אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בתוכן למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם או לערוץ הווטצאפ של פרשת השבוע !

המופת של מטה אהרון -מדוע דווקא שקדים?

פרשת קרח מגיעה לשיאה הדרמטי במופת ייחודי: פריחתו  של מטה אהרון. לאחר המחלוקת הקשה ורבת הנפגעים, ביקש הקב"ה לתת אות ברור וחד-משמעי, שיסיר כל ספק בנוגע לבחירה בשבט לוי לעבודה ובאהרון לכהונה. נציגי כל השבטים וגם אהרון, התבקשו להניח את מטותיהם באוהל מועד. כל המטות נשארו ללא שינוי, אולם מטה אהרון שהתעורר לחיים והוציא פרחים ופירות, הפך לסמל נצחי של הבחירה האלוהית. אך מדוע דווקא שקדים, ומהו המסר החבוי בשלבי הפריחה השונים?

הנס המשולש: שלבי צמיחה על-טבעיים

התורה מתארת את הנס בפירוט מדויק: "וַיְהִי מִמָּחֳרָת... וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן... וַיֹּצֵא פֶרַח, וַיָּצֵץ צִיץ, וַיִּגְמַל שְׁקֵדִים" (במדבר י"ז, כ"ג). הפרשנים מבארים כי אין מדובר בתיאור פואטי, אלא בשלושה שלבים נפרדים של הנס:

  • "וַיֹּצֵא פֶרַח" – השלב הראשוני, הופעת פרחים על המטה היבש.
  • "וַיָּצֵץ צִיץ" – שלב חניטת הפרי, המתרחש בטבע רק לאחר נשירת הפרח.
  • "וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים" – הופעת הפרי הבשל והמוכר, השקדים עצמם.

כאן טמון הפלא הגדול, כפי שמסבירים המלבי"ם ופרופ' יהודה פליקס. בדרך הטבע, כל שלב מחליף את קודמו. לעומת זאת, במופת של מטה אהרון התקיימו כל השלבים בו-זמנית על אותו ענף. הנס לא היה רק במהירות התהליך, אלא בעצם קיומם המשותף של הפרח, הניצן והפרי, באופן ששובר את חוקי הטבע ומעיד על התערבות אלוהית ישירה ומוחלטת.

כל שלבי הצמיחה על המטה. מטה יבש, ניצנים, פרחים ושקדים גמורים

מדוע דווקא שקדים? סודו של הפרי הנבחר

הבחירה בעץ השקד אינה מקרית, והיא נושאת עמה רבדים של משמעות:

  1. מהירות וזריזות: רש"י מציין כי השקד הוא "הפרי הממהר להפריח מכל הפירות". מהירות זו, לדבריו, אינה רק סמל חיובי, אלא גם אזהרה: כשם שהשקד ממהר לפרוח, כך "פורענותו ממהרת לבוא" של כל המערער על הכהונה. הנס הוא אות ואישור, אך גם תמרור אזהרה ברור. רש"י מביא דוגמה נוספת במקרא, לעוזיהו המלך שערער על הכהונה והקריב קטרות במקדש, למרות שאינו מזרע אהרון ונצטרע במיצחו, והתרגום עושה שם שימוש במילה שקד.

  2. "שקידה" וערנות רוחנית: המילה "שקד" מתקשרת גם לפועל "לשקוד", שמשמעו ערנות וזריזות. קשר זה מופיע בנבואת ירמיהו: "מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה... כִּי-שֹׁקֵד אֲנִי עַל-דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ" (ירמיהו א', י"א-י"ב). השקדים במטה אהרון רומזים אפוא להשגחתו השוקדת של הקב"ה על בחירתו, ולמהירות שבה הוא מקיים את דברו ומזרים שפע וברכה דרך עבודת הכהנים.

  3. סמל לשיפוט וסדר: פריחת השקדים קשורה גם למידת הדין והסדר האלוהי. המופת נועד להכריע במחלוקת ולהשליט סדר בעם, והשקד, המסמל ערנות ושיפוט, הוא הכלי המושלם להעברת מסר זה.

תכלית המופת: להשקיט את התלונות

מעבר לסמליות העמוקה, לנס הייתה מטרה מעשית ומיידית: לסיים את המחלוקת הקשה שפילגה את העם. כדי למנוע כל טענה עתידית על הטיה, המדרש מלמד כי כל המטות נלקחו מעץ אחד, ומטהו של אהרון הונח במרכז, בין שאר המטות. כך, איש לא יוכל לטעון שהמיקום או סוג העץ הם שהעניקו לו יתרון.

לאחר שהוכרעה המחלוקת, ציווה ה' על משה לשמור את המטה הפורח באוהל מועד "לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי" (במדבר י"ז, כ"ה). המטה אינו רק הוכחה חד-פעמית, אלא עדות נצחית, תזכורת דוממת אך רבת עוצמה לדורות הבאים על הבחירה האלוהית ועל חומרת הערעור עליה.

סיכום

מופת מטה אהרון הוא שיעור מרוכז באמונה, סמליות והנהגה. הנס המשולש של פריחה, חניטה והבשלה בו-זמנית הבהיר את ממדו העל-טבעי של המעמד. הבחירה בשקדים לימדה על מהירות, על השגחה אלוהית שוקדת ועל הסדר שביקש ה' להשכין בעולם. בסופו של דבר, המטה הפורח הצליח במקום שבו נכשלו המילים – הוא השקיט את התלונות, ביסס את הכהונה, ונותר למשמרת עולם כעדות לבחירה שאינה ניתנת לערעור.

מאמרים נוספים לפרשת קורח

פרשת קורח

פרשת קרח

פרשת השבוע, פרשת קורח היא הפרשה החמישית בספר במדבר ועיקרה מתאר את מרד קורח ועדתו. תקציר מלא מופיע בהמשך.
קורח - האדמה בולעת את קורח

מאמרים ודברי תורה לפרשת קורח

מתי אירע מרד קורח - פרשת קורח אירעה במדבר, אבל לא ברור אם מיד לאחר חטא המרגלים, או דווקא שנים רבות אחר כך. המאמר יציג את שתי האפשרויות והראיות התומכות בכל אפשרות.

הפטרת פרשת קורח - נאומו האחרון של שמואל לעם ישראל בהמלכת שאול

אהרון עוצר את המגיפה - בסיום פרשת קורח מופיעה פרשייה נוספת בה אהרון נאלץ לעצור בגופו מגיפה בעם ישראל. נבאר את הפרשה לפי הפרשנים ונציע אפשרות נוספת, מפתיעה, לתיארוך מרד קורח.

מטה אהרון - על הסימבוליקה בנס פריחת מטה אהרון עם מגוון דעות פרשנים למהות המופת.

מחלוקת - סיבות ומניעים - דבר תורה מאת הרב ירחם שמשוביץ

דבר תורה לפרשת קרח - והפעם יואב עוסק בשאלות העולות משני הפסוקים הראשונים בפרשה

חידון לפרשת קורח - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת קורח.

פרשת קורח לילדים - דף פרשת שבוע מותאים לילדים הכולל את תקציר הפרשה ודבר תורה קצר לשולחן שבת.

תפזורת לפרשת קורח

סטטיסטיקה לפרשת קורח - נתונים סטטיסטיים על פרשת קורח.

תקציר פרשת קורח

פרק ט"ז

בניגוד למקרים קודמים, בהן מתואר הערב רב - האספסוף, כגורם למהומות, הפעם מדובר בקורח. קורח הוא משבט לוי, קורח הוא ממשפחה מכובדת, קורח הוא בן דודו של משה רבנו. קורח יוצר את "קואליצית המקופחים" הראשונה בהיסטוריה. קורח שהוא הבכור למשפחתו, מרגיש מקופח. הוא לא קיבל מינוי, לא קיבל כהונה ואפילו לא נשיאות שבט. הוא פונה לדתן ואבירם, בני ראובן, שהודחו ממעמד הבכורה על ידי שבט יהודה, ומעבר לכך מגייס עוד מאתיים וחמישים איש שהתורה מתארת אותם כנשיאי העדה, כלומר אנשים חשובים ונזכיר שגם המרגלים מכונים נשיאי העדה.

מחלוקת קורח היא דוגמה מצוינת לצביעות. המחלוקת מוצגת ככולה לשם שמים, כל העדה קדושים ומדוע אתם מתנשאים. בפועל קורח רוצה שלטון ומנהיגות לעצמו. משה מציע ניסוי בו כולם יוכלו להקריב קטורת, וה' יבחר במי הוא מעונין. משה מציע את הניסוי למחר ובינתיים מנסה לשכנע את קורח ואת 250 האנשים שהצטרפו לוותר על ניסוי זה, מתוך הבנה שתוצאותיו יהיו קטלניות.

דתן ואבירם נמצאים במחנה ראובן ומשה שולח אליהם שיבואו אליו, מתוך מטרה לשכנע אותם. תגובתם שונה לחלוטין, הם מתחצפים, מסרבים לבוא אל משה ומתלוננים על שהוציאו אותם ממצרים ועל כך שנגזר עליהם למות במדבר. משה לא עונה לטענות אלו אולם התורה מתארת את כעסו ואת תפילתו לה' שלא יקבל את מנחתם, וזאתלמרות שלדתן ולאברים כלל לא הוצע להקריב קטורת.

בתורה לא כתוב במפורש "שניסוי הקרבת הקטורת" נערך לאחר יום וניתן להבין גם כי מקטירי הקטורת התעקשו לבצעו מיידית ולא להמתין, נראה כבוד ה' אל כל העדה. ה' אומר למשה כי בכוונתו לכלות את העדה אולם משה ואהרון טוענים שמדובר בחטא של איש בודד ואין לקצוף על כל העדה. ה' אומר למשה שיזהיר את האנשים להתרחק ממשכן קרח דתן ואבירם.

משה הולך למחנה דתן ואבירם מזהיר את האנשים. משה מנבא שדתן ואבירם לא ימותו בצורה רגילה, אלא שיקרה דבר חריג. ה' יברא בריאה מיוחדת והאדמה תפצה את פיה. בסיום דבריו, האדמה אכן פוצה את פיה ובולעת אותם ואת רכושם. במקביל יוצאת אש ואוכלת את מאתים וחמישים מקריבי הקטרות (שהיו ליד המשכן).

פרק י"ז

יש לשים לב שההתרחשויות בפרשה קורות בשני מקומות שונים במקביל - המשכן, ומחנה ראובן. ה' מצווה את משה לקחת את מחתות המקריבים ולעשות בהן קישוט וציפוי למזבח (מאחר ונעשתה בהם עבודה לה'), למזכרת שאיש אשר אינו מבני אהרון אינו רשאי להקטיר קטורת.

למחרת, התלונות נמשכות, והפעם העם מתלונן שמשה ואהרון גרמו למוות רב בעם. שוב ה' מודיע למשה ואהרון כי בכוונתו לכלות את העדה. משה פונה לאהרון בצעד חריג מאד. אהרון יקח את המחתה עם הקטורת, יצא מהמשכן, ויעבור בתוך העדה לכפר עליהם. פעולה זו עוצרת את המגפה אולם עד אז מתו כבר 14,700 איש. פעולה חריגה זו גם גרמה לאהרון להיטמא למתים, דבר האסור לחלוטין על הכהן הגדול.

ה' מצווה את משה לערוך ניסוי נוסף, כל נשיא שבט יתן למשה את מטהו. המטות יונחו באוהל מועד לפני הארון (עוד צעד חריג, לקודש הקודשים, מקום העדות נכנסים רק פעם בשנה ביום כיפור), והמטה של האיש אותו יבחר ה' יפרח באורח ניסי. ואכן למחרת מטה אהרון פורח ואפילו מוציא פירות שקדים. אולם בני ישראל ממשיכים לחשוש ומפחדים כי דינם נגזר למיתה בכל פעם שיתקרבו למשכן.

פרק י"ח

לאחר פרשה זו מופיעה חזרה והדגשה כי רק הלווים רשאים לעסוק במלאכות המשכן ורק הכוהנים במלאכות הקורבנות עצמם. פעולה זו מתוארת בנוסף לכבוד הגדול גם כעול. למעשה התורה משתמשת במילה עוון. השימוש במילים אלו מראה על האחריות הגדולה בעבודת המשכן והמקדש. התורה מציינת כי הלווים לא יקבלו נחלה בארץ ישראל והם יהיו מפוזרים בין יתר השבטים וכתוצאה מכך מפורטות גם המתנות להם זכאים הלווים והכהנים מעם ישראל כדוגמת ביכורים, פדיון בכורות תרומות ומעשרות.

קורח - האדמה בולעת את קורח
קורח - האדמה בולעת את קורח - תחריט מאת גוסטב דורה 1865
הטקסט המלא של פרשת קורח

פרשת שלח

פרשת שלח

פרשת השבוע, פרשת שלח היא הפרשה הרביעית בספר במדבר ועיקרה עוסק בשליחות המרגלים לארץ ישראל, בכישלון השליחות, בחטא הוצאת הדיבה על הארץ ובעונש על חטא זה. תקציר מלא מפורט בהמשך.
פרשת שלח

מאמרים ודברי תורה לפרשת שלח

ארץ אוכלת יושביה או טובה הארץ מאד מאד - כל המרגלים רואים את אותם דברים ומגיעים למסקנות שונות לחלוטין. עיון בשליחות ובהבדלי בין נקודות המבט של המרגלים.

המעפילים - שיחה שלי ברדיו על פרשת המעפילים, על האנשים שרצו לעלות לארץ ישראל לאחר חטא המרגלים שתוביל אותנו הישר לביאליק ולראשית הציונות.

הפטרת פרשת שלח - שליחת המרגלים ליריחו בידי יהושע.

משה רבנו לא אמר אמת - איפה בפרשה משה רבנו לא אומר אמת ומה המשמעות של אי אמירה זו?

ביטויי לשון בפרשה - הביטוי "עין בעין".

חטא המרגלים - על הראייה השונה של שליחות המרגלים וכיצד הובילה לחטא.

דבר תורה לפרשת שלח - והפעם יואב עוסק בקצרה בעניין המקושש עצים בשבת.

חידון לפרשת שלח - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת שלח.

תפזורת לפרשת שלח

פרשת שלח לילדים - תקציר ודבר תורה ערוכים במיוחד לילדים.

סטטיסטיקות לפרשת שלח - נתונים סטטיסטיים על פרשת שלח

תקציר פרשת שלח

אפשר גם להאזין לתקציר בוידאו הבא


פרק י"ג

בתחילת הפרשה משה מצטווה על ידי ה' לשלוח אנשים, לתור את הארץ (לכל אורך הפרשה התורה נוקטת בלשון לתור ולא בלשון לרגל, היינו צריכים לומר חטא התרים, אבל הביטוי חטא המרגלים השתרש ונפוץ). רשימת המרגלים  מופיעה ושימו לב לסדר החריג של השבטים.

משה מפרט את הציווי ומרחיב על מטרותיו. השליחות נמשכת ארבעים יום, והמרגלים חוזרים עם דוגמאות לפרי הארץ: ענבים תאנים ורימונים. המרגלים מוסרים את תוצאות המסע ומסקנתם היא שהארץ אכן טובה, אולם העם היושב בארץ חזק ואי אפשר יהיה לנצח אותם במלחמה. כלב - נציג שבט יהודה - מציג חוות דעת יחיד הפוכה.

שאר המרגלים (למעט יהושע הפסיבי בינתיים), עוברים להוציא את דיבת הארץ וחוזרים מהדיווח הראשון שהארץ טובה, ומודיעים שהארץ רעה מאד, ארץ אוכלת יושביה.

פרק י"ד

האירוע ממשיך בלילה שבו כל בני ישראל בוכים: יותר טוב למות במדבר, יותר טוב למות במצרים, ומנסים לחזור למצרים. משה ואהרון נופלים על פניהם, ואילו יהושע וכלב מנסים להציל את המצב, הם קורעים את בגדיהם ויוצאים בקריאה "טובה הארץ מאד מאד". פעולות אלו לא עוזרות והעם רוצה לרגום את ארבעתם באבנים. בנקודה זו מתערב ה': "וכבוד ה' נראה באהל מועד אל כל בני ישראל".

הדיבור של ה' הוא כרגיל רק עם משה (ובחלקו גם עם אהרון). ה' מודיע למשה כי בכוונתו להכות את כל העם בדבר ולהפוך את משה לראש העם החדש. שיחה דומה התנהלה בחטא העגל (שמות פרק ל"ב).

בחטא העגל מופיע הביטוי "הניחה לי", בו נראה לכאורה כי ה' מבקש את רשותו של משה לכלות את העם. ביטוי זה לא מופיע בפרשתנו אולם צורת הפנייה למשה מראה כי גם כאן, למשה יש יכולת לשנות את המצב. משה לא מאבד זמן ופותח שוב באותם טיעונים מחטא העגל שעיקרם, מה יאמרו הגויים אם אחרי כל הנפלאות במצרים העם ימות במדבר.

בשונה מחטא העגל, משה לא מזכיר כלל את זכותם של האבות, אברהם יצחק ויעקב. ההבדל ברור. האבות לא קיבלו את התורה ולכן בחטא העגל אפשר להזכיר אותם (בוודאי האבות ידעו וקיימו התורה, אבל לא קיבלו אותה במעמד כמו בני ישראל). לעומת זאת, האבות היו בארץ ישראל וגרו שם, ואזכור שלהם בחטא זה רק ידגיש את חומרתו.

משה גם משתמש בשלוש עשרה מידות הרחמים. ותגובת ה' היא "סלחתי כדברך". לגבי מהותה של הסליחה הרחבתי במאמר "משה לא אמר אמת". אמנם יש סליחה אבל העונש חמור. כל העם ימות במדבר, מלבד יהושע וכלב (מכאן יכול גם משה להבין, שאף הוא ימות במדבר). המוות יהיה טבעי בתהליך ארוך, על בני ישראל נגזרה תקופת ישיבה של ארבעים שנה במדבר. שנה אחת עבור כל יום של שליחות המרגלים.

כל זה נאמר בין ה' למשה ואהרון, ובינתיים, שאר המרגלים, ממשיכים ומוציאים את דיבת הארץ. עונשם מיידי והם מתים במגפה. רק אז משה אומר את כל הדברים ששמע אל העם, והעם תופס את עצמו ומתאבל מאד.

למחרת באים אנשים, מתוודים על חטאם ואומרים נעלה אל המקום. משה אומר להם שאי אפשר לעבור שוב את פי ה' ושהם ימותו במלחמה, אותם אנשים - המעפילים - בכל זאת מנסים ונהרגים בידי העמלקי והכנעני. האם במעשיהם היה ניסיון לכפר? האם זה היה חטא נוסף? אולי דווקא פעולה המביעה חרטה עד כדי המוכנות לקחת סיכון ולמות במלחמה ולא למות במדבר?

פרק ט"ו

המשך הפרשה עוסק בענייני נסכים, שמן ויין המלווים את הקורבנות, בתרומת חלה ובדיני שגגות. הפרשיות פותחות בפסוקים המכילים את הביטוי "כי תבואו אל הארץ" או "בבואכם אל הארץ" וכנראה באו כאן להראות שלא הכל אבוד והכניסה לארץ אכן תגיע.

לקראת סוף הפרשה מופיע סיפור המקושש. בני ישראל מוצאים איש מקושש עצים ביום השבת. דינו נגזר למיתה (יש לציין, כי העונש יכול לקרות, רק כאשר אותו איש מוזהר על כך שהוא עושה עבירה, ולאחר שהוא מבין שהוא עושה עבירה, ושהוא מוזהר עליה, הוא ממשיך בכך). דינו נגזר למוות בסקילה.

פרשת שלח כולה מסתיימת בפרשת ציצית, הפרשה המהווה את הפרשייה האחרונה בקריאת שמע. הציווי הוא לשים על כל בגד שיש לו ארבע כנפות (פינות) ציציות. מטרת הציצית היא לזכור את המצוות כל הזמן (בדומה למזוזה).

פרשת שלח
פרשת שלח המרגלים ואשכול ענבים. תחריט עץ מ-1670 Jollain Gerard

החלפת הבכורות בלויים

החלפת הבכורות בלויים – סקירת גישות פרשניות

בפרשת בהעלותך (במדבר ח', ה'-י"ט) מתוארת הקדשת הלויים לעבודת המשכן במקום הבכורות. התורה מציינת במפורש שהלויים נלקחים "תַּחַת פִּטְרַת כָּל רֶחֶם בְּכוֹר כֹּל מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם, ט"ז), ומוסיפה כי "כִּי לִי כָל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם לִי" (שם, י"ז). עם זאת, התורה אינה מסבירה במפורש מדוע התרחשה החלפה זו. רוב ככל הפרשנים, הן קלאסיים והן בני זמננו, רואים בחטא העגל את הסיבה המרכזית לשינוי מהותי זה. במאמר זה נסקור את הגישות השונות בנושא, תוך הצגת מגוון פרשנים והבאת מקורות.

הרקע להקדשת הבכורות והבעיה הפרשנית

בספר שמות (י"ג, ב') ציווה ה' על קידוש כל בכור מישראל לאחר מכת בכורות במצרים: "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא". בכורות אלו נועדו לשמש כעובדי ה' באופן ייחודי. אולם, כפי שצוין, בפרשת בהעלותך אנו רואים שינוי דרמטי – תפקיד זה מועבר לשבט לוי. השאלה המתבקשת היא, אם כן, מדוע התרחש שינוי זה? מדוע ה' החליף את הבכורות דווקא בלויים?
חטא העגל כגורם המרכזי – הקונצנזוס הפרשני

חטא העגל כגורם הראשי

ההסבר הרווח והמקובל ביותר בקרב פרשני ישראל, הן הקלאסיים והן המאוחרים, הוא שחטא העגל הוא הסיבה להחלפת הבכורות. על פי גישה זו, הבכורות היו אמורים לשרת את ה' באופן ייחודי, בזכות היותם ניצולים ממכת בכורות במצרים. אולם, בעת חטא העגל (שמות לב), כאשר רוב עם ישראל סר מעל ה' ועבד עבודה זרה, הבכורות – שרבים מהם השתתפו בחטא או לא מחו נגדו – איבדו את זכותם. לבכור יש מעמד מיוחד והוא יכול להדפיע על כל אחיו. רואים זאת גם כאשר ראובן מנסה להציל את יוסף ומצליח בכך רק חלקית, וגם במקומות אחרים. אם הבכורות היו מתערבים, הם יכלו אולי למנוע את חטא העגל.

לעומתם, שבט לוי היה היחיד שלא השתתף בחטא, ואף התייצב לצדו של משה בסיסמתו "מִי לַה' אֵלָי". נאמנותם הבלתי מתפשרת של הלויים בזמן משבר כה עמוק, הפכה אותם לראויים לשמש את ה' בקודש. תפקידם של הבכורות, שהיה אמור לעבור מדור לדור מתוקף לידתם, עבר ללויים בזכות מעשיהם.

פרשנים קלאסיים רבים, כמו רש"י, הרמב"ן והאבן עזרא, מדגישים את חומרת חטא הבכורות ואת זכותם של הלויים. הם רואים בכך אמירה ברורה: הקדושה והזכות לעבודת הקודש אינן תלויות רק בייחוס, אלא בעיקר בנאמנות למצוות ה' ובמעשים. הבכורות "נסתאבו" בחטאם, ואילו הלויים "קנו" את מעמדם בנאמנותם.
גישות חלופיות – הסברים נוספים ומעמיקים

הסברים נוספים שלא תולים את ההחלפה בחטא העגל

  • הכנה למקדש עתידי: יש שהסבירו שהלויים, בשל מסירותם ללימוד תורה ולשמירת מצוות, היו מטבעם מתאימים יותר לשרת במקדש באופן קבוע ומקצועי. הבכורות היו פזורים בכל שבטי ישראל, והיה קשה לארגן אותם לעבודת קודש סדורה. הלויים, כשבט נפרד שהוקדש כולו לעבודת ה', יכלו להוות מערך שירות יעיל ומאורגן יותר.
  • הדגשת ייחוד שבטי: אפשרות נוספת היא שההפרדה בין הלויים לשאר השבטים, והקדשתם הבלעדית לעבודת הקודש, נועדה להבליט את מעמדם הייחודי ולייצר "עמוד תווך" רוחני עבור כלל העם. בניגוד לבכורות, שהיו חלק אינטגרלי מכל משפחה, הלויים היוו שכבה נפרדת ומובחנת.
  • טבעם של הלויים לפני החטא: היו שרמזו (גם אם באופן פחות מפורש) שטבעם של הלויים היה שונה עוד לפני חטא העגל. הם היו שבט לוחמני יותר, בעל קנאות דתית מובהקת (כפי שהתבטאה בקנאותו של לוי אבי השבט כלפי שכם, ובמעשה פינחס). תכונות אלו, ייתכן, הפכו אותם למועמדים מתאימים יותר לעבודת המשכן, הדורשת מסירות מוחלטת וקנאות לשם ה'.
  • הדגשת היעדר נחלה: היותם של הלויים חסרי נחלה בארץ ישראל, והתלות המוחלטת שלהם במתנות כהונה ולוויה, חיזקה את תלותם בה' ואת מסירותם הבלעדית לעבודתו. בניגוד לבכורות שניהלו חיי חקלאות רגילים, הלויים נועדו לחיות על "שולחן גבוה" של ה', מה שאפשר להם להתרכז רק בעבודת הקודש. לבכורות לא רק שיש נחלה אלא מעמד מיוחד בירושה וכך לא תיתכן הפרדה בין הבכור לנחלתו.

השערות נוספות

נביא כאן כמה רעיונות כלליים מדוע יש יתרנון לכך שעבודת המשכן והמקדש תיעשה על ידי שבט אחד בלבד. אמנם לכל הצעה יש גם חיסרון מסוים ולכן אלו השערות בלבד.

  • מעשיות וארגון: ייתכן שהבכורות, בהיותם מפוזרים בכל בתי ישראל, היו פחות נגישים ופחות מאורגנים לביצוע עבודת המשכן המורכבת. שבט לוי, לעומת זאת, היווה יחידה שבטית שלמה שניתן לארגן, לאמן ולייעד באופן בלעדי למטרה זו, ובכך להבטיח יעילות וסדר בעבודת הקודש. הקושי הוא בכך שכמו שהלויים מחולקים למשמרות לפי משפחות, גם הבכורים יכול להתארגן לפי משפחות ושבטים.
  • הימנעות מקונפליקטים משפחתיים: אם כל בכור היה מוקדש לעבודת המשכן, הדבר עלול היה ליצור קונפליקטים בתוך המשפחות. אובדן הבכור לטובת שירות קודש היה יכול להוביל לקשיים כלכליים ורגשיים. העברת התפקיד לשבט שלם, שחי על חשבון הקהילה ומטרתו הבלעדית היא עבודת ה', פתרה בעיה זו. הקושי הוא בכך שיש יתרון לעובדה שלכל משפחה בעם ישראל יש נציגות בעבודת הקודש וכך כולם מרגישים הרבה יותר שייכים.
  • סמליות והמסר האלוהי: ייתכן שהבחירה בלויים נועדה להעביר מסר סמלי חזק יותר: לא הייחוס בלידה (בכורות) הוא הקובע, אלא הבחירה החופשית בטוב והנאמנות לצו האלוהי. בכך, הסיפור הופך ללקח חינוכי עמוק יותר על אחריות האדם. הקושי כמובן הוא שלאחר הבחירה בלווים, הייחוס בלידה הוא הגורם היחידי לבחירה בעתיד.

סיכום


החלפת הבכורות בלויים היא אחד המהלכים המשמעותיים בתולדות עם ישראל במדבר, המלמד אותנו על עקרונות הבחירה, הנאמנות והאחריות. בעוד שחטא העגל נחשב לסיבה המרכזית והמוסכמת על רוב הפרשנים, הרי שישנם גם הסברים נוספים ומשלימים, ואף השערות שונות, המציעות זוויות מבט נוספות על המהלך האלוהי הזה. כולם יחד מדגישים כי הקדושה אינה עניין של ייחוס בלבד, אלא של בחירה, מעשה ומסירות נפש.

פרשת בהעלותך

פרשת בהעלותך

פרשת השבוע, פרשת בהעלותך היא הפרשה השלישית בספר במדבר ועוסקת בהמשך ההכנות לקראת המסע לארץ ישראל. תקציר הפרשה מופיע בהמשך.

מאמרים ודברי תורה לפרשת בהעלותך

הרצוי והמצוי בפרשת בהעלותך  ספר אחד או שלושה - פרשת בהעלותך נחתכת על ידי אותיות נון הפוכות? האם היא בעצם שלוש פרשות? על חשיבות הפרשה וההפרדה בין המצוי לרצוי שהיא עושה.

החלפת הבכורות בלויים - לאחר יציאת מצרים הבכורות היו אמורים להיות אלו שיעבוד במשכן ובהמשך במקדש, אולם הם מוחלפים בלויים. במאמר נסקור את הסיבות לכך.

הפטרת פרשת בהעלותך - הסבר הפטרת בהעלותך - חזון המנורה בזכריה.

צורת הפנייה אל נא - מאמר לשוני הבוחן את צורת הפנייה "אל נא" בהופעותיה השונות בתנ"ך.

פרשת בהעלותך לילדים - תקציר פרשת בהעלותך למבוגרים ולילדים. עקב ריבוי הנושאים החשובים בפרשה התקציר ארוך מעט מהרגיל.

דבר תורה לפרשת בהעלותך - והפעם יואב עוסק בביטוי "והיית לנו לעינים" מהפרשה.

אלדד ומידד

חידות לפרשת בהעלותך - חידה וחידות ציורים לפרשת בהעלותך.

תפזורת לפרשת בהעלותך

סטטיסטיקה לפרשת בהעלותך - נתונים סטטיסטיים על פרשת בהעלותך.

תקציר פרשת בהעלותך

פרק ח'

פרשת בהעלותך היא הפרשה השלישית בחומש במדבר ומהווה נקודת מפנה בחומש, שכן בה מתחיל המסע לארץ ישראל. הפרשה נפתחת בתיאור קצר של מצוות הדלקת המנורה על ידי אהרון, בעיוננו על מצוות השמן למאור, עמדנו על החזרות השונות של עניין זה בתורה. שאר הפרק מתאר את קבלתם של הלויים לעבודה בבית המקדש ואת טקס החניכה המעשי שלהם, בדומה לטקס אותו עברו הכהנים בתחילת פרשת שמיני.

פרק ט' 

הפרק עוסק בשני נושאים: בתחילת פרק ט', מצווה העם לערוך את חג הפסח בפעם הראשונה במדבר. העם חוגג את חג הפסח ומתחדשות הלכות הנוגעות לפסח שני, מי שלא יכל לחגוג את הפסח במועדו עקב נסיבות שאינן תלויות בו, מקבל מעין הזדמנות שנייה חודש לאחר מכן. בחלקו השני של הפרק, התורה מתארת את שיטת המסעות. כאשר הענן עלה מעל אוהל מועד, ידע העם כי צריך להתכונן למסע, העם נע בעקבות הענן. לעתים היה הענן נח יום אחד, לעתים יותר. התורה מדגישה כי "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו". בכך מהווה קטע זה הקדמה למסעות בני ישראל.

פרק י'

כהכנה נוספת למסעות, מצטווה משה להכין חצוצרות אשר ישמשו להעברת הודעות שונות לעם. תקיעה או תרועה בחצוצרות מסמלות הוראה להתחלת המסע, קריאה לנשיאי השבטים להתאסף, התראה על מלחמה, או ציון שמחה ביום חג. לאחר מכן מגיע המסע הראשון. הענן עולה לראשונה מעל אוהל מועד. התורה מפרטת את התאריך (החודש השני, השנה השנית ביום העשרים), נקודת ההתחלה - מדבר סיני ונקודת היעד-  מדבר פארן. התורה מתארת את מסע כל השבטים בחגיגיות מרובה, ושוב מציינת כל שבט ושבט בשמו ובשם נשיא השבט (בדומה לחזרות בפרשות במדבר ונשא). משה מבקש מחובב בן רעואל המדיני (ומחלוקת היא אם מדובר ביתרו או בבנו) לבוא עמהם, חובב אינו רוצה ומשה מנסה לשכנעו. התורה לא מפרטת לנו את תשובתו הסופית של חובב ולנו נשאר רק להניח שהוא נשאר בסירובו. לאחר מכן באים שני פסוקים בצורה חריגה ביותר בתורה שאינה קיימת בשום מקום אחר. פסוקים אלו הם פרשייה בפני עצמה ומוקפים באות נ' הפוכה בתחילתם ובסיומם. אותיות הפוכות אלו נכתבות גם בספר התורה. על משמעות פסוקים אלו ראו בהרחבה במאמר לעיל.

פרק י"א

למרות האווירה האופטימית הצרות לא מאחרות לבוא. הפרשנים תולים זאת בסיבתם של עם ישראל. בפרק י' פסוק ל"ג מופיע: "וַיִּסְעוּ מֵהַר ה'...". לא נאמר הר סיני אלא הר ה'. לביטוי זה משמעות מיוחדת, בתורה הוא מופיע פעם אחת בלבד בסיפור עקדת יצחק (שעל פי המסורת התרחשה בהר המוריה). בני ישראל היו צריכים לסוע מהר סיני להר ה', אבל הם נוסעים מהר ה', ומתרחקים מה' והצרות מתחילות לבוא. בני ישראל מתאוננים על האוכל שהם אוכלים ודורשים בשר, משה מתלונן שקשה לו לטפל בכל עם ישראל. שתי הבעיות באות על פתרונן. ה' ממנה שבעים זקנים שיסייעו למשה, ומציף את העם בכמויות של שלו, אולם העם מתאווה תאווה גדולה ולוקח כמויות אדירות של שלו (הממעיט אסף עשרה חומרים). גם על תאווה זו נענש העם ורבים ממנו מתים.

פרק י"ב 

הפרק עוסק בפרשה תמוהה וקשה של האשה הכושית. אהרון ומרים מדברים אודות האשה הכושית שמשה לקח. אין לנו מושג אם מדובר בציפורה או באשה אחרת, אין לנו מושג מה בדיוק נאמר, פירושים רבים בנושא. בכל אופן מרים נענשת קשות בצרעת, אהרון כנראה ניצל מהצרעת עקב מעמדו ככהן גדול. אהרון מתחנן למשה שיתפלל ומשה אומר את תפילתו המפורסמת "אל נא רפא נא לה" וצרעת מרים עוברת, אולם היא כבר נטמאה וצריכה לצאת מחוץ למחנה. העם עושה חסד עם מרים (מידה כנגד מידה על כך שמרים המתינה לראות מה יקרה למשה על שפת היאור) וכולם מחכים שבוע באותו המקום למרים כדי שתוכל לנסוע עם כל העם.
החצוצרות. באיור זה מתוך תנ"ך הולמן 1890 מתוארת התקיעה בחצוצרות בזמן קידוש החודש. שימו לב לירח החדש מימין לתמונה. ירח הנוטה בזוית כזו הינו נדיר ביותר אם אפשרי בכלל.


הטקסט המלא של פרשת בהעלותך מאתר מכון ממרא

פרשת נשא

פרשת נשא היא הפרשה השנייה בספר במדבר. תקציר הפרשה מופיע בהמשך הדף.

מאמרים ודברי תורה לפרשת נשא

עיון בפרשת קורבנות הנשיאים - עיון בפרשת קורבנות הנשיאים, בתוכן החדש שהיא מוסיפה לחנוכת המשכן ובפירוט הרב שהיא נוקטת.

אין מוקדם ומאוחר בתורה - על מקורו של כלל זה והדרך בה הוא מסייע לנו לפתור בעיות שונות

דחיית שבט ראובן - שבט ראובן הבכור מאבד את כל תפקידיו. דחייתו של השבט היא בעלת משמעות נרחבת ומובילה לשרשרת אירועים המשפיעים על כל עם ישראל.

הפטרת פרשת נשא - הפטרת פרשת נשא עוסקת בלידתו של שמשון.

תפקידי הלויים בפרשת נשא - המאמר עוסק בתפקידים השונים של הלויים המתוארים בפרשות במדבר ונשא.

דבר תורה לפרשת נשא - רעיון קצר בנושא הנזיר

ועוד בעניין הנזיר - האם  מועיל להיות נזיר?

ועוד בעניין הנזיר - קדוש או חוטא? מאמר מאת הרב ירחם שמשוביץ

סטטיסטיקה לפרשת נשא - נתונים סטטיסטיים על פרשת נשא (הארוכה ביותר בתורה).

חידון לפרשת נשא - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת נשא.

תפזורת לפרשת נשא 

פרשת נשא לילדים - ענייני הפרשה ודבר תורה קצר המותאמים במיוחד לילדים וגם למבוגרים.

אסטרונומיה ופרשת נשא - מדוע זכה נשיא שבט יששכר להיות הנשיא השני המקריב את קורבנו בחנוכת המשכן.

משמעות שם פרשת נשא

תקציר פרשת נשא

הנה תקציר הפרשה להאזנה
פרשת נשא היא הפרשה השנייה בספר במדבר וממשיכה בתיאור תפקידי הלויים.

פרק ד'

תפקידי שבט קהת פורטו בפרשת במדבר ותחילת פרשת נשא מתארת את תפקידי משפחות גרשון ומררי ואת המפקד הכללי של הלויים.

פרק ה'

לאחר תיאור זה באה פרשת שילוח הטמאים מן המחנה. כל ציווי הטומאה נאמרו כבר בספר ויקרא, אבל הפעולה המעשית כאשר עם ישראל חונה לשבטיו, מתבצעת רק עכשיו. המצורעים משולחים מחוץ לכל המחנות (מחנה ישראל), הזבים, משלוחים מחוץ למחנה הלויים, וטמאי המת אסורים בגישה לשטח המשכן. לאחר תיאור זה באות שלוש פרשיות מצוות. הפרשיה הראשונה עוסקת בדיני מעילות ודומות לה נשנו כבר בספר ויקרא. זוהי פרשיה קצרה ואין בה חידושים רבים.

שתי הפרשיות הבאות הן ארוכות וקשות. הראשונה היא פרשת סוטה, ומתארת מצב גרוע ביותר בן בני זוג, בו האיש מקנא לאשתו, וחושד בה כי בגדה בו. אם האיש אינו מתרצה, האשה נדרשת לעבור מבחן במשכן (בית המקדש) בו היא שותה מים מיוחדים. מים אלו הם מים רגילים, עם קצת חול, ועם שאריות מגילת קלף בהן נכתבת פרשייה זו כפי שמופיעה בתורה. זהו המקום היחידי בו מותר למחוק את שם ה' (שהוא חלק מהפרשה). בתורה שבעל פה מפרשים שכדי להשכין שלום בין בני זוג, ה' מוכן אפילו למחוק את שמו. האשה שותה מהמים, ובאופן מיידי לא קורה דבר. אם האשה אכן בגדה, עונשה יגיע במוקדם או במאוחר, אם לא, מובטח לאשה כי  יהיה לה זרע. פרשת סוטה משמשת הרבה פעמים כראייה ליחסה המפלה של התורה לנשים. אכן פרשה זו אינה נוחה לקורא בימינו. לימוד העניין בתורה שבעל פה מראה שדרושים תנאים רבים לקיומה. חשדו של הבעל צריך להיות מבוסס ולא גחמתי. על הבעל עצמו להיות נקי מעניינים אלו, ואירועים אלו צריכים להיות חריגים. משרבתה הפריצות בטל כל ענין סוטה. באופן כללי ניתן להגיד שבמצב בו בני זוג הגיעו לחוסר אמון מוחלט כל כך, התורה דורשת צעדים דרסטיים על מנת שהאמון יוכל לשוב בין בני הזוג, כאשר שום דבר פחות מהצעדים המתוארים לא יכול להחזיר אמון זה. דברים אלו נותנים ראייה קצת אחרת על הפרשה, אולם היא עדיין נחשבת לאחת מפרשיות התורה הקשות.

פרק ו'

הפרשייה הבאה מתארת את מעשה הנזיר. הנזיר (בדומה במקצת לנודר נדר המופיע בסוף פרשת בחוקותי), מקבל על עצמו איסורים שאינם נדרשים. התורה אינה משבחת מעשה נזירות זה, אולם כדרכם של נדרים, הנזיר חייב לעמוד בנדרו. הראייה העיקרית לחוסר שביעות רצונה של התורה ממעשה הנזירות הם הקורבנות שהנזיר צריך להביא, ובהם גם קורבן חטאת, המרמז שיש במעשהו מקצת חטא.
לאחר פרשייה זו מופיעה ברכת הכהנים המפורסמת, הברכה בה בירכו אהרון ובניו את עם ישראל בחנוכת המשכן, והיא אכן מהווה הקדמה לתיאור חנוכת המשכן בספר במדבר.

פרק ז'

חנוכת המשכן מתוארת גם בחומשים שמות וויקרא וכל פעם מנקודת מבט אחרת (ראו מאמר מתי הייתה חנוכת המשכן). בפרשת במדבר מתוארים בהרחבה קורבנות הנשיאים. הנשיאים הביאו ראשונים את קורבנם וכל יום הקריב נשיא אחר. הקורבנות היו זהים לחלוטין בתוכנם אולם התורה מקדישה מקום לתיאור נפרד של כל קורבן בפני עצמו להראות על חשיבותו של אותו שבט כחלק מעם ישראל. לו התורה הייתה רושמת בצורה מלאה רק את קורבנו של שבט יהודה, היו מרגישים כל השבטים פחותים וטפלים אליו. הפירוט (שבאמת מעצמו אינו נצרך) נועד על מנת להראות לנו את החשיבות שיש לכל שבט ושבט בעם ישראל.

קורבנות הנשיאים
קורבנות הנשיאים. מקור לא ידוע

אין מוקדם ומאוחר בתורה

פתיחה

התורה, וספרי נביאים ראשונים, מסודרים לרוב בסדר כרונולוגי לפי מהלך התרחשות האירועים, אולם לעיתים יש חריגות ובמקומות כאלו ניתן לפרש לפי הכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה", ננסה לעמוד על מקורו של כלל זה, על אפשרויות השימוש בו, ועל הנסיונות לא להשתמש בו.

מקור הכלל

כלל זה אינו מופיע במפורש בתורה אלא בספרי המדרשים ורש"י מרבה לעשות בו שימוש. הסיבה שהמדרשים ואנחנו יכולים להשתמש בכלל זה, היא  בגלל שבתורה עצמה מופיעות פרשיות עם תאריך מאוחר, לפני פרשיות עם תאריך מוקדם יותר והדוגמה המפורשת ביותר היא בספר במדבר:

  • במדבר א א - "וַיְדַבֵּר יְהוָה ה'  מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר"
  • במדבר ז א - " וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן..." - אין תאריך מפורש, אולם מקובל שחנוכת המשכן היתה בניסן.
  • במדבר ט א - "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר"

מאחר והדברים נמצאים בתורה, ניתן להסיק מכאן את הכלל ולהשתמש בו כאשר ישנן בעיות.

המפקד והנשיאים

בפרק א מתמנים נשיאים שיעמוד ויעזרו למשה ולאהרן לבצע את המפקד, נראה שמינוי חל באותו זמן והוא בחודש השני, אולם בחנוכת המשכן בפרק ז, שהוא כמקובל בחודש הראשון, הנשיאים כבר מופיעים בשמותם והם גם מתוארים כאלו שעשו את המפקד שעוד טרם קרה.

במקרה זה לא נוכל לומר שהכלל "אין מוקדם ומאוחר" מתייחס כמו שנעשה ברוה המקומות רק למיקומן של פרשיות שלמות בתורה, אלא למעשה, גם לגבי תוכן הפרשיות אין מוקדם ומאוחר. כלומר והדברים נכתבו מאוחר יותר מזמן התרחשותם כאשר כבר היה ידוע שהנשיאים גם יערכו את המפקד. גישה זו יוצרת הרבה בעיות אחרות, בכך שהיא כבר מתקרבת מדי לטענות של ביקורת המקרא. ואמנם אפשר לטעון שהדברים נכתבו על ידי משה רבנו בשנת הארבעים במדבר כאשר כל האירועים כבר היו ידועים מזמן, אלא שחז"ל נטו להתרחק מפרשנות כגון זו.

אפשרות אחרת היא ביצוע הפרדה בין הנשיאים של פרשת נשא וחנוכת המשכן שהיו נשיאים לפי בחירת עם ישראל שיקבל אותו עליהן, אולם הם זכו לגושפנקא רשמית מאת הקב"ה רק לקראת המפקד. אפשרות זו ריאלית מאחר וכבר במתן תורה מוזכרים זקני עם ישראל, ובתרומות למשכן מוזכרים נשיאים. ואפשר לשער שהנשיאים היו גם חלק מההנהגה וכיוונה ההשגחה שאלו שנבחרו בידי הציבור נבחרו גם בידי הקב"ה שכן היו ראוים ביותר בכל המעלות, גם בעיני אלוהים וגם בעיני אדם. פירוש זה הוא מעט מאולץ לדעתי, ואינו מתחייב לגמרי עם לשון התורה, אולם הוא מביע יפה את הרעיון שמנהיג צריך להיות לא רק מגיע מלמעלה, אלא גם להיות מקובל מלמטה, ולפעמים אפילו בזה הסדר. לא שהעם יסכים לבחירה אלוקית, אלא דווקא שאלוקים יאשר שהבחירה האנושית היא ראויה ומתאימה.

שינוי מסוכמות

פתרונות טובים יותר ידרשו שבירה של הנחות יסוד כלשהן הקשורות לתאריכים המופיעים.

הרב האברבנאל מביא פירוש מקורי ובניגוד להבנה שיום כלות המשכן הוא בניסן (כפי שמפורש בפרשת פקודי), הוא בתאריך מאוחר הרבה יותר ומיד לאחר מינוי הנשיאים על ידי ה' בפרק א וזו לשונו: 

"ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וגו' עד סוף הסדר. רחוק היא אצלי שתהיה חנוכת המזבח הנזכרת כאן ביום ר"ח ניסן כשהוקם המשכן כשהתחילו שבעת ימי המלואים וגם לא ביום השמיני למלואים כדברי הרמב"ן מהטענות אשר נזכרו בשאלה הראשונה בפרשה הזאת. אבל אחשוב שכאשר הוקם המשכן שהיה בחדש הראשון מיד התחילו ימי המלואים לאהרן ולבניו ובשבעת ימים מלאו את ידם והקריבו את קרבנה וקרבן העם ביום השמיני וכל שאר ימי החדש ההוא הראשון נתעסק משם במשיחת המשכן והכלים והמזבח וכליו ושאר הדברים הצריכים למקדש. ובראשון לחדש השני צוה השם למשה על מנין העם ונקבו בשמות הנשיאים שהיו בכל שבט ושבט בשעת המנין ואחרי שנמנה העם לשבטיו וכן הלוים ונתמנו הנשיאים ראו הנשיאים ההם שהיה דבר הגון שהם יתחילו להקריב קרבנות קודם כל שאר יחידי ישראל ומזה הצד קרא את קרבנם חנוכת המזבח לא מפני שהיה קרבנם הראשון שנקרב שמה לא מן הכהנים ולא מעדת בני ישראל אלא בבחינת יחידי הצבור שהיו עתידין להקריב קרבנותיהם וזבחיהם על מזבח השם שאלה להיותם נשיאים יקריבו ראשונה קודם שיקריב כל יחיד מישראל את קרבנותיו והם יהיו מחנכים את המזבח בקרבנות היחידים."

אפשרות אחרת נעוצה בכך שגם בפרשת פקודי מובא שהיה מפקד  ומנו את בני ישראל ומספר האנשים זהה בדיוק למניין המתואר בפרק א':

  • פרשת פקודי - שמות ל"ח כו: "בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים"
  • פרשת במדבר - במדבר א מו: "וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים"
גם לזהות זו יש פירושים שונים, אולם הפירוש הפשוט ביותר הוא שמדובר באותו מפקד. מינוי הנשיאים והמפקד התרחשו מזמן ולמעשה רוב הפסוקים בפרק א בפרשת במדבר יכלו להופיע ואולי גם היו צריכים להופיע בפרשות ויקהל או פקודי. אולם תוצאותיו היו כלליות בלבד, ללא פירוט לכל שבט ובוודאי ללא חלוקה לארבעה מחנות ראשיים, חלוקה שמתבצעת כאן לראשונה (בתאריך המופיע בפסוק, בחודש השני) וגם כוללת את העדפת שבט יהודה על שבט ראובן.
גם כאן השתמשנו בכלל אין מוקדם ומאוחר בתורה. מינוי הנשיאים והמפקד כבר קרו, אולם התורה מתייחסת יותר לתוכן ולמהות ופחות לשאלה מתי קרה כל אירוע ולכן ממקמת את התכון במקום המתאים לו.

במקרה כזה יש לשאול כמובן מדוע בוצעה ההפרדה בין התיאורים. על כך כתבתי במאמר אחר העוסק בשאלה מתי הייתה חנוכת המשכן. הצעתי שם לראות שהתורה מפרידה בין הסיפורים לפי החומשים, כאשר בספר שמות הדגש העיקרי הוא על המשכן, ואמנם בוצע מפקד ומונו נשיאים, אולם כל זה אינו חשוב כל כך שם, אלא בעיקר התוצאה שממנה נאספו המתכות והחומרים ליציקת אדני המשכן. בספר במדבר העוסק בעם ישראל ובשבטיו ובמסעותיו, לדברים אלו חשיבות ושייכות ולכן הם מפורטים כאן, וזו גם הסיבה היסודית מדוע פרק א' כולו מוקדם לפרק ט, שאכן התרחש בוודאות לפניו.