אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בתוכן למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם של פרשת השבוע !
‏הצגת רשומות עם תוויות יואב. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יואב. הצג את כל הרשומות

דבר תורה לפרשת חיי שרה

דברי תורה קצרים מאת יואב לפרשת חיי שרה


  • שנת תשע"ח - איך שינה במעט אליעזר את השליחותש הטיל עליו אברהם
  • שנת תשע"ז - עצות לניהול משא ומתן


שנת תשע"ח - איך שינה במעט אליעזר את השליחותש הטיל עליו אברהם
בפרשת חיי שרה, פרק כ"ד, אברהם שולח את עבדו, אליעזר לפי הפרשנים, לחפש אישה ליצחק, והוא מוצא את רבקה. הוא מגיע לבית בתואל ושם הוא מגולל בפניהם את כל הסיפור שלו.
אני רוצה לשאול מדוע התורה מספרת את מה שאליעזר מספר לבתואל ולבן, הרי החזרה מיותרת.

בואו נעיין בדברי אליעזר, ונראה שיש בהם יותר ממה שנראה לנו, ולכן הם נצרכים, ניקח שלושה דברים שאליעזר מדגיש או אומר וננסה להסביר מה יש בהם:

הדבר הראשון: אליעזר אומר שאברהם אמר לו כך, פסוק ל"ח: "אִם-לֹא אֶל-בֵּית-אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל-מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי" והוא אומר גם בפסוק מ' "...ולָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי" אבל  כשאברהם השביע את אליעזר רשום כך: "כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק". אברהם כלל לא מזכיר את בית אביו ומשפחתו.

הדבר השני: בהתחלה אליעזר מספר להם שאברהם אומר לו (פסוק מ'): "ה'  אֲשֶׁר-הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ ..." אחרי זה הוא מספר להם על הניסיון שעשה לרבקה ובפסוק מ"ח הוא אומר להם כך: "וָאֲבָרֵךְ אֶת-ה' אֱלֹקֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת" אליעזר מדגיש את זה שה' הוא האחראי למציאת האישה.

הדבר השלישי הוא שאליעזר מראה ומספר שאברהם עשיר מיד בהתחלה. אליעזר מתחיל "וַה' בֵּרַךְ אֶת-אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן-לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים".

בטח כשהם שומעים את זה הם שואלים את עצמם אוקיי, מה אכפת לי שיש לו את כל זה?!

בכל המקרים האלה נראה שאליעזר אומר דברים לא רלוונטיים או מדגיש דברים לא חשובים, או משנה ממה שאמר לו אברהם ולא מגיע לעיקר, שזה שרבקה תתחתן עם יצחק.

כדי להסביר למה אליעזר עושה זאת בואו נרחיב קצת על מציאת האשה.

באותה תקופה כנראה שאשה שראויה ליצחק לא היו הרבה כאלה, וגם אם תמצא כזאת מה הסיכוי שהיא תרצה להתחתן עם מישהו שהיא לא מכירה ולעזוב את הבית שלה כדי לעבור לארץ אחרת?
לכן אברהם מתפשר והתנאי היחידי שלו הוא שהאישה תהיה מארצו.

לעומת זאת השליח, אליעזר, יודע שאפשר להשיג יותר מזה ולכן הוא מציב ניסיון לאישה ואני משער שאם הוא היה שואל עוד כמה נשים חוץ מרבקה והן לא היו מצליחות כנראה שהוא היה מתייאש. בנוסף אליעזר בכוונה פונה לאישה שהיא טובת מראה.

עכשיו כשמצאנו את האישה הראויה נשאר לאליעזר את השלב היותר קשה: לשכנע את האישה ואת משפחתה שהאשה תבוא אתו.

אליעזר מודע לקושי הבעיה ולכן הוא פותר אותה במספר דרכים.

הראשונה: אליעזר מדגיש שהוא נשלח דווקא לבית הזה ולמשפחה הזאת כדי שהם יבינו ויחשבו כמה הם מיוחדים וחשובים לאברהם, כשבן אדם יודע שהוא חשוב למישהו אחר הוא יהיה מוכן להסכים לבקשתו יותר בקלות.

השנייה: אליעזר מדגיש שה' גרם לו לפנות לרבקה וזה היעוד שלה הוא גם אומר להם את המשך פסוק מ"ח שהבאתי קודם: "לָקַחַת אֶת-בַּת-אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ" אליעזר קובע את העובדה עוד לפני שהם הסכימו. זה מראה להם שה' קבע את זה ואין עוררין, ובאמת בסוף הם אומרים (פס' נ): "מֵה' יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ-טוֹב"

הדבר השלישי והאחרון הוא הכסף. רבקה השתכנעה כבר מזמן, אבל לבן ובתואל צריכים שכנוע גשמי. אחרי שהם השתכנעו שרבקה תלך הם צריכים לדעת שיהיה לה טוב שם ולכן אליעזר מדגיש את ענין הכסף, והוא גם אומר שאברהם נתן ליצחק את כל אשר לו, ולכן אין להם ממה לדאוג, וגם הם ירוויחו לא מעט. אחרי שאליעזר מסיים את דבריו אין פלא שהם משתכנעים.

ואני חושב שאולי המסר מהפרשה הוא שכמו שלהביא אישה לארץ אחרת כדי להתחתן עם מישהו שהיא לא פגשה מעולם והיא נבחרה רק בגלל שהיא שאבה מים לעשרה גמלים, אליעזר הצליח לעשות זאת כשהשתמש בשיטה הנכונה.
כך כל דבר אפשרי בשיטה הנכונה.
שבת שלום

לדף הראשי של פרשת חיי שרה

שנת תשע"ז - עצות לניהול משא ומתן
פרשת חיי שרה מתחילה במשא ומתן שאברהם מנהל עם בני חת. ננסה ללמוד מהמשא ומתן כמה דברים.

דבר ראשון: כשרוצים משהו צריך לאסוף חומר מקדים כלומר מה אתה רוצה ,של מי זה וכולי'. אתה צריך לדעת למה את רוצה להגיע. לאברהם היה ברור מה הוא רוצה של מי זה ומה זה והוא גורם לבני חת לתת לו את רצונו. עפרון מזהה את זה ואת זה שאברהם מוכם לשלם ושולף מחיר אסטרונומי. אברהם רצה להגיע לנקודה זו ממש ועל כן הוא מסכים.

דבר שני: לעשות ישר ולעניין. אברהם הסכים להצעה הראשונה של עפרון. אפשר להניח שאם אברהם היה מתעקש הוא היה משלם פחות.  אך את אברהם לא מענין המחיר.

דווקא אם אברהם היה מתמקח היו אומרים לו דברים כמו : הוא עשה לך טובה ,זה לא היה רציני וכולי'. ודווקא בגלל שהסכום היה כל כך גבוה זה מעיד על חשיבות העסקה ועל כך שהיא באמת התקיימה.

דבר שלישי ואחרון: כשאתה עושה עסק רציני תפרסם אותו שכולם ידעו מה היה.

התורה מדגישה את זה שהמערה והשדה ואת זה שכל בני חת ידעו שהמערה של אברהם היא שלו לדורות.

אז שלושה דברים עשה אברהם כדי להצליח.

  1. אסף חומר מקדים.
  2. הגיע לנקודה שהוא רוצה. 
  3. פרסם שכולם ידעו שזה שלו. 


לדף הראשי של פרשת חיי שרה

דבר תורה לפרשת וירא

דברי תורה של יואב לפרשת וירא

  • דבר תורה לשנת תשע"ז - מדוע זכו דווקא נוח ולוט להינצל מחורבן?
  • דבר תורה לשנת תשע"ח על הביטויים צדיק ורשע בפרשה


על הביטויים צדיק ורשע בפרשה

בפרשת וירא ה' מודיע לאברהם שהוא עומד להחריב את סדום ועמורה. ואברהם מיד שואל את ה': " הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם-רָשָׁע"?

נביא את ההגדרה לצדיק ורשע כפי שהיא כתובה במילון: צדיק הוא אדם המתנהג על פי הצדק והמוסר. ההגדרה לרשע היא: רוע, אכזריות, זדון.

אברהם מחפש אנשים צדיקים כאלה שמתנהגים לפי הצדק. אם ה' לא מצא עשרה כאלה אפשר להבין שאנשי סדום באמת היו רעים ואכזריים, כי כדי לנהוג על פי המוסר וההיגיון צריך להיות בן אדם רגיל ואצלם הרגילות הייתה להיות רשע ועל כן אין להתפלא שהם לא ניצלו.

עוד מקום בו מופיעות המילים צדיק ורשע הוא בפרשה שלנו כאשר אברהם ושרה הולכים לארץ גרר. הם קבעו עם עצמם נוהל שבכל פעם שהם הולכים למקום חדש הם אומרים ששרה היא אחות אברהם.

אבימלך, מֵלֵך גרר לוקח את שרה, וה' מתגלה אליו בחלום ואומר לו:  "הִנְּךָ מֵת עַל-הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל" כלומר ה' אומר לאבימלך, אתה עומד למות, אפשר לשער שהעונש באותה תקופה היה מיתה.

אבימלך עונה לה' בצורה המזכירה מאוד את שאלת אברהם שהבאנו קודם: "הֲגוֹי גַּם-צַדִּיק תַּהֲרֹג"? אבימלך מתייחס לעצמו כאל אחד שהוא בסדר גמור והוא אומר " הֲלֹא הוּא אָמַר-לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא-גַם-הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא בְּתָם-לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת" אבימלך נראה כצדיק גמור, אך נראה שאבימלך לא השתמש בביטוי צדיק בצורה נכונה. זה לא מוסרי ובטח לא צודק לקחת סתם אישה שבאה לארץ שלך מילא אישה שבממלכה שלך אז נגיד שאתה יכול כי אתה המלך אבל סתם אישה לא מוסרי. לפחות הוא לא רשע.

ה' עונה לאבימלך: " גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם-לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת..." אם ה' יודע שאבימלך לא אשם למה הוא מעניש אותו? למה הוא מאיים על אבימלך שהוא ימות?! ולמה אחר כך הוא צריך לבקש מאברהם להתפלל בעדו אם הוא לא חטא?? הרי אבימלך לא רשע?!

הרד"ק מתרץ שגם אם שרה לא הייתה אשת אברהם זה עדיין לא יפה לקחת אישה נגד רצונה.
אני חושב שיש קשר ישיר בין סדום לאבימלך, במדרש מובא שאנשי סדום לא הכניסו אורחים, וגם אפשר לראות זאת כשהם מתעצבנים על לוט, זאת האי המוסריות שלהם ולכן הם נענשו.

אבימלך גם לא היה מוסרי. אורח בא אליך במקום לכבד אותו להכניס אותו יפה, או אפילו לא להתייחס אליו כלל, לקחת את האשה סתם לשמש כתאווה למלך זו האי-מוסריות בהתגלמותה.
והמסר מכל פרשת וירא הוא שלהיות מוסרי ובן אדם טוב קודם לכל, וזה הכי חשוב.
שבת שלום!
לדף הראשי של פרשת וירא

מדוע זכו דווקא נוח ולוט להינצל מחורבן?

אני רוצה לדבר על תופעה שמופיעה גם בפרשה, וגם בפרשת נח. המקרה הוא מחריבים עיר או עולם ומשפחה אחת ניצלה.  בפרשת נח מדובר על המבול שאז משפחת נח ניצלה. בפרשה שלנו ,פרשת וירא מדובר על הפיכת סדום שאז משפחת לוט ניצלת.

אני רוצה להסביר למה במבול דווקא נח זוכה להינצל. ולמה בסדום דווקא לוט זוכה להינצל. על נח נאמר: "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו". נח היה צדיק בדורו ובזכות שהיה צדיק יותר מכל השאר הוא זכה להינצל מהמבול, כנראה שה' ראה בנח את מי שיוכל להצליח להקים דור ועולם טוב יותר .

למה לוט זכה להינצל בסדום? נביא כמה סיבות.

הסיבה הראשונה היא של רש"י, רש"י אומר שמכיוון שבמצרים לוט שתק כשאברהם אמר ששרה היא אחותו למרות שידע את האמת בגלל זה הוא זכה להינצל.

הסיבה השנייה שגם כן מוכרת מאוד שאלוקים ניסה את לוט על כן הוא נתן לו את האורחים כי אחרת האורחים שפגשו את לוט בשער העיר יכלו פשוט להודיע לו לברוח ולא היו צריכים לבוא אליו הביתה. ואחרי שלוט הכניס את האורחים באופן יפה ה' ידע שלוט ראוי להינצל. אגב המדרש אומר שאשת לוט לא כיבדה את האורחים יפה ובגלל זה ה' בסוף הפך אותה לנציב מלח.

כדי להבין את הפירוש הבא חשוב להבין את מעמדו של לוט בעיני אברהם: לוט הוא אחיינו של אברהם, אבא של לוט, הרן, מת עוד כשהם היו באור כשדים, אברהם מספח את לוט אליו והוא לוקח אותו איתו לכל מקום, לאברהם אין בנים ולכן אפשר להבין שבעיני שרה ואברהם לוט הוא הילד שמעולם לא היה להם (בזמן שסדום ועמורה נחרבו לאברהם עדיין לא היה ילד, אלא רק הבטחה לילד).

אברהם דאג מאוד ללוט הוא נתן לו ממה שהוא קיבל מפרעה הציל אותו כשהיה בשבי ודאג לקחת אותו אתו לכנען.

עכשיו כשאנחנו מבינים מה היה הקשר בין לוט לאברהם נוכל להביו את הפירוש הבא: בפסוק כ"ט בפרק י"ט כתוב: "...ויזכר אלוקים את אברהם וישלח את לוט..." נראה במפורש מהפסוקים שהסיבה היא שאלוקים לא רצה שאברהם יצטער והוא הציל את לוט.

הרמב"ן סובר שמכיוון שלוט הסכים ללכת עם אברהם לארץ כנען, והוא זכה להינצל בזכות זה שהלך עם אברהם.

יש לי שאלה על כל התירוצים האלה, גם אצל נח וגם אצל לוט שניהם לא עשו איזה שהוא משהו מיוחד שהם קיבלו עליו שכר אלא הם ניצלו בזכות אנשים אחרים. לוט ניצל בזכות אברהם ונח ניצל בזכות היותו לא רשע (כלומר אין פעולה מיוחדת).

ובעצם שניהם לא באמת היו צריכים להינצל אלא נראה שה' לקח בפינצטה לבחור מישהו שישרוד.
ברור שלשניהם היו מעלות וזכויות רבות אבל המעלות של לוט לעומת החסרונות שלו והתאווה שלו לגשמיות מעוטות.

ונח מיד אחרי שיצא מהתיבה השתכר חשף את ערוותו ובכך עשה מעשה חסר אחריות.

אני חושב שהתשובה היא שכשנחרב מקום מסוים מישהו צריך לשרוד מישהו צריך להיות שם ולספר איך היה לפני שאנשי המקום חטאו מה הם עשו שהגיע להם עונש כל כך חמור והכי חשוב מישהו יספר מה לא לעשות כדי שדבר כזה לא יקרה שוב.

וזה תפקידם של נח ולוט לספר לאנשי הדור וגם לנו מה אסור לעשות.

עכשיו הפינה החדשה החידה השבועית :התשובה היא רבקה בת שבע ואסתר שנאמר עליה טובת מראה.
שרה רחל ותמר בת אבשלום שנאמר עליהן יפת מראה
החידה השבוע השבוע היא: בפרשה אברהם מדבר אל ה' בעיניין חמישים אנשים איפה עוד מופיע בתנ"ך חמישים אנשים.



 לדף הראשי של פרשת וירא

דבר תורה לפרשת לך לך

דברי תורה קצרים לפרשה:
  • תשע"ח - יואב מפרש כמה מעשים משונים של אברהם אבינו
  • תשע"ז - פירוש המילה ממולדתך בתחילת הפרשה לפי פרשנים שונים

על מעשיו של אברהם אבינו בפרשה (תשע"ח)

בפרשת לך לך מסופר על החיים  של אברהם, ועל כל מיני דברים שהוא עשה. מתוך כל הסיפורים הייתי רוצה להתמקד בשלושה מקרים שבהם אברהם עושה דברים לא צפויים ואפילו קצת משונים.

אברהם מגיע לארץ כנען, ארץ חדשה מקום חדש אולי כבר הדרך הארוכה נמאסה עליו, ובמקום להשתכן במקום אחד מסופר שאברהם נוסע לכמה מקומות ולסיכום כתוב כך "ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה". לא יודע מה איתכם אם אני הייתי מגיע למקום חדש הייתי: מנסה להכיר את המקום, איפה כל דבר נמצא, מחפש עבודה, בונה לי איזה בית נחמד. ואז מתחיל לחיות את החיים. ואברהם מה עושה נוסע בכל הנגב, נודד לו ולמה? לא מובן וזה לפני הציווי של ה' ללכת בכל הארץ.

לאחר מכן יש רעב בארץ, אברהם יורד למצרים ויודע שאשתו יפה ולכן הוא מתכונן למקרה הגרוע מכל: "אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך" מה זה למען ייטב לי בעבורך? רש"י אומר יתנו לי מתנות. וארבעה פסוקים אחר כך כתוב "ולאברהם היטיב בעבורה" מה שאברהם עושה נראה מוזר אתה דואג לעצמך מקבל מתנות בזמן שאנשי פרעה עושים באשתך מה שהם רוצים?! ואחרי זה מסופר: "ואברהם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב"- עכשיו אברהם יכול להתיישב בנחת ובכל זאת כתוב: "וילך למסעיו מנגב עד בית אל", אברהם ממשיך לנדוד.

במלחמת חמשת המלכים נגד ארבעת המלכים  אברהם בא להושיע את לוט אברהם מנצח, עושים חגיגה עם יין ולחם, ומלך סדום אומר לאברהם: "תן לי הנפש והרכוש קח לך" אברהם משיב לו אני לא לוקח כלום כדי שלא תגיד אני העשרתי את אברהם.

רש"י אומר: שאברהם אמר כך כי ה' כבר הבטיח לו שהוא יעשיר אותו, ולכן הוא לא רצה לקחת משלל המלחמה. עכשיו פה עולה מיד הקושיה, מה פתאום אברהם נזכר להיות צדיק? אצל פרעה הוא לא דפק חשבון לקח מלא מתנות, ופתאום הוא לא מוכן לקחת כלום מה השתנה?

בואו נענה על כל שלושת המקרים.

בתחילת הפרשה, ה' מבטיח לאברהם "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה" רוב הדברים פה הם לא בשליטת אברהם. הילדים, ה' יחליט מתי יהיו, שהוא יהיה מבורך זה אמור להתחיל מתי שה' רוצה אבל ואגדלה שמך כלומר שהשם שלך יהיה גדול, מוכר וחשוב, גם לאברהם וגם לה' יש חלק בזה.

אברהם עושה מסעות בנגב הוא מכיר אנשים חדשים מתחבב עליהם מן הסתם ובכל מקום ומקום אברהם מן הסתם משאיר את חותמו, ככה כמה שיתר אנשים מכירים אותו. מדי פעם מסופר שהוא חוזר למקום שהוא היה בו כבר להגיד שלום לחברים ותיקים ולהכיר ידידים חדשים.

המפרשים אומרים שהרעב במצרים היה ניסיון אני דווקא חושב שאולי זה היה חלק מהברכה של ה', אברהם יודע שאם זה שעומדים לקחת את שרה אין הרבה מה לעשות. אלו מנהגי המקום, ואפשר רק לצמצם נזקים. ולכן מהכי גרוע הוא מנצל את הכי טוב, הוא גם מקבל מתנות וגם השלטון במצרים מכיר אותו.

כשאברהם מנצח את ארבעת המלכים לה' יש כבר חלק ברור בסיפור, עצם זה שאברהם ניצח ארבעה מלכים רק עם 318 נערים יופיע בעיתוני התקופה ויעורר הדים בכל מרחבי האזור, אבל אברהם רוצה עוד יותר להתפרסם ולכן הוא גם לא מוכן לקחת כלום. אי לקיחת השלל תעשה פרסום גדול יותר מאשר עצם הניצחון, וממילא אברהם גם לא צריך את השלל. וככה עם כמה מהלכים פשוטים שמו של אברהם נהיה מוכר.

והמסר מהפרשה הוא: שאם רוצים משהו ואפילו שה' הבטיח לנו אותו אנחנו חייבים להתאמץ ולאט לאט ה' יעזור לנו.

מדוע נאמר לאברהם ללכת ממולדתו אם כבר היה בחרן שלא היתה מולדתו (תשע"ז)?



בתחילת הפרשה מתואר הציווי של ה'  לאברהם: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" . נסתכל בפרשה הקודמת, פרשת נח, פרק י"א פסוק ל: " וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם".

אני רוצה לשאול למה ה' ציווה את אברהם ללכת ממקום הלידה שלו? הרי אברהם ומשפחתו  שהו בעת הציווי בחרן ואברהם לא נולד בחרן אלא באור כשדים אז למה ה' אומר וממולדתך? אם אברהם כבר לא במולדת שלו?

  • רש"י אומר שבציווי של ה' שמופיע בתחילת הפרשה, ה' בעצם רוצה להדגיש שהוא צריך להתרחק עוד מארצו, זאת אומרת מהמחנה של המשפחה שלהם וללכת בלעדיהם, כלומר להתרחק עוד מהמשפחה שלו.
  • האבן עזרא אומר: שהציווי בתחילת הפרשה נאמר לאברהם כבר באור כשדים. אברהם הלך עם משפחתו עד לחרן, ה' ידע שתרח יעצור בחרן, וה' אומר לאברהם שוב את הציווי כדי שיבין שהוא צריך להמשיך במסע שהתחיל עם אביו.  
  • הרמב"ן חולק על האבן עזרא ואומר: שלא הגיוני שאברהם נצטווה כבר באור כשדים כי אז זה אומר שאברהם הלך בציווי ה' ותרח הלך מרצונו אבל כתוב: "ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן בנו..." משמע שתרח לקח את אברהם, ועוד אור כשדים זהו מקום מושב של בני חם ולא של בני שם (שאברהם הוא מצאצאי שם). 
  • הרמב"ן אומר שממולדתך הוא כפשוטו אברהם נולד בחרן!
הרמב"ן מציע פירוש ייחודי חדשני ובעיקר אמיץ שיש עליו הרבה קושיות הרמב"ן יודע זאת והוא התכונן לכולם בואו נבחן כמה קושיות.

כתוב בפרק ט"ו בספר בראשית: "ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים"...

הרמב"ן עונה שבגמרא מסופר על כך שאברהם היה בכותא והיא רחוקה מחרן אבל נכללת בעבר הנהר, ושמה נולדו אברהם ונחור ואז הם הלכו לאור כשדים ושמה נולד הרן (כבר תשובה לקושיה הבאה) וכמו שאומר הרמב"ם בספרו מורה נבוכים אברהם חלק על דעת ההמון שהשמש היא האלוהים ולכן שמו אותו בבתי סוהר ואז ה' הוציא אותו מאור כשדים והם ברחו חזרה לחרן.

בסוף פרשת נח כתוב: "וימת הרן על פני תרח אביו, בארץ מולדתו אור כשדים"

הרמב"ן מתרץ שרק הרן נולד באור כשדים (כמו שאמרנו בסעיף הקודם) אבל נחור ואברהם לא.

יש עוד הרבה קושיות על הרמב"ן ותירוצים שלו מי שמעונין מוזמן להתסתכל ברמב"ן על פסוק כ"ח בפרק י"א בפרשת נח ועל הרמב"ן הראשון בפרשת לך לך.


  • רבי עובדיה מברטנורא אומר שהכוונה היא להתנתק מהמולדת שלך גם באופן רוחני, שהאדם לומד את דרכיו במולדתו וה' רצה שאברהם יתנתק ממה שהוא למד שם, במולדתו.
  • החזקוני אומר: שהכוונה היא לכך שלא תחזור אל ארץ מולדתך, שלא תחשוב אולי לעשות שם עצירת ביניים, ה' אומר ומולדתך כיוון שהוא רוצה להדגיש לאברהם שיסיים את המסע שעשה אביו ללכת לארץ כנען ולא יחזור לארצו.
  • האור החיים אומר: שה' התכוון שאברהם צריך לעשות את המסע  וללכת מארצו בלי שום דבר שיזכיר לו את מולדתו (חוץ מאשתו כמובן) ולמה אברהם לקח את לוט?!  או שאברהם לא הבין שזה מה שה' התכוון או שלוט נדבק באברהם לוט התעקש ורצה ללכת עם אברהם כנראה שאברהם זה כל מה שהיה לו אז, והוא פחד להיפרד ממנו.


לדף הראשי של פרשת לך לך

דבר תורה לפרשת נח

דברי תורה קצרים לפרשת נח
  • דבר תורה של יואב - על משמעות ההתחרטות של הקב"ה

בדבר תורה זה נדבר על התחושות של ה', כמובן בלשון בני אדם, שלה' אין באמת תחושות כי  אין לו גוף. בסוף פרשת בראשית מסופר על ה' כך: "וַיִּנָּחֶם ה' כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל-לִבּוֹ" זאת אחת הפעמים היחידות שמוזכר שה' עצוב.

הפרשנים מבארים שה' עצוב לא בגלל שהוא עשה את האדם, אלא בגלל שעכשיו הוא צריך להרוס את כל מה שהוא ברא ואת האנשים.

ה' לא רוצה להשחית את כל בני האדם ולכן הוא מודיע למי שהכי מוצא חן בעיניו שהוא ישרוד. עוברת שנה מאז שנח נכנס לתיבה עד שהוא יוצא ממנה. במהלך השנה הזאת גם ה' וגם נח בוודאי חושבים על המצב הקיים, אולי נח חושב לעצמו  בזכות מה זכה להינצל, ואילו ה' אולי שואל את עצמו האם להרוס את כל העולם באמת היה הדבר הנכון לעשות?

אחרי שנח יוצא מהתיבה ה' מגיע למסקנה הבאה: "...וַיֹּאמֶר ה' אֶל-לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו, וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי".

לפי רוב הפרשנים ולפי פשט הפסוק, ה' אומר שהוא לא יקלל את האדמה ולא יגרום לכך שיהיה שוב את המבול מכיוון, שלא משנה באיזו תקופה, היצר של האדם חושב לעשות רע כבר מנעוריו. וזה בעצם לא משנה שאני אהרוג את אותו הבן אדם כי גם ככה הבן אדם אחריו יהיה בדיוק אותו הדבר.

לי אישית היה קשה עם הפירוש הזה כי לא נראה לי הגיוני שמצבו ההתחלתי של האדם הוא רע, וכמו שאמרתי בדבר תורה הקודם. האדם כשהוא נולד הוא נולד לא טוב ולא רע אלא הופך לכזה כשקורה לו משהו. הרש"ר הירש מציע פירוש שאני יותר התחברתי אליו.
הרש"ר הירש אומר שלא הגיוני שהסיבה לכך שה' יפסיק לקלל את האדמה בגלל שהאדם חוטא עוד מנעוריו, כי זאת הסיבה שה' הביא את המבול, בסוף פרשת בראשית כתוב: "וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל-הַיּוֹם", מדובר על הסיבה שה' הביא את המבול, אז אותה הסיבה שה' הביא את המבול תהיה אותה הסיבה שה' לא יביא אותו יותר?!

וחוץ מזה הוא אומר שאסור לנו לחשוב שילד רגיל הוא רשע, צעירים אינם רשעים ואינם צדיקים, ומי שמכיר ילדים יודע, יצר לב האדם אינו רע מנעוריו, לא מנעוריו ישאף האדם אל הרע. והוא מסביר את הפסוק כך: גם אם הצעירים ירצו לעשות רע כל היום ואין תקווה לדור ההוא, ואפילו זה יהיה טוב שיקללו את האדמה, כדי שיקום דור חדש, גם אז ה' לא יוסיף לקלל את האדמה.

אני חושב שאפשר ללמוד מפרשת נח שגם אם משהו לא הולך כמו שצריך, ואתה עצוב וכועס לא מומלץ לזרוק הכל לפח ולהתחיל מהתחלה אלא יותר כדאי לנסות לתקן את מה שלא מצליח. 

וכמו שה' הרס את כל העולם והתחיל בעצם מהתחלה ואז התחרט על כך ואפילו לא קרה משהו בעולם החד שה' התחרט עליו, אלא ה' התחרט מיד אחרי המבול, זה בא ללמד אותנו שאם תתחיל מהתחלה בסוף תצטער על כך ותתחרט על זה.
בוא נביא דוגמא מופשטת: ילד בונה בית מלגו הוא מתכנן, עומל, חושב ובסוף בונה, אחרי שהוא בנה הוא החליט שמה שיצא הוא לא טוב. 

אם הילד יתחיל מההתחלה לא תהיה בו התשוקה האנרגיה והרצון לעשות את זה כמו בפעם הראשונה ,לעומת זאת אם הוא רק יתקן פה ושם ויבין שזה חלק מהבניה מה שיצא יהיה הרבה יותר טוב.  וזה המסר מהפרשה לתקן אבל לא להרוס




לדף הראשי של פרשת נח

דבר תורה לפרשת בראשית

דברי התורה של יואב לפרשת בראשית

  • דבר התורה לשנת תשע"ח - על הטוב והרע בבריאת העולם
  • דבר תורה בשנת תשע"ז - על בריאת המאורות ביום הרביעי
דבר התורה לשנת תשע"ח - על הטוב והרע בבריאת העולם

בפרשת בראשית מופיע  החטא הראשון של האדם,אכילה מעץ הדעת. כולנו יודעים מה גרם לאדם לאכול מהעץ, אשתו חווה. ומי גרם לחווה לחטוא?! הנחש.

אבל מה גרם לנחש להחטיא את חווה? איזה מניע היה לו? הוא סתם רצה שיהיה למישהו רע?
הנחש ידוע כחיה ערמומית מזיקה ואפילו רעה. המקור לכל אלה הוא מהסיפור שלנו, אבל אני רוצה לשאול איך זה שיש רוע בגן עדן?

היינו מצפים שכמו שמוצר חדש מגיע אלינו אין בו פגמים הוא לא שבור אלא נקי וטוב, ככה גם העולם אף אחד עוד לא קלקל אותו לא אמור להיות בו רע, אחרי שאדם גורש מגן עדן אנחנו יכולים להבין למה קין רצח את הבל.

העולם כבר לא היה מושלם, וככה גם האנשים, ולקין הייתה סיבה, סיבה לא מוצדקת אבל סיבה.
אבל בהתחלה לפני שעוד מישהו הספיק לעשות משהו, העולם אמור להיות כמו מוצר חדש, שלם ונקי, וכמו כשתינוק נולד הוא לא נולד רע, הוא לא חושב איך לחטוא כל, אלא רק אחר כך כשהוא עובר דברים בחיים שלו או נתון להשפעה מסוימת, הוא אולי מתחיל לעשות רע, אבל כשהוא נולד הוא נולד לא רע ולא טוב.

איך זה שהנחש שכנע ברוע את חווה לסטות מהדרך ולהחטיא את אדם? אז זהו שלא, העולם לא נברא טוב, הוא לא היה רק טהור, העולם לא נברא מושלם.  כבר בתחילת הבריאה אנחנו רואים שיש רע בעולם.

ביום הראשון ה' בורא את האור. לאחר מכן ה'  בוחן את הבריאה שלו :"וירא אלוקים את האור כי טוב "אם האור טוב ההיפך של האור, חושך, הוא רע.  והחושך מופיע כבר בהתחלה "וחושך על פני תהום"  וכשה' בורא את האור, את הטוב הוא לא מוחק את החושך, הוא לא משמיד אותו. אלא הוא עושה את הדבר שהכי חכם לעשות, מבדיל ביניהם.

ה' נותן מקום לחושך, לרע בעולם. ולמה? כי חושך ואור אלו מילים יחסיות כמו טוב ורע.  אם אין חושך גם אין אור כי זה כבר יהיה מצב תמידי ולא יקראַ בשם מסויים, ככה גם אם אין רע אין טוב. כי לא יהיה למה להשוות את הטוב ואז זה לא יהיה כזה טוב.  וזה מה שהתורה רוצה ללמד אותנו שהטוב יכול להתקיים רק עם יש רע.

אבל שימו לב אני לא אומר שאם יש רע זה בסדר וטוב, אלא אני אומר שאם כולנו נהיה הכי טובים שאנחנו יכולים אז גם מה שידמה לנו כרע בעצם הוא טוב.

והמסקנה שלי מהדבר תורה השבוע הוא: שבפעם הבאה כשרע לכם או כשאתם מרגישים ככה, תזכרו שאם עכשיו רע זה אומר שקודם היה טוב. ושרע וטוב באים וחולפים כמו היום והלילה.




  דבר תורה בשנת תשע"ז - על בריאת המאורות ביום הרביעי

פרשת בראשית היא ארוכה וגדושה בנושאים ורציתי להתמקד בנושא הבריאה של המאורות: נביא את  פסוק טז: "וַיַּעַשׂ אֱלֹקים, אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים:  אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל, לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים"

איך יכול להיות שבתחילת הפסוק רשום המאורות הגדולים ולאחר מכן כתוב המאור הגדול והמאור הקטן?

נביא את שני הפירושים המוכרים ביותר:

פירוש אחד אומר  שהם באמת  המאורות הגדולים שיש בשמים  וביניהם השמש הוא המאור הגדול והירח הוא המאור היותר קטן.

את המדרש שמביא רש"י כולם מכירים: שוים נבראו,   ונתמעטה הלבנה, על שקטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד רש"י אומר שהם בהתחלה נבראו שווים הלבנה רצתה יותר ובסוף קיבלה פחות.

לכל כוכב יש שלושה קרטיריונים עיקריים.

  1. הגודל פיזי שלו.
  2. הגודל שהוא נראה מכדור הארץ.
  3. החשיבות שלו לכדור הארץ (אדם חשוב נקרא גם אדם גדול).

בשני הפירושים הראשונים יצאנו מנקודת הנחה שהמשמעות היא גודל פיזי, ואז יש לנו סתירה, אבל בוא ננסה לחשוב שגדול משמעותו הגודל שהוא נראה מכדור הארץ, אולי יהיה אפשר לפרש כך את הפסוק: "ויעש אלוקים את שני המאורות הגדולים"- השמש והירח נראים  יותר גדולים מכל שאר הכוכבים, האם פעם כשהסתכלתם על השמים ראיתם בבירור שהשמש יותר גדולה?

בוודאי שלא מכיוון שהמרחק של הירח יותר קטן נדמה לנו שהם באותו הגודל למרות שבפועל השמש גדולה בהרבה מהירח.

ולמה כתוב: "את המאור הגדול ואת המאור הקטן"? אם מדובר על מה שרואים מכדור הארץ הרי שברוב החודש הירח אינו מלא ולעומת השמש בוודאי שהוא נראה יותר קטן.
ובהתחלה מדובר באופן תיאורטי על כך שמהסתכלות שלנו הירח והשמש הם אותו הגודל.

בואו נפרש את האפשרות השלישית למושג "גודל" כחשיבות.

אנחנו יודעים שהשמש והירח הם הכי חשובים לנו אם לא יהיה איזה כוכב לכת פה או כוכב מסוים שם זה לא כל כך משפיע עלינו (אלא אם כן אתם חובבי אסטרונומיה - הערה של אבא האסטרונום: לכוכב הלכת צדק חשיבות רבה בהיותו בעל כבידה חזקה ובכך מרחיק הרבה שביטים ואסטרואידים שהיו יכולים לפגוע בכדור הארץ).

מבין שניהם ברור שהשמש יותר חשובה בואו נבחן מה עוזר לנו כל אחד מהמאורות.

ירח- אור בלילה (כמובן שזה אור מהשמש שהירח מחזיר לכדור הארץ), שמירה על יציבות ציר כדור הארץ בזכות כוח המשיכה שלו, הירח גם מקטין את פגיעתם של אסטרואידים בכדור הארץ, אמנם חשוב אבל שימו לב לשמש:

שמש- אנרגיה, שומרת על חום (בלעדיה אנו קופאים בקור), נותנת אור ביום (וגם בעצם בלילה) מספקת ויטמין די, עוזרת לצמחים לצמוח, בלעדי השמש לא יהיו לנו את עונות השנה ולמעשה בכלל לא יהיו חיים.

מה יותר נורא? כמובן שבלי השמש, ולכן רשום המאור הגדול, החשוב ואילו הירח בהשוואה לשמש הוא פחות חשוב.

גירסה מקוצרת בוידאו




לדף הראשי של פרשת בראשית



דבר תורה לפרשת כי תבוא

דבר התורה של יואב עוסק בנושא מפרשת הקללות.

בפרשה מתואר טקס הברכות והקללות שיהיה על הר גריזים ועל הר עיבל.  הלווים אומרים ארור האיש אשר יעשה כך וכך וכל העם עונה אמן. וככה עוד כמה קללות על אנשים שחוטאים ובסוף הלווים מגיעים לקללה האחרונה: "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא-יָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם וְאָמַר כָּל-הָעָם אָמֵן"

אני רוצה לשאול מה הכוונה במילים "דברי התורה הזאת".  אם נניח שמדובר על כל התורה, יש קושיה, למה  התורה מפרטת את כל הקללות האחרות אם בקללה האחרונה כולן ממילא נמצאות?

נביא את הפירוש של האבן עזרא אבל כדי להבין אותו, נשים לב לשני דברים משותפים בכל הקללות, מי שרוצה מוזמן לפתוח חומש דברים פרק כ"ז פסוק ט"ו ולבדוק בעצמו.

כל הקללות הן מצוות לא תעשה, כלומר צריך לעשות פעולה כדי לעבור עליהן. בנוסף כל הקללות הן מצוות לא תעשה שעושים אותם בסתר, לדוגמא גילוי עריות אף אחד לא ידע על זה חוץ ממך ומי שעשית אתו את זה.

האבן עזרא לומד שמהמילים "לעשות אותם" מדובר על העבירות שהוזכרו קודם, והוא גם דורש שבגלל שכתוב "לעשות אותם" אנחנו מבינים שמדובר על מצוות עשה, אנחנו צריכים לעשות משהו ורק אם לא נעשה תבוא הקללה, וכל המצוות שהלווים אומרים אלו מצוות לא תעשה.

ולכן האבן עזרא אומר שמדובר גם על המצוות שהוזכרו קודם וגם על מי שלא יקיים בסתר מצוות עשה , כי כמו שה' קילל את מי שעושה מצוות לא תעשה בסתר ככה ה' מקלל את מי שלא ייעשה בסתר מצוות עשה.

הרמב"ן עונה שלא מדובר בקיום מצוות אלא בתפישת העולם של האדם. לפי הרמב"ן התורה מדברת במקרה שבן אדם מאמין שצריך לקיים את המצוות והוא מחויב לעשות אותן, ומי שמקיים את המצוות מקבל שכר, ומי שלא מקיים את המצוות הוא ארור. על אדם שהוא לא כזה התורה מדברת ואומרת שהוא לא מקים את דברי התורה. ואם אדם אכל חזיר או לא עשה סוכה הוא לא מקולל מפה כי לא כתוב "אשר לא יעשה את דברי התורה הזאת" אלא כתוב "אֲשֶׁר לֹא-יָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת".

ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר הייתה: על מה דורכים ואסור לשים במכנסיים.
והתשובה היא: אבן
התורה אומרת לא להשתמש באבנים שונות כדי לרמות במשקל. ובאופן מילולי "לֹא-יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה", שלא יהיו אבנים  בכיסים במכנסיים.

והחידה השבועית השבוע היא: איזה רמטכ"ל מופיע בפרשה.

אם אתם יודעים את התשובה לחידה תרשמו אותה בתגובות ואת התשובה נפרסם השבוע הבא.
אני אחכה לכם פה שבוע הבא לספיישל מיוחד לכבוד סיום שנה לכמה דקות על הפרשה.
תרשמו לערוץ פה למטה נתראה בשבוע הבא
ושבת שלום!   


לדף הראשי של פרשת כי תבוא

דבר תורה לפרשת כי תצא

דבר התורה עוסק בחטאם של בני מואב ועמון.

אחד האיסורים בפרשת כי תצא הוא להתחתן עם מואבי או עמוני: "לֹא-יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא-יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד-עוֹלָם". התורה מפרטת גם את הסיבה לאיסור: "עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לֹא-קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלֲלֶךָּ"

החטא של המואבים והעמונים היה שהם לא נתנו לעם ישראל  לחם ומים. השאלה שלי היום היא: למה אי ניתנת לחם ומים היא חטא חמור כל כך?

אם לא היה לעם ישראל מה לאכול אז באמת גם עמון וגם מואב אכזריים ולא ראויים להיות חלק מעם ישראל, אבל לעם ישראל כן היה מה לאכול, היה להם מן מהשמיים ובאר תמידית שהולכת איתם לכל מקום. מדוע אם כן נטפלת התורה לעמון ומואב? ואוסרת עליהם הצטרפות לעם היהודי לעולמי עולמים?

אפשר להגיד שאי נתינת לחם ומים, מראה על קמצנות ועל רוע לב, וה' לא רוצה שיהיה בעם ישראל אנשים עם כאלה תכונות, ולכן הוא לא  מאפשר להם להיות חלק מתוך עם ישראל לעולמים.

הרמב"ן עונה: שמכיוון שמואב ועמון הם הצאצאים של לוט, ועם ישראל הוא הצאצא של אברהם, היינו מצפים שבגלל שאברהם הציל את לוט במלחמה של חמשת המלכים מול ארבעת המלכים. עכשיו בני לוט יחזירו טובה לבני אברהם ויתנו להם לחם ומים. ובגלל שהם לא עשו זאת, אלא היו כפויי טובה לעם ישראל, זה היה החטא שלהם ובגלל זה הם לא יהיו חלק מעם ישראל.

יותר מזה הם אפילו לא היו צריכים לעשות טובה! משה מציע לשלם על כל המזון והמים, אפילו שיש לישראל מזון ומים שלהם! ולכן לא רק שעמון ומואב לא היו מפסידים כלום, זה שהם לא הסכימו מראה שהם היו כל כך רשעים שאפילו להרוויח לא רצו, העיקר להזיק לישראל שיצטרכו לעשות סיבוב ארוך יותר במדבר.

ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר הייתה: איזה כלי שמופיע בפרשת שופטים אסור להכניס למקדש?

והתשובה היא גרזן, הגרזן מופיע פעמיים בפרשת שופטים. נביא אחת מהפעמים "וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת-רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן-הָעֵץ...". בספר מלכים מופיע האיסור להכניס גרזן למקדש: "וְהַגַּרְזֶן כָּל-כְּלִי בַרְזֶל לֹא-נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ".

והחידה השבועית השבוע היא: מה בפרשה מותר לדרוך עליו, אך אסור לשים במכנסיים?

אם אתם יודעים את התשובה לחידה אני מבקש שתרשמו אותה בתגובות.
אל תשכחו להירשם לערוץ נתראה בשבוע הבא ושבת שלום.
לדף הראשי של פרשת כי תצא


דבר תורה לפרשת שופטים

דבר התורה לפרשת שופטים עוסק בדיני עדים.

בפרשה מובא שאם איש אחד עובד עבודה זרה, אז בית דין דנים אותו למיתה. אבל כדי להוציאו להורג צריך שיהיו עדים שראו שהוא עובד עבודה זרה. נביא את הפסוק המדבר כמה עדים צריך שיהיו כדי להרוג את החוטא: "עַל-פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת לֹא יוּמַת עַל-פִּי עֵד אֶחָד"

אני רוצה לשאול, מדוע כתוב "על פי שניים עדים או על פי שלשה" הרי הייתי מבין שאם עדות של שניים כשרה אז ברור שגם עדות של שלשה כשרה.  למה התורה כותבת "על פי שלשה" אם הייתי מבין את זה בכל מקרה?

רש"י אומר כדי לעשות היקש בין שני עדים לשלשה עדים, שיכול להיות מקרה, שהעדים נמצאו זוממים, כלומר משקרים.
והעונש על שקר בעדות הוא לעשות מה שרצית לעשות לאחר, במקרה שלנו להרוג אותם.

יבוא העד השלישי ויגיד, אותי אל תהרגו כי גם בלעדי העדות שלהם כשרה, ובכל מקרה הם היו מתים, אז אני לא משפיע ואותי לא צריך להרוג. אומרת התורה לא, אם שני עדים אם נמצאו זוממים כולם מתים ככה גם בשלושה עדים.

הרמב"ן מוסיף על רש"י ואומר: שההיקש קיים בכל המובנים כלומר: כמו שבשני עדים אם אחד העדים פסול, כלומר הוא לא יכול להעיד, גם העד השני אינו יכול להעיד באותו המקרה.

ככה גם בשלושה עדים אם אחד העדים נמצא פסול, לא מוציאים אותו ואומרים ששני העדים האחרים יעידו,  אלא כל שלושת העדים פסולים להעיד במקרה הזה, וכל העדות של שלושתם נפסלת.

בגמרא נאמר, שכתוב "שניים עדים או שלשה" כדי ללמד אותנו שהכוח של עדות של שלשה עדים היא בדיוק אותו הכוח כמו של עדות של שני עדים.

כלומר, אם רוצים להוכיח  ששלושת העדים משקרים, מספיק להוכיח עם שני עדים בלבד שהם משקרים, למרות שזה שלוש נגד שניים. והגמרא מוסיפה ואומרת, ששני עדים יכולים להזים אפילו מאה עדים אחרים, כי לשניהם יש את אותו הכוח.

אפשר גם לומר שהמקרה המדובר הוא שיש שלשה עדים, אך בית הדין עצלן ורוצה לחקור רק שני עדים. התורה אומרת שצריך לחקור את כל העדים גם אם אפשר להסתפק בשני עדים. כי על ידי שתחקור יותר עדים תתבהר לך האמת יותר טוב.
כל מה שאמרתי עד עכשיו, מראה שלא משנה כמה עדים יש, קבוצת העדים הזו מהווה יחידה אחת ובלתי מתחלקת של עדות.

ונעבור לפינת החידה השבועית:
החידה של שבוע שעבר הייתה: איזה ספורט נאסר בפרשת ראה והתשובה היא: קפיצה, שכתוב:  "לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיון".
והחידה השבועית השבוע היא: "כלי בפרשה שאסור שיהיה במקדש" .

אם אתם יודעים את התשובה לחידה תרשמו אותה בתגובות ואת התשובה נפרסם בשבוע הבא.
אל תשכחו להירשם לערוץ נתראה בשבוע הבא ושבת שלום!


לדף הראשי של פרשת שופטים          

דבר תורה לפרשת ראה

 דבר התורה על הפסוק הראשון בפרשת ראה

הפרשה פותחת בפסוק: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". הפסוק פותח פרשייה קצרה של הטקס העתידי שבני ישראל יערכו כאשר הם ייכנסו לארץ, על הר עיבל ועל הר גריזים.

אני רוצה להציג כמה שאלות העולות מקריאת  הפסוק שהבאתי קודם.

  • למה משה משתמש במילה ראה, כאשר עד כה הוא השתמש בביטוי "שמע ישראל"?
  • למה העניין של הר עיבל והר גריזים מוזכר פה בקצרה ובפרשת כי תבוא באריכות? היה צריך להיות ש מה  שמוזכר בכי תבוא כבר יכלול את מה שכתוב בפרשתנו, למה העניין מופרד ומוזכר בשתי פעמים שונות?
  • למה משה אומר "אנכי נותן לפניכם היום" הרי זה לא היום זה יקרה רק שעם ישראל ייכנס לארץ?

בואו נשיב על השאלה הראשונה:
קוהלת אומר בספרו "ראה זה דבר חדש הוא" כלומר כשמשתמשים במילה ראה רוצים לחדש משהו. משה משתמש דווקא במילה ראה כי הוא רצה לחדש לעם ישראל איזה שהוא דבר. ומהו אותו הדבר שמשה בא לחדש?

אומר הספורנו להגיד לך שבישראל, כלומר בקיום המצוות אין דרך ממוצעת אין באמצע, אלא דרך קיצונית, או ברכה או קללה.

והתשובה לשאר השאלות היא: שמשה מזכיר פה חלק מעניין הברכה והקללה כי גם המצוות המוזכרות במשך כל פרשת ראה, הם בעצם סוג של ברכה וקללה, כמו שמשה אומר בתחילת הפרשה: אם תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם תקבלו את הברכה. ואם לא אז תקבלו את  הקללה.

משה מפרט בפרשת ראה ממה בני ישראל צריכים להישמר כדי לא לקבל את הקללות ומה הם צריכים לשמור כדי לקבל את הברכות.

אפשר להגיד שהחלק הראשון של הפרשה הוא הציווי של הר גריזים והר עיבל, וזה בעצם כותרת ראשית לפרשה, ואילו ההמשך הוא הירידה לפרטי פרטים, איך לקבל את הברכה ואיך להישמר מהקללה. ולכן גם משה אומר "נותן לפניכם היום"
שאת כל ההבטחות הטובות משה כבר אמר לבני ישראל מה הם יהיו בפרשת עקב וגם את הקללות אמר להם אז. והיום משה אומר להם איך להשיג את הברכות ואיך להימנע מהקללות.

הרשב"ם אומר שמשה התכוון כך: "ראה אנכי נתן לפניכם היום מצוות ברכה וקללה", כלומר היום אני רק נותן את המצווה.
הברכות והקללות עצמן יינתנו בהר עיבל ובהר גריזים.

ונעבור לפינת החידה השבועית:
החידה של שבוע שעבר הייתה: איזה מטוס רמוז בפרשת עקב? והתשובה היא: מטוס הקרב F18 המכונה צרעה, חרק המופיע בפרשה.

והחידה השבועית השבוע היא: איזה ספורט נאסר בפרשה?

אם אתם יודעים את התשובה לחידה תרשמו אותה בתגובות ואת התשובה נפרסם בשבוע הבא.
אל תשכחו להירשם לערוץ נתראה בשבוע הבא ושבת שלום!



 לדף הראשי של פרשת ראה

דבר תורה לפרשת עקב

דבר התורה של יואב עוסק בדרישה ליראת ה'

באמצע הפרשה משה מדבר על הדרישות והציפיות של ה' מעם ישראל: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת- ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ, לִשְׁמֹר אֶת-מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ"

נראה שמשה אומר לעם ישראל "מה בסך הכל מבקשים מכם רק לירא את ה' ללכת בכל דרכיו וכולי". מהמילים "כי אם" נשמע שדרישות אלו אינן קשות לביצוע, ואולם בפועל אלו דרישות כבדות משקל וקשות לביצוע. מדוע משה מציג את הדרישות האלו כקלות לביצוע ולא כקשות כמו שהן באמת?

במסכת ברכות דף ל"ג, שואלים את אותה השאלה: "האם יראת שמים היא דבר קטן? כמו שאפשר להבין מהפסוק? הגמרא עונה: כן, למשה רבינו יראת שמים זה דבר פשוט. שמשה התייחס ליראת שמים כפי שלו ברמה האישית זה קל ופשוט.

על התירוץ של הגמרא יש קושיה. משה הרי לא מדבר לעצמו, הרי הוא אומר "ועתה ישראל" הוא יודע שהוא מדבר לעם ישראל. אם כן מדוע שיעלה על דעתו לומר על יראת שמים שזה דבר קטן, הרי הוא יודע שבשביל עם ישראל זה דבר גדול?

הרמב"ן מביא תירוץ אחר. הרמב"ן אומר: שכל הדרישות שמשה הציג, הן בשביל עם ישראל, לטובתו. וממילא הן דרישות קלות, כי הן בשבילך ובשביל טובתך וכל המטרה שלהן הן לעשות לך טוב.

אפשר גם לומר שנכון שאלו דרישות קשות ולא פשוטות ונכון גם שיצר הרע מפריע כל הזמן, אבל אולי משה התכוון לומר כך: עכשיו, אחרי שלימדתי אתכם את התורה, אחרי שהפקדתי בכם את האמצעי לסלק את יצר הרע, יהיה לכם יותר קל לסלק את יצר הרע בזכות התורה וממילא יהיה לכם קל יותר לעמוד בדרישות.

ונעבור לפינת החידה השבועית.

החידה של שבוע שעבר הייתה איפה עוד בתנ"ך מופיע הביטוי "כור הברזל" מלבד פרשת ואתחנן?
התשובה היא שהביטוי מופיע עוד פעמיים.

  • פעם אחת במלכים א' פרק ח' כששלמה חונך את בית המקדש הוא מבקש מה' שזה יהיה המקום ששם הם יבואו להתפלל בו וה' יסלח להם. "כִּי-עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם מִתּוֹךְ כּוּר הַבַּרְזֶל"
  • ופעם השנייה בירמיהו פרק י"א: "אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִיאִי-אוֹתָם מֵאֶרֶץ-מִצְרַיִם מִכּוּר הַבַּרְזֶל לֵאמֹר"

והחידה השבועית השבוע היא: איזה מטוס רמוז בפרשה.
אם אהבתם את הסירטון אל תשכחו להירשם לערוץ,
נתראה בשבוע הבא ושבת שלום.

לדף הראשי של פרשת עקב

דבר תורה לפרשת ואחתנן

בפרשת ואתחנן משה נואם על זה שצריך להתרחק מעבודה זרה ולעבוד אך ורק את ה'.
באמצע הנאום משה מכניס פסוק שנראה לא קשור. הוא אומר כך: "וה' הִתְאַנַּף-בִּי עַל-דִּבְרֵיכֶם וַיִּשָּׁבַע לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת-הַיַּרְדֵּן וּלְבִלְתִּי-בֹא אֶל-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה".
קודם משה  דיבר על  חטא העגל, ועל הציוויים והאזהרות לא לעבוד עבודה זרה. ופה הפסוק מדבר על כך שמשה לא ייכנס לארץ ישראל. חוץ מזה שהפסוק לא קשור הוא גם מיותר, מכיוון שכבר בתחילת הפרשה משה מודיע לעם ישראל שהוא לא יעבור את הירדן, והוא לא ייכנס לארץ.

על השאלה איך הפסוק קשור לנושא ולמה הנושא הוזכר פעמיים יש תירוץ פשוט מאוד. כמו שאמרתי הנושא המדובר עליו הוא עבודה זרה, ומשה אומר לעם ישראל, תדעו לכם אני לא עומד לעבור את הירדן הזה, ואני לא אזכה להיכנס לארץ המובטחת, בכל זאת אתם צריכים לא לעבוד עבודה זרה גם כאשר אני לא נמצא.

בגלל הסיבה שמשה עומד למות ועם ישראל עומד להיות, כנראה, במשבר רוחני משה מזכיר שוב שלמרות שהוא לא איתם עדיין אסור להם לעבוד עבודה זרה.

ולכן משה גם מזכיר את זה פעמיים באותה הפרשה, שבפעם הראשונה כשמשה אמר את זה שהוא לא יעבור הוא רצה להגיד לעם ישראל שהם עומדים להיפרד.  ואילו בפעם השנייה הוא הכניס את זה בתוך איסור עבודה זרה כדי להגיד להם שבגלל שהוא לא יהיה שם בשבילם הם צריכים להיזהר אפילו יותר.

האברבנל אומר שמשה אמר זאת שוב והכניס את זה בתוך האיסור  של עבודה זרה כדי שעם ישראל יעשה קל וחומר מה משה שהוא צדיק גדול מאוד עשה חטא קטן וה' העניש אותו עונש גדול. על אחת כמה וכמה שאנחנו, עם ישראל אנשים פשוטים צריכים להיזהר מעבירה כל כך גדולה כמו עבודה זרה.

ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר הייתה: איזה זמר ידוע קשור לפרשת דברים, והתשובה היא: זוהר ארגוב.
שמתואר על בני ישראל שהם כבשו את חבל ארגוב "וַנִּלְכֹּד אֶת-כָּל-עָרָיו בָּעֵת הַהִוא... לָקַחְנוּ מֵאִתָּם שִׁשִּׁים עִיר כָּל-חֶבֶל אַרְגֹּב מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן".

והחידה השבועית השבוע היא: בפרשה משה אומר כך: " וְאֶתְכֶם לָקַח ה' וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה"
איפה עוד בתנ"ך מופיעים המילים כור הברזל, שימו לב בכל המקומות שמופיע מדובר על כור הברזל של מצרים.

אם אתם יודעים את התשובה לחידה רשמו אותה בתגובות ואת התשובה נפרסם בשבוע הבא.
אל תשכחו להירשם לערוץ פה למטה, נתראה בשבוע הבא ושבת שלום.



לדף הראשי של פרשת ואתחנן

דבר תורה לפרשת דברים

דבר התורה של יואב עוסק במינוי השופטים המופיע בתחילת הפרשה

בפרשה משה מספר לעם ישראל מעין תקציר על המסע שלהם.  הדבר הראשון שמוזכר הוא מינוי השופטים, עניין שהופיע בפרשת יתרו.

משה מספר כך: "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם: הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם: וָאֶקַּח אֶת-רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם"

בפסוק הראשון משה מציין איזה דברים הוא לא יכול לשאת בעם ושבגללם הוא צריך עזרה.
בפסוק השני הוא אומר אלו אנשים בני ישראל צריכים להביא.
ובפסוק השלישי הוא ממנה את האנשים ומספר על תכונותיהם.
אני רוצה לברר כמה דברים: על מה בדיוק משה התלונן, אילו תכונות הוא ביקש ואילו אנשים  בסופו של דבר הוא לקח.
נתחיל מהנושא הראשון, על מה משה מתלונן: משה מתלונן על טורח משא וריב.
כשאדם אחד מנהיג אומה שלמה ברור שהוא יצטרך לטרוח ושיהיה עליו משא, אבל בעצם לטרח ולמשא יש אותה משמעות, וזוהי בעצם אותה תלונה.

האם יש עוד פירושים למילים טרח ומשא?
הרמב"ן עונה שטורח פירושו לטרוח להסביר לכם את כל החוקים של התורה ואת ההיגיון שלהם.
משא פירושו לדרוש את האלוקים, להתפלל על העם, לבקש מחילה ולהיות נציגם של העם בתפילה.
וריב זה מריבה בין שני אנשים.

הנושא השני הוא אילו אנשים משה מבקש. משה מבקש אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם, שיעמדו בראש בני ישראל.
הרש"ר הירש מסביר מהי כל תכונה:

  • חכמים- יודעי חוק ומשפט
  • נבונים- אנשים המוכשרים להסיק את המסקנה מן הנתון כדי להכריע משפט 
  • וידועים לשבטיכם- מי שהאופי שלו ידוע לכם ורק אתם, העם, יכולים לדעת מי ראוי כי ביום יום בן אדם מראה את אופיו המוסרי.
לפי פירוש הרש"ר הירש משה פתר רק בעיה אחת, ריבכם, ואילו את "טרחכם ומשאכם" - התפילה על העם ולימוד תורה, הוא לא העביר לאחרים אלא המשיך לקחת על עצמו.

בפסוק השלישי מופיע שמשה לוקח רק אנשים חכמים וידועים, מה קרה לדרישה לאנשים נבונים?
האברבנל אומר שמשה רצה דווקא אנשים חכמים יודעי התורה ואילו בנבונים משה ראה שהם יותר מתאימים להנהיג את המדינה.

ונעבור לפינת החידה השבועית.
החידה של שבוע שעבר הייתה איזה שם של צדיק אך לא איש יהודי מופיע בפרשה.
והתשובה היא: חור שבפרשת מטות מופיע כמלך מדין "ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם...ואת צור ואת חור ואת רבע חמשת מלכי מדין". ואילו בספר שמות מופיע כסבא של בצלאל "בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה".

והחידה השבועית השבוע היא איזה זמר ידוע קשור לפרשה?
אם אתם יודעים את התשובה לחידה רשמו אותה בתגובות ובכל מקרה את התשובה נפרסם בשבוע הבא.
אם אהבתם את הסירטון אל תשכחו להירשם לערוץ,
נתראה בשבוע הבא ושבת שלום.

לדף הראשי של פרשת דברים

דבר תורה לפרשת מטות

שלום לכם, אתם בכמה דקות על הפרשה והיום נדבר על פרשת מטות.

בפסוק הראשון בפרשה כתוב כך: "וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל-רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'".
בדרך כלל משה מדבר לכל העם פה משה מדבר לראשי המטות והם לעם.  מדוע ראשי המטות צריכים לשמוע את הדברים ורק אז להעביר לעם, כשהיה אפשר שכמו בדרך כלל משה פשוט יספר לכל העם?
  • רש"י אומר שמשה רצה לחלוק כבוד לנשיאים ולכן לימד אותם תחילה. 
  • האור החיים אומר שבגלל שמדובר בהיתרי נדרים ולכן אמרו אותם לראשי המטות כדי ללמד אותנו שהיתר ביחיד נעשה רק במומחה כמו הנשיאים. אבל אם אינם מומחים צריך להפר בשלושה הדיוטות. 
לפי דעתי, משה יודע שהוא עומד למות והוא אפילו מינה כבר בפרשה הקודמת את המנהיג החדש. ובגלל שמשה יודע שהוא עומד למות ותהיה הנהגה חדשה ושונה הוא מנסה לשתף את ראשי המטות כדי שיהיו כבר רגילים להשתתף ולהיות חלק מההנהגה ומשה כבר מרגיל אותם.

גם בהמשך הפרשה רואים שראשי המטות מעורבים וזה בגלל שהם נכנסים לארץ וצריך שעוד אנשים יהיו מנהיגים, וגם כדי שבני ישראל יראו מי עומדים להיות המנהיגים החדשים שלהם ואיך ההנהגה הבאה עומדת להתנהל.

אפשר גם לומר שבגלל שבני ישראל קרובים לארץ ישראל הם ליד הרבה שכנים, הרבה עמים אויבים, ואם כל עם ישראל יתכנס למקום אחד השכנים שלהם יכולים אולי לקחת להם רכוש ולהזיק להם שלא כמו במדבר שרק בני ישראל היו שם, ולכן משה אומר לראשי המטות שלא כולם יהיו מכונסים באותו מקום באותו הזמן.

ונעבור לפינת החידה השבועית.   החידה של שבוע שעבר הייתה:  בפרשת פנחס כתוב: "יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה " איפה עוד מופיע הביטוי אלוקי הרוחות?

והתשובה היא בפרשת קרח כשמשה מתפלל לה', כתוב כך: "ויפלו על פניהם ויאמרו קל אלוקי הרוחות לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף".

והחידה השבועית השבוע היא: איש בפרשה ששמו כשם איש צדיק מישראל.

אם אתם יודעים את התשובה לחידה רשמו אותה בתגובת. ובכל מקרה את התשובה נפרסם בשבוע הבא.  אל תשכחו להירשם לערוץ היוטיוב.  נתראה בשבוע הבא ושבת שלום!


לדף הראשי של פרשת מטות

דבר תורה לפרשת בלק

דבר התורה לפרשת בלק עוסק מעט באופיו הגרוע של בלעם.

אני רוצה לדבר על היחסים בין בלעם לבלק.

מסופר כך: "וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ לִקְרֹא-לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ וְהוּא ישֵׁב מִמֻּלִי".

אנחנו רואים שבלעם גר בפתורה, אנחנו לא יודעים איפה זה פתורה ולכן מסופר לנו שהוא גר בארץ בני עמו.
יש שתי אפשרויות להסביר את המילים ארץ בני עמו:

  1. רש"י אומר בני עמו של בלק, כלומר בלעם גר בארץ של בלק. 
  2. האבן עזרא אומר בארץ של בלעם ובני ארצו של בלעם היו ארמים. לפי הסבר זה, לבלעם אין אינטרס לעשות מה שבלק אומר לו והוא גם לא חייב כי בלק הוא לא המלך שלו. 

בפסוק ז' מתואר שזקני מואב ומדין באים אל בלעם: "וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם וַיָּבֹאוּ אֶל-בִּלְעָם וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק". לפי הפסוק נראה שמדובר באנשים חשובים מאוד, אנשים שהם זקנים, חכמים ויודעים לעשות קסמים.

אבל לבלעם לא אכפת ל"יבש" אותם והוא אומר להם לחכות ללילה כי רק אז הוא יכול לדבר עם ה'.
"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֵלָי וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי-מוֹאָב עִם-בִּלְעָם"
אפשר לראות בפסוק שזקני מדין לא מופיעים מדוע?

רש"י עונה שזקני מדין התייאשו ולא רצו לחכות, ואילו שרי מואב היו חייבים לחכות שהרי מי ששלח אותם הוא המלך שלהם ואם הם לא יעשו כדבריו עונשם יהיה חמור. שימו לב ששמם הפך מזקני מואב להיות שרי מואב שם קצת פחות נכבד.

ה' מתגלה לבלעם בחלום שואל אותו מי האנשים האלה ובלעם עונה לו: "בלק בן ציפור מלך מואב שלח אלי" . מלך מואב- אין לי קשר אליו.

או אולי כוונתו שלח אלי, דווקא אלי הוא שלח, ופה מתחילה הבעיה, בלעם חושב את עצמו קצת יותר מדי.

ה' אומר לבלעם שהוא לא יכול ללכת, ובלעם אומר לאנשים "לכו אל ארצכם", אפשר להבין שהם לא גרים באותה ארץ.
בלק מבין שלבלעם אין אינטרס לבוא ולקלל את ישראל ולכן הוא מציע לו כל מה שהוא רוצה, ושולח אנשים נכבדים יותר, אולי כדי להראות לו שהוא רציני. "וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה" אבל כל אלה לא עוזרים ובלעם עונה שהוא יכול רק אם ה' ירשה לו.

את הזלזול שהוא מביע בשליחים שלו רואים בפסוק הבא: "וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל-עַבְדֵי בָלָק". השליחים ירדו בדרגה משרים לעבדים, למרות שמתואר שבלק שולח שרים יותר נכבדים.
לבלעם לא אכפת  מכבוד השליחים מבחינתו כולם אותו דבר, עבדים של בלק.

על זלזול זה יש שאלה גם אם אתה לא מהארץ שלהם וגם אם אתה לא קשור אליהם תכבד אותם בדיפלומטיות.

לדעתי בלעם מזלזל בהם כי הוא רוצה להראות מי צריך את מי. הוא יודע שיש לו כל מיני כוחות הוא מרגיש את עצמו מאוד נכבד לעומת אנשים אחרים, והוא מרגיש שכל מי שאינו לפחות כמוהו לא שווה.
ובגלל זה הוא יכול להתנהג בזלזול.

בסוף ה' מרשה לבלעם ללכת ובלעם הולך בשביל הכסף. וכשהוא לא מצליח לקלל את עם ישראל מתעצבן עליו בלק. בלעם עונה שכאשר המלאכים שלו באו אז הוא אמר להם שהוא לא יכול לעבור את פי ה'. כלומר מה אתה רוצה ממני, ניסיתי לא הצליח . לסיכום אפשר לראות שלבלעם  לא אכפת בכלל ממואב ובלק והוא אפילו מרשה לעצמו לזלזל בו.

ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר הייתה: איך רכבת קשורה לפרשת חוקת?
והתשובה היא: שמסופר בבקשת משה לעבור בארץ אדום  "ויאמרו אליו בני ישראל במסילה נעלה..."
ומסילה כמובן קשורה לרכבת.

והחידה השבועית השבוע היא: אבא של בלק נקרא ציפור, אילו שני אנשים בתורה נקראים על שמות של ציפורים?

אם אתם יודעים את התשובה לחידה רשמו אותה בתגובת. ובכל מקרה את התשובה נפרסם בשבוע הבא.
 אל תשכחו להירשם לערוץ היוטיוב לקבלת הסרטונים מיד כשהם עולים.
 נתראה בשבוע הבא ושבת שלום!

לדף הראשי לפרשת בלק


דבר תורה לפרשת חוקת

דבר התורה של יואב עוסק בעניין המטה שלקח משה.

אני רוצה לדבר על הפסוק שה' מצווה את משה להוציא מים מהסלע. כתוב כך: "וַיְדַבֵּר ה' אל משה לאמור, קַח אֶת-הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע  לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן-הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת-הָעֵדָה וְאֶת-בְּעִירָם".

אני רוצה לשאול מדוע ה' מצווה את משה לקחת את המטה כאשר הוא לא צריך להשתמש בו, ויותר מזה המטה הוא זה שהכשיל את משה אם ה' לא היה אומר למשה לקחת את המטה משה לא היה נכשל, אז למה הוא אמר לו לקחת את המטה?

החזקוני אומר שעם ישראל עכשיו מתלונן, ובעצם בתלונתו הוא מורד בה' וזה נקרא בן מרי, אז ה' אומר למשה להביא את המטה כי בפרשת קרח אחרי שהמטה של אהרון מוציא שקדים ופרחים ה' אומר למשה כך: "הָשֵׁב אֶת-מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי-מֶרִי וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי וְלֹא יָמֻתוּ" כלומר המטה הוא בעצם הזכרה למי שמורד בה', שה' הוא האל האמיתי. ולכן ה' אומר למשה להביא את המטה כדי שבני ישראל ייזכרו בנס שהיה עם מטה אהרון ויפסיקו להתלונן.

הכלי יקר אומר שה' אמר למשה להביא את המטה כדי להגיד שכמו שממטה זה ה' נתן מים כשיצאו שקדים ופרחים כך גם בסלע ה' יתן מים.

אפשרות נוספת היא שאם משה היה מדבר לסלע בלי מטה לא בטוח שבני ישראל היו חושבים שזה בזכות ה', אבל כאשר משה לוקח את המטה שעשה כל כך הרבה ניסים הוא מצהיר ומראה שה' איתו וה' עשה את הנס, ולכן כשהוא יוצא בהצהרה "המן הסלע הזה נוציא לכם מים", גם הוא וגם כל העם יודעים שזה נכון כי המטה איתו.

אפשר גם לומר שהתלונה של עם ישראל לא הייתה ברוגע מן הסתם הם צעקו התלוננו ואף אולי איימו על משה, אולי ה' אומר למשה קח את המטה בכדי להפחיד את העם, כי כשהם יראו את המטה הם ייזכרו בכל הניסים והם יפחדו מהמטה כי הם יודעים שהמטה יכול להרוג אותם.

ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר הייתה: איזה פרשן של התורה והגמרא מופיע בפרשת קרח? והתשובה היא: בכור שור, או בשמו המלא רבי יוסף בכור שור שהיה מבעלי התוספות במאה ה-12 והוא כתב פירושים לתורה ולגמרא.

והוא מופיע בפרשת קרח שכתוב (פרק י"ח יז): "אַךְ בְּכוֹר-שׁוֹר אוֹ-בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ-בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם".

והחידה השבועית השבוע היא: איך רכבת קשורה לפרשה?



לדף הראשי של פרשת חוקת

דבר תורה לפרשת קרח

דבר התורה של יואב עוסק בשאלות העולות משני הפסוקים הראשונים בפרשה.

בשני הפסוקים הראשונים בפרשה כתוב כך:  "וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן :וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי משֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי-שֵׁם".

על פסוקים אלו יש שאלות רבות.

שאלה ראשונה:  מדוע רשום "ויקח קרח" כאשר לא מפורט מה הוא לקח?

רש"י עונה לקח את עצמו לצד אחר להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה.
כלומר הוציא את עצמו מתוך עם ישראל כדי לחלוק על משה.

על פירוש זה של רש"י יש שאלה אם כן מדוע לא כתוב "ויצא קרח" אלא כתוב "ויקח קרח".
בן אדם לא לוקח את עצמו מאיפה שהוא היה יותר נכון לומר ויצא קרח.

החזקוני אומר שהוא לקח את דתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת. אבל גם על תירוץ זה יש קושיה מדוע כתוב בפסוק: "ודתן ואבירם" כלומר גם הם לקחו.

אפשר לומר את התירוץ הקרוב לפשט שהיה צריך להיות כתוב "ויקחו קרח ודתן ואבירם ואן בן פלת -חמישים ומאתים נשיאי העדה". כלומר קרח ודתן ואבירם לקחו את חמישים ומאתים נשיאי העדה.

רבי סעדיה גאון אומר שהמילה ויקח פירושה ויגש.

השאלה השנייה מדוע ומה פירוש התארים "נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי-שֵׁם".

הפשט הוא שקרח רצה להראות שעם ישראל איתו, ולא רק האנשים הפשוטים אלא גם אנשים חשובים.

הספורנו אומר שהם לא באו ביחד אלא בחרו שעה שכולם יהיו שם ויראה כאילו המאתיים וחמישים האנשים, לא קשורים לקרח ואז כולם יהיו מסכימים לדבריו ומשה יבין שכולם חושבים כמו קרח.

המפרשים מבארים את התארים שניתנו למאתיים וחמישים האנשים.
נשיאי עדה - אליצור בן שדיאור וחבריו כלומר הנשיאים שהוזכרו קודם. אבל ר"ח חולק ואומר שכולם היו משבט לוי כי רשום רב לכם בני לוי, ומשה לא היה אומר את זה אם לא כולם היו משבט לוי.

קריאי מועד- רבי סעדיה גאון אומר: אנשים שמזמינים אותם לאסיפות לוועדות ולכינוסים.
והאבן עזרא אומר אנשים שהיו נקראים אל אוהל מועד.

אנשי שם- הכלי יקר אומר שהם נקראו אנשי שם על זה שאמרו: נעשה לנו שם פן נהיה לבוז, כלומר נפרסם את עצמנו פן ידחיקו אותנו.

לסיכום: קרח לוקח אנשים שהם חשובים, מרכזיים ומייצגים את העם, או לפחות חושבים שהם כאלו, מעין ידוענים, כדי שמשה ישתכנע מטיעונו.

ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר הייתה: משה אמר למרגלים "וראיתם את הארץ מה היא" מי עוד בתורה השתמש בביטוי מה היא?
והתשובה היא אברהם כשהוא אומר לעפרון : "ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא"

והחידה השבועית השבוע היא:
איזה פרשן על המקרא והגמרא מופיע בפרשה?

אם אתם יודעים את התשובה לחידה רשמו אותה בתגובת. ובכל מקרה את התשובה נפרסם בשבוע הבא.
 אל תשכחו להירשם לערוץ נתראה בשבוע הבא ושבת שלום!


לדף הראשי של פרשת קרח

דבר תורה לפרשת שלח

דבר התורה של יואב לפרשת שלח עוסק במקושש:

בפסוק שפותח את פרשיית המקושש עצים בשבת כתוב כך: "וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת".

על פסוק זה יש שאלה?  מדוע הזכירה התורה את זה שבני ישראל היו במדבר? הרי אנחנו יודעים את זה כי לפני שנייה ה' העניש אותם להישאר במדבר 40 שנה אז למה זה רשום? ושאלה נוספת מה בעצם היה החטא של המקושש? 

החזקוני אומר שבגלל שעל המצוות שהוזכרו בפסוקים הקודמים רשום "וכי תבואו אל הארץ" אז היית חושב שמצוות שבת גם חלה רק בארץ ולכן הוצרך לרשום "במדבר" כדי שתבין שמצוות שבת היא גם במדבר וגם בארץ ישראל.

לפי דעתי התירוץ של החזקוני לא פותר את הבעיה, מכיוון שברור שצריך לשמור שבת  גם במדבר, כי כשמצווים על השבת לא מוזכר שום דבר על ארץ ישראל. 
הכלי יקר נעזר במסכת שבת ואומר שהחטא של המקושש היה, שהוא העביר את העצים ארבע אמות ברשות הרבים ולכן הוא חייב מיתה. אבל אם לא היו ישראל במדבר לא היה נחשב לו לחטא שהרי סתם מדבר לא נחשב רשות הרבים שאין הרבה אנשים הולכים שם מדי יום. ולכן הוצרך להזכיר שבני ישראל במדבר כדי שתבין שהמדבר באותה תקופה היה נחשב רשות הרבים, כי כל בני ישראל היו שם, ובגלל זה מה שהמקושש עשה נחשב לעבירה. 

האברבנל אומר שמכיוון שלא היו במחנה עצים הוא לא יכל לאסוף אותם במקומו. והמילה לקושש משמעותה לאסוף, ללקט והמקושש יצא ללקט עצים ויצא מתחום שבת וזה החטא שלו. ולכן כתוב שזה היה במדבר שתבין שאין עצים והוא לא כרת עצים אלא אסף אותם ויצא מתחום שבת. 

ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר הייתה: באיזה פסוק מופיע הביטוי "בני ישראל" חמש פעמים? 

והתשובה היא בפרק ח' פסוק י"ט: "וָאֶתְּנָה אֶת-הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וּלְכַפֵּר עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ,וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֹּדֶשׁ".

והחידה השבועית השבוע היא: משה אמר למרגלים "וראיתם את הארץ מה היא" מי עוד בתורה השתמש בביטוי מה היא? שימו לב בתורה המילה נכתבת הוא, אבל נקראת היא.

לדף הראשי לפרשת שלח

דבר תורה לפרשת בהעלותך

דבר התורה של יואב על הביטוי - "והיית לנו לעינים"

בין הנושאים הרבים בפרשה מסופר על דו שיח שהתנהל בין משה ליתרו, הדו שיח מדבר על כך שיתרו רוצה לעזוב את העם ואילו משה מבקש ומנסה לשכנע אותו להישאר. באמצע הדו שיח משה כמעט מתחנן ליתרו שיישאר, הוא אומר לו כך:

"וַיֹּאמֶר אַל-נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל-כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם"

אני רוצה להתייחס למילים "והיית לנו לעינים".  מהי בעצם המשמעות של הביטוי "והיית לנו לעינים"?

אם תגידו שעינים זה להוליך במדבר ,להוביל ולהראות לנו את הדרך, ובשביל זה משה צריך את יתרו המכיר את המדבר.

תרוץ זה יידחה בקלות כי הרי יש לעם ישראל את עמוד הענן שמנחה אותם בדרך אז הם לא צריכים את יתרו וזה לא באמת סיבה שהוא יישאר.

רש"י מסביר: לשון עבר כלומר רש"י מסביר את המילה עיניים כמושג של עצה טובה ובינה, ולכן כמו שהיית לנו לעינים בעבר, בעצה עם השרי אלפים, כך גם תעזור לנו ותאיר את עינינו  בעתיד כמו שעשית בעבר ולכן אנחנו צריכים אותך.

החזקוני אומר דבר אחר:  הוא אומר שיתרו יהיה לעינים – לדוגמה לאחרים, שגרים אחרים יסתכלו עליו ויגידו שכדאי וטוב להתגייר.

פירוש דעת הזקנים מציע פירוש דומה ואומר: שיתרו ישמש לדוגמה בכך שיגידו שהוא עזב את העם שלו ועבר לעם ישראל בשביל הניסים והטובות שעשה ה' לעם ישראל, וכך יהיה קידוש השם בעולם.

אני רוצה להציע פירוש אחר שאומר שיתרו היה בן אדם מאוד מרכזי וחשוב בעם ישראל.

הוכחה לכך היא שבפרשת יתרו, כשיתרו מגיע לאכול עם משה גם אהרון וגם זקני ישראל מצטרפים אליו זה אומר שהם מכבדים אותו ובטח אחרי זה שהוא נתן את העצה למשה, בטוח שכל העם העריץ אותו.

ועוד רש"י מבאר למה קראו ליתרו חובב לפי שהיה חביב על ישראל, וזאת עוד ראייה לכך שיתרו היה חשוב וחביב בעם ישראל.

וכשמשה אומר "והיית לנו לעינים" הוא אולי אומר שכמו שהעינים הם אבר חשוב מאד אצל האדם כך גם יתרו מאוד חשוב בעם ישראל, וזאת תהיה מכה לעם ישראל אם יתרו יפרוש.

ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר הייתה : מי בתורה נקרא נזיר?
והתשובה היא: יוסף בברכות יעקב ובברכת משה לשבטים אפרים  ומנשה.

בשניהם מופיע אותו הנוסח: "לראש יוסף ולקודקוד נזיר אחיו"

והחידה השבועית השבוע היא: איפה מוזכרים בני ישראל חמש פעמים בפסוק אחד?

לדף הראשי של פרשת בהעלותך


דבר תורה לפרשת נשא

דבר התורה של יואב לפרשת נשא מביא רעין קצר בעניין הנזיר

בפרשת נשא מדובר על נזיר. בואו נחשוב על זה רגע, מה זה בכלל נזיר?

אם הייתי שואל אתכם מה הדבר הראשון שאתם חושבים עליו כשאני אומר נזיר, סביר להניח שרובכם הייתם אומרים לי שאסור לנזיר לשתות יין, או שאסור לו להסתפר. אבל בעצם אנחנו מדברים פה רק על חסרונות, אז מהם היתרונת של להיות נזיר?

בפסוק ב' פרק ו' רשום : "...אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה כִּי יַפְלִא  לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'" מפה רואים שנזיר זה נדר וכמו כל נדר זה גם סוג של התחייבות.

רבי סעדיה גאון אומר: שנזיר זה פרוש, ולהזיר זה להיות פרוש. לפיו הנזירות היא סוג של פרישה מהעולם הגשמי, ואת זה רואים כבר בפסוקים הבאים. שאסור לשתות יין, אסור להסתפר, ואסור להיטמא למת.

אוקיי אז הבנו מה זה נזיר, אבל בואו נחזור להתחלה, למה כדאי להיות נזיר?

אפשר לומר שכשאתה מתנתק מהגשמיות ועובר להיות פרוש זו מעלה, מכיוון שבדרך זו תוכל לעבוד את הקב"ה יותר טוב בלי הפרעות גשמיות.

הפסוקים אומרים משהו אחר בפסוקים ז,ח רשום: "לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹא-יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם, כִּי נֵזֶר אֱלֹקָיו עַל-רֹאשׁוֹ" "כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדשׁ הוּא לַה'".

מהמילים "נזר אלוקיו על ראשו" מבינים שלנזיר יש איזו קדושה מיוחדת ששמורה רק לו. יש לו איזה שהיא התחייבות לה', יש לו נזר אלוקים על הראש.

לפי דעתי נזר אלוקים זה דימוי לכך שהשכינה קרובה אליו מכולם היא מסתובבת איתו תמיד, וזהו יתרון של נזיר. המילים " כל ימי נזרו קדוש הוא לה'" גם מוכיחות זאת.

והספורנו אומר: "יזכה לאור באור החיים להבין ולהורות כראוי לקודשי הדור".

כלומר מי שיהיה נזיר יזכה לאור הוא יזכה לחכמה ולבינה. והספורנו מוסיף שה"קדוש הוא לה'" זה הבטחה של ה' ולא ציווי, ויש פה הבטחה של ה' שתהיה באור החיים ותבין דברים ואפילו תוכל להורות כראוי לחכמי הדור.

ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר הייתה: מדוע שבט גד יוצא דופן בפרשת
במדבר?
והתשובה היא שכשפוקדים את עם ישראל המספר של כל שבט הוא כפולה של מאות. ואילו שבט גד הוא השבט היחידי שמספרו נגמר בחמישים.

והחידה השבועית השבוע היא:  מי בתורה מכונה נזיר?

לדף הראשי של פרשת נשא