פרשת חוקת

פרשת חוקת

פרשת השבוע, פרשת חוקת היא הפרשה השישית בספר במדבר. עיקרה פרשיית פרה אדומה וסיום מסעם של בני ישראל במדבר.

מאמרים ודברי תורה לפרשת חוקת

ארבעים שנה מה נשתנה - גם בפרשת חוקת, בה מופיע הדור החדש לאחר ארבעים שנה יש תלונות. המאמר בודק את ההבדלים בין תלונות עם ישראל בדור יוצאי מצרים לבין הדור החדש, דור נוחלי הארץ.

שליחת המלאכים למלך אדום - עיון בפרשייה הדיפלומטית בפרשת חוקת ובה משה מבקש רשות מעבר ממלך אדום ונענה בשלילה מוחלטת.

נחש הנחושת - פרשת נחש נחושת חריגה ומעלה שאלות רבות, מה עניין עונש הנחשים לחטא, איך פסל היכול להיתפס כעבודה זרה הוא דווקא המציל ועוד. המאמר מנסה לענות על שאלות אלו ואחרות לפי הפרשנים.

דבר תורה לפרשת חוקת - מדוע היה צריך משה לקחת את המטה בשביל להוציא מים?

הפטרת פרשת חוקת - הפטרת פרשת חוקת וסיפורו של יפתח הגלעדי.

חידון לפרשת חוקת - חידות ציורים וחידות מילוליות למבוגרים ולילדים לפרשת חוקת.

פרשת חוקת לילדים - תקציר הפרשה ודבר תורה מותאמים במיוחד לילדים.

תפזורת לפרשת חוקת

סטטיסטיקה לפרשת חוקת - נתונים סטטיסטיים על פרשת חוקת.

תקציר פרשת חוקת

ניתן גם להאזין לתקציר בוידאו

פרק י"ט
פרשת חוקת היא השישית בספר במדבר. הפרשה פותחת בציווי פרה אדומה. פרה אדומה נועדה לטהר את המתים מטומאת מת והיא הדרך היחידה להיטהר מטומאה זו (לשאר הטומאות מספיקה טבילה במקווה). מצוות הפרה האדומה מוטלת על אלעזר בן אהרון ובאופן כללי על סגנו של הכהן הגדול. חלקה הראשון של הפרשה מתאר את הכנת אפר הפרה האדומה וחלקה השני של הפרשייה את השימוש בה לטיהור המתים. פרשת פרה אדומה מכונה חוקה מאחר ואין בה לוגיקה שהשכל יכול להבין. אפילו אמרתו של שלמה המלך (קהלת ז' כג): "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" מיוחסת למצוות פרה האדומה כדוגמה למצווה שאין אפשרות להבינה בשכל.

פרטי המצווה נידונים בהרחבה במסכת פרה שבמשנה. שם גם מסופר כי בסך הכל נעשו תשע פרות אדומות בכל ההיסטוריה כאשר את הראשונה עשה משה רבינו. את השנייה עזרא הסופר (אפר הפרה הראשונה של משה, הספיק עד סוף ימי בית ראשון במשך כ-900 שנה!) והשאר בימי בית שני. ללא ספק מצוות עשה זו היא אחת הנדירות ביותר. פרשיית פרשה אדומה מפסיקה את חומש במדבר בין תיאור דור המדבר לבין תיאורי אירועי שנת הארבעים בהם כבר יש דור חדש, דור נוחלי הארץ.

פרק כ'
פרק כ' מתחיל בנתינת תאריך - החודש הראשון בשנה הארבעים ובו מתה מרים, העם מתלונן שאין מים לשתות (וראו במאמר ארבעים שנה מה נשתנה על ההבדלים בתלונות), ומשה מצווה לדבר אל הסלע ולהוציא מים. משה טועה ומכה בסלע, המים אכן יוצאים, אולם תגובת ה' קשה וה' מודיע למשה כי הוא ואהרון לא יזכו להכניס את בני ישראל לארץ ישראל.

למרות העונש משה ממשיך בהכנות לכיבוש הארץ ופונה בבקשת מעבר לאדום (רק בספר דברים נגלה כי על ישראל נאסר לתקוף את אדום), מלך אדום מסרב ויוצא עם חילו ובני ישראל חייבים לעשות עוד עיקוף ומגיעים להר-ההר. בהר-ההר אהרון מתבשר על מותו הקרוב. משה אהרון ואלעזר עולים להר-ההר, משה מעביר את בגדי אהרון לאלעזר ורק שניהם יורדים. העם מתאבל במשך שלושים יום על אהרון.

פרק כ"א
לאחר מות אהרון מתקיים עימות צבאי עם הכנעני מלך ערד הנלחם בישראל ושובה שבי. צורת הכתיב המשונה "וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי" מביאה את הפרשנים לפרש כי נשבתה רק שפחה אחת. בני  ישראל נודרים נדרים ויוצאים למלחמה בכנעני, ומנצחים אותו עד חורמה.

בגלל העיקוף הגדול, קצרה רוחם של בני ישראל והם שוב מתלוננים, בני ישראל נענשים במכת נחשים ורק תפילתו של משה מסירה את המכה. משה מכין את נחש הנחושת לפי ציווי ה', מי שמביט בנחש (ומבין שלמעשה הוא צריך להתפלל למעלה לה') ניצל. בימי בית ראשון, כותת נחש הנחושת לאחר שהחלו לעבוד אותו כעבודה זרה. לאחר מכן מתוארת עוד מלחמות בעבר הירדן המזרחי.

בהמשך ספר דברים יתברר כי גם את מואב ועמון הצטוו בני ישראל לא לתקוף. מופיעה גם שירת הבאר, שירת הודיה של בני ישראל לה'. בני ישראל נלחמים בסיחון מלך האמורי ובעוג מלך הבשן ומנצחים אותם בצורה מוחצת. באופן נדיר התורה מצטטת "מקורות זרים" ומביאה דברים הכתובים בספרים אחרים מאותה תקופה. ולבסוף מגיעים לערבות מואב מול ירדן יריחו. פסוק אחרון זה (שנמצא כבר פרק כ"ב, אך רק משיקולי חלוקה של הנצרות) מספר לנו שמסע הנדודים הארוך במדבר תם והגיע לקיצו.

פרשת חוקת משה מוציא מים מהסלע - ניקולא פוסן - 1649 מוזיאון הרמיטאז' סנט פטרסבוג רוסיה. נושא זה של משה המכה בסלע נפוץ מאד באומנות למרות שקשה לרוב לזהות אם התמונות מתייחסות לאירוע בפרשת חוקת או לאירוע של הוצאת המים המתואר בפרשת בשלח. לפוסן עצמו תמונה נוספת באותו נושא, בה נראה משה המנהיג כשהוא צעיר בהרבה ואולי היא מתייחסת לפרשת בשלח

הטקסט המלא של פרשת חוקת

שליחת המלאכים למלך אדום

שליחת המלאכים למלך אדום

בפרשת חוקת, לאחר פרשת מי מריבה, משה שולח מלאכים למלך אדום על מנת לאפשר מעבר בארצם, ומוסיף גם נאום מרגש שלא עושה על מלך אודם רושם כלל. נביא את הפסוקים (שמות כ):

יד וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ. טו וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם וְלַאֲבֹתֵינוּ. טז וַנִּצְעַק אֶל ה' וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ. יז נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ. יח וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם לֹא תַעֲבֹר בִּי פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ. יט וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה וְאִם מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי וְנָתַתִּי מִכְרָם רַק אֵין דָּבָר בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה. כ וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲבֹר וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה. כא וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו.

לראשונה מאז תחילת המסע במדבר, בני ישראל מגיעים לגבי ארץ ששייכת למישהו אחר, ושאין להם שום צורך או רצון או סיבה להילחם איתם, ההיפך, זהו עם שיש עמו קשרי אחווה ישנים.  

מדוע נראה שמשה פועל על דעת עצמו?

במבט ראשון, נראית היוזמה של משה רבנו, כפי שהיא מתוארת בספר במדבר, פרק כ', כפעולה עצמאית, מהלך דיפלומטי שנועד להשיג מטרה מעשית – קיצור הדרך לארץ המובטחת. אולם יש לנו מקור נוסף בספר דברים (פרק ב') ושם מופיע מפורשות שיש בפעולות אלו ציווי אלוהי:

ב וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי לֵאמֹר. ג רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה. ד וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד. ה אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר. ו אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם. ז כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה יְהוָה אֱלֹקיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר. ח וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב.  

ממקור זה אנו רואים שיש כבר הנהגה שונה של המסע במדבר. במדבר עצמו בני ישראל חנו עד שעמוד הענן עלה והראה להם באיזו דרך ללכת. זו צורת הנהגה וניווט הטובה למדבר. אולם כאשר מגיעים לשטחים של עמים אחרים, אין אפשרות לעקוב אחר עמוד הענן, אלא יש לנקוט בשיטות אחרות. כמו כן מופיע בפירוש איסור מלחמה בבני עשו ואיסור לכיבוש של ארצם. אמנם הקב"ה לא מצווה על שליחת המלאכים למלך אדום, אבל מצווה על מעבר בגבולם וכמובן רכישה במחיר מלא של מים ומזון. שליחת המלאכים היא מחויבת המציאות ובה משה מודיע למלך אדום על כוונותיו.

אולם בפנייה הראשונה משה כלל לא מזכיר את עניין רכישת המצרכים, אלא מבקש רק אישור מעבר, ומזכיר את ההיסטוריה המשותפת של יעקב ועשיו. המשלחת, אם כן, לא הייתה רק בקשה למעבר, אלא גם מבחן לאותה אחווה קדומה. האם זכר האחווה יגבר על חשדנות ושנאה? האם ניתן לגשר על פערים היסטוריים באמצעות דיפלומטיה המבוססת על כבוד הדדי והיגיון?

מלך אדום מסרב למשלחת של משה. GEMINI AI

"לֹא תַעֲבֹר בִּי": הסיבות לסירובו של מלך אדום

למרות הפנייה המכובדת וההבטחות המפורשות, תשובת מלך אדום הייתה סירוב מוחלט, המלווה באיום צבאי: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם לֹא תַעֲבֹר בִּי פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ" (במדבר כ', י"ח). יש לשים לב שאת התשובה מקבים מ-"אדום" ולא ממלך אדום. ייתכן שאין לכך משמעות והכוונה היא למלך, אולם ייתכן ודווקא למלך אדום לא היה איכפת כלל שבני ישראל יעברו, בפרט לאחר ההבטחות לקבלת כסף וזהב, אולם הבטחות אלו לא שכנעו את העם עצמו שחשש הרבה יותר מבני ישראל. יכולות להיות כמה סיבות לכך והנה שתיים המתבקשות ביותר

• שנאה היסטורית: יש הרואים בתגובת אדום ביטוי לשנאה עתיקת היומין של עשיו ליעקב, שנאה שעברה בירושה לצאצאיהם.  הפנייה לאחווה, במקום לרכך את ליבם, אולי רק העצימה את זכר המאבק ההיסטורי על הבכורה והברכות.
• פחד מפני מהגרים: מלך אדום, כשליט של ממלכה מבוססת, או בני העם עצמו, חששו ממעבר של עם נוודים גדול, על מקנהו וטפו, דרך ארצו. גם אם הובטח שלא ייגרם נזק, החשש מאובדן שליטה, מהתיישבות פתאומית של חלק מהעם או מנזקים בלתי נמנעים לחקלאות ולמקורות המים, היה ממשי. אנו רואים בימינו דברים דומים.

הסירוב של אדום אילץ את ישראל להאריך את דרכם, לסוב את ארצו, מסע שהוביל לתלונות ולקשיים נוספים. רק בהמשך, בספר דברים, נגלה שהיה גם איסור אלוקי לעבור בשטחי עמון ומואב. אך הפרשה נותרה כשיעור נצחי על המפגש המורכב בין אחווה לאינטרסים, בין דיפלומטיה לחשדנות, ועל הגבול הדק שבין השתדלות אנושית לבין קבלת הדין וההבנה שקיצורי דרך אינם תמיד אפשריים.

מאמרים נוספים לפרשת חוקת

פרשת קורח

פרשת קרח

פרשת השבוע, פרשת קורח היא הפרשה החמישית בספר במדבר ועיקרה מתאר את מרד קורח ועדתו. תקציר מלא מופיע בהמשך.

מאמרים ודברי תורה לפרשת קורח

מתי אירע מרד קורח - פרשת קורח אירעה במדבר, אבל לא ברור אם מיד לאחר חטא המרגלים, או דווקא שנים רבות אחר כך. המאמר יציג את שתי האפשרויות והראיות התומכות בכל אפשרות.

הפטרת פרשת קורח - נאומו האחרון של שמואל לעם ישראל בהמלכת שאול

אהרון עוצר את המגיפה - בסיום פרשת קורח מופיעה פרשייה נוספת בה אהרון נאלץ לעצור בגופו מגיפה בעם ישראל. נבאר את הפרשה לפי הפרשנים ונציע אפשרות נוספת, מפתיעה, לתיארוך מרד קורח.

מטה אהרון - על הסימבוליקה בנס פריחת מטה אהרון עם מגוון דעות פרשנים למהות המופת.

מחלוקת - סיבות ומניעים - דבר תורה מאת הרב ירחם שמשוביץ

דבר תורה לפרשת קרח - והפעם יואב עוסק בשאלות העולות משני הפסוקים הראשונים בפרשה

חידון לפרשת קורח - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת קורח.

פרשת קורח לילדים - דף פרשת שבוע מותאים לילדים הכולל את תקציר הפרשה ודבר תורה קצר לשולחן שבת.

תפזורת לפרשת קורח

סטטיסטיקה לפרשת קורח - נתונים סטטיסטיים על פרשת קורח.

תקציר פרשת קורח

פרק ט"ז

בניגוד למקרים קודמים, בהן מתואר הערב רב - האספסוף, כגורם למהומות, הפעם מדובר בקורח. קורח הוא משבט לוי, קורח הוא ממשפחה מכובדת, קורח הוא בן דודו של משה רבנו. קורח יוצר את "קואליצית המקופחים" הראשונה בהיסטוריה. קורח שהוא הבכור למשפחתו, מרגיש מקופח. הוא לא קיבל מינוי, לא קיבל כהונה ואפילו לא נשיאות שבט. הוא פונה לדתן ואבירם, בני ראובן, שהודחו ממעמד הבכורה על ידי שבט יהודה, ומעבר לכך מגייס עוד מאתיים וחמישים איש שהתורה מתארת אותם כנשיאי העדה, כלומר אנשים חשובים ונזכיר שגם המרגלים מכונים נשיאי העדה.

מחלוקת קורח היא דוגמה מצוינת לצביעות. המחלוקת מוצגת ככולה לשם שמים, כל העדה קדושים ומדוע אתם מתנשאים. בפועל קורח רוצה שלטון ומנהיגות לעצמו. משה מציע ניסוי בו כולם יוכלו להקריב קטורת, וה' יבחר במי הוא מעונין. משה מציע את הניסוי למחר ובינתיים מנסה לשכנע את קורח ואת 250 האנשים שהצטרפו לוותר על ניסוי זה, מתוך הבנה שתוצאותיו יהיו קטלניות.

דתן ואבירם נמצאים במחנה ראובן ומשה שולח אליהם שיבואו אליו, מתוך מטרה לשכנע אותם. תגובתם שונה לחלוטין, הם מתחצפים, מסרבים לבוא אל משה ומתלוננים על שהוציאו אותם ממצרים ועל כך שנגזר עליהם למות במדבר. משה לא עונה לטענות אלו אולם התורה מתארת את כעסו ואת תפילתו לה' שלא יקבל את מנחתם, וזאתלמרות שלדתן ולאברים כלל לא הוצע להקריב קטורת.

בתורה לא כתוב במפורש "שניסוי הקרבת הקטורת" נערך לאחר יום וניתן להבין גם כי מקטירי הקטורת התעקשו לבצעו מיידית ולא להמתין, נראה כבוד ה' אל כל העדה. ה' אומר למשה כי בכוונתו לכלות את העדה אולם משה ואהרון טוענים שמדובר בחטא של איש בודד ואין לקצוף על כל העדה. ה' אומר למשה שיזהיר את האנשים להתרחק ממשכן קרח דתן ואבירם.

משה הולך למחנה דתן ואבירם מזהיר את האנשים. משה מנבא שדתן ואבירם לא ימותו בצורה רגילה, אלא שיקרה דבר חריג. ה' יברא בריאה מיוחדת והאדמה תפצה את פיה. בסיום דבריו, האדמה אכן פוצה את פיה ובולעת אותם ואת רכושם. במקביל יוצאת אש ואוכלת את מאתים וחמישים מקריבי הקטרות (שהיו ליד המשכן).

פרק י"ז

יש לשים לב שההתרחשויות בפרשה קורות בשני מקומות שונים במקביל - המשכן, ומחנה ראובן. ה' מצווה את משה לקחת את מחתות המקריבים ולעשות בהן קישוט וציפוי למזבח (מאחר ונעשתה בהם עבודה לה'), למזכרת שאיש אשר אינו מבני אהרון אינו רשאי להקטיר קטורת.

למחרת, התלונות נמשכות, והפעם העם מתלונן שמשה ואהרון גרמו למוות רב בעם. שוב ה' מודיע למשה ואהרון כי בכוונתו לכלות את העדה. משה פונה לאהרון בצעד חריג מאד. אהרון יקח את המחתה עם הקטורת, יצא מהמשכן, ויעבור בתוך העדה לכפר עליהם. פעולה זו עוצרת את המגפה אולם עד אז מתו כבר 14,700 איש. פעולה חריגה זו גם גרמה לאהרון להיטמא למתים, דבר האסור לחלוטין על הכהן הגדול.

ה' מצווה את משה לערוך ניסוי נוסף, כל נשיא שבט יתן למשה את מטהו. המטות יונחו באוהל מועד לפני הארון (עוד צעד חריג, לקודש הקודשים, מקום העדות נכנסים רק פעם בשנה ביום כיפור), והמטה של האיש אותו יבחר ה' יפרח באורח ניסי. ואכן למחרת מטה אהרון פורח ואפילו מוציא פירות שקדים. אולם בני ישראל ממשיכים לחשוש ומפחדים כי דינם נגזר למיתה בכל פעם שיתקרבו למשכן.

פרק י"ח

לאחר פרשה זו מופיעה חזרה והדגשה כי רק הלווים רשאים לעסוק במלאכות המשכן ורק הכוהנים במלאכות הקורבנות עצמם. פעולה זו מתוארת בנוסף לכבוד הגדול גם כעול. למעשה התורה משתמשת במילה עוון. השימוש במילים אלו מראה על האחריות הגדולה בעבודת המשכן והמקדש. התורה מציינת כי הלווים לא יקבלו נחלה בארץ ישראל והם יהיו מפוזרים בין יתר השבטים וכתוצאה מכך מפורטות גם המתנות להם זכאים הלווים והכהנים מעם ישראל כדוגמת ביכורים, פדיון בכורות תרומות ומעשרות.

קורח - האדמה בולעת את קורח - תחריט מאת גוסטב דורה 1865

הטקסט המלא של פרשת קורח

המופת של מטה אהרון -מדוע דווקא שקדים?

פרשת קרח מגיעה לשיאה הדרמטי במופת ייחודי: פריחתו  של מטה אהרון. לאחר המחלוקת הקשה ורבת הנפגעים, ביקש הקב"ה לתת אות ברור וחד-משמעי, שיסיר כל ספק בנוגע לבחירה בשבט לוי לעבודה ובאהרון לכהונה. נציגי כל השבטים וגם אהרון, התבקשו להניח את מטותיהם באוהל מועד. כל המטות נשארו ללא שינוי, אולם מטה אהרון שהתעורר לחיים והוציא פרחים ופירות, הפך לסמל נצחי של הבחירה האלוהית. אך מדוע דווקא שקדים, ומהו המסר החבוי בשלבי הפריחה השונים?

הנס המשולש: שלבי צמיחה על-טבעיים

התורה מתארת את הנס בפירוט מדויק: "וַיְהִי מִמָּחֳרָת... וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן... וַיֹּצֵא פֶרַח, וַיָּצֵץ צִיץ, וַיִּגְמַל שְׁקֵדִים" (במדבר י"ז, כ"ג). הפרשנים מבארים כי אין מדובר בתיאור פואטי, אלא בשלושה שלבים נפרדים של הנס:

• "וַיֹּצֵא פֶרַח" – השלב הראשוני, הופעת פרחים על המטה היבש.
• "וַיָּצֵץ צִיץ" – שלב חניטת הפרי, המתרחש בטבע רק לאחר נשירת הפרח.
• "וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים" – הופעת הפרי הבשל והמוכר, השקדים עצמם.

כאן טמון הפלא הגדול, כפי שמסבירים המלבי"ם ופרופ' יהודה פליקס. בדרך הטבע, כל שלב מחליף את קודמו. לעומת זאת, במופת של מטה אהרון התקיימו כל השלבים בו-זמנית על אותו ענף. הנס לא היה רק במהירות התהליך, אלא בעצם קיומם המשותף של הפרח, הניצן והפרי, באופן ששובר את חוקי הטבע ומעיד על התערבות אלוהית ישירה ומוחלטת.

כל שלבי הצמיחה על המטה. מטה יבש, ניצנים, פרחים ושקדים גמורים

מדוע דווקא שקדים? סודו של הפרי הנבחר

הבחירה בעץ השקד אינה מקרית, והיא נושאת עמה רבדים של משמעות:

1. מהירות וזריזות: רש"י מציין כי השקד הוא "הפרי הממהר להפריח מכל הפירות". מהירות זו, לדבריו, אינה רק סמל חיובי, אלא גם אזהרה: כשם שהשקד ממהר לפרוח, כך "פורענותו ממהרת לבוא" של כל המערער על הכהונה. הנס הוא אות ואישור, אך גם תמרור אזהרה ברור. רש"י מביא דוגמה נוספת במקרא, לעוזיהו המלך שערער על הכהונה והקריב קטרות במקדש, למרות שאינו מזרע אהרון ונצטרע במיצחו, והתרגום עושה שם שימוש במילה שקד.

2. "שקידה" וערנות רוחנית: המילה "שקד" מתקשרת גם לפועל "לשקוד", שמשמעו ערנות וזריזות. קשר זה מופיע בנבואת ירמיהו: "מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה... כִּי-שֹׁקֵד אֲנִי עַל-דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ" (ירמיהו א', י"א-י"ב). השקדים במטה אהרון רומזים אפוא להשגחתו השוקדת של הקב"ה על בחירתו, ולמהירות שבה הוא מקיים את דברו ומזרים שפע וברכה דרך עבודת הכהנים.

3. סמל לשיפוט וסדר: פריחת השקדים קשורה גם למידת הדין והסדר האלוהי. המופת נועד להכריע במחלוקת ולהשליט סדר בעם, והשקד, המסמל ערנות ושיפוט, הוא הכלי המושלם להעברת מסר זה.

תכלית המופת: להשקיט את התלונות

מעבר לסמליות העמוקה, לנס הייתה מטרה מעשית ומיידית: לסיים את המחלוקת הקשה שפילגה את העם. כדי למנוע כל טענה עתידית על הטיה, המדרש מלמד כי כל המטות נלקחו מעץ אחד, ומטהו של אהרון הונח במרכז, בין שאר המטות. כך, איש לא יוכל לטעון שהמיקום או סוג העץ הם שהעניקו לו יתרון.

לאחר שהוכרעה המחלוקת, ציווה ה' על משה לשמור את המטה הפורח באוהל מועד "לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי" (במדבר י"ז, כ"ה). המטה אינו רק הוכחה חד-פעמית, אלא עדות נצחית, תזכורת דוממת אך רבת עוצמה לדורות הבאים על הבחירה האלוהית ועל חומרת הערעור עליה.

סיכום

מופת מטה אהרון הוא שיעור מרוכז באמונה, סמליות והנהגה. הנס המשולש של פריחה, חניטה והבשלה בו-זמנית הבהיר את ממדו העל-טבעי של המעמד. הבחירה בשקדים לימדה על מהירות, על השגחה אלוהית שוקדת ועל הסדר שביקש ה' להשכין בעולם. בסופו של דבר, המטה הפורח הצליח במקום שבו נכשלו המילים – הוא השקיט את התלונות, ביסס את הכהונה, ונותר למשמרת עולם כעדות לבחירה שאינה ניתנת לערעור.

מאמרים נוספים לפרשת קורח