אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל!
המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com

שעטנז שור וחמור

פרשת כי תצא עשירה במצוות. רוב המצוות מופיעות בפסוק בודד כאשר כל כמה פסוקים מהווים פרשייה בפני עצמה. מאמרנו יתרכז בפרשייה אחת בה מופיעות שתי מצוות דומות אבל בעלות פרטים שונים לגמרי. נעיין בפסוקים (פרק י-יא):
"לֹא-תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר-וּבַחֲמֹר יַחְדָּו: לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו"
זכרו, שני פסוקים אלו תחומים כפרשייה סגורה ולכן מהווים יחידה בפני עצמה. הקשר בין המצוות ברור והוא שמחברים שני דברים שאינם מחוברים בדרך הטבע. בראשון מחברים שור וחמור ובשני צמר ופשתים. אבל בפרטי המצוות הבדלים רבים .
מצוות שעטנז היא מצווה מצומצמת והיא אסורה רק בצמר ובפישתים. שאר החומרים, כולל חומרים מהצומח כמו כותנה, ובודאי חומרים פלסטיים מותרים. גם האיסור על צמר ופשתים הוא רק בשני אופנים: לבישה כבגד או העלאה על הגוף (שמיכה לחימום). אם מתחשק לכם לרקום גובלן או שטיח מצמר ומפשתים אין שום בעיה והדבר מותר. באופן מפתיע יש מקומות שבהם דווקא שעטנז מותר ויש מקומות שבהם הוא אף חובה! בבגדי הכהן הגדול השעטנז הוא חובה. החוט המיוחד ממנו עושים את הבגדים הוא דווקא שעטנז. במצוות ציצית מותר לעשות את הפתילים מצמר ולקושרים בפשתן (הפתיל בצבע המיוחד תכלת הינו צמר הצבוע בצבע). בכל אופן מצאנו שמצוות השעטנז היא מצומצמת ומוגבלת באופיה.
האיסור השני המופיע בפסוק הוא מצוות "לא תחרש בשור ובחמור יחדיו" ונראה דומה מאד למצוות שעטנז. מיני החיות מפורטים, כדגומת סוגי הבדים, הפעולה האסורה מפורטת, לבישה לעומת חרישה, ולכאורה הסמיכות והסגירות של המצוות בפרשייה אחת מלמדת אותנו כי גם מצווה זו מצומצמת מאד אולם לא כך הדבר.
איסור שור וחמור הוא איסור נרחב ומה שמופיע בכתוב הוא לא צמצום אלא דוגמה בלבד שהייתה נוהגת באותם ימים (ולמעשה עד ימינו). האיסור הוא לבצע כל פעולה: חרישה, משיכת קרון או עגלה ועל ידי כל שני בעלי חיים שונים (סוס, פרד, גמל, פיל! וכו').
את ההבדלים בין המצוות אנו יודעים מתוך התורה שבעל פה: המשנה והתלמוד המרחיבים בנושאים אלו. התורה שבכתב היא רק חלק אחד מהתורה ובלעדי התורה שבעל פה, המרחיבה ומבארת (ולעיתים גם סותרת פירוש מילולי של הכתוב בתורה), היא זו שלמעשה משלימה לנו פערים שאחרת לא היינו יודעים איך לקיימם (מצוות סוכה, מהם ארבעת המינים, אלו פרשיות צריכות להיות כתובות בתפילין וכו').
ייתכן וחיבור המצוות ביחד לפרשייה אחת דווקא בא לחזק נקודה זו. למרות שעל פניו שתי המצוות נראות דומות , יש לדעת כי הן שונות ביותר ואת השוני ביניהן ניתן להבין רק מהתורה שבעל פה.
חרישה בשור וחמור צילום מסוף המאה ה-19
מצוות אלו של שעטנז הן מהמצוות שטעמן אינו ברור, אולם הן שייכות למצוות רבות העושות הפרדה בין דברים. איסור בשר בחלב, איסור זריעת כלאיים, איסור הרבעה וכו'. במפרשים כמה גישות לטעמי מצוות אלו. הרש"ר הירש רואה בחוקים אלו איסור על האדם לשנות יותר מדי בעולמו של הקב"ה. באיסורי הרכבה והרבעה הדבר ברור, שכן האדם יוצר מינים חדשים שלא היו קיימים קודם והאיסורים האחרים שהם רחוקים יותר נועדו לתזכורת מעשית למצוות אלו. לרב קוק פירוש אחר המתייחס לחזון הצמחונות שלו. כמו במקרה של איסור בשר וחלב, בהם שניהם מותרים, אולם החלב מותר מלכתחילה ואילו הבשר הכרוך בהריגת הבהמה הותר לאדם לאחר המבול בדיעבד. איסור בישולם ואכילתם יחד נועד להזכיר לאדם מה מותר לגמרי ומה מותר אבל פחות רצוי. בשעטנז העניין דומה. שימוש בצומח מותר לחלוטין. שימוש בחי מותר גם אך בדרגה אחרת. חיבור בין החומרים יגרום לנו לחשוב ששניהם מותרים לגמרי ולכן הדבר אסור.
בטעמי איסור חרישה בשור ובחמור נמנה גם איסור צער בעלי חיים כסיבה, כאשר בעל החיים החזק יותר מושך מהר יותר. איסורים נוספים של צער בעלי חיים מופיעים בפרשה כדוגמת "לא תחסום שור בדישו" ויש אומרים שגם שילוח הקן, אולם בסופו של דבר חשוב לזכור שאין לנו לחפש בהכרח את הטעמים וחלק מן המצוות הן גזרות הכתוב שטעמיהם אינם ידועים לנו. ידועה המימרה :"האומר עד קן ציפור יגיעו רחמיך, משתיקים אותו", אנו לא יודעים את הסיבות ואין לחשוב שהסיבה היא בהכרח צער בעלי חיים, וייתכנו גם סיבות אחרות. עדיין מותר, וראינו שחכמים גדולים אף מציעים טעמים למצוות  אך יש לעשות זאת תמיד בערבון מוגבל, בצורת הצעה לטעמי המצוות וכאשר מקיימים מצוות יש לעשות אותן לא מתוך כוונת טעם המצווה (למרות שגם היא רצויה), אלא בעיקר מתוך כוונת עשיית המצווה כי זו מצווה.

מאמרים נוספים לפרשת כי תצא

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה