אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם של פרשת השבוע !

פרשת תולדות לילדים

תקציר פרשת תולדות
יעקב ועשו (כה, יט-לד)
עשרים שנה חלפו מאז נשא יצחק את רבקה לאישה, ועדיין אין להם ילדים. השניים מרבים בתפילה, הקב"ה שומע לתפילתו של יצחק, ורבקה הרה. היא חשה כי משהו מוזר מתחולל בבטנה, תנועות מואצות של סימני החיים שבקרבה. היא פונה לשמוע את דבר נביא ה,' והוא מגלה לה כי בבטנה תאומים, המייצגים שני לאומים. השניים, כך הוא אומר, עתידים להתעמת במהלך הדורות, ותחושותיה בעת ההיריון רק מדגימות את מאבק האיתנים שיתגלה מייד לאחר הלידה.  ראשון נולד תינוק אדמוני ושעיר ושמו עשו. אחריו, אוחז בעקבו, יוצא יעקב.
יצחק בן שישים שנה בלידתם.
התאומים גדלים, ובקלות ניתן להבחין בהבדלים התהומיים ביניהם. עשו -  ערמומי, חמדן וגס רוח, ואילו יעקב -  עדין, ישר-דרך וירא-שמים. יצחק הולך שבי אחר עשו. הוא מאמין כי בתוך הנער הגס והאלים שוכנת נשמה גדולה, ויש לקרבו ולחנכו מתוך תקוה גדולה. רבקה, מעדיפה את יושרו ותמימותו של בנה הצעיר יעקב.
יום אחד, עשו חוזר עייף ממעלליו בשדה, ויעקב בבית עוסק בהכנת תבשיל  עדשים. עשו רעב ותאב, מבקש מיעקב להלעיטו בתבשיל המהביל. יעקב, מודע לחולשתו של אחיו, מציע עסקה: נזיד העדשים תמורת זכות הבכורה השמורה לעת-עתה לעשו. עשו הרעב בז לבכורה שהינה ערך ערטילאי עבורו, והוא ממהר לקבל את ההצעה בשבועה.

קנאה ומשטמה בארץ פלשתים (כו, יב-כה)
יצחק הופך תושב קבע בארץ פלשתים שבירתה גרר. ברכת ה' מלווה אותו והוא מתעשר מאוד. אבימלך חש כי עוצמתו של יצחק עלולה לסכן את השקט בבירה והוא מבקש ממנו להתרחק. יצחק מקבל את הבקשה ויורד לשבת בנחל גרר. אולם הקנאה והמשטמה של אנשי פלשתים רודפת אחריו. כאשר עוסקים עבדיו בחפירת בארות, הם מגלים מהר מאוד כי יש מי שעמל לסותמם. יצחק ממשיך ומתרחק פעם אחר פעם, עד שפוסקת תופעת סתימת הבארות, והוא מתיישב עם כל מחנהו בבאר שבע.

יצחק ואבימלך כורתים ברית (כו, כו-לג)
הקב"ה נגלה אל יצחק אשר חש נרדף ומבטיח לו כי יגן עליו ויברכהו. יצחק מודה לה' בהקמת מזבח.
אבימלך חושש כי עזיבתו של יצחק בתחושה של נרדף ומגורש הינה טעות מדינית. הוא יוצא אליו בראש פמליה מכובדת ומבקש לפייסו ולכרות עמו ברית שלום. יצחק מעלה טענות קשות בפני אבימלך על היחס לו זכה בארץ פלשתים. אבימלך מפייס את יצחק והשניים כורתים ברית שלום לדורות.
 
ממעללי עשו (כו, לד-לה)
התורה מספרת כי בהגיעו לגיל ארבעים מחליט עשו לשאת שתי נשים. עשו מנסה ליצור דימוי חיובי של איש משפחה ההולך בדרך אביו שנישא אף הוא בגיל ארבעים. אך עשו, שלא כאביו, בילה את כל שנותיו הקודמות ברדיפתן ועניין של נשים נשואות. ואכן גם עתה, מציינת התורה, הנשים שמביא עשו הביתה גורמות מורת רוח רבה ליצחק ולרבקה.
 
יעקב מתחכם וזוכה בברכת יצחק (כז, א-מא)
יצחק עובר כבר את גיל 120 וחושש כי יום מותו קרוב. תקוותו לראות את עשו בנו חוזר בתשובה עוד לא נגוזה, והוא קורא לו ומבקש ממנו שיצא להביא ציד. כשיחזור, כך מבטיח יצחק, יזכה לברכה מיוחדת שתלווה אותו ואת זרעו עד עולם.
רבקה, עדה אילמת למעמד, שומעת את הדברים ויודעת כי צריך לעשות משהו. היא קוראת לבנה האהוב יעקב ומצווה עליו ללכת לאבא וליטול את הברכות במקום עשו.
יעקב, תם וישר, מתקשה להבין כיצד יוכל לעשות את הדבר. אך חזקה עליו מצוותה של האם הצדקת. היא מלבישה אותו בבגדיו המיוחדים של עשו במטרה לחפות על השוני הרב בין יעקב העדין לעשו הגברתן והשעיר. היא מכינה גדי עיזים עשוי היטב כפי שיצחק אוהב, ושולחת את יעקב לאב הזקן.
יעקב נכנס לאבא יצחק, ומציג את עצמו כעשו תוך שהוא משתדל לא לומר שקר בוטה. יצחק שעיניו כבר זקנו מלראות, מתפלא על השפה העדינה בפיו של  "עשו" ומבקש למשש את גופו של הבן. התחפושת שארגנה רבקה עושה את שלה ויצחק מכריז בפליאה: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו".

יצחק אוכל ושותה מהמטעמים, וכשרוחו טובה עליו הוא מעניק ליעקב ברכות נאצלות לברכת טל השמים ומשמני הארץ, וכן שלטון ושררה על פני אחיו.
יעקב יוצא נפעם כולו ומייד מגיע עשי, כולו תקווה וציפייה לברכה המיוחדת שהובטחה לו. כשמציג עשו האמיתי את עצמו בפני אבא, אוחזת חרדה גדולה את יצחק. הוא מבין כי כלתה הרעה אל עשו הרשע. משמים לא נתנו לו להעניק את הברכה לבן שכה רצה לנסות ולהעלותו אל דרך הישר.
כששומע עשו כי זו הפעם השנייה שיעקב מושך את הבכורה מתחתיו, הוא נמלא חמה ופורץ בזעקות שבר. אך כל בקשותיו לאביו לברכו מושבות ריקם. עכשיו גם יצחק יודע כי הברכות הגיעו ליעקב והוא מעניק לבנו השבור ברכת תנחומים שאינה יכולה להחליף כמובן את הברכה העיקרית.
עשו גומר בליבו להרוג את אחיו יעקב מיד כשאביהם ילך לעולמו, ומספר את הדבר למקורביו.

יעקב בורח מהבית (כז, מב-מו, כח, א-ה)
רבקה השומעת ויודעת הכול, מגלה כי עשו זומם להרוג את יעקב. היא מצווה מייד על יעקב לברוח לפדן ארם, אל משפחתה הגרה שם. במקביל היא פונה אל בעלה יצחק ומתארת בפניו את הסבל הרב שגורמים לה נשי עשו בנות הארץ, ומעלה את חששה שגם יעקב ייקח אישה מבנות הארץ. יצחק קורא ליעקב ומצווה עליו ללכת אל פדן ארם ולמצוא לו אישה מבנות לבן בן בתואל אחי רבקה. בהזדמנות זו מברך שוב יצחק את יעקב.


דבר תורה קצר לפרשת תולדות

התורה מספרת כי יצחק אבינו התעוור לעת זקנתו. חז"ל אומרים שהדבר קרה משום שהקדוש-ברוך-הוא ידע שיצחק מחבב את עשיו ועתיד היה לברכו, ולכן נטל ממנו את מאור עיניו כדי שייטול יעקב את הברכות.
כאן נשאלת שאלה פשוטה: כדי לזַכות את יעקב בברכות לא היה הכרח ליטול מיצחק את מאור עיניו. הקדוש-ברוך-הוא היה יכול לעשות דבר פשוט הרבה יותר – לגלות ליצחק את מהותו האמיתית של עשיו, שהוא רשע, וממילא היה יצחק מעביר את ברכותיו ליעקב!
אלא שהקדוש-ברוך-הוא אינו רוצה לספר לשון הרע אפילו על עשיו הרשע. לכן לא הייתה אפשרות למנוע את עשיו מקבלת הברכות אלא על-ידי נטילת מאור עיניו של יצחק!
מכך עלינו ללמוד לקח חשוב: אם אפילו בנוגע לעשיו הרשע אין הקדוש-ברוך-הוא מוכן לדבר לשון הרע, קל-וחומר שצריכים אנו להיזהר שלא לדבר חלילה לשון הרע על שום אדם מישראל. בעת מעמד הר-סיני אמר הקדוש-ברוך-הוא לכל יהודי: "אנוכי ה' אלוקיך", וכרת ברית נצחית עם כל יהודי, עד סוף כל הדורות.
ודאי אפוא שיש להיזהר שלא לדבר לשון-הרע על שום אדם מישראל, שעמו כרת הקדוש-ברוך-הוא את הברית בהר-סיני!

הדף הראשי של פרשת תולדות
תפזורת לפרשת תולדות

תאומים בתורה

בפרשת תולדות אנו קוראים לראשונה על הולדת תאומים. בכלל, ההריון של רבקה מתואר בצורה ארוכה למדי. גם אצל רבקה מוזכר שהיא עקרה (בדומה לשרי) אולם בניגוד לאברהם, יצחק מתפלל בעבור אשתו אבל ההריון אינו פשוט (וכנראה רבקה הבינה משיחה עם נשים אחרות, שמשהו מוזר קורה אצלה בבטן) ראו פרק כ"ה כ"ב ואילך:
"כב וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרשׁ אֶת-ה': כג וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר: כד וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ:"
הכתיב המוזר של המילה תאומים מעורר בנו את החשד (שכמובן מבוסס על הידע שכבר יש לנו) שהיחסים לא יהיו טובים במיוחד ביניהם וכך גם אומרים המפרשים שכיוון שאחד יצא רשע, נכתב בכתיב המוזר. בתורה מופיעים עוד זוג תאומים בלידה של תמר (ל"ח כז): "וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ", ובמדרשים מופיעים עוד תאומים לרוב (למשל לבני יעקב). משום מה אפשר להבין מהתורה כי הילדים הראשונים שנולדו קין והבל היו תאומים למרות שהדבר לא מוזכר בפירוש פרק ד: " א וְהָאָדָם יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת-ה': ב וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת-אָחִיו אֶת-הָבֶל וַיְהִי-הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה". לא מוזכר שחוה הרתה שוב אלא רק שהוסיפה ללדת ונראה שהיה זה מהריון אחד.

הולדה של תאומים אפשרית בכמה דרכים. התאומים הנפוצים ביותר הם תאומים שאינם זהים, והדבר קורה כאשר שני זרעים מפרים שתי ביציות באותו הריון. אחים אלו הם אחים רגילים אך באותו גיל, המטען הגנטי שלהם שונה ואין בהכרח דמיון. מרבית התאומים הם תאומים כאלו.
תאומים זהים נולדים כאשר ביצית מופרית ולמעשה עובר בשלב מאד מוקדם של ההריון מתחלק מסיבה מסוימת לשני צבירי תאים, כאשר כל צביר מתפתח לעובר ולתינוק. לתאומים אלו מטען גנטי זהה והם נראים זהים לחלוטין.

אם נדמה לכם שאתם שומעים יותר ויותר על לידות תאומים, אתם צודקים. טיפולי הפריה גורמים לעיתים רבות להולדת תאומים. בין אם על ידי לקיחת תרופות הגורמות לביוץ של יותר מביצית אחת (ואז ההורים לרוב אפילו לא מחשיבים לקיחת התרופה כטיפול הפריה) ובין אם בטפול הפריה חוץ גופית שבה מסיבות פרקטיות ועקב הקושי להיכנס להריון והרצון לעבור שוב את הטיפול, מחזירים לרחם יותר מביצית מופרית אחת. כמו כן אם לאשה נולדו תאומים, ייתכן ובהריון נוסף גם יהיו לה תאומים שכן יש נשים שיש להן תכונה של ביוץ יותר מביצית אחת.
טיפולי הפריה שונים גם משפיעים על התחלקות עובר בודד ולכן גם שכיחות התאומים הזהים עולה עם טיפולי ההפריה.



גידול תאומים, כמו שחוו יצחק ורבקה הוא עסק לא פשוט. גם תינוק אחד הוא עסק מורכב וכשהכל מוכפל בשניים הטיפול מורכב וקשה אף יותר, ובפרט בתחום ההנקה של התינוקות. בימי קדם היו שוכרים מיניקות ובימינו יש תחליפי חלב ואולם אימהות רבות לתאומים מעדיפות עדיין הנקה טבעית, על כל הקשיים הכרוכים בכך. גם המשך הגידול קשה ולמרות שיריבויות יש בין כל שני אחים, כפי שראינו ועוד נראה בספר בראשית, אצל תאומים, בגלל הגיל הזהה, הריבים יותר חזקים. בוודאי שהאח הצעיר יותר ירגיש "מקופח" שהרי יצא בסך הכל כמה דקות אחריו אחיו מהבטן (ידועים מקרים נדירים, של ביוץ בחודש הראשון להריון וכתוצאה מכך, כניסה להריון נוסף במהלך הריון קיים, כך שיש הבדל של חודש בין התינוקות).

חוקרים מנסים לחקור תאומים על מנת להגיע למסקנות עד כמה הגנטיקה קובעת ועד כמה הסביבה משפיעה על ההתפתחות. כמובן שהפרדה של תאומים זהים בלידתם וגידולם בצורה שונה לגמרי אינה אפשרית כיום מבחינות אתיות, אולם הפרדה כזו נעשתה בעבר, בעיקר במקרים של אימוץ, כאשר כל תאום, או אפילו ילד משלישיה נמסור לאימוץ למשפחה אחרת ולא ידעו כלל האחד על קיומו של השני. מחקרים אלו מספקים לפסיכולוגים מספיק נתונים להתווכח עליהם במשך שנים רבות אולם נראה מהם שההשפעה (כצפוי) היא אכן משולבת של הגנטיקה והסביבה. לשימצה ידועים ניסויים מחרידים שערך חיית האדם, מנגלה בתאומים, לעיתים קרובות תוך רציחתם בצורה סאדיסטית. לניסויים אלו לא הייתה מטרה ברורה, וכמובן שהם לא תרמו שום דבר למדע הרפואה.

תאומים יש גם בשמיים. אחת מקבוצות הכוכבים הידועות ביותר, והמשמשת גם כאחד המזלות, היא קבוצת תאומים, ואכן הקבוצה נראית כמו שני נערים המחבקים זה את זה, שמותם של התאומים: קסטור ופולוקס הם שני הכוכבים הבהירים בקבוצה (קסטור הצפוני שבהם). קבוצה זו נראית היטב בשמי החורף.

קבוצת תאומים. קסטור ופולקס באמצע משמאל. הכוכב הבהיר באמצע הוא כוכב הלכת צדק. למטה מעבר של תחנת החלל הבינלאומית

עוד מאמרים לפרשת תולדות

פרשת חיי שרה לילדים


תקציר פרשת חיי שרה
אברהם קובר את שרה אשתו (כג, א-כ)
בגיל 127 שנים, הולכת שרה לעולמה. מסמיכות ציון פטירתה לסיפור העקידה לומדים חז"ל, כי ליבה של שרה הקשישה לא עמד לה בשמעה כי בנה האהוב יצחק מובל לעקידה.
אברהם עולה מבאר שבע, אליה הגיע מהעקידה בהר המוריה-ירושלים, אל חברון, כדי לספוד לשרה ולעסוק בקבורתה. הוא יודע על ייחודה של מערת המכפלה  (בית קבורה ועליית גג על גביו) שבחברון, שם נקברו אדם הראשון וחווה אשתו. לאחר משא-ומתן קצר עם בעל הקרקע, עפרון מבני חת, אברהם רוכש את המקום בסכום של "ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר". מפני כבודו וגדולתו של אברהם, עפרון החיתי מוכן אומנם למסור את אחוזת הקבר ללא תמורה כספית, אך אברהם, מעדיף לשלם במיטב כספו בעבור המקום. זאת למרות ההבטחה האלוקית לירושת הארץ לבניו. אברהם קובר את שרה במערת המכפלה.

אברהם שולח את אליעזר לשדך את יצחק (כד, א-ט)
שרה נפטרה, אברהם כבר זקן ויצחק עדיין לא נשוי. אברהם מצווה לעבדו הנאמן אליעזר לצאת לחרן, מולדת אברהם, בה גרים עדיין בני משפחתו. משם יביא העבד כלה ליצחק. אברהם מתכוון לרבקה בת בתואל אחיינו.
אברהם משביע את אליעזר לבל ישדך לבנו מבנות הכנעניים יושבי הארץ. הוא גם אוסר עליו להסדיר את השידוך באופן שיאלץ את יצחק לרדת להתגורר בחרן. השליחות היא להביא את רבקה אל ארץ כנען.
אליעזר מקשה, שמא לא תסכים הנערה לבוא. אברהם מביע את בטחונו בה' שעזר לו עד עתה, שיפליא את ברכתו גם עתה. בכל אופן הוא פוטר את אליעזר העבד הנאמן מחובת השליחות ומהשבועה, באם לא תרצה רבקה ללכת עמו ארצה.
שליחות מופלאה (כד, י-כו)
אליעזר יוצא לשליחות מלווה בעשרה גמלים טעונים בכל טוב, נדוניה ומתנות לכלה ולמשפחתה. באורח פלא מתקצרת דרכו, ולעת ערב הוא מוצא את עצמו בפאתי העיר, ליד באר המים. הייתה זו השעה שהבנות יוצאות לבאר לשאוב מים לביתן. אליעזר מקווה שגם הכלה המיועדת תגיע אל הבאר, אך מתלבט כיצד יזהה אותה. הוא נושא תפילה לה' ומבקש לגלותה בדרך של סימן-גורל מוסכם: הנערה אליה יפנה ויבקש מים, והיא בטובה תיאות להשקותו ואף תציע מים להשקות את הגמלים, היא הנערה המיועדת לבן אדונו.
והנה, בטרם סיים לשאת את תפילתו-משאלתו, הבחין אליעזר בנערה יפה ואצילית נגשת אל המים, ובדרך נס עולים המים לקראתה. העבד רץ אליה ומפנה את בקשת סימן-הגורל: "הגמיאני נא מעט מים מכדך". הנערה נענית במאור פנים, משקה את אליעזר, ומייד מציעה לשאוב ולהשקות גם את הגמלים. אליעזר הנרגש לא מספיק להגיב, וכבר היא רצה בזריזות לשאוב מים ולהשקות את הגמלים.
אליעזר ניגש לנערה ומרעיף עליה תכשיטים יקרים מרכושו של אברהם. רק עתה הוא שואל למוצאה, והיא מאשרת את היותה בתו של בתואל בן מלכה ונחור אחי אברהם. לשאלתו אם יש מקום בביתם לארח אותו, היא משיבה מייד בחיוב.
אליעזר קד ומשתחווה לה', מודה על הנס הגדול בהצלחת חלקה הראשון של השליחות.


השידוך (כד, כז-ס)
עוד אליעזר עומד ומודה לה', רבקה רצה הביתה ומבשרת על בוא האורח החשוב. לבן אחי רבקה, שרואה על-פי תכשיטי אחותו כי מדובר בשליח של משפחה עשירה, רץ לקבל את פני האורח ולהזמינו הביתה. אליעזר מגיע לבית בתואל, ולאחר שדואג למלוויו ולגמליו, מבקש לשבת עם בני הבית למטרת שליחותו.
כשמגישים לפניו ארוחה, הוא מסרב להכניס דבר לפיו. חובתו לבצע את שליחות אברהם קודמת לכול. וכך הוא פותח ומציג את עצמו: "עבד אברהם אנוכי". הוא מספר על אברהם, על משפחתו ועל עושרו הגדול. בהמשך דבריו הוא מתאר את השתלשלות שליחותו על-ידי אדוניו, את הניסים והנפלאות שאירעו בדרכו, ואת ההצלחה הניסית בזיהויה של רבקה. בסיום הוא מבקש את ידה של רבקה עבור יצחק.
בתואל, אביה של רבקה, ולבן אחיה, ממהרים להביע את הסכמת המשפחה באומרם, כי נראה ש"מהשם יצא הדבר". אליעזר נרגש שוב מהדרך הקלה והמהירה בה מתבצעת שליחותו, ומודה לה'.
העבד מוציא את המתנות היקרות שהביא עמו ומעניק לכלה ולבני משפחתה. הוא מבקש לצאת עמה מייד לארץ כנען. המשפחה מבקשת לעכב את הליכתה המיידית, ומציעה לשאול את רבקה עצמה. הנערה פוסקת כי תלך מייד. בני המשפחה נפרדים מרבקה בברכות.
יצחק נושא את רבקה לאישה (כד, סא-סז)
רבקה נלווה בנערותיה, יוצאת לדרך עם אליעזר. בהתקרבם אל מקום מאהל אברהם, מבחינה רבקה באדם נשוא פנים ובעל מראה אצילי. היה זה יצחק שיצא לשוח בתפילה לפני ה'. רבקה ממהרת לרדת מן הגמל, ולשאלתה, מי האיש,  משיב אליעזר כי זהו אדונו יצחק. רבקה מכסה את ראשה בצעיף לכבוד חתנה.
לאחר ששמע מהעבד את כל השתלשלות הדברים, לוקח יצחק את רבקה כלתו, ומביא אותה לאוהל שרה אמו. יצחק מתנחם על פטירת אמו באהבתו את רבקה.

אברהם מצווה רכושו ליצחק לפני מותו (כה, א-יח)
לאחר פטירתה של שרה משיב אברהם את פילגשו הגר, המכונה בפסוק - קטורה. נולדים לו ילדים, אך הוא משלח את כולם מפני יצחק בנו יחידו האהוב. הוא נותן להם מתנות, כשאת רכושו הרב ואת כל זכויותיו וקניינו הוא מוריש ליצחק, עליו אמר הקדוש-ברוך-הוא "כי ביצחק יקרא לך זרע".
בגיל מאה שבעים וחמש שנה, מסתלק אברהם מן העולם. הפסוק אומר "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו", ומכאן לומדים חז"ל כי ישמעאל חזר בתשובה, שכן ראה לנכון לתת ליצחק להיות קודם אליו.
בסיום הפרשה מספרת התורה על שושלת משפחת ישמעאל, ועל כך שהוא נפטר בן 137 שנים.

דבר תורה קצר לפרשת חיי שרה
פרשת השבוע נפתחת בפטירתה של שרה אימנו, ובהמשכה מסופר על האירועים שקרו אחרי פטירתה. מדוע אפוא הפרשה נקראת 'חיי שרה', בשעה שהיא מספרת על מותה?
אלא שכאן באה לידי ביטוי משמעותם האמיתית של החיים. חיים אמיתיים הם נצחיים. הם אינם מסתיימים בשעת הפטירה, אלא מוסיפים להתקיים ובאים לידי ביטוי בצאצאיו של האדם ובמהלך החיים אחר-כך. מבחינה זו, דווקא האירועים שלאחר הפטירה הם המעידים על טיבם של החיים, כי בכך נבחנת מהותם האמיתית של חיי האדם.
לכן דווקא בפרשתנו, המספרת על האירועים שלאחר פטירת שרה, אנו רואים את נצחיות חייה. אנו רואים את רבקה, הממשיכה את דרכה של שרה וגורמת לחידוש שלושת הניסים שהיו בימיה. אנו מגלים כי כל הדברים שהיו חשובים לשרה מוסיפים להתקיים בבנה יצחק.
כך הפרשה כולה מוכיחה את צדקת דרכה של שרה אמנו, שראתה את המשכה דווקא ביצחק בנה וביקשה להעביר אליו את השפע האלוקי. לכן הפרשה נקראת חיי שרה, כי דווקא אחרי מותה אנו מגלים את נצחיותם ואת צדקתם של חייה.


ויש לנו גם תפזורת לפרשת חיי שרה
לדף הראשי של פרשת חיי שרה

מדע בפרשה - מספרים גדולים

עיקר פרשת חיי שרה עוסק בשליחותו של אליעזר עבד אברהם לחרן, למצוא אישה מתאימה ליצחק, בנו של אברהם. אליעזר מוצא את רבקה, מעניק לה תשורות בצורת תכשיטים - נזם וצמידים (וזהו המקום הראשון בתורה בו מוזכרים תכשיטים. תכשיטים יוזכרו פעמים רבות בהמשך התורה. בעניין מתכות ותכשיטים בתורה עסקנו במאמר המצורף.) רבקה יוצאת לדרך חזרה עם אליעזר. כאשר נפרדו בני משפחתה של רבקה ממנה הם מברכים אותה בברכה הבאה (כ"ד ס): "וַיְבָרֲכוּ אֶת-רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שׂנְאָיו". הביטוי אלפי רבבה מציין לפחות את המספר 10,000,000 (ואפילו יותר מאחר והמילה אלפי היא ברבים. דעה מקובלת היא שדווקא הביטוי מתפרש כאלפים ורבבות ולא כהכפלה) ולמעשה רבבה הוא המספר הגדול ביותר במוזכר בתנ"ך (כמילה בודדת). במאמרנו נעסוק מעט במספרים גדולים, אך קודם לכן נציין כי הברכה לרבקה מזכירה מאד את ברכת ה' לאברהם לאחר עקדת יצחק וכנראה הייתה ברכה מקובלת באותם ימים (כ"ב יז): "כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו".

בתורה שפע רב של מספרים, בפרשות בראשית ונח כבר נתקלנו בעשרות מספרים המתארים בעיקר שנות חיים ותחומם עד אלף, בתקופת התורה היו שיטות ספירה רבות ודווקא השיטה העשרונית לא הייתה בשימוש. השתמשו בספירה על בסיס 60 (בבבל) וגם בשיטות אחרות, גם שיטות הספירה העברית מבוססת על גימטריא ובה אותיות שונות מסמלות מספרים שונים ולמשל ב=2 כ=20 ר=200 ללא חשיבות למיקום באות במילה. כאשר יש מספרים גדולים מציינים אותם באלפים ואז ביחידות. אבל שונה שיטת כתיבת המספרים מתיאור המספרים ובתורה וגם בתנ"ך לא כתובים מספרים כלל אלא כל המספרים מתוארים במילים ותיאור זה דומה מאד לשיטה העשרונית של ימינו.
וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה = מאה, עשרים, ושבע. מצורה זו בהחלט ניתן להסיק כי כתיבת המספר כמספר לא הייתה בצורה המוכרת לנו כיום, אולם הספירה שהתבצעה על בסיס עשר עדיין הפרידה בין האחדות לעשרות ולמאות (למשל באמצעות סימנים אחרים).


המספרים הגדולים ביותר המופיעים בתורה הם במניין בני ישראל במפקדים בספר במדבר ולמעשה עוד קודם לכן בפרשת פקודי (שמות ל"ח כו): "בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים" 603550. זהו המספר הגדול ביותר המפורש, אולם הביטוי בפסוק שנאמר לרבקה, אלפי רבבה כבר גדול ממנו שכן רבבה היא עשרת אלפים, ואלפים הם ברבים ורואים שמספרים בגדלים אלו לא קיבלו שמות, אלא היה כל כך גדולים שלמעשה נחשבו אז לאינסוף, וכפי שראינו בברכה הכמעט זהה של ה' לאברהם, כוכבי השמים ייצגו את האינסוף.

עם השנים התעורר הצורך לטפל ולעסוק במספרים גדולים יותר ויותר. ארכימדס למשל רצה להעריך את מספר גרגרי החול שיידרשו למלא את היקום כולו והיה צריך לפתח שיטה משלו לרישום מספרים גדולים. בשיטה העשרונית הדבר קל מאין כמוהו, פשוט מוסיפים עוד אפסים בסוף המספר וכך נוצרו המיליון, הביליון, הטריליון וכו' (כאשר בי=2, טרי=3 וכו'). שיטות שונות למספור בעולם יצרו הבדלים בין מספרים אלו בעיקר באירופה ובארצות הברית והגדלים שונים. שיטת קיצור שונות והשימוש בחזקות פישטו עוד יותר את כתיבת המספרים הגדולים.
מספר גדול ידוע במיוחד הוא גוגל והוא 1 עם מאה אפסים אחריו או 10 בחזקת 100. חברת מחשבים ידועה (גוגל) קראה לעצמה על שם מספר זה, אולם עקב טעות כתיב, כתבה את שמה בצורה לא נכונה והשם הנכון למספר הוא googol, כתיב דומה אחר של המילה goggle מובנו בכלל משקפי שחייה. גוגל הוא אכן מספר גדול, למעשה הוא יותר גדול ממספר האטומים ביקום כולו, אולם מבחינה מתימטית זהו מספר קטן עד מאד. למשל המספר ששמו גוגלפלקס הוא מספר באמת גדול והוא 10 בחזקת גוגל. מספר זה הוא באמת בלתי ניתן לתפיסה וכמובן שאי אפשר לכתוב אותו כלל (מאחר וכמות הספרות בו גדולה ממספר האטומים ביקום). בכל מקרה, גם מספר פנטסטי זה הוא למעשה מספר קטן שכן רוב המספרים הטבעיים גדולים ממנו (מאחר ויש רק כמות סופית של מספרים קטנים ממנו, אך כמות אינסופית של מספרים גדולים ממנו, שכן תמיד ניתן להוסיף עוד אחד למספר). כמובן שכל המספרים האלו, גדולים ככל שיהיו אינם אינסוף, ואינם אפילו מתקרבים לאינסוף. קיראו כאן עוד על האינסוף. שימושים מתימטיים למספרים גדולים יש רק בהוכחות מתימטיות בהן לא ניתן להוכיח את הטענה באופן כללי עבור כל המספרים, אולם אפשר להוכיח אותה עד מספר גדול מאד מאד (ולמרות שבאופן מעשי זה כמעט אותו דבר, מבחינה מתימטית ההבדל גדול). שימושים נוספים הם בקומבינטוריקה, הצפנות ותורת המספרים וגם כמעין שעשוע אינטלקטואלי ליצירת סדרות ההולכות וגדלות במהירות תוך שימוש בספרות קטנות ככל האפשר ובמספר מועט ביותר של סימנים. שיטה אחת ידועה היא "מגדלי חזקות" רישום של מספרים בחזקת מספרים, תוך שימוש בצורות גיאומטריות או בשיטות אחרות בהן מגיעים לתוצאות גדולות תוך מעט מאד שלבים וסימנים.
בויקיפדיה ניתן למצוא עוד הרחבות על מספרים גדולים

יצחק פוגש את רבקה
יצחק פוגש את רבקה, ארט דה גלדר 1665 מוזיאון העיר בריסל Arent de Gelder

הדף הראשי לפרשת חיי שרה