פרשת במדבר

פרשת במדבר

פרשת במדבר פותחת חומש חדש וכוללת בתוכה את מפקד השבטים וסדר החנייה שלהם. תקציר מפורט בהמשך הדף.

מאמרים ודברי תורה לפרשת במדבר

סדר השבטים בפרשת במדבר - המאמר מנתח את סדר הופעת השבטים בפרשה וההבדלים בין סדר זה לבין רשימות אחרות של שנים עשר השבטים בתורה בעלי סדר שונה.

עוד על החזרות והרשימות הכפולות בפרשת במדבר לפי הפרשנים השונים

הפטרת פרשת במדבר - הסבר הפטרת הפרשה בספר הושע.

פרשת במדבר לילדים - תקציר הפרשה מעובד לילדים

דבר תורה קצר לפרשת במדבר

האם בניו של אהרון היה גם כן כהנים גדולים?

בין פרשת במדבר ליום ירושלים - מאמר אורח מאת הרב ירחם שמשוביץ

חידון לפרשת במדבר - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת במדבר.

תפזורת לפרשת במדבר

סטטיסטיקה לפרשת במדבר - נתונים סטטיסטיים על פרשת במדבר

תקציר פרשת במדבר

ניתן גם להאזין לתקציר



פרשת במדבר פותחת את החומש הרביעי, חומש השונה מאד באופיו מחומש ויקרא הקודם לו. אופי החומש הוא סיפורי-עלילתי ומתוארים בו אירועים רבים שקרו לעם ישראל, במדבר סיני. בין לבין מופיעות מספר פרשיות מצוות, שבחלקן מהוות תוספות והשלמות לנושאים שכבר עלו בחומש ויקרא וחלקן חדשות.

חומש במדבר נחלק לשני חלקים עיקריים. חלקו הראשון מתאר את האירועים שקרו בשנה הראשונה במדבר ונמשך עד חטא המרגלים בפרשת שלח והשני מתאר את האירועים שקרו בשנה האחרונה במדבר, שנת הארבעים, כחלק מההכנות לכיבוש הארץ. בסיום החומש, בני ישראל חונים בערבות מואב, מול יריחו ומוכנים לכניסה לארץ ישראל.

הנושאים העיקריים בפרשת במדבר הם מפקד השבטים וסידור בני ישראל במחנות. מסע במדבר מצריך מבנה ארגוני ברור. לא ייתכן שכל אחד ינוע כרצונו. העם מחולק לשבטיו השונים, חלוקה שהייתה כנראה בפועל גם קודם לכן, לכל שבט ממונה נשיא ומניין הגברים הכשירים לצבא נמנה ונספר.

השבט היחידי החריג הוא שבט לוי שאינו נמנה עם כל השבטים. לשבט לוי תפקידים אחרים והם אינם יוצאים בצבא ותפקידם לשמור ולעבוד במשכן. לאחר מכן ה' מצווה גם על סדרי החנייה במדבר.

אוהל מועד נמצא כמובן במרכז וסביבו הלויים. השבטים מסביב בארבע קבוצות שבכל אחת שלושה שבטים. לכל קבוצה יש שבט ממונה - יהודה, ראובן, דן, אפרים ועוד שני שבטים נלווים. כאשר מתחיל מסע וכל המחנה צריך לנוע, לכל קבוצת שבטים יש סדר ותפקיד ברור מתי הם מתחילים לסוע.

פרק ג' מתחיל בתיאור תולדות משה ואהרון אולם למעשה מתאר רק את תולדות אהרון, תולדות משפחת הכהונה. התורה מסבירה שהלווים נבחרו לעבודת המשכן במקום הבכורים (וראו מאמר לפרשת פקודי המזכיר נושא זה), אולם לא נותנת סיבה להחלפה זו. הפרשנים תולים את הסיבה בחטא העגל, בו שבט לוי לא חטא ואילו הבכורים שהיו צריכים להניא את אחיהם הצעירים יותר ולגרום להם לוותר על הרצון לעבוד את העגל, לא עשו זאת.

עכשיו גם שבט לוי נמנה למשפחותיו ולכל משפחה בשבט לוי מוגדר תפקיד משלה בעבודת המשכן. הפרשה מסתיימת בתיאור תפקידה של משפחת הקהתי, בני קהת, שעבודתם היא המסוכנת ביותר, מאחר והם נושאים את כלי המשכן ממש וצריכים בכך זהירות מרובה. ללויים מותר רק לשאת את כלי הקודש אך בלי לגעת בהם.

לפיכך הכהנים, אהרון ובניו, מצווים לסייע לבני משפחת הקהתי ולכסות את כלי המקדש ואנשי משפחת הקהתי תפקידים לשאתם מבלי לגעת בכלי הקודש עצמם.

האיסור הוא כל כך חמור שהתורה מדגישה נושא זה של איסור הנגיעה בכלי הקודש שלוש פעמים ומצווה את בני אהרון לא לזלזל באיסור זה ולא לגרום לאסונות בשבט הקהתי. ציווי זה אפקטיבי במיוחד לאהרון ובניו שחוו אסון כבד במיתת נדב ואביהוא - וראו הרחבה במאמר לפרשת אחרי מות על ההרחקה מהקודש.

מפקד בני ישראל - תחריט עץ מאת הנרי פליקס עמנואל פיליפוטו - Henri Félix Emmanuel Philippoteaux

החזרה המפתיעה בפרשת במדבר: מה מלמדות אותנו שלוש ספירות עם ישראל?

 שלוש רשימות ומהותן

בתחילת פרשת במדבר מופיעות שלוש רשימות שונות של שבטי ישראל, בראשונה מופיעים רק שמות הנשיאים ובאחרות גם מניין האנשים בכל שבט, אולם יש כאן מנייה כפולה, ובמבט ראשון נראה שיש כאן מעין פעילות חשבונאית מייגעת. 

הנה שלושת הרשימות כפי שהן מופיעות בפרק א' ובפרק ב' בספר במדבר:

1. רשימת הנשיאים (פרק א', פסוקים ה'-ט"ו): זוהי הרשימה הראשונה. עוד בטרם הציווי על הספירה, התורה מונה את שמות נשיאי השבטים שילוו את משה ואהרון במלאכת המפקד.
2. מניין האנשים בכל שבט (פרק א', פסוקים כ'-מ"ו): זוהי הספירה המפורטת של כל שבט ושבט, כמה גברים מגיל עשרים ומעלה יצאו לפקודת ה' כראויים לצאת צבא.
3. חלוקה למחנות עם נשיאים ואנשים (פרק ב'): לאחר הספירה הכללית, התורה חוזרת ומפרטת את מיקום כל שבט ביחס לאוהל מועד, מחולקת לארבעה מחנות ראשיים (מזרח, דרום, מערב, צפון), כשבכל מחנה שלושה שבטים ומוזכרים שוב נשיאי הדגלים ומניין האנשים בכל דגל ובכל מחנה.

מדוע הכפילות המרובה? 

החזרות הללו אינן מקריות, אלא טומנות בחובן מסרים  לגבי חשיבות העם, ארגונו וקדושתו. מביא מקצת דברי הפרשנים ונעיר כי עוד רבים התייחסו לשאלות אלו וביניהם הרשב"ם, הרב האברבנאל, אור החיים, הכלי יקר והרש"ר הירש, וכל אחד עוד הוסיף רעיונות משלו בנושאים אלו.

1. רש"י – חשיבות ה'ספירה' ואהבת ה':

   • "מתוך חיבתן": רש"י, בפירושו הידוע לתחילת פרשת במדבר (א, א), מסביר את עצם ריבוי הספירות (כולל הציווי בספר שמות בפרשת כי תשא)  בכך ש-"מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה". הקב"ה מביע את חיבתו לעמו ישראל על ידי כך שהוא סופר אותם שוב ושוב, כמו מלך הסופר את אבני חן שלו. כל ספירה היא ביטוי נוסף של אהבה והכרה בחשיבותו של כל פרט ופרט.
   • הכנה למעשה: רש"י גם יבאר (על במדבר ב, א) שכל רשימה משרתת מטרה שונה. הרשימה הראשונה של הנשיאים מגיעה טרם הספירה עצמה, כדי לצוות על מינויים לתפקיד חשוב זה. הספירה עצמה באה לאחר מכן, והחלוקה למחנות באה ללמד על הסדר והארגון שבאו בעקבות הספירה.

2. הרמב"ן – ארגון, כבוד ומסע במדבר:

   • "כבוד לישראל": הרמב"ן מרחיב את דברי רש"י ומוסיף ממד של כבוד. החזרות והפירוט נועדו לתת כבוד לבני ישראל. העובדה שהקב"ה עוסק בפרטנות רבה כל כך בספירתם, ארגונם ומיקומם, מראה על חשיבותם העצומה בעיניו.
   • צורך מעשי למסעות: הרמב"ן גם רואה את הכפילות כהכרחית לצורך הלוגיסטיקה של המסעות במדבר. לא מספיק לדעת כמה יש בכל שבט, אלא יש לדעת כיצד הם מאורגנים בתוך מחנות, מי נושא את דגל כל מחנה, ומהו סדר הנסיעה והחנייה. כלומר, יש כאן תיאור התפתחותי: א. מינוי מנהיגים. ב. ספירת הפרטים. ג. ארגון הפרטים ביחידות מבצעיות למסע.

3. האבן עזרא – דיוק והשלמת מידע:

   • האבן עזרא לעיתים קרובות מדגיש את הפשט ואת הדיוק הלשוני. הוא יטען (בדומה לרש"י) כי כל רשימה משלימה פרט אחר. הרשימה הראשונה היא למינוי הנשיאים, השנייה היא לצורך המפקד עצמו, והשלישית היא לצורך סידור המחנות והמסע – כלומר, כל רשימה מתמקדת בפרט אחר או בהיבט אחר של המצווה. אין כפילות מיותרת, אלא השלמה מדויקת של פרטים.

4. הנצי"ב מוולוז'ין (העמק דבר) – חינוך ומשמעת:

   • הנצי"ב מרחיב על הרמב"ן ורואה בסדר המחנות והדגלים ביטוי לחשיבות המשמעת והסדר. הפירוט הרב מלמד שגם כאשר עם ישראל נסע במדבר, בדרך נס, הוא נדרש לסדר מופתי. זהו חינוך רוחני וחברתי לכך שעם קדוש, המוקף בקדושה (אוהל מועד במרכז), צריך להתנהל בסדר מופתי, כשכל אחד יודע את מקומו ואת תפקידו. חוסר סדר מביא לידי פרצה וטומאה. לכן, הפירוט החוזר על הסדר הזה מדגיש את חשיבותו לחיים הרוחניים והחברתיים של העם.

מה מלמדות אותנו החזרות?

הכפילות ברישומים אלו מלמדת אותנו מספר עקרונות יסוד:

1. חשיבותו של כל פרט ופרט: הספירה החוזרת מדגישה שאין "המון" חסר פנים. כל אדם ואדם מישראל נספר, נזכר, וחשוב בפני עצמו בעיני הקב"ה ובעיני ההנהגה.
2. סדר וארגון כבסיס לקדושה: קדושה מחייבת סדר בדרגה גבוהה והקפדה יתירה עליו. דווקא עם קדוש, השוכן סביב המשכן, חייב בסדר מופתי וארגון קפדני. הסדר בחיים הפיזיים משקף ומאפשר את הסדר וההרמוניה בחיים הרוחניים.
3. מנהיגות אחראית: אזכור הנשיאים בכל שלבי הארגון מדגיש את תפקידם המרכזי והאחריות הכבדה המוטלת עליהם, הן בניהול העם והן בדאגה לפרט. זהו לא מינוי הנותן כבוד ויקר לבעליו אלא אחריות כבדה להיות משרת ציבור נאמן.
4. הכנה למטרה: כל רשימה משרתת מטרה שונה – מינוי מנהיגים, הכרה בגודל האוכלוסייה, והכנה מעשית למסע ולחנייה. זוהי התפתחות לוגית ורוחנית כאחד.

לסיום, פרשת במדבר, עם ריבוי הרשימות והכפילויות שלה, היא לא רק דוח סטטיסטי יבש. ניתן ללמוד מהחזרות וההקפדה  על אהבת ה' לעמו, על חשיבות המנהיגות, על הערך של סדר וארגון בחיים הרוחניים והמעשיים, ועל המטרה המשותפת של עם ישראל בדרכו אל הארץ.

לדף הראשי של פרשת במדבר

פרשת בהר בחוקותי

פרשת בהר

פרשת השבוע, פרשת בהר היא הפרשה התשיעית בחומש ויקרא ובה מצוות שונות. תקציר הפרשה לאחר המאמרים. פעמים רבות קוראים את פרשת בהר עם פרשת בחוקותי. תקציר פרשת בחוקתי מופיע בהמשך

מאמרים ודברי תורה לפרשת בהר

מיקומן של פרשת בהר בחוקותי - על פרשות בהר ובחוקותי בסיום ספר ויקרא.

ההבדל בין ספירת השנים לשמיטה ויובל לבין ספירת העומר

הפטרת פרשת בהר - עיון בהפטרת פרשת בהר בספר ירמיהו.

חישוב שמיטות ושנת היובל - סקירה קצרה של דברי הרמב"ם על שיטת חישוב השמיטה והיובלות בימינו.

דברי תורה לפרשת בהר - על ריבית והיתר עסקא,  מעט על ההבדל בין שמיטה ליובל

פרשת בהר לילדים - נושאי פרשת בהר ודבר תורה מותאם לילדים.

חידון לפרשת בהר - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת בהר.

סטטיסטיקה לפרשת בהר - נתונים סטטיסטיים שונים על פרשת בהר.

תקציר ודבר תורה לפרשת בהר

אפשר גם להאזין לתקציר בקישור הבא


פרשת בהר היא הראשונה משתי פרשות המסיימות את ספר ויקרא.

פרשת בהר מוסיפה עוד מצוות וגם מסכמת את חטיבת המצוות הגדולה של ספר ויקרא.

הפרשה פותחת בדיני מצוות השמיטה. רש"י מביא ממדרש תורת כהנים (ספרא) את השאלה המוכרת "מה ענין שמיטה להר-סיני". המשמעות המקורית של השאלה היא במה מיוחדת מצוות השמיטה שמודגש בה שהיא מסיני והרי כל המצוות ניתנו בסיני.

המשמעות המקובלת לניב זה בימינו היא מה הקשר בין שני נושאים רחוקים, אולם לא זו שאלת וכוונת המדרש. תשובת המדרש היא ללמד שכמו שמצוות זו נאמרה בפרטיה ודקדוקיה מסיני כך מצוות אחרות שבתורה אין אנו מוצאים את הפרטים (אלא הם מובאים בתורה שבעל פה), גם הם מסיני.

רש"י מרחיב את המדרש ומוסיף שמצווה של שמיטת קרקעות לא נשנתה ואינה מופיעה יותר בתורה ומזה לומדים שגם במצוות שנישנו ונתבארו על ידי משה בספר דברים, בשנת הארבעים ליציאת מצרים, כאשר בני ישראל חנו כבר בערבות מואב, פרטי המצוות הן מסיני ולא שמשה הוסיפן מדעתו.

התורה ממשיכה ומרחיבה במצוות השמיטה והיובל, שנה מיוחדת הנחגגת בכל חמישים שנה ולה הלכות מיוחדות מעבר לשנת שמיטה ובעקרן שמיטת חובות, וחזרה של קרקעות לבעליהן המקורי.

לאחר מכן התורה עוברת לעסוק בנושאי מיסחר שונים הקשורים למכירת האחוזות. לאחר שהובהר כי כל שבע שנים יש שנת שמיטה, וכי כל שבע שמיטות יש שנת יובל ועיקרן של הלכות אלו הוא לזכור (כ"ה כג): "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי-לִי הָאָרֶץ כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי", עוברת התורה לפסים המעשיים המתארים איך בכל זאת מתרחש המסחר בקרקעות: אילו קרקעות חוזרות לבעלים המקוריים ואלו נכסים לא.

להשלמת עניין הנכסים התורה חוזרת ומדגישה כי אדם אשר נאלץ למכור את עצמו לעבד, אף הוא משתחרר בשנת השמיטה והיובל, ואת האיסור לרדות בו עבודת פרך, אלא למעשה להתייחס אליו בצורה דומה לשכיר. בדומה לקרקעות ולארץ (שכולה מאת ה'), חותמת פרשיית היחס לעבדים בפסוק (כ"ה נה): "כִּי-לִי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה'אֱלֹקיכֶם". עובדה זו שבה כולנו למעשה עבדים היא האוסרת על אדם להרגיש הרגשת עליונות על אדם אחר.

שני הפסוקים האחרונים בפרשה חוזרים על אזהרות שכבר נשנו בעבר, איסור עבודה זרה ומצוות שמירת השבת. איסור עבודה זרה חוזר פעמים רבות בצמידות לעניינים הקשורים לארץ ישראל.

במדבר בני ישראל אינם חשופים לעבודה זרה כלל, לפחות עד הגעתם לאזורים המיושבים, אולם בכניסה לארץ ישראל, יהיה קל להתפתות אחרי עמי כנען. אזהרה נגד עבודה זרה והדגשה שוב של שמירת השבת (פסוק שכבר הופיע במדויק בפרשת קדושים), באים לחדד את המאפיינים היחודיים של עם ישראל.

הכרזה על שנת היובל - Paul Hardy

פרשת בחוקותי

פרשת בחוקותי היא הפרשה העשירית והאחרונה בחומש ויקרא וכוללת בתוכה את פרשת התוכחה הראשונה בתורה וכמה דינים נוספים. פירוט מלא בתקציר הפרשה לאחר המאמרים.

מאמרים ודברי תורה לפרשת בחוקותי

פרשת בחוקותי וסיום החומש - המאמר עוסק בסדר הפרשיות בפרשת בחוקותי ובסיומו של חומש ויקרא כולו.

פרשת ההפלאה - המאמר דן בפרק האחרון בפרשת ויקרא, העוסק בדיני נדרים ובמיקומו בסוף החומש לפי שיטת הרש"ר הירש ומהווה הרחבה למאמר הקודם.

דברי תורה קצרים לפרשת בחוקותי

הפטרת פרשת בחוקותי - עיון בהפטרת פרשת בחוקותי בספר ירמיהו

חידון לפרשת בחוקותי - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת בחוקותי

פרשת בחוקותי לילדים

תפזורת לפרשת בחוקותי

סטטיסטיקה לפרשת בחוקותי - נתונים סטטיסטיים על פרשת בחוקותי

תקציר פרשת בחוקותי

ניתן להאזין לתקציר כאן


פרשת בחוקותי היא הפרשה החותמת את חומש ויקרא. לאחר סיום הצגת חטיבת המצוות הגדולה  שבחומש, התורה מציגה בפנינו את נושא השכר והעונש והבחירה החופשית. התורה מציגה מה יקרה כאשר עם ישראל ילך בחוקות ה', וחלילה מה יקרה כאשר עם ישראל יפר את חוקות ה'. הפרשה מכונה בכינוי פרשת התוכחה, אולם מניסוח הפסוקים יש בה בעיקר מידה כנגד מידה, גם על הטובה וגם על הרעה, כולם נובעים ממעשיו של עם ישראל. התורה פותחת בתיאור הטובה שתצמח מהליכה בדרך ה'. רק לאחר מכן התורה עוברת להצגה של הצרות שיקרו כתוצאה מאי-הליכה בדרך זו.

הצגה זו אין בה משום איום, אלא הצגת שתי אפשרויות ונתינת אפשרות הבחירה החופשית בידי כל אחד. הצרות המתוארת בפרשה יבואו אחת אחרי השנייה כאשר בכל פעם עם ישראל ממשיך במעשיו הרעים ולא חוזר בתשובה והתוצאה נהיית כל הזמן חמורה יותר. ניתן לראות בזאת עונש, אולם ראייה אחרת רואה בצרות אלו תוצאה של עזיבת דרך ה'. מאחר וכל עצם קיומו של עם ישראל הוא אינו טבעי, כאז כן היום, והוא עדיין עם קטן מאד, הרי שייחודו הוא בשמירת דרך ה'. אי קיום דרך זו, מוביל לצרות המתוארות בפרשה, לא כעונש אלא כמהלך טבעי.

ישנן בתורה שתי פרשות מעין אלו. פרשת בחוקותי ופרשה שנייה קשה אף יותר בפרשת כי-תבוא (החותמת את חטיבת המצוות הגדולה שבספר דברים). חז"ל ראו בפרשות אלו תיאורים לחורבן בית ראשון - בפרשתנו, פרשת בחוקותי, ולחורבן בית שני - בפרשת כי-תבוא (ואלו הרוצים לראות בפרשות אלו סימנים לימינו אנו עושים זאת על אחריותם הם). פרשת התוכחה הקשה בפרשתנו מסתיימת במספר פסוקי נחמה:

"וְאַף גַּם-זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא-מְאַסְתִּים וְלֹא-גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקיהֶם: וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי-אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה'"

ללמדנו שלמרות כל הצרות, הברית עם ה' קיימת ועומדת ואינה מבוטלת. למרות פסוקי נחמה אלו,לאחר פרשה זו וכדי לא לסיים את קריאת החומש בצורה שלילית, התורה חוזרת ומוסיפה דינים הדומים במהותם לדיני פרשת בהר, פרשת ערכין, נדרים, הקדשות של שדות ובקר, ובכורות. בכל הדינים האלו יש צורך להעריך (לשום) שווי של אדם, בע"ח, נכס או חפץ. תפקיד זה של שמאות מוטל גם הוא על הכהנים ומהווה חלק מסמכותם. בסיום כל הפרשה מופיעה שוב הסיומת החגיגית:
"אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-משֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי"

אלומות חיטה עם קוצר - ואן גוך - מוזיאון טולדו לאומנות 1888. נושא זה של שדות חיטה או ערימות חיטה בקציר, מופיע עשרות פעמים ביצירותיו של ואן גוך.

חזק חזק ונתחזק

ספירת השנים מול ספירת העומר

מדוע ספירת היובל נמסרה לבית דין ולא לכל אדם כיחיד?

שתי מצוות עשה מרכזיות בתורה כוללות פעולה של ספירה: ספירת העומר שאנו מצווים לספור ימים ושבועות מפסח ועד שבועות, וספירת השנים לקראת שנת היובל, שבה אנו מצווים לספור שבע שמיטות שהן ארבעים ותשע שנים, ולקדש את שנת החמישים. בעוד שמצוות ספירת העומר מוטלת על כל יחיד ויחיד מישראל, הרי שמצוות ספירת שנות היובל נמסרה על פי ההלכה לבית הדין הגדול. הדבר מעורר שאלה מתבקשת: מדוע נבדלות שתי הספירות הללו זו מזו מבחינת חובת המצווה, ומדוע ספירת היובל אינה חובה המוטלת על כל אדם פרטי?

ראשונים ואחרונים דנו בשאלה זו, ומדבריהם עולים מספר טעמים המסבירים את ההבדל המהותי בין שתי הספירות ואת חלוקת האחריות בביצוען.

שיטת הרמב"ם ומקור הדין בספרא:

הרמב"ם בספר המצוות (עשה ק"מ) מונה את מצוות ספירת שנות השמיטה והיובל כמצוות עשה, ומפרש: "והמצוה זו, כלומר ספירת שני שמיטה – היא מסורה לבית דין, כלומר סנהדרין גדולה, כי הם הם שימנו שנה שנה מן החמישים שנה, כמו שימנה כל איש ואיש ממנו ימי העומר... והוא שנמנה את השנים בפני עצמן ונמנה גם את השמיטין עמהן".

מקור דברי הרמב"ם, וכך עולה גם מדברי ראשונים נוספים, הוא מדברי הספרא בפרשת בהר (פרשתא ב, א) על הפסוק "וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים". הספרא לומדת מכפילות הלשון בפסוק שיש לספור את השנים בפני עצמן ואת השמיטות בפני עצמן. אופן ספירה זה, הכולל מעקב מדויק אחר מחזורי השנים והשמיטות, נמסר לבית הדין האחראי על קביעת הזמנים ועל ניהול הסדרים הציבוריים של שמיטה ויובל.

ההבדל המהותי בין ספירת העומר לספירת היובל:

ההבחנה המרכזית שעולה מדברי הפרשנים נוגעת למהותה ותכליתה של כל ספירה:

1. ספירת העומר – ספירה אישית רוחנית: ספירת העומר מבטאת תהליך של הכנה רוחנית ועלייה ממ"ט שערי טומאה של מצרים לקראת קבלת התורה בחג השבועות. זוהי ספירה פרטית, אישית, שבה כל אדם מישראל עובד על מידותיו ומתקדש לקראת המפגש עם ה'. לכן, החובה לספור מוטלת על כל יחיד, שכן העבודה הרוחנית היא אישית.

2. ספירת היובל – ספירה לאומית תלויה בארץ ובציבור: לעומת זאת, מצוות היובל קשורה באופן הדוק לארץ ישראל ונוגעת לסדרים חברתיים וכלכליים רחבי היקף: שחרור עבדים, השבת קרקעות לבעליהן המקוריים ושביתת הארץ מעבודה. מצוות אלו, שהן מסימני הגאולה וקדושת הארץ, אינן יכולות להתקיים באופן פרטי, אלא דורשות הסדרה והכרה ציבורית. שנת היובל עצמה, והדינים הנוהגים בה, תלויים בקיומו של בית דין הסופר ומקדש אותה. יתרה מכך, קיום מצוות היובל בשלמותו תלוי בכך ש"כל יושביה עליה" – שכל שבטי ישראל יושבים על אדמתם. עובדה זו מדגישה את האופי הלאומי והציבורי של מצוות היובל, ולכן טבעי שאחריות הספירה והקביעה של שנת היובל תהיה נתונה בידי הגוף המייצג את כלל ישראל – בית הדין הגדול.

ספירה כקביעת זמן ציבורית:

בדומה למצוות קידוש החודש ועיבור השנה, שאף הן נמסרו לבית הדין בשל היותן קביעות זמנים המשפיעות על כלל הציבור (קביעת ראשי חודשים וימים טובים), כך גם ספירת השנים לקראת היובל, שהיא קביעת מחזוריות זמן המשפיעה על דיני קרקעות, עבדים ושאר סדרי החיים הציבוריים בארץ, נמסרה לבית הדין. בית הדין, בספירתו ובקידושו את שנת החמישים, מעניק תוקף הלכתי לשנת היובל ולכל הדינים התלויים בה.

האם בית דין היה מברך על ספירת היובל?

ישנה מחלוקת בין הראשונים האם בית הדין היה מברך על ספירת היובל. התוספות (מנחות סה ע"ב ד"ה וספרתם לכם) מעלים אפשרות שבית הדין היה סופר ומברך כמו בספירת העומר. לעומת זאת, הרמב"ן (ויקרא כג, טו) מסתפק בדבר. גם אם נאמר שהייתה ברכה, הרי היא הייתה ברכת בית הדין המייצג את הציבור, ולא ברכה אישית של כל יחיד.

סיכום:

ההבדל בין ספירת העומר לספירת היובל, והסיבה לכך שספירת היובל נמסרה לבית דין ולא לכל יחיד, נעוץ בטבען השונה של המצוות. ספירת העומר היא מצווה אישית של התעלות רוחנית, ואילו ספירת היובל היא מצווה לאומית התלויה בארץ ומשפיעה על סדרי חיים ציבוריים, ולכן מסורת קביעתה ואחריותה לבית הדין המייצג את כלל ישראל. רק כאשר כלל ישראל יושב על אדמתו בשלמותו, יכולה מצוות היובל, על כלל דיניה וסדריה, לבוא לידי ביטוי מלא, ועם קיומה המלא תתחדש גם ספירת היובל על ידי בית הדין, לסימן גאולה ושחרור.

לדף הראשי לפרשת בהר