אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם של פרשת השבוע !

האם בניו של אהרון הכהן היו כולם כהנים גדולים?

בפרשת במדבר מסופר על בניו של אהרון הכהן: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-אַהֲרֹן הַבְּכֹר נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר ג אֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים הַמְּשֻׁחִים אֲשֶׁר-מִלֵּא יָדָם לְכַהֵן  ד ... וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר עַל-פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם"

בפסוקים מסופר לנו על בניו של אהרון ושימו לב שבפסוק ג' הם נקראים הכהנים הַמְּשֻׁחִים, כלומר הכהנים שנמשחו בשמן המשחה. נקדים ונאמר שבגמרא ובמשנה במקומות רבים מסופר לנו שיש שלושה סוגי כהנים גדולים:
  1. כהן מרובה בגדים - כהן שלובש את כל שמונת הבגדים שמופיעים בפרשת תצווה שהבגדים האלו מבדלים את הכהן הגודל משאר הכהנים.
  2. כהן משוח מלחמה - כהן שנתמנה לחזק את לב העם היוצאים למלחמה, ולהחזיר מן המערכה את הפטורים, היו מושחים אותו בשמן המשחה, כל תפקידו של כהן זה, הוא לעודד את העם בשעת היציאה למלחמה כפי שכתוב בפרשת כי תצא.
  3. כהן משיח- הכהן הגדול שנמשח בשמן המשחה.

במקרה שלנו מסופר על אלעזר ואיתמר שנמשחו בשמן המשחה, הם נמשחו מכיוון שהם יוצאי דופן ולא כמו כל שאר הכוהנים שהיו אחריהם.

הם היו יוצאי דופן בכך שהם לא קיבלו את הכהונה מאביהם, בדרך כלל הכהונה עוברת בתורשה ואתה נהיה כהן מעצם היותך נולד לכהן אחר, אבל כשהם נולדו אהרון עוד לא היה כהן ולכן הם אינם כהנים מעצם לידתם לאיש כהן כי כשהם נולדו הם לא נולדו לאיש כהן.

יצא מצב שאהרון היה כהן והם לא, מה עשו משחו אותם בשמן המשחה כדי שגם הם יהפכו להיות כהנים, וימשיכו את זרע הכהונה.

השאלה שעכשיו עולה היא, האם בכך שהם נמשחו כדי להיות כהנים רגילים זה הפך אותם לכהנים גדולים כי בכל זאת הם נמשחו בשמן המשחה, ולמדנו שכהן שנמשח בשמן המשחה הוא כהן גדול.

או שבגלל שזה היה חד פעמי המשיחה לא הפכה אותם לכהנים גדולים אלא רק לכהנים הדיוטות, וגם זה מה שהתכוונו לעשות.

בואו ננסה להכריע את הספק, האבן עזרא והרמב"ן טוענים שבפסוק ד' כתוב "עַל-פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם" על פני הכוונה בפני כלומר בחייו, ואם הכוונה היא בחייו מדוע הוצרך לכתוב את זה הרי כמעט כל כהן הדיוט מכהן בחיי אביו?

אלא ברור מכאן שהכוונה היא שהם היו כהנים גדולים, שכהן גדול אינו מכהן בדרך כלל על פני אבא שלו שגם הוא כהן גדול, ולכן זה רשום כדי להגיד לנו שיש פה מקרה יוצא דופן.

לעומת זאת הספורנו והחזקוני טוענים שעל פני זה מלשון במקום ולא מלשון בפני והם מביאים הוכחה מהפסוק הבא: " לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת-בֶּן-הָאֲהוּבָה עַל-פְּנֵי בֶן-הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר" כאן ברור שבמילים על פני הכוונה היא במקום ולכן יכול להיות שגם פה זה כך וכוונת הפסוק היא כך: שאלעזר ואיתמר כיהנו במקום אביהם, כלומר לאחר אביהם.

כדי להכריע בשאלה נצטרך לעיין בספר ויקרא פרק י'. שמה מסופר על כך שאהרון נמצא בספק מסוים ושואל את משה האם נהג כהוגן: "וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל-משֶׁה הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת-חַטָּאתָם וְאֶת-עֹלָתָם לִפְנֵי ה' וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה'".

רש"י אומר שאהרון שאל את משה שאלה בנוגע להקרבת קורבן מסוים ביום שבו נדב ואביהו מתו (כלומר אהרון אלעזר ואיתמר היו אוננים- זמן שהוא מזמן מות הנפטר עד לקבורתו מצב זה נמצא רק אצל שבעת הקרובים , אונן פטור מכל המצוות ועבודתו בכהן הדיוט פסולה, אך בכהן גדול עבדותו כשרה), ולפני כן מסופר שאלעזר ואיתמר הקריבו קורבן והם גם היו אוננים ומשה כעס עליהם. אהרון שואל האם הוא כן יכול להקריב את הקורבן למרות שהוא אונן?

מכאן אנחנו רואים שאהרון עושה חילוק בינו שהוא כהן גדול לבין בניו שהם הדיוטות, אם כן אנחנו רואים שאלעזר ואיתמר אינם נחשבים לכהנים גדולים.

האבן עזרא מסביר את המקרה קצת אחרת הוא מסביר שכשאהרון אומר " וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה" הוא מתכוון לצרות הרבות שפקדו אותו (מות נדב ואביהו) אהרון בעצם אומר שהוא לא הצליח להתרכז ולחשוב כל הזמן בעניין הקורבן כלומר הוא חשב סתם מחשבות לא קשורות, ובמסכת זבחים יש נידון האם מחשבה שלא קשורה לקורבן פוסלת את הקורבן ולכן הוא שאל את משה האם זה בסדר או לא? וממילא אין פה כל קשר לכהנים גדולים או אנינות או הדיוטות.

ראיה נוספת שאפשר להביא היא מהמשך הספר שלנו בפרק כ' שמה מסופר על כך שאהרון מת אנחנו נדע אם אלעזר ואיתמר היו כהנים גדולים בכך שנראה האם משחו את אלעזר או לא? אם משחו אותו סימן שהוא היה צריך משיחה מיוחד כדי להיות כהן גדול ואם לא משחו אותו סימן שהוא כבר היה כהן משיח וכשאהרון מת הוא גם נהיה מרובה בגדים.

אחרי שאהרון מת מסופר לנו על אלעזר כך: " וַיַּפְשֵׁט משֶׁה אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד משֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן-הָהָר" כלומר לא היה צורך למשוח את אלעזר לכהן גדול אלא רק לשים לו בגדי כהונה כי הוא בעצם כבר נמשח וכבר היה כהן גדול.

אבל כאן נוכל להציע דעה חדשה שאלעזר ואיתמר אינם כהנים גדולים אבל ברגע שאהרון מת הם כבר נמשחו אז אין טעם למשוח אותם פעמיים פשוט הפעם הראשונה הייתה לכהן הדיוט לא לכהן גדול כי הכהן הגדול כבר נמשח, ורק ברגע שהוא מת בעצם התפנה מקום ורק אז אתה יכול להפוך לכהן גדול. 

לסיכום: יש ראיות לכאן ולכאן ואני רוצה להציע שהם היו במעמד מיוחד בשל המקרה המוזר הזה. כי אנחנו גם רואים שמשה מצווה אותם: " וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל-תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא-תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל כָּל-הָעֵדָה יִקְצֹף ". ולעומת זאת בפרשת אמור כתוב:" וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר-יוּצַק עַל-רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת-יָדוֹ לִלְבּשׁ אֶת-הַבְּגָדִים אֶת-רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם", כלומר לפי הציווי בפרשת אמור אנחנו רואים שרק מי שהוא גם כהן מרובה בגדים וגם כהן משיח אסור לו לפרוע את ראשו ואילו אלעזר ואיתמר שנגיד שהם כהנים משיחים גם אסור להם.

מכאן אנחנו יכולים להסיק שהם במין הגדרה מיוחדת וכנראה שהיו שונים מכל הכהנים שבאו אחריהם.

ולכן אני חושב שאין תשובה חד משמעית כי הם יוצאי דופן בכל כך הרבה דברים השאלה היא מה אתה חושב? האם מכח זה שהם נמשחו הם נעשו כהנים גדולים או רק כהנים רגילים ולכהנים גדולים צריך משיחה מיוחדת? 

לדף הראשי של פרשת במדבר

אלעזר יורש את אהרון - וייליאם בראסי הול
אלעזר יורש את אהרון - וייליאם בראסי הול



דבר תורה לפרשת בחוקותי

דברי תורה של יואב לפרשת בחוקותי

שנת תשע"ח - מדוע יש כל כך הרבה קללות בפרשה

בפרשת בחוקותי נקראת גם פרשת התוכחה מכיוון שבפרשה זו כתוב שאם עם ישראל יעבוד את ה' הוא יקבל ברכות. חלילה אם עם ישראל יעזוב את ה', אז ה' יתן לו קללות. פרשה נוספת דומה לפרשתנו בעניין הברכות והקללות היא פרשת כי תבוא.
גם בפרשתנו וגם בפרשת כי תבוא יש יחס לא הגיוני בין מספר הברכות לקללות.
בפרשתנו ישנם 11 פסוקים שמדברים על הברכות שעם ישראל יקבל אם יעשה כרצון ה'. ועשרים ותשעה פסוקים שמדברים על הקללות שעם ישראל יקבל אם לא יעשה כרצון ה'. יחס של יותר מפי שתיים וחצי. בפרשת כי תבוא היחס עוד יותר גדול.
ישנם ארבע עשרה פסוקים שמדברים על הברכות שעם ישראל יקבל אם יעשה כרצון ה', וחמישים וארבע פסוקים שמדברים על הקללות שעם ישראל יקבל אם לא יעשה כרצון ה'. יחס של פי 3.8.

אם כן אנחנו רואים שיש הרבה יותר קללות מאשר ברכות, והשאלה שאני רוצה לשאול היום היא למה? למה יש יותר קללות מברכות? נראה שאלוקים רוצה להפחיד אותנו כדי שלא נסור מהדרך. אבל האם אלוקים רוצה שנעבוד אותו מפחד, רק כדי שלא נקבל את הקללות?

האם אלוקים לא מעדיף שנעבוד אותו באמונה שלמה כמו שצריך כי אנחנו אוהבים אותו, מאשר שנעבוד אותו כדי לא לקבל את הקללות?

אני חשבתי על רעיון מסוים הרעיון הוא שיש שני סוגים של פחד, פחד טוב שזה מה שאלוקים קוצה שיהיה לנו אחרי שנקרא את הפרשות האלה, ופחד רע,  שני הפחדים האלה מופיעים אצלנו גם בחיים.

בואו נתחיל מהפחד הרע, הפחד הרע הוא פחד שמשתק אותך שגורם לך להרגיש לא בנוח ולהרגיש כפוי למשהו זה הפחד הלא טוב.

הפחד הטוב זהו פחד שמתוכו יוצאים דברים טובים, לדוגמה: כשבן אדם מפחד האדרנלין מתחיל לזרום לו בגוף והוא מקבל אנרגיה ובמצב כזה הוא יכול לעשות דברים שהוא לא מסוגל בדרך כלל כמו לרוץ הרבה יותר מהר .

גם בעניין הרוחני יש שני סוגי פחדים הראשון, הפחד הרע פחד שגורם לך לעשות את המצוות לא כמו שצריך ובאופן גרוע, הוא משתק אותך וגורם לך לפחד מכל מעשה שלך.

השני פחד טוב שמנתב אותך למעשים טובים יותר דוגמה לכך היא מה שאמר רבי יהושע במסכת סנהדרין: "אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב".

כלומר גם שעם ישראל חוטא הפחד מהגשמיות, ממישהו כמו המן יכול להעביר את עם ישראל מחשיבה על חומריות לחשיבה על רוחניות ורק אז עם ישראל חוזר בתשובה, דווקא דרך הפחד.

המסקנה מהדבר תורה היא שתמיד כשאנחנו מפחדים אנחנו צריכים לנתב את הפחד הזה לדברים טובים ולא להרס עצמי .



לדף הראשי לפרשת בחוקותי



דבר תורה לפרשת אחרי מות

דבר התורה של יואב לפרשת אחרי מות 

שנת תשע"ח - על המיוחדות של יום הכיפורים ומה נדרש בשביל לחזור בתשובה.

בפרשת אחרי מות מסופר על יום הכיפורים ומה הכהן הגדול צריך לעשות ביום כיפור. היום אני רוצה לדבר על מי או מה שמכפר על החטא. כדי לכפר על החטא אנחנו צריכים ארבעה דברים.
  1. שאלוקים ירצה לכפר לנו על החטא כי לא משנה כמה נתחרט וכמה נחזור בתשובה אלוקים הוא היחיד שיכול להגיד שהחטא שעשינו לא תקף.
  2. הכהן הגדול. אנחנו יכולים ללמוד זאת מהפסוק הבא: "כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם" על מי מדובר ביכפר עליכם? למרות שאולי אפשר לחשוב שמדובר על ה', המפרשים, האבן עזרא והספורנו מסבירים שמדובר על הכוהן. וכך גם נראה כי אם מדובר על ה' היה צריך להיות כתוב אכפר עליכם.
  3. החוטא עצמו. אפשר להבין זאת מהמשך הפסוק הקודם: "לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ" אפשר להבין את הפסוק בשתי דרכים. הראשונה תיאור מציאות אחרי שהכהן יכפר עליכם אתם תטהרו.השניה ציווי לפני שהכהן מטהר אתכם אתם צריכים להיטהר, אתם צריכים לחזור בתשובה, וכך אומר הכלי יקר.
  4. יום הכיפורים, יום הכיפורים זהו היום היחיד שבו ה' מכפר לכולם: "לְכַפֵּר עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל-חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה" יום כיפור הוא יום מיוחד לכפר על החטאים.
אני רוצה לשאול האם באמת  חייבים את כל ארבעת הדברים?

את אלוקים תמיד חייבים, כי כמו שכבר אמרנו רק אלוקים מחליט אם החטא יכופר או לא. אבל האם בלי עבודת הכהן או בלי שיהיה היום יום כיפור או בלי שאנחנו נעשה תשובה האם החטא עדיין מתכפר? לגבי האדם עצמו האם יום הכיפורים מכפר ללא תשובה יש מחלוקת רבי וחכמים במסכת שבועות.

רבי אומר שיום הכיפורים מכפר על כל העבירות של בין אדם למקום חוץ משלוש, לדעת חכמים האדם חייב לחזור בתשובה להתחרט ואם הוא מראה שהוא רוצה להתקרב לה' ולהיות טוב, החטא מתכפר לו.

לגבי עבודת הכהן הגדול, הכהן הגדול כפי שכתוב בפרשתנו היה בעצם מכפר על עם ישראל, אבל סביר להניח שגם אם הכהן היה עושה את כל העבודה, ואחד מעם ישראל היה יושב ואוכל ורוצח, כנראה שבכל זאת משמים לא היו סולחים לו.
אפשר לומר שעבודת הכהן הגדול בעצם משלימה לתשובה. כאשר האדם חוזר בתשובה זה עדיין לא תמיד מספיק והכהן הגדול משלים את החזרה בתשובה של כל אדם בעבודתו, בימינו אין כהן גדול ולכן יהיה יותר קשה לכפר על החטא כי אין לנו את מה שישלים לנו לתשובה, 

ולכן בימינו בית הכנסת והתפילות הם מעין תחליף, וגם עוזר לנו לתשובה. לגבי היום עצמו ידוע הדבר שבכל יום אפשר לכפר על החטא אבל ביום כיפור שערי שמים נפתחים והנפש מתרוממת, וזה לא מיסטיקה זאת עובדה שביום כיפור הנפש יותר מרוממת, מרגישים קדושה.

ולמה אנחנו מרגישים כך דווקא ביום כיפור? בטוח שה' גורם לכך הוא עוזר לנו לחזור בתשובה, אבל אפשר גם לומר שבגלל שזהו יום מיוחד ברגע שנייחד משהו ונעשה אותו מיוחד ויחסית נדיר נרגיש לגביו גם אחרת.

לדף הראשי של פרשת אחרי מות




מכירת חמץ

דבר התורה של יואב על מכירת חמץ וגלגוליה השונים:



אחד הדברים שנהוג לעשות לפני פסח בימינו, זה מכירת חמץ.
האם חשבתם לעצמכם פעם שזה לא צירוף מקרים שבמקרה לפני פסח החמץ עובר לגוי ובדיוק כשיוצא פסח הוא חוזר אלינו לא קצת מוזר שהגוי בכלל לא ראה או יראה את מה שהוא קונה לא מוזר שזה בעצם אצלנו והעיקר אנחנו אומרים שזה של הגוי.

האם מכירת חמץ מותרת או שמא זה נחשב לרמאות ואסור לעשות ככה.

כדי להבין בכלל האם זה מותר או אסור אנחנו צריכים ללכת אחורה איך מכירת חמץ התחילה?
מכירת חמץ התחילה כך: בי"ד בניסן בחצות היום אסור שיהיה לך כבר חמץ, ולכן היהודים היו מתכננים שהם יגמרו את החמץ שברשותם קרוב לפסח ויישאר להם ממש קצת חמץ למצוות ביעור.אבל לפעמים יצא שהיהודי לא תכנן כמו שצריך את אכילתו ויצא מצב שהוא נשאר עם כמות לא מבוטלת של חמץ.
ליהודי כזה יש שתי אפשרויות:

  1. לשרוף את החמץ או לתת אותו במתנה לגוי.
  2. למכור את החמץ לגוי, ולהרוויח את שווי החמץ.

אם יהודי היה סוחר בחמץ ונשאר לו הרבה חמץ אז כדי שלא להפסיד את החמץ הרשו חכמים למכור את החמץ לגוי אף על פי שהוא אינו צריך כמות כזאת גדולה, ואם הגוי ירצה היהודי יקנה ממנו בחזרה את החמץ אחרי פסח.

מכירת חמץ מסתבכת כשאנחנו מגיעים למצב שאם נמכור את החמץ לגוי ולא נקנה אותו אחרי פסח, נפסיד הרבה כסף למרות שקיבלנו את שווי החמץ. לדוגמה: אם יש ליהודי מפעל בירה, אחרי שהוא מייצר את הבירה הוא מוכר אותו למישהו והמישהו הזה נותן לו את דמי הבירה ובנוסף אחוזים מהמכירות. יוצא שאם היהודי ימכור את הבירה שיש לו הוא יפסיד את האחוזים, מה שיכול להוביל אותו להפסד כספי מאוד גדול.

ולכן תקנו חכמים שבמקרה כזה מותר ליהודי למכור את החמץ לגוי ואחרי הפסח לקנות אותו ממנו חזרה.

לפני כמה מאות שנים החל להתפשט מנהג מכירת חמץ, רבנים רצו לרכז בעצמם ובצורה מסודרת את מכירת החמץ כדי שלא יהיה בה כשל ואז החמץ יישאר אצל היהודי בימי הפסח. כשאנשים ראו שרבנים מוכרים את החמץ באופן מסודר הם רצו גם למכור את החמץ שלהם כדי שהוא לא יאבד.
זהו בעצם התפתחות מנהג מכירת חמץ, והשתרשותו לימינו.

עכשיו נעבור ליתרונות והחסרונות של המכירה.
מצד אחד נראה שאנחנו עובדים על ה' ועל עצמנו, כי אנחנו אומרים שמכרנו את החמץ שלנו אבל בתכלס הוא עדיין נמצא אצלנו וגם ברור לנו שאחרי הפסח אנחנו נקנה אותו שוב. בנוסף ברור לנו שהגוי לא יגע או אפילו יחשוב על החמץ שהוא קנה מאיתנו, והמכירה היא מכירה פיקטיבית כי הקונה לא יקבל את המוצר וגם בימינו מדינת ישראל לא לוקחת מס על מכירת חמץ. ולמה? כנראה היא אפילו מבינה שזה לא באמת מכירה אלא סתם טריק להפטר מהחמץ.

מנגד יהיה אפשר לטעון, שלי בתכלס מותר למכור את החמץ לפני פסח לגוי ,כמו כל מכירה ולכן אין עם זה בעיה. והגוי אם הוא רוצה לקחת את החמץ הוא מוזמן, בעידן של היום קורה כל הזמן שאתה יכול לקנות משהו מהמחשב בלי לזוז, לשלם עליו, ואז אחרי שבעה ימים להחליט שהתחרטת ואתה מקבל את כל הכסף בחזרה. אפשר להגיד שגם פה זה יהיה כך ופשוט הגוי יתחרט.  חוץ מזה בסוף הפסח הוא לא חייב למכור לי את החמץ בחזרה רק אם הוא רוצה. אז בתכלס זה כמו כל מכירה והיא מכירה רגילה ואמתית לכל דבר.

ברור שהדין של בעל מפעל לאדם פשוט הוא שונה מכיוון שאדם פשוט אינו חייב למכור את החמץ  והוא היה צריך לעשות חשבון כמו שצריך. ואילו בעל מפעל חייב כל הזמן לשרת את לקוחותיו ואם הוא לא ייצר במשך שבוע וישרוף את הכל הוא כנראה יפשוט את הרגל.

יש כאלה שמחמירים כמו שאמרתי ואומרים שמותר למכור חמץ רק אם זה יהיה בהפסד גדול.
אולם להלכה נפסק שגם מי שיש לו מעט חמץ יכול למכור את החמץ כי בסופו של דבר אם הרשו למכור את החמץ אז זה לא משנה אם יש לך כמות גדולה או קטנה.

לסיכום: יש הסוברים שמכירת חמץ היא מעין הערמה ולכן מחמירים ונוהגים לבער חמץ גמור ולמכור רק תערובות חמץ ודומיהם, ויש כאלו שמוכרים לגוי ולא קונים בחזרה ואז זו מכירה גמורה, אבל רוב הפוסקים מתירים למכור חמץ ולקנותו אחרי הפסח, אבל מומלץ שלא למכור רק קצת חמץ ועדיף שיהיה קצת הפסד כדי שהמכירה לא תיראה כמו רמאות.
פסח שמח.

לדף הראשי של פסח