אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל!


המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של פרשת השבוע !

שבועות

חג השבועות הוא השני מבין שלושת הרגלים. בשונה מפסח וסוכות הוא חג קצר, יום אחד בלבד, ואין לו מצוות מיוחדות הנוהגות בימינו (בשונה ממצוות סוכה וארבעת המינים בסוכות, ומצה וליל הסדר בפסח) אבל ישנם מנהגים רבים.

מאמרים לחג השבועות

זמן מתן תורה - המאמר עוסק באירועים בפרשות יתרו ומשפטים ומנסה לסדר אותם בצורה רציפה.

הפטרת חג השבועות - הפטרת חג השבועות - מעשה מרכבה בספר יחזקאל.

לוחות הברית - מאמר מקיף על לוחות הברית, צורתם, תוכנם וסיפור מרגש מתקופת השואה.

חידון שבועות - חידות מילוליות וחידות ציורים לשבועות.


תפזורת לשבועות

יום המיוחס - מדוע זכה ב' בסיוון לכיוני יום המיוחס.

ספרים לחג השבועות ומגילת רות


אודות חג השבועות
חג השבועות נחוג חמישים יום לאחר פסח, בסיומה של ספירת העומר. לחג אין תאריך קבוע וכאשר לוח השנה היה מבוסס על ראיית הירח, מועדו היה יכול להיות בה' ו' או ז' בסיוון. כיום הלוח קבוע ולכן התאריך של שבועות הוא תמיד ו' בסיון.
שמות החג
לחג השבועות שמות רבים:
  • חג השבועות - בו מסתיימים שבעת השבועות של הספירה מפסח.
  • חג הקציר - החג נמצא בתחילתה של עונת הקציר.
  • חג מתן תורה - ביום של חג השבועות ניתנה תורה לישראל בהר סיני.
  • עצרת - מעין סיום לחג הפסח.
  • חג הביכורים - על שם קורבן הביכורים שהיה מובא (פירוט בהמשך)
  • יום הקהל ויום החמישים - שמות נפוצים פחות אבל מופיעים במסורת.

בזמן המקדש התאפיין חג השבועות, בקורבן שתי הלחם, זהו קורבן מנחה מיוחד של לחם, הנאפה מחיטים חדשות של העונה החקלאית (קורבן העומר בפסח מוקרב משעורים, המבשילות לפני החיטה). בכך פותח החג את העונה החקלאית ואת הבאת כלל הביכורים, הפירות הראשונים משבעת המינים, אל המקדש.
מנהגי החג
לחג השבועות מנהגים רבים
  • קריאת מגילת רות - מגילת רות זמנה בימי קציר חיטים. המגילה עוסקת במשפחתו של דוד המלך שלפי המסורת נולד ונפטר בשבועות.
  • לימוד תורה כל הלילה, תיקון ליל שבועות - מנהג נפוץ ללמוד תורה כל הלילה ולהתפלל שחרית מיד עם זריחת השמש. במדרשים מופיע שהמקור הוא בכך שבמתן תורה משה היה צריך להעיר את עם ישראל ואנו מתקנים זאת על ידי כך שאנו ערים ומוכנים לקבלת התורה
  • אכילת מאכלי חלב, מנהג שמקורו לא ברור ולו טעמים רבים בינהם: התורה נמשלה לחלב, לאחר קבלת המצוות בני ישראל לא יכלו לאכול בשר ועוד טעמים. יש לשים לב שלמרות המנהג, עדיין כבכל חג יש מצווה לאכול דווקא בשר. יש הנוהגים לאכול ארוחה קטנה חלבית ובהפסקה קצרה לאחריה סעודה בשרית ויש הנוהגים לאכול סעודה חלבית אחת והשנייה בשרית.
  • קישוט הבית ובית הכנסת בירק - זכר להר סיני שלכבוד מתן תורה התקשט בצמחיה ולבלוב, ומייצג את הקשר שלנו עם הטבע והבריאה.
מגילת רות. רות ונעמי, רות ובועז, רות נעמי ועובד
מגילת רות. רות ונעמי, רות ובועז, רות נעמי ועובד. תומס מתיוס רוקי. 1876 גלריית טייט לונדון Thomas Mathews Rooke

קישורים נוספים
מאגר מידע וקישורים על שבועות מאתר מכללת קיי

דבר תורה לפרשת נשא

דבר התורה של יואב לפרשת נשא מביא רעין קצר בעניין הנזיר

בפרשת נשא מדובר על נזיר. בואו נחשוב על זה רגע, מה זה בכלל נזיר?

אם הייתי שואל אתכם מה הדבר הראשון שאתם חושבים עליו כשאני אומר נזיר, סביר להניח שרובכם הייתם אומרים לי שאסור לנזיר לשתות יין, או שאסור לו להסתפר. אבל בעצם אנחנו מדברים פה רק על חסרונות, אז מהם היתרונת של להיות נזיר?

בפסוק ב' פרק ו' רשום : "...אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה כִּי יַפְלִא  לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'" מפה רואים שנזיר זה נדר וכמו כל נדר זה גם סוג של התחייבות.

רבי סעדיה גאון אומר: שנזיר זה פרוש, ולהזיר זה להיות פרוש. לפיו הנזירות היא סוג של פרישה מהעולם הגשמי, ואת זה רואים כבר בפסוקים הבאים. שאסור לשתות יין, אסור להסתפר, ואסור להיטמא למת.

אוקיי אז הבנו מה זה נזיר, אבל בואו נחזור להתחלה, למה כדאי להיות נזיר?

אפשר לומר שכשאתה מתנתק מהגשמיות ועובר להיות פרוש זו מעלה, מכיוון שבדרך זו תוכל לעבוד את הקב"ה יותר טוב בלי הפרעות גשמיות.

הפסוקים אומרים משהו אחר בפסוקים ז,ח רשום: "לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹא-יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם, כִּי נֵזֶר אֱלֹקָיו עַל-רֹאשׁוֹ" "כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדשׁ הוּא לַה'".

מהמילים "נזר אלוקיו על ראשו" מבינים שלנזיר יש איזו קדושה מיוחדת ששמורה רק לו. יש לו איזה שהיא התחייבות לה', יש לו נזר אלוקים על הראש.

לפי דעתי נזר אלוקים זה דימוי לכך שהשכינה קרובה אליו מכולם היא מסתובבת איתו תמיד, וזהו יתרון של נזיר. המילים " כל ימי נזרו קדוש הוא לה'" גם מוכיחות זאת.

והספורנו אומר: "יזכה לאור באור החיים להבין ולהורות כראוי לקודשי הדור".

כלומר מי שיהיה נזיר יזכה לאור הוא יזכה לחכמה ולבינה. והספורנו מוסיף שה"קדוש הוא לה'" זה הבטחה של ה' ולא ציווי, ויש פה הבטחה של ה' שתהיה באור החיים ותבין דברים ואפילו תוכל להורות כראוי לחכמי הדור.

ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר הייתה: מדוע שבט גד יוצא דופן בפרשת
במדבר?
והתשובה היא שכשפוקדים את עם ישראל המספר של כל שבט הוא כפולה של מאות. ואילו שבט גד הוא השבט היחידי שמספרו נגמר בחמישים.

והחידה השבועית השבוע היא:  מי בתורה מכונה נזיר?

אם אתם יודעים את התשובה לחידה רשמו אותה בתגובת. ובכל מקרה את התשובה נפרסם בשבוע הבא.   אל תשכחו להירשם לערוץ.
 נתראה בשבוע הבא ושבת שלום!



לדף הראשי של פרשת נשא

דבר תורה לפרשת במדבר

דבר התורה של יואב לפרשת במדבר

שלום לכם, אתם בכמה דקות על הפרשה והיום נדבר על פרשת במדבר.

בפרק ג פסוק ד' רשום כך: "וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי ה' בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי ה' בְּמִדְבַּר סִינַי וּבָנִים לֹא-הָיוּ לָהֶם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר עַל-פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם"

מפסוק זה עולות כמה שאלות:
  • מדוע המילה "וימת" והמילה "ויכהן" מופיעות בלשון יחיד למרות שהן מתייחסות לשני אנשים? 
  • למה חשוב להזכיר שלא היה לנדב ואביהוא בנים ?
  • מה פירוש "על פני אהרון אביהם"? 
על השאלה הראשונה עונה אַבְּרַבַנְאֵל ואומר: שרשום "ויכהן" ביחיד, כי אלעזר היה העיקר בכהונה, הוא גם היה זה שהמשיך את אביו בתור כהן גדול. וכן "בוימת" שכנראה מי שהוביל את המעשה היה נדב, והוא גם הבכור אז הגיוני שהוא הוביל.

על השאלה מדוע רשום שאין להם בנים יש שתי תשובות.

  • תשובה ראשונה אומר החזקוני בשם המדרש: "אילו היה להם היו קודמים לאלעזר ואיתמר בכהונה הגדולה, שכל הקודם בנחלה קודם לכבוד". 
  • תשובה שנייה אומר המדרש בפרשת שמיני על החטא שלהם: שבגלל שזה רשום כאן אפשר להבין שזה שלא היה להם ילדים היה חלק מהחטא שלהם. 
ועל השאלה השלישית מה זה אומר "על פני אהרון אביהם" גם נביא שתי תשובות.
  • רש"י אומר שהכוונה היא בחייו. הרמב"ן מסביר את רש"י ואומר: אל תחשוב שכוונת רש"י שהם כיהנו בחיי אביהם. כי כמעט כל כהן מכהן בחיי אביו.  אלא שאמר הכתוב, פסוק קודם "הכהנים המשוחים". שהיו גם הם כהנים גדולים בחייו. וזה חד פעמי וזה לא יהיה יותר בעתיד.
  • החזקוני אומר במקום אביהם. כלומר כאשר ימות אהרון הם יכהנו במקום אבא שלהם. 

ונעבור לפינת החידה השבועית: החידה של שבוע שעבר הייתה, איפה עוד מלבד פרשת בהר מופיע הביטוי "בן דודו", בתורה? לאו דווקא במילים האלה.

והתשובה היא: בעניין בנות צלופחד שהתחתנו עם בני הדודים שלהם כדי שלא תסור נחלה משבט אל שבט. וכך רשום בספר במדבר פרק ל"ו פסוק י"א : "וַתִּהְיֶינָה מַחְלָה תִרְצָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְנֹעָה, בְּנוֹת צְלָפְחָד לִבְנֵי דֹדֵיהֶן לְנָשִׁים"

והחידה השבועית השבוע היא: מדוע שבט גד יוצא דופן?


לדף הראשי של פרשת במדבר

דבר תורה לפרשת בהר

דברי תורה של יואב לפרשת בהר

שנת תשע"ח - ריבית והיתר עסקא

בפרשת בהר מסופר על השמיטה ועל חוקי כלכלה אחד מהחוקים הוא: "אֶת-כַּסְפְּךָ לֹא-תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא-תִתֵּן אָכְלֶךָ" הפסוק מדבר על הלוואה בריבית. הרמב"ן מסביר מה ההבדל בין נשך לתרבית.הרמב"ן אומר שנשך זוהי הלוואה שכל שנה עד שאתה מחזיר את ההלוואה אתה צריך לתת סכום כסף מסוים נגיד חמישה שקלים. ותרבית זוהי ריבית חד פעמית כלומר כשאתה מחזיר את ההלוואה אתה מוסיף סכום מסוים של כסף.

כידוע בימינו יש בנקים הבנקים מלווים כסף בריבית לכל מיני דברים לדוגמה משכנתא. והשאלה היא איך מותר להם להלוות בריבית הרי הרגע למדנו שאסור להלוות בריבית?

התשובה הידועה היא שיש להם היתר עסקה, היום נדבר מה זה היתר עסקה האם היא הגיונית או אולי היא בעצם פטנט כדי שיהיה אפשר להלוות בריבית.

היתר עסקה בעצם אומר שחצי מהסכום הוא הלוואה והחצי השני הוא פיקדון כלומר, סכום שהבנק נותן לי בשביל שאני אשקיע את הכסף בשביל שנינו ואז נתחלק ברווחים. בסופו של דבר, התשלום עבור הרווח הוא למעשה אותה ריבית, אבל רק מחלק הפיקדון. חלק ההלוואה יוחזר ללא ריבית.
צריך לשים לב לנקודות הבאות:

  1. הלווה לוקח את הכסף בשביל עסק כדי שהוא יוכל להרוויח ואז הבנק ייחשב לשותף.
  2. במקרה שלווה מפסיד בעסק הבנק אינו יכול לחייבו לשלם את כל ההלוואה חזרה ובוודאי שלא את הריבית כי הם שותפים והבנק ידע שהוא לוקח סיכון.

ברוב ההלוואות כיום שני תנאים אלו אינם מתקיימים, חלק האנשים אינם משקיעים בעסק אלא הם נמצאים בחובות ורוצים לגמור את החודש ולכן הם לוקחים הלוואה כדי לשלם על בגדים ומזון, שדברים אלו אינם נחשבים לעסק.

דבר שני גם אם לקחת את ההלוואה לעסק, אם אתה מפסיד בעסק הבנק לא יהיה מוכן לוותר לך על הריבית ובטח שלא על הקרן, סכום ההלוואה המקורי, למרות שנחשבתם לשותפים, ולכן במקרה כזה הבנק אולי עובר על איסור דאורייתא.

אם כן איך הבנק יכול להלוות בריבית לכל אדם ואיך אנחנו לוקחים ממנו הלוואה?

הפתרון הוא שאם אנחנו אומרים שבהלוואה הלווה והמלווה צריכים להיות שותפים אפשר להגיד זאת גם כשלווה קונה בגדים עם הכסף, כי אם הוא לא היה לוקח את ההלוואה הוא היה צריך למכור את הבית ואז זה היה גורם לו להפסד כספי גדול, ולכן במקרה שיש לו בית יהיה מותר לו לקחת הלוואה כי הוא בעצם עשה עסקה שמשתלמת לו מבחינה כלכלית.

אבל אסור להיות במשך זמן ממושך במינוס בבנק מפני שבמקרה של מינוס תמידי כבר אי אפשר להגיד שמשתלם לו להמשיך לקחת הלוואה, כי גם אם הוא ימכור את הדירה זה לא משתווה לריביות שהוא משלם במשך תקופה ארוכה.

בימינו יש הרבה הלוואות שהן לדברים מסוימים שנחשבים לעסקים וללווה מותר להשקיע את הכסף רק שם וכך נמנעים מבעיה.

דעה נוספת אומרת שכל החוקים האלו הם בין שני אנשים, אבל בנק הוא ישות מסחרית ואינו איש, ולכן כלל לא כפוף למגבלות אלו, בוודאי לא מהתורה.

לסיכום: מותר להשתמש בהיתר עסקא להלוואת לעסק או דירה וכמובן שאין בזה מצוות הלוואה.
מותר לקחת הלוואה בריבית לצורך ביגוד ואוכל באופן לא תדיר, כדי לא להפסיד את הנכסים שברשותך בתנאי שהם שווים יותר מהריבית.

כנראה שאסור לקחת הלוואה בריבית כאשר הנכסים שלך פחותים מהריבית והצורך של ההלוואה הוא אינו למטרות עסקיות.

אבל לבעיה השניה, שאם העסק מפסיד, הבנק לא מוותר על החוב, לפחות לרוב האנשים, חיפשתי ולא מצאתי שום תשובה אשמח שמישהו אשתף אותי בתשובה אם הוא מצא כזאת.
שבת שלום.


לדף הראשי של פרשת בהר




שנת תשע"ז - שמיטה ויובל
שני הנושאים העיקריים בפרשה הם שנת שמיטה ושנת היובל. כידוע שנת היובל היא גם מעין שנת שמיטה. רציתי לעשות השוואה, בין שנת השמיטה ובין שנת היובל בעניין, בשביל מי או מה השנים האלה שובתות.

נתחיל עם שנת השמיטה. על שנת השמיטה נאמר:  "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'". מהפשט וכמו שאומרים רש"י והאבן עזרא, שהשבת לה' כמו שנאמר בשבת בראשית כלומר ,שנת השמיטה היא בשביל ה'. כמו ששבת רגילה רשום שהיא בשביל ה'.

החזקוני מבאר את רש"י ואומר : לשם ה' כלומר לא תשבות בשמיטה כדי להיטיב עם השדה שלך, שכן האדמה צריכה להתאושש מדי כמה שנים של גידולים, אלא כדי לעשות את מצוות ה'.

על הפסוק ודברי רש"י והאבן עזרא יש שאלה: הרי ה' לא צריך שנעשה את שנת השמיטה לכבודו אז למה רשום "שבת לה' "?

אנחנו הבנו עד עכשיו שהשמיטה היא בשביל ה' ולא בשביל בני האדם. אבל הרא"ם – רבי אליהו מזרחי -  מסביר שכשרש"י אומר כמו מעשה בראשית הוא מתכוון שכמו שבשישה ימים הראשונים אדם עובד ובשביעי הוא נח כדי שיהיה לו כוח לימים הבאים. כך גם פה אדם עובד שש שנים ונח בשנה השביעית כדי שיהיה לו כוח לשנים הבאות ואז בעצם השמיטה היא גם לה' וגם לישראל.

ונעבור לשנת היובל. בהקשר לשנת היובל רשום: "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל-ישְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם". מהמילה לכם מבינים ששנת היובל היא בשביל עם ישראל. על פסוק זה יש לשאול שאלה: מה שונה שנת השמיטה מיובל?

למה בשנת השמיטה השנה היא לה' ואילו בשנת היובל השנה היא לנו, לעם ישראל?

אפשר לפרש ששנת היובל היא שנת דרור -שנת חופש. רוב הדברים שאנו עושים בשנת היובל הם חברתיים כמו לשחרר עבד עברי, להחזיר את מה שקנית למי שקנית ממנו  ועוד.

ואילו הדברים שעושים בשנת שמיטה הם לא חברתיים רק לא מגדלים גידולים על האדמה. אמנם, בספר דברים נראה שיש גם ציווי של שמיטת כספים בשמיטה אבל את שנת היובל אנו מקדשים ולא ה' ולכן שנת היובל היא בשבילנו ושלנו והמהלכים החברתיים בה הם העיקר.

ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר הייתה: איך אני במצבי קשור לפרשת אמור?
והתשובה היא שאני עם גבס כי נשברה לי היד. ובפרשת אמור בהקשר לאלו כוהנים אסור להקריב לחם כתוב: "או איש אשר יהיה בו שבר רגל או שבר יד".

והחידה השבועית השבוע היא: בפרשה רשום " אוֹ-דֹדוֹ אוֹ בֶן-דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ-מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ-הִשִּׂיגָה יָדוֹ וְנִגְאָל" איפה עוד בתורה מוזכר הביטוי בן דודו לאו דווקא במילים האלה?

אם אתם יודעים את התשובה לחידה רשמו אותה בתגובות. ואל תשכחו להירשם לערוץ היוטיוב.
 נתראה בשבוע הבא ושבת שלום!



לדף הראשי של פרשת בהר

דבר תורה לפרשת אמור

דברי התורה של יואב לפרשת אמור


שנת תשע"ח
בפרשת אמור מסופר לנו על המועדות, על החגים. יש לנו שלושה פסוקים שפותחים את פרשת המועדות והם מעלים הרבה שאלות.
"דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי.  שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם.   אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם".
בוא ננסה להבין את הפסוקים נתחיל מהפסוק הראשון, נראה שכוונת הפסוק היא כך:  מועדי ה' מה שאתם קוראים  להם מקראי קודש אלה הם מועדי. כלומר פסוק זה מהווה פתיחה לפרשייה הקרובה.
אבל אם זה היה ככה מדוע הפסוק חוזר על עצמו? מדוע בסוף הפסוק כתוב עוד פעם אלה הם מועדי? הרי כבר כתוב "מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם"?

הפסוק השני מדבר על מצוות השבת ובואו ננסה להבין את הפסוק השלישי.
נראה לפי מה שהסברנו שהפסוק מיותר כי הוא חוזר עוד פעם על מה שאמר הפסוק הראשון.
וגם לא מובן החלק השני של הפסוק "אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם" מה זאת אומרת "תקראו"? לקרוא את הפרשייה בציבור?

כדי להבין את שני הפסוקים ולענות על השאלות שלנו נעיין ברש"ר הירש ובאור החיים.

נתחיל עם הרש"ר הירש, הרש"ר הירש אומר שלא הגיוני להגיד כמו שאמרנו שהפסוק הראשון הוא פתיחה לפרשייה, שאם זה היה ככה היה צריך להיות כתוב אלה מועדי ה'. ולא סתם מועדי ה'. ולכן הוא מפרש שהמשפט בעצם מחולק לשניים, מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ זה בעצם ההתחלה ואז יש על זה הוראה, אלה הם מועדי. בפסוק זה יש תנאי מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש, הרשב"ם אומר לנו אשר תזמנו אותם זמני קדש. כל לשון קריאה שאצל מועדים לשון קביעת זמן הוא.
כלומר מועדי ה' אשר תזמנו, תקבעו, אותם מקראי קודש אלה הם מועדי.

הרש"ר הירש אומר שהפסוק מביא כלל חשוב מאוד מועדי ה' אינם נקבעים לפי ה' אלא על פי הציבור או הסנהדרין, ופה אלוקים נותן את ההסכמה שלו לזה. אלוקים אומר שהמועדים שאנחנו נקבע אלה הם מועדיו כלומר זה יהיה מבחינתו גם המועד הזה למרות שיכול להיות שאנחנו טועים. אבל ברור שאנחנו לא קובעים את הכל פסח תמיד יהיה בט"ו בניסן הכוונה היא שאנחנו יכולים להחליט לעבר
את החודש וכתוצאה מכך יצא שפסח יהיה יום מאוחר יותר אז אלוקים אומר אלה הם מועדי.

אלוקים מתכוון שאנחנו יכולים לקבוע מתי זה יהיה אבל אלוקים מחליט כי החגים תלויים בעונות השנה ולפיכך צריך לעבר את השנה לפעמים וגם בזה אפשר לטעות ובכל זאת אלוקים מדגיש שגם אלה מועדיו.

נעבור לפירוש של אור החיים:
האור החיים מסביר שיש כמה סיבות לעיבור החודש חלק קשורות לה' כמו שפסח צריך להיות באביב וחלק קשורות לעם ישראל, האור החיים אומר שהיינו חושבים שרק אם יש סיבה שקשורה לה' אנחנו צריכים לעבר ואם זה סיבה שקשורה אלינו זה בעיה שלנו אלא כתוב פעם שניה על המועדים כדי להגיד לנו שלא משנה מה הסיבה אם החלטנו לעבר את השנה מבחינת אלוקים זה החג עצמו וזה לא משנה אם הסיבה היא בגלל ה' או בגלל עם ישראל.
אלוקים אומר לנו בתחילת פרשת המועדות שהוא רוצה שנהיה שותפים במה שהוא עושה גם ביום יום וגם בקביעת המועדות.
שבת שלום.


לדף הראשי לפרשת אמור

שנת תשע"ז 

בפרשת אמור מופיעה פרשת המועדות. בפרק כ"ג פסוקים כ"ו כ"ז רשום: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמֹר: אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'".

המילה "אך" מיותרת היה אפשר לרשום "בעשור לחודש השביעי" בלי ה"אך". אז למה הוסיפו את המילה אך?

רש"י מסביר ונותן כלל שמקורו מר' עקיבא בתלמוד הירושלמי: כל אכין ורקין שבתורה מעוטים.
כלומר כל מקום שרשום בתורה את המילה אך או רק זה בא למעט, להוציא משהו מהכלל. ובמקרה שלנו מה המילה "אך"  באה למעט?
לפי רש"י, המילה "אך" באה למעט שיום כיפור מכפר על העוונות רק למי ששב בתשובה, ולמי שלא שב בתשובה, יום כיפור אינו מכפר לו על העוונות.

החזקוני גם אומר שהמילה "אך" היא לשון מיעוט ומפרש שכל המועדים נקראים מקראי קודש שבהם אוכלים שותים שמחים ומתענגים. אבל ביום כיפור שגם נקרא מקרא קודש צריך להתענות. והמילה "אך" ממעטת את כל הדברים הרגילים שעשים במקרא קודש.

הרשב"ם מוסיף שבשאר ימים טובים הותרה מלאכת אוכל נפש ונאסרה מלאכת עבודה, אבל יום כיפור הוא יום עינוי והמלאכות שאסורות הן כמו המלאכות שאסורות בשבת.
והמילה "אך" באה למעט את המלאכות של שאר מקראי הקודש.

ונעבור לפינת החידה השבועית.
החידה של שבוע שעבר הייתה איזה ציווי בפרשת קדושים מופיע שלוש פעמים ?
והתשובה היא, הציווי של איסור פניה לאוב ולידעוני.

  • פעם ראשונה רשום (יט לא): "אַל-תִּפְנוּ אֶל-הָאֹבֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים אַל-תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם"
  • פעם שניה רשום (כ ו): "וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תִּפְנֶה אֶל-הָאֹבֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים לִזְנֹת אַחֲרֵיהֶם וְנָתַתִּי אֶת-פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ"
  • ופעם שלישית רשום (כ כז): "וְאִישׁ אוֹ-אִשָּׁה כִּי-יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם"
מאמר מורחב בנושא אוב וידעוני


 והחידה השבועית השבוע היא: איך אני במצבי קשור לפרשה?

אם אתם יודעים את התשובה לחידה רשמו אותה בתגובת. תודה שצפיתם בסירטון אל תשכחו להירשם לערוץ.
נתראה בשבוע הבא ושבת שלום!

לדף הראשי לפרשת אמור

דבר תורה לפרשת קדושים

דבר התורה של יואב לפרשת קדושים

הפרשה פותחת במילים "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם "ומיד אחר כך מצווה ה' על כיבוד הורים.

אנחנו היינו מצפים שאם מישהו אומר לנו להיות קדוש אז הוא יתחיל לפרט על איך לשמור על הגוף ועל הרוחניות ולא על מצוות שבין אדם לזולתו.
אז מה הקשר בין הציווי להיות קדושים לבין מה שמפורט אחר כך?   הרי זה לא אומר איך להיות קדוש זה אומר איך להתנהג.

הכלי יקר אומר: "שהקדים  ענין קדושת ישראל למצוות,  כי כמו שכתוב קודם מתן תורה: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". כך בפרשת קדושים,  נאמרות כל עשרת הדברות.  כמה שאמר ר' לוי: על כן הקדים הקדושה לחבב עליהם המצות, לומר שעל ידיהם יזכו למעלת הקדושה. "

לפי הכלי יקר מהמילים "כל עדת בני ישראל" לומדים שמשה כינס את העם בדומה לכינוס במעמד הר סיני. וגם בפרשה שלנו מופיעות עשרת הדיברות. ולפני מעמד הר סיני ה' אמר להיות גוי קדוש כדי שישראל ירצו לקיים את המצוות ועל ידי כך קדושים.  גם בפרשה שלנו ה' אומר להיות קדוש כדי שעל ידי קיום המצוות יזכו בני ישראל במעלות הקדושה.

הרשב"ם אומר ש"קדושים תהיו" הכוונה לקביעת עובדה מכיוון שבני ישראל הוזהרו לשמור ולקיים הרבה מצוות.

אפשר גם לומר שאינך יכול להתקדש בלי שיש לך את הדבר הבסיסי ביותר - דרך ארץ. וברגע שה' מצווה אותנו את המצוות הוא מלמד אותנו מה צריכה להיות הדרך ארץ שלנו כדי שנוכל להתקדש.

ונעבור לפינת החידה השבועית.
החידה של שבוע שעבר הייתה: אילו אנשים בתנך שמוזכר את שמם לקו בצרעת?
והתשובה היא:
  • משה - שרשום "והנה ידו מצורעת כשלג"
  • מרים- שרשום "והנה מרים מצורעת כשלג"
  • נעמן, שר צבא ארם- שרשום "וְנַעֲמָן שַׂר-צְבָא מֶלֶךְ-אֲרָם הָיָה אִישׁ- גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו וּנְשֻׂא פָנִים כִּי-בוֹ נָתַן-ה' תְּשׁוּעָה לַאֲרָם וְהָאִישׁ הָיָה גִּבּוֹר חַיִל מְצֹרָע"
  • גיחזי שאלישע קיללו לאחר שלקה בתאוות בצע ושיקר ובייש את אלישע " וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק-בְּךָ וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם וַיֵּצֵא מִלְּפָנָיו מְצֹרָע כַּשָּׁלֶג".
  • ועזריה מלך יהודה שבדברי הימים מופיע בתור עוזיהו- שרשום "וַיְנַגַּע ה'  אֶת-הַמֶּלֶךְ וַיְהִי מְצֹרָע עַד-יוֹם מֹתוֹ"
והחידה השבועית של השבוע היא:
איזה איסור מוזכר בפרשה בשלוש פעמים שונות.
אם אתם יודעים את התשובה לחידה רשמו אותה בתגובות. אל תשכחו להירשם לערוץ.  נתראה בשבוע הבא ושבת שלום!



לדף הראשי של פרשת קדושים