אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם של פרשת השבוע !

דבר תורה לפרשת יתרו

דברי תורה של יואב לפרשת יתרו

שנת תשע"ח - על העצה למינוי השופטים

בפרשת יתרו, יתרו נפגש עם משה ורואה אותו שופט ריבים בין העם, מהבוקר עד הערב. יתרו אומר למשה שהוא לא יכול לשפוט את כל  העם לבד, הוא חייב למנות אנשים שיהיו מדרגה מתחתיו וכשהם לא ידעו משהו אז הם ישאלו אותו. ככה  לא יהיה עומס ענק על משה, ועם ישראל לא יצטרך לחכות שעות כדי להיפגש עם משה.משה מקבל את הרעיון של יתרו ופועל לפיו.

עצת יתרו נראית פשוטה ויפה. אבל זה ברור שבן אדם אחד לא יכול לשפוט אומה שלמה, או ליתר דיוק יותר ממיליון אנשים. זה ברור שהוא לא יכול לשפוט בין כולם, מדוע היה צריך שיתרו יגיד למשה את העצה הזאת, האם משה לא היה יכול לעלות לבד על הרעיון הזה??

האברבנל מציע תשובה לשאלה זו, הוא אומר שמשה אינו רוצה למנות שופטים מכיוון שעם ישראל עוד לא קיבל את התורה, ואם משה היה ממנה שופטים לפני מתן תורה,  אז השופטים היו אומרים את דעתם, והיו כאלה שחולקים על זה, ואז למי היו הולכים? למשה האיש שיודע איך האלוקים אמר לנהוג במקרה מסוים. ואז יצא שגם בסוף כולם באים למשה וגם מתרבות מחלוקות בישראל. ולכן משה אינו רוצה למנות שופטים בהתחלה, אלא הוא רוצה לחכות עד מתן תורה אז, לא יהיו מחלוקות כי יהיה ברור מה החוקים.

אלא שכאשר יתרו בא אליו ומציע לו את הרעיון שלו, משה מכבד אותו ומסכים לעצה, למרות שהוא כבר תכנן לעשות כך.
אני חשבתי על פירוש משלי.

במסכת בבא בתרא מסופר לנו על אמרה שהיו הזקנים בדורו של יהושע אומרים: "פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני  לבנה".לאמרה זאת יש המון צדדים ופירושים שאפשר לומר עליה, ולעניינו אפשר לפרש שמשה הנהיג את העם כמו השמש, כלומר הוא עשה הכל לבד ולא נצרך לאף אחד, כמו שהשמש לא צריכה אף אחד. לעומת זאת יהושע היה כמו הירח, הירח אינו מאיר בזכות עצמו אלא בזכות השמש, כשיהושע הנהיג הוא נעזר באנשים אחרים ולא לקח את כל המעמסה על עצמו.

בפרשתנו מתואר יותר מפעם אחת שמשה עושה הכל לבד, למשל: "מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ ". וגם בפרשת דברים משה אומר כך: "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם" משה מתואר עוד פעמים רבות כאיש של לבד, כאיש יחידי.

אנחנו רואים שמשה פועל לבד, אפשר להגיד שבסיפור שלנו משה סובר שהוא צריך לשפוט את העם לבד. הוא סובר שבתור עם שיצא ממצרים לכל אחד יש את הזכות לגשת אליו ישירות, ולשאול את מה שהוא רוצה, משה מנסה לתת לכל אחד מעם ישראל את הקרבה ואת הגישה אליו.

יתרו המתבונן מהצד מבין שדרך זו היא לא טובה ובתגובה הוא אומר: "נָבֹל תִּבֹּל גַּם-אַתָּה גַּם-הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי-כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא-תוּכַל עֲשׂהוּ לְבַדֶּךָ". יתרו אומר למשה שהרעיון שלו הוא לא טוב. זה גדול עליו, אפילו משה אינו יכול לעשות דבר כזה.  והמסר מהפרשה הוא: שאנחנו חייבים לשים לב מתי דבר מסוים טוב שנעשה אותו לבד, רק אנחנו, או שעדיף שיעזרו לנו, שמישהו יהיה איתנו בדבר הזה.

לדף הראשי של פרשת יתרו

שנת תשע"ז - לא תחמוד

הפרשה די קצרה והנושא המרכזי בה הוא עשרת הדברות.  רציתי להתמקד בדיבר האחרון. התורה מונה דברים שאסור לאדם לחמוד.

השאלה המתבקשת היא: איך אתה יכול לבקש מאדם לא לחמוד דבר יפה בלבו.  כל מה שיפה או נחמד בעיני אדם מיד האדם חושק בו. וכמעט תמיד זה לא בשליטתו. אז איך אתה יכול לצפות ממישהו כזה דבר?
האבן עזרא שואל את השאלה הזו ומשיב עליה במשל. תשובת האבן עזרא היא כזאת:
איש כפרי שהוא נורמלי והוא ראה בת מלך שהיא יפה, לא יחמוד אותה בלבו שיהיה איתה כי יודע כי זה לא יתכן. ככה כל משכיל צריך שידע כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו, רק מה שנתן לו ה'.
ואמרו חכמים:  והוא יודע שאשת רעהו ה' אסר לו אותה, על כן הוא ישמח בחלקו ולא ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו, כי ידע שה' לא רצה לתת לו.  לא יוכל לקחתו בכחו ובמחשבותיו ובתחבולותיו. על כן יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו.
בקיצור לפי הפירוש הזה.  האבן עזרא אומר שכשהרגילו אדם  שאשה אסורה לו הוא לא ירצה אותה. וה' הוא זה שמביא את האשה ולכן אדם אינו צריך לחמוד כי ידע שה' אינו רוצה שהאשה הזאת תהיה שלו והוא צריך לבטוח בה' שייתן לו את האשה שמתאימה לו. וכך גם בעניינים של ממון.

ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר היתה:
על עמוד הענן נאמר "לא ימיש" על איזה איש  נאמר "לא ימיש".
והתשובה היא: יהושוע שנאמר בספר שמות פרק ל"ג פסוק י"א :"וּמְשָׁרֲתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל"
והחידה השבועית של השבוע היא: מילה בפרשה שנזכרת גם בהקשר ל מכות מצרים וגם בהקשר של סדום ועמורה.

אם אתם יודעים את התשובה לחידה אני  מבקש שתרשמו אותה בתגובות אבל בכל מקרה את התשובה נפרסם בשבוע הבא.

לדף הראשי של פרשת יתרו

עת הזמיר הגיע - מי הזמיר בשיר השירים?

מהי הציפור המוזכרת בשיר השירים תחת השם זמיר: "הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ". זוהי מילה יחודית במקרא והציפור המכונה כיום בשם זה לא נפוצה כל כך בישראל. כבר כמה שנים שלדעתי הזמיר הוא ציפור השחרור, למרות שאין לי הוכחות כלשהן פרט להשערות וראיות נסיבתיות שקיבלו חיזוק לאחרונה. 

נציין שיש המפרשים את המילה זמיר כעת הזמירה של ענפי הענבים ואינה קשורה כלל לציפורים. הגפנים מתוארות כסמדר מצב של ראשית פריחה בלבד ואולי זה הזמן להוריד ענפים מיותרים וכאלו שרק יעמיסו על הגפן ויפריעו לגידולים. אנשים העוסקים בכרמים מעידים שאכן זו התקופה בה יש לבצע את פעולת הזמירה.



פרשנים אחרים מפרשים כי מדובר בזמרה כללית של ציפורים. זהו הסבר אפשרי אך אני אנסה להרחיק ולטעון כי מדובר בציפור ספציפית והזמרה המדוברת היא בעיקר של המין שחרור. הסיבה הראשונה לכך שאולי מדובר בשחרור היא ציון קולה היפה של הציפור. אין הרבה ציפורים בארץ ששירתם יפה כמו השחרור. אתם מוזמנים להקשיב:


ואכן בשבוע שעבר, בדיוק לקראת ט"ו בשבט, ולקראת סוף החורף, עונה שבהתאם לכתוב בשיר השירים: "כִּי-הִנֵּה הַסְּתָיו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ" ולמרות שעדיין יש גשמים, ואפילו גשמים חזקים הרי שכבר רוב גשמים ירדו, ומתחילים לראות ניצנים, וזהו בדיוק הזמן בו ציפורי השחרור (וגם יתר הציפורים מה שמאפשר הבנתה הביטוי זמיר, כביטוי כללי לשירת ציפורים) מתחילים לשיר. בעיקר בבקרים ולפני השקיעה. גם ברחובות עיר סואנת, אפשר לשמוע ולהנות משירתם.

כיום השחרורים נפוצים בארץ במשך כל השנה אולם בעבר הם היו מין חורף, שהגיעו מאירופה לפני החורף ועזבו בתחילת האביב, לא לפני שהשמיעו את קולם היפה בתקופת סוף החורף.

ציפור נוספת המוזכרת בפסוק היא התור, וגם ציפור זה נצפת בישראל בדיוק באותו זמן בו השחרור מתחיל לשיר, ובשבת האחרונה, ימים מעטים לאחר ששמעתי לראשונה העונה את שירת השחרור, ראיתי זוג יפה של תור צווארון.

סמיכות האירועים של הגעה לחלקו האחרון של החורף, פריחת הניצנים וקולות הציפורים או אם תרצו פהעולה החקלאית של זמרית הכרם, מראים לנו שהפסוקים העתיקים משיר השירים, כוחם יפה גם לימינו, בהם רוב האוכלוסייה היא אוכלוסיה אורבנית המנותקת כמעט לגמרי מהטבע.

עד מתי יהיה זה לנו למוקש

דבר תורה של יואב לעונג שבת לבר מצווה פרשת בא תשע"ז

בפרשת השבוע ,פרשת בא משה מזהיר את פרעה שאם הוא לא ישחרר את בני ישראל הוא יביא עליו את מכת ארבה.אחרי שמשה הולך מבית פרעה עבדי פרעה אומרים:  "וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת-ה' אלוקיהם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָים".
עבדי פרעה מיואשים מהמצב ואפילו מכנים את המצב "כמוקש".

את המוקש אפשר להבין בכמה מובנים.

  • אפשרות ראשונה: עבדי פרעה קוראים לעם ישראל מוקש - בגלל עם ישראל אנחנו תקועים במצב הזה. והדרך היחידה להיפטר מה "מוקש" הזה היא לשחרר את בני ישראל.
  • אפשרות שנייה:  עבדי פרעה קוראים לה' ומשה "מוקש" -עבדי פרעה מצליחים להגיע להבנה שפרעה לא הצליח להגיע אליה ה' קיים והוא עם עם ישראל. אפשר לשער שעבדי פרעה לא היו רואים בעם של עבדים "מוקש". אלא מי שהוא המוקש זה האלוקים של העם והנציג שלו והדרך היחידה להיפטר ממנו היא לשחרר את העם וככה האלוקים והנציג שלו ילכו גם.
  • אפשרות שלישית: עבדי פרעה קוראים לפרעה עצמו "מוקש" -סיבה: עבדי פרעה חשים שהמלך שלהם הביא את זה על עצמו .

לפי דעתי עבדי פרעה חשים שאם פרעה לא היה כל הזמן מסרב לשחרר את בני ישראל כול המכות לא היה קורות. אך כמובן איש אינו מעז להגיד זאת לפרעה במפורש וכך הדברים נאמרים במעין רמיזה ולא בדיוק כפשט הפסוק.  עבדי פרעה אמרו בינם לבין עצמם, בשקט ובלחש, שפרעה לא ישמע "עד מתי יהיה זה לנו למוקש" ואחר כך אמרו את המשך הפסוק לפרעה.

הדרך הכי טובה להיפטר מהמוקש היא לשחרר את בני ישראל וכך ההתנהגות של פרעה תפסיק להביא על מצרים את כל הרעה הזאת.

המשך הפסוק הוא: " הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָים". מה פירוש " הֲטֶרֶם תֵּדַע" האם זו לשון עבר? או לשון עתיד? מה זה אומר?

נביא שני פירושים:

  • רש"י : העוד לא ידעת כי אבדה מצרים? האם אתה עדיין לא יודע שמצרים כבר אבודה שאתה לא משלח אותם. זאת  אומרת פרעה שים לב מה קורה פה מצרים כבר אבודה תשחרר את העם הזה כבר.
  • החזקוני אומר: שעבדי פרעה באים לפרעה ואומרים לו אתה רוצה לחכות עד שהכול יהיה אבוד ורק אז תשחרר אותם. כלומר: אתה רוצה לחכות עד שמצרים תיהרס לגמרי.

פרעה מבין את דברי עבדיו ואת זה אפשר לראות בפסוק הבא:
"וַיּוּשַׁב אֶת-משֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן אֶל-פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ אֶת-ה'  אֱלֹקיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים"
לפי זה אפשר לראות שפרעה הבין את המילה "מוקש" כך שמשה הוא המוקש ולכן אם יתן למשה ולאהרון ולעוד כמה אנשים לצאת ולזבוח לה' משה יתרצה והאלוקים יתרצה והמכות יגמרו.
משה משיב כך: "ויֹּאמֶר משֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג-ה' לָנו"
כוונת משה שכול העם ילכו ופרעה כמובן אינו מסכים.

מעניין מה היתה התגובה שלו אילו היה חושב שעבדיו מתכוונים לכך שהוא בעצמו המוקש. אבל פרעה עדיין סבור שמשה ואלוקים הם המוקשים ועונה:
"ויֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת-טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם"
פרעה מזהיר את בני ישראל שגם אם הוא ישחרר את כל העם "ראו כי ראה נגד פניכם" כלומר: תראו שמשהו רע יקרה לכם אם תצאו לדרך עם כולם.
פרעה מציע הצעה חדשה בפסוק י"א:
 "לֹא כֵן לְכוּ-נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת-ה' כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה"
פרעה נותן להם אופציה אחרונה ומאמין כי לעם ישראל אין צורך ביותר מלעבוד את האלוקים שלהם וגם רק הגברים. פרעה לא מחכה לתשובה ומגרש את משה ואהרון ובעצם שום דבר לא השתנה אחרי שהחזיר אותם, רק המתח בסיפור גובר.

לכאורה עבדי פרעה אמורים להתלונן שוב לפרעה שבני ישראל עדיין בארץ אך הם לא עושים זאת מכיוון שהם:

  1. מפחדים מפרעה שיתעצבן עליהם.
  2. מאמינים שפרעה עשה כל מה שאפשר ואין יותר מה לעשות בנדון והדרישות של משה מוגזמות.

אחרי מכת בכורות פרעה קורא שוב למשה ולאהרון ומגרש אותם ללא תנאים, מה שהיה צריך לקרות כבר קודם. לאחר שפרעה סופסוף הפסיק להיות "המוקש" כל העם מזדרז והמצרים מגרשים בעצמם את עם ישראל פרק י"ב פסוק ל"ג : "וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל-הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים". יכול להיות שבאותו הרגע גם פרע הבין שהוא המוקש, אבל כידוע הבנה זו החזיקה מעמד ימים בודדים בלבד, עד שברשעותו פרעה רודף אחרי עם ישראל, ועל כך מסופר בשבוע הבא.

ועכשיו נקשר את זה אלי. כל אחד הוא לפעמים פרעה וחושב שמישהו אשם ולא שם לב שהוא עצמו הבעיה. הוא חושב שהוא בסדר ובכך הוא מפריע לסביבתו. החכמה היא להבין שאתה לפעמים "המוקש" ואתה צריך לעשות משהו כמו:  לגרש את בני ישראל ממצרים או לוותר על המשולש פיצה האחרון.
אין זו בעיה להיות "המוקש" אך הבעיה היא להתעלם מזה ולהדחיק את זה ולא לנסות לפתור את זה.
אני מאחל לכולכם וגם לי שתמיד כשנהיה "המוקש" נזהה את זה ונפעל כמה שיותר מהר וכמה שיותר טוב בלי נזקים כמו פרעה.
שבת שלום.


 לדף הראשי של פרשת בא


דבר תורה לפרשת ויגש

דברי התורה של יואב לפרשת ויגש

שנת תשע"ח

שלום לכם אתם בכמה דקות על הפרשה והיום נדבר על פרשת ויגש.
בפרשת ויגש יעקב ובניו מגיעים למצרים ויוסף מציג את אחיו לפני פרעה. יוסף אומר לאחיו שאם פרעה ישאל אותם מה הם עושים שיענו שהם רועי צאן. ולמה? "...בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן כִּי-תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל-רֹעֵה צֹאן".

הפירוש של המילה תועבה הוא דבר מגונה, דבר שסולדים, מתרחקים ממנו ושונאים אותו. לכל בן אדם, אומה, משפחה או קבוצה מסוימת יש התנהגויות ודברים שבשבילם הם תועבה. לדוגמה ביהדות: עבודת השמש והירח נחשבים לתועבה.

אם אנחנו רואים שזה תועבה זה דבר ששונאים והוא לא מקובל בחברה מדוע יוסף מציג את אחיו כדבר לא טוב?  הוא רוצה שישנאו את משפחתו? שיתרחקו מהם?

התשובה היא שכן. יוסף יודע שזו תועבה בשביל המצרים ובכוונה גורם לכך שיתרחקו ממשפחתו. מכיוון שיוסף יודע שהם יהיו עוד הרבה זמן במצרים ולכן צריך התרחקות מהמצרים כדי לא להתבולל. כדי לשבת בארץ גושן עם השקט שלהם. יוסף אינו רוצה קרבה עם המצרים, הוא מנצל את שנאתם של המצרים כדי להשיג את מטרתו.

בדומה ליוסף גם משה עשה כך כשפרעה מבקש ממשה שעם ישראל יקריבו זבחים בארץ מצרים משה אומר לו כך: "וַיֹּאמֶר משֶׁה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם..."

כלומר משה אומר לפרעה אנחנו לא יכולים להקריב בארץ מצרים בגלל שבשבילכם זו תועבה, ולכן אנחנו חייבים להקריב מחוץ למצרים.

יוסף ומשה לוקחים את מה שגרוע לאחר את מה שהוא לא סובל את מה שבשבילו זה הגבול ומנצלים אותו למטרתם.

והמסר זה שגם אנחנו צריכים לדעת לקחת את מה שהאחר שונא ולא אוהב ולגרום לכך שבסוף זה כן יצא לטובתנו. שבת שלום!



לדף הראשי של פרשת ויגש





שנת תשע"ז

בפרשת ויגש יוסף מתוודה לאחיו שהוא יוסף. והתורה רושמת כך: פרק מ"ה פסוק ט"ז: "וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר בָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו"

אני רוצה להתיחס לחלק השני של הפסוק למה זה שאחי יוסף באו למצרים היה טוב בעיני פרעה.
אם כבר זה היה צריך להיות רע כי אז זה אומר שיוסף במקום להתעסק בענייני המדינה יתעסק עם המשפחה שלו. פרעה היה צריך להיות עצוב למה הוא שמח?

נביא כמה פירושים. 
  • הרמב"ן אומר: "כי היה הדבר להם לחרפה שימשול בהם איש נכרי עבד מבית האסורים . ועתה בבוא אליו אחים נכבדים, ונודע כי הוא הגון להתיצב לפני מלכים, שמחו כולם בדבר".
  • והרד"ק מוסיף: כי ראו כי הוא ממשפחה מכובדת כי משפחת אברהם הייתה ידועה. לפי שניהם, פרעה ועבדיו שמחו כי הם קיבלו הוכחה שאיש ממשפחה חשובה מולך עליהם.
  • הספורנו אומר: שעכשיו שליוסף יש משפחה בארץ מצרים הוא יתחיל למשול כמו אחד שבאמת דואג לאזרחים.

ולא כמו אדם שהוא גר ואין לו קרוב בארץ.

ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר הייתה: יוסף נתגדל ונהיה חשוב בזכות פתירת חלומות איזה עוד אדם בתנ"ך נתגדל ונהיה חשוב בזכות פתירת חלומות.

והתשובה היא דניאל.

והחידה של השבוע היא:
יוסף נתן לאחיו חליפות במתנה. איפה עוד בתנ"ך מוזכרות חליפות.


לדף הראשי של פרשת ויגש



הדף הראשי לפרשת ויגש