אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בתוכן למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם או לערוץ הווטצאפ של פרשת השבוע !
‏הצגת רשומות עם תוויות דקדוקי לשון. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דקדוקי לשון. הצג את כל הרשומות

רב לכם

ספר דברים, נבדל מיתר החומשים. אלו הם דברים שאמר משה רבנו ערב הכניסה לארץ ולפני מותו, ולמרות שתוקפו ההלכתי של הספר זהה ליתר חומשי התורה, יש לו כינוי נפרד "תורת משה". הספר בנוי מנאומים ארוכים של משה, כאשר התגלויות של ה' מופיעות רק בסוף הספר, ממש בתיאור ימיו האחרונים של משה רבנו. בספר דברים יש גם הבדלי סגנון ולשון. ונדגים זאת באמצעות הביטוי "רב לכם". משמעות הביטוי היא מספיק לכם, די לכם. זוהי גם קריאה לשינוי ולנקיטת פעולה שונה מפעולה שבוצעה עד כאן. הביטוי בתורה מופיע במקומות הבאים:

  1. במדבר ט"ז ג: "וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'"
  2. במדבר ט"ז ז:" וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה'מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי"
  3. דברים א ו - "ה' אֱלֹקינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה"
  4. דברים ב' ג - "רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה:"
  5. דברים ג' י"ט - "רַק נְשֵׁיכֶם וְטַפְּכֶם וּמִקְנֵכֶם יָדַעְתִּי כִּי מִקְנֶה רַב לָכֶם יֵשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם"
  6. מלכים א י"ב כח: "וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה אֱלֹקיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
  7. יחזקאל מ"ד ו: "וְאָמַרְתָּ אֶל מֶרִי אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' רַב לָכֶם מִכָּל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל"
  8. יחזקאל מ"ה ט: "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' רַב לָכֶם נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל חָמָס וָשֹׁד הָסִירוּ וּמִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲשׂוּ הָרִימוּ גְרֻשֹׁתֵיכֶם מֵעַל עַמִּי נְאֻם אֲדֹנָי ה'"
  9. דברים ג' כו: "וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה:"
שני המקורות הראשונים הם בספר במדבר בפרשת קורח. קורח ועדתו הם הראשונים המשתמשים בביטוי וכוונתם די לכם. מספיק להנהגתכם ולשלטונכם. משה עונה להם מיד באותה  צורה. רב לי? רב לכם בני לוי! וכוונתו האין אתם מסתפקים בתפקיד הלווים שיש לכם ומבקשים יותר מזה? במקור 9 נראה שמשה שומע את אותה תשובה מה' בעצמו, כאשר הוא מרבה בתחנונים להיכנס לארץ ישראל. הקב"ה פשוט אומר לו להפסיק באותו ביטוי ממש ויש המקשרים בין הפרשיות, שהיה על משה להתפלל יותר תפילות עבור קורח ועדתו ואולי לנסות להחזרים למוטב.
מקורות 3 ו-4 עוסקים בתקופות בהן בני ישראל ישבו זמן רב במקום אחד. במקור מספר 3 משה חוזר הרחק לאחור, לתקופה שבה בני ישראל ישבו במדבר סיני, ולהוראה הראשונה לצאת לכיוון ארץ ישראל (פרשת בהעלותך). אולם חטא המרגלים שיבש את התוכניות ובני ישראל נותרו שנים במדבר. מקור 4 הינו פקודת חידוש המסע לאחר 38 שנה לנוע לכיוון ארץ ישראל (מופיע בפרשת חוקת). במקור מספר 5 המילים פשוט באות ברצף ומשמעותן היה הרגילה, יש לכם הרבה.
שאר המקורות הן מהנביאים. ירבעם הקים עגלי זהב, על מנת למנוע מבני ישראל לעלות לירושלים (ובכך להראות שהם למעשה נאמנים עדיין למלכות יהודה). ירבעם משתמש בביטוי רב לכם וגם באותו ביטוי בו השתמשו לתיאור עגל הזהב (למרות שאפשר בהחלט להניח שביטוי זה הושם על ידי מחבר ספר מלכים ולא היה דברו המדויק של ירבעם). ביחזקאל מופיע הביטוי מפי ה' כנגד חטאי העם.
למרות שהיבטוי מופיע פעמים ספורות בלבד בתנ"ך, אפשר לראות כי גם בפעמים אלו יש לו משמעויות שונות. לעיתים כטענה בויכוח ולעיתים כקריאה לפעולה ולשינוי.

גד

הפעם נעסוק בנושא שקרוב אלי מאד והוא משמעות ומקור השם גד. גד הוא בנו השביעי של יעקב (לפי הסדר בפרשת ויצא, ייתכן בהחלט כי נולד לפני נפתלי), וכמו כל בני יעקב, לשמו יש סיבה (ל יא): "וַתֹּאמֶר לֵאָה בָּגָד [בָּא גָד] וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ גָּד". גד הוא הבן היחידי שיש בסיבת שמו כתיב וקרי והקרי מחולק לשתי מילים.
נעיין בפרשנים על השם:
רש"י:
(יא) בא גד - בא מזל טוב, כמו (שבת סז ב) גד גדי וסנוק לא, ודומה לו (ישעיה סה יא) העורכים לגד שלחן. ומדרש אגדה:   שנולד מהול, כמו (דניאל ד כ) גדו אילנא, ולא ידעתי על מה נכתבה תיבה אחת.
דבר אחר: למה נקראת תיבה אחת בגד? כמו בגדת בי כשבאת אל שפחתי, כאיש שבגד באשת נעורים:
לפי רש"י פירוש השם הוא מזל (כמו בתרגום לארמית גד גדי = התמזל מזלי). או מלשון גדוע שנולד מהול. רש"י גם מתייחס להבדלים בין הכתיב לקרי וכתזכורת שגד הוא בן השפחה ולא בנה של לאה ממש (למרות שלאה שמחה מאד בבן זה וגם באשר כפי שמוכח בפירוש מהפסוקים).

אף הספורנו מתייחס לנסיבות הלידה כמשמעות לשם:
"בָּגָד. זֶה בָּא בְּמִקְרֶה, כִּי לא הָיְתָה כַּוָּנָתִי לְהָבִיא זֶה לָעולָם, לוּלֵי שֶׁעָמַדְתִּי מִלֶּדֶת. וְנִכְתַּב "בָּגָד" מִלָּה אַחַת, כִּי הָיָה הַהֵרָיון לָהּ בּוגֵד כְּמו אַכְזָב, שֶׁפָּסַק הַהֵרָיון מִמֶּנָּה אַחַר שֶׁהִתְחִיל, כְּעִנְיַן "אַחַי בָּגְדוּ כְמו נָחַל" (איוב ו, טו)"
ראב"ע:
[ל, יא]
בגד -
שתי מלות, והאל"ף חסר וכן בכל.וכן במה כאשר מפורש ביחזקאל.
וטעם גד –גדוד, כי יש לה גדוד בנים.
ויש אומרים: שפירוש גד מזל טוב, כאשר הוא בלשון ישמעאל. וכמוהו: העורכים לגד שלחן והוא כוכב צדק. והנכון להיותו כמו: גדודי השמים.
ראב"ע מפרש כי חסרון האלף הינה צורת כתיבה ומביא דוגמה נוספת מספר יחזקאל. כמו כן מביא פירוש חדש למילה גד. גדוד אוסף (מהשורש גדד) וכמובן מסתמך בכך על ברכתו של יעקב, שהיא חידה בפני עצמה (מ"ט יט): "גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב", ברכה שאומרת ששבט גד יהיה חזק במלחמה, ושבט גד אכן עובר כחלוץ לפני ישראל ביחד עם שבט ראובן ונזקק לברכה זו.

הרשב"ם חוזר על פירוש המילה כמזל טוב ובנוסף מביא פירוש לשוני וחולק על כך שגד יכול להיות ממשמעות גדוד.
בא גד -
בא אלינו מזל טוב כמו: העורכים לגד שולחן.
וכן במסכת שבת: גד גדי וסינוק לא.
וכן בבראשית רבא: אתא מזלא דביתא.

והמפרש לשון גדוד טועה, שאף על פי שהשמות מעין האמירה.
כמו ראובן: כי ראה ה' בעניי.
שמעון: כי שמע ה'.
אמירת האשה אין לנו לכותבה אלא כעין עיקר הדיבור. וגד אינו יכול להיות לשון גדוד בלא כפולות של שני דלתי"ן.
יָגוֹדּוּ על נפש צדיק דגש תחת דל"ת שני החסרה.
כמו: וימכו בעונם.
ויסולו עלי אורחות אידם.

יסובו עלי רביו.
בכולם דגש תחת אות החסרה.
בעברית של ימינו אכן התקבע השם כמזל טוב.
גם רש"י וגם ראב"ע הביאו פסוק מישעיהו (ס"ה יא): "וְאַתֶּם עֹזְבֵי יְהֹוָה הַשְּׁכֵחִים אֶת-הַר קָדְשִׁי הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן וְהַמְמַלְאִים לַמְנִי מִמְסָךְ" ממנו ברור שגד הוא שמה של עבודה זרה. אולי אחד המזלות בשמים. גד היה אחד האלים החשובים בארם (וזה כמובן המקום ממנו באה לאה) והיה אל הגורל והמזל. על הפסוק בישיעהו מפרשים את המילה גד כאחד הכוכבים ובפרט ככוכב הלכת צדק (והנה הקשר בין שמי לבין אסטרונומיה).

פירוש נוסף מופיע בתורה למילה גד והוא צמח בעל טעם טוב, והמשילו אליו את המן.
שמות ט"ז לא: "וַיִּקְרְאוּ בֵית-יִשְׂרָאֵל אֶת-שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ"
במדבר י"א ז: "וְהַמָּן כִּזְרַע-גַּד הוּא וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח"
תרגום יונתן: "וקרון בית ישראל ית שמיה מנא והוא כבר זרע כוסבר חיור וטעמיה כאשישיין בדבש". רש"י: "והוא כזרע גד לבן - עשב ששמו קוליינדר"י (קאריאנדער) וזרע שלו עגול ואינו לבן והמן היה לבן ואינו נמשל לזרע גד אלא לענין העגול כזרע גד היה והוא לבן". אבן עזרא: "ויקראו ... יש אומרים כי כזרע גד לבן כוסברתא. ונקרא בלשון ערבי כסבי"ר. וי"א חרדל וכו'".

הצמח הקרוי כיום גד השדה או בשמו הנפוץ יותר כוסברה, ומזוהה כגד המקראי.

גד השדה על בול של דואר ישראל. עיצוב: טוביה קורץ ויגאל גבאי 2006
 בשם גד נקראו בתורה שני אנשים. גד בן יעקב אבינו וגד החוזה בימי דוד המלך. לשם גיימת נגזרות. מנחם בן גדי מלך ישראל, גדי בן סוסי וגדיאל בן סודי היו בין המרגלים ששלח משה.

מאמרים נוספים לפרשת ויצא

 

הוספות על התולדות לפרשת תולדות

המאמר לפרשת תולדות דן במבנה ספר בראשית כספר תולדות. מספר הערות נוספות על עניין התולדות.

המילה תולדות 


המילה מופיעה בסך הכל 13 פעמים בתנ"ך כולו. ובטבלה במאמר מופיעות כל הפעמים למעט פעם אחת. אולם המילה מופיעה בארבע צורות כתיב שונות:

  • הצורה המלאה תּוֹלְדוֹת - מופיעה רק עבור השמים והארץ (התולדות הראשונים) ותולדות פרץ (המלוכה - האחרונים).
  • הצורה החסרה - תֹּלְדֹת מופיעה אך ורק אצל ישמעאל
  • הצורה החלקית - תּוֹלְדֹת מופיעה אצל אדם, נח, בני נח, שם,תרח, יצחק ואהרון ומשה.
  • הצורה החלקית השנייה - תֹּלְדוֹת - מופיעה רק אצל יעקב ועשו.
אמרנו שהמילה תולדות מופיעה 13 פעם. עשו הוא היחידי שתולדותיו מפורטות פעמיים פסוקו השני של עשו הוא (ל"ו ט): "וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם בְּהַר שֵׂעִיר". המילה מופיעה באותה צורה.

האם ניתן ללמוד משהו מצורת הכתיבה הנ"ל?

ייתכן. ישמעאל מופיעה בצורה חסרה אולי בשביל ללמד שנדחה לחלוטין מעם ישראל. ההופעה הראשונה והאחרונה הן ההופעות המלאות, אולי ללמד שתכלית התולדות היא המלוכה בעם ישראל. צורת הכתיב השונה אצל יעקב ועשו דווקא יכולה להראות על משהו רק שלא ברור על מה.
ההופעה השנייה של התולדות אצל עשו אולי היא מבחינת פיצוי מועט בשבילו או להדגיש את האמור במדרשים שעשו הקפיד מאד במצוות כיבוד הורים ולכן זכה לאזכרה שניה של השושלת שלו.

תולדותם

בנוסף למילה תולדות מופיעה גם המילה תולדותם בצורות שונות בתנ"ך.
אמנם אצל ישמעאל נכתב בצורה חסרה אולם המילה תּוֹלְדֹתָם מופיעה אצלו על בניו. מילה זו חוזרת על עצמה בתנ"ך ובעיקר בספק במדבר במפקדי השבטים שם מופיע סיכום מספרי של כל שבט.

כבר ציינו שמעמד הכהונה זכה בתולדות משלו. אף שבט לוי כולו זכה למילה זו בספר שמות (ו' טז-יח): "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי לֵוִי לְתֹלְדֹתָם גֵּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי וּשְׁנֵי חַיֵּי לֵוִי שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה" אולם גם אצל שבט לוי הכתיב חסר. קשר מפתיע בין ישמעאל ללוי הוא משך חייהם. שניהם חיו 137 שנה. ייתכן גם שהדמיון לשבט לוי שבברכת יעקב, קיבל תוכחה רצינית, אולם התוכחה נהפכה אצלו לברכה שכן זכה בעבודת המקדש, מרמז גם על כך שישמעאל בסוף ימיו חזר בתשובה(המדרשים מביאים אסכתא ממקומות אחרים, אולם גם זו יכולה להיות אסמכתא). 

בספר דברי הימים מופיעה המילה תֹלְדוֹתָם בצורה שונה (האות ו' בסוף המילה) דווקא ולא נראה שיש עניין מיוחד בזה (באופן כללי מילים רבות כתובות בצורה שונה בספר דברי הימים).

מאמרים נוספים לפרשת תולדות

עין בעין

הביטוי "רואים עין בעין" מתאר שני אנשים המסכימים על משהו. הביטוי "עין בעין" מופיע במקרא 3 פעמים בלבד. פעם אחת בפרשת שופטים, פעם אחת בישעיהו בהפטרת פרשת שופטים, ופעם אחת בפרשת שלח. המשמעויות קצת שונות בכל פעם
במדבר יד יד: "ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עמד עלהם ובעמד ענן אתה הלך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה"
נביא חלק מדברי הרמב"ן:
(יד): אשר עין בעין נראה אתה ה' - והכפל "עין בעין", אמרו המפרשים כדרך בני אדם שעיניו יראו את עיניו בדברו אתו, וכן פנים בפנים דבר ה' עמכם (דברים ה ד).

ועל דרך האמת, "עין" לשון מראה, ועינו כעין הבדולח (לעיל יא ז), וארא כעין חשמל (יחזקאל א כז), יאמר אשר מראה במראה נראה הוא שמך הגדול, וכן עניין הכתוב ביחזקאל (מג ג): וכמראה המראה אשר ראיתי כמראה אשר ראיתי בבאי לשחת את העיר ומראות כמראה אשר ראיתי אל נהר כבר:
 הכוונה בפסוק זה הינה לקירבה המיוחדת בין בני ישראל לבין ה'.

דברים יט כא: "ולא תחוס עינך נפש בנפש עין בעין שן בשן יד ביד רגל ברגל"
כן הכוונה מזכירה את המונח הידוע "עין תחת עין", ובודאי המשמעות שונה

ישעיהו נב ח:  "קול צפיך נשאו קול יחדו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון"
 נביא מדברי הספורנו:
וירננו יחדו -
כי יראו עין בעין בשוב השם ציון, כלומר יראו במראה הנבואה כי שב הכבוד לציון והוא רוח הנבואה שפסקה משמתו חגי זכריה ומלאכי ובעת הישועה תשוב רוח הנבואה לקדמותה ועוד יותר משהיתה, וכן אשר עין בעין נראה אתה השם כי כולם הייתה בהם רוח הנבואה במעמד הר סיני מלבד הכבוד שראו בחוש העין. 
שוב הצירוף מראה על קירבה לה' (דרגת הנבואה היא דרגה קרובה מאד). גם הביטוי אחר הקשור לעין "לראות את הלבן שבעין" מרמז על כך שהראייה היא מקרוב מאד.

ולכן אולי מקור הביטוי "רואים עין בעין" הוא שני אנשים שקרובים אחד לשני, גם מבחינה הפיזית אך גם בדעותיהם.


מאמרים נוספים לפרשת שופטים

ראשי תיבות אלול

אלול

אלול - החודש האחרון בשנה. לחודש אלול ראשי תיבות רבים. "אני לדודי ודודי לי" - פסוק זה משיר השירים הינו אולי הנוטריקון הידוע ביותר, אולם בתנ"ך קיימים עוד למעלה מחמישים צירופים שונים (חלקם בין שני פסוקים) של מילים היוצרות את ראשי תבות אלול. הימצאות הצירופים השונים היא ענין סטטיסטי ויש צורך לבצע חישוב האם מציאת 57 פסוקים (למעשה יותר, כי יש כאלו שאינם בפסוק אחד) עם ראשי תיבות אלול חורגת מהסטטיסטיקה (למשל לחודש כסלו מצאתי רק צירוף אחד ולתשרי לא מצאתי כלל אולם תוכנת החיפוש שלי אינה מושלמת). בין הצירופים ניתן למצוא כמה שמתקשרים לחודש אלול בצורה מצוינת, כמה שצריכים למצוא הסבר מאולץ קצת, כמה שאולי הם דווקא ההיפך מחודש אלול וכמה שהם חסרי משמעות כלל.
 
הצירוף הידוע ביותר הובא בכותרת, צירוף מוכר אחר הוא "איש לרעהו ומתנות לאביונים" ממגילת אסתר. להלן מספר צירופים אחרים, ידועים ופחות ידועים, קשורים יותר או פחות. לא הבאתי את כולם. מי שמכיר עוד מוזמן להוסיף.

ראשי תיבות אלול


  •  דברים ל' ו: "וּמָל ה' אֱלֹקיךָ אֶת-לְבָבְךָ וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹקיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ" - פסוק ידוע ביותר מתוך פרשת התשובה בניצבים, מהות חודש אלול.

  • בראשית כ' ט: "וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם וַיּאמֶר לוֹ מֶה-עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה-חָטָאתִי לָךְ כִּי-הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל-מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדלָה מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא-יֵעָשׂוּ עָשִׂיתָ עִמָּדִי" - מתקשר יפה, חודש אלול כמכפר על החטאים.

  • בראשית ל"א א:יִּשְׁמַע אֶת-דִּבְרֵי בְנֵי-לָבָן לֵאמר לָקַח יַעֲקב אֵת כָּל-אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל- הַכָּבד הַזֶּה. - במבט ראשון לא מתקשר אולם אפשר להגיד שהכל מאת אבינו שבשמים.

  • בראשית ל"ב יח-יט: ... "ולמי אלה לפניך: ואמרת לעבדך... " - אין קשר, אבל דוגמה לצירוף לא ידוע.

  • בראשית מא מג: "וַיַּרְכֵּב אתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אתוֹ עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם".

  • שמות י' א: "וַיּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה בּא אֶל-פַּרְעה כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ" - פסוק דומה מאד לפסוק בפרשת ניצבים אולם במשמעות ההפוכה בדיוק.

  • שמות כ"א יג: "וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה" - הקשר אינו בולט אולם ניתן לומר שהכוונה היא לכפרה על עברות שבשוגג.

  • שמות פרק-לב-יג    "זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אלהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעלם".

  • בויקרא מופיע פעמים הצירוף: "אחד לחטאת ואחד לעולה" ואילו בחומש במדבר מופיע: "אחד לעולה ואחד לחטאת" - חטאת לכפרה על מצוות לא תעשה ועולה לכפרה על ביטול מצוות עשה.

  • במדבר ל"ו ב-ג בסיפור פרשת בנות צלופחד :...אָחִינוּ לִבְנֹתָיו: וְהָיוּ לְאֶחָד" -  בני שבט מנשה חוששים מאיבוד נחלתם אולם האין זו השאיפה שעם ישראל יהיה אחד???

  • יהושע ה' יג-יד: "...הלנו אתה אם לצרינו ויאמר לא...." - שוב, הקשר לא מובהק, אולם כמובן ניתן לפרש שה' אינו לצרינו ויסלח לנו על חטאינו.

  • שופטים ב' א-ב: "...וָאֹמַר לֹא-אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם: וְאַתֶּם לֹא-תִכְרְתוּ בְרִית לְיֹשְׁבֵי הָאָרֶץ..." - הכתוב בא לגנות את בני ישראל, וגם הצירוף עצמו נראה במשמעות הפוכה לחודש אלול, או לחילופין שלמרות שאנו לא עם ה', ה' איתנו לעולם (הנה דוגמה שאפשר למצוא משהו חיובי כמעט בכל דבר).

  • שמואל א' ט' כז: "...אמור לנער ויעבור לפנינו..." - אני משאיר לקוראים למצוא או להמציא הסבר.

  • שמואל א' כ"ד ו-ז: "...אשר לשאול: ויאמר לאנשיו..." - שוב דוגמה לצירוף מקרי למדי.

  • מלכים א כ"א ז: "... אכול לחם ויטב לבך..." - פסוק זה אינו מתאים לאלול כלל, ומהווה ניגוד מוחלט אליו. בכוונה לא הבאתי את הציטוט המלא אבל אם תלכו למקור תראו שגם ההקשר שלילי ביותר.

  • ירמיהו י"ב טו: "וְהָיָה אַחֲרֵי נָתְשִׁי אוֹתָם אָשׁוּב וְרִחַמְתִּים וַהֲשִׁיבֹתִים אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ וְאִישׁ לְאַרְצוֹ".

  • ירמיהו ל"א לג: "וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת-ה' כִּי-כוּלָּם- יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם נְאֻם-ה' כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר-עוֹד".

  • יחזקאל מד טו:" וְהַכּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי וְעָמְדוּ לְפָנַי לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם נְאֻם אֲדנָי אלוקים". - כל מילה נוספת מיותרת, מפתיע שצירוף זה אינו מוכר יותר.

  • מיכה ו טז: "וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי וְכל מַעֲשֵׂה בֵית-אַחְאָב וַתֵּלְכוּ בְּמעֲצוֹתָם לְמַעַן- תִּתִּי אתְךָ לְשַׁמָּה וְישְׁבֶיהָ לִשְׁרֵקָה וְחֶרְפַּת עַמִּי תִּשָּׂאוּ" - אין מה לעשות. מידת הדין באויר עומדת וצריך גם את זה לזכור באלול.

  • איוב י טו: "אִם-רָשַׁעְתִּי אַלְלַי לִי וְצָדַקְתִּי לֹא-אֶשָּׂא ראשִׁי שְׂבַע קָלוֹן וּרְאֵה עָנְיִי" .

  • קהלת ט ב: "הַכּל כַּאֲשֶׁר לַכּל מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע לַטּוֹב וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא וְלַזּבֵחַ וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זבֵחַ כַּטּוֹב כַּחֹטֵא הַנִּשְׁבָּע כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא" - כנראה שזו לא הייתה הכוונה המקורית של קוהלת אבל אנו נפרש שהסליחה היא אף לרשעים.

  • דברי הימים א כט יג: "וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ".

  • דברי הימים ב א ז: "בַּלַּיְלָה הַהוּא נִרְאָה אֱלֹהִים לִשְׁלֹמה וַיּאמֶר לוֹ שְׁאַל מָה אֶתֶּן-לָךְ"  - אולי בסוף הפסוק ניתן ןמצוא את הקשר. במילים עצמם אין קשר.

  • דברי הימים ב ה יג: "וַיְהִי כְאֶחָד לַמְחַצְרִים וְלַמְשׁרְרִים לְהַשְׁמִיעַ קוֹל-אֶחָד לְהַלֵּל וּלְהדוֹת לַה' וּכְהָרִים קוֹל בַּחֲצצְרוֹת וּבִמְצִלְתַּיִם וּבִכְלֵי הַשִּׁיר וּבְהַלֵּל לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְהַבַּיִת מָלֵא עָנָן בֵּית ה'".
אם כל אלו לא הספיקו לכם, לפניכם עוד עשרות צירופים (נעזרתי בתוכנת תורת אמת) וכמעט על כולם ניתן לדרוש דרשות לפי מיטב ההבנה והדימיון.
  • בראשית פרק-יט-ה:  "ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אתם".

  • בראשית פרק-כ-ט: "ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה עשית לנו ומה חטאתי לך כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדלה מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי".

  • בראשית פרק-מא-מג: "וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים".

  • ויקרא פרק-יד-יב:  "ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אתו לאשם ואת לג השמן והניף אתם תנופה לפני ה'".

  • ויקרא פרק-כב-כב: "עורת או שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת לא תקריבו אלה לה' ואשה לא תתנו מהם על המזבח לה'".

  • במדבר פרק-טו-כה: "וכפר הכהן על כל עדת בני ישראל ונסלח להם כי שגגה הוא והם הביאו את קרבנם אשה לה' וחטאתם לפני ה' על שגגתם".

  • דברים פרק-א-כב:   "ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישבו אתנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן".

  • שופטים פרק-ב-יט:   "והיה במות השופט ישבו והשחיתו מאבותם ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם לא הפילו ממעלליהם ומדרכם הקשה".

  • שמואל א פרק-ב-כח: "ובחר אתו מכל שבטי ישראל לי לכהן לעלות על מזבחי להקטיר קטרת לשאת אפוד לפני ואתנה לבית אביך את כל אשי בני ישראל".

  • שמואל א פרק-יח-כא: "ויאמר שאול אתננה לו ותהי לו למוקש ותהי בו יד פלשתים ויאמר שאול אל דוד בשתים תתחתן בי היום".

  • שמואל א פרק-כ-מ:  "ויתן יהונתן את כליו אל הנער אשר לו ויאמר לו לך הביא העיר".

  • שמואל ב פרק-טו-לו:  "הנה שם עמם שני בניהם אחימעץ לצדוק ויהונתן לאביתר ושלחתם בידם אלי כל דבר אשר תשמעו".

  • ישעיה פרק-סה-יב:  "ומניתי אתכם לחרב וכלכם לטבח תכרעו יען קראתי ולא עניתם דברתי ולא שמעתם ותעשו הרע בעיני ובאשר לא חפצתי בחרתם".

  • ירמיה פרק-יג-י: "העם הזה הרע המאנים לשמוע את דברי ההלכים בשררות לבם וילכו אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם ויהי כאזור הזה אשר לא יצלח לכל".

  • ירמיה פרק-כה-ו: "ואל תלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם ולא תכעיסו אותי
    במעשה ידיכם ולא ארע לכם" - צירוף זה זהה לצירוץ הקודם.

  • ירמיה פרק-לד-יז:  "לכן כה אמר ה' אתם לא שמעתם אלי לקרא דרור איש לאחיו ואיש לרעהו הנני קרא לכם דרור נאם ה' אל החרב אל הדבר ואל הרעב ונתתי אתכם לזועה לכל ממלכות הארץ".

  • ירמיה פרק-נא-כו:  "ולא יקחו ממך אבן לפנה ואבן למוסדות כי שממות עולם תהיה נאם ה'".

  • יחזקאל פרק-מה-כד: " ומנחה איפה לפר ואיפה לאיל יעשה ושמן הין לאיפה".

  • יחזקאל פרק-מו-יא:  "ובחגים ובמועדים תהיה המנחה איפה לפר ואיפה לאיל ולכבשים מתת ידו ושמן הין לאיפה".

  • יואל פרק-ד-י:  "כתו אתיכם לחרבות ומזמרתיכם לרמחים החלש יאמר גבור אני".

  • איוב פרק-יב-ו:  "ישליו אהלים לשדדים ובטחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו".

  • איוב פרק-כט-טז:  "אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו".

  • איוב פרק-לא-ג:  "הלא איד לעול ונכר לפעלי און".

  • קהלת פרק-ט-ג:  "זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש כי מקרה אחד לכל וגם לב בני האדם מלא רע והוללות לבבם בחייהם ואחריו אל המתים".

  • דברי הימים ב פרק-א-יב: "החכמה והמדע נתון לך ועשר ונכסים וכבוד אתן לך אשר לא היה כן למלכים אשר לפניך ואחריך לא יהיה כן".

  • דברי הימים ב פרק-יח-ב: "וירד לקץ שנים אל אחאב לשמרון ויזבח לו אחאב צאן ובקר לרב ולעם אשר עמו ויסיתהו לעלות אל רמות גלעד".

ייתכן ויש עוד צירופים - במיוחד בין פסוקים שונים. בהצלחה במציאתם
הרחבתי את החיפוש לכלול גם סופי תיבות. מבחינה סטטיסטית אין הרבה הבדל ובפרט שאותיות אלול שכיחות בשפה העברית גם בסוף מילה. הנה ההופעות שהתוכנה מצאה:

שמות פרק-יב-ל: "ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת". לא נראה שלצירוף זה יש משמעות כלשהי.

סופי תיבות אלול

למה להסתפק בראשי תיבות אם יש גם אפשרות לסופי תיבות. הנה עוד כמה:

  • במדבר פרק-ל-ג : "איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה".
  • יהושע פרק-כ-ו: "וישב בעיר ההיא עד עמדו לפני העדה למשפט עד מות הכהן הגדול אשר יהיה בימים ההם אז ישוב הרוצח ובא אל עירו ואל ביתו אל העיר אשר נס משם".
  • שמואל ב פרק-יב-כ: "ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך ויחלף שמלתו ויבא בית ה' וישתחו ויבא אל ביתו וישאל וישימו לו לחם ויאכל".
  • מלכים א פרק-טו-כג: "ויתר כל דברי אסא וכל גבורתו וכל אשר עשה והערים אשר בנה הלא המה כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה רק לעת זקנתו חלה את רגליו".
  • מלכים א פרק-טז-ז: "וגם ביד יהוא בן חנני הנביא דבר ה' היה אל בעשא ואל ביתו ועל כל הרעה אשר עשה בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיו להיות כבית ירבעם ועל אשר הכה אתו".
  • מלכים ב פרק-ד-יח: "ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקצרים".
  • מלכים ב פרק-כה-א: "ויהי בשנת התשיעית למלכו בחדש העשירי בעשור לחדש בא נבכדנאצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלם ויחן עליה ויבנו עליה דיק סביב".
  • ישעיה פרק-טז-יב: "והיה כי נראה כי נלאה מואב על הבמה ובא אל מקדשו להתפלל ולא יוכל".
  • ירמיה פרק-נב-ד: "ויהי בשנה התשעית למלכו בחדש העשירי בעשור לחדש בא נבוכדראצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלם ויחנו עליה ויבנו עליה דיק סביב".


וקיימות מספר תוצאות נוספות הנחתכות בין שני פסוקים  (שמות י"ב מג-מד): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל-בֶּן-נֵכָר לֹא-יֹאכַל בּוֹ:וְכָל-עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת-כָּסֶף וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ"
או ויקרא י"ח כג-כד, וייתכן שבתנ"ך יש עוד.


מאפיני חודש אלול

חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות מנהג בני ספרד להתחיל פיוטי סליחות כבר מראש חודש, ואילו בני אשכנז רק בשבוע שלפני ראש השנה (ותמיד מתחילים במוצאי שבת). לפי מנהג אשכנז מספר ימי הסליחות לפני ראש השנה משתנה ותלוי ביום בוחל ראש השנה.
ימי הסליחות המועטים ביותר כאשר ר"ה חל ביום ה' ומירב הימים כאשר ראש השנה חל ביום ג'.
לאחר תפילת שחרית תוקעים תקיעה קצרה בשופר (תקיעה, שברים תרועה, תקיעה) לעורר לב העם לתשובה. מוסיפים מזמור כ"ז בתהלים "לדוד, ה' אורי וישעי..." מזמור זה עוסק באמונה ב' גם בשעות צרה.
בחודש אלול מקובל לומר כי המלך בשדה, וכוונת הדבר כי כל אחד יכול לגשת אל המלך ולומר לו את אשר ברצונו. בראש השנה וביום הכיפורים, המלך בארמונו, והרבה יותר קשה לגשת ולהגיע אל המלך.



חודש אלול
חודש אלול

    חודש טוב.

    שמע ישראל

    אמנם ה-"שמע הישראל" המוכר ביותר הוא "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", המופיע בפרשת ואתחנן, אולם הצירוף שמע ישראל מופיע עוד ארבע פעמים בתנ"ך, באופן לא מפתיע כולם בספר דברים (חדי הקריאה שמו לב לכך גם בקריאה בשבת ואתחנן), מאחר והוא הספר הכולל את הנאומים לכלל עם ישראל.
    המקומות  הם (לחצו על הפסוק לקבלת הטקסט המלא של הפרק וקריאת הפסוק בהקשרו):


    1. ה' א:  "ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אלהם שמע ישראל את החקים ואת המשפטים אשר אנכי דבר באזניכם היום ולמדתם אתם ושמרתם לעשתם"
    2. ו' ד: "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד"
    3. ט' א: "שמע ישראל אתה עבר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדלים ועצמים ממך ערים גדלת ובצרת בשמים"
    4. כ' ג: "ואמר אלהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם"
    5. כ"ז ט: "וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה' אלהיך" 
    הופעה מספר 4 היא יוצאת דופן. לא משה הוא המדבר אלא הכהן המשוח למלחמה נושא דברים אלו לפני היציאה למלחמה וזהו דיבור לעתיד.
    הביטוי בצורה שונה קצת מופיע פעם נוספת בתנ"ך. נסו למצוא היכן


    מאמרים נוספים לפרשת ואתחנן

    כתיבת השם פינחס בתנ"ך

    שלושה אנשים בתנ"ך נקראו בשם פינחס ושלושתם כהנים. הראשון הוא פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן. השני הוא פינחס בן עלי הכהן, ובספר עזרא אנו מוצאים את אלעזר בן פינחס, שגם הוא כהן (עזרא ח' ל"ג): "וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי נִשְׁקַל הַכֶּסֶף- וְהַזָּהָב וְהַכֵּלִים בְּבֵית אֱלֹקינוּ עַל יַד-מְרֵמוֹת בֶּן-אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְעִמּוֹ אֶלְעָזָר בֶּן-פִּינְחָס וְעִמָּהֶם יוֹזָבָד בֶּן-יֵשׁוּעַ וְנוֹעַדְיָה בֶן-בִּנּוּי הַלְוִיִּם".

    בכל הפעמים חוץ מפעם אחת מופיע השם בצורת הכתיבה המלאה "פינחס". מאחר וה' נתן לפינחס את ברית שלומו, אפשר לשער כי האות י', שהיא שמו של ה' הוספה לפינחס באופן קבוע.

    אכן בפעם היחידה שהשם מופיע חסר, הוא ביחס לפנחס בן עלי, מיד בפתיחת ספר שמואל (א ג'): "וְעָלָה- הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת וְלִזְבֹּחַ לַיהֹוָה צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי-עֵלִי חָפְנִי וּפִנְחָס כֹּהֲנִים לַה'".

    ייתכן ויש כאן רמז מטרים על חטאיהם של חפני ופנחס (ב' י"ב): "וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַל לֹא יָדְעוּ אֶת-ה'". גם האות י' חסרה וגם מנוסח הפסוק נראה שהם נמצאים לפני אביהם, שכן השאלה המיידית מהפסוק, היא היכן עלי? ושאלה זו עולה כמובן אחר כך, היכן היה עלי בחינוך ילדיו, ומדוע גם כשהוא בא בביקורת אליהם היא מהוססת ורכה מאד ואינה תקיפה כמו שצריך.

    אולם גם בפתיחת פרשתינו, הי' הראשונה בשם פינחס היא י' קטנה יותר (אחת מהאותיות הגדולות והקטנות בתורה), ואולי גם בכך יש לרמז על מעשהו של פינחס שהיה יוצא דופן מאד ואין ללמוד ממנו הלכה למעשה.

    מאמרים ודברי תורה נוספים לפרשת פינחס

    בהעלותך - צורת הבקשה "אל נא"

    צורת הבקשה "אל נא" מופיעה בפרשתינו שלוש פעמים. בפעם הראשונה מבקש משה מיתרו:
    במדבר י לא: "ויאמר אל נא תעזב אתנו כי על כן ידעת חנתנו במדבר והיית לנו לעינים" ובשתי הפעמים האחרות מבקש אהרון ממשה (י"ב יא-יב):
    "וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל-משֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל-נָא תָשֵׁת עָלֵינו חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנו וַאֲשֶׁר חָטָאנו: אַל-נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אמו וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרו"
    צורת הפנייה אינה נדירה ומופיעה עוד תשע פעמים בתורה ומעט פעמים בנביא. שאר ההופעות בתורה הן:

    בראשית פרק יג ח: וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ: 
     פרק יח
    • פסוק ג: וַיֹּאמַר:  אֲדֹנָי, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ--אַל-נָא תַעֲבֹר, מֵעַל עַבְדֶּךָ.
    • פסוק ל: וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי, וַאֲדַבֵּרָה--אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, שְׁלֹשִׁים; וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה, אִם-אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים. 
    • פסוק ל"ב: וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי, וַאֲדַבְּרָה אַךְ-הַפַּעַם--אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, עֲשָׂרָה; וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה. 
     פרק יט
    • פסוק ז: וַיֹּאמַר:  אַל-נָא אַחַי, תָּרֵעוּ. 
    • פסוק י"ח: וַיֹּאמֶר לוֹט, אֲלֵהֶם:  אַל-נָא, אֲדֹנָי. 
     פרק לג
    • פסוק י: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אַל-נָא אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי, מִיָּדִי:  כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים--וַתִּרְצֵנִי. 
    בראשית פרק מז
    • פסוק כ"ט: וַיִּקְרְבו יְמֵי-יִשְׂרָאֵל, לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנו לְיוסף וַיֹּאמֶר לו אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם.  
    במדבר פרק כב
    • פסוק ט"ז: וַיָּבֹאוּ, אֶל-בִּלְעָם; וַיֹּאמְרוּ לו, כֹּה אָמַר בָּלָק בֶּן-צִפוֹר, אַל-נָא תִמָּנַע, מֵהֲלֹךְ אֵלָי. 
    הדבר המשותף לכל ההופעות היא שלמבקש היה חשש סביר מאד שהפונה לא ייענה לבקשתו (ובחלק מהמקרים כך אכן קרה). אברהם יודע שהמריבות בין רועין לבין רועי לוט הן בלתי נמנעות ומצד שני, לוט שהתברך בקרבתו לאברהם אולי יסרב להיפרד. אברהם רוצה לקבל את אורחיו, אולם הם אולי ממהרים ולא ירצו להישאר. וכמובן בבקשת הצלת לוט, ה' בהחלט יכול לסרב להציל את העיר וכך הלאה. לוט יודע שיהיה לו קשה לשכנע את אנשי עירו לא לפגוע באורחיו, יעקב חושש מעשו, יעקב יודע שליוסף בתור משנה למלך מצרים יהיה קשה מאד לצאת מגבולות הארץ ולקבור את אביו הרחק ממצרים (חשש שאכן התאמת ויוסף היה צריך לשכנוע מיוחד לפרעה).
    בפרשתינו משה רוצה שיתרו יבוא לארץ ישראל, אולם מה ליתרו ולנחלת ישראל? יתרו אינו נוחל בארץ, והוא שייך למדבר. אהרון מבקש ממשה שיסלח למרים, לכאורה מה סיבה יש למשה לסרב, אולם הפרשנים מעירים שמה לכוד במיצר והפתרון הוא בדמות התפילה הקצרה שהוא נוקט. ובלעם יודע שהוא לא צריך ללכת לבלק ואכן מסרב ללכת בפעם הראשונה ובלק מפציר בו עוד ועוד.
    מצאנו שצורת הבקשה "אל-נא" רומזת בכל הופעותיה על בקשה שקשה יותר למלאה ושיש סיכוי שתעינה בשלילה.

    מאמרים ודברי תורה לפרשת בהעלותך

    נשא - דקדוקי לשון לשם הפרשה

    ענין חשוב בפרשת נשא הואברכת הכהנים. הברכה השלישית פותחת במילה "ישא", גם חצי מהפרשה עוסק בקורבנות "הנשיאים". שתי מילים אלו זהות לשורש שם הפרשה - נשא. גם תפקיד הלויים הוא לשאת את המשכן. מה שמראה ששם הפרשה הוא ענין בפני עצמו ולא רק אחת מהמילים הראשונות בה. השורש "נ.ש.א" מופיע עשרות פעמים בתורה.
    בדף שהביאה בתי הביתה הובא בשם מדרש במדבר רבה י"א (י"ד) "ישא - יעביר כעסו ממך - ואין ישא אלא לשון הסרה, שנאמר ישא פרעה את ראשך מעליך"... הפירוש קשה מעט. גם לשר המשקים, נאמרה לשון דומה: "ישא פרעה את ראשך" והכוונה שם הייתה חיובית, ההבדל הינו במילה מעליך. ההוראה של המילה לשאת היא במובנה המקובל: להרים, להגביה. במקרה של שר המשקים, הרימו את כולו, ובמקרה של שר האופים הרימו רק את ראשו בעוד גופו נשאר באותו מקום. נעיין במקומות נוספים בהם מופיע השורש "נ.ש.א." ובפירושים שלו בכל מקום. למילה פירושים רבים ונסו לחשוב על ההבדל בפירוש בהופעות הבאות של המילה (הפירושים השונים ורוב המקורות ממילון אבן שושן)
    1. בראשית ל"ג ה: "וישא את עיניו וירא את הנשים והילדים" -מרים
    2. שמואל א' ט"ז כא: "ויבא דוד אל שאול ויעמוד לפניו ויאהבו מאד ויהי לו נשא כלים" - מרים ומטלטל
    3. במדבר ט"ז טו: "לא חמור אחד מהם נשאתי" - מרים ולוקח לעצמו
    4. בראשית  ל"ו ז "ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אתם מפני מקניהם" - להכיל
    5. בראשית ד' יג: "גדול עווני מנשא" - להכיל (אין יכולת להכיל)
    6. שמות ל"ד ז: "... נשא עוון ופשע..." - סליחה (מרים את העוון)
    7. רות א ד: "וישאו להם נשים" - לקיחת אשה (הרמה? - הרי גם הקניין מתבצע על ידי הגבהה)
    נמצא שכל הדקויות בפירושים (למעט מספר 5) הן מהשורש להרים. לגבי המילה נשיאים, הפירוש ברור, הנשיאים מורמים מהעם ונמצאים מעליו. גם המילה ישא מברכת כהנים יש לפרש כך, ה' או יעביר את החטא, אבל אז מה קשורים הפנים? ואולי כשם ששופט יושב תמיד מעל הנידון וזו מידת הדין ה' ירים את הנידון לאותו גובה כמו שלו (פנים) וזו הנשיאה, מידת הרחמים.

    מאמרים ודברי תורה לפרשת נשא

    ברכת כוהנים
    ירושלים, כתף-הינום
    התקופה הישראלית, שלהי המאה ה-7 לפני הספירה
    לוחית כסף
    גובה 3.9 ס"מ, רוחב 1.1 ס"מ
    רשות העתיקות 1495-80