אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם של פרשת השבוע !

פרשת בלק

פרשת בלק

פרשת בלק היא הפרשה השביעית בספר במדבר ועיקרה ניסיונו הכושל של בלק לגייס את בלעם לקלל את בני ישראל. תקציר מפורט מופיע בהמשך.
בלעם והאתון - רמברנדט 1626

מאמרים ודברי תורה לפרשת בלק

בחירתו החופשית של בלעם - התורה מתארת את בלעם כמעט כצדיק, בכל הזדמנות שיש לו הוא אומר שהוא רק ממלא את רצון ה' ולא מסוגל לעשות שום דבר נגד רצון ה'. המאמר מבאר כיצד לבילעם ניתנת בחירה חופשית לחלוטין והוא מחליט באופן מודע לעשות רע.

חידון לפרשת בלק - חידות ציורים, חידות מילוליות ותפזורת לפרשת בלק לילדים ומבוגרים ולכל המשפחה.

דבר תורה לפרשת בלק - והפעם יואב מספר קצת על אופיו הגרוע של בלעם.



הפטרת פרשת בלק - עיון בהפטרת הפרשה בספר מיכה.

משלי בילעם - משלי בילעם הם מקטעי השירה המיוחדים ביותר בתורה. במאמר זה ננסה לעיין מעט בתוכנם.

תפזורת לפרשת בלק

פרשת בלק לילדים - תקציר ודבר תורה מותאמים במיוחד לילדים וכמובן גם למבוגרים.

סטטיסטיקה לפרשת בלק - נתונים סטטיסטיים על פרשת בלק.



תקציר פרשת בלק
אפשר להאזין לתקציר בסרטון הבא

פרק כ"ב
פרשת בלק יחודית במקרא בכך שכמעט כולה מתרחשת מחוץ למחנה בני ישראל, ולבני ישראל כלל אין מושג על המתרחש. בני ישראל חונים בערבות מואב על ירדן יריחו (ומבלי שהיו מעורבים כלל במלחמה עם מואב). בלק מלך מואב חושש מבני ישראל, פחדו אינו מוצדק מאחר ועל בני ישראל נאסר להילחם במואב ולמעשה שחררו את שטח מואב שכבש סיחון (ולאחר שייכנסו לארץ ישראל, מאד ייתכן שהשטח יחזור למואב), אולם בלק רוצה לצאת נגד עם ישראל ושולח מלאכים לקוסם הגדול של אותו זמן בילעם.

בילעם נמצא בפתורה אשר על הנהר, והכוונה בתורה למילה נהר היא לנהר הפרת המרוחק. בילעם היה רחוק מאד ממחנה בני ישראל ובפנייתו בלק מתאר "...הנה עם יצא ממצרים, הנה כסה את עין הארץ...". בלק מזלזל בעם ישראל, לא קורא לעם בשמו ולמעשה הוא הראשון שטוען שאין דבר כזה עם יהודי וזאת בכפיות טובה שהרי מואב כבני לוט ניצלו אך ורק בזכות אברהם. המשלחת לבילעם כוללת את זקני מואב וזקני מדיין, ובידם קסמים. לא ברור מהם קסמים אלו, אולי כספים, אולי דברים אחרים.

בילעם רוצה מאד לבוא ומחכה ללילה לשמוע את דבר ה' שבאופן לא מפתיע אוסר עליו ללכת, וכך הוא עונה לשליחי בלק. בלק שולח משלחת שנייה, עם שרים מכובדים יותר שכן בילעם לא פירט את סיבת סירובו וכך בלק חשב שבילעם רק מבקש שכר גבוה יותר תמורת שירותיו. בילעם עונה לשרים אלו כי גם אם בלק יתן לו את מלוא ביתו כסף וזהב לא יוכל לעשות כלום נגד רצון ה'. בילעם מכנה את ה', ה אלוקי ולמעשה ייתכן שבגלל התבטאות זו זכה בהמשך לנבואה אמיתית.

שוב נגלה אלוקים לבלעם בחלום הלילה ומרשה לו ללכת, אך מודיע לו כי הוא ידבר רק מה שה' ישים בפיו. בילעם לא מאבד רגע וקם מוקדם בבוקר וחובש את חמורו. התורה משתמשת בביטוי וישכם בילעם בבוקר, אותו ביטוי בו תיארה את מסירותו של אברהם בדרכו לביצוע ציווי העקדה בפרשת וירא ויש עוד כמה קווי דמיון בין הסיפורים.

כאן מגיע הסיפור אודות אתונו של בילעם, שראתה מלאך עם חרב שלופה וסטתה מהדרך שלוש פעמים עד שלבסוף רבצה תחתיה וקיבלה מכות מבילעם. ה' עושה נס והאתון מדברת עם בילעם ושואלת אותו מדוע היכה אותה, בלעם לא מתבלבל לרגע מהאתון שמדברת וגם עונה לה. האתון שואלת אם אי פעם היא עשתה כדבר הזה ובילעם עונה שלא, אך טרם מבין כי יש משהו מיוחד שגרם להתנהגות המשונה של האתון. רק בנקודת זמן זו, ה' מגלה את עיניו והוא רואה את המלאך שאומר לו שרק בזכות האתון הוא בחיים. האירוניה בסיפור ברורה, בילעם שמתפאר בהמשך על כך שהוא יודע דעת עליון, ניצל בזכות אתון.

בילעם מגיע לבלק ושוב בילעם מודיע לו שרק מה שה' ישים בפיו הוא ידבר.

פרקים כ"ג-כ"ד
בילעם מבקש מבלק להקריב קורבנות רבים במזבחות ופותח בסדרת משליו/נאומיו. אבל למרבה אכזבתם של בלק ובילעם, כל מה שיוצא לבילעם מפיו הן רק ברכות ולא קללות. בלק ובילעם מנסים שוב (ממקומות אחרים) והברכות רק מתעצמות. פירוט של המשלים והברכות ניתן לקרוא במאמר משלי בילעם. לאחר כל כשלון של בילעם, בלק כועס ומתעצבן ואילו בילעם מצטדק ומזכיר לבלק שהוא אמר לו מראש שאין לו יכולת להגיד דברים פרט למה שה' שם בפיו. לאחר הפעם השלישית, בלק יוצא מכליו ומסלק את בילעם.  לאחר פרידה זו בילעם נושא משל רביעי בזכות עם ישראל ועל הדרך גם כמה נבואות אודות שאר העמים. נבואות המשל הרביעי מתייחסות כולן לעתיד הרחוק.

פרק כ"ה (תשעה פסוקים ראשונים)
רק בסיום הפרשה חוזרים למחנה ישראל, ששם, למרות ברכותיו של בלק וביחוד ברכת "מה טובו אוהליך יעקב" המדבר על המשפחה בעם ישראל, קורה מקרה חמור של זנות עם בנות מואב ובנות מדיין. המפרשים אומרים שבילעם שראה שלא יוכל לקלל את עם ישראל הציע לבלק ולמדיין לפתות את בני ישראל לעבודה זרה ולמעשי זימה שכן אלו הם דברים שהאלוקים שונא במיוחד. ה' דורש ממשה להוקיע את ראשי העם אך לא ברור אם ראשי העם הם אלו שחטאו, או שבאחריותם היה למנוע את החטא. משה מצווה על שופטי ישראל להרוג את העובדים עבודה זרה. תוך כדי כך מבוצע אקט עבודה זרה וזימה על ידי איש מבני ישראל, שאחר כך אנו מבינים כי הוא נשיא שבט שמעון, עם אשה מדיינית שאחר כך מתברר שהיא נסיכה בת מלך, מול פני משה ואהרון. פינחס, נכדו של אהרון, דוקר את שניהם למוות. מעשה חמור זה של פינחס, דווקא עוצר את המגיפה. למעונינים, מאמר מורחב בנושא מעשה פינחס. הפרשה מסתיימת בציון העובדה שמספר המתים במגיפה היו 24,000.

בלעם והאתון - רמברנדט 1626, מוזיאון קוגנק-ג'יי פריז. שימו לב לפי האתון הפתוח המראה שהיא מדברת אל בילעם


פרשת חוקת

פרשת חוקת היא הפרשה השישית בספר במדבר. עיקרה פרשיית פרה אדומה וסיום מסעם של בני ישראל במדבר.

פרשת חוקת משה מוציא מים מהסלע
פרשת חוקת משה מוציא מים מהסלע - ניקולא פוסן - 1649

מאמרים ודברי תורה לפרשת חוקת

ארבעים שנה מה נשתנה - גם בפרשת חוקת, בה מופיע הדור החדש לאחר ארבעים שנה יש תלונות. המאמר בודק את ההבדלים בין תלונות עם ישראל בדור יוצאי מצרים לבין הדור החדש, דור נוחלי הארץ.

נחש הנחושת - פרשת נחש נחושת חריגה ומעלה שאלות רבות, מה עניין עונש הנחשים לחטא, איך פסל היכול להיתפס כעבודה זרה הוא דווקא המציל ועוד. המאמר מנסה לענות על שאלות אלו ואחרות לפי הפרשנים.

דבר תורה לפרשת חוקת - מדוע היה צריך משה לקחת את המטה בשביל להוציא מים?


הפטרת פרשת חוקת - הפטרת פרשת חוקת וסיפורו של יפתח הגלעדי.

חידון לפרשת חוקת - חידות ציורים וחידות מילוליות למבוגרים ולילדים לפרשת חוקת.

פרשת חוקת לילדים - תקציר הפרשה ודבר תורה מותאמים במיוחד לילדים.

תפזורת לפרשת חוקת

סטטיסטיקה לפרשת חוקת - נתונים סטטיסטיים על פרשת חוקת.



תקציר פרשת חוקת
ניתן גם להאזין לתקציר בוידאו

פרק י"ט
פרשת חוקת היא השישית בספר במדבר. הפרשה פותחת בציווי פרה אדומה. פרה אדומה נועדה לטהר את המתים מטומאת מת והיא הדרך היחידה להיטהר מטומאה זו (לשאר הטומאות מספיקה טבילה במקווה). מצוות הפרה האדומה מוטלת על אלעזר בן אהרון ובאופן כללי על סגנו של הכהן הגדול. חלקה הראשון של הפרשה מתאר את הכנת אפר הפרה האדומה וחלקה השני של הפרשייה את השימוש בה לטיהור המתים. פרשת פרה אדומה מכונה חוקה מאחר ואין בה לוגיקה שהשכל יכול להבין. אפילו אמרתו של שלמה המלך (קהלת ז' כג): "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" מיוחסת למצוות פרה האדומה כדוגמה למצווה שאין אפשרות להבינה בשכל.

פרטי המצווה נידונים בהרחבה במסכת פרה שבמשנה. שם גם מסופר כי בסך הכל נעשו תשע פרות אדומות בכל ההיסטוריה כאשר את הראשונה עשה משה רבינו. את השנייה עזרא הסופר (אפר הפרה הראשונה של משה, הספיק עד סוף ימי בית ראשון במשך כ-900 שנה!) והשאר בימי בית שני. ללא ספק מצוות עשה זו היא אחת הנדירות ביותר. פרשיית פרשה אדומה מפסיקה את חומש במדבר בין תיאור דור המדבר לבין תיאורי אירועי שנת הארבעים בהם כבר יש דור חדש, דור נוחלי הארץ.

פרק כ'
פרק כ' מתחיל בנתינת תאריך - החודש הראשון בשנה הארבעים ובו מתה מרים, העם מתלונן שאין מים לשתות (וראו במאמר ארבעים שנה מה נשתנה על ההבדלים בתלונות), ומשה מצווה לדבר אל הסלע ולהוציא מים. משה טועה ומכה בסלע, המים אכן יוצאים, אולם תגובת ה' קשה וה' מודיע למשה כי הוא ואהרון לא יזכו להכניס את בני ישראל לארץ ישראל.

למרות העונש משה ממשיך בהכנות לכיבוש הארץ ופונה בבקשת מעבר לאדום (רק בספר דברים נגלה כי על ישראל נאסר לתקוף את אדום), מלך אדום מסרב ויוצא עם חילו ובני ישראל חייבים לעשות עוד עיקוף ומגיעים להר-ההר. בהר-ההר אהרון מתבשר על מותו הקרוב. משה אהרון ואלעזר עולים להר-ההר, משה מעביר את בגדי אהרון לאלעזר ורק שניהם יורדים. העם מתאבל במשך שלושים יום על אהרון.

פרק כ"א
לאחר מות אהרון מתקיים עימות צבאי עם הכנעני מלך ערד הנלחם בישראל ושובה שבי. צורת הכתיב המשונה "וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי" מביאה את הפרשנים לפרש כי נשבתה רק שפחה אחת. בני  ישראל נודרים נדרים ויוצאים למלחמה בכנעני, ומנצחים אותו עד חורמה.

בגלל העיקוף הגדול, קצרה רוחם של בני ישראל והם שוב מתלוננים, בני ישראל נענשים במכת נחשים ורק תפילתו של משה מסירה את המכה. משה מכין את נחש הנחושת לפי ציווי ה', מי שמביט בנחש (ומבין שלמעשה הוא צריך להתפלל למעלה לה') ניצל. בימי בית ראשון, כותת נחש הנחושת לאחר שהחלו לעבוד אותו כעבודה זרה. לאחר מכן מתוארת עוד מלחמות בעבר הירדן המזרחי.

בהמשך ספר דברים יתברר כי גם את מואב ועמון הצטוו בני ישראל לא לתקוף. מופיעה גם שירת הבאר, שירת הודיה של בני ישראל לה'. בני ישראל נלחמים בסיחון מלך האמורי ובעוג מלך הבשן ומנצחים אותם בצורה מוחצת. באופן נדיר התורה מצטטת "מקורות זרים" ומביאה דברים הכתובים בספרים אחרים מאותה תקופה. ולבסוף מגיעים לערבות מואב מול ירדן יריחו. פסוק אחרון זה (שנמצא כבר פרק כ"ב, אך רק משיקולי חלוקה של הנצרות) מספר לנו שמסע הנדודים הארוך במדבר תם והגיע לקיצו.

פרשת חוקת משה מוציא מים מהסלע
פרשת חוקת משה מוציא מים מהסלע - ניקולא פוסן - 1649 מוזיאון הרמיטאז' סנט פטרסבוג רוסיה. נושא זה של משה המכה בסלע נפוץ מאד באומנות למרות שקשה לרוב לזהות אם התמונות מתייחסות לאירוע בפרשת חוקת או לאירוע של הוצאת המים המתואר בפרשת בשלח. לפוסן עצמו תמונה נוספת באותו נושא, בה נראה משה המנהיג כשהוא צעיר בהרבה ואולי היא מתייחסת לפרשת בשלח

הטקסט המלא של פרשת חוקת


פרשת שלח

פרשת שלח היא הפרשה הרביעית בספר במדבר ועיקרה עוסק בשליחות המרגלים לארץ ישראל, בכישלון השליחות, בחטא הוצאת הדיבה על הארץ ובעונש על חטא זה. תקציר מלא מפורט בהמשך.
פרשת שלח
פרשת שלח המרגלים ואשכול ענבים. תחריט עץ מ-1670 Jollain Gerard

מאמרים ודברי תורה לפרשת שלח

ארץ אוכלת יושביה או טובה הארץ מאד מאד - כל המרגלים רואים את אותם דברים ומגיעים למסקנות שונות לחלוטין. עיון בשליחות ובהבדלי בין נקודות המבט של המרגלים.

המעפילים - שיחה שלי ברדיו על פרשת המעפילים, על האנשים שרצו לעלות לארץ ישראל לאחר חטא המרגלים שתוביל אותנו הישר לביאליק ולראשית הציונות.

הפטרת פרשת שלח - שליחת המרגלים ליריחו בידי יהושע.

משה רבנו לא אמר אמת - איפה בפרשה משה רבנו לא אומר אמת ומה המשמעות של אי אמירה זו?

ביטויי לשון בפרשה - הביטוי "עין בעין".

חטא המרגלים - על הראייה השונה של שליחות המרגלים וכיצד הובילה לחטא.

דבר תורה לפרשת שלח - והפעם יואב עוסק בקצרה בעניין המקושש עצים בשבת.


חידון לפרשת שלח - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת שלח.

תפזורת לפרשת שלח

פרשת שלח לילדים - תקציר ודבר תורה ערוכים במיוחד לילדים.

סטטיסטיקות לפרשת שלח - נתונים סטטיסטיים על פרשת שלח


תקציר פרשת שלח
אפשר גם להאזין לתקציר בוידאו הבא



פרק י"ג
בתחילת הפרשה משה מצטווה על ידי ה' לשלוח אנשים, לתור את הארץ (לכל אורך הפרשה התורה נוקטת בלשון לתור ולא בלשון לרגל, היינו צריכים לומר חטא התרים, אבל הביטוי חטא המרגלים השתרש ונפוץ). רשימת המרגלים  מופיעה ושימו לב לסדר החריג של השבטים.

משה מפרט את הציווי ומרחיב על מטרותיו. השליחות נמשכת ארבעים יום, והמרגלים חוזרים עם דוגמאות לפרי הארץ: ענבים תאנים ורימונים. המרגלים מוסרים את תוצאות המסע ומסקנתם היא שהארץ אכן טובה, אולם העם היושב בארץ חזק ואי אפשר יהיה לנצח אותם במלחמה. כלב - נציג שבט יהודה - מציג חוות דעת יחיד הפוכה.

שאר המרגלים (למעט יהושע הפסיבי בינתיים), עוברים להוציא את דיבת הארץ וחוזרים מהדיווח הראשון שהארץ טובה, ומודיעים שהארץ רעה מאד, ארץ אוכלת יושביה.

פרק י"ד
האירוע ממשיך בלילה שבו כל בני ישראל בוכים: יותר טוב למות במדבר, יותר טוב למות במצרים, ומנסים לחזור למצרים. משה ואהרון נופלים על פניהם, ואילו יהושע וכלב מנסים להציל את המצב, הם קורעים את בגדיהם ויוצאים בקריאה "טובה הארץ מאד מאד". פעולות אלו לא עוזרות והעם רוצה לרגום את ארבעתם באבנים. בנקודה זו מתערב ה': "וכבוד ה' נראה באהל מועד אל כל בני ישראל".

הדיבור של ה' הוא כרגיל רק עם משה (ובחלקו גם עם אהרון). ה' מודיע למשה כי בכוונתו להכות את כל העם בדבר ולהפוך את משה לראש העם החדש. שיחה דומה התנהלה בחטא העגל (שמות פרק ל"ב).

בחטא העגל מופיע הביטוי "הניחה לי", בו נראה לכאורה כי ה' מבקש את רשותו של משה לכלות את העם. ביטוי זה לא מופיע בפרשתנו אולם צורת הפנייה למשה מראה כי גם כאן, למשה יש יכולת לשנות את המצב. משה לא מאבד זמן ופותח שוב באותם טיעונים מחטא העגל שעיקרם, מה יאמרו הגויים אם אחרי כל הנפלאות במצרים העם ימות במדבר.

בשונה מחטא העגל, משה לא מזכיר כלל את זכותם של האבות, אברהם יצחק ויעקב. ההבדל ברור. האבות לא קיבלו את התורה ולכן בחטא העגל אפשר להזכיר אותם (בוודאי האבות ידעו וקיימו התורה, אבל לא קיבלו אותה במעמד כמו בני ישראל). לעומת זאת, האבות היו בארץ ישראל וגרו שם, ואזכור שלהם בחטא זה רק ידגיש את חומרתו.

משה גם משתמש בשלוש עשרה מידות הרחמים. ותגובת ה' היא "סלחתי כדברך". לגבי מהותה של הסליחה הרחבתי במאמר "משה לא אמר אמת". אמנם יש סליחה אבל העונש חמור. כל העם ימות במדבר, מלבד יהושע וכלב (מכאן יכול גם משה להבין, שאף הוא ימות במדבר). המוות יהיה טבעי בתהליך ארוך, על בני ישראל נגזרה תקופת ישיבה של ארבעים שנה במדבר. שנה אחת עבור כל יום של שליחות המרגלים.

כל זה נאמר בין ה' למשה ואהרון, ובינתיים, שאר המרגלים, ממשיכים ומוציאים את דיבת הארץ. עונשם מיידי והם מתים במגפה. רק אז משה אומר את כל הדברים ששמע אל העם, והעם תופס את עצמו ומתאבל מאד.

למחרת באים אנשים, מתוודים על חטאם ואומרים נעלה אל המקום. משה אומר להם שאי אפשר לעבור שוב את פי ה' ושהם ימותו במלחמה, אותם אנשים - המעפילים - בכל זאת מנסים ונהרגים בידי העמלקי והכנעני. האם במעשיהם היה ניסיון לכפר? האם זה היה חטא נוסף? אולי דווקא פעולה המביעה חרטה עד כדי המוכנות לקחת סיכון ולמות במלחמה ולא למות במדבר?

פרק ט"ו
המשך הפרשה עוסק בענייני נסכים, שמן ויין המלווים את הקורבנות, בתרומת חלה ובדיני שגגות. הפרשיות פותחות בפסוקים המכילים את הביטוי "כי תבואו אל הארץ" או "בבואכם אל הארץ" וכנראה באו כאן להראות שלא הכל אבוד והכניסה לארץ אכן תגיע.

לקראת סוף הפרשה מופיע סיפור המקושש. בני ישראל מוצאים איש מקושש עצים ביום השבת. דינו נגזר למיתה (יש לציין, כי העונש יכול לקרות, רק כאשר אותו איש מוזהר על כך שהוא עושה עבירה, ולאחר שהוא מבין שהוא עושה עבירה, ושהוא מוזהר עליה, הוא ממשיך בכך). דינו נגזר למוות בסקילה.

פרשת שלח כולה מסתיימת בפרשת ציצית, הפרשה המהווה את הפרשייה האחרונה בקריאת שמע. הציווי הוא לשים על כל בגד שיש לו ארבע כנפות (פינות) ציציות. מטרת הציצית היא לזכור את המצוות כל הזמן (בדומה למזוזה).

פרשת שלח
פרשת שלח המרגלים ואשכול ענבים. תחריט עץ מ-1670 Jollain Gerard

חטא המרגלים

בחטא המרגלים רואים שהייתה אי בהירות במטרת השליחה, באופי הפעולה שנדרשה ואפילו בזהות מי שיזם את המעשה. ייתכן והכל אחד ראה את התפקיד והשליחות בצורה שונה ומכאן בגיעו לחטא הגדול.

הפסוק השני בפרשת שלח הוא: "שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם".

נראה שה' מצווה את משה לשלוח מרגלים, אבל רש"י מסביר לנו שזה לא כך: "לדעתך, אני איני מצווה לך, אם תרצה שלח, לפי שבאו ישראל ואמרו (דברים א, כב) נשלחה אנשים לפנינו", כלומר רש"י אומר שה' אינו מצווה את משה לשלוח מרגלים אלא אומר למשה שבעקבות רצון העם לשלוח מרגלים הוא יחליט האם לשלוח או לא, רש"י יודע זאת ממה שמשה מספר לעם ישראל בפרשת דברים:  "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה-בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן "
כלומר עם ישראל מבקש ממשה לשלוח מרגלים, בפרשתנו רואים שה' אומר למשה שאם הוא רוצה הוא יכול לשלוח ואם הוא לא רוצה הוא לא חייב.

"וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט", משה מסכים עם העם ושולח אנשים לארץ ישראל.
אבל בואו נשים לב מה העם ביקש , העם ביקש אנשים שיחפרו את הארץ, כמובן שהמילה לחפור לא באה כאן במשמעות הרגילה, יכול להיות שהכוונה היא לבדוק או לחטט,
האבן עזרא מפרש כך: כי החופר יחפש מה שיש בסתרלעומת זאת בפרשתנו מטרת המשימה של המרגלים היא: "וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן" על זה אומר האבן עזרא: "ויחפשו"- הכוונה לבדוק את הארץ באופן פשוט בלי להתעמק יותר מדי.

אבל בואו נחזור שניה להתחלה בשביל מה שולחים מרגלים? מדוע העם רוצה לשלוח מרגלים קרוב לוודאי כדי לאסוף מודיעין לקראת כיבוש הארץ, המרגלים נשלחים כדי לאסוף מודיעין צבאי, מאיפה כדאי להיכנס, איזו עיר כדאי להתקיף ראשונה ועוד.

בספר יהושע מסביר לנו המלב"ים מה ההבדל בין ריגול כמו שקרה עם המרגלים ביריחו ללתור כמו אצלנו.
התר - מבקש את הטוב אם טובה הארץ ואם אנשים גבורים וכדומה
והמרגל - יבקש את ערות הארץ, המקום הנוח לכבשה משם.
ובארתי כי יש בזה שני מיני שליחות, אם העם שולחים תרים לראות הטובה היא אם רעה, [שהכוונה בזה אם ראוי שילחמו עליה אם לאו] ישלחו נשיא מכל שבט, כי לא יסמכו בזה על אנשים פחותים ולא יסמכו שבט על שליח שבט אחר, כי כל אחד ישלח איש אשר יסמך לבו עליו.

לפי המלב"ים בפרשתנו עם ישראל והתרים את הארץ רק רצו לבדוק האם הארץ טובה לכיבוש או לא בניגוד לספר יהושע שמה שאלו איך יוכלו לכבוש את הארץ. העם רוצה לשלוח אנשים אל הארץ כדי לבחון האם כדאי לכבוש אותה או לא.
מה גם שלמרגלים בפרשתנו אין מטרה ברורה רק לראות את הארץ להתרשם ממנה, לכן משה מציב שאלות לתרים את הארץ אבל עדיין המשימה ממש לא ממוקדת כי לא אומרים להם תלכו לשם ותבדקו אם אפשר לעשות ככה ולהיכנס מפה, רק מה המצב של הארץ, התרשמות כללית.

משה מציב לאנשים שאלות כלליות על הארץ: " וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ מַה-הִוא וְאֶת-הָעָם הַיּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם-רָבוּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר-הוּא ישֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם-רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים  וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה הֲיֶשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים". 

שימו לב משה שואל שאלות שמצד אחד נורא כלליות כמו השאלה "וראיתם את הארץ מה היא". איך הם אמורים לענות על שאלה זו בהתרשמות כל כך קצרה? ומצד אחר נותן להם לא יותר מדי אפשרויות לענות על השאלה.

הבעיה מתחילה כשהאנשים מתחילים לפרט יותר ממה שמשה הטיל עליהם: "וַיְסַפְּרוּ-לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה-פִּרְיָהּכח אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם הַיּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁםכט עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן". 

 כאן מתחילים להתלהט העניינים פתאום משום מקום צץ לנו כלב ואומר: " וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם אֶל-משֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי-יָכוֹל נוּכַל לָהּ" כאן כלב מכניס דבר שלא אמרנו קודם אף אחד מהמרגלים לא הזכיר שלא נוכל לכבוש את ארץ ישראל, עד עכשיו המרגלים אמרו רק עובדות.

אני חושב שכלב הושפע מן העם ולכן אמר "ויהס". בטח העם הבין דבר מתוך דבר והתחיל להתלחש על כך שאין סיכוי לכבוש את הארץ. וכאן לפי דעתי מגיע החטא הגדול: "  וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם כִּי-חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ". פה המרגלים חוטאים בשליחות שלהם כל מה שהם היו צריכים לעשות הוא להתרשם באופן כללי מן הארץ, ולענות על השאלות ששאל משה.

המרגלים מסיקים מסקנות ומקבלים החלטות, מה שלא היה תפקידם. וכאן בעצם זה מראה שעם ישראל רצה להתרשם מהארץ ולבדוק האם כדאי להתאמץ בשבילה או שלא כדאי, מבינים זאת מעצם זה שתוך שניה הוא השתכנע שלא כדאי לכבוש. עם ישראל שולח מרגלים לא כדי לבדוק איך לכבוש אלא לבדוק האם לכבוש, וזה גם טעות של עם ישראל.

לסיכום: המרגלים החטיאו את השליחות שלהם ולכן חטאו וגרמו לנזק כה גדול ובנוסף עצם השליחות הייתה לא למטרה טובה, ולפי דעתי עצם השליחות הייתה מהתחלה כבר לא טובה.

לדף הראשי של פרשת שלח


ארבע העונות - סתיו - ניקולא פוסן 1664 מוזיאון הלובר