אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל!
המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של פרשת השבוע !

דבר תורה לפרשת ויקרא

דבר התורה של יואב לפרשת ויקרא

תשע"ח - קורבן שגגה של הציבור

בפרשת ויקרא ה' מוסר למשה את פרטי הקורבנות. היום אנו נתמקד בקורבן חטאת. קרבן חטאת משתנה על פי מי שחטא.
ככל שהחוטא במעלה גבוהה יותר כך הקרבן יקר יותר וחשוב יותר. דבר זה הגיוני מכיוון שככל שאתה יותר חשוב ככה אתה משפיע יותר וממילא החטא שלך משפיע יותר על אחרים וזה שונה לגמרי מחטא רגיל.

עוד סוג של חטאת הוא: "וְאִם כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל-מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא-תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ". רש"י אומר לנו שעדת ישראל זו הסנהדרין. והם טעו להורות בעניין חמור שעונשו כרת שהוא מותר ולפי זה עשו הציבור על פיהם. כלומר הסנהדרין, הגוף התורני הכי חשוב טעה במשהו ובגלל זה כל עם ישראל טעה על פיהם.

האם הגיוני שהאסיפה של מי שאמורים להיות הכי חכמים בתורה, טועים בדבר ה', ומחטיאים את כל הקהל? האם הגיוני שכל החכמים שכל חייהם עסקו בתורה יטעו במשהו? שאף אחד לא יעיר משהו? שהקהל פשוט ילך אחריהם בנאמנות  עיוורת ולא יעלה על זה שהם עשו טעות? ומי מביא את הקרבן? הסנהדרין שבגללם חטאו או האנשים שחטאו בפועל?

במסכת הוריות שכולה עוסקת בנושא זה עונים לנו על כל השאלות.

בפרק א' משנה ג' אומרים לנו שאם בית הדין עוקר את כל המצווה כולה מהתורה, לדוגמה: הם אומרים שאין שבת מהתורה,  אין זה נחשב שהם חטאו מכיוון שברור שהציבור לא יאמין להם ואם הציבור חוטא זאת אשמתו. הסנהדרין נחשב שהוא חוטא רק עם הוא בטל חלק מהמיצווה וחלק אמר לקיים לדוגמה, אם הסנהדרין אומרים: שמותר לזרוק ולהושיט מרשות לרשות בשבת, מכיוון שהוא לא יצא בעצמו מרשות לרשות. לטעות בדבר כזה זה שונה לחלוטין מאשר להגיד אין שבת מהתורה, שפה יש מקום להתבלבל. אבל עדיין זו הלכה יחסית פשוטה איך בית דין של 71 חכמים יכול לטעות בדבר כזה?

במשנה הבאה אומרים לנו שאם הורו בית דין ואחד אמר להם שהם טועים והם בכל זאת לא הקשיבו לו אין זה נחשב שהם הורו לא נכון ומי שחטא בגללם מביא קורבן חטאת רגיל מכיוון שכתוב כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל חייב שיהיה כולם. המשנה גם אומרת שאם ראש הסנהדרין לא היה בישיבת הסנהדרין אין זה נחשב שהם הורו טעות.

במשנה הבאה אנחנו רואים שיש שלוש שיטות למי מביא את הקורבן. הראשונה: הסנהדרין מביאים. השנייה: כל שבט ושבט, והשלישית כל שבט שחטא אם 7 שבטים אז שבעה פרים.

מזה שהתורה נתנה קורבן מיוחד למקרה של טעות בסדר גודל כזה וגם מהמשנה אנחנו מבינים דבר אחד כמו שאמר הרמב"ם בהקדמה למסכת הוריות: כי כל מי שיש בו טבע בשר, אי אפשר שלא יטעה ויחטא.

כל אחד יכול לחטוא ולטעות אפילו האדם הכי חשוב.

לדף הראשי של פרשת ויקרא




תשע"ז - מה לומדים מהפסוק הראשון בדיני הקורבנות

שלום לכם, אתם בכמה דקות על הפרשה והיום נדבר על פרשת ויקרא.
הפסוק השני בפרשה הוא: "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן-הַבְּהֵמָה מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת-קָרְבַּנְכֶם"

אני רוצה להתיחס למילים "אדם כי יקריב מכם" לכאורה זה ברור אדם שיקריב מכם אבל אני אביא כמה פרשנים שמראים שיש עוד מה ללמוד.

  • הרשב"ם אומר: כשיתנדבו להביא את הקרבן זאת אומרת שאינו חובה אלא רשות. 
  • החזקוני אומר שכשרשום 'אדם' זה לרבות את הגוים וכשרשום 'מכם' משתמע מכם ולא מאומות אחרות. 
  • והאבן עזרא אומר שהיה צריך להיות רשום "אדם מכם כי יקריב קרבן" במקום "אדם כי יקריב מכם". אז למה זה לא נכתב ככה ? כדי ללמד שמכם זה מממונכם. ולא גזול. 
ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר הייתה: משהו בפרשה שקשור לרבקה.

אפשר למצוא הרבה תשובות אני חשבתי על שתי תשובות התשובה הראשונה היא נזם שאליעזר מביא לרבקה נזם ואצלנו כשהעם מביאים נזמים לבניין כלי המקדש. התשובה השנייה היא בקע. שאצל רבקה הנזם היה במשקל בקע זהב ובפרשת פקודי מופיע שלצורך מחצית השקל הביא כל אחד  בקע לגולגולת.

והחידה השבועית השבוע היא: איזו דמות מוכרת מספר בראשית מופיע בפרשה.

אם אתם יודעים את התשובה לחידה  רשמו אותה בתגובות. אם אתם לא יודעים את התשובה אנחנו  נפרסם אותה בשבוע הבא.
נתראה שבוע הבא ושבת שלום.



לדף הראשי של פרשת ויקרא

דבר תורה לפרשת ויקהל פקודי

דברי תורה של יואב לפרשת ויקהל ופקודי


תשע"ח - מדוע ביקש משה להפסיק את התרומות למשכן?

בפרשת ויקהל מסופר על כך שבני ישראל הביאו תרומה ושהם בנו את המשכן. במהלך תהליך הבאת התרומה כתוב כך: "מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-צִוָּה ה' לַעֲשׂת אֹתָהּ. וַיְצַו משֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא. וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם לְכָל-הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ וְהוֹתֵר"

מסופר שמשה מעביר קול במחנה לא להביא יותר תרומה, וכתוב על העם "ויכלא העם מלהביא" המילה ויכלא מזכירה קצת את המילה כלא,  נראה שלא רק הסתפקו בקול במחנה אלא לא נתנו לעם ישראל להביא עוד תרומה, וכמו שאומר רש"י ויכלא לשון מניעה.

ואני רוצה לשאול מדוע משה אומר לעם להפסיק להביא תרומה? הרי מה אכפת למשה שיהיה הרבה עודף, שהוא יוכל להשתמש בו בשנים הקרובות, לכל הצרכים של המשכן או אפילו אם הולכים רחוק גם שימוש לבית המקדש? תמיד טוב לחשוב לטווח ארוך ולהיות בטוחים שיהיה לנו את מה שאנחנו צריכים, במיוחד כשמדובר על משכן, התפעול היומיומי עולה המון כסף.

חוץ מזה מי אנחנו בכל שנגיד לאנשים לא לתרום לכבוד ה', אם מישהו רוצה לתרום משהו או להקדיש משהו לה' מי אנחנו שנגיד לו לא?

הרמב"ן מעיר שאי אפשר לפרש שבגלל שכתוב בפסוקים את המילה מלאכה, נחשוב שמדובר רק על מה שצריך לעשות מלאכה בשבילו לדוגמה: טוויה או אריגה, ואת זה היה מספיק ולא צריך יותר.
הרמב"ן אומר שגם ממון נקרא מלאכה ולא רק פעולה ממש.

האברבנל מרחיב ומוסיף שבגלל שכתוב "אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה" מהמילה יעשו אי אפשר להגיד שמדובר בזהב, נחושת או כסף כי לא עושים איתם כלום אלא חייב להיות שבמקרה הזה הכוונה היא רק למלאכה ממש ואת זה משה אמר לא לעשות כי אין בה צורך ולכן אין טעם לעשות אותה.
אבל זהב וכל החומרים האחרים משה כן נתן להביא כי כמו שאמרנו תמיד צריך אותם וכדאי תמיד שיהיה.

והוא מוסיף ואמר שכשראה העם שאסרו לעשות את המלאכות שהיו צריכים, הם גם לא הביאו את החומרים הפשוטים למרות שלמשה לא היה אכפת אם יביאו מעל מה שצריך.

אני חשבתי על שני תירוצים הראשון זה שכמויות הכסף והזהב שיצטברו אם משה היה נותן להמשיך להביא כנראה היו מכבידות מאוד על המסע. בנוסף היה מלא זהב וכלים יקרים שהיו מצטברים ויכול להיות שהיו אנשים שגונבים את זה וגם יהיה ממש קשה לסחוב את כל הזהב. משה מעדיף ללכת ברוגע בלי לסחוב כמויות של חומרים מאשר שיהיה לו אקסטרה.

התירוץ השני הוא: שבפסוק כתוב: " לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-צִוָּה ה'" התורה מדגישה שיש מספיק למה שה' ציווה נכון שאפשר יותר אבל אנחנו רוצים מה שה' ציווה. מכיוון שאם ה' היה רוצה שיהיה יותר הוא היה אומר להביא ולשים בצד, אלא שהוא לא אומר זאת ולכן משה מקפיד שיהיה מה שה' ציווה.

וזה מה שאנחנו יכולים ללמוד אם ה' מצווה אותנו משהו כנראה שלזה הוא מתכוון ולא יותר, כי אם הוא רוצה להוסיף הוא היה מרמז זאת, או מעביר זאת למשה בהר סיני.
שבת שלום.



לדף הראשי של פרשת ויקהל
לדף הראשי של פרשת פקודי


תשע"ז - האם פרשות ויקהל ופקודי חשובות או מיותרות?

בפרשת ויקהל ופקודי מסופר על העשייה של מה שאמר ה' למשה בנושא המשכן וכליו. אני בטוח שגם אתם חשבתם פעם למה צריך את כל זה ?היה מספיק שהיה רשום: "ויאמר משה לבני ישראל את כל המלאכה אשר אמר ה' למשה ויעשו בני ישראל ככל אשר צווה ה' את משה". למה היה צורך להאריך ולהוסיף שתי פרשות שלמות כשהיה אפשר להסתפק בפסוק אחד?

הרמב"ן עונה שמשה פירט את כל מה שצריך לעשות כדי שהעם יבין כמה מלאכה גדולה יש ויתנדב לעזור. אפשר גם לומר שה' רצה לשבח את העם על זה שהתנדבו או לשבח את החכמים על כך שהם דייקו בכל פרט, ועל כן ה' הזכיר את כל המלאכה.

עוד סיבה שיכולה להיות שפרשת המשכן הייתה חביבה על ה' יכול להיות בגלל שהוא ראה את העם שלו עובד ומתנדב בשבילו. ובגלל שזה היה חביב על ה' החליט לכתוב פעמיים.

שאלה נוספת שאולי שאלתם את עצמכם היא למה לשון העשייה לא אותו הדבר בכל הפעמים למה פעם אחת רשום "ויעשו כל חכם לב" ופעם אחרת רשום "ויעש יריעות העזים". ובארון אומר "ויעש בצאלאל את הארון" ובשאר הכלים רשום ויעש סתם בלי שם. מהי סיבת חילופי הדברים?

האברבנל עונה שאפשר לומר שביריעות המשכן שהם היו המלאכה הראשונה שעשו, עשו אותה כל האומנים וכולם תפרו את היריעות, כדי שיקימו מהר את המשכן ויכניסו בו את שאר הכלים אשר יעשו כולם. ובגלל זה רשום ויעשו כל חכם לב עושי המלאכה את המשכן, כי כולם עשו אותן היריעות. אמנם שאר הדברים עשו אותם אנשים מיוחדים ולזה נאמר בהם ויעש.

ואמנם הארון מפני קדימתו ומעלתו על שאר הכלים, עשאו בצלאל בידיו, ואף אחד אחר לא נגע בו.  ולזה אמר ויעש בצלאל את הארון.  אבל שאר הדברים כל אחד אחר עשה לבד ולכן לא באה לשון העשיה שווה בכל הדברים.

ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר היא: חומר יקר שחרקים עשויים לקלקל.
והתשובה היא: שמן רוקח - כינוי לשמן המשחה ובקוהלת כתוב: "זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ"
והחידה השבועית של השבוע היא: מה בפרשה קשור גם לרבקה אמנו?

אם אתם יודעים את התשובה לחידה אני  ממש אשמח אם תרשמו אותה בתגובות אם אתם לא יודעים את התשובה אנחנו נפרסם אותה בשבוע הבא.



 לדף הראשי של פרשת ויקהל
לדף הראשי של פרשת פקודי



דבר תורה לפרשת כי תשא

דברי תורה של יואב לפרשת כי-תשא

שנת תשע"ח: כיצד ואיך משה מבקש סליחה מה' על חטא העגל

היום נדבר על תפקודם של משה עם ישראל וה' במהלך חטא העגל . אחרי החטא ה' אומר למשה שהוא עומד להרוג את כל עם ישראל ,ומשה מנסה לשכנע את ה' לא לעשות כך בשתי טענות, הראשונה: "לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ".
והשנייה: "זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם"

שתי טענות אלו מתבססות על מה מישהו אחר יאמר או שבועה שה' נשבע בעבר, הן לא באות להצדיק את עם ישראל.
ולכן הפסוק הבא יהיה לנו קצת קשה: "וַיִּנָּחֶם ה' עַל-הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ" הפסוק מדגיש שה' רק מתחרט ונסוג מכוונתו להרוג את עם ישראל אבל לא באמת סולח לעם ישראל.

שימו לב שבהתחלה גם משה כלל אינו מבקש סליחה מכיוון שהוא אינו יודע מה  בדיוק התרחש ומשימתו העיקרית היא הצלת עם ישראל. בהמשך, בפסוק י"ט משה יורד ומגלה ומבין את חטאם החמור של עם ישראל, הוא כועס ובתגובה שובר את הלוחות.

לאחר מכן הוא אוסף סביבו אנשים משבט לוי ואומר להם להסתובב במחנה ולהרוג כל אחד שהם רואים שחטא.
משה מבין שבאמת יש צורך בצעדים קיצונים. לאחר מכן משה אומר לעם ישראל כך: "וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל-ה'  אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם".

משה ראה את חטא העגל, העניש את מי שהיה צריך, ועכשיו הוא אומר לעם שהוא ינסה לבקש סליחה מה' אבל משה יודע שהסיכויים קטנים. הפעם משה אינו משתמש בטיעונים אלא באיום: "וְעַתָּה אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם-אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" למשה אין דברי זכות להגיד על עם ישראל ולכן בלית ברירה "מאיים" על ה'.

ה' אומר למשה שמי שצריך להיענש ייענש: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא-לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי" ובאמת פסוק אחר כך מסופר שה' נגף בעם. שימו לב שבכל הסיפור לא מוזכר שה' סולח באופן מלא לעם ישראל, ועוד יותר חשוב לא מסופר שמשה מבקש מה' סליחה.

הסליחה באה הרבה יותר מאוחר כמו שמתואר בספר דברים, שם משה מספר שבמשך ארבעים יום הוא ביקש סליחה על עם ישראל, ורק אחרי ארבעים יום של תחנונים ה' מוכן לסלוח לעם ישראל.

שימו לב משה מבקש רק אחרי הרבה זמן יחסית סליחה, משה מבין שאין טעם לבקש סליחה מיד, אלא צריך קודם לחכות ולמצוא את הזמן הנכון ולא ישר לבקש סליחה.

לפעמים לא לבקש מיד סליחה עדיף מאשר מיד להתחנן ולבקש סליחה.


לדף הראשי של פרשת כי תשא



שנת תשע"ז: בנושא איך אהרון שיתף פעולה בחטא העגל

השבוע נעסוק באחת מהשאלות הקלאסיות שבפרשה, איך קרה שאהרון שיתף פעולה בעשיית חטא העגל?  הרי כולנו יודעים שאהרון צדיק ואפילו ה' בחר בו לכהונה אז איך בכל זאת זה קרה?
לפני כן נביא את הפסוק שעליו יתבסס הדבר תורה: "וַיַּרְא הָעָם כִּי-בשֵׁשׁ משֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי-זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ"
למזלנו האבן עזרא ריכז את כל הפירושים הידועים, פוסל אותם אחד אחד ומביא פירוש משל עצמו, אנו נביא שלושה פירושים שהאבן עזרא פוסל, הבה נתחיל.

  • הפירוש הראשון שמביא האבן עזרא הוא מה שכולנו מכירים שאהרון פחד מעם ישראל שיהרוג אותו. פירוש זה אינו מתקבל מכיוון שאהרון אינו צריך לפחד כי הרי יש לו את ה' איתו.  וחברי דניאל הושלכו  לכבשן האש בעבור שלא הסכימו להשתחוות לפסל וה' הציל אותם אז לאהרון אין ממה לפחד. 
  • דחיה שניה :ואם תגיד שאיכשהו קרה שאהרון כן עשה עבודה זרה.  אז נדחה את זה כי משה היה צריך להרוג אותו והוא לא הרג אלא התפלל בעדו. וה' אומר בסוף ספר דברים שלאהרון לא היה שום חטא חוץ ממי מריבה זאת אומרת שהוא לא חטא פה. וגם אם באמת אהרון עשה עבודה זרה איך ה' נתן לו לכפר על בני ישראל עד סוף הדורות? וחוץ מזה ה' לא היה בוחר באהרון לשרת אותו כשהוא יודע שבסוף הוא יעבוד עבודה זרה. 
  • דחיה שלישית: יש שאומרים שישראל רימו את אהרון. שישראל נתנו לו דפוס של עגל והשליך אהרון הזהב באש ולא שם לב. וזה איננו נכון מכיוון שה' לא היה בוחר במישהו שהוא טיפש ואפשר לרמות אותו בקלות אלא במישהו שהוא פיקח וחכם. ונגיד שאהרון היה טיפש למה הוא אמר לבנות מזבח ?ולמה הוא אומר שמחר חג? ולכן תשובה זו אינה נכונה.


והתשובה שהאבן עזרא מביא:
לפי האבן עזרא עמוד הענן והאש הובילו את בני ישראל רק עד שטבעו המצרים ומאז משה הוביל אותם. וכשהעם חושש שמשה מת ורואה שהמן לא יורד אז והעם מבקש מאהרון שיעשו להם אלוה-ים והעם מתכוון שיהיה שליח אלוהים בצורת גוף אשר ילכו לפנינו כמו שהיה לפני שטבעו המצרים.

אהרון הסכים כי הוא חשב שזה יהיה כבוד לה' ובכך יתגלה כבודו של ה' כמוליך את העם בדרך. ואהרון הכריז שמחר יזבחו לכבוד ה'.
אז איך קרה שממוליך בדרך נהיה פסל? בגלל שישראל היו מעורבבים עם ערב רב וחשבו מעטים מישראל בהשפעת הערב רב שהייתה ע"ז והביאו זבחים והשתחוו לו ואמרו "אלא אלהיך ישראל" וכך נהיה החטא.

ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר היתה:                      
על אהרון וגם בעיתון והתשובה היא: או תשבץ שהיה על הציץ או, כפי שהציע אחד הקוראים. טור שהיה בחושן, וגם בעיתון מופיעים טורים.
והחידה השבועית של השבוע היא:
חומר יקר שחרקים עשויים לקלקל.

למאמר מורחב בנושא עיונים בחטא העגל
לדף הראשי של פרשת כי תשא



פורים

מאמרים וחומרים לפורים

והעיר ברלין נבוכה - על המבוכה בשושן ובברלין בעקבות הגזרות.

גדולתה של אסתר - איך יכלה אסתר להצליח בשליחותה? מה הדבר היחידי שהיה לאסתר שאחשוורוש רצה, ולמה בכל מקרה אסתר הקריבה את עצמה לטובת עם ישראל.

אסטרונומיה ופורים - מספר קשרים בין חג הפורים לבין מדע האסטרונומיה.

קיצור הלכות פורים - קיצור הלכות פורים מאת הרב יצחק קראוס.

חידות לפורים - חידות רגילות, הגיון ומשעשעות לפורים.

מה חשבו הדמויות? דבר תורה חצי היתולי לפורים מאת יואב.

הפטרת פרשת זכור - עיון בהפטרת פרשת זכור (הנקראת תמיד לפני פורים) בספר שמואל.

תפזורות לפורים - תפזורות לפורים לקטנים ולגדולים.

בינגו לפורים - משחק בינגו לפורים. מעל 150 כרטיסים מוכנים שיאפשרו לכם לנהל משחק בינגו רב משתתפים.

ספרים לפורים - סקירות ספרים בנושא פורים.


חג הפורים

ניתן גם להאזין לתקציר


חג הפורים נחוג בי"ד ובט"ו באדר (בירושלים ובמקומות בודדים אחרים). החג מציין את נס הפורים שאירע בממלכת אחשוורוש לפני כאלפיים שנה ובו ניצלו היהודים מגזירת המן ואחשוורוש להשמידם. תיאור כל עלילות החג מופיע במגילת אסתר, אחד מספרי התנ"ך והמגילה נקראת בפורים בערב וגם בבוקר. מצוות נוספות בחג הפורים הן קריאת התורה המיוחדת, הוספת על הניסים בברכת המזון ובתפילות, משלוח מנות איש לרעהו ומצוות מתנות לאביונים וכן לערוך סעודת פורים, סעודת הודיה על הנס.

תקצר היריעה מלפרש את מגילת אסתר. ספרים רבים יצאו בנושא, למשל  הספר של הרב בני לאו, הספר של הרב יוני גרוסמן, הספר של הרב דוד סילבר וגם בספר "על התשועות של הרב סולובייציק. אפשר ורצוי כמובן להיעזר בפרשנים על המגילה ובפרט בספר חמש מגילות בהוצאות דעת מקרא.

פורים הוא החג היחידי הנחוג בשני מועדים שונים בארץ ישראל. דינים ופרטים רבים עוסקים בנושא תושבי ירושלים שמתארחים במקומות אחרים וההיפך. מקור ההבדל הוא בכך שבשושן הבירה ציינו את יום החג לאחר שני ימי לחימה באויבים ועל מנת לתת כבוד גם לירושלים - שהייתה חריבה כמעט לגמרי בזמן אירועי המגילה - נקבע שגם בירושלים ינהגו כך.

בחג הפורים מנהגים רבים: שתיית הרבה יין, שמחה, נהפוך הוא, תחפושות, הרעשה בקריאת שמו של המן במגילה ועוד. חשוב לקיים את כל המנהגים אולם יש לזכור כי עדיין חג הפורים הוא רציני וחשוב לקיים את מצוותיו. הרעשת יתר בקריאת המגילה תפריע לשמוע את הקריאה, שתיית יתר אינה מומלצת אף פעם (וחלילה לא לנהוג!!) והפחדת ילדים ומבוגרים בנפצים רבי עוצמה גם היא שלילית. חשוב לחגוג בביטחה ותוך שמירה על מידתיות ולא להפריע לאנשים אחרים.
פורים שמח.

קישורים נוספים
מאגר חומרים וקישורים לפורים מאתר מכללת קיי

מה חשבו הדמויות במגילה

דבר תורה היתולי מעט לפורים מאת יואב

בדבר תורה זה נסקור את מגילת פורים קצת אחרת. ניקח כמה דמויות ונסקור מנקודת המבט שלהן את מגילת הפורים לפי פשט הפסוקים. נתחיל עם השם הראשון שמופיע במגילה:

אחשוורוש
אחשוורוש נהיה מלך לא מזמן והוא מנסה לבסס את מעמדו כמלך ומראה את עושרו לכולם.
הוא גם עושה משתה לכל האנשים בשושן וכדי לסיים עם קינוח מתוק בסיום הוא מביא את אשתו שתראה לאנשים כמה היא יפה.
אחשוורוש הוא לא אכזר. אני חושב שמכיוון שהוא שתה הרבה יין הוא הסכים להחליף את ושתי במישהי אחרת. או שהוא רצה לבסס את מעמדו בתור מלך ולכן הראה לכולם שמי שיסרב לציוויו של המלך יענש קשה.
את אחשוורוש מעניין הכסף. כשהמן מציע לו להרוג את היהודים כי לא ממש אכפת לו מהיהודים אז אם הוא מקבל כסף מה אכפת לו. המן יודע שאחשוורוש  כנראה לא יסכים ולכן הוא מוסיף את פרשת הכסף.
גם מרדכי יודע שמה שמניע את אחשוורוש זה הכסף כפי שהוא אומר להתך שימסור לאסתר: "ויַּגֶּד-לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל-אֲשֶׁר קָרָהוּ וְאֵת  פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ יְּהוּדִיים לאַבְּדָם"
מרדכי אומר שהיהודים יאבדו בגלל פרשת הכסף כלומר שזה מה שהניע אותו.
כשאחשוורוש מבין שאשתו קשורה בנושא הוא כועס על  המן אבל למה הוא כועס עליו הרי רק אתה נתת הסכם לזה אז מה פתאום אתה כועס.
אפשר להציע שאחשוורוש כעס על עצמו שנתן לדבר כזה לקרות וכשראה את המן נופל על המיטה הוא הוציא את זה עליו.
מנקודה זו במגילה אחשוורוש הופך להיות לרשות היהודים ולטובתם אך בסוף אחשוורוש ממשיך לשים מס ונשאר אותו אחד. אבל ליהודים הוא עדיין בטובתם ככתוב: "כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו  דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל-זַרְעוֹ"

ושתי
ושתי הייתה מלכה ממשפחת המלוכה.
ולדעתי צדקה כשאמרה לאחשוורוש שהיא לא רוצה לבוא ולא בגלל שהיה לה זנב או קרנים אלא פשוט כי היא עמדה על שלה ולא רצתה להתבזות מי יודע מה  אחשוורוש היה עושה לה אולי משפיל אותה לפני כולם? אין לדעת.
רבים חושבים שושתי הייתה רשעה איני חושב כך היא לא הייתה צדיקה גדולה אבל איני חושב שהיא הייתה רשעה .
גם רבים חושבים שהרגו את ושתי גם זאת אינני סובר אני סובר שהוא ששלחו אותה לנידוי או שתקעו אותה בצינוק.

מרדכי
מרדכי משחק משחקי כבוד עם המן אך הוא כמו ושתי אינו מתכוון להפסיד במשחק אולי הוא יפסיד מהמשחק אבל לא במשחק. למרדכי יש תפקיד חשוב הוא יושב בשער המלך ולכן הוא יכול לשחק משחקים עם המן. ומרדכי הוא זה שבעצם הביא את זה על היהודים הוא לא אשם  כמובן אלא הוא "השליח" שעשה זאת. הוא מבין את המצב ולכן הוא גם מי שמתקן זאת הוא פונה לאסתר והסוף ידוע.

מרדכי עם אסתר
מרדכי מייצג את היהודים בשושן הבירה יש לו תפקיד חשוב והוא בן דודה של אסתר המלכה.
מרדכי גידל את אסתר. ואסתר די כפוית טובה למרדכי במקום לעשות את מה שהוא אומר היא מתחילה להתווכח איתו " כָּל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַ-ם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל-אִישׁ וְאִשָּׁה  אֲשֶׁר-יָבוֹא-אֶל-הַמֶּ-לֶךְ- אֶל-הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא-יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט-לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת-שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם" אסתר מנסה להתחמק לטובת עצמה.
מרדכי עונה לה " וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל-אֶסְתֵּר אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים" אל תחשבי אפילו להימלט מהשליחות שהטלתי עליך.
לפני כן מסופר שאסתר דווקא כן עושה מה שאומרים לה שהיא לא אמרה את מולדתה כי מרדכי צווה עליה.
מה שתמוה לי הוא למה כשמרדכי שומע על הגזרה הוא אינו פונה לה'?
למה הוא פונה קודם לאסתר?
אולי הוא סבור שזה יעודה של אסתר והיא צריכה למלא אותו וכך ה' קבע ואם היא לא תצליח אז " רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר"- מה',  והרמז למה שכתבתי שמרדכי אומר לה " וּמִי יוֹדֵעַ אִם-לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת".

המן
פעמים רבות מוזכר המן כ"המן צורר היהודים"
המן צרר את היהודים ורצה להורגם מבחינתנו זה נורא אבל מבחינתו זה דבר הגיוני לגמרי. להם יש מצווה בתורה להרוג אותי אז למה שאני לא אקדים אותם ואם יש לי כוח בידיים אז למה לא?
המן הוא בן אדם עם פתיל קצר ואוהב כבוד וכשהמלך מצווה אותו להרכיב את מרדכי אפשר להבין למה הוא כל כך כועס ורוצה להרוג את מרדכי בנפרד משאר היהודים.
המן אינו שונא רק את היהודים עצמם באופן אישי הוא שונא אנשים שמתנהגים כמו יהודים הוא שונא אנשים כמו מרדכי ואז השנאה נהיית אישית וגם לכל העם היהודי.

לסיכום
רוב המגילה היא עניינים של כבוד וככה זה היה בעולם הקדום אם לא ושתי לא היתה מסולקת, המן לא היה מבקש שישתחוו לו והמלך היה מדבר עם אסתר בלי סכנה לחייה. ולכן מה שאפשר ללמוד מהמגילה הוא שאת הכבוד לפעמים צריך להשאיר בצד כדי שיהיה יותר טוב לכולם.
פורים שמח!


גדולתה של אסתר המלכה

אסתר היא הגיבורה הראשית של חג הפורים. המגילה נקראת על שמה וגם התענית שנקבעה לפני פורים נקראת על שמה. אמנם מרדכי הוא הראשון שקבע צום ולבש שק ואפר, אבל פעולת ההצלה המשמעותית התבצעה על ידי אסתר תוך סיכון חייה.

לאחר מעשה ושתי, במשך זמן רב של כמה שנים, הייתה עסוקה הממלכה כולה בחיפוש מועמדת למלכה. נשים ונערות נלקחו מבתיהן, סביר שבכוח, והובאו להרמונו של אחשוורוש. משם כבר אי אפשר היה לצאת. אסתר נבחרה על ידי אחשוורוש לשמש כמלכה. מתואר אפילו שאחשוורוש אהב את אסתר ושהיא נשאה חן וחסד בעיניו ונוצרת אשליה לחיי נישואים תקינים.

אולם גם לאחר בחירת אסתר למלכה כותבת המגילה: "וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת שֵׁנִית". אחשוורוש אינו מסתפק באישה החוקית ובמאות אם לא אלפי הפילגשים שעומדות לרשותו בהרמון. אנו מקבלים תיאור של מלך שטוף זימה ותאווה.

אפשר לשער כי אסתר כלל לא מעונינת בנישואים לאחשוורוש. מבחינתה נישואים אלו הם נישואים באונס ואינם על דעתה. ייתכן שגם יחסה לאחשוורוש הוא זהה. היא אמנם המלכה והיא אישתו, אולם היא אינה חייבת לאהוב אותו בחזרה. ישנם מדרשים האומרים שאסתר הייתה נשואה למרדכי וכל עוד היא אנוסה אצל אחשוורוש הרי שהיא נשארת מותרת למרדכי.

אולי אחשוורוש שם לב לזה ולכן מחדש את איסוף הנערות ונוצרת התרחקות מסוימת מאסתר, סיפור אהבה גדול לא צמח שם ואנו מקבלים לכך אישוש בהמשך המגילה: " כָּל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה  אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם". אנו מגלים שלאסתר אין השפעה רבה בארמון ושהגישה שלה לאחשוורוש מוגבלת מאד. מכאן שבקשה פשוטה של אסתר מאחשוורוש אינה אפשרית.

מעל ארבע שנים חלפו ונישואיהם של אחשוורוש ואסתר בשפל. מפגש אחד פעם בשלושים יום, כאשר אחשוורוש עסוק בתאוותיו עם פילגשים, ואסתר חוששת לבוא לפניו, אולם מבינה שאין ברירה והיא צריכה להקריב את עצמה.

אסתר מתכננת תוכנית נועזת שעלולה לעלות לה בחייה. קודם כל החשש שאחשוורוש כלל לא ירצה לראות אותה, אבל גם אם כן, איך היא תוכל להטות את ליבו כנגד המן? אסתר יודעת שכדי להצליח היא צריכה לתת לאחשוורוש משהו שהוא מעונין בו מחד, ולהפליל את המן מאידך.

אחשוורוש מעוניין באהבתה של אסתר וברצוני להציע שאחשוורוש בעיקר מעוניין בילד מאסתר. ארבע שנים עברו ואסתר לא ילדה יורש (המגילה לא מספרת לנו ואין לנו סיבה להניח שהיה ילד). איך אסתר נמנעה מלהתעבר במשך זמן כה רב איני יודע, כנראה לנשים דרכים משלהן, וממילא מפגשיה עם אחשוורוש נדירים.


וכך אסתר לובשת מלכות, לא ברור מה פירוש הביטוי, האם הכוונה לבגדי מלכה? האם הכוונה לבגדי הכלולות? בכל אופן אחשוורוש רואה זאת ומבין שיש כאן הזדמנות. אסתר נעתרת סופסוף להיות אישתו לכל דבר, להיות מלכה, ומזמינה אותו למשתה, מעין משתה פיוס. אחשוורוש נדלק, אולם שמחתו קצרה, פתאום אסתר מזמינה גם את המן. המלך סקרן, מה לאסתר ולהמן? האם יש ביניהם משהו? האם הם רוקמים ביחד תוכניות נגדו?

אסתר מנצלת את הדעה הרווחת באותה תקופה, שנשים דעתן קלה. הרי לו היה משהו בין אסתר להמן האם הייתה מזמינה אותו למשתה עם המלך? בוודאי שלא, אבל אחשוורוש בטוח שאסתר בתמימותה מספרת לו סודות בתמימותה וממהר לקרוא להמן, כדי ללמוד עוד פרטים. במשתה עצמו לא קורה דבר, אבל אסתר ממשיכה בתוכניתה. היא מזמינה את אחשוורוש והמן למשתה שני למחרת, ומבטיחה לאחשוורוש "וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ". מהו אותו דבר המלך?

לאור מה שאמרנו נראה לי שאסתר מבטיחה לאחשוורוש, להתרצות לחיזוריו, סופסוף לאחר ארבע שנים, ולהיכנס ממנו להריון. אכן זו בשורה משמחת שמצדיקה נתינת "עד חצי המלכות". במקביל מתעורר חשדו של אחשוורוש. רגע רגע רגע. אולי אסתר כבר בהריון? ועוד מהמן??? והתוכנית כאן היא לטשטש את עקבות המעשה? לא פלא שאחשוורוש לא ישן בלילה.

אסתר לקחה סיכון. בכעסו ובחששותיו אחשוורוש היה יכול לצוות להוציא להרוג גם אותה, אולם תקוותו ליורש מאשתו החוקית, ואהבתו שניצתה מחדש בראותו את אסתר באה לקראתו, גרמו לו להפנות את כל זעמו להמן, וכאשר המן נופל להתחנן לפני אסתר אומר אחשוורוש: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת-הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת" וגורלו של המן נגזר.

אסתר הצליחה אולם הקריבה את עצמה. אמנם לא את חייה, למרות שגם זו הייתה אפשרות, אבל את אושרה וחייה העתידיים. עכשיו אין לה ברירה. היא צריכה להיענות לאחשוורוש. אם אכן כדבר המדרשים היא הייתה נשואה למרדכי, הרי שקשר זה לא יוכל להתחדש בשום אופן, וכך פירשו חז"ל את הביטוי: "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" - או שתוצא להרוג  וגם אם לא, הרי שתקוותה לחזור למרדכי ולבני עמה שלהם הייתה אורה ושמחה, נגוזה. פירוש זה יכול להסביר את פער הזמן בין תליית המן שהיא בחודש ניסן לבין משלוח האגרות השניות, בהן הותר ליהודים לעמוד על נפשם, שהיה רק 70 יום לאחר מכן. אחשוורוש רצה להשתכנע שאסתר אכן עומדת בהבטחותיה.

זוהי גדולתה של אסתר, שהקריבה את עצמה למען עמה, והשתמשה בחוכמתה ובאמצעים שהיו ברשותה. לא לחינם נקראה התענית והמגילה על שמה ועלינו לזכור גם זאת בכל שנה ושנה.

לסיום, ייתכן ואנו מוצאים את אסתר בהמשך התנ"ך בספר נחמיה: על הפסוק (פרק ב' ו): " וַיֹּאמֶר- לִי הַמֶּלֶךְ וְהַשֵּׁגָל יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ עַד-מָתַי יִהְיֶה מַהֲלָכְךָ וּמָתַי תָּשׁוּב וַיִּיטַב לִפְנֵי-הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלָחֵנִי וָאֶתְּנָה לוֹ זְמָן", אומר המלבי"ם כי השגל היא אימו של המלך, אסתר (זוהי דעת יחיד והפירושים הנפוצים הם כי השגל היא אשתו של המלך). לפי פירוש זה אסתר אפילו גדולה עוד יותר. אחשוורוש היה מוכן לתת לה עד חצי המלכות. המדרשים אומרים שהדבר היחיד שהוא לא היה מוכן לתת הוא היתר לבניית בית המקדש. ואילו בנה, שנולד לה לאחר שהתרצתה לאחשוורוש, הוא אכן זה שנתן לה את המלכות כולה, ואישר לנחמיה לעלות לא"י מה שאיפשר את המשך בניית בית המקדש השני.


פינת האומנות
התמונה הבאה היא ציור תקרה המראה את אסתר באה לאחשוורוש ואת הושטת השרביט. מצד ימין ניתן לראות את המן בשריון. הציור של פאולו ורונזה משנת 1556. הציור נמצא בתקרת כנסיית סן סבסטאינו בונציה ולו שני חלקים נוספים, העוסקים בנצחונו של מרדכי ובעונשה של ושתי. עם שמו של הצייר מוכר לכם, ייתכן כי אתם נזכרים בציור המפורסם "החתונה בקנה", ציור ענק התלוי במוזיאון הלובר ממול למונה ליזה (ולמרבה הצער, רבים מופנים לו את הגב למרות שהוא ציור הרבה יותר מרשים ועשיר בפרטים).

אסתר באה לפני אחשוורש - פאולו ורונזה 1556
אסתר באה לפני אחשוורש - פאולו ורונזה 1556

לדף הראשי של פורים

דבר תורה לפרשת תצווה

דברי תורה של יואב לפרשת תצווה:

שנת תשע"ח - השמן למאור

הפסוק הפותח את פרשת תצווה הוא: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד"
ה' אומר למשה לצוות את עם ישראל להביא שמן למאור לנר התמיד.

פרשה זו נפתחת בניגוד מוחלט לפרשה הקודמת, נזכיר שבפרשת תרומה ה' אומר:  "מאת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי"  כלומר אין חובה להביא תרומה, אלא רק מי שרוצה וכמו שאמרנו קודם בפרשה שלנו ה' מצווה ומחייב להביא שמן.

האם זה שאצלנו אלוקים מחייב ואילו בפרשת תרומה אלוקים אינו מחייב אומר שהשמן יותר חשוב ממוצרי המשכן ולכן, התורה מצווה כדי שלא יהיה מצב שלא יהיה, לא כמו בפרשת תרומה שם זה לא משנה אם יהיה או לא?

האם מזה שכאן אלוקים אמר שחייבים ואילו בפרשת תרומה אלוקים אינו מחייב אני יכול להבין, שהשמן יותר חשוב מכל המשכן? מה שלא נראה הגיוני.

עוד שאלה שעולה מהפסוק היא מדוע ה' אומר להביא שמן למאור, הרי כבר בפרשת תרומה ה' מציג את רשימת הדברים שאפשר לתרום למשכן וביניהם "שמן למאור" ורש"י אומר לנו שם: שמן זית זך להעלות נר תמיד, אנחנו רואים שבכלל השמן למאור הוא לא חובה להביא אותו שהרי מסופר כבר בפרשת תרומה שזה אחד מן התרומות שרק מי שרוצה מביא.
אם בפרשה הקודמת ראינו שהשמן הוא נדבה, מדוע ה' עוד פעם אומר להביא שמן למאור והפעם בציווי? האם הבאת השמן היא חובה או רשות?

לגבי השאלה הראשונה לפי דעתי זה לא שהשמן למאור היה יותר חשוב מהמשכן, אלא שהשמן היה הרבה יותר נדיר לעומת כל שאר הדברים שפורטו בפרשת תרומה.

שמן לא היה אפשר לייצר במדבר וגם לא מסופר שעם ישראל יצא עם מלא שמן ממצרים. לעומת זאת כן מסופר שבני ישראל יצאו עם כלי כסף וכלי זהב, דבר שבדור המדבר היה כנראה מאוד נפוץ בעקבות הנסים שה' עשה לעם ישראל.
עוד סיבה שכנראה זהב כסף יתנו יותר משמן מכיוון שאת הכסף והזהב עם ישראל יודע בוודאות שזה בזכות ה' אז יותר קל לחשוב שבעצם "החזרת" את זה לה' לעומת זה השמן אתה בעצמך עשית, יותר קשה לתת אותו.

לפי דעתי בגלל דברים אלו ה' החליט שאת המשכן עם ישראל יתרום, ובטוח יהיה מספיק חומרים, ואילו את הדבר היותר נדיר השמן עם ישראל יהיה חייב לתת כדי שלא ייוצר מצב שלא יהיה.

לגבי השאלה השניה, גם הספורנו חש קושי ולכן הוא מנסה לתרץ הספורנו אומר שה' מצווה שיקחו שמן רק כאשר השמן מהנדבה כבר נגמר כלומר הספורנו אומר שהציווי והנדבה מדברים על מקרים שונים הראשון הוא המצב ההתחלתי והשני הוא אחרי שייגמר מה שהיה בהתחלה.
לפי דעתי הספורנו מתבסס על המילה שמופיעה בפסוק והיא המילה "תמיד" ממילה זאת אנחנו מבינים שפעם בכמה זמן צריך להביא שמן חדש. בעצם השמן בפרשת תרומה מדבר על "הנגלה" הראשונה של השמן ואילו השמן בפרשת תצווה מדבר על העתיד.

אלוקים בעצם אומר לנו מסר חשוב: ההתחלה צריכה לבוא מההם, מנדבה, אחרי שהעם יביא מרצונו, אז אפשר להתחיל  לדבר. אבל קודם חייבים שאנחנו נעשה משהו מרצוננו, אנחנו נתחיל אותו, ואז יבוא הציווי והעזרה האלוקית בדבר הזה. שבת שלום

לדף הראשי של פרשת תצווה



שנת תשע"ז -  בבחירתו של אהרון. באתר יש מאמר מורחב בנושא.

תדמיינו לכם שאתם לא יודעים שום דבר מהתורה. אבל שום דבר , כלום. אתם לא יודעים אם עם ישראל הגיע בסוף לארץ או איך היה לו שם או שיהושע החליף את משה או מה התפקיד של המשכן ומי עובד בו. את כל אלה אתם לא יודעים.

עכשיו נתחיל את הדבר תורה ועדיין תצאו מנקודת הנחה שאתם לא יודעים כלום.

רשום בפרשה "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ-לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן"

מפסוק זה עולה שאלה אחת עיקרית מדוע אהרון ובניו זוכים לשרת במשכן היינו מצפים שהאיש שעשה כל כך הרבה ניסים האיש שהכי קרוב לה' הוא יהיה זה שגם ישרת אותו.

האבן עזרא עונה שכשרשום "ואתה הקרב אליך" זה מלמד שבהתחלה משה היה כהן הכהנים.

אז מה השתנה שאהרון נהיה כהן הכהנים האבן עזרא אומר שמשה עסוק בללמד את העם מצוות ולדון כל דבר קשה כמו שראינו בפרשת יתרו ולכן למשה אין  את הזמן להיות כהן.
האבן עזרא גם אומר שרצו לתת כבוד למשפחת נחשון.  איך הם קשורים? אהרון התחתן עם אחותו של נחשון.

ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר היתה: מילה שבפרשת תרומה היא קישוט ובמקומות אחרים בתנ"ך שם של מקום.  והתשובה היא: כפתור שהכפתור היה קישוט למנורה . וגם היה שם של מקום שנאמר  למשל בירמיהו "שארית אי כפתור".

והחידה השבועית של השבוע היא: "על אהרון וגם בעיתון".

הרחבה לנושא בחירתו של אהרון במאמר על אהרון ובניו.