אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בתוכן למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם או לערוץ הווטצאפ של פרשת השבוע !

עד מתי יהיה זה לנו למוקש

דבר תורה של יואב לעונג שבת לבר מצווה פרשת בא תשע"ז

בפרשת השבוע ,פרשת בא משה מזהיר את פרעה שאם הוא לא ישחרר את בני ישראל הוא יביא עליו את מכת ארבה.אחרי שמשה הולך מבית פרעה עבדי פרעה אומרים:  "וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת-ה' אלוקיהם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָים".
עבדי פרעה מיואשים מהמצב ואפילו מכנים את המצב "כמוקש".

את המוקש אפשר להבין בכמה מובנים.

  • אפשרות ראשונה: עבדי פרעה קוראים לעם ישראל מוקש - בגלל עם ישראל אנחנו תקועים במצב הזה. והדרך היחידה להיפטר מה "מוקש" הזה היא לשחרר את בני ישראל.
  • אפשרות שנייה:  עבדי פרעה קוראים לה' ומשה "מוקש" -עבדי פרעה מצליחים להגיע להבנה שפרעה לא הצליח להגיע אליה ה' קיים והוא עם עם ישראל. אפשר לשער שעבדי פרעה לא היו רואים בעם של עבדים "מוקש". אלא מי שהוא המוקש זה האלוקים של העם והנציג שלו והדרך היחידה להיפטר ממנו היא לשחרר את העם וככה האלוקים והנציג שלו ילכו גם.
  • אפשרות שלישית: עבדי פרעה קוראים לפרעה עצמו "מוקש" -סיבה: עבדי פרעה חשים שהמלך שלהם הביא את זה על עצמו .

לפי דעתי עבדי פרעה חשים שאם פרעה לא היה כל הזמן מסרב לשחרר את בני ישראל כול המכות לא היה קורות. אך כמובן איש אינו מעז להגיד זאת לפרעה במפורש וכך הדברים נאמרים במעין רמיזה ולא בדיוק כפשט הפסוק.  עבדי פרעה אמרו בינם לבין עצמם, בשקט ובלחש, שפרעה לא ישמע "עד מתי יהיה זה לנו למוקש" ואחר כך אמרו את המשך הפסוק לפרעה.

הדרך הכי טובה להיפטר מהמוקש היא לשחרר את בני ישראל וכך ההתנהגות של פרעה תפסיק להביא על מצרים את כל הרעה הזאת.

המשך הפסוק הוא: " הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָים". מה פירוש " הֲטֶרֶם תֵּדַע" האם זו לשון עבר? או לשון עתיד? מה זה אומר?

נביא שני פירושים:

  • רש"י : העוד לא ידעת כי אבדה מצרים? האם אתה עדיין לא יודע שמצרים כבר אבודה שאתה לא משלח אותם. זאת  אומרת פרעה שים לב מה קורה פה מצרים כבר אבודה תשחרר את העם הזה כבר.
  • החזקוני אומר: שעבדי פרעה באים לפרעה ואומרים לו אתה רוצה לחכות עד שהכול יהיה אבוד ורק אז תשחרר אותם. כלומר: אתה רוצה לחכות עד שמצרים תיהרס לגמרי.

פרעה מבין את דברי עבדיו ואת זה אפשר לראות בפסוק הבא:
"וַיּוּשַׁב אֶת-משֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן אֶל-פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ אֶת-ה'  אֱלֹקיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים"
לפי זה אפשר לראות שפרעה הבין את המילה "מוקש" כך שמשה הוא המוקש ולכן אם יתן למשה ולאהרון ולעוד כמה אנשים לצאת ולזבוח לה' משה יתרצה והאלוקים יתרצה והמכות יגמרו.
משה משיב כך: "ויֹּאמֶר משֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג-ה' לָנו"
כוונת משה שכול העם ילכו ופרעה כמובן אינו מסכים.

מעניין מה היתה התגובה שלו אילו היה חושב שעבדיו מתכוונים לכך שהוא בעצמו המוקש. אבל פרעה עדיין סבור שמשה ואלוקים הם המוקשים ועונה:
"ויֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת-טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם"
פרעה מזהיר את בני ישראל שגם אם הוא ישחרר את כל העם "ראו כי ראה נגד פניכם" כלומר: תראו שמשהו רע יקרה לכם אם תצאו לדרך עם כולם.
פרעה מציע הצעה חדשה בפסוק י"א:
 "לֹא כֵן לְכוּ-נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת-ה' כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה"
פרעה נותן להם אופציה אחרונה ומאמין כי לעם ישראל אין צורך ביותר מלעבוד את האלוקים שלהם וגם רק הגברים. פרעה לא מחכה לתשובה ומגרש את משה ואהרון ובעצם שום דבר לא השתנה אחרי שהחזיר אותם, רק המתח בסיפור גובר.

לכאורה עבדי פרעה אמורים להתלונן שוב לפרעה שבני ישראל עדיין בארץ אך הם לא עושים זאת מכיוון שהם:

  1. מפחדים מפרעה שיתעצבן עליהם.
  2. מאמינים שפרעה עשה כל מה שאפשר ואין יותר מה לעשות בנדון והדרישות של משה מוגזמות.

אחרי מכת בכורות פרעה קורא שוב למשה ולאהרון ומגרש אותם ללא תנאים, מה שהיה צריך לקרות כבר קודם. לאחר שפרעה סופסוף הפסיק להיות "המוקש" כל העם מזדרז והמצרים מגרשים בעצמם את עם ישראל פרק י"ב פסוק ל"ג : "וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל-הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים". יכול להיות שבאותו הרגע גם פרע הבין שהוא המוקש, אבל כידוע הבנה זו החזיקה מעמד ימים בודדים בלבד, עד שברשעותו פרעה רודף אחרי עם ישראל, ועל כך מסופר בשבוע הבא.

ועכשיו נקשר את זה אלי. כל אחד הוא לפעמים פרעה וחושב שמישהו אשם ולא שם לב שהוא עצמו הבעיה. הוא חושב שהוא בסדר ובכך הוא מפריע לסביבתו. החכמה היא להבין שאתה לפעמים "המוקש" ואתה צריך לעשות משהו כמו:  לגרש את בני ישראל ממצרים או לוותר על המשולש פיצה האחרון.
אין זו בעיה להיות "המוקש" אך הבעיה היא להתעלם מזה ולהדחיק את זה ולא לנסות לפתור את זה.
אני מאחל לכולכם וגם לי שתמיד כשנהיה "המוקש" נזהה את זה ונפעל כמה שיותר מהר וכמה שיותר טוב בלי נזקים כמו פרעה.
שבת שלום.


 לדף הראשי של פרשת בא


דבר תורה לפרשת ויגש

דברי התורה של יואב לפרשת ויגש

שנת תשע"ח

שלום לכם אתם בכמה דקות על הפרשה והיום נדבר על פרשת ויגש.
בפרשת ויגש יעקב ובניו מגיעים למצרים ויוסף מציג את אחיו לפני פרעה. יוסף אומר לאחיו שאם פרעה ישאל אותם מה הם עושים שיענו שהם רועי צאן. ולמה? "...בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן כִּי-תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל-רֹעֵה צֹאן".

הפירוש של המילה תועבה הוא דבר מגונה, דבר שסולדים, מתרחקים ממנו ושונאים אותו. לכל בן אדם, אומה, משפחה או קבוצה מסוימת יש התנהגויות ודברים שבשבילם הם תועבה. לדוגמה ביהדות: עבודת השמש והירח נחשבים לתועבה.

אם אנחנו רואים שזה תועבה זה דבר ששונאים והוא לא מקובל בחברה מדוע יוסף מציג את אחיו כדבר לא טוב?  הוא רוצה שישנאו את משפחתו? שיתרחקו מהם?

התשובה היא שכן. יוסף יודע שזו תועבה בשביל המצרים ובכוונה גורם לכך שיתרחקו ממשפחתו. מכיוון שיוסף יודע שהם יהיו עוד הרבה זמן במצרים ולכן צריך התרחקות מהמצרים כדי לא להתבולל. כדי לשבת בארץ גושן עם השקט שלהם. יוסף אינו רוצה קרבה עם המצרים, הוא מנצל את שנאתם של המצרים כדי להשיג את מטרתו.

בדומה ליוסף גם משה עשה כך כשפרעה מבקש ממשה שעם ישראל יקריבו זבחים בארץ מצרים משה אומר לו כך: "וַיֹּאמֶר משֶׁה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם..."

כלומר משה אומר לפרעה אנחנו לא יכולים להקריב בארץ מצרים בגלל שבשבילכם זו תועבה, ולכן אנחנו חייבים להקריב מחוץ למצרים.

יוסף ומשה לוקחים את מה שגרוע לאחר את מה שהוא לא סובל את מה שבשבילו זה הגבול ומנצלים אותו למטרתם.

והמסר זה שגם אנחנו צריכים לדעת לקחת את מה שהאחר שונא ולא אוהב ולגרום לכך שבסוף זה כן יצא לטובתנו. שבת שלום!



לדף הראשי של פרשת ויגש





שנת תשע"ז

בפרשת ויגש יוסף מתוודה לאחיו שהוא יוסף. והתורה רושמת כך: פרק מ"ה פסוק ט"ז: "וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר בָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו"

אני רוצה להתיחס לחלק השני של הפסוק למה זה שאחי יוסף באו למצרים היה טוב בעיני פרעה.
אם כבר זה היה צריך להיות רע כי אז זה אומר שיוסף במקום להתעסק בענייני המדינה יתעסק עם המשפחה שלו. פרעה היה צריך להיות עצוב למה הוא שמח?

נביא כמה פירושים. 
  • הרמב"ן אומר: "כי היה הדבר להם לחרפה שימשול בהם איש נכרי עבד מבית האסורים . ועתה בבוא אליו אחים נכבדים, ונודע כי הוא הגון להתיצב לפני מלכים, שמחו כולם בדבר".
  • והרד"ק מוסיף: כי ראו כי הוא ממשפחה מכובדת כי משפחת אברהם הייתה ידועה. לפי שניהם, פרעה ועבדיו שמחו כי הם קיבלו הוכחה שאיש ממשפחה חשובה מולך עליהם.
  • הספורנו אומר: שעכשיו שליוסף יש משפחה בארץ מצרים הוא יתחיל למשול כמו אחד שבאמת דואג לאזרחים.

ולא כמו אדם שהוא גר ואין לו קרוב בארץ.

ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר הייתה: יוסף נתגדל ונהיה חשוב בזכות פתירת חלומות איזה עוד אדם בתנ"ך נתגדל ונהיה חשוב בזכות פתירת חלומות.

והתשובה היא דניאל.

והחידה של השבוע היא:
יוסף נתן לאחיו חליפות במתנה. איפה עוד בתנ"ך מוזכרות חליפות.


לדף הראשי של פרשת ויגש



הדף הראשי לפרשת ויגש

דבר תורה קצר לפרשת מקץ

דברי תורה לפרשת מקץ מאת יואב

שנת תשע"ח


בפרשת מקץ יוסף פוגש את אחיו.

כשיוסף רואה את אחיו, כתוב שהוא התנהג אליהם כך:  "וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת". מיד כשיוסף רואה את אחיו הוא מתנכר אליהם הוא מציק להם, הוא מעליל עליהם שהם מרגלים אוסר את שמעון בבית הסוהר וגורם לכך שהם חשבו שבנימין יהיה עבד ליוסף.

האם יוסף עשה את כל אלה מנקמה? ואם כן למה הוא לא פשוט השליך את כולם לכלא, או התעלל בהם?
אני חושב שיוסף לא סתם פועל מנקמה, יוסף היה איש מאוד חכם כפי שמעיד פרעה . וכשהוא רואה את אחיו הוא רוצה להשיג כמה דברים.

דבר ראשון: יוסף רוצה שאחיו יתחרטו על מה שהם עשו לו.
דבר שני: יוסף רוצה לראות את בנימין.
דבר שלישי: יוסף רוצה קרבה תמידית למשפחתו.

יוסף נפגש עם אחיו שלוש פעמים, בכל מפגש הוא משיג את אחת ממטרותיו בהדרגה ומכין את המטרה הבאה למפגש הבא.

במפגש הראשון יוסף מעליל על אחיו שהם מרגלים, יוסף עושה זאת כי הוא יודע שכאשר יעליל עליהם הם יהיו חייבים להיפתח בפניו, להגיד לו על משפחתו כי המשפחה היא בעצם ההוכחה שהם לא מרגלים.

כשהם ייזכרו במשפחה מן הסתם תהיה להם צריבה מאח אחד במשפחה שהם מכרו. כדי לגרום לאחים להצטער על המכירה, יוסף מוסיף ארבע מילים לפסוק מסוים שהמילים נראות לכאורה לא קשורות: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ, אֶת-הָאלוקים אֲנִי יָרֵא".

יוסף מודיע לאחים שהוא עובד את שהוא מאמין באלוקים כי יוסף יודע שזה יזכיר לאחים את האלוקים שלהם, ה'. כשהאחים נזכרים בה' ורואים את מצבם העכשווי הם מנסים להבין למה ה' עשה להם כך ? ואחרי שני פסוקים בלבד הם מגיעים למסקנה הבאה: "... אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנֲנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת". יוסף משלים את המטרה הראשונה.

המטרה השנייה היא להביא את בנימין. יוסף עוד מכין מהפגישה הראשונה את המטרה השנייה  שכן יוסף בכוונה אמר לאחים שהם מרגלים כדי שיוכל לגרום לכך שיביאו את בנימין.

בפגישה השלישית שתהיה בפרשה הבאה יוסף מוכן גם מבחינה רגשית להתוודות שהוא יוסף, וכדי שאחיו יחזרו אליו הוא חייב להעליל על בנימין. ובכך הושלמה גם המטרה השלישית.

אני חושב שהמסר מיוסף בפרשה שלנו: זה שהוא תכנן קדימה במפגש הראשון למפגש השני ומהמפגש השני לשלישי.
ואנחנו גם תמיד צריכים לתכנן קדימה כי זה הכי טוב,  אבל גם לדעת שלא תמיד צריך ללכת בדיוק כפי שתכננו, אלא לתכנן בכלליות וללכת אחר מה שתכננו בכלליות.
שבת שלום!

לדף הראשי של פרשת מקץ

שנת תשע"ז

בפרשתנו, פרשת מקץ, מסופר על רעב גדול במצרים אחרי שנות שובע. הרעב מתפשט גם לארצות השכנות ומגיע לארץ כנען ולמשפחת יעקב.
יעקב שולח את בניו חוץ מבנימין לקחת אוכל ממצרים. האחים פוגשים את יוסף והתורה כותבת כך פרק מ"ב פסוק ז': "וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר-אֹכֶל"
ופסוק אחר כך רשום: "וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ"
אני רוצה לשאול שתי שאלות.
שאלה ראשונה: איך יוסף הכיר את אחיו. זאת אומרת איך הוא ידע שאלו הם? אם נעשה חשבון עברו לפחות עשר שנים איך הוא זיהה אותם?

שאלה שניה: למה רשום פסוק אחר פסוק שיוסף הכיר את אחיו היה מספיק פעם אחת.


נענה על השאלות אחת אחת.  על השאלה איך יוסף מכיר את אחיו רש"י עונה "לפי שהניחם חתימת זקן" כלומר כשיוסף נמכר לא היה לו עוד זקן.  וכשהאחים פגשו אותו במצרים הם לא זיהו אותו. אבל יוסף זיהה את האחים כי להם כבר היה זקן כשהוא נמכר והם היו דומים למה שהם היו נראים פעם.

הסופרנו אומר:
שהוא הכיר אותם כנראה לפי מה שאמר רש"י אבל לא ידע להגיד מי זה מי.

אפשר גם לומר שכשאתה פוגש מישהו במקום שאתה לא מצפה לו כנראה שלא תזהה אותו מיד ולכן האחים לא זיהו את יוסף. אבל יוסף זיהה אותם ואולי אפילו ציפה שמתישהו יבואו.

ולשאלה השניה למה רשום שוב שיוסף הכיר את אחיו.
החזקוני מסביר בהתאם לפירושו של הספורנו שהיה מכיר שמם ולשונם לפי שהיו קוראים זה את זה בשמם. אז בעצם ה"ויכר" השני בא להגיד שהוא כבר הכיר אותם אחד לאחד בשמותם.


ונעבור לפינת החידה השבועית.
החידה של פרשת וישב היתה:  על יוסף נאמר שהוא היה בן שבע עשרה שנה איפה עוד מוזכרת תקופה של שבע עשרה שנה?

התשובה היא: שמופיעה עוד שלוש פעמים.

  • בתאור שנות יעקב בארץ מצרים בפרשת ויחי.
  • במלכים ב' פרק י"ג כשמתארים את השנים שמלך יהואחז בשומרון.
  • ופעם אחרונה במלכים ב' פרק ט"ז : "בִּשְׁנַת שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְפֶקַח בֶּן-רְמַלְיָהוּ מָלַךְ אָחָז בֶּן-יוֹתָם מֶלֶךְ יְהוּדָה"


והחידה השבועית השבוע היא: איזה עוד אדם נתגדל ונהיה חשוב בזכות פתירת חלומות.

רשמו בתגובות מה אתם חושבים על החידה ועל הסרטון ואת התשובה נפרסם בשבוע הבא.
בנוסף אני ממליץ לכם להירשם לערוץ היוטיוב פרשת השבוע ולקבל  את הסרטונים ישר לאימייל ישר כשהם עולים.



לדף הראשי של פרשת מקץ

דבר תורה לפרשת וישב

דברי תורה קצרים לפרשת וישב מאת בני יואב:


  • תשע"ח - מה זאת אהבה?
  • תשע"ז - למה התורה חוזרת על כך שיעקב יושב בארץ אביו בכנען

שנת תשע"ח

שלום לכם אתם בכמה דקות על הפרשה והיום נדבר על פרשת וישב. כשאנחנו חושבים על אהבה כמעט תמיד נחשוב על דבר חיובי וטוב. אך אהבה היא לא תמיד דבר טוב, לפעמים היא יכולה להיות מסוכנת. אפשר לראות זאת גם בפרשתנו וגם בפרשת ויצא.

בפרשת ויצא כתוב כך: " וַיַּרְא ה' כִּי-שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה"
האם באמת לאה הייתה שנואה?!התשובה נמצאת בפסוק הקודם: "וַיָּבֹא גַּם אֶל-רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם-אֶת-רָחֵל מִלֵּאָה" התורה כותבת שיעקב אוהב גם את רחל , ואת מי לפני רחל? את לאה, אז למה רשום שלאה שנואה הרי אנו רואים שיעקב אוהב אותה, אלא שיחסית לאהבה של יעקב לרחל לאה הייתה שנואה. ולכן גם לאה ראתה את עצמה כשנואה למרות שהיא לא הייתה כזאת, כי יעקב אהב את רחל.

עוד דוגמה לכך שאהבה יכולה לגרום לדברים לא טובים: בפרשתנו מסופר: "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו" ופסוק אחר כך כתוב: "וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" אנחנו רואים מהפסוק שאחי יוסף התחילו לשנוא את יוסף בגלל שיעקב אהב אותו והם כל כך קנאו בו על אהבה הזאת, שהם אפילו לא יכלו לדבר אליו אפילו לשלום.

אם כן אנחנו רואים שאהבה יכולה לגרום לקנאה ולשנאה, וזה בוודאי מה שה' לא רוצה שיקרה.

ולכן נבחין בין שני סוגי אהבות:

אהבה שהיא לא טובה, שהיא אהבה שאוהבים מישהו מתוך קבוצה מסוימת. נביא דוגמה: בפסוק שהזכרתי קודם כתוב "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו" כלומר מקבוצה מסוימת, מבניו, אהבה נהיית יחסית לקבוצה, מכל הילדים דווקא אותו, וזה מה שגורם לקנאה ולשנאה.

ואהבה השנייה הטובה זו שלא עושה רע. זה לאהוב מישהו יחיד ולא מתוך קבוצה מסוימת. (לדוגמה יונתן ודוד)
ויש שני מסרים מהדבר תורה. הראשון זה שלאהוב מישהו ורק אותו ולא מתוך קבוצה מסוימת זאת היא האהבה הטובה יותר.
והשני  זה שגם אם אוהבים מישהו מתוך קבוצה מסוימת. אסור להראות זאת לשאר הקבוצה, שעל אחי יוסף נאמר: "וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם" כלומר יש פה איזה שהיא טעות של יעקב שהוא הראה את אהבתו ליוסף. ובגלל זה הם קנאו בו. ואם הוא לא היה מראה להם את אהבתו הם לא היו מקנאים ביוסף. 



שנת תשע"ז
פרשת וישב פותחת בפסוק הבא: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן". הפסוק נראה מיותר לאור העובדה שפסוק דומה רשום בפרשת וישלח פרק ל"ה פסוק כ"ז : "וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל-יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן אֲשֶׁר-גָּר-שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק"


נביא כמה תירוצים לכתיבת הפסוק :

  • רמב"ן : "כי אמר שאלופי עשו ישבו בארץ אחוזתם, כלומר הארץ שלקחו להם לאחוזת עולם, אבל יעקב ישב גר כאביו בארץ לא להם אלא לכנען".   כוונת הרמב"ם שעשו כבר קיבל את נחלתו ולכן ההבטחות לאברהם בברית בין הבתרים שכוללות גם ישיבה "בארץ לא להם" יחולו רק על יעקב.
  • האבן עזרא אומר: שהפסוק בא להזכיר לכולם שאלופי עשו ישבו בהר שעיר ויעקב ישב בארץ הנבחרת. 
  • החזקוני מסביר שרשום שוב "בארץ מגורי אביו" כדי להדגיש כי דבר ה' יתקיים תמיד.  שהרי ה' הבטיח לאברהם בפרשת לך לך "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך". התורה כבר כתבה על יצחק שהוא ישב בחברון איפה שישב אביו ועכשיו התורה באה להגיד שגם יעקב ישב איפה שישבו אבותיו כפי שה' הבטיח לאברהם. 
  • האורח חיים מסביר שלמרות שהארץ אכן הייתה ירושה ליעקב הוא המשיך לגור בה בחזקת גר עד שיתגלגלו הדברים כפי שהובטח בברית בין הבתרים. 
  • הכלי יקר מוסיף: שאברהם יצחק ויעקב גרו כגרים כדי שגם שנים אלו יחשבו במניין הארבע מאות שנה שהוזכרו בברית בין הבתרים, וכך תתקרב הירושה המובטחת ארץ כנען.


ונעבור לפינת החידה השבועית.
החידה של שבוע שעבר היתה: רשום על תושבי שכם "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים"
איפה עוד בתנ"ך מוזכר הביטוי "ויהי ביום השלישי"
הביטוי מוזכר עוד חמש פעמים. נזכיר בקצרה את הנושאים שבהם מופיעה הביטוי:
ביום הולדת פרעה עם שר המשקים והאופים.
במתן תורה בהר סיני.
בספר שמואל שבא איש לבשר לדוד על מות שאול.
בעדויות הנשים במשפט שלמה.
במגילת אסתר כאשר אסתר באה למלך אחשוורוש.
והחידה השבועית של השבוע היא: על יוסף נאמר שהוא היה בן שבע עשרה שנה איפה עוד מוזכרת תקופה של שבע עשרה שנה.

דבר התורה בוידאו (מומלץ להירשם לערוץ פרשת השבוע ולקבל הודעות על סרטונים חדשים)

לעמוד הראשי של פרשת וישב