אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בתוכן למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם או לערוץ הווטצאפ של פרשת השבוע !
‏הצגת רשומות עם תוויות חוקת. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חוקת. הצג את כל הרשומות

פרשת חוקת

פרשת חוקת

פרשת השבוע, פרשת חוקת היא הפרשה השישית בספר במדבר. עיקרה פרשיית פרה אדומה וסיום מסעם של בני ישראל במדבר.
פרשת חוקת משה מוציא מים מהסלע

מאמרים ודברי תורה לפרשת חוקת

ארבעים שנה מה נשתנה - גם בפרשת חוקת, בה מופיע הדור החדש לאחר ארבעים שנה יש תלונות. המאמר בודק את ההבדלים בין תלונות עם ישראל בדור יוצאי מצרים לבין הדור החדש, דור נוחלי הארץ.

נחש הנחושת - פרשת נחש נחושת חריגה ומעלה שאלות רבות, מה עניין עונש הנחשים לחטא, איך פסל היכול להיתפס כעבודה זרה הוא דווקא המציל ועוד. המאמר מנסה לענות על שאלות אלו ואחרות לפי הפרשנים.

דבר תורה לפרשת חוקת - מדוע היה צריך משה לקחת את המטה בשביל להוציא מים?

הפטרת פרשת חוקת - הפטרת פרשת חוקת וסיפורו של יפתח הגלעדי.

חידון לפרשת חוקת - חידות ציורים וחידות מילוליות למבוגרים ולילדים לפרשת חוקת.

פרשת חוקת לילדים - תקציר הפרשה ודבר תורה מותאמים במיוחד לילדים.

תפזורת לפרשת חוקת

סטטיסטיקה לפרשת חוקת - נתונים סטטיסטיים על פרשת חוקת.

תקציר פרשת חוקת

ניתן גם להאזין לתקציר בוידאו

פרק י"ט
פרשת חוקת היא השישית בספר במדבר. הפרשה פותחת בציווי פרה אדומה. פרה אדומה נועדה לטהר את המתים מטומאת מת והיא הדרך היחידה להיטהר מטומאה זו (לשאר הטומאות מספיקה טבילה במקווה). מצוות הפרה האדומה מוטלת על אלעזר בן אהרון ובאופן כללי על סגנו של הכהן הגדול. חלקה הראשון של הפרשה מתאר את הכנת אפר הפרה האדומה וחלקה השני של הפרשייה את השימוש בה לטיהור המתים. פרשת פרה אדומה מכונה חוקה מאחר ואין בה לוגיקה שהשכל יכול להבין. אפילו אמרתו של שלמה המלך (קהלת ז' כג): "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" מיוחסת למצוות פרה האדומה כדוגמה למצווה שאין אפשרות להבינה בשכל.

פרטי המצווה נידונים בהרחבה במסכת פרה שבמשנה. שם גם מסופר כי בסך הכל נעשו תשע פרות אדומות בכל ההיסטוריה כאשר את הראשונה עשה משה רבינו. את השנייה עזרא הסופר (אפר הפרה הראשונה של משה, הספיק עד סוף ימי בית ראשון במשך כ-900 שנה!) והשאר בימי בית שני. ללא ספק מצוות עשה זו היא אחת הנדירות ביותר. פרשיית פרשה אדומה מפסיקה את חומש במדבר בין תיאור דור המדבר לבין תיאורי אירועי שנת הארבעים בהם כבר יש דור חדש, דור נוחלי הארץ.

פרק כ'
פרק כ' מתחיל בנתינת תאריך - החודש הראשון בשנה הארבעים ובו מתה מרים, העם מתלונן שאין מים לשתות (וראו במאמר ארבעים שנה מה נשתנה על ההבדלים בתלונות), ומשה מצווה לדבר אל הסלע ולהוציא מים. משה טועה ומכה בסלע, המים אכן יוצאים, אולם תגובת ה' קשה וה' מודיע למשה כי הוא ואהרון לא יזכו להכניס את בני ישראל לארץ ישראל.

למרות העונש משה ממשיך בהכנות לכיבוש הארץ ופונה בבקשת מעבר לאדום (רק בספר דברים נגלה כי על ישראל נאסר לתקוף את אדום), מלך אדום מסרב ויוצא עם חילו ובני ישראל חייבים לעשות עוד עיקוף ומגיעים להר-ההר. בהר-ההר אהרון מתבשר על מותו הקרוב. משה אהרון ואלעזר עולים להר-ההר, משה מעביר את בגדי אהרון לאלעזר ורק שניהם יורדים. העם מתאבל במשך שלושים יום על אהרון.

פרק כ"א
לאחר מות אהרון מתקיים עימות צבאי עם הכנעני מלך ערד הנלחם בישראל ושובה שבי. צורת הכתיב המשונה "וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי" מביאה את הפרשנים לפרש כי נשבתה רק שפחה אחת. בני  ישראל נודרים נדרים ויוצאים למלחמה בכנעני, ומנצחים אותו עד חורמה.

בגלל העיקוף הגדול, קצרה רוחם של בני ישראל והם שוב מתלוננים, בני ישראל נענשים במכת נחשים ורק תפילתו של משה מסירה את המכה. משה מכין את נחש הנחושת לפי ציווי ה', מי שמביט בנחש (ומבין שלמעשה הוא צריך להתפלל למעלה לה') ניצל. בימי בית ראשון, כותת נחש הנחושת לאחר שהחלו לעבוד אותו כעבודה זרה. לאחר מכן מתוארת עוד מלחמות בעבר הירדן המזרחי.

בהמשך ספר דברים יתברר כי גם את מואב ועמון הצטוו בני ישראל לא לתקוף. מופיעה גם שירת הבאר, שירת הודיה של בני ישראל לה'. בני ישראל נלחמים בסיחון מלך האמורי ובעוג מלך הבשן ומנצחים אותם בצורה מוחצת. באופן נדיר התורה מצטטת "מקורות זרים" ומביאה דברים הכתובים בספרים אחרים מאותה תקופה. ולבסוף מגיעים לערבות מואב מול ירדן יריחו. פסוק אחרון זה (שנמצא כבר פרק כ"ב, אך רק משיקולי חלוקה של הנצרות) מספר לנו שמסע הנדודים הארוך במדבר תם והגיע לקיצו.

פרשת חוקת משה מוציא מים מהסלע
פרשת חוקת משה מוציא מים מהסלע - ניקולא פוסן - 1649 מוזיאון הרמיטאז' סנט פטרסבוג רוסיה. נושא זה של משה המכה בסלע נפוץ מאד באומנות למרות שקשה לרוב לזהות אם התמונות מתייחסות לאירוע בפרשת חוקת או לאירוע של הוצאת המים המתואר בפרשת בשלח. לפוסן עצמו תמונה נוספת באותו נושא, בה נראה משה המנהיג כשהוא צעיר בהרבה ואולי היא מתייחסת לפרשת בשלח

הטקסט המלא של פרשת חוקת


דבר תורה לפרשת חוקת

דבר התורה של יואב עוסק בעניין המטה שלקח משה.

אני רוצה לדבר על הפסוק שה' מצווה את משה להוציא מים מהסלע. כתוב כך: "וַיְדַבֵּר ה' אל משה לאמור, קַח אֶת-הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע  לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן-הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת-הָעֵדָה וְאֶת-בְּעִירָם".

אני רוצה לשאול מדוע ה' מצווה את משה לקחת את המטה כאשר הוא לא צריך להשתמש בו, ויותר מזה המטה הוא זה שהכשיל את משה אם ה' לא היה אומר למשה לקחת את המטה משה לא היה נכשל, אז למה הוא אמר לו לקחת את המטה?

החזקוני אומר שעם ישראל עכשיו מתלונן, ובעצם בתלונתו הוא מורד בה' וזה נקרא בן מרי, אז ה' אומר למשה להביא את המטה כי בפרשת קרח אחרי שהמטה של אהרון מוציא שקדים ופרחים ה' אומר למשה כך: "הָשֵׁב אֶת-מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי-מֶרִי וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי וְלֹא יָמֻתוּ" כלומר המטה הוא בעצם הזכרה למי שמורד בה', שה' הוא האל האמיתי. ולכן ה' אומר למשה להביא את המטה כדי שבני ישראל ייזכרו בנס שהיה עם מטה אהרון ויפסיקו להתלונן.

הכלי יקר אומר שה' אמר למשה להביא את המטה כדי להגיד שכמו שממטה זה ה' נתן מים כשיצאו שקדים ופרחים כך גם בסלע ה' יתן מים.

אפשרות נוספת היא שאם משה היה מדבר לסלע בלי מטה לא בטוח שבני ישראל היו חושבים שזה בזכות ה', אבל כאשר משה לוקח את המטה שעשה כל כך הרבה ניסים הוא מצהיר ומראה שה' איתו וה' עשה את הנס, ולכן כשהוא יוצא בהצהרה "המן הסלע הזה נוציא לכם מים", גם הוא וגם כל העם יודעים שזה נכון כי המטה איתו.

אפשר גם לומר שהתלונה של עם ישראל לא הייתה ברוגע מן הסתם הם צעקו התלוננו ואף אולי איימו על משה, אולי ה' אומר למשה קח את המטה בכדי להפחיד את העם, כי כשהם יראו את המטה הם ייזכרו בכל הניסים והם יפחדו מהמטה כי הם יודעים שהמטה יכול להרוג אותם.

ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר הייתה: איזה פרשן של התורה והגמרא מופיע בפרשת קרח? והתשובה היא: בכור שור, או בשמו המלא רבי יוסף בכור שור שהיה מבעלי התוספות במאה ה-12 והוא כתב פירושים לתורה ולגמרא.

והוא מופיע בפרשת קרח שכתוב (פרק י"ח יז): "אַךְ בְּכוֹר-שׁוֹר אוֹ-בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ-בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם".

והחידה השבועית השבוע היא: איך רכבת קשורה לפרשה?



לדף הראשי של פרשת חוקת

הפטרת פרשת חוקת

הפטרת פרשת חוקת היא בספר שופטים פרק י"א ומספרת על מלחמתו של יפתח בבני עמון.

נזמין אתכם גם לעיין בספרי החדש  "הפטרה לענייןהמכיל פירושים לכל ההפטרות ומתאים מאד גם כמתנה.


גם כאן עלינו להקדים מספר פסוקים מפרק י'. ההתנהלות של ספר שופטים באופן כללי היא: בני ישראל חוטאים, כעונש על חטאיהם הם משועבדים בידי עם זר, עקב הצרות ה חוזרים בתשובה, שופט מושיע את העם, שקט למספר שנים וחוזר חלילה.
בפרק י' מוזכרים שני שופטים, לא מסופר עליהם הרבה אולם משך כהונתם ביחד הוא 45 שנה. תקופה ארוכה. השופט האחרון המוזכר בפרק י' הוא יאיר הגלעדי ולאחר מותו חוטאים בני ישראל ומשועבדים 18 שנה בידי עמון ופלשתים.

לאחר תוכחת ה' (לא מוזכר נביא ואפילו לא איש אלוהים), העם חוזר בתשובה וסוף פרק י' הוא:
טו וַיֹּאמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-ה' חָטָאנוּ עֲשֵׂה-אַתָּה לָנוּ כְּכָל-הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ אַךְ הַצִּילֵנוּ נָא הַיּוֹם הַזֶּה: טז וַיָּסִירוּ אֶת-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר מִקִּרְבָּם וַיַּעַבְדוּ אֶת-ה' וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל: יז וַיִּצָּעֲקוּ בְּנֵי עַמּוֹן וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְעָד וַיֵּאָסְפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בַּמִּצְפָּה: יח וַיֹּאמְרוּ הָעָם שָׂרֵי גִלְעָד אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר יָחֵל לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן יִהְיֶה לְרֹאשׁ לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד:

המלחמה בלתי נמנעת אך אין מי שמוכן לקחת פיקוד ולעמוד בראש הצבא. שנים של שעבוד והפסדים דכדכו את רוח העם. נביא ואיש אלוקים אשר ימנה שופט אין.

מכאן מתחילה ההפטרה וסיפורו של יפתח.

א וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי הָיָה גִּבּוֹר חַיִל וְהוּא בֶּן-אִשָּׁה זוֹנָה וַיּוֹלֶד גִּלְעָד אֶת-יִפְתָּח:
יפתח אינו רק גלעדי במוצאו אלא גם במשפחתו. הוא כבר ידוע כגיבור חיל ואנו נזכרים מיד בשופט הגדול גדעון שכונה בדיוק כך על ידי מלאך ה'. גם בהמשך הנ"ך מופיע התואר ביחס לאישים כדוגמת שאול וירבעם.

ב וַתֵּלֶד אֵשֶׁת-גִּלְעָד לוֹ בָּנִים וַיִּגְדְּלוּ בְנֵי-הָאִשָּׁה וַיְגָרֲשׁוּ אֶת-יִפְתָּח וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא-תִנְחַל בְּבֵית-אָבִינוּ כִּי בֶּן-אִשָּׁה אַחֶרֶת אָתָּה:
נראה מסדר הפסוקים שיפתח גדל בבית אביו ושאביו הכיר בו. אולם לאחר שאשתו החוקית של גלעד ילדה, גירשו הצעירים את אחיהם המבוגר מביתו. גירוש זה נראה שלא כדין התורה (דברים כ"א טו-טז):
"טו כִּי-תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ-לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר לַשְּׂנִיאָה: טז וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת-בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר-יִהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת-בֶּן-הָאֲהוּבָה עַל-פְּנֵי בֶן-הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר: יז כִּי אֶת-הַבְּכֹר בֶּן-הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר-יִמָּצֵא לוֹ כִּי-הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה:"
אמנם אפשר לדון ארוכות במעמדו של יפתח והאם הוא בן של אשה או בן של פילגש או אפילו זה לא, אך בכל מקררה יפתח לא זוכה להגנה מפני אחיו הרוצים לנשלו.

ג וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל-יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים וַיֵּצְאוּ עִמּוֹ:
יפתח נאלץ לברוח מביתו. לא רק לעזוב ולהיות מגורש אלא ממש לברוח, מפחד שיפגעו בו.

ד וַיְהִי מִיָּמִים וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי-עַמּוֹן עִם-יִשְׂרָאֵל:
כל סיפור הולדת וגדילת יפתח היה בתוך 18 שנות השעבוד ופסוק זה מחזיר אותנו לפרק י'.

ה וַיְהִי כַּאֲשֶׁר-נִלְחֲמוּ בְנֵי-עַמּוֹן עִם-יִשְׂרָאֵל וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי גִלְעָד לָקַחַת אֶת-יִפְתָּח מֵאֶרֶץ טוֹב:
בסיום פרק י' זקני גלעד מציעים הצעה מפורשת של מי שיעמוד בראש הצבא ויילחם ימונה לראש הגלעד. יפתח אינו מעוניין. אולי הוא ברח כל כך רחוק וההודעה כלל לא הגיעה אליו. בכל אופן, שמו יצא למרחקים וזקני גלעד נאלצים ללכת אליו.

ו וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח לְכָה וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין וְנִלָּחֲמָה בִּבְנֵי עַמּוֹן:ז וַיֹּאמֶר יִפְתָּח לְזִקְנֵי גִלְעָד הֲלֹא אַתֶּם שְׁנֵאתֶם אוֹתִי וַתְּגָרֲשׁוּנִי מִבֵּית אָבִי וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶם: 
זקני גלעד מציעים את הצעתם ליפתח, אולם שלא כמו בסיום פרק י' הם לא מספרים לו מה התשורה אל רק מבקשים ממנו לעמוד בראש הצבא. יפתח תמה ומזכיר להם כי הם גירשו אותו מבית אביו. כנראה זקני גלעד תמכו באחיו והיו נגדו.

ח וַיֹּאמְרוּ- זִקְנֵי גִלְעָד אֶל-יִפְתָּח לָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ וְנִלְחַמְתָּ בִּבְנֵי עַמּוֹן וְהָיִיתָ לָּנוּ לְרֹאשׁ לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד:
הזקנים מתעלמים מהתוכחה וכאן ההצעה כבר יותר מפורטת וכוללת את ההצעה להתמנות לראש.

ט וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֶל-זִקְנֵי גִלְעָד אִם-מְשִׁיבִים אַתֶּם אוֹתִי לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן וְנָתַן ה' אוֹתָם לְפָנָי אָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹאשׁ:י וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי-גִלְעָד אֶל-יִפְתָּח ה' יִהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינוֹתֵינוּ אִם-לֹא כִדְבָרְךָ כֵּן נַעֲשֶׂה: 
יפתח עדיין לא משוכנע לחלוטין והזקנים נאלצים לענות לו בצורה המזכירה שבועה.

יא וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם-זִקְנֵי גִלְעָד וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין וַיְדַבֵּר יִפְתָּח אֶת-כָּל-דְּבָרָיו לִפְנֵי ה'  בַּמִּצְפָּה: 
לראשונה מופיע שם ה' ואנו רואים שיפתח אמנם אינו נביא אבל רוח ה' שורה עליו.

יב וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים אֶל-מֶלֶךְ בְּנֵי-עַמּוֹן לֵאמֹר מַה-לִּי וָלָךְ כִּי-בָאתָ אֵלַי לְהִלָּחֵם בְּאַרְצִי: 
בני עמון כבר נלחמים במשך שנים ובני ישראל לא ריכזו צבא עד כה. לפני ההליכה למלחמה, יפתח מנסה לפתור את הבעיה בדרכים דיפלומטיות. זוהי הלכה מפורשת בתורה שיש לדבר דברי שלום לפני מלחמה. ואמנם בתורה מדובר במלחמת רשות. במלחמה כמו זו כאשר האויב כבר נלחם ומציק במשך שנים, אין צורך בכך, ועדיין לפנים משורת הדין, יפתח מציע הזדמנות למלך עמון לסגת.

יג וַיֹּאמֶר- מֶלֶךְ בְּנֵי-עַמּוֹן אֶל-מַלְאֲכֵי יִפְתָּח כִּי-לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת-אַרְצִי בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרַיִם מֵאַרְנוֹן וְעַד-הַיַּבֹּק וְעַד-הַיַּרְדֵּן וְעַתָּה הָשִׁיבָה אֶתְהֶן בְּשָׁלוֹם: 
גם מלך בני עמון נדיב. הצעתו היא המקבילה המקראית לשטחים תמורת שלום ובדגש על שטחי עבר הירדן המזרחי.

יד וַיּוֹסֶף עוֹד יִפְתָּח וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן:טו וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר יִפְתָּח לֹא-לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת-אֶרֶץ מוֹאָב וְאֶת-אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן:טז כִּי בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד-יַם-סוּף וַיָּבֹא קָדֵשָׁה:יז וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל-מֶלֶךְ- אֱדוֹם לֵאמֹר אֶעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ אֱדוֹם וְגַם אֶל-מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּקָדֵשׁ:יח וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר וַיָּסָב אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת-אֶרֶץ מוֹאָב וַיָּבֹא מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב וַיַּחֲנוּן בְּעֵבֶר אַרְנוֹן וְלֹא-בָאוּ בִּגְבוּל מוֹאָב כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב: 
יפתח מעביר שיעור קצר בהיסטוריה הלקוחה מתוך הפרשה שלנו. בני ישראל כלל לא נלחמו בעמון (ובפרשת דברים נראה שנאסר עליהם להילחם במואב ובעמון). יפתח מכוון לכך שאמנם סיחון בעבר הרחוק לחם בעמון ולקח מהם שטחים, אולם בני עמון איבדו מזמן זיקה שלטחים אלו ולא יכולים לתבוע בעלות עליהם. הדבר מסופר בפרשה (כ"א כו): "כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת-כָּל-אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד-אַרְנֹן". אמנם מדובר שם על מואב, אולם עמון ןמואב הם עמים שכנים וקרובים.

יט וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל-סִיחוֹן מֶלֶךְ-הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וַיֹּאמֶר לוֹ יִשְׂרָאֵל נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצְךָ עַד-מְקוֹמִי:כ וְלֹא-הֶאֱמִין סִיחוֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחוֹן אֶת-כָּל-עַמּוֹ וַיַּחֲנוּ בְּיָהְצָה וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל:כא וַיִּתֵּן ה' אֱלֹקי-יִשְׂרָאֵל אֶת-סִיחוֹן וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם וַיִּירַשׁ יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל-אֶרֶץ הָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַהִיא:כב וַיִּירְשׁוּ אֵת כָּל-גְּבוּל הָאֱמֹרִי מֵאַרְנוֹן וְעַד-הַיַּבֹּק וּמִן-הַמִּדְבָּר וְעַד-הַיַּרְדֵּן:כג וְעַתָּה ה' אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל הוֹרִישׁ אֶת-הָאֱמֹרִי מִפְּנֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּירָשֶׁנּוּ: 
בני ישראל גם הציעו לסיחון הסכם שלום ולא היו צריכים להילחם איתו כלל, אולם סיחון יצא נגדם למלחמה ונחל מפלה צורבת והפסיד את שטחי ממלכתו. סיום פסוק כ"ג הוא בשאלה. ה' הוריש את האמורי מפני בני ישראל והאם אתה, מלך עמון תוריש אם בני ישראל?



כד הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִיֹשְׁךָ כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ אוֹתוֹ תִירָשׁ וְאֵת- כָּל-אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' אֱלֹקינוּ מִפָּנֵינוּ אוֹתוֹ נִירָשׁ: 
יפתח עונה לשאלה ותשובתו היא בוודאי שלא. מה שכמוש אליל עמון הוריש זה מה שיש לך ואל תגע לנו בנחלה.


כה וְעַתָּה הֲטוֹב טוֹב אַתָּה מִבָּלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב הֲרֹב רָב עִם-יִשְׂרָאֵל אִם-נִלְחֹם נִלְחַם בָּם:כו בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְעַרְעוֹר וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְכָל-הֶעָרִים אֲשֶׁר עַל-יְדֵי אַרְנוֹן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וּמַדּוּעַ לֹא-הִצַּלְתֶּם בָּעֵת הַהִיא: 
יפתח משווה את מלך עמון לבלק בן ציפור. אין לעמון שום עימות ישיר עם ישראל והוא נטפל אליו ללא סיבה סתם מתוך שינאה לעם ישראל.

כז וְאָנֹכִי לֹא-חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה עֹשֶׂה אִתִּי רָעָה לְהִלָּחֶם בִּי יִשְׁפֹּט ה' הַשֹּׁפֵט הַיּוֹם בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבֵין בְּנֵי עַמּוֹן:כח וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל-דִּבְרֵי יִפְתָּח אֲשֶׁר שָׁלַח אֵלָיו: 
כמובן שמלך עמון לא ממש מתרשם מהדברים ואינו נסוג.

כט וַתְּהִי עַל-יִפְתָּח רוּחַ ה' וַיַּעֲבֹר אֶת-הַגִּלְעָד וְאֶת-מְנַשֶּׁה וַיַּעֲבֹר אֶת-מִצְפֵּה גִלְעָד וּמִמִּצְפֵּה גִלְעָד עָבַר בְּנֵי עַמּוֹן: 
יפתח יוצא למלחמה וה' איתו.
 
ל וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר אִם-נָתוֹן תִּתֵּן אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי:לא וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן וְהָיָה לַה' וְהַעֲלִיתִיהוּ עוֹלָה:
וכאן מגיעה הטעות הגדולה. הנדר הנורא של יפתח. לא ברור מה יפתח חשב, אבל מנוסח הדברים נראה שהוא בהחלט כיוון לקורבן אנושי כלשהו. היוצא אשר יצא - בחירה אקראית, מה ומי שלא יהיה. ומי כבר יכול לצאת מדלת ביתו אם לא קרוב משפחה היוצא לקבל את המנצח השב משדה הקרב?

גם שומעיו של יפתח טעו והיו צריכים להפר את נדרו מיד ובמקום. אין להשוות כלל בין נדרו של יפתח לבין תנאי אליעזר על המים. תנאו של אליעזר היה רק מעין מבחן סינון ראשוני, לא מחייב כלל ובוודאי שלא יכול לגרום לתוצאות טרגיות. יפתח לעומת זאת הולך בצורה ברורה אל התהום.

גם בפרשת חוקת מופיע נדר, נדרם של בני ישראל היוצאים למלחמה נגד הכנעני מלך ערד, אולם שם ההתחייבות הייתה להחרים את הערים שיכבשו.

לב וַיַּעֲבֹר יִפְתָּח אֶל-בְּנֵי עַמּוֹן לְהִלָּחֶם בָּם וַיִּתְּנֵם ה'בְּיָדוֹ: לג וַיַּכֵּם מֵעֲרוֹעֵר- וְעַד-בּוֹאֲךָ מִנִּית עֶשְׂרִים עִיר וְעַד אָבֵל כְּרָמִים מַכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד וַיִּכָּנְעוּ בְּנֵי עַמּוֹן מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

ההפטרה נגמרת בנצחון גדול אך הטרגדיה של יפתח רק מתחילה. כידוע נדרו הבעייתי היה בעוכריו, והראשונה שיצאה אליו (ואפשר לפרש שזה היה בידיעה ובהכרה מוחלטת של הנדר) הייתה בתו היחידה. לנו כיום הדבר לא מובן כלל ואיך ייתכן שקרה כדבר הזה. גם המפרשים התקשו ותירוצים שונים ניתנו. ייתכן ומדובר בהבנה שגויה של הפסוק בפרשת בחוקותי (ויקרא כ"ז כט - "כָּל-חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם מִן-הָאָדָם לֹא יִפָּדֶה מוֹת יוּמָת"). גם כיום ישנם תועים וטועים המביאים פסוק זה בתור הוכחה שהתורה מתירה ואף תומכת בקורבנות אדם. אולם בעיקר הדבר מראה על החוסר בהנהגה רוחנית קבוע ורציפה באותה תקופה (עשרות רבות של שנים ללא נביא), על כך שהתורה אינה במוקד, בוודאי התורה שבעל פה שאינה מחלחלת לכל העם, ועל התוצאות הקשות של חוסר זה.

בת יפתח - אדגר דגה
בת יפתח - אדגר דגה -1860 - מוזיאון סמית נורתהמפטון

לדף הראשי של פרשת חקת

פרשת חוקת לילדים

תקציר פרשת חוקת

פרה אדומה (יט, א-כב)

הקב"ה מצווה את משה ואהרון, לקיים את מצוות 'פרה אדומה'. יש לקחת פרה ששערותיה אדומות, אין בה כל מום ולא נשאה מעולם בעול. לאחר שחיטתה, שורפים את הפרה, ואפרה, עליו נותנים מי מעיין חיים, הופך לחומר-סגולי המטהר טמאים.
התורה מפרטת את אופן הכנת מי הטהרה, את דרך השימוש בהם וכן כמה מדיני טומאה וטהרה.

פטירת מרים ומי מריבה (כ, א-יג)

האירועים הבאים מתרחשים בשנה הארבעים לשהות בני-ישראל במדבר, סמוך לכניסתם לארץ ישראל. התורה מספרת על פטירתה של מרים הנביאה, אחות משה.
התורה ממשיכה ומספרת ברצף: "ולא היה מים לעדה, ויקהלו על משה ועל אהרון". מכאן אנו למדים על באר המים שליוותה את בני-ישראל במדבר, בזכות מרים הצדיקה, ועתה עם פטירתה נעלמה הבאר והעם צמא למים.
משה ואהרון ממהרים אל פתח אוהל מועד, שם נגלה אליהם ה'.
ה' מצווה למשה לקחת את מטהו, להקהיל את העם, ולצוות על הסלע שיוציא מים. משה מכה על הסלע פעמיים במטה, ומים רבים פורצים מן הסלע, להשקות עת כל העדה ואת צאנם.
משה ואהרון נענשים חמורות על כך שלא עמדו בציווי לדבר אל הסלע, אלא הכו בו. נגזר אליהם, כי לא יזכו להכניס את העם לארץ ישראל.

שיחות כושלות עם מלך אדום (כ, יד-כא)

עם ישראל מתקרב לארץ מכיוון דרום מזרח וחונה בקדש, על גבול ארץ אדום. משה שולח שליחים למלך אדום, מספר לו את קורות ישראל, החל מירידתם מצריימה ועד הגעתם אל גבול ארצו, ומבקש את הסכמתו לחציית ארץ אדום בדרך לארץ ישראל. משה מבטיח כי העם ילך רק בדרך המלך ולא יגרום כל נזק לשדות ולכרמים. מלך אדום משיב בשלילה ומאיים במלחמה. משה מנסה שוב ומציע תשלום עבור אוכל ומים שיידרשו בזמן המעבר. תשובת מלך אדום שלילית, והוא שולח צבא כבד לקראת עם ישראל. משה מוותר, ועם ישראל עוזב את קדש וממשיך בדרכו.

'מיתת נשיקה' בהור ההר (כ, כב-כט)

בהגיע ישראל אל הור ההר השוכן על גבול ארץ אדום, מודיע ה' כי הגיע זמנו של אהרון 'להיאסף אל עמיו'. משה, אהרון ובנו-יורשו אלעזר, עולים אל ההר לעיני כל העדה. שם, בנקרה מזומנת, מפשיט משה מאהרון את בגדי הכהן הגדול ומלבישם לבנו אלעזר. אהרון מת, ומשה ואלעזר יורדים מן ההר. העם מבין כי אהרון אהובם מת, ומתאבל במשך 30 יום.

מלחמה עם הכנעני מלך ערד (כא, א-ג)

מלך ערד שבנגב, אינו רואה בעין יפה את הגעתם של בני ישראל לאזורו, והוא יוצא למתקפה צבאית, ואף שובה שבי במבני ישראל. משה מתפלל לה' ומבטיח שאם ינצח במלחמה יקדיש את השלל לקב"ה. ה' שומע לתפילת משה, ובני ישראל מנצחים במלחמתם נגד הכנעני יושב הנגב.

מתלוננים, נענשים ונרפאים (כא, ד-ט)

העם מותש מהדרך המתארכת בגלל הצורך לעקוף את ארץ אדום. שוב מתאוננים אל ה' ואל משה. הקב"ה שולח נחשים ושרפים להעניש את העם. העם מבין כי חטא, ומבקש ממשה כי יתפלל בשבילם. במענה לתפילתו, אומר ה' למשה להכין נחש נחושת ולהציבו על עמוד גבוה. ההבטה למעלה, אל הנחש, מביאה לכוונת הלב כלפי האלוקים שבשמים, וכך באה רפואה למי שננשך.

ניסי מלחמה ושירת הודיה (כא, י-כ)

בקצרה וברמז מספרת התורה על האמוריים, אל גבולם הגיע ישראל בתום כמה מסעות, שזממו לפגוע בעם, בעוברו סמוך לגבולם. בניסים מופלאים הציל ה' את עמו, והם שרו שיר שבח והודיה בהכרת תודה.

מכים את סיחון האמורי ואת עוג מלך הבשן (כא, כא – כב, א)

המסע צפונה, לאורך גבולה המזרחי של ארץ ישראל, מביא את ישראל לגבול האמורי. שוב שולח משה שליחים, הפעם אל סיחון המלך, ומבקש לעבור בארצו. סיחון, כמלך אדום, משיב אף הוא בשלילה, ויוצא למלחמה בישראל. בני ישראל משיבים מלחמה שערה, כובשים את ארץ האמורי וחונים על גבול הבשן, הנתון למלכותו של עוג הענק. עוג אוסף את צבאו ויוצא להלחם בישראל. ה' מבטיח למשה כי אין לו לפחד מפני עוג, והוא יכריע אף אותו. בני ישראל אכן מכים את עוג ובניו וכל צבאם מכה ניצחת, וכובשים את ארצם.
עם ישראל ממשיך במסע צפונה, וחונה בערבות מואב אל מול יריחו.

דבר תורה לפרשת חוקת לילדים

"זאת חוקת התורה " –התורה פותחת את פרשת פרה אדומה במילים אלו , מדוע לא נכתב פשוט 'זאת תורת הפרה'?
והתשובה : שמצוות פרה אדומה היא חוק שמלמד על כל חוקי התורה, מפני שבחוקים האחרים ניתן למצוא הגיון מסוים , אבל על פרה אדומה אמר שלמה המלך "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני " כלומר אפי' שלמה החכם מכל אדם , -שמצא את טעמי החוקים בתורה- לא הצליח להבין את מצוות פרה אדומה , ולכן היא נקראת " חוקת התורה " בהיותה סמל לכל החוקים בתורה.



לדף הראשי של פרשת חוקת
ויש גם
תפזורת לפרשת חוקת
חידונים לפרשת חוקת


 


תפזורת לפרשת חוקת

בתפזורת הבאה לפרשת חוקת הוטמנו 13 מונחים ומושגים מהפרשה.
ניתן לחפש את המילים ישירות בתפזורת, או לענות על השאלות מצד שמאל או להיעזר ברשימת המילים המופיעה במהופך. בהצלחה!

הדף הראשי של פרשת חוקת
חידות לפרשת חוקת

תפזורת לפרשת חוקת
תפזורת לפרשת חוקת

חידון לפרשת חוקת

החידון לפרשת חוקת מכיל דף ציורים עם חידות מילוליות וחידות ציורים הקשורות לנושאים שונים בפרשת חוקת. החידות ברמות קושי שונות ומתאימות למבוגרים ולילדים. מומלץ להדפיס את הדף בכמה עותקים ולפתור ביחד סביב שולחן השבת לאחר קריאת הפרשה בבית או בבית הכנסת. למתקשים, ניתן להיעזר בדף התשובות אולם מומלץ לנסות היטב לבד.
בהצלחה

חידון לפרשת חוקת
חידון לפרשת חוקת

חידות לילדים לפרשת חוקת לפי סדר א"ב

א__________  נתמנה לכהן במקום אהרן אביו (פרק כ' פס' כ"ח )

ב ___________  הכהן  ששורף את הפרה צריך לכבסם (פרק י"ט פס' ח' )

ג ____________ כל דיני הפרה האדומה אמורים גם בו (פרק י"ט פס' י' )

ד ____________מקום שגם מעליו סרה מלכות  מואב  (פרק כ"א פס' ל' )

ה ______  _____ המקום שם מת ונקבר אהרן  (פרק כ' פס' כ"ג-כ"ד )

ו " וימאן אדום נתון את ישראל עבור בגבולו ______ ישראל מעליו" (פרק כ' פס' כ"א )

ז _________שמו של הנחל שבו חנו ישראל לאחר עיי העברים (פרק כ"א פס' י"ב )

ח __________ כינוי למת (פרק י"ט פס' ט"ז )

ט ___________ מקום שבו צריך להניח את אפר הפרה מחוץ למחנה (פרק י"ט פס' ט' )

י ___________ שם המקום שבו נלחם מלך האמורי עם ישראל (פרק כ"א פס' כ"ג )

כ ___________ אחראי על כל מעשה הפרה האדומה.

ל ___________יצאה מקרית סיחון ופגעה בער מואב ( פרק כ"א פס' כ"ח )

מ ___________ כינוי שבו כינה משה את העם שביקשו מים ( פרק כ' פס' י'  )

נ ___________ אזור שבו ישב הכנעני מלך ערד (פרק כ"א פס' א' )

ס ___________ מלך האמורי (פרק כ"א פס' כ"א )

ע ___________מלך הבשן (פרק כ"א פס' ל"ג )

פ ___________ כדי שאפשר יהיה להשתמש באפר שלה, צריך  שתהיה אדומה ותמימה.

צ ___________ מדבר שבו מתה ונקברה מרים ( פרק כ' פס' א' )

ק ___________ משם שלחו ישראל מלאכים למלך אדום (פרק כ' פס' י"ד )

ר  " לא מקום זרע ותאנה וגפן ו_________ " (פרק כ' פס' ה' )

ש _________ אמרו ישראל לאחר שיצאו המים מן הבאר (פרק כ"א פס' י"ז )

ת __________ מצאה את ישראל בהיותם במצרים (פרק כ' פס' י"ד )
חידות באדיבות מר עזרא מרום מחבר "תורה ממרום"
1.  "זאת חוקת התורה... ויקחו אליך פרה אדומה".   א. מהי חוקה ?   ב. פרט את סוגי המצוות    .
2.  מה הם 3 התנאים הנדרשים ל "פרה אדומה"?
3.  מה משליך הכהן לתוך שריפת הפרה ?
4.  מאיזה פסוק למדים שהמת הוא  אבי אבות הטומאה? (רש"י)
5.  "ותמות שם מרים ותקבר שם".    א. היכן נקברה מרים  ?   ב. מדוע נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה  ?
6.  מנין למדים שהקב"ה חס על ממונם של ישראל? (רש"י)
7.   "יען לא האמנתם בי  להקדישני".    הסבר מדוע דיבור אל הסלע היה גורם לקידוש השם ?
8. משה אמר למלך אדום:"לא ניטה ימין ושמאל" מי אמר למי בתורה:"אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמילה" ?.
9.  בפרשתנו מסופר על מות אהרון ומרים. אילו מילים נרדפות יש למילה "מת"  בפרשתנו ?
10. א. מה שם המקום שבו מת אהרון?       ב. מה משמעות שם זה ?
11.  על אהרון נאמר:"ויבכו אותו כל בית ישראל" מה למדים מהמילים   המודגשות ?
12.  א. איזה כינו נתנו בני ישראל  למן ?     ב.  מדוע נקרא בשם זה ?
13.  "וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים". מנה 2 סיבות לכך שנענשו דווקא ע"י     נחשים.
14.  "ויעש משה נחש – נחושת וישימהו על נס".
       א. כיצד נרפאו ע"י נחש הנחושת?     ב. מי בתנ"ך  כיתת את נחש הנחושת  ?
15. "באר חפרוה שרים  כרוה נדיבי – עם ".עיין ברש"י וענה מי הם:
      א. השרים.    ב. נדיבי העם


מאמרים ודברי תורה לפרשת חוקת

נחש הנחושת

סיפור נחש הנחושת ידוע ומוכר במקרא. כנגד תלונות בני ישראל, ה' היכה אותם במכת נחשים, והתרופה למכה הייתה יצירת נחש מנחושת על ידי משה והעמדתו על מוט גבוה. התבוננות בנחש ריפאה את החולה. סמל הרפואה, עד ימינו, הינו נחש מלופף על מוט, אף בשמיים יש קבוצת כוכבים המכונה "נושא הנחש" הנמצאת שלא במפתיע באמצעיתה של קבוצת כוכבים אחרת (המכונה נחש), אולם בסיפור קשיים ובעיות מרובים ונשתדל להעיר עליו מעט הערות. 

המקור לסיפור מופיע בפרשתינו, פרשת חוקת, פרק כ"א ד-ט:

"וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם-סוּף לִסְבֹּב אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם בַּדָּרֶךְ: וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹקים וּבְמשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל: וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת-הָעָם וַיָּמָת עַם-רָב מִיִּשְׂרָאֵל: וַיָּבֹא הָעָם אֶל-משֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי-דִבַּרְנוּ בַה' וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל-ה' וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת-הַנָּחָשׁ וַיִּתְפַּלֵּל משֶׁה בְּעַד הָעָם: וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל-נֵס וְהָיָה כָּל-הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי: וַיַּעַשׂ משֶׁה נְחַשׁ נְחשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס וְהָיָה אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחשֶׁת וָחָי"
הרקע לתלונה נראה רגיל. קוצר רוח. אבל אם בני ישראל כבר בדרך לארץ ישראל, מדוע קוצר הרוח? התשובה בפסוק הראשון של הפרשייה, בני ישראל נאצלים לבצע סיבוב עיקוף ארוך מאד לאחר שמלך אדום לא נתן להם לעבור בארצו (כ' מא): "וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו" . אבל קוצר הרוח לא מופיע מיד לאחר סירובו של מלך אדום אלא דווקא כאן.

התשובה לכך היא סיפור המלחמה בכנעני. הכנעני (או העמלקי) תוקף במפתיע, שובה שבי מבני ישראל והם יוצאים במלחמה ומנצחים בה: "א וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ-עֲרָד ישֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי: ב וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר אִם-נָתֹן תִּתֵּן אֶת-הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת-עָרֵיהֶם: ג וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת-הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת-עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם חָרְמָה"

המילה חרמה היא מילת המפתח. היא מופיעה גם במלחמה האחרונה של בני ישראל, בשנה הראשונה, מלחמת המעפילים. המעפילים ניסו לתקן את חטא המרגלים וניסו לעלות בכח לארץ ישראל ונחלו מפלה מוחצת (י"ד מה): "וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד-הַחָרְמָה".

מלחמה זו בכנעני/עמלקי היא סגירת מעגל. האויב אותו אויב, המקום אותו מקום (או לפחות עם אותו שם), אבל התוצאה הפוכה ובמקום תבוסה יש ניצחון גדול.

עכשיו עם ישראל יודע כי חטא המרגלים תוקן וכי אפשר לעלות לארץ ישראל בכח וכעת הם לא מבינים למה עוקפים את ארץ אדום ולא מכריזים עליה מלחמה (כפי שיכריזו בהמשך על סיחון).

בני ישראל אינם יודעים וגם אנו לא יודעים בשלב זה ונגלה רק בספר דברים כי היה איסור להילחם באדום עמון ומואב. אי ידיעה זו עם האמונה כי חטא המרגלים תוקן גרם לעם לקוצר רוח ולתלונתם.

גם התלונה נשמעת מוכרת, למה עלינו מארץ מצרים, וקצה נפשנו בלחם הקלוקל (מן).  אין תגובה של ה' או משה, אין נסיון לענות, אין אפילו את האמירה שהדבר רע בעיני ה', אלא מיד מגיע עונש חמור (שהקשר שלו לחטא לא ברור) בדמות נחשים (ולא סתם נחשים אלא נחשים שרפים) ומת עם רב.

ההמשך תמוה אף הוא. העם צריך לבוא אל משה (אם מת עם רב, איך משה לא שם לב לבד?), העם מכיר בטעותו (למרות חוסר הקשר בין המעשה לבין העונש) ובחטאו. אם העם חזר בתשובה, מדוע עוד היה צריך משה להתפלל ותשובתו של עם לא הספיקה? גם תפילת משה לא מרפאה את העם.

משה מצטווה להכין שרף ולשים אותו על נס (מקום גבוה) וכל מי שנשוך יביט בו ויירפא. זוהי פעולה משונה מאד בתורה, היה ניתן פשוט לרפא את החולים. מעבר לכך, מכת הנחשים כלל לא נעצרה? בפסוק האחרון אנו רואים, שגם אחרי שימת הנחש על הנס עדיין הנחשים המשיכו להכיש!"

במאמרנו, "ארבעים שנה - מה נשתנה?" הבהרנו כי הרקע לתלונה אינו רגיל. בני ישראל רוצים כבר להגיע לארץ ישראל, ולחיות חיים נורמליים, ואכן טענתם "אין לחם ואין מים" מופרכת מיד באמירה "ונפשו קצה בלחם הקלוקל". קיים לחם אבל הוא קלוקל.

בתלונות אחרות מופיע תיאור כמה המן מופלא וטוב (השווה לפרשת בהעלותך) אולם תיאור זה חסר כאן. מעיר הרש"ר הירש: "...אך הם היו חסרים מאכל ומשתה כדרך הבריות. הם קיבלו את שני אלה בלא עמל, כי אם בדרך נס, ודבר זה הסב להם - שעמום". שיעמום זה ביחד עם הדחיות הנוספות בדרך הוא קוצר הרוח של בני ישראל.

למילה "קלוקל" יש כמה פירושים. הפירוש הראשון לחם שמתקלקל (ואכן המן התקלקל תוך יום אחד בלבד, למעט שבת). פירוש אחר, לחם קל, קל לעיכול ובמדרשים מופיע שהמן עוכל במלואו וללא הפרשות, מה שעורר חשד אצל בני ישראל (אם כי חשד כזה היה צריך להתפוגג לאחר ארבעים שנה שאכלו מזון זה). אפשרות שלישית (מופיעה בחזקוני) היא לצבעו של המן, קלוקל, מלשון קלל.

בכל אופן הנחשים השרפים נשלחים להכות בעם. רש"י מפרש כי זהו עונש על הוצאת דיבת המן (בדומה לכך שאחד האותות למשה עוד בהיותו רועה צאן יתרו ובטרם קיבל את שליחותו, כאשר טען שבני ישראל לא יאמינו לו היה שמטהו נהפך לנחש ומשה היה צריך לברוח מפניו שמות ד' ג: "וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס משֶׁה מִפָּנָיו").

לפי הרש"ר הקשר שונה. בני ישראל קצו בחיי הניסים ורצו שגרה. שגרת המדבר היא הנחשים השרפים. לא היה משהו מיוחד בקיומם של הנחשים. ההיפך הוא הנכון. היעדרם במשך ארבעים שנה, הוא הוא הנס, ואם בני ישראל רוצים חיים רגילים, הרי כדאי שיתרגלו גם לנחשים. דבר זה מופיע במפורש בנאומו הגדול של משה (דברים ח' טו): "הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין-מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ" כל הפגעים הרגילים היו במדבר וחיי הנס מנעו את הגעתם אל בני ישראל. כאשר קצים באוכל ובמים הניסיים, קצים גם בהגנה הניסית, והנחשים השרפים שעד עתה לא יכלו להגיע למחנה ישראל, הגיעו בהמוניהם.

העם מכיר בחטאו במהירות. כפי שראינו לפי רש"י החטא היה שהתלוננו כלפי ה' ומשה כאילו הם שווים. בפסוק ה: "וידבר העם באלוקים ובמשה" ובפסוק ז:" חטאנו כי דיברנו בה' ובך". אולם תשובה זו אינה מספיקה והנחשים לא נעלמים. על מנת להגדיל את הנס ואת ההשגחה האלוקית, מצווה משה להשתמש בגורם המגיפה כתרופה שלה.

הנחשים יכלו להיעלם כלעומת שבאו, אולם גם בתקופה הקצרה עד הכניסה לארץ, בני ישראל צריכים לזכור את ההשגחה הניסית וכן להתחיל להתרגל לחיים רגילים הכוללים גם נחשים. אשר על כן הנחשים לא נעלמו כליל, הופעתם היא הרי טבעית (ולכן גם לאחר הסיפור אנשים המשיכו להיות מוכשים על ידי נחשים).

התרופה תבוא מההבנה כי ה' הוא ממית ומחיה, מוחץ ומרפא (כנאמר בפרשת האזינו). על כך אומרת המשנה (ראש השנה ג' משנה ו): "עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי' - וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא, בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים - היו מתרפאין, ואם לאו - היו נימוקים".

אמנם, התורה אוסרת יצירת כל פסל ותמונה כבר בעשרת הדברות וחוזרת ומדגישה בפירוט רב על החיות (דברים ד' טז-יח): "פֶּן-תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל-סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה: תַּבְנִית כָּל-בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ תַּבְנִית כָּל-צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם: תַּבְנִית כָּל-רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה תַּבְנִית כָּל-דָּגָה אֲשֶׁר-בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ", אולם אין לנו לתמוה.

הציווי לעשיית הנחש בא ישירות מה', והפה שאסר הוא הפה שהתיר, אם זו מצוות ה' עושים ("סתירות" כאלו קיימות בעוד מקומות, הקרבת הקורבנות בשבת, ציצית המורכבת משעטנז וכו'. אין אלו סתירות כלל אלא שוב עלינו להבין כי כך ציווי ה' כאשר הוא אוסר הדבר אסור וכאשר אותו דבר הוא ציווי, אז הוא מותר וחובה לעשותו). וממשיך הרש"ר בפירושו:
"נישוך הנחשים היתה לו רק מטרה אחת: הוא הראה לעם את הסכנות האורבות לו במדבר על כל צעד ושעל, ורק כח הנס של ה' הרחיק אותן מעליו עד כה, והוא הרחיק אותן עד כדי כך שלא ניחשו ולא שיערו את קיומן. ועתה כל הנשוך יקבע בליבו את דמות הנחש, למען יזכור אותו גם לאחר מכן, כאשר חסד ה' ירחיק את הנחשים..."
משה מכין את הנחש מנחשת. משה נצטווה להכין שרף, וגם חומר הבנייה לא נאמר לו. הפרשנים מעירים שהנחושת נבחרה בגלל השורש הקרוב לנחש, וכפי שראינו בחזקוני גם המילה קלוקל המייצגת אולי את צבע המן קיימת בנחושת.

הנחש נבחר להראות כפי לשון המשנה שלא הנחש ממית ומחייה אלא החטא (ועיינו בברכות לג עמוד א' בסיפור על רבי חנינא בן דוסא: "תנו רבנן: מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות, באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא. אמר להם: הראו לי את חורו! הראוהו את חורו, נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו ומת אותו ערוד. נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש. אמר להם: ראו בני, אין ערוד ממית אלא החטא ממית. באותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא.").

אכן, לאחר מאות שנים, נאלץ חזקיהו המלך לכתת את נחש הנחושת ולהורסו (מלכים ב' י"ח ד): "הוּא הֵסִיר אֶת-הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת-הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת-הָאֲשֵׁרָה וכִתַּת- נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר-עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד-הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא-לוֹ נְחֻשְׁתָּן". כאשר נחש הנחושת אינו ממלא את תפקידו, להזכיר את ה', אלא כבר משמש כאמצעי לעבודה זרה, אין לו מטרת קיום וחזקיהו הורסו וחכמים משבחים את חזקיהו על מעשה זה.

נחש הנחושת נחושתן
נחש הנחושת נחושתן - נחשי נחושת שנתגלו בתלים שונים בארץ, מגידו חצור, הדביר המדייני בתמנע ועוד. מתוך אוסף שלמה ומסיוף המוצג בביתן הנחשות במוזיאון ארץ ישראל תל-אביב.


מאמרים ודברי תורה נוספים לפרשת חוקת

חוקת - ארבעים שנה מה נשתנה

פרשת חוקת פותחת בפרשייה ארוכה של פרה אדומה. זמן אמירת הפרשייה הוא כנראה בשנה השנייה ומיד לאחר חנוכת המשכן (ובפרט אחרי מות שני בני אהרון והצורך של האנשים הטמאים לנפש להיטהר) ולכן אפשר לאחר אותה עד לתאריך של פסח שני בשנה השנייה.

ואולם הפרשה נאמרת רק עתה בפרשה חוקת, לאחר פרשת קורח (בה היו מתים רבים מאד) ולאחר פרשת שלח (בה נגזר שכל דור המדבר ימות). יתרה מכך, הפרשה הבאה לאחר פרה אדומה (כ' א) מתחילה כך: "וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם".

אין ציון שנה כלל אולם ממות מרים אנו יודעים שמדובר בשנה הארבעים בחודש ניסן. כלומר פרשת פרה אדומה מחלקת את ספר במדבר בין השנה השנייה, לבין השנה הארבעים כאשר באמצע יש את פרשת קורח שתארוכה לא ברור.

נדמה כי התורה רוצה להגיד לנו שבמשך כל אותם 38 שנים לא אירע למעשה כלום והמצב היה סטטי לחלוטין. הדבר היחיד שהיה הוא המוות של דור המדבר. יתרה מכך אפשר לומר שגם בני ישראל ישבו במקום אחד ושאף אחד מ-42 המסעות לא אירע בשנים אלו.

המדרש אף מקצין יותר ואומר שבמשך כל אותם שנים לא שרתה על משה רוח הקודש. אנו יודעים שדברים נוספים לא קרו, לא בוצעה ברית מילה לתינוקות ולא נחגג חג הפסח (שתי מצוות אלו קוימו מיד עם הכניסה לארץ על ידי יהושע כמנהיג העם).

פרה אדומה - פרנץ מארק - 1913

בהמשך הפרשה האירועים מתרחשים בקצב מסחרר:
  • מות מרים ופרשת מי מריבה (תלונת המים) – ניסן שנת הארבעים.
  • בקשת המעבר ממלך אדום.
  • מות אהרון (א' אב) וחודש אבל (עד א' אלול).
  • מלחמה בכנעני.
  • תלונה על הלחם הקלוקל ונחש הנחושת.
  • תאור של מספר מסעות ושירת הבאר.
  • מלחמות סיחון ועוג (בקיצור נמרץ) והבאת ההיסטוריה של העיר חשבון (חשוב לעתיד).
  • חניה על הירדן מול יריחו - סוף המסע במדבר!
והנה התחלף דור שלם, ושוב יש את התלונות המוכרות, אין מים ואין לחם. האם לא למדו דבר?? מה השתנה בכל זאת במשך ארבעים השנים במדבר? נשווה את מקורות השונים לתלונות
שמות י"ז א-ג:
"וַיִּסְעוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר-סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל-פִּי ה' וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם: וַיָּרֶב הָעָם עִם-משֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ-לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם משֶׁה מַה-תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה-תְּנַסּוּן אֶת-ה':  וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל-משֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת-בָּנַי וְאֶת-מִקְנַי בַּצָּמָא"
במדבר כ' (ב-ה):
"וְלֹא-הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל-משֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן: וַיָּרֶב הָעָם עִם-משֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה': וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת-קְהַל ה' אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ: וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל-הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת:

ואת תלונת המן המופיעה בהמשך הפרשה (כ"א, ד-ה):
"וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם-סוּף לִסְבֹב אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם בַּדָּרֶךְ. וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר  כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל."
אף תלונה זו מזכירה תלונה קודמת הקשורה במאיסת המן, הלא היא תלונת המתאווים בפרשת בהעלותך:
    י"א, ד-ו: "...מי יאכִלנו בשר. זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם… ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו"
או בספר שמות ט"ז:
"מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשֹבע, כי הוצאתם אֹתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב"
במבט ראשון נראה כי אכן העם אותו עם והתלונות אותן תלונות אולם קריאה זהירה מגלה את ההבדל. הדור החדש מתלונן על השהייה במדבר ומתאווה להגיע כבר לארץ ישראל. לאחר השהות הארוכה במדבר, דברים מתחילים לזוז והעם בטוח שאוטוטו נכנסים ופתאום מתה מרים, ואחר כך מת גם אהרון והדברים שוב אינם נראים פשוטים והאם ימשיכו להיתקע במדבר ולא להגיע לארץ המובטחת?

גם תלונת המן היא תלונה מוצדקת, במדבר באמת אין לחם ואין מים, לחם ניסי טעים ככל שיהיה אינו ביטוי לשאיפת האדם להגיע לארץ משלו ולאדמה משלו בה הוא יכול לגדל את הלחם לבד ולהסתמך על עצמו.

בניגוד לתלונות הדור הקודם שרצה לחזור למצרים הדור הנוכחי רוצה להגיע כבר לארץ ישראל. התלונות שונות לחלוטין. משה רבנו, שאינו רגיש דיו להבדלים אלו מדבר אל העם דברים קשים: "שמעו נא המורים", משה אינו מבחין שהעם רק רוצה להגיע לארץ ישראל,ונאלץ להיכנס אל אוהל מועד.

הקב"ה מדבר עם משה דברים רכים, קח את המטה, השקה את העם ואת בעירם, אין כעס בכלל וגם עונשים לעם אין, אולם ה' מבין כי משה רבנו אינו האדם המתאים להכניס את בני ישראל לארץ ישראל. משה עדיין שייך לדור המדבר הישן, ומישהו אחר יכניס את העם לארץ.

לזכותו של משה, אנו רואים שלמרות הטרגדיה האישית שלו, רק טובת העם עומדת בעיניו והוא ממשיך במנהיגותו מייד, ללא הפסקה וללא שום תרעומת כנגד השמים, ומיד נוקט באמצעים להמשך המסע לארץ.

גם תלונת המן היא מוצדקת. אהרון מת, משה נותר לבדו מדור המנהיגים והדרך פתאום מתעקלת ויש עוד מסעות ועושים עיקופים. העם רוצה להגיע לארץ ישראל!
נסכם בטבלה הבאה:


מקור על מה מתלוננים תגובת משה ואהרון תגובת ה' עונש?
שמות   ט"ז אין לחם אין תגובה ממטיר לחם מן השמים אין
שמות   י"ז מים מה אתם רוצים ממני? החרפת התלונה גוררת פניה לה' ציווי לאסוף זקנים וללכת למקום מסוים. נס המים מן הסלע אין
במדבר      י"א בשר ויחר אף משה אסיפת הזקנים ונס השלו אין
במדבר   כ' מים בריחה לאוהל מועד ציווי ניסי תוך רחמים על עם ישראל אין
במדבר   כ"א לחם ומים אין נחש נחושת מת עם רב

והנה בתלונה האחרונה יש עונש ומאחר שהסברנו שהתלונה מוצדקת, למה בא העונש? התשובה ברורה מקריאת הפסוק ומופיעה גם ברש"י: "וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹקים וּבְמֹשֶׁה", הם התלוננו אל שניהם כאילו משה שווה לה', כל עונש נחש הנחושת (שאינו קשור למים כלל אלא לאמונה), בא לעקור טעות זו. גם העם הבין זאת והוא מתחרט במילים הבאות: "וַיָּבֹא הָעָם אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי-דִבַּרְנוּ בַה' וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל-ה'". העם מבין את טעותו ומבקש ממשה שיתפלל אל ה', שרק הוא יכול להושיע.

דמויות מהתנ"ך: גארארד הוט, 1782, האאג

לסיכום, הרבה השתנה בארבעים השנה במדבר. דור המדבר מגלה חששנות הססנות ופסאיביות ורוצה לחזור למצרים ואילו דור הכניסה לארץ, מגלה חוסר סבלנות מהשהייה הארוכה במדבר, אקטיביות ורצון לפעול במהירות כדי להגיע לארץ ישראל.

לדף הראשי של פרשת חוקת

תשובות לחידון חוקת

בדף זה מופיעות התשובות לחידון פרשת חוקת, אם טרם ניסים את כוחכם בפתרון החידות גשו קודם כל לדף החידות ונסו לפתור לבד. כך הנאתכם מהחידות תיגבר. התשובות מופיעות למטה





עוד קצת







ועוד קצת







מתחילים:
פרה אדומה - נושא הפרשיה הראשונה של הפרק
מתנה - מקום המופיע בבמדבר כ"א כח: "בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה"
התארכנו בעשרה סנטימטר = גבהנו, מזכיר את המילה בפסוק כ' ג: "וַיָּרֶב הָעָם עִם-משֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה'"
חץ ישר - בקשת משה ממלך אדום (כ, יז): "נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ"
לא נכנס = יצא מזכיר את המקום בפסוק כ"א כג: "וְלֹא-נָתַן סִיחֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת-כָּל-עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל"
עלי דפנה - עלים של צמח ער אציל. המילה ער מופיעה פעמים רבות בפרשה למשל כ"א טו: "וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב"
מסילת הרכבת - שוב בקשת משה ממלך אדום: "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה וְאִם-מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי וְנָתַתִּי מִכְרָם רַק אֵין-דָּבָר בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה"
נחש הנחושת -  פרשיית נחש הנחושת בפרק כ"א.
באר - הבאר מופיעה פעמים רבות בפרשה, בארה של מרים, שירת הבאר ובבקשת משה ממלך מואב
חרב - גם החרב מפיעה פעמים רבות בפרשה, החל מדיני חלל חרב בפרשת טומאת מת ועד למלחמות סיחון וחשבון.
אינטרנט - בני ישראל גלוש באינטרנט כמו שנאמר (כ"א א): "וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ-עֲרָד ישֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי"
מפת מידבא - קטע ירושלים ממפת מידבא המלאה. מידבא מוזכרת בפרשה (כ"א ל): "וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד-דִּיבֹן וַנַּשִּׁים עַד-נֹפַח אֲשֶׁר עַד-מֵידְבָא"
צמיד - הצמיד מופיע בהלכות טומאה וטהרה (י"ט טו): "וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין-צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָמֵא הוּא"
רוטשילד והירש - שני נדיבים שעזרו רבות לישוב העברי ומכוונים לשירת הבאר (כ"א יח): "בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה"
חשבון - אחת מהערים המרכזיות של סיחון שנכבשה על ידי בני ישראל


תשובות לחידות עזרא מרום
     
1.  א. מצוות, משפטים, חוקים.
     ב. חוקה הינה מצווה שאין לה טעם הגיוני.
2. א. תמימה, כולה אדומה. אם יש בה 2 שערות שחורות נפסלת.
    ב. אין בה מום.
    ג. לא עלה עליה עול.
3. עץ ארז, איזוב ותולעת שני.
4 .  מהפסוק:" וכל אשר יגע בו  הטמא יטמא"  (י"ט,22).
5. א. מרים נקברה בקדש.
     ב. ללמדנו שמיתת צדיקים מכפרת כשם שקרבנות מכפרים.
6. מהפסוק:"והשקית את העדה ואת בעירם" (=בהמותיהם).
7.  היו למדים מקל וחומר: מה סלע (שאינו מדבר, אינו שומע ואינו זקוק לחסדי    - שמים לפרנסה) מקיים את דברי הקב"ה,  קל וחומר אנו בני האדם.
8.  אברהם אמר ללוט.
9.  א. נאסף אל עמיו . ב. גווע.
10.  א. הור ההר.        ב. הר על גבי הר.
11. בגלל שאהרון היה משכין שלום ,התאבלו עליו גם הנשים וגם הגברים.
12. א. מן = לחם קלוקל.
      ב. בגלל שהמן נבלע באיברי הגוף.
13.  העונש מידה כנגד מידה :
        א. הנחש שנענש בגלל הוצאת דיבה,  יפרע ממוציאי דיבה.
        ב. יבוא נחש שטועם רק טעם אחד (עפר) בכל המאכלים ויפרע מכפויי טובה שאכלו את המן שיש בו את כל הטעמים.
14.  א. ע"י פעולת ראיה: וראה אותו וחי.
        ב. המלך חזקיה.
15.   א. שרים = משה ואהרן
        ב.  נדיבי עם = נשאי השבטים.


פרשת חקת - סטטיסטיקה בפרשה

פרשת חקת היא הפרשה ה-39 בתורה והשישית בספר במדבר. בפרשה עשר פרשיות, שש פתוחות וארבע סגורות. בפרשה 87 פסוקים 1245 מילים ו-4670 אותיות.
בפרשת חוקת 3 מצוות עשה ואין בה מצוות לא תעשה.

מאמרים לפרשת חוקת




לפרשה הקודמת - קרח
לפרשה הבאה -בלק
לטבלת סטטיסטיקה בפרשות התורה