אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בתוכן למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם או לערוץ הווטצאפ של פרשת השבוע !
‏הצגת רשומות עם תוויות שלושה רגלים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שלושה רגלים. הצג את כל הרשומות

מתי הייתה יציאת מצרים

הקדמה


פרשת המועדות מופיעה בכל החומשים (פרט לחומש בראשית) ובחומש שמות כמה פעמים. פרשיית המועדות בפרשת ראה הינה פחות מוכרת, למעט פסוקי הסיום שלה הכלולים בתפילת מוסף. סיבה אחת עשויה להיות שהפרשה אינה מופיעה בסדר הקריאות בשלושת הרגלים בארץ ישראל (בו בפסח קוראים כל יום מופע אחר של פרשיות המועדים, ובסוכות קוראים את פרשת המועדות ואת המוספים), אולם בחוץ לארץ הפרשה נקראת בשמיני של  פסח, ביום טוב שני של שבועות ובשמיני עצרת. הרוצה לעיין בקלות בכל הפרשיות, יכול למצוא את מבוקשו במחזור לשלושה רגלים בו הקריאות מופיעות יחדיו.

פרשיית המועדות בפרשת ראה


פרשת המועדות בפרשת ראה מזכירה יותר את המופעים בפרשות משפטים וכי-תשא ופחות את הפרשיות הידועות באמור ופרשת המוספים בפינחס. נתחיל ממה שלא מופיע. הימים הנוראים אינם מופיעים. לא ראש השנה, לא יום כיפור וגם לא שמיני עצרת (מה שרק מקשה על הבחירה בפרשיה זו לקריאה בחוץ לארץ דווקא בשמיני עצרת!). חגים אלו הינם חטיבה בפני עצמה העומדת בנוסף לשלושת הרגלים (ולמחזור החגים החקלאיים). בנוסף, ברוב פרשיות המועדים מקדים ציווי על שמירת שבת את הפרשייה, או מופיע בתוכה, ונושא השבת נעדר לחלוטין מפרשייתינו (נושא השבת בחומש דברים מופיע אך ורק בפרשת ואתחנן בתוך עשרת הדיברות).

הפרשייה עוסקת בשלושת הרגלים ובהם בלבד. ההתמקדות בפרשת ראה, היא בנושא הקורבנות, החובה להביאם ובעיקר החובה  להביאם למקום מסוים, המקום אשר יבחר ה' (צירוף המופיע החל מפרשת ראה ומופיע בה פעמים רבות מאד). גם בחגים עצמם, אנו זוכרים את הפסוק ושמחת בחגיך והיית אך שמח, אולם כדי לעיין היטב ולראות שגם בשבועות וגם בסוכות, שמחתך אינה יכולה להיות שלמה אם "הלוי והגר והיתום והאלמנה" אינם שמחים איתך ביחד.
נעיין בהופעה של חג הפסח. הדבר הבולט הוא שעניין השמחה שהופיע פעם בשבועות ופעמיים בסוכות, אינו מוזכר כלל בפסח. נביא את פירוש החזקוני (לפסוק יד):
"...אבל בפסח לא הזכיר שמחה לפי שעיקרו של חג להזכרת הנס של יציאת מצרים הוא, ועדיין אין עיקר שמחה לקיטת תבואה. ועוד שנינו: בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה, ושמא יבא ברד או ארבה חסיל שדפון ירקון וילקה אותן"
בפסח השמחה אינה שלמה, אמנם מתחילים כבר לקצור את העומר, אבל זהו עומר השעורים, שאינו מזונו העיקרי של האדם. בשבועות אפשר לשמוח כבר יום אחד, שכן עונת קציר החיטים בעיצומה, ואילו בסוכות, חג האסיף, היבול כבר נאסף, מופיע ציוי השמחה פעמים וגם אורך החג הוא שבעה ימים. כמו כן נזכיר את תפילת טל הנאמרת בחג הפסח ונותנת אופי רציני הרבה יותר לחג הפסח ולא כיום שמתאים לשמחה, אלא יותר כיום דין.

כפי שכבר כתבנו בעבר ורואים בבירור מהפסוקים, חג הפסח מחולק לשני חגים. הפסח המוקרב בי"ד ונאכל בט"ו בלילה וחג המצות המתחיל בט"ו ואורך שבעה ימים. הבחנה זו מופיעה היטב בפרשתינו. למעשה כל שבעת הפסוקים הראשונים של פרק ט"ז עוסקים אך ורק בפסח ובקורבן הפסח, אמנם עם ציווי של איסור אכילת חמץ במשך שבעת ימים. רק פסוק ח' מתייחס לחג המצות עצמו:
 "שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹקיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה".


מתי הייתה יציאת מצרים?

המעיין בפסוקים המתארים את חג הפסח ימצא אזכורים שונים לשעת היציאה ממצרים.
בפסוק א: "שָׁמוֹר אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹקיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹקיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה"
 ובפסוק ו: "כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' אֱלֹקיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם תִּזְבַּח אֶת-הַפֶּסַח בָּעָרֶב כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם"
ולעומת זאת גם בפרשת בא וגם בפרשת מסעי תאריך היציאה הוא בכלל ביום:
שמות י"ב מא: "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל-צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (עיינו בפסוק מב שגם מזכיר לילה)
במדבר ל"ג ג: "וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל-מִצְרָיִם".
 הפרשנים לא נשארים אדישים לשאלה. למשל רש"י אצלנו על פסוק א:
"ממצרים לילה - והלא ביום יצאו, שנאמר (במדבר לג, ג) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל וגו', אלא לפי שבלילה נתן להם פרעה רשות לצאת, שנאמר (שמות יב, לא) ויקרא למשה ולאהרן לילה וגו'"
ורבנו אבן עזרא, אומר דבר דומה. לפי דעה זו, יציאת מצרים התחילה ברגע שפרעה הסכים לשחרר את העם, גם אם העם עצמו יצא כמה שעות אחר כך.

על פסוק ו' אומר הרס"ג: בערב - סמוך לערב,כבא השמש - לפני בוא השמש. מועד צאתך ממצרים - ויהיה בפרק צאת ממצרים" לפי דעה זו. כבא השמש מתייחס רק לזמן הקרבת הקורבן, בתקופת היציאה ממצרים ואין הכוונה לומר שבשעות הערב יצאו ממצרים.ורש"י לעומת זאת, מחלק את הזמנים לזמני המצוות השונות הנהוגות בקורבן בפסח:
(ו) בערב כבוא השמש מועד צאתך ממצרים -
הרי שלושה זמנים חלוקים;
בערב משש שעות ולמעלה זבחהו,
וכבוא השמש תאכלהו,
ומועד צאתך, אתה שורפהו.
כלומר, נעשה נותר ויצא לבית השרפה:
כלומר בכל אחד מהזמנים שנימנו יש לבצע פעולה הקשורה לקורבן - הקרבתו, סמוך למינחה. אכילתו מהערב ועד הלילה ובבוקר, שריפת הנותר.
ואולי, הכוונה בערפול זמן יציאת מצרים, מתייחסת גם לפסוק מזכריה (י"ד ז): "וְהָיָה יוֹם-אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא-יוֹם וְלֹא-לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת-עֶרֶב יִהְיֶה-אוֹר" אותו אנו קוראים בהגדה של פסח: "קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה" וליחס גם את פסח מצרים עצמו, ואת הפסח, שמתחיל בצהרי היום ונגמר בחצות (או בבוקר), ואינו לגמרי יום, הוא היום הראשון שהיה "לא יום ולא לילה"

הגדה של פסח, מתוך הגניזה הקהירית, 1000 בקירוב, באדיבות ספריית אוניברסיטת קיימבריג', אוסף שכטר טיילור


ליל הסדר אצל יהודי פורטוגל. ברנרד פיקרט 1733-1739
מאמרים נוספים לפרשת ראה

קריאת התורה בפסח

קריאת התורה בפסח 

קריאת התורה לפסח מציבה משימה מורכבת בפני הגבאים. שלא כמו בקריאת התורה לסוכות, הקריאה בפסח שונה מדי יום ומצריכה גלגול של ספר התורה הלוך ושוב בחומשים השונים. כמו כן גם בחול המועד, מוציאים שני ספרים ומחלקים בהם את הקריאה. לעומת זאת בשונה מחג הסוכות, קטעי הקריאה בארץ ישראל ובחוץ לארץ זהים. על מנת להקל על הזכרון נקבע הסימן הבא לששת ימי הפסח: "משכו שור קדש כסף פסול שני", כל מילה מזכירה את קטע הקריאה המתאים לאותו יום. כל קטעי הקריאה מזכירים וקשורים ליציאת מצרים. קטעי הקריאה השונים הם:

ט"ו בניסן - חג הפסח. סימנו משכו לפי הפסוק "משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח". הקריאה היא בספר שמות בפרשת בא, מפרק י"ב כא ועד סוף הפרק (פסוק נא). קריאה לא ארוכה המחולקת לחמישה עולים (או לשבעה כאשר פסח חל בשבת). הקריאה כוללת את סיפור יציאת מצרים החל מהקרבת קורבן הפסח ועד היציאה מארץ מצרים.
הפטרת חג הפסח היא בספר יהושע

חול המועד

ט"ז בניסן - א' חול המועד פסח (או שני של פסח בחול - הקריאה זהה רק החלוקה שונה) - קוראים את פרשית המועדות מתוך פרשת אמור בחומש ויקרא מפרק כ"ב כו ועד סוף פרק כ"ג. סימנו שור לפי הפסוק: "שור או כשב או עז כי יוולד...". עיקר הקריאה הוא אמנם פרשיית המועדות , אולם הקריאה מתחיל מספר פסוקים קודם לכן בפרשיה הקודמת מאחר והיא מסתיימת במילים: "המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים אני ה'". קריאה זו בדיוק נקראת גם בט"ו בתשרי (חג הסוכות).

י"ז בניסן - ב' חול המועד פסח - הקריאה היא שוב בפרשת בא, מיד בהמשך לקריאה של חג הפסח יומיים קודם לכן. סימן הקריאה קדש לפי הפסוק: "קדש לי כל בכור..." והקריאה מורכבת מפרשיות קדש והיה כי יביאך. שתי פרשיות חשובות המופיעות גם בתפילין. שתי הפרשיות מזכירות את יציאת מצרים.

י"ח בניסן - ג' חול המועד פסח - קריאה התורה היא בפרשת משפטים פרק כ"ב כד עד פרק כ"ג יט. סימנה כסף, לפי הפסוק "אם כסף תלווה את עמי...". אמנם תחילת הקריאה לא קשור ישירות לחג הפסח אבל בסיומה מופיע ציווי על שלושת הרגלים.

י"ט בניסן - ד' חול המועד פסח, הקריאה בתורה היא בפרשת כי תשא בספר שמות, פרק ל"ד א-כו. הקריאה עוסקת בלוחות השניים שמשה קיבל מה' בהר סיני וגם בסיומה מופיעה מצוות שלושת הרגלים. סימן הקריאה הינו פסול לפי הפסוק "ויאמר ה' אל משה פסול לך שני לחת אבנים כראשנים...".

כ' בניסן - ה' חול המועד פסח, הקריאה היא בפרשת בהעלותך בחומש במדבר המספרת על הפסח שחגגו בני ישראל במדבר בפרק ט' א-יד ובגם בחידוש הדין של פסח שני (סימן הקריאה הוא שני). פסח שני מאפשר למי שהיה טמא, או בדרך רחוקה ולא יכל להקריב את קורבן הפסח במועדו, הזדמנות שנייה חודש לאחר מכן.

שביעי של פסח

כ"א בניסן - שביעי של פסח. בחג שני של פסח קוראים את תחילת פרשת בשלח מפרק י"ד ועד פרק ט"ז כז. עיקרה של הקריאה הוא התחרטות פרעה על יציאת מצרים ורדיפתו אחרי בני ישראל, סיפור נס קריעת ים סוף וכמובן שירת הים.
הפטרת שביעי של פסח היא שירת דוד בספר שמואל

כ"ב בניסן - בארץ ישראל כבר אחר הפסח, אולם בחוץ לארץ נוהג יום טוב שני של גלויות, להשלמת עניני פסח, קוראים את פרשיית המועדות המופיעה בפרשת ראה בספר דברים. קריאה זו משותפת ליום טוב שני של פסח שני וליום טוב שני של שבועות, ומאחר והיא יכולה להיות בשבת או ביום רגיל היא מתחילה בפרק י"ד פסוק כ"ב (עשר תעשר) לשבת או בפרק ט"ו יט (כל הבכור) ליום טוב שאינו בשבת, ומסתיימת בפרק ט"ז יז (סוף פרשת ראה).

שבת חול המועד פסח 

בשבת חול המועד פסח לא קוראים את פרשת השבוע, אלא קוראים בפרשת כי-תשא בספר שמות בדומה לקריאה של יום רביעי. הקריאה מתחילה מפרק ל"ג פסוק יב עד פרק ל"ד כו (בשבת עולים שבעה קרואים לתורה ולכן יש צורך בקטע קריאה יותר ארוך). שבת חול המועד דוחה קריאה אחרת. לפי הפירוט הבא:
כאשר פסח חל בשבת או ביום ראשון, אין שבת בימי חול המועד והקריאות הן כמפורט למעלה.
כאשר פסח חל ביום שלישי כמו השנה (תשע"ג), ד' חול המועד חל אכן בשבת, וסדר הקריאה אינו משתנה.
כאשר פסח חל ביום חמישי, יהיה שינוי בסדר הקריאות. בשבת יקראו את הקריאה המיוחדת לשבת, ולאחריה לפי הסדר הרגיל ללא חזרה על קריאה זו.
הפטרת שבת חול המועד פסח, היא חזון העצמות היבשות בספר יחזקאל

קריאה בספר שני בפסח

בכל ימי הפסח קוראים בשני ספרים. בחג ראשון ושני ובשבת חול המועד הקריאה בספר השני היא קריאת מפטיר (הנוספת לשבעה או חמישה העולים הרגילים). בימי חול המועד, הקריאה אינה מפטיר אלא קריאת רביעי. בימי חול המועד (כמו גם בראשי חודשים) עולים לתורה ארבעה קרואים (על מנת להפריד מימי השבוע הרגילים בהם עולים שלושה בלבד). הגבאים צריכים להקפיד לקרוא את העולה כרביעי ולא כמפטיר וגם את קריאת חצי הקדיש אומרים רק לאחר הקריאה בספר השני. הקריאה, כמו כל הקריאות בספר שני בחוגים ובמועדים היא בפרשת המוספים בפינחס.
ביום הראשון של פסח, הקריאה מתחילה בפרק כ"ח פסוק ט"ז. שלושת הפסוקים הראשונים קשורים אך ורק לחג הראשון ולכן בחול המועד וגם בשביעי של פסח הקריאה מתחילה מפסוק י"ט.

"טז וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ פֶּסַח לה': יז וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חָג שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל: יח בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: יט וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה עֹלָה לַה' פָּרִים בְּנֵי-בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד וְשִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם: כ וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל תַּעֲשׂוּ: כא עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן תַּעֲשֶׂה לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים: כב וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם: כג מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת-אֵלֶּה: כד כָּאֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם שִׁבְעַת יָמִים לֶחֶם אִשֵּׁה רֵיחַ-נִיחֹחַ לַה' עַל-עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ: כה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ"

מה קרה בסוכות? למה חוגגים את סוכות בסוכות.

סוכות הוא חג משונה בלוח החגים היהודי. בכל חג אנחנו מציינים אירוע מסוים שקרה בעברו: פסח, לרגל היציאה ממצרים, שבועות לרגל קבלת התורה (למרות אי הוודאות הקלה בתאריך), חנוכה ופורים גם ברור, ואילו בסוכות, אנו נאמץ את זכרוננו היטב ולא נצליח לגלות מאורע מסוים שקרה.

יתרה מכך, בפרשת המועדות באמור (ויקרא כ"ג מג) ניתן טעם לחג הסוכות: "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם". אמנם מחלוקת בגמרא בין ר' עקיבא לר' ישמעאל אם מדובר בסוכות ממש או בענני הכבוד, אולם התאריך בפסוק מדבר על זמן יציאת מצרים ולכאורה היה אף את סוכות לחגוג בזמן פסח!

ניתן להגיד שהישיבה בסוכות הייתה לכל אורך הנדודים במדבר (למרות שמופיע בכמה מקומות בתורה שהיו באוהלים), אבל גם אז מדוע נקבע התאריך של סוכות לחודש תשרי דווקא? הגאון מוילנא מחשב שבט"ו בתשרי, לאחר שמשה רבנו ירד עם הלוחות השניים, ונאמרה פרשת תרומה ונאספו במשך יומיים החומרים לבניית המשכן, החלה בפועל מלאכת המשכן, וחזרו ענני הכבוד שהסתלקו לאחר חטא העגל, והתאריך נקבע לדורות כחג הסוכות (למרות שהציווי הראשוני בפרשת משפטים הינו עדיין לפני חטא העגל, ולכן התירוץ אינו על דרך הפשט).




תירוצים רבים לדבר וננסה לפלס לנו שביל נוסף בהם. עיון קצר בפרשת המועדות ובמקומות נוספים בתורה יוכיחו כי לכל חג יש שני שמות לפחות. שם בלוח החגים ההיסטורי ושם בלוח החגים החקלאי.

פסח על שם האירוע ההיסטורי וקורבן הפסח וחג האביב על שום תקופתו בשנה. שבועות - חג מתן תורה - האירוע ההיסטורי וחג הקציר על שם הפעולה החקלאית וסוכות - חג האסיף.

מחזור חגים כפול זה נותן מבט גם היסטורי לחגים על האירועים שהיו בהם וגם רלוונטיות לכל שנה מחדש (בהתחשב בעובדה שהחברה הקדומה הייתה חקלאית הדבר בולט אולם גם בימינו, רובנו בציפיה לחורף ולכמויות המשקעים שירדו בו והאם ירד שלג או לא, וגם באביב כולנו ציפיה לקיץ ולחופשים ומחזור העונות רלוונטיים כאז כן היום). ולכן נקבע חג הסוכות במועד אטרקטיבי מבחינת לוח השנה החקלאי (וראו במאמר על שמות לירח המלא והכינוי לירח של סוכות בשם ירח הקוצרים).

מעבר לכך חג הסוכות ממוקם בדיוק מחצית השנה מפסח ומהווה מעין ניגוד אליו:
  • שני החגים פותחים עונות. פסח פותח את האביב וסוכות פותח את הסתיו.
  • בפסח אנו מפסיקים לבקש גשמים ובסוכות (שמיני עצרת) מתחילים לבקש גשמים.
  • בפסח אנו נכנסים פנימה (בפסח מצרים אסור היה לצאת החוצה) וגם בימינו אנו מתכנסים משפחות משפחות. בסוכות יוצאים מהבית ואוכלים בסוכה.
  • פסח הוא חג לעם ישראל בלבד ("כל ערל לא יאכל בו"). סוכות הוא חג עם נגיעה אוניברסלית (שבעים פרים כנגד שבעים פרי החג, ודרישה מכל הגויים להשתחוות לה' בחג הסוכות).
ניגודים אלו מהווים השלמות לחג הפסח וקיבעו את סוכות בתאריך המיוחד לו. הרמב"ן מפרש, כי יש להוקיר את היציאה ממצרים והפיכתנו לעם במשך כל השנה, ונראה לי גם להוסיף שאופיים השונה של שני החגים מראה שישנם מספר דרכים בעבודת ה', שלמרות שנראה שהחגים הפוכים הם, מטרת שניהם היא אחת. כך גם בעבודת ה' קיימות מספר דרכים שיכולות להתאים לאנשים שונים או לזמנים שונים.

בנוסף, לסוכות פן נוסף והוא שייכותו למחזור חגי תשרי, מחזור חגים שאינו חקלאי אלא קשור לשנה החדשה ולבקשות וכולל את ראש השנה, יום הכיפורים ושמיני עצרת. חג הסוכות, בו נאמרה מצוות השמחה מספר פעמים, מהווה קצת ניגוד לחגי תשרי הרציניים. החיבור בין המחזור החלקאי, למחזור השנה החדשה וחשבון הנפש האישי והתפילות הכלליות על הפרנסה בכלל והגשמים בפרט, משלים את שני מחזורי החגים היהודיים ולכך נקבע חג הסוכות בתאריכו.