ליאון קאס, פרופסור לרפואה ולביוכימיה, מרצה וחוקר טקסטים עתיקים, גילה את ספר בראשית. קאס, יהודי חילוני לגמרי (לפי הגדרתו) הכיר את ספר בראשית אך מעולם לא חשב לעסוק בו. באופן מפתיע מאד, קאס מייחס את העניין שלו בספר בראשית דווקא לדארוין (ואני מוצא מקריות מוזרה אך משעשעת בכך שספר שסקרתי לא מזמן - אלוהים משחק בקוביות, עוסק גם הוא בדארוין). לאחר שהירצה על מוצא המינים שיכנע חבר לנסוע לאתר חציבה על מנת למצוא מאובנים. בנסיעה שמע אודות מחקריו של חברו בספר בראשית והחליט להתעניין בו. ייתכן ולפרופסור קאס היה קל לכתוב על ספר בראשית. ספר זה הוא סיפורי בעיקרו, ואין בו כמעט חטיבות מצוות. טענתו של קאס (וגם של פרשנים קלאסיים) היא שגם דרך הסיפורים אנו למדים מה ואיך עושים ולא רק מהחוקים ומהמצוות. כמו כן נציין את העובדה שכחוקר אמריקאי המרוחק מהמתח החילוני-דתי הקיים בישראל, הוא יכול לכתוב בצורה, ששום פרופסור או סופר חילוני ישראלי אינו יכול לכתוב.
המחבר למד את הנושא בביתו, הציע קורסים בנושא באוניברסיטה, ערך סמינריונים עם תלמידים רבים ולבסוף פירסם את ספרו (כאשר הוא מביא רבות מדברי תלמידיו). כקורא דתי, חששתי במעט מקריאת ספרו של קאס. המחבר מעונין לקרוא ספר זה כטקסט פילוסופי, בדומה לטקסטים קדומים אחרים (כתבי אפלטון ועוד). לקורא דתי התייחסות זו לטקסט אינה נכונה. קאס רואה בעייה זו משני מקורות, הציבור החילוני האקדמאי (לאו דווקא היהודי) לא רואה בתנ"ך כלל מקור לתבונה אנושית והדרכה מוסרית בעוד ציבור דתי (נוצרי ויהודי כאחד) רואה בו דברי אלוקים חיים. גם קאס בעצמו מודע לכך שהתנ"ך אינו ספר רגיל וכי חשיבותו עולה לאין ערוך על ספרים אחרים.
בניגוד לחוקרי מקרא מקצועיים קאס אינו מתענין כלל במקורות הטקסט והאם הם באו ממקור אחד או מכמה מקורות. קאס מעניק חשיבות אך ורק לתוכן הטקסט ונותן לטקסט לדבר. גישה זו של חקר המקרא דווקא מקובלת בציבור הדתי (שאינו חרדי) בישראל, ומטרתה למצוא משמעויות חדשות בטקסט. קאס גם לוקח את המושג "תנ"ך בגובה העיניים" בצורה ברורה והוא מנסה להיכנס למחשבותיו של כל אחד מגיבורי התנ"ך. ואלם קאס בעצמו במבוא לספרו מציג ארבע הנחות עבודה שעמדו בפניו, ולאחר שקראתי הנחות אלו, שהן די דומות במהותן להנחות המסורתיות ביהדות, היה נראה לי שאין כל חשש מפני קריאת הספר. ההנחות של קאס הן:
כאן ייתכן והקרוא הדתי ייצעק, איך ייתכן להעביר ביקורת על אבותינו, ויזכיר את הגמרא "כל האומר ... חטא אינו אלא טועה", אולם דוגמה זו הרי שהיא מונעת מהאומר אותה להבין את משמעות המעשה של אותו גדול במקרא (שהטקסט עצמו כלל אינו טורח להסתיר את מעשהו/חטאו) ואת משמעות המעשה לימינו. אם לא היה חטא, ואם אין לנו מה ללמוד מן המעשה, הרי שאין לו כלל מקום בתנ"ך. מצד שני, גם הנסיונות להיתפס לחטאים כאלו ומכך להתייחס לאותו גדול האומה כאחרון האנשים, בבחינת לשפוך את התינוק עם המים, היא גישה גרועה, וייתכן כי כוונת הגמרא במימרא זו, היא ללמדנו, שאל לנו להתעסק בחטאים של אחרים, אלא בחטאים של עצמנו ומה אנו יכולים ללמוד ממעשי אחרים כדי לשפר את דרכינו.
מתוך קריאת ההקדמה השתכנעתי שלמרות הכיתובים על הכריכה ובמבוא על כך שהספר מיועד "לישראלי העכשווי הרחוק מן הקריאה הדתית (לא אני), מי שאינו צמא לרומנטיקה מקראית מיתית (לא אני) ומי שאמון על חשיבה מערבית אך אינו מוצא סיפוק בגישה האקדמית למקרא (כן אני) ", אמצא עניין רב בספר. ועברתי לגוף הספר עצמו.
ואכן קאס, נאה דורש ונאה מקיים. חקירתו את הטקסט מתבצעת פסוק אחר פסוק והוא מגלה בו רבדים עמוקים. באופן שהפתיע אותי למדי, קאס דוחה בעצמו טענות רבות של סתירות בין המדע לדת גם בקוסמולוגיה וגם באבולוציה (עמ' 6: "את החלופות האלו, כמה מוזר, פוסלת גם הקוסמולוגיה המודרנית.... תהיינה אשר תהיינה המחלוקות בנושא הבריאה, ספר בראשית והמדע המודרני תמימי דעים בנושאים המהותיים האלו". או בעמ' 15: "אך נקודה אחת ראויה להדגשה: טענת המקרא - הייתי אומר, העובדה, שיש הייררכיה, אינה מנוגדת לעובדת האבולוציה או אפילו לאבולוציה בברירה טבעית. היא מנוגדת רק לחשיבה אבולוציונית אורתודוקסית, המסרבת להבחין בה בתור הייררכיה ואינה מסוגלת להסביר אותה. ראוי שנתמה על העיוורון הזה כלפי הייררכיה מצד החשיבה האבולוציונית בימינו"). גם בגוף הטקסט עצמו וכנגד הטענה שלאדם כאוסף תאים שהתחלקו במקרה אין עדיפות על פני הארנבת, השועל, או השמרים אומר קאס: "אני מאמין כי ההאשמות אלו מוטעות וכי הטקסט, בקריאה נכונה, נותן להן מענה. בני אדם אכן שונים מבעלי החיים ונעלים מהם, ורק בעל החיים האנושי ראוי להיקרא דמוי אל...". אולם קאס מתייחס גם לכך שיכולות אלו של האדם, הופכות את האדם לבעייה.
האדם, בשונה מבעלי חיים, יכול ליצור ולבנות (אכן גם נמלים בונות מושבות וציפורים קינים), אולם האדם מפתח חומרים חדשים ואינו משתמש רק במה שמצוי בידו. אבל אפשרויות אלו גורמות לאדם לשנות את דרכו וטבעו, או במילים אחרות להרע ולהיות רע. ואכן תוך עשרה דורות העולם נשחת לגמרי. בסוף הפרק הראשון (עמ' 25) מוסיף המחבר נספח בנושא בריאה ואבולוציה. וניתוח השילוב בין השניים וגישת האבולוציה אותה מציע ספר בראשית (ממש כך) בידי כותב חילוני דווקא גורמים לנו להעריך מחדש את מורכבות החוכמה גם בטקסט העתיק וגם בממצאי המדע האחרונים (המורכבות, היא בעייה קשה. בעולמנו הרדוד למדי, קשה ללמד ילדים מהי מורכבות, והרבה יותר פשוט ללמד ילדים מה לחשוב, במקום איך לחשוב. כתוצאה מכך, החשיבה נעשית רדודה והיכולת להתמודד עם מורכבות, עם גווני אפור של המציאות, נעלמת. בעייה זו קיימת גם אצל דתיים וגם אצל חילונים במידה שווה, והמחפש דרך לחינוך ילדים, טוב אם יבחר מראש בדרך המורכבות, דרך קשה, אך מתגמלת).
לאחר קריאת הפרק הראשון, העוסק בבריאה, עברתי לפרק העוסק באברהם אבינו, המופיע בחלקו השני של הספר. פרק י"א נפתח בכותרת "חינוכו של אברהם אבינו". הכותרת אכן קצת קשה לעיכול לאדם דתי. האם את אברהם צריך לחנך? אך מסתבר שכן, כדי לעמוד בראש שושלת מיוחדת, ולהיות אב-המון גויים, אברהם נאלץ לעבור דרך ארוכה וקשה (ומסתבר שגם רצופה בהקרבות מצידו).
המחבר מנסה לחדור לראש של אברהם. בברית בין הבתרים, מה אברהם חושב כאשר הוא שומע שכל ההבטחות יקרו לאחר שזרעו ישועבד 400 שנה והרבה אחרי מותו (שלפחות מובטח בשיבה טובה). בהליכה לעקידה, מה חושב אברהם על ההבטחות, ומדוע העקידה יצרה קרע בלתי ניתן לאיחוי בין אברהם ליצחק? גם בקריאת המאמר (שכן כל פרק הוא מאמר בפני עצמו) על אברהם לא מצאתי דבר היכול לפגוע בקורא הדתי, אולם מצאתי תובנות רבות וחשובות.
הספר בנוי על סדר חומש בראשית, וחופף באופן מסוים לפרשת השבוע, אולם הוא אינו ספר פרשת שבוע. זהו ספר הדורש מהקורא זמן פנוי לכל פרק, התעמקות בקריאה ובעיקר את היכולת לחזור כל הזמן לטקסט ולחפש בו עוד משמעויות. ההבנה של ליאון קאס, היא הבנה אחת אפשרית, הבנות נוספות ניתן למצוא בספרים אחרים הנוהגים אותה שיטה של קריאת הטקסט. אמליץ על שני ספרים: הראשון, ספריו של אלחנן סמט, העוסקים בסוגיות מפרשת השבוע בקריאה איטית ומעמיקה והספר השני, פרקי בראשית של הרב ברויאר המתמודד עם שאלות דומות בטקסט. ספרים עלו הינם ספרי עיון לכל דבר ודורשים השקעה מהקורא, אך הקורא המעונין להעשיר את הבנתו בספר בראשית, יתוגמל רבות על השקעתו כנאמר בסוף המבוא (של עידו חברוני): "סיפורי האבות, שחוקים מרוב קריאות שגורות, עטויים במחלצות של פרשנויות מעמיקות אך גם מכוסים בבלואים של דרשנות ושל פולקלור, עשויים "לזרוח באור עצמם" ולהאיר למאמין דרכים שלא הכיר עד כה". ולקרוא החילוני ממליץ עידו חברוני: "ספרו של קאס פונה אל הקורא המודע לפער שבין עולמו שלו לעולמו של המקרא ואינו נבהל ממנו. קורא שאינו להוט לחסל את הפער הזה, אלא מציב אותו כנקודת מוצא יוכל למצוא בספר נקודת ארכימס להתחדשות רעיונית".
אין לי אלא להסכים עם הדברים, ולהמליץ על הספר בחום רב (ובתקווה שאוכל גם לשלב רעיונות ממנו, במאמרים הבאים עלינו לטובה בפרשות בראשית הקרובות). אף מחבר הספר מצא בו את נקודת ארכימדס שלו שכן למרות שלא נהיה אדם דתי הוא מעיד על עצמו:
ראשית חכמה - קריאה בספר בראשית
ליאון קאס
הוצאת שלם
2010
מבוא מאת עידו חברוני
752 עמודים
לקריאת המבוא וההקדמה
המחבר למד את הנושא בביתו, הציע קורסים בנושא באוניברסיטה, ערך סמינריונים עם תלמידים רבים ולבסוף פירסם את ספרו (כאשר הוא מביא רבות מדברי תלמידיו). כקורא דתי, חששתי במעט מקריאת ספרו של קאס. המחבר מעונין לקרוא ספר זה כטקסט פילוסופי, בדומה לטקסטים קדומים אחרים (כתבי אפלטון ועוד). לקורא דתי התייחסות זו לטקסט אינה נכונה. קאס רואה בעייה זו משני מקורות, הציבור החילוני האקדמאי (לאו דווקא היהודי) לא רואה בתנ"ך כלל מקור לתבונה אנושית והדרכה מוסרית בעוד ציבור דתי (נוצרי ויהודי כאחד) רואה בו דברי אלוקים חיים. גם קאס בעצמו מודע לכך שהתנ"ך אינו ספר רגיל וכי חשיבותו עולה לאין ערוך על ספרים אחרים.
בניגוד לחוקרי מקרא מקצועיים קאס אינו מתענין כלל במקורות הטקסט והאם הם באו ממקור אחד או מכמה מקורות. קאס מעניק חשיבות אך ורק לתוכן הטקסט ונותן לטקסט לדבר. גישה זו של חקר המקרא דווקא מקובלת בציבור הדתי (שאינו חרדי) בישראל, ומטרתה למצוא משמעויות חדשות בטקסט. קאס גם לוקח את המושג "תנ"ך בגובה העיניים" בצורה ברורה והוא מנסה להיכנס למחשבותיו של כל אחד מגיבורי התנ"ך. ואלם קאס בעצמו במבוא לספרו מציג ארבע הנחות עבודה שעמדו בפניו, ולאחר שקראתי הנחות אלו, שהן די דומות במהותן להנחות המסורתיות ביהדות, היה נראה לי שאין כל חשש מפני קריאת הספר. ההנחות של קאס הן:
- קיים סדר עקבי בטקסט מעבר לסדר ההתרחשות הכרונולוגית.
- יש חשיבות לכל מילה בטקסט (וברצוני להרחיב את החשיבות לכל אות ולצורת כתיבה מלאה או חסרה).
- סמיכות הפרשיות היא חשובה.
- האמירה של הטקסט אינה חסומה בפני התבונה האנושית.
כאן ייתכן והקרוא הדתי ייצעק, איך ייתכן להעביר ביקורת על אבותינו, ויזכיר את הגמרא "כל האומר ... חטא אינו אלא טועה", אולם דוגמה זו הרי שהיא מונעת מהאומר אותה להבין את משמעות המעשה של אותו גדול במקרא (שהטקסט עצמו כלל אינו טורח להסתיר את מעשהו/חטאו) ואת משמעות המעשה לימינו. אם לא היה חטא, ואם אין לנו מה ללמוד מן המעשה, הרי שאין לו כלל מקום בתנ"ך. מצד שני, גם הנסיונות להיתפס לחטאים כאלו ומכך להתייחס לאותו גדול האומה כאחרון האנשים, בבחינת לשפוך את התינוק עם המים, היא גישה גרועה, וייתכן כי כוונת הגמרא במימרא זו, היא ללמדנו, שאל לנו להתעסק בחטאים של אחרים, אלא בחטאים של עצמנו ומה אנו יכולים ללמוד ממעשי אחרים כדי לשפר את דרכינו.
מתוך קריאת ההקדמה השתכנעתי שלמרות הכיתובים על הכריכה ובמבוא על כך שהספר מיועד "לישראלי העכשווי הרחוק מן הקריאה הדתית (לא אני), מי שאינו צמא לרומנטיקה מקראית מיתית (לא אני) ומי שאמון על חשיבה מערבית אך אינו מוצא סיפוק בגישה האקדמית למקרא (כן אני) ", אמצא עניין רב בספר. ועברתי לגוף הספר עצמו.
ואכן קאס, נאה דורש ונאה מקיים. חקירתו את הטקסט מתבצעת פסוק אחר פסוק והוא מגלה בו רבדים עמוקים. באופן שהפתיע אותי למדי, קאס דוחה בעצמו טענות רבות של סתירות בין המדע לדת גם בקוסמולוגיה וגם באבולוציה (עמ' 6: "את החלופות האלו, כמה מוזר, פוסלת גם הקוסמולוגיה המודרנית.... תהיינה אשר תהיינה המחלוקות בנושא הבריאה, ספר בראשית והמדע המודרני תמימי דעים בנושאים המהותיים האלו". או בעמ' 15: "אך נקודה אחת ראויה להדגשה: טענת המקרא - הייתי אומר, העובדה, שיש הייררכיה, אינה מנוגדת לעובדת האבולוציה או אפילו לאבולוציה בברירה טבעית. היא מנוגדת רק לחשיבה אבולוציונית אורתודוקסית, המסרבת להבחין בה בתור הייררכיה ואינה מסוגלת להסביר אותה. ראוי שנתמה על העיוורון הזה כלפי הייררכיה מצד החשיבה האבולוציונית בימינו"). גם בגוף הטקסט עצמו וכנגד הטענה שלאדם כאוסף תאים שהתחלקו במקרה אין עדיפות על פני הארנבת, השועל, או השמרים אומר קאס: "אני מאמין כי ההאשמות אלו מוטעות וכי הטקסט, בקריאה נכונה, נותן להן מענה. בני אדם אכן שונים מבעלי החיים ונעלים מהם, ורק בעל החיים האנושי ראוי להיקרא דמוי אל...". אולם קאס מתייחס גם לכך שיכולות אלו של האדם, הופכות את האדם לבעייה.
האדם, בשונה מבעלי חיים, יכול ליצור ולבנות (אכן גם נמלים בונות מושבות וציפורים קינים), אולם האדם מפתח חומרים חדשים ואינו משתמש רק במה שמצוי בידו. אבל אפשרויות אלו גורמות לאדם לשנות את דרכו וטבעו, או במילים אחרות להרע ולהיות רע. ואכן תוך עשרה דורות העולם נשחת לגמרי. בסוף הפרק הראשון (עמ' 25) מוסיף המחבר נספח בנושא בריאה ואבולוציה. וניתוח השילוב בין השניים וגישת האבולוציה אותה מציע ספר בראשית (ממש כך) בידי כותב חילוני דווקא גורמים לנו להעריך מחדש את מורכבות החוכמה גם בטקסט העתיק וגם בממצאי המדע האחרונים (המורכבות, היא בעייה קשה. בעולמנו הרדוד למדי, קשה ללמד ילדים מהי מורכבות, והרבה יותר פשוט ללמד ילדים מה לחשוב, במקום איך לחשוב. כתוצאה מכך, החשיבה נעשית רדודה והיכולת להתמודד עם מורכבות, עם גווני אפור של המציאות, נעלמת. בעייה זו קיימת גם אצל דתיים וגם אצל חילונים במידה שווה, והמחפש דרך לחינוך ילדים, טוב אם יבחר מראש בדרך המורכבות, דרך קשה, אך מתגמלת).
לאחר קריאת הפרק הראשון, העוסק בבריאה, עברתי לפרק העוסק באברהם אבינו, המופיע בחלקו השני של הספר. פרק י"א נפתח בכותרת "חינוכו של אברהם אבינו". הכותרת אכן קצת קשה לעיכול לאדם דתי. האם את אברהם צריך לחנך? אך מסתבר שכן, כדי לעמוד בראש שושלת מיוחדת, ולהיות אב-המון גויים, אברהם נאלץ לעבור דרך ארוכה וקשה (ומסתבר שגם רצופה בהקרבות מצידו).
המחבר מנסה לחדור לראש של אברהם. בברית בין הבתרים, מה אברהם חושב כאשר הוא שומע שכל ההבטחות יקרו לאחר שזרעו ישועבד 400 שנה והרבה אחרי מותו (שלפחות מובטח בשיבה טובה). בהליכה לעקידה, מה חושב אברהם על ההבטחות, ומדוע העקידה יצרה קרע בלתי ניתן לאיחוי בין אברהם ליצחק? גם בקריאת המאמר (שכן כל פרק הוא מאמר בפני עצמו) על אברהם לא מצאתי דבר היכול לפגוע בקורא הדתי, אולם מצאתי תובנות רבות וחשובות.
הספר בנוי על סדר חומש בראשית, וחופף באופן מסוים לפרשת השבוע, אולם הוא אינו ספר פרשת שבוע. זהו ספר הדורש מהקורא זמן פנוי לכל פרק, התעמקות בקריאה ובעיקר את היכולת לחזור כל הזמן לטקסט ולחפש בו עוד משמעויות. ההבנה של ליאון קאס, היא הבנה אחת אפשרית, הבנות נוספות ניתן למצוא בספרים אחרים הנוהגים אותה שיטה של קריאת הטקסט. אמליץ על שני ספרים: הראשון, ספריו של אלחנן סמט, העוסקים בסוגיות מפרשת השבוע בקריאה איטית ומעמיקה והספר השני, פרקי בראשית של הרב ברויאר המתמודד עם שאלות דומות בטקסט. ספרים עלו הינם ספרי עיון לכל דבר ודורשים השקעה מהקורא, אך הקורא המעונין להעשיר את הבנתו בספר בראשית, יתוגמל רבות על השקעתו כנאמר בסוף המבוא (של עידו חברוני): "סיפורי האבות, שחוקים מרוב קריאות שגורות, עטויים במחלצות של פרשנויות מעמיקות אך גם מכוסים בבלואים של דרשנות ושל פולקלור, עשויים "לזרוח באור עצמם" ולהאיר למאמין דרכים שלא הכיר עד כה". ולקרוא החילוני ממליץ עידו חברוני: "ספרו של קאס פונה אל הקורא המודע לפער שבין עולמו שלו לעולמו של המקרא ואינו נבהל ממנו. קורא שאינו להוט לחסל את הפער הזה, אלא מציב אותו כנקודת מוצא יוכל למצוא בספר נקודת ארכימס להתחדשות רעיונית".
אין לי אלא להסכים עם הדברים, ולהמליץ על הספר בחום רב (ובתקווה שאוכל גם לשלב רעיונות ממנו, במאמרים הבאים עלינו לטובה בפרשות בראשית הקרובות). אף מחבר הספר מצא בו את נקודת ארכימדס שלו שכן למרות שלא נהיה אדם דתי הוא מעיד על עצמו:
"הקורא יתהה בודאי, כיצד השפיעו מחקריי אלו על השקפת החיים שלי, המוסרית והדתית. הלוואי שיכולתי להשיב על כך תשובה ברורה, אולם עודני בעיצומו של המסע. יש אמיתות שגיליתי, סבורני, אך ורק בסיועו של התנ"ך, ואני יודע שאהדתי נוטה עתה לעבר הקוטב המקראי במתח עתיק היומין שבין אתונה לירושלים. אינני בטוח עוד שדי בתבונה האנושית כשהיא לעצמה. אני מוצא את רגישויותיה המוסריות ותביעותיה של התורה קרובות לליבי, אף שעליי להודות כי יישומן הלכה למעשה עדיין לוקה אצלי בחסר. כולי השתאות כנה נוכח העובדה שהובלתי אל הנקודה הרוחנית הזו, ורק אלוקים יודע כיצד. בכל היתר, אניח לספרי להיות לי לפה".
 |
| ראשית חכמה ליאון קאס |
ליאון קאס
הוצאת שלם
2010
מבוא מאת עידו חברוני
752 עמודים
לקריאת המבוא וההקדמה
