אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם של פרשת השבוע !

תפזורת לפרשת ויקהל פקודי

בדף התפזורת הבא הוטמנו מונחים מפרשות ויקהל פקודי. ניתן למצוא את המונחים ישירת בתפזורות, או לענות על השאלות בצד או להיעזר ברשימת המילים המופיעה במהופך. בהצלחה!


תפזורת לפרשת ויקהל פקודי
תפזורת לפרשת ויקהל פקודי

לדך הראשי של פרשת ויקהל
לדף הראשי של פרשת פקודי

פתח דבריך יאיר - רמזים במבנה המנורה

רבי שמשון מאוסטרופולי או רבי שמשון משפיטבוקא (ואפילו מצאתי מקור המייחס את המדרש לגר"א) מביא קשר מרומז בין המנורה לבין חומשי התורה. ר' שמשון דורש את הפסוק בתהילים "פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים" (קי"ט קל) ומוצא בו רמזים למעשה המנורה . המנורה שזורה בפסוק הראשון, כלומר בפתח, של כל אחד מן החומשים, שזו הכוונה למילה דבריך, יאיר – רמוז במילה מנורה - שמאירה. מבנה המנורה על חלקיה השונים רומז לפסוקים הראשונים של כל חומש. נראה כיצד:

הפסוק הראשון בחומש בראשית הוא:  "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" - מכיל שבע מילים ועל זה רומזים שבעת הקנים של המנורה.
הפסוק הראשון בחומש שמות: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ". בפסוק זה אחת עשרה מילים והוא רמוז במנורה שלה יש אחד עשר כפתורים. איך מגיעים בדיוק לאחד עשר כפתורים, נסביר מיד.
הפסוק הראשון בחומש ויקרא הוא "וַיִּקְרָא אֶל-משֶׁה וַיְדַבֵּר ה'  אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר". בפסוק תשע מילים וזה רמוז בתשעה פרחים שיש במנורה.
הפסוק הראשון בחומש במדבר הוא: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר". בפסוק שבע עשרה מילים וזה מתאים לדעה שאומרת שגובה המנורה היה שבעה עשר טפחים. קיימת דעה נוספת שלפיה גובה המנורה היה שמונה עשר טפחים, אבל אנחנו נישאר אם המספר שמתאים לנו לרמז (ויש לדעת שממילא רמזים מאופן טבעם אינם מחויבים לרמת דיוק מוחלטת).
הפסוק הראשון בספר דברים הוא: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב:" בפסוק ארוך זה עשרים ושתים מילים. המספר 22 הוא מספר הגביעים שיש במנורה.
ועכשיו נפרש את המספרים ואת המקור שלהם בתורה, בפרשתינו –פרשת תרומה בפסוקים של המנורה בפרק כ"ה מפסוק ל"א. "וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּיעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ: לב וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי: "
למעשה למרות שאנו קוראים בשם מנורה לכל המנורה, המשמעות האמיתית של המילה היא העמוד האמצעי (הקנה האמצעי) ממנו יוצאים עוד שישה קנים ולכן בסך הכל יש שבעה קנים. מספר זה מתאים לשבע המילים של הפסוק הראשון בחומש בראשית. ממשיכה התורה: "שְׁלשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן-הַמְּנֹרָה" - בכל קנה יש שלושה גביעים, כפתור אחד ופרח אחד ולכן עד כאן יש לנו 18 גביעים 6 כפתורים ו 6 פרחים. ממשיכים...
"וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ" - במנורה –  הקנה האמצעי - יש עוד ארבעה גביעים ולכן בסך הכל 22 גביעים (כמספר המילים בפסוק הראשון של ספר דברים). בנוסף במנורה יש שני כפתורים ושני פרחים , כי המילים מופיעות בלשון רבים ומיעוט רבים שניים. ולכן בסך הכל יש בינתיים 8 כפתורים ו8 פרחים... נמשיך לפסוק הבא. - "וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת-שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן-הַמְּנֹרָה" - מתחת לנקודת המפגש של כל שני קנים על המנורה יש עוד כפתור וסך הכל 3 כפתורים נוספים ולכן אנחנו כבר ב-11 כפתורים (וזה הכל, הגענו לכמות הכפתורים הדרושה – למספר המילים בפסוק הראשון של ספר שמות)
אבל עדיין נשארנו רק עם 8 פרחים (זוכרים שספרנו בפסוק הראשון בויקרא 9 מילים).... הפרח הנוסף מגיע מפרשה אחרת, פרשת בהעלותך בה מופיע הפסוק (פרק ח' פסוק ד): "וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד-יְרֵכָהּ עַד-פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִיא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה'  אֶת-משֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת-הַמְּנֹרָה". ירך המנורה הינו בסיס המנורה, ובפסוק מופיע שגם שם היה פרח, כלומר בסך הכל תשעה פרחים שמתאימים לפסוק הראשון של ספר ויקרא.
ועתה מובן פשר הפסוק פתח דבריך יאיר, שפתח דברי החומשים, רמוז במעשה המנורה.
להשלמת המאמר נביא את איורו של הרמב"ם למנורה בכתב ידו
איור המנורה בכתב יד הרמב"ם
איור המנורה בכתב יד הרמב"ם
לגבי מקור הפלפול, ייתכן ונאמר על ידי אחד מהגדוליםשהפסוק רומז על המנורה (יאיר=מנורה) אולם ההסברים המדויק ניתנו על ידי גאון אחר ומי מהקוראים שבקיא ויכול למצוא מקורות מדויקים, אשמח אם יאיר עיני...

הדף הראשי לפרשת תרומה

היכן הייתה קריעת ים סוף?

היכן היית קריעת ים סוף? תשובה ברורה אין. "ים סוף" הוא תיאור מקום כללי למדי. אורכו של מפרץ סואץ הוא כ-350 קילומטרים, וגם המרחק מסואץ ועד הים התיכון הוא כמאתיים קילומטרים. מקובל להניח (למרות שגם על כך יש דעות שונות) כי בני ישראל ישבו באיזור הדלתא הצפוני מזרחי של הנילוס. ייתכן שהחצייה הייתה דווקא באיזור האגמים או באגמים באזור הדלתא ולא בתעלת סואץ הנמצאת במרחק רב יחסית מגושן.

התורה דווקא מציינת מספר רב של מקומות (שמות י"ד ב): "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל-הַיָּם" אולם ציוני מקומות אלו יותר מבלבלים מאשר עוזרים.

בהמשך למאמר האם מכות מצרים היו נס, נשאל שאלה דומה לגבי קריעת ים סוף. בודאי שכמאמינים אנו רואים בכך נס ואפילו גדול במיוחד, אולם אם נעיין היטב בפסוקים נראה שגם כאן התורה עצמה מציעה מנגנון פיזיקאלי כלשהו (פסוק כ"א): "וַיֵּט משֶׁה אֶת-יָדוֹ עַל-הַיָּם וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת-הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם", בניגוד לתיאור המקובל בסרטים (עשרת המכות ונסיך מצרים), הרוח נשבה במשך שעות, ולים לקח להיפך לחרבה לילה שלם. רק באשמורת הבוקר ניסו המצרים לעבור את הים ונלכדו בו.

במאמר זה נציג שני מחקרים מדעיים היוצאים מהתיאור המקראי ומנסים למצוא מקום בו תנאים פיזיקאליים יכולים לגרום לקריעת ים סוף. שני המאמרים אינם של כותבים דתיים, הם אינם מנסים להוכיח את אמיתות הסיפור המקראי, אלא ענhינם בפיזיקה בלבד. כהקדמה לשני המאמרים נעיר שהטופוגרפיה השתנתה מאד. סכר אסואן שינה את כל מבנה הדלתא וגם תעלת סואץ השפיעה רבות. בעבר ייתכן ופני השטח היו שונים וכי מפרץ סואץ נמשך עוד עשרות קילומטרים ליבשה. בתמונה רואים את קצהו של מפרץ סואץ, את האגמים המרים ושימו לב לאזור הירוק בקצה הצפון מזרחי של הדלתא, אגם מנזלה
קצה מפרץ סואץ, תעלת סואץ, האגמים המרים ומזרח הדלתא.
קצה מפרץ סואץ, תעלת סואץ, האגמים המרים ומזרח הדלתא. מקור - מפות גוגל

המאמר הראשון מאת דורון נוף ונתן פלדור התפרסם כבר בתחילת שנות התשעים. ההצעה שלהם היא שחציית הים הייתה בצפון מפרץ סואץ של ימינו. למפרץ סואץ מאפיינים ייחודיים. הוא מפרץ ארוך מאד (350 קילומטר), צר מאד (20-30 קילומטר) ורדוד מאד (עומקו הממוצע רק 35 מטרים לעומת כ-200 מטרים של מפרץ אילת). מאחר ואת מפרץ סואץ מקיפים הרים, כיוון הרוח הוא הוא צפון-דרום.

כיום מתועדים מקרים בהם מים ממפרץ סואץ מגיעים למרחק של שמונה קילומטרים בתוך תעלת סואץ, כאשר יש רוחות עזות. באביב, הרוח הממוצעת מגיעה מצפון-מערב ועוצמתה היא כ-20 קמ"ש. מדידות בתעלה עצמה מראות על הפרשי גובה ממוצעים של 80 סנטימטר ועל הפרשי שיא של 3 מטרים.  בגוף מים קטן כל כך השפעות אלו אינן של גאות ושפל הירח (גם בים התיכון, הפרש הגבהים כמעט אינו מורגש), אלא של זרמים הנובעים מרוח. לצורך המחקר הניחו נוף ופלדור זרימת רוח חזקה מצפון-מערב, זרימה זו לוחצת את מי תעלת סואץ כלפי מטה ויכולה לגרום לירידת המפלס שלהם בכמה מטרים ולאורך של כמה קילומטרים. בפיתוח המשוואות הם מגיעים למסקנה כי די ברוח של 70 קמ"ש (רוח חזקה אך בהחלט לא בלתי אפשרית) על מנת להוריד את מפלס המים ב-2.5 מטר לאורך קילומטר. משך הזמן בו מתרחש תהליך זה הינו כ-10 שעות ובמהלכם אף קרקעית הים מתייבשת.
על מנת להתאים את המודל לפסוק הם מציעים כי בתעלת סואץ היה איזור מסוים בו קרקעית הים מוגבהת מעט. כאשר המים נסוגו, נשאר איזור זה מורם, כמעין סוללה ובכך התאים לתיאור הכתוב (כב): "וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם". החומה כן היא חומה נמוכה, שהמעבר נמצא מעליה, ולא חומה המקיפה את בני ישראל וגבוהה מהם. ראו בתרשים הבא (מתוך המאמר).
קרקעית מוגבהת בתעלת סואץ, שימשה את בני ישראל למעבר על סוללה כאשר המים נמצאים מימינם ומשמאלם. מתוך מאמרם של נוף ופלדור
קרקעית מוגבהת בתעלת סואץ, שימשה את בני ישראל למעבר על סוללה כאשר המים נמצאים מימינם ומשמאלם. מתוך מאמרם של נוף ופלדור

כאשר הרוח פוסקת בבת אחת (וזוהי תופעה חריגה שכן רוח שוככת לרוב בהדרגה), חזרת המים תהיה מהירה מאד ואלימה מאד ותגרוף את כל מי שנמצא בדרכה. מומלץ  לקורא את המאמר. המבוא אינו מכיל משוואות כלל. מתמטיקאים מומזנים לעקוב גם אחרי הפיתוחים הפורמליים של המחקר.
לאתר של פרופ' דורון נוף
המאמר המלא של נוף ופלדור

לתיאוריה זו מספר חסרונות. כיוון הרוח (מצפון מערב) נראה מנוגד לתיאור הכתוב "רוח קדים" שהיא רוח מזרחית. גם מקום החצייה רחוק מגושן. אמנם במסורת, קריעת ים סוף הייתה שבעה ימים לאחר יציאת מצרים ולאחר שפרעה ראה כי העם לא חוזר אחרי דרך שלושת הימים, אולם למחנה בני ישראל, שהיה עוד מבולגן ולא מסודר כמו בהמשך המסעות במדבר, דרך של שלושים קילומטרים ביום, היא דרך ארוכה. בתורה עצמה לא ניתן תאריך כלל לקריעת ים סוף, ואם נטען שהוא היה מאוחר יותר הרי שבוודאי הייתה שהות לבני ישראל להגיע לכל מקום לאורך התעלה. עניין נוסף הוא הסוף עצמו. אם נקבל את ההשערה שהים נקרא על שם צמח הסוף, הרי שסוף לא גדל כלל באיזור תעלת סואץ.


המאמר השני התפרסם ב2010 ומביא אפשרות נוספת. עניינם של החוקרים החל לאחר מציאת דיווח של קצין בריטי בכיר משנת 1882 על כך שבוקר אחד בעקבות רוח עזה, אגם מנזלה "נעלם" למרחק של כעשרה קילומטרים. העומק הממוצע של האגם הוא מטר וחצי עד שניים בלבד, ואפילו אותו קצין נזכר באירוע המקראי מלפני שלושת אלפים שנה.

שוב אנו רואים את אותו מכניזם פיסיקלי, רוח חזקה מאד על מים רדודים. החוקרים קארל דרוז וויקינג האן (Carl Drews, Weiqing Han) מזיזים את מקום החצייה המשוער לקצה הצפון מזרחי של הדלתא למקום של ים תניס הקדום. מקום זה סמוך מאד למקום הישיבה של בני ישראל.

הרוח החזקה - במהירות של 100 קמ"ש, והפעם מכיוון מזרח, בדומה יותר לתיאור המקראי הסיגה את המים לצפון מערב ואיפשרה מעבר פנוי. לא נציג את כל המחקר אולם נביא תמונות של אגם תניס לפני הרוח ולאחריה.

אגם תניס לפני שימו לב למקום החץ. מקור - דרוז והאן UCAR
אגם תניס לפני שימו לב למקום החץ. מקור - דרוז והאן UCAR


אגם תניס לאחר הרוח. נוצר מעבר שימינו ומשמאלו נותרו מים. דרוז והאן UCAR
אגם תניס לאחר הרוח. נוצר מעבר שימינו ומשמאלו נותרו מים. דרוז והאן UCAR

מאחר והמחקר עדכני יותר, הרי שגם נוצרו סרטוני הדגמה. הסרטון הראשון הינו אנימציה של התהליך ובסרטון השני תוכלו לראות את החוקר מסביר את התיאוריה (הסרטונים באדיבות האיגוד האוניברסיטאי למחקר אטומספרי)





המחקר המלא של דרוז והאן

הנה שתי הצעות למיקום חציית ים סוף, המתבססות על נתונים מהפסוקים בלבד: רוח חזקה - ומים מימין ומשאל (לא מכיוון אחד בלבד). אמנם לא נראה שכוונת התורה בהבאת עובדות אלו הייתה על מנת לתת פתח למחקרים מסוג זה, אלא להוכחת הגדולה של האירוע. מאחר ושני המחקרים מביאים מודל מתימטי תקף ועובד, אין לנו אלא להניח כי שניהם צודקים. חציית ים סוף, אכן אפשרית בכל אחד ממקומות אלו. כמובן שאין הדבר אומר שאכן חציית הים אירעה שם. וכסיכום המאמר הקודם, מי שאינו מאמין בניסים ובתופעות שהמדע אינו יכול להסביר, יוכל שוב להסתמך על אותה הסתברות קלושה שבדיוק ברגע הנכון נשבה רוח חזקה מאד (שהפסיקה בפתאומיות) ושמשה הוביל את בני ישראל בדיוק לאותו מקום. מי שמאמין, בודאי יראה ברוח ובמעשי משה (נטיית היד על הים) את דרכי ה' לחולל את הנס המופלא.


הדף הראשי לפרשת בשלח

האם מכות מצרים היו נס?

האם מכות מצרים הן נס? על פניה התשובה נראית טריוויאלית, ברור שכן, אולם עיון בפסוקים ובמקורות יראה לנו שהתשובה אינה פשוטה כל כך ודרכה אפשר לדון מעט ביחס הכללי של התורה והתלמוד לניסים.
נתחיל בדיון לשוני למשמעות המילה נס, מילה נדירה למדי בתורה. ברוב הפעמים שהצירוף מופיע הוא חלק מהשורש נוס (מלשון מנוסה) או נסה (ניסיון).

הפעם הראשונה שהמילה "נס" מופיעה בהקשר שאולי דומה למשמעות שלו כאירוע חריג היא בשמות פרק י"ז טו לאחר מלחמת עמלק "וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי:" משמעות המילה לא ברורה. רש"י מפרש "הקב"ה עשה לנו כאן נס גדול" אבל הרשב"ם מפרש: "המטה של הקב"ה היה לנס על הגבעה וגם לעתיד ירים אותו הקב"ה לנס על ההרים להלחם בעמלק" נס הוא סוג של סמל, דומה במעט למשמעות השנייה של המילה כדגל.

המילה "נס" מופיעה שוב בפרשת נחש הנחושת (במדבר כ"א ח) ושם ברור כי משמעותה חפץ מוחשי: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי"



בפעם הבאה שהמילה "נס" מופיעה - בספר במדבר כ"ו י: "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת קֹרַח בְּמוֹת הָעֵדָה בַּאֲכֹל הָאֵשׁ אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ וַיִּהְיוּ לְנֵס" . אין ספק שהנס הגדול הוא בליעת האדמה, מדוע האנשים נהיו לנס? פה מפרש רש"י דווקא: "לאות ולזיכרון".

עד כאן למשמעות המבלבלת של המונח "נס", אבל חשוב לציין שמכות מצרים עצמן לא כונו מעולם נס. התארים בהם התורה משתמשת הם (שמות ז' ג): "וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת-לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת-אֹתֹתַי וְאֶת-מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". לפחות אלו מונחים מוכרים לנו. השמש והירח מכונים אותות כבר בבריאתם, ה' עשה לקין אות שלא יהרגו אותו וגם הקשת מכונה אות. נראה שהשימוש במילה אות הוא כפירוש רש"י כאמצעי לזכרון. קשה לחשוב על קין כעושה נס בכל פעם ובקשת מפורש שכאשר היא מופיעה זה לזכר הברית בין ה' לארץ.

המילה מופת, מתאימה יותר לעניננו שכן הכתוב במפורש מכנה את מכות מצרים מופתים, גם לפניהן כפי שהבאנו, אבל בעיקר לאחריהן (ובטרם מכת בכורות) פרק י"א י: "וּמשֶׁה וְאַהֲרֹן עָשׂוּ אֶת-כָּל-הַמֹּפְתִים הָאֵלֶּה לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְחַזֵּק ה'אֶת-לֵב פַּרְעֹה וְלֹא-שִׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ".

לסיכום ההתיחסות נביא פסוק מספר דברים (ד' לד) המכיל עוד מספר תארים וביטויים:  "אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹקים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשָׂה לָכֶם ה' אֱלֹקיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ" המראה שיש עוד מספר מילים המתייחסות לאירועים, אם נלך ממש ממש לשני הפסוקים האחרונים בתורה (ל"ד יא-יב) יתחוור לנו כי האותות והמפותים נעשו למצרים ולפרעה ואילו היד החזקה והמורא הגדול נעשו לבני ישראל: "לְכָל-הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל-עֲבָדָיו וּלְכָל-אַרְצוֹ:  וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה משֶׁה לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל: ".


נראה אם כן לסכם את חלקו הראשון של המאמר שמכות מצרים היו מופתים, אירוע חריג, אולם נשאר כמובן לפרש את משמעותה של מילה זו שנראית כאירוע שלא על פי דרך הטבע. הרמז כמעט היחידי שיש לנו הינו בספר מלכים א י"ג ג: "וְנָתַן בַּיּוֹם הַהוּא מוֹפֵת לֵאמֹר זֶה הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' הִנֵּה הַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע וְנִשְׁפַּךְ הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר עָלָיו". לפי פשט הכתוב מופת הוא היכולת לחזות את העתיד. משה מנבא שתהיה מכת דם והיא אכן מתרחשת, כלומר לא עצם המכה הוא המופת אלא ההודעה שמשהו חריג הולך להתרחש היא המופת.

כמובן חוזקו של המופת תלוי בחריגותו של האירוע החזוי. אם אחזה שמתישהו בחורף ירד גשם, כנראה המופת לא יהיה גדול, אולם באמצע הקיץ? כך עשה שמואל הנביא (שמואל א י"ב יז-יח) "הֲלוֹא קְצִיר-חִטִּים הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל-ה' וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי-רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי ה' לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ: וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל-ה' וַיִּתֵּן יְהֹוָה קֹלֹת וּמָטָר בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּירָא כָל-הָעָם מְאֹד אֶת-ה' וְאֶת-שְׁמוּאֵל". אמנם כולנו חווינו גשמי קיץ מפעם לפעם אבל בישראל הם נדירים.

אז האם מכות מצרים היו חריגות? כמעט לכל מכה ומכה אפשר למצוא מנגנון טבעי. לאחר דיג הטונה בסיציליה מי הים באזור נהיים אדומים מרוב דם. הצעות אחרות מדברות על בקטריות או אצות שפתאום החלו לשגשג במימי היאור. כל זיהום של היאור יוציא ממנו את הצפרדעים החוצה, וגם תופעות של גשם צפרדעים היורד מהשמים דווחו בעבר. כל אמא יודעת שלפעמים בגן יש מכת כינים. מגפות הדבר פקדו את אירופה וחיסלו כשליש מהאוכלוסיה. המגפה כל כך חזקה עד שמגפת הדבר זכתה להיקרא Plague כשם פרטי, בנוסף לפירושה כמגפה כלשהי. המנגנון המעביר את המכות נראה טבעי אם נזכור שמי שמעביר את נגיף הדבר הם הפשפשים, שאולי הם הכינים המקראיות וכו'. אם לא חטפת דבר, אולי קיבלת גירוד רציני מכל הפשפשת. ברד הינו אירוע נדיר באיזור מצרים, אבל לפני שבועיים הוא התרחש בסערת "אלקסה" של טבת תשע"ד סוף 2013. גם מכת ארבה קטנה חווינו בשנים האחרונות וספר יואל מתאר מכת ארבה קשה נוספת, כלומר זו תופעה מחזורית. באותה סערה אנשים היו ללא חשמל וללא יכולת לצאת מהבית במשך כמה ימים, מזכיר את מכת חושך. בשנת 1815 התפרץ הר הגעש טומברה במשך שבוע. מי שהיה באזור בוודאי חווה מכת חושך, והעולם כולו הושפע מכך עד כי שנת 1816 כונתה השנה ללא השמש.

למעשה בפסקה האחרונה הייתי פרקליטו של השטן, או במקרה הזה פרעה. פרעה לא התרשם כל כך מהמכות. בהתחלה הוא סבל ונאלץ לבקש ממשה רחמים, אולם כאשר המכות חלפו, היה לו זמן לחשוב והוא הגיע למסקנה שכל המכות עד עכשיו היו טבעיות. בין אם אלו להטוטי מכשפים (שהרי אין בעיה להחביא מעט אבקה ביד ולערבבה מהר במים ולהופכם לאדומים) ובין אם אלו תופעות טבעיות מחזוריות.

אבל מה אנחנו שאיננו פרעה נגיד? יש דעות לכאן ולכאן. המשנה במסכת אבות מונה עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות. הגישה המקובלת היא כי העולם מתנהל לפי חוקי טבע קבועים, ולאחר פרשת המבול, התורה כותבת את זה במפורש. נראה שאין כמעט מקום לניסים וגם כאשר יש ניסים, הם קורים כחלק מהטבע באמצעות מנגנונים קיימים.

במקרה זה הנס מצומצם לכדי התיזמון, המיקום והעוצמה שלו (רוח מאד חזקה דווקא היום, ארבה בעוצמה שלא הוכרה אף פעם, מכה בכל מצרים פרט לאיזור אחד). אולם יש חריגים שאינם ניתנים להסברה ועל מנת לאפשר את קיומם ולא לחרוג מכללי הסדר הטוב, גם הם כבר נבראו מראש ולכן הם חלק מחוקי העולם. בין הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות מופיע המטה, כאשר מדובר על מטהו של משה רבנו איתו הוא עשה את המופתים השונים. מאחר ומשה עשה הרבה דברים עם המטה ולא רק את מכות מצרים, וגם לא כל המכות נעשו עם המטה (עניין זה דורש מאמר נפרד).

הניסיון מוכיח שהרושם של ניסים גדולים לא מחזיק מעמד זמן רב. בני ישראל שצפו במעמד הר סיני חטאו מעט זמן אחר כך, גם לאחר כניסתם לארץ ומיד לאחר מות יהושע, חטאו בני ישראל. ולכן חלק מהפרשנים בהחלט מעדיפים לצמצם את הנס כמה שניתן וזאת על מנת שנכיר שעצם החיים היומיומיים הינם נס.

הגמרא במסכת שבת (נג:) מביאה את המעשה הבא: "ת''ר מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק ולא היה לו שכר מניקה ליתן ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו אמר רב יוסף בא וראה כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה א''ל אביי אדרבה כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית אמר רב יהודה בא וראה כמה קשים מזונותיו של אדם שנשתנו עליו סדרי בראשית אמר רב נחמן תדע דמתרחיש ניסא ולא אברו מזוני". רב יוסף מתפעל. כזה נס גדול נעשה רק לאדם גדול, אביי טוען שעשיית נס היא דבר גרוע, הכל צריך להיות לפי חוקי בראשית (או במילים אחרות, לפי המדע וחוקי הטבע).

כל זה משתנה במכת בכורות, מכה שקשה מאד למצוא לה הסבר הגיוני (אין מנגון פיזיקאלי הפוגע דווקא בבכורים). במכה זו, שהייתה גם החמורה מכולן, כי זו הייתה המכה הראשונה שאנשים שילמו בחייהם, נשבר פרעה ותפיסת עולמו התמוטטה. אולם, כפי שנראה, לאחר כמה ימים, פרעה התאושש, מצא הסבר הגיוני כלשהו לתופעה ושב לרדוף את בני ישראל.
אז לסיכום, האם מכות מצרים הן נס או לא? זו שאלה של אמונה. גם אם המנגונים הפיזיקלים קיימים, ראינו שהשימוש בהם לא מפחית מעוצמת הנס אלא להיפך, עצם הידיעה של משה על כך שהם יקרו, ובדיוק רב של מתי ואיפה, הופכת אותם להגדרה של מופתים. אותה ידיעה של משה היא המופת עצמו, כאשר לתורה פחות איכפת אם האירוע עצמו הוא חריג ומיוחד (ושייך לקטגורית הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות) או טבעי.

נסיים בהמשך הסיפור שהובא בגמרא ובדבריו האחרונים של רב נחמן. מזונותיו (פרנסתו) של אדם קשים. יותר קל להפוך את סדרי הטבע מאשר לשפר את יכולת הפרנסה. כלומר החיים הרגילים עצמם, כלשון הברכה היהודית, חיי, בניי, מזוני (בריאות, ילדים ופרנסה) הם בעצמם נס גדול (לאדם המאמין) או פלא לא מוסבר (לאדם שאינו מאמין).

מכת דם - ג'יימס טיסוט
מכת דם - ג'יימס טיסוט - לפני 1903


לדף הראשי לפרשת בא