אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם של פרשת השבוע !

תשובות לחידון דברים

אם הגעתם לדף זה לפני שניסיתם את דף החידות לפרשת דברים, גשו בבקשה לדף החידות ונסו לפתור לבד. הנאתכם מפתרון עצמי של החידות רק תגדל.
אם בכל זאת אתם צריכים חילוץ התשובות יופיעו עוד מעט למטה.





ועוד קצת....






ועוד קצת...




מתחילים.

  • מותר - הכוונה לביטוי לא אסור המופיע בפסוק ב' כ"ז: "אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ בַּדֶּרֶךְ בַּדֶּרֶךְ אֵלֵךְ לֹא אָסוּר יָמִין וּשְׂמֹאול"
  • יגאל בשן וזוהר ארגוב מסמלים אזורים שנכבשו על ידי בני ישראל.
  • תמונת המדרסים מזכירה את הפסוק ב' ה: "אַל-תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא-אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף-רָגֶל כִּי-יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת-הַר שֵׂעִיר".
  • מלך השערים בליברפול הוא איאן ראש (לפחות לשנת כתיבת החידה) המזכיר את הפסוק ב' כ"ד: "קוּמוּ סְּעוּ וְעִבְרוּ אֶת-נַחַל אַרְנֹן רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת-סִיחֹן מֶלֶךְ-חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת-אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה"
  • דגל הכוכבים של ארצות הברית מזכיר את הפסוק א' ': "ה' אֱלֹקיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב"
  • תורה בהתחלה והשאר בהמשך - המילה תורה מופיעה בראשית פרשת דברים. בהמשך מופיע המילה ונך (נביאים כתובים)
  • תמונת החרמון מרמזת לפסוק ג' ט: "צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן וְהָאֱמֹרִי יִקְרְאוּ-לוֹ שְׂנִיר"
  • ברשת או שחורים - הכוונה לחורים עם קדום המופיע בפרק ב' יב: "וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים לְפָנִים..."
  • רוח הרפאים מרמזת לרפאים, עם קדום אחר (ב' יא): "רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף-הֵם כַּעֲנָקִים וְהַמֹּאָבִים יִקְרְאוּ לָהֶם אֵמִים"
  • והכפתורים מרמזים לעוד עם (ב' כג): "וְהָעַוִּים הַיּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים עַד-עַזָּה כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתֹּר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם"
  • האנשים המטפסים בהר מזכירים את סיפור המעפילים לאחר חטא המרגלים (מופיע בפרק א)
  • הבריח מופיע בפסוק ג' ה
  • המיטה מייצגת את מיטתו של עוג מלך הבשן.
  • דיקטטור במדינה שהתפרקה - הכוונה לשליט יוגוסלביה יוסיפ טיטו שמרומז בפרק ב' : "...לְמַעַן תִּתּוֹ בְיָדְךָ כַּיּוֹם הַזֶּה"
  • שיר של אלתרמן - הכוונה לשיר ספני המלך שלמה שמזכיר את עציון גבר (פרק ב' ח).


חידות לפרשת בלק

החידון לפרשת בלק מכיל דף ציורים עם חידות מילוליות וחידות ציורים ותפזורת הקשורות לנושאים שונים בפרשת בלק. החידות ברמות קושי שונות ומתאימות למבוגרים ולילדים. מומלץ להדפיס את הדף בכמה עותקים ולפתור ביחד סביב שולחן השבת לאחר קריאת הפרשה בבית או בבית הכנסת. למתקשים, ניתן להיעזר בדף התשובות אולם מומלץ לנסות היטב לבד.
בהצלחה

חידה נוספת: בפרשה מופיעים בסך הכל שני בני אדם. מי הם?
בלעם והאתון על רקע נהר פרת - ברתולומיאו ברינברג', 1634, המוזיאון הלאומי לאומנות מערבית, טוקיו
שימו לב בתמונה לבלעם הרוכב ומכה את אתונו, לשני נעריו הנמצאים קצת מאחוריו ולמרכבה המפוארת המובילה את שרי מואב הנמצאת הרחק מאחורי בלעם (בפועל אין אזכור איך ומתי חזרו שרי מואב לאיזור ערבות יריחו).




עוד מאמרים ודברי תורה לפרשת בלק
והשבוע גם תפזורת לפרשת בלק. בתפזרות מתחבאות 15 מילים מהפרשה. ניתן לחפש ישר את המילים או לענות על השאלות מהפרשה ואז למצוא. את התפזורת ערך בני יאיר.
תפזורת לפרשת בלק
תפזורת לפרשת בלק


רשימת החידות למילים בתפזורת פרשת בלק:

1) מי היה אבא של בלק
2) על איזה עם מלך בלק
3) מי היה אביו של בלעם
4) האם ה' הרשה לבלעם לעזור למואב
5) הקללות של בלעם הפכו ל_______
6) כמה מזבחות מבקש בלעם מבלק לבנות
7) נקבת החמור 
8) מה לקחו זקני מואב אל בלעם
9) על כמה פעמים מתלוננת האתון שבלעם הכה אותה
10) איפה ישב העם לאחר המלחמה
11) מה לוקח פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן
12) מה אומר בלעם אל בלק שאפילו אם יתן לו אותו הוא לא יוכל לעזור לו
13) מה מעלה בלעם במזבח
14) איזה מספר כתוב בתחילת חמישי
15) מה בלעם אמר לאתון שאם היה לו את זה אז הוא היה הורג אותה
התשובות בהיפוך

חידות נוספות לפרשת בלק באדיבות עזרא מרום מחבר חידות ממרום


1.  "וירא בלק בן צפור".
      א. ציין אישים בתנ"ך שנקראים בשם ציפורים?
      ב. מי התחתן עם ציפורה?    
2.  מדוע המואבים התיעצו במדינים דווקא? (רש"י).
3.  הנה עם יצא ממצרים, הנה כסה את עין הארץ;
      על מה בתורה נאמר הביטוי המודגש?
4.  א. כמה קרבנות הקריב בלק?  ב. איזה שכר קיבל על כך ?
5.  בלעם אומר:"אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב..." איזה דבר טוב יותר  מכסף וזהב?
6.  "ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו",  על מי בתורה נאמר תיאור דומה?
7.   מנין לומד רש"י את הכלל :"השנאה מקלקלת את השורה" ?
8.   בפרשתנו מסופר שמלאך ה' נגלה לבלעם וחרב                                    
9.  א. כמה פעמים היכה בלעם את אתונו?      ב. מה משמעות הדבר לפי רש"י ?
10.  מדוע ה'  השרה שכינתו ונתן נבואה לגוי רשע ?
11.  "כי מראש – צורים אראנו ומגבעות אשורנו" עיין ברש"י וענה מי הם הצורים  והגבעות?
12.  בלעם אומר:" תמות נפשי מות – ישרים"  מי עו ד בתנ"ך השתמש בביטוי  דומה ?
13.  "כתועפות ראם לו".  על מי נאמר בתורה: "קרני ראם   קרניו בהם עמים ינגח"?.
14.  על מי ניבא בלעם:"איתן יהיה מושבך ושים בסלע קינך"?
15. "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל",  פרט 4 תיאורים של בלעם לעם ישראל?


משלי בלעם

פרשת בלק היא מקטעי הפרוזה המשובחים שבתורה, ובוודאי בספרי התורה לאחר ספר בראשית. הסיפור ארוך, כמעין הצגת תיאטרון בשלוש מערכות, עם הומור, התפתחות, אירוניה ומבנה פנימי מורכב ביותר. בשיאה של הפרוזה עומדים משליו של בילעם, קטעי שירה פואטיים ייחודיים לתורה.

היחודי בפרשת בלק ובילעם הוא שכולה מתרחשת מחוץ למחנה ישראל ובני ישראל לא יודעים כלל על ההתרחשויות האופפות אותם. מאמר זה ינסה לבחון את משלי בילעם מהיבטים שונים.


במשלים הראשונים, עומדים בלק, ושרי מואב ליד בילעם ומחכים בקוצר רוח לשמוע את מוצא פיו.
משל ראשון במדבר כ"ג ז-י:
"ז וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן-אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ-מוֹאָב מֵהַרֲרֵי-קֶדֶם לְכָה אָרָה-לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל: ח מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה': ט כִּי-מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב: י מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת-רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ"
בילעם כנואם מיומן מתחיל את נאומו הראשון בתיאור ההיסטוריה של הפנייה אליו, אולם בפסוק ח' בילעם כבר מתחיל בהתנצלות. מה אקוב לא קבה אל - איך אני יכול לקלל את העם כאשר ה' לא מקלל אותו, ואיך אפשר לעורר זעם כאשר ה' לא זועם. לאחר מכן בילעם מתאר את ההווה ואחר כך מבקש בקשה לעתיד למות מות ישרים שאחריתו תהיה כמו עם ישראל (אך בקשה זו לא התקיימה, בילעם נהרג במלחמת מדיין ותיאור אירוע זה יופיע בהמשך התורה). אין ברכה מפורשת לעם ישראל, אלא יותר תיאור מצב ואופיו היחודי של העם (עם לבדד ישכון), אולם בלק כמובן אינו מרוצה מברכות אלו. מילותיו של בילעם מראש צורים אראנו גורמות לבלק להציע נסיון לשינוי מיקום הצפיה על עם ישראל ואולי הפעם הקללות יצליחו.

המשל השני  יח-כד
"יח וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר קוּם בָּלָק וּשֲׁמָע הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּר: יט לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן-אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה: כ הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה:כא לֹא-הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא-רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ: כב אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ: כג כִּי לֹא-נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא-קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה-פָּעַל אֵל: כד הֶן-עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד-יֹאכַל טֶרֶף וְדַם-חֲלָלִים יִשְׁתֶּה" 
מאחר ובלק טרם הבין את מה שבילעם מנסה להגיד לו כבר זמן רב, שאין לו אפשרות לקלל את העם, הנאום השני פותח בפנייה ישירה לבלק ומסביר לו מפורשות: "לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן-אָדָם וְיִתְנֶחָם", ה' אינו משנה את דעתו ומתחרט. נקודה זו מצריכה הסבר שכן ראינו מספר פעמים בתורה שה' בהחלט שינה את דעתו (למשל בחטא העגל: "וינחם ה' על הרעה..." ולמשל בסיפור יונה ונינוה), אולם ההבדל ברור, ה' אינו ניחם על הטובה. כאשר יש רע, ה' יכול להינחם על הרע או לפחות לדחותו במספר דורות (עיינו במלכים בעונשי אחאב, יהוא וחורבן הבית שנדחה בכמה דורות עקב צדקתו של יאשיהו), אולם כאשר ה' מבטיח טובה, על זה הוא לא ניחם. את פסוק כ' ניתן לקרוא כדברי האלוקים (שברך את עם ישראל), או כדברי בילעם עצמו (שברך בברכה הקודמת את בני ישראל ולא הולך לשנות ברכה זו) וממשיך ואומר "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל", לחשים, ניחושים וקסמים ממילא אינם משפיעים על עם ישראל. גם משל זה של בילעם מתחיל מהעבר עובר דרך ההווה: כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל - עם ישראל בעצמו עדיין צריך שיגידו לו מה פעולותיו של ה' למענו. מי שמתבונן מבחוץ, רואה דברים שמבפנים לא רואים,  וממשיך בעתיד "הֶן-עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד-יֹאכַל טֶרֶף וְדַם-חֲלָלִים יִשְׁתֶּה", ומשפט זה הוא המסמר האחרון בתקוותו של בלק לנצח במלחמה את עם ישראל.

נסתכל בביטוי :"אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם" המופיע גם במשל השלישי. בראשית הפרשה בלק אומר "הנה עם יצא ממצרים...", לפי בלק, עם ישראל הוא עם של עבדים שניצלו אסונות שונים ומשונים במצרים (שנגרמו מרעידות אדמה, התפרצות הר הגעש סנטוריני מגפות תברואותיות וכו') כדי לברוח מאדוניו, אולם בילעם בברכותיו מדגיש כי עם ישראל הוא עם וכי ה' הוא זה שהוציאם בזכות ממצרים.

בלק מנסה שנית לשנות מקום (משנה מקום משנה מזל?) ולוקח את בילעם לראש פעור. ייתכן שכאן בלעם מציג את עצתו להחטיא את בני ישראל בזנות. בילעם יודע שחטא של זימה ועובודה זרה יכיעס ללא ספק את ה' ואז יוכל לפגוע בעם (כנאמר במשל הראשון). עצה זו אכן מצליחה ומתוארת בפרשייה האחרונה של הפרשה ותוצאותיה עגומות, 24000 איש נהרגים במגיפה.

המשל השלישי (כ"ד ב-ט)
 וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹקים: ג וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן: ד נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי-אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם: ה מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל: ו כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע ה' כַּאֲרָזִים עֲלֵי-מָיִם: ז יִזַּל-מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ: ח אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ: ט כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרֲרֶיךָ אָרוּר" 
במשל השלישי בילעם כבר לא נזקק לבלק, שעומד שם פאסיבי, ובמשל יש חידוש, על בילעם שורה רוח אלוקים ומשלו השלישי הוא כבר בגדר נבואה. ייתכן ונבואה אמיתית זו היא שכרו של בילעם על הדגשתו שה' הוא אלוקיו (ראו כ"ב יח). בפתיחת המשל בשני פסוקים בילעם מתאר קודם כל את עצמו (ואיש צנוע הוא לא היה) במשלו זה בילעם חוזר על ביטויים ממשלים קודמים אולם המוטיב החוזר בו הרבה פעמים הוא המוטיב של מים (בהווה), דימוי לכח החיות של עם ישראל ושוב דימוי ללביא ולאריה כפי שהופיע במשל השני, המשל מסתיים בתזכורת לברכתו של יצחק ליעקב: "מברכיך ברוך וארריך ארור" (בברכת יצחק הסדר הפוך - בר' כ"ז כט). כאן בלק כבר משתגע שכן למעשה, לא רק שבילעם בירך את עם ישראל, כפועל יצוא מסיום משלו הוא מקלל את מואב ובלק (שרצו לקלל את עם ישראל).

המשל הרביעי טו-יט (רק החלק המתייחס לעם ישראל)
"טו וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן: טז נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי-אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם: יז אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל-בְּנֵי-שֵׁת: יח וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל: יט וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר"
את משלו הרביעי בילעם נושא מעצמו, ייתכן שרוח האלוקים עדיין שורה עליו ובכל מקרה ביטחונו העצמי וגאוותו גוברים מאחר ובפתיחת המשל הזהה כמעט למשל השלישי הוא אף מוסיף שהוא "יודע דעת עליון". אנו נזכרים בתחילת הפרשה ובפרט בסיפור על האתון וברור לנו שבילעם ממש לא יודע את דעת עליון. גם בספר יהושע כאשר מזכירים את בילעם עושים זאת בתואר "בילעם הקוסם", שכן בעיקרו היה קוסם ורק בפעם הזו הגיע לדרגת נבואה מלאה. נאומו הוא רק על העתיד הרחוק (נאומיו הקרובים נאמרו על המלחמות הקרובות לכיבוש ארץ ישראל): "אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב..." ומסתיימים במילים וישראל עושה חיל.
לאחר נאומים אלו בלק הולך לדרכו ובילעם חוזר למקומו (אך לא להרבה זמן שכן מצינו שהוא חוזר שוב אחר כך).

סיכום
מאחר והקסמים והברכות והקללות ממילא לא משפיעים על עם ישראל, נציג כאן את השאלה מה ראה בילעם ללכת ולקלל את בני ישראל מלכתחילה, וגם מדוע ה' טרח את הטירחה, התגלה לבילעם, פתח את פי האתון רק כדי שהקללות יהפכו לברכות, וכי יש משהו בקללתו של בילעם? תשובה אחת יכולה להיות כי על עם ישראל הקללות לא משפיעות, אולם שאר העמים, כשהיו שומעים את דברי ההסתה של בלעם היו מתחזקים ברוח קרב להילחם נגד עם ישראל, כאשר העמים, המאמינים בבילעם ורואים בו את הקוסם הגדול ביותר באותה תקופה, שומעים כי בילעם למעשה מברך את עם ישראל ומנבא להם נצחונות במלחמה, כוחם רפה מאד, ולבני ישראל יהיה קל יותר במלחמותם. דבר זה רואים היטב בספר יהושע, כאשר רחב מתארת למרגלי יהושע את הרגשת אנשי יריחו (יהושע ב' יא): "וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא-קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם ....".

מאמרים ודברי תורה נוספים לפרשת בלק

משלי בילעם - בילעם מברך את בני ישראל
משלי בילעם - בילעם מברך את בני ישראל - ג'ררד הוט תחריט עץ 1728 מתוך דמויות מהתנ"ך. שימו לב למזבחות ברקע

קהלת חיים שפירא הפילוסוף המקראי

ספרו הרביעי של חיים שפירא שונה מספריו הקודמים, אמנם סגנונו הפשוט והישיר השולב בציטטות והומור, מראה שגם בנושאים הכבדים של ספר קהלת המחבר לא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי אולם הספר עצמו בעל אופי מוזר. מצד אחד המחבר עצמו, כבר בפתיחה מודיע "כולי תקווה שאף כי לא תמצאו בספר משנה סדורה, תמצאו בו עניין". אכן הספר לא סדור. אין זה פירוש על מגילת קוהלת והמחבר כלל לא התיימר לתת פירוש כזה. במקום זאת, לקח המחבר מספר נושאים מהמגילה (ובהכרח, מהחיים עצמם) והרחיב עליהם בפסוקים מהמגילה ובמקרות ספרותיים נוספים. המחבר נעזר רבות בטולסטוי וביצירתו "חוג קריאה", יצירה אליה נחשפתי לראשונה בספר זה (מאחר ולא תורגמה במלואה לעברית). יצירה זו של טולסטוי  לוקחת נושא ודנה בו (באמצעות הגיגיו של טולסטוי ומבחר מהספרות העלומית שהייתה זמינה לטולסטוי). נראה שחיים שפירא עושה משהו דומה מקוהלת והופוך אותו למעין חוג קריאה תוך שימוש במקורות נרחבים במיוחד מספרייתו העשירה (יותר מדי אפילו לטעמו, ובהתעלמות מוחלטת מעצתו של קוהלת, אותה אף רשם בסוף הספר (י"ב יב): "וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר").
במקומות מסוימים אני חולק על הבנתו של המחבר את ספר קוהלת. ספר קוהלת הוא אחד מחמשת המגילות ולציבור הדתי הוא ספר מוכר למדי מאחר והוא נקרא בשלמותו לפחות פעם אחת בשנה בחג הסוכות (זאת לעומת פרקי נביאים וכתובים שאינם נקראים כלל ואינם מוכרים גם לציבור הדתי). המחבר טוען כי קוהלת לא מזכיר את שיא מפעלו בית המקדש, אולם "בית האלוקים" מוזכר מפורשות בספר. עוד טוען המחבר כי קוהלת אינו מאמין בגמול ובעונש אולם הפסוק האחרון של המגילה סותר דעה זו לחלוטין: "כִּי אֶת-כָּל-מַעֲשֶׂה הָאֱלֹקים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל-נֶעְלָּם אִם-טוֹב וְאִם-רָע", ובהכרח מדובר פה בדין בעולם הבא.
המחבר מציין כי הוא חילוני וכי הוא קורא את קוהלת מתוך ראיה חילונית כטקסט פילוסופי (על מידת אמונתו של המחבר אין לי מושג), אולם קוהלת הינו חלק מכתבי הקודש, מחבר הקובץ (שאנשים דתיים מאמינים בפשטות כי מדובר בשלמה, וחוקרי מקרא חילוניים מאחרים אותו ומשייכים את הקובץ לכמה אנשים שונים) הינו בודאי אדם דתי ומאמין, וגם חכמים שנחלקו האם להכניס את קהלת לכתבי הקודש, היו כולם אנשים מאמינים. במקום מסוים אחד עמ' 30 המחבר נותן דרור לרגש האמוני וטוען: "אנסה בהמשך הספר לסנגר על הקביעה שהמגילה כולה היא דברי תורה וספר אמונה אמיתי", הרגשה שגם אני מסכים איתה, אולם התקשיתי למצוא דברי סנגוריה אלו בהמשך, ולציבור הדתי ממילא אין צורך בהם כי זוהי הנחת היסוד בא הוא קורא את המגילה.
כמו כן, המחבר בעצמו מודה, בפרק בו הוא דן בקוהלת וגם באיוב (ספר קשה בהרבה ומוכר הרבה פחות) הוא אומר (עמ' 175): "נקודה נוספת, המשותפת לשני הספרים, היא שאי אפשר לעמוד על כוונתם מקריאת פסוקים או פרקים בודדים מתוכם, משמעותם של שני הספרים מתחורת רק מתוך קריאתם  מתחילתם ועד סופם. פסוקים ופרקים הנקראים בפני עצמם עלולים לעוות את המסר האמיתי שבספרים ואף לסתור אותו"
אולם למרות הערתו, זו בדיוק הדרך בה המחבר נוקט מאחר ואין הוא מביא את הספרים (בודאי לא את איוב וגם לא קוהלת כסדרם) וגם כאשר הוא מסיים את ספרו בציטוט אחרון מהמגילה הוא כותב "על כן יהיו דבריך מעטים" שהוא רק חלק מהפסוק המלא (קובלת ה' א): "אַל-תְּבַהֵל עַל-פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל-יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹקים כִּי הָאֱלֹקים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל-הָאָרֶץ עַל-כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים", והשמטתו של האלוקים מהפסוק משנה לחלוטין את המשמעות. המחבר מגלה כבוד רב כלפי הספר, אולם הסתכלות על הספר כעל טקסט פילוסופי גרידא ולא כעל ספר קודש (גם אם בדרגה נמוכה מספרי התורה והנבואה), מפחיתה מעוצמת התשובות שניתן למצוא בו. לעומת זאת, ובניגוד לחוקרי מקרא מקצועיים (חילוניים), המתענינים בעיקר במקורות הטקסט ומאיפה הוא בה ומכמה מקורות, אולם לא מספקים שום תובנה על הטקסט עצמו ומשמעויותיו, חיים שפירא, מתייחס לטקסט עצמו, יוצא ממנו וחוזר אליו ומחפש בו משמעויות (ובכך עושה עבודה טובה בהרבה מאותם חוקרי מקרא) ובכך הספר עצמו מתאים גם לקהלים דתיים החשדנים לרוב לגבי סופרים חילוניים הכותבים על תנ"ך (מגמה חדשה של השנים האחרונות, הראויה לבחינה מעמיקה בפני עצמה).

ספר קוהלת הינו מורכב, ועוסק בכל תחומי החיים. נקודה זו מעלה המחבר ומדגיש לאורך כל פרקי הספר ואכן מי שפתוח למורכבות ומוכן גם לבדוק את דרכו האישית במורכבות זאת (בין אם הוא דתי ובין אם לא, בין אם הוא מאמין ובין אם לא ועוד על המורכבות בחיים ראו בספר אלוהים משחק בקוביות), יוכל לעשות זאת בעזרת הספר. לדעתי הציבור הדתי המכיר את הספר אינו נזקק לספרו של חיים שפירא על מנת להבין את קוהלת אבל יכיר באמצעותו מבחר מקורות נוספים (מקורות יהודים ואחרים המאוחרים מקוהלת) המתייחסים בצורה דומה או שונה לנושאים בו. ציבור שאינו מכיר את קוהלת יופתע לגלות כמה ספר קוהלת (וכתבי הקודש בכלל) מציגים מצבים וסיטואציות בהם אנו נמצאים מדי יום ביומו, וכמה הם רלוונטיים לימינו. כפי שכתב פרופ' לאון קאס בהקדמה לספרו "ראשית קריאה", כל ההתנהגויות והדילמות של גיבורי ספר בראשית קרובות ודומות מאד לדילמות שלנו. ראייה זו מאפשרת לראות את ספר קוהלת ואת כל המקרא כרלוונטיים לימינו ולא כספרים טקסטים עתיקים של פעם.
הספר אינו מציע תשובות רבות לשאלות (פרט לתשובה שהחיים והאמיתויות שבהם מורכבים ולעיתים אף סותרים, דבר הידוע מקידמת דינא וגם מופיע רבות בספר קוהלת ולמשל בפרק ג' האומר ש"לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים", אולם הוא יכול להוביל למסע בו כל קורא יחפש וימצא את תשובותיו לבד, חלקים נרחבים מהציבור הדתי מתוודעים לספר פעם בשנה, קוראים אותו מהר וגם לא משתדלים להבין אותו, אחרים עוסקים בו רבות, ציבור חילוני שהספר כמעט זר לו לחלוטין לפחות יקבל הקדמה לספר, אבל את המסע לתשובות, גם לתשובות של קוהלת, שאינה מופיעה רק בפסוק האחרון, אלא שזורות לאורך כל המגילה, וגם לתשובות שלו עצמו, הקורא יצטרך לעשות לבדו ובאחריותו.



קהלת הפילוסוף המקראי חיים שפירא
לעמוד הספר בהוצאת כתר