אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בתוכן למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם או לערוץ הווטצאפ של פרשת השבוע !
‏הצגת רשומות עם תוויות עקב. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עקב. הצג את כל הרשומות

פרשת עקב

פרשת עקב

פרשת עקב היא הפרשה השלישית בספר דברים ומשה ממשיך בה בנאומו בדגשים על ארץ ישראל וחטאי העבר.

מאמרים ודברי תורה לפרשת עקב

ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש שבעת המינים ארץ ישראל בין מצרים למדבר - המאמר דן בהבדלים בין ארץ ישראל לבין המדבר ולבין ארץ מצרים.

פרשת עקב - בין מידת הדין למידת הרחמים - המאמר סוקר את הזיקה בין שתי מידותיו של האל המופיעות בסמיכות זו לזו.

הפטרת פרשת עקב - המשך הפטרות הנחמה בספר ישעיהו.

דבר תורה לפרשת עקב - דבר תורה קצר על הדרישה ליראת ה'.

חוש הטעם - בעקבות הפסוק "ואכלת ושבעת וברכת" נצא למסע בחלל הפה על חוש הטעם.

תפזורת לפרשת עקב - תפזורת לילדים עם חידות ומילים מפרשת עקב.

פרשת עקב לילדים - תקציר הפרשה מותאם לילדים וללימוד משפחתי משותף בתוספת דבר תורה קצר.

סטטיסטיקה לפרשת עקב  - נתונים סטטיסטיים על הפרשה.

חידון לפרשת עקב - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת עקב.

אסטרונומיה לימי בין המצרים - המאמר סוקר קשרים אסטרונומיים בפרשות דברים ואתחנן ועקב ובהפטרות שלהם, הקשורים לימי בין המצרים ולנחמה הבאה בעקבותיהם.

תקציר פרשת עקב

משה מזכיר לעם כי התנאי לברכות הרבות הוא שמירה על ברית ה' ומבהיר להם שאין לפחד מפני עמי הארץ מאחר וה' נילחם איתם אך גם שהלחימה תיקח זמן ולא תהיה מהירה מאד על מנת שלא תירבה חיית השדה והארץ תתרוקן יותר מדי. משה מזכיר לבני ישראל את ההליכה הניסית במדבר.

את המן (שמוזכר בתור עינוי, הצורך לאכול אוכל קבוע שניתן מדי יום בלי לדעת שיש מה לאכול גם מחר), את הבגדים שלא בלו. פרשתינו היא מקור לביטוי הידוע "לא על הלחם לבדו יחיה האדם", אולם המשכו של הפסוק " כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" ידוע פחות.

בפרשה מופיעים שבעת המינים בפסוק המפורסם "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש". משה מדגיש כי השפע שיהיה בארץ עלול לגרום להרגשת שכרון כוח. שכרון זה ישכיח מהעם את העובדה שאת הארץ הם קיבלו בזכות ה' ולא בזכות כוחם הצבאי וגם לא בצדקתם.

משה מדגיש כי ירושת הארץ היא עקב רשעות הגויים ועל מנת לקיים את הברית לאבות. למעשה משה שולל מכל ומכל את טענת "המגיע לי". תהיה ראוי תקבל, לא תהיה ראוי, לא תקבל.

משה מזכיר להם את חטא העגל ומקומות אחרים, מסה תבערה וקברות התאווה ושוב את חטא המרגלים (אולם ללא פירוט מאחר והחטא נידון כבר בעבר), בו חטא העם ואת התפילות הרבות שמשה היה צריך לערוך על מנת לכפר על עם ישראל.

משה מדגיש כי ארץ ישראל שונה משאר הארצות (ראו מאמר בנושא) ושעיני ה' תמיד נמצאות בה. מיד לאחר מכן מופיעה פרשיית והיה אם שמוע של שמע ישראל, הפרשה המדגישה כי התנאי לברכות ולעושר הוא בשמירה על תורת ה', ובהמשכה (בפרשייה שכבר אינה חלק משמע ישראל) גם תנאי לירושת הארץ.
ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש שבעת המינים
ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש שבעת המינים. מקור: ויקיפדיה


דבר תורה לפרשת עקב

דבר התורה של יואב עוסק בדרישה ליראת ה'

באמצע הפרשה משה מדבר על הדרישות והציפיות של ה' מעם ישראל: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת- ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ, לִשְׁמֹר אֶת-מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ"

נראה שמשה אומר לעם ישראל "מה בסך הכל מבקשים מכם רק לירא את ה' ללכת בכל דרכיו וכולי". מהמילים "כי אם" נשמע שדרישות אלו אינן קשות לביצוע, ואולם בפועל אלו דרישות כבדות משקל וקשות לביצוע. מדוע משה מציג את הדרישות האלו כקלות לביצוע ולא כקשות כמו שהן באמת?

במסכת ברכות דף ל"ג, שואלים את אותה השאלה: "האם יראת שמים היא דבר קטן? כמו שאפשר להבין מהפסוק? הגמרא עונה: כן, למשה רבינו יראת שמים זה דבר פשוט. שמשה התייחס ליראת שמים כפי שלו ברמה האישית זה קל ופשוט.

על התירוץ של הגמרא יש קושיה. משה הרי לא מדבר לעצמו, הרי הוא אומר "ועתה ישראל" הוא יודע שהוא מדבר לעם ישראל. אם כן מדוע שיעלה על דעתו לומר על יראת שמים שזה דבר קטן, הרי הוא יודע שבשביל עם ישראל זה דבר גדול?

הרמב"ן מביא תירוץ אחר. הרמב"ן אומר: שכל הדרישות שמשה הציג, הן בשביל עם ישראל, לטובתו. וממילא הן דרישות קלות, כי הן בשבילך ובשביל טובתך וכל המטרה שלהן הן לעשות לך טוב.

אפשר גם לומר שנכון שאלו דרישות קשות ולא פשוטות ונכון גם שיצר הרע מפריע כל הזמן, אבל אולי משה התכוון לומר כך: עכשיו, אחרי שלימדתי אתכם את התורה, אחרי שהפקדתי בכם את האמצעי לסלק את יצר הרע, יהיה לכם יותר קל לסלק את יצר הרע בזכות התורה וממילא יהיה לכם קל יותר לעמוד בדרישות.

ונעבור לפינת החידה השבועית.

החידה של שבוע שעבר הייתה איפה עוד בתנ"ך מופיע הביטוי "כור הברזל" מלבד פרשת ואתחנן?
התשובה היא שהביטוי מופיע עוד פעמיים.

  • פעם אחת במלכים א' פרק ח' כששלמה חונך את בית המקדש הוא מבקש מה' שזה יהיה המקום ששם הם יבואו להתפלל בו וה' יסלח להם. "כִּי-עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם מִתּוֹךְ כּוּר הַבַּרְזֶל"
  • ופעם השנייה בירמיהו פרק י"א: "אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִיאִי-אוֹתָם מֵאֶרֶץ-מִצְרַיִם מִכּוּר הַבַּרְזֶל לֵאמֹר"

והחידה השבועית השבוע היא: איזה מטוס רמוז בפרשה.
אם אהבתם את הסירטון אל תשכחו להירשם לערוץ,
נתראה בשבוע הבא ושבת שלום.

לדף הראשי של פרשת עקב

תשובות לחידון פרשת עקב

התשובות לחידון פרשת עקב  מוצגות למטה. אם טרם ניסיתם לפתור אנא גשו לדף החידות לפרשת עקב ונסו לבד





מתחילים:
  • רחל שרה וחנה  - עקרות שנפקדו (ז' יד) - "בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל-הָעַמִּים לֹא-יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ"
  • שמלה - "שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ..." (ח' ד)
  • לחם עם איקס - "... כִּי לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם..." (ח' ג)
  • X2 - לוחות הבריתה השניים (י' א).
  • מטחנה - "וְאֶת-חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר-עֲשִׂיתֶם אֶת-הָעֵגֶל לָקַחְתִּי וָאֶשְׂרֹף אֹתוֹ בָּאֵשׁ וָאֶכֹּת אֹתוֹ טָחוֹן הֵיטֵב עַד אֲשֶׁר-דַּק לְעָפָר וָאַשְׁלִךְ אֶת-עֲפָרוֹ אֶל-הַנַּחַל הַיֹּרֵד מִן-הָהָר" (ט' כ)
  • FARMVILLE
  • סוס - " וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו..." (י"א ד)
  • מקציף - " זְכֹר אַל-תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר-הִקְצַפְתָּ אֶת-ה'  אֱלֹקיךָ..." (ט' ז) וגם בפסוק ח'.
  • 70 עד 22^10- "בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה וְעַתָּה שָׂמְךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב" (י' כב)
  • מכתב - "וַיִּכְתֹּב עַל-הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים..." (י' ד)
  • שריון אוייר או מודיעין - "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה" (ח' יז) ועוד פסוקים דומים ליד
  • אותות-  "הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ וְהָאֹתֹת" (ז' יט) ופסוקים דומים אחרים.
  • ארון- "וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים" (י' ג)
  • צרעה - "וְגַם אֶת-הַצִּרְעָה יְשַׁלַּח ה' אֱלֹקיךָ בָּם עַד-אֲבֹד הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים מִפָּנֶיךָ" (ז' כ)
  • עיניים - "אֶרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" (י"א יב)
  • מוקש- "פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ לֹא-תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹקהֶיךָ הוּא" (ז' כה).

הפטרת פרשת עקב

הפטרת פרשת עקב היא ההפטרה השנייה בסדרת הפטרות הנחמה והיא נמצאת בספר ישעיהו פרק מ"ט פסוק יד עד פרק נ"א פסוק ג'.

נזמין אתכם גם לעיין בספרי החדש  "הפטרה לענייןהמכיל פירושים לכל ההפטרות ומתאים מאד גם כמתנה.


יד וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' וַה' שְׁכֵחָנִי: 
ציון, ירושלים ועם ישראל, אומרים ומודעים לכך שה' עזב אותם, אולם אפילו גרוע מכך, ה' שכח אותם.
ועל כך עונה הנביא

טו הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן-בִּטְנָהּ גַּם-אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ: 
האם אשה יכולה לשכוח את תינוקה (עוללה)? וגם אם כן הרי הק לא שכח את עמו.

טז הֵן עַל-כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד: יז מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ: 
למעשה לא רק שה' לא שכח אלא שעם ישראל נמצא כל הזמן במחשבתו, כאילו חקוק על ידיו. פסוק י"ז הוא משפט שנאמר רבות בימינו אולם בצורה שגויה. כוונת הנביא כי המהרסים והמחריבים, שאינם מעם ישראל כלל, יצאו מארצם וזאת בניגוד למשמעות הרווחת כיום, בהם המהרסים והמחריבים הם חלק מהעם.

יח שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ חַי-אָנִי נְאֻם-ה' כִּי כֻלָּם כַּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה: יט כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵיךְ כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ: כ עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ צַר-לִי הַמָּקוֹם גְּשָׁה-לִּי וְאֵשֵׁבָה: כא וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד-לִי אֶת-אֵלֶּה וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה גֹּלָה וְסוּרָה וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם: 
הנביא מדבר על קיבוץ הגלויות וחזרה של העם לארץ ישראל. חזרת העם לארצו היא המאפשרת לארץ האבלה לחזור ולהתקשט בעם החוזר אליה כתכשיטים של כלה ביום חופתה. אמנם הארץ עוד חרבה ושוממה אולם אט אט הערים יבנו מחדש ויהיו צרות מלהכיל את העם (משברי דיור אינם עניין חדש מסתבר). כמות העולים תהיה מפתיעה לאחר מחשבה שהעם כולו גלה ואיננו.

כב כֹּה-אָמַר ה' אלוקים הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל-גּוֹיִם יָדִי וְאֶל-עַמִּים אָרִים נִסִּי וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן וּבְנֹתַיִךְ עַל-כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה: כג וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ וְיָדַעַתְּ כִּי-אֲנִי ה' אֲשֶׁר לֹא-יֵבֹשׁוּ קוָֹי: 

כד הֲיֻקַּח מִגִּבּוֹר מַלְקוֹחַ וְאִם-שְׁבִי צַדִּיק יִמָּלֵט: כה כִּי-כֹה אָמַר ה' גַּם-שְׁבִי גִבּוֹר יֻקָּח וּמַלְקוֹחַ עָרִיץ יִמָּלֵט וְאֶת-יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב וְאֶת-בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ: כו וְהַאֲכַלְתִּי אֶת-מוֹנַיִךְ אֶת-בְּשָׂרָם וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן וְיָדְעוּ כָל-בָּשָׂר כִּי אֲנִי ה' מוֹשִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב:

א כֹּה אָמַר ה' אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי אֲשֶׁר-מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ הֵן בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם: ב מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת וְאִם-אֵין-בִּי כֹחַ לְהַצִּיל הֵן בְּגַעֲרָתִי אַחֲרִיב יָם אָשִׂים נְהָרוֹת מִדְבָּר תִּבְאַשׁ דְּגָתָם מֵאֵין מַיִם וְתָמֹת בַּצָּמָא: ג אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם:
אמנם עברנו פרק, אבל הנביא חוזר לטענה הביסיסת המופיעה בפסוק הראשון של ההפטרה. לא ה' עזב את עמו אלא עוונות העם וחטאיו גרמו לגלות. מדוע באתי ואין איש שואל הקב"ה, כאשר נתן הזדמנות אחר הזדמנות לעם לחזור בתשובה, גם ברגעי הצרות כאשר המצב נראה אבוד. היש משהו שאינו בכוחו של הקב"ה?

בפסוקים הבאים קשה לזהות מי הדובר. האם זוהי אותה ציון המוזכרת למעלה? אפשר לקרוא כך אולם נראה כי כאן הנביא עצמו מדבר על חווית הנבואה שלו, נבואות שנתקבלו בזלזול ובדחייה ושלמרות זאת אינו חדל מנבואותו ומחובתו להביא את דבר ה' ולהוכיח את העם.
 ד ה' אלוקים נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת לָעוּת אֶת-יָעֵף דָּבָר יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יָעִיר לִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים: ה ה' אלוקים פָּתַח-לִי אֹזֶן וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי אָחוֹר לֹא נְסוּגֹתִי: ו גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק: ז וַה' אלוקים יַעֲזָר-לִי עַל-כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי עַל-כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ וָאֵדַע כִּי-לֹא אֵבוֹשׁ: ח קָרוֹב מַצְדִּיקִי מִי-יָרִיב אִתִּי נַעַמְדָה יָּחַד מִי-בַעַל מִשְׁפָּטִי יִגַּשׁ אֵלָי: ט הֵן ה' אלוקים יַעֲזָר-לִי מִי-הוּא יַרְשִׁיעֵנִי הֵן כֻּלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ עָשׁ יֹאכְלֵם: 

וממשיך הנביא את נבואת התוכחה המשולבת בנחמה.
י מִי בָכֶם יְרֵא ה' שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ יִבְטַח בְּשֵׁם ה' וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹוקיו: יא הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ מְאַזְּרֵי זִיקוֹת לְכוּ בְּאוּר אֶשְׁכֶם וּבְזִיקוֹת בִּעַרְתֶּם מִיָּדִי הָיְתָה-זֹּאת לָכֶם לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן:
שני פסוקים אלו כוונו לאותם אנשים שאינם רוצים לשמוע את דבר הנבואה אולם מיד לאחריה יבוא דבר ה' לחפצים בו

א שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי ה' הַבִּיטוּ אֶל-צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל-מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם: ב הַבִּיטוּ אֶל-אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל-שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי-אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ: ג כִּי-נִחַם ה' צִיּוֹן נִחַם כָּל-חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן-ה' שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה: 

לדף הראשי של פרשת עקב

תפזורת לפרשת עקב

בתפזורת הבא הוטמנו מילים מפרשת עקב. ניתן לחפש ישירות בתפזורת, או לפתור את השאלות או להיעזר ברשימת המילים מהופיעה במהופך.
בהצלחה!


תפזורת לפרשת עקב
תפזורת לפרשת עקב
פרשת עקב לילדים
לדף הראשי של פרשת עקב
עוד חידות לפרשת עקב

חוש הטעם

הפסוק הידוע בפרשתינו "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת-ה' אֱלֹקיךָ עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ" (דברים ח' ו) מהווה הזדמנות לכתוב על חוש הטעם - אחד מחמשת החושים של האדם. חוש הטעם עוזר לנו בעיקר להרגיש את טעמו של המזון אותו אנו אוכלים.

כבר בפתיחה נעיר כי חוש הטעם הוא מרכיב אחד בלבד בחווית הטעם, חוויה שכוללת למעשה את כל החושים ואפילו לא המרכיב העיקרי. מראה האוכל מרחוק, ריחו ככל שמתקרבים אליו, המירקם המורגש בתוך הפה, ואפילו הרעש שהאוכל עושה כשלועסים אותו. גם הטמפרטורה של האוכל משפיעה על תחושת הטעם ואותו אוכל בטמפרטורה שונה יהיה בעל טעם אחר. לכל אלו מצטרף גם חוש הטעם עצמו המבדיל בסך הכל בין ארבעת הטעמים בלבד (את הטעם אוממי , נשאיר מחוץ לדיון)
  • מתוק - אוכל מתוק נתפס כמקור טוב לאנרגיה.
  • מלוח - אוכל מלוח מספק מינרלים דרושים.
  • חמוץ - אזהרה בפני אוכל שאולי כבר התקלקל.
  • מר - אזהרה בפני אוכל שעלול להיות רעיל.
שימו לב - חריף אינו טעם, חריף הוא בסך הכל כימיקל, לרוב קפסאיצין, שגורם לתחושת שריפה (והוא באמת שורף) בלשון. הקפסאיצין אינו נמס במים ולכן שתיית מים לא תקל על החריפות, לעומת זאת שתייה של קצת שמן תעזור מאד.

איך עובד חוש הטעם? איבר החישה של הטעם הוא הלשון, בתוך הלשון יש פקועיות טעם Taste buds, שכל אחת מהן רגישה לאחד הטעמים. בסך הכל יש בין 10,000 ל-20,000 פקועיות, כאשר הרגישות שלהן ומספרן יורד עם השנים.
פקועיות טעם
פקועיות טעם

פקועיות הלשון נמצאות מעט מתחת לפני השטח של הלשון, הן קולטות את המזון וקצות עצבים מעבירים את התחושה למוח, המידע מעובד ביחד עם המידע האחר מהחושים האחרים וכך נוצרת תחושת הטעם. המזון שאנו אוכלים הוא לרוב מוצק, אבל לפקועיות הטעם יכול להגיע רק נוזל. הרכיב החשוב בתהליך האכילה וגם בטעם הוא הרוק, הנוזל הממיס את המזון וכך יכול המזון המומס להגיע לפקועיות הטעם.

לוקח זמן להפריש רוק ולכן כבר במראה או בריח של מזון, או אפילו במחשבה עליו, בלוטות הרוק נכנסות לפעולה ומתחילות להפריש רוק לחלל הפה. לרוק תפקידים נוספים הוא מכיל אנזימים ויונים, מתחיל את תהליך פירוק המזון כבר בפה ועוד.

כדי להדגים את חשיבותו של הרוק בתהליך הטעם בצעו את הניסוי הבא. הכינו בצלחת ערימות קטנות של מלח סוכר ואבקת קקאו. כמו כן הכינו נייר סופג שיעזור ליבש את הלשון. הוציאו את הלשון החוצה ויבשו אותה. עיצמו עיניים ובקשו מחבר שיניח מעט מאחת הערמות על הלשון. נסו להרגיש טעם. לא תצליחו. הכניסו את הלשון לפה וכעבור כמה שניות כשיווצר רוק תרגישו את הטעם שאכלתם.

מיתוס מדעי ידוע מספר על מפת הטעמים בלשון ועיקרה הוא שכל חלק בלשון אחראי עם טעם אחר. קידמת הלשון על הטעם המתוק, וכו'. מחקרים שונים הוכיחו שהדבר אינו נכון וכל טעם מורגש בכל אזור של הלשון, אבל הפיזור הכללי של הפקועיות יכול להיות שונה מאדם לאדם ולא חייב להיות אחיד ולכן כנראה לכל אחד יהיו תחושות מעט שונות של טעם באזורים אחרים, בכל מקרה, כל הטעמים מורגשים בכל אזור של הלשון.
מפת הטעם השגויה - אזור 1 אחראי לטעם המר, 2 לחמות, 3 למלוח ו 4 למתוק. .

 כפי שציינו חוש הטעם אינו המרכיב העיקרי בתחושת הטעם, המרכיב העיקרי הוא דווקא חוש הריח. סירופים לשתיה הם בטעם די זהה ורק התוספת המינימלית של חומרי ריח (וכמובן הצבע), גורמים לנו להרגיש הבדל בטעמים.  גם כאשר אנו מצוננים האוכל נראה לנו תפל ופחות טעים. במצב של הצטננות קשה, אנשים לא יוכלו להבחין בין מאכלים שונים לחלוטין, שהטעם הבסיסי, הטמפרטורה והמירקם שלהם זהה - דוגמה ידועה היא מחית תפוחים רכה וקטשופ שהטעם המתוק הבסיסי שלהם הוא כמעט זהה.

פרשת עקב לילדים

תקציר פרשת עקב

שכר המצוות - שמירת הברית (ז, יב-ט"ז)

הקב"ה מבטיח, כך ממשיך משה בדבריו אל ישראל, כי כאשר ישמור העם את התורה ומצוותיה, יקיים ה' את הברית שכרת עם האבות, ויברך את עם ישראל בכל טוב: צאצאים; גידולים חקלאיים; צאן ובקר; גדולה בעמים; בריאות ושלטון על כל האויבים.
משה מעלה ספקנות אפשרית: "כי תאמר בלבבך, רבים הגויים האלה ממני, איכה אוכל להורישם"? כלומר, עלולים בני-ישראל לחשוש בליבם מפני המלחמה לכיבוש הארץ. והוא משיב: אין לחשוש. יש לזכור את שעשה ה' למצרים, ולהאמין ביכולת האלוקית.
הואר מוסיף, כי ה' ינהל את הכיבוש בהדרגתיות, כדי שלא תתפנה הארץ מיושביה באחת, וכך תהפוך למקום שורץ חיות רעות, בטרם יישבו בני-ישראל את הארץ כולה. משה מזהיר שוב, כי בד בבד עם כיבוש הארץ, מוטל על העם לבער את תרבות הגויים ולנתץ את אליליהם.

ניסיון העבר ותקוות העתיד (ח, א-כ)

מוטיב ההבטחה לירושת הארץ, האזהרה לשמירת מצוות ותזכורת חטאי המדבר, שב וחוזר גם בפסוקים הבאים. משה מציג את טלטלות המדבר, כניסיון שמטרתו לבחון את אמון העם באלוקים. מחד, תחושת השיממון המדברית המעיקה, ומאידך, ניסים אלוקיים המלווים את העם בכל צעדיו. ואילו עתה, אומר משה, זוכה הדור להיכנס לארץ טובה שיש בה כל.
משה מזהיר מפני גבהות לב המנכרת את האמונה, כתוצאה משפע גשמי. תחושת 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה'. חטא זה, עלול להביא לאובדן וגלות.

תזכורת חטא העגל, ועוד מזיכרונות המדבר (ט, א - י, יא)

כאמור, חושש משה רבנו מגבהות לב העם. הוא מבהיר שמתנת ארץ ישראל, וכל הטוב שמושפע מהקב"ה, אינם דווקא פרי מעשיהם הטובים של ישראל. בעיקר, אומר משה, עומדת לישראל זכות הברית שכרת ה' עם האבות. גם רשעת העמים תרמה לנישולם מהארץ והבאת עם ישראל במקומם.
על-מנת לחזק תפיסה זו, מזכיר משה את העובדה שלאורך כל תקופת מנהיגותו שב בעם וחטא לפני ה'. במיוחד הוא מזכיר ומפרט את השתלשלות העניינים שהביאה לחטא העגל, כאשר הוא, משה, עלה אל האלוקים לקבל את התורה. וכך, מזכיר משה, נאלצתי לשבור את הלוחות ולהתחנן לפני ה' עבורכם.
עוד מזכיר משה את חטאי העם כאשר נתאוו לבשר, כאשר חלקו על משה, וכמובן חטא המרגלים שבגינו נדדו ארבעים שנה במדבר.
בעקבות שבירת הלוחות בחטא העגל, מצווה ה' על משה לפסול שני לוחות אבנים -  'הלוחות השניים'. משה עולה עם הלוחות למרום, ושם כותב ה' את 'עשרת הדברות' על הלוחות, אותם מניח משה בארון עץ-השיטים שהכין במיוחד עבורם.
עוד מזכיר משה את מיתת אהרון אחיו הכהן הגדול, את מינוי בנו אלעזר לכהן תחתיו ואת בחירת שבט לוי כמשרתי ה'.

יחס מועדף לעם ישראל (י, יב - יא, כה)

למרות כל חטאי ישראל, לא מפר ה' את הברית שכרת עם האבות. הוא רק שב ומבקש מבניו לשמור, גם הם, את הברית, לדבוק בתורה ובמצווה ובדרכי ה'. שוב מזכיר משה את החסד הגדול שעשה ה' ישראל בהוציאו אותם ממצרים, את נפלאותיו במדבר ואת הארץ הטובה שהוא עומד להעניק לישראל.
בין דברי הברכה וההבטחה המותנים בהנהגת העם, אומר משה את פרשת "והיה אם שמוע תשמעו", הידועה כ'פרשה שנייה של קריאת שמע'. בפרשה זו נזכרת חובת היהודי לאהוב את ה' ולעובדו בכל לב ובמסירות נפש. ההבטחה היא למטר השמים ולברכת הארץ. אך אם לא תשמר התורה, יפגע חרון אפו של ה' בישראל, והוא יעצור את כל שפע הברכה.
כמו בפרשה ראשונה של שמע, נדרשים בני ישראל ללימוד התורה, למצוות תפילין, לחינוך הילדים לדרך התורה וללימודה ולמצוות מזוזה.
ובסיום כל אלו, שוב ההבטחה לאריכות ימים וירושת הארץ מתוך שלום ובטחון.

דבר תורה לפרשת עקב

וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך (דברים יא,כ)

בעניין מצוות מזוזה, המפורטת בפרשתנו, מספרת הגמרא, שרבי יהודה הנשיא שלח מזוזה לגוי - ארטבן מלך פרס - כשהוא מציין את סגולתה לשמור עליו.
ברור שגוי אינו מקיים כל מצווה בקבעו מזוזה, שכן מצווה זו ניתנה לעם-ישראל בלבד. על-כן מובן, שגוי גם אינו זכאי לשכר המצווה. כיצד אפוא הייתה המזוזה אמורה להגן על ארטבן?
שאלה דומה מתעוררת על הידוע, שבזמן המשנה היו אנשים מכניסים מזוזה למקל ההליכה שלהם, ובדרך זו נשאוה עמם לשם שמירה. גם כאן נשאלת אותה שאלה: הלוא מקל הליכה אינו חייב במזוזה, וממילא אין זו מצווה וגם אין על כך שכר; כיצד אפוא הייתה אמורה המזוזה שבתוך המקל לשמור על הבריות?

לא רק שכר

כאן יש להבחין בין שכר המצווה לבין סגולת המצווה:
שכר - הוא דבר נוסף על עצם המצווה; כשמקיימים את המצווה כראוי, ניתן עליה שכר. למשל, על מצוות מזוזה נקבע שכר - "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". זהו שכרה של המצווה.
אך מלבד השכר יש לכמה מצוות סגולה מיוחדת, שאיננה בבחינת שכר אלא חלק ממהותה של המצווה. סגולתה של המזוזה היא שמירה. חז"ל אומרים, שכאשר קובעים מזוזה בפתח הבית, שומר הקב"ה על הבית. ב'תוספות' נאמר, שהמזוזה עשויה לשם שמירה ("לשימור עביד"). כלומר, עניינה של המזוזה הוא לשמור, ותכונה זו היא חלק ממהותה של מצוות המזוזה.

זכר למזוזה

על-פי היסוד הזה מובן, שגם כאשר אין כאן קיום של מצוות המזוזה, בכל-זאת, מאחר שמדובר במזוזה כשרה, שנכתבה לשם מצווה - קיימת בה סגולת השמירה (לפחות במידה מסויימת). לכן שלח רבי יהודה הנשיא מזוזה למלך פרס ולכן נשאו יהודים מזוזה בתוך מקל ההליכה, שכן גם כך יש במזוזה משהו מסגולת השמירה שבה.
על-פי זה מובן, שסגולה מסויימת של שמירה יש לא רק במזוזה עצמה, אלא גם כאשר עושים זכר למזוזה או מדברים וחושבים על דיני המזוזה. כך מצאנו בגמרא, שבבית מונבז המלך היו עושים 'זכר' למזוזה (במקומות שהיו פטורים מקביעתה), כי גם בזכר בלבד יש מסגולת המזוזה.

שמירה מתמדת

מכל זה ניתן לראות, עד כמה גדולה החשיבות של קביעת מזוזה כשרה בכל בית יהודי. עם-ישראל זקוק תמיד לשמירה מיוחדת, שהרי הוא בבחינת כבשה אחת בין שבעים זאבים. על-כן חשוב שכל יהודי יחזק את השמירה של ה'רועה' עליו ועל בני-ביתו על-ידי שימוש בסגות השמירה של המזוזה.
זאת ועוד: הזוהר קורא על המזוזה את הפסוק "ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם" - שבזכות המזוזה שומר הקב"ה על דרי הבית גם בצאתם ממנו, ולא רק ברגע זה, אלא "מעתה ועד עולם".
לאור זאת מובן שכל מזוזה נוספת על פתחו של בית יהודי מוסיפה בשמירה של הקב"ה על עם-ישראל כולו, שהרי כל ישראל ערבים זה בזה.


לדף הראשי של פרשת עקב


ארץ ישראל כאנתיתיזה למצרים ולמדבר

בפרשת עקב, מופיעה ארץ ישראל לרוב. מאמר זה יתמקד בשתי ההופעות של ארץ ישראל המנגידות אותה למקומות קודמים בהם היו בני ישראל: ארץ מצרים והמדבר.
בפרק ח' פסוקים ז-י מופיעה ההשוואה הראשונה:
"כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם לֹא-תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ"
פסוקים אלו מופיעים מיד לאחר תיאור ההתנהלות במדבר ותיאורו של המן. בניגוד לפעמים הרבות בהם המן מתואר בצורה חיוביות כמזון משובח, אכילת המן מתוארת כעינוי. זאת לא בגלל טעמו של המן שהיה כצפיחית בדבש אלא בגלל שהמן היה מזון ליום אחד בלבד. המן הוא מזון בלתי מוכר, טעמו משונה וצריך גם להתאמץ להשיגו. אבל אם המן טעים מאד, מדוע אכיכתו יום אחרי יום היא עינוי?

גם אם טעם המן היה משתנה כמדרשים, האדם צריך גיוון בחייו ואכילת מספר מסוים של מזונות. מי לא שמע או אמר את הביטוי הבא: "כמה פעמים אפשר לאכול???", ועכשיו מתברר העינוי. העינוי אפילו גדול יותר. את המן לא ניתן לשמור. אסור לשמור את המן. יש לאסוף כמות מספיקה בדיוק ולגמור אותה. מה יהיה מחר? כל יום צריך לקוות מחדש שנקום בבוקר ונמצא מן. אמנם לאחר עשרים שנה ייתכן ובני ישראל התרגלו למן, אולם החשש תמיד ניקר, שמא מחר בבוקר לא יהיה מן (במאמר מוסגר זוהי בעייה הידועה כבעיית האינדוקציה. אנו מסיקים מסקנות לגבי העתיד על סמך נסיון העבר, למרות שאין שום סיבה לעשות כן. הדוגמה הקלאסית היא שמחר בבוקר השמש תזרח מאחר והיא זרחה באלפי הבקרים האחרונים).

רק ביום ששי, היה אפשר לאסוף מן ליומים וככה ידעו האנשים שלפחות לשבת יהיה להם מה לאכול ובכך לשמוח להנות ולנוח ביום השבת. רעיון זה עונה על השאלה ממה בני ישראל היו צריכים לנוח בשבת. כידוע בני ישראל לא עבדו או נזדקקו לעשות מלאכה כלשהי, כל צרכם הגיע באופן ניסי, אבל גם באיסוף המן הייתה טרחה לא מעטה. בשבת בני ישראל יכלו לנוח מהדאגות החומרית. כבר כשנכנסה שבת ידעו כולם כי למחר יש אוכל ואין צורך לטרוח.

והנה בארץ ישראל הדברים משתנים. המים קיימים בארץ, הם אינם ניסיים והארץ מגדלת כל טוב. שבעה מינים טובים מפורטים בפסוק. איזה גיוון. אכן הלחם הוא מזונו העיקרי של האדם והוא גם בן הבודדים שאינו נמאס (ורבים אוכלים לחם מדי יום), אולם פרט ללחם, הטבעי, יש גם מינים נוספים, פירות טובים וחלב ודבש (חלב ודבש מופיעים במקורות אחרים). כמו כן האכילה אינה במסכנות. אין צורך לקבץ אוכל דבר יום ביומו. יש גידולים, יש אסמים, אפשר לאגור פירות ירקות וזרעים. הארץ עשירה אולם צריך לעבוד בשביל העושר, את הנחושת צריך לחצוב, היא אינה מונחת כך שרק צריך לקחתה. עבודה תהיה, אולם יהיו לה תוצאות. במצב כזה האדם אכן יכול לאכול ולשבוע (והשביעה היא שוב ההרגשה שלא צריך לאכול עכשיו כי יהיה גם מה לאכול מחר) ולברך את ה'. ארץ ישראל מוצגת כהנהגה הטבעית ולא כהנהגה ניסית. האדם עמל ועובד למזונו ורואה בכך ברכה.

בהמשך הפרשה ארץ ישראל מושוות לארץ מצרים בכמה פסוקים שהם מהיפים ביותר שיש בתורה בכלל ובשבחה של ארץ ישראל בפרט, פרק י"א י-יב:
"כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת-זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה-מָּיִם: אֶרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה"
ארץ ישראל אינה כארץ מצרים. נבהיר מהי ארץ מצרים. ארץ מצרים היא ארץ מדברית אשר בקצה המזרחי נהר גדול, מהגדולים בעולם וכל כולה מדבר. נהר הנילוס הוא נהר החיים של מצרים ולא פלא שבתרבות המצרית נהר הנילוס היה האל ופרעה היה הנילוס (וראו הפטרת וארא יחזקאל כ"ט ג: " ...הנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי").

זרימתו של נהר הנילוס קבועה ועוצמתה משתנה. באביב, זרמי הנהר נושאים איתם את זרמי הגשמים מעומק היבשת השחורה, גשמים הנושאים איתם אדמה עשירה במינרלים. הופעת מי הגשמים האלו שהייתה תמיד באותו זמן בשנה, גרמה גם לכוכב סיריוס, כוכב הנראה בבירור בשמי מצרים בעונה זו, להיהפך לאל ולכוכב המבשר את השפע).

האדמה העשירה ממרכז אפריקה עברה אלפי קילומטרים והתפזרה בשטח הדלתא של מצרים. כל מה שנשאר לעשות הוא לזרוע ולחכות שהגידולים יגדלו, בדיוק כמו שפסוק י' אומר. את השדה אפשר להשקות עם הרגל, מזיזים את המים ממקום למקום. גם סביב הנילוס לפני הדלתא, יש רצועה דקה של ירוק למרחק קילומטרים בודדים. הקמת סכר אסואן, שינתה לחלוטין את התנאים החקלאיים במצרים שהיו זהים במשך אלפי שנים, והיא אחד הגורמים לכך שלמדינה הענקית, אין כמעט יכולת להאכיל את אנשיה.

הסכם השלום עם ישראל תרם מעט בכך שהמצרים מתחילים לאמץ טכנולוגיות גידול והשקייה חדשניות עדיין רק בקירבת הנילוס אולם יישומם בצורה מלאה עודנו רחוק. תמונת לווין זו ממחישה. הדלתא ירקוה לגמרי ובשאר ארץ מצרים פס צר בעובי כעשרה קילומטרים (לעיתים עד עשרים) לאורך הנילוס. פרט לכך כלום.
ארץ מצרים מלווין
ארץ מצרים בתמונת לווין
ארץ ישראל שונה ממצרים. בישראל המים מצויים בכל מקום, אולם קיומם הוא "למטר השמים תשתה מים". המים קיימים בכל מקום אולם לא בכמויות הבלתי נגמרות שיש בנילוס שתמיד היו ותמיד יהיו (כל עוד האדם לא מפריע), אלא יש לחכות לגשם. לכאורה לארץ מצרים מעלה. המים שם זמינים תמיד. אולם פסוקים אלו מדברים על מעלתה הרוחנית של ארץ ישראל. בניגוד לכל הארצות בהם יש משטר מים קבוע (לשטפונות או לבצורות) בארץ ישראל הדברים תלויים באנשים ובמעשיהם. למטר השמים תשתה מים. את הארץ הזו ה' דורש ועינו בה. בארצות האחרות ה' משאיר לחוקי הטבע לעשות את עבודתם אך בארץ ישראל יש מעלה מיוחדת. מעלה גבוהה זו של הקרבה לה' היא הייחוד הגדול של ארץ ישראל.

אולם אין הדבר פשוט אלא דווקא מחייב מאד. פרשת והיה אם שמוע, הפרשה השנייה של קריאת שמע, מופיעה מיד לאחר פסוקים אלו והיא בהחלט מרחיבה ומבארת את הדברים ומציגה את שמירת המצוות כתנאי הכרחי ל: "וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ".
גם בימינו בעיית המים היא חריפה ובכל שנה אנו מייחלים לגשמים משמעותיים שימלאו את מקורות המים הנתונים בחוסר רב. לאחרונה מדובר רבות על פרוייקטים של התפלת מים שימלאו את המחסור, אולם אין זה נכון. התפלת מים תפתור רק חלק מהבעייה ותייצר בעיות חדשות לרוב. ההתפלה דורשת אנרגיה מרובה שתתרום לאפקט החממה. מתקני ההתפלה הם גדולים ויתפסו שטח ניכר ליד החופים. קיבולת ההתפלה מוגבלת ועיקר תוצרתה מים לחקלאות. מים מותפלים חסרים מינרלים כדוגמת מגנזיום וההשפעה לטווח ארוך אינה ידועה. בעייה שהתפלה לא תפתור כלל היא מים לטבע. חידוש המאגרים הטבעיים חיוני. באסון הכרמל בחנוכה, היה ברור כי השריפה הגיעה למימדים אדירים עקב הבצורת והאדמה היבשה. אדמה וצמחייה לחה היו ממתנים מאד את עוצמת האש. גם הנחלים ומעיינות המים הטבעיים דורשים את שלהם אחרת הם מתייבשים. לאחרונה שוקמו מספר מקומות במדינה. נחל עין גדי שוקם וכל שאיבת המים עברה לתחתיתו וגם נחל עיון שוקם וזורמים בו (מעט) מים כל השנה. ההתפלה יכולה לסייע בכך שתשחרר משאבים ותיתן למקורות המים מספיק זמן להשתקם ובכך ארץ ישראל תשוב להיות "אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר".

אבל לא רק על מים מדובר. ארץ ישראל היא המקום בו יש השגחה ישירה של הקב"ה לטוב ולרע. זה מתגמל אולם זה קשה ומחייב. עמי כנען לא היו ראויים להשגחה זו, אולם ההשגחה לא פסקה, אלא עמי כנען הוחלפו בעם ישראל. גם עם ישראל נמצא פעמיים לא ראוי ויצא לגלות. זכינו להיות בדורות החוזרים לארץ, עוסקים בבנינה וחיים במקום בו יש השגחה ישירה של האל, והדבר מחייב אותנו.

חידון לפרשת עקב

החידון לפרשת עקב מכיל דף ציורים עם חידות מילוליות וחידות ציורים הקשורות לנושאים שונים בפרשת עקב. החידות ברמות קושי שונות ומתאימות למבוגרים ולילדים. מומלץ להדפיס את הדף בכמה עותקים ולפתור ביחד סביב שולחן השבת לאחר קריאת הפרשה בבית או בבית הכנסת.

חידות לפרשת עקב
חידות לפרשת עקב

דף תשובות
לדף הראשי של פרשת עקב

בהצלחה



פרשת עקב - בין מידת הדין למידת הרחמים

פרשת עקב  מציגה דגם החוזר על עצמו בתורה של שילוב בין מידות הדין והרחמים.
בפרשת ואתחנן עמדנו על כך ששמע ישראל, ועשרת הדברות מייצגות את מידת הדין. כל מידותיו של האל בדיבר הראשון הן מידות של דין: "אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים לְשׂנְאָי". גם ההמשך של "עושה חסד לאלפים לאוהבי" הוא מידה של דין, שכן אוהבי ה' זוכים בדין לחסד.
בנוסף, פרשיית שמע ישראל, מציגה את הרעיון של אחדות האל. רעיון זה של אחדות האל הינו חידוש עצום של היהדות. גם חוקרים מודרניים של ביקורת המקרא, מתקשים להתמודד עם איחוד מידות זה, ומפרשים כל פסוק בתורה שבא ממקור אחר. אנו כמובן דוחים טענות אלו, ומסוגלים לראות את התורה כמקשה אחת, מורכבת הרבה יותר, ומייצגת מידות סותרות של אל אחד.
הדגם של הופעת מידת הדין בהתחלה ולאחריה הופעתה של מידת הדין משולבת במידת הרחמים מופיע בפרשות ואתחנן ועקב בצורה ניכרת. פרשת עקב מציגה את מידת הרחמים במספר מימדים. הבולט שבהם הוא תיאור חטא העגל שלכאורה היה צריך להביא לכליית העם (עקב המידות של אל קנא) אבל החטא מביא איתו גם את מידות הרחמים והסליחה. דגם זה חוזר גם בפרשת כי-תשא, המתארת (במנותק ממעמד סיני) את חטא העגל, את הסליחה ואת י"ג המידות המערבות דין ורחמים ביחד.
גם סיפור בריאת העולם בשני הפרקים הראשונים של ספר בראשית מציג דגם זהה. בעוד הפרק הראשון מציג את מידת הרחמים (שם אלוקות), הפרק השני מערב בין מידות הדין והרחמים. שילוב המידות הוא גם הגורם להבדל התיאורים בין הפרקים (למעונינים להרחיב רצוי לעיין בספרו של הרב מרדכי ברויאר - פרקי בראשית, בו הוא מעמיק בנושאים אלו).
פרשת עקב כוללת עוד מבחר סתירות מדומות כאלו בפסוקים סמוכים. עיינו בדוגמה הבאה בפרק ח':
"הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין-מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ: הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ"
הביטויים הם ביטויים של רחמים, למעט המילה עַנֹּתְךָ שהיא מידה של דין. שורש "ע.נ.ה" מופיע עוד קודם לכן בתחילת הפרק, וגם שם בשילוב של מידות:

"וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת-הַמָּן אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל-כָּל-מוֹצָא פִי-יְה' יִחְיֶה הָאָדָם: שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה"
 ובפסוק ד' מתוארים חסדים שהם בודאי במידת הרחמים וכנגד דרכו הטבעית של העולם. הפתרון אולי מונח בפסוק ה: "וְיָדַעְתָּ עִם-לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת-בְּנוֹ ה' אֱלֹקיךָ מְיַסְּרֶךָּ", גם כאשר מדובר בייסורים אלו ייסורים של מידת הרחמים ולא של מידת הדין.

פרשת עקב מלאה בצירופים כאלו. לעיתים פסוק אחר פסוק ולעיתים במרחק ולעיתים באותו פסוק ממש (פרק י"א):
"אֶרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה"
האם פסוק זה הוא מידת הדין או מידת הרחמים? חישבו על כך לרגע ועיינו גם בפסוק הקודם. הפסוק נראה כמידה של רחמים, ה' תמיד מתבונן בארץ אבל זו גם מידת הדין. למטר השמים תשתה מים. השילוב בין המידות בא מיד לאחר מכן בפרשת "והיה אם שמוע" הפרשה השנייה בקריאת שמע ושמה מוסבר שפסוק זה הוא בתנאי ומותנה במעשים של עם ישראל ויכול בפסוק אחד ובמאמר אחד לשלב בין מידת הדין למידת הרחמים, בין הטוב לבין הרע, בין הברכה לבין הקללה (כפי שיודגם בפרשות ראה וכי תבוא), והדברים נתונים בבחירתו החופשית של האדם שגם אותה יש לכוון כפי הנאמר בקריאת שמע: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך".

ביום קשה זה של מידת הדין, המאמר מוקדש לעילוי נשמותיהם של חיילי צה"ל שנפלו באסון המסוק ברומניה ובתקווה שנזכה לימים של מידת הרחמים. יהי זכרם ברוך.
ט"ז מנחם-אב תש"ע

מאמרים נוספים לפרשת עקב 

שבעת המינים" אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁמקור:ויקיפדיה

שאו מרום עינכם - אסטרונומיה לשבתות בין המצרים והנחמה

פרשת דברים נקראת תמיד לפני תשעה באב. כפי שכתבנו במאמר לפרשת דברים, גם משה, גם ישעיהו וגם ירמיהו ניבאו בלשון איכה. מצאתי קשר אסטרונומי מעניין בין הפרשות.
בפרשת דברים (פרק א' פסוק י"ב) - משה מתאר את הגידול של בני ישראל:
"ה' אֱלֹקיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב"
אולם הדימוי לכוכבי השמים יכול להיות גם לרועץ, שכן הוא עלול להביא לעבודה זרה וזאת אנו קוראים בפרשת ואתחנן (ד' י"ט):
"וּפֶן-תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת-הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת-הַיָּרֵחַ וְאֶת-הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל-הַשָּׁמָיִם"
גם הקריאה לתשעה באב (המשך פרק ד' בדברים) היא בפרשת ואתחנן, ולמעשה אנו חוזרים על אותה קריאה פעמיים באותו שבוע, להדגיש את חומרת העבודה הזרה.
אולם נושא הכוכבים, חוזר שוב בהפטרות הנחמה. בשבת נחמו בהפטרה בנביא (ישעיהו מ') אנו קוראים את הפסוק, שהוא אחד מהאהובים עלי בתנ"ך:
"שְׂאוּ-מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי-בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר"
 איזה ניגוד לקריאה של אותה פרשה! בפרשה, ההתבוננות בשמים מסוכנת ועלולה להביא לאיסור עבודה זרה, ואילו בהפטרה, זה ממש ציווי להביט בשמים (ציווי שאני מחמיר בו) לראות את הכוכבים ועל ידי כך להעמיק את האמונה בה' (במאמר מוסגר נעיר, שאף אברהם צווה בפרשת לך-לך להתבונן ולספור הכוכבים, והפטרת פרשת לך לך מתחילה מיד לאחר הפטרת נחמו).
ראיתי בפירוש הרש"ר הירש על הפסוק בדברים האומר ש גם האדם המתבונן בכוכבים מתרשם מריבוי מספרם אבל לא סופר אותם ממש, אך מציין שהפסוק בא להראות שגם עם ישראל יש חשיבות לכל פרט ופרט והרי זה בדיוק מה שנאמר בהפטרה, לכלם בשם יקרא.
משה בפרשת דברים אומר לעם ישראל כי הם רבים ככוכבי השמים אולם הצרות והחורבן המעיטו את מספרנו, על כך אומרת ציון בהפטרת פרשת עקב: "ותאמר ציון עזבני ה'", ואנו מוצאים בתלמוד (ברכות לב:) מדרש מופלא בדיוק על פסוק זה המפרט את מספר הכוכבים בשמים (וראו את המאמר כמה כוכבים יש בשמים):
"ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני היינו עזובה היינו שכוחה אמר ר"ל אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אדם נושא אשה על אשתו ראשונה זוכר מעשה הראשונה אתה עזבתני ושכחתני אמר לה הקב"ה בתי י"ב מזלות בראתי ברקיע ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה וכולן לא בראתי אלא בשבילך ואת אמרת עזבתני ושכחתני (ישעיהו מט)"
 אני משאיר לקוראים את פעולת ההכפלה אולם המספר שמתקבל גדול מאד וגם הוא כנראה קטן מהאומדן שיש לנו כיום. והנה גם באסטרונומיה מצאנו לנו דברי נחמה.
פאזל כוכבים
פאזל כוכבים לא קל (עבדנו עליו הרבה מאד זמן)

פרשת עקב - סטטיסטיקה בפרשה

פרשת עקב היא הפרשה ה-46 בתורה והשלישית בחומש דברים. הפרשה נכתבת ב-232 שורות בספר תורה ויש בה 10 פרשיות (מיקום 25), מתוכן 6 פרשיות פתוחות ו -4 סתומות. בפרשה יש 111 פסוקים (מיקום 26),1747 מילים (מיקום 15) ו-6865 אותיות (מיקום 14). לפי ספר החינוך יש בפרשת עקב 8 מצוות (מיקום 20), מתוכן 6 מצוות עשה (מיקום 15) ו-2 מצוות לא תעשה (מיקום 22).

הערות לפרשת עקב : פרשת עקב היא אחת משתי פרשיות בהן הקריאה למפטיר זהה לקריאת שביעי (לרוב קריאת המפטיר קצרה יותר). הפרשה השניה היא ניצבים.

לפרשה הקודמת - ואתחנן
לפרשה הבאה - ראה
לטבלת סטטיסטיקה בפרשות התורה