אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל!
המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com

היכן הייתה קריעת ים סוף?

היכן היית קריעת ים סוף? תשובה ברורה אין. "ים סוף" הוא תיאור מקום כללי למדי. אורכו של מפרץ סואץ הוא כ-350 קילומטרים, וגם המרחק מסואץ ועד הים התיכון הוא כמאתיים קילומטרים. מקובל להניח (למרות שגם על כך יש דעות שונות) כי בני ישראל ישבו באיזור הדלתא הצפוני מזרחי של הנילוס. ייתכן שהחצייה הייתה דווקא באיזור האגמים או באגמים באזור הדלתא ולא בתעלת סואץ הנמצאת במרחק רב יחסית מגושן.
התורה דווקא מציינת מספר רב של מקומות (שמות י"ד ב): "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל-הַיָּם" אולם ציוני מקומות אלו יותר מבלבלים מאשר עוזרים.
בהמשך למאמר האם מכות מצרים היו נס, נשאל שאלה דומה לגבי קריעת ים סוף. בודאי שכמאמינים אנו רואים בכך נס ואפילו גדול במיוחד, אולם אם נעיין היטב בפסוקים נראה שגם כאן התורה עצמה מציעה מנגנון פיזיקאלי כלשהו (פסוק כ"א): "וַיֵּט משֶׁה אֶת-יָדוֹ עַל-הַיָּם וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת-הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם", בניגוד לתיאור המקובל בסרטים (עשרת המכות ונסיך מצרים), הרוח נשבה במשך שעות, ולים לקח להיפך לחרבה לילה שלם. רק באשמורת הבוקר ניסו המצרים לעבור את הים ונלכדו בו.
במאמר זה נציג שני מחקרים מדעיים היוצאים מהתיאור המקראי ומנסים למצוא מקום בו תנאים פיזיקאליים יכולים לגרום לקריעת ים סוף. שני המאמרים אינם של כותבים דתיים, הם אינם מנסים להוכיח את אמיתות הסיפור המקראי, אלא ענינם בפיזיקה בלבד. כהקדמה לשני המאמרים נעיר שהטופוגרפיה השתנתה מאד. סכר אסואן שינה את כל מבנה הדלתא וגם תעלת סואץ השפיעה רבות. בעבר ייתכן ופני השטח היו שונים וכי מפרץ סואץ נמשך עוד עשרות קילומטרים ליבשה. בתמונה רואים את קצהו של מפרץ סואץ, את האגמים המרים ושימו לב לאזור הירוק בקצה הצפון מזרחי של הדלתא, אגם מנזלה
קצה מפרץ סואץ, תעלת סואץ, האגמים המרים ומזרח הדלתא.
קצה מפרץ סואץ, תעלת סואץ, האגמים המרים ומזרח הדלתא. מקור - מפות גוגל

המאמר הראשון מאת דורון נוף ונתן פלדור התפרסם כבר בתחילת שנות התשעים. ההצעה שלם היא שחצית הים הייתה בצפון מפרץ סואץ של ימינו. למפרץ סואץ מאפיינים ייחודיים. הוא מפרץ ארוך מאד (350 קילומטר), צר מאד (20-30 קילומטר) ורדוד מאד (עומקו הממוצא רק 35 מטרים לעומת כ-200 מטרים של מפרץ אילת). מאחר ואת מפרץ סואץ מקיפים הרים, כיוון הרוח הוא הוא צפון-דרום. כיום מתועדים מקרים בהם מים ממפרץ סואץ מגיעים למרחק של שמונה קילומטרים בתוך תעלת סואץ, כאשר יש רוחות עזות. באביב, הרוח הממוצעת מגיעה מצפון מערב ועוצמתה היא כ-20 קמ"ש. מדידות בתעלה עצמה מראות על הפרשי גובה ממוצעים של 80 סנטימטר ועל הפרשי שיא של 3 מטרים. בגוף מים קטן כל כך השפעות אלו אינן של גאות ושפל הירח (גם בים התיכון, הפרש הגבהים כמעט אינו מורגש), אלא של זרמים הנובעים מרוח. לצורך המחקר הניחו נוף ופלדור זרימת רוח חזקה מצפון-מערב, זרימה זו לוחצת את מי תעלת סואץ כלפי מטה ויכולה לגרום לירידת המפלס שלהם בכמה מטרים ולאורך של כמה קילומטרים. בפיתוח המשוואות הם מגיעים למסקנה כי די ברוח של 70 קמ"ש (רוח חזקה אך בהחלט לא בלתי אפשרית) על מנת להוריד את מפלס המים ב-2.5 מטר לאורך קילומטר. משך הזמן בו מתרחש תהליך זה הינו כ-10 שעות ובמהלכם אף קרקעית הים מתייבשת.
על מנת להתאים את המודל לפסוק הם מציעים כי בתעלת סואץ היה איזור מסוים בו קרקעית הים מוגבהת מעט. כאשר המים נסוגו, נשאר איזור זה מורם, כמעין סוללה ובכך התאים לתיאור הכתוב (כב): "וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם". החומה כן היא חומה נמוכה, שהמעבר נמצא מעליה, ולא חומה המקיפה את בני ישראל וגבוהה מהם. ראו בתרשים הבא (מתוך המאמר).
קרקעית מוגבהת בתעלת סואץ, שימשה את בני ישראל למעבר על סוללה כאשר המים נמצאים מימינם ומשמאלם. מתוך מאמרם של נוף ופלדור
קרקעית מוגבהת בתעלת סואץ, שימשה את בני ישראל למעבר על סוללה כאשר המים נמצאים מימינם ומשמאלם. מתוך מאמרם של נוף ופלדור

כאשר הרוח פוסקת בבת אחת (וזוהי תופעה חריגה שכן רוח שוככת לרוב בהדרגה), חזרת המים תהיה מהירה מאד ואלימה מאד ותגרוף את כל מי שנמצא בדרכה. מומלץ  לקורא את המאמר. המבוא אינו מכיל משוואות כלל. מתמטיקאים מומזנים לעקוב גם אחרי הפיתוחים הפורמליים של המחקר.
לאתר של פרופ' דורון נוף
המאמר המלא של נוף ופלדור

לתיאוריה זו מספר חסרונות. כיוון הרוח (מצפון מערב) נראה מנוגד לתיאור הכתוב "רוח קדים" שהיא רוח מזרחית. גם מקום החצייה רחוק מגושן. אמנם במסורת, קריעת ים סוף הייתה שבעה ימים לאחר יציאת מצרים ולאחר שפרעה ראה כי העם לא חוזר אחרי דרך שלושת הימים, אולם למחנה בני ישראל, שהיה עוד מבולגן ולא מסודר כמו בהמשך המסעות במדבר, דרך של שלושים קילומטרים ביום, היא דרך ארוכה. בתורה עצמה לא ניתן תאריך כלל לקריעת ים סוף, ואם נטען שהוא היה מאוחר יותר הרי שבוודאי הייתה שהות לבני ישראל להגיע לכל מקום לאורך התעלה. עניין נוסף הוא הסוף עצמו. אם נקבל את ההשערה שהים נקרא על שם צמח הסוף, הרי שסוף לא גדל כלל באיזור תעלת סואץ....


המאמר השני התפרסם ב2010 ומביא אפשרות נוספת. עניינם של החוקרים החל לאחר מציאת דיווח של קצין בריטי בכיר משנת 1882 על כך שבוקר אחד בעקבות רוח עזה, אגם מנזלה "נעלם" למרחק של כעשרה קילומטרים. העומק הממוצע של האגם הוא מטר וחצי עד שניים בלבד, ואפילו אותו קצין נזכר באירוע המקראי מלפני שלושת אלפים שנה.
שוב אנו רואים את אותו מכניזם פיסיקלי, רוח חזקה מאד על מים רדודים. החוקרים קארל דרוז וויקינג האן (Carl Drews, Weiqing Han) מזיזים את מקום החצייה המשוער לקצה הצפון מזרחי של הדלתא למקום של ים תניס הקדום. מקום זה סמוך מאד למקום הישיבה של בני ישראל.
הרוח החזקה - במהירות של 100 קמ"ש, והפעם מכיוון מזרח, בדומה יותר לתיאור המקראי הסיגה את המים לצפון מערב ואיפשרה מעבר פנוי. לא נציג את כל המחקר אולם נביא תמונות של אגם תניס לפני הרוח ולאחריה.

אגם תניס לפני שימו לב למקום החץ. מקור - דרוז והאן UCAR
אגם תניס לפני שימו לב למקום החץ. מקור - דרוז והאן UCAR


אגם תניס לאחר הרוח. נוצר מעבר שימינו ומשמאלו נותרו מים. דרוז והאן UCAR
אגם תניס לאחר הרוח. נוצר מעבר שימינו ומשמאלו נותרו מים. דרוז והאן UCAR

מאחר והמחקר עדכני יותר, הרי שגם נוצרו סרטוני הדגמה. הסרטון הראשון הינו אנימציה של התהליך ובסרטון השני תוכלו לראות את החוקר מסביר את התיאוריה (הסרטונים באדיבות האיגוד האוניברסיטאי למחקר אטומספרי)





המחקר המלא של דרוז והאן

הנה שתי הצעות למיקום חציית ים סוף, המתבססות על נתונים מהפסוקים בלבד: רוח חזקה - ומים מימין ומשאל (לא מכיוון אחד בלבד). אמנם לא נראה שכוונת התורה בהבאת עובדות אלו הייתה על מנת לתת פתח למחקרים מסוג זה, אלא להוכחת הגדולה של האירוע. מאחר ושני המחקרים מביאים מודל מתימטי תקף ועובד, אין לנו אלא להניח כי שניהם צודקים. חציית ים סוף, אכן אפשרית בכל אחד ממקומות אלו. כמובן שאין הדבר אומר שאכן חציית הים אירעה שם. וכסיכום המאמר הקודם, מי שאינו מאמין בניסים ובתופעות שהמדע אינו יכול להסביר, יוכל שוב להסתמך על אותה הסתברות קלושה שבדיוק ברגע הנכון נשבה רוח חזקה מאד (שהפסיקה בפתאומיות) ושמשה הוביל את בני ישראל בדיוק לאותו מקום. מי שמאמין, בודאי יראה ברוח ובמעשי משה (נטיית היד על הים) את דרכי ה' לחולל את הנס המופלא.


הדף הראשי לפרשת בשלח

2 comments:

  1. בכדי לדעת היכן נערכה החציה יש למצא קודם כל איפה זה רעמסס!
    יש הסכמה שזה נמצא ליד טניס צפונית מזרחית לקהיר בצד המזרחי של הנילוס.
    הסיפור על האגמים בעומק מטר הוא יפה אבל אחד הוא קרוב מדי לרעמסס
    שניים המצרים לא ממש היו טובעים שם ושלוש זה לא מתאים לתאור קצה המדבר.
    אחרי שמצאנו את רעמסס צריך למצא את סכת ואת מגדל וצריך למצא 3 ימים הליכה מהשלמת החציה את מקום המים המרים.
    יש גם לחשב מהירות הליכה של מליון איש ולקחת בחשבון שבהתחלה השתדלו
    להתרחק כמה שיותר לפיכך הלכו כמה שיותר וגם הלכו ביום וגם בלילה גם לפי
    התאור של עמוד האש בלילה לכן אם הליכת אדם זה בממוצע 5 קמש אז בקלות
    יכלו ללכת 30 קמ ביום.
    מה שמענין זה שבצד המערבי של מפרץ סואץ יש חוף שנקרא עין סוקנה ייתכן
    שהוא נובע מהמלה סוכה ובצד השני של המפרץ ישנו חוף שנקרא מוסא כלומר
    חוף משה. שלושה ימי הליכה משם יש את אגם המר הגדול.

    השבמחק
  2. נקודת ההנחה שסוף גודל על מים מתוקים יפה ונכונה אולם אין לשלול על הסף שהחציה לא נערכה במפרץ סואץ מכמה סיבות
    האחת, סוף גודל עם קנה ולפיכך ניתן להסיק שאם היה קשר לסוף אז הים היה נקרא ים קנה סוף ולא ים סוף. לפי מה שהבנתי ים סוף נקרא בעצם על שמו של יוסף בגלל העובדה שהים לא רצה להקרע אלא רק כשראה את ארונו של יוסף כתוב וינס הים דבר שהיה לזכות לבני ישראל כאשר נס יוסף מאשת עבדו המצרי כתוב וינס יוסף ולכן מידה כנגד מידה ודבר אחרון תראו בסיבוב אותיות "ים סוף" נהפך ל "מיוסף" כיון שהים נבקע כאמור מיוסף ולכן ולכן אני חושב שהים נקרא על שם יוסף ולא על שם סוף.

    השבמחק