אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בתוכן למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם או לערוץ הווטצאפ של פרשת השבוע !
‏הצגת רשומות עם תוויות אחרי מות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אחרי מות. הצג את כל הרשומות

פרשת אחרי מות (וקדושים)

פרשת אחרי מות היא הפרשה השישית בספר ויקרא ומתארת את עבודת המקדש ביום הכיפורים ודינים נוספים שונים. בשנים רבות קוראים גם את פרשת קדושים יחד עם פרשת אחרי מות, וענייניה מופיעים בהמשך.

מאמרים לפרשת אחרי מות

אחרי מות וההתרחקות מהקודש - התורה מזכירה בפרשת אחרי מות את שני בני אהרון. במאמר ננסה להבין את מהות הקשר בין הדברים ולמה צריך את כל האזהרות על התרחקות מהקודש.

חידון לפרשת אחרי מות - חידות ציורים וחידות מילוליות על פרשת אחרי מות.

דברי תורה לפרשת אחרי מות

הפטרת פרשת אחרי מות - עיון בהפטרת פרשת אחרי מות, הפטרה נדירה במיוחד.

אחרי מות קדושים - עיונים במצות העריות בפרשות אחרי מות וקדושים והסבר מדוע מכונה ספר ויקרא "תורת כהנים".

סטטיסטיקה לפרשת אחרי מות - נתונים סטטיסטיים לפרשת אחרי מות ובפרט מה הופך את הפטרת הפרשה לנדירה ביותר.

תקציר הפרשה

 פרשת אחרי מות עוסקת בתחילתה בדיני יום הכיפורים. לאחר מות בני אהרון, ה' מצווה את משה להזהיר את אהרון לא לבא אל הקודש (מקום ארון הברית) בכל עת אלא בטקס מיוחד. הטקס המפורט הוא הטקס המתבצע בבית המקדש ביום הכיפורים ולו פרטים רבים.

בסיום פרשיה זו מבואר שאכן טקס זה יש לבצע פעם אחת בשנה ודווקא בעשירי לחודש השביעי. את הסיבות לתאריך זה התורה לא מפרטת כאן ועלינו לנסות למוצאם במקומות אחרים. חשבון שאותו מביא כבר רש"י מראה שיום זה היה היום בו משה רבנו ירד מהר סיני עם לוחות האבן השניים. פרשיה ראשונה זו נקראת ביום הכיפורים בתפילת שחרית.

לאחר תיאור טקס זה התורה עוברת לצוות על עניינים הקשורים לקורבנות.

התורה מצווה על כל איש הרוצה לאכול בשר להביא אותו כקורבן זבח. בקורבן זה התורה מבטאת מגבלה מסוימת על אכילת בשר (מגבלה שהוסרה עם הכניסה לארץ) הדורשת מכל בשר להיות חלק מקורבן.

בנוסף חוזרת התורה על האיסורים החמורים באכילת דם. לסיום הפרשה התורה מצווה להיזהר מאד בדיני עריות. התורה מגדירה מעשים אלו כמעשי ארץ מצרים. קשרי נישואים בין אחים ואחיות היו מקובלים בשושלות הפרעוניות), וכמעשי ארץ כנען ואוסרת עליהם לחלוטין. גם פרשיה זו נקראת ביום הכיפורים בתפילת מנחה.

שילוח השעיר ביום הכיפורים
שילוח השעיר ביום הכיפורים ויליאם ג'יימס וב Webb סוף המאה ה-19

פרשת קדושים

פרשת השבוע, פרשת קדושים היא הפרשה השביעית בספר ויקרא והיא מכילה דינים שונים הקשורים לקדושת עם ישראל ובפרט חזרה על דיני העריות שנאמרו גם בפרשת אחרי מות.

מאמרים ודברי תורה לפרשת קדושים

אוב וידעוני - איסור הפנייה לאבות וידעונים נזכר מספר פעמים בפרשה. המאמר יסביר את עניין האוב והידעוני באמצעות המפרשים ועיון בסיפור שאול ובעלת האוב המופיע בספר שמואל.

נקמה - לא תיקום מצווה התורה. איך התורה מצמצמת ומונעת את רגש הנקמה, אחד הרגשות החזקים ביותר.

ואהבת לרעך כמוך - מעשים ולא רק רגשות - מאמר אורח מאת הרב ירֹחם שמשוביץ.

הפטרת פרשת קדושים - עיון בהפטרות השונות לפרשת קדושים לפי מנהגי העדות.

פרשת אחרי מות-קדושים - הקדושה והטהרה בספר ויקרא

דבר תורה לפרשת קדושים - מה משמעות הציווי להיות קדושים?

חידון לפרשת קדושים - חידון פרשת השבוע לפרשת קדושים. חידות ציורים וחידות מילוליות.

סטטיסטיקה לפרשת קדושים - נתונים סטטיסטיים על פרשת קדושים

תקציר פרשת קדושים

אפשר גם להאזין לתקציר!


פרשת קדושים כוללת נושאים רבים ומגוונים. הפרשה קצרה מאד 64 פסוקים בסך הכל אולם כוללת בתוכה לא פחות מ-51 מצוות שונות.

עניניי הפרשה כשם הפרשה - מצוות שונות בכל תחומי החיים הגורמים לעם ישראל להיות עם קדוש. אין אלו רק מצוות בין אדם לה' כמו הימנעות מעבודה זרה, אלא גם מצוות רבות בין אדם לחברו. הדרישה להיות קדושים היא בכך שה' הוא קדוש ועלינו לנסות להידמות לה'.

הציווי הראשון בפרשה, למעט הציווי הכללי - קדושים תהיו, הוא על מצוות מורא אב ואם השונה במעט ממצוות כיבוד אב ואם ומיד לאחריה ציווי על שמירת השבת.

אחרי שתי מצוות אלו מופיעה אזהרה על עבודה זרה. המצוות מזכירות את המצוות בעשרת הדברות.

מכאן והלאה כמעט כל פסוק מהווה מצווה בפני עצמה: מצוות מתנות לעניים, איסור גניבה, שקר ושבועת שווא. איסור הלנת שכר שכיר. דרישה למשפט צדק. איסור רכילות, איסור נקימה וגם הציווי הידוע "ואהבת לרעך כמוך". איסור כלאים בבהמות ובבגדים, דיני עורלה בפירות העצים (פירות שגדלו על עצים שגילם מתחת לשלוש שנים) ועוד.

בפרק השני של הפרשה פרק כ', חוזרים ונשנים איסורי העריות שכבר הופיעו בפרשת אחרי מות, אולם בצורה ובדגשים שונים וראו במאמר לעיל על ההבדל בין שתי ההופעות של פרשת העריות.

כדאי לנסות לחלק את הפרשה לחלקים. שימו לב למילים החוזרות על עצמן פעמים רבות "אני ה' אלוקיכם" צירוף זה חוזר מספר פעמים ומחלק את הפרשה לחלקים (שונים בארכם מפסוק אחד ועד כמה פסוקים). לפעמים בתוך חטיבה כזו יש חלוקת משנה נוספת לפסוקים המסתיימים בצירוף "אני ה'".

בסופו של דבר התורה מדגישה לנו כי כל המצוות מקורן וסיבתן היא מה' ומהרצון להידמות לה'. דבר זה נכון גם למצוות הגיוניות אותן אנו מבינים בשכלינו כדוגמת האיסור לגנוב ולמצוות אותן אין אנו מבינים כדוגמת איסור כלאים.


המלקטות (רות?) - ז'אן פרנסואה מילה 1857, מוזיאון דה-אורסיי, פריס

דבר תורה לפרשת אחרי מות

דבר התורה של יואב לפרשת אחרי מות 

שנת תשע"ח - על המיוחדות של יום הכיפורים ומה נדרש בשביל לחזור בתשובה.

בפרשת אחרי מות מסופר על יום הכיפורים ומה הכהן הגדול צריך לעשות ביום כיפור. היום אני רוצה לדבר על מי או מה שמכפר על החטא. כדי לכפר על החטא אנחנו צריכים ארבעה דברים.
  1. שאלוקים ירצה לכפר לנו על החטא כי לא משנה כמה נתחרט וכמה נחזור בתשובה אלוקים הוא היחיד שיכול להגיד שהחטא שעשינו לא תקף.
  2. הכהן הגדול. אנחנו יכולים ללמוד זאת מהפסוק הבא: "כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם" על מי מדובר ביכפר עליכם? למרות שאולי אפשר לחשוב שמדובר על ה', המפרשים, האבן עזרא והספורנו מסבירים שמדובר על הכוהן. וכך גם נראה כי אם מדובר על ה' היה צריך להיות כתוב אכפר עליכם.
  3. החוטא עצמו. אפשר להבין זאת מהמשך הפסוק הקודם: "לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ" אפשר להבין את הפסוק בשתי דרכים. הראשונה תיאור מציאות אחרי שהכהן יכפר עליכם אתם תטהרו.השניה ציווי לפני שהכהן מטהר אתכם אתם צריכים להיטהר, אתם צריכים לחזור בתשובה, וכך אומר הכלי יקר.
  4. יום הכיפורים, יום הכיפורים זהו היום היחיד שבו ה' מכפר לכולם: "לְכַפֵּר עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל-חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה" יום כיפור הוא יום מיוחד לכפר על החטאים.
אני רוצה לשאול האם באמת  חייבים את כל ארבעת הדברים?

את אלוקים תמיד חייבים, כי כמו שכבר אמרנו רק אלוקים מחליט אם החטא יכופר או לא. אבל האם בלי עבודת הכהן או בלי שיהיה היום יום כיפור או בלי שאנחנו נעשה תשובה האם החטא עדיין מתכפר? לגבי האדם עצמו האם יום הכיפורים מכפר ללא תשובה יש מחלוקת רבי וחכמים במסכת שבועות.

רבי אומר שיום הכיפורים מכפר על כל העבירות של בין אדם למקום חוץ משלוש, לדעת חכמים האדם חייב לחזור בתשובה להתחרט ואם הוא מראה שהוא רוצה להתקרב לה' ולהיות טוב, החטא מתכפר לו.

לגבי עבודת הכהן הגדול, הכהן הגדול כפי שכתוב בפרשתנו היה בעצם מכפר על עם ישראל, אבל סביר להניח שגם אם הכהן היה עושה את כל העבודה, ואחד מעם ישראל היה יושב ואוכל ורוצח, כנראה שבכל זאת משמים לא היו סולחים לו.
אפשר לומר שעבודת הכהן הגדול בעצם משלימה לתשובה. כאשר האדם חוזר בתשובה זה עדיין לא תמיד מספיק והכהן הגדול משלים את החזרה בתשובה של כל אדם בעבודתו, בימינו אין כהן גדול ולכן יהיה יותר קשה לכפר על החטא כי אין לנו את מה שישלים לנו לתשובה, 

ולכן בימינו בית הכנסת והתפילות הם מעין תחליף, וגם עוזר לנו לתשובה. לגבי היום עצמו ידוע הדבר שבכל יום אפשר לכפר על החטא אבל ביום כיפור שערי שמים נפתחים והנפש מתרוממת, וזה לא מיסטיקה זאת עובדה שביום כיפור הנפש יותר מרוממת, מרגישים קדושה.

ולמה אנחנו מרגישים כך דווקא ביום כיפור? בטוח שה' גורם לכך הוא עוזר לנו לחזור בתשובה, אבל אפשר גם לומר שבגלל שזהו יום מיוחד ברגע שנייחד משהו ונעשה אותו מיוחד ויחסית נדיר נרגיש לגביו גם אחרת.

לדף הראשי של פרשת אחרי מות




הפטרת פרשת אחרי מות

"רבי אליעזר אומר אין מפטירים בהודע את ירושלים" (מסכת מגילה פרק ד' משנה י').דבריו של רבי אליעזר מתייחסים לפרק ט"ז בספר יחזקאל הנפתח בפסוק זה ודעתו התקבלה באופן חלקי. רק מנהג תימן הוא לקרוא פרק זה כהפטרה לפרשת שמות עליה עמדנו בעבר.
נזמין אתכם גם לעיין בספרי החדש  "הפטרה לענייןהמכיל פירושים לכל ההפטרות ומתאים מאד גם כמתנה.


הפטרת פרשת אחרי מות היא הפטרת "הֲתִשְׁפֹּט הֲתִשְׁפֹּט" בספר יחזקאל פרק כ"ב וגם פסוק הפתיחה שלה כולל לשון הודעה דומה ונראה שלפי דעת רבי אליעזר גם אותה אין לקרוא, אך כאן דעתו לא התקבלה. זוהי הפטרה קשה במיוחד המתארת את חטאי ירושלים בצורה חריפה ביותר.
ההפטרה הינה נדירה מאד. ברוב השנים פרשות אחרי מות וקדושים מחוברות וממילא קוראים את הפטרת פרשת קדושים. גם בשנים מעוברות בהן הפרשות נפרדות, פעמים רבות אחת מהפרשות היא שבת הגדול, שבת ראש חודש או שבת ערב ראש חודש (אייר) וגם אז קוראים את הפטרת פרשת קדושים.
למעשה המנהג הנכון יותר הוא שבשנים הנדירות בהן קוראים את שתי הפרשות לקרוא בפרשת אחרי מות את ההפטרה שכיום מופיעה לפרשת קדושים ("הלא אתם כבני כושיים") ובפרשת קדושים  הפטרה זו (בבחינת לקרוא קודם את הדבר הטוב). לפי מנהג זה פרשות אחרי מות-קדושים הן המקרה החריג שבפרשות מחוברות קוראים את הפטרת הפרשה הראשונה. צפו לבלבול אצל הגבאים בבית הכנסת שלכם, אבל רק בשנת תשפ"ד. הפעם האחרונה בה קראו הפטרה זו הייתה בשנת תשנ"ז ! (הסבר מפורט מופיע בסטטיסטיקות לפרשת אחרי מות).

אז יש לנו תשע שנים להתמודד עם תוכן ההפטרה אולם למרות זאת החלטתי לכתוב על הסדר ולכלול גם אותה, למרות שהתוכן מדבר בפני עצמו ואין לי כמעט מה להוסיף. דברי הקב"ה שנמסרו ליחזקאל מדברים בפני עצמם. קחו אוויר עמוק לנשימה. זה לא הולך להיות קל.


א וַיְהִי דְבַר-ה' אֵלַי לֵאמֹר:ב וְאַתָּה בֶן-אָדָם הֲתִשְׁפֹּט הֲתִשְׁפֹּט אֶת-עִיר הַדָּמִים וְהוֹדַעְתָּהּ אֵת כָּל-תּוֹעֲבֹתֶיהָ: 
המילה התשפוט היא מילת שאלה אולם המילה הודעתה היא מילת ציווי, אך אולי היא המשך של השאלה בחציו הראשון של הפסוק. האם יש לנו כאן שאלה רטורית או ציווי ליחזקאל?

ג וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה' אלוקים עִיר שֹׁפֶכֶת דָּם בְּתוֹכָהּ לָבוֹא עִתָּהּ וְעָשְׂתָה גִלּוּלִים עָלֶיהָ לְטָמְאָה:ד בְּדָמֵךְ אֲשֶׁר-שָׁפַכְתְּ אָשַׁמְתְּ וּבְגִלּוּלַיִךְ אֲשֶׁר-עָשִׂית טָמֵאת וַתַּקְרִיבִי יָמַיִךְ וַתָּבוֹא עַד-שְׁנוֹתָיִךְ עַל-כֵּן נְתַתִּיךְ חֶרְפָּה לַגּוֹיִם וְקַלָּסָה לְכָל-הָאֲרָצוֹת:ה הַקְּרֹבוֹת וְהָרְחֹקוֹת מִמֵּךְ יִתְקַלְּסוּ-בָךְ טְמֵאַת הַשֵּׁם רַבַּת הַמְּהוּמָה: 
עד כאן תוארו חטאים של שפיכות דמים ועבודה זרה.

ו הִנֵּה נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לִזְרֹעוֹ הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ-דָּם:ז אָב וָאֵם הֵקַלּוּ בָךְ לַגֵּר עָשׂוּ בַעֹשֶׁק בְּתוֹכֵךְ יָתוֹם וְאַלְמָנָה הוֹנוּ בָךְ:ח קָדָשַׁי בָּזִית וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי חִלָּלְתְּ:ט אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ-דָּם וְאֶל-הֶהָרִים אָכְלוּ בָךְ זִמָּה עָשׂוּ בְתוֹכֵךְ:י עֶרְוַת-אָב גִּלָּה-בָךְ טְמֵאַת הַנִּדָּה עִנּוּ-בָךְ:יא וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ עָשָׂה תּוֹעֵבָה וְאִישׁ אֶת-כַּלָּתוֹ טִמֵּא בְזִמָּה וְאִישׁ אֶת-אֲחֹתוֹ בַת-אָבִיו עִנָּה-בָךְ:יב שֹׁחַד לָקְחוּ-בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ-דָּם נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לָקַחַתְּ וַתְּבַצְּעִי רֵעַיִךְ בַּעֹשֶׁק וְאֹתִי שָׁכַחַתְּ נְאֻם ה' אלוקים: 
בפסקים מופיעים כל העברות החמורות שבתורה: שפיכות דמים עבודה זרה וגילוי עריות. אבל לעברות אלו מצטרפות גם עבירות שבין אדם לחברו - שוחד, רכילות, עושק גר ויתום. ההבחנה בין מצוות שבין אדם למקום ובין מצוות שבין אדם לחברו היא מעט מלאכותית. כל המצוות הן מה'. אי אפשר להחזיק באלו ולא באלו. כולן נובעות מאותו מקור וכאשר שוכחים את ה' (פסוק י"ב) עוברים על כל המצוות כולל אלו שכיום נראות לנו כמצוות שכליות וברורות מאליהן.

יג וְהִנֵּה הִכֵּיתִי כַפִּי אֶל-בִּצְעֵךְ אֲשֶׁר עָשִׂית וְעַל-דָּמֵךְ אֲשֶׁר הָיוּ בְּתוֹכֵךְ:יד הֲיַעֲמֹד לִבֵּךְ אִם-תֶּחֱזַקְנָה יָדַיִךְ לַיָּמִים אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אוֹתָךְ אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי:טו וַהֲפִיצוֹתִי אוֹתָךְ בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִיךְ בָּאֲרָצוֹת וַהֲתִמֹּתִי טֻמְאָתֵךְ מִמֵּךְ:טז וְנִחַלְתְּ בָּךְ לְעֵינֵי גוֹיִם וְיָדַעַתְּ כִּי-אֲנִי ה':
פסוקים קצרים אלו מדברים כמובן על עונש הגלות שכבר החל בימי יחזקאל והיה עתיד להגיע לשיאו לאחר חורבן בית המקדש, אולם אולי אפשר למצוא מעט נחמה בפסוק האחרון שלאחר כל הצרות תיתום הטומאה מעם ישראל והם יחזרו להכיר את ה'.

מדוע בכלל הובאה הפטרה כה קשה מלכתחילה? הקשר לפרשת אחרי מות ברור. פרק י"ח בויקרא פותח כך:
ג כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם-בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ: ד אֶת-מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת-חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם: ה וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה':
ולאחריו מגיעה רשימה של עברות גילוי עריות שהוזכרו בפסוקי ההפטרה. בהמשך ספר ויקרא מופיעות גם המצוות החברתיות שעל אי קיומן טוען ה', ובעיקר בסוף הפרק בו נאמר: "כח וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם:"
מטרת ההפטרה להראות שהגלות בעיקרה אינה עקב החלטות הכושלות של המלכים אלא שלסיבות הארציות והגלויות לכולם יש גם את הפוליטיקה השמיימית שלרוב נסתרת מהבנתנו.


לדף הראשי של פרשת אחרי מות

חידות לפרשת אחרי מות

החידון לפרשת אחרי מות כולל חידות ציורים וחידות מילוליות המתקשרות לנושאים השונים בפרשה. החידות ברמת קושי שונות ומתאימות לילדים ומבוגרים כאחד (לרוב חידות הציורים קלות יותר) ומתאימות במיוחד לפתרון משותף סביב שולחן השבת לאחר שמיעת וקריאת הפרשה בבית הכנסת. בהצלחה

חידות לפרשת אחרי מות
חידות לפרשת אחרי מות

מאמרים נוספים לפרשת אחרי מות
תשובות לחידון ניתן למצוא בדף הפתרונות

פרשת אחרי מות וההתרחקות מהקודש

פרשת אחרי מות יחידה בכך ששמה מתייחס לאירועים שקרו בפרשה אחרת. הפרשה נפתחת כך:
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-ה' וַיָּמֻתוּ: וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל-יָבֹא בְכָל-עֵת אֶל-הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל-פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל-הַכַּפֹּרֶת: בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל-הַקֹּדֶשׁ..."
ננסה לעיין בפתיחה זו. התארוך בפרשה ברור. שני בני אהרון נפטרו ביום חנוכת המשכן (בחודש ניסן) ופרשה זו נאמרה לאחר מכן. בתורה מופיעות פרשיות רבות בין תחילת פרשת שמיני לבין פרשתינו: המאכלות הטהורים והטמאים בפרשת שמיני, ודיני המצורע ושאר טומאות בפרשות תזריע ומצורע. ההקשר בין הנושאים ברור, לאחר שבני ישראל הוזהרו על עניני טומאות ובפרט מתי מותר ומתי אסור לבוא למשכן/מקדש, מוזהרים גם בני אהרון שגם להם אסור לגשת אל הקודש בכל עת שיחפצו.

התורה החלה בדברים הכלליים לכל עם ישראל ועברה לעסוק לאחר מכן בעניניים הקשורים לכהנים בלבד. פרט לעיתוי, יש פרטים נופסים על מות בני אהרון במלים "בקרבתם לפני ה' וימותו". בני אהרון התקרבו מדי ולכן מתו. הטעם המפורש בפרשת שמיני שונה (פרק י' א): "וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם". רבי אברהם אבן עזרא מאחד את שני הטעמים ואומר: "אחרי שהזהיר את ישראל שלא ימותו, אמר השם למשה שיזהיר גם לאהרן שלא ימות כאשר מתו בניו וזאת הפרשה לאות, כי בני אהרן הכניסו הקטורת לפנים מהפרכת". מדובר בשני איסורים, גם ההקרבה עצמה אסורה ובודאי מפנים לפרכת בקודש הקודשים שאסורה. הרמב"ן חולק על כך ואומר:
"ואינו כן על דעתי, כי הכתוב שמזכיר תמיד העוון אומר (במדבר ג ד): בהקריבם אש זרה, ואם תהיה ראיה שנכנסו לפנים בעבור האזהרה שהזהיר למשה על אביהם שלא ימות, כל שכן שתהיה ראיה שנכנסו שתויי יין בעבור האזהרה שנאמרה לאהרן עצמו מיד.
ועוד כי איך יעלה על דעתם לבא היום אל המקום אשר לא נכנס שם אביהם, כי אהרן הקטיר הקטורת על המזבח הפנימי, ולמה יכניסו הם הקטורת שלהם לפנים משלו. וכבר רמזתי (לעיל י ב): על חטאם, ולשון הכתובים יורה עליו.
אבל מלת "בקרבתם", כפי הפשט, כמו (או): בקרבתם אל המזבח (לשרת): (שמות מ לב), יאמר כי בשרתם לפני ה' מתו, אם כן יזהיר אהרן שלא ישרת אלא במקום אשר יצווה ובעת אשר יצווה"
מיד לאחר מות בני אהרון מופיעה אזהרה לכהנים שלא לשתות יין ושיכר כאשר הם משרתים בקודש. סמיכות זו מעלה את האפשרות כי זה היה חטאם של בני אהרון. האזהרה לאהרון הכהן המזכירה לו את מות בניו אינה לצורך קישור בין כניסה לקודש הקודשים למעשי בניו אלא על מנת להזכיר לו שהסכנה רצינית ומוחשית כפי שמביא רש"י את המדרש:
"(א) וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן וגו' -
מה תלמוד לומר?
היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו משל לחולה שנכנס אצלו רופא.
אמר לו: אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב.
בא אחר ואמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני.
זה זרזו יותר מן הראשון, לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן"
ואכן מלאכת הקודש מסוכנת. כבר בפרשת תצווה בה מופיעים ציווי המשכן אנו מוצאים את האזהרה הבאה (שמות שמוכת כ"ח לה): "וְהָיָה עַל-אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְהוָֹה וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת". לכאורה ממקור זה אהרון רשאי להיכנס לקודש כאשר הוא חפץ בכך אולם דרך הפעמונים בבגדיו הוא מודיע מראש על כוונה זו וזאת עלמנת שלא ימות. הרמב"ן מפרש שכמו שבכניסה למלך מודיעים מראש על בואך ולא מתפרצים סתם הרי כך גם במשכן ובמקדש. ואזהרות נאמרו גם בפרשת צו (ח' לה) וגם לשבט קהתי (נושאי כלי המשכן ולכן חייבים בזהירות מיוחדת) בחומש במדבר פרק ד' פסוקים יז-כ ובמקומות נוספים.

בתחילת הפרשה אנו מבינים מהמילים "בכל עת" שהאיסור לבוא אל הקודש הוא מוחלט, אולם מיד לאחר מכן התורה מבהירה לנו שיש אפשרות לבוא אל הקודש אך היא בעלת דרישות מיוחדות: "בזאת יבוא אל הקודש..." גם סיום פסוק ב': "...כי בענן אראה על הכפורת" נתון לפרשנות כפולה, האם מדובר בסיבה בה אסור לבוא אל הקודש (זהו מקום השכינה), או שמילת כי משמעותה אלא, והיא הקובעת את התנאי בו מותר דווקא לבוא אל הקודש (ענן הקטורת). האפשרות הראשונה יוצאת מפורשת מפסוק י"ג: "וְנָתַן אֶת-הַקְּטֹרֶת עַל-הָאֵשׁ לִפְנֵי ה' וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת-הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת". נתינת הקטרות והענן שעולה בעקבותיה הם המונעים את מות הכהן הנכנס. האפשרות השנייה נסמכת על פסוקים אחרים מהתנ"ך. שתי אפשרויות אלו מופיעות בפרשנים ונביא למשל את דברי ראב"ע:
"כי בענן - הטעם שלא יכנס כי אם בקטרת שיעשה ענן ולא יראה הכבוד פן ימות. והנה טעמו: לא אהיה נראה אליו כי אם בענן .ויש אומרים: כי פירוש כי בענן - בעבור כי אני דר בענן על הכפורת, כטעם: ה' אמר לשכון בערפל"
פרשת אחרי מות ממשיכה בתיאור כל הפעולות הנדרשות על מנת להיכנס לקודש (המרוכזות כולן במילה זאת). עדיין אנו יכולים לחשוב שאהרון רשאי להיכנס לקודש בכל עת שיחפוץ ובלבד שיקיים את כל ההוראות והנה בא סוף העניין (פסוק לד) ומבהיר לנו שני דברים:
בפסוק כט: "וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכֲכֶם" אנו לומדים כי טקס זה הינו חובה בעשירי לחודש השביעי (יום הכיפורים) ומפסוק לד:
"וְהָיְתָה-זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל-חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה אֶת-משֶׁה" אנו לומדים כי טקס זה מותר שיהיה רק פעם אחת בשנה בלבד. נחזור לתחילת הפרשה ונבין את המשפט "ואל יבוא בכל עת" כמאפשר ומחייב כניסה לקודש הקודשים רק ביום אחד בשנה. כניסה זו מותרת אך ורק לכהן הגדול ועליו להיות יחידי.
פרשות אלו מסיימות מקבץ של פרשיות שכולן הרחקות מהקדושה. התורה לא מעונינת שאנשים יהיו קרובים מדי לקודש. לבני ישראל יש זמנים רבים בהם אסור להם להיכנס למשכן/מקדש. זאת על מנת שיחוו חוויה רוחנית גבוהה יותר כאשר יוכלו להיכנס אליו והשהייה במקומות הקדושים לא תהפוך להרגל בו אנו לעיתים מזלזלים. זוהי מצוות מורא מקדש. אותו דבר גם לגבי הכהנים שצריכים לדעת שאמנם עבודתם במקדש אולם גם להם יש גבולות ואין הם רשאים לעשות כרצונם. בפועל בזמן המקדש, הכהנים היו מחולקים למשמרות כהונה ועשו תורנות בינם כך שכל משמר עבד שבועיים בשנה, גם משמר התחלק לבתי אב כאשר כל בית אב עבד רק יום אחד בשבוע וביום השבת, יוצא מכך, שרוב הכהנים עבדו במקדש ימים ספורים בשנה בלבד והעבודה במקדש הייתה מושא להמתנה במשך חודשים ארוכים. ונחזור לאהרון הכהן. אהרון שרק החל לעבוד במקדש ובודאי רוצה להכינס לקודש הקודשים, חייב להתאפק לפחות כחצי שנה עד החודש השביעי. הפרק והפרשייה מסתיימים בפסוק: " |הָיְתָה-זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל-חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-משֶׁה". אהרון, אכן לא נכנס כלל לקודש וחיכה ליום הכיפורים וסיום הפרשה מאשר לנו (כמו בכל מלאכות הקמת המשכן ובפרט בפרשת פקודי) שאהרון קיים את המצווה במלואה. לעומת זאת, מדרש ספרא (תורת כהנים), מבין את ההדגשה של הציווי דווקא לאהרון, שהיה חריג אחד הרשאי לבוא אל הקודש בכל עת. אדם זה הוא משה רבנו, שאינו נמצא "בבל יבוא", והוא יכול להיכנס אל הקודש ולדבר עם ה' כנאמר בפרשת תרומה שמות פרק כ"ה כב: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל-אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

מאמרים נוספים לפרשת אחרי מות
קודש הקודשים
קודש הקודשים - JONES 1879 אוסף ספריית הקונגרס האמריקאי. שם הציור מטעה. הציור מראה את הכהן בתוך הקודש עוסק בהקרבת הקטורת היומית על מזבח הזהב. קודש הקודשים ובו ארון הברית נראה ברקע. ביום הכיפורים ובו בלבד, הקרבת הקטורת הייתה בקודש הקודשים על גבי ארון הברית.

תשובות לחידון אחרי מות

להלן מופיעים הפתרונים המלאים לחידת פרשת אחרי מות. אם טרם ניסתים את כוחכם, אנא גשו לדף החידה לפרשת אחרי מות קודם.


  • 1.42857143 היא התוצאה של פעולת החילוק 10/7 והכוונה לעשירי בחודש השביעי, תאריכו של יום הכיפורים. גם השבר 1/354 מתייחס ליום זה, אחת בשנה.
  • מפעל הפיס, בכביש ליד באר שבע וגם לגר"א מתייחסים כולם לגורלות. הגרלות מפעל הפיס, צומת גורל בכביש מספר 40, וגורל הגר"א.
  • ציור המחתה והגחלים הלוחשות מתייחס לעבודת הכהן הגדול המתוארת בויקרא ט"ז יב: "ולָקַח מְלֹא-הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי-אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה' וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת". הענן הוא ענן הקטורת העולה לאחר ההקטרה (פסוק יג) :"וְנָתַן אֶת-הַקְּטֹרֶת עַל-הָאֵשׁ לִפְנֵי ה' וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת-הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת"
  • המצבה עם הידיים הפרושות צולמה בבית הקברות היהודי העתיק בעיר פראג. הידיים הפרושות מרמזות שהמצבה היא של כהן, ומתייחסת לתחילת הפרשה אחרי מות שני בני אהרון.
  • שור לפני קבוצה או שור בתוך קבוצה. שור=פר. קבוצה=כת ובהרכבת המילים מתקבלות המילים פרכת וכפרת, המופיעות בפסוק ב: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל-יָבֹא בְכָל-עֵת אֶל-הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל-פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל-הַכַּפֹּרֶת". גם הפרכת המצולמת, מבית כנסת המהר"ל מפראג מתקשרת לפסוק זה.
  • את השעיר נותנים ביד איש עיתי ולכן השילוח מתבצע לאט.
  • 7+1 הם ההזיות שהכהן הגדול מבצע בדם בקורבנות כמתואר בפסוק י"ד: "וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל-פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע-פְּעָמִים מִן-הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ".
  • השעיר ההולך למדבר הוא השעיר המשתלח הנושא את עוונת בני ישראל בפסוק כב: "וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת-כָּל-עֲוֹנֹתָם אֶל-אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת-הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר"
  • טיפת הדם המוקפת ב-X וערימת החול קשורות לאותו נושא, חל איסור מפורש על אכילת דם ואת הדם צריך לכסות כמופיע בפרק י"ז פסוקים יג-יד: "וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן-הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ-עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת-דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר: כִּי-נֶפֶשׁ כָּל-בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל-בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל-בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל-אֹכְלָיו יִכָּרֵת:"

סטטיסטיקה בפרשת אחרי מות

פרשת אחרי מות היא הפרשה ה-29 בתורה וה-6 בחומש ויקרא. הפרשה נכתבת ב-154 שורות בספר תורה ויש בה 15 פרשיות (מיקום 17), מתוכן 3 פרשיות פתוחות ו -12 סתומות. בפרשה יש 80 פסוקים (מיקום 45),1170 מילים (מיקום 43) ו-4294 אותיות (מיקום 45). לפי ספר החינוך יש בפרשת אחרי מות 28 מצוות (מיקום 7), מתוכן 2 מצוות עשה (מיקום 26) ו-26 מצוות לא תעשה (מיקום 7).
הפטרה נדירה
הפטרת פרשת אחרי מות היא הנדירה ביותר ונקראת בממוצע אחת לעשרים שנה בלבד! יש לכך כמה גורמים. הגורם הראשון הוא שאחרי מות בדרך כלל מחוברת לפרשת קדושים ורק בשנים מעוברות קוראים אותה לבדה. בנוסף פרשת אחרי מות יוצאת לעיתים בשבת הגדול או בשמיני של פסח בחוץ לארץ. אבל הסיבה הראשית היא שלפעמים שבת אחרי מות יוצאת בשבת רגילה ועדיין קוראים בשבת זו את הפרטת פרשת קדושים. זאת בגלל שפרשת קדושים יוצאת בראש חודש. הפטרת פרשת אחרי מות היא הפטרה רעה וקשה, והפטרת קדושים אופטימית יותר. מסיבה זו, רק כאשר גם פרשת אחרי מות וגם פרשת קדושים הן בשבתות רגילות, קוראים את הפטרת אחרי מות. דבר זה קורה בשנה מעוברת מסוג זחג (ראש השנה בשבת, שנה חסרה ופסח ביום ג') בלבד. שנה כזו הייתה לאחרונה בשנת תשנ"ז והפעם הבאה תהיה רק בשנת תשפ"ד (2024). בכל מצב אחר קוראים את הפטרת קדושים בלבד או הפטרות מיוחדות.

לדף פרשת אחרי מות

לפרשה הקודמת - מצורע
לפרשה הבאה -קדושים

לטבלת סטטיסטיקה בפרשות התורה

פרשת אחרי מות קדושים - ספר ויקרא תורת כהנים

ספר ויקרא ידוע גם בשם "תורת כוהנים" ההבנה הפשוטה של הכינוי היא כי הספר דן במצוות של הכוהנים ובקורבנות. אולם דינים השייכים לכוהנים מופיעים בעיקר בפרשות ויקרא צו ואמור, ורוב המצוות הן מצוות לכל עם ישראל (בע"ה נרחיב על כך בפרשת אמור). גם העניינים הבודדים בימינו הקשורים לכוהנים, ברכת כוהנים ופדיון הבן אינם מופיעים כלל בספר ויקרא. וננסה לענות על השאלה, מדוע נקרא החומש בשם זה ?

ניתן לחלק את הספר לשני חלקים. חלקו הראשון עד פרק י"ח, עוסק בעניני טומאה וטהרה (מאכלים טהורים וטמאים, טומאות הגוף וכו') ומפרק י"ט, כשם הפרשה, עובר הספר לעסוק בעניני קדושה (קדושת העם, הכוהנים, הזמן והמקום). דומה כי הפרשות המבטאות יותר מכל מגמות אלו, הן פרשיות העריות החוזרות על עצמן בפרקים י"ח וכ'.
הפרשיות עוסקות באותו נושא בדיוק. לרוב פרשיות כאלו יהיו בחומשים אחרים מה שיתן מרחב לפרשנות, אולם הופעה כפולה כזו, במרחק פרק אחד בלבד ובהבדלים מהותיים, מעלה קשיים חזקים יותר. סדר הקרובים שונה, בפרק י"ח לא מופיעים עונשים כלל וגם הניסוח שונה בצורה מהותית.

בפרק י"ח הדגש הוא על הטומאה והטהרה, סדר החטאים – לפי גדולת הטומאה, במצב זה ה' ידאג לעונש.
בפרק כ' הדגש הוא על הקדושה וסדר החטאים – לפי חומרת העונש מהכבד אל הקל.

מה ההבדל בין טהרה לקדושה? דברים זהים, מקבילים או משיקים? הנושאים בודאי משיקים, המשנה במסכת כלים מונה סוגי טומאות:
מסכת כלים פרק א
משנה א: "אבות הטומאות:  השרץ, ושכבת זרע, וטמא מת, ומצורע בימי ספרו, ומי חטאת שאין בהן כדי הזיה--הרי אלו מטמאין אדם וכלים במגע, וכלי חרס באוויר, ואינן מטמאין במשא"
וכמה משניות אחר כך עוברת לדבר על קדושות:
משנה ו: "עשר קדושות הן:  ארץ ישראל, מקודשת מכל הארצות.  ומה היא קדושתה--שמביאין ממנה העומר והביכורים ושתי הלחם, מה שאין מביאין כן מכל הארצות."
אולם יש הבדלים בין קדושה לבין טהרה. משהו חדש שנולד או נוצר הוא תמיד טהור, אולם הוא חול ואינו קודש (למעט בכורות). כדי להישאר טהור יש להימנע מדברים מסוימים (מה לא לעשות) ומאד קל להיטמא. במצבנו כיום שרוב דיני טהרות אינם נוהגים, קשה לנו להבין, איך אפשר לשמור על חוקי הטהרה, ולדעתי התשובה היא שדרך העיסוק בטהרה האדם שומר על עצמו, מודע למעשיו, יודע בכל זמן, איפה הוא נמצא, מה הוא עושה, במה הוא נוגע וכו'. אמנם סדר משנה אחד מוקדש לטהרות, אולם הנושא מופיע בכל שאר סדרי המשנה ובכמות גבוהה מאד. מה שנהיה טמא יכול להיטהר (למעט כלים מסוימים) על ידי טבילה, או פרה אדומה.
כדי להתקדש יש צורך לבצע מעשים (מה כן לעשות), קשה מאד להתקדש. אמנם אפשר להקדיש משהו באמירה בלבד ובצורה קלה, אולם כשאיש רוצה להתקדש, הדרישות ממנו גבוהות מאד. משהו שנהפך לקודש, לא יחזור להיות חול (למעט תנאים מסוימים מאד, כדוגמת פדיון בכורות)

להבדלה זו מקור מופלא בספר חגי (פרק ב):
"י בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ--הָיָה, דְּבַר-יְדוָד, אֶל-חַגַּי הַנָּבִיא, לֵאמֹר.  יא כֹּה אָמַר, יְדוָד צְבָאוֹת:  שְׁאַל-נָא אֶת-הַכֹּהֲנִים תּוֹרָה, לֵאמֹר.  יב הֵן יִשָּׂא-אִישׁ בְּשַׂר-קֹדֶשׁ בִּכְנַף בִּגְדוֹ, וְנָגַע בִּכְנָפוֹ אֶל-הַלֶּחֶם וְאֶל-הַנָּזִיד וְאֶל-הַיַּיִן וְאֶל-שֶׁמֶן וְאֶל-כָּל-מַאֲכָל--הֲיִקְדָּשׁ; וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ, לֹא.  יג וַיֹּאמֶר חַגַּי, אִם-יִגַּע טְמֵא-נֶפֶשׁ בְּכָל-אֵלֶּה הֲיִטְמָא; וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ, יִטְמָא."
הקדושה אינה עוברת מאדם לחפץ, והטומאה עוברת מאדם לחפץ ולעוד חפץ.
ההבדל בין טהרה לקדושה יבהיר לנו את ההבדלים בפרשיות השונות. בפרק י"ח, עברת אשת איש מופיעה בסוף הפרשייה. אשת איש יכולה להיות טהורה לחלוטין ולכן מבחינת הטומאה, העברה אינה גדולה. לעומת זאת, הטהרה המתבטאת בכח החיות והיצירה מופרת ביותר כאשר גילוי העריות הוא עם אב או אם (הכח המעניק לך את הטהרה נפגם). בפרק כ' היחס מתהפך, כאשר איש נושא אישה הוא מקדש אותה. אפשר גם להגיד שהקשר בין איש ואשתו, המשפחה, הוא קשר של קדושה, פגיעה בקשר זה היא העבירה החמורה ביותר ולכן עונשה החמור ביותר, ולאחר מכן נמנות שאר העבירות לפי מדרג חומרות והעונשים.
בכל הפרקים, י"ח וכ' (וגם פרק י"ט שבאמצע), מופיע לרוב הביטוי: "אני ה'" או "אני ה' אלוקיכם", למעלה מעשרים פעם. עניינים נוספים המופיעים בסוף שתי הפרשיות, הן ההשואה לגויים שחטאו באותם דברים גם בארץ מצרים וגם בארץ כנען והאיסור החמור להידמות להם לטמא את הארץ. פרשת קדושים פותחת בציווי קדושים תהיו ומסיימת באותו ציווי ממש. כאשר סיום פרשת קדושים קושר את עניני הטמאה והטהרה והקדושה ביחד.

"וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין-הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין-הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר וְלֹא-תְשַׁקְּצוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא: וִהְיִיתֶם לִי קְדשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי"

ההקפדה על הטהרה, ההקפדה על הקדושה, ההידמות לה' וההבדלה מעמי הארץ האחרים הינם המאפיינים העיקריים של העם היהודי. גם מצוות ארץ ישראל, הארץ הקדושה מכל הארצות מופיעות בספר ויקרא (מצוות התלויות בארץ – מתנות עניים ושמיטה) וזהו ענינו של הספר. לפני מעמד הר סיני, ה' מתאר למשה את הציפיות מבני ישראל: "והייתם לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש". ספר ויקרא מכיל את כל המצוות, הדרושות לכך. עם ישראל הוא הכוהנים של כל העמים, ומשפחות הכהונה בעם ישראל הם הכוהנים של הכוהנים (ולהם אכן דינים נוספים והקפדות יתרות על טהרה וקדושה – איסורי עריות בלעדיים לכוהנים). ולכן ראוי כל כך ספר ויקרא לשמו "תורת כהנים" = "תורת עם ישראל, ממלכת כהנים וגוי קדוש"