החזון איש - בנימין בראון

קשה לסכם במאמר קצר את ספרו החדש של בנימין בראון "החזון איש". הספר, עב כרס ביותר, מבוסס על עבודת הדוקטורט של בראון (שגם היא באופן חריג הייתה עבה מאד וחולקה לשני כרכים) ומהווה מסמך מקיף ומלא (מונוגרפיה) על החזון איש. הרב רבי אברהם ישעיהו (ר"ת איש) המכונה "חזון איש" על שום ספרו, נולד בשנת 1878, עלה לארץ והתיישב בבני-ברק בשנת 1933 ונהיה תוך שנים למנהיג הלא-רשמי של היהדות החרדית בעיר ובארץ בכלל. מוערבותו ההלכתית הקיפה תחומים רבים: היתרי המכירה לקראת שנת השמיטה, שימוש בחשמל בשבת, שיטה מיוחדת לגבי כל נושא השיעורים והמידות ביהדות ופתיחת מוסדות תורה רבים. השפעתו, השפיעה באופן ישיר על העיר בני ברק והציבור החרדי אך מאידך גם על כלל אוכלוסיית הארץ ועל המדינה כולה.
לספר קהל קוראים מגוון והוא נמכר היטב גם בקרב הציבור החרדי וגם בקרב ציבורים אחרים. מהדורתו הראשונה נמכרה כולה והוא הודפס שוב. עבור ספר עיון רציני ומקיף, זוהי גם הצלחה מסחרית.
מטרת הספר להציג את התחומים בהם פעל החזון איש והוא מחולק לארבעה חלקים מאד לא שווים בגודלם. הביוגרפיה המופיעה הינה קצרה ותמציתית ומתאאת את החזון איש מלידתו ועד הפיכתו לגדול הדור בשנות החמישים של המאה הקודמת. השער השני עוסק בעיקרי אמונתו של החזון איש, כפי שבאים לידי ביטוי בכתביו. הפרק השלישי הוא הפרק שיעסיק את הסוציולוגים ובו דיום ארוך בהשפעות החזון איש על החברה בישראל, יחסו לציונות החילונית והדתית, יחסו לשואה ולמדינת ישראל. את שלושת החלקים האלו ניתן לקרוא כספר ובצורה רציפה.
עיקר הספר עוסק בענייני הלכה והוא מחולק לפרקים ולפרקי משנה כאשר כל פרק משנה עוסק בנושא מסוים וניתן לקריאה עצמאית. בסך הכל יש כמה עשרות פרקים העוסקים במחלוקות וסוגיות הלכתיות שונות ומכל אחת מהן ניתן להסיק משהו על שיטתו הייחדות של החזון איש. עיון מעמיק בכל סוגיה ידרוש זמן רב, אולם המחבר מביא עיקרי הסוגיה ואת עיקרי המקורות בתמציתיות המאפשרת גם לכאלו שאינם בקיאים מאד בהלכה, לעקוב אחר הדברים. חלק זה של הספר אינו מיועד לקריאה רציפה, אלא ללימוד של פרק בכל פעם. ייתכן והיה מקום לחלוקת הספר לשניים ולמכירתם בנפרד, וכך להגדיל את התפוצה שלו מאחר ולשני חלקי הספר (הביוגרפיה, האמונה וההשפעות החברתיות), קהל קוראים שונה מהחצי ההלכתי של הספר.

נסקור שני פרקים הלכתיים לדוגמה.
פיקוח תלמידי חכמים והחשש מפני רפורמה: השור ההודי (זבו), עמוד 441: לאחרונה רכשתי בשר מיובא מארגנטינה. על אריזת הבשר ליד חותמות הכשרות מופיעה בגדול הכתובת "ללא חשש זבו". הזבו הוא שור הודי וכבר בשנות הצנע של ראשית הקמת המדינה עלתה השאלה האם מותר ליבאו ולאוכלו. הרב הראשי לישראל הרב יצחק הרצוג פסק להכשיר את הזבו (בעל שלושת סימני הטהרה: העלאת גרה, פרסה, ורגל שסועה), אולם החזון איש לא התיר. הפרק מתאר את המציאות ההלכתית ואת המקורות ההלכתיים עליהם התבססו הצדדים, בצורה בה עולים בין היתר קווי שיטתו של החזון איש בשאלות דומות. לפני כמה שנים עלה נושא הזבו שנית והרב שלמה עמאר נטה להכשירו אולם חוגם חרדיים, בהתבססם על עמדת החזון איש, התנגדו. למרות זאת הבשר מיובא ארצה ומשווק ככשר בכשרות רגילה, ומכאן המקור לכתובת על הבשר המיובא המבהירה שאין מה לחשוש מבשר "זבו".

הפרק השני: סמכות הראשונים בענייני מדע: קו התאריך (עמ' 612), הנמצא בשער הלכה ומדע עוסק בנושא קו התאריך הבינלאומי. ככל שהיהודים נפוצו בעולם, לרוב בכיוון מערב, לא התעורר קושי מיוחד, אולם בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הגיעו רבים מישיבת מיר ליפן ונתקלו בקושי מתי לציין את השבת ובקושי גדול עוד יותר מתי לציין את יום הכיפורים. השאלה הייתה האם קו התאריך ההלכתי זהה לקו התאריך הבינלאומי עליו הסכימו אומות העולם במאה ה-19. להגדרה זו אין מקור ביהדות. שיטות שונות מבוססות על הנחות גיאוגרפיות בהן ירושלים היא מרכז העולם, אבל הגיאוגרפיה המודרנית מתייחסת לציר הסיבוב של כדור הארץ. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה האם לדחות דעות ראשונות שלא התחשבו בגיאוגרפיה המודרנית, או לקבלם (שיטת החזון איש). גם בהבנת דברי הראשונים עצמם היו קשיים מרובים.
הסוגייה התחילה למעשה שנים רבות קודם לכן ועוד בראשית המאה העשרים כבר הגיעו מעט יהודים ליפן. הללו נועצו ברב הראשי של רוסיה המזרחית (הרב משה אהרן קיסילב) שהורה להם לציין את השבת כמו ביתר יבשת אסיה. הרב קיסילב לא זז מעמדתו גם במלחמת העולם השנייה, אולם חלק מפליטי מיר החמירו על עצמם ונשמרו מאיסורים גם ביום ראשון. אך לצום יומיים כנדרש ביום כיפור גובל כבר בסכנת נפשות והם ביקשו הכרעה חד משמעית.
לפי הגישה של הראשונים, היבשות כולן מחוברות ולכן ברור שכל יבשת אסיה תהיה באותו יום (יבשת אמריקה לא הייתה ידועה באותה עת), אולם יפן הינה אי המרוחק מהיבשת וייתכן שהקו עובר בינה לבין אסיה (ואז יש לציין בה את השבת ביום ראשון(. לחילופין, ייתכן והקו עובר מזרחית ליפן (במקומו הגיאוגרפי המקובל עליו הסכימו אומות עולם או בסמוך אליו). השאלה נשלחה למספר רבנים שחלקם גם העבירו אותה הלאה. הבעיה הייתה שהם לא ידעו על כך שהם אינם היחידים העוסקים בנושא וחיברו תשובות, שונות, בנפרד ושלחו אותן ליפן. נקל להבין את המבוכה של השואלים כאשר קיבלו מספר תשובות שונות ורק כשהתגלה הדבר התחיל משא ומתן בין הרבנים החולקים (ובעיקר החזון איש מחד ור' יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי מאידך). המחלוקת מתחילה משיטות שונות של הראשונים ובנסיונות התאמתם למציאות של ימינו כך שיתקבלו תוצאות הגיוניות. לכולם היה ברור כי קו תאריך העובר ביבשה ויכול לחלק כפר לשני חלקים שכל אחד ישמור שבת ביום אחר הינו אבסורד. הרב טקוצ'ינסקי העביר את קו התאריך 180 מעלות מישראל (ולמרבה המזל כמעט כולו יוצא באוקינוס ומיעוטו באיזורים לא מיושבים של אלסקה) כך ששיטת הראשונים נשמרת וגם התוצאה הגיונית. החזון איש, נקט בשיטה אחרת, בה יש לזוז מישראל רק 90 מעלות, אולם כדי שהשיטה תהיה הגיונית, כל קו החוף של יבשת אסיה משמש כקו התאריך (ומכאן שקו זה נמצא מערבית ליפן!). בנוסף היו עוד מספר דעות שונות. לפתרון הסוגיה התכנסה ועידה גדולה ימים ספורים לפני יום הכיפורים, אולם החזון איש לא השתתף בה ושלח במברק את דעתו ליפן (לצום ביום חמישי), בעוד וועידת הרבנים פסקה הפוך והכריעה לצום ביום רביעי. וכך נאלצו השואלים במיר לעשות כראות עיניהם. הרוב סמכו על החלטת הרוב וצמו ברביעי. מיעוט צמו בחמישי ובודדים צמו שני ימים רצופים. סופו של דבר נדחתה שיטת החזון איש וההלכה במקרה זה שהתקבלה אינה כמותו. מסקנות המחבר מסיפור זה, פרט לאופיו הבלשי ולמתח הבנוי בו, הינו ראייתו של החזון איש את דברי הראשונים כסמכותיים ביותר וככאלו שכמעט ולא ניתן לערער עליהם. במקרה בו יש הסכמה בין הראשונים (ולשיטתו בסוגיה זו הייתה הסכמה), דברי הראשונים סמכותם כדברי הגמרא עצמה.

החזון איש - בנימין בראון

החזון איש
הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית
בנימין בראון
הוצאת מאגנס
תשע"א 2011
972 עמודים (כולל בביליוגרפיה, מפתחות ותקציר באנגלית)
לקריאת תוכן הענינים והמבוא (באדיבות ההוצאה)

תשובות לחידון האזינו

תשובות לחידות לפרשת האזינו
עיינו קודם בשאלות לפני שתיעזרו בתשובות

תשובות לחידון עזרא מרום


1.   הנביא ישעיהו  אמר:" שמעו שמים והאזיני ארץ"  (ישעיהו,א')
2. האזנה =מרחוק;  שמיעה= מקרוב.
3.  א. הם קיימים לעולם.     ב. באמצעותם ניתן השכר או העונש.
4.  מטר,טל, שעירים, רביבים.
5.  בטל כולם שמחים; בגשם – יש חלק שעצובים כמו הולכי דרכים.
6.רביבים= טיפות גשם.  רביב מלשון רובה קשת שיורה טיפות כמו חצים.
7 .  אביך = הנביאים            ב. זקניך = החכמים.
8.  א. רחמני על בניו.        ב. מרחף על בניו ואינו מכביד עליהם.
      ג. נושא את גוזליו על כנפיו כדי להגן עליהם מפגיעת חצים.
9.  שמשון אכל דבש מגוית האריה שהרג  (שופטים י"ד).
10.  א. תשי= שכחה         ב. תשי = מתיש ומחליש את הכח.
11.  אין עוול = משלם שכר גם לרשעים על מעשה טוב שעשו.
12  בפסוק: " שמנת , עבית וכשיתה "
13.בתקופת שלמה המלך
14. מדבר= ישימון

תשובות לחידון פרשת נח

אם הגעתם לדף זה לפני שניסיתם את דף החידות לפרשת נח, גשו בבקשה לדף החידות ונסו לפתור לבד. הנאתכם מפתרון עצמי של החידות רק תגדל.
אם בכל זאת אתם צריכים חילוץ התשובות יופיעו עוד מעט למטה.




מתחילים.

• הסכר (סכר הובר בארה"ב), תמונת המצוק (והתהום מתחתיו) והבנין עם הארובות (ארמון קיו בגני קיו ליד לונדון) מרמזים כולם לפסוק (ח' ב): "וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן-הַשָּׁמָיִם".
• ההר שבתמונה הוא הר אררט, מקום מנוחתה של התיבה.
• הבלנדר (ממחה) מזכיר את פעולת המחיה של היקום (ז' כ"ג): "וַיִּמַח אֶת-כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן-הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ-נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה".
• הבושם הוא ריח הניחוח (ח' כא): "וַיָּרַח ה' אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל-לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי".
• כמו נעליים או גרביים - זוגות זוגות באו אל התיבה.
• הקשת והיונה לא צריכים הסבר נוסף, שניים מהסמלים הבולטים ביותר שמקורם בפרשה.
• חשבון עו"ש מתאר את התנהגות העורב (ח' ז): "וַיְשַׁלַּח אֶת-הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד-יְבשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ".
• האות b, סימלה של חברת בבילון המייצרת מוצרי תרגום, מרמז לסיפור מגדל בבל.
• המלח החביב, הוא גופר, מהסדרה ספינת אהבה ששודרה אי שם בשנות השמונים. המילה גפר היא מילה יחידאית במקרא כולו ומופיעה רק בפרשת נח (ו' יד): "עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר".
• רמזים רבים כוונו לצאצאי נח (בכל זאת שבעים שמות שונים).
• תירס
• שלף (תמונה של גור שלף)
• יוון (מפת יוון מחולקת למחוזות)
• פוט - סוג של אופציה
• לוד - סימלה של העיר

הרבי מלובביץ - מנחם פרידמן ושמואל היילמן

הספר "הרבי מלובביץ - בחייו ובחיים שלאחר חייו", עורר מהומה לא קטנה עם צאתו באנגלית לפני כשנה ומן הסתם המהומה תתעורר מחדש עם צאתו לעברית (למעשה המהומה כבר התעוררה ובאתרי חב"ד תוכלו למצוא ביקורות חריפות על הספר). לספר שני חלקים. החלק הראשון הינו ביוגרפיה של חייו המוקדמים של הרב מנחם מנדל שניאורסון (להלן רמ"מ) מלידתו וצעירותו ועד שהצליח לברוח מאירופה ולהצטרף לחותנו בארצות הברית. את הביוגרפיה מקיפה גם התייחסות לרבי  מלובביץ כמנהיג התנועה, על החזון המשיחי, על ההתפתחויות של התנועה, על השליחים וקצת על המשך התנועה לאחר מות הרמ"מ.

הספר אינו הגיוגרפי כלל ודבר זה כנראה עורר את קיצפם של חסידי חב"ד. מקור הספרות ההגיוגרפית הינו דווקא מן הנצרות, שם שונו הביוגרפיות של אנשים ברגע שהם קיבלו מעמד מיוחד. דווקא התנ"ך, אינו הגיוגרפי כלל והוא לא מתאמץ להסתיר אף פגם או תכונה אנושית אצל גדולי האומה (ולעיתים אפילו מדגישה). בחלק הביוגרפי מתוארות עובדות שאינן עולות בקנה אחד עם דמותו של הרבי (משיכתו לאקדמיה למרות שאמרותיו, כאשר היה אדמו"ר, היו נגד לימודים אקדמאיים, ריחוקו במשך שנים רבות מחצר חותנו האדמו"ר השישי של חסידות חב"ד ועוד), ובמיוחד שדמותו זו שופצה במשנת חב"ד, לאחר בחירתו לאדמו"ר, ככזו שתהלום את האדמור כבר מלידתו, בהיותו מעין מקודש מבטן למשרה זו. אולם העובדות כנראה שונות ויש להתמודד איתן. ההתמודדות גם יכולה להניב תועלת לחסידים שכן מסלול חייו של הרמ"מ יכל לקבל תפניות רבות, אולם למעשה בחירתו לקחת על עצמו את השליחות ולשקם את חסידות חב"ד מחד (ולאחר מכן נסיון לעטוף תחת כנפיו את כלל היהדות מאידך), הייתה בחירה ישירה שלו.

חלקו הביוגרפי של הספר נקרא כספר מתח. למרות שאת הספר כתבו שני פרופסורים, זהו אינו מחקר אקדמי, אלא ספר קריאה ועיון לכל דבר. המחברים אינם טורחים להוכיח כל דבר, אולם מציינים במפורש עדויות שאינן מבוססת דיין, ולספר עצמו הערות רבות מאד בסיומו בהם יכול הקורא לעמוד על המקורות המדויקם או לקבל עשרות הפניות לספרות ולעמודי האינטרנט להמשך עיון).

חלקו הסוציולוגי של הספר מקיף את הביוגרפיה משני צדדיה. הספר פותח בתיאור מוסד השליחות ובתיאור בחירתו של הרמ"מ לאדמו"ר השביעי של חסידות חב"ד, בחירה שלא הייתה טבעית ומובנת מאליה. לאחר הביוגרפיה חוזר הספר לאותה נקודה בה רבי מנחם מנדל מפתח את שיטתו הייחודית.

 כיום כולנו מכירים את מושג הגלובליזציה אבל אחד הראשונים שהבינו זאת, מיד אחרי מלחמת העולם השנייה היה הרבי, שהבין שהעולם הוא שטוח. ושאמנם הוא נמצא בברוקלין אך אין מניעה לשליחיו להתפרס בכל העולם. בכך פיתח הרבי מלובביץ את תפיסת חב"ד הטוענת שהרבי למעשה אחראי על כל היהודים בעולם ולא רק על חסידיו ולכן חסידיו הפועלים מכוחו צריכים לעשות כל מה שביכולתם על מנת לקרב יהודים ולגרום להם לקיים עוד ועוד מצוות.

שיטת השליחים שהתחילה בתוך ארצות הברית והתפשטה לכל העולם גרמה בפועל לכך, שתנועת חב"ד, שהינה תנועה קטנה של כמה עשרות אלפי יהודים, היא התנועה הנפוצה ביותר על פני הגלובוס, ובמקומות רבים, היא נתפסת כמייצגת הרשמית של היהדות (ולעיתים דוחקת קהילות ותיקות קטנות מאד שנשתמרו ושנלחמות בשיניים על קיומן היומיומי). במקומות אלו דאגו השליחים למזון כשר, לבתי כנסת עם תפילות ולבית יהודי עבור כל יהודי מקומי ויהודי שניקלע למקום. סדרי הפסח בנפאל כבר נהיו מפורסמים, ואנשים רבים נעזרים בשירותי בית חב"ד בנסיעותיהם ברחבי העולם. גם ציבור יהודי חילוני לגמרי, נעזר בבית חב"ד שכן הוא מהווה כתובת לכל בעייה שהיא ומקום המוכן לסייע לכל יהודי. שיטת חב"ד עושה זאת בצורה נעימה ובלא להעמיס יותר מדי על היהודי. תאכל כשר אצלנו, תניח תפילין, תקיים כמה מצוות וכו'. אמנם השליחים עצמם מקפידים על קלה כחמורה ככל היהדות החרדית אולם אין הם דורשים הקפדות אלו מהבאים בשעריהם, ובלבד שיעשו משהו ובכך יגדילו את מאזן המצוות הגלובלי.

חזונו של הרבי ביחד עם ההבנה הגבוהה שלו כיצד העולם עובד מוסברים היטב בספר, בתוספות כך שגורם שאפשר לקרוא לו המזל, או היכולת הנבואית של הרבי, צדקו פעמים רבות (הספר מתאר גם מספר טעויות שבאופן טבעי אינן מוזכרות על ידי חסידיו).

למשל, לאחר עליית הקומוניזם לשלטון, רק חסידות חב"ד נשארה בתחומי ברית המועצות (עד שנאלצו לעזוב משם). דבר זה העניק לחסידות יתרון ניכר שם, מאחר והאדמור הששי (רבי יוסף יצחק - ריי"ץ) שימש שנים כמתווך בין יהודי העולם, ובפרט האמריקאים, לבין יהודי רוסיה. גם לאחר נפילת הקומונזים היה לחב"ד קל מאד לחדור לרוסיה וחסיד התנועה מונה לרב הראשי למוסקבה.

דוגמא נוספת היא השליחים שהגיעו לקולג'ים האמריקאים בשנות השישים, בהם היו רוב הסטודטנים, יהודים ולא-יהודים, אנטי-ממסדיים. שליחי חב"ד, על בגדיהם המוזרים וזקנם הארוך בודאי שלא יכלו להיתפס כגורם ממסדי כלשהו והם מצאו את הדרך לליבות הסטודנטים. אף הורי הסטודנטים שמחו שגם כשהילד רחוק מהבית מישהו שומר על כך שיישאר קרוב ליהדות.

הספר מתאר איך במקביל לעליית כוחו של הרבי כאדמו"ר, הוא נהיה מבודד יותר ויותר בחייו האישיים. משפחה קרובה הייתה לו בצמצום רב, אחיו נרצח בשואה, אביו נפטר מיד לאחריה, אמו נפטרה בשנת 1964 וחלק משארי בשרו הקרובים ניהלו אורח חיים שאינו דתי. מאבק האדמו"רות השאיר משקעים רבים בינו לבין גיסו, הרב שמריהו גורארי ואחיינו בארי גורארי (שרק התעצמו בעקבות הפרשייה הידועה כמשפט הספרים, בו נוהל קרב על ירושת הספריה של הריי"ץ). תחושות בדידות אלו התחזקו מאד לאחר פטירת אשתו, ולמעשה לא היה מבין החסידים מישהו שהרגיש קרוב מספיק לרבי על מנת לספר לו שרעייתו נפטרה.

הרבי, בתפקידו כאדמו"ר למעשה משעבד את עצמו לחסידיו וזמנו כאדם אישי אינו קיים יותר, וכן גם רצונותיו האישיים מהתקופה שלפני המלחמה (דוגמה לכך מובאת בהערת שוליים בעמוד 170 מפי מתיו שיין, שהזדמן עם ארוסתו לקבל את ברכת הרב. כאשר הסתבר לרבי כי הוא עובד בחברת IBM, ניהל איתו שיחה ארוכה מאד על שפות התכנות השונות באותה עת, בלי לשעות לבקשות מזכירו לקצר את השיחה ולקבל את קהל הפונים שעמד בתור ההולך ומתארך).

השכלתו הרחבה של הרבי, כושר הלימוד הגבוה שלו, ועובדת היות לו נסיון בעולם הגדול, גרמו לכך שחב"ד שלא כתנועות חסידיות אחרות, אינה תנועה המסתגרת פנימה אלא פורצת החוצה ומגיעה לכל מקום בעולם.

לקראת סוף הספר דנים בנושא המשיחיות של הרב והתנועה. הספר אינו טוען בשום מקום שהרבי הכריז על עצמו כמשיח, אלא מנסה ללכת בין הטיפות של לטעון שאולי הייתה לו הרגשה כזאת ואולי גם לא מנע יותר מדי מחסידיו לחשוב כך. קשה לדעת, אבל העובדה היא שעוד בחייו היו חסידים המשוכנעים לגמרי שהוא המשיח.

בתקופה שלאחר מותו (או הסתלקותו), מתאר הספר את הזרמים השונים בחב"ד, המשיחיים יותר והמשיחיים פחות למרות שקשה להפריד בינהם והם עדיין כולם חיים יחד תחת מטריית חב"ד (ולעיתים אף באותה משפחה) מאחר והם יודעים שהתפצלות לזרמים שונים יכולה להזיק לתנועה, אם לא לחסלה לחלוטין. בנקודה זו נמצאת השקפה של המחברים שייתכן וגרמה למורת רוח בקרב התנועה.

המחברים טוענים שהרבי היה מושפע מדי מהרגשת ההיבריס, ולא כיוון מספיק את התנועה ליום שאחרי מותו (ראו עמוד 248). המילה היבריס היא מילה מורכבת בעלת מספר משמעויות ולמרות שהמחברים משתמשים בפירוש יחסית רך שלה: "להתעלם מהמקור האמיתי של העוצמה ולהאמין שמקור זה מתגלם במתעלם עצמו". רק נקודה זה מהווה למעשה ביקורת חריפה וישירה על הרבי מלוביבץ.

טענות נוספות, אם כי משמעותית פחות, יכולה לעלות כנגד התעסקות של הספר בכל מיני זוטות ורכילויות (לשיטתם) בחייו האישיים של הרבי, מעין חדירה לפרטיות, כדוגמת התשובה לשאלה מדוע לא הלך הרבי עם שטריימל, מה משמעות זקנו הגזוז של הרבי בצעירותו ועוד. אולם לרוב במקומות אלו פרט לפיקנטריה הבאת העובדה מאירה עוד קצת את אישיותו המורכבת של רבי מנחם מנדל מבחינות סוציולוגיות שונות.

בסופו של דבר הספר מנסה לנתח מה יהיה עתידה של תנועת חב"ד ומסכם בכך שצריך לחכות עוד כמה עשרות שנים עד שנוכל לראות לאן תתפתח התנועה. המחברים מציעים שתי אפשרויות, אולם אפשרות שלישית, אפשרות ההשלמה עם המצב אינה מוצגת. כיום כשרוב השליחים הצעירים הם מהדור שלאחר רמ"מ ובוודאי בדור הבא שרק זקני התנועה יהיו עוד אלו שהכירו אישית את הרב, ייתכן והמפעל ייעשה מתוך השלמה של המציאות של חסידים הפועלים ללא רב בעולמם. מאידך, התחזקות האלמנטים המשיחיים בתנועה יכולים לשנות זאות והמחברים מסכמים את כל ספרם כך:

"סימון דין טוען ש-'תנועות דתיות אינן צריכות לספק את הבטחותיהן בעולם הזה - תגמוליהן בעלי הערך הרב ביותר מושגים במציאות שמעבר לנראה'. אבל יש מקום לתהות אם מציאות שמעבר לנראה תוסיף להיות מספיקה לתנועה שרוצה משיח עכשיו. בהיותו בחיים הביא מנחם מנדל שניאורסן את חסידיו לשיא כזה של ציפיות, תקוות וארגון בהפצת המעיינות החוצה, עד כי היעדרו, אם יוסיף המשיח להתמהמה, העתיד יכול להבטיח רק אכזבה או הופעה של יהדות מסוג חדש".

הרבי מלובביץ' בחייו ובחיים שלאחר חייו מנחם פרידמן ושמואל היימן

הרבי מלובביץ'
בחייו ובחיים שלאחר חייו
מנחם פרידמן ושמואל היילמן
הוצאת דביר
ומכון זלמן שזר
תשע"א 2011
400 עמודים