וְאִם-יִפּוֹל עֵץ בַּדָּרוֹם וְאִם בַּצָּפוֹן מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ שָׁם יְהוּא"
מעגל האבנים בגולן מרמז על "על לכנוס אבנים"
זבוב הצה צה הינו ללא ספק זבוב מוות כפסוק (י' א): "זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט"
קהלת עשה לו שידות (ב' ח): "כָּנַסְתִּי לִי גַּם-כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת"
100% לחות - הרבה הבל. המילה המנחה של המגילה כולה.

מתי הייתה יציאת מצרים

הקדמה


פרשת המועדות מופיעה בכל החומשים (פרט לחומש בראשית) ובחומש שמות כמה פעמים. פרשיית המועדות בפרשת ראה הינה פחות מוכרת, למעט פסוקי הסיום שלה הכלולים בתפילת מוסף. סיבה אחת עשויה להיות שהפרשה אינה מופיעה בסדר הקריאות בשלושת הרגלים בארץ ישראל (בו בפסח קוראים כל יום מופע אחר של פרשיות המועדים, ובסוכות קוראים את פרשת המועדות ואת המוספים), אולם בחוץ לארץ הפרשה נקראת בשמיני של  פסח, ביום טוב שני של שבועות ובשמיני עצרת. הרוצה לעיין בקלות בכל הפרשיות, יכול למצוא את מבוקשו במחזור לשלושה רגלים בו הקריאות מופיעות יחדיו.

פרשיית המועדות בפרשת ראה


פרשת המועדות בפרשת ראה מזכירה יותר את המופעים בפרשות משפטים וכי-תשא ופחות את הפרשיות הידועות באמור ופרשת המוספים בפינחס. נתחיל ממה שלא מופיע. הימים הנוראים אינם מופיעים. לא ראש השנה, לא יום כיפור וגם לא שמיני עצרת (מה שרק מקשה על הבחירה בפרשיה זו לקריאה בחוץ לארץ דווקא בשמיני עצרת!). חגים אלו הינם חטיבה בפני עצמה העומדת בנוסף לשלושת הרגלים (ולמחזור החגים החקלאיים). בנוסף, ברוב פרשיות המועדים מקדים ציווי על שמירת שבת את הפרשייה, או מופיע בתוכה, ונושא השבת נעדר לחלוטין מפרשייתינו (נושא השבת בחומש דברים מופיע אך ורק בפרשת ואתחנן בתוך עשרת הדיברות).

הפרשייה עוסקת בשלושת הרגלים ובהם בלבד. ההתמקדות בפרשת ראה, היא בנושא הקורבנות, החובה להביאם ובעיקר החובה  להביאם למקום מסוים, המקום אשר יבחר ה' (צירוף המופיע החל מפרשת ראה ומופיע בה פעמים רבות מאד). גם בחגים עצמם, אנו זוכרים את הפסוק ושמחת בחגיך והיית אך שמח, אולם כדי לעיין היטב ולראות שגם בשבועות וגם בסוכות, שמחתך אינה יכולה להיות שלמה אם "הלוי והגר והיתום והאלמנה" אינם שמחים איתך ביחד.
נעיין בהופעה של חג הפסח. הדבר הבולט הוא שעניין השמחה שהופיע פעם בשבועות ופעמיים בסוכות, אינו מוזכר כלל בפסח. נביא את פירוש החזקוני (לפסוק יד):
"...אבל בפסח לא הזכיר שמחה לפי שעיקרו של חג להזכרת הנס של יציאת מצרים הוא, ועדיין אין עיקר שמחה לקיטת תבואה. ועוד שנינו: בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה, ושמא יבא ברד או ארבה חסיל שדפון ירקון וילקה אותן"
בפסח השמחה אינה שלמה, אמנם מתחילים כבר לקצור את העומר, אבל זהו עומר השעורים, שאינו מזונו העיקרי של האדם. בשבועות אפשר לשמוח כבר יום אחד, שכן עונת קציר החיטים בעיצומה, ואילו בסוכות, חג האסיף, היבול כבר נאסף, מופיע ציוי השמחה פעמים וגם אורך החג הוא שבעה ימים. כמו כן נזכיר את תפילת טל הנאמרת בחג הפסח ונותנת אופי רציני הרבה יותר לחג הפסח ולא כיום שמתאים לשמחה, אלא יותר כיום דין.

כפי שכבר כתבנו בעבר ורואים בבירור מהפסוקים, חג הפסח מחולק לשני חגים. הפסח המוקרב בי"ד ונאכל בט"ו בלילה וחג המצות המתחיל בט"ו ואורך שבעה ימים. הבחנה זו מופיעה היטב בפרשתינו. למעשה כל שבעת הפסוקים הראשונים של פרק ט"ז עוסקים אך ורק בפסח ובקורבן הפסח, אמנם עם ציווי של איסור אכילת חמץ במשך שבעת ימים. רק פסוק ח' מתייחס לחג המצות עצמו:
 "שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹקיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה".


מתי הייתה יציאת מצרים?

המעיין בפסוקים המתארים את חג הפסח ימצא אזכורים שונים לשעת היציאה ממצרים.
בפסוק א: "שָׁמוֹר אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹקיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹקיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה"
 ובפסוק ו: "כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' אֱלֹקיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם תִּזְבַּח אֶת-הַפֶּסַח בָּעָרֶב כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם"
ולעומת זאת גם בפרשת בא וגם בפרשת מסעי תאריך היציאה הוא בכלל ביום:
שמות י"ב מא: "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל-צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (עיינו בפסוק מב שגם מזכיר לילה)
במדבר ל"ג ג: "וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל-מִצְרָיִם".
 הפרשנים לא נשארים אדישים לשאלה. למשל רש"י אצלנו על פסוק א:
"ממצרים לילה - והלא ביום יצאו, שנאמר (במדבר לג, ג) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל וגו', אלא לפי שבלילה נתן להם פרעה רשות לצאת, שנאמר (שמות יב, לא) ויקרא למשה ולאהרן לילה וגו'"
ורבנו אבן עזרא, אומר דבר דומה. לפי דעה זו, יציאת מצרים התחילה ברגע שפרעה הסכים לשחרר את העם, גם אם העם עצמו יצא כמה שעות אחר כך.

על פסוק ו' אומר הרס"ג: בערב - סמוך לערב,כבא השמש - לפני בוא השמש. מועד צאתך ממצרים - ויהיה בפרק צאת ממצרים" לפי דעה זו. כבא השמש מתייחס רק לזמן הקרבת הקורבן, בתקופת היציאה ממצרים ואין הכוונה לומר שבשעות הערב יצאו ממצרים.ורש"י לעומת זאת, מחלק את הזמנים לזמני המצוות השונות הנהוגות בקורבן בפסח:
(ו) בערב כבוא השמש מועד צאתך ממצרים -
הרי שלושה זמנים חלוקים;
בערב משש שעות ולמעלה זבחהו,
וכבוא השמש תאכלהו,
ומועד צאתך, אתה שורפהו.
כלומר, נעשה נותר ויצא לבית השרפה:
כלומר בכל אחד מהזמנים שנימנו יש לבצע פעולה הקשורה לקורבן - הקרבתו, סמוך למינחה. אכילתו מהערב ועד הלילה ובבוקר, שריפת הנותר.
ואולי, הכוונה בערפול זמן יציאת מצרים, מתייחסת גם לפסוק מזכריה (י"ד ז): "וְהָיָה יוֹם-אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא-יוֹם וְלֹא-לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת-עֶרֶב יִהְיֶה-אוֹר" אותו אנו קוראים בהגדה של פסח: "קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה" וליחס גם את פסח מצרים עצמו, ואת הפסח, שמתחיל בצהרי היום ונגמר בחצות (או בבוקר), ואינו לגמרי יום, הוא היום הראשון שהיה "לא יום ולא לילה"

הגדה של פסח, מתוך הגניזה הקהירית, 1000 בקירוב, באדיבות ספריית אוניברסיטת קיימבריג', אוסף שכטר טיילור


ליל הסדר אצל יהודי פורטוגל. ברנרד פיקרט 1733-1739
מאמרים נוספים לפרשת ראה

קהלת חיים שפירא הפילוסוף המקראי

ספרו הרביעי של חיים שפירא שונה מספריו הקודמים, אמנם סגנונו הפשוט והישיר השולב בציטטות והומור, מראה שגם בנושאים הכבדים של ספר קהלת המחבר לא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי אולם הספר עצמו בעל אופי מוזר. מצד אחד המחבר עצמו, כבר בפתיחה מודיע "כולי תקווה שאף כי לא תמצאו בספר משנה סדורה, תמצאו בו עניין". אכן הספר לא סדור. אין זה פירוש על מגילת קוהלת והמחבר כלל לא התיימר לתת פירוש כזה. במקום זאת, לקח המחבר מספר נושאים מהמגילה (ובהכרח, מהחיים עצמם) והרחיב עליהם בפסוקים מהמגילה ובמקרות ספרותיים נוספים. המחבר נעזר רבות בטולסטוי וביצירתו "חוג קריאה", יצירה אליה נחשפתי לראשונה בספר זה (מאחר ולא תורגמה במלואה לעברית). יצירה זו של טולסטוי  לוקחת נושא ודנה בו (באמצעות הגיגיו של טולסטוי ומבחר מהספרות העלומית שהייתה זמינה לטולסטוי). נראה שחיים שפירא עושה משהו דומה מקוהלת והופוך אותו למעין חוג קריאה תוך שימוש במקורות נרחבים במיוחד מספרייתו העשירה (יותר מדי אפילו לטעמו, ובהתעלמות מוחלטת מעצתו של קוהלת, אותה אף רשם בסוף הספר (י"ב יב): "וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר").
במקומות מסוימים אני חולק על הבנתו של המחבר את ספר קוהלת. ספר קוהלת הוא אחד מחמשת המגילות ולציבור הדתי הוא ספר מוכר למדי מאחר והוא נקרא בשלמותו לפחות פעם אחת בשנה בחג הסוכות (זאת לעומת פרקי נביאים וכתובים שאינם נקראים כלל ואינם מוכרים גם לציבור הדתי). המחבר טוען כי קוהלת לא מזכיר את שיא מפעלו בית המקדש, אולם "בית האלוקים" מוזכר מפורשות בספר. עוד טוען המחבר כי קוהלת אינו מאמין בגמול ובעונש אולם הפסוק האחרון של המגילה סותר דעה זו לחלוטין: "כִּי אֶת-כָּל-מַעֲשֶׂה הָאֱלֹקים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל-נֶעְלָּם אִם-טוֹב וְאִם-רָע", ובהכרח מדובר פה בדין בעולם הבא.
המחבר מציין כי הוא חילוני וכי הוא קורא את קוהלת מתוך ראיה חילונית כטקסט פילוסופי (על מידת אמונתו של המחבר אין לי מושג), אולם קוהלת הינו חלק מכתבי הקודש, מחבר הקובץ (שאנשים דתיים מאמינים בפשטות כי מדובר בשלמה, וחוקרי מקרא חילוניים מאחרים אותו ומשייכים את הקובץ לכמה אנשים שונים) הינו בודאי אדם דתי ומאמין, וגם חכמים שנחלקו האם להכניס את קהלת לכתבי הקודש, היו כולם אנשים מאמינים. במקום מסוים אחד עמ' 30 המחבר נותן דרור לרגש האמוני וטוען: "אנסה בהמשך הספר לסנגר על הקביעה שהמגילה כולה היא דברי תורה וספר אמונה אמיתי", הרגשה שגם אני מסכים איתה, אולם התקשיתי למצוא דברי סנגוריה אלו בהמשך, ולציבור הדתי ממילא אין צורך בהם כי זוהי הנחת היסוד בא הוא קורא את המגילה.
כמו כן, המחבר בעצמו מודה, בפרק בו הוא דן בקוהלת וגם באיוב (ספר קשה בהרבה ומוכר הרבה פחות) הוא אומר (עמ' 175): "נקודה נוספת, המשותפת לשני הספרים, היא שאי אפשר לעמוד על כוונתם מקריאת פסוקים או פרקים בודדים מתוכם, משמעותם של שני הספרים מתחורת רק מתוך קריאתם  מתחילתם ועד סופם. פסוקים ופרקים הנקראים בפני עצמם עלולים לעוות את המסר האמיתי שבספרים ואף לסתור אותו"
אולם למרות הערתו, זו בדיוק הדרך בה המחבר נוקט מאחר ואין הוא מביא את הספרים (בודאי לא את איוב וגם לא קוהלת כסדרם) וגם כאשר הוא מסיים את ספרו בציטוט אחרון מהמגילה הוא כותב "על כן יהיו דבריך מעטים" שהוא רק חלק מהפסוק המלא (קובלת ה' א): "אַל-תְּבַהֵל עַל-פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל-יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹקים כִּי הָאֱלֹקים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל-הָאָרֶץ עַל-כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים", והשמטתו של האלוקים מהפסוק משנה לחלוטין את המשמעות. המחבר מגלה כבוד רב כלפי הספר, אולם הסתכלות על הספר כעל טקסט פילוסופי גרידא ולא כעל ספר קודש (גם אם בדרגה נמוכה מספרי התורה והנבואה), מפחיתה מעוצמת התשובות שניתן למצוא בו. לעומת זאת, ובניגוד לחוקרי מקרא מקצועיים (חילוניים), המתענינים בעיקר במקורות הטקסט ומאיפה הוא בה ומכמה מקורות, אולם לא מספקים שום תובנה על הטקסט עצמו ומשמעויותיו, חיים שפירא, מתייחס לטקסט עצמו, יוצא ממנו וחוזר אליו ומחפש בו משמעויות (ובכך עושה עבודה טובה בהרבה מאותם חוקרי מקרא) ובכך הספר עצמו מתאים גם לקהלים דתיים החשדנים לרוב לגבי סופרים חילוניים הכותבים על תנ"ך (מגמה חדשה של השנים האחרונות, הראויה לבחינה מעמיקה בפני עצמה).

ספר קוהלת הינו מורכב, ועוסק בכל תחומי החיים. נקודה זו מעלה המחבר ומדגיש לאורך כל פרקי הספר ואכן מי שפתוח למורכבות ומוכן גם לבדוק את דרכו האישית במורכבות זאת (בין אם הוא דתי ובין אם לא, בין אם הוא מאמין ובין אם לא ועוד על המורכבות בחיים ראו בספר אלוהים משחק בקוביות), יוכל לעשות זאת בעזרת הספר. לדעתי הציבור הדתי המכיר את הספר אינו נזקק לספרו של חיים שפירא על מנת להבין את קוהלת אבל יכיר באמצעותו מבחר מקורות נוספים (מקורות יהודים ואחרים המאוחרים מקוהלת) המתייחסים בצורה דומה או שונה לנושאים בו. ציבור שאינו מכיר את קוהלת יופתע לגלות כמה ספר קוהלת (וכתבי הקודש בכלל) מציגים מצבים וסיטואציות בהם אנו נמצאים מדי יום ביומו, וכמה הם רלוונטיים לימינו. כפי שכתב פרופ' לאון קאס בהקדמה לספרו "ראשית קריאה", כל ההתנהגויות והדילמות של גיבורי ספר בראשית קרובות ודומות מאד לדילמות שלנו. ראייה זו מאפשרת לראות את ספר קוהלת ואת כל המקרא כרלוונטיים לימינו ולא כספרים טקסטים עתיקים של פעם.
הספר אינו מציע תשובות רבות לשאלות (פרט לתשובה שהחיים והאמיתויות שבהם מורכבים ולעיתים אף סותרים, דבר הידוע מקידמת דינא וגם מופיע רבות בספר קוהלת ולמשל בפרק ג' האומר ש"לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים", אולם הוא יכול להוביל למסע בו כל קורא יחפש וימצא את תשובותיו לבד, חלקים נרחבים מהציבור הדתי מתוודעים לספר פעם בשנה, קוראים אותו מהר וגם לא משתדלים להבין אותו, אחרים עוסקים בו רבות, ציבור חילוני שהספר כמעט זר לו לחלוטין לפחות יקבל הקדמה לספר, אבל את המסע לתשובות, גם לתשובות של קוהלת, שאינה מופיעה רק בפסוק האחרון, אלא שזורות לאורך כל המגילה, וגם לתשובות שלו עצמו, הקורא יצטרך לעשות לבדו ובאחריותו.



קהלת הפילוסוף המקראי חיים שפירא
לעמוד הספר בהוצאת כתר

קריאת התורה בסוכות

סוכות, ככל שאר החגים, משנה את סדר קריאת התורה, ובמקום קריאת פרשת השבוע קוראים מעניני החג.

כפי שעמדנו במאמר על מועד חג הסוכות, אין בתורה פרשייה המתארת אירוע שהיה בסוכות, ולכן קוראים בחג סוכות את פרשיית המועדות הכללית בפרשת אמור שבספר ויקרא. בפסח קוראים את סיפור יציאת מצרים ובשבועות את מתן תורה.
נזמין אתכם גם לעיין בספרי החדש  "הפטרה לענייןהמכיל פירושים לכל ההפטרות ומתאים מאד גם כמתנה.

כריכת הספר הפטרה לעניין

בשבת חול המועד סוכות, קוראים את פרשת "ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה", שהיא חלק מפרשת כי-תשא, ועוסקת בעיקרה בירידת משה מהר סיני עם לוחות הברית השניים וכוללת גם אזכור קצר לשלושת הרגלים.

בשמיני עצרת קוראים את פרשת וזאת הברכה (הפרשה היחידה שאינה נקראת בשבת) ומסיימים את התורה, וכדי להראות את חיבתנו לתורה מתחילים מיד בקריאת הפרק הראשון של חומש בראשית. פרשת בראשית המלאה נקראת כרגיל בשבת שאחרי שמחת תורה.

בניגוד לפסח, בו בכל יום של חול המועד יש קריאה שונה בתורה, בחול המועד סוכות החיים לבעלי הקריאה פשוטים מאד. קוראים את קורבן המוסף של אותו יום.

הקריאה היא קצרה מאד, שלושה פסוקים בסך הכל (שזה המינימום לקריאה), וחוזרים על אותם פסוקים ארבע פעמים (בחול המועד עולים לתורה ארבעה אנשים).

בחוץ לארץ המצב קצת יותר מסובך בגלל יום טוב שני של גלויות ולכן קוראים שם בכל יום את המוספים של שלושה ימים שונים. למזלנו אנחנו בארץ והדברים פשוטים. למעשה רוב האנשים יודעים לקרוא את הפסוקים הנ"ל בתורה, מאחר ומספיק לשמוע את הקריאה פעמיים בשביל לזכור אותה בעל פה.

דבר מעניין בקריאת סוכות הוא שהתורה עושה לנו משחק מצא את ההבדלים. במבט ראשון הקריאות נראות זהות לחלוטין אולם קריאה זהירה תגלה הבדלים ברורים ואני מזמין את הקוראים לפתוח את ספר במדבר פרק כ"ט ולמצוא את ההבדלים.

אודה גם אם ידועים לכם מדרשים המתייחסים להבדלים אלו ותרשמו אותם בהערות. לדעתי, אולי כיוונה התורה מראש לעשות הבדלים בין יום ליום ולגרום לנו גם כשהקריאה נשמעת זהה לחלוטין, להתרכז, לקרוא מתוך הכתוב ולשים ליבנו להבדלים הקטנים, ולא לקרוא מהזכרון קריאה המתאימה בכלל ליום אחר.

הנה רשימת ההבדלים שאני מצאתי, אני מניח שיש נוספים ובפרט אם נחפש גם הבדלים בטעמים ובניקוד.
  • ביום הראשון מופיע פסוק פתיחה שאינו מופיע בשאר הימים (מאחר והם אינם מקראי קודש) וגם פסוק סיום שאינו מופיע באף יום אחר (פסוק טו - "וְעִשָּׂרֹון עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְאַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים". ניתן לומר שמנחות והנסכים מופיעים פעם אחת וזהים ביותר הימים ואין צורך לפרטם שוב. הבדל נוסף ביום הראשון, בכבשים מופיע "תְּמִימִם יִהְיוּ", המילה יהיו לא מופיעה בשאר הימים.
  • מספר הפרים הולך ויורד. מתחיל ב-13 ומסיים ב-7. סך הכל מוקרבים בחג שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם. הירידה בפרי החג הייתה המקור לדעת בית שמאי להדלקת נרות חנוכה בסדר דומה, שמונה נרות ביום הראשון וכל ערב מפחיתים נר.
  • הצירוף פרים בני בקר מופיע רק ביום הראשון והשני, לאחר מכן נאמר פרים סתם.
  • בימים השני והשישי מופיע סיום שונה: ביום השני - "וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם", ביום השישי - "מִנְחָתָהּ וּנְסָכֶיהָ" ובשאר הימים - "וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ". ביום השביעי מופיע המילה "כמשפטם" לעומת "כמשפט" ביתר הימים.  המדרש דורש הבדל זה (מובא ברש"י) כמו שאמרו רז"ל:  "בשני ונסכיהם. בששי ונסכיה. בשביעי כמשפטם. מ"ם יו"ד מ"ם, הרי כאן מים, רמז לנסוך המים מן התורה בחג". מדרש זה מופיע בגמרא במסכת תענית.
  • ביום השביעי השינוי של המילה כמשפט והוספת מם סופית גורמת לכך שכל המילים בפסוק יסתיימו באות מם. למשמעות הענין ראו בחידה לפרשת וישלח.
  • ההתיחסות לשעיר העיזים משתנה. ביום הראשון השני והרביעי: "וּשְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד חַטָּאת" ביתר הימים: "וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד".
  • ביום הרביעי, פסוק כד פותח "מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם" לעומת "וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם".
  • קורבנות שמיני עצרת שונים מהותית אבל שמיני עצרת הוא רגל בפני עצמו ולכן לא נעשה אליו השוואה


מה קרה בסוכות? למה חוגגים את סוכות בסוכות.

סוכות הוא חג משונה בלוח החגים היהודי. בכל חג אנחנו מציינים אירוע מסוים שקרה בעברו: פסח, לרגל היציאה ממצרים, שבועות לרגל קבלת התורה (למרות אי הוודאות הקלה בתאריך), חנוכה ופורים גם ברור, ואילו בסוכות, אנו נאמץ את זכרוננו היטב ולא נצליח לגלות מאורע מסוים שקרה.

יתרה מכך, בפרשת המועדות באמור (ויקרא כ"ג מג) ניתן טעם לחג הסוכות: "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם". אמנם מחלוקת בגמרא בין ר' עקיבא לר' ישמעאל אם מדובר בסוכות ממש או בענני הכבוד, אולם התאריך בפסוק מדבר על זמן יציאת מצרים ולכאורה היה אף את סוכות לחגוג בזמן פסח!

ניתן להגיד שהישיבה בסוכות הייתה לכל אורך הנדודים במדבר (למרות שמופיע בכמה מקומות בתורה שהיו באוהלים), אבל גם אז מדוע נקבע התאריך של סוכות לחודש תשרי דווקא? הגאון מוילנא מחשב שבט"ו בתשרי, לאחר שמשה רבנו ירד עם הלוחות השניים, ונאמרה פרשת תרומה ונאספו במשך יומיים החומרים לבניית המשכן, החלה בפועל מלאכת המשכן, וחזרו ענני הכבוד שהסתלקו לאחר חטא העגל, והתאריך נקבע לדורות כחג הסוכות (למרות שהציווי הראשוני בפרשת משפטים הינו עדיין לפני חטא העגל, ולכן התירוץ אינו על דרך הפשט).




תירוצים רבים לדבר וננסה לפלס לנו שביל נוסף בהם. עיון קצר בפרשת המועדות ובמקומות נוספים בתורה יוכיחו כי לכל חג יש שני שמות לפחות. שם בלוח החגים ההיסטורי ושם בלוח החגים החקלאי.

פסח על שם האירוע ההיסטורי וקורבן הפסח וחג האביב על שום תקופתו בשנה. שבועות - חג מתן תורה - האירוע ההיסטורי וחג הקציר על שם הפעולה החקלאית וסוכות - חג האסיף.

מחזור חגים כפול זה נותן מבט גם היסטורי לחגים על האירועים שהיו בהם וגם רלוונטיות לכל שנה מחדש (בהתחשב בעובדה שהחברה הקדומה הייתה חקלאית הדבר בולט אולם גם בימינו, רובנו בציפיה לחורף ולכמויות המשקעים שירדו בו והאם ירד שלג או לא, וגם באביב כולנו ציפיה לקיץ ולחופשים ומחזור העונות רלוונטיים כאז כן היום). ולכן נקבע חג הסוכות במועד אטרקטיבי מבחינת לוח השנה החקלאי (וראו במאמר על שמות לירח המלא והכינוי לירח של סוכות בשם ירח הקוצרים).

מעבר לכך חג הסוכות ממוקם בדיוק מחצית השנה מפסח ומהווה מעין ניגוד אליו:
  • שני החגים פותחים עונות. פסח פותח את האביב וסוכות פותח את הסתיו.
  • בפסח אנו מפסיקים לבקש גשמים ובסוכות (שמיני עצרת) מתחילים לבקש גשמים.
  • בפסח אנו נכנסים פנימה (בפסח מצרים אסור היה לצאת החוצה) וגם בימינו אנו מתכנסים משפחות משפחות. בסוכות יוצאים מהבית ואוכלים בסוכה.
  • פסח הוא חג לעם ישראל בלבד ("כל ערל לא יאכל בו"). סוכות הוא חג עם נגיעה אוניברסלית (שבעים פרים כנגד שבעים פרי החג, ודרישה מכל הגויים להשתחוות לה' בחג הסוכות).
ניגודים אלו מהווים השלמות לחג הפסח וקיבעו את סוכות בתאריך המיוחד לו. הרמב"ן מפרש, כי יש להוקיר את היציאה ממצרים והפיכתנו לעם במשך כל השנה, ונראה לי גם להוסיף שאופיים השונה של שני החגים מראה שישנם מספר דרכים בעבודת ה', שלמרות שנראה שהחגים הפוכים הם, מטרת שניהם היא אחת. כך גם בעבודת ה' קיימות מספר דרכים שיכולות להתאים לאנשים שונים או לזמנים שונים.

בנוסף, לסוכות פן נוסף והוא שייכותו למחזור חגי תשרי, מחזור חגים שאינו חקלאי אלא קשור לשנה החדשה ולבקשות וכולל את ראש השנה, יום הכיפורים ושמיני עצרת. חג הסוכות, בו נאמרה מצוות השמחה מספר פעמים, מהווה קצת ניגוד לחגי תשרי הרציניים. החיבור בין המחזור החלקאי, למחזור השנה החדשה וחשבון הנפש האישי והתפילות הכלליות על הפרנסה בכלל והגשמים בפרט, משלים את שני מחזורי החגים היהודיים ולכך נקבע חג הסוכות בתאריכו.