הלכות חנוכה בשיר של הרב קוק

הרב קוק חיבר בצעירותו שיר המקפל בתוכו את כל הלכות חנוכה. השיר התפרסם בשנת תרמ"ג (1883), כאשר הרב היה בן שמונה עשרה בלבד. לפי השערתו של הרב נריה, השיר חובר בהשראת הפיוט של ר' יוסף הקטן המתאר את הלכות הפסח וממנו אנו מכירים בעיקר את בית האחרון: "חסל סדר פסח" הנאמר בסוף ליל הסדר.
לדף הראשי של חנוכה


הנה השיר במלואו ולצידו (מוטה לצד שמאל) ההלכות השונות הנמצאות בו. הניקוד לפי גירסה רבנית של תוכנת נקדן מאת DICTA:


זְכַר חֲסָדִים וּפִלְאִי א-לָוָה, בִּשְׁנוֹת קֹדֶם הִבִּיט מִגָּבוֹהַּ,
לָתֵת עֹז לְהַחֲלִיף כֹּחַ, לָעָם מִמְשַׁךְ מִגֶּזַע קָדוֹשׁ פּוֹרֵחַ,
חוֹבָה עָלֵינוּ לָעַד לְהַזְכִּירָהּ חֶסֶד א-ל בְּמַעֲשֶׂה וַאֲמִירָה.

דברי פתיחה לחג החנוכה ומטרת המצווה להזכרת חסד ה' ולפרסום הנס שנעשה.

בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לְכָסְלוּ הַחֹדֶשׁ יוֹם אַדִּיר בְּרֹב טוֹהֵר וְקוֹדֶשׁ,
שְׁמוֹנַת יָמִים בּוֹ יָבֹאוּ, לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל יִקְבְּעוּ,
לְהַדְלִיק נֵרוֹת כִּבְרָקִים מַזְהִירִים, וּמִדִּי יוֹם יוֹסִיפוּ הַמָּהֳדָרִים הַבְּחִירִים,
גַּם כָּל נַפְשׁוֹת בַּיִת יַדְלִיקוּ בְּגִילָה אִישׁ נֵרוֹתָיו וִיסַלְּדוּ בְּחִילָה.

הפרטים הבסיסיים על החג, תאריך החג, אורכו, מצוות הדלקת הנרות, ודיני המהדרין (הוספת נר בכל יום) והמהדרין מן המהדרין (הדלקת חנוכיה עבור כל אחד מבני הבית)

וְשָׁלֹשׁ יְבָרְכוּ עֵת יַדְלִיקוּ בְּבִרְכַּת זְמַן רָצוֹן יָפִיקוּ,
וּבְכָל הַלֵּילוֹת אַךְ שְׁתַּיִם בְּרָכוֹת מִצְוֹת וּזְכַר נִסִּים יַחַד נֶעֱרָכוֹת,
לְבַד אִם שָׁכַח אוֹ שָׁגָה בַּהֲלָכָה וְלֹא בֵּרַךְ בָּרִאשׁוֹן לִזְמַן הַבְּרָכָה
אָז מִפִּי חֲכָמִים הַדַּת נְתוּנָה בְּכָל לַיְלָה שֶׁיִּזְכֹּר לְבָרֵךְ זְמַן בֶּאֱמוּנָה.

הברכות על ההדלקה. שלוש ברכות בלילה הראשון ושתי ברכות בשאר הלילות, אלא אם לא ברך שהחיינו בלילה הראשון ואז מברך בפעם הראשונה שמדליק

וְאִם לְהַדְלִיק נֵרוֹת פַּס כְּחֵהוּ יִשָּׂא בְּרָכָה עֵת תֶּחֱזֶינָה עָיְנֵהוּ
וּבִרְכַּת זְמַן וְנִסִּים יוֹדֶה לְאַ-ל בִּרְאוֹתוֹ נֵרוֹת מִצְוָה בְּבָתֵּי יִשְׂרָאֵל.

מי שלא יכול להדליק נרות, יברך רק שעשה ניסים ושהחיינו (בלילה הראשון) כאשר הוא רואה נרות אחרים שהודלקו.

וְעוֹבֵר אוֹרֵחַ בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה אִם בְּבֵית זְבוּלוֹ אִשְׁתּוֹ הֲלִיכוֹת צוֹפֶיהָ,
וּכְדָת הִיא נֵרוֹת עוֹרֶכֶת גַּם בְּעַד בַּעְלָהּ אֲשֶׁר הִרְחִיק לָלֶכֶת,
אָז חוֹבָה עוֹד אֵין עֲלַיְהוּ לְהַדְלִיק נֵר בְּמָלוֹן מְגֹרֵהוּ.

מצוות הדלקת הנרות היא בבית. מי שאינו בביתו אולם אשתו או בני ביתו האחרים מדליקים עליו פטור. בתי השיר הבאים מפרטים עוד את דיני נוסעים שאינם נמצאים בביתם ויש בהם פרטים רבים

וְאִם הַגֶּבֶר הָאוֹרֵחַ יָבֹא בְּגַפּוֹ, לָקַחַת חֵלֶק בַּנֵּרוֹת הַבַּיִת יְפָרֵשׁ כַּפּוֹ.

אורח שאינו בביתו והוא יחיד, ראוי שישלם לבעל הבית תמורת חלק בנרות ואז יוכל להדליק עם בעל הבית.

וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אֵין לוֹ מָקוֹם קָבוּעַ, הִנֵּה יֹאכַל פִּתּוֹ וְלִשְׁכַּב הִנֵּה יָנוּעַ,
בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֹאכַל מַאֲכָלוֹ, שָׁמָּה לְהַדְלִיק שַׁפְּרָהּ גּוֹרָלוֹ.

ומי שאין לו מקום קבוע כלל וגם לא אכסנייה, ואוכל וישן במקומות אחרים, ידליק היכן שאוכל.

וְהַדָּת עַל הַכֹּל מֻחְכָּמִים נְתָנָהּ כִּי אַף לַנָּשִׁים הִיא לַמָּנֶה,
כִּי אַף לָהֶן זֹאת יָאָתָה, כִּי מִיּדֵי אֵשֶׁת חָיִל יָד דּ' נִגְלְתָה.

מצוות חנוכה חלה גם על נשים, שאף הן היו באותו הנס. ואשה יכולה להדליק נרות ולהציא בכך את בעלה.

וְאַף אִישׁ נִדְכָּא עוֹר עֵינַיִם לִפְעֻלַּת צֶדֶק זֹאת יִתֵּן יָדָיִם,
וְאִם אֵין לְאֵל יָדוֹ לַעֲרֹךְ הַמַּעֲרָכָה, יַעַזְרֵהוּ רֵעֵהוּ וְהוּא יְבָרֵךְ כַּהֲלָכָה.
אַךְ אִם עָמְדוּ תְּהִי עֶזְרָתוֹ בַּעֲדוֹ תַּעֲשֶׂה הִיא מִצְוָתוֹ,
כִּי בְּמִצְוָה זֹאת חֲכָמִים אָמְרוּ לְהוֹצִיא הַגְּבָרִים חוֹבָתָם הַנָּשִׁים יְגַבְּרוּ.

איש עיוור יכול להדליק הנרות שכן בכך הוא מפרסם את הנס, ואפשר לעזור לו בהכנת הנרות ואם הוא נשוי עדיף שאשתו תדליק בשבילו ויוצא ידי חובה בהדלקתה

אַף תּוּכַל אִשָּׁה לְמַלְאוֹת יָד שָׁלִיחַ, אַךְ מִצְוָה לְאִישׁ יִרְאַת דּ' הָרֵיחַ.

אפשר למנות שליח להדלקה אולם עדיף להדליק בעצמך ולא על ידי שליח

כִּי מִצְוָה רַבָּה הִיא בְּעֶרְכָּהּ נֶהְדְּרָה מִיַּיִן קִדּוּשׁ וְהַבְדָּלָה הִיא יְקָרָה.
רַק נֵר שַׁבָּת מְמֻנֶּה יִכְבַּד בְּעֵינֵינוּ כִּי גָּדוֹל הַיּוֹם וְקָדוֹשׁ לַאֲדוֹנֵנוּ.

עני אשר אין לו כסף לצרכיו צריך לקנות נר חנוכה לפני שהוא קונה יין לקידוש ולהבדלה, אולם נרות שבת חשובים יותר מנרות חנוכה.

אַשְׁרֵי יָרֵא דּ' בִּזְמַנָּהּ יַקְדִּימֶנָּה, כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ וּמַהֵר יַעֲשֶׂנָּה,
אַךְ אִם אָנָה לְיָדוֹ דָּבָר מַפְרִיעַ יְמַהֵר עוֹנָתָהּ שָׁעָה וּרְבִיעַ.
וְרֹב שֶׁמֶן בַּמְּנוֹרָה אָז יָצִיקוּ, לִזְמַן כַּחֲצִי שָׁעָה בַּלַּיְלָה עוֹד יַדְלִיקוּ.

יש להדליק את הנרות מיד בשקיעה אולם ניתן להדליקם לאחר פלג המנחה (שעה ורבע זמנית לפני השקיעה) ולשים שמן רב בחנוכיה שידלקו לפחות עד צאת הכוכבים.

אַךְ יִזָּהֵר וְלֹא יְחַבֵּק יָדַיִם עַד עֵת בַּשּׁוּק כֻּלּוֹ רַגְלַיִם
אַךְ לְעֵת זֹאת לְיַעֲקֹב עֵת צָרָה אֲשֶׁר רַק בְּבֵיתוֹ יִתְהַדֵּר בְּמִצְוָה הַיְּקָרָה
אָז זְמַן הַמִּצְוָה נִתְאַחֵר וְיָכוֹל לַעֲשׂוֹתָהּ עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר,
אִם בְּכָל בֵּיתוֹ עוֹד גְּלוּיֵי עֵינַיִם וְחַבְלֵי שִׁינָה עוֹד לֹא סָגְרוּ לָהֶם עַפְעַפִּים,
וּמִדַּת הַשֶּׁמֶן בִּלְבָבוֹ יְשַׁעֵר אִם חֲצִי הַשָּׁעָה תְּהִי לְבַעֵר.

וגם לאחר  בשעת ההדלקה לא מומלץ, ויש להדליק את הנרות עד שתכלה רגל מן השוק, כלומר כשאנשים עוד מצויים ברחוב ויש פרסום הנס, אולם אם התאחר מאד יכול להדליק עד עלות השחר ובלבד שיהיה מישהו ער במשך מחצית השעה שלאחר ההדלקה בכדי שיהיה פרסום הנס.

וּבְפֶתַח הַבַּיִת יַעֲרֹךְ נָרָהוּ בִּמְזוּזַת שְׂמֹאל לְמַעַן הַמִּצְווֹת יְסוֹבְבוּהוּ.
אִם בְּלֹא מְזוּזָה פְּתָחוֹ כְּמַחְתֶּרֶת אָז מִשְּׂמֹאל הַיָּמִין נִבְחֶרֶת.

המדליקים בפתח הבית ישימו החנוכיה מצד שמאל ויהיו סובבים במצוות. מזוזה מימין וחנוכיה משמאל. ואם אין מזוזה (מאחר והפתח לא מחייב זאת) יש להניח את החנוכיה בצד ימין

אִם עַל יַד רְחוֹבוֹת בֵּיתוֹ נִפְתַּחַת בַּפֶּתַח הַהוּא יַדְלִיק הַנֵּר הַמְּשַׂמַּחַת.
וְאִם סָבִיב לָהּ יַקִּיף הֶחָצֵר אַף אָז מַפְתְּחָהּ לֹא יִבְצֹר.
וְאִם מִשְּׁנֵי עֲבָרִים לְבֵיתוֹ דְּלָתַיִם בִּשְׁתֵּיהֶן יַדְלִיק לִמְנֹעַ מַרְאֵה עֵינַיִם.

יש להדליק את החנוכיה במקום הפונה לרשות הרבים כדי לפרסם הנס. מי שיש לו חצר ידליק בפתח החצר. מי שיש לחצרו שני פתחים יניח חנוכיה בכל אחד מהם.

אַף בְּעֵת לְהַעֲמִיד הַדַּת בַּת יַעֲקֹב יֵרָאֶה וּבְקִיּוּם הַמִּצְווֹת בְּחֶדֶר שָׁם נֶחְבָּאָהּ
זֹאת הַמִּצְוָה לֹא נִשְׁבְּתָה, כִּי בִּפְנִים הַבַּיִת תִּקַּח עֲמַדְתָּהּ
לְהַזְכִּיר בְּנֵי הַבַּיִת לְעוֹרֵר לְבוֹתָם לְהַלֵּל לֵד' וּלְפָאֲרוֹ בִּמְקַהֲלוֹתָם.
אָז אַךְ בִּמְקוֹם אֶחָד יַעֲמִיד עַל כַּנָּם, אַף אִם הַפְּתָחִים יִגְדְּלוּ בְּמִנְיָנָם.

בתקופת השמד בה אי אפשר היה להדליק נרות בחוץ, אין להשבית המצווה ויש להדליק נרות בפנים.

וְאִם בִּמְקוֹם גָּבוֹהַּ בְּעָלֶיהָ יְהִי נָוֵהוּ, אָז יַעֲרוּךָ בְּחַלּוֹן נָרָהוּ
וְאַף הַדָּר בַּבַּיִת וּמְעוֹנָתָהּ שְׁפָלָה לְהַדְלִיק בְּחַלּוֹן הַמִּצְוָה גְּדֻלָּה,
בְּעֵת אֲשֶׁר כְּדָת בְּפִתְּחָהוּ לְהַדְלִיק שְׁמָהּ לֹא תִּמְצָא יִדָּהוּ.

מי שגר בקומה גבוהה או נמוכה, יניח הנרות בחלון

אַךְ אִם בְּפֶתַח הַבַּיִת יַצִּיב לָהּ יַד הִזְהִיר בְּמִצְוָה וְאֶת קְדוֹשִׁים רֵד
יַשְׁפִּילֶנָּה לְמַטָּה מְטַפְּחִים עֲשָׂרָה וְאָז לְשֵׁם מִצְוָה תְּהִי נִכְרָהּ,
וְאִם יוֹתֵר מִזֶּה הִגְבִּיהַּ נָרָהוּ לֹא עָשָׁה כַּאֲשֶׁר יְאַתָּהּ מִצְוֹת קוֹנֵהוּ,
אַךְ יוֹתֵר מֵהֵנָּה תְּשַׁמֵּר נֶפֶשׁ תַּמָּה מִלְּהַגְבִּיהַּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה.

אם מדליקים בפתח הבית יש להדליק בצורה נמוכה שיהיה ברור שאין הנרות מיועדים לתאורה. ומי שמניח בגובה, לא ידליק מעל גובה עשרים אמה, שאנשים לא רואים הנרות בגובה זה כלל.

וְלֹא יִתֵּן בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יָשִׂימוּ הַכֹּל אֶת נֵרוֹת הַבַּיִת אֲשֶׁר בַּחוֹל.

יש לייחד לנרות מקום מיוחד ששונה מהמקום בו מדליקים נרות ביום יום.

בְּפִנַּת הַיָּמִין כְּמִשְׁפַּט הַתּוֹרָה יַדְלִיק אֶת הַנֵּרוֹת בַּמְּנוֹרָה
לְהַתְחִיל בִּשְׂמֹאל לְיָמִין לְהִפָּנוֹת כְּמִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מַקְרִיבֵי קָרְבָּנוֹת.
וּמַטְּרַת הַמִּצְוָה אַךְ הַהַדְלָקָה וּבַהַנָּחָה בִּלְבַד מִצְוָה נֶעְתְּקָה,
וְאַף אִם אָחֲזָה בְּיָדוֹ בְּעֵת הַדְלָקָתוֹ אֵין בְּיָדוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ.
וְאִם לִפְנֵי זְמַנָּהּ הָיְתָה בּוֹעֶרֶת יִכְבֶּה אִשָּׁה וְיַדְלִיקָהּ לְשֵׁם הַמִּצְוָה הַנֶּהְדֶּרֶת.

יש להדליק את הנרות מצד ימין של החנוכיה. מתחילים בנר השמאלי, הנר החדש של אותו יום והולכים ימינה, כדרך שהדליקו את הנרות במנורת המקדש. המצווה היא בהדלקה ולא ניתן להניח נר שדלק במקום אחר אלא יש לכבותו ולהדליקו מחדש.

וְיִשְׁמֹר מְאֹד לְהִזָּהֵר בְּכִבּוּדָהּ וְלֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ מְאוּמָה מָאוֹר יְקוּדָה
אַף דְּבַר מִצְוָה וְחֶפְצֵי שָׁמַיִם, וְאַף בְּרִחוּק מָקוֹם מָלֵא עֵינַיִם,
אַף מִנֵּר הָרִאשׁוֹן לְהַדְלִיק הַנּוֹתָרִים אֲשֶׁר אַךְ לְהַדֵּר אֵינָם מוֹתָרִים.
וְאִם כְּבָר בָּעֲרָה מִדָּתָהּ הַקְּצוּבָה מַנִּי אָז כְּנֵר חוֹל הִיא חֲשׁוּבָה.
וְאִם טֶרֶם זְמַן זֶה כָּבְתָה אָז אֲסוּרָה הִיא וְאוֹסֶרֶת תַּעֲרוּבָתָהּ,
וְהַשֶּׁמֶן יִדְרֹשׁ לְהַתִּירוֹ שִׁשִּׁים כִּפְלַיִם, וְיִזָּהֵר בְּלִי לְעָרְבוֹ בַּיָּדַיִם.
וְאִם כָּבוּ הַנֵּרוֹת אַחֲרֵי הַהַדְלָקָה, לְהַדְלִיק עוֹד פַּעַם אֵין לְהַזְקִיקָהּ.

הנרות הם לראותם בלבד ואין להשתמש באורם (ולכן מוסיפים נר אחד, השמש, שאין בו קדושה). אולם לאחר זמן של מחצית השעה ניתן להשתמש באורם. נר שכבה באמצע, אין להשתמש בו לשום צורך אחר אולם גם אין צורך להדליקו שוב.

כִּקְבִיעַת שַׁבָּת הַדְלָקַת הַנֵּר מְסַכֶּמֶת זוּלַת אִם חָשַׁב בֶּאֱמֶת
וּבִצְדָקָה כִּי אֵינוֹ מְקַבֵּל שַׁבָּת בְּהַדְלָקָה.

בערב שבת מדליקים נרות חנוכה לפני הדלקת נרות שבת.

נֵר אֲשֶׁר יֶשׁ לָהּ פִּיּוֹת מֵהַרְבֵּה עִבְרִים אֲנָשִׁים כִּמְסַפְּרָם בָּהּ נִפְטָרִים,
וְאִם בַּעֲגִילָהּ שָׁם פְּתִילוֹת בְּתוֹךְ הַקְּעָרָה אַף מִצְוֹת אַחַת מֵהֶן נֶעְדְּרָה,
רַק אִם כְּלִי עָלֶיהָ כָּפָה אָז כָּל פְּתִילָה לְמִצְוָה יָפָה.
וְחֶרֶס יָשָׁן מֵחַרְסֵי אֲדָמָה לֹא לִכְבוֹד הַמִּצְוָה הָרָמָה.
וְאִם בִּבְלִי דַּעְתּוֹ עָלָיו הִדְלִיקוּ בְּלִי בְּרָכָה חֲכָמִים חֵקֶר הַעֲמִיקוּ.

נרות של חרס שיש להם כמה פיות, יש הלכות שונות אם נחשבים כנר אחד או כמה נרות.

וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת הַבְדָּלָה אוֹ הַבְעָרָה מִי לְהַקְדִּים עוֹד לֹא נֶחְקְרָה.
רַק לֹא עָלָיו יְבָרֵךְ עַל הַנֵּר בְּהַבְדָּלָה, כִּי אַךְ לְמִצְוָה וְלֹא לַהֲנָאָה נִגְבָּלָהּ.

במוצאי שבת יש דעות שונות איזה נר מדליקים קודם וההלכה הנוהגת היא שהמדליקים בבית כנסת מדליקים קודם נר חנוכה ואחר כך עושים הבדלה ואילו בבית עושים הבדלה ואחר כך מדליקים נרות חנוכה.

שֶׁמֶן זַיִת לְמִצְוָה נִבְחֶרֶת, כִּי אוֹרָה צְלוּלָה וּמְהֻדֶּרֶת.
אַף נֵרוֹת חָלָב אוֹ שַׁעֲוָה יִצְלְחוּ וְהֵם יֻהְדְּרוּ אִם יֵאָרְכוּ.

השמנים והחומרים הכשרים לנר חנוכה ומצווה מן המובחר בשמן זית

בְּהוֹדוֹת לְד' וְהַלֵּל יִגְמְרוּ כָּל שְׁמוֹנַת יָמִים אֲשֶׁר נִבְחֲרוּ
וּלְהַזְכִּיר בַּתְּפִלָּה וּבְבִרְכַּת הַסְּעוּדָה חֶסֶד דּ' לְבֵית יְהוּדָה.
וְאִם שָׁכַח אֵינֶנָּה נֶחְזֶרֶת אַף שֶׁאֵינָהּ יָפָה וּמְהֻדֶּרֶת.
בַּתְּפִלָּה בְּבִרְכַּת הוֹדָאָה וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן בְּהָאָרֶץ נִקְבְּעָה,
וּלְהַרְבּוֹת בַּסְּעוּדָה וּשְׁתִיַּת יַיִן בָּהֶם מִצְוָה אִין.
רַק דִּבְרֵי תּוֹרָה יָשִׂימוּ לָהֶם פְּדוּת מִכְּלַל סְעוּדַת רְשׁוּת.

הזכרת על הניסים בתפילה ובברכת ההמזון (ואם שכח לא צריך לחזור)

וְיִקְרְאוּ בַּתּוֹרָה פָּרָשָׁה קְבוּעָה בַּחֲנֻכַּת מִשְׁכַּן הַמִּקְדָּשׁ הִיא יְדוּעָה
שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים בְּמִנְיָן וְהַכֹּהֵן יַכְפִּיל הָעִנְיָן,
וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת בְּנָבִיא יַפְטִירוּ, הַנֵּרוֹת אֲשֶׁר חֻזָּה זְכַרְיָהוּ יַזְכִּירוּ,
וְאִם שָׁבַת שֵׁנִי בּוֹ יֶאֱרַע בְּנֵרוֹת שְׁלֹמֹה בְּמַפְטִיר יִקְרָא,
וּקְרִיאַת רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ תָּמִיד קוֹדֶמֶת אַךְ כְּבוֹד הַיּוֹם בַּחֲנֻכָּה נֶחְתֶּמֶת.

קריאת התורה בחנוכה. קוראים בכל יום את קורבנות הנשיאים של אותו יום (ביום הראשון קוראים גם את ההקדמה) ביום השמיני קוראים עד סוף קורבנות הנשיאים ועניין המנורה בפרשת נשא. בשבת מפטירים בזכריה ואם בחנוכה יש שתי שבתות, מפטרים גם בחנוכת המקדש של שלמה. בראש חודש חנוכה מוציאים שני ספרי תורה. קודם קוראים את קריאת ראש חודש (שלושה עולים) והעולה הרביעי קורא בספר השני את קורבן הנשיא של אותו יום, שכן תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. אולם בראש חודש חנוכה שחל להיות בשבת (ואז מוציאים שלושה ספרי תורה), ההפטרה היא בחנוכה ולא בהפטרת ראש חודש.

לדף הראשי של חנוכה