אין מוקדם ומאוחר בתורה

פתיחה

התורה, וספרי נביאים ראשונים, מסודרים לרוב בסדר כרונולוגי לפי מהלך התרחשות האירועים, אולם לעיתים יש חריגות ובמקומות כאלו ניתן לפרש לפי הכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה", ננסה לעמוד על מקורו של כלל זה, על אפשרויות השימוש בו, ועל הנסיונות לא להשתמש בו.

מקור הכלל

כלל זה אינו מופיע במפורש בתורה אלא בספרי המדרשים ורש"י מרבה לעשות בו שימוש. הסיבה שהמדרשים ואנחנו יכולים להשתמש בכלל זה, היא  בגלל שבתורה עצמה מופיעות פרשיות עם תאריך מאוחר, לפני פרשיות עם תאריך מוקדם יותר והדוגמה המפורשת ביותר היא בספר במדבר:

• במדבר א א - "וַיְדַבֵּר יְהוָה ה'  מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר"
• במדבר ז א - " וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן..." - אין תאריך מפורש, אולם מקובל שחנוכת המשכן היתה בניסן.
• במדבר ט א - "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר"

מאחר והדברים נמצאים בתורה, ניתן להסיק מכאן את הכלל ולהשתמש בו כאשר ישנן בעיות.

המפקד והנשיאים

בפרק א מתמנים נשיאים שיעמוד ויעזרו למשה ולאהרן לבצע את המפקד, נראה שמינוי חל באותו זמן והוא בחודש השני, אולם בחנוכת המשכן בפרק ז, שהוא כמקובל בחודש הראשון, הנשיאים כבר מופיעים בשמותם והם גם מתוארים כאלו שעשו את המפקד שעוד טרם קרה.

במקרה זה לא נוכל לומר שהכלל "אין מוקדם ומאוחר" מתייחס כמו שנעשה ברוה המקומות רק למיקומן של פרשיות שלמות בתורה, אלא למעשה, גם לגבי תוכן הפרשיות אין מוקדם ומאוחר. כלומר והדברים נכתבו מאוחר יותר מזמן התרחשותם כאשר כבר היה ידוע שהנשיאים גם יערכו את המפקד. גישה זו יוצרת הרבה בעיות אחרות, בכך שהיא כבר מתקרבת מדי לטענות של ביקורת המקרא. ואמנם אפשר לטעון שהדברים נכתבו על ידי משה רבנו בשנת הארבעים במדבר כאשר כל האירועים כבר היו ידועים מזמן, אלא שחז"ל נטו להתרחק מפרשנות כגון זו.

אפשרות אחרת היא ביצוע הפרדה בין הנשיאים של פרשת נשא וחנוכת המשכן שהיו נשיאים לפי בחירת עם ישראל שיקבל אותו עליהן, אולם הם זכו לגושפנקא רשמית מאת הקב"ה רק לקראת המפקד. אפשרות זו ריאלית מאחר וכבר במתן תורה מוזכרים זקני עם ישראל, ובתרומות למשכן מוזכרים נשיאים. ואפשר לשער שהנשיאים היו גם חלק מההנהגה וכיוונה ההשגחה שאלו שנבחרו בידי הציבור נבחרו גם בידי הקב"ה שכן היו ראוים ביותר בכל המעלות, גם בעיני אלוהים וגם בעיני אדם. פירוש זה הוא מעט מאולץ לדעתי, ואינו מתחייב לגמרי עם לשון התורה, אולם הוא מביע יפה את הרעיון שמנהיג צריך להיות לא רק מגיע מלמעלה, אלא גם להיות מקובל מלמטה, ולפעמים אפילו בזה הסדר. לא שהעם יסכים לבחירה אלוקית, אלא דווקא שאלוקים יאשר שהבחירה האנושית היא ראויה ומתאימה.

שינוי מסוכמות

פתרונות טובים יותר ידרשו שבירה של הנחות יסוד כלשהן הקשורות לתאריכים המופיעים.

הרב האברבנאל מביא פירוש מקורי ובניגוד להבנה שיום כלות המשכן הוא בניסן (כפי שמפורש בפרשת פקודי), הוא בתאריך מאוחר הרבה יותר ומיד לאחר מינוי הנשיאים על ידי ה' בפרק א וזו לשונו: 

"ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וגו' עד סוף הסדר. רחוק היא אצלי שתהיה חנוכת המזבח הנזכרת כאן ביום ר"ח ניסן כשהוקם המשכן כשהתחילו שבעת ימי המלואים וגם לא ביום השמיני למלואים כדברי הרמב"ן מהטענות אשר נזכרו בשאלה הראשונה בפרשה הזאת. אבל אחשוב שכאשר הוקם המשכן שהיה בחדש הראשון מיד התחילו ימי המלואים לאהרן ולבניו ובשבעת ימים מלאו את ידם והקריבו את קרבנה וקרבן העם ביום השמיני וכל שאר ימי החדש ההוא הראשון נתעסק משם במשיחת המשכן והכלים והמזבח וכליו ושאר הדברים הצריכים למקדש. ובראשון לחדש השני צוה השם למשה על מנין העם ונקבו בשמות הנשיאים שהיו בכל שבט ושבט בשעת המנין ואחרי שנמנה העם לשבטיו וכן הלוים ונתמנו הנשיאים ראו הנשיאים ההם שהיה דבר הגון שהם יתחילו להקריב קרבנות קודם כל שאר יחידי ישראל ומזה הצד קרא את קרבנם חנוכת המזבח לא מפני שהיה קרבנם הראשון שנקרב שמה לא מן הכהנים ולא מעדת בני ישראל אלא בבחינת יחידי הצבור שהיו עתידין להקריב קרבנותיהם וזבחיהם על מזבח השם שאלה להיותם נשיאים יקריבו ראשונה קודם שיקריב כל יחיד מישראל את קרבנותיו והם יהיו מחנכים את המזבח בקרבנות היחידים."

אפשרות אחרת נעוצה בכך שגם בפרשת פקודי מובא שהיה מפקד  ומנו את בני ישראל ומספר האנשים זהה בדיוק למניין המתואר בפרק א':

• פרשת פקודי - שמות ל"ח כו: "בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים"
• פרשת במדבר - במדבר א מו: "וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים"

גם לזהות זו יש פירושים שונים, אולם הפירוש הפשוט ביותר הוא שמדובר באותו מפקד. מינוי הנשיאים והמפקד התרחשו מזמן ולמעשה רוב הפסוקים בפרק א בפרשת במדבר יכלו להופיע ואולי גם היו צריכים להופיע בפרשות ויקהל או פקודי. אולם תוצאותיו היו כלליות בלבד, ללא פירוט לכל שבט ובוודאי ללא חלוקה לארבעה מחנות ראשיים, חלוקה שמתבצעת כאן לראשונה (בתאריך המופיע בפסוק, בחודש השני) וגם כוללת את העדפת שבט יהודה על שבט ראובן.

גם כאן השתמשנו בכלל אין מוקדם ומאוחר בתורה. מינוי הנשיאים והמפקד כבר קרו, אולם התורה מתייחסת יותר לתוכן ולמהות ופחות לשאלה מתי קרה כל אירוע ולכן ממקמת את התכון במקום המתאים לו.

במקרה כזה יש לשאול כמובן מדוע בוצעה ההפרדה בין התיאורים. על כך כתבתי במאמר אחר העוסק בשאלה מתי הייתה חנוכת המשכן. הצעתי שם לראות שהתורה מפרידה בין הסיפורים לפי החומשים, כאשר בספר שמות הדגש העיקרי הוא על המשכן, ואמנם בוצע מפקד ומונו נשיאים, אולם כל זה אינו חשוב כל כך שם, אלא בעיקר התוצאה שממנה נאספו המתכות והחומרים ליציקת אדני המשכן. בספר במדבר העוסק בעם ישראל ובשבטיו ובמסעותיו, לדברים אלו חשיבות ושייכות ולכן הם מפורטים כאן, וזו גם הסיבה היסודית מדוע פרק א' כולו מוקדם לפרק ט, שאכן התרחש בוודאות לפניו.

מאמרים נוספים לפרשת במדבר

מאמרים נוספים לפרשת נשא

פרשת נשא

פרשת נשא היא הפרשה השנייה בספר במדבר. תקציר הפרשה מופיע בהמשך הדף.

מאמרים ודברי תורה לפרשת נשא

עיון בפרשת קורבנות הנשיאים - עיון בפרשת קורבנות הנשיאים, בתוכן החדש שהיא מוסיפה לחנוכת המשכן ובפירוט הרב שהיא נוקטת.

אין מוקדם ומאוחר בתורה - על מקורו של כלל זה והדרך בה הוא מסייע לנו לפתור בעיות שונות

דחיית שבט ראובן - שבט ראובן הבכור מאבד את כל תפקידיו. דחייתו של השבט היא בעלת משמעות נרחבת ומובילה לשרשרת אירועים המשפיעים על כל עם ישראל.

הפטרת פרשת נשא - הפטרת פרשת נשא עוסקת בלידתו של שמשון.

תפקידי הלויים בפרשת נשא - המאמר עוסק בתפקידים השונים של הלויים המתוארים בפרשות במדבר ונשא.

דבר תורה לפרשת נשא - רעיון קצר בנושא הנזיר

ועוד בעניין הנזיר - האם  מועיל להיות נזיר?

ועוד בעניין הנזיר - קדוש או חוטא? מאמר מאת הרב ירחם שמשוביץ

סטטיסטיקה לפרשת נשא - נתונים סטטיסטיים על פרשת נשא (הארוכה ביותר בתורה).

חידון לפרשת נשא - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת נשא.

תפזורת לפרשת נשא 

פרשת נשא לילדים - ענייני הפרשה ודבר תורה קצר המותאמים במיוחד לילדים וגם למבוגרים.

אסטרונומיה ופרשת נשא - מדוע זכה נשיא שבט יששכר להיות הנשיא השני המקריב את קורבנו בחנוכת המשכן.

משמעות שם פרשת נשא

תקציר פרשת נשא

הנה תקציר הפרשה להאזנה
פרשת נשא היא הפרשה השנייה בספר במדבר וממשיכה בתיאור תפקידי הלויים.

פרק ד'

תפקידי שבט קהת פורטו בפרשת במדבר ותחילת פרשת נשא מתארת את תפקידי משפחות גרשון ומררי ואת המפקד הכללי של הלויים.

פרק ה'

לאחר תיאור זה באה פרשת שילוח הטמאים מן המחנה. כל ציווי הטומאה נאמרו כבר בספר ויקרא, אבל הפעולה המעשית כאשר עם ישראל חונה לשבטיו, מתבצעת רק עכשיו. המצורעים משולחים מחוץ לכל המחנות (מחנה ישראל), הזבים, משלוחים מחוץ למחנה הלויים, וטמאי המת אסורים בגישה לשטח המשכן. לאחר תיאור זה באות שלוש פרשיות מצוות. הפרשיה הראשונה עוסקת בדיני מעילות ודומות לה נשנו כבר בספר ויקרא. זוהי פרשיה קצרה ואין בה חידושים רבים.

שתי הפרשיות הבאות הן ארוכות וקשות. הראשונה היא פרשת סוטה, ומתארת מצב גרוע ביותר בן בני זוג, בו האיש מקנא לאשתו, וחושד בה כי בגדה בו. אם האיש אינו מתרצה, האשה נדרשת לעבור מבחן במשכן (בית המקדש) בו היא שותה מים מיוחדים. מים אלו הם מים רגילים, עם קצת חול, ועם שאריות מגילת קלף בהן נכתבת פרשייה זו כפי שמופיעה בתורה. זהו המקום היחידי בו מותר למחוק את שם ה' (שהוא חלק מהפרשה). בתורה שבעל פה מפרשים שכדי להשכין שלום בין בני זוג, ה' מוכן אפילו למחוק את שמו. האשה שותה מהמים, ובאופן מיידי לא קורה דבר. אם האשה אכן בגדה, עונשה יגיע במוקדם או במאוחר, אם לא, מובטח לאשה כי  יהיה לה זרע. פרשת סוטה משמשת הרבה פעמים כראייה ליחסה המפלה של התורה לנשים. אכן פרשה זו אינה נוחה לקורא בימינו. לימוד העניין בתורה שבעל פה מראה שדרושים תנאים רבים לקיומה. חשדו של הבעל צריך להיות מבוסס ולא גחמתי. על הבעל עצמו להיות נקי מעניינים אלו, ואירועים אלו צריכים להיות חריגים. משרבתה הפריצות בטל כל ענין סוטה. באופן כללי ניתן להגיד שבמצב בו בני זוג הגיעו לחוסר אמון מוחלט כל כך, התורה דורשת צעדים דרסטיים על מנת שהאמון יוכל לשוב בין בני הזוג, כאשר שום דבר פחות מהצעדים המתוארים לא יכול להחזיר אמון זה. דברים אלו נותנים ראייה קצת אחרת על הפרשה, אולם היא עדיין נחשבת לאחת מפרשיות התורה הקשות.

פרק ו'

הפרשייה הבאה מתארת את מעשה הנזיר. הנזיר (בדומה במקצת לנודר נדר המופיע בסוף פרשת בחוקותי), מקבל על עצמו איסורים שאינם נדרשים. התורה אינה משבחת מעשה נזירות זה, אולם כדרכם של נדרים, הנזיר חייב לעמוד בנדרו. הראייה העיקרית לחוסר שביעות רצונה של התורה ממעשה הנזירות הם הקורבנות שהנזיר צריך להביא, ובהם גם קורבן חטאת, המרמז שיש במעשהו מקצת חטא.
לאחר פרשייה זו מופיעה ברכת הכהנים המפורסמת, הברכה בה בירכו אהרון ובניו את עם ישראל בחנוכת המשכן, והיא אכן מהווה הקדמה לתיאור חנוכת המשכן בספר במדבר.

פרק ז'

חנוכת המשכן מתוארת גם בחומשים שמות וויקרא וכל פעם מנקודת מבט אחרת (ראו מאמר מתי הייתה חנוכת המשכן). בפרשת במדבר מתוארים בהרחבה קורבנות הנשיאים. הנשיאים הביאו ראשונים את קורבנם וכל יום הקריב נשיא אחר. הקורבנות היו זהים לחלוטין בתוכנם אולם התורה מקדישה מקום לתיאור נפרד של כל קורבן בפני עצמו להראות על חשיבותו של אותו שבט כחלק מעם ישראל. לו התורה הייתה רושמת בצורה מלאה רק את קורבנו של שבט יהודה, היו מרגישים כל השבטים פחותים וטפלים אליו. הפירוט (שבאמת מעצמו אינו נצרך) נועד על מנת להראות לנו את החשיבות שיש לכל שבט ושבט בעם ישראל.

קורבנות הנשיאים. מקור לא ידוע