אסתר היא הגיבורה הראשית של חג הפורים. המגילה נקראת על שמה וגם התענית שנקבעה לפני פורים נקראת על שמה. אמנם מרדכי הוא הראשון שקבע צום ולבש שק ואפר, אבל פעולת ההצלה המשמעותית התבצעה על ידי אסתר תוך סיכון חייה.
לאחר מעשה ושתי, במשך זמן רב של כמה שנים, הייתה עסוקה הממלכה כולה בחיפוש מועמדת למלכה. נשים ונערות נלקחו מבתיהן, סביר שבכוח, והובאו להרמונו של אחשוורוש. משם כבר אי אפשר היה לצאת. אסתר נבחרה על ידי אחשוורוש לשמש כמלכה. מתואר אפילו שאחשוורוש אהב את אסתר ושהיא נשאה חן וחסד בעיניו ונוצרת אשליה לחיי נישואים תקינים.
אולם גם לאחר בחירת אסתר למלכה כותבת המגילה: "וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת שֵׁנִית". אחשוורוש אינו מסתפק באישה החוקית ובמאות אם לא אלפי הפילגשים שעומדות לרשותו בהרמון. אנו מקבלים תיאור של מלך שטוף זימה ותאווה.
אפשר לשער כי אסתר כלל לא מעונינת בנישואים לאחשוורוש. מבחינתה נישואים אלו הם נישואים באונס ואינם על דעתה. ייתכן שגם יחסה לאחשוורוש הוא זהה. היא אמנם המלכה והיא אישתו, אולם היא אינה חייבת לאהוב אותו בחזרה. ישנם מדרשים האומרים שאסתר הייתה נשואה למרדכי וכל עוד היא אנוסה אצל אחשוורוש הרי שהיא נשארת מותרת למרדכי.
אולי אחשוורוש שם לב לזה ולכן מחדש את איסוף הנערות ונוצרת התרחקות מסוימת מאסתר, סיפור אהבה גדול לא צמח שם ואנו מקבלים לכך אישוש בהמשך המגילה: " כָּל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם". אנו מגלים שלאסתר אין השפעה רבה בארמון ושהגישה שלה לאחשוורוש מוגבלת מאד. מכאן שבקשה פשוטה של אסתר מאחשוורוש אינה אפשרית.
מעל ארבע שנים חלפו ונישואיהם של אחשוורוש ואסתר בשפל. מפגש אחד פעם בשלושים יום, כאשר אחשוורוש עסוק בתאוותיו עם פילגשים, ואסתר חוששת לבוא לפניו, אולם מבינה שאין ברירה והיא צריכה להקריב את עצמה.
אסתר מתכננת תוכנית נועזת שעלולה לעלות לה בחייה. קודם כל החשש שאחשוורוש כלל לא ירצה לראות אותה, אבל גם אם כן, איך היא תוכל להטות את ליבו כנגד המן? אסתר יודעת שכדי להצליח היא צריכה לתת לאחשוורוש משהו שהוא מעונין בו מחד, ולהפליל את המן מאידך.
אחשוורוש מעוניין באהבתה של אסתר וברצוני להציע שאחשוורוש בעיקר מעוניין בילד מאסתר. ארבע שנים עברו ואסתר לא ילדה יורש (המגילה לא מספרת לנו ואין לנו סיבה להניח שהיה ילד). איך אסתר נמנעה מלהתעבר במשך זמן כה רב איני יודע, כנראה לנשים דרכים משלהן, וממילא מפגשיה עם אחשוורוש נדירים.
לדף הראשי של פורים
לאחר מעשה ושתי, במשך זמן רב של כמה שנים, הייתה עסוקה הממלכה כולה בחיפוש מועמדת למלכה. נשים ונערות נלקחו מבתיהן, סביר שבכוח, והובאו להרמונו של אחשוורוש. משם כבר אי אפשר היה לצאת. אסתר נבחרה על ידי אחשוורוש לשמש כמלכה. מתואר אפילו שאחשוורוש אהב את אסתר ושהיא נשאה חן וחסד בעיניו ונוצרת אשליה לחיי נישואים תקינים.
אולם גם לאחר בחירת אסתר למלכה כותבת המגילה: "וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת שֵׁנִית". אחשוורוש אינו מסתפק באישה החוקית ובמאות אם לא אלפי הפילגשים שעומדות לרשותו בהרמון. אנו מקבלים תיאור של מלך שטוף זימה ותאווה.
אפשר לשער כי אסתר כלל לא מעונינת בנישואים לאחשוורוש. מבחינתה נישואים אלו הם נישואים באונס ואינם על דעתה. ייתכן שגם יחסה לאחשוורוש הוא זהה. היא אמנם המלכה והיא אישתו, אולם היא אינה חייבת לאהוב אותו בחזרה. ישנם מדרשים האומרים שאסתר הייתה נשואה למרדכי וכל עוד היא אנוסה אצל אחשוורוש הרי שהיא נשארת מותרת למרדכי.
אולי אחשוורוש שם לב לזה ולכן מחדש את איסוף הנערות ונוצרת התרחקות מסוימת מאסתר, סיפור אהבה גדול לא צמח שם ואנו מקבלים לכך אישוש בהמשך המגילה: " כָּל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם". אנו מגלים שלאסתר אין השפעה רבה בארמון ושהגישה שלה לאחשוורוש מוגבלת מאד. מכאן שבקשה פשוטה של אסתר מאחשוורוש אינה אפשרית.
מעל ארבע שנים חלפו ונישואיהם של אחשוורוש ואסתר בשפל. מפגש אחד פעם בשלושים יום, כאשר אחשוורוש עסוק בתאוותיו עם פילגשים, ואסתר חוששת לבוא לפניו, אולם מבינה שאין ברירה והיא צריכה להקריב את עצמה.
אסתר מתכננת תוכנית נועזת שעלולה לעלות לה בחייה. קודם כל החשש שאחשוורוש כלל לא ירצה לראות אותה, אבל גם אם כן, איך היא תוכל להטות את ליבו כנגד המן? אסתר יודעת שכדי להצליח היא צריכה לתת לאחשוורוש משהו שהוא מעונין בו מחד, ולהפליל את המן מאידך.
אחשוורוש מעוניין באהבתה של אסתר וברצוני להציע שאחשוורוש בעיקר מעוניין בילד מאסתר. ארבע שנים עברו ואסתר לא ילדה יורש (המגילה לא מספרת לנו ואין לנו סיבה להניח שהיה ילד). איך אסתר נמנעה מלהתעבר במשך זמן כה רב איני יודע, כנראה לנשים דרכים משלהן, וממילא מפגשיה עם אחשוורוש נדירים.
וכך אסתר לובשת מלכות, לא ברור מה פירוש הביטוי, האם הכוונה לבגדי מלכה? האם הכוונה לבגדי הכלולות? בכל אופן אחשוורוש רואה זאת ומבין שיש כאן הזדמנות. אסתר נעתרת סופסוף להיות אישתו לכל דבר, להיות מלכה, ומזמינה אותו למשתה, מעין משתה פיוס. אחשוורוש נדלק, אולם שמחתו קצרה, פתאום אסתר מזמינה גם את המן. המלך סקרן, מה לאסתר ולהמן? האם יש ביניהם משהו? האם הם רוקמים ביחד תוכניות נגדו?
אסתר מנצלת את הדעה הרווחת באותה תקופה, שנשים דעתן קלה. הרי לו היה משהו בין אסתר להמן האם הייתה מזמינה אותו למשתה עם המלך? בוודאי שלא, אבל אחשוורוש בטוח שאסתר בתמימותה מספרת לו סודות בתמימותה וממהר לקרוא להמן, כדי ללמוד עוד פרטים. במשתה עצמו לא קורה דבר, אבל אסתר ממשיכה בתוכניתה. היא מזמינה את אחשוורוש והמן למשתה שני למחרת, ומבטיחה לאחשוורוש "וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ". מהו אותו דבר המלך?
לאור מה שאמרנו נראה לי שאסתר מבטיחה לאחשוורוש, להתרצות לחיזוריו, סופסוף לאחר ארבע שנים, ולהיכנס ממנו להריון. אכן זו בשורה משמחת שמצדיקה נתינת "עד חצי המלכות". במקביל מתעורר חשדו של אחשוורוש. רגע רגע רגע. אולי אסתר כבר בהריון? ועוד מהמן??? והתוכנית כאן היא לטשטש את עקבות המעשה? לא פלא שאחשוורוש לא ישן בלילה.
אסתר לקחה סיכון. בכעסו ובחששותיו אחשוורוש היה יכול לצוות להוציא להרוג גם אותה, אולם תקוותו ליורש מאשתו החוקית, ואהבתו שניצתה מחדש בראותו את אסתר באה לקראתו, גרמו לו להפנות את כל זעמו להמן, וכאשר המן נופל להתחנן לפני אסתר אומר אחשוורוש: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת-הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת" וגורלו של המן נגזר.
אסתר הצליחה אולם הקריבה את עצמה. אמנם לא את חייה, למרות שגם זו הייתה אפשרות, אבל את אושרה וחייה העתידיים. עכשיו אין לה ברירה. היא צריכה להיענות לאחשוורוש. אם אכן כדבר המדרשים היא הייתה נשואה למרדכי, הרי שקשר זה לא יוכל להתחדש בשום אופן, וכך פירשו חז"ל את הביטוי: "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" - או שתוצא להרוג וגם אם לא, הרי שתקוותה לחזור למרדכי ולבני עמה שלהם הייתה אורה ושמחה, נגוזה. פירוש זה יכול להסביר את פער הזמן בין תליית המן שהיא בחודש ניסן לבין משלוח האגרות השניות, בהן הותר ליהודים לעמוד על נפשם, שהיה רק 70 יום לאחר מכן. אחשוורוש רצה להשתכנע שאסתר אכן עומדת בהבטחותיה.
זוהי גדולתה של אסתר, שהקריבה את עצמה למען עמה, והשתמשה בחוכמתה ובאמצעים שהיו ברשותה. לא לחינם נקראה התענית והמגילה על שמה ועלינו לזכור גם זאת בכל שנה ושנה.
לסיום, ייתכן ואנו מוצאים את אסתר בהמשך התנ"ך בספר נחמיה: על הפסוק (פרק ב' ו): " וַיֹּאמֶר- לִי הַמֶּלֶךְ וְהַשֵּׁגָל יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ עַד-מָתַי יִהְיֶה מַהֲלָכְךָ וּמָתַי תָּשׁוּב וַיִּיטַב לִפְנֵי-הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלָחֵנִי וָאֶתְּנָה לוֹ זְמָן", אומר המלבי"ם כי השגל היא אימו של המלך, אסתר (זוהי דעת יחיד והפירושים הנפוצים הם כי השגל היא אשתו של המלך). לפי פירוש זה אסתר אפילו גדולה עוד יותר. אחשוורוש היה מוכן לתת לה עד חצי המלכות. המדרשים אומרים שהדבר היחיד שהוא לא היה מוכן לתת הוא היתר לבניית בית המקדש. ואילו בנה, שנולד לה לאחר שהתרצתה לאחשוורוש, הוא אכן זה שנתן לה את המלכות כולה, ואישר לנחמיה לעלות לא"י מה שאיפשר את המשך בניית בית המקדש השני.
פינת האומנות
התמונה הבאה היא ציור תקרה המראה את אסתר באה לאחשוורוש ואת הושטת השרביט. מצד ימין ניתן לראות את המן בשריון. הציור של פאולו ורונזה משנת 1556. הציור נמצא בתקרת כנסיית סן סבסטאינו בונציה ולו שני חלקים נוספים, העוסקים בנצחונו של מרדכי ובעונשה של ושתי. עם שמו של הצייר מוכר לכם, ייתכן כי אתם נזכרים בציור המפורסם "החתונה בקנה", ציור ענק התלוי במוזיאון הלובר ממול למונה ליזה (ולמרבה הצער, רבים מופנים לו את הגב למרות שהוא ציור הרבה יותר מרשים ועשיר בפרטים).
 |
| אסתר באה לפני אחשוורש - פאולו ורונזה 1556 |
