אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בתוכן למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם של פרשת השבוע !
‏הצגת רשומות עם תוויות פיוט. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פיוט. הצג את כל הרשומות

יוצרות לחנוכה

מעט על פיוטים

טענה שגורה אך שגויה, היא כי פיוטים שייכים בעיקר לעדות המזרח. הפיוטים משותפים לכל הם היהודי וגם לבני אשכנז עשרות ומאות פיוטים. מקורם של פיוטים רבים הוא  בפייטני ארץ ישראל שפעלו לפני למעלה מאלף שנה. רוב הפיוט הוא אם כן ארץ ישראלי, גם לאחר מכן הפיוטים הגיעו לכל הנוסחים והנה בפיוט לחנוכה אפשר למצוא מאורה של רבי שלמה בן גבירול מגדולי משוררי ספרד. אמירת הפיוט לחנוכה שרדה רק במסורת אשכנז.

כיום בציבור הדתי לאומי כמעט ולא אומרים פיוטים אלו כלל וחלקם אפילו לא נדפסים בסידורים ובמחזורים הרגילים (והרבה פעמים נדפסים בסוף ולא על סדר התפילה)/

יוצרות הוא שם כללי לפיוטים בברכות של קריאת שמע והם מחולקים לפיוטים שונים ששמם מורה על המיקום המדויק שאומרים אותם (יוצר, אופן, מאורה, אהבה, זולת, עזרה וכו'). הנה היוצרות לחנוכה.

כוחי לא עמד לי לנקד את הפיוט ומי שימצא שגיאות מוזמן לתקן.

היצירה המרכזית מבוססת על מגילת יהודית ואנטיוכוס ומספרת את סיפורה של יהודית ושל חנה ושבעת בניה.

יוצר לשבת ראשונה של חנוכה

ע"פ א-ב כפול תשעה וחתום בו יוסף בר שלמה

אודך כי אנפת בי ותשב, אזנך הטית שועי לקשוב, איבתי כקש בעלעולת לנשוב. אבינה ואזכרה ימי קדם, אשר קראוני כנכתם אודם, אותותם אגידה ולא ארדם. אשיחה צרות ונקמת אנטיוכוס, אבח חסידי ומשיחי נכס, אוילי עמי כהקריצוני להרכס.

יען ועד סוסי פלדות במו רוכבים שנוסי לפידות מופת הראות בתוך עיר נכבדות. קדוש.

באו אכן פריצים ללשן, בחורי אף המלך לעשן, בעד להכרית שרוצי גושן. בערה חמתו ויתא בפתע. בלה בשרי וחיתי שתע, ביערים חובאתי כבהמות להתע. בכלותו להשמיד עם ולרפוס, ביאר לשר צבאו פיפוס, ברית להעבירי ופסלו לתפוש.

גזר במי חזיר יפגל, גם מושך ערלה לעגל, זויתו להשאיר והממאן מלסגל, גואלו בפת בוג ובאליל חיה, גברו בתומם שת לשאיה, גדע וכילה נוצרי תושיה. גיברות שתים בניהן מלו, גלל כן בשדיהן נתלו, גורים ואימותם ממגדל הפילו.

דימו לטנף בזבחיהם אלעשר, דתו שמר ועוד נאזר, דח ויבז דברי האכזר. דבב דאבתי על נשך, דרוש אדרוש מבשר קודשך, דום כמו האמנתי ואנטשך. דילף בן תשעים שנה אנוכי, דחול אלהי במירמה תמליכי, דבריך כלה זנחתים מלהכפי.

הלזה יאחז צדיק דרכו. הבחור יוסיף אומץ ברכו, הישיש בשורו נהרג בערכו. העל אלה לא תפקוד, הצפיר והשיער בחרונך ליקוד, הראש והרגל הזקן והקדקד. הבט וזכור את כל התלאה, ההשיגה עדת צולעה ונחלאה, הלעולמים תיזנח לרבת חלאה.

ואביעה עוד מקררה שבעה, ותיקים אחים תמימי דעה וקלם באש בשוא נתעה. ועל לא אכלו מזבחו, וידבקו בעשה תבל בכוחו ושספם נבל באכשריות רוחו. ומחבת נחושת באור ריתח, ויפשח הראשון נתח נתח, ועור ראשו חשף בתותח.

זמם להרוג ששת אחיו, זד יהיר בעברת טוחיו, זבחם ככבש אלוף בחוחיו. זמם אפתה השביעי קטנם. זהב אעשריך אליו נם. זמנתיך לי למשתה קונם. זרז העלם הטוב לבחר, זעק הרגני נא למה תאחר, זנחתי להשתחוות לאל אחר.

חם ויחר מושל רשע, חיזק מכותיו בלי פשע, חוסן הילד ולסובלם שעשע. חזתה הורתם משפטי בניה, חמטה נפשה על ניניה, חלפה ותשב רוחה לקונה. חמסי אם גבר לכעור, חסידים אלו והריגתם זכור, חנו כרוי יבלתך וכור.

טפש עוד מדון מגרה, טפטופי אשר לא ימרה, טימוסי יוני החי יקרא. טיכס זוכר שמו יהודי. טבוח וקרוץ כמו גדי. טרייה וביקורת להכביד בשלדי. טוהר טבילות מקוה מהם החדיל. טשו קדושים מנשיהם להבדיל. טורחם סקרת נס להגדיל.

יחיד ונישא שוכן שמים, ימן לכולם מקוואות מים, יען חסידיו מיחדיון פעמיים. יסף ידו לתעב המון, ידידות בית לאיש בזימון, ישכבנה אז תחילה ההגמון. יתד זאת נתקעה לגודש, ירחים ארבים וארבעה חודש, יהודה הסיעה כהן הקודש.

כנתמלא ספק ושדי חנן, כינס חשמונאי לבת יוחנן, כינסום לחופה במשתה להתרונן. כל עדיה פתחה הכלה, כוס מזגה לקרואי הלולה, כבשו פניהם מהביט צילה. כבד שצף האח לעומה. כבירים קוראים פה להנעימה. כנגדם איך עמדת כקדשה ערומה.

למו השיבה נות יפה-פיה, לי איך תיסרוני ברמיה, לערל וטמא שפתיים תשגילוני הלילה עריה. לבשה רוח אז יהודה, לבו מלאו גבורה ענודה, לחש ויקנא קינאה כבד. ליקט הדס ומיני בשמים, להכין כמו בגיל והינומים, להתעות עול כחוקו משלימים.

מרחוק בשקפם מזמרים ומחנגים, מלל אלה השרים המנהיגים, מעתה יכנסו בנימוסי ערוגים. משרתי ומחנהו חוצה הניב, מתתיהו ואחיו פנימה הכניס, מכבי יהודה גבורה השניס. מאסת כל עץ הדקיר המזנה, מעכו לנימרים רדף המחנה, מחצם וכילם ויגד לאליפורני

נסע ויאסוף המונו להקמיל, נח קרוב מצין מיל, נע לבביב כעיר וכרמיל. נדבו העם לשוב למחוללם, נאנחים בצום ובכי כולם, נחמדים מפז הגו בפילפולם. נבא למלך הגמונו אכיור, נדיב יועץ דוכס ואפיפיור, נצרו חוקם ויציתוך ככיור.

שוטן כהאזין עליו הגעיר, שח לוהקיעו כבודו להבעיר, סמוך מבוא שער העיר. סחף מחר קריה כאגחיל, סיפי בראש זה אתחיל, סנגרון משנאי תמור השחיל. סיככתני בלילה היא יהודית. סודה ברוך וטעמה עידית, שוחה לעמה וליון לפידית.

עיר ויושביה בכושר בחזותה. עלצה ותולך עמה שיפחתה, על ה' השליכה יהבתה. עמדה בראש מחנות האויב, עליצותיו להפג וחיליו לדיב, על ראשו גמול לחייב. עדי יופיה הגידו למלך, עלמה שאין כמוה בפלך, ערבה עליו ולהביאה הילך.

פץ מה דרכך השמיעני, פצתה ממשפחת נביאים אני, פותרים עליך מלכי וקציני. פתע פתאום בבא מחר, פגוזיך יתצו העיר כפחר, פסעתי לבשרך לבל תאחר. פורה בדרכך כמו חמתך, פקוד וזכור אתא מתך, פרחי משפחתי ישרתוך בביתך.

ציפצף כל שאלתך אמלא, צביוני אם תעשי, מלכלה צאצאי בית אביך אעלה. צרחה לו אינני טהורה, צו להעיבר קול וגזרה, צורו מהגיע בעלמה המיטהרה. צהל כסוס מיוזן וכרכר, צבאיו במשתה שמנים הישכר, צוארו לצוד שתה וישכר.

קיפחתו אז שנת תרדמה, קראו לו הנערה לפגמה, קדקדו השכיב וכישן נדמה. קמו חיש ופנו לדרכם, קלו רגל מעל מלכם, קידמו וירוצו לאוהלי סוכם. קרואה יראת ה'ומשכלת, קצצה גולגלתו כראש שיבלת, קחתו והביאתו להיטיב תוחלת.

ראוהו ולא האמינו לה, רצו לאיש אשר בקיצפו תלה, רחש הור ראשו באלה. רמש ההוא גדלו שמחות, רחקו וינוסו יגון ואנחות, רודף ומתנקם כהרף להימחות. רקדו וחרו כל הלילה, רנן הנעימו לנורא עלילה, רחפם ופקדם בפסוח וחמלה.

שחר כהקרין והבוקר אור, שאגו בקול חזק ונאור. שמע ישראל ה' לבאור. שודדים כשמעם המולת ההמון, שקדו להקיץ המלך וליכמון, שזפוהו מת משוכב בארמון. שאונם נכנע ותברח רוחם, שחחו וגרו בפחד איבחם, שוביהם רדפום והיכום לפלחם.

תמום והרגום תלי תלים, תודות והלל סחו סגולים, תוקף הנס קבעו משכילים. תיממו הלל לגמור שמונה, תוכן נרות להעלות ברננה, תמד בכל שנה ושנה. תואמו היום שבת וחנוכה, תפואר מענינים מענוגה ורכה, תעידך נצח כי לה' המלוכה.

יחידך וידידך סלה פקדוך, בל נדמית שיגבוך לבדוך, משבי הדרירם והכל יודוך, קדוש.

אופן

כבוד אור יזריח, במקדש קודש, גיה נרות נחזה, דולקים בקודש, השב כוהנים למחלקותם, וישרתוך בקודש, זרוייך יקובצו חזות, חנוכת מקדש קודש, טכס מצות נרות שבעה, יערכו בקודש, כוהנים קדושים, לבושי בגדי קודש, מנורת זהב כולה נרותיה שבעה בקודש, שרד מכורבלים, עת תשיב בקודש, פאר מגבעות, ציץ נזר הקודש, קרב לתבואות, ראשית קודש, שובה ברחמים לעיר הקודש, תתפאר ותתקדש בפי שרפי קודש
והחיות ...

מאורה (רבי שלמה אבן גבירול)

שני זיתים נכרתים, בגן נעול יצהירו. לראש קהתים ואפרתים שתי עטרות יכתירו ועל מנורה הטהורה כמו נרות יזהירו, הן במחנה אל מול פני המנורה יאירו.

לבן אפרת ציץ נברת אשר היה כציץ נובל, לבן המשח, אשר הושח, כמו אוניה בלי חובל, זכור מראה אשר רה זכריהו בעיר בבל. כמו זכרתם והושעתם אזי על יד זרובבל זכור שרעם  להושיעם וגם קרא שנת יובל., ושים אותם מקום אבותם היות מושלים בכל תבל.

ומעל יד איש צייד טבעתם יסירו. ממלכה ממושכה לעיר ציון תשיבנו ובת כבודה ברב עבודה, לבית אימה תביאנה, והגבירה והצפירה בראש דוד תשימנה, ומצנפת מעולפת בראש אהרון תקימנה והתמיד אזי תעמיד והמנחה תרימנה, והמרקח אשר לוקח ולא ראיתיו עד הנה.

והנרות במנורות בני אהרון יבעירו, הנכאה והצמאה אשר תמיד לך תיליל, סמוך ידה בבן דודה הנקרא שמו חכליל, ותכניס לגן בושם, וחופתם בהוד תכליל, ותוליכם ותמליכם בהר ציון והגליל, וחק ישר אזי יושר עלי נבל וגם חליל, ועם אוהבי שמך ועוזבי חזון שקר ושא ואליל. ואום פרוכים יהו ברוכים כל רואיהם יכירו. הן במחנה על מול פני המנורה יאירו.

אור חדש....

מאורה זו זכתה להלחנה ומושרת על ידי החזן דניאל כל-טוב (וגם קול טוב!)



זולת

מבוסס לפי א-ב וחתום: "שלמה הקטן ברבי יהודה חזק"

אין צור חלף, תבנית כל גולף, לכושל חיול חולף, למכשת חית שולף.
בער שקד לסלף, עם דת אילף, מעט פרחי תלף, גיבור מרוד אלף
גומצי שיחות כר , שלוש עשרה כרכר, ראות ברכות סקר, בעינוי נפש נקר
דבר שם יקר, כל מזכיר יודקר, ואז לרוב הופקר, מדוד כפור בעיקר
הערים סוד בלייעל, להוגי חן יעל, מסוך סף רעל, חיימו המרר והרעל
ועוד הוסיף מעל, לאל מודד שעל, ביטל עוד מהעל, קורבן תמיד מועל.
זרע קודש החרץ, חכמו קלי מרץ, גיזור אצבע קרץ, כותב כתובת פרץ.
חיבול טומאת שרץ, גן העול השרץ, שיתוק איסוף הפרץ, זימה ספק ארץ.
טשו חרגולי ילק, זמורי הבקק והבלק, כנץ על ציפור דולק, גוזלי בתר והמלק.
יקדו כהבהבי עלק, חרחר ריב וחלק, עקור מתן חלק, חג ומנורה דולק.
כנויים שפני סלע, הומרו לתניני בלע, לבאי שן ומתלע, תבואת קודש ילע.
לאיד הכינו צלע, נטוש מדני גלע, בשר קודש קלע, מעם משול תולע.
מידת חמס גמלו, כן גמול הגמלו, כסוף יאור קמלו, כראש שיבולת נימלו.
נטיון רעות ניכלו, בל יוכלו שוכלו, כקש יבש אוכלו, כלו בעשן כלו.
סוד שם להללה, תמור רשע מתחולל, יומם הפך לליל, בכן יוגמר הלל.
עז בכן יתמלל, מפי יונק ועולל, למשבית צר ומתעולל, כל הנשמה תהלל.
פולגו לשבעה חלוצים, וקבעו שמונה מליצים, נגד שקודת ניצים ותקפת שנת קיצים.
ציערו כעקרבי עקצים, וצוערו כגמולי שקצים , לוהטו כעצי קצצים, דועכו כאש קוצים.
קהלים נסדו מדני, בשנים עשר עידני, רב ריבם אד-וני, על חושבי אובדני.
שפוט כן דיני, אין עוד זולתך אדו-ני, תאבד כן זידוני, כל אויביך אדו-ני.
שמור לפי מילים, הט הקשב קובלים, טרוד נוף בהולים, יחיל רוזני בעלים. יציאת יום הילולים, וקרע דין הוללים, חזות קרוא כמהללים, מי כמוכה באלים
עזרת...

לדף הראשי של חנוכה





אומן ישעך בא

הפיוט אומן ישעך בא, הוא הפיוט האחרון בהושענאות להושענא-רבא. הפיוט נכתב על ידי רבי אלעזר הקליר. ברוב הסידורים מובא הפיוט בצורה המקוצרת ובהשמטה הכוללת רק את סדר אותיות הא' ב'. בכתבי יד מופיעים בתים נוספים היוצרים את הנוטריקון אלעזר בירבי קליר חזק. כמו כן בדפוסים רבים הוחלפה המילה הראשונה בפיוט מאומן (בכתיב חסר) לאומץ (גם בכתיב חסר)  אולם זוהי טעות העתקה ושיבוש שגרמה לשיבוש גם בשם הפיוט. בחלק מהסידורים החדשים המילה תוקנה.

את הטקסט של החלק הראשון העתקתי מתוכנת תורת אמת ותיקנתי במעט מקומות. את החלק השני העתקתי מסידור סדר עבודת ישראל מהודרת רעדעלהיים תרכ"ח.

אוֹמֶן יֶשְׁעֲךָ בָּא. קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
בָּא בְּרִבְבוֹת כִּתִּים. לַעֲמוֹד עַל הַר-הַזֵּיתִים. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
גִּשְׁתּוֹ בַּשּׁוֹפָר לִתְקַע. תַּחְתָּיו הַר יִבָּקַע. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
דָּפַק וְהֵצִיץ וְזָרַח. וּמָשׁ חֲצִי הָהָר מִמִּזְרָח. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
הֵקִים מִלּוּל נוֹאֲמוֹ. וּבָא הוּא וְכָל קְדוֹשָׁים עִמּוֹ. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
וּלְכָל-בָּאֵי העוֹלָם. בַּת קוֹל יִשָּׁמַע בָּעוֹלָם. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
זֶרַע עֲמוּסֵי רְחָמוֹ. נוֹלְדוּ כְּיֶלֶד מִמְּעֵי אִמּוֹ. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
חָלָה וְיָלְדָה מִי זֹאת. מִי-שָׁמַע כָּזֹאת. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
טָהוֹר פָּעַל כָּל-אֵלֶּה. וּמִי רָאָה כָּאֵלֶּה. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
יֶשַׁע וּזְמָן הוּחָד. הֲיוּחַל אֶרֶץ בְּיוֹם אֶחָד. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
כַּבִּיר רוּם וָתַחַת. אִם-יִוָּלֶד גּוֹי פַּעַם אֶחָת. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
לְעֵת יִגְאַל עַמּוֹ נָאוֹר. וְהָיָה לְעֵת-עֶרֶב יִהְיֶה-אוֹר. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
מוֹשִׁיעִים יַעֲלוּ בהַר צִיּוֹן. כִּי חָלָה גַּם יָלְדָה צִיּוֹן. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
נִשְׁמַע בְּכָל-גְּבוּלֵךְ. הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
שִׂימִי עַד דַּמֶּשֶׂק מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ. קַבְּלִי בָנַיִךְ וּבְנוֹתַיִךְ. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
עִלְזִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן. כִּי קָמוּ יְשֵׁנֵי חֶבְרוֹן. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
פְּנוּ-אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ. הַיּוֹם אִם-בְּקוֹלִי תִשְׁמָעוּ. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
צֶמַח אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ. הוּא דָּוִיד בְּעַצְמוֹ. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
קוּמוּ כְּפוּשֵׁי עָפָר. הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
רַבָּתִי עָם בְּהַמְלִיכוֹ. מגדיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
שֵׁם רְשָׁעִים לְהַאֲבִיד. עוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
תְּנָה יְשׁוּעוֹת לְעַם עוֹלָם. לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר:

והבתים החסרים - הניקוד באמצעות אפליקציית נקדן של DICTA - לטקסט רבני עם תיקונים, אבל בוודאי לא מדוויק ונא לא לסמוך עליו.

אָבִי עַד חַשׁ לְתָאֳרֵךְ. קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
לְחַזֵּק לֵב נִמְהָרִים. בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ. וְהוֹשִׁיעִי כָּל מְעִזְּךָ. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
זַרְעֲךָ יוֹדֵעַ בְּהוֹדִי. וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי. מְבַשֵּׂר  וְאוֹמֵר: קוֹל
רְחָבָה וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה. כִּי יָשַׁב בָּהּ שׁוֹכֵן מַעֲלָה. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
בְּרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע. בְּיָמָיו יְהוּדָה תּוֹשַׁע. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס. בְּשִׂמְחַת שׂוֹשׂ אָשִׁישׁ. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
רְבָבוֹת וַאֲלָפִים בְּהֶקְבֵּץ. וּנְפוּצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
בְּבִנְיָן הֵיכָל לְיַפּוֹת. חָזְקוּ יָדַיִם רָפוֹת. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
יִנּוֹן לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ שְׁמוֹ. הוּא דָּוִד בְּעַצְמוֹ. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
קוֹל דּוֹדִי בָּא תַּגִּידִי. כִּסְאוֹ כַּשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
לְהָקִים בֵּית הָאוּלָם. מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
יוֹם הֱיִיתֶם מַחְכִּים לוֹ. נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בּוֹ. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
רוּחַ וְהַצָּלָה דָּת וָהוֹד. כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
חַיִּים נִמְצָא וְהַנָּחָה. כְּהַיּוֹם הַזֶּה בְּשִׁמְחָה. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
זָבַד טוֹב לָאֲנוּחִים. כְּהַיּוֹם הַזֶּה ששים וּשְׂמֵחִים. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
קָדוֹשׁ הֶעֱלָנוּ וּבְלַב נִתְחַדֵּשׁ. בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל
שַׁדַּי בָּרְכֵנוּ וְנִחְיֶה. וְכוּלְכֶם בְּרוּכִים תִּהְיוּ. וְאָמְרוּ לִי בָּרוּךְ תִּהְיֶה. מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל.

נטילת ערבות
נטילת ערבות


מחזורי שבעתות

ספרה של פרופ' שולמית אליצור, מחזורי שבעתות לסדרים ולפרשות, עוסק בקטעי פיוטים שהתגלו בגניזות שונות ועיקרם מחזורי שבעתות לפרשת השבוע.
לא מדובר בטעות כתיב, השבעתה היא פיוט של שבעה בתים, שנאמרה בתפילת חזרת השץ לפני כל סיום ברכה, בתפילות השבת בהן לא נאמרה קדושה בחזרת השץ. גם זו אינה טעות. בימינו אכן בכל תפילה בה יש חזרת השץ נאמרת גם קדושה, אולם מינהג ארץ ישראל הקדום היא לערוך חזרת השץ לכל תפילה, גם לתפילת ערבית, אך לומר קדושה רק במוספי השבתות (הסבר מפורט על מנהגי התפילה מופיע בספר)
פיוטים אחדים שפר מזלם, והם נהיו חלק מוחלט מהתפילה עד כי אנשים כלל לא יודעים שהם פיוט ולא חלק מהברכה, כזה הוא למשל הפיוט "אל אדון על כל המעשים" הנאמר בברכת יוצר אור בשבתות. זהו פיוט קדום ביותר, ייתכן עוד מתקופת התנאים (המאה ה-2 לספירה) ומחברו אינו ידוע. גם תפילת עלינו לשבח הינה פיוט המיוחסים לפי המסורת (אך לא לפי המחקר המדעי) עוד לימות משה רבנו ויהושע בן-נון (חלקו השני של עלינו לשבח המתחיל במילים "על כן נקווה..." מיוחס לפי המסורת לוידוי אותו אמר עכן שמעל בחרם יריחו בימי יהושע). לעומת זאת, פיוטים אחרים שלא שפר עליהם מזלם, נכחו בתהום הנשייה והתגלו בשנים האחרונות, חלקם בגניזת קהיר (וראו גם על הפיוט אדר נזלי ישע).

הספר אינו חדש אך יצא לפני כמה שנים במהדורה חוזרת בהוצאת מאגנס (מאז הוציאה פרופ' אליצור ספרים נוספים) והוא מרכז מספר מחזורי שבעתות לפרשות ולסדרים (בהתאם לסדרי הקריאה הקצרים יותר שהיו נוהגים בארץ ישראל).
הספר מענין מכמה תחומים שונים. לתחומים האקדמאים פירסום חומרים כאלו, שהופיעו בכתבי יד או התגלו בגניזות, רלוונטי וחשוב לחקר השירה, הפיוט, ההיסטוריה והלשון העברית. אבל לא רק האקדמיה נשכרת מספרים אלו. בימינו, בהם יש התעוררות מחודשת לכל נושא הפיוט (אם כי בעיקר לפיוטים חדשים יותר, ולא לפיוטי ארץ ישראל העתיקים מתקופת הגאונים במאות ה-6 וה-7), הספר יכול לשמש כל אדם הנהנה מפיוטים ואוהב להעשיר את שפתו.
אפשר להשתמש בכל בית מכל שבעתה לצורך ברכה, פתיחת דבר תורה ועוד. גם העושר הלשוני המובע בפיוטים אלו הוא רב, וכמקובל בפיוט, כל מילה מייצגת רעיון שלם, כך שהבנה מלאה של כל פיוט הינה משימה המצריכה ריכוז וזמן. מפתח מיוחד בסוף הספר עוסק בעניני הלשון והכינויים, ומי שחשקה נפשו לחבר פיוטים משלו יוכל לעשות בהם שימוש רב. בנוסף המבואות לספר דנים בהתפתחות הפיוטים והסוגה הספציפית של השבעתות בכלל והם מוסיפים ענין רב לספר
למרבה הצער, פיוטים רבים אבדו ונעלמו, ואחרים עוד מחכים בגניזות כלשהן. גם מהפיוטים שנמצאו חלקם חסרים ולפעמים מפיוט שלם נותרו שתי מילים בודדות.יש לקוות שחומרים נוספים יתגלו ויעשירו את עולם הפיוט הקדום.
מחזורי שבעתות לסדרים ולפרשות
מחזורי שבתות לסדרים ולפרשות
שולמית אליצור
הוצאת מאגנס בשיתוף האיגוד העולמי למדעי היהדות
תש"ס 2000 והדפס שניה תשסז 2007
320 עמודים

ביני ברויאר - אור פניך

לפני שנים רבות התארחתי בפסח אצל ארוסתי. האוכל היה מצוין, אולם בסיום הארוחה כאשר הוחל לשיר את ברכת המזון בלחן של מילקובסקי במקום בלחן המיוחד לפסח, הבנתי שיש דברים שרק יקים מבינים. ליהדות גרמניה לחנים שונים לכל חג ומועד, לחנים אלו מהווים סימן היכר ומשובצים לאורך החג כולו, בתפילות, בהלל, בקדיש ובשיר המעלות (בסוכות בהושענאות ובשבועות גם באקדמות). מכל מנגינות שלושת הרגלים אהובה עלי במיוחד המנגינה של סוכות.
הניגונים נשכחים מאחר וקהילות יוצאי גרמניה מתמעטות והבנים נטמעים בקהילות רגילות בהן נוסח התפילה הוא נוסח ספרד לאשכנזים והמנגינות הן תערובות של מנגינות רגילות וניגוני קרליבך ועוד מעט ניגונים חדשים, עשה ביני ברויאר מעשה והקליט שני דיסקים עם ניגוני יהדות גרמניה.
הדיסק הראשו הוקלט כב רלפני כשנה ועכשיו יצא הדיסק הנוסף הכולל ניגונים לשבתות, ימים נוראים ולמועדים.
שמחתי מאד לשמוע דיסקים אלו. חלק מהלחנים מוכרים מאד, חלקם בעיבוד שונה, את חלקם אני מנסה גם לשיר מפעם לפעם בקהילתי בהצלחה מסוימת (פעם הייתי שר לבד, כיום יש עוד כמה שמצטרפים) ובודאי שאני מנסה להנחילם לילדי (בעיקר דרך שירת הניגונים בשיר המעלות) וחלק מהניגונים לא מוכרים לי.
למי שמכיר את הניגונים בגירסת הקהילה שלו לפעמים העיבוד של ביני יהיה שונה מעט מהזכרון. רוב השירה מתבצעת בשבתות ובחגים ללא ליווי מוזיקלי כלשהו וייתכן כי שרית א-קפלה בלבד (ורצוי בחלל רב תהודה) הייתה מתאימה לניגונים אלו יותר (למרות הקשיים הטכניים הכרוכים בהקלטה כזו), בפרט לניגונים הרציניים הדורשים קול בריטון או אפילו בס עמוקים יותר.
בימינו, נגינות ופיוטים זוכים לעדנה מסוימת, אולם מסיבה לא ברורה לרוב אלו משויכים לעדות המזרח דווקא (שירת הבקשות ועוד). כמובן שאין כאן תחרות בין העדות, אולם חשוב להזכיר כי מקורות הפיוט קדומים מאד, חלקם עוד מימי התנאים והראשונים המתועדים מתקופת הגאונים. גם פיוטי אשכנז נאמרים בפחות ופחות קהילות (בארץ בוודאי, בחוץ לארץ עוד יש קהילות שאומרות), ובסידור הפופולרי רינת ישראל, פיוטים אלו (יוצרות, קרובות ועוד) כלל לא מופיעים.
הקלטות ניגונים כמו הדיסקים של ביני יכולים להוות צעד קטן, אך משמעותי בהחזרת העטרה ליושנה.
את הדיסקים ניתן להשיג ישירות מביני בטלפון 050-5715001

אדר נזלי ישע

אדר נזלי ישע הוא קרובה לטו בשבט שחוברה על ידי רבי יהודה בן משה הלוי. אין זה המשורר הנודע רבי יהודה הלוי, אלא אחד מפייטני ארץ ישראל הקדומים שחי במאה השביעית לספירה. הפיוט נאמר בתפילת שחרית של ט"ו בשבט על סדר חזרת הש"ץ. סוג זה של פיוטים מכונה קרובות (שכן בהן החזן קרב לפני העמוד לומר את התפילה). פיוטים רבים מאותה תקופה, ובפרט של רבי אלעזר הקליר מצאו את דרכם לסדר התפילה בחגים ובימים נוראים, ואילו רבים אחרים נשכחו. פיוט זה נמצא מחדש בגניזת קהיר והובא לראשונה לדפוס על ידי מנחם זולאי ז"ל.

הפיוט בנוי על סדר הא"ב ובכל בית מזכירים עץ אחר באותה אות. לאחר מכן בא המשפט הקבוע בראש השנה לאילן, בשורה הרביעית מופיע תמיד פסוק (לאחר הנקודתיים) וחתימת הברכה.
מעניין לשים לב לרשימת העצים, וכמובן שעצים שאינם מקומיים לארץ ישראל לא מוזכרים כלל. גם הפרדס המוזכר הוא פרדס רימונים, ולא פרדס הדרים. לברכת את צמח דוד עבדך אין סיום משלה וגם שימו לב לחתימה של הברכה האחרונה.

אדר נזלי ישע תזיל להמוני
אגוז יפריח למעודני
בראש השנה לאילן
אמץ אמוני: כי שמש ומגן ה'
ברוך אתה ה' מגן אברהם

בהילו נרו יאיר לנחויים
ברוש בהיק יזהיר לפדויים
בראש השנה לאילן
ברך בגשמי תחיה לארץ החיים: כי מוצאי מצא חיים
ברוך אתה ה' מחיים המתים

גדול ומהולל ורם על כל אל
גפן המשולח כרם אל.
בראש השנה לאילן
גבר ששון באומרי אין כאל: כי גדול בקרבך קדוש ישראל
ברוך אתה ה' האל הקדוש

דביר תבנה למסוימה
דולב יאריך בקומה
בראש השנה לאילן
דרוש לנו מחכימה: כי ה' ייתן חכמה
ברוך אתה ה' חונן הדעת

הדר שרה מראש אמנה
הדס יפריח למאמינה
בראש השנה לאילן
תשובב למי מנה: כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה
ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה

ועמך לטובה תתאיר
ורד יזהיר ואיל יכאיר
בראש השנה לאילן
ועד סליחה לעם זו להבאיר: כי אסלח לאשר אשאיר
ברוך אתה ה' חנון ומרבה לסלוח

זוהר יזהיר מקום יעקב
זית רענן המשול ביעקב
בראש השנה לאילן
זאת יאמר ליעקב: כי פדה ה' את יעקב
ברוך אתה ה' גואל ישראל

חפש פדות לקהלך
חרוב ימתיק וברכה בו להללך
בראש השנה לאילן
חי תרפא גוי מייחלך: כי אעלה ארוכה לך
ברוך אתה ה' רופא חולי עמו ישראל

טהר משוש כל הארץ
טיף ברכה לקרואי חפץ ארץ
בראש השנה לאילן
טכס להגשים ברכה לארץ: כי מבורכיו יירשו ארץ
ותן טל ומטר לברכה, ברוך אתה ה' מברך השנים

י-ה חיש ישע לעמך אשר קוו
יבולים בפרים ינוו
בראש השנה לאילן
יאמר לאסוף דוחים אשר יקוו: כי פדיתם ורבו כמו רבו
ברוך אתה ה' מקבץ נדחי עמו ישראל

כהשמיע במילינו
כרם ייתן פריו לנו
בראש השנה לאילן
יכריע צדק מאזנינו: כי ה' שופטינו
ברוך אתה ה' מלך אוהב צדקה ומשפט

להשמיע ישע לעבדו
לוז לעשרים ואחד יגמר נרדו
בראש השנה לאילן
לאבד נצרים ומינים אשר בו בגדו: כי רשעים יאבדו
ברוך אתה ה' שובר אויבים ומכניע זדים

מעת חרב בית איבו
מור מארץ העדה ישובו
בראש השנה לאילן
מעוז יהי לעם קרובו: כי לי איים יקוו
ברוך אתה ה' משען ומבטח לצדיקים

נועם ששון בהגיון
נרד וכרכום נחז בחיזיון
בראש השנה לאילן
נבנתה העיר על תילה נשמיע בריציון: כי בנה ה' ציו
ברוך אתה ה' בונה ירושלים (אומרים את כל ברכת את צמח)

סולו סולו המסילה לבני
סמדר ירבה לעידוני
בראש השנה לאילן
סכות שיח חינוני: כי שמוע אל אביונים ה'
ברוך אתה ה' שומע תפילה

ערך קורבן אולמו
ערבה מנחה לשאת עם בהתרוממו
בראש השנה לאילן
עולת שי יקבל מעמו: כי רוצה ה' בעמו
ברוך אתה ה' המחזיר שכינתו לציון

פריו ייתן לשמחנו בגילה
פרדס עם צמחי ארך ויבולה
בראש השנה לאילן
פדוייך מהללים יומם ולילה: כי נעים נאווה תהילה
ברוך אתה ה' הטוב שמך ולך נאה להודות

צמחי אילנות בברכה נחזה,
קיקיון ראש יום, רימון ציץ לעם הזה
בראש השנה לאילן
שקמים ושירוק יגבה כזה: תשמיענו כי שלום אמת אתן לכם במקום הזה
ברוך אתה ה' עושה השלום.


לדף הראשי של טו בשבט