אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל!
המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com

פרשת תרומה לילדים

תקציר פרשת תרומה

כזכור בסוף פרשת משפטים משה עולה להר סיני ושם הוא מקבל מה' את הציווי לבנות את המשכן, שבסופו של דבר יהווה את הבסיס הראשוני למקדש הקבע בארץ ישראל.
בשלב הראשון מצווה ה' את בני ישראל להביא תרומות - חומרים הדרושים לבניית המשכן. החומרים הם: זהב, כסף ונחושת, עורות בעלי חיים, עצים, שמנים ואבני חן. כל אלה דרושים להקמת המשכן, לבניית כלי המשכן, לאריגת לבגדי הכהונה ולשמן המשחה וקטורת הסמים.

בקודש הקודשים, במקום המקודש ביותר במשכן, עתיד לעמוד ארון ובו העדות אותה יקבל משה מהר סיני (ולמעשה אלו לוחות הברית). הארון עשוי כארגז פתוח בחלקו העליון. יש לעשותו מעצי שיטים. ארון זה יולבש בתוך ארון תואם מזהב ובתוכו יולבש ארון נוסף אף הוא מזהב. כך יהיה הארון מצופה זהב "מבית ומחוץ".
סביב לשפת הארון יש לעשות זר זהב, בארבע פינותיו טבעות בהן יכנסו הבדים לנשיאת הארון ומעליה תהיה כפורת זהב שתכסה ותסגור אותו. על הכפורת שתי דמויות בעלי כנפיים פרושות ולהם פני תינוק הנקראים כרובים "ופניהם איש אל אחיו". הקב"ה אומר למשה כי לאחר הקמת המשכן תהיה התגלות הנבואה מקודש הקודשים שבמשכן מבין שני הכרובים.
בחלקו השני של המשכן יעמוד שולחן אף הוא עשוי מעצי שיטים ומצופה זהב טהור. גם לשולחן מסגרת וזר מזהב וארבע טבעות לבדים בהם נושאים את השולחן. השולחן מיועד להניח עליו את "לחם הפנים" (שניים עשר לחמים הנקראים פנים על-שם שמראם שווה משני צידיהם).
לצד השולחן תעמוד גם מנורת זהב גדולה. למנורה שבעה קנים - שלושה קנים יוצאים באלכסון מכל צד מן הקנה המרכזי. המנורה מקושטת ומעוטרת בגביעים, כפתורים ופרחים, אך עשויה כולה מקשה אחת - גוש זהב אחד ממנו מפוסלת המנורה על כל קישוטיה. גם כלי השרת לעבודת המנורה - הדלקתה וניקיונה, יהיו עשויים זהב טהור.
המשכן שאורכו שלושים אמה (כ-15 מטרים) ורוחבו עשר אמות (כ-5 מטרים) יהיה עטוף מכל צדדיו ביריעות ארוגות מכמה מיני חוטים לתפארת. האריגה היא "מעשה חושב", כלומר בדמויות המעטרות את היריעה. כמכסה עליון על המשכן יש להניח יריעות העשויות מעורות בעלי חיים. את היריעות בעלות המידות הקבועות יחברו זו לזו בקרסי זהב. למעשה ישנם למשכן שלושה כיסויים, משכן, אוהל ומכסה. כל אחד מהם שונה בפרטיו.
המבנה עצמו יהיה עשוי קרשים של עצי שיטים עומדים. גובהו של כל קרש, וכך גובה המשכן, עשר אמות (כ-5 מטרים) ורוחבו אמה וחצי (כ-0.75 מטר). את הקרשים יתקעו בתוך אדני כסף ויחברו אותם זה לזה באמצעות בריחים. הקרשים והבריחים יצופו אף הם בזהב.
הפרוכת - המבדילה בין קודש הקודשים, חלקו הקדמי (מערבי) של המשכן שהוא המקודש ביותר ובין ההיכל (חלקו השני של אוהל מועד), תהיה עשויה אף היא מיריעות ארוגות "מעשה חושב כרובים", כלומר אריגה מעוטרת ומקושטת. את הפרוכת יתלו על עמודי עץ מצופים זהב.
את כלי המשכן יש לסדר כך: ארון העדות ועליו הכפורת עם הכרובים תהיה לפני הפרוכת בקודש הקודשים, ובהיכל שלפני קודש הקודשים יהיו השולחן מימין (צפונה) והמנורה משמאל (דרומה).
גם בכניסה למשכן יש לעשות מסך עשוי כמארג הפרוכת הפנימי ואף הוא תולה על עמודי עץ מצופים זהב.
מחוץ למשכן, בחצר העזרה, יש להציב מזבח עץ מצופה נחושת (בפרשה הבאה 'תצווה' נלמד על עשיית המזבח הפנימי המצופה זהב). זהו 'המזבח החיצון' עליו יוקרבו הקורבנות. אורכו ורוחבו חמש אמות (כ-2.5 מטרים) וגובהו שלשו אמות (כ-1.5 מטר). גם למזבח יש להצמיד טבעות כדי לתת בהם מוטות-בדים באמצעותם נושאים את המזבח ממקום למקום בעת המסעות. המזבח יהיה חלול, וכאשר יחנו בני ישראל ויקימו את המשכן, ימלאו את המזבח באדמה. זהו מזבח קטן בהרבה מהמזבח שהיה בבית המקדש מאחר וצריך לנייד אותו ואין אפשרות לבנות מבנה גדול.
בראש המזבח, בארבע פינותיו, ארבע קרנות העשויות יחידה אחת עם גוף המזבח. גם למזבח כלי שירות לעבודת הקודש, כולם עשויים נחושת.



דבר תורה קצר לילדים לפרשת תרומה
פרשת תרומה פותחת במילים: "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי". לכאורה יש בפסוק סתירה. תרומה היא משהו שאדם נותן מרצונו, ואילו כאן הקב"ה מצווה על מתן התרומה (ובכך למעשה בני ישראל חייבים לתת תרומה).
לשאלה זו כמה תירוצים.
רש"י ומפרשים אחרים אומרים שרק מטבע הכסף, היה חובה (וזו מצוות מחצית השקל - סכום אחיד אותו צריך לשלם כל אחד מבני ישראל. ממתכת הכסף הכינו את האדנים, היסודות של קרשי המשכן, והמטרה היא שלכל אחד מבני ישראל יהיה חלק כלשהו במשכן, ולא סתם במשכן אלא ביסודות שלו) ושאר החומרים היו תרומה ממש מרצונם של בני ישראל. אפשרות נוספת היא להגיד שהציווי נועד על מנת להגדיל את השכר על המצווה.
ברצוני להציע אפשרות נוספת. לפעמים יש לנו חובות ודברים שאנחנו צריכים וחייבים לעשות. כאשר יש חובה כזו ניתן לפעמים להתייחס אליה דווקא כמו אל זכות ולעשותה ברצון ובשמחה. למשל במצוות כיבוד הורים, אנו אמנם מצווים על כיבוד הורים, אבל כאשר אמא או אבא מבקשים עזרה במשהו, במקום לעשות דבר זה בחוסר חשק, אפשר לחשוב, איזה יופי שיש לנו אפשרות לעזור לאבא ולאמא ולעשות את הדבר ברצון. דוגמה נוספת מתחום הלימודים. רבים לא ממש אוהבים ללמוד ולהכין שיעורי בית ולהיבחן, אולם בדורנו זו זכות גדולה שכל ילד זוכה לחינוך ולהשכלה (רק לפני כמאה שנים, ילדים רבים לא למדו כלל וכבר בגיל צעיר הועסקו בעבודות כפיים קשות מאד בבתי חרושת ובמכרות פחם). כך גם במתן התרומה כחומרים למשכן. אמנם יש ציווי לעשות את זה, אבל כל מי שנותן את החומרים צריך להרגיש שהוא תורם מרצונו ושיש לו את הזכות הגדולה לתרום חומרים שייעשה בהם שימוש לצורך הקמת המשכן

הדף הראשי של פרשת תרומה

3 תגובות:

  1. אני לא מבינה איך זה יכול לעזור לי לפרשה ?

    השבמחק
  2. זהו דבר תורה יותר מותאם לילדים ובע"ה לקראת הפרשה נעלה גם תקציר. אם תפרטי איזה מידע חיפשת וכן יכול לעזור לך, ייתכן ותהיה אפשרות לתת אותו...

    השבמחק
  3. ישר כוח!
    אבל אני חושב שלומר "צריך להרגיש כאילו זה מרצון" זה מסקנה שמבחינה חינוכית היא נוראית. הרשה לי להציע פיתרון אחר:
    המפרשים (רבנו בחיי, כלי יקר ועוד) מצביעים על כך שהתרומה נקראת פעם אחת תרומה ופעם שניה "תרומתי". ומסבירים שברגע שהאדם כבר נדב ליבו, התרומה כבר נקראת תרומת ה' ואינו יכול לחזור בו. כלומר: אפשר לתרום בגלל המצוה, אבל יש דרך נעלה יותר והיא לתרום בגלל רצון הלב. רצון זה כל כך חזק בקדושתו עד שמיד עם ההחלטה לתת כבר עובר הכסף לרכוש ההקדש.

    השבמחק