אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל!
המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com

פרשת משפטים - מתי נאמרה פרשת משפטים

כאשר קוראים את פרשת משפטים מיד לאחר פרשת יתרו, קל מאד לדמיין את האירועים ברצף המתחיל בסיום מעמד עשרת הדברות ומסתיים בעלייתו של משה (כנראה ביום השביעי) אל הר סיני למשך ארבעים יום. הנחה זו אינה כל כך פשוטה וסדר הדברים אינו ברור כלל וכלל ופרק כ"ד דורש התבוננות.

בתחילת פרק כ"ד מופיע הציווי על משה רבנו להתקרב להר עם שבעים הזקנים אך לעלות לבדו, משה חוזר לבני ישראל ומספר להם על כל המצוות שקיבל מה' (למעשה כמעט כל פרשת משפטים עד שלב זה) ומשה כותב אותם. למחרת משה בונה מזבח, מקריבים עולות ושלמים, קוראים שוב את ספר הברית (שנכתב ביום הקודם), העם חוזר על אמירת "נעשה ונשמע", משה והזקנים מתקרבים אל ההר ומשה עולה אל ההר לעוד ארבעים יום וארבעים לילה כדי לקבל מצוות נוספות (ובעיקרן פרטי מלאכת המשכן). תאור פשוט ונח זה נראה כל כך טבעי עד שכל מי שיקרא את התורה עם פירוש רש"י ישתומם מאד לגלות שרש"י מעמיד את כל הפרק לפני פרשת מתן תורה ולפני שמשה קיבל מצוות כלשהן מה'. רש"י בפסוק א' אומר פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות בד' בסיוון נאמר לו עלה (ולכן הטקס ואמירת נעשה ונשמע היו בה' סיוון, ולמחרת משה עלה אל האלקים ולא ירד שוב עד לאחר ארבעים יום).

גישה זו מכריחה את רש"י לפירוש שונה ועקבי של כל שאר הפסוקים הבאים, למשל דברי ה' והמשפטים אותם משה מוסר לעם הינם שבע מצוות בני נח ומצוות שהצטוו במרה וספר הברית שנכתב בלילה ונקרא ביום לפי רש"י לא פחות מאשר חומש בראשית וחומש שמות עד אותה נקודת זמן! למעשה רש"י מגלה לנו בדיוק את תאריך כתיבתו של חומש בראשית.

פירושו של רש"י נח מאד על מנת ולהבין את סוף פרשת יתרו. האזהרות לכהנים ולעם לא לעלות להר נהיות יותר ברורות שהרי יש קבוצה שעומדות ממש למרגלות ההר, אמירת הנעשה ונשמע היא אותה אמירה ורק חוזרים עליה שוב, ובמיוחד מקבל מובן הפסוק "במשוך היובל המה יעלו בהר" מה עם אותם "המה"? התשובה כעת ברורה. המילה "המה" מתייחסת לכהנים, לשבעים הזקנים וכנראה גם ליהושע. כל הפירושים האלו הינם טקסטואליים אבל להבנה כי ספר הברית הינו ספר בראשית יש חשיבות גדולה מאד במהלכו של רש"י.

אכן יש מקום לכנות את ספר בראשית ספר הברית, מצוות ברית המילה מופיע בו, ברית בין הבתרים מופיעה בו ולכן השיעור ההיסטורי חשוב מאד לבני ישראל בדיוק לפני מתן תורה, עליהם ללמוד את עברם ולהבין מדוע ולמה הם נבחרו לעמוד במעמד הזה וכמובן עליהם לכרות ברית חדשה ועדכנית. כל האירועים האלו אכן קורים באותם שלושת ימי ההכנות.

לפי זה גם ברור מדוע צריכים שלושה ימים. אמנם מצד אחד יש שלושה ימים של פרישות ומה אסור לעשות בהם, אבל תוכן אמיתי אין לאותם ימים. לפי פירוש רש"י היו אלו ימים עמוסים מאד, לימוד התורה, בניית מזבח הקרבת קורבנות וכריתת ברית מחודשת. לבני ישראל בהחלט לא היה זמן פנוי.
גם אם נרצה לקבל את פירוש של רש"י נצטרך להביא מספר נימוקים טובים מדוע יש את ההפרדה הזו בין שני חלקי הסיפור , מדוע הקדימו את מעמד עשרת הדברות ומדוע מיד לאחריו יש אוסף ארוך מאד של מצוות שונות. כדי להבין זאת נבצע עיון מעמיק יותר בעליות ובירידות של משה מהר סיני. למעשה משה רבנו שימש כמתווך בין הקב"ה לבני ישראל ונאלץ לעלות ולרת מההר כשש פעמים!

בפרשת יתרו מגיעים בני ישראל בראש חודש סיון אל הר סיני. העליה הראשונה היא בב' סיוון, שם ה' אומר לו שהוא מייעד את בני ישראל להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, ללא פירוט מעשי של מצוות כלשהו, משה חוזר לבני ישראל והתשובה היא כל אשר דיבר ה' נעשה. משה חוזר ביום השלישי לה' עם התשובה ומקבל מספר הוראות פרקטיות לימים הקרובים בלבד (דיני ההגבלה) אך עדיין אין מצוות, ביום השלישי יום מתן תורה משה מוציא את כל העם למרגלות ההר וה' קורא שוב למשה אולם רק בשביל להגיד לו לרדת שוב לבני ישראל ולהזהיר אותם לבל יתקרבו להר! משה אומר שלא יקרה כדבר הזה כי העם הוזהר אולם ה' חוזר על הציווי שרק משה ואהרן והכהנים (אולי הם הזקנים) יעלו. משה יורד ואומר את כל זה לעם אולם לא מוזכרת עלייה נוספת כציווי של ה'! עד כאן ספרנו שלוש עליות להר.

עתה נחזור לפרשת משפטים. הפסוקים בפרק כ"ד אכן יכולים להיות המשך ישיר של אותה עליה מאחר והם חוזרים על פרטי העליה האחרונה שנאמרה ממש לפני עשרת הדברות. אולם לפי פירוש רש"י היו שתי עליות נוספות. הראשונה היא העליה עם הזקנים שהיתה אולי בד' בסיון ושם חזו את ה' והנוספת היתה בה' בסיון, רק לאחריה עלה משה לעליה רצופה של ארבעים יום (עליה אשר לפי הפירוש הכרונולגי היתה רק יום לאחר מתן תורה).
משה עולה על הערפל - אמאן הלמוט 1964

הרב לייבטג במאמרו, מציע לפרש את החלוקה בין האירועים כקבלת התורה מיראה – מעמד הר סיני המרשים, קולות השופר , העם החרד מאד ובין קבלת התורה מאהבה. לדעתי דרוש חידוד מסוים לאבחנה זו. קבלת התורה מוצגת במכוון כמנותקת מהמצוות משום שהיא באמת השלב הבסיסי והראשוני ביותר בין אם היא מאהבה ובין אם היא מיראה.
 מעמד הר סיני אינו תלוי כלל במצוות כלשהן, אלא בהכרה ובעובדה שעם ישראל הוא ממלכת כהנים וגוי קדוש. מסיבה זו לא מופיעות כלל מצוות לפני מעמד הר סיני, אלא המעמד כולו הוא ברמה המחשבתית והעיונית, מסיבה זו גם נדרשים כל האיסורים בשלושת ימי ההגבלה, איסורים שכל מטרתם הינה להכין את הנפש למעמד.

אולם יש צורך בכלים על מנת להגיע למטרה וכלים אלו הינם המצוות, ואכן עשרת הדברות מהווים קבוצת מדגם לא רעה בכלל למצוות התורה, מצוות שכליות: "אני ה' ...", מצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו, לאחר מכן אף פרשת משפטים בחלקה הראשון כוללת אוסף נבחר של מצוות מכל הסוגים הנ"ל ועוד כמה סוגים. רק לאחריה ניתן לחזור לתיאור של כריתת הברית. התיאור של בני ישראל אוכלים ושותים, יסתור לנו את קדושת המעמד של הר סיני ולכן היה צורך לתאר אותו רק אחרי אותו מעמד נשגב.

לסיום הדברים אי אפשר בלי להזכיר שבחה של ארץ ישראל. מעמד הר סיני נפתח בפסוק "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ". והנושא חוזר על עצמו בהרחבה מרובה מאד בפרשת משפטים בפרשיה "הנה אנכי שולח מלאכי לפניך...". ארץ ישראל תופסת מקום מרכזי מאד בשתי הפרשיות ומהווה עטיפה ונקודת חיבור לכל הענין. המשולש של תורת ישראל המיוצגת במעמד הר סיני לבין עם ישראל המיוצג בפרשת משפטים בביצוע הברית מחובר כולו על ידי ארץ ישראל מתחילתו ועד סופו.

מאמרים נוספים לפרשת משפטים

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה