אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בתוכן למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם של פרשת השבוע !

דבר תורה לפרשת לך לך

דברי תורה קצרים לפרשה:
  • תשע"ח - יואב מפרש כמה מעשים משונים של אברהם אבינו
  • תשע"ז - פירוש המילה ממולדתך בתחילת הפרשה לפי פרשנים שונים

על מעשיו של אברהם אבינו בפרשה (תשע"ח)

בפרשת לך לך מסופר על החיים  של אברהם, ועל כל מיני דברים שהוא עשה. מתוך כל הסיפורים הייתי רוצה להתמקד בשלושה מקרים שבהם אברהם עושה דברים לא צפויים ואפילו קצת משונים.

אברהם מגיע לארץ כנען, ארץ חדשה מקום חדש אולי כבר הדרך הארוכה נמאסה עליו, ובמקום להשתכן במקום אחד מסופר שאברהם נוסע לכמה מקומות ולסיכום כתוב כך "ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה". לא יודע מה איתכם אם אני הייתי מגיע למקום חדש הייתי: מנסה להכיר את המקום, איפה כל דבר נמצא, מחפש עבודה, בונה לי איזה בית נחמד. ואז מתחיל לחיות את החיים. ואברהם מה עושה נוסע בכל הנגב, נודד לו ולמה? לא מובן וזה לפני הציווי של ה' ללכת בכל הארץ.

לאחר מכן יש רעב בארץ, אברהם יורד למצרים ויודע שאשתו יפה ולכן הוא מתכונן למקרה הגרוע מכל: "אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך" מה זה למען ייטב לי בעבורך? רש"י אומר יתנו לי מתנות. וארבעה פסוקים אחר כך כתוב "ולאברהם היטיב בעבורה" מה שאברהם עושה נראה מוזר אתה דואג לעצמך מקבל מתנות בזמן שאנשי פרעה עושים באשתך מה שהם רוצים?! ואחרי זה מסופר: "ואברהם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב"- עכשיו אברהם יכול להתיישב בנחת ובכל זאת כתוב: "וילך למסעיו מנגב עד בית אל", אברהם ממשיך לנדוד.

במלחמת חמשת המלכים נגד ארבעת המלכים  אברהם בא להושיע את לוט אברהם מנצח, עושים חגיגה עם יין ולחם, ומלך סדום אומר לאברהם: "תן לי הנפש והרכוש קח לך" אברהם משיב לו אני לא לוקח כלום כדי שלא תגיד אני העשרתי את אברהם.

רש"י אומר: שאברהם אמר כך כי ה' כבר הבטיח לו שהוא יעשיר אותו, ולכן הוא לא רצה לקחת משלל המלחמה. עכשיו פה עולה מיד הקושיה, מה פתאום אברהם נזכר להיות צדיק? אצל פרעה הוא לא דפק חשבון לקח מלא מתנות, ופתאום הוא לא מוכן לקחת כלום מה השתנה?

בואו נענה על כל שלושת המקרים.

בתחילת הפרשה, ה' מבטיח לאברהם "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה" רוב הדברים פה הם לא בשליטת אברהם. הילדים, ה' יחליט מתי יהיו, שהוא יהיה מבורך זה אמור להתחיל מתי שה' רוצה אבל ואגדלה שמך כלומר שהשם שלך יהיה גדול, מוכר וחשוב, גם לאברהם וגם לה' יש חלק בזה.

אברהם עושה מסעות בנגב הוא מכיר אנשים חדשים מתחבב עליהם מן הסתם ובכל מקום ומקום אברהם מן הסתם משאיר את חותמו, ככה כמה שיתר אנשים מכירים אותו. מדי פעם מסופר שהוא חוזר למקום שהוא היה בו כבר להגיד שלום לחברים ותיקים ולהכיר ידידים חדשים.

המפרשים אומרים שהרעב במצרים היה ניסיון אני דווקא חושב שאולי זה היה חלק מהברכה של ה', אברהם יודע שאם זה שעומדים לקחת את שרה אין הרבה מה לעשות. אלו מנהגי המקום, ואפשר רק לצמצם נזקים. ולכן מהכי גרוע הוא מנצל את הכי טוב, הוא גם מקבל מתנות וגם השלטון במצרים מכיר אותו.

כשאברהם מנצח את ארבעת המלכים לה' יש כבר חלק ברור בסיפור, עצם זה שאברהם ניצח ארבעה מלכים רק עם 318 נערים יופיע בעיתוני התקופה ויעורר הדים בכל מרחבי האזור, אבל אברהם רוצה עוד יותר להתפרסם ולכן הוא גם לא מוכן לקחת כלום. אי לקיחת השלל תעשה פרסום גדול יותר מאשר עצם הניצחון, וממילא אברהם גם לא צריך את השלל. וככה עם כמה מהלכים פשוטים שמו של אברהם נהיה מוכר.

והמסר מהפרשה הוא: שאם רוצים משהו ואפילו שה' הבטיח לנו אותו אנחנו חייבים להתאמץ ולאט לאט ה' יעזור לנו.

מדוע נאמר לאברהם ללכת ממולדתו אם כבר היה בחרן שלא היתה מולדתו (תשע"ז)?



בתחילת הפרשה מתואר הציווי של ה'  לאברהם: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" . נסתכל בפרשה הקודמת, פרשת נח, פרק י"א פסוק ל: " וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם".

אני רוצה לשאול למה ה' ציווה את אברהם ללכת ממקום הלידה שלו? הרי אברהם ומשפחתו  שהו בעת הציווי בחרן ואברהם לא נולד בחרן אלא באור כשדים אז למה ה' אומר וממולדתך? אם אברהם כבר לא במולדת שלו?

  • רש"י אומר שבציווי של ה' שמופיע בתחילת הפרשה, ה' בעצם רוצה להדגיש שהוא צריך להתרחק עוד מארצו, זאת אומרת מהמחנה של המשפחה שלהם וללכת בלעדיהם, כלומר להתרחק עוד מהמשפחה שלו.
  • האבן עזרא אומר: שהציווי בתחילת הפרשה נאמר לאברהם כבר באור כשדים. אברהם הלך עם משפחתו עד לחרן, ה' ידע שתרח יעצור בחרן, וה' אומר לאברהם שוב את הציווי כדי שיבין שהוא צריך להמשיך במסע שהתחיל עם אביו.  
  • הרמב"ן חולק על האבן עזרא ואומר: שלא הגיוני שאברהם נצטווה כבר באור כשדים כי אז זה אומר שאברהם הלך בציווי ה' ותרח הלך מרצונו אבל כתוב: "ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן בנו..." משמע שתרח לקח את אברהם, ועוד אור כשדים זהו מקום מושב של בני חם ולא של בני שם (שאברהם הוא מצאצאי שם). 
  • הרמב"ן אומר שממולדתך הוא כפשוטו אברהם נולד בחרן!
הרמב"ן מציע פירוש ייחודי חדשני ובעיקר אמיץ שיש עליו הרבה קושיות הרמב"ן יודע זאת והוא התכונן לכולם בואו נבחן כמה קושיות.

כתוב בפרק ט"ו בספר בראשית: "ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים"...

הרמב"ן עונה שבגמרא מסופר על כך שאברהם היה בכותא והיא רחוקה מחרן אבל נכללת בעבר הנהר, ושמה נולדו אברהם ונחור ואז הם הלכו לאור כשדים ושמה נולד הרן (כבר תשובה לקושיה הבאה) וכמו שאומר הרמב"ם בספרו מורה נבוכים אברהם חלק על דעת ההמון שהשמש היא האלוהים ולכן שמו אותו בבתי סוהר ואז ה' הוציא אותו מאור כשדים והם ברחו חזרה לחרן.

בסוף פרשת נח כתוב: "וימת הרן על פני תרח אביו, בארץ מולדתו אור כשדים"

הרמב"ן מתרץ שרק הרן נולד באור כשדים (כמו שאמרנו בסעיף הקודם) אבל נחור ואברהם לא.

יש עוד הרבה קושיות על הרמב"ן ותירוצים שלו מי שמעונין מוזמן להתסתכל ברמב"ן על פסוק כ"ח בפרק י"א בפרשת נח ועל הרמב"ן הראשון בפרשת לך לך.


  • רבי עובדיה מברטנורא אומר שהכוונה היא להתנתק מהמולדת שלך גם באופן רוחני, שהאדם לומד את דרכיו במולדתו וה' רצה שאברהם יתנתק ממה שהוא למד שם, במולדתו.
  • החזקוני אומר: שהכוונה היא לכך שלא תחזור אל ארץ מולדתך, שלא תחשוב אולי לעשות שם עצירת ביניים, ה' אומר ומולדתך כיוון שהוא רוצה להדגיש לאברהם שיסיים את המסע שעשה אביו ללכת לארץ כנען ולא יחזור לארצו.
  • האור החיים אומר: שה' התכוון שאברהם צריך לעשות את המסע  וללכת מארצו בלי שום דבר שיזכיר לו את מולדתו (חוץ מאשתו כמובן) ולמה אברהם לקח את לוט?!  או שאברהם לא הבין שזה מה שה' התכוון או שלוט נדבק באברהם לוט התעקש ורצה ללכת עם אברהם כנראה שאברהם זה כל מה שהיה לו אז, והוא פחד להיפרד ממנו.


לדף הראשי של פרשת לך לך

דבר תורה לפרשת נח

דברי תורה קצרים לפרשת נח
  • דבר תורה של יואב - על משמעות ההתחרטות של הקב"ה

בדבר תורה זה נדבר על התחושות של ה', כמובן בלשון בני אדם, שלה' אין באמת תחושות כי  אין לו גוף. בסוף פרשת בראשית מסופר על ה' כך: "וַיִּנָּחֶם ה' כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל-לִבּוֹ" זאת אחת הפעמים היחידות שמוזכר שה' עצוב.

הפרשנים מבארים שה' עצוב לא בגלל שהוא עשה את האדם, אלא בגלל שעכשיו הוא צריך להרוס את כל מה שהוא ברא ואת האנשים.

ה' לא רוצה להשחית את כל בני האדם ולכן הוא מודיע למי שהכי מוצא חן בעיניו שהוא ישרוד. עוברת שנה מאז שנח נכנס לתיבה עד שהוא יוצא ממנה. במהלך השנה הזאת גם ה' וגם נח בוודאי חושבים על המצב הקיים, אולי נח חושב לעצמו  בזכות מה זכה להינצל, ואילו ה' אולי שואל את עצמו האם להרוס את כל העולם באמת היה הדבר הנכון לעשות?

אחרי שנח יוצא מהתיבה ה' מגיע למסקנה הבאה: "...וַיֹּאמֶר ה' אֶל-לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו, וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי".

לפי רוב הפרשנים ולפי פשט הפסוק, ה' אומר שהוא לא יקלל את האדמה ולא יגרום לכך שיהיה שוב את המבול מכיוון, שלא משנה באיזו תקופה, היצר של האדם חושב לעשות רע כבר מנעוריו. וזה בעצם לא משנה שאני אהרוג את אותו הבן אדם כי גם ככה הבן אדם אחריו יהיה בדיוק אותו הדבר.

לי אישית היה קשה עם הפירוש הזה כי לא נראה לי הגיוני שמצבו ההתחלתי של האדם הוא רע, וכמו שאמרתי בדבר תורה הקודם. האדם כשהוא נולד הוא נולד לא טוב ולא רע אלא הופך לכזה כשקורה לו משהו. הרש"ר הירש מציע פירוש שאני יותר התחברתי אליו.
הרש"ר הירש אומר שלא הגיוני שהסיבה לכך שה' יפסיק לקלל את האדמה בגלל שהאדם חוטא עוד מנעוריו, כי זאת הסיבה שה' הביא את המבול, בסוף פרשת בראשית כתוב: "וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל-הַיּוֹם", מדובר על הסיבה שה' הביא את המבול, אז אותה הסיבה שה' הביא את המבול תהיה אותה הסיבה שה' לא יביא אותו יותר?!

וחוץ מזה הוא אומר שאסור לנו לחשוב שילד רגיל הוא רשע, צעירים אינם רשעים ואינם צדיקים, ומי שמכיר ילדים יודע, יצר לב האדם אינו רע מנעוריו, לא מנעוריו ישאף האדם אל הרע. והוא מסביר את הפסוק כך: גם אם הצעירים ירצו לעשות רע כל היום ואין תקווה לדור ההוא, ואפילו זה יהיה טוב שיקללו את האדמה, כדי שיקום דור חדש, גם אז ה' לא יוסיף לקלל את האדמה.

אני חושב שאפשר ללמוד מפרשת נח שגם אם משהו לא הולך כמו שצריך, ואתה עצוב וכועס לא מומלץ לזרוק הכל לפח ולהתחיל מהתחלה אלא יותר כדאי לנסות לתקן את מה שלא מצליח. 

וכמו שה' הרס את כל העולם והתחיל בעצם מהתחלה ואז התחרט על כך ואפילו לא קרה משהו בעולם החד שה' התחרט עליו, אלא ה' התחרט מיד אחרי המבול, זה בא ללמד אותנו שאם תתחיל מהתחלה בסוף תצטער על כך ותתחרט על זה.
בוא נביא דוגמא מופשטת: ילד בונה בית מלגו הוא מתכנן, עומל, חושב ובסוף בונה, אחרי שהוא בנה הוא החליט שמה שיצא הוא לא טוב. 

אם הילד יתחיל מההתחלה לא תהיה בו התשוקה האנרגיה והרצון לעשות את זה כמו בפעם הראשונה ,לעומת זאת אם הוא רק יתקן פה ושם ויבין שזה חלק מהבניה מה שיצא יהיה הרבה יותר טוב.  וזה המסר מהפרשה לתקן אבל לא להרוס




לדף הראשי של פרשת נח

דבר תורה לפרשת בראשית

דברי התורה של יואב לפרשת בראשית

  • דבר התורה לשנת תשע"ח - על הטוב והרע בבריאת העולם
  • דבר תורה בשנת תשע"ז - על בריאת המאורות ביום הרביעי
דבר התורה לשנת תשע"ח - על הטוב והרע בבריאת העולם

בפרשת בראשית מופיע  החטא הראשון של האדם,אכילה מעץ הדעת. כולנו יודעים מה גרם לאדם לאכול מהעץ, אשתו חווה. ומי גרם לחווה לחטוא?! הנחש.

אבל מה גרם לנחש להחטיא את חווה? איזה מניע היה לו? הוא סתם רצה שיהיה למישהו רע?
הנחש ידוע כחיה ערמומית מזיקה ואפילו רעה. המקור לכל אלה הוא מהסיפור שלנו, אבל אני רוצה לשאול איך זה שיש רוע בגן עדן?

היינו מצפים שכמו שמוצר חדש מגיע אלינו אין בו פגמים הוא לא שבור אלא נקי וטוב, ככה גם העולם אף אחד עוד לא קלקל אותו לא אמור להיות בו רע, אחרי שאדם גורש מגן עדן אנחנו יכולים להבין למה קין רצח את הבל.

העולם כבר לא היה מושלם, וככה גם האנשים, ולקין הייתה סיבה, סיבה לא מוצדקת אבל סיבה.
אבל בהתחלה לפני שעוד מישהו הספיק לעשות משהו, העולם אמור להיות כמו מוצר חדש, שלם ונקי, וכמו כשתינוק נולד הוא לא נולד רע, הוא לא חושב איך לחטוא כל, אלא רק אחר כך כשהוא עובר דברים בחיים שלו או נתון להשפעה מסוימת, הוא אולי מתחיל לעשות רע, אבל כשהוא נולד הוא נולד לא רע ולא טוב.

איך זה שהנחש שכנע ברוע את חווה לסטות מהדרך ולהחטיא את אדם? אז זהו שלא, העולם לא נברא טוב, הוא לא היה רק טהור, העולם לא נברא מושלם.  כבר בתחילת הבריאה אנחנו רואים שיש רע בעולם.

ביום הראשון ה' בורא את האור. לאחר מכן ה'  בוחן את הבריאה שלו :"וירא אלוקים את האור כי טוב "אם האור טוב ההיפך של האור, חושך, הוא רע.  והחושך מופיע כבר בהתחלה "וחושך על פני תהום"  וכשה' בורא את האור, את הטוב הוא לא מוחק את החושך, הוא לא משמיד אותו. אלא הוא עושה את הדבר שהכי חכם לעשות, מבדיל ביניהם.

ה' נותן מקום לחושך, לרע בעולם. ולמה? כי חושך ואור אלו מילים יחסיות כמו טוב ורע.  אם אין חושך גם אין אור כי זה כבר יהיה מצב תמידי ולא יקראַ בשם מסויים, ככה גם אם אין רע אין טוב. כי לא יהיה למה להשוות את הטוב ואז זה לא יהיה כזה טוב.  וזה מה שהתורה רוצה ללמד אותנו שהטוב יכול להתקיים רק עם יש רע.

אבל שימו לב אני לא אומר שאם יש רע זה בסדר וטוב, אלא אני אומר שאם כולנו נהיה הכי טובים שאנחנו יכולים אז גם מה שידמה לנו כרע בעצם הוא טוב.

והמסקנה שלי מהדבר תורה השבוע הוא: שבפעם הבאה כשרע לכם או כשאתם מרגישים ככה, תזכרו שאם עכשיו רע זה אומר שקודם היה טוב. ושרע וטוב באים וחולפים כמו היום והלילה.




  דבר תורה בשנת תשע"ז - על בריאת המאורות ביום הרביעי

פרשת בראשית היא ארוכה וגדושה בנושאים ורציתי להתמקד בנושא הבריאה של המאורות: נביא את  פסוק טז: "וַיַּעַשׂ אֱלֹקים, אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים:  אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל, לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים"

איך יכול להיות שבתחילת הפסוק רשום המאורות הגדולים ולאחר מכן כתוב המאור הגדול והמאור הקטן?

נביא את שני הפירושים המוכרים ביותר:

פירוש אחד אומר  שהם באמת  המאורות הגדולים שיש בשמים  וביניהם השמש הוא המאור הגדול והירח הוא המאור היותר קטן.

את המדרש שמביא רש"י כולם מכירים: שוים נבראו,   ונתמעטה הלבנה, על שקטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד רש"י אומר שהם בהתחלה נבראו שווים הלבנה רצתה יותר ובסוף קיבלה פחות.

לכל כוכב יש שלושה קרטיריונים עיקריים.

  1. הגודל פיזי שלו.
  2. הגודל שהוא נראה מכדור הארץ.
  3. החשיבות שלו לכדור הארץ (אדם חשוב נקרא גם אדם גדול).

בשני הפירושים הראשונים יצאנו מנקודת הנחה שהמשמעות היא גודל פיזי, ואז יש לנו סתירה, אבל בוא ננסה לחשוב שגדול משמעותו הגודל שהוא נראה מכדור הארץ, אולי יהיה אפשר לפרש כך את הפסוק: "ויעש אלוקים את שני המאורות הגדולים"- השמש והירח נראים  יותר גדולים מכל שאר הכוכבים, האם פעם כשהסתכלתם על השמים ראיתם בבירור שהשמש יותר גדולה?

בוודאי שלא מכיוון שהמרחק של הירח יותר קטן נדמה לנו שהם באותו הגודל למרות שבפועל השמש גדולה בהרבה מהירח.

ולמה כתוב: "את המאור הגדול ואת המאור הקטן"? אם מדובר על מה שרואים מכדור הארץ הרי שברוב החודש הירח אינו מלא ולעומת השמש בוודאי שהוא נראה יותר קטן.
ובהתחלה מדובר באופן תיאורטי על כך שמהסתכלות שלנו הירח והשמש הם אותו הגודל.

בואו נפרש את האפשרות השלישית למושג "גודל" כחשיבות.

אנחנו יודעים שהשמש והירח הם הכי חשובים לנו אם לא יהיה איזה כוכב לכת פה או כוכב מסוים שם זה לא כל כך משפיע עלינו (אלא אם כן אתם חובבי אסטרונומיה - הערה של אבא האסטרונום: לכוכב הלכת צדק חשיבות רבה בהיותו בעל כבידה חזקה ובכך מרחיק הרבה שביטים ואסטרואידים שהיו יכולים לפגוע בכדור הארץ).

מבין שניהם ברור שהשמש יותר חשובה בואו נבחן מה עוזר לנו כל אחד מהמאורות.

ירח- אור בלילה (כמובן שזה אור מהשמש שהירח מחזיר לכדור הארץ), שמירה על יציבות ציר כדור הארץ בזכות כוח המשיכה שלו, הירח גם מקטין את פגיעתם של אסטרואידים בכדור הארץ, אמנם חשוב אבל שימו לב לשמש:

שמש- אנרגיה, שומרת על חום (בלעדיה אנו קופאים בקור), נותנת אור ביום (וגם בעצם בלילה) מספקת ויטמין די, עוזרת לצמחים לצמוח, בלעדי השמש לא יהיו לנו את עונות השנה ולמעשה בכלל לא יהיו חיים.

מה יותר נורא? כמובן שבלי השמש, ולכן רשום המאור הגדול, החשוב ואילו הירח בהשוואה לשמש הוא פחות חשוב.

גירסה מקוצרת בוידאו




לדף הראשי של פרשת בראשית