מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם של פרשת השבוע !


חידות לפרשת משפטים

דף החידה לפרשת משפטים מציג מבחר ציורים וחידות לפרשה. החידות בדרגות קושי שונות ומיועדות לכל המשפחה (גירסה מיוחדת לילדים בהמשך). כדרכן של חידות מסוג זה פתרון החידה מאפשר היגוי שונה של מילים או שינוי באותויות שנשמעות דומה. כמו כן ייתכן ומספר איורים/חידות מתייחסים לאותו נושא בדיוק. אפשרי מאד שתמצאו פתרון שונה ממה שכתבתי שיהיה נכון באותה מידה. אשמח לשמוע בתגובות. מומלץ להדפיס את דף החידה ולפתור אותו לאחר קריאת הפרשה. למתקשים מצורף קישור לפתרונות אולם מומלץ לנסות היטב לבד לפני שמסתכלים שם.
חידות לפרשת משפטים
חידות לפרשת משפטים


הדף הראשי של פרשת משפטים




בדף לילדים מופיעות החידות הקלות ביותר בתוספת רמזי מקום


התייאשתם? נסו להיכנס לדף התשובות

פרשת משפטים - מתי נאמרה פרשת משפטים

כאשר קוראים את פרשת משפטים מיד לאחר פרשת יתרו, קל מאד לדמיין את האירועים ברצף המתחיל בסיום מעמד עשרת הדברות, שלאחריו משה עלה להר, ירד ומסר את פרשת משפטים לבני ישראל, ולמחרת לאחר טקס הברית המתואר בסוף פרשת משפטים שב ועלה להר סיני למשך ארבעים יום נוספים. הנחה זו אינה כל כך פשוטה וסדר הדברים אינו ברור כלל וכלל ופרק כ"ד דורש התבוננות.

בתחילת פרק כ"ד מופיע הציווי על משה רבנו להתקרב להר עם שבעים הזקנים אך לעלות לבדו, משה חוזר לבני ישראל ומספר להם על כל המצוות שקיבל מה' (למעשה כמעט כל פרשת משפטים עד שלב זה) ומשה כותב אותם. למחרת משה בונה מזבח, מקריבים עולות ושלמים, קוראים שוב את ספר הברית (שנכתב ביום הקודם), העם חוזר על אמירת "נעשה ונשמע", משה והזקנים מתקרבים אל ההר ומשה עולה אל ההר לעוד ארבעים יום וארבעים לילה כדי לקבל מצוות נוספות (ובעיקרן פרטי מלאכת המשכן). תאור פשוט ונח זה נראה כל כך טבעי עד שכל מי שיקרא את התורה עם פירוש רש"י ישתומם מאד לגלות שרש"י מעמיד את כל הפרק לפני פרשת מתן תורה ולפני שמשה קיבל מצוות כלשהן מה'. רש"י בפסוק א' אומר פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות בד' בסיוון נאמר לו עלה (ולכן הטקס ואמירת נעשה ונשמע היו בה' סיוון, ולמחרת משה עלה אל האלקים ולא ירד שוב עד לאחר ארבעים יום).

גישה זו מכריחה את רש"י לפירוש שונה ועקבי של כל שאר הפסוקים הבאים, למשל דברי ה' והמשפטים אותם משה מוסר לעם הם שבע מצוות בני נח ומצוות שהצטוו במרה וספר הברית שנכתב בלילה ונקרא ביום לפי רש"י לא פחות מאשר חומש בראשית וחומש שמות עד אותה נקודת זמן! למעשה רש"י מגלה לנו בדיוק את תאריך כתיבתו של חומש בראשית.

פירושו של רש"י נח מאד על מנת ולהבין את סוף פרשת יתרו. האזהרות לכהנים ולעם לא לעלות להר נהיות יותר ברורות שהרי יש קבוצה שעומדות ממש למרגלות ההר, אמירת הנעשה ונשמע היא אותה אמירה ורק חוזרים עליה שוב, ובמיוחד מקבל מובן הפסוק "במשוך היובל המה יעלו בהר" מה עם אותם "המה"? התשובה כעת ברורה. המילה "המה" מתייחסת לכהנים, לשבעים הזקנים וכנראה גם ליהושע. כל הפירושים האלו הינם טקסטואליים אבל להבנה כי ספר הברית הינו ספר בראשית יש חשיבות גדולה מאד במהלכו של רש"י.

אכן יש מקום לכנות את ספר בראשית ספר הברית, מצוות ברית המילה מופיע בו, ברית בין הבתרים מופיעה בו ולכן השיעור ההיסטורי חשוב מאד לבני ישראל בדיוק לפני מתן תורה, עליהם ללמוד את עברם ולהבין מדוע ולמה הם נבחרו לעמוד במעמד הזה וכמובן עליהם לכרות ברית חדשה ועדכנית. כל האירועים האלו אכן קורים באותם שלושת ימי ההכנות.

לפי זה גם ברור מדוע צריכים שלושה ימים. אמנם מצד אחד יש שלושה ימים של פרישות ומה אסור לעשות בהם, אבל תוכן אמיתי אין לאותם ימים. לפי פירוש רש"י היו אלו ימים עמוסים מאד, לימוד התורה, בניית מזבח הקרבת קורבנות וכריתת ברית מחודשת. לבני ישראל בהחלט לא היה זמן פנוי.

גם אם נרצה לקבל את פירושו של רש"י נצטרך להביא מספר נימוקים טובים מדוע יש את ההפרדה הזו בין שני חלקי הסיפור , מדוע הקדימו את מעמד עשרת הדברות ומדוע מיד לאחריו יש אוסף ארוך מאד של מצוות שונות. כדי להבין זאת נבצע עיון מעמיק יותר בעליות ובירידות של משה מהר סיני. למעשה משה רבנו שימש כמתווך בין הקב"ה לבני ישראל ונאלץ לעלות ולרת מההר לפחות שש פעמים!

בפרשת יתרו מגיעים בני ישראל בראש חודש סיון אל הר סיני. העליה הראשונה היא בא' או ב' סיוון (לכל התאריכים יש כמה אפשרויות), שם ה' אומר לו שהוא מייעד את בני ישראל להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, ללא פירוט מעשי של מצוות כלשהו, משה חוזר לבני ישראל והתשובה היא כל אשר דיבר ה' נעשה. משה חוזר ביום השלישי לה' עם התשובה ומקבל מספר הוראות פרקטיות לימים הקרובים בלבד (דיני ההגבלה) אך עדיין אין מצוות, ביום השלישי יום מתן תורה משה מוציא את כל העם למרגלות ההר וה' קורא שוב למשה אולם רק בשביל להגיד לו לרדת שוב לבני ישראל ולהזהיר אותם לבל יתקרבו להר! משה אומר שלא יקרה כדבר הזה כי העם הוזהר אולם ה' חוזר על הציווי שרק משה ואהרן והכהנים (אולי הם הזקנים) יעלו. משה יורד ואומר את כל זה לעם אולם לא מוזכרת עלייה נוספת כציווי של ה', אלא רק לאחר מתן עשרת הדברות. עד כאן ספרנו לפחות שלוש עליות להר.

עתה נחזור לפרשת משפטים. הפסוקים בפרק כ"ד אכן יכולים להיות המשך ישיר של אותה עליה מאחר והם חוזרים על פרטי העליה האחרונה שנאמרה ממש לפני עשרת הדברות. אולם לפי פירוש רש"י היו שתי עליות נוספות. הראשונה היא העליה עם הזקנים שהיתה אולי בד' בסיון ושם חזו את ה' והנוספת היתה בה' בסיון, רק לאחריה עלה משה לעליה רצופה של ארבעים יום (עליה אשר לפי הפירוש הכרונולגי היתה רק יום לאחר מתן תורה).

הרב לייבטג במאמרו, מציע לפרש את החלוקה בין האירועים כקבלת התורה מיראה – מעמד הר סיני המרשים, קולות השופר , העם החרד מאד ובין קבלת התורה מאהבה. לדעתי דרוש חידוד מסוים לאבחנה זו. קבלת התורה מוצגת במכוון כמנותקת מהמצוות משום שהיא באמת השלב הבסיסי והראשוני ביותר בין אם היא מאהבה ובין אם היא מיראה.

מעמד הר סיני אינו תלוי כלל במצוות כלשהן, אלא בהכרה ובעובדה שעם ישראל הוא ממלכת כהנים וגוי קדוש. מסיבה זו לא מופיעות כלל מצוות לפני מעמד הר סיני, אלא המעמד כולו הוא ברמה המחשבתית והעיונית, מסיבה זו גם נדרשים כל האיסורים בשלושת ימי ההגבלה, איסורים שכל מטרתם הינה להכין את הנפש למעמד.

אולם יש צורך בכלים על מנת להגיע למטרה וכלים אלו הינם המצוות, ואכן עשרת הדברות מהווים קבוצת מדגם לא רעה בכלל למצוות התורה, מצוות שכליות: "אני ה' ...", מצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו, לאחר מכן אף פרשת משפטים בחלקה הראשון כוללת אוסף נבחר של מצוות מכל הסוגים הנ"ל ועוד כמה סוגים. רק לאחריה ניתן לחזור לתיאור של כריתת הברית. התיאור של בני ישראל אוכלים ושותים, יסתור לנו את קדושת המעמד של הר סיני ולכן היה צורך לתאר אותו רק אחרי אותו מעמד נשגב.

לסיום הדברים אי אפשר בלי להזכיר שבחה של ארץ ישראל. מעמד הר סיני נפתח בפסוק "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ". והנושא חוזר על עצמו בהרחבה מרובה מאד בפרשת משפטים בפרשיה "הנה אנכי שולח מלאכי לפניך...". ארץ ישראל תופסת מקום מרכזי מאד בשתי הפרשיות ומהווה עטיפה ונקודת חיבור לכל הענין. המשולש של תורת ישראל המיוצגת במעמד הר סיני לבין עם ישראל המיוצג בפרשת משפטים בביצוע הברית מחובר כולו על ידי ארץ ישראל מתחילתו ועד סופו.

מאמרים נוספים לפרשת משפטים

חידות לפרשת יתרו

בדף המצורף תמצאו שלל חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת יתרו. החידון מתאים לכל המשפחה כאשר לרוב חידות הציורים קלות יותר מהחידות המילוליות. מומלץ להדפיס את הדף ולעבור עליו בשבת לאחר קריאת הפרשה בבית או בבית הכנסת. למתקשים מצורף קישור לתשובות אבל מומלץ לעיין בו רק לאחר שניסיתם לבד ולא לפני מוצאי שבת.
בהצלחה




הדף לילדים מכיל רק את החידות הקלות יותר בתוספת רמזים

חידות לילדים לפי אותיות א'-ב'
חידות לפרשת יתרו
חידות לפרשת יתרו


פתרונות לחידות למקרה הצורך


לדף הראשי עם מאמרים נוספים לפרשת יתרו

פרשת יתרו - סדר האירועים בפרשות יתרו ומשפטים

סדר פרשות יתרו ומשפטים


במאמר זה ננסה להתבונן באירועים המופיעים בפרשות יתרו ופרשת משפטים (ללא התייחסות לדינים עצמם) ובסדר בו הם מופיעים ונחזור ונרחיב את הנושאים שדנו בהם במאמר: זמנים מעורפלים בתורה ומתי נאמרה פרשת משפטים (ניתן לקרוא את המאמר בלי לקרוא את המאמרים הקודמים)

לפי מה ישפטו השוטפים אותם מציע יתרו למנות?

פרשת יתרו נפתחת ללא ציון זמן. בוודאי עבר זמן מה מאז המלחמה בעמלק שכאן עם ישראל הגיע מרפידים להר האלוקים (המרחק אינו גדול). כאשר משה מספר ליתרו על הקורות אותם הוא אומר: "וַיְסַפֵּר משֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל-הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם ה'" ובפשטות מדובר באירועי יציאת מצרים והמחסור במים ובמזון שקראנו עליו בסוף פרשת בשלח. למחרת יתרו רואה שכל העם בא אל משה. הסיבה לפי משה היא: "כִּי-יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת-חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת-תּוֹרֹתָיו". אולם האירוע נמצא לפני קבלת התורה, ולפני פרשת משפטים הכוללת את רוב המצוות הממוניות (עליהם הולכים לבית דין) וכבר מתגלה קושי. אם משה היה שופט לפי מיטב הבנתו, היינו מבינים, אולם אז לא היתה שום אפשרות למנות שופטים אחרים. קושי זה (וקשיים נוספים שהזכרנו במאמרינו למעלה) גורם לפרשנים רבים להעביר את כל פרשת יתרו לאחר קבלת התורה. נעיין קצת יותר בפרשת יתרו. העצה הראשונה היא כזו (פרק י"ח י"ט-כ):
"עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹקים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹקים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת-הַדְּבָרִים אֶל-הָאֱלֹקים: וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת-הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת-הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן".
יתרו מציע למשה לנקוט גישה יוזמת. לא לחכות שבאים שניים למשפט ואז ללמד אותם את התורה, אלא ללמד את התורה לכל העם, כדי שהידע יחלחל לכל העם מגיע חלקה השני של עצת יתרו:
"וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹקים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת:  וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם בְּכָל-עֵת וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ-הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ"
הידע יתפזר בין הרבה אנשים (ברמות ידע שונות) וכך יוכלו למעשה כל שלושה מישראל לשבת כבית דין. בכל מקרה עצה זו אפשרית רק לאחר קבלת התורה. בסיום הפרשייה משה משלח את יתרו. גם שילוח זה זמנו לא ברור, אם היה לפני מתן תורה או אחריו.

אירועי מתן תורה בפרשת יתרו

האירועים בהמשך פרשת יתרו עוסקים בקבלת התורה (י"ט א-ב).
"בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי: וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר"
כפי שאמרנו בני ישראל נסעו מרפידים להר-סיני ולכאורה שוב נראה כי פרשת יתרו באה לאחר מכן (שכן המסע לא פורט בסיפור פגישת משה ויתרו אבל ברור שהוא כבר התרחש). תיאור הזמן בפסוק הוא מעורפל. הדרך הפשוטה להתייחס לזמן הוא בחודש השלישי, כלומר חודש סיוון ובמילים "ביום הזה" לראש חודש עצמו.
תהליך קבלת התורה כולל שורה ארוכה של דברים בין ה' לעם בתיווכו של משה. נפרק את הפרק לחלקיו:
בחלק הראשון משה עולה על ה' לשמוע את ההצעה הראשונית (פסוקים ג-ו)
"וּמשֶׁה עָלָה אֶל-הָאֱלֹקים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן-הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי: וְעַתָּה אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ: וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
כאן יש תמצית של הרעיון. מוזכרת מחויבות לה'. ממלכת כהנים וגוי קודש אולם המצוות עוד לא מוזכרות כלל.  משה חוזר לבני ישראל ואומר להם את הדברים ובני ישראל עונים (ז-ח)
"וַיָּבֹא משֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה': וַיַּעֲנוּ כָל-הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב משֶׁה אֶת-דִּבְרֵי הָעָם אֶל-ה'"
משה אמנם פונה לזקנים אבל התשובה היא של כל העם והיא "נעשה" (שימו לב, לא נעשה ונשמע שמופיע אחר כך). אמנם בינתיים אין הרבה מה לעשות כי מופיע רק הציווי "ושמרתם את בריתי" באופן כללי (ואולי אפשר להבין מזה את מצוות קורבן הפסח והשבת ושאר המצוות שכבר ניתנו).
נראה מלשון הפסוקים שמשה חוזר ועולה להר ושם הוא מקבל את הציווי הבא (פסוק ט):
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד משֶׁה אֶת-דִּבְרֵי הָעָם אֶל-ה'"
כאן כבר מדובר על מעמד בו כל העם רואה את הענן ואת דברי ה' למשה. מעמד זה בא לחזק את משה כנביא כאשר לנבואתו יהיו עדים רבים (לעומת המצב עד כה בו משה נעלם כדי לדבר עם ה'). אמנם מושג הענן אינו חדש. מיד ביציאת מצרים הופיע עמוד הענן וגם בפרשת המן הופיע ה' בענן, אולם החידוש הוא שכל העם ישמע את קול ה' מדבר למשה, כך שהחוויה תהיה בחוש הראייה והשמיעה גם יחד. סיום הפסוק (מופיע בהדגשה) מעורר קושי. היינו מצפים שיהיה כתוב שמשה הגיד את דברי ה' לעם. אין אנו מוצאים תשובה נוספת של העם ועל כורחינו עלינו להניח שמשה ירד, שמע תשובה כלשהי מהעם, וחזר לה' עם התשובה אותה אנו לא יודעים. המשך הכתובים מחזק טענה זו (פסוקים י-יד):
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם: וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל-הָעָם עַל-הַר סִינָי: וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת: לֹא-תִגַּע בּוֹ יָד כִּי-סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ-יָרֹה יִיָּרֶה אִם-בְּהֵמָה אִם-אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר: וַיֵּרֶד משֶׁה מִן-הָהָר אֶל-הָעָם וַיְקַדֵּשׁ אֶת-הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם"
מופיע שוב ציווי למשה להגיד דברים לעם (וראינו שכל הציווים האלו נעשים בהר) ובסיומו משה יורד מן ההר ומתחילות ההכנות עצמן שאורכות שלשה ימים (שוב לא ידעו אם אלו ימים מלאים, או שבסוף היום כשמשה ירד מן ההר וההכנות התחילו, נחשב כבר ליום).

סוף-סוף מגיעים ליום השלישי של ההכנות וכנראה לא עברו שלושה ימים מלאים, אלא אולי יומיים וביום השלישי היה המעמד. כך שיטת רש"י שהיו שלוש עליות (א'-ג' בסיון)  ועוד שני ימים מלאים של הכנה (ד' וה' סיון). אך גם ביום זה קורים מספר אירועים. משה מוציא את כל העם אל ההר (פסוקים כ-כה):
"וַיֵּרֶד ה' עַל-הַר סִינַי אֶל-רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא ה' לְמשֶׁה אֶל-רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל משֶׁה: וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה רֵד הָעֵד בָּעָם פֶּן-יֶהֶרְסוּ אֶל-ה' לִרְאוֹת וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב: וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל-ה' יִתְקַדָּשׁוּ פֶּן-יִפְרֹץ בָּהֶם ה':  וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-ה' לֹא-יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל-הַר סִינָי כִּי-אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר הַגְבֵּל אֶת-הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ:  וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' לֶךְ-רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם אַל-יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל-ה' פֶּן-יִפְרָץ-בָּם:  וַיֵּרֶד משֶׁה אֶל-הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:"
חילופי הפעלים רד ועלה ברורים. משה עולה שוב להר רק כדי לקבל הוראה לרדת ולהזהיר את העם שלא יעלו אל ההר. משה מודיע לה' שהוא העביר את ההוראה אולם ה' מצווה אליו לרדת ולהזהיר את העם שוב ולעלות הוא ואהרון בלבד (בהערת אגב, שימו לב לביטוי והכהנים שאינו מתייחס בני אהרון, שכן הם טרם קודשו כלל לכהונה. רש"י והרבה פרשנים בעקבותיו מתייחסים לכהנים כאל הבכורים, אולם ייתכן שמדבור בזקני העם כפי שמופיע בפסוקים דומים בפרשת משפטים). הפסוק האחרון מראה שמשה אכן ירד אל העם והזהיר אותם אולם לא מופיע שהוא עלה שוב להר!

ההוכחה שמשה אכן נמצא למטה מופיעה לאחר עשרת הדברות (פסוקים טז-יח -שימו לב לחילופי הלשון בין שמות ה' [כפי שהופיע בפרק י"ט פסוקים י-יד] לשם אלוקות המופיע בפסוקים אלו. חילופי הלשון לאורך פרשות מתן תורה מחייבות מאמר ארוך ונפרד ואולי נזכה בעתיד לעמוד על כך בהרחבה):
"וַיֹּאמְרוּ אֶל-משֶׁה דַּבֶּר-אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל-יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹקים פֶּן-נָמוּת:  וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-הָעָם אַל-תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹקים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל-פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ:  וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמשֶׁה נִגַּשׁ אֶל-הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר-שָׁם הָאֱלֹקים"
העם מדבר עם משה כלומר משה אכן נמצא למטה ורק לאחר דברי העם הוא עולה אל האלוקים. ייתכן שרצונו של ה' שכל העם ישמע התמלא וייתכן כי העם אינו מוכן לקבל ישירות מאת ה' ומבקש לקבל רק דרך משה (ואולי זו הייתה הכוונה לחזק את מעמדו של משה).

חזרה על האירועים בסוף פרשת משפטים

בסוף פרשת משפטים מופיעים שוב תיאורי אירועים (כ"ד א-ג) המעלים קשיים מרובים:
"וְאֶל-משֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל-ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק: וְנִגַּשׁ משֶׁה לְבַדּוֹ אֶל-ה' וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ: וַיָּבֹא משֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל-דִּבְרֵי ה' וְאֵת כָּל-הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל-הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה"
האם זה המשך? האם זו חזרה? אנו נהיים רק יותר מבולבלים בהמשך (ד-ח)

"וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֵת כָּל-דִּבְרֵי ה' וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּשְׁלַח אֶת-נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים:
ו וַיִּקַּח משֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל-הַמִּזְבֵּחַ: וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: וַיִּקַּח משֶׁה אֶת-הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל-הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם-הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"

מעתה נבין את פירוש של רש"י המקדים אירועים אלו למעמד קבלת התורה. אם בתחילת פרשת יתרו ה' אמר למשה שבני ישראל ישמרו את בריתו, הרי שבני ישראל לא רק שמסכימים אלא ממש מקיימים טקס שלם של כריתת הברית, טקס שהוא חלק נפרד והכרחי (אך לא מספיק) לקבלת התורה עצמה. לפירושים האחרים המעונינים לשמור על סדר האירועים חובה להגיד שמשה עלה וירד עוד כמה פעמים להר, שפרשת משפטים (הפרקים הראשונים) נאמרה ביום אחד בלבד לפני עלייתו של משה לארבעים יום, ושכל הארבעים יום על ההר עסקו בעניני המשכן. מאחר ובחלק מהאירועים המופיעים בפרק כ"ד ניתן לראות השלמות של האירועים בפרשת יתרו, יש מקום לשתי השיטות.
פסוקים ט-יא מתארים עלייה נוספת:
"וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר:  וְאֶל-אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת-הָאֱלֹקים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ"
פסוקים אלו קשים מאד, מי ראה ומה ראה, אולם לי נראה להגיד שהם חלק מכריתת הברית ובו נכבדי עם ישראל זוכים לראות את השכינה, כלומר עם מי הם כורתים ברית, ולמרות המגבלות והקדושות שהיו על ההר, הותר להם לעלות להר לצורך זה.

רק פסוקי הסיום חוזרים לסדר הרגיל והם מתארים את עלייתו של משה השמיימה לארבעים יום ונביאם במלואם:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה-שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת-לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם:  וַיָּקָם משֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרֲתוֹ וַיַּעַל משֶׁה אֶל-הַר הָאֱלֹקים:  וְאֶל-הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ-לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר-נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי-בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם:  וַיַּעַל משֶׁה אֶל-הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת-הָהָר: וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד-ה' עַל-הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל-משֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן: וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיָּבֹא משֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל-הָהָר וַיְהִי משֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה"
חשוב לשים לב לתקופה של שבוע. ששה ימים בהם הענן מכסה את הר סיני ומשה עוד לא ניגש ורק ביום השביעי משה ניגש אל תוך הענן. מה קרה באותם שבעת ימים אין לנו דרך לדעת וכמו כן אין אנו יודעים אם מונים אותם בארבעים יום או לא (שיטות התאריכים השונות לחטא העגל ולקבלת הלוחות השניים שמכוונת את התאריך ליום כיפור כוללות ימים אלו בתוך ארבעים היום, אפילו שמפשט הכתוב נראה שהם לא כלולים).
לסיכום הצגנו את האירועים ופרשנום בדרך שהביא רש"י וגם ניסינו להעמידם כסדרם. ייתכן וקיים שילוב של שתי השיטות גם יחד והפרשיות מתארות לנו את אותם אירועים מנקודת מבט שונות (מנקודות מבטו של ה', של משה ושל העם) כך ששינוי זווית המבט נסתר מאיתנו.

מאמרים נוספים לפרשת יתרו

משה מקבל את הלוחות - מרק שגאל - 1960-1966 מוזיאון שגל, ניס צרפת



חידות לפרשת בשלח

חידות מילוליות וחידות ציורים לפרשת בשלח. מומלץ להדפיס את דף החידה ולעבור עליו בבית לאחר קריאת הפרשה. החידות מתאימות לכל הגילאים ובדרגות קושי שונות.

חידות לפרשת בשלח
חידות לפרשת בשלח



תפזורת לפרשת בשלח

לדף הראשי של פרשת בשלח

הדף לילדים כולל רק את החידות הקלות ביותר בתוספת מראי מקום


לאחר שניסיתם את כוחכם אתם מוזמנים גם להציץ בפתרונות

הפטרת פרשת בשלח - שירת דבורה

הפטרת פרשת בשלח 

עוסקת בסיפור מלחמת ברק ודבורה בסיסרא ומסתיימת בשירת דבורה, כמקבילה לשירת הים בפרשה (מנהג ספרד לקרוא רק את השירה ומנהג אשכנז לקרוא גם את סיפור המלחמה עצמו). אמנם השירה עצמה היא מרכז הפרשה וההפטרה אולם ניתן למצוא קווי דמיון רבים בין סיפור קריעת ים סוף לבין סיפור המלחמה בסיסרא המעמיקים את הקשר עוד יותר.

נזמין אתכם גם לעיין בספרי החדש  "הפטרה לענייןהמכיל פירושים לכל ההפטרות ומתאים מאד גם כמתנה.

נעיין בקשרים בין הסיפורים המקדימים ובין השירות עצמן ונעמוד גם על ההבדלים.

מלחמת ברק בסיסרא

סיפור דבורה וברק נפתח בשופטים פרק ד' בשלושה פסוקים שאינם חלק מההפטרה אולם הם חיוניים להבנת העניין:
"וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא: וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט: וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וְאֵהוּד מֵת: וַיִּמְכְּרֵם ה' בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ-כְּנַעַן אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחָצוֹר וְשַׂר-צְבָאוֹ סִיסְרָא וְהוּא יוֹשֵׁב בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם: וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-ה' כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב-בַּרְזֶל לוֹ וְהוּא לָחַץ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה"
לאחר תקופה ארוכה של שקט, המנהיג הקודם, אהוד, מת, ובני ישראל עושים את הרע, ומשועבדים במשך עשרים שנה לסיסרא... יתרונו הגדול של סיסרא הוא ברכב הברזל שלו. תשע מאות רכב, מספר הגדול בחמישים אחוז ממספר המרכבות של פרעה (600). ניתן לראות קו דמיון בולט. עם גדול משועבד לעם אחר, באמצעות כוח צבאי לא גדול במיוחד אבל מרשים בעוצמתו.

כדי לשחרר את בני ישראל נדרשת התערבות אלוקית, בספר שמות ההתערבות מתחילה כמובן עוד בפרשת שמות אולם המאפיינים של זירוז ונסיון הימנעות מהצד השני חוזרים גם במעשה ברק:
דבורה מזרזת את ברק (פסוקים ו'-ז'):
"וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא-צִוָּה ה' אֱלֹקי-יִשְׂרָאֵל לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן: וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל-נַחַל קִישׁוֹן אֶת-סִיסְרָא שַׂר-צְבָא יָבִין וְאֶת-רִכְבּוֹ וְאֶת-הֲמוֹנוֹ וּנְתַתִּיהוּ בְּיָדֶךָ"
וברק מנסה להימנע בפסוק ח': "וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם-תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם-לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ".

ט וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ אֶפֶס כִּי- לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר-אַתָּה הוֹלֵךְ כִּי בְּיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר ה' אֶת-סִיסְרָא וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם-בָּרָק קֵדְשָׁה: י וַיַּזְעֵק בָּרָק אֶת-זְבוּלֻן וְאֶת-נַפְתָּלִי קֵדְשָׁה וַיַּעַל בְּרַגְלָיו עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי אִישׁ וַתַּעַל עִמּוֹ דְּבוֹרָה:
יא וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה וַיֵּט אָהֳלוֹ עַד-אֵלוֹן (בְּצַעֲנַּיִם) [בְּצַעֲנַנִּים] אֲשֶׁר אֶת-קֶדֶשׁ: יב וַיַּגִּדוּ לְסִיסְרָא כִּי עָלָה בָּרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם הַר-תָּבוֹר: יג וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת-כָּל-רִכְבּוֹ תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל וְאֶת-כָּל-הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מֵחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם אֶל-נַחַל קִישׁוֹן: 

גם לאחר שברק אוסף את הצבא (ולאחר שדבורה הסכימה ללכת עימו, אך עם עונש - שתהילתו לא תהיה שלמה) נדרש חיזוק וזירוז נוסף כפי המופיע בפסוק י"ד: "וַתֹּאמֶר- דְּבֹרָה אֶל-בָּרָק קוּם כִּי זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר- נָתַן ה' אֶת-סִיסְרָא בְּיָדֶךָ הֲלֹא ה' יָצָא לְפָנֶיךָ וַיֵּרֶד בָּרָק מֵהַר תָּבוֹר וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ אַחֲרָיו" (השוו גם לביטויים  בפרשה: "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-הָעָם אַל-תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת-מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד-עוֹלָם: ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן").

גם הטקטיקה הצבאית זהה, מביאים את צבא האויב למקום בו יתרונו האסטרטגי הגדול (מרכבות הברזל) הופך להיות חסרון טקטי חמור (המרכבות נתקעות בבוץ ולא מאפשרות תנועה כלל) והחיילים פחות מיומנים בתנועה רגלית.

טו וַיָּהָם ה' אֶת-סִיסְרָא וְאֶת-כָּל-הָרֶכֶב וְאֶת-כָּל-הַמַּחֲנֶה לְפִי-חֶרֶב לִפְנֵי בָרָק וַיֵּרֶד סִיסְרָא מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה וַיָּנָס בְּרַגְלָיו: טז וּבָרָק רָדַף אַחֲרֵי הָרֶכֶב וְאַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה עַד חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם וַיִּפֹּל כָּל-מַחֲנֵה סִיסְרָא לְפִי-חֶרֶב לֹא נִשְׁאַר עַד-אֶחָד:
התשועה מגיעה מיד ה', רכב הברזל הכבד, שהיה נראה כלי הניצחון נהיה לגורם מכביד ומעכב, וכאשר לוחמי סיסרא יורדים ממנו הם נמצאים בנחיתות מול צבא ברק, המונה עשרת אלפים איש. צבא סיסרא אפילו לא מנסה להילחם וישר פותח במנוסה. 

יז וְסִיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו אֶל-אֹהֶל יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי כִּי שָׁלוֹם בֵּין יָבִין מֶלֶךְ-חָצוֹר וּבֵין בֵּית חֶבֶר הַקֵּינִי:  
סיסרא מנסה להגיע למקום בטוח בו הוא ימצא מקט

יח וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל-תִּירָא וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה: יט וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי-נָא מְעַט-מַיִם כִּי צָמֵתִי וַתִּפְתַּח אֶת-נֹאוד הֶחָלָב וַתַּשְׁקֵהוּ וַתְּכַסֵּהוּ: כ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וְהָיָה- אִם-אִישׁ יָבוֹא וּשְׁאֵלֵךְ וְאָמַר הֲיֶשׁ-פֹּה אִישׁ וְאָמַרְתְּ אָיִן: כא וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת-חֶבֶר אֶת-יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת-הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט וַתִּתְקַע אֶת-הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ וְהוּא-נִרְדַּם וַיָּעַף וַיָּמֹת:
אולם המקום שסיסרא חשב שיהיה עבורו מקלט הופך להיות לו מלכודת. המניע של יעל למעשה אינו ברור. גם לא ברור איפה היה בעלה באותה עת. ו



כב וְהִנֵּה בָרָק רֹדֵף אֶת-סִיסְרָא וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר לוֹ לֵךְ וְאַרְאֶךָּ אֶת-הָאִישׁ אֲשֶׁר-אַתָּה מְבַקֵּשׁ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת וְהַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ:
נבואתה של דבורה מתגשמת. לא ברק הכניע את מנהיג היריב אלא דווקא אשה.
כג וַיַּכְנַע אֱלֹקים בַּיּוֹם הַהוּא אֵת יָבִין מֶלֶךְ-כְּנָעַן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כד וַתֵּלֶךְ יַד בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל הָלוֹךְ וְקָשָׁה עַל יָבִין מֶלֶךְ-כְּנָעַן עַד אֲשֶׁר הִכְרִיתוּ אֵת יָבִין מֶלֶךְ-כְּנָעַן:


ההקבלה לפרשה מושגת באמצעות מילים המופיעות בתנ"ך אך ורק בשני הסיפורים. למשל המילה "ויהם" מופיעה בשמות י"ד כד: "וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּשְׁקֵף ה' אֶל-מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם: וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם" ובשופטים ד' טו: "וַיָּהָם ה' אֶת-סִיסְרָא וְאֶת-כָּל-הָרֶכֶב וְאֶת-כָּל-הַמַּחֲנֶה לְפִי-חֶרֶב לִפְנֵי בָרָק וַיֵּרֶד סִיסְרָא מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה וַיָּנָס בְּרַגְלָיו". גם הפלשתים וגם המצרים נאלצים לרדת מסוסיהם ולהמשיך ברגל, ואפילו סיום הקרב מתואר באותן מילים בדיוק:
שמות י"ד כח: "וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת-הָרֶכֶב וְאֶת-הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם לֹא-נִשְׁאַר בָּהֶם עַד-אֶחָד"
שופטים ד' טז: "וּבָרָק רָדַף אַחֲרֵי הָרֶכֶב וְאַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה עַד חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם וַיִּפֹּל כָּל-מַחֲנֵה סִיסְרָא לְפִי-חֶרֶב לֹא נִשְׁאַר עַד-אֶחָד"

שירת דבורה מול שירת הים


ההקבלות ממשיכות בשירה עצמה. כבר מסכת סופרים מקשרת בין השירות ומציינת כי שתיהן נכתבות על קלף בצורה מיוחדת, של אריח על גבי לבנה, צורת כתיבה יחודית.
שתי השירות בעלות מאפיינים ספרותיים דומים (וראו מאמר על ההשוואה ספרותית בין השירות) למרות שמנוסח הטקסט רואים ששירת דבורה הרבה יותר לירית ומשתמשת בלשון נמלצת, חזרות על מילים ועל שורשים בהטיות שונות. נתמקד דווקא בביטויים מיוחדים בשירת דבורה הבאים לחזק את הקשר לשירת הים.
בסיפור המעשה מודגש שצבא סיסרא מת בחרב, אולם דבורה בשירתה (פסוק כא) אומרת: "נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן תִּדְרְכִי נַפְשִׁי עֹז", ומקשרת בכך באופן ישיר לקריעת ים סוף בה המצרים מתו בגלל כח המים, כך צבא סיסרא מת בגלל כח המים של נחל קישון.
בנוסף, בסוף שירת דבורה, מתארת דבורה את אם סיסרא שאינה מבינה מדוע לא שב בנה עטור ניצחון, ומביאה את דברי שרותיה: "הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל רַחַם רַחֲמָתָיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָל" והלו זו חזרה מדויקת על הנאמר בשירת הים: "אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי".
מצאנו קווי דמיון מרובים בין המעשים וקווי דמיון מכוונים בין שירת דבורה לשירת הים. ניתן בהחלט למצוא קשרים נוספים. נביא כעת את השירה במלואה ונעיר מעט הערות. שימו לב לתקבולת בכל פסוק בין שתי צלעות. שימוש באותם ביטויים או במילים נרדפות.
לפני קריאת הפרוש אתם מוזמנים להאזין ללחן של נורית הירש לשירת דבורה (שירה: אסתר ראדא). השיר בוצע בחגיגות יום העצמאות למדינת ישראל ה-66 (תשע"ד), וניתן ממש לדמיין את דבורה שרה בלחן זה.


  א וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:
אנו מכירים את השירה כשירת דבורה, אולם גם ברק בן אבינעם מוזכר. כל שאר השירה היא בלשון נקבה ונראה כי מחבר ספר שופטים לא רצה לבייש את ברק יותר ממה שהיה מבוייש גם כך (מאחר ולא הוא ניצח את מנהיג היריב)

ב בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרֲכוּ ה':ג שִׁמְעוּ מְלָכִים הַאֲזִינוּ רֹזְנִים אָנֹכִי לַה' אָנֹכִי אָשִׁירָה אֲזַמֵּר לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

ד ה' בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם-שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם-עָבִים נָטְפוּ מָיִם:ה הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי ה' זֶה סִינַי מִפְּנֵי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
פסוקים אלו מתייחסים לכיבוש הארץ בידי יהושע ואף למלחמות משה בסיחון ובעוג קודם לכן. אז היראה מפני בני ישראל (ובעצם מפני ה') הייתה בשיאה.

ו בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן-עֲנָת בִּימֵי יָעֵל חָדְלוּ אֳרָחוֹת וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת:
הכוונה היא לסוך ימי שמגר בן ענת שהיה השופט הקודם
ז חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל חָדֵלּוּ עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל: ח יִבְחַר אֱלֹהִים חֲדָשִׁים אָז לָחֶם שְׁעָרִים מָגֵן אִם-יֵרָאֶה וָרֹמַח בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל:
ולמה חדלו השיירות? בגלל העבודה הזרה, החטא המלווה את כל תקופת השופטים.
ט לִבִּי לְחוֹקֲקֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם בָּרֲכוּ ה':
שוב, כמו בפסוק ב' מוזכרים המתנדבים שבאו להילחם. מאפיין של צבא לא מקצועי וללא חובת גיוס (חובה אותה הנהיגו המלכים שבאו לאחר מכן)
י רֹכְבֵי- אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת יֹשְׁבֵי עַל-מִדִּין וְהֹלְכֵי עַל-דֶּרֶךְ שִׂיחוּ:יא מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת ה' צִדְקֹת פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים עַם-ה':יב עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי-שִׁיר קוּם בָּרָק וּשֲׁבֵה שֶׁבְיְךָ בֶּן-אֲבִינֹעַם:יג אָז יְרַד שָׂרִיד לְאַדִּירִים עָם ה' יְרַד-לִי בַּגִּבּוֹרִים:יד מִנִּי אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם בַּעֲמָלֵק אַחֲרֶיךָ בִנְיָמִין בַּעֲמָמֶיךָ מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקֲקִים וּמִזְּבוּלֻן מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר:טו וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר עִם-דְּבֹרָה וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדֹלִים חִקְקֵי-לֵב:טז לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי-לֵב:יז גִּלְעָד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן וְדָן לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת אָשֵׁר יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים וְעַל מִפְרָצָיו יִשְׁכּוֹן:יח זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה:
בפסוקים אלו משבחת דבורה את השטים שבאו להתנדב כולל שבט זבולון הרחוק, ויוצאת חוצץ נגד שבטים שלא שלחו מתנדבים. אולי כי חשבו שהמלחמה אינה נוגעת להם. זהו עוד מאפיין של תקופת השופטים, כל שבט לעצמו ואין אחדות בישראל. שימו לב איזה שבט לא מופיע כלל - שבט יהודה! 

יט בָּאוּ מְלָכִים נִלְחָמוּ אָז נִלְחֲמוּ מַלְכֵי כְנַעַן בְּתַעֲנָךְ עַל-מֵי מְגִדּוֹ בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ:
אמנם המלחמה היא נגד סיסרא ויבין מהצפון, אולם ייתכן שהוקמה קואליציה קטנה של מלכים אזוריים נוספים (רובן ערי-מלוכה).

כ מִן-שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם-סִיסְרָא:כא נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן תִּדְרְכִי נַפְשִׁי עֹז:
מדוע מייחסת דבורה את המלחמה לכוכבים (בביטוי שנהיה מטבע לשון)?  אולי ככה ראה צבא סיסרא את מהלך האירועים.
כב אָז הָלְמוּ עִקְּבֵי-סוּס מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו: כג אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ ה' אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ כִּי לֹא-בָאוּ לְעֶזְרַת ה' לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים:

כד תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֵבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ:כה מַיִם שָׁאַל חָלָב נָתָנָה בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרִיבָה חֶמְאָה:

כו יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ:כז בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד:
המדרשים מתארים שיעל הציעה לסיסרא גם את עצמה מתוך מטרה שיתעייף יותר ויחשוד פחות. דבר מעין זה לא מופיע כלל בפרק הקודם ואפשר להניח כי התיאור בפסוק האחרון תרם לרעיון זה.
כח בְּעַד- הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו:
כל סיפור ההפטרה הוא סיפורם של הנשים הנשארות מאחור אך משמשות דמויות מפתח בלחימה. התיאור של אם סיסרא ספק מלגלג ספק מגלה שיתוף גורל של נשים.

כט חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶנָּה אַף-הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ:
חלקו השני של הפסוק מראה שאומנות השכנוע העצמי הייתה קיימת מאז ומתמיד
ל הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל רַחַם רַחֲמָתָיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָל:
דבורה לא חוסכת לשונה. ברור לה שלא היו בני ישראל מפסידים היה צבאו של סיסרא הורג את הגברים והולך לבחור לעצמו נשים.
לא כֵּן יֹאבְדוּ כָל-אוֹיְבֶיךָ ה' וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה:
וההפטרה מסיימת בסיומת המוכרת מספר שופטים (שלרוב היא הערת מחבר הספר ואולי כאן היא חלק מהשירה)

לדף הראשי של פרשת בשלח 




יעל מראה לברק את גופת סיסרא, ג'וליוס שנור ואן קרוספלד CAROLSFELD, Julius Schnorr von תחריט עץ 1853

ועוד תמונה על הנושא מאת הצייר ההולנדי יוהאן שפילברג משנת 1644. רק הפטיש ומהקבת יכולים לרמז על נושא התמונה מאחר ופרט להם מוצגת אשה במראה ולבוש מאותה תקופה.

יעל - יוהאן שפילברג
יעל - יוהאן שפילברג - 1644 - גמלדהגלארי - ברלין

פרשת בשלח - ארבעים (40) שנה?

מחלוקת גדולה וידועה בין רש"י לרמב"ן ואחרים האם יש או אין מוקדם ומאוחר בתורה. על פניו בוודאי שאין מוקדם ומאוחר בתורה ואירועים מסוימים מתרחשים לפני אירועים שכתובים אחריהם (למשל בספר במדבר, שתחילתו המפקד, לאחר חג הפסח וסיום הקמת המשכן המתוארים מספר פרקים אחר כך), אולם המחלוקת היא האם אפשר לומר שאין מוקדם ומאוחר בתורה רק כשהתורה עצמה מציינת זאת בפירוש, או שבכל מקום בו יש קושי ניתן הגיד זאת.


בפרשתינו נמצא אחד מהפסוקים המוזרים ביותר בתורה והוא פסוק שמקדים את זמנו. בסוף פרשת המן מופיע הפסוק הבא: שמות ט"ז לה  "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת-הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד-בֹּאָם אֶל-אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת  אֶת-הַמָּן אָכְלוּ עַד-בֹּאָם אֶל-קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן". אפשר בקלות לפספס את המוזרות שבפסוק. כדי לקלוט אותה עלינו לשכוח את כל התורה ולהיזכר רק בסיפור מבראשית ועד אותה נקודה (הכרותינו עם כל התורה היא בעיתית מכמה בחינות, ומונעות מאיתנו לשים לב לדברים רבים ושינויי טקסט עדינים. הדבר יודגם בעתיד בפרשות נוספות). מה פתאום ארבעים שנה? בני ישראל יצאו ממצרים. יקח חודש, חודשים, שלושה מקסימום, אבל הולכים ישר לארץ ישראל, איך פתאום נתקעים ארבעים שנה במדבר??

הפסוק הנ"ל מקדים בהרבה את זמנו, חטא המרגלים, ואנו מגלים שהמסע הקצר ממצרים לא"י הולך להימשך ארבעים שנה וזאת מסיבות שאינן ברורות לנו כלל בנקודה זו. נראה הגיוני להניח שכאשר משה כתב את ספר התורה הוא הכניס את הפסוק הזה כאן במכוון, ואכן מרבית המפרשים מציינים שהמן הפסיק לרדת ביום מיתתו של משה רבנו ולכן משה רבנו היה יכול לכתוב על זה אולם בני ישראל אכלו מן עד למחרת הפסח, כנאמר בספר יהושע פרק ה' "יא וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי  בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.  יב וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא-הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא." אולם מרבית הפרשנים אינם מוטרדים ממקומו של הפסוק או מהשאלה בשביל מה בכלל צריך אותו שהרי אפשר היה להביאו גם בפרשת וזאת הברכה.

ננסה לענות על השאלה משני כיוונים שונים. שבת פרשת בשלח היא תמיד סמוך מאד לט"ו בשבט ולפעמים בדיוק בו. התורה רצתה לתת לנו רמזים לט"ו בשבט בפרשת השבוע. בפסוק זה ניתן לראות את שבחה של ארץ ישראל. שלא כבמדבר חסר המים והמזון ארץ ישראל היא ארץ שמפרנסת את יושביה כנאמר בפרק ח' בספר דברים: "כי ה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר: ארץ חטה שעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש...". החשיבות הרבה להדגשת יתרונותיה של ארץ ישראל היא במיקומו של הפסוק בסוף פרשת המן המדברת על חוסר במזון ומיד לאחריה פרשת רפידים והמחסור במים ובעקבותיו המלחמה בעמלק.

אולם עדיין נשארנו בקושי להסביר את הרמז לעתיד לבא לגבי ההישארות במדבר. באופן מפתיע גם הפרשנים הקלאסיים לא מתייחסים כלל לבעיה זו, ולכן נציע כיוון שונה. בפרשתנו מופיע לראשונה יהושע האיש שיכניס את בני ישראל לארץ ישראל, שנבחר להילחם בעמלק. לא ידוע לנו על יהושע כלום. הוא מופיע בשמו בלבד, לא בשם אביו ולא בשם שבטו, שם אביו מתגלה בפרשת כי תשא בפסוק "...ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל" כינוי מוזר בהתחשב שיהושע בן 56 ואכמ"ל.  פרטיו המלאים מתגלים לנו לראשונה רק בפרשת המרגלים, שהיא אותה הפרשה בה נגזר עונש הנדודים של ארבעים שנה במדבר.

יכול להיות שהאזכור במובלע של עונש הנדודים במדבר בא להאיר לנו כבר עתה על תפקידו החשוב של יהושע, עליו אין אנו יודעים דבר (בניגוד לסיפורים המפורטים על תולדות משה או האבות) שהוא יהיה זה שיכניס את ישראל לארץ. ואכן בספר יהושע מופיע פסוק המסכם את תקופת הנדודים: "כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר עד תם כל הגוי אנשי המלחמה היוצאים ממצרים אשר לא שמעו בקול ה' אשר נשבע ה' להם לבתי הראותם את הארץ אשר נשבע ה' לאבותם לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש". המעגל נסגר. משה מל את בני ישראל לפני היציאה ממצרים ויהושע מל את בני ישראל לפני הפסח בארץ ישראל, ויום לאחר הפסח שכבר ניתן לאכול מהתבואה החדשה של הארץ הטובה, הפסיק להיות המן שירד בזכותו של משה והתחילו לאכול מעבור הארץ שיהושע הכניס אותה אליהם. יהושע נלחם את המלחמה הראשונה במדבר וימשיך להוביל את העם במלחמות.

ולמעשה גם עוד קודם בפרשתנו ניתן לקשר בין כל הדברים המופיעים כולם בשירת הים: "אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל יושבי כנען" לגבי מלחמות הכיבוש משה מתחיל באזור אדום ומואב (שבהם דווקא לא נלחמו) ויהושע מסיים בארץ ישראל.
ובפסוק נוסף הקשור גם לט"ו בשבט: "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך". משה מביא את העם עד לארץ ויהושע נוטע אותם בתוך הארץ.

מאמרים ודברי תורה נוספים לפרשת בשלח

ניקולא פואסון - איסוף המן - 1640 - מוזיאון הלובר


נספח אומנותי
למידע נוסף על רב האמן של המן

פרשת בא - ההיסטוריה הצבאית של מצרים

חששו המקורי של פרעה מתחילת ספר שמות (זהו כמובן פרעה אחר מפרעה של פרשתינו) הוא מכך שבני ישראל יצטרפו לאחד מאויביה הרבים של מצרים. ארץ מצרים היוותה תמיד יעד אסטרטגי מסיבות רבות. בתחום הדתי היא היוותה את אחד ממוקדי האיסלם והייתה יעד למסעות צלב (בנוסך לארץ ישראל) וגם מבחיה גיאוגרפית מיקומה הנוח על ים סוף היווה נקודה חיונית בדרך למזרח. הצבא הארחון שנעצר במצרים היה צבאו של רומל במלחמת העולם השנייה שנהדף על ידי כוחות בעלות הברית.
לצורך כתיבת המאמר ביקשתי מחברי פיני קרישר, איש מחשבים, סוציולוג והיסטוריון חובב לכתוב מאמר אורח בבלוג, המתאר שני מסעות צבאיים כושלים לכיבוש מצרים. אני מודה לפיני על נכונתו לכתוב בבלוג ומקווה שנזכה לראות מאמרים נוספים פרי עטו בעתיד.

על ההבדל בין משה רבינו, נפוליאון ופרנציסקוס מאסיזי
מצרים, אותה ארץ גדולה והיסטורית, אותו מקום שהיה ערש היווצרותו של עם ישראל, היה משאת נפשם של גדולי עולם לאורך הדורות. בסקירה קצרה זו אסקור את ניסיונותיהם של הנוצרים לכבוש את מצרים במסע הצלב החמישי, ואת ניסיונו של נפוליאון בונפרטה לכבוש אף הוא את מצרים.
אביא את הכישלונות ואת הסיבות לכישלונותיהם, כך אולי נעצים את אותה יציאת מצרים שלנו שגיבשה אותנו והביאה אותנו להיות עם.
מסע הצלב החמישי-רקע כללי:
במסע הצלב החמישי שיצא מאירופה בשנת 1218  פעלו הצלבנים במגמה להסיר את החרפה מכישלונות מסעי הצלב הקודמים (ובמיוחד מכישלון מסע הצלב הרביעי). לאחר מספר קרבות בארץ ישראל בחלקם ניצחו ובחלקם נחלו כישלון צבאי (קרבות בעכו, בהר תבור, בעתלית, באזור מרג' עיון שבלבנון ועוד), פנו צבאות הצלבנים לעבר מצרים בניסיון להביא לשקט בארץ ישראל שנשלטה על ידי הסולטאן שישב במצרים.
לאחר כיבוש העיר דמיאט לחוף הים התיכון בקצה הדלתא של מצרים החליטו הצלבנים לצאת לכיוון קהיר בירת הממלכה האָיֻבִּית (הידוע בשושלת האיובית היה צאלח  א-דין).
מדוע רצו הצלבנים להגיע לקהיר? בכדי לדון על אירועים הסטורים וסיבותיהם נהוג לחלק את ניתוח האירועים לשני חלקים: סיבות ברמת המיקרו וסיבות ברמת המאקרו.
ברמת המאקרו יש לציין את מחשבתם של הצלבנים שחשבו שבכל רגע נתון יוכלו להכניע את הסולטאן ולשחרר את ממלכת ירושלים הצלבנית מההצקות הבלתי פוסקות מצד מתנגדיהם המוסלמים. ולמרות הכישלונות ההיסטוריים הם זלזלו ביריב המוסלמי העיקש.
ברמת המיקרו יש לציין במיוחד את הופעתו של פרנציסקוס מאסיזי, מייסד מסדר הפרנציסקאנים שהשפיעו רבות על ההיסטוריה הנוצרית, הגיע לפני המצביא הנוצרי ואמר כי עליו לנצח את הסולטאן – לאחר מכן הלך לסולטאן בעצמו ודרש ממנו להיכנע לכוחות הנוצרים, כמובן שהסולטאן לא קיבל את דעתו. אירוע זה לימד על אמונתם העיוורת של הצלבנים.
הופעתו הפתאומית והיעלמותו הפתאומית גרמה לרוח תזזית במחנה הנוצרי ולהתלהבות רבה.
מסע הצלב החמישי-הנפילה במצרים וסיבותיה:
הצעות כניעה ושלום מצד האיובים נדחו על הסף על ידי נציג האפיפיור ולמרות שמלך ירושלים שמח על הצעות אלו, דעתו נדחתה והוא עזב את המחנה הצלבני. הצבא הצלבני הובס ללא תנאי בקהיר. הוא הפסיד כיון שהאיובים נקטו בתחבולות כמו הצפת הנילוס באזורי קרבות ויצירת בוץ שהיקשה על הלוחמים הצלבנים הממושמעים והכבדים. לאחר התבוסות נציג הכנסייה נכנע והסכים לעזוב כליל את מצרים.
זהו התיאור של הנפילה במצרים, ניתן להוסיף כי מבחינה ארגונית היו בעיות בשרשרת האספקה, כך שהריחוק ממרכזי המזון והלוגיסטיקה והחיפזון בארגון מסע הצלב היה גם הוא גורם משפיע לכישלון – זה הסבר חלקי מאחר וגם מסעי צלב אחרים ומאורגנים כשלו.
מסע הצלב החמישי-תוצאותיו:
כמובן באותו זמן בממלכת ירושלים הצלבנית – ללא צבא שישליט סדר פרעו גדודים מוסלמים ממדינות האזור בערים צלבניות ובראשם בירושלים. ולאורך כל אזורי הארץ ישבו האיובים והציקו לאורך שנים לנוצרים.
המחנה הצלבני במצרים התפרק מנשקו וחזר לאירופה. מדוע לא הצליחו להיאחז במצרים לאחר הניצחון הראשון? ומה יש בה במצרים שמושך את הכובשים לדורותיהם?
על כך נענה אולי בפעם אחרת.

מסע נפוליאון למצרים-רקע כללי:
לאחר המהפכה הצרפתית ולאחר שלטון האימים של היעקובינים ברשות רובספייר בצרפת נכנס לוואקום המנהיגות בצרפת, נפוליאון בונפרטה. נפוליאון הציע לנסוע ולכבוש את מצרים ובכך לנתק את אנגליה מהודו.
המסע הימי למצרים היה סיכון מחושב שלקח נפוליאון עקב השליטה של האנגלים בים. נפוליאון אכן כבש את מצרים ושאף להגיע עד להודו, הכיבוש היה פרק שנלמד בתורת לחימה טקטיקה צבאית. אך בעקבות קרב ימי כנגד הצי הבריטי בהנהגת נלסון – ובו הושמד רוב הצי הצרפתי, נפוליאון וצבאו נתקעו במצרים.
בכיבוש מצרים נקבעה אבן דרך בתולדות המחקר ההיסטורי (ובראש: פענוח כתב החרטומים באמצעות אבן הרוזטה), בתורת המיפוי הגיאוגרפי, ובתורת הרפואה צבאית. כקוריוז נציין את מעבר נפוליאון בים-סוף, הוא כמעט טבע באותו המקום וכשכתב את זיכרונותיו בסוף ימיו – טען כי אז זה היה הרגע המסוכן בחייו וחשש כי ימות כשם שפרעה מת, הייתה שם גאות פתאומית שגרמה לסחף ולכמעט טביעה של נפוליאון.
נפוליאון פחד כי האנגלים ייגשו אליו בתנועת מלקחיים דרך ארץ ישראל ודרך הים ולכן ניגש לכיבושה של ארץ ישראל, הוא כבש את עזה, את יפו, ואת רמלה. הם הגיעו לאזור הר תבור ועד לאזור הירדן ההררי. בעכו הם נתקעו ולאחר זמן לא רב חזרו למצרים ומשם חזר נפוליאון לצרפת חבול ומוכה.
ממילא בתקופה זו חלה הידרדרות בכוחו של השלטון בצרפת, ונפוליאון התכונן לחזור לצרפת.
מסע נפוליאון למצרים-הנפילה וסיבותיה:
ראשית כגורם ראשי לכשלון אפשר לציין את ניתוק הקשר בין בסיסי האספקה בצרפת לבין הצבא הלוחם במצרים, שבא כתוצאה מהשמדת הצי הצרפתי. סיבה שנייה קשורה להערכות שונות על התנגדותם של הכוחות התורכיים, העריכו תחילה כי לא תהיה התנגדות עזה אולם הערכות אלו טעו וגרמו לכשלונות מקרבות בארץ ישראל. גם הכישלון ביצירת אמון בין תושבי מצרים לבין הצרפתים עצמם, הביא לאי שקט וללוחמה זעירה שהביאה בסופו של דבר לנסיגתו של הצבא הצרפתי.
מסע נפוליאון למצרים-תוצאותיו:
מסעות הכיבוש של נפוליון – מעבר לתרומה המדעית והרפואית שתרמו לעולם, תרמו לעליית כוחה של צרפת כמעצמה קולוניאלית, ועד היום חלק מהגבולות של מדינת ישראל נסמכים על הגבולות בין האימפריה הצרפתית לאימפריה הבריטית. נפוליון כמצביא חכם למד את הצורך ביצירת אמון בן הצבא לבין האזור שאליו נכבשים ואת חשיבותה האסטרטגית של הלוגיסטיקה.מצרים כמצרים תרמה להגות הצבאית הצרפתית את החשיבות של התכנון והאסטרטגיה הצבאית ובעצם היוותה את שכר הלימוד של נפוליאון בונפרטה.

מאמרים ודברי תורה נוספים  לפרשת בא

נפוליאון במצרים. איור מתוך הספר "המהפכה" של אדולף תייר שיצא ב-1865

סטטיסטקה בפרשת ויקהל

פרשת ויקהל היא הפרשה ה-22 בתורה וה-10 בחומש שמות. הפרשה נכתבת ב-211 שורות בספר תורה ויש בה 13 פרשיות (מיקום 22), מתוכן 7 פרשיות פתוחות ו -6 סתומות. בפרשה יש 122 פסוקים (מיקום 17),1558 מילים (מיקום 24) ו-6181 אותיות (מיקום 21). לפי ספר החינוך יש בפרשת ויקהל 1 מצוות (מיקום 33), מתוכן 0 מצוות עשה (מיקום 34) ו-1 מצוות לא תעשה (מיקום 26). הערות לפרשת ויקהל :

לדף הראשי של פרשת ויקהל

לפרשה הקודמת - כי תשא
לפרשה הבאה -פקודי

לטבלת סטטיסטיקה בפרשות התורה

סטטיסטיקה בפרשת קרח

פרשת קרח היא הפרשה ה-38 בתורה וה-5 בחומש במדבר. הפרשה נכתבת ב-184 שורות בספר תורה ויש בה 13 פרשיות (מיקום 22), מתוכן 7 פרשיות פתוחות ו -6 סתומות. בפרשה יש 95 פסוקים (מיקום 39),1409 מילים (מיקום 36) ו-5325 אותיות (מיקום 35). לפי ספר החינוך יש בפרשת קרח 9 מצוות (מיקום 18), מתוכן 5 מצוות עשה (מיקום 18) ו-4 מצוות לא תעשה (מיקום 17).

לדף הראשי של פרשת קרח

לפרשה הקודמת - שלח
לפרשה הבאה -חוקת

לטבלת סטטיסטיקה בפרשות התורה



סטטיסטיקות לפרשת שלח

פרשת שלח היא הפרשה ה-37 בתורה וה-4 בחומש במדבר. הפרשה נכתבת ב-198 שורות בספר תורה ויש בה 10 פרשיות (מיקום 25), מתוכן 7 פרשיות פתוחות ו -3 סתומות. בפרשה יש 119 פסוקים (מיקום 21),1540 מילים (מיקום 27) ו-5820 אותיות (מיקום 27). לפי ספר החינוך יש בפרשת שלח 3 מצוות (מיקום 27), מתוכן 2 מצוות עשה (מיקום 26) ו-1 מצוות לא תעשה (מיקום 26).

לדף פרשת שלח

לפרשה הקודמת - בהעלותך
לפרשה הבאה -קרח

לטבלת סטטיסטיקה בפרשות התורה

סטטיסטיקה לפרשת בהעלותך

פרשת בהעלותך היא הפרשה ה-36 בתורה וה-3 בחומש במדבר. הפרשה נכתבת ב-240 שורות בספר תורה ויש בה 16 פרשיות (מיקום 15), מתוכן 11 פרשיות פתוחות ו -5 סתומות. בפרשה יש 136 פסוקים (מיקום 11),1840 מילים (מיקום 11) ו-7055 אותיות (מיקום 12). לפי ספר החינוך יש בפרשת בהעלותך 5 מצוות (מיקום 26), מתוכן 3 מצוות עשה (מיקום 22) ו-2 מצוות לא תעשה (מיקום 22).
לדף פרשת בהעלותך

לפרשה הקודמת - נשא
לפרשה הבאה -שלח

לטבלת סטטיסטיקה בפרשות התורה

סטטיסטיקה לפרשת נשא

פרשת נשא היא הפרשה ה-35 בתורה וה-2 בחומש במדבר. הפרשה נכתבת ב-311 שורות בספר תורה ויש בה 26 פרשיות (מיקום 5), מתוכן 18 פרשיות פתוחות ו -8 סתומות. בפרשה יש 176 פסוקים (מיקום 1),2264 מילים (מיקום 1) ו-8632 אותיות (מיקום 1). לפי ספר החינוך יש בפרשת נשא 18 מצוות (מיקום 10), מתוכן 7 מצוות עשה (מיקום 12) ו-11 מצוות לא תעשה (מיקום 10). הערות לפרשת נשא : פרשת נשא היא הארוכה ביותר בתורה. מספר הפסוקים זהה למספר הפסוקים בפרק התהלים הארוך ביותר ובאופן מפתיע גם למספר הדפים במסכת בבא בתרא בדפוס וילנא.

לדף פרשת נשא

לפרשה הקודמת - במדבר
לפרשה הבאה -בהעלותך

לטבלת סטטיסטיקה בפרשות התורה

סטטיסטיקה בפרשת במדבר

פרשת במדבר היא הפרשה ה-34 בתורה וה-1 בחומש במדבר. הפרשה נכתבת ב-263 שורות בספר תורה ויש בה 30 פרשיות (מיקום 4), מתוכן 23 פרשיות פתוחות ו -7 סתומות. בפרשה יש 159 פסוקים (מיקום 3),1823 מילים (מיקום 12) ו-7393 אותיות (מיקום 9). לפי ספר החינוך יש בפרשת במדבר 0 מצוות (מיקום 37), מתוכן 0 מצוות עשה (מיקום 34) ו-0 מצוות לא תעשה (מיקום 32).

לדף הראשי לפרשת במדבר

לפרשה הקודמת - בחוקותי
לפרשה הבאה -נשא

לטבלת סטטיסטיקה בפרשות התורה

סטטיסטקה בפרשת בחוקותי

פרשת בחוקותי היא הפרשה ה-33 בתורה וה-10 בחומש ויקרא. הפרשה נכתבת ב-131 שורות בספר תורה ויש בה 5 פרשיות (מיקום 42), מתוכן 3 פרשיות פתוחות ו -2 סתומות. בפרשה יש 78 פסוקים (מיקום 46),1013 מילים (מיקום 47) ו-3992 אותיות (מיקום 47). לפי ספר החינוך יש בפרשת בחוקותי 12 מצוות (מיקום 15), מתוכן 7 מצוות עשה (מיקום 12) ו-5 מצוות לא תעשה (מיקום 14).

לדף פרשת בחוקותי

לפרשה הקודמת - בהר
לפרשה הבאה -במדבר

לטבלת סטטיסטיקה בפרשות התורה

סטטיסטיקה בפרשת בהר

פרשת בהר היא הפרשה ה-32 בתורה וה-9 בחומש ויקרא. הפרשה נכתבת ב-99 שורות בספר תורה ויש בה 7 פרשיות (מיקום 36), מתוכן 1 פרשיות פתוחות ו -6 סתומות. בפרשה יש 57 פסוקים (מיקום 50),737 מילים (מיקום 50) ו-2817 אותיות (מיקום 50). לפי ספר החינוך יש בפרשת בהר 24 מצוות (מיקום 8), מתוכן 7 מצוות עשה (מיקום 12) ו-17 מצוות לא תעשה (מיקום 8).

מאמרים ודברי תורה לפרשת בהר

לפרשה הקודמת - אמור
לפרשה הבאה -בחוקותי

לטבלת סטטיסטיקה בפרשות התורה

סטטסיטקה לפרשת אמור

פרשת אמור היא הפרשה ה-31 בתורה וה-8 בחומש ויקרא. הפרשה נכתבת ב-217 שורות בספר תורה ויש בה 17 פרשיות (מיקום 14), מתוכן 11 פרשיות פתוחות ו -6 סתומות. בפרשה יש 124 פסוקים (מיקום 15),1614 מילים (מיקום 22) ו-6106 אותיות (מיקום 23). לפי ספר החינוך יש בפרשת אמור 63 מצוות (מיקום 2), מתוכן 24 מצוות עשה (מיקום 2) ו-39 מצוות לא תעשה (מיקום 2).

מאמרים ודברי תורה לפרשת אמור

לפרשה הקודמת - קדושים
לפרשה הבאה -בהר

לטבלת סטטיסטיקה בפרשות התורה

סטטיסטיקות בפרשת קדושים

פרשת קדושים היא הפרשה ה-30 בתורה וה-7 בחומש ויקרא. הפרשה נכתבת ב-109 שורות בספר תורה ויש בה 4 פרשיות (מיקום 44), מתוכן 3 פרשיות פתוחות ו -1 סתומות. בפרשה יש 64 פסוקים (מיקום 49),868 מילים (מיקום 49) ו-3229 אותיות (מיקום 49). לפי ספר החינוך יש בפרשת קדושים 51 מצוות (מיקום 5), מתוכן 13 מצוות עשה (מיקום 6) ו-38 מצוות לא תעשה (מיקום 3). לדף הראשי של פרשת קדושים

לפרשה הקודמת - אחרי מות
לפרשה הבאה -אמור

לטבלת סטטיסטיקה בפרשות התורה

סטטיסטיקה בפרשת אחרי מות

פרשת אחרי מות היא הפרשה ה-29 בתורה וה-6 בחומש ויקרא. הפרשה נכתבת ב-154 שורות בספר תורה ויש בה 15 פרשיות (מיקום 17), מתוכן 3 פרשיות פתוחות ו -12 סתומות. בפרשה יש 80 פסוקים (מיקום 45),1170 מילים (מיקום 43) ו-4294 אותיות (מיקום 45). לפי ספר החינוך יש בפרשת אחרי מות 28 מצוות (מיקום 7), מתוכן 2 מצוות עשה (מיקום 26) ו-26 מצוות לא תעשה (מיקום 7).
הפטרה נדירה
הפטרת פרשת אחרי מות היא הנדירה ביותר ונקראת בממוצע אחת לעשרים שנה בלבד! יש לכך כמה גורמים. הגורם הראשון הוא שאחרי מות בדרך כלל מחוברת לפרשת קדושים ורק בשנים מעוברות קוראים אותה לבדה. בנוסף פרשת אחרי מות יוצאת לעיתים בשבת הגדול או בשמיני של פסח בחוץ לארץ. אבל הסיבה הראשית היא שלפעמים שבת אחרי מות יוצאת בשבת רגילה ועדיין קוראים בשבת זו את הפרטת פרשת קדושים. זאת בגלל שפרשת קדושים יוצאת בראש חודש. הפטרת פרשת אחרי מות היא הפטרה רעה וקשה, והפטרת קדושים אופטימית יותר. מסיבה זו, רק כאשר גם פרשת אחרי מות וגם פרשת קדושים הן בשבתות רגילות, קוראים את הפטרת אחרי מות. דבר זה קורה בשנה מעוברת מסוג זחג (ראש השנה בשבת, שנה חסרה ופסח ביום ג') בלבד. שנה כזו הייתה לאחרונה בשנת תשנ"ז והפעם הבאה תהיה רק בשנת תשפ"ד (2024). בכל מצב אחר קוראים את הפטרת קדושים בלבד או הפטרות מיוחדות.

לדף פרשת אחרי מות

לפרשה הקודמת - מצורע
לפרשה הבאה -קדושים

לטבלת סטטיסטיקה בפרשות התורה

סטטיסטקה לפרשת מצורע

פרשת מצורע היא הפרשה ה-28 בתורה וה-5 בחומש ויקרא. הפרשה נכתבת ב-159 שורות בספר תורה ויש בה 6 פרשיות (מיקום 39), מתוכן 3 פרשיות פתוחות ו -3 סתומות. בפרשה יש 90 פסוקים (מיקום 42),1274 מילים (מיקום 39) ו-4697 אותיות (מיקום 39). לפי ספר החינוך יש בפרשת מצורע 11 מצוות (מיקום 17), מתוכן 11 מצוות עשה (מיקום 7) ו-0 מצוות לא תעשה (מיקום 32).

לדף הראשי של פרשת מצורע

לפרשה הקודמת - תזריע
לפרשה הבאה -אחרי מות

לטבלת סטטיסטיקה בפרשות התורה


סטטיסטיקה בפרשת תזריע

פרשת תזריע היא הפרשה ה-27 בתורה וה-4 בחומש ויקרא. הפרשה נכתבת ב-128 שורות בספר תורה ויש בה 9 פרשיות (מיקום 30), מתוכן 5 פרשיות פתוחות ו -4 סתומות. בפרשה יש 67 פסוקים (מיקום 48),1010 מילים (מיקום 48) ו-3667 אותיות (מיקום 48). לפי ספר החינוך יש בפרשת תזריע 7 מצוות (מיקום 21), מתוכן 5 מצוות עשה (מיקום 18) ו-2 מצוות לא תעשה (מיקום 22). הערות לפרשת תזריע : בפרשת תזריע מופיע הפרק הקצר ביותר בתורה.
פרשת תזריע בשנה שאינה מעוברת מחוברת תמיד עם פרשת מצורע שאחריה. בשנים מעוברות פרשת תזריע נופלת לעיתים קרובות כפרשה שלפני ראש חודש ניסן - פרשת החודש. הפטרת פרשת תזריע נקראת רק בשנים מסוג: בחה, זחג, זשה.

מאמרים נוספים לפרשת תזריע

לפרשה הקודמת - שמיני
לפרשה הבאה -מצורע

לטבלת סטטיסטיקה בפרשות התורה

סטטיסטיקה לפרשת שמיני

פרשת שמיני היא הפרשה ה-26 בתורה וה-3 בחומש ויקרא. הפרשה נכתבת ב-158 שורות בספר תורה ויש בה 6 פרשיות (מיקום 39), מתוכן 3 פרשיות פתוחות ו -3 סתומות. בפרשה יש 91 פסוקים (מיקום 41),1238 מילים (מיקום 41) ו-4670 אותיות (מיקום 41). לפי ספר החינוך יש בפרשת שמיני 17 מצוות (מיקום 12), מתוכן 6 מצוות עשה (מיקום 15) ו-11 מצוות לא תעשה (מיקום 10).
בשנים פשוטות (לא מעוברות - 63%) פרשת שמיני נקראת תמיד אחרי פסח. בשנים מעוברות, פרשת שמיני היא פרשת פרה (21%) או פרשת החודש (16%)

מאמרים נוספים לפרשת שמיני

לפרשה הקודמת - צו
לפרשה הבאה -תזריע

לטבלת סטטיסטיקה בפרשות התורה

סטטיסטקה לפרשת צו

פרשת צו היא הפרשה ה-25 בתורה וה-2 בחומש ויקרא. הפרשה נכתבת ב-169 שורות בספר תורה ויש בה 8 פרשיות (מיקום 34), מתוכן 7 פרשיות פתוחות ו -1 סתומות. בפרשה יש 97 פסוקים (מיקום 36),1353 מילים (מיקום 38) ו-5096 אותיות (מיקום 38). לפי ספר החינוך יש בפרשת צו 18 מצוות (מיקום 10), מתוכן 9 מצוות עשה (מיקום 9) ו-9 מצוות לא תעשה (מיקום 13).
הערות לפרשת צו : סימן המסורה לפרשת צו הוא המילה צו עצמה. אולם בחלוקת של ימינו יש בפרשה 97 פסוקים ולא 96. האם מדובר בטעות, עיגול פינות, חלוקה שונה שהייתה בעבר? אין לי תשובה.
בכל השנים הפשוטות (63%), פרשת צו היא השבת שלפני פסח, שבת הגדול. בשנים מעוברת היא יכולה להיות פרשת פרה (16%) או פרשת זכור (6.66% בלבד! רק בשנים מסוג השג) בשאר השנים (14%) ייתכן ושבת צו תהיה בדיוק בשושן פורים, מה שיגרום בירושלים לקריאת הפטרה אחרת. ולכן בירושלים הפטרתה המקורית של פרשת צו נקראת רק ב-6% מהשנים, מה שהופך אותה להפטרה הנדירה ביותר (יותר אפילו ממקץ). בשאר העולם, הפטרת מקץ נדירה יותר מהפטרת צו.

מאמרים נוספים לפרשת צו

לפרשה הקודמת - ויקרא
לפרשה הבאה -שמיני
לטבלת סטטיסטיקה בפרשות התורה

סטטיסטקה בפרשת ויקרא

פרשת ויקרא היא הפרשה ה-24 בתורה וה-1 בחומש ויקרא. הפרשה נכתבת ב-215 שורות בספר תורה ויש בה 21 פרשיות (מיקום 7), מתוכן 13 פרשיות פתוחות ו -8 סתומות. בפרשה יש 111 פסוקים (מיקום 26),1673 מילים (מיקום 20) ו-6222 אותיות (מיקום 20). לפי ספר החינוך יש בפרשת ויקרא 16 מצוות (מיקום 14), מתוכן 11 מצוות עשה (מיקום 7) ו-5 מצוות לא תעשה (מיקום 14).

לדף הראשי של פרשת ויקרא

לפרשה הקודמת - פקודי
לפרשה הבאה -צו

לטבלת סטטיסטיקה בפרשות התורה

סטטיסטיקה בפרשת פקודי

פרשת פקודי היא הפרשה ה-23 בתורה וה-11 בחומש שמות. הפרשה נכתבת ב-160 שורות בספר תורה ויש בה 20 פרשיות (מיקום 10), מתוכן 6 פרשיות פתוחות ו -14 סתומות. בפרשה יש 92 פסוקים (מיקום 40),1182 מילים (מיקום 42) ו-4432 אותיות (מיקום 44). לפי ספר החינוך יש בפרשת פקודי 0 מצוות (מיקום 37), מתוכן 0 מצוות עשה (מיקום 34) ו-0 מצוות לא תעשה (מיקום 32).

לדף הראשי של פרשת פקודי

לפרשה הקודמת - ויקהל
לפרשה הבאה -ויקרא

לטבלת סטטיסטיקה בפרשות התורה

סטטיסטקה בפרשת כי תשא

פרשת כי תשא היא הפרשה ה-21 בתורה וה-9 בחומש שמות. הפרשה נכתבת ב-245 שורות בספר תורה ויש בה 14 פרשיות (מיקום 19), מתוכן 10 פרשיות פתוחות ו -4 סתומות. בפרשה יש 139 פסוקים (מיקום 10),2002 מילים (מיקום 5) ו-7424 אותיות (מיקום 8). לפי ספר החינוך יש בפרשת כי תשא 9 מצוות (מיקום 18), מתוכן 4 מצוות עשה (מיקום 20) ו-5 מצוות לא תעשה (מיקום 14). הערות לפרשת כי תשא : בפרשת כי תשא פסוקים ארוכים יחסית. שני הקטעים הראשונים של הפרשה ארוכים במיוחד שכן המנהג הוא לקרוא לפרשיית חטא העגל את הלוי (הקטע השני בקריאה) מאחר ושבט לוי לא חטאו החטא.

מאמרים ודברי תורה נוספים לפרשת כי תשא


לפרשה הקודמת - תצווה
לפרשה הבאה -ויקהל

לטבלת סטטיסטיקה בפרשות התורה

סטטיסטיקה בפרשת תצווה

פרשת תצווה היא הפרשה ה-20 בתורה וה-8 בחומש שמות. הפרשה נכתבת ב-180 שורות בספר תורה ויש בה 10 פרשיות (מיקום 25), מתוכן 2 פרשיות פתוחות ו -8 סתומות. בפרשה יש 101 פסוקים (מיקום 35),1412 מילים (מיקום 35) ו-5430 אותיות (מיקום 32). לפי ספר החינוך יש בפרשת תצווה 7 מצוות (מיקום 21), מתוכן 4 מצוות עשה (מיקום 20) ו-3 מצוות לא תעשה (מיקום 20).

לדף הראשי של פרשת תצווה



לפרשה הקודמת - תרומה
לפרשה הבאה -כי תשא

לטבלת סטטיסטיקה בפרשות התורה