אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם של פרשת השבוע !

פרשת בהר

פרשת בהר היא הפרשה התשיעית בחומש ויקרא ובה מצוות שונות. תקציר הפרשה לאחר המאמרים.
הכרזה על שנת היובל
הכרזה על שנת היובל - Paul Hardy


מאמרים ודברי תורה לפרשת בהר

מיקומן של פרשת בהר בחוקותי - על פרשות בהר ובחוקותי בסיום ספר ויקרא.

הפטרת פרשת בהר - עיון בהפטרת פרשת בהר בספר ירמיהו.

חישוב שמיטות ושנת היובל - סקירה קצרה של דברי הרמב"ם על שיטת חישוב השמיטה והיובלות בימינו.

דברי תורה לפרשת בהר -

על ריבית והיתר עסקא



 מעט על ההבדל בין שמיטה ליובל




פרשת בהר לילדים - נושאי פרשת בהר ודבר תורה מותאם לילדים.

חידון לפרשת בהר - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת בהר.

סטטיסטיקה לפרשת בהר - נתונים סטטיסטיים שונים על פרשת בהר.



תקציר ודבר תורה לפרשת בהר
אפשר גם להאזין לתקציר בקישור הבא


פרשת בהר היא הראשונה משתי פרשות המסיימות את ספר ויקרא.

פרשת בהר מוסיפה עוד מצוות וגם מסכמת את חטיבת המצוות הגדולה של ספר ויקרא.

הפרשה פותחת בדיני מצוות השמיטה. רש"י מביא ממדרש תורת כהנים (ספרא) את השאלה המוכרת "מה ענין שמיטה להר-סיני". המשמעות המקורית של השאלה היא במה מיוחדת מצוות השמיטה שמודגש בה שהיא מסיני והרי כל המצוות ניתנו בסיני.

המשמעות המקובלת לניב זה בימינו היא מה הקשר בין שני נושאים רחוקים, אולם לא זו שאלת וכוונת המדרש. תשובת המדרש היא ללמד שכמו שמצוות זו נאמרה בפרטיה ודקדוקיה מסיני כך מצוות אחרות שבתורה אין אנו מוצאים את הפרטים (אלא הם מובאים בתורה שבעל פה), גם הם מסיני.

רש"י מרחיב את המדרש ומוסיף שמצווה של שמיטת קרקעות לא נשנתה ואינה מופיעה יותר בתורה ומזה לומדים שגם במצוות שנישנו ונתבארו על ידי משה בספר דברים, בשנת הארבעים ליציאת מצרים, כאשר בני ישראל חנו כבר בערבות מואב, פרטי המצוות הן מסיני ולא שמשה הוסיפן מדעתו.

התורה ממשיכה ומרחיבה במצוות השמיטה והיובל, שנה מיוחדת הנחגגת בכל חמישים שנה ולה הלכות מיוחדות מעבר לשנת שמיטה ובעקרן שמיטת חובות, וחזרה של קרקעות לבעליהן המקורי.

לאחר מכן התורה עוברת לעסוק בנושאי מיסחר שונים הקשורים למכירת האחוזות. לאחר שהובהר כי כל שבע שנים יש שנת שמיטה, וכי כל שבע שמיטות יש שנת יובל ועיקרן של הלכות אלו הוא לזכור (כ"ה כג): "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי-לִי הָאָרֶץ כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי", עוברת התורה לפסים המעשיים המתארים איך בכל זאת מתרחש המסחר בקרקעות: אילו קרקעות חוזרות לבעלים המקוריים ואלו נכסים לא.

להשלמת עניין הנכסים התורה חוזרת ומדגישה כי אדם אשר נאלץ למכור את עצמו לעבד, אף הוא משתחרר בשנת השמיטה והיובל, ואת האיסור לרדות בו עבודת פרך, אלא למעשה להתייחס אליו בצורה דומה לשכיר. בדומה לקרקעות ולארץ (שכולה מאת ה'), חותמת פרשיית היחס לעבדים בפסוק (כ"ה נה): "כִּי-לִי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה'אֱלֹקיכֶם". עובדה זו שבה כולנו למעשה עבדים היא האוסרת על אדם להרגיש הרגשת עליונות על אדם אחר.

שני הפסוקים האחרונים בפרשה חוזרים על אזהרות שכבר נשנו בעבר, איסור עבודה זרה ומצוות שמירת השבת. איסור עבודה זרה חוזר פעמים רבות בצמידות לעניינים הקשורים לארץ ישראל.

במדבר בני ישראל אינם חשופים לעבודה זרה כלל, לפחות עד הגעתם לאזורים המיושבים, אולם בכניסה לארץ ישראל, יהיה קל להתפתות אחרי עמי כנען. אזהרה נגד עבודה זרה והדגשה שוב של שמירת השבת (פסוק שכבר הופיע במדויק בפרשת קדושים), באים לחדד את המאפיינים היחודיים של עם ישראל.
הכרזה על שנת היובל
הכרזה על שנת היובל - Paul Hardy

פרשת אמור

פרשת אמור היא הפרשה השמינית בספר ויקרא ועיקרה מצוות המוטלות על הכהנים וענייני המועדות השונים. תקציר מפורט של הפרשה מופיע בהמשך העמוד.

הבאת ביכורים
הבאת ביכורים
מאמרים ודברי תורה לפרשת אמור

הדלקת הנרות - המאמר עוסק בשתי ההופעות בתורה של פרשת ציווי ההדלקה, בפרשות תצווה ואמור ובהבדלים ובחידושים ביניהן.

הפטרת פרשת אמור - עיון בהפטרת פרשת אמור בספר יחזקאל.

מדוע לא מוזכר חג השבועות בפרשת המועדות - מאמר אורח מאת הרב ירֹחם שמשוביץ.

עניני פרשת אמור לילדים - פירוט העניינים העיקריים בפרשת אמור וכן דבר תורה קצר המתאים במיוחד לילדים.

דברי תורה לפרשת אמור - על קביעת המועדות

מה באה המילה "אך" למעט ביום הכיפורים?


חידון לפרשת אמור - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת אמור.

המצוות בפרשת אמור - המאמר עוסק במצוות השונות בספר ויקרא בכלל ובפרשת אמור בפרט ובעיקר במצוות מתנות עניים החוזרת ונשנית שוב ובמיקום מוזר בתוך פרשיית המועדות.

סטטיסטיקה לפרשת אמור - נתונים סטטיסטיים על פרשת אמור.




סיכום פרשת אמור
ניתן גם להאזין לתקציר


פרשת אמור פותחת בציווים נוספים לכוהנים.

כפי שראינו בפרשת אחרי מות, אחרי שדיני הטומאה והטהרה נישנו לעם ישראל עוברים לדון בעניינים נוספים הקשורים לכוהנים, גם ענייני הקדושה הכלליים לכל עם ישראל נאמרו כבר בפרשת קדושים ושני הפרקים הראשונים בפרשה כוללים עניינים נוספים לכוהנים בלבד.

הכוהנים בגלל מעמדם ועבודתם בבית המקדש מחויבים יותר לדיני הקדושה, גם בחיי האישות - איסור על כהן לשאת אשה גרושה, ולכהן גדול אף אשה אלמנה, וגם בחיי היום יום - שמירה מיוחדת בטהרה ולא לטמא את הקודשים, וגם בעבודת בית המקדש - להקפיד ולראות את הקורבנות המובאים שאין בהם פגמים.

הדין הבא לאחר מכן הוא כללי בדיני הקורבנות. אין להקריב קורבן שגילו מתחת לשמונה ימים וכמו כן אין להקריב שור ואת בנו ביום אחד. להלכה זו חשיבות מעשית ובפרט בתקופת הרגלים שהקורבנות מרובים ועל מוכרי הבהמות לקורבנות להיזהר במיוחד.

פרק כ"ג, ליבה של פרשת אמור הוא פרשיית המועדות, פרשייה הנקראת בא' חול המועד פסח ובחג הסוכות.

פרשייה זו מפרטת את כל המועדות החל מפסח ועד לסוכות בעיקר פרטיהם: קורבן פסח, אכילת מצות, ספירת העומר, תקיעת שופר, צום יום כיפור, סוכה וארבעת המינים - כל המצוות האלו מופיעות בפרשייה.

בקריאת הפרשייה כדאי לשים לב לתחילתה העוסקת בשבת ולסיום הכפול של חג הסוכות שלאחר שנראה שהפרשייה מסתיימת היא ממשיכה וחוזרת על חג הסוכות תוך אזכור עניינים נוספים בו.  על נושאים אלו נאמרו מאמרים רבים וניתן למוצאם ברשת (הנה לדוגמה מאמר של הרב אלחנן סמט בנושא).

סיום פרשת אמור מתאר נושאים נוספים בעבודת המשכן: הדלקת המנורה, ולחם הפנים.

הפרשה מסתיימת בסיפור מעשה, חריג מספר ויקרא (הכולל בעיקר מצוות) אודות איש שהוא בן אשה ישראלית ואביו מצרי המקלל את ה'. שם האיש אינו מוזכר, אולם שם אמו ושבטה מוזכרים בתורה לדראון עולם. דינו של האיש חמור ונגזר למיתה בסקילה. לעיון נוסף בפרשת המקלל עיינו במאמרים של הרב אמנון בזק והרב מאיר שפיגלמן.

הבאת ביכורים
הבאת ביכורים

היחס לבעלי מומים
הוראת התורה כי כוהנים בעלי מומים פסולים לעבודה, קשה וצורמת לקורא בן ימינו. מה אשמים הכוהנים במום שיש בהם ומדוע מום זה פוסל אותם ולמה בכלל יש הפלייה? מספר רבנים מארגון צוהר, ענו על שאלות אלו בעלון השבועי של הארגון.

הרב רונן לוביץ' קובע שמעבודת בית המקדש אין להסיק על מציאות אחרת. בית המקדש דרש גם הידור חיצוני כארמון מלך (וגם הידור פנימי ולכן גם כוהנים עם מומים בלתי נראים פסולים).  התורה מחייבת יחס מכבד לבעלי מוגבלויות למשל בפסוק: "לא תקלל חרש ולפני עיור לא תתן מכשול".

הרב שי פירון מציע כי פסילת הכוהנים אינה מחמת המום, אלא מחמת החברה שאינה מסוגלת לקבל מום זה. כאשר מצב החברה ישתפר (כפי שקורה בימינו בהם יש הקפדה רבה על שילוב נכים ובעלי מוגבלויות, הבנה שלא הייתה בעבר), והחברה תהיה מסוגלת לקבל גם בעלי מומים הרי גם ההלכה תשתנה.

שני הרבנים מביאים גם שינוי בהלכה, שכהן בעל מום רשאי לעלות לדוכן ולברך את הקהל. השינוי ההלכתי מקורו ביכולת של החברה לקבל את הנכה לתוכה כאדם שווה.

מדוע לא מוזכר חג השבועות בפרשת המועדות

מאמר אורח מאת הרב ירֹחם שמשוביץ.

אחת מהפרשיות המרכזיות המופיעות בפרשתנו, הינה פרשת המועדות. ומעניין הדבר שבעוד בכל חג וחג מגדירה לנו התורה את מהותו ואת זמנו, ישנו חג אחד היוצא מן הכלל: לא רק שאין אין מזכירים כלל את מהותו וזמנו, אלא גם אין מזכירים אותו בשמו כלל.

הכוונה כמובן לחג השבועות שתאריכו בכל התורה הינו "וספרתם לכם ממחרת השבת ... שבע שבתות תמימות תהיינה. עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום", כלומר שבועות תלוי תמיד בספירתנו מפסח. אין לשבועות תאריך מוגדר, אלא יחול תמיד ביום החמישים לספירת העומר, מה שיפול תמיד בו' בסיון, אך אינו מפורש בתורה (והרי ע"פ הצדוקים יכל לחול גם בתאריכים אחרים ולמדים אנו לימוד חשוב מכך).

ונשאלת השאלה מדוע חג השבועות אינו מוזכר בפירוש בפרשתנו ומדוע אין לו תאריך מוגדר בכל התורה כולה?

דבר נוסף שצריכים אנו לשים לב אליו הוא הפסוק החותם את העיסוק בחג השבועות (פסוק כב), שנראה לכאורה תלוש לגמרי מהעיסוק בחג עצמו, שהרי עוסק הוא במתנות עניים, כלומר במצוות שהן בתפיסתנו "בין אדם לחבירו": "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם" וקשה מה עושה פסוק זה בסוף העיסוק בחג השבועות וכן במה בא לידי ביטוי ש"אני ד' אלקיכם" בעשיית דברים אלו?

וכדי ליישב את הקושיות שהעלינו, עלינו להתעמק ולראות כמה תופעות שהנן יוצאות דופן לגבי הארוע אותו אנו מציינים בשבועות, הוא "זמן מתן תורתנו", דבר שגם אינו מוזכר כלל בתורה!

ראשית, המקום בו קבלנו את התורה, על אף שמוזכר בתורה פעמים רבות, נשכח לגמרי בהקשר לחג השבועות, זאת ועוד התורה בעצמה הוציאה ממנו את קדושת המקום שהיתה בו ושהיינו מצפים שתשאר לנצח "במשך היובל המה יעלו בהר", אין אזכורים של עליה לרגל או הפיכת המקום למקום קדוש; והרי לכאורה היה זה צריך להיות המקום המקודש ביותר או לפחות אחד מהמקומות המקודשים. (וכדרך אגב, אין ביהדות מושג של "מקומות קדושים" או "מקודשים" אלא כל ארץ ישראל היא ארץ הקודש (ולא הקדושה) וישנן מעלות בקדושה) אך לא רק שאין זה כך, אלא, אף אין אנו יודעים היכן הוא נמצא, בדיוק כמו מקום קבורתו של זה שהוריד לנו את התורה מהשמים ולימדנו שבעצמם "לא בשמים היא" ש"לא ידע איש את קבורתו עד היום הזה"! והרי קשים הדברים היאך מקום מתן תורה ומקום קבורתו של מקבל התורה אינם ידועים ואינם נחשבים כמקום לעליה לרגל ול"פולחן". ואכן דוקא זו הסיבה שאין מקום הר סיני ומקום קבורתו של משרע"ה ידועים שלא נתפתה ח"ו להפוך אותם למקומות פולחן שיכולים להתגלגל לעבודה זרה ח"ו, כפי שראינו שקרה בתרבויות אחרות.

אולם זה בעצמו בא ללמדנו שידיעת מקום הר סיני ומקום קבורתו של משה היה בחינת צמצום. העלולים להוות תחליף לתורה כולה. והרי התורה הינה מעל המקום ומעל הזמן! שאף בחלל חייבים אנו במצוות בכל עת ובכל שעה. ואמנם עיקר חיובה הוא בארץ ישראל, ולכן אין אזכור בתורה ליום שבו חוגגים את מתן תורה, אלא יש לספור "ממחרת השבת" - לא שבת בראשית אלא חג הפסח שהוא ראשית הווצרותנו לעם, שלא יצאנו ממצרים רק לשם היציאה אלא בשביל להגיע לארץ ישראל לקיים בה את התורה ולהפיק משם אורה לעולם. ולכן צריכים אנו להתייחס לדברי תורה כאילו הם חדשים בכל יום, "נותן התורה", בצורה אקטיבית בהווה.

ולכן המבחן הגדול של מקבל התורה הוא ביום המחרת של מתן תורה, כשחוזר לימי החול, לעבודתו בשדה. האם ימשיך ויהיה ירא אלקים ויישם התורה הלכה למעשה וישאיר לקט שכחה ופאה לאחיו שצלח פחות ממנו. שכשהגיע הרגע המיוחל שלמענו עבד ויזע זמן כה רב יזכור שבעצם "כל הארץ של הקב"ה היא" אין הוא בעל הבית על היבול אלא רק שליח המצווה להשאיר מתנות עניים.

כך גם תלמיד חכם מכונה "סיני", שהוא בחינת הר סיני מהלך ומבחנו אינו בחממת הישיבה, אלא דוקא ביציאתו מכתלי הישיבה לצבא או לאזרחות, האם ימשיך ויתמיד לעסוק בתורה, כלומר במימושה במציאות היומיומית ובלימודה תלמוד תורה לשמה לגילוי היותה תורת חיים שזו שמה של התורה. האם הוא באמת מקיים "לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך" ובמיוחד "באהבה" - אפילו אם, או דוקא מפני - שאין זה דבר שמגיעים אליו ללא מאמץ.

דגן הגדל בין פסח לעצרת
דגן הגדל בין פסח לעצרת


לדף הראשי לפרשת אמור.

פרשת קדושים

פרשת קדושים היא הפרשה השביעית בספר ויקרא והיא מכילה דינים שונים הקשורים לקדושת עם ישראל ובפרט חזרה על דיני העריות שנאמרו גם בפרשת אחרי מות.

המלקטות (רות?) - ז'אן פרנסואה מילה 1857, מוזיאון דה-אורסיי, פריס

מאמרים ודברי תורה לפרשת קדושים

אוב וידעוני - איסור הפנייה לאבות וידעונים נזכר מספר פעמים בפרשה. המאמר יסביר את עניין האוב והידעוני באמצעות המפרשים ועיון בסיפור שאול ובעלת האוב המופיע בספר שמואל.

נקמה - לא תיקום מצווה התורה. איך התורה מצמצמת ומונעת את רגש הנקמה, אחד הרגשות החזקים ביותר.

ואהבת לרעך כמוך - מעשים ולא רק רגשות - מאמר אורח מאת הרב ירֹחם שמשוביץ.

הפטרת פרשת קדושים - עיון בהפטרות השונות לפרשת קדושים לפי מנהגי העדות.

פרשת אחרי מות-קדושים - הקדושה והטהרה בספר ויקרא

דבר תורה לפרשת קדושים - מה משמעות הציווי להיות קדושים?


חידון לפרשת קדושים - חידון פרשת השבוע לפרשת קדושים. חידות ציורים וחידות מילוליות.

סטטיסטיקה לפרשת קדושים - נתונים סטטיסטיים על פרשת קדושים



תקציר פרשת קדושים
אפשר גם להאזין לתקציר!


פרשת קדושים כוללת נושאים רבים ומגוונים. הפרשה קצרה מאד 64 פסוקים בסך הכל אולם כוללת בתוכה לא פחות מ-51 מצוות שונות.

עניניי הפרשה כשם הפרשה - מצוות שונות בכל תחומי החיים הגורמים לעם ישראל להיות עם קדוש. אין אלו רק מצוות בין אדם לה' כמו הימנעות מעבודה זרה, אלא גם מצוות רבות בין אדם לחברו. הדרישה להיות קדושים היא בכך שה' הוא קדוש ועלינו לנסות להידמות לה'.

הציווי הראשון בפרשה, למעט הציווי הכללי - קדושים תהיו, הוא על מצוות מורא אב ואם השונה במעט ממצוות כיבוד אב ואם ומיד לאחריה ציווי על שמירת השבת.

אחרי שתי מצוות אלו מופיעה אזהרה על עבודה זרה. המצוות מזכירות את המצוות בעשרת הדברות.

מכאן והלאה כמעט כל פסוק מהווה מצווה בפני עצמה: מצוות מתנות לעניים, איסור גניבה, שקר ושבועת שווא. איסור הלנת שכר שכיר. דרישה למשפט צדק. איסור רכילות, איסור נקימה וגם הציווי הידוע "ואהבת לרעך כמוך". איסור כלאים בבהמות ובבגדים, דיני עורלה בפירות העצים (פירות שגדלו על עצים שגילם מתחת לשלוש שנים) ועוד.

בפרק השני של הפרשה פרק כ', חוזרים ונשנים איסורי העריות שכבר הופיעו בפרשת אחרי מות, אולם בצורה ובדגשים שונים וראו במאמר לעיל על ההבדל בין שתי ההופעות של פרשת העריות.

כדאי לנסות לחלק את הפרשה לחלקים. שימו לב למילים החוזרות על עצמן פעמים רבות "אני ה' אלוקיכם" צירוף זה חוזר מספר פעמים ומחלק את הפרשה לחלקים (שונים בארכם מפסוק אחד ועד כמה פסוקים). לפעמים בתוך חטיבה כזו יש חלוקת משנה נוספת לפסוקים המסתיימים בצירוף "אני ה'".

בסופו של דבר התורה מדגישה לנו כי כל המצוות מקורן וסיבתן היא מה' ומהרצון להידמות לה'. דבר זה נכון גם למצוות הגיוניות אותן אנו מבינים בשכלינו כדוגמת האיסור לגנוב ולמצוות אותן אין אנו מבינים כדוגמת איסור כלאים.


המלקטות (רות?) - ז'אן פרנסואה מילה 1857, מוזיאון דה-אורסיי, פריס

ואהבת לרעך כמוך – מעשים ולא רק רגשות

דבר התורה באדיבות הרב ירֹחם שמשוביץ

אחד הפסוקים הידועים ביותר בתורה שהוא גם בוודאי אחד מהמצוטטים ביותר, הגם שפעמים רבות בצורה חלקית, נמצא בפרשתנו (יט י"ח): "לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'".

פעמים רבות באו בטענות כנגד השוביניזם של אהבת הזולת כפי שמבוטא בתורה. ההקשר של הפסוק מבהיר את הדברים. אכן מדובר כאן בזולת בהיותו מבני עמך. עם זאת אנו שוכחים שאותו הפרק עצמו מכיל בצורה מפורשת את הציווי של אהבת הזר (יט ל"ד): "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם".

מוזר הדבר שסמיכותם של שני הציוויים המקבילים והמשלימים זה לזה חמק מתשומת לבם של רבים וטובים. לכן יהודים רבים החוששים שיטענו כנגדם על חוסר במעלות הומניסטיות ואוניברסיאליסטיות, מתאמצים לשנות את המשמעות של המילה "רעך" בפסוק, בעזרת פרשנויות זרות ומוזרות – וגם מטעות.

ואולם אין אמת בלעדי האמת עצמה. התורה מציינת בכאן שתי קטגוריות למציאות הזולת היינו מי שאינו אני. שתי מציאויות נפרדות של הזולתיות: "רעך" ו"גרך הגר בארצך" ובכך, על אף היותו רחוק ממך מבחינה מסוימת, הריהו נמצא קרוב אליך.

אין בעיה מיוחדת בכך שהתורה ראתה לנכון לצוות על אהבת הגר. התמיהה היא יותר בכך שהיא מצווה על אהבת הריע, דברים כפשוטם.
עלינו לשים לב לכך שמושג האהבה אינו מצטמצם בתורה לרגשות ובהגברת קצב פעימות הלב. אהבה, פירושה התנהגות המחייבת פעולות מסוימות ושוללת פעולות מסוימות. לכן, יהודי השומע ציווי שכזה לא מסתפק בשאלה למה או מדוע, אלא שואל: ואיך עושים את זה?

במישור המעשי, יש להתחשב בכך שאין שום קושי באהבת מי שאינו פה על ידי. האהבה אליו אינה דורשת ממני כלום. בהיותו רחוק ממני, הוא אינו מפריע לי. לעומת זאת, הריע, הקרוב, השכן המלכלך את מפתן דירתי, המתווכח איתי על הא ועל דא, המצביע שלא כמוני, הוא מהווה אתגר אמיתי לסבלנותי ולסובלנותי. לאהוב אותו דורש ממני מאמץ רצוני ורציני ועל זה בא הציווי התורני: ואהבת לרעך כמוך.

נעמוד כאן על כמה נקודות חשובות בהבנת הענין.

הראשונה היא שלא כתוב כאן "את רעך" אלא "לרעך". מבחינה דקדוקית, "את" מציין את נשוא המשפט. הנשוא הוא האובייקט לעומת הנושא, האני העושה את הפעולה. הנשוא מתפרש דרך כלל כ-"מה". אבל כשהנשוא של המשפט, זאת אומרת של הפעולה הוא אינו עצם דומם אלא אדם אחר, "מי" ולא "מה", אין דעת התורה נוחה מלהפוך אותו לאובייקט ולו מבחינה דקדוקית. זאת אחת הסיבות לכך שכאשר הנשוא הוא בעיקר אדם אחר, ובכל זאת כתוב "את", דורשים את ה"אתין" כפי שעשה רבי עקיבא. (למשל – כבד את אביך ואת אימך, את לרבות את האחים הבכורים, וכדומה).

ואהבת לרעך, זאת אומרת בשביל רעך, כדי שלא יעלה על הדעת שהיחסים בינך לבינו יכולים להיות יחסים של נושא ונשוא, שתהיה אתה "מי" והוא יהיה "מה" לגביך.

הנקודה השניה מתייחסת לסיפור המפורסם במסכת שבת על אותו המועמד לגיור שבא לפני שמאי וביקש ממנו ללמדו את התורה כולה "על רגל אחת" ושמאי דחה אותו באמת המידה שבידו. הוא בא לפני הלל וחזר על אותה הבקשה. אמר לו הלל "ואהבת לרעך כמוך", מה דעלך סניא לחברך אל תעביד, זו כל התורה ואידך פירושה, זיל גמור. ללמוד כל התורה על רגל אחת, פירושו להעמיד את כל התורה על עיקרון אחד מרכזי. על ערך אחד. והיות וישנם הרבה ערכים, אפשר לפרש את הביטוי "על רגל אחת" בשתי דרכים שונות בתכלית. הדרך הראשונה היא לבחור ערך אחד שיהיה מוביל, עיקרי, עליון, והערכים האחרים יהיו טפלים לו. בגלל ריבוי הערכים, נראה צורך בקביעת "סולם ערכים", היררכיה שתסדר את סדר העדיפויות. אבל להסכים לכך, פירושו לוותר אחת ולתמיד על אחדות הערכים, אחדות המידות. לכן מלמד אותו שמאי שאין ללמוד את כל התורה "על רגל אחת" במובן זה ועל ידי דחייתו באמת המידה שבידו מראה לו שלעשות זאת פירושו לדחות ערכים מסוימים בפני ערכים אחרים.

אבל יש עוד דרך אחרת לפרש "על רגל אחת" והיא העיקרון האחד המאחד את כולם, לא ערך אחד מבין הערכים שנמליך אותו על כל הערכים האחרים אלא היסוד המאחד, סוד האחדות שהיא האתגר של אמונת ישראל. כפי שלהאמין באל אחד אין פירושו שאנו חלילה בוחרים באל אחד מבין כל האלים וממליכים אותו על כולם ונקרא לו "אל עליון", אלא שהוא אחד יחיד ומיוחד אין זולתו ואין עוד מלבדו. על כך תשובתו של הלל "ואהבת לרעך כמוך" זו כל התורה. הגימטריא של "אהבה" היא "אחד" (כמו "זו" שהיא גם כן י"ג). האחדות היא גם יחד היסוד והאתגר של התורה. אבל המציאות של עולמנו זה הוא ריבוי ולא אחדות. את האחדות יש ליישם, זאת היא המשימה. ואם ברצונך לדעת איך עושים את זה, דע לך שזה מתבטא באותו כלל גדול בתורה שאמר רבי עקיבא, "ואהבת לרעך כמוך". זה מתחיל בכך שלא תראה את הזולת כאובייקט המפריע לך או המשמש את האינטרסים שלך. (לא מדובר כאן על שוויון, זה עוד ענין אחר הדורש ליבון כשלעצמו).

מדובר כאן בכך שביחסים עם הזולת, הוא אמת המידה ולא אני. כפי שלימד אותנו הכלי יקר בפירושו על מאמר הלל שהבאנו למעלה ולא תרגמנו אותו בכוונה.

בדרך כלל מתרגמים: אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך. אבל מה שאהוב עלי מותר לעשות לו? ואם הוא אינו אוהב את מה שאני אוהב? אם אני אמת המידה, שוב פספסנו את המטרה. לכן מסביר לנו הכלי יקר: מה דעלך – מה שתלוי בך, שניא לחברך – ואותו הדבר התלוי בך שנוא לחברך, אל תעביד – אל תעשה. ואם זה הדדי אז יש סיכוי להצלחה וביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

בול שהונפק לציון עשור להכרזה הבינלאומית באו"ם על זכויות אדם. ישראל לא הייתה אז חברה באו"ם ולכן לא השתתפה בהצבעה על ההכרזה.
בול שהונפק לציון עשור להכרזה הבינלאומית באו"ם על זכויות אדם. ישראל לא הייתה אז חברה באו"ם ולכן לא השתתפה בהצבעה על ההכרזה.


לדף הראשי של פרשת קדושים

פרשת אחרי מות

פרשת אחרי מות היא הפרשה השישית בספר ויקרא ומתארת את עובדות המקדש ביו הכיפורים ודינים נוספים שונים.
שילוח השעיר ביום הכיפורים
שילוח השעיר ביום הכיפורים ויליאם ג'יימס וב Webb סוף המאה ה-19


מאמרים לפרשת אחרי מות
אחרי מות וההתרחקות מהקודש - התורה מזכירה בפרשת אחרי מות את שני בני אהרון. במאמר ננסה להבין את מהות הקשר בין הדברים ולמה צריך את כל האזהרות על התרחקות מהקודש.

חידון לפרשת אחרי מות - חידות ציורים וחידות מילוליות על פרשת אחרי מות.

דברי תורה לפרשת אחרי מות


הפטרת פרשת אחרי מות - עיון בהפטרת פרשת אחרי מות, הפטרה נדירה במיוחד.

אחרי מות קדושים - עיונים במצות העריות בפרשות אחרי מות וקדושים והסבר מדוע מכונה ספר ויקרא "תורת כהנים".

סטטיסטיקה לפרשת אחרי מות - נתונים סטטיסטיים לפרשת אחרי מות ובפרט מה הופך את הפטרת הפרשה לנדירה ביותר.



תקציר הפרשה
 פרשת אחרי מות עוסקת בתחילתה בדיני יום הכיפורים. לאחר מות בני אהרון, ה' מצווה את משה להזהיר את אהרון לא לבא אל הקודש (מקום ארון הברית) בכל עת אלא בטקס מיוחד. הטקס המפורט הוא הטקס המתבצע בבית המקדש ביום הכיפורים ולו פרטים רבים.

בסיום פרשיה זו מבואר שאכן טקס זה יש לבצע פעם אחת בשנה ודווקא בעשירי לחודש השביעי. את הסיבות לתאריך זה התורה לא מפרטת כאן ועלינו לנסות למוצאם במקומות אחרים. חשבון שאותו מביא כבר רש"י מראה שיום זה היה היום בו משה רבנו ירד מהר סיני עם לוחות האבן השניים. פרשיה ראשונה זו נקראת ביום הכיפורים בתפילת שחרית.

לאחר תיאור טקס זה התורה עוברת לצוות על עניינים הקשורים לקורבנות.

התורה מצווה על כל איש הרוצה לאכול בשר להביא אותו כקורבן זבח. בקורבן זה התורה מבטאת מגבלה מסוימת על אכילת בשר (מגבלה שהוסרה עם הכניסה לארץ) הדורשת מכל בשר להיות חלק מקורבן.

בנוסף חוזרת התורה על האיסורים החמורים באכילת דם. לסיום הפרשה התורה מצווה להיזהר מאד בדיני עריות. התורה מגדירה מעשים אלו כמעשי ארץ מצרים. קשרי נישואים בין אחים ואחיות היו מקובלים בשושלות הפרעוניות), וכמעשי ארץ כנען ואוסרת עליהם לחלוטין. גם פרשיה זו נקראת ביום הכיפורים בתפילת מנחה.

שילוח השעיר ביום הכיפורים
שילוח השעיר ביום הכיפורים ויליאם ג'יימס וב Webb סוף המאה ה-19



שביעי של פסח - תנו עוז לאלהים

מאמר מאת הרב ירחם שמשוביץ

שביעי של פסח מוקדש כולו לזכר קריעת ים סוף. לכן, אנו קוראים בתורה באותו היום את פרשת בשלח ושירת הים. חשיבות קריעת ים סוף בתהליך יציאת מצרים כבר מודגשת בהגדה עצמה, במיוחד בדברי חז"ל על "מספר המכות" בהן לקו המצרים, ארבעים או חמישים מכות כידוע. אנו כל כך רגילים לחשוב שכל מועד (למעשה פסח וסוכות) מתחיל ומסתיים ביום חג בבחינת "מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו" שכמעט ולא שמים לב לכך שבאמת, על אף שאכן ישנם שלושה רגלים, שביעי של פסח ושמיני עצרת הם חגים בפני עצמם, שמשמעותם שונה מהחג הראשון וחולו של מועד הבא אחריו.

כתוב בתורה "ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים". "ביום ההוא" זאת אומרת ביום קריעת ים סוף. דבר זה מראה לנו בעליל שלשון הגאולה השלישי, "וגאלתי", מתייחס לקריעת ים סוף המהווה שלב מכריע בתהליך כולו ואינו סתם המשך או אפילו הרחבה או העמקה של מה שהתרחש במצרים.
מטרת עשר המכות היתה השגת הסכמתו של פרעה לשלח את ישראל. אין כאן המקום לחזור על ההסברים המוכיחים שה' חיזק את לב פרעה לא כדי לשלול ממנו את בחירתו החופשית אלא דוקא להבטיח אותה, כדי שבבוא העת הוא יפעל מרצונו החופשי ולא תחת לחץ שאינו עומד בו. בכדי שנדע כי מטרה זו הושגה מתחילה הפרשה עם הפסוק "ויהי בשלח פרעה" ולא סתם בביטוי כגון "ויהי בצאת ישראל ממצרים ולא נחם אלקים וגו'". 

היות והנהגה ניסית אינה דבר מפליא מצד הבורא שכוחו וגבורתו מלא עולם, שומה עלינו החובה להבין למה חז"ל מלמדים אותנו על הקושי המיוחד שבאותו הנס של קריעת ים סוף. גם הביטוי "קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף" אינו מובן, שהרי הוא "זן את העולם כולו בטובו וכו', "הוא נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו, ובטובו הגדול לא יחסר לנו מזון לעולם ועד". מהביטוים האלו שבתחילת ברכת המזון נראה דוקא שמזונותיו של אדם הם כמעט דבר של מה בכך ואז "קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף" יכול להתפרש בטעות כאילו אין בקריעת ים סוף כל קושי!

כדי להבין זאת, ולו במקצת, עלינו להתייחס לפסוק אחד המתאר את הפחד הגדול שאחז את בני ישראל כשראו שהמצרים רודפים אחריהם: "ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם ויראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'". וכי היה מקום לפחד אחרי כל הניסים שכבר זכו להם? הלא יש כאן תופעה של חוסר אמונה המאפיין כביכול את אותו הדור שלמרות כל מה שראו עיניהם עדין אינם בוטחים בה'? מצד אחד ניסים ונפלאות, אותות ומופתים, ומצד שני יראה ופחד, הלא זה תרתי דסתרי?

אלא שיציאת מצרים בעצמה כבר היתה דבר לכתחילה בלתי אפשרי, לולי ה' שהיה לנו, "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין". לזה רומזים המצה והחיפזון של יציאת מצרים שהקב"ה כביכול קיפל את הזמן שהיה חסר מהארבע מאות שנה לרגע אחד ובני ישראל יצאו בכח אותו הרגע ללא משך זמן ולכן לא היה כביכול זמן ללחם להחמיץ ולתפוח. ובני ישראל שהיו ערים לדבר הבחינו בכך שאין להם עתה כל זכות לסמוך על נס נוסף דוקא בגלל כל הניסים שכבר זכו להם.

ומכאן הפחד הגדול שהרי חסרי אונים הם מול פרעה. ולא זו בלבד, אלא שלאמיתו של דבר פרעה שלח אותם למרות שלא היה חייב בכך. הקב"ה אמר "וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל: וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ:"
פרעה שילם את המחיר. ה' הרג את בנו בכורו של פרעה וכל בכור מצרים, ולכן יכול פרעה לטעון שמעתה בני ישראל שייכים לו בזכות. זה עומק מה שכתוב "ויוגד למלך מצרים כי ברח העם". מבחינת הצדק המוחלט אליבא דפרעה, למרות שהוא בעצמו שלח אותם, הם אינם אלא עבדים נמלטים. (זהו גם הדיוק של מה שאנו אומרים בהגדה, שנראה ככפל לשון בלתי הכרחי: "עבדים היינו לפרעה במצרים, ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו משם, הרי אנו ובנינו ובני בננינו עדיין משועבדים היינו לפרעה במצרים". וכי אין אנו יודעים שפרעה היה במצרים? היה די לומר "עבדים היינו במצרים, ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו משם, הרי אנו ובנינו ובני בנינו עדיין היינו עבדים במצרים". אלא שזה כל העניין: ממצרים יצאנו ודבר זה הינו בלתי הפיך, ובכל זאת אנחנו עדיין משועבדים לפרעה, אבל כבר לא במצרים. ואין אנו משתחררים משיעבודנו לפרעה אלא באותה מידה שאנו משעבדים את עצמנו לעבודת ה').

לכן סיבב הקב"ה את הנסיבות כך שלא תהיה ברירה אחרת כי אם להכנס לים. אפילו כשמשה רבנו רצה להתפלל, ה' השתיק אותו. ולמרות מה שמשה אמר לישראל: "ה' ילחם לכם", אמר הקב"ה: "דבר אל בני ישראל ויסעו". לאן? סגר עליהם המדבר ופרעה רודף אחריהם.
לכן קשים מזונותיו של אדם לפני הקב"ה כקריעת ים סוף: זה לא תלוי בו כביכול אלא בנו. אילו היה הקב"ה פועל בעולם מבחינת כל יכולתו, הכל היה קל, אבל גם יחד הכל היה חסר משמעות. לא היה האדם אלא בובה שמושכים עבורה בחוטים. קריעת ים סוף היא ההוכחה שהנס מתרחש כתוצאה מבטחונו של האדם בו ית' אפילו כשנראה שאבדה תקוה.

זהו אולי הפרדוקס הגדול של האמונה – ועל כך בא הפסוק המכריע: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר: ובכל זאת לא ייבנה הבית מבלי שיעמלו בוניו בו ולא תשמר העיר מבלי שישקד שומר. זהו גם המסר של שירת דבורה: אנו מתפללים לעזרת ה', אבל מי שלא בא להלחם מלחמות ה' עליו נאמר "כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה' לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים".

לדף הראשי של פסח

פסח

פסח הוא הראשון משלושת הרגלים והוא החג המציין את יציאתנו ממצרים.

מאמרים לפסח


ספרים לפסח
 - סקירות על ספרים והגדות לפסח!

למה אוכלים מצות בפסח - עיון בתורה מראה שהתושבה לא כל כך פשוטה כפי שמקובל לחוב

אפיית המצות - על שיטת אפיית המצות המסורתית




פסח שחל בשבת - הלכות ועניינים מיוחדים כאשר חג הפסח חל בשבת

מכירת חמץ - דבר תורה של יואב על מכירת החמץ, פעם והיום.



חידות לפסח - חידות ציורים וחידות מילוליות לכל המשפחה שיחזיקו אתכם ערים בליל הסדר

מדריך ליל הסדר - המון עצות ורעיונות להעברת ליל סדר מוצלח. פעילויות, חידות, משחקים סביב השולחן, הצעות לדיונים משפחתיים ושילוב כל הילדים בכל הגילאים בסדר. באדיבות הרב יוני לביא.

כנגד ארבעה בנים - עיון בנושא ארבעת הבנים בהגדה של פסח

כמה שנים ישבו בני ישראל במצרים - דבר תורה לילדים עם הרחבה למבוגרים העוסק בשאלה כמה שנים ישבו בני ישראל במצרים?

הטל - בפסח מפסיקים לבקש על הגשמים ואומרים תפילת טל. המאמר עוסק בטל ובחשיבותו הרבה.

הפטרת פסח - עיון בהפטרת חג הפסח בספר יהושע

הפטרת שבת חול המועד פסח - הפטרת "חזון העצמות היבשות"

הפטרת שביעי של פסח - עיון בהפטרת שביעי של פסח שירת דוד בספר שמואל

האם מכות מצרים היו נס? - מהי ההגדרה של נס, ומה היו מכות מצרים? 

תנו עוז לאלקים - מאמר לשביעי של פסח מאת הרב ירחם שמשוביץ

תפזורת לפסח - תפזורות לילדים לפסח

חסל סדר פסח - על מקורו של הפיוט הנאמר בסיום ההגדה

קריאת התורה לפסח - מה קוראים בתורה בכל אחד מימי הפסח?

ההגדה של פסח כאנטיתיזה לנצרות - האם ההגדה של פסח התפתחה כאנטיתיזה לנצרות? המאמר הבא המבוסס על ספרו של פרופסור ישראל יובל מנסה להראות שייתכן מאד וכך היה.

בינגו לפסח - משחק בינגו לכל המשפחה

מדע בפסח - ניסויים מדעיים פשוטים ומהנים לפסח ולליל הסדר

ברכת כוהנים בכותל 

מתי הייתה יציאת מצרים - בערב בלילה בבוקר או בצהרים? עיון במקורות השונים בתורה

העומר - על העומר, המינחה הראשונה מהתבואה החדשה, מינחה המובאת לבית המקדש בחול המועד פסח.


תקציר חג הפסח
פסח הוא הראשון משלושת הרגלים. אורך החג הוא שבעה ימים כאשר היום הראשון והיום השביעי הם חגים ושאר הימים הם ימי חול המועד. לחג שמותר נוספים: חג האביב בגלל שהחג חייב להיות בתקופת האביב, חג המצות, חג החירות ועוד. לחג הפסח הלכות ומנהגים רבים ונתאר בקיצור כמה מהם.

עוד לפני הפסח מקובל ללמוד את ההלכות של פסח. מתחילים מיד לאחר פורים וכך יש מספיק זמן עד פסח. כמו כן אוספים קמחא דפסחר, תרומות לעניים כדי שכל אחד מישראל יוכל לערוך ליל הסדר ולאכול מצות ויין כמתחייב.

ההלכה העיקרית היא איסור אכילת חמץ בפסח. חמץ הינו כל אחד מחמשת מיני דגן: חיטה, שעורה, שיבולת שועל, שיפון וכוסמת שבוא במגע עם מים ושהו יותר משמונה עשרה דקות טרם גמר האפייה (התחלה ולו הקטנה ביותר של תהליך התפיחה גורמת להחמצה). בפסח אנחנו אוכלים מצות שמקפידים מאד שזמן הכנתן יהיה קטן משמונה עשרה דקות. ראו במאמר הבא סרטון המדגים את הכנת המצות לפסח.

האיסור אינו רק על אכילת חמץ אלא גם על הימצאות כלשהי של חמץ ברשותנו, ולכן את החמץ שנשאר לנו אנו מסיימים לפני פסח או מוכרים לנוכרי. בבתים רבים מוציאים ממש את כל החמץ מהבית כאשר במכירה לנוכרי משתדלים למכור כמה שפחות. בערב פסח בלילה עושים בדיקה אחרונה של החמץ בבית, ולמחרת שעות ספורות לפני כניסת החג שורפים את החמץ. במקומות רבים יש שרפת חמץ מרכזית, בצורה בטוחה. עניין הניקיונות אינו הלכתי דווקא, אין חובה לנקות לפסח אלא לבדוק בכל הבית שלא נמצא שם חמץ בטעות.

בליל פסח עורכים ארוחה מיוחדת, ליל הסדר, ובה קוראים את ההגדה של פסח, אוכלים מצות ומרור, מספרים ביציאת מצרים, שותים ארבע כוסות יין ועוד. ליל הסדר נחוג בכל בתי ישראל, דתיים וחילוניים כאחד וההגדה נקראת בכל בתי ישראל. גם לאחר הארוחה יש להמשיך לקרוא את ההגדה עד השירים הידועים בסיומה, אחד מי יודע וחד גדיא.

במוצאי חג ראשון של פסח מתחילים לספור את ספירת העומר. בזמן המקדש הקריבו מיד לאחר הפסח את קורבן העומר (ובכך היה מותר לאכול מתבואה חדשה של אותה שנה). הספירה היא של 49 יום ומסתיימת בערב חג השבועות.

בפסח מקובל לקרוא את מגילת שיר השירים. המגילה נקראת בבית הכנסת בתפילת שחרית בשבת חול המועד (או בראשון או שביעי של פסח אם הם בשבת). בחול המועד קוראים כל יום קריאה אחרת בתורה, המזכירה את חג הפסח.

מסורות חדשה היא שבאחד מימי חול המועד נערכת בכותל המערבי תפילה חגיגית עם ברכת כוהנים מסורתית בה מאות כוהנים מברכים את המשתתפים, מעין זכר למצוות העלייה לרגל. המעמד יפה ומרגש. פרטים על התאריך המדויק של ברכת כוהנים בכותל

בשביעי של פסח, מקובל שהוא היום שבו נבקע ים סוף ואבותינו חצו את הים (למרות שבתורה אין תארוך לאירוע זה). בחג קוראים את שירת הים בחגיגיות רבה.
במוצאי חג הפסח התקבל מנהג המימונה. יש להיזהר ולאן להכין שום דבר חמץ עד לאחר יציאת החג לגמרי. גם בשנים ששביעי של פסח הוא ביום שישי ושבת שלאחריו כבר אינה בחג הפסח, אין לאכול בשבת זו שום דבר חמץ עד למוצאי השבת.

קישורים נוספים
מאגר מידע לפסח באתר מכללת קיי

למה אוכלים מצות בפסח?

מדוע אוכלים מצות בפסח? לכאורה התשובה מפורשת בפסוק (שמות י"ב לד): "ויִּשָּׂא הָעָם אֶת-בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל-שִׁכְמָם" וקצת אחר כך: "וַיֹּאפוּ אֶת-הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי-גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם-צֵדָה לֹא-עָשׂוּ לָהֶם", אולם בני ישראל עוד נצטוו על המצות קודם לכן בציווי הפסח (פסוק ח'): "ואָכְלוּ אֶת-הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל-מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ".

נעיין מעט במבנה פרק י"ב בספר שמות. בתחילת הפרק מופיע ציווי ארוך של ה' למשה ואהרון, הציווי מפרט את קורבן פסח מצרים, את נתינת הדם על המזוזות והמשקוף את צורת אכילת הפסח (עם מצה ומרור, צלוי על קרבו וכרעיו ובחיפזון מוכנים לצאת לדרך) ומתאר את הצפוי למצרים באותו לילה.

לאחר מכן מגיע ציווי שונה על חג לדורות מפסוק י"ד :" וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ", בציווי זה לא מוזכר דבר על קורבן פסח, אלא רק ענייני מצות, מקרא קודש ואיסור עשיית מלאכה, והיתר אוכל נפש. הנה הפסוקים:
טו שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל-אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד-יוֹם הַשְּׁבִעִי:
טז וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל-מְלָאכָה לֹא-יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל-נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם:
יז וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת-צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם:
יח בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב:
יט שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל-אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ:
כ כָּל-מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת:

מתוך שישה פסוקים, חמישה עוסקים בצורה כזו או אחרת בחובת אכילת המצה ובאיסור אכילת החמץ, במה שנראה אוסף של חזרות.

לאחר מכן (פסוק כ"א) משה קורא לזקני ישראל, לא לכל העם ומעביר להם את הציווי של הקב"ה, אולם אך ורק את עיקרו הנוגע לפסח של אותה שנה, בהשמטת עובדת אכילת הפסח על מצות ומרורים, בהוספת איסור לא לצאת מפתח הבית עד הבוקר וללא שום אזכור של דיני המצות, אפילו בציווי המופיע לדורות אלא ברמז בלבד, במילה דומה ושמרתם, שמופיעה בציוויי ה' (פסוק י"ז) ושמרתם את המצות ובדברי משה (כ"ד) ושמרתם את הדבר הזה.

לאחר מכן מופיע סיפור המעשה עצמו, ובו שני הפסוקים הידועים שהבאנו בפתיחה והם נראים הטעם לעניין אכילת המצות בפסח.

מתיאור הפסוקים עולה מסקנה ברורה. את קורבן הפסח יש לאכול עם מצות ומרורים, אולם את מה שאנו מכנים כיום חג הפסח, שהוא למעשה חג המצות, לא נצטוו בני ישראל כלל באותה שנה, אלא ציווי זה היה ציווי לדורות לשנים הבאות.

ננסה עכשיו לתאר את השתלשלות העניינים בבית יהודי טיפוסי במצרים. במשך חודשים ארוכים בני ישראל רואים איך המצרים חוטפים מכה אחרי מכה ללא הועיל. אולי הייאוש גדל יותר, הרי מי יכול לקבל תשע מכות קשות ולא לשלח את בני ישראל, אבל כולם מבינים שהפעם הולך להיות משהו אחר. כבר בעשירי לחודש לוקחים שה, ובארבע עשר שוחטים אותו ומבינים שהיום זה היום.

שחיטת השה, אלוקי מצרים, מסמלת את היציאה לחירות והשחרור ממצריים. אבל למה בלילה הזה צריך לאכול דווקא מצה ומרור?

המצה, כשמה כן היא לחם עוני, לחם של עניים ועבדים, שבעיקר אין להם זמן. הרבה מאתכם ומאתכן מכינים חלות ולחמים יודעים שהדבר לוקח זמן. בעיקר שהבצק יתפח, לפעמים שעה, לפעמיים שעתיים, לפעמים כל הלילה.

הרבה מאתנו גם הכינו מצות לפסח. תוך עשר דקות מהרגע שערבבנו את המים והקמח יש כבר משהו, שאפשר לאכול. לא צריך הרבה זמן.

בני ישראל מצטווים שבאותו לילה, שהוא די מפחיד, כי אף אחד לא יודע מה יקרה ובינתיים מצרים רואים איך שחטנו את האלוקים שלהם, ואולי יבואו פעולות נקמה, והשעבוד אולי יסתיים אבל גאולה עדיין אין, צריך להמשיך לאכול מצות ומרורים. ומה עם שאר הבצק? שאר הבצק יהיה מונח בצד עד הבוקר, ואז נאפה ממנו לחם.

לקראת חצות, את רוב הבשר כבר סיימו לאכול, ובחצות הלילה מחזה אימים, והצעקות מתחילות. לא ברור מה קורה ולצאת מפתח הבית אסור בציווי של משה. אין ווטצאפ אבל כנראה אפשר להבין מהצעקות שמשהו נורא מתרחש ושוב באות הדאגות, האם הדם על המשקוף והמזוזות אכן יעצור את המשחית?

מכת הבכורות הייתה בחצי הלילה ברגע אחד. גם לפרעה לוקח זמן להבין מה קורה, אבל בוודאי שפקודת הגירוש הייתה בלילה (ל"א): "וַיִּקְרָא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה". גם אנשי מצרים דופקים כל אחד על דלת שכנו ומגרשים אותם. בלילה.

על השאלה אם יצאו ביום או בלילה, ועל הסתירה לכאורה בין הכתוב בעצם היום הזה בפסוק מ"א לנאמר "ליל שימורים... הוא הלילה" הזה לא נענה כאן, אבל מי יודע מתי יהיה אפשר לאפות לחם, ולכן אין ברירה אלא גם את הבצק שהונח בצד, יש להכין עוגות מצות, שיהיה משהו לאכול בדרך וכך אף על פי שלא היה ציווי אכילת מצה בפסח מצרים, כך קרה בפועל.

כיום אנו אוכלים מצות ונמנעים מחמץ לזיכרון אותו פסח, אולם באותה שנה, בני ישראל, בוודאי שרצו לאכול כבר לחם ולהרגיש את הרגשת החורין. הדבר לא נאסר להם אך גם לא התממש בפועל. למה?

נראה שאכילת הלחם מסמלת שלב מתקדם יותר בגאולה. לא רק סיום השעבוד ויציאה ממצרים, כי לצאת סתם ללא מטרה היא פעולה חסרת טעם. המשנה באבות אומרת "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". ואמנם היה אפשר לצוות על בני ישראל לא לאכול לחם, אולם בדרך בה הדברים מתגלגלים, ובכך שאוכלים מצות, וכאשר הן נגמרות עוברים לאכול מן שמיימי, מבינים שהיציאה ממצרים אינה מטרה בפני עצמה. היא נקודת ההתחלה בלבד, ויש עוד שתי נקודות חשובות, הראשונה היא כמובן מתן תורה, אותה הגשמה הנבואה למשה אי שם בתחילת ספר שמות (ג' יב): "וַיֹּאמֶר כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה". אבל נקודה אחרת היא אפילו חשובה יותר. היא כל כך חשובה, שהתורה טורחת לסיים בה את סיפור פרשת המן, המופיע בפרשה הבאה פרשת בשלח, בפסוק מופלא, שלו הייתי מדבר בשבוע הבא, יכולתי להאריך בו רבות, פסוק המקדים את זמנו (ט"ז לה): "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת-הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד-בֹּאָם אֶל-אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת-הַמָּן אָכְלוּ עַד-בֹּאָם אֶל-קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן". מאיפה בשלב הזה, אנחנו בפרשת בשלח להזכירכם, הגיע עניין הארבעים שנה? מעתה העניין ברור. המהלך, שהחל ביציאת מצרים, בהשתחררות מפרעה, לא יסתיים, עד הכניסה לארץ ישראל. רק שם אפשר יהיה לאכול לחם. רק שם תושלם הגאולה.


מצות עבודת יד לפסח
מצות  יד לפסח

לדף הראשי לפסח
לדף הראשי של פרשת בא

נגע הצרעת ודרכי התשובה

המאמר מאת הרב ירֹחם שמשוביץ

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמֹר:  זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל-הַכֹּהֵן:  וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע-הַצָּרַעַת מִן-הַצָּרוּעַ: " (ויקרא יד, א-ג)

בעוד כי פרשת תזריע התחילה בענין טומאת היולדת, מתחילה פרשתנו בענין טהרת המצורע. בנוסף, נשים לב לכך שהתורה קוראת ל"חולה" פעם "מצורע" ופעם "צרוע". וכן, בעוד שהיינו נוטים לומר בשפתנו כי נרפא הצרוע מנגע-הצרעת, התורה משתמשת בביטוי הפוך, היינו כי נרפא נגע-הצרעת מן הצרוע.

אמנם קשים פרטי הענין ודורשים תלמוד להבנתם ואנו נסתפק כאן בכמה הערות הארות כלליות. ונתחיל בכך שכתוב "והובא אל הכהן, ויצא הכהן… וראה הכהן…, וצוה הכהן…". הדגשות אלו באות ללמדנו שלא רק תחילת וסוף הענין בכהן, היינו קביעת הטומאה והטהרה, אלא שכל פעולת הטהרה המבוארת בפרשה צריכה להיות בכהן דוקא. היינו שתפקידו ואחריותו של הכהן אינם מוגבלים לקביעת המצב אלא גם בטיפול המעשי להשלמת היטהרותו של האדם. האדם נקרא המיטהר וכאילו מדובר בפעולה שהאדם המצורע עושה כלפי עצמו, אבל בפועל הכהן מעורב בכל שלבי ההיטהרות. דבר זה מקבל ביטוי גם בכך שהדרך אשר בה המצורע "מובא אל הכהן" היא שהכהן צריך לצאת אליו מכל שלושת המחנות. הטמא אסור לבא אל המחנה ולכן אין ברירה אחרת אלא שהכהן צריך לצאת לקראתו כדי לטפל בטהרתו, והרמז ברור.
פעולה זו של הכהן נמצאת בתווך בין קריאת האדם הנגוע בנגע-הצרעת בשם "מצורע" ובין קריאתו בשם "צרוע". מכללי הלשון שבביטוי "מצורע" יש הדגשה לעומת הביטוי "צרוע". "מצורע" הוא לשון פועל, היינו הנפעל של הפיעל. "צרוע" הוא לשון קל והוא אינו פועל אלא תואר. "מצורע" הוא תאור פעולה בעוד כי "צרוע" הוא תאור מצב. כביכול שהמצורע עדין עומד בנסיבות הגורמות למחלתו, בעוד שהצרוע עדין לא נטהר אבל הוא כבר בתהליך של הטיהור. הוא כבר התנתק מהפעולה הגורמת לבעיה ואף על פי שמבחינה מסויימת הוא כבר השתחרר ממנה, הוא עדין זקוק להשלמת הטהרותו ובסוף גם להתכפר מטומאתו.

וזה מלמד אותנו פרק בדרכי התשובה והחרטה על חטא. כל עוד שיש לי "נקיפות מצפון" על דבר שעשיתי, הרי שאני עדין אותו האדם שעשה את אותם הדברים. אני טרם השתחררתי מהם, וכמה שזה יכול להשמע כסתירה – שהרי נקיפות מצפון מצביעות על כך שאין אני שלם עם אותם המעשים – הדבר מבטא את העובדה שאני יודע בעצמי שאני עדין מסוגל לאותם המעשים. נקיפות המצפון שלי הן סימן לקיום המחלה. אבל כשאני משתחרר ע"י התשובה מאחיזת החטא בי (נרפא נגע-הצרעת מן הצרוע, היינו שסימני הטומאה נעלמו ועתה צריך האיש עצמו להתרפאות) אז אני יכול עדין להרגיש חרטה על כך שהייתי מסוגל לאותם המעשים, אבל הם שייכים לעבר וכאילו אדם אחר עשה אותם שהרי אני היום לא הייתי יכול לעשותם. ולכן החרטה היא סימן לרפואה. אבל בזאת טרם סיימתי את תהליך התשובה. ההיטהרות הגמורה מן החטא כוללת גם העקירה של סיבת החטא. וזו דורשת דבקות בטוב היינו תשובה מאהבה בנוסף לסור מרע שהיא שלב התשובה מיראה.
הכהן שהוא איש החסד, בחינתו של אהרן – אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה – הוא הדמות של המחנך המלווה את האדם לדרכי התשובה מעומקי הטומאה עד השלמת הטהרה. הוא איש החסד אבל לא סלחן.

בניגוד לנטיית הפסיכולוגיה המודרנית לבטל את רגשי האשמה על ידי הטפה לכך שלמעשה אין חוק ולכן אין על מה להרגיש אשם, הכהן הוא מי שמטמא את המצורע. והוא יהיה גם מי שיכריז על הטהרותו. יש רע, יש טומאה, והדברים חמורים. טומאה זאת מוציאה את האדם מכל המחנות. לחויה הקיומית של האדם כגר עלי אדמות, כמי שנמצא בגלות בעולם, מתווספת גלות חברתית ובדידות. אבל מצב זה הוא איננו חסר תקנה. יש בכחו של האדם לשוב לאיתנו. לחזור למעמדו ואפילו להתעלות מעל למצבו כפי שהיה לפני ההדרדרות. הנסיון הבלתי רצוי לכתחילה, אחרי שעזב את החטא ונדבק בטוב כי בחר בחיים, מקנה לו "ערך מוסף".
ולכן התורה קוראת לאותו האדם "המיטהר" במשך כל התהליך של החזרתו למצב הראשיתי שלו. כי עתה הוא כבר יכול לשוב אל המחנה למרות שחייב עדין לשבת מחוץ לאהלו כי טרם הושלמה כפרתו. ובסוף, ביום השמיני, ייקרא הכהן "מטהר" והוא ייקרא בשם איש – האיש המיטהר, וייאמר עליו אחרי סיום כל התהליך : וכיפר עליו הכהן, וטהר.


שילוח הציפור החיה - דוד פול פרדריק הארדי.
שילוח הציפור החיה - דוד פול פרדריק הארדי (~1900).


לדף הראשי של פרשת מצורע

פרשת מצורע

פרשת מצורע היא הפרשה החמישית בחומש ויקרא. הפרשה ממשיכה את דיני המצורע מפרשת תזריע ועוסקת בדרכי טהרתו וכן בצרעת הבתים.

מאמרים לפרשת מצורע

מחלת הצרעת המקראית - המאמר מפרט את כל מקרי הצרעת המתוארים בתורה ואת האישים שלקו בה.

נגע הצרעת ודרכי התשובה - מאמר מאת הרב ירוחם שמשוביץ

הפטרת פרשת מצורע - עיון בפרשת ארבעת המוצרעים בספר מלכים

תקציר פרשת מצורע - תקציר פשוט של עניני פרשת מצורע

צרעת ואנטישמיות - המאמר מביא את דבריו של הרש"ר הירש כנגד טענות אנטישמיות הקושרות בין הצרעת ליהודים ובנוסף מביא את סיפור ביקור המצורעים של ר' אריה לוין.

דבר תורה לפרשת מצורע של יואב - סקירת מקרי הצרעת בתנ"ך


חידון לפרשת מצורע - חידות ציורים וחידות מילוליות על פרשת מצורע

סטטיסטיקה לפרשת מצורע - נתונים סטטיסטיים שונים על פרשת מצורע



תקציר הפרשה

אפשר להאזין לתקציר בסרטון הבא:

פרשת מצורע ממשיכה את נושא הצרעת מפרשת תזריע הקודמת לה.

תחילת הפרשה עוסקת בדיני טהרת המצורע. לאחר שהצרעת נרפאה והכהן ראה את המצורע ואת הנגע והכריז שהנגע טהור, המצורע צריך לעבור תהליך שלם על מנת שחזרתו לחברה תתאפשר. התהליך כולל גם גילוח כל השער ודומה במידת מה לקורבן היולדת. נראה שתהליך טהרת המצורע הוא מעין לידה מחדש שהרי המצורע חשוב כמת.

המשך הפרק עוסק בנושא של צרעת הבתים. אותם נגעים שהופיעו בעור ובבגד יכולים להופיע גם בקירות הבית. אבנים נגועות יש להחליף באבנים אחרות, ולעיתים יש צורך להרוס את כל הבית. הפרשנים מפרשים את צרעת הבתים בשני אופנים לחיוב ולשלילה. באופן החיובי, עם הכניסה לארץ, צרעת בבתים תסמן מקומות בקירות בהם החביאו הכנענים אוצרות, ונתיצת האבנים תוביל לגילויים.

באופן השלילי, צרעת בתים באה כנגד צרות עין. אדם מבקש חפץ מחברו ונענה בשלילה שאין לו את החפץ להשאיל. לאחר שהצרעת פושטת בבית ובטרם הכהן יטמא את הבית, יש להוציא את כל החפצים החוצה על מנת שלא יטמאו. והנה כל המבקשים מאותו אדם חפצים בהשאלה יראו שלאותו אדם יש את החפצים ואבוי לבושה.

לאחר סיום פרשת הנגעים התורה עוסקת במספר טומאות נוספות הנובעות מהגוף. טומאות חריגות של זב וזבה וטומאות טבעיות הנגרמות מאורח החיים הרגיל. הטומאה אינה תמיד שלילית, אלא נובעת ממצבים מסוימים באורח חיים תקין לחלוטין.
ארבעת המצורעים
ארבעת מצורעי שומרון (הפטרת פרשת מצורע) מחפשים מזון במחנה ארם. צ'רלס יוזף סטנילנד Staniland

הטקסט המלא של פרשת מצורע

פרשת תזריע

פרשת תזריע היא הפרשה הרביעית בספר ויקרא ורובה עוסק בדיני טומאה, טהרה ונגע הצרעת. תקציר מפורט לאחר מאמרי הפרשה.

מאמרים לפרשת תזריע

ברית מילה והבחנה בין סוגי הטומאות - המאמר עוסק בטומאות השונות ובהבדלים ביניהם

טומאת אשה יולדת - מדוע אשה יולדת נטמאת ומודע משך הזמן בטומאה אורך יותר לאחר לידת בת.

הצרעת בתנ"ך - הופעתה של הצרעת לאורך התנ"ך והאישים שלקו בה.

דברי תורה לפרשת תזריע - מדוע אישה יולדת מביאה קורבן חטאת? וסקירת ההופעות של מחלת הצרעת בתנ"ך.



הפטרת פרשת תזריע - עיון בהפטרת פרשת תזריע בספר מלכים - סיפור אלישע ונעמן.

תקציר פרשת תזריע - תקציר פרשת תזריע למבוגרים ולילדים

חידון לפרשת תזריע חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת תזריע

תפזורת לפרשת תזריע

סטטיסטיקה לפרשת תזריע - נתונים סטטיסטיים על פרשת תזריע



תקציר הפרשה:

 פרשת תזריע ממשיכה לעסוק בענייני טומאה וטהרה שהתורה החלה לעסוק בהם בפרשת שמיני. הפרשה פותחת בדיני היולדת. אמנם לידה היא כוח החיים והנולד הוא תמיד טהור, אולם היולדת בלידתה נטמאת וצריכה להמתין עד שתוכל לבוא שוב אל המקדש.

בבואה אל המקדש עליה להביא קורבן עולה וקורבן חטאת. בפסוק אחד בפרשה, וכמעין בדרך אגב, מזכירה התורה את מצוות ברית המילה, אחת המצוות היסודיות ביותר ביהדות.

לאחר מכן עוברת התורה לדון בדיני הצרעת השונים. הצרעת, נגע עור, באה על חטאים מסוימים ובפרט על לשון הרע וגאווה. הצרעת המקראית, כמו רוב רובן של מחלות העור אינה מדבקת אולם היא אינה מחלת עור רגילה ולא כל נגע בעור הוא צרעת. מי שמחליט האם נגע מסוים הוא צרעת הוא הכהן והתורה מפרטת מספר קריטריונים (התנאים קשים מאד להבנה וכנראה תורת הנגעים היא אחת מהתורות שעברו בע"פ במשפחת הכהונה).

צרעת יכולה להיות לא רק באדם אלא גם בבגדים. זהו שלב נוסף, אדם שיש בו צרעת ולא תיקן את מעשיו, בסופו של דבר גם בגדיו מקבלים צרעת ועתה קשה לו יותר להסתיר את מצבו (במקרה הקשה ביותר הנידון בפרשת מצורע, צרעת יכולה להופיע אף בקירות הבית), בגדים שאינם נרפאים מהצרעת יש לשרוף וכך גם נגרם נזק כספי כלשהו לחולה.

המשך דיני המצורע, כיצד הוא נטהר וצרעת הבתים נידונים בפרשת מצורע.

פרשת שמיני

פרשת שמיני היא הפרשה השלישית בחומש ויקרא. הפרשה מתארת את טקס חנוכת המשכן, את מותם של נדב ואביהוא בני אהרון וכן מצוות שונות לבני ישראל ובפרט המאכלים המותרים והאסורים. תקציר מלא ומאמרים, חידות ועוד בהמשך הדף.


נדב ואביהוא
נדב ואביהוא - ג'יימס טיסוט Tissot 1898

פרשת שמיני
מתי הייתה חנוכת המשכן - המאמר דן במחלוקת אודות תאריך חנוכת המשכן, אירוע המוזכר בתורה שלוש פעמים, בשלושה חומשים שונים.

הפטרת פרשת שמיני - עיון בהפטרת פרשת שמיני בספר שמואל.

דבר תורה לפרשת שמיני - מדוע מנסים למצוא סיבה לחטא נדב ואביהוא שלכאורה מפורש בכתוב.



זיהוי העופות בתורה- המאמר מציג את הבעיתיות בזיהוי מיני העופות בתורה, מביא מספר הבדלים בין הפרשנים ובין שמות המוכרים בימינו לבין השמות שהיו מוכרים בזמן התורה.

חידון לפרשת שמיני - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת שמיני.

תפזורת לפרשת שמיני

סטטיסטיקה לפרשת שמיני - נתונים סטטיסטיים על פרשת שמיני.



תקציר פרשת שמיני

ניתן גם להאזין לתקציר הפרשה


פרשת שמיני מכונה כך על שום היום השמיני לשבעת ימי המילואים, הוא יום חנוכת המשכן.

קיימת מחלוקת במפרשים האם היום השמיני היה בא' בניסן או בח' בניסן. באותו יום, אהרון מקריב את קורבנו לראשונה. מאותו רגע כפי שבארנו בפרשת צו, משה חדל לשמש ככהן גדול (וככהן בכלל) והכהונה עוברת לאהרון ולבניו, כולם כהנים משוחים שיכולים למלא את תפקיד הכהן הגדול.

באותו יום אהרון מתנסה בכל הקורבנות. קודם כל קורבן חטאת לכפר על עוונותיו ולהיכנס לתפקידו נקי, לאחר מכן קורבן עולה, את מנחת הכהן, ולבסוף את זבח השלמים. לאחר הקרבת כל הקורבנות, אהרון מברך את העם והפרשנים מעירים שאהרון ברכם בנוסח הידוע של ברכת כהנים, נוסח המופיע רק בחומש במדבר.

לאחר הברכה מופיעה ברכה נוספת לעם מאת משה ואהרון, כולם יוצאים מאוהל מועד, כבוד ה' נראה אל העם ואש ניסית יוצאת ואוכלת את הקורבנות.

באותו רגע קורה אירוע טרגי. נדב ואביהוא בני אהרון הכהנים מקריבים קטורת לפני ה' ועושים פעולה שלא נצטוו עליה. העונש מיידי וקשה, אותה אש שיצאה וקיבלה את הקורבנות פוגעת גם בהם והם מתים. העונש חמור אולם לאהרון ולבניו (הנמצאים במעמד של כהנים גדולים) אסור להתאבל והם נדרשים להבליג על סיבלם וכאבם הפנימי. לעומת זאת, במחנה בני ישראל כולו, שאינם חייבים אבלות מוכרז אבל כללי על מות בני אהרון.

אהרון, עקב גדלותו והבנה שמעמדו הציבורי אוסר עליו להפגין את רגשותיו זוכה באופן מיידי לדיבור מאת ה'. זהו הדיבור היחידי בתורה שהוא לאהרון בלבד (פרק י' פסוק ח): "וידבר ה' אל אהרון לאמר". דיבור זה מזהיר את אהרון ובניו לא לשתות יין ושכר כלל בעת שהם עוסקים בקודש. מכאן מסיקים חלק מהפרשנים כי נדב ואביהוא שתו יין ועקב כך עשו מעשה אשר לא צוו עליו. הזהירות הנדרשת מן הכהנים גדולה מאד.

משה מצווה על אהרון ובניו לאכול את בשר הקורבנות. כפי שראינו בפרשת ויקרא ובפרשת צו, אכילת הקורבן על ידי הכהן, במקום ובזמן הנכונים היא חלק חשוב מפעולת ההקרבה, אולם אהרון ובניו אינם אוכלים את קורבן החטאת  והוא נשרף כולו. משה כועס (התורה משתמשת בפועל ויקצוף - פועל נדיר המופיע שמונה פעמים בתנ"ך, שלוש פעמים מתוכם ביחס למשה), אך נוהג כבוד באחיו הגדול והתורה כותבת כי הוא כועס על אלעזר ואיתמר אחייניו.

תשובת אהרון היא כי אמנם כלפי חוץ אין הוא יכול להפגין אבלות אולם ביום בו קרה לו אסון כזה אין הוא יכול לאכול מבשר הקורבן, ובצינעה כאשר רק משה אהרון אלעזר ואיתמר רואים ויודעים הוא יכול לנהוג מנהגי אבלות. תשובה זו של אהרון מניחה את דעת משה.

המשך פרשת שמיני עוסקת  בחיות הטמאות והטהורות ובחיות המותרות למאכל. לחיה ולבהמה ניתנים שלושה סימני טהרה. העלאת גירה, הפרסת פרסה ושוסעת שסע. התורה אף מביאה דוגמאות לחיות שיש להן רק חלק מסימני הטהרה ולכן הן אסורות לאכילה. לגבי החיים במים, הדרישות הן שלדג יהיו סנפיר וקשקשים (וזו הסיבה שכרישים וצלופחים למשל אינם כשרים למאכל).

לגבי העופות, התורה מביאה רשימה ארוכה של עופות אסורים באכילה ללא סימנים אולם בתורה שבעל פה מופיעים גם סימני הטהרה בעופות, לבסוף מתארת התורה שאת שרצי העוף, סוגים מסוימים של חרגולים וארבה המותרים באכילה (מסורת זו של אכילת ארבה נוהגת בחלק מיהודי תימן עד ימינו).

בהמשך מפרטת התורה את דינו של הנוגע בנבלת חיה טהורה או טמאה, מפרטת שמונה חיות המכונות שרצים הגוררות איתן טומאה ועוברת לעסוק בנושאים הסבוכים של טומאה וטהרה שילוו אותנו גם בשתי הפרשות הבאות - תזריע ומצורע.

נדב ואביהוא
נדב ואביהוא - ג'יימס טיסוט Tissot 1898

פרשת צו (תקציר ומאמרים!)

פרשת צו היא הפרשה השנייה בחומש ויקרא. הפרשה ממשיכה בדיני הקורבנות אך הפעם את הדינים לכוהנים ומתארת את ההכנות של הכוהנים לכניסה לתפקידם. תקציר מלא ומאמרים לעיון בהמשך הדף.
משה מושח את אהרון ובניו
משה מושח את אהרון ובניו - תנך הולמן 1890

מאמרים לפרשת צו

קורבנות החמץ - ברוב הקורבנות החמץ אסור לחלוטין. ישנם שני קורבנות בהם חמץ הוא חובה וחלק מקיום המצווה. המאמר ינסה להסביר מתי החמץ אסור ומתי הוא הכרחי.

העברת הכהונה ממשה לאהרון - מה מגלים לנו טעמי המקרא על העברת הכהונה ממשה לאהרון

הפטרת פרשת צו - עיון בהפטרת הפרשה בספר ירמיהו

חידון לפרשת צו - חידות ציורים, חידות מילוליות ושאלות על פרשת צו.

דבר תורה לפרשת צו - דברי התורה של יואב לפרשת צו. על חשיבות הכוונה בקורבן, ודברים הקשורים לפסח ומופיעים בפרשה.



תפזורת לפרשת צו

סטטיסטיקה לפרשת צו - נתונים סטטיסטיים על פרשת צו.

פרשת צו לילדים - דבר תורה המתאים במיוחד (אבל לא רק) לילדים על פרשת צו



 תקציר פרשת צו
ניתן גם להאזין לתקציר:



פרשת צו מחולקת לשני חלקים. החלק הראשון בפרקים ו-ז' הוא המשך ציווי הקורבנות אבל הפעם לא לבני ישראל המביאים את הקורבן אלא לאהרון והכהנים המקבלים את הקורבן.

הפרשה מפרטת את דיני הקורבנות השונים מבחינת הכהנים המקריבים אותם וגם את המנחה שאותה הכהנים עצמם צריכים להביא כול כהן חדש הנכנס לעבודתו מביא מנחה  והכהן הגדול מביא מנחה בכל יום.

חלקה השני של הפרשה מתאר את ימי המילואים של הכהנים. אלה היו שבעה ימים קודם חנוכת המשכן, ועליהם נצטווה משה בפרשת תצווה.

את שאר ענייני הכנת המשכן התורה כבר פירטה בפרשות ויקהל ופקודי אולם משיחת הכהנים מתוארת רק בפרשת צו. בתקופה זו של שבוע המילואים, שימש משה בתפקיד הכהן הגדול, כאשר את כל פעולות המשכן ביצע הוא ואפילו קיבל את חזה התנופה (אחת ממתנות הכהונה) כפי הנאמר בפרק ח' כ"ט: "וַיִּקַּח משֶׁה אֶת-הֶחָזֶה וַיְנִיפֵהוּ תְנוּפָה לִפְנֵי ה' מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים לְמשֶׁה הָיָה לְמָנָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-משֶׁה".

במאמרנו לפרשת תצווה הדגשנו את בחירת אהרון ובניו לכהונה אולם חלקו של משה לא נגרע והוא זכה לשמש תקופה קצרה בכהונה זו.


משה מושח את אהרון ובניו
משה מושח את אהרון ובניו - תנך הולמן 1890

פורים

מאמרים וחומרים לפורים

והעיר ברלין נבוכה - על המבוכה בשושן ובברלין בעקבות הגזרות.

גדולתה של אסתר - איך יכלה אסתר להצליח בשליחותה? מה הדבר היחידי שהיה לאסתר שאחשוורוש רצה, ולמה בכל מקרה אסתר הקריבה את עצמה לטובת עם ישראל.

אסטרונומיה ופורים - מספר קשרים בין חג הפורים לבין מדע האסטרונומיה.

קיצור הלכות פורים - קיצור הלכות פורים מאת הרב יצחק קראוס.

חידות לפורים - חידות רגילות, הגיון ומשעשעות לפורים.

מה חשבו הדמויות? דבר תורה חצי היתולי לפורים מאת יואב.

הפטרת פרשת זכור - עיון בהפטרת פרשת זכור (הנקראת תמיד לפני פורים) בספר שמואל.

תפזורות לפורים - תפזורות לפורים לקטנים ולגדולים.

בינגו לפורים - משחק בינגו לפורים. מעל 150 כרטיסים מוכנים שיאפשרו לכם לנהל משחק בינגו רב משתתפים.

ספרים לפורים - סקירות ספרים בנושא פורים.


חג הפורים

ניתן גם להאזין לתקציר


חג הפורים נחוג בי"ד ובט"ו באדר (בירושלים ובמקומות בודדים אחרים). החג מציין את נס הפורים שאירע בממלכת אחשוורוש לפני כאלפיים שנה ובו ניצלו היהודים מגזירת המן ואחשוורוש להשמידם. תיאור כל עלילות החג מופיע במגילת אסתר, אחד מספרי התנ"ך והמגילה נקראת בפורים בערב וגם בבוקר. מצוות נוספות בחג הפורים הן קריאת התורה המיוחדת, הוספת על הניסים בברכת המזון ובתפילות, משלוח מנות איש לרעהו ומצוות מתנות לאביונים וכן לערוך סעודת פורים, סעודת הודיה על הנס.

תקצר היריעה מלפרש את מגילת אסתר. ספרים רבים יצאו בנושא, למשל  הספר של הרב בני לאו, הספר של הרב יוני גרוסמן, הספר של הרב דוד סילבר וגם בספר "על התשועות של הרב סולובייציק. אפשר ורצוי כמובן להיעזר בפרשנים על המגילה ובפרט בספר חמש מגילות בהוצאות דעת מקרא.

פורים הוא החג היחידי הנחוג בשני מועדים שונים בארץ ישראל. דינים ופרטים רבים עוסקים בנושא תושבי ירושלים שמתארחים במקומות אחרים וההיפך. מקור ההבדל הוא בכך שבשושן הבירה ציינו את יום החג לאחר שני ימי לחימה באויבים ועל מנת לתת כבוד גם לירושלים - שהייתה חריבה כמעט לגמרי בזמן אירועי המגילה - נקבע שגם בירושלים ינהגו כך.

בחג הפורים מנהגים רבים: שתיית הרבה יין, שמחה, נהפוך הוא, תחפושות, הרעשה בקריאת שמו של המן במגילה ועוד. חשוב לקיים את כל המנהגים אולם יש לזכור כי עדיין חג הפורים הוא רציני וחשוב לקיים את מצוותיו. הרעשת יתר בקריאת המגילה תפריע לשמוע את הקריאה, שתיית יתר אינה מומלצת אף פעם (וחלילה לא לנהוג!!) והפחדת ילדים ומבוגרים בנפצים רבי עוצמה גם היא שלילית. חשוב לחגוג בביטחה ותוך שמירה על מידתיות ולא להפריע לאנשים אחרים.
פורים שמח.

קישורים נוספים
מאגר חומרים וקישורים לפורים מאתר מכללת קיי

פרשת ויקרא (תקציר, מאמרים, חידות ועוד!)

פרשת ויקרא היא הפרשה הפותחת את חומש ויקרא. משה נכנס לאוהל מועד ומקבל את הציוויים בנושא הקורבנות. בפרשה מתוארים קורבן העולה, המנחות וזבח השלמים. תקציר מלא ומאמרים לעיון מופיעים בהמשך הדף.
וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר
וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר - תנך הולמן 1890

מאמרים ודברי תורה לפרשת ויקרא

טעמים במצוות הקורבנות לפי הרמב"ם, רמב"ן והרלב"ג.

טעמים נוספים במצוות הקורבנות לפי הרש"ר הירש.

הפטרת פרשת ויקרא - עיון בהפטרה הפרשה בספר ישעיהו.

דברי תורה לפרשת ויקרא  - דברי תורה קצרים לפרשת ויקרא

פרשת ויקרא לילדים - דבר תורה המתאים במיוחד לילדים (אך לא רק) כהקדמה לנושא הקורבנות.

חידון לפרשת ויקרא - חידות ציורים וחידות מילוליות על פרשת ויקרא.

סטטיסטיקה לפרשת ויקרא - נתונים סטטיסטיים על פרשת ויקרא




תקציר פרשת ויקרא

פרשת ויקרא פותחת חומש אחד ועוסקת בעיקר בדיני הקורבנות השונים. הפרשה פותחת מיד במקום בו הסתיים ספר שמות.

המשכן כבר עומד, והענן שורה על המשכן. בסוף פרשת פקודי מסופר כי: "וְלֹא-יָכֹל משֶׁה לָבוֹא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד...", לכן פתיחת החומש במילה "ויקרא" מציינת גם כי הפעולה נסמכת למה שהיה לפניה (וו החיבור) וגם שמשה הוזמן על ידי ה' להיכנס פנימה.

התורה פותחת בתיאור קורבן עולה (של יחיד) ומציינת את הפעולות השונות בהתאם לסוג הקורבן (בקר צאן או עוף). איכות הקורבן היא זהה והאפשרויות הן בהתאם ליכולתו הכספית של מביא הקורבן.

לעניים התורה מאפשרת אף הבאת מנחה מן הצומח (במקום עולה) שעלותה אפסית (מעט סלת ושמן) ואפילו על מנחה כזאת מתארת התורה את נותנה במילים "ונפש כי תקריב...". אדם כל כך עני הבא להקריב קורבן הרי הוא כאילו מוסר את נפשו על אף עלותה הנמוכה של המנחה.

לאחר קורבן העולה והמנחות התוראה מתארת את קורבן זבח השלמים, קורבן נדבה שאת עיקרו אוכלים מביאי הקרבן (לעומת העולה הנשרפת כליל והמנחה הניתנת לכהן). גם בקרבן שלמים יש חלקים מסוימים שאינם נאכלים (החלב, אותם חלקים אחוריים שאסורים באכילה אף כיום ודורשים ניקור) וחלקים הניתנים לכהן במתנה.

לאחר תיאור קורבנות אלו מתארת התורה את קורבן החטאת, קורבן המיועד לכפר על חטא בשגגה. לפני תיאור חטא היחיד התורה מתארת מצב שבו דווקא גדולי העם חוטאים. הכהן הגדול בעצמו, כל עדת ישראל (הסנהדרין) ואפילו הנשיא.

רק לאחר שהתורה דנה בפרטים אלו כמו גם מדגישה שאף גדולי האומה חוטאים (בשגגה!) ולא יכולים להסתתר מאחורי מעמדם היא דנה בחטאו ובקורבנו של האדם הפשוט (ד' כז): "וְאִם-נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ...".

לסיום מתארת התורה סוג מיוחד של קורבן. קורבן אשם הבא על עבירות מסוימות בלבד, עבירות גזל, עבירות מעילה ועל ספק עבירות חטאת (ועוד כמה מקרים).

וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר
וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר - תנך הולמן 1890