אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בתוכן למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם או לערוץ הווטצאפ של פרשת השבוע !

תפזורת לפרשת ויצא

בתפזורת לפרשת ויצא, מופיעות 17 מילים מהפרשה. ניתן לחפש בתפזורת מילים מהפרשה, ניתן לענות על השאלות  וכך למצוא את המילים, ולילדים קטנים, אפשר גם להשתמש ברשימת המילים (המופיעה במהופך). בהצלחה...


לקובץ להדפסה

חידות נוספות לפרשת ויצא

תפזורת לפרשת ויצא
תפזורת לפרשת ויצא

חידות לפרשת ויצא

החידון לפרשת ויצא כולל חידות מילוליות וחידות ציורים המתקשרות לנושאים שונים בפרשת ויצא. החידות ברמות קושי שונות ומיועדות למבוגרים ולילדים. בנוסף מופיעה גירסה מיוחדת לילדים בכיתות א' ב' ובה רק החידות הקלות יותר. מומלץ לפתור לאחר קריאת הפרשה בבית או בבית הכנסת. רצוי להדפיס את החידות ולפתור במשותף סביב שולחן השבת. במקרה הצורך ניתן למצוא פתרונות לחידות (לחלק מהחידות יותר מפתרון אפשרי אחד)  בדף התשובות. בהצלחה


חידות לפרשת ויצא
חידות לפרשת ויצא

חידות לפרשת ויצא
חידות לפרשת ויצא

אומנות בפרשת ויצא

פרשת ויצא עמוסה בנושאים אומנותיים. חלום יעקב וסיפור יעקב בחרן הם מוטיבים המופיעים במאות יצירות אומנות. בחרתי להציג את היצירת הנ"ל המוצגות דרך קבע בתערוכה בגלריית דליץ' (Dulwich) שבפרברי לונדון. התמונות הן מהאוסף הקבוע בגלריה ובנוסף יש אגף המוקדש לתערוכות מתחלפות. בשנה הבאה, 2011 ימלאו 200 שנה להקמת הגלריה ומתוכננות חגיגות מיוחדות. חובבי אומנות המבקרים בלונדון ישמחו להוסיף גלריה זו לרשימת האתרים בהם הם מבקרים (ותודה לאבי ששלח אותי למקום זה).
גלריית  Dulwich לונדון

 נפתח דווקא בתמונה מפרשת תולדות (הדומה מאד למה שהבאנו שם) של יצחק מברך את יעקב
יצחק מברך את יעקב - הורסט וילמץ 1638 גלריית  Dulwich לונדון
תמונה זו שוייכה במשך מאות שנים לרמברנדט וב-1880 שוייכה לצייר אחר. בניקוי ושחזור שנעשו בשנות החמישים התגלתה חתימתו המקורית של האומן Horst Gerrit Willemsz. הציור מציג את הסצינה הידועה. יצחק ממשש את יעקב המכוסה כולו בבגדים ועליו גם כלי הציד (של מי? עשיו לקח את כליו שלו איתו...), רבקה עומדת בחשש מאחורה. דמות לא ברורה (אולי עשו) מצד שמאל עומדת להיכנס

ולתמונות מפרשת ויצא.



חלום יעקב - ארנט דה גלדר - גלריית  Dulwich לונדון
תמונה זו של חלום יעקב צוירה על ידי ארנט דה גלדר Erent de Gelder. אם התמונה מזכירה לכם את הסגנון של רמברנדט, הרי שאתם צודקים. ארנט הוא תלמידו האחרון של רמברנדט והושפע ממנו מאד. הציור אינו מציג את הסולם המופיע כמעט תמיד בציורים על נושא סולם יעקב, נושא נפוץ מאד באומנות, וגם מספר המלאכים הוא שניים בלבד. הטכניקה של הציור מענינת למרות שלא תוכלו לראות אותה בקובץ זה. גם העץ וגם חתימת האומן (צד ימין למטה) נעשו באמצעות הצד השני של המכחול (ללא הזיפים).


יעקב ורחל ליד הבאר - האסכולה הספרדית, המאה ה-17 - גלריית  Dulwich לונדון
תמונה זו של צייר לא ידוע, מציגה את יעקב ורחל ליד הבאר וברקע הצאן. באופן לא ברור, הבאר עדיין מכוסה למרות שסדר האירועים בתורה הפוך (קודם יעקב מגלגל את האבן מהבאר ורק אחר כך נושק לרחל).




נוף עם יעקב, לבן ובנות לבן - Claude Lorrain - 1654 גלריית  Dulwich לונדון
תמונה זו היא תמונת נוף. ארבעת הדמויות קטנות מאד וקשה להבחין בפרטים גם כשמסתכלים בתמונה. למרות שמבט זהיר יראה שאחת הדמויות היא לאה והשנייה רחל. בתמונה נראים גם עדרי הצאן, גשר עתיק על הנהר, ועיר ברקע והיא כמובן של נוף אירופאי. כדאי ללחוץ על התמונה ולראות אותה מוגדלת. התמונה המקורית כהה הרבה יותר (וקשה עוד יותר לשים לב לפרטים) וצבע השמים כחול עמוק יותר.



מאמרים נוספים לפרשת ויצא

פרשת ויצא - תתן אמת ליעקב

אומר הנביא מיכה (ז' כ): "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם". אמת היא המידה המיוחדת של יעקב ויעקב אבינו הוא איש אמת (כפי שמתואר בפרשת תולדות, איש תם). אולם הקורא את פרשת תולדות ופרשת ויצא לא מקבל רושם זה. במאמר זה נסקור את כל חיי יעקב, את מעשיו וההשלכות שלהם.

בפרשת תולדות יעקב קונה את הבכורה מעשו. טיב העיסקה לא ברור. בעיני עשו לבכורה אין כל ערך (הוא בז לה בשעת העסקה כשהוא רעב והוא ממשיך לבוז לה גם הרבה אחרי כשהוא כבר שבע והלך).  יעקב מעונין בבכורה עוד מלידתו (אוחז בעקב עשו) ורואה בה ערך רב. שני הצדדים עשו עיסקה טובה, עשו קיבל ארוחה חמה ויעקב קיבל את הבכורה.

התמונה השנייה קשה להבנה הרבה יותר, רבקה מצווה על יעקב להתחפש לעשו ולקבל את הברכות של יצחק. יעקב מודע לכך שהברכה יכולה להפוך לקללה ורבקה מוכנה לקחת עליה את הקללות. גם יצחק חושד חשדות מרובים ולמעשה ניתן להגיד שהוא ידע שיעקב הוא העומד לפניו ובכל מקרה לא היה יכול להיות בטוח שזה עשו. העובדה היא שיצחק יודע מיד את מי הוא ברך ועונה לעשו "וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ" וזאת לאחר שהוא מאשר את ברכתו בפסוק הקודם "גַּם-בָּרוּךְ יִהְיֶה". יצחק לא הופך את הברכות ולא מקלל חלילה את יעקב והוא מברך את עשו ברכה דומה עד כמעט זהה לברכה שברך את יעקב. המילה הקשה היא המילה מרמה, אפשר לפרש כדרך שמציעים הפרשנים "ערמה" (וראו מאמרו של ד"ר יונה בר מעוז המנתח גישה זו) אבל אנו נישאר על דרך הפירוש המקובל כיום. יעקב נהג ברמאות ולקח את הברכה של עשו.

נעיין בתוכן הברכה עצמה, אלו הן ברכות שלא בטוח שמתאימות ליעקב. מדובר בהן על עושר גשמי ועל שלטון. לא מדובר כלל על עושר רוחני. ייתכן ויצחק חשב שברכות אלו מתאימות לעשו שישלוט וינהל את העולם על כל צדדיו הגשמיים בעוד יעקב עוסק בענינים רוחניים בלבד (ואכן מעמד הבכורה הוא המעמד שהיקנה את הזכות לעבודה בבית המקדש, עד החלפת הבכורות בכהנים וייתכן שמעמד זה היה מה שעשו לא רצה ואפילו ביזה) ועם ישראל יהיה מורכב מיעקב ועשו. אולם רבקה שנשאה את הבנים בקירבה והרגישה את התרוצצויות ואת המאבק בינהם עוד בבטן ידעה שלא ייתכן וזה המצב. לאחר מעשה "הרמאות" של יעקב גם יצחק כנראה מבין זאת, ומברך אך בקושי את עשו, וזאת לאחר תחנונים רבים מצידו. קשה לעמוד על השינוי הדרסטי שחל ביחסו של יצחק לעשו, אולם הוא בולט וחד. גם הברכה לעשו כוללת מרכיבים גשמיים של עושר, אולם יצחק מנציח לדורות את העובדה שיעקב ועשו לא יוכלו לחיות ביחד, "על חרבך תחיה". או שעשו יעבוד את יעקב, אך זה מותנה ויתכנו מצבים בהם עשו יוכל למרוד ולפרוק את העול ולשלוט ביעקב. אם הייתה ליצחק מחשבה שיעקב ועשו יוכלו לשתף פעולה ביניהם ביצירת עם ישראל, הרי שהיא נמוגה באחת.

תוצאות מעשה הרמאות ידועים מראש. עשו שונא את יעקב ורוצה להרוג אותו. אמנם יעקב נשאר מבורך והברכה לא נהפכה  לקללה כחשש המקורי של יעקב ורבקה, אולם לתוצאות אותה רמאות יש מחיר כבד  וכולו מידה כנגד מידה.
יעקב נאלץ לברוח חסר כל ללבן. יעקב, איש תם ויושב אוהלים נודד אל לבן הארמי, למקום  המלא רמאויות ותככים. יעקב נאלץ לעבוד שבע שנים עבור אישתו (לעומת אליעזר שהביא מתנות רבות ויצא בחזרה לדרכו כבר למחרת). גם כשיעקב נושא אישה, הוא מגלה שזו לאה ולא רחל ולבן עונה לו ברצינות תהומית (כ"ט כו), שלא מסתירה מאחוריה את הלעג והציניות "וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה". יעקב נושא גם את רחל (למרות האיסור על נשיאת אחיות) ועובד עוד שבע שנים את לבן. היחסים בין לאה ורחל לא ברורים אך היו מורכבים מאד. הדו שיח היחידי בינהן שיש בתורה הינו קצרצר (ל ' יד)  "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר-חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל-לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל-לֵאָה תְּנִי-נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ: וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת-אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת-דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ". שוב אנו רואים כאן עיסקת חליפין משונה ביותר (כדוגמת מכירת הבכורה). יעקב נאלץ להפעיל ידע ביולוגי נרחב על מנת לצבור הון ולבסוף נאלץ לברוח עם נשותיו וילדיו הקטנים מפני לבן (ל"א כ): "וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת-לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל-בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא". המילה ויגנב שוב אינה מדרך האמת. לבן משיג את יעקב. רחל אכן גונבת את התרפים (ללא ידיעת יעקב), לקראת חזרתו לארץ ישראל הוא שומע שעשו בא לקראתו והוא חרד מאד מן המפגש, המאבק עם המלאך ופציעתו, הפגישה עם עשו, מעשה דינה, מות רחל וקבורתה בצד הדרך (עליה יעקב מתנצל בפני יוסף בפרשת ויחי) ומעשה ראובן בבלהה. רק לאחר מכן מגיעות מעט שנים של נחת שלא קורה בהן כלום אולם מהר מאד, מתחיל סיפור האיבה בין הבנים ומכירת יוסף, עליה לא התגבר יעקב במשך שנים. יעקב בסוף ימיו יורד למצרים ורק במותו זוכה לחזור לארץ ישראל ולהיקבר ליד אבותיו וליד אשתו הראשונה לאה. לא פלא שיעקב מסכם את חייו במילים הנוראיות הבאות (מ"ז ט): "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת-יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם". יעקב מביט אחורה על 130 שנותיו ורואה שהוא לא יגיע לשנות חיי אבותיו ואכן פטירתו של יעקב מתוארת במילים הלקוניות (מ"ט לג)" "וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת-בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל-הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו" ללא תיאור פטירתו בשיבה טובה (אברהם) או זקן ושבע ימים (יצחק).

בסקירה מהירה זו על חיי יעקב אנו תוהים אם הברכה כלל התקיימה. יעקב לא זכה לעושר גשמי. את עושרו הרב הוא צבר בעמל ויגיעה (וחלקו נתן לעשו) וכנראה העושר גם אבד במהלך הדורות. גם שלטון לא היה לו, למעט תקופה קצרה בארץ ישראל. לעומת זאת, עשו קיבל הרבה מתנות מיעקב וגם השיג לעצמו צבא של ארבע מאות איש, כלומר שלטון מסוים. אז האם מעשה הרמאות היה משתלם?

התשובה מורכבת ולא פשוטה. עיון בפרשת תולדות יראה לנו שיש עוד ברכה בפרשה והיא אפילו יותר חשובה מהברכה אותה השיג יעקב במרמה. ברכה זו מקבל יעקב מאת יצחק בידיעה גמורה והיא הברכה החשובה (כ"ח ג-ד): "וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים: וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹקים לְאַבְרָהָם". זוהי הברכה החשובה ביותר שיש. אין בה לא עושר ולא שלטון. יש בה הבטחה של ארץ ישראל והבטחת זרע אברהם (עם ישראל). זוהי ברכה שכולה רוחניות. יעקב נבחר להיות היורש של יצחק ולהקים את עם ישראל. כמו כן זוכה יעקב שלמרות האיבה בין בניו ומכירת יוסף, כל בניו נבחרים ואינם מוצאים מהמשפחה, והם ביחד מהווים את שנים עשר שבטי ישראל. אמנם הדברים אינם קלים ופשוטים. כבר אברהם התבשר בברית בין הבתרים כי (ט"ו יג): "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" ואולי ניתן לספור את חייו הקשים של יעקב כחלק מאותם ארבע מאות שנה (שהרי שעבוד מצרים היה הרבה פחות שנים). למרות חייו הקשים של יעקב, הסבל משתלם, ובהשלכה לימינו בה עד היום אנו רואים כי "משמני הארץ" נמצאים בכל מקום במזרח התיכון רק לא בישראל, וכי "טל השמים" נמצא פה במשורה רבה וצריך להתפלל הרבה לגשם, חשוב להיזכר ביעקב אבינו ובסבל שעבר עליו על מנת להקים את עם ישראל.

אז מעשה הרמאות היה משתלם, למרות המחיר הכבד הכרוך בו, וכלקח אפשר ללמוד שלפעמים גם המעשה הנכון גורר אחריו  תוצאות לא נעימות, אבל הכרחיות, אבל איך ניישב את מידת האמת עם יעקב?

האמת היא קשה להבנה לבני אדם. קשה לנו לדעת מה האמת. גם כשצריך להכריע מכריעים לפי כללים, כמו למשל הרוב קובע. הרוב אולי יכול לקבוע אבל בודאי שאין פירושו של דבר כי הרוב צודק. לעיתים דווקא היחיד צודק. לעתים היחיד צודק ומביא הוכחות לדבריו אך מערכת הכללים מחייבת לפסוק כרוב אפילו בידיעה שטועים (תנורו של עכנאי -בבא מציעא נ"ט ב) הוא דוגמה אחת, והדוגמה השנייה היא קבלת עדות השקר על מולד הירח שר' גמליאל היה צריך לקבל למרות שידע שהיא כנראה שקרית רק כי לא הצליח להפריך אותה - ראו מסכת ראש השנה).

במדרש על בריאת העולם, שואל הקב"ה את המידות האם לברוא עולם. מלאך החסד אמר: "שכדאי לברוא את האדם שהוא גומל חסדים". מלאך האמת אמר: "אל יברא שהוא כולו שקרים" מלאך הצדק אמר :"יברא כי האדם עושה צדקות" ואילו מלאך שלום אמר:"אל יברא שהוא כולו מחלוקת". מה עשה הקב"ה?נטל את האמת והשליכה ארצה, שנאמר : "אמת מארץ תצמח"  (בראשית רבא ח\א).

האמת שלנו אינה האמת השמיימית אלא היא אמת ארצית ויחסית. ייתכן מאד כי דווקא מעשה שנראה בעינינו כרמאות הוא האמת השמיימית ורצון השמים. אמנם אין לנו דרך לדעת זאת וגם יעקב אבינו היא צריך לשאת בתוצאות מעשיו (ובפרט בהחלפת אשתו - מידה כנגד מידה), אולם ייתכן וכך היו הדברים צריכים להיות ואין דרך אחרת.
מידת האמת אצל יעקב הינה דווקא בהתמודדות עם הקשיים. מ-"איש תם יושב אוהלים", נהיה יעקב איש קשוח, שיודע להתמודד גם עם לבן הרמאי, גם עם המלאך וגם עם עשו ואינו מתייאש למרות הקשיים שלו ממשימתו העיקרית והיא הקמתו של עם ישראל.


מאמרים נוספים לפרשת ויצא
תמונות אומנות לפרשת ויצא

תפזורת לפרשת תולדות

בתפזורת לפרשת תולדות, מופיעות 13 מילים מהפרשה. ניתן לחפש בתפזורת מילים מהפרשה, ניתן לענות על השאלות , ולילדים קטנים, אפשר גם להשתמש ברשימת המילים (המופיעה במהופך). בהצלחה...


לקובץ להדפסה

חידות נוספות לפרשת תולדות


תפזורת לפרשת תולדות
תפזורת לפרשת תולדות

מרחק נגיעה - סקירת הספר

נעמי וולפסון וצופיה שקורי (אם ובת), בספרן "מרחק, נגיעה" מנסות להעביר לציבור הקוראות רעיונות מהותיים על חיי האישות בין בני הזוג בראייה היהודית. הספר מיועד לציבור הנשי, דבר הנובע בעליל כבר מכריכתו הוורודה, הבאה לסמן מעין תמרור אזהרה לגברים: "עצור - טריטוריה נשית לפניך".

כבר שם הספר מצביע על המתח בחיים האנטימיים היהודים הנע בין מגע קרוב לריחוק בחלקי החודש השונים. במהלך הספר, הסופרות נותנות את הדעת למושגים מהותיים של טומאה וטהרה, משמעות ימי הפסק זמן, הקדושה שבחיבור בין איש לאישה, וכן התיחסות מעשית ליחסי אישות בין הגבר לאישה, חשיבות רצונה של האישה ותענוגה ביחסי האישות ומה מותר ואסור על פי המקורות. בתוך כך, ובצורה עדינה ורגישה, הן נוגעות בסטיגמות ומיתוסים הקיימים בקרב הציבור החילוני לגבי מקומה של האישה ביהדות, מעמדה ובפרט מהות הנידה וגישת היהדות לאופן קיום יחסי אישות.


הסופרות לא מפחדות לדבר באופן גלוי על נושאים שבדרך כלל נמנעים מלהתיחס אליהם באופן מפורש, כגון מותר ואסור ביחסי אישות על פי המקורות. ואת החלק הזה של הספר הם פותחים כך: "בשונה מן התפישה המוטעית, הרווחת בקרב הציבור, שלפיה על פי תפישת היהדות כל המטרה של קיום יחסים היא הבאת ילדים לעולם, הדבקות בין איש לאשתו חשובה לא פחות והיא עומדת בפני עצמה. האדם קיבל שתי הנחיות שהיו קשורות בתחום האינטימי: "ויאמר להם אלוקים פרו ורבו ומלאו את הארץ" (בראשית א, כז) – האדם צווה להמשיך את שרשרת הדורות. האחרת: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב, כד) – האיש והאישה צוו על ידי האלוקים ליצור דבקות בגוף ובנפש." וממשיכות ומפרטות על יחסים ובצורה מפורשת על המותר ואסור בהם.


ניכר מקריאת הספר שלסופרות הכרה עמוקה עם העולם החילוני ואינן עיוורות לבעיות וההתחבטויות שעומדות בפני כלה חילונית צעירה לפני חתונתה. הפרקים מלווים בסיפורים אישיים המקרבים את הנאמר למציאות היומיומית של חיינו ומתאים מאד לציבור הכלות לפני הנישואין ובמיוחד במגזר המסורתי והחילוני, בהם נתפס נושא הטהרה, הטבילה לפני החתונה, והמפגש ההכרחי עם "הרבנית" כנושא משפיל, מאיים, וזר.

הספר קל לקריאה וזורם עם נושאים מושכים ומעניינים. הוא אינו בא לפרט בפני הקוראת את ההלכות המעשיות של עשה ואל תעשה ביחס לתקופת הנידה אלא מנסה להעביר מסר על המהות של המרחק הנשמר בין בני הזוג בתקופה מסוימת במחזור ועל משמעותה של נגיעה נכונה ומתחשבת בזמן האחר בחודש, הן ביחס למצבה הנפשי וגם הגופני של האישה.

לקריאת הפרק הראשון מתוך הספר מרחקת נגיעה 

לספר להחזיר טהרה ליושנה - העוסק בנושאים אלו מזווית שונה לחלוטין

הספר מרחק, נגיעה
הספר מרחק, נגיעה
סוד האנטימיות - מבט יהודי
נעמי וולפסון וצופיה שקורי
הוצאת משכל ידיעות אחרונות
תשע"א 2011
156 עמודים

חידות לפרשת תולדות

החידון לפרשת תולדות כולל חידות מילוליות וחידות ציורים המתקשרות לנושאים שונים בפרשת תולדות. החידות ברמות קושי שונות ומיועדות למבוגרים ולילדים.  מומלץ לפתור לאחר קריאת הפרשה היטב בבית או בבית הכנסת. רצוי להדפיס את החידות ולפתור במשותף סביב שולחן הפרשה. במקרה הצורך ניתן למצוא פתרונות לחידות (לחלק מהחידות יותר מפתרון אפשרי אחד)  בדף התשובות. בהצלחה

חידות לפרשת תולדות
חידות לפרשת תולדות

תפזורת לפרשת תולדות



לדף הראשי של פרשת תולדות

חמשת החושים בפרשת תולדות

פרשת תולדות מכילה אזכור מעניין של חמשת החושים. יצחק מאבד את חוש הראייה (כ"ז א): "וַיְהִי כִּי-זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת-עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי". חוש הראייה הינו החוש המרכזי של האדם, ומרבית הקלט של העולם נעשה דרכו, אולם אנשים המתעוורים לומדים לנצל את יתר חושיהם ברגישות גבוהה הרבה יותר.
כאשר יעקב בא ליצחק ומבקש את הברכות, יצחק חשדן מאד. פעולת הציד והכנת האוכל אמורה לקחת שעות מספר ויעקב הגיע די מהר. יצחק חושד שהעומד מולו אינו עשו, אך לא ידוע אם הוא חושב שיעקב עומד מולו או אדם זר. יצחק מנצל את כל חושיו על מנת לעשות בדיקה. מהשיחה הוא מזהה שהקול דומה לקולו של יעקב והוא גם מבקש למשש אותו (חוש השמיעה והמישוש) בפסוקים כא-כב: "יֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב גְּשָׁה-נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם-לֹא: וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל-יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו". יצחק טרם משתכנע ומבקש לטעום את המאכלים. אדם זר לא יוכל להכין ליצחק את המטעמים בדיוק כמו שהוא אוהב, הכמות המדויקת של התיבול וכו'. את זה רק עשיו יודע לעשות (ויצחק לא חושד כלל ברבקה) בפסוק כ"ה: "וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ-לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ". אפילו הטעימה אינה מספקת ויצחק מבקש מיעקב להתקרב עד כדי נשיקה. מטרת הנשיקה היא לאפשר גם לחוש הריח לעבוד. חוש הריח אצל האדם אינו מפותח ולכן נדרש מרחק קרוב מאד על מנת להבחין בריחות השונים (פסוקום כ"ו כ"ז): "וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה-נָּא וּשֲׁקָה-לִּי בְּנִי:
כז וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק-לוֹ וַיָּרַח אֶת-רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'". יצחק מריח גם את הבגדים, וגם את יעקב עצמו.
בכך יצחק מפעיל את כל חושיו על מנת לבדוק מי העומד מולו. במבחן הקול, יעקב נכשל ויצחק מזהה כי הקול אינו של עשו, אולם כנראה שאר המבחנים חיפו על כשלון זה.


לדף הראשי של פרשת תולדות

להחזיר טהרה ליושנה - שבעה נקיים?

הספר "להחזיר טהרה ליושנה" של דניאל רוזנק חייב את חייו לאינטרנט. בדומה למהפכות חברתיות בעולם, מבקש הספר ליצור מעין מהפכה חברתית הילכתית, הצומחת מלמטה כלפי הממסד ולחולל שינוי משמעותי, שינוי שבעיני הכותב יהיה חיובי ומבורך ברמות רבות אך בעיניים אחרות, שינוי זה הינו הרסני ואסור לחלוטין. הסקירה תסקור את הספר וכל הנאמר בה הינו על דעת מחבר הספר בלבד.

הספר מסביר את מטרתו מיד בפתיחה וניגש ישר לעסוק בלב העניין, חומרת הטהרה בדיני אישות הנוהגת בימינו מרחיבה את איסור התורה משבעה ימים לכמעט כפול מכך. לאחר כל דימום האשה חייבת לשמור "שבעה נקיים" - שבעה ימים בהם אין דימום כלל. החמרה זו מכונה חומרת רבי זירא, שהביא אותה בתלמוד בצורה משונה למדי לא בשמו אלא בשם בנות ישראל שנהגו להחמיר על עצמן. כתוצאה מהחמרה זו נתקלים זוגות השומרים על הלכות אלו בבעיות קשות. הבעיה הקשה מכולם הינה עקרות שזכתה לכינוי "עקרות הלכתית". האשה והגבר פוריים ובריאים, אולם זמן הביוץ של האשה חל בתקופה בו אסור לזוג לקיים יחסי אישות. כתוצאה מכך אין הפריה והמצב יכול להימשך למעשה שנים רבות ולהרוס את יחסי הזוג עד כדי גירושין וגרוע מכך. זוגות שאינם שומרים דינים אלו לא נתקלים כלל בעקרות מהסוג הזה, שיעור העקרות ההלכתית מכלל בעיות העקרות הינו שיעור גבוה של 25%.

למרבה המזל, או הצער, תלוי את מי שואלים, לרפואה המודרנית שני פתרונים לבעיה. מאחר והלכות טהרת המשפחה הן מההלכות החמורות ביותר שיש, זוגות רבים פונים לפתור את בעיית הביוץ המוקדם באמצעים רפואיים הנחלקים לשתי אפשרויות עיקריות. האפשרות הראשונה הינה נטילת הורמונים על ידי האשה מתוך מטרה לדחות את הביוץ והאפשרות השנייה הינה ביצוע הזרעה מלאכותית ביום הביוץ, על כל הכרוך בכך.
ד"ר רוזנק, רופא נשים הנפגש רבות עם זוגות הסובלים מבעיות אלו, שולל את שתי האפשרויות. ככלל, לשיטתו, לרפואה אסור להציע טיפול רפואי לאשה שהיא בריאה לחלוטין. ביוץ מוקדם ומחזור קצר, הם נורמליים לחלוטין, אינם מעידים על שום בעיה רפואית ונתינת תרופות והורמונים בעלי השפעות לוואי מרובות, היכולות גם לגרום למצבי סיכון חיים (רוזנק טיפל במקרה אחד שהגיע לכלל סכנת חיים) אינו אתי מבחינה רפואית. טענות אלו משמיע רוזנק כלפי הרופאים ומערכת הרפואה שעליה לחדול כליל ממתן טיפולים אלו. הטענה השנייה היא כלפי הממסד הרבני, שבמקום לדון בנושא בריש גלי, ולפתור את הבעיה בדרכים הלכתיות, נסמך הוא על האפשרויות הרפואיות ופתר בכך את אחריותו מהנושא. בכך מפנה רוזנק חיצי אשמה לעבר שני ממסדים, הממסד הרפואי והממסד הרבני המשתפים ביניהם פעולה להנצחת המצב. במקום זאת ד"ר רוזנק רוצה שהרפואה לא תתערב במצבים כאלו ובכך תכריח את הממסד הרבני לפתור את הבעיה, ההלכתית במגרש ההלכתי.

נושאים אלו, הקשורים בדיני טהרה, עקרות ונושאים אינטימיים רבים, עולים לעיתים נדירות על סדר היום. מדיום האינטרנט המאפשר לכל אחד לכתוב ולהגיב ולקבל תפוצה רחבה בהינף שיתוף יצר את הקרקע בה הדיון בנושא, עזב את החדרים הסגורים של הרבנים ומתחולל בציבור, ואכן רשימת המקורות של הספר כוללת עשרות הפניות לעמודי אינטרנט בהם התפרסמו מאמרים ותגובות (המצוטטות לרוב בספר) החל משנת 2006. בנוסף התפרסמו מאמרים בביטאונים שונים, בעיתונות היומית (הצופה והארץ) ואפילו בויקיפדיה יש ערך למושג עקרות הלכתית. מכאן שהספר מסכם את גישתו של רוזנק לנושא ומהווה נסיון להמשיך את הדיון שהחל בשנת 2006 אך לא צלח ולא גרם לשינוי לו רוזנק ייחל.

רוזנק עורך דיון מקיף בהלכה עצמה, בהתפתחותה ומגמתו הכללית היא לשוב לדיני התורה המקוריים, הרואים במצב הנידה מצב טבעי, המחייב הרחקה מעטה לימי הוסת ועוד ימים בודדים. חזרה לדין זה תפתור אוטומטית את בעיית העקרות ההלכתית, תאפשר לנשים להימנע מטיפולים הורמונליים שבין היתר גומרים להריונות מרובי עוברים, למי שתוהה מדוע מספר לידות התואמים והשלישיות באוכלוסייה הדתית גדל מאד בשנים האחרונות. נציין שההורמונים לדחיית הביוץ נועדו במקור לפתור בעיה של היעדר ביוץ, ולכן אשה בריאה הלוקחת אותם מעלה מאד את סיכוייה לבייץ מספר ביציות ומכאן ההריונות מרובי התאומים (שאינם זהים. כמות התאומים הזהים, לא משתנה בעקבות טיפולים אלו ומכאן ראייה ברורה, לגידול במספר ההריונות מרובי העוברים).
בנוסף, מוצא רוזנק טעמים אחרים לחזור להלכה המקורית. הקושי לשמור דינים אלו גורם לזוגות רבים להפסיק לשמור את הדינים כלל, ובנוסף, הציבור המסורתי והחילוני, היה יכול להצטרף לשמירה על דינים אלו (ולו רק כחלק ממגמת הניו-אייג' הפושטת בעולם), אולם בודאי שאינו עושה כן כאשר משמעות השמירה היא הרחקה של שבוע נוסף בין איש לאשתו.
בהמשך הספר עובר הדיון לצדדים ההלכתיים - כל הסיבות מדוע לא לשנות (לא משנים מנהג קדום או תקנות, בית דין גדול לעומת בית דין קטן, החשש מפני מדרון חלקלק ואיבוד סמכות החכמים וכו') והמטא-הלכתיים, צדדים הנוגעים לבעיות רבות בהלכה, בדינמיות ובהתחדשות שלה אל מול השמרנות והפחד לשנות ובודאי הפחד להתיר, וזהו דיון מרתק היכול להתבצע גם במנותק משאלת שבעה נקיים, ומסקנתו, למרות שאינו רב, היא שעל הרבנים, ולפחות על אחד מהם, שיהיה הראשון, להורות על חזרה לדיני התורה וביטול חומרת שבעת הנקיים ושמירתה רק למקרים המצוינים בתורה והדורשים הקפדה זו (המתנה במשך שבעה ימים נקיים היא דין תורה בחלק מהמקרים, הרחבת ההמתנה למצבי דימום רגילים וסדירים היא ההחמרה שאינה מהתורה). בפועל מסתבר, שרבנים מסוימים (שבודאי גם את שמותיהם ניתן לברר באתר האינטרנט), בחדרי חדרים, יתירו לזוגות לוותר על חומרה זו, אולם פתרון אישי וסודי אינו פתרון ראוי.

מעבר לפתרון בעיות עקרות ולאפשרות הרחבת ציבור האנשים המקיימים דיני טהרה כהלכתם בעשרות אלפי אנשים, רואה רוזנק בחזרה לדיני התורה גם סימן לגאולה. כבר בגמרא מצוין כי אחת מסיבות ההחמרה היא הזמנים הקשים שעוברים על היהודים, הגלות והריחוק מארץ ישראל, ואובדן ידע. חזרה לדינים אלו תהיה בה כדי להצהיר כי אנו מתנתקים ממצבנו הגלותי וחוזרים למצבנו כעם החי בארצו. גם מבחינה זו יש ערך רב לשנות ותקן.
לדעתי, הבחנה זו הינה נכונה בעוד כמה תחומים. בתחום השמיטה, וקדושת ארץ ישראל, מעדיפים רבים, לקנות תוצרת גויים, מאשר לקיים את הלכות שמיטה לחומרה תוך שימוש באוצר בית דין, פתרון הלכתי ממדרגה הראשונה. לאחר מלחמת ששת הימים, במקום לחזור לדיני טהרת גברים, פירסמו רבנים רבים איסור גורף לעלות להר הבית. בעניין זה רבו הרבנים המתירים, ואכן עליית יהודים להר הבית מתרחשת (עם קשיים רבים מצד גורמי השלטון), תוך חיזוק דיני הטהרה גם לגברים והקפדה על כל החומרות. יוצא מכך ששיבת עם ישראל לארצו הינה הזדמנות לחזור לדינים המקוריים, להתקרב אליהם ובפרט לדיני הטהרה שמאז חורבן בית המקדש הפכו כמעט כולם לבלתי מעשיים.

הספר עצמו קולח, אולם מעט חוזר על עצמו, המחבר מפרט את טענותיו העיקריות כבר בעמודים הראשונים ואחר כך חוזר עליהן פעמים רבות, מביא עוד דוגמאות ומרחיב ומפרט קצת, אבל נדמה שאפשר היה לקצר אותן עוד יותר. טוב היה עושה המחבר, או הוצאת ידיעות אחרונות אם היו מוסיפים עמוד אינטרנט אחד הכולל הפניות לכל המאמרים המוזכרים, הפניות שיכולות לחסוך לקורא זמן רב תשומת לבי הופנתה לכך שאכן הוקם אתר כזה ואפשר לגשת אליו כאן) . כמו כן היה אפשר לצרף לספר לפחות מאמר תגובה מפי אחד הרבנים המתנגדים לחלוטין לשינוי בנושא (הנה אחד לדוגמה) למרות שבמקורות ניתן למוצאם. יריעת הספר קצרה מדי לניתוח הלכתי מלא, רוזנק אינו רב ואינו מתיימר לפסוק הלכה, והבעיה הגדולה ביותר היא שאנו לא מוצאים הרבה רופאים אחרים שמצטרפים לדעתו (רוזנק טוען למעין קשר של שתיקה בנושא, שכן הטיפול בעקרות הוא הכנסה מניבה ביותר לרופאים). החוסר באמירה רפואית ברורה בנושא, והעובדה שמאות רופאים מטפלים בטיפולי דחיית ביוץ, מהווה את העקב אכילס של הטענות למרות שההגיון שלהן ברור ומובן וקשה להתנגד לו.
לספר זה לא יימצאו הסכמות הלכתיות (מלבד רבע הסכמה המופיעה בסוף הספר), ההיפך הוא הנכון, ורוזנק עוד צפוי לקבל על עצמו לבה, גופרית (ובודאי כבר קיבל לא מעט) ופשקוולים, אולם ההרגשה שהוא מנסה להעביר היא שממילא הנושא הזה טעון ונפיץ והגיעו מים עד נפש (ובמיוחד נפש העקרות ההלכתיות אותן הוא פוגש מדי יום), והנושא חייב לעלות לסדר היום הרפואי והרבני ולהיפתר.לאחר קריאה בספר, ולמרות שרוזנק מפנה אותו לממסד הרבני ולממסד הרופאי, ברור שלרוזנק יש מטרה נוספת, והיא הבאת הנתונים בפני הציבור. אמנם רוב המידע כבר פורסם באתרים שונים, אבל ריכוזו וביאורו והנגשתו לציבור רחב, תאפשר לאותו ציבור לדעת שיש דרך אחרת ובכך גם הציבור יוכל ללחוץ על רבניו (שכבר נאמר שבפסיקות אישיות נוטים להקל הרבה יותר ממה שהציבור מאמין) או לקבל החלטה לעצמו.

לספר"מרחק, נגיעה" - העוסק בנושאי האינטימיות ביהדות מזווית נשית 

להחזיר טהרה ליושנה
להחזיר טהרה ליושנה
להחזיר טהרה ליושנה
דניאל רוזנק
חומרת שבעת נקיים והשלכותיה
היבטים רפואיים, הלכתיים, ערכיים ולאומיים
הוצאת ידיעות אחרונות
תשע"ב 2011
328 עמודים

פרשת תולדות - ספר התולדות

פרשתנו היא פרשת תולדות. גם ספר בראשית נקרא ספר התולדות. עשרה סיפורי תולדות נמצאים בו והם באים אחד אחרי השני. ספר תולדות נחתם ומתחיל ספר חדש. למרות זאת, יש חפיפת זמנים בין ספרי התולדות, אלא שהסיפורים כבר שייכים למישהו אחר. נעיין ברצף התולדות בספר.
הסיפור היחידי שאינו מופיע באף ספר תולדות הינו פרק א (או פרשייה א' הכוללת כמובן גם את יום השבת), בריאת העולם. זוהי אקס-טריטוריה ופרק זה לא שייך להיסטוריה האנושית. עשרת סיפורי התולדות מוצגים בטבלה הבאה:



תולדותהתחלה ענין עיקריפסוקי התחלהפסוקי סיום
שמים וארץב' דאדם וחווה, קין והבלאֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹקים אֶרֶץ וְשָׁמָיִםוּלְשֵׁת גַּם-הוּא יֻלַּד-בֵּן וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'
אדםה' אשרשרת מאדם עד נחזֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹקים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹקים עָשָׂה אֹתוֹוְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'
נחו' טהמבול ולאחריואֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת-הָאֱלֹקים הִתְהַלֶּךְ-נֹחַוַיְהִי כָּל-יְמֵי-נֹחַ תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וַיָּמֹת
בני נחי' אשבעים האומות ומגדל בבלוְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי-נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּלעַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי-שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ
שםי"א ימשם עד תרחאֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן-מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּלוַיְחִי-תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-אַבְרָם אֶת-נָחוֹר וְאֶת-הָרָן
תרחי"א כזסיפור אברהם אבינווְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת-אַבְרָם אֶת-נָחוֹר וְאֶת-הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת-לוֹטוַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹקים אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם-בְּאֵר לַחַי רֹאִי
ישמעאלכ"ה יבישמעאל ובניווְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן-אַבְרָהָם אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָםוְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל מְאַת שָׁנָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים וַיִּגְוַע וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו:
יח וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד-שׁוּר אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה עַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו נָפָל
יצחקכ"ה יטיצחק והברכות. כל סיפור יעקב בחרן עד חזרתווְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד
אֶת-יִצְחָק
וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו
עשול"ו אאלופי עשווְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹםאַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱדוֹם לְמשְׁבֹתָם בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם הוּא עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם
יעקבל"ז איוסף ואחיו, הירידה למצרים עד מות יוסףוַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:  אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה אֶל-אֲבִיהֶם: ויָּמָת יוֹסֵף בֶּן-מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם


הפתיחות כמעט תמיד זהות למעט השימוש במונח "ספר" לאדם הראשון. כמו כן רואים שסיפורי התולדות אינם זהים באורכם. ששת סיפורי התולדות הראשונים תופסים שתי פרשות בלבד ואילו סיפורי האבות ארוכים מאד וסיפורי עשו וישמעאל קצרים מאד. כפי שאמרנו למרות שספר תולדות מסתיים במוות (של יצחק למשל), הרי שחישובי זמנים מוכיחים כי יצחק היה חי גם בזמן מכירת יוסף (סיפור ששייך כבר לתולדות יעקב). ולכן יש לשים לב היטב כי גם סיפורי יעקב בפרשת תולדות (ועד פרשת וישלח) הם למעשה חלק מסיפורו של יצחק. סיפור שליחותו של יעקב מתחיל בפרשתנו ומסתיים רק כאשר יעקב חוזר לאחר שנים ארוכות אל יצחק אביו. למרות שיצחק ממשיך לחיות, הרי שמבחינת התורה, סיפורו של יצחק מסתיים, התורה כותבת על מותו וקבורתו, ועוברת לתיאור תולדות עשו (בקצרה) ויעקב (עד סוף החומש).
סיפורי התולדות מראים על התפתחות העולם. התפתחות המתאימה לספר בראשית. בריאת העולם בפרק א' אינה בכלל סיפור התולדות. היא מחוץ לסיפור ההיסטוריה האנושי. גם תולדות השמים והארץ רובם במישור המטאפיזי. תולדותיו של אדם, אינם כוללים את קין והבל אלא ישר מתחילים משת. התולדות נגמרים בנקודת מפתח. מקומות בהם מת אדם חשוב או אירוע מאורע גדול, או שחל שינוי משמעותי בעולם. לאחר אדם, הגענו לנח ולהחלטה על השמדת העולם, נח מסמל את החיים שלאחר המבול, תולדות בני נח את ההתפשטות האנושות במרחבי העולם. תולדות שם מחזירים אותנו לשושלת שתיצור את העם היהודי.
חשוב לשים לב שמבין שלושת האבות רק לאברהם אין תולדות. כל סיפור אברהם (מפרשת לך-לך דרך העקדה ועד לנישואיו עם קטורה ובחירת יצחק ליורשו היחידי) נמצא תחת תולדות תרח. דבר זה דורש עיון. הסבר ששמעתי מהרב יואל בן-נון הוא שלאברהם אין ספר תולדות מאחר ותולדותיו של אברהם פתוחים תמיד ויכולים להיות לו תולדות חדשים. הכוונה היא לגרים המצטרפים לעם ישראל. אי חתימת ספר התולדות של אברהם אבינו מאפשרת לגרים להצטרף ולהיקרא בני אברהם ושרה. אפשר גם לומר כי סיפור אברהם מופיע בשושלת תרח. העם היהודי הוא חלק משושלת תרח, אברהם הוא בנו של תרח, שרה היא כנראה בתו של הרן, ורבקה היא נכדתו של נחור. אף לאה ורחל שייכות למשפחה המורחבת של תרח. כמו כן חשוב לשים לב לתולדות ישמעאל ולעשו. אמנם התולדות קצרים אך ניתן לשאול איזה צורך יש בהם בכלל. אפשר לומר מספר סיבות. אברהם קיבל ברכה על ישמעאל והתורה מספרת לנו שאכן ברכה זו התקיימה. עשו ויעקב היו אחים והייתה אולי אפשרות שהעם היהודי יוקם משניהם ביחד, אפשרות שהתבטלה עקב בחירתו של עשו.סיפורם גם חשוב לעתיד, כשאנו ניתקל במצוות הקשורות לעמים אלו.
תולדותיו של עם ישראל כעם נפתחים מיד בפסוק הראשון של ספר שמות, אולם המילה תולדות כבר לא מופיעה. זו ההיסטוריה של אומה ולא של בודדים וככזו המילה תולדות לא שייכת. הביטוי "ואלה תולדות" מופיע רק עוד פעמיים בתנ"ך. בתיאור תולדות הכהונה (במדבר ג') : "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶת-משֶׁה בְּהַר סִינָי" - הקטע קצר מאד ולא מחדש לנו שום מידע (אנו יודעים מי הם בנין של אהרון עוד ממקודם), אולם זוהי השלמה התולדות של הכהונה בעם ישראל (ואכן גם משה רבנו שימש ככוהן גדול תקופה קצרה בימי המילואים לפני חנוכת המשכן). הפעם האחרונה בה מופיע הביטוי הינו בסוף מגילת רות, כאשר כהשלמה נוספות מביאים את תולדות המלוכה מפרץ ועד דוד: "אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת-חֶצְרוֹן".
יצחק מברך את יעקב - גוברט פלינק 1638 רייכמוזיאום הולנד


עוד על התולדות בפרשת תולדות
מאמרים נוספים לפרשת תולדות





חידות לפרשת חיי שרה

החידון לפרשת חיי שרה כולל חידות מילוליות וחידות ציורים המתקשרות לנושאים שונים בפרשה. החידות ברמות קושי שונות ומיועדות למבוגרים ולילדים. פתרונות לחידות (לחלק מהחידות יותר מפתרון אפשרי אחד) ניתן למצוא  בדף התשובות. מומלץ לפתור לאחר קריאת הפרשה היטב בבית או בבית הכנסת ולא להסתכל בפתרונות לפחות עד מוצאי שבת. רצוי להדפיס את החידות ולפתור במשותף סביב שולחן הפרשה. בהצלחה
בהצלחה


חידות לפרשת חיי שרה
חידות לפרשת חיי שרה

לדף הראשי של פרשת חיי שרה

תפזורת לפרשת חיי שרה

בתפזורת לפרשת חיי שרה, מופיעות מילים מהפרשה. ניתן לחפש בתפזורת מילים מהפרשה, ניתן לענות על השאלות , ולילדים קטנים, אפשר גם להשתמש ברשימת המילים (המופיעה במהופך). בהצלחה...

תפזורת לפרשת חיי שרה
 תפזורת לפרשת חיי שרה

לדף הראשי של פרשת חיי שרה

חיי שרה

פרשת חיי שרה נותנת לנו הזדמנות לעסוק בחיים של שרה. אמנם בפרשה עצמה מסופר רק על גילה של שרה ועל כך שנפטרה (ללא שום נסיבות אחרות) אך שם הפרשה הוא עם לשון חיים ומכאן (כמו במקומות נוספים) שעלינו לעסוק בדמותה של שרה.
התנ"ך בכלל והתורה בפרט, עוסקים בעיקר בסיפורי גברים. למעט חריגים כמו רות ואסתר, הנשים לרוב בעלות תפקיד משני. ספר בראשית אינו שונה ולכן, בבואנו לחקור דמות נשית, עלינו להרכיב סיפור מפסוקים בודדים בלבד. ננסה לאתר את אותם פסוקים בפרשות האחרונות ולראות אם ניתן מהם ללמוד משהו על דמותה של שרה.
שרה היא האשה הראשונה שמצויין שהיא נפטרה (למעט אשת לוט שנהפכה לנציב מלח) וגילה בעת פטירתה. ציון גיל זה הוא יחודי וגם לאחר מכן לא מופיע בנשים גיל הפטירה.
סיפורה של שרה מתחיל בפרשת נח (י"א כט), שם מסופר על כך שהיא אשת אברהם (ואולי מזוהה כיסכה, בתו של הרן). החידוש שם הוא שמצויין כבר בשלב זה ששרי עקרה ואין לה ולד. אמנם, רק בסוף פרשת וירא, שמענו שמילכה ילדה בנים לנחור, אולם מספר הבנים והעובדה כי בתואל בעצמו כבר הוליד ילדים, רומזים לכך שמילכה הייתה פוריה ורק שרי הייתה בעקרותה.
בפעם הבאה, אנו מוצאים את שרה ואברהם יורדים למצרים ואברהם אומר לה כי היא אשה יפת מראה (לא יפת תואר כרחל, אלא יפת מראה), אמנם שרה כבר בת שישים וחמש אבל יופיה הוא אוביקטיבי וגם המצרים רואים אותה, ומהללים אותה ולוקחים אותה מיידית אל פרעה. שרה מתבקשת על ידי אברהם להגיד שהיא אחותו, ואף שחיי אברהם תלויים בכך. תגובתה של שרה למעשה כלל לא נמסרת, והיא למעשה נוכחת נעדרת מהסיטואציה. אירועים גדולים עוברים על אברהם. התעשרותו, היפרדותו מלוט, מלחמת המלכים וברית בין הבתרים. לאברהם כבר מובטח זרע וירושת הארץ, אולם בן עדיין אין לו. מאחר ואברהם עצמו נולד לאביו בגיל שבעים ייתכן ואינו מוטרד מכך שעדיין אין לו צאצא.

בפרק ט"ז, שרי המוטרדת מעקרותה עושה מעשה. שרי מזהה שה' עצר אותה מלדת, ואומרת לאברהם לבא על הגר ואולי שרה תיבנה ממנה. אברהם כנראה לא מתלהב מאד מהרעיון ושרה נדרשת לעשות מעשה בפועל של נתינת הגר לאברהם (ט"ז ג). יש הרואים בהגר המצרית את בת פרעה, שלאחר שראתה את אברהם העדיפה להיות שפחה בביתו של אברהם מאשר נסיכה בביתו של פרעה. והנה במקום שפרעה יקח את שרה, בת פרעה ניתנת לאברהם ועוד על ידי שרה! התוצאות של מעשה זה לא היו כמו ששרה חשבה, ושרה באה בדברים קשים אל אברהם: "וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ". קשה מאד להבין את הדברים שהרי שרה מודה שהיא נתנה את הגר לאברהם ולא ברורה התלונה כלפי אברהם. מבאר הספורנו כי שרה טענה שאברהם היה צריך לגעור בהגר בעצמו, רש"י אומר דברים אחרים: "חמס העשוי לי, עליך אני מטילה העונש, כשהתפללת להקב"ה מה תיתן לי ואנכי הולך ערירי, לא התפללת אלא עליך, והיה לך להתפלל על שנינו והייתי אני נפקדת עמך. ועוד, דבריך אתה חומס ממני שאתה שומע בזיוני ושותק".
שרה מתלוננת שאברהם לא התפלל עבורה, אין אנו יודעים אם כן או לא אבל תלונה זו יכולה לבוא גם ללא קשר להריונה של הגר. הסיבה השנייה משתמעת יותר. אברהם רואה בבזיון אשתו ואינו מגיב, זאת כאשר שרה הייתה צריכה להגן על אברהם באומרה "אחותו אני".
גם תשובתו של אברהם לא ברורה: "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי-לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ". אברהם לא עונה לטענות שרה ולמרות שאין אנו מבינים מה הטענה והמקרא חסר, אברהם למעשה מודה ששרה צודקת, אולם אברהם שנתבקש לפתור את הבעייה, לא מציע פתרון, אלא מעביר את הבעייה לשרה. לא ברור מהם אותה עינויים אולם לפי רש"י, עינויים אלו (שהיו מעשיים או בהטלת עין הרע), גרמו להפלת ההריון של הגר ורק לאחר ששבה היא הרתה שנית! על כך מוסיף הרמב"ן: "חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי". את תוצאות העינוי הזה אנו סובלים עד היום.
בסוף פרשת לך לך, אלוקים מתגלה לאברהם ומשנה את שמו. לאחר מכן בהתגלות נוספות אומר אלוקים לאברהם לשנות גם את שמה של שרה (משרי) ואף מבשר לו שיוולד לו סופסוף בן משרה. אברהם כנראה מספר לשרה רק על שינוי השמות ולא על בשורת הלידה. זו מגיעה מפיהם של שלושת האורחים. לאחר שהם אוכלים מהמטעמים שהכינה שרה, הנמצאת באוהל, הם שואלים אותה "איה שרה אשתך?". כבר רמז שהם מלאכים שהרי מאיפה להם לדעת על שינוי שמה של שרה? ומבשרים לו (או שה' מבשר לו שוב רק בנוכחות שרה כשהיא שומעת) על הולדת הבן. תגובתה של שרה דומה לזו של אברהם, צחוק. התורה מספרת לנו כי שרה הכחישה את צחוקה (י"ח טו). שוב זהו פסוק קשה, וגם לא לגמרי ברור מי העונה לשרה.
בסיטואציה הבאה, שרה ואברהם יורדים שוב אל ארץ הנגב, שוב חוזר הסיפור עם הצגת שרה כאחות, אולם בצורה שונה משהו ושלא לפי חוקי העברית: "ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחתי היא...". אבימלך פונה ישירות לשרה ולאחר מכן אברהם מתפלל על אבימלך. העונש לאבימלך ונשיו היה שהן עצרו מלדת. התורה משתמשת בדיוק באותה פועל בו השתמשה שרה שנים קודם לכן כשאמרה לאברהם "עצרני ה' מלדת", והנה תפילתו של אברהם מועילה לנשות אבימלך, ואולי עכשיו תובן טענת שרה כלפי אברהם שלא התפלל בעבורה (תהיה הסיבה אשר תהיה).
אכן מכך למדו חכמים שכל הצריך משהו וגם חברו צריך משהו, מי שמתפלל על חבירו תחילה, נענה גם. שרה אכן יולדת התורה מביאה לנו מפיה שני משפטים קצרים (כ"א ו-ז): "וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹקים כָּל-הַשֹּׁמֵעַ יִצֲחַק-לִי: וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה כִּי-יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו". לאחר הלידה שרה נהיית צעירה פתאום, היא כבר לא זוכרת שאמרה רק שנה קודם: "אחרי בלותי הייתה לי עדנה?". מסתבר שכן, גם שרה, ברגע שילדה, הרגישה צעירה כבת עשרים.
צרותיה של שרה לא מסתיימות, לאחר שהיא רואה את ישמעאל מצחק, שרה דורשת מאברהם בצורה תקיפה ושאינה משתמעת לשני פנים לפתור את הבעייה, ואף אומרת לו מה הפתרון הדרוש. בפעם הקודמת, הוסיפה שרה כי ה' ישפוט בינה לבין אברהם, ובאמת בפעם זו ה' השופט בא ועומד לצד שרה ומצדד בה (אך מבטיח ברכות גם לישמעאל, על מנת לאזן). אילו מילותיה האחרונות של שרה והתורה לא מספרת לנו דבר על אודותיה.
בפרשת העקידה בה עסקנו שבוע שעבר, מקומה של שרה נפקד לחלוטין. אנו לא יודעים דבר. האם ידעה שאברהם הולך לעקוד את יצחק? האם השטן סיפר לה שיצחק מת כדי להפחידה ונשמתה פרחה, אולי יצחק בעצמו סיפר לה לאחר מכן? כל האפשרויות האלו ועוד נוספות מובאות במדרשים שונים המשלימים את התמונה.
שרה נעה בין שני הפכים, בין האשה המסכימה לשנות למען בעלה (תוך ידיעה שתעבור חוויה לא נעימה של לקיחה לבית זר ואולי חלילה גרוע מכך), לבין אשה חזקה, העומדת בדעתה, יודעת שהצדק עמה ומגייסת אף את האלוקים לעמוד לצידה בשעת הצורך כנגד בעלה. יכולתה של שרה להחזיק בו זמנית בשתי עמדות מנוגדות ולאזן ביניהם בהתאם למצב ולצורך, ובסופו של דבר גם לקבל אישור אלוקי על מעשיה אכן מעידות על דמותה הייחודית כראשונה בין ארבע האמהות.


שרה שומעת וצוחקת - ג'יימס טיסוט, 1900.
לדף הראשי של פרשת חיי שרה

תשובות לפרשת וישב

בדף הבא מופיעות התשובות לחידון לפרשת וישב. מי שטרם ניסה לפתור את החידון כדאי שינסה לבד ורק לאחר מכן, באם יש צורך יעיין בתשובות. פתירה עצמית של החידות מהנה ומספקת הרבה יותר.
מי שבכל זאת צריך קצת סיוע, התשובות למטה....






עוד קצת....






ועוד קצת....






מתחילים
  • אחד עשר הכוכבים, ותבליט האלומות מסמלים את חלומותיו של יוסף.
  • כתונת הפסים לא צריכה הסברים
  • דודו דותן מרמז על מקום פגישת יוסף ואחיו, עמק דותן (ל"ז יז): "וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן"
  • החוט האדום, מרמז על חוט השני שנקשר על ידו של זרח (ל"ח כח): "וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן-יָד וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל-יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה". תמונות של עמיר פרץ מרמזת על התאום השני - פרץ.
  • כיום לי-און, שמו הקודם של המושב לי-און הינו שריגים (מ' י) :"וּבַגֶּפֶן שְׁלשָׁה שָׂרִיגִם וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים"
  • שינה או דואר - הכוונה למילה שק המופיעה בפרשה (ל"ז לד): "וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ יָמִים רַבִּים"
  • לא טוב משני הצדדים - הכוונה לבנו של יהודה ער, בהיפוך אותיות רע כפי שהתורה עצמה מעידה עליו (ל"ח ז): "וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה' וַיְמִתֵהוּ ה'"
  • שיירת הגמלים מרמזת על מכירת יוסף (ל"ז כה): "וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל-לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה"
  • שלושת הסלים מרמזים על חלומו של שר האופים (מ' טז): "וַיַּרְא שַׂר-הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר וַיֹּאמֶר אֶל-יוֹסֵף אַף-אֲנִי בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה שְׁלשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל-רֹאשִׁי"
  • נו נו נו! מרמז לפסוק (ל"ז י): "וַיְסַפֵּר אֶל-אָבִיו וְאֶל-אֶחָיו וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה"
  • כובע הטבחים מרמז על פוטיפר שר הטבחים, למרות שמשמעות השם היא תפקיד התליין הראשי ולא שף מדופלם.
  • הרוח והחושך והמים, שירה של נעמי שמר, לילה בחוף אכזיב, מרמז על מקום לידת שלה בן יהודה (ל"ח ה): "וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁלָה וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ"
  • החותמת העתיקה מרמזת על החותמת של יהודה (ל"ח יח): "וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן-לָךְ וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן-לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ"

תשובות לחידון וישלח

בדף הבא מופיעות התשובות לחידון לפרשת וישלח. מי שטרם ניסה לפתור את החידון כדאי שינסה לבד ורק לאחר מכן, באם יש צורך יעיין בתשובות. פתירה עצמית של החידות מהנה ומספקת הרבה יותר.
מי שבכל זאת צריך קצת סיוע, התשובות למטה....






עוד קצת....






ועוד קצת....






מתחילים

הערה - יש מחלוקת לגבי פסוק ההתחלה של פרק ל"ב. ייתכן הבדל של פסוק בין המקור המצויין לבין החומש שבידכם.
  • הבובה המצוירת, הידועה בשמה תקע, מרמזת פסוק כו בפרק ל"ב: "וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף-יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ"
  • אחרון אחרון חביב, מרמז לפסוק ב בפרק ל"ג: וַיָּשֶׂם אֶת-הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת-יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת-לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת-רָחֵל וְאֶת-יוֹסֵף אַחֲרֹנִים"
  • קבר רחל בבית לחם מרמז על מות רחל והמצבה שיעקב בנה (ל"ה כ)
  • רשת מקומית באנגלית Local Area Network ובקיצור הידוע LAN מרמז לפסוק כא בפרק ל"ב: "וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל-פָּנָיו וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה-הַהוּא בַּמַּחֲנֶה"
  • תמונת הדישון מרמזת לאחד מצאצאי עשיו (ל"ו כה)
  • המשורר עלי מוהר מכוון לבקשתו של שכם בפסוק י"ב פרק לד: "הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ-לִי אֶת-הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה"
  • אשתו של הברון רוטשליד, עדה, מרמזת לאחת מנשות עשיו (ל"ו ב): "עֵשָׂו לָקַח אֶת-נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן אֶת-עָדָה בַּת-אֵילוֹן הַחִתִּי וְאֶת-אָהֳלִיבָמָה בַּת-עֲנָה בַּת-צִבְעוֹן הַחִוִּי"
  • בנימין נתניהו מרמז ללידת בנימין.
  • העיגול החצוי מרמז על יעקב שחצה את מחנהו (ל"ב ז): "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ וְאֶת-הַצֹּאן וְאֶת-הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת"
  • עץ האלון מרמז על קבורתה של דבורה (ל"ה ח): "וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית-אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת"
  • דרגת האלוף מרמזת לאלופי עשיו המופיעים בסוף הפרשה
  • תמונת של יעקב שטרייכמן, יעקב ועשו מתחבקים
  • עשו קיים מצווה ממסכת אבות. במכת אבות נאמר: "עשה לך רב", מרמז לפסוק ל"ג ט: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ-לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ"
  • זריחת השמש מרמזת לפסוק ל"ב לא: "וַיִּזְרַח-לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת-פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל-יְרֵכוֹ"

חידות לפרשת וירא

החידון לפרשת וירא כולל חידות מילוליות וחידות ציורים המתקשרות לנושאים בפרשה. החידות ברמות קושי שונות ומיועדות למבוגרים ולילדים . פתרונות לחידות (לחלק מהחידות יותר מפתרון אפשרי אחד)  בדף התשובות אולם מומלץ לנסות לפתור היטב לאחר קריאה של הפרשה בבית או בבית הכנסת. רצוי להדפיס את החידות ולפתור במשותף סביב שולחן הפרשה. בהצלחה
חידות לפרשת וירא
חידות לפרשת וירא

לדף הראשי של פרשת וירא

חידה נוספת:

בחנות הופיעה המודעה הבאה:
מכירת סוף עונה בהנחות ענק!
10%
11%
25%
33%
50%
ומה הקשר לפרשה?

עקדת יצחק

עקדת יצחק הינה אחת הפרשיות המשמעותיות ביותר בתורה. סיפור מופלא זה זכה לפרשנויות, מאמרים וספרים רבים, מפי כותבים דתיים חילוניים וגם כאלו שאינם יהודים, בגישות שונות. למעשה הסיפור עצמו הוא בלתי נתפס והנסיונות להסבירו נראים קלושים כאשר כל נסיון (כולל זה שתקראו עוד מעט) מעלה הרבה יותר שאלות מתשובות.

בבואנו לקרוא את פרשת עקדת יצחק, עלינו קודם כל להניח בצד את ידיעתינו אודות סופה (ידיעה שמשחררת את המתח מן הקורא) ולהניח שאנו קוראים את הטקסט בפעם הראשונה בחיינו. אפשרות נוספת היא לנסות ולהיכנס לראשם של אברהם ויצחק ולנחש מה חשבו. זו אפשרות יומרנית אולם לעיתים יכולה לסייע כחלק מהבנת מכלול הפרשה. בראש ובראשונה הטקסט נועד לקורא ועליו מוטל הפירוש דרך עיניו ומוחו שלו ומשמע מכך שלעיתים דווקא היכרות עם המשך התורה חיונית להבנת פרקים קודמים ובפרט שהתורה ניתנה כולה כיחידה. במסגרת העיון נדלג בין אפשרויות אלו הלוך ושוב. אין המטרה לפתור את כל סוגיות הפרשה אלא להעלות לחשיבה מה אנו חשים כאשר אנו קוראים פרשה זו.

פתיחת הפרשה מתחילה במילים "אחר הדברים האלה". נוסח פתיחה זו אינו מופיע תדיר בתנ"ך (13 פעמים בסך הכל) ושש פעמים מתוכם בספר בראשית. המכנה המשותף לכל ההופעות הוא שנראה שהדברים מסתדרים היטב והכל זורם על מי מנוחות, והנה קורה משהו הפגוע בשלווה זו ומטרידה.
המילה השנייה בעלת המשמעות היא כינוי של ה' בשם אלוקות. כאשר מופיע שם זה מופיעה מידת הדין, שם ה' עצמו הוא מידת הרחמים. עוד מופיע כי האלוקים ניסה את אברהם. אמנם המסכת באבות (פרק ה' משנה ד) מציינת שהיו עשרה נסיונות לאברהם, אולם זוהי הפעם הראשונה שהדבר מפורש בכתובים. למסקנה עד כה, הנסיון בא עקב מידת הדין. הנסיון קשה, אלוקים מורה לאברהם לקחת את בנו ולהעלות אותו לעולה.

אברהם מודע לכך שמידת הדין התגלתה אליו. אם בתחילת הפרשה נאמר "וירא אליו ה'", הרי שבמהלך האירועים התחלפה המידה במידת הדין, החל ממעשה שרה ואבימלך ודרך פרשת גירוש הגר וישמעאל. אמנם אברהם מתפלל לה', וקורא בשם ה', אולם הפנייה חזרה אליו אינה בשם ה', אלא בשם אלוקים.

אברהם, שלא היסס להתייצב ישירות מול ה' ולפתוח במשא ומתן בלתי נתפס בעניין מספר הצדיקים הדרושים להצלת סדום ועמורה נאלם דום כליל. הוא אינו אומר כן, אינו אומר לא, הוא אינו מתווכח. אולי ההופעה של מידת הדין גורמת לו לקבל עליו את הדין (לעומת ההופעה במידת הרחמים בפרשת סדום שרמזה שיש אפשרות לרחמים וצריך לנצלה, אפשרות שגם הועילה מאחר והעיר צוער ניצלה). על מה ולמה הדין, אנו יכולים רק לנחש. התורה לא אומרת לנו וכרגיל כאשר התורה שותקת המדרשים משלימים את הפערים, אולם גם הנאמר שם אינו מספק.  ייתכן והברית עם אבימלך לא במקום. ייתכנו גם סיבות אחרות. אברהם מודע בוודאי לעובדה שבהעלאת יצחק לעולה הוא מקריב את הזרע שהובטח לו מיצחק באופן מפורש (כ"א יג) ועדיין לא מגלה שום סימני היסוס. נשים לב כי בפרשת וירא מופיעות עוד מספר התנהגויות לא נאותות של הורים כלפי ילדיהם. לוט מציע את בנותיו לאנשי סדום הזועמים (וניתן רק לדמיין מה יקרה להן), ואילו הגר, משליכה את ישמעאל תחת אחד השיחים, במקום לעמוד לצידו ברגעיו האחרונים ולנסות לנחמו. בשני המקרים האלו, הסתדרו העניינים לבסוף בצורה ניסית. לא ברור ואין צורך לחשוב מה אברהם חושב, אולם הקורא הזהיר יכול למצוא רמז באירועים קודמים אלו שגם כאן תהיה הצלה ניסית.

יש לשים לב לצורת הביטוי: "קח נא". זוהי צורה משונה. האם יש כאן ציווי או בקשה? ליאון קאס בספרו ראשית חוכמה, מדגיש שהייתה פה בקשה ואברהם היה יכול לענות בשלילה. למעשה אברהם עומד כאן בפני פרדוקס. לאברהם הובטחה ברית ועליו להראות שהוא ראוי לברית. הדרך היחידה להוכיח שהוא ראוי לברית היא לבצע את הבקשה אבל משמעות הביצוע תהיה שלא תוכל להיות ברית! (ניתוחו של קאס לפרק זה מרתק במיוחד החל מעמוד 329 בספרו).

אברהם קם מוקדם בבוקר ולוקח את חמורו, שני נעריו ויצחק (שימו לב לסדר החשיבות מהפחות לנעלה). למה צריכים שני נערים? האם לא עדיף לאברהם לעשות את מעשהו זה ללא עדים כלל? לאחר שלושה ימים אברהם משאיר את הנערים עם החמור ומבקש מהם לחכות לו, לאחר שהם ילכו וישתחוו. נחזור לכך שאנו מכירים את כל התורה ונסו לראות דמיון מסוים בין פעולה זו לבין בקשת משה מפרעה, ללכת דרך שלושת ימים, להשתחוות לה' ולחזור. גם במקרה זה אנו יודעים כי העניינים הסתיימו בצורה שונה מאד.

אברהם שם את העצים על יצחק ולוקח בידיו את האש והמאכלת (סכין השחיטה). בנקודה זו נעבור לדבר על יצחק. גילו של יצחק אינו ידוע. לכל המוקדם הינו בין שלוש שנים, מיד לאחר היגמלו ולכל המאוחר בין 37 שנה, בהנחה ששרה נפטרה מיד לאחר אירוע זה. חישוב הגיל תלוי במידת מה בפירוש הפסוק האחרון בפרק כ"א: "ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים". הכוונה בימים רבים אינה ברורה אולם בוודאות עברו מספר שנים ולכן יצחק מבוגר יותר. אברהם נותן ליצחק לסחוב את העצים, וברור מזה שיצחק הוא כבר נער שכוחו במותניו ויכול לשאת משא זה. נראה, שיצחק הוא לפחות בן י"ג שנה. זהו מספר שאנו יודעים שהוא משמעותי. יצחק כבר עומד בזכות עצמו, הוא בעל דעת.

הפסוקים הבאים מתארים את עלייתם של יצחק ואברהם להר. בפסוקים אלו מופיעות המילים היחידות שנאמרו ביניהם (כ"ב ו-ח).
"וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל-יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת-הָאֵשׁ וְאֶת-הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹקים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו"
יצחק שואל שאלת תם ואברהם עונה תשובה מתחמקת. בתשובתו שוב מזכיר אברהם את שם אלוקים, במידת הדין, ולמעשה קריאה זהירה של התשובה אומרת בפירוש כי השה לעולה הוא בני. נראה שיצחק מבין (אם לא הבין עד כה), אבל דבר זה אינו משנה את האחווה שהושגה ביניהם מאחר וגם לאחר תשובה זו נאמר וילכו שניהם יחדיו. אחווה זו בה שניהם הם שותפים שווים למעשה, היא שיא היחסים ביניהם. בנקודה זו ממש יצחק מוכיח כי הוא אכן זרעו של אברהם, גם אם הוכחה זו היא לזמן קצרצר מאד (מאחר והטקסט לא נותן לנו מקום לחשוב שמישהו מהם ציפה לנס, עלינו לחשוב שגם יצחק קיבל עליו את הדין).

אברהם בונה את המזבח, עוקד עליו את יצחק (בהסכמתו של יצחק) וכבר שולח את ידו אל הסכין והנה מגיע הנס. מלאך ה' קורא אליו מן השמים ועוצר אותו ברגע האחרון. אם הניסיון היה בשם אלוקים, ההצלה היא בשם ה', מכאן אפשר אכן ללמוד כי לפי מידת הדין, העקידה הייתה צריכה להתקיים אולם מידת הרחמים התערבה ומנעה אותה. חשוב גם לשים לב שלא ה' פונה אל אברהם אלא רק מלאך ה'. המלאך מודיע לאברהם כי עתה הוא יודע כי אברהם הוא ירא אלוקים (והשוו לפרק כ' פסוק יא). אברהם נושא עיניו ורואה איל הנאחז בסבך ומקריב אותו לעולה תחת בנו. משמעות פעולה זו אינה ברורה. ה' אינו רצה בקורבן עולה אלא בניסיון. אולי האיל מהווה מעין קורבן תודה על כך שיצחק ניצל? אברהם משנה את שם המקום ל"ה' יראה", צירוף שם זה למקום, שלפי המסורת זוהה עם שלם, המקום בו נפגש אברהם עם מלכיצדק הוא הר המוריה, הוא מקום המקדש, הוא ירושלים, המורכבת מצירוף המילים יראה ושלום. לאחר הקרבת האיל ושינוי השם, מלאך ה' מתגלה שנית וחוזר ומדגיש ביתר שאת את הברכות לאברהם.

בפועל, התורה מספרת לנו שאברהם עמד בניסיון ולכל המעשה נראה שיש סוף טוב. אולם הסוף לא בהכרח טוב. כבר בברית בין הבתרים, אברהם יודע שהדרך לירושה ולברכות ארוכה ולא קלה ונראה שהקשיים מתחילים מיד מרגע סיום העקידה. בפסוק י"ט, אברהם חוזר אל נעריו והם הולכים יחדיו אל באר שבע. לא מסופר שיצחק חזר והביטוי "וילכו יחדיו" מתייחס לאברהם ולנעריו ושונה מהביטוי הכל כך משמעותי "וילכו שניהם יחדיו". הפרשנים שמו לב לשינוי זה. יש אומרים שיצחק התעלה בדרגות רוחניות ולא היה יכול לרדת מהר המוריה ונשאר שם זמן רב. גם לאחר מכן יצחק היה רוחני יותר, הוא לא יצא מארץ ישראל כלל, הוא איבד את מאור עיניו (ובכך את הקשר עם העולם הגשמי), והוא אף חי יותר שנים מאביו. לעומת זאת ליאון קאס מציין שדווקא לאחר המעשה, האחווה בין אברהם ליצחק נפגעה. פרשנים מודרניים עוד יותר מנסים לראות באירוע זה של יצחק, סיבה להתנהגויות שלו בפרשות הבאות ובפרט ביחסו לילדיו, עשו ויעקב. נראה שזהו נסיון ללכת רחוק מדי, שיסודו בכך שאירוע כמו העקידה היה אירוע משמעותי עבור יצחק. גם בכך יש גישות, פרשנות מודרנית תיראה אירוע זה כטראומטי, אולם פרשנות מסורתית יכולה לראות דווקא בעבודה שהעקידה לא בוצעה מעין ירידה בכך שיצחק שכבר היה מוכן בכל נפשו להקריב את עצמו, מאוכזב (?) מהשינוי בתוכנית.
העקדה משנה את כולם. אברהם אינו אותו אברהם ובוודאי יצחק אינו אותו יצחק. גם טיב היחסים ביניהם שונה וכמעט נעדר תקשורת ישירה. העקידה גם מסמנת את התחלת היהדות. לא עוד קורבנות אדם והקרבה למולך. אברהם היה מוכן לעשות זאת (בידיעה שהדבר היה מקובל באותה תקופה) אולם התורה שוללת זאת מכל וכל. 

כך או כך, פרשת העקידה מסתיימת, כפי שהזהרתי עם יותר שאלות מתשובות. אמנם התורה מציינת בפירוש כי אברהם עמד בנסיון, אך דעתנו מנסיון זה, בלשון המעטה אינה נוחה. לא מה', מה פתאום עושים נסיונות כאלו. לא מאברהם - למה לא הביע שום התנגדות, אך יש להודות על האמת, שחוסר הנוחות נובע בראש ובראשונה מחוסר יכולתינו, להבין ניסיון זה הבנה מלאה.


לקריאה נוספת אני ממליץ על הספר "עקדת יצחק לזרעו", ספר המכנס מעל שלושים מאמרים שונים בנושא העקידה מכותבים רבים, שנכתב לזכרו של החייל יצחק הירשברג שנפל במלחמת שלום הגליל. בספר (לא נעזרתי בספר לצורך המאמר) תוכלו למצוא פנים רבות נוספות לנושא מופלא זה.

עקידת יצחק באומנות
לנושא זה מאות יצירות אומנות. בתמונה הראשונה נביא את ההתייחסות המקובלת לנושא. יצחק עקוד על גבי המזבח, אברהם אוחז גובה בסכין והמלאך מתערב. זהו רע השיא של הדרמה ורוב יצירות האומנות מציגות אותו. לדוגמה נביא את יצירתו של רמברנדט המהווה מעין אב טיפוס לדגם זה.
עקידת יצחק - רמברנדט 1635 מוזיאון הרמיטאג' סנט פטרסבטרג
לעומת זאת, האמן האנגלי וויליאם הול בראסי (1846-1917)William Brassey Hole מציג רגע אחר, אולי היסוסים של אברהם. המזבח כבר בנוי, האש מוכנה, אולם אברהם נראה מהסס ומתבלט בעוד יצחק עומד לידו ותומך בו (או אף מנסה לשכנע אותו להמשיך במעשה!) זוהי הצגה נפלאה ונדירה של הדרמה.
עקידת יצחק - ויליאם הול
מאמרים נוספים לפרשת וירא

תפזורת פרשת וירא

בתפזורת לפרשת וירא, מופיעות מילים מהפרשה. ניתן לחפש בתפזורת מילים מהפרשה, ניתן לענות על השאלות , ולילדים קטנים, אפשר גם להשתמש ברשימת המילים (המופיעה במהופך). בהצלחה...


תפזורת לפרשת וירא
תפזורת לפרשת וירא

לדף הראשי של פרשת וירא



הלכות חנוכה בשיר של הרב קוק

הרב קוק חיבר בצעירותו שיר המקפל בתוכו את כל הלכות חנוכה. השיר התפרסם בשנת תרמ"ג (1883), כאשר הרב היה בן שמונה עשרה בלבד. לפי השערתו של הרב נריה, השיר חובר בהשראת הפיוט של ר' יוסף הקטן המתאר את הלכות הפסח וממנו אנו מכירים בעיקר את בית האחרון: "חסל סדר פסח" הנאמר בסוף ליל הסדר.
לדף הראשי של חנוכה


הנה השיר במלואו ולצידו (מוטה לצד שמאל) ההלכות השונות הנמצאות בו. 

זכר חסדים ופלאי א-לוה, בשנות קדם הביט מגבוה,
לתת עז להחליף כח, לעם ממשך מגזע קדוש פורח,
חובה עלינו לעד להזכירה חסד א-ל במעשה ואמירה.

דברי פתיחה לחג החנוכה ומטרת המצווה להזכרת חסד ה' ולפרסום הנס שנעשה.

בעשרים וחמשה לכסלו החדש יום אדיר ברב טוהר וקודש,
שמונת ימים בו יבאו, להודות ולהלל יקבעו,
להדליק נרות כברקים מזהירים, ומדי יום יוסיפו המהדרים הבחירים,
גם כל נפשות בית ידליקו בגילה איש נרותיו ויסלדו בחילה.

הפרטים הבסיסיים על החג, תאריך החג, אורכו, מצוות הדלקת הנרות, ודיני המהדרין (הוספת נר בכל יום) והמהדרין מן המהדרין (הדלקת חנוכיה עבור כל אחד מבני הבית).

ושלש יברכו עת ידליקו בברכת זמן רצון יפיקו,
ובכל הלילות אך שתים ברכות מצות וזכר נסים יחד נערכות,
לבד אם שכח או שגה בהלכה ולא ברך בראשון לזמן הברכה
אז מפי חכמים הדת נתונה בכל לילה שיזכר לברך זמן באמונה.

הברכות על ההדלקה. שלוש ברכות בלילה הראשון ושתי ברכות בשאר הלילות, אלא אם לא ברך שהחיינו בלילה הראשון ואז מברך בפעם הראשונה שמדליק

ואם להדליק נרות פס כחהו ישא ברכה עת תחזינה עינהו
וברכת זמן ונסים יודה לא-ל בראותו נרות מצוה בבתי ישראל.

מי שלא יכול להדליק נרות, יברך רק שעשה ניסים ושהחיינו (בלילה הראשון) כאשר הוא רואה נרות אחרים שהודלקו.

ועובר אורח בארץ נכריה אם בבית זבולו אשתו הליכות צופיה,
וכדת היא נרות עורכת גם בעד בעלה אשר הרחיק ללכת,
אז חובה עוד אין עליהו להדליק נר במלון מגרהו.

מצוות הדלקת הנרות היא בבית. מי שאינו בביתו אולם אשתו או בני ביתו האחרים מדליקים עליו פטור. בתי השיר הבאים מפרטים עוד את דיני נוסעים שאינם נמצאים בביתם ויש בהם פרטים רבים.

ואם הגבר האורח יבא בגפו, לקחת חלק בנרות הבית יפרש כפו.

אורח שאינו בביתו והוא יחיד, ראוי שישלם לבעל הבית תמורת חלק בנרות ואז יוכל להדליק עם בעל הבית.

והאיש אשר אין לו מקום קבוע, הנה יאכל פתו ולשכב הנה ינוע,
במקום אשר יאכל מאכלו, שמה להדליק שפרה גורלו.

ומי שאין לו מקום קבוע כלל וגם לא אכסנייה, ואוכל וישן במקומות אחרים, ידליק היכן שאוכל.

והדת על הכל מחכמים נתנה כי אף לנשים היא למנה,
כי אף להן זאת יאתה, כי מידי אשת חיל יד ד' נגלתה.

מצוות חנוכה חלה גם על נשים, שאף הן היו באותו הנס. ואשה יכולה להדליק נרות ולהציא בכך את בעלה.

ואף איש נדכא עור עינים לפעלת צדק זאת יתן ידים,
ואם אין לאל ידו לערך המערכה, יעזרהו רעהו והוא יברך כהלכה.
אך אם עמדו תהי עזרתו בעדו תעשה היא מצותו,
כי במצוה זאת חכמים אמרו להוציא הגברים חובתם הנשים יגברו.

איש עיוור יכול להדליק הנרות שכן בכך הוא מפרסם את הנס, ואפשר לעזור לו בהכנת הנרות ואם הוא נשוי עדיף שאשתו תדליק בשבילו ויוצא ידי חובה בהדלקתה.

אף תוכל אשה למלאות יד שליח, אך מצוה לאיש יראת ד' הריח.

אפשר למנות שליח להדלקה אולם עדיף להדליק בעצמך ולא על ידי שליח.

כי מצוה רבה היא בערכה נהדרה מיין קדוש והבדלה היא יקרה.
רק נר שבת ממנה יכבד בעינינו כי גדול היום וקדוש לאדוננו.

עני אשר אין לו כסף לצרכיו צריך לקנות נר חנוכה לפני שהוא קונה יין לקידוש ולהבדלה, אולם נרות שבת חשובים יותר מנרות חנוכה.

אשרי ירא ד' בזמנה יקדימנה, כבא השמש ומהר יעשנה,
אך אם אנה לידו דבר מפריע ימהר עונתה שעה ורביע.
ורב שמן במנורה אז יציקו, לזמן כחצי שעה בלילה עוד ידליקו.

יש להדליק את הנרות מיד בשקיעה אולם ניתן להדליקם לאחר פלג המנחה (שעה ורבע זמנית לפני השקיעה) ולשים שמן רב בחנוכיה שידלקו לפחות עד צאת הכוכבים.

אך יזהר ולא יחבק ידים עד עת בשוק כלו רגלים
אך לעת זאת ליעקב עת צרה אשר רק בביתו יתהדר במצוה היקרה
אז זמן המצוה נתאחר ויכול לעשותה עד עלות השחר,
אם בכל ביתו עוד גלויי עינים וחבלי שינה עוד לא סגרו להם עפעפים,
ומדת השמן בלבבו ישער אם חצי השעה תהי לבער.

וגם לאחר  בשעת ההדלקה לא מומלץ, ויש להדליק את הנרות עד שתכלה רגל מן השוק, כלומר כשאנשים עוד מצויים ברחוב ויש פרסום הנס, אולם אם התאחר מאד יכול להדליק עד עלות השחר ובלבד שיהיה מישהו ער במשך מחצית השעה שלאחר ההדלקה בכדי שיהיה פרסום הנס.

ובפתח הבית יערך נרהו במזוזת שמאל למען המצוות יסובבוהו.
אם בלא מזוזה פתחו כמחתרת אז משמאל הימין נבחרת.

המדליקים בפתח הבית ישימו החנוכיה מצד שמאל ויהיו סובבים במצוות. מזוזה מימין וחנוכיה משמאל. ואם אין מזוזה (מאחר והפתח לא מחייב זאת) יש להניח את החנוכיה בצד ימין.

אם על יד רחובות ביתו נפתחת בפתח ההוא ידליק הנר המשמחת.
ואם סביב לה יקיף החצר אף אז מפתחה לא יבצר.
ואם משני עברים לביתו דלתים בשתיהן ידליק למנע מראה עינים.

יש להדליק את החנוכיה במקום הפונה לרשות הרבים כדי לפרסם הנס. מי שיש לו חצר ידליק בפתח החצר. מי שיש לחצרו שני פתחים יניח חנוכיה בכל אחד מהם.

אף בעת להעמיד הדת בת יעקב יראה ובקיום המצוות בחדר שם נחבאה
זאת המצוה לא נשבתה, כי בפנים הבית תקח עמדתה
להזכיר בני הבית לעורר לבותם להלל לד' ולפארו במקהלותם.
אז אך במקום אחד יעמיד על כנם, אף אם הפתחים יגדלו במנינם.

בתקופת השמד בה אי אפשר היה להדליק נרות בחוץ, אין להשבית המצווה ויש להדליק נרות בפנים.

ואם במקום גבוה בעליה יהי נוהו, אז יערוך בחלון נרהו
ואף הדר בבית ומעונתה שפלה להדליק בחלון המצוה גדלה,
בעת אשר כדת בפתחהו להדליק שמה לא תמצא ידהו.

מי שגר בקומה גבוהה או נמוכה ממפלס הרחוב, יניח הנרות בחלון.

אך אם בפתח הבית יציב לה יד הזהיר במצוה ואת קדושים רד
ישפילנה למטה מטפחים עשרה ואז לשם מצוה תהי נכרה,
ואם יותר מזה הגביה נרהו לא עשה כאשר יאתה מצות קונהו,
אך יותר מהנה תשמר נפש תמה מלהגביה למעלה מעשרים אמה.

אם מדליקים בפתח הבית יש להדליק בצורה נמוכה שיהיה ברור שאין הנרות מיועדים לתאורה, אולם כמובן שלא על הרצפה. ומי שמניח בגובה, לא ידליק מעל גובה עשרים אמה, שאנשים לא רואים הנרות בגובה זה כלל.

ולא יתן במקום אשר ישימו הכל את נרות הבית אשר בחול.

יש לייחד לנרות מקום מיוחד ששונה מהמקום בו מדליקים נרות ביום יום.

בפנת הימין כמשפט התורה ידליק את הנרות במנורה
להתחיל בשמאל לימין להפנות כמשפט הכהנים מקריבי קרבנות.
ומטרת המצוה אך ההדלקה ובהנחה בלבד מצוה נעתקה,
ואף אם אחזה בידו בעת הדלקתו אין בידו ידי חובתו.
ואם לפני זמנה היתה בוערת יכבה אשה וידליקה לשם המצוה הנהדרת.

יש להדליק את הנרות מצד ימין של החנוכיה. מתחילים בנר השמאלי, הנר החדש של אותו יום והולכים ימינה, כדרך שהדליקו את הנרות במנורת המקדש. המצווה היא בהדלקה ולא ניתן להניח נר שדלק במקום אחר אלא יש לכבותו ולהדליקו מחדש.

וישמר מאד להזהר בכבודה ולא ישתמש מאומה מאור יקודה
אף דבר מצוה וחפצי שמים, ואף ברחוק מקום מלא עינים,
אף מנר הראשון להדליק הנותרים אשר אך להדר אינם מותרים.
ואם כבר בערה מדתה הקצובה מני אז כנר חול היא חשובה.
ואם טרם זמן זה כבתה אז אסורה היא ואוסרת תערובתה,
והשמן ידרש להתירו ששים כפלים, ויזהר בלי לערבו בידים.
ואם כבו הנרות אחרי ההדלקה, להדליק עוד פעם אין להזקיקה.

הנרות הם לראותם בלבד ואין להשתמש באורם (ולכן מוסיפים נר אחד, השמש, שאין בו קדושה). אולם לאחר זמן של מחצית השעה ניתן להשתמש באורם. נר שכבה באמצע, אין להשתמש בו לשום צורך אחר אולם גם אין צורך להדליקו שוב.

כקביעת שבת הדלקת הנר מסכמת זולת אם חשב באמת
ובצדקה כי אינו מקבל שבת בהדלקה.

בערב שבת מדליקים נרות חנוכה לפני הדלקת נרות שבת. ויש להקפיד שהנר יכול לדלוק זמן רב יותר ולחפות חצי שעה לאחר השקיעה.

נר אשר יש לה פיות מהרבה עברים אנשים כמספרם בה נפטרים,
ואם בעגילה שם פתילות בתוך הקערה אף מצות אחת מהן נעדרה,
רק אם כלי עליה כפה אז כל פתילה למצוה יפה.
וחרס ישן מחרסי אדמה לא לכבוד המצוה הרמה.
ואם בבלי דעתו עליו הדליקו בלי ברכה חכמים חקר העמיקו.

נרות של חרס שיש להם כמה פיות, יש הלכות שונות אם נחשבים כנר אחד או כמה נרות.

ובמוצאי שבת הבדלה או הבערה מי להקדים עוד לא נחקרה.
רק לא עליו יברך על הנר בהבדלה, כי אך למצוה ולא להנאה נגבלה.

במוצאי שבת יש דעות שונות איזה נר מדליקים קודם וההלכה הנוהגת היא שהמדליקים בבית כנסת מדליקים קודם נר חנוכה ואחר כך עושים הבדלה ואילו בבית עושים הבדלה ואחר כך מדליקים נרות חנוכה.

שמן זית למצוה נבחרת, כי אורה צלולה ומהדרת.
אף נרות חלב או שעוה יצלחו והם יהדרו אם יארכו.

השמנים והחומרים הכשרים לנר חנוכה ומצווה מן המובחר בשמן זית שראוי למאכל.

בהודות לד' והלל יגמרו כל שמונת ימים אשר נבחרו
ולהזכיר בתפלה ובברכת הסעודה חסד ד' לבית יהודה.
ואם שכח איננה נחזרת אף שאינה יפה ומהדרת.
בתפלה בברכת הודאה ובברכת המזון בהארץ נקבעה,
ולהרבות בסעודה ושתית יין בהם מצוה אין.
רק דברי תורה ישימו להם פדות מכלל סעודת רשות.

הפסקה עוסקת בהזכרת על הניסים בתפילה ובברכת ההמזון (ואם שכח לא צריך לחזור).

ויקראו בתורה פרשה קבועה בחנכת משכן המקדש היא ידועה
שלשה אנשים במנין והכהן יכפיל הענין,
וביום השבת בנביא יפטירו, הנרות אשר חזה זכריהו יזכירו,
ואם שבת שני בו יארע בנרות שלמה במפטיר יקרא,
וקריאת ראש החדש תמיד קודמת אך כבוד היום בחנכה נחתמת.

קריאת התורה בחנוכה. קוראים בכל יום את קורבנות הנשיאים של אותו יום (ביום הראשון קוראים גם את ההקדמה) ביום השמיני קוראים עד סוף קורבנות הנשיאים ועניין המנורה בפרשת נשא. בשבת מפטירים בזכריה ואם בחנוכה יש שתי שבתות, מפטרים גם בחנוכת המקדש של שלמה. בראש חודש חנוכה מוציאים שני ספרי תורה. קודם קוראים את קריאת ראש חודש (שלושה עולים) והעולה הרביעי קורא בספר השני את קורבן הנשיא של אותו יום, שכן תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. אולם בראש חודש חנוכה שחל להיות בשבת (ואז מוציאים שלושה ספרי תורה), ההפטרה היא בחנוכה ולא בהפטרת ראש חודש.