מדינת ישראל ובית המקדש השלישי - מחשבות לקראת יום העצמאות

האם מדינת ישראל היא בית המקדש השלישי?

השאלה האם מדינת ישראל היא בבחינת "בית מקדש שלישי" מעוררת מחשבה ומורכבת. במבט ראשון, המתמקד בהיבט הפולחני-דתי הטהור של המקדש, התשובה נראית שלילית מניה וביה. הרי אין כיום עבודת קורבנות ופולחן כפי שהתקיימה בימי קדם. אך למקדש בירושלים היו רבדים נוספים – לאומיים, חברתיים ומשפטיים – ובהקשרים אלו, ניתן לזהות קווי דמיון ואף הקבלה מסוימת למדינת ישראל בת זמננו.

כנסת ישראל

מרכזיות המקדש והמדינה

ראשית, המקדש היווה מוקד מרכזי ובלבדי לעם ישראל כולו. הוא סימל אחדות והיה שייך לכלל, כפי שמשתקף במסורת שירושלים לא נחלקה לשבטים אלא שכנה בשטח המשותף ליהודה ובנימין. בדומה לכך, מדינת ישראל היא כיום המרכז הלאומי, התרבותי והרוחני הבולט ביותר של העם היהודי בעולם. היא נתפסת, לפחות ברמה ההצהרתית והרעיונית, כשייכת לכל יהודי באשר הוא, מעבר להבדלי עדות, זרמים והשקפות אישיות.

תפיסה זו של המדינה כ"בית" קולקטיבי, המזכירה את רעיון "הבית הלאומי" מהצהרת בלפור, מדגישה את הפן הלאומי. אולם, לשורשיה הדים עמוקים כבר בתקופת שיבת ציון שלאחר גלות בבל, כפי שמתואר במקרא.

הדים משיבת ציון

כידוע, שיבת ציון הראשונה מבבל ומפרס הייתה תהליך הדרגתי שבו השתתף מיעוט מן העם. אף בית המקדש השני לא נבנה מיד עם שובם. עם זאת, עבודת הקורבנות הציבורית חודשה עוד קודם לכן, עם הקמת המזבח בלבד, כמתואר בספר עזרא: "מִיּוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הֵחֵלּוּ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לַה' וְהֵיכַל ה' לֹא יֻסָּד" (עזרא ג', ו'). העולים לא המתינו לבניין מושלם שירד מן השמיים, אלא פעלו בהתאם ליכולתם ונסיבות זמנם, והתחילו בבנייה ובעשייה המעשית האפשרית. ברוח זו, ניתן לראות בהקמת מדינת ישראל, גם אם אינה כוללת (לעת עתה או בכלל) את חידוש הפולחן הקורבני במתכונתו הקדומה, צעד ראשוני וחיוני של בנייה מחודשת, מעשה של "אתחלתא", בדומה למעשה אבותינו בימי עזרא ונחמיה.

מקום המשפט

היבט נוסף של המקדש היה היותו משכן לסנהדרין – המוסד השיפוטי וההלכתי העליון, שבו סמכות הדת והמשפט היו כרוכות זו בזו ונתפסו כמקשה אחת. בימינו, קיימת הפרדה ברורה יותר בין התחומים, וחשוב מכך – אין כיום מוסד דתי המוסכם על כלל הציבור היהודי, וספק אם מוסד כזה אפשרי בעידן של פלורליזם דתי וחילוניות נרחבת. המציאות הנוכחית, לרבות מקומו ותפקודו של מוסד הרבנות הראשית, רחוקה מלשקף את דמותה ההיסטורית של הסנהדרין כסמכות מאחדת ומכוונת לכלל האומה.

אחריות ומחויבות נמשכת

המדרש בתלמוד הירושלמי (יומא פ"א ה"א) קובע אמירה נוקבת: "כל דור שאינו נבנה [בית המקדש] בימיו, מעלין עליו כאילו הוא החריבו". ברצוני להציע פרשנות סמלית לפועל "נבנה" בהקשר הרחב יותר של בניין האומה והמדינה. ייתכן שהכוונה אינה רק לבניין הפיזי שהושלם בעבר, אלא לתהליך מתמשך, בזמן הווה. דור שאינו מוסיף נדבך על הבניין הקיים, שאינו עמל לשפרו ולתקנו, הרי הוא כמחריבו במחדליו. אין הכרח לסיים את המלאכה כולה בדור אחד, כפי שמלמדת אותנו המשנה במסכת אבות (ב', ט"ז) בשם רבי טרפון: "לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר, וְלֹא אַתָּה בֶּן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה".

דווקא בימים אלה (אייר התשפ"ה), על רקע המחלוקות הפנימיות הקשות, אובדן האמון במוסדות המדינה השונים  (שמצידם לא עושים מאמץ רב לזכות ביותר אמון), הטלטלה העזה שפקדה אותנו בשבעה באוקטובר והאתגרים הכבדים הניצבים בפנינו, מוטלת עלינו חובה כפולה ומכופלת. עלינו לזכור כי המלאכה לא תמה. האחריות להמשיך ולהשקיע בבניינה, בחיזוקה ובתיקונה של מדינת ישראל – ה"מקדש" המודרני, לא במובן הדתי בלבד, אלא במובים הרחבים יותר – מוטלת על כתפינו. זהו בניין מתמיד, המצריך טיפוח, אחריות ותחזוקה בלתי פוסקים.

לדף הראשי של יום העצמאות

דבר תורה קצר לפרשת שמיני

דבר תורה קצרה לפרשת שמיני - מדברי הרש"ר הירש

פרשת שמיני פותחת במילים: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא ט', א'). רש"ר הירש מתמקד בחשיבותו של "הַיּוֹם הַשְּׁמִינִי", לאחר שבעת ימי המילואים בהם הוכנו הכהנים והמשכן לעבודתם. המספר שבע, כידוע, מסמל שלמות במעגל הטבע, ובבוא היום השמיני אנו עולים מעל גבולות הטבע אל תחום הקודש וההתחדשות. זהו יום של ציפייה ושיא, בו אמורה להתגלות השכינה באופן מלא.

אולם, דווקא ביום הנשגב הזה, מתרחש אירוע טראגי: "וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי יְהוָה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם" (ויקרא י', א'). רש"ר הירש עומד על חומרת המעשה ומבקש להבין את פשעם של נדב ואביהוא. הוא אינו רואה בחטאם רק עניין טכני של שימוש באש שאינה מתאימה, אלא בעיקר בעיה מהותית בגישתם לעבודת ה'.   

רש"ר הירש מסביר כי הביטוי "אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם" טומן בחובו עומק רב. האש שהביאו נדב ואביהוא לא נבעה מציווי האל, אלא מרצונם הסובייקטיבי, מהתלהבות אישית שאינה מרוסנת ואינה מכוונת על ידי דבר ה'. הם ביקשו להתקרב אל הקודש מתוך רגש עז, אך ללא התחשבות בהוראות המפורשות של התורה. רש"ר הירש מדגיש כי עבודת ה' אינה יכולה להתבסס רק על רגשות ספונטניים, חזקים ככל שיהיו. היא מחייבת הקשבה קפדנית למצוות האל, הבנה מעמיקה של משמעותן ויישום מדויק שלהן.

מיד לאחר מותם של נדב ואביהוא, אנו קוראים את הציווי: "יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם" (ויקרא י', ט'). רש"ר הירש רואה במיקום הציווי הזה סמוך לאירוע הטראגי רמז משמעותי. הוא מסביר כי שתיית יין ושכר עלולה לגרום לטשטוש החושים ולפגיעה בשיקול הדעת, דבר שעלול להוביל לעבודת ה' בלתי מבוקרת ומוטעית, כפי שאירע עם נדב ואביהוא. עבודת הקודש דורשת צלילות מחשבה ויישוב הדעת, כדי שהמעשים יהיו מכוונים לרצון האל ולא לדחפים אישיים בלבד.

בהמשך הפרשה, אנו נחשפים לדיני הכשרות, להבחנה בין בעלי חיים טהורים לטמאים. רש"ר הירש מתייחס גם לצד זה של הפרשה ומסביר כי ההבחנות הללו אינן שרירותיות או עניין של טעם בלבד. הן נועדו להטביע בנו את העיקרון של הבדלה והפרדה בתחומים שונים של חיינו. כפי שעלינו להבחין בין בעלי חיים טהורים לטמאים, כך עלינו לדעת להבחין בין טוב לרע, בין קודש לחול, בין אמת לשקר. ההימנעות מהטמא מסייעת לנו לפתח רגישות מוסרית ורוחנית, ולשמור על גבולות ברורים בעולם הערכים שלנו.

רש"ר הירש מדגיש כי עבודת ה' האמיתית היא שילוב הרמוני בין התלהבות פנימית לבין משמעת חיצונית. ההתלהבות לבדה, ללא הכוונה וללא התאמה לציוויי האל, עלולה להיות הרסנית, כפי שראינו במותם של נדב ואביהוא. מצד שני, קיום מצוות קר ללא חום פנימי וללא הבנה מעמיקה, אינו משיג את מטרתו. עלינו לשאוף לעבוד את ה' "בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו', ה'), אך תמיד במסגרת ההלכה ובתוך הקשבה קפדנית לדברו.

לסיכום, פרשת שמיני על פי פירושו של רש"ר הירש מעבירה לנו מסר עוצמתי על מהות הקרבה והעבודה הרוחנית. היא מלמדת אותנו שהשאיפה להתקרב אל ה' היא דבר נעלה, אך היא חייבת להיות מלווה בהבנה, בצלילות דעת ובציות למצוותיו. האסון של נדב ואביהוא משמש לנו תמרור אזהרה מפני סכנות ההתלהבות היתרה שאינה מבוקרת. דיני הכשרות מזכירים לנו את חשיבות ההבדלה וההפרדה בעולמנו. רק כאשר אנו משלבים רגש ומעשה, כוונה וביצוע, נוכל לעבוד את ה' בצורה שלמה ורצויה.

נכתב בסיוע מנוע AI ג'מיני

לדף הראשי של פרשת שמיני

פסח

פסח הוא הראשון משלושת הרגלים והוא החג המציין את יציאתנו ממצרים.

מאמרים לפסח

ספרים לפסח - סקירות על ספרים והגדות לפסח!

למה אוכלים מצות בפסח - עיון בתורה מראה שהתושבה לא כל כך פשוטה כפי שמקובל לחוב

אפיית המצות - על שיטת אפיית המצות המסורתית

פסח שחל בשבת - הלכות ועניינים מיוחדים כאשר חג הפסח חל בשבת

מכירת חמץ - דבר תורה של יואב על מכירת החמץ, פעם והיום.

חידות לפסח - חידות ציורים וחידות מילוליות לכל המשפחה שיחזיקו אתכם ערים בליל הסדר

מדריך ליל הסדר - המון עצות ורעיונות להעברת ליל סדר מוצלח. פעילויות, חידות, משחקים סביב השולחן, הצעות לדיונים משפחתיים ושילוב כל הילדים בכל הגילאים בסדר. באדיבות הרב יוני לביא.

כנגד ארבעה בנים - עיון בנושא ארבעת הבנים בהגדה של פסח

כמה שנים ישבו בני ישראל במצרים - דבר תורה לילדים עם הרחבה למבוגרים העוסק בשאלה כמה שנים ישבו בני ישראל במצרים?

הטל - בפסח מפסיקים לבקש על הגשמים ואומרים תפילת טל. המאמר עוסק בטל ובחשיבותו הרבה.

הפטרת פסח - עיון בהפטרת חג הפסח בספר יהושע

הפטרת שבת חול המועד פסח - הפטרת "חזון העצמות היבשות"

הפטרת שביעי של פסח - עיון בהפטרת שביעי של פסח שירת דוד בספר שמואל

האם מכות מצרים היו נס? - מהי ההגדרה של נס, ומה היו מכות מצרים? 

תנו עוז לאלקים - מאמר לשביעי של פסח מאת הרב ירחם שמשוביץ

תפזורת לפסח - תפזורות לילדים לפסח

חסל סדר פסח - על מקורו של הפיוט הנאמר בסיום ההגדה

קריאת התורה לפסח - מה קוראים בתורה בכל אחד מימי הפסח?

ההגדה של פסח כאנטיתיזה לנצרות - האם ההגדה של פסח התפתחה כאנטיתיזה לנצרות? המאמר הבא המבוסס על ספרו של פרופסור ישראל יובל מנסה להראות שייתכן מאד וכך היה.

בינגו לפסח - משחק בינגו לכל המשפחה

מדע בפסח - ניסויים מדעיים פשוטים ומהנים לפסח ולליל הסדר

ברכת כוהנים בכותל 

מתי הייתה יציאת מצרים - בערב בלילה בבוקר או בצהרים? עיון במקורות השונים בתורה

העומר - על העומר, המינחה הראשונה מהתבואה החדשה, מינחה המובאת לבית המקדש בחול המועד פסח.

תקציר חג הפסח

פסח הוא הראשון משלושת הרגלים. אורך החג הוא שבעה ימים כאשר היום הראשון והיום השביעי הם חגים ושאר הימים הם ימי חול המועד. לחג שמותר נוספים: חג האביב בגלל שהחג חייב להיות בתקופת האביב, חג המצות, חג החירות ועוד. לחג הפסח הלכות ומנהגים רבים ונתאר בקיצור כמה מהם.

עוד לפני הפסח מקובל ללמוד את ההלכות של פסח. מתחילים מיד לאחר פורים וכך יש מספיק זמן עד פסח. כמו כן אוספים קמחא דפסחר, תרומות לעניים כדי שכל אחד מישראל יוכל לערוך ליל הסדר ולאכול מצות ויין כמתחייב.

ההלכה העיקרית היא איסור אכילת חמץ בפסח. חמץ הינו כל אחד מחמשת מיני דגן: חיטה, שעורה, שיבולת שועל, שיפון וכוסמת שבוא במגע עם מים ושהו יותר משמונה עשרה דקות טרם גמר האפייה (התחלה ולו הקטנה ביותר של תהליך התפיחה גורמת להחמצה). בפסח אנחנו אוכלים מצות שמקפידים מאד שזמן הכנתן יהיה קטן משמונה עשרה דקות. ראו במאמר הבא סרטון המדגים את הכנת המצות לפסח.

האיסור אינו רק על אכילת חמץ אלא גם על הימצאות כלשהי של חמץ ברשותנו, ולכן את החמץ שנשאר לנו אנו מסיימים לפני פסח או מוכרים לנוכרי. בבתים רבים מוציאים ממש את כל החמץ מהבית כאשר במכירה לנוכרי משתדלים למכור כמה שפחות. בערב פסח בלילה עושים בדיקה אחרונה של החמץ בבית, ולמחרת שעות ספורות לפני כניסת החג שורפים את החמץ. במקומות רבים יש שרפת חמץ מרכזית, בצורה בטוחה. עניין הניקיונות אינו הלכתי דווקא, אין חובה לנקות לפסח אלא לבדוק בכל הבית שלא נמצא שם חמץ בטעות.

בליל פסח עורכים ארוחה מיוחדת, ליל הסדר, ובה קוראים את ההגדה של פסח, אוכלים מצות ומרור, מספרים ביציאת מצרים, שותים ארבע כוסות יין ועוד. ליל הסדר נחוג בכל בתי ישראל, דתיים וחילוניים כאחד וההגדה נקראת בכל בתי ישראל. גם לאחר הארוחה יש להמשיך לקרוא את ההגדה עד השירים הידועים בסיומה, אחד מי יודע וחד גדיא.

במוצאי חג ראשון של פסח מתחילים לספור את ספירת העומר. בזמן המקדש הקריבו מיד לאחר הפסח את קורבן העומר (ובכך היה מותר לאכול מתבואה חדשה של אותה שנה). הספירה היא של 49 יום ומסתיימת בערב חג השבועות.

בפסח מקובל לקרוא את מגילת שיר השירים. המגילה נקראת בבית הכנסת בתפילת שחרית בשבת חול המועד (או בראשון או שביעי של פסח אם הם בשבת). בחול המועד קוראים כל יום קריאה אחרת בתורה, המזכירה את חג הפסח.

מסורות חדשה היא שבאחד מימי חול המועד נערכת בכותל המערבי תפילה חגיגית עם ברכת כוהנים מסורתית בה מאות כוהנים מברכים את המשתתפים, מעין זכר למצוות העלייה לרגל. המעמד יפה ומרגש. פרטים על התאריך המדויק של ברכת כוהנים בכותל

בשביעי של פסח, מקובל שהוא היום שבו נבקע ים סוף ואבותינו חצו את הים (למרות שבתורה אין תארוך לאירוע זה). בחג קוראים את שירת הים בחגיגיות רבה.
במוצאי חג הפסח התקבל מנהג המימונה. יש להיזהר ולאן להכין שום דבר חמץ עד לאחר יציאת החג לגמרי. גם בשנים ששביעי של פסח הוא ביום שישי ושבת שלאחריו כבר אינה בחג הפסח, אין לאכול בשבת זו שום דבר חמץ עד למוצאי השבת.

פרשת צו

פרשת צו היא הפרשה השנייה בחומש ויקרא. הפרשה ממשיכה בדיני הקורבנות אך הפעם את הדינים לכוהנים ומתארת את ההכנות של הכוהנים לכניסה לתפקידם. תקציר מלא ומאמרים לעיון בהמשך הדף.

מאמרים לפרשת צו

קורבנות החמץ - ברוב הקורבנות החמץ אסור לחלוטין. ישנם שני קורבנות בהם חמץ הוא חובה וחלק מקיום המצווה. המאמר ינסה להסביר מתי החמץ אסור ומתי הוא הכרחי.

העברת הכהונה ממשה לאהרון - מה מגלים לנו טעמי המקרא על העברת הכהונה ממשה לאהרון

הפטרת פרשת צו - עיון בהפטרת הפרשה בספר ירמיהו

חידון לפרשת צו - חידות ציורים, חידות מילוליות ושאלות על פרשת צו.

דבר תורה לפרשת צו - דברי התורה של יואב לפרשת צו. על חשיבות הכוונה בקורבן, ודברים הקשורים לפסח ומופיעים בפרשה.

תפזורת לפרשת צו

סטטיסטיקה לפרשת צו - נתונים סטטיסטיים על פרשת צו.

פרשת צו לילדים - דבר תורה המתאים במיוחד (אבל לא רק) לילדים על פרשת צו

תקציר פרשת צו

פרשת צו מחולקת לשני חלקים. החלק הראשון בפרקים ו-ז' הוא המשך ציווי הקורבנות אבל הפעם לא לבני ישראל המביאים את הקורבן אלא לאהרון והכהנים המקבלים את הקורבן.

הפרשה מפרטת את דיני הקורבנות השונים מבחינת הכהנים המקריבים אותם וגם את המנחה שאותה הכהנים עצמם צריכים להביא כול כהן חדש הנכנס לעבודתו מביא מנחה  והכהן הגדול מביא מנחה בכל יום.

חלקה השני של הפרשה מתאר את ימי המילואים של הכהנים. אלה היו שבעה ימים קודם חנוכת המשכן, ועליהם נצטווה משה בפרשת תצווה.

את שאר ענייני הכנת המשכן התורה כבר פירטה בפרשות ויקהל ופקודי אולם משיחת הכהנים מתוארת רק בפרשת צו. בתקופה זו של שבוע המילואים, שימש משה בתפקיד הכהן הגדול, כאשר את כל פעולות המשכן ביצע הוא ואפילו קיבל את חזה התנופה (אחת ממתנות הכהונה) כפי הנאמר בפרק ח' כ"ט: "וַיִּקַּח משֶׁה אֶת-הֶחָזֶה וַיְנִיפֵהוּ תְנוּפָה לִפְנֵי ה' מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים לְמשֶׁה הָיָה לְמָנָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-משֶׁה".

במאמרנו לפרשת תצווה הדגשנו את בחירת אהרון ובניו לכהונה אולם חלקו של משה לא נגרע והוא זכה לשמש תקופה קצרה בכהונה זו.

משה מושח את אהרון ובניו - תנך הולמן 1890