אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל!
המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com

הפטרת פרשת משפטים

הפטרת פרשת משפטים היא בספר ירמיהו פרק לד החל מפסוק ח. הפרק מסתיים בצורה קשה לכן נוספו להפטרה עוד שני פסוקי נחמה מפרק ל"ג. זהו מקרה נדיר ביותר בהפטרות בו חוזרים אחורנית. כמעט תמיד מדלגים קדימה בנביא.

בחלק מהשנים הפטרת פרשת משפטים נדחית בגלל הפטרת שבת שקלים

ח הַדָּבָר אֲשֶׁר-הָיָה אֶל-יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' אַחֲרֵי כְּרֹת- הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בְּרִית אֶת-כָּל-הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַם לִקְרֹא לָהֶם דְּרוֹר:ט לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת-שִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִי וְהָעִבְרִיָּה חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד-בָּם בִּיהוּדִי אָחִיהוּ אִישׁ:
הקשר לפרשה ברור מאין כמותו. פרשת משפטים פותחת בדיני עבד עברי וכך גם ההפטרה מספרת לנו  שבני ישראל שיחררו את עבדיהם. אומנם הדבר לא נעשה באופן אוטומטי, והיה צריך לכרות לשם כך ברית מיוחדת ולתת תזכורת לנושא זה. הדבר בוצע בימי צדקיהו, מלך יהודה האחרון, שנים מעטות לפני החורבן.

י וַיִּשְׁמְעוּ- כָל-הַשָּׂרִים וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-בָּאוּ בַבְּרִית לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת-שִׁפְחָתוֹ חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד-בָּם עוֹד וַיִּשְׁמְעוּ וַיְשַׁלֵּחוּ:
לכאורה נראה שהמצב אידאלי. הנביא העיר למלך, המלך כרת ברית וכל העם שיחררו את עבדיהם.

יא וַיָּשׁוּבוּ אַחֲרֵי-כֵן וַיָּשִׁיבוּ אֶת-הָעֲבָדִים וְאֶת-הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר שִׁלְּחוּ חָפְשִׁים (וַיִּכְבְּישׁוּם) [וַיִּכְבְּשׁוּם] לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת:
אבל צעד השחרור היה רק מפנים ולחוץ, ובפועל מיד לאחר השחרור נכבשו אותם אנשים שאך זכו לטעום מהחירות שוב לעבדים. הדבר כמובן אינו מוצא חן בעיני ה' וירמיהו נשלח לנבא נבואת זעם בנושא.

יב וַיְהִי דְבַר-ה' אֶל-יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָה לֵאמֹר:יג כֹּה-אָמַר ה' אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי כָּרַתִּי בְרִית אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֵאמֹר:יד מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ- אֶת-אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר יִמָּכֵר לְךָ וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ וְלֹא-שָׁמְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת-אָזְנָם:
כמובן שמדובר על פתיחת פרשת משפטים אולם יש כאן גרם רמז לחיבור המיוחד לעשרת הדברות הפותחות במילים: "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". כל דיני עבד עברי באים בגלל שלמעשה כל בני ישראל הם עבדיו של הקב"ה ואינם יכולים לשעבד עברי אחר, בוודאי לא לצמיתות אלא רק לתקופה קצרה ומוגבלת מאד.

טו וַתָּשֻׁבוּ אַתֶּם הַיּוֹם וַתַּעֲשׂוּ אֶת-הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְרֵעֵהוּ וַתִּכְרְתוּ בְרִית לְפָנַי בַּבַּיִת אֲשֶׁר-נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו:
העלבון והחטא חמור עוד יותר. מילא אם לא היו משחררים את עבדיהם כלל, אבל בני ישראל כבר עשו את המעשה הישר והנכון ושחררו את העבדים ואז...

טז וַתָּשֻׁבוּ וַתְּחַלְּלוּ אֶת-שְׁמִי וַתָּשִׁבוּ אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת-שִׁפְחָתוֹ אֲשֶׁר-שִׁלַּחְתֶּם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם וַתִּכְבְּשׁוּ אֹתָם לִהְיוֹת לָכֶם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת:
לקחת אותם שוב לעבדות. זה ממש לעשות צחוק מהמצוות.

יז לָכֵן כֹּה-אָמַר ה' אַתֶּם לֹא-שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ הִנְנִי קֹרֵא- לָכֶם דְּרוֹר נְאֻם-יְהֹוָה אֶל-הַחֶרֶב אֶל-הַדֶּבֶר וְאֶל-הָרָעָב וְנָתַתִּי אֶתְכֶם (לְזַוֲעָה) [לְזַעֲוָה] לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ:
היינו מצפים לכך שה' יגיד שה' לא נותן לבני ישראל דרור והם יהיו עבדיהם של הגויים, אולם הנביא אומר זאת אפילו בצורה קשה יותר. הקב"ה נותן לעם ישראל דרור. עם ישראל לא יהיה יותר עבדיו של הקב"ה , בכך הם יקבלו דרור מהמצוות. זהו עונש קשה בעצמו אבל חוץ מכך וגם מאחר שיאבדו את ההגנה של הקב"ה הם ישועבדו כעבדים לגויים שיוכלו לעשות בהם כרצונם.

יח וְנָתַתִּי אֶת-הָאֲנָשִׁים הָעֹבְרִים אֶת-בְּרִתִי אֲשֶׁר לֹא-הֵקִימוּ אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו:יט שָׂרֵי יְהוּדָה וְשָׂרֵי יְרוּשָׁלַם הַסָּרִסִים וְהַכֹּהֲנִים וְכֹל עַם הָאָרֶץ הָעֹבְרִים בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל:
כאן מתוארת הברית שנעשתה לשחרור העבדים ואנו נזכרים מיד בברית בין הבתרים! מנהג הברית היה לבתר בהמה לשניים ולעבור בין הבתרים (אל תשאלו אותי למה, לא נשמע אסתטי במיוחד, אבל זה מה שהיה). ייתכן ודווקא צורה זו של ברית נעשה כדי "להזכיר" כביכול לקב"ה את אותה ברית בין הבתרים מלפני אלף שנים ויותר בה הבטיח ה' לאברהם את ארץ ישראל. אולם כאשר בני ישראל כושלים ומפירים את הברית, הם יצטרכו לגלות ממנה (באופן זמני) מאחר ואינם ראויים לארץ (בפרשת בהר נראה נבואה דומה העוסקת בנושא הגלות כעונש על אי שמירת מצוות השמיטה הקשורה גם לעבד עברי המשתחרר בשנת שמיטה).

כ וְנָתַתִּי אוֹתָם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ:כא וְאֶת-צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה וְאֶת-שָׂרָיו אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וּבְיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל הָעֹלִים מֵעֲלֵיכֶם:כב הִנְנִי מְצַוֶּה נְאֻם-ה' וַהֲשִׁבֹתִים אֶל-הָעִיר הַזֹּאת וְנִלְחֲמוּ עָלֶיהָ וּלְכָדוּהָ וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ וְאֶת-עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מֵאֵין ישֵׁב:
עונשה של יהודה נגזר כבר מזמן (לאחר חטאי מנשה), אולם היה אולי ניתן לדחותו או להמתיקו ומי יודע אולי שחרור העבדים היה משיב את רוע הגזרה או דוחה אותה, אבל לא, אפילו בניסיון פשוט זה לא עמדו בני ישראל.


התוספות של שני פסוקים מפרק ל"ג שאינם קושרים להפטרה  נועדו לסיים אותה בצורה חיובית כמקובל.
כה כֹּה אָמַר ה' אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא-שָׂמְתִּי: כו גַּם-זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל-זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי-(אָשִׁוב) [אָשִׁיב] אֶת-שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים:


לדף הראשי של פרשת משפטים

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה