אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם של פרשת השבוע !

יום כיפור

מאמרים ליום הכיפורים

יום הכיפורים שחל להיות בשבת - על המיוחד ביום הכיפורים שחל להיות בשבת.

הפטרת יום הכיפורים - עיון בהפטרה של יום הכיפורים (שחרית).

יונה - פירוש ישראלי - פירוש חדש ומקיף על ספר יונה הנקרא בהפטרה של תפילת מנחה.

יונה והקיקיון - הסיפור האמיתי - מאמר אורח מאת אלון מנור המתאר את משמעות צמיחת הקיקיון וקמילתו ומה הפריע כל כך ליונה עד שביקש את נפשו למות.

מאור הלבנה ושריפת התמיד - איזו תופעה אסטרונומית בלבלה את הכהנים וגרמה לפסילת קורבן התמיד ביום הכיפורים? עיון חדש במשנה במסכת יומא לאור ידע מדעי.

שנים שעלו בכבש - מאמר המראה כיצד המשנה במסכת יומא מתייחסת במרומז למצב החברתי הרעוע בסוף תקופת בית שני ועל מה שצריך לעשות בכדי לשפר מצב זה.

כל נדרי - על תפילת כל נדרי הפותחת את תפילות יום כיפור.

יום הכיפורים  וההתרחקות מהקודש - קריאת התורה ליום כיפור בפרשת אחרי מות מזכירה את מות את שני בני אהרון. במאמר ננסה להבין את מהות הקשר בין הדברים ולמה באות כל ההרחקות על הקירבה לקודש.

מבית לפרוכת - ספר העוסק בעיונים בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים.

נבואה שעריך - סקירת ספר העוסק בעיונים בתפילות הימים הנוראים.

באר מרים - יום הכיפורים - סקירת הספר יום הכיפורים בסדרת הספרים באר מרים מאת רבני ישיבת הר עציון.

חידון ליום הכיפורים - חידות בציורים העוסקות בענינים שונים ביום הכיפורים.

ספרים על מלחמת יום הכיפורים

על בלימה - סקירת הספר המתאר את קורות חטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן.

בשם שמים - סיפורה של טייסת הפנטומים 201 - "האחת".

עדות מן הבור - ספרו של עוזי עילם.

הדור האבוד - ספרו של אמנון לורד.



יום הכיפורים
עניני יום הכיפורים רבים ונתארם בתמצית.

יום כיפור, או יום הכיפורים חל בי' בתשרי והוא היום הקדוש ביותר בלוח השנה היהודי. ביום הכיפורים, המכונה כך על שום שבו מכופרים חטאינו, אנו מבקשים מחילה על החטאים וסליחה לפנים משורת הדין.

ההכנות ליום הכיפורים מתחילות כבר מראש השנה. יום הכיפורים מכפר על עברות בין אדם למקום, אולם אינו מכפר על עברות שבין אדם לחברו ולכן מקובל לבקש סליחה ממי שצריך וגם לסלוח לאחרים, אף אם לא ביקשו ממך סליחה.

בניגוד לראש השנה בו החטאים כמעט ואינם מוזכרים, עיקרו של יום הכיפורים הוא הוידוי הנאמר בכל התפילות. הוידוי מבוסס על סדר האלף-בית כך שלמעשה יכלול את כל העברות שעבר האדם. וידוי על החטא הוא השלב הראשון בחזרה בתשובה הכוללת בנוסף, גם חרטה על החטאים, עזיבתם וקבלה לעתיד להימנע מהם.

בערב יום הכיפורים נהגו רבים במנהג הכפרות, טקס סמלי בו אנו מביאים מעין קורבן על חטאינו. יש הנוהגים את המנהג בתרנגולות ובדגים (שבשרם משמש כצדקה לעניים) ויש העושים זאת בכסף הנתרם לצדקה.

כבר בתפילת מנחה של יום הכיפורים, אומרים פעם אחת את הוידוי. נהוג להתפלל מנחה מוקדם בצהריים.

יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה, ברחצה ונעילת מנעלי עור ותשמיש המיטה. בסעודה המפסקת לפני הצום אוכלים מאכלי חג. נהוג שההורים מברכים את בניהם בברכת כהנים. מקדימים להדליק נרות ולהגיע לבית הכנסת.

תפילת יום הכיפורים נפתחת עוד לפני השקיעה. בקהילות רבות מקדימים את "תפילה זכה", תפילה בה  מתוודים על  החטאים, ובכל קהילות ישראל תפילת ערבית נפתחת באמירת תפילת "כל נדרי", בה אנו מתחרטים על נדרינו.

לתפילה זו משמעות מיוחדת ומקורה קדום. יש המייחסים אותה ליהודים שהיו אנוסים להמיר את דתם אשר ביום הכיפורים הסתכנו, והתאספו להקים מניין ולפני שהחלו להתפלל אמרו תפילה זו על מנת להפר את הנדרים שנדרו להמיר את דתם. ייתכן והתפילה עצמה עתיקה עוד בהרבה.

תפילת הערבית כולללת פיוטי סליחות רבים לאחר תפילת העמידה, ונהוג לסיימה באמירת שיר הייחוד, פרקי שבח לקב"ה הנאמרים בצורת שיר פסוק בידי החזן ופסוק בידי הקהל.

תפילות השחרית והמוסף, ארוכות ומרובות בפיוטים, וכמובן בוידוי הנאמר גם בתפילת העמידה בלחש וגם בחזרת הש"ץ. בתפילת מוסף, עיקר התפילה מתאר את סדר עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, ומהווה מעין שחזור שלו בקטעי תפילה ומסתיים בכך שבגלל עוונותינו חרב בית המקדש.

תפילת מנחה כוללת בתוכה הפטרה וקוראים את כל ספר יונה. ספר יונה מתאר תהליך תשובה גדול של העיר נינוה ובמקביל תהליך תשובה של הנביא יונה עצמו.

ביום הכיפורים נוספת תפילה מיוחדת, תפילת נעילה הנאמרת ממש בסוף היום כאשר החמה כבר יורדת לשקוע. בתפילה זו נעלמות כל המחיצות, ארון הקודש נשאר פתוח כל התפילה, בכל מקום שנאמר כתיבה, משנים לחתימה, אומרים את קטעי הסליחות ואבינו מלכנו (אפילו בשבת) ונוסח הוידוי הוא מקוצר מחוסר הזמן, אך תכליתי. זוהי ההזדמנות האחרונה ויש לנצל אותה.

סיום התפילה, לאחר אבינו מלכנו אומרים החזן והקהל את הפסוקים "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" פעם אחת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" שלוש פעמים ומסיימים באמירה הפשוטה החותמת את התפילה "ה' הוא האלוקים" שבע פעמים. לאחר הקדיש (ויש נוהגים באמצעו) תוקעים תקיעה אחת בשופר ומסיימים בשירת לשנה הבאה בירושלים הבנויה.

מיד לאחר מכן מתפללים תפילת ערבית רגילה לגמרי, כל ההוספות המיוחדות של עשרת ימי תשובה אינן נאמרות. לאחר תפילת ערבית מבדילים טועמים משהו, מקדשים את הלבנה ולאחר מכן אוכלים סעודת חג. רבים נוהגים מיד בצאת היום, להתחיל במלאכת בניית הסוכה, בבחינת וילכו מחיל אל חיל.
גמר חתימה טובה

יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים. מאוריציו גוטליב 1878 מוזיאון תל אביב

פרשת וילך

מאמרים לפרשת וילך
פרשת וילך- מה עוד נשאר - תאור התשובה בפרשת ניצבים ויומו האחרון של משה רבנו בפרשת וילך

הפטרת פרשת תשובה - הפטרת פרשת וילך כאשר היא נפרדת מניצבים

חידון לפרשת ניצבים וילך - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת ניצבים וילך

פרשת וילך לילדים - תקציר פרשת וילך ודבר תורה מותאמים לילדים

פרשת וילך- סטטיסטיקה בפרשה  - סטטיסטיקות ומידע כללי על פרשת וילך

תפזורת לפרשת ניצבים וילך

פרשת וילך נקראת לרוב עם פרשת ניצבים



תקציר פרשת וילך
פרשת וילך היא הפרשה הקצרה ביותר בתורה. שלושים פסוקים בסך הכל. פרשת וילך נאמרת ביומו האחרון של משה רבנו. את זה לומדים מאמריתו של משה מיד בתחילת הפרשה "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום". משה עוד מצווה את העם שתי מצוות אחרונות, מצווה המיועדת לכלל העם והיא מצוות הקהל, פעם בשבע שנים, לאחר שנת השמיטה מצווה כל העם להתאסף בירושלים למעמד של הקראת התורה. משה מצטווה לבוא עם יהושע לפתח אוהל מועד והמנהיגות עוברת ליהושע באופן רשמי. משה מקבל את הנבואה האחרונה שלו באוהל מועד (משה יקבל נבואה נוספת ממש לפני מותו כאשר הוא בודד על הר נבו). נבואה זו אינה נבואה אופטימית. ה' מודיע למשה כי בני ישראל יעזבו את דרך התורה והמצוות ושכל הרעות המתוארות בפרשות הקודמות אכן יקרו. משה מקבל את שירת האזינו מה' ואוסף את כל בני ישראל לשמוע אותה. השירה היא עדות ותזכורת למה שיקרה בעתיד, וראו את המאמר המורחב על כך. בנוסף מופיעה המצווה האחרונה בתורה (לא כל רושמי המצוות מנו אותה כמצווה) היא המצווה לכתוב את ספר התורה לכל אחד ואחד (ובימינו, היישום המעשי של המצווה הוא בקניית ספרים מודפסים ואין צורך בכתיבת ספר תורה ממש). הפרשה מסתיימת לפני הקראת שירת האזינו, המהווה את הפרשה הבאה.

הנה דבר תורה קצר של יואב לפרשת וילך

ראש השנה


מאמרים לראש השנה
סדר ראש השנה - סדר הברכות והסימנים בסעודת החג.

הפטרות לראש השנה - עיון בשתי ההפטרות לראש השנה. לידת שמואל וניחום רחל בספר ירמיהו

נבואה שעריך - סקירת ספר העוסק בתפילות ראש השנה והימים הנוראים.

באר מרים - ראש השנה - אסופת מאמרים בספר אלבומי מיוחד לראש השנה.

רעיונות לראש השנה - רעיונות לפעילות משפחתית מסביב לשולחן ראש השנה.

חידון לראש השנה - חידות ציורים וחידות מילוליות, קלות ומאתגרות (בנפרד) שינעימו לכם את סעודות החג.

תפזורת לראש השנה


אודות ראש השנה
ראש השנה נחגג בא ובב' בתשרי. מקור כפילות היום היא בתקופה בה היה ספק באיזה יום יחול ראש השנה מאחר ולא ידעו אם יבואו עדים ויהיה אפשר לקדש את החודש. תקנה זו קדומה בהרבה מתקנת יום טוב שני הנוהגת עד ימיני רק בחוץ לארץ. בתורה לא מופיעים פרטים על החג, הוא גם אינו מכונה ראש השנה, אלא היום הראשון בחודש השביעי, והוא מוזכר כיום תרועה וכיום זכרון. פרטי ודיני החג התגבשו במהלך הדורות.

ראש השנה הוא יום הדין, ובו אנו מאמינים שהקב"ה יושב ושופט את כל העולם כולו על מעשיו. מבחינת זו של אימת הדין מתחילים הימים הנקראים הימים הנוראים, במשמעות של נוראי הוד (ולא של איומים).

ראש השנה, הוא חג משונה. מצד אחד, כבר לאחר תפילת ערבית אנו פונים לסעוד את ליבנו בארוחת חג חגיגית במיוחד ומי דלמחרת בבוקר אנו מתפללים תפילה ארוכה מאד ורצינית (ולאחריה שוב אוכלים סעודה חגיגית) וכן ביום השני. שני פנים אלו של ראש השנה, בתור יום חגיגי במיוחד ובתור יום רציני במיוחד מהווים ניגוד המשתלב באווירת החג.

בסעודות החג מקובל לערוך מעין סדר ברכות (ראו מאמר מורחב). עיקר השינויים בתפילות הוא בתקיעות השופר המיוחדות לראש השנה, ובתפילת מוסף שבה נאמרות 9 ברכות ולא 7 כרגיל והן נקראת ברכת מלכויות, זכרונות ושופרות. בכל ברכה אנו מדגישים צד אחר של הקב"ה, את מלכותו על העולם, את זכריתו של כל המעשים והברואים (השגחה פרטית) ואת קול השופר, האמצעי המיוחד של היום.

בקריאת התורה אנו קוראים בפרשת וירא, את ההבטחה על הולדת יצחק, את גירוש הגר וישמעאל וביום השני של ראש השנה, מגיעים לשיא את פרשת עקידת יצחק. טעמי הקריאה בראש השנה וביום הכיפורים שונים ומיוחדים, איטיים ורציניים יותר.

בקריאת ההפטרה קוראים ביום הראשון את סיפורה של חנה אם שמואל, וביום השני מזכירים את רחל אמנו, שכן המדרש אומר ששלוש עקרות נפקדו בראש השנה, שרה רחל וחנה, וכך ביום ראש השנה, שהוא לפי המסורת גם יום בריאת ויצירת העולם (למרות שיש דעות שבניסן נברא העולם) אנו מזכירים את הנשים שהרו באותו יום.

תקיעות השופר נאמרות לפני תפילת מוסף ובמהלכה. במנהג המקורי נאמרו התקיעות בתפילת הלחש אולם כיום, כאשר אנשים מתפללים בקצבים שונים, ברוב המקומות אין תוקעים בתפילת לחש אלא רק בחזרת שליח הציבור ומשלימים תקיעות נוספות בסוף התפילה.

בצהרי יום ראש השנה, מקובל מנהג התשליך (ואם ראש השנה בשבת, אומרים את התשליך ביום השני). זהו מנהג סימלי בו אנו הולכים למקור עם מים (שכן המים מטהרים ואינם נטמאים לעולם), ולמעשה משליכים את חטאנו למים. כמובן שמנהג סימלי זה צריך להיות מלווה במעשים לאורך השנה שתבוא, אולם הוא מדגיש את מחויבתינו לשפר את מעשינו.

קישורים נוספים
מאגר חומרים וקישורים לראש השנה ממכללת קיי


ואת אשר איננו

מאמר מאת יואב לכבוד בר המצווה של אחיו, ישי.

בפרשת נצבים אלוקים כורת ברית עם עם ישראל, הברית אומרת שאלוקים יהיה האלוקים של עם ישראל ועם ישראל יהיה לו לעם, ויעשה את כל מה שכרוך בכך, לשמור מצוות לעבוד את ה', ובתכלס פשוט להיות יהודי.


במהלך הברית ה' אומר לבני ישראל את הדבר הבא: " וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת-הָאָלָה הַזֹּאת, כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם"

המילים "אשר איננו פה עמנו היום" ברור שלא מדובר במישהו מעם ישראל שחי אז ולא היה פשוט במעמד, כי בתחילת הפרשה כתוב שמשה כינס את כל עם ישראל, גם ברור שלא מדובר על האנשים שמתו במדבר שהרי הם כבר כרתו ברית עם ה' בהר סיני, וגם הם כבר מתים, אין כבר שום משמעות לברית שלהם, ולכן חייב להיות שהפסוק מדבר על הדורות העתידיים.

וכך גם רש"י אומר: " ואת אשר איננו פה - ואף עם דורות העתידים להיות, כלומר, הפסוק בעצם מדבר עלינו, אלוקים לא רק כרת עם אבותינו ברית, אלא גם איתנו.

ועכשיו מגיעה השאלה המתבקשת, איך יכול להיות שמישהו כרת בשמי את הברית? להיות יהודי זוהי מחויבות לא פשוטה ואף קשה, ובכל זאת כרתו איתנו את הברית למרות שלא היינו שם בכלל, איך זה הגיוני?!

איך מישהו יכול לכרות בשמי ובעצם גם בשם כולכם שאלוקים יהיה האלוקים שלי ואנחנו נהיה העם שלו? אולי אני לא רוצה להיות יהודי בכלל?! מה יוצא לי מלהיות יהודי? למה להיות יהודי?!

זוהי שאלה בסיסית ומאוד חשובה איך משהו שאבות אבותינו כרתו לפני אלפי שנים נכון לגבי? הרי אני לא הסכמתי!

רבי יצחק עארמה בספרו עקדת יצחק מתייחס לשאלה זאת ומביא את המדרש תנחומא: "לפי שהנשמות היו שם ועדיין גוף לא נברא" לפי המדרש, אנחנו כן היינו בברית אבל לא באופן פיזי, כלומר הנשמה שלנו הייתה שם והיא כן הסכימה לברית."

אבל בשביל רבי יצחק זה לא מספיק הוא אומר שנכון שהנשמות שלנו היו שם, אבל הנשמה שלנו זה לא כל מה שמרכיב את הגוף שלנו, הנשמה אולי הסכימה לברית מכיוון שהיא מושג רוחני והגיוני שהיא תרצה להיות הכי קרובה לה', אבל אנחנו בני אדם ואנחנו מורכבים גם מנשמה וגם מגוף, ואם הם מופרדים זה מזה , זה לא נחשב בכלל שאנחנו בני אדם, לגוף שלנו יש רצונות משלו, כמו לאכול לשתות ולא להיות מחויב לשום דבר, ושניהם חלק מהיותנו בני אדם ולכן לא הגיוני לומר שבגלל שהנשמה שלנו הייתה שם שיש לה רצונות משלה, אז הגוף גם מחויב לזה, אם היו שואלים אותנו היום, כשאנו מבינים את המחויבות, לא בטוח שהתשובה הייתה אותו הדבר.

האבן עזרא מנסה להסביר ואומר, שהמחויבות להיות יהודי היא עם תנאי, והתנאי הזה הוא לרשת את ארץ ישראל, ולכן כאשר אלוקים אומר את אשר איננו פה עמנו היום, הוא מתכוון, שהם לא פה עמנו ולכן תודיעו לבנים שלכם, "שֶׁמַּתְּנַת הָאָרֶץ וְזוּלָתָהּ הָיְתָה לָכֶם עַל תְּנַאי קִיּוּם הַבְּרִית, וּבְאותו הַתְּנַאי בְּעַצְמו יִירְשׁוּ מִכֶּם" כלומר חלק מהברית אומרת שהתגמול לכך שתהיה יהודי הוא שאתה זכאי לרשת את הארץ.

הבעיה עם התירוץ, שלהיות יהודי זה לא על תנאי, אי אפשר להגיד אני מוותר על ארץ ישראל, ולכן אני כבר לא יהודי.

בואו נחזור לרבי יצחק ערמאה, רבי יצחק ערמאה מנסה ליישב את הקושיה, וכדי להסביר לנו את התירוץ יותר טוב, הוא מביא משל.

היה היה פעם בחור פקח ועני שהיה מקורב למלך, המלך שם לב שהבחור מאוד חכם ולכן החליט להרים אותו מעל כל השרים ולתת לו תפקידים רבים, השרים האחרים בממלכה קינאו בו ולכן הם שנאו אותו ורצו להרוג אותו, לבחור לא היה ברירה והוא ברח לארמון המלך שמה המלך הגן עליו, הבחור המשיך להצליח בעבודתו והמלך ראה שכל השרים רוצים להרוג אותו, ולכן החליט המלך לקחת את הבחור ולהציע לו הצעה, המלך הציע לבחור "אני אגן עליך כל הזמן אתן לך הרבה כסף עושר וכבוד, ארומם אותך ואתן לך תפקידים עוד יותר חשובים בממלכה, בתנאי שאתה ובניך אחריך ישרתו את הממלכה עד סוף ימיהם ובתמורה אני אדאג להם לכל צרכיהם.

מה שמח הבחור כששמע את ההצעה הרי זה היה כל חפצו, עבר שנים ושנים והעסקה השתמרה, עד שבאו נינים וחימשים של הבחור, הם כבר מאסו מלשרת את המלך וכל מה שהם רצו לנוח ולחיות חיים לעצמם, הם כעסו על אביהם הראשון , זה שעשה את העסקה ושאלו את עצמם מי בכלל נתן לו רשות להחליט בשבילנו מה נעשה, אנחנו רוצים להשתחרר מהשבועה שהוא נשבע, המלך שמע זאת ואמר להם אחלה אין בעיה, אבל גם לי יש כמה דברים להשתחרר מהם, המלך לקח את רכושם, שהרי שלו היה ,והפקיר אותם ביד בניהם של השרים ששנאו כל כך את אביהם, בניהם של השרים קמו והרגו אותם עד שלא נשאר אחד מבניו של הבחור הראשון.

רבי יצחק ערמאה מסביר שאם הם היו יודעים מה היה קורה אם הם היו מפירים את הברית הם לא היו עושים זאת מכיוון שהם מפסידים הרבה יותר ממה שהם חשבו שהם יכולים להרוויח.

אף אחד מהצדדים אינו מעוניין להפר את הברית מכיוון שכל אחד מפסיד מהברית הרבה יותר ממה שהיה מרוויח אילו היה מפר אותה, ולכן אפילו לא עולה על דעת אף אחד להפר את הברית, למרות שהוא יכול לעשות זאת, כי ההפסד יהיה גדול מדי.

יכול להיות שמישהו יחליט להפר את הברית אבל זה יהיה נדיר יחסית, ואם הוא באמת יבין מה הוא הולך להפסיד הוא בחיים לא היה עושה זאת.

לפי רבי יצחק לא בטוח שאלוקים באמת כרת איתנו ברית אבל הברית שהוא כרת עם אבותינו, כל כך טובה לנו שברור שגם אנחנו נמשיך אותה ולכן זה נקרא כאילו אנחנו כרתנו אותה.

הרב יונתן זקס נותן תשובה אחרת לפי דעתו , התשובה נמצאת בהמשך הפרשה , "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ"

היהדות נותנת לנו לבחור אנחנו יכולים לבחור מי נהיה כמה גדולים נהיה, אנחנו לא מחויבים להיות צדיקים או רשעים, אנחנו יכולים לבחור מה להיות.

בניגוד לדתות אחרות ולאמונות אחרות גורלנו אינו נקבע מראש, דוגמה לכך היא הפילוסופיה היוונית הדטרמינסית שבאה לידי ביטוי במחזות כמו אדיפוס המלך או כמו הרבה תוכניות טלוויזיה או סרט שמדברים על מסע בזמן, בהן הגיבור עושה הכל על מנת לברוח מגורלו ומגלה שכל מהלך שהוא עושה רק מקרב אותו לאותו גורל שנקבע מראש בידי האלים ואינו ניתן לשינוי, היהדות פוסלת גישה זו.

בידינו הכוח להחליט מה נעשה, האם נתפלל שלוש תפילות ביום? האם תשמור שבת? האם אתה יכול לרסן את היצר שלך?

היהדות לוקחת את הבחירה ושמה אותה במרכז החיים שלך, אתה בוחר האם לשלוט בעצמך, האם ללכת אחר הזרם כי ככה כולם עושים.

האם לעשות את מה שקל את מה שנוח את מה שכיף אבל לא בהכרח טוב?

היהדות כל הזמן מאמנת את השריר של הבחירה, היהדות אומרת לבחור בחיים, דווקא בחיים שעל פני האדמה, לעומת דתות אחרות כמו הנצרות למשל, שכל ענין החיים פה הם ההנאה שבעולם הבא, היהדות כן אומרת לחיות את החיים ולבחור, היהדות פירושה, כך אומר הרב זקס, לבחור את הבחירות הנכונות ולמצוא את אלוקים בחיים, על האדמה.

אני מוסיף על דבריו של הרב זקס, ואומר שהברית שאבותינו כרתו נתנה לנו את הזכות והחובה לבחור, האם להיות יהודים ולמצוא את הקשר שלנו עם אלוקים בעולם הזה או לבחור אחרת, ואז גם מהר מאוד נמצא את המוות לאו דווקא באופן פיזי.

ישי אתה השבוע נכנסת לגיל מצוות, כמו כל הדבר תורה לא בחרת להיוולד ובטח שלא בחרת להיות יהודי וגם לא בחרת להגיע לגיל 13, אבל מעכשיו אתה כן יכול לבחור אתה יכול להחליט האם אתה תעמוד במחויבות של היהדות או לא.

אני מאחל לך שתמיד ובכל התחומים תיקח את הבחירה הנכונה ותעלה מעלה מעלה.

זריחה
זריחה