אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בתוכן למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם או לערוץ הווטצאפ של פרשת השבוע !

פרשת ויקהל פקודי

פרשת ויקהל ופקודי

בשנים רבות פרשות אלו נקראות ביחד ורק בשנים מעוברות הן נפרדות (וגם אז לא תמיד).

פרשת ויקהל היא הפרשה העשירית בחומש שמות. הפרשה עוסקת בציווי לעם על בניית המשכן, באיסוף כל חומרי המלאכה ויצירת כלי המשכן. תקציר ומאמרי עיון בהמשך הדף.

פרשת פקודי היא הפרשה האחת עשרה והאחרונה בחומש שמות. הפרשה מסכמת את הקמת המשכן,  בנייתו בפועל ואת ההכנות לחנוכת המשכן ומסתיימת בכך שהשכינה שורה על המשכן. תקציר מלא ומאמרים בהמשך הדף.


מאמרים לפרשת ויקהל - פקודי

מצוות השבת בספר שמות - עיונים בציווי השבת בפרשות השונות בספר שמות עם מספר הערות על השבת בימינו

חידון לפרשת ויקהל - חידות ציורים ומילוליות לפרשת ויקהל.

דברי תורה לפרשות ויקהל ופקודי - מדוע משה ביקש להפסיק להביא תרומות למשכן? האם הפרשות חשובות או מיותרות?

הפטרת פרשת ויקהל  - על הפטרת פרשת ויקהל (ופקודי) בספר מלכים

הפטרת פרשת שקלים (לעתים במקום ההפטרה הרגילה של הפרשה)

תפזורת לפרשת ויקהל

צדקה ותרומה - על מצוות הצדקה והתרומה וחשיבותן

פרשת ויקהל פקודי לילדים - דבר תורה קצר המתאים במיוחד, אך לא רק, לילדים. 

סטטיסיטקה לפרשת ויקהל - נתונים סטטיסטיים על פרשת ויקהל

מאמרים נוספים לפרשת פקודי

פרשת פקודי כמבוא לספר במדבר - פרשת פקודי נראית כחוזרת על עניני המשכן אולם יש בה מספר חידושים מפתיעים המהווים הקדמה ישירה לספר במדבר.

הפטרת פרשת פקודי - על הפטרת פרשת פקודי בספר מלכים

חידון לפרשת פקודי - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת פקודי

תפזורת לפרשת פקודי

סטטיסטיקה לפרשת פקודי - נתונים סטטיסטיים על פרשת פקודי


תקציר פרשת ויקהל

פרשת ויקהל פותחת את שתי פרשיות בניית המשכן (ביחד עם פרשת פקודי שבשנים שאינן מעוברות נקראת ביחד איתה) ויש בה קווי דמיון מרובים לפרשת תרומה, כאשר חלק מהטקסט נראה זהה לחלוטין פרט ממעבר מלשון ציווי בפרשת תרומה ללשון הווה או עבר בפרשת ויקהל.

הפרשה נפתחת בציווי על שמירת השבת. בניית המשכן אינה דוחה את השבת ואכן המלאכות האסורות בשבת הן המלאכות שעסקו בהן בבנית המשכן. תפעול שוטף של המשכן דווקא כן דוחה את השבת. הקרבת קורבנות בשבת היא מצווה.

משה מודיע לבני ישראל מהם חומרי הבנייה של המשכן, התיאור דומה מאד עד זהה לפרשת תרומה. התורה מתארת איך בני ישראל הביאו את התרומות, את תרומת הנשיאים (האבנים היקרות ביותר לאפוד ולחושן. בתורה נכתבה המילה נשיאים בצורה חסרה ללא אותיות י'. רש"י מביא את ר' נתן הדורש זאת לגנאי מאחר והנשיאים היו צריכים להביא ראשונים אך הביאו אחרונים. הנשיאים מתקנים זאת במעמד חנוכת המשכן המתואר בפרשת נשא.

התורה מדגישה כי מלאכת המשכן, גם תרומת החומרים וגם ההקמה עצמה פתוחים לכל. לאנשים ולנשים כאחד, כל איש ואשה חכמי לב יכולים למצוא את מקומם במלאכה. משה ממנה את בצלאל ואהליאב לאחראים על המלאכה ומסתבר שתוך יומיים בלבד (מדייקים מהפסוק "...והם הביאו עליו עוד נדבה בבקר בבקר" נאספו כל החומרים הדרושים והיה צריך להעביר קול במחנה שאין צורך בהבאת תרומות נוספות.

הפרשה מתארת איך נבנה המשכן מבחוץ פנימה. קודם המשכן עצמו, אחר כך היריעות אחר כך הקרשים ולבסוף הכלים, ארון, שולחן, מנורה ומזבח הקטורת. ולאחריו הכלים בחצר (מזבח העולה, הכיור ועמודי החצר). הסדר שונה מפרשת תרומה המתחילה בכלים. רש"י מתייחס לנושא זה דווקא בפרשת פקודי (פירושו לפסוק כ"ב בפרק ל"ח):
"אשר ציווה משה אין כתיב כאן, אלא כל אשר ציווה ה' את משה, אפילו דברים שלא אמר לו רבו, הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני, כי משה ציווה לבצלאל לעשות תחלה כלים ואחר כך משכן.
אמר לו בצלאל: מנהג עולם לעשות תחלה בית ואחר כך משים כלים בתוכו.
אמר לו: כך שמעתי מפי הקב"ה. אמר לו משה: בצל אל היית, כי בוודאי כך ציווה לי הקב"ה, וכן עשה המשכן תחלה ואחר כך עשה הכלים"
בצלאל בונה את המשכן כדרך העולם, קודם את המבנה ואחר כך את מה שבתוכו וזוכה על כך לשבחים ממשה (שהסדר שהוא נקט היה סדר החשיבות מבפנים החוצה).


תקציר פרשת פקודי

פרשת פקודי היא הפרשה האחרונה בחומש שמות והיא מסכמת את מלאכת המשכן. כמו פרשת ויקהל נראה שהפרשה חוזרת על העניינים שנאמרו בפרשות תרומה ותצווה אולם בפרשת פקודי מופיעים דגשים מיוחדים. הפרשה נאמרה לאחר איסוף כל החומרים והיא נותנת דין וחשבון על הכמויות המדויקות שנאספו כמו גם תיאור הכנתם של הפריטים האחרונים במשכן. מטרת דין וחשבון זה היא להראות שאכן כמויות הזהב והכסף האדירות שנאספו הלכו אך ורק למטרות המשכן ולא לידיים פרטיות. אמנם אין לחשוד במשה רבנו חלילה, אולם משה והתורה מראים לנו שכל אחד העוסק בצרכי ציבור צריך להציג שקיפות מלאה כדי שכולם יראו בדיוק מה מעשיו. על כך נאמר "והייתם נקיים מה' ומישראל". העוסקים במלאכות הציבור חייבים להקפיד על רישום נאות ועל שקיפות ולהציג נתונים מדויקים על הכנסותיהם והוצאותיהם לעיני כל דורש וכמה רחוקה דרישה זו ממציאות ימינו ומשיטת הסמוך עלי....

בהכנת כלי המשכן ובבנייתם מופיע מוטיב חוזר בכל הפרשה והוא הסיומת "כאשר צוה ה' את משה". סיומת זו חוזרת כשלושים פעם בפרשה. התורה מדגישה כי כל הקמת המשכן הייתה לפי ציווי ה'. לאחר חטא העגל הדגשה כזו חשובה ומה גם שלמרות שבהכנת הכלים היו מעורבים אנשים רבים ובדרך כלל במלאכה כבירה כל כך כל אחד רוצה לתת חותם אישי מדעתו, כל האומנים וגם משה רבנו עשו רק ובדיוק את מה שה' ציווה.

כאשר המלאכה תמה ומשה סוקר את כל המלאכה שנעשתה, משה מברך את בני ישראל, התורה לא מציינת מהי ברכת משה אולם חכמים מייחסים את פרקים צ' (ובמיוחד מפסוקו האחרון) ופרק צ"א במזמורי תהלים לברכתו של משה. הפרשה נותנת תאריך מדויק להקמת המשכן, ביום הראשון בחודש הראשון. א' בניסן הוא יום הקמת המשכן והתורה מציינת  זאת גם כציווי וגם מספרת בפועל על ההקמה ביום זה. הפרשה מסתיימת בתיאור חזרת השכינה למשכן. אותה שכינה שהסתלקה ממחנה בני ישראל לאחר חטא העגל חוזרת באמצעות העננים למרכז מחנה בני ישראל והיא ממלאת את המשכן.
חזק חזק ונתחזק

הענן שורה על אוהל מועד - יורם רענן 2016
הענן שורה על אוהל מועד - יורם רענן 2016
האמן יורם רענן אישר לי להציג את תמונתו באתר. בשריפה הגדולה של נובמבר 2016, נשרף הסטודיו של האמן ולעמלה מ-2000 תמונות הפכו לאפר. מומלץ להיכנס לאתר של האמן להתרשם מעבודתו היפה, בתקווה שיזכה לצייר עוד יצירות רבות.


הפרשה הקודמת
פרשת כי תשא

פורים

מאמרים וחומרים לפורים

והעיר ברלין נבוכה - על המבוכה בשושן ובברלין בעקבות הגזרות.

גדולתה של אסתר - איך יכלה אסתר להצליח בשליחותה? מה הדבר היחידי שהיה לאסתר שאחשוורוש רצה, ולמה בכל מקרה אסתר הקריבה את עצמה לטובת עם ישראל.

אסטרונומיה ופורים - מספר קשרים בין חג הפורים לבין מדע האסטרונומיה.

קיצור הלכות פורים - קיצור הלכות פורים מאת הרב יצחק קראוס.

חידות לפורים - חידות רגילות, הגיון ומשעשעות לפורים.

מה חשבו הדמויות? דבר תורה חצי היתולי לפורים מאת יואב.

הפטרת פרשת זכור - עיון בהפטרת פרשת זכור (הנקראת תמיד לפני פורים) בספר שמואל.

תפזורות לפורים - תפזורות לפורים לקטנים ולגדולים.

בינגו לפורים - משחק בינגו לפורים. מעל 150 כרטיסים מוכנים שיאפשרו לכם לנהל משחק בינגו רב משתתפים.

ספרים לפורים - סקירות ספרים בנושא פורים.

חג הפורים

ניתן גם להאזין לתקציר


חג הפורים נחוג בי"ד ובט"ו באדר (בירושלים ובמקומות בודדים אחרים). החג מציין את נס הפורים שאירע בממלכת אחשוורוש לפני כאלפיים שנה ובו ניצלו היהודים מגזירת המן ואחשוורוש להשמידם. תיאור כל עלילות החג מופיע במגילת אסתר, אחד מספרי התנ"ך והמגילה נקראת בפורים בערב וגם בבוקר. מצוות נוספות בחג הפורים הן קריאת התורה המיוחדת, הוספת על הניסים בברכת המזון ובתפילות, משלוח מנות איש לרעהו ומצוות מתנות לאביונים וכן לערוך סעודת פורים, סעודת הודיה על הנס.

תקצר היריעה מלפרש את מגילת אסתר. ספרים רבים יצאו בנושא, למשל  הספר של הרב בני לאו, הספר של הרב יוני גרוסמן, הספר של הרב דוד סילבר וגם בספר "על התשועות של הרב סולובייציק. אפשר ורצוי כמובן להיעזר בפרשנים על המגילה ובפרט בספר חמש מגילות בהוצאות דעת מקרא.

פורים הוא החג היחידי הנחוג בשני מועדים שונים בארץ ישראל. דינים ופרטים רבים עוסקים בנושא תושבי ירושלים שמתארחים במקומות אחרים וההיפך. מקור ההבדל הוא בכך שבשושן הבירה ציינו את יום החג לאחר שני ימי לחימה באויבים ועל מנת לתת כבוד גם לירושלים - שהייתה חריבה כמעט לגמרי בזמן אירועי המגילה - נקבע שגם בירושלים ינהגו כך.

בחג הפורים מנהגים רבים: שתיית הרבה יין, שמחה, נהפוך הוא, תחפושות, הרעשה בקריאת שמו של המן במגילה ועוד. חשוב לקיים את כל המנהגים אולם יש לזכור כי עדיין חג הפורים הוא רציני וחשוב לקיים את מצוותיו. הרעשת יתר בקריאת המגילה תפריע לשמוע את הקריאה, שתיית יתר אינה מומלצת אף פעם (וחלילה לא לנהוג!!) והפחדת ילדים ומבוגרים בנפצים רבי עוצמה גם היא שלילית. חשוב לחגוג בביטחה ותוך שמירה על מידתיות ולא להפריע לאנשים אחרים.
פורים שמח.

קישורים נוספים
מאגר חומרים וקישורים לפורים מאתר מכללת קיי

ארבעה עולמות בספר בראשית

הקדמה

לכאורה, אם נשאל כמה פעמים ברא הקב"ה את העולם, התשובה תהיה פעם אחת וזהו התיאור המופיע בבראשית פרק א ובכמה פסוקים בפרק ב'. סיפור בריאת העולם מסתיים ביום השבת. אולם מיד לאחר מכן בהמשך פרק ב' מופיע סיפור בריאה נוסף בהבדלים רבים מהסיפור הראשון. במאמר זה נראה כי למעשה העולם "נברא" לפחות ארבע פעמים, והתיאורים כולם מופיעים בשתי הפרשות הראשונות של ספר בראשית. כל בריאה הייתה נראית מושלמת והיה בה חידוש משמעותי, אולם היה בה חוסר שהתברר בהמשך והצריך בריאה מחדש, ולו כמטאפורה.

הבריאה הראשונה

הסיפור הראשון הוא הסיפור המוכר המתאר כיצד ברא אלוהים את העולם  בשישה ימים, בכל יום משהו אחר, עד בריאת האדם ביום השישי, לאחר מכן, ביום השביעי הקב"ה שבת מכל מלאכתו, מאחר ולא היה צריך לברוא שום דבר נוסף. בכך באה בריאת העולם לסיומה, כאשר כל מה שצריך כבר נברא. עד כאן הכל נראה תקין.

הדבר האחרון שנוצר הוא תכלית הבריאה כולה. ניתן לחשוב כי תכלית זו היא האדם, שהרי הוא נברא אחרון ובכך גם תם פרק א'. התרגלנו לחלוקה הנוצרית של התנ"ך ונראה שאין מנוס מלהשתמש בה, אולם זו חלוקה דוגמטית נוצרית, וכאשר אנו באים לפרש דברים במקרא עלינו להתעלם ממנה לחלוטין, או אפילו לעשות בה שימוש נגד. דבר זה בולט כבר כאן ובעוד עשרות מקומות בהם החלוקה משרתת אידאולוגיה נוצרית.

לפי החלוקה המסורתית, הפרק (או סדר) מסתיים כמובן לאחר השבת, והיא זו המשלימה את העולם. חכמינו ידעו זאת והדבר מבוטא באופן מפורש בתפילת ערבית לשבת: "אַתָּה קִדַּשְׂתָּ אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי לִשְׁמֶךָ, תַּכְלִית מַעֲשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ...". השבת מהווה את החידוש העצום והגדול של סיפור הבריאה הראשון, בוודאי מבחינת בני האנוש עצמם ובמובן מסוים היא העיקר היסודי הראשון של התורה ואכן צריכה להופיע בראש.

החידוש בבריאה הראשונה - השבת

נבחן נקודה זו מעט יותר להדגיש את יחודיותה של השבת בין שאר הדברים שנבראו. את האור והחושך, המים והשמיים, היבשה, השמש הירח, הצומח העוף הדגה והחיות יכול כל אחד לראות בעיניו. אולי הוא יתהה על קיומם, או מאיפה באו, אולם הם מוחשיים ואין אפשרות להתכחש לקיומם. השבת, לעומת זאת, אינה עצם מוחשי, אלא רעיון, תפיסה ואידאה. השבת אינה חלק מהטבע, ואינה קשורה אליו או מגיעה ממנו. אין משהו בטבע ממנו יכולה לנבוע השבת. אידאה זו מהווה חידוש עצום בעצם קיומה. בצורה שלא ממש שמים לב אליה, רעיון מרכזי וראשי זה, מטרת כל פרק הבריאה, מושם בצד לזמן רב למדי עד אמצע ספר שמות שם הוא זוכה להתייחסות נרחבת ובעיקר בעשרת הדברות, בו מתלווה גם ציווי מעשי לאידאה, לשבות ולנוח.

רעיון השבת רדיקלי מאוד בתקופה הקדומה, אולם התורה מרחיקה לכת והופכת אותו למעין אבסורד לאוזני השומעים. לא רק האל נח וכתוצאה מכך גם המלך, המושל השליט בארץ בחסד האל נח, אלא כל אדם צריך לנוח, גם עבדים ושפחות ואפילו בהמות: "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹקיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ". מיד לאחר הציווי מופיע התוקף ההיסטורי שלו הלקוח מבריאת העולם (ולמרבה מבוכת ביקורת המקרא, ממקור שונה לחלוטין ששני מחבריו כלל לא אמורים לדעת אחד על השני): "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ". לולא פרק א' בבראשית וסיפור בריאה זה, לא היינו יכולים כלל להבין את הציווי הנוכחי, וכך כמו במחזה מתח, אקדח המופיע בפרק הראשון (תרתי משמע) חוזר ומופיע בפרק השבעים בערך.

ויהי אור - כל זה בשביל יום השבת
ויהי אור - כל זה בשביל יום השבת

הבריאה השנייה

פתיחת הסיפור השני מתמיהה: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹקים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם". לאחר מכן מופיעים הבדלים רבים מהסיפור הראשון. פרשנים עשו ניסיונות רבים לפרש ולבאר, לתאר שני צדדים בבריאה, שימוש במידת הדין ובמידת הרחמים. גם ביקורת המקרא טענה כי מדובר בשני מקורות שונים ויש עוד דרכים שונות ליישוב, אולם טענתי היא כי מדובר בשני עולמות שונים, ולכל אחד מהם סיפור משלו. טענה זו  מייתרת את כל השאלות, שכן אלו סיפורים שונים על עולמות שונים וממילא יש הבדלים, אולם היא מעלה שאלה אחרת. מה היה חסר בעולם הראשון שבשל כך היה צריך לברוא עולם אחר.

התשובה בעיני טמונה בכך שהעולם הראשון היה עולם סטטי. המלאכה הסתיימה ביום השביעי הוא יום השבת ובו כילה ה' את מלאכתו, אולם מה קורה אחר כך? התשובה היא כלום. לאחר אותה שבת לא מגיע לא היום השמיני וגם לא חוזרים ליום ראשון. העולם נברא ונשאר במצבו הסטטי עד אינסוף. אין בו שינוי ואין בו התפתחות.

דבר זה בא לידי ביטוי בשימוש בפועלים השונים בסיפורי הבריאה ובעיקר בהכנסת השורש י.צ.ר. בפרק הראשון יש בריאה, יצירה של יש מאין, ויש גם עשייה, אבל היא לקחת משהו ולעשות ממנו משהו בלי שינוי ממשי. למשל, המים הובדלו וחלקים נהיו רקיע, אבל הם אותם מים. העץ עושה פרי, אבל זה אותו דבר כמו העץ. בפרק ב' נוצר עולם חדש, על גבי או במקום העולם הקודם, אבל בו יש גם יצירה של דברים חדשים שלא היו קודם, בתהליך מתמשך, ולא על ידי האלוקים, אלא על ידי האדם.

ברגע שהאדם נוצר, והופך להיות יצור, הוא גם יוצר דברים חדשים בעצמו, זו למעשה האכילה מעץ הדעת, שבראייה זו אינה בגדר חטא אלא ממש תוצאה הכרחית של בריאה זו. גם ההמשך מתאר את ההתפתחות והעשייה: חלקאות, רעיית צאן, חרשות מתכת ואפילו תרבות פנאי של כלי נגינה. מבחינה היסטורית זו התקופה בה הסתיימה תקופת האבן ועברו לתקופת הברונזה.

אולם גם עולם זה רחוק מלהיות מושלם והבעיות צצות כמעט מייד. קין הורג את הבל אחיו ושפיכות דמים באה לעולם, גם עבודה זרה רמוזה בימים אלו וכבר בחיי אנוש שהוא בסך הכל הדור השלישי, עבירות גזל וגילוי עריות בכך שבני האלוהים, יהיו מי שיהיו, באים על בנות האדם. עולם זה יש בו התפתחות דינמיות ויצירה מתמדת אבל אין בו חוק והוא עולם של כל דאלים גבר.

הבריאה השלישית

בסיפור הבריאה השני אפשר לטעון שהעולם החליף לגמרי את העולם שהיה קודם, או עשה שימוש ברכיביו, ואף אפשר לטעון שהאדם שנברא בפרק א אינו אותו אדם שנברא בפרק ב, הרי שסיפור הבריאה השלישי דרמטי פחות. לא כל העולם נברא מחדש, אלא האנושות נבראת מחדש, וזאת על ידי נוח, שנבחר להיות זה שממשיך את האנושות, כאשר כל שאר האנושות נספית במבול, שהוא מעין היפוך של בריאת העולם, ובעיקר ביטול ההפרדה בין המים העליונים לתחתונים כך שהם מכסים ובולעים את היבשה.

כבר עמדו חוקרים (ראו אצל י. ברמן או אצל י. גרוסמן ואחרים)  על כך שסיום המבול המתואר בפרק ח' מקביל לבריאת העולם. יציאת נוח ומשפחתו מהתיבה בנויה בשלבים זהים לבריאת העולם. נביא רק כמה דוגמאות. פתיחת הפרשייה: " וַיַּעֲבֵר אֱלֹקים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם" מזכירה את "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹקים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם". " וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב" - דומה להיפרדות המים העליונים והתחתונים ביום השני. לאחר מכאן המים ממשיכים לסגת עד שנראים ראשי ההרים, בדומה לבריאת היבשה ביום השלישי. היונה מביאה עלה זית, בריאת הצומח ביום השלישי. העורב והיונה מסמלים את בריאות העופות ביום החמישי ורק לאחר מכן נוח ומשפחתו יוצאים מהתיבה עם שאר החיות, במקביל ליום השישי.
הבדל אחד לעומת פרק א חשוב במיוחד למאמרנו. בעוד שלאחר היום השישי אלוקים שבת ממלאכתו, לאחר המבול מופיע בדיוק ההיפך: "עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ".

מיד לאחר היציאה מהתיבה, בריאת העולם החדשה, מופיעים פסוקים מהם נלמדות שבע מצוות בני נוח, הכוללות בין היתר את העברות שהזכרנו קודם לכן ואת המצווה הכללית לעשות דינים. אמנם יש פירושים שמקדימים מצוות אלו גם קודם לכן, אולם למידת כולם ממקור אחד היא רק לאחר המבול. כך מתקדם לו העולם בצורה טובה יותר, כאשר מבני נוח יוצאים עמים רבים וגם יש מערכת דינים וחוקים מסודרת, דבר המהווה התקדמות ניכרת ביחס לעולם שלפני המבול.

הבריאה הרביעית

למרבה האכזבה גם זה אינו מספיק. סיפור מגדל בבל בדור הפלגה מראה שמשהו עדיין חסר. מה החטא הגדול במגדל בבל הוא תעלומה שאינה מפורשת, אולם נראה שרצון האדם להגיע לשמיים הוא תיאור של מידת הגאווה והדמיון של האנשים שהם עצמם, הם האלוהים. התפיסה של הרצון לכוח נשארה גם לאחר המבול. ההיתר שניתן לאדם לרדות בטבע ובחיית השדה מנוצל לרעה ויש לרסנו.נדרש משהו חדש והמשהו הזה הוא עם ישראל. עם שה' יכרות עימו ברית. עם שידע שיש ה', שיפעל בשם ה' ויביא את דבר ה' לגויים כולם. זהו החידוש של בריאת העולם הרביעית. 

בריאת עם ישראל מתחילה למעשה מתרח. נראה שכבר אצל תרח חלה התעוררות כלשהי, אולם הוא לא הצליח לממש אותה. הוא אמנם עזב את אור כשדים אך הגיע עד חרן ולא עד ארץ כנען. היה זה אברהם בנו, שקיבל את הציווי "לך לך" והתחיל את המסע לעבר ארץ כנען, בדרך לכינון חברה חדשה לחלוטין לאותם הימים. אולם כידוע, גם אצל אברהם הדברים לא היו פשוטים ולמרות שהיו לו שני בנים, ואחר כך בנים נוספים, רק אחד מהם המשיך הלאה בדרך הרצויה וזהו יצחק אבינו. התהליך של בחירת בן ודחיית בן אחר המשיך גם אצל יצחק, ורק אצל יעקב אבינו, כל בניו המשיכו את הדרך ליצירת עם ישראל.

לעם ישראל כמה מאפיינים ייחודיים, אבל ביניהם אפשר למנות את עשיית הצדק המשפט והחסד, את החיפוש אחר האמת, ואת ההידבקות בשכינה, כלומר הרצון לעסוק בעבודת ה'. מאפיינים אלו קיימים כולם אצל אברהם אבינו, ומוזכרים בפסוקים השונים, אבל ריכוז מושלם שלהם נמצא בנבואותו של הושע (ב כא-כב): "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים: וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה'".

כך אנו מוצאים בספר בראשית ארבעה תיאורים של עולמות, כאשר בכל עולם יש חידוש כלשהו וכנגדם, ארבע אישים בודדים שמהם היה פוטנציאל לצמיחתו של עם ישראל. כל שלושת העלומות לפני תחילתו של עם ישראל היו ונעלמו. חלקם נחרבו ממש וחלקם נחרבו רק כמשל, אולם אלו עולמות חסרים שתכליתם הייתה להגיע לעולם בו עם ישראל נמצא. התורה ממשיכה בסיפור התגבשותו של עם ישראל ממשפחת יעקב שירדה למצרים ועד שיצאו משם עם גדול וקבלת התורה, ומשם ממשיכים למעשה דרך ספרי הנביאים והכתובים עד סוף ספר דברי הימים, אולם שם מסתיים התנ"ך, אך בוודאי לא העולם, ובוודאי לא תפקידו של העם היהודי, שממשיך לעד.





 

פרשת וילך

פרשת וילך

פרשת וילך היא הפרשה הקצרה ביותר בתורה. שלושים פסוקים בסך הכל. פרשת וילך נאמרת ביומו האחרון של משה רבנו. את זה לומדים מאמירתו של משה מיד בתחילת הפרשה "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום".

מאמרים לפרשת וילך

פרשת וילך- מה עוד נשאר - תאור התשובה בפרשת ניצבים ויומו האחרון של משה רבנו בפרשת וילך

הפטרת פרשת תשובה - הפטרת פרשת וילך כאשר היא נפרדת מניצבים

חידון לפרשת ניצבים וילך - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת ניצבים וילך

פרשת וילך לילדים - תקציר פרשת וילך ודבר תורה מותאמים לילדים

פרשת וילך- סטטיסטיקה בפרשה  - סטטיסטיקות ומידע כללי על פרשת וילך

תפזורת לפרשת ניצבים וילך

פרשת וילך נקראת לרוב עם פרשת ניצבים

תקציר פרשת וילך

משה עוד מצווה את העם שתי מצוות אחרונות, מצווה המיועדת לכלל העם והיא מצוות הקהל, פעם בשבע שנים, לאחר שנת השמיטה מצווה כל העם להתאסף בירושלים למעמד של הקראת התורה. משה מצטווה לבוא עם יהושע לפתח אוהל מועד והמנהיגות עוברת ליהושע באופן רשמי. משה מקבל את הנבואה האחרונה שלו באוהל מועד (משה יקבל נבואה נוספת ממש לפני מותו כאשר הוא בודד על הר נבו). נבואה זו אינה נבואה אופטימית. ה' מודיע למשה כי בני ישראל יעזבו את דרך התורה והמצוות ושכל הרעות המתוארות בפרשות הקודמות אכן יקרו. משה מקבל את שירת האזינו מה' ואוסף את כל בני ישראל לשמוע אותה. השירה היא עדות ותזכורת למה שיקרה בעתיד, וראו את המאמר המורחב על כך. בנוסף מופיעה המצווה האחרונה בתורה (לא כל רושמי המצוות מנו אותה כמצווה) היא המצווה לכתוב את ספר התורה לכל אחד ואחד (ובימינו, היישום המעשי של המצווה הוא בקניית ספרים מודפסים ואין צורך בכתיבת ספר תורה ממש). הפרשה מסתיימת לפני הקראת שירת האזינו, המהווה את הפרשה הבאה.