אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם של פרשת השבוע !

ציוני דרך - שלמה ריסקין

ספרו של הרב ריסקין הופיע במקור באנגלית תחת השם "Listening to God" ותורגם לעברית בשם השונה מאד "ציוני דרך". כבר דרך ההבדל בין שמות הספרים ניתן לדבר רבות על הפער התרבותי האדיר בין ישראל לארצות הברית בכלל ועל הפער התרבותי בין החברה הדתית בארצות הברית לבין החברה הדתית (שאינה חרדית) בארצות הברית, אולם לא נעשה זאת ונתרכז בספר (שדרך הקריאה בו הפער יתגלה במהירות).
הרב ריסקין משמש כיום כרב היישוב אפרת ונשיא מוסדות "אור תורה סטון", מחבר ספרים ומרצה במקומות רבים. את הרב איני מכיר אישית, אולם נתקלתי בו בהזדמנויות מה. קריאת הספר מעוררות רצון להתוודע יותר לרב,  לדרכו, תורתו וכתביו.
הספר, מגולל פרק אחרי פרק נקודות ואנקדוטות מחיי הרב מילדותו ועד לאחרונה, אולם למרות שאפשר לקרוא את הספר עמוד אחר עמוד, הנאה גדולה הרבה יותר תהיה לפתוח עמוד אקראי ולקרוא את הסיפור שמופיע שם. כל סיפור הוא קצר מאד, עמוד שניים לא יותר, ואפשר לשוטט הלוך ושוב, לקרוא סיפורים רבים פעמיים ומתוך כל סיפור לעמוד על דמותו הייחודית של הרב.
הרב, בן למהגרים, שעזבו את אירופה הישנה בדרך לעולם החדש וזרקו הכל מאחוריהם מהווה דגם טיפוסי ליהודי אמריקאי, שסבו וסבתו מצד אחד הינם דתיים אדוקים, סבו מהצד השני הינו, להבדיל, קומוניסט אדוק, הוריו זנחו את כל עניני הדת בהתרסה כלפי הוריהם ואילו הוא רק בכח המקרה, עקב עניות המשפחה נשלח לישיבה (ולא לחינוך ציבורי ירוד בשכונת העוני של מגוריהם). למזלנו יצאנו נשכרים מאד ממקריות זו ובמיוחד הרב ריסקין עצמו שספג את כל מה שאפשר מהדורות הקודמים תוך הבנה שמכולם אפשר ללמוד. הרב מספר בגילוי לב על אימו שעישנה בשבת, על קרוביו שאכלו מזון לא כשר ועוד אנקדוטות מצחיקות, שקשה מאד למצוא בספרים של רבנים אחרים לדוגמא בעמ' 44:
"שנה וחצי לפני פטירתו הודיעה לי אחותי בבעתה שאבא - שסבל מקטרקט חמור, שלבו היה במצב רעוע כל כך שלא היה אפשר לנתחו, ושלא יכול היה לקרוא או אפילו להבחין בבירור בין דברים שראה לוקח שיעורי נהיגה כדי לקבל רישיון ישראלי. הלכתי מיד לדירתו, כדי להסביר לו בעדינות שעם ראייה כמו שלו, הנהיגה מסוכנת לא רק לו אלא גם לאחרים. "אתה חושב שאני אידיוט?" שאל אבא בעלבון? "אין לי שום כוונה לנהוג! אבל הבחורה שמלמדת נהיגה כל כך חמודה..."
כמובן שבקריאה ראשונה צוחקים מאד מסיפור המעשה, אולם במחשבה מעמיקה מבינים את גדלותו של הרב ריסקין שמביא גם דברים אלו בספרו. סיפור משעשע נוסף המדגיש את תמימותו של הרב הוא כאשר רצה אחרי שנים רבות לאכול את מעדן רגל הטלה של אחת מהדודות וביקש מאשתו להכין אותו (עמ' 50):
"בראשית שנות נישואינו, הצעתי פעם לויקי שתזמין רגל טלה מהקצב שלנו... ויקי, שבנושאים אלו הייתה תמימה כמוני, התקשרה לקצב. את הצעקה מעברו השני של הקו שמעתי גם אני: 'אלפרד, הרבנית מבקשת רגל טלה! אתה שומע אותי? תעזור לי, מה אני אמור להגיע לה?' רק אז באיחור של 13 שנה, הבנתי. נבוך הסברתי לקצב שהייתה לי דודה גדולה שהגישה את החלק הזה והלה הסביר לי שכידוע הוא אסור באכילה, שכן השוחטים באמריקה אינם מיומנים בהוצאת גיד הנשה"
תמימותו זו של הרב הקשתה עליו רבות לאחר עלייתו לישראל וקשייו למצוא משרה (עמ' 246) שלאחר שנים הסתבר שנבעה בסך הכל מכך שלא גידל זקן ואת הסיפור על הצעת המשרה ברבנות ערד תצטרכו כבר לקרוא בספר כמו גם סיפורים משעשעים מדוע הרב בילדותו לא סבל מהצקות של בריונים, מתי התחיל הרב ללמוד דף יומי ועוד ועוד. למעשה בכל עמוד שתפתחו תמצאו סיפור שיהיה מענין, מרתק, מלמד, משכיל, משעשע או כולם ביחד. בנוסף נאזכר גם את הפרק בספר הנקרא "הפלסטינים שבתוכנו" וגם אותו לא תמצאו הרבה בספרי רבנים, שוב הוכחה למורכבות ויחודיות דמותו של הרב ריסקין הניפגש רבות עם מוסלמים ונוצרים.

הספר בהקדמתו מציין כי הסיפורים נכתבו לנכדיו של הרב, הסבא מספר לנכדיו על הסבתא שלו והמורשת המשפחתית ממשיכה הלאה. הספר כתוב בצורה בו כולנו יכולים להרגיש נכדים של הרב, גם הספר במקור האנגלי וגם התרגום המעולה של צור ארליך, מעבירים את ההרגשה כאילו אנחנו שומעים את הסיפורים ולא קוראים אותם. הספר הזה צריך להיות בספריה של כל אחד מכם.


ציוני דרך - שלמה ריסקין
ציוני דרך - שלמה ריסקין


ציוני דרך
זכרונות וסיפורים בדרך לציון
הרב שלמה ריסקין
הוצאת ידיעות ספרים
ישראל תשע"ב 2012
375 עמודים

פרשת תצווה לילדים

תקציר פרשת תצווה

פרשת תצווה מהווה המשך ישיר לפרשת תרומה ונידונים בה שאר עניני המשכן, מצוות המשכן ובגדי ותפקידי הכהנים.
ה' מצווה על הכנת שמן זית זך למנורת המשכן. נרות המנורה ידלקו בשמן זה בכל יום. ההדלקה תהיה לעת ערב ויש לשים די שמן לבעירת האש עד הבוקר.
יש להכין לכוהנים בגדי כהונה מיוחדים. לכהן הגדול שמונה בגדים: אפוד, חושן, מעיל, ציץ, כותונת, מצנפת אבנט ומכנסיים. לכהן רגיל - הדיוט, רק ארבעה בגדים: כתונת, מגבעת, אבנט ומכנסיים.
האפוד: כמין סינר אותו לובש הכהן מאחוריו, מגובה החזה ועד לעקבי רגליו. מחלקו העליון של האפוד יוצאים שני זוגות רצועות. זוג אחד המקיף את גופו של הכהן ונחגר מלפניו, וזוג שני כמין כתפיות העוברות מעל צווארו. על כתפיות אלו, מעל גובה החזה מוצמדים שני אבני השוהם עליהם חרוטים שמות שבטי ישראל, ששה שמות על כל אבן.
החושן: על גבי בד ארוג מחמשה מיני חוטים שובצו שניים עשר אבנים יקרות ועליהן חרוטים שמות שבטי ישראל - שבט לכל אבן. בנוסף, חרוטים על האבנים אותיות היוצרות יחדיו את המילים - "אברהם, יצחק, יעקב, שבטי ישרון". את החושן נשא הכהן הגדול על חזהו מעל האפוד. הוא תלוי באמצעות שתי שרשראות זהב קצרות המשתלשלות מן האפוד ונאחזות בשתי טבעות זהב המחוברות בחלקו העליון של החושן. מתחת לאבני החושן, בחלק מקופל של האריג, משולבות שתי טבעות, אחת בכל צד, לתוכן נתחבו פתילי תכלת כדי לחגור את החושן אל גופו של הכהן כדי שלא יתנדנד בזמן הליכתו. בין קפלי אריג החושן נתפר קלף ועליו השם המפורש. החושן שימש כ"אורים ותומים". כלומר, הכהן הגדול היה נשאל בשאלות מהותיות הקשורות לציבור, ואותיות החושן היו מבהיקות ומגלות את התשובה השמימית.
המעיל: על גבי כותנתו לבש הכהן מעיל ארוג כולו מחוטי צמר בצבע תכלת. למעיל נקשרו שבעים ושניים פעמונים שהיו מצלצלים בזמן תנועת הכהן.
הציץ: על מצחו של הכהן הגדול היה מונח טס של זהב ועליו מובלטות המילים "קודש לה'" בצורת כתיבת השם המפורש. הטס חובר בשני חוטי תכלת המקיפים את ראשו ונקשרים מעל עורפו. חוט תכלת נוסף הושחל בחלקו העליון של הציץ באמצעו, ונמשך מעל ראשו ומעל מצנפתו של הכהן לאחוריו, כשהוא נקשר לאחור עם שני פתילי הרוחב.
הכותונת: הכותונת עשויה כולה פשתן, ארוגה משבצות-משבצות וסגורה מכל עבריה כל שניתן ללובשה רק דרך בית הצוואר. את הכותונת לבש הכהן על גופו, חגר אותה באבנט ועליה לבש את המעיל ואת האפוד.
המצנפת/מגבעת: הכהן הגדול חבש על ראשו מצנפת עשויה פשתן. המצנפת כמין פס ארוך, אורכה שש-עשרה אמה (כשמונה מטרים), והכהן מסובבה סביב ראשו עד שמתקבלת צורת מצנפת. גם לכהן ההדיוט כובע דומה, אלא שהוא הקיף בו את ראשו בצורת מגבעת.
האבנט: האבנט אף הוא פס ארוך אך דק מן המצנפת. אורכו שלושים ושתיים אמה (כששה עשר מטרים) והא ארוג מארבע מינים שונים: פשתן, תכלת, אגמן ותולעת שני. הכהן חוגר אותו כשהוא מסובבו שוב ושוב סביב גופו עד תום כל אורכו.
המכנסיים: את המכנסיים ארגו מחוטי פשתן. הכהן לבש את המכנסיים למעלה מטבורו, קרוב ללב, והם הגיעו עד ברכיו.
אהרון ובניו הכוהנים נבחרו על-ידי הקב"ה לשרת במשכן, וגם אחר-כך בבית המקדש העתיד להבנות בארץ ישראל, יהיו הכוהנים, צאצאיו של אהרון משבט לוי, הממונים הבלעדיים על העבודה במקדש.
אולם כדי לקדשם בפועל לעבודה זו מצווה ה' לעשות כמה דברים: להקריב קורבנות ומנחות מיוחדים, להלבישם בבגדי הכהונה, יציקת שמו מיוחד הנקרא 'שמן המשחה' על ראשם. כל זאת יש לעשותך שבעה ימים מיום הקמת המשכן, ואז תהיה קדושתם מושלמת לצורך עבודת ה'.
גם את המזבח המיועד להקרבת הקורבנות יש לקדש. בהקרבת הקורבנות המיוחדים ובמשיחתו בשמן המשחה בנשך שבעה ימים, הופך המזבח קדוש ומוכשר להקרבה תמידית של הקורבנות. הקב"ה מבטיח, כי לאחר כל ההכנות האלו ישרה את שכינתו במשכן, ובאמצעותו תהיה השכינה הקדושה על כל בני ישראל
בנוסף למזבח העולה שעמד בחצר המשכן להקרבת הקורבנות, היה בתוך ההיכל מזבח קטן יותר מצופה זהב, שנועד להקטרת הקטורת.
מזבח זה יש לעשות מעצי שיטים, שטחו רבוע - אמה על אמה (כחצי מטר על חצי מטר) וגובהו שתי אמות (כמטר אחד). כאמור המזבח צופה זהב טהור, ועליו זר וטבעות להכניס בהם את הבדים לנשיאתו בעת מסעות בני ישראל.
פעמיים בכל יום, בבוקר ובערב, הקטיר הכהן קטורת העשויה משחיקת עשבים שונים, על גבי מזבח זה.



דבר תורה קצר לפרשת תצווה
פרשת תצווה עוסקת רבות בכוהנים ובבגדי הכוהנים. ברור לנו שהבגדים של הכוהנים ובפרט הכוהן הגדול מיוחדים ומפוארים מאד. התורה עצמה כותבת (שמות כ"ח ב'): "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת". אנו רגילים שאנשים חשובים גם לבושים בצורה הולמת. בודאי נכון הדבר למנהיגים ואפילו במגרשי הכדורגל, המאמנים לובשים חליפות ועניבות. אולם לבגדים יש חשיבות נוספת והיא בכך שהם מגבילים את האדם. גם אנחנו, כאשר אנו לבושים בגדי שבת וחג, נזהרים יותר, כדי שהבגדים לא יתלכלכו. הבגדים של הכהנים מטילים עליהם מגבלות רבות. הבגדים אינם קלים, על ראש אהרון הכהן יש ציץ מזהב. לציץ אסור ליפול מהראש. דבר זה מחייב את אהרון ללכת לאט ולא לבצע תנועות התכופפויות פתאומיות. כמו כן לכוהנים יש אבנט, מעין חגורה סביב הגוף. האבנט ארוך מאד, וכריכתו על הגוף יוצרת מעין צמיג באיזור הבטן. עם בגד כזה אי אפשר להסתובב מהר מדי ולרוץ.
מטרת הבגדים, פרט לפאר את הכוהנים שלובשים אותם, היא להזכיר לכהנים באופן קבוע, מה הם עושים ועד כמה עליהם להרתכז בתפקידם. הבגדים מגבילים את הכוהנים ומכריחים אותם לבצע תנועות איטיות, שקולות ומדודות. בעבודה המשכן אין מקום לריצות ולתנועות חדות ומהירות, הכל צריך להיעשות ברצינות ובנחת.

לדף הראשי של פרשת תצווה

תפזורת לפרשת תצווה

בתפזורת הבאה לפרשת תצווה הוטמנו שמונה עשרה מילים מהפרשה. ניתן לחפש ישירות בתפזורת או לענות על השאלות (הפעם כל המילים משתייכות לשתי קבוצות בלבד) או להיעזר ברשימת המילים המופיעה בהיפוך בתחתית הדף.
בהצלחה
תפזורת לפרשת תצווה
תפזורת לפרשת תצווה



לדף הראשי של פרשת תצווה
חידות נוספות לפרשת תצווה

מגילת אסתר - בני לאו

ספרו של הרב בנימין (בני) לאו מציע קריאה חדשה למגילת אסתר. כבר בהקדמה כותב הרב לאו כי "מכל ספרי המקרא, מגילת אסתר הוא הספר הנלמד והמוכר ביותר..." קביעה נחרצת מדי לטעמי, שגם הרב בעמוד 8 מעמעם קצת. בודאי יש ספרים הנקראים ונלמדים יותר מאסתר, הנאמרת בסך הכל ביום אחד בשנה, אולם סיפור אסתר מהווה מסגרת ספרותית מעולה לפרשנות דתית מודרנית למקרא שהתפתחה בעשורים האחרונים והנוקטת גישות ספרותיות לניתוח סיפורי המקרא.
נדגיש כי המקרא אינו ספר סיפורים וגם לא ספר היסטוריה אלא ספר תיאולוגי, אולם הנחות אלו יכולות להיות רופפות מעט בספרי הכתובים ובפרט בחמשת המגילות שהן למעט איכה, בעלות אופי ספרותי דרמטי מובהק.
פירושו של הרב בני לאו, מתייחס לכל מסגרות הסיפור ומתחיל ברקע ההיסטורי שלו. אמנם המגילה לא מציינת זמנים, פרט לשנות מלכותו של אחשוורוש, אולם המחקר המודרני מצליח לקבע את מסגרת הזמן בצורה משכנעת למדי (למרות שהדבר כמובן אינו הכרחי ולכן נתייחס אליו בגדר השערה מקובלת). התייחסות זו כבר תפתור לנו כמה בעיות בשאלת הזמנים החסרים במגילה. לדוגמה בזמן האבוד בין שנת שלוש למלך אחשוורוש, המשתה והוצאת ושתי להורג ועד לתוכנית הריאלטי של שושן, "מחפשים מלכה", בשנה השביעית, היה אחשוורוש עסוק עד מאד בקרבות עם היוונים (בהם נחל מפלה ולמעשה איבד את האפשרות להשתלט על עוד כמה עשרות מדינות באימפריה שלו).
שמו המלא של הספר הוא:"אסתר - קריאה במגילה" והקריאה אותה מציע הרב לאו היא קריאה זהירה הדורשת תשומת לב לכל מילה. בכל פורים, אני מגלה רבדים חדשים בסיפור, שהיו סמויים בשנים עברו. בסיפור מגילת אסתר יש את הכל. מבחינה דרמטית, יש רקע, תפאורה, שחקני משנה, עלילה מפותלת, התפתחות מהירה, חילופי דמויות וכמובן סוף טוב. אולם מתחת לשכבה גלויה זו מסתתרות שכבות רבות, חלקן שנחשפו מזה זמן רב, בתלמוד ובמדרשים, חלקן נחשפות בספר, חלקן נחשפות בספרים ובמחקרים אחרים וחלקן לא נחשפו כלל או שכל קורא חושף לעצמו לפי הבנתו. בין השאלות הרבות ניתן להזכיר: מדוע שם ה' לא מוזכר במגילה, מדוע הייתה גזירה כה קשה על היהודים, מה היו היחסים בין המן למרדכי, איך לגיבורי המגילה, חדורי האמונה בה' יש שמות בבליים אליליים, מה בדיוק קרה בשושן הבירה ועוד ועוד.
לצורך הדגמת הקו אותו נוקט הרב לאו, נביא את ניתוחו למשתה הראשון. כקוראים אוחזת אותנו תחשות קבס לנוכח תיאור משתה פרוע של מאה ושמונים יום (ולאחריו עוד שבוע) ואנו מדמיינים הדוניזם מוחלט, אולם תיאור המשתה של מחצית השנה תופס שני פסוקים בלבד ואינו כולל כלל את תאורי הפאר ההדר והשחיתות השמורים כולם לתיאור המשתה של שבעת הימים. מציע הרב לאו, כי במחצית השנה לא היו כלל משתאות אלא פעילות דיפלומטית עניפה. המלך החדש הצליח לייצב את ממלכתו ובמשך כמחצית השנה אירח משלחות דיפלומטיות מכל הממלכה. שגרירים הושבעו, כתבי אמנה נחתמו, הסכמי סחר ועוד (וכמובן כנראה גם סעודות ערב משובוחות). המשתה של שבעת הימים היה רק לאחר סיום מחצית השנה המטורפת הזו ובו באמת הייתה התפרקות כללית. גם בקריאה זו, שאינה מוכחת אך היא אפשרית, ניכר האופי הקיצוני בהבדל בין מחצית השנה של עבודה פוליטית רצינית ומאומצת לעומת שבוע של פריקת עול מוחלטת ומכאן לומדים על אחשוורוש שיכול להיות המעולה שבמדינאים והנחות בשיכורים כאחד.
גם בסוף המגילה, מציע הרב לאו המשך. הפרק האחרון של המגילה, קצר מאד (שלושה פסוקים) ולכאורה מיותר לחלוטין. הרב לאו קושר את סיום המגילה לספרי שיבת ציון ובפרט ספרי עזרא ונחמיה. פרק סיום זה מעניין ביותר אולם גם בכך לא מסיים הרב לאו את סיפור המגילה אלא ממשיך אותה לימינו אנו. הרב בני לאו  עורך השוואה מצמררת בין הצהרת כורש להצהרת בלפור, ובין חוסר הרצון להיענות לה בשתי התקופות שהובילו לאירועים בשושן הבירה ולהבדיל בברלין הבירה, ועל כך שנס לא קרה לנו ומדגיש את חשיבותה של מדינת ישראל שקמה רק לאחר מיצוי מידת הדין. באחרית דבר זו , הרב בני לאו מגלה טפח ומכסה טפחיים. אין הוא מרחיב את הדיבור, אין הוא מגיע לכלל מסקנות (פרט לכך שטוב שיש מדינה ושחשוב לעודד עלייה למדינה). בנושאים אלו, של מדינת ישראל, ציונות פוסט מודרנזים, היחס לתפוצות, התבוללות ועוד, נושאים שכולם עלו במגילה עצמה ורלוונטיים לימינו, משאיר הרב בני לאו את העבודה לקורא שימשיך את הפרשנות האישית שלו למגילה גם ביחס לנקודות אלו בימינו אנו.

הספר עצמו בפורמט מרובע לא שגרתי, מלווה באיורים עדינים של שירלי בן-ארי, פשוטים אך צבעוניים ומלאי חן, וכולל כמובן את כל הטקסט של המגילה, אולם אין זה ספר לקחת לקריאת המגילה בבית הכנסת. יש לקרוא אותו לפני ובתוך פורים, ניתן גם לרוכשו כמתנה למשלוחי המנות (בפרט כאשר מחפשים מתנה למארחים בסעודת פורים, ובכך גם לקרוא ממנו קטעים בסעודה עצמה).
אסתר קריאה במגילה - הרב בני לאו
אסתר קריאה במגילה - הרב בני לאו

אסתר - קריאה במגילה
הרב בנימין לאו
הוצאת ידיעות ספרים
ישראל תשע"א
84 עמודים