אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בתוכן למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם או לערוץ הווטצאפ של פרשת השבוע !

חידות לפרשת ואתחנן


החידון לפרשת ואתחנן מכיל דף ציורים עם חידות מילוליות וחידות ציורים הקשורות לנושאים שונים בפרשת ואתחנן. החידות ברמות קושי שונות ומתאימות למבוגרים ולילדים. מומלץ להדפיס את הדף בכמה עותקים ולפתור ביחד סביב שולחן השבת לאחר קריאת הפרשה בבית או בבית הכנסת. למתקשים, ניתן להיעזר בדף התשובות  אולם מומלץ לנסות היטב לבד.


בהצלחה
חידות לפרשת ואתחנן
חידות לפרשת ואתחנן



תפזורת לפרשת ואתחנן

חידה נוספת

NSEW ו- WESN בבראשית אבל WNSE אצלנו.


מאמרים נוספים לפרשת ואתחנן

כחומר ביד היוצר - עמרם טרופר

ספרו של עמרם טרופר, כחומר ביד היוצר, מצטרף לסדרה ארוכה של ספרים הבאים להציע כלים ספרותיים לניתוח הטקסטים הקדומים ביהדות. בעוד שגישה זו מקובלת מזה זמן מה לספרי התנ"ך, ספרי התלמוד טרם זכו לגישה כזו, ובכך חידושו הגדול של הספר.
התלמוד, אינו רק ספר הלכות, למרות שרובו עוסק בדיונים סביב פרטי הדינים השונים שנאמרו במשנה. התלמוד כולל מאות סיפורי חכמים ואגדות, ובמחקרו מתמקד טרופר בתשעה מעשי חכמים (שאינם מוגדרים כאגדות, סוגה ספרותית נפרדת המצריכה דיון בפני עצמה). המחבר בודק את המעשים מבחינה ספרותית, משווה בין הגרסאות השונות של הסיפור בתלמוד עצמו ובמקורות מדרשיים אחרים, מציע סדר כרונולוגי למקורות השונים ומדגים את התפתחות המעשה בהתאם לצורך ולמקורות הספרותיים הקודמים. מחקרים רבים עסקו בשאלה האם הסיפורים היו או לא היו. נקודה זו אינה עומדת כלל לדיון בספר הנוכחי והוא אגנוסטי לגביה, מטרת הסיפורים היא קודם כל ללמוד מהם לקח (ולצורך כך לא משנה העובדה בדבר אמיתותם ההיסטורית), ומטרת הספר אינה לקבוע אם סיפור מסוים אירע או לא אלא למצוא את מקורות הסיפור הקדומים יותר במסורת היהודית (ממקורת תנאיים ועד סיפורי התנ"ך). הצגת המקורות והתפתחות הסיפור מובילה בהכרח להבנה יותר טובה שלו ושל הלקחים אותם הוא בא לייצג.
להדגמת שיטת הספר נעסוק בפרק הראשון בתוכו, הדן במשנה ביומא פרק ב':
"מעשה שהיו שניים שווים רצים ועולים בכבש, ודחף אחד מהן את חברו, ונפל ונשברה רגלו; וכשראו בית דין שהן באין לידי סכנה, התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפיס..."
לכאורה המשנה באה להסביר מדוע תפקיד תרומת הדשן נקבע בהגרלה ולא כל הקודם זוכה מאחר ופעם אירעה תקלה וכהן נדחף ושבר את רגלו. לסיפור זה מקבילה חמורה בהרבה בתוספתא (מקור תנאי נוסף). באמצעות ניתוח ספרותי, מראה טרופר כי המקור בתוספתא קודם למקור במשנה.
"מעשה בשני כוהנים שהיו שווין רצין ועולין בכבש. דחף אחד מהן את חבירו לתוך ד' אמות, נטל סכין ותקע לו בלבו. בא רבי צדוק ועמד על מעלות האולם ואמר: 'שמעוני אחינו בית ישראל! הרי הוא אומר (דברים כא) 'כי ימצא חלל וגו' 'ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו'. בואו ונמדוד על מי ראוי להביא עגלה - על ההיכל או על העזרות'.געו כל העם אחריו בבכייה. ואח"כ בא אביו של תינוק אמר להם: 'אחינו! אניכפרתכם - עדיין בני מפרפר וסכין לא נטמא'. ללמדך שטומאת סכין קשה להם לישראל יותר משפיכות דמים. וכן הוא אומר (מלכים ב' כא') 'וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאוד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה': מכאן אמרו בעוון שפיכות דמים שכינה נעלית ומקדש נטמא"
המקור בתוספתא מתאר אירוע חמור ביותר, הכהן שלא הגיע ראשון רוצח את חבירו ולאחר מעשה הרצח מתחיל דיון כלשהו. גם למקור זה מספר גרסאות והמחבר משווה בין כולן למציאת המקור הקדום ביותר ומטרתו להראות את המוסר הנמוך של העם בימי בית שני ולהשוותו למוסר הנמוך בימי בית ראשון. המחבר מציג את מטרת המשנה כשונה לגמרי ובא להסביר את השינויים שחלו בצורת העבודה במקדש. לצורך הסבר זה מתאימה גירסה מרוככת של הסיפור בה הכהן נדחף ושובר רגל ולא נרצח.

שילוב מקורות אחר מופיע בפרק העוסק בדימויים בין ישו הנוצרי לגיחזי. בהערת ביניים נגיד כי בתלמוד מופיעים סיפורים רבים בהם מוזכר ישו, אולם פעמים רבות לא ניתן לדעת שאכן מדובר באותו האיש ולא באיש אחר (השמות ישו, ישוע, יהושע היו נפוצים מאד בתקופת בית שני). ניתוח מדויק של מקורות אלו, שעברו צנזורות בדפוסים ולכן מופיעים גם בהבדלי גירסאות מרובים, יצריך עבודת מחקר אחרת לגמרי.
בפרק הנ"ל, טרופר ממשיך בשיטתו להשוואת המקורות, אולם מסקנותיו מענינות עוד יותר. לאחר השוואת המקורות השונים והבנה איך התגלגל הסיפור, מציע טרופר כי בעוד הנצרות מדמה את ישו לאלישע הנביא, התלמוד נוקט בשיטה הפוכה ומדמה אותו דווקא לגיחזי (כאנטיתיזה לנצרות), כתוצאה מכך, התלמוד מייחס לגיחזי מעשים אשר לא נאמרו בתנ"ך אך מקבילים לדברים שישו עשה (התת העם לעבודה זרה), ובסיפורים יש השפעות הדדיות דו-כיווניות בין שתי הדמויות.
שני סיפורים אלו מדגימים את שיטת המחבר כדבריו באחרית דבר: "...ודומני שעיון בהתהוות הסיפורים עשוי לעיתים להעשיר את הבנת הסיפור ופרשנותו... יוצא אפא שעיון בהתהוותם של מעשי חכמים, יש בו כדי לתרום תרומה של ממש להבנת סיפורים ולפרשנותם". למרות זאת המחבר לא לוקח את מחקרו בדבר התהוות הסיפורים עוד צעד קדימה לעבר פרשנויות חדשות, ולמשל בסיפור ההשוואה בגיחזי וישו היה אפשר להמשיך את הדיון במסקנות על הדו-שיח הקדום בין הדתות. עיקר מטרת הספר היא להדגים את שיטת הניתוח הספרותי ולכן המסקנות היוצאות ממנה מופיעות בקצרה בסופי המאמרים ומהווים נקודת המשך, לקורא, לחוקרים אחרים ואולי אף למחבר עצמו, למחקרים עתידיים נוספים.

כחומר ביד היוצר - עמרם טרופר
כחומר ביד היוצר - עמרם טרופר


כחומר ביד היוצר
מעשי חכמים בספרות חז"ל
עמרם טרופר
בהוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל
תשע"א 2011
265 עמודים

לקריאת הפרק הראשון בספר מאתר הוצאת שז"ר





תשובות לחידון כי תצא

אם הגעתם לדף זה לפני שניסיתם את דף החידות לפרשת כי תצא, גשו בבקשה לדף החידות ונסו לפתור לבד. הנאתכם מפתרון עצמי של החידות רק תגדל.
אם בכל זאת אתם צריכים חילוץ התשובות יופיעו עוד מעט למטה.


מתחילים.
2P - פי שניים, הציווי לתת לבכור פי שנים (כ"א יז): "כִּי אֶת-הַבְּכֹר בֶּן-הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר-יִמָּצֵא לוֹ כִּי-הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה", הסמל מימין באמצע הוא סימלה של העיר קירת אונו.
את חפירה נועדה לכיסוי (כ"ג יד) :"וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל-אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת-צֵאָתֶךָ"
תיאור מקום משלוש. הביטוי "בדרך בצאתכם ממצרים" מופיע בפרשה שלוש פעמים: פעם ביחס לעמלק (כ"ה יז), פעם ביחס למרים (כ"ד ט) ופעם ביחס לעמון ולמואב (כ"ג ה). הביטוי אינו מופיע עוד בתנ"ך כלל.
הכלב מופיע בשני פסוקים סמוכים (כ"ג יט-כ) בפירוש: "מחיר כלב" וברמז בענין איסור ריבית: "כל דבר אשר ישך"
תמונותו של פנחס רוטנברג, שכונה הזקן מנהרים. נהרים מופיעה בפרשה (כ"ג ה) כמקומו של בילעם.
הביטוי אבנך ונבנית מופיע בסימלה של העיר תל אביב. מקורו בפסוק "עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים" (ירמיהו ל"א ג). הביטוי בתולת ישראל מופיע מספר פעמים בפרשה (למשל כ"ב יט).
שיש ובזלת רומז לאיסור (כ"ה יג): "לֹא-יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה"
החרמש מוזכר בפסוק כ"ג כו: "כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ"
חליצת הנעל הינה חלק מדיני ייבוםסיבוב בדרך לירושלים. סיבוב מוצא (כ"ג כג): "מוצא שפתיך תשמור..."
קן הציפור מרמז למצוות שילוח הקן המופיעה בפרשה
הפיל בעל הזכרון הטוב מרמז על מצוות זכור בפרשה (זכר מעשה מרים וזכר מעשה עמלק)
שטרות הכסף הם קנסות שונים הניתנים על המוציא שם רע (כ"ב יט) והמענה (כ"ב כט)
פדיקור/מניקור - בדין אשת יפת תואר כתוב "ועשתה את ציפורניה..." (כ"א יב).

תשובות לחידות עזרא מרום

1.   א. "רחל  היתה יפת תואר ויפת מראה " (בראשית,כ"ט 17 )
      ב. על אסתר נאמר: "והנערה יפת תואר וטובת מראה" (ב' ,7)
2.  א. פי שניים  ,   ב. במילה "בכר"  כל אות כפולה בערכה מהאות הקודמת לה!
     (ב' גדולה מ א'  פי 2 , כ ' מ י'   ו ר'   מ ק').
3.  א. זולל     ב. סובא.
4.  כי הדבר מהווה זלזול  בקב"ה שהאדם נברא בצלמו.
5.  מהפסוק: "ולא ילבש גביר שמלת אישה (כ"ב, 5).
6 .  א) כלאיים            ב) שעטנז.
7. "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך"  (כ"ב, 12).
8.  א. עמוני ומואבי           ב. אדומי ומצרי.
9. ספר כריתות = גט שנותן האיש לאשתו המגורשת.
10.  האיסור לדבר לשון הרע.
11.  א. בעל חוב.        ב. משכון
12.  "לא תטה משפט גר ויתום  ולא תחבול בגד אלמנה"   (כד' 17).
13.  א. פארות  ב. עוללות.
14 .  בית חלוץ – הנעל.
15.  א. שילוח הקן       ב. דיוק במשקלות.




תפזורת לפרשת דברים

בתפזורת הבאה לפרשת דברים, מופיעות 15 מילים מהפרשה. יש מספר אפשרויות לפתרון. ניתן לחפש בתפזורת מילים מהפרשה, ניתן לענות על השאלות (ואם צריך להיעזר במקורות המופיעים - מתאים לילדים היודעים לקרוא), ולילדים קטנים, אפשר גם להשתמש ברשימת המילים (המופיעה במהופך). בהצלחה!


עוד חידות לפרשת דברים
מאמרים ודברי תורה לפרשת דברים

תפזורת לפרשת דברים
תפזורת לפרשת דברים