במאמר נבחן את הצירוף "והכנעני אז בארץ", הקשיים שהוא עורר ואפשרויות למענה.
כבר בתחילת הפרשה מצטווה אברהם לעזוב את ארצו וללכת לארץ שה' יראה לו. בציווי לא מופיע שם הארץ, אולם מיד אחר כך אברהם מגיע לארץ כנען ושומע מה' שאכן זו הארץ שהקב"ה מתכוון להעניק לאברהם.
נעיין בפסוקים (פרק י"ב ה-ו)
אבל לשונו של האבן עזרא קשה: "יתכן שארץ כנען תפשה כנען מיד אחר, ואם איננו כן, יש לו סוד והמשכיל ידום."
פירושו אינו מגלה לנו מה הסוד, ולא מסביר לנו למה צריך המשכיל לדום. הלשון "סוד" נקוטה אצל ראב"ע פעמים רבות בפירושו, ומיד בתחילת ספר דברים, מופיעה בהקשר דומה לשל פרשתינו
(פירוש לדברים פרק א' ב)
חוקרי ביקורת המקרא דווקא שמחו על הפירושים הנ"ל של רבי אברהם אבן עזרא, הנה מצאו מלומד יהודי, הכותב בפירושיו שיש פסוקים בתורה שנאמרו אחרי זמן משה רבנו. כמובן שהדברים אינם כך וחלילה לחשוב כך על ר' אבן עזרא. בפרשיות אחרות קשות אף יותר, ראב"ע עצמו יוצא נגד תיאוריות כאלו (ונגיע לכך אי"ה בפרשת וישלח). ובכל מקרה מאחר והתורה ניתנה על ידי הקב"ה עצמו, הרי שהאל יכול להיות כתוב בה ואין הדבר תלוי בידיעתו של איש.
וכאן מגיעה הביקורת על הביקורת, ניסיון להוכיח מתוך הכתובים כי התורה עצמה נכתבה בזמנים שונים, הוא טעות ביסודו ולא עומד במבחני לוגיקה פשוטה. נניח שהיה עורך שרצה לכתוב תורה שתיראה כאחידה ואחודה, ניחא אם היה עושה טעויות מרוחקות בין חומשים (ועמדנו בעבר על הופעות של עניינים בכמה חומשים ועל ההבדלים והתוספות ביניהם). גם דבר זה אינו שכיח מאחר וכושר הזיכרון לפני המצאת הדפוס היה טוב לאיך ערוך והיו עולים על טעויות אלו. בתורה עצמה מופיעות "סתירות" זו לצד זו, כדגומת שני הפרקים הראשונים של ספר בראשית, או "שתי הגרסאות" של עשרת הדברות, שאמנם מרוחקות ,אבל בהיותן חשובות כל כך, הרי שלא היה שום מקום ל"טעויות" עריכה מעין אלו. מצד שני, טוב להשתמש "בממצאי" ביקורת המקרא, על מנת להתייחס עליהם, לענות על קשיים ולבטלם, וידועה גישתו של הרב מרדכי ברויאר לנושא (מומלץ לקרוא את הספר שיטת הבחינות המביא את מאמריו, מאמרי מתנגדיו ותגובותיו, חלק מהמאמרים פורסמו באתר דעת).
נחזור לראב"ע, השימוש במילה סוד נפוץ אצלו, וניתן לפרש את כוונתו לסודות אחרים, למשל סוד הנבואה. והמשכיל (שאינו מכיר בתורה מהשמים, או ביכולות הנבואה), צריך לידום, מאחר ואין לו מה לומר כלל. וסוד זה הוא סוד הנבואה והוא לפי ראב"ע האמת, וכל זה פירוש הרבה יותר קרוב לדרכו ולדבריו מאשר לטעון שפירש כאילו התורה נערכה במועד מאוחר יותר.
לסיום הענין נציע שני פירושים נוספים לביטול הקושי. הפירוש הראשון הוא כי ספר בראשית נכתב על ידי משה רבנו לפני מעמד הר סיני (ראו במאמר לפרשת משפטים). זמן זה מוקדם בארבעים שנה מזמן הכניסה לארץ ישראל ובהחלט ייתכן כי עמי כנען כלל לא ישבו שם באותו זמן! השערה זו מקבלת חיזוק משירת היום המתארת את תגובותיהם של עמי האיזור (שמות ט"ו טו):
הפירוש השני אינו שלי, והוא עושה הפרדה בין עמי כנען השונים ובין אזורי הארץ השונים, ומומלץ לקוראו במקור.
אני מוצא קושי אחר בפסוק והוא החזרה המרובה על הצירופים ארץ (ארבע פעמים) וכנען (שלוש פעמים). אם הם הולכים לארץ כנען, הרי ברור שהכנעני שם ולכאורה כל הפסוק מיותר. נניח קושי זה בצד לשנים הבאות ואשמח לקבל תגובות אם למי מהקוראים יש הצעה לפתרונו.
מאמרים נוספים לפרשת לך לך
כבר בתחילת הפרשה מצטווה אברהם לעזוב את ארצו וללכת לארץ שה' יראה לו. בציווי לא מופיע שם הארץ, אולם מיד אחר כך אברהם מגיע לארץ כנען ושומע מה' שאכן זו הארץ שהקב"ה מתכוון להעניק לאברהם.
נעיין בפסוקים (פרק י"ב ה-ו)
"ויִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן: וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ"הצירוף "והכנעני אז בארץ", עורר אצל הפרשנים קושי מסוים. הקושי הוא שאם כתוב והכנעני אז, הרי שעכשיו הוא לא נמצא, וכמובן שבזמן שמשה כתב את התורה, הכנעני היה בארץ. באופן אישי, איני רואה קושי רב בפסוק. אפשר להתעלם ממנו (כפי שעשה הרמב"ן) אפשר להתייחס למילה אז ולהסבירה "כבר אז" או "גם אז" (וזה מה שעושה רש"י שמפרש שעמי כנען החלו אז להתיישב בארץ) ואפשר להביא פירוש שגם בזמנים מאוחרים יותר לא תמיד היו עמי כנען בארץ (אבן-עזרא).
אבל לשונו של האבן עזרא קשה: "יתכן שארץ כנען תפשה כנען מיד אחר, ואם איננו כן, יש לו סוד והמשכיל ידום."
פירושו אינו מגלה לנו מה הסוד, ולא מסביר לנו למה צריך המשכיל לדום. הלשון "סוד" נקוטה אצל ראב"ע פעמים רבות בפירושו, ומיד בתחילת ספר דברים, מופיעה בהקשר דומה לשל פרשתינו
(פירוש לדברים פרק א' ב)
"וכן פירוש: ככל אשר צוה ה' אותו אליהם בעבר הירדן במדבר בערבה ואם תבין סוד (השרים) [צ"ל השנים] עשר, גם ויכתוב משה,כאן כבר קיבלנו יותר רמזים. יש סוד של שנים עשר פסוקים, ארבעה מפורטים בפירוש והאחרים, בסוף פרשת וזאת הברכה, שבהם יש קושי מסוים לפרש שמשה כתב את הדברים, מאחר ולא יכול היה לדעת עליהם. שוב בפסוקים מסוימים הקושי אינו גדול. בפרקנו זוהי צורת לשון, לגבי מיטתו של עוג, ייתכן והשמועה אודותיה פשטה בקרב העמים. בפסוקים אחרים הקושי הוא בולט ובלתי ניתן להסתרה, שכן הם מתארים מה קרה אחרי פטירת משה.
והכנעני אז בארץ,
בהר ה' יראה,
גם והנה ערשו ערש ברזל תכיר האמת"
חוקרי ביקורת המקרא דווקא שמחו על הפירושים הנ"ל של רבי אברהם אבן עזרא, הנה מצאו מלומד יהודי, הכותב בפירושיו שיש פסוקים בתורה שנאמרו אחרי זמן משה רבנו. כמובן שהדברים אינם כך וחלילה לחשוב כך על ר' אבן עזרא. בפרשיות אחרות קשות אף יותר, ראב"ע עצמו יוצא נגד תיאוריות כאלו (ונגיע לכך אי"ה בפרשת וישלח). ובכל מקרה מאחר והתורה ניתנה על ידי הקב"ה עצמו, הרי שהאל יכול להיות כתוב בה ואין הדבר תלוי בידיעתו של איש.
וכאן מגיעה הביקורת על הביקורת, ניסיון להוכיח מתוך הכתובים כי התורה עצמה נכתבה בזמנים שונים, הוא טעות ביסודו ולא עומד במבחני לוגיקה פשוטה. נניח שהיה עורך שרצה לכתוב תורה שתיראה כאחידה ואחודה, ניחא אם היה עושה טעויות מרוחקות בין חומשים (ועמדנו בעבר על הופעות של עניינים בכמה חומשים ועל ההבדלים והתוספות ביניהם). גם דבר זה אינו שכיח מאחר וכושר הזיכרון לפני המצאת הדפוס היה טוב לאיך ערוך והיו עולים על טעויות אלו. בתורה עצמה מופיעות "סתירות" זו לצד זו, כדגומת שני הפרקים הראשונים של ספר בראשית, או "שתי הגרסאות" של עשרת הדברות, שאמנם מרוחקות ,אבל בהיותן חשובות כל כך, הרי שלא היה שום מקום ל"טעויות" עריכה מעין אלו. מצד שני, טוב להשתמש "בממצאי" ביקורת המקרא, על מנת להתייחס עליהם, לענות על קשיים ולבטלם, וידועה גישתו של הרב מרדכי ברויאר לנושא (מומלץ לקרוא את הספר שיטת הבחינות המביא את מאמריו, מאמרי מתנגדיו ותגובותיו, חלק מהמאמרים פורסמו באתר דעת).
נחזור לראב"ע, השימוש במילה סוד נפוץ אצלו, וניתן לפרש את כוונתו לסודות אחרים, למשל סוד הנבואה. והמשכיל (שאינו מכיר בתורה מהשמים, או ביכולות הנבואה), צריך לידום, מאחר ואין לו מה לומר כלל. וסוד זה הוא סוד הנבואה והוא לפי ראב"ע האמת, וכל זה פירוש הרבה יותר קרוב לדרכו ולדבריו מאשר לטעון שפירש כאילו התורה נערכה במועד מאוחר יותר.
לסיום הענין נציע שני פירושים נוספים לביטול הקושי. הפירוש הראשון הוא כי ספר בראשית נכתב על ידי משה רבנו לפני מעמד הר סיני (ראו במאמר לפרשת משפטים). זמן זה מוקדם בארבעים שנה מזמן הכניסה לארץ ישראל ובהחלט ייתכן כי עמי כנען כלל לא ישבו שם באותו זמן! השערה זו מקבלת חיזוק משירת היום המתארת את תגובותיהם של עמי האיזור (שמות ט"ו טו):
"שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת: אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן"שימו לב. מוזכרים העמים אדום ומואב, ויושבי פלשת וכנען. ייתכן שהארצות זכו לשמם על שום תושביהם הקודמים אך באותו פרק זמן, לא ישבו בהם עמי כנען שכבשוה מחדש במהלך אותם ארבעים שנה (ועכשיו מובן יותר פירושו של האבן עזרא!)
הפירוש השני אינו שלי, והוא עושה הפרדה בין עמי כנען השונים ובין אזורי הארץ השונים, ומומלץ לקוראו במקור.
אני מוצא קושי אחר בפסוק והוא החזרה המרובה על הצירופים ארץ (ארבע פעמים) וכנען (שלוש פעמים). אם הם הולכים לארץ כנען, הרי ברור שהכנעני שם ולכאורה כל הפסוק מיותר. נניח קושי זה בצד לשנים הבאות ואשמח לקבל תגובות אם למי מהקוראים יש הצעה לפתרונו.
אלון מורה? - תרשים של אלון ליד חברון מתוך ספרו של הנרי בייקר טריסטרם על מסעו בארץ ישראל (1865) |
סליחה, אני לא הבנתי כל-כך את הקושי ורציתי להבין איזה מידע חסר לי...
השבמחקעד כמה שאני יודע הקב"ה הכתיב את התורה למשה רבנו ואם כן מה השאלה
על איך משה רבנו יודע או לא יודע ? הקב"ה יודע...
אשמח לתשובה על אף שהשאלה ילדותית. תודה.
אכן, גם אני אישית לא רואה בצורה הלשונית של הפסוק קושי רב וכתוב כך במאמר עצמו. שאין תלות בידיעה של איש. ומצד שני, אם דברים מסוימים נכתבו על העתיד (ויש פסוקים שהקושי בהם גדול יותר), הרי שצריך למצוא סיבה למה זה נכתב כך, מאחר ואין דברים מיותרים בתורה.
השבמחקולכן צריך לעשות בירור, לפסוקים שיש בהם "חשד" שנאמרו בנבואה על זמן עתידי, האם זה באמת כך ואם כן, יש לנסות ולמצוא הסברים לדבר.
המילה אז היא לא רק בלשון עבר, כמו למשל במילים אז ישיר, אלא גם בלשון עתיד או הווה מתמשך, למשל, אז תתענג. כך, שהפירוש והכנעני אז בארץ הוא והכנענים נמצאים בארץ ולא "היו בארץ". בברכה, יאיר בקר
השבמחקאכן המילה אז יכולה להיות לא רק בזמן עבר אבל לא מסתדרות במיוחד עם הפסוק המצוטט.
השבמחקלדעתי הפירוש הראשון של ראב"ע הוא הפשט המתקבל על הדעת: וכבר אז הכנעני היה בארץ (לאחר שכבש את הארץ מיד עם אחר). אבל, כדאי לשים לב לפירושו של ראב"ע בסוף פרשת נח, שם התורה מספרת שתרח התחיל במסע מאור כשדים לארץ כנען אבל "נתקע" בחרן, ואברהם המשיך את המסע בהוראתו של הקב"ה בתחילת פרשתנו. לפי החשבון יוצא שתרח נשאר בחרן 60 שנה לאחר שאברהם כבר יצא לכנען. אבל, ופה החידוש, כאשר הם יצאו מאור כשדים תרח לא גילה לאברהם את היעד הסופי. זה היה "סוד". גם הקב"ה התגלה שם לאברהם ואמר לו לצאת ממולדתו אבל עדין לו גילה לו את היעד. הראב"ע כותב שרק בשלב מאוחר יותר (כנראה בחרן)גילה הקב"ה לאברהם את היעד ה"סודי". כך כותב ראב"ע:
השבמחקהשם צוה לאברהם ועודנו באור כשדים שיעזוב ארצו ומקום מולדתו גם בית אביו. והטעם שידע השם שתרח אחר שיצא ללכת אל ארץ כנען ישב בחרן. ותרח לא מת עד אחר ששים שנה שיצא אברהם מבית אביו מחרן רק הכתוב לא פירש שניו בצאתו מאור כשדים.ואחר שאמר אשר אראך - גלה לו הסוד כי כן כתוב ויצאו ללכת ארצה כנען. או יהיה טעם אראך הוא שאמר לו כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה:
הרמב"ן חולק על הראב"ע ומסביר באופן אחר.
בנוגע למאמר של "והכנעני אז בארץ".
השבמחקראשית,יישר כח על ההסברים המבוארים,חילך לאורייתא!
כשאני קורא את הפסוק נשמע לי שכאשר אברהם עובר בארץ,אין הכוונה לארץ כנען או ישראל אלא שנדד בארץ,כלשהי,ללא שידע מקומו,וזו הכוונה "ויעבור אברם בארץ",ולפי זה יתכן מאד שמה שכתוב והכנעני אז בארץ,הכוונה שהכנעני היה בארץ ההיא שאברם עבר שם,וזו לא ארץ כנען כלל.ההסבר הזה יענה על כלל השאלות שבמאמר וגם על אחת נוספת...בהמשך הפרשה יש פסוק בעייתי אפילו יותר:ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט "והכנעני והפריזי אז יושב בארץ"!. אם בתחילת הפרשה רק הכנעני ישב,מהיכן צץ בארץ כנען גם הפריזי? יתר על כן:הלא רק לפני כמה פסוקים נכתב שהכנעני יושב בארץ,ולמה נכתב כעת שהכנעני והפריזי יושב בארץ?
אבל לפי מה שביארנו,בארץ כנען ישבו אז הכנעני והפריזי,ובארץ שאברהם עבר ישבו כנענים. וכנראה שעדיין אנו צריכים להגיע לפירוש של דרך נבואה,וצריך עיון עוד בזה.
כסייעתא לדברי אזכיר מספר פסוקים מפרשת וישלח שתומכים בהסבר המוצע:
אלה תלדות עשו הוא אדום. עשו לקח את נשיו מבנות כנען את עדה בת אילון החתי ואת אהליבמה בת ענה בת צבעון החוי. ואת בשמת בת ישמעאל אחות נביות. ותלד עדה לעשו את אליפז ובשמת ילדה את רעואל. ואהליבמה ילדה את יעיש ואת יעלם ואת קרח אלה בני עשו אשר ילדו לו בארץ כנען. ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנתיו ואת כל נפשות ביתו ואת מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קנינו אשר רכש בארץ כנען וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. כי היה רכושם רב משבת יחדו ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אתם מפני מקניהם.
עד כאן הציטוט.
"וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו"...לאיזו ארץ הלך? לפי רשי הלך לאן שתישאהו הרוח. ולפי זה אני מציע שגם אברם עבר בארץ דהיינו עבר ממקום למקום על פני הארץ.
ואם תמצי לומר שהיה מקום נוסף שנקרא "ארץ",ושם אברם וגם עשיו הלכו,יתכן שזה אפשרי לפרש גם.
אם זכרוני אינו מטעני יש גם בפרשת שלח בבמדבר קושי עם הכנעני.מוזכר שהכנעני ישב בהר ובהמשך שם כתוב שהכנעני והפריזי אז יושב בעמק.
כדאי להשוות הפסוקים שם גם, וגם הפסוק (בפרשת מסעי) וישמע הכנעני מלך ערד והוא יושב בנגב בארץ כנען וכו'.
"...יש סוד של שנים עשר פסוקים, ארבעה מפורטים בפירוש והאחרים, בסוף פרשת וזאת הברכה..", אני חושב שלא הבנת נכונה, שנים עשר הפסוקים הם י"ב פסוקי פרק ל"ד, בסוף דברים אותם כתב יהושע בן־נון לפי פירוש האבן־עזרא על הפסוק הראשון וגם לפי חלק מחז"ל. ומלבד פסוקים אלה יש עוד פסוקים שלא כתב משה.
השבמחקבמקרא :"אז" זה ביחס ללפני כן ולא ביחס לאחרי כן בזמן כתיבת הדברים. כך רואים מכל מיני דוגמאות, כגון:"אז תרצה הארץ את שבתותיה", וכגון:"אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה". ואילו במקום שהמקרא בא לציין משהו שהיה בעבר ולא בזמן כתיבת הדברים הוא לא משתמש במילה: "אז",אלא במילים:"בימים ההם", כגון:"הנפילים היו בארץ בימים ההם"[בראשית] וכגון:"בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" .ומכאן ברור כפירוש רש"י שהכנעני היה אז הולך וכובש את הארץ מבני שם. ויש גם "אז" במקרא לאו דווקא להדגיש בניגוד לזמן אחר, אלא לומר שכשהיה דבר אחד אז אירע דבר שני , כגון:"אז אמר שלמה, ה' אמר לשכון בערפל". ומכאן שה"קושיא" כביכול , שמקשים מכאן על המסורת, אינה קושיא כלל ונובעת מבורות בלשון המקרא, ואדרבא כיון שהמקרא לא משתמש כאן בביטוי :"בימים ההם", משמע שהכנעני היה בארץ בזמן שנכתבו הדברים.
השבמחקב"ה, עוד בביאור דברי הרב האבן עזרא , כוונתו שמשה רבינו מדבר בלשון נוכח גם לדורות הבאים, ולפעמים רק אליהם. והראיה ממה שכתוב להלן: "ויכתוב משה וגו' מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות וגו' הקהל את העם האנשים והנשים והטף" וגו' הלשון: "הקהל" -ציווי לנוכח, לא נאמרת לעם ישראל שעמדו אז לפני משה לפני כניסתם לארץ, אלא לדורות הבאים לאחר שיכנסו לארץ ויתחילו לשמור שמיטות . וזה מקושר למה שמפרש שם בהתחלת ספר דברים שאת כל הדברים אמר משה בתחילה לכל ישראל במסעם מחורב דרך הר שעיר לקדש ברנע לקראת כניסתם הקרובה לארץ , ואחר כך חזר ואמר להם את הדברים במהלך נדודיהם במדבר בערבה ועוד מקומות ולבסוף חזר שוב על הדברים בסוף ארבעים שנה בעבר הירדן בארץ מואב . ויש כאן מסר לדורות לעם ישראל שהתורה והדברים האלה ילוו אותם בכל המקומות שאליהם יגיעו. וזה גם סוד השנים עשר , מדוע שבטי ישראל במספר שנים עשר? התשובה כנגד מספר שנים עשר המזלות לרמוז שעם ישראל ובחירתו ויעודו קיימים תמיד ולא ימירם באומה אחרת . גם בפסוק "ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ"[בהתחלת פרשת לך לך] יש פרוש שבא לומר וללמד שאברם לא נרתע מכך שהכנענים המתועבים ביותר ועובדי עבודה זרה נמצאים בארץ ,ונכנס אליה וקרא בשם ה' אל עולם. וזה מסר לעם ישראל לדורותיהם שבכל מקום שיגיעו אליו בגלותם לא יירתעו מהאמונות המוטעות של העמים השונים ולא יושפעו מהם ואדרבא יקראו בשם ה' וישפיעו עליהם אמונת הייחוד ומצוות בני נח . וכמו שכתב הרמב"ם ש-"וכן צוה משה מפי הגבורה לכוף כל באי עולם לקבל שבע מצוות בני נח". ואת הפרשנות הזו היה צריך בזמן הראב"ע והראשונים להסתיר ולא לכתוב במפורש, ו"המשכיל בעת ההיא יידום"[דניאל] כי הייתה עת לא טובה, שלא לתת עוד עילה לאויבי ישראל לצאת נגדם.אבל בימינו איכשר דרא ואני בעזר הבורא מפרסם את הכוונה והסוד בדברי הראב"ע
מחק