היררכית המידע

המושג היררכית המידע מתייחס לצורה של סידור וארגון נתונים, כאשר כל אחד מהם נותן רמה גבוהה יותר של ידע. המונח המקובל באנגלית הינו DIKW Pyramid אולם, הוא חסר תרגום טוב בעברית.
הרמה הראשונה היא רמת הנתונים DATA. ברמה זו הנתונים גולמיים ביותר, והצגתם כמו שהם היא למעשה חסרת תועלת. ניקח לדוגמה רשימה ארוכה של מידות טמפרטורה בישראל.
השכבה הבאה היא רמת המידע - INFORMATION. לעתים כל מה שצריך הוא להציג את הנתונים בצורה מסודרת ועל ידי כך כבר מקבלים מידע, למשל הצגה בגרף או בטבלה, ולחילופין חישוב ערכים חדשים שלא היו קיימים קודם, לדוגמה, ארגון הנתונים לפי חודשים, והוצאת ממוצע, ערכי קיצון וסטיית תקן עבור כל חודש.
השכבה הבאה היא שיכבת ה-KNOWLEDGE, כאן כבר יש ידע אמיתי, בדוגמה שלנו, הידע יכול להיות טריוויאלי ביותר כמו למשל שבאוגוסט חם יותר מאשר באפריל, אולם הוא יכול לכלול גם הפתעות, שיש יום אחד באפריל שהוא חם יותר מהממוצע של חודש אוגוסט. כמובן שאפשר למצוא יחסים מורכבים הרבה יותר.
הרמה הבאה, היא רמת החוכמה  WISDOM, ובה כבר מפיקים חוכמה שלמה הקשורה לתחזיות מזג האוויר.

ניתן להדגים היררכיה זו בפרשות בראשית ונח ברשימות הגניאולוגיות הארוכות של צאצאי אדם (בראשית) ושם (נח). התורה נותנת לנו רק את הנתונים (בפרקים ה' וי"א) אבל אנחנו יכולים להשתמש בהם כדי לעלות ברמות הידע. עיברו על הפרקים. במבט ראשון רואים רק אוסף של נתונים, שישמחו כל חוקר היסטוריה, אבל נראים לנו מיותרים למדי. הפעולה הראשונה להגיע לרמת המידע היא בארגון של הנתונים, כפי שביצעתי עבורכם בטבלה הבאה (הערה: מומלץ מאד לעשות טבלה מעין זו לבד).

	שנת לידה	גיל הולדה	שנת הולדה	אורך חיים	שנת פטירה
אדם	0	130	130	930	930
שת	130	105	235	912	1042
אנוש	235	90	325	905	1140
קינן	325	70	395	910	1235
מהללאל	395	65	460	895	1290
ירד	460	162	622	962	1422
חנוך	622	65	687	365	987
מתושלח	687	187	874	969	1656
למך	874	182	1056	777	1651
נח	1056	500	1556	950	2006	מבול
שם	1556	100	1656	600	2156	1656
ארפכשד	1656	35	1691	438	2094
שלח	1691	30	1721	433	2124
עבר	1721	34	1755	464	2185
פלג	1755	30	1785	239	1994
רעו	1785	32	1817	239	2024
שרוג	1817	30	1847	230	2047
נחור	1847	29	1876	148	1995
תרח	1876	70	1946	205	2081
אברהם	1946	100	2046	175	2121
יצחק	2046	60	2106	180	2226
יעקב	2106

במעבר לטבלה עשינו כמה דברים ועל ידי כך עברנו מרמת הנתונים לרמת המידע. קודם כל קיבצנו נתונים משני מקורות שונים לטבלה אחת. הוספנו מידע שלא מופיע כלל בתורה, אבל נגזר ממנה בצורה פשוטה (מתי נולד כל איש ומתי נפטר). למעשה בטבלה, מופיע כבר פרט אחד שהוא ידע - חישוב השנה בה היה המבול. הטבלה נוחה מאד לעיון ואפשר לראות בה כמה דברים מעניינים, כמו למשל גיל ההולדה שיורד מעט, עולה, יורד שוב, עולה לחריגה גבוהה מאד אצל נח, יורד בדרסטיות ושוב עולה אצל תרח, אברהם ויצחק (וגם יעקב ילד בגיל דומה, אולם נתון זה אינו מופיע בתורה במפורש אלא רק בחישובים ולכן אינו מופיע בטבלה). מהסקה זו עברנו משלב הנתונים לשלב המידע ולידע שגיל ההולדה משתנה מאד. מעבר בין היררכיות המידע השונות דורש לעתים רק הצגה שונה של אותם נתונים, ניקח את הנתונים מהטבלה ונציג אותם בצורה ויזואלית, הגרף.
עוד עובדה בולטת היא שעבר האריך שנים רבות אפילו לאחר אברהם, שבעה! דורות אחריו (נכד נינו).

סדר הדורות בחומש בראשית

בגרף רואים רק חלק מהמידע, אולם הקשר בין מי חי מתי בולט מאד. למעשה ניתן להעביר קו מלמעלה למטה עבור כל שנה ולראות אילו אישים חיו בה. מהתורה למשל לא ברור כלל שאברהם חי שנים רבות כאשר שם בן נח עוד היה חי (למרות שהמדרשים "עלו" על כך ומציגים את מלכיצדק מלך שלם כשם בן נח) ושאפילו יעקב חי בימי שם (למעשה מהתורה לא מסופר על שום מפגש בין יעקב לסבו אברהם, למרות שיעקב היה בן 15 בפטירת אברהם). הגרף נותן לנו את כל הידע הזה, בצורה מהירה מאד. גם נח, כאיש המחבר בין הדורות שלפני המבול לדורות שאחרי המבול נראה בצורה בולטת בגרף.
בספר ראשית חוכמה מובאת מסקנה מעניינת (כמובן שאינה מחויבת, אולם היא אפשרית) לפשר ההשחתה שהייתה בדור שלפני נח ולמה העולם היה צריך להיחרב. עיון מהיר בטבלה, יתן לנו את הידע, שהאיש הראשון שנולד לאחר מותו של אדם הראשון היה נח. כל שאר האנשים נולדו לתוך עולם בו המוות הוא מושג ערטילאי. נכון שהיו כל מיני סיפורים ישנים, על איזו קללה שקשורה לעץ ונחש, משהו לא ברור... היה גם סיפור על איזה קין שהרג את הבל, ובוודאי אנשים נפצעו או נטרפו על ידי חיות מפעם לפעם, אבל פרט לתאונות מצערות, ההנחה הייתה שהחיים נצחיים, והנה באחת, הנחה זו נשברה במותו של אדם הראשון (והגרף מראה לנו בבירור כי הוא אכן מת ראשון) ולא הרבה אחר כך, חנוך נעלם בצורה מסתורית. תובנה זו שהמוות קרוב, הביאה את העולם להשחתה ולמעשי חמס, שחייבו, התחלה מחדש. הצעה זו, היא כבר במדרג ההיררכיה הגבוה ביותר של בפירמידה של חוכמה ומהווה דוגמה איך גם מרשימות של נתונים שנראים ארוכים ומיותרים במבט ראשון, אפשר להגיע לתובנות חשובות.

לאחר כתיבת המאמר קיבלתי ממר שרון חיים, טבלה נוספת, המראה את כל האנשים וכמה שנות חיים משותפות היו להם. באישורו אני מצרף את הטבלה למאמר. טבלה זו אמנם גדולה יותר ואלם מראה הרבה מאד מידע והיא שימושית ביותר. תודה לשרון על הכנת הטבלה

שנות חיים משותפות

הערה נוספת שהתקבלה מפנה אותו לפרופסור קאסוטו שהעיר כי כמעט כל המספרים הם כפולות של 5 או של 5 בתוספת 7 (מסתיימים בספרות 0 2 5 7) ושהדבר מצביע על עיגול המספרים ושימוש לשיטת הספירה הבבלית. דבריו ארוכים ומפורטים  בספרו "אדם עד נח" על ספר בראשית .

לדף הראשי של פרשת נח
עוד על מדע בפרשת נח
שפות ולאומיות
הקשת

מדע בפרשת נח - על לאומיות ושפות

בפרשת נח ולאחר היציאה מהתיבה התפצלה משפחת נח לשבעים אומות העולם. רשימה זו מהווה את התחלת הלאומיות. אם עד אז וגם לפני המבול היו כולם עם אחד ולמעשה הרגישו כמו משפחה גדולה. לאחר המבול ואפילו שחלף מספר קטן  יותר של דורות ומספר קטן בהרבה של שנים (מאדם עד נח היו עשרה דורות ותקופת זמן של למעלה מאלף שנים וראו פירוט מלא בטבלה למטה) הלאומיות התפתחה במהירות וקבוצות שונות נפרדו אחת מהשנייה בקצב מואץ, והתפצלו על פני כל המרחב היבשתי (לא נעסוק בשאלה מה היה ביבשות אמריקה ואוסטרליה). לאחר שגם השפה השתנתה בין המקומות, כבר נהיו אלו עמים נפרדים לכל דבר והמקור למספר המשמעותי של שבעים אומות העולם (ואכן, ספירת הצאצאים בתולדות בני נח, מגיעה לשבעים שמות שונים, למרות שבפועל אנו עדים ליצירה של עמים נוספים בהמשך התורה - עמון, מואב, שבטי ישמעאל, מדין, אדום, עמלק וכו'). השפה היא מאפיין מובהק של לאום וגם עמים הדוברים אותה שפה דוברים אותה בצורה אחרת (כדוגמת הערבית המדוברת השונה ממדינה למדינה). תחילת הלאומיות מהווה את כל פרק י' בספר בראשית. בתחילה מונה התורה את בני יפת בקיצור נמרץ ומסיימת (פסוק ה'): " מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם בְּאַרְצֹתָם אִישׁ לִלְשֹׁנוֹ לְמִשְׁפְּחֹתָם בְּגוֹיֵהֶם" וכבר לפני סיפור המגדל אנו למדים שהלשונות השתנו. עיקר הפרק עוסק בצאצאי חם (15 פסוקים) ושם (11 פסוקים). בתולדות בני שם מופיעות כבר מספר עובדות על נמרוד ועל הערים השונות שנבנו, ובתיאור בני שם מופיעה בתולדות פלג הטרמה של סיפור מגדל בבל (פס' כ"ה): "וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן".
ננסה לבדוק כמה שנים לאחר המבול התפלגה הארץ ותהליך הפיכת שלושה אחים לשבעים אומות הושלם. הנתונים כולם מופיעים בתורה ובספרים רבים כבר סידרו את שנות הלידה והחיים של הדורות אולם מומלץ מאד לבצע רישום עצמי של הדורות, שנת הלידה ושנת הפטירה מאדם ועד שלושת האבות. כך רואים בדיוק מי חי בימי מי (והתובנות הנובעות מראייה זו משמעותיות).

	שנת לידה	גיל הולדה	שנת הולדה	אורך חיים	שנת פטירה
אדם	0	130	130	930	930
שת	130	105	235	912	1042
אנוש	235	90	325	905	1140
קינן	325	70	395	910	1235
מהללאל	395	65	460	895	1290
ירד	460	162	622	962	1422
חנוך	622	65	687	365	987
מתושלח	687	187	874	969	1656
למך	874	182	1056	777	1651
נח	1056	500	1556	950	2006	מבול
שם	1556	100	1656	600	2156	1656
ארפכשד	1656	35	1691	438	2094
שלח	1691	30	1721	433	2124
עבר	1721	34	1755	464	2185
פלג	1755	30	1785	239	1994
רעו	1785	32	1817	239	2024
שרוג	1817	30	1847	230	2047
נחור	1847	29	1876	148	1995
תרח	1876	70	1946	205	2081
אברהם	1946	100	2046	175	2121
יצחק	2046	60	2106	180	2226
יעקב	2106

בטבלה עצמה יש אי-דיוקים קלים אך חסרי משמעות לענייננו. המבול עצמו ארך שנה אחת שלא נספרת כאן כלל וכמו כן שם אינו בנו הבכור של נח ולכן היה צריך להפחית שנתיים מגיל ההולדה של נח (ולהוסיף שנתיים לדורות הבאים משם והלאה)
מהטבלה רואים כי המבול היה בשנת 1656 והארץ נפלגה בימי פלג. על פסוק זה מביא רש"י את סדר עולם: "שבשנת מות פלג נתפלגו" ומכאן רואים שהתהליך לקח כ-350 שנה. עוד עולה מהטבלה בצורה ברורה כי משך החיים הולך ומתקצר, ובפרט ראויה לציון העבודה כי שם בן נח, הוא השריד לנפילים החיים שנים רבות ואפילו היה חי בזמן לידתו של יעקב (בעוד אברהם אבינו זכה לפגוש את נח עצמו). פלג עצמו, כנראה הושפע מהתפלגות הארץ ובימיו חל קיצור דרסטי נוסף של תוחלת החיים.

מגדל בבל

בפרשת נח בסיפור מגדל בבל מופיע הפסוק הבא (פרק י"א א): " וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים".
שפה היא צורת תקשורת, מערכת של סמלים להעברת רעיונות. גם השפות , כמו צאצאי בני נח, מחולקות למשפחות שונות (שיש מידה מסוימת של הקבלה בינן לבין תפוצת בני נח). יש שפות שהן שפות דיבור בלבד ללא כתב, ויש שפות שהן שפות כתיבה בלבד כאשר הדיבור שונה מהן לחלוטין. כל האנשים הנולדים יודעים לדבר (אם אין בעיה רפואית כלשהי) אולם ללא לימוד הם לא ידעו לקרוא ולכתוב.
תחום השפה הוא תחום רחב ובין תחומי. יש את תחומי הבלשנות הקלאסיים (לינגוויסטיקה, סימבוליקה ועוד) החוקרים את התפתחות השפות, מוצאי השפות, משפחות שפות, תחביר וסמנטיקה ועוד וגם תחומים פסיכולוגיים רפואיים וחינוכיים, על הדרכים בהם תינוקות לומדים שפות, על ליקויי שפה שונים ועל הדרכים השונות להוראת שפות זרות לילדים ולמבוגרים. מאז ימי נח תחום השפות התפתח בהרבה מנתוני UNESCO קימות כיום בעולם כ-6000-7000 שפות כאשר כמעט מחיצתן מוגדרות כשפות בסכנת הכחדה. באתר של אונסקו ניתן לבצע חתכים שונים ומאד הופתעת לגלות כי בישראל לבדה יש 13 שפות בסכנת הכחדה כאשר יידיש היא אחת מהן (שאר השפות במצב גרוע הרבה יותר מיידיש והן כוללות ניבים שונים של לאדינו ושפות נוספות. מומלץ לגלוש ולהתרשם). גם במקומות אחרים ובעיקר בקרב קבוצות שבטיות ילידיות (כגון האינדיאנים באמריקה, הילידים בפפואה גיניאה) שפות נעלמות בקצב מהיר ביותר ולכאורה בעידן האינטרנט נראה שאנו חוזרים למצב שבו כל הארץ שפה אחת (ובמקרה שלנו, למרות שאנגלית אינה השפה עם המספר הגבוה ביותר של דוברים, היא כנראה השפה השימושית ביותר בממוצע בעולם, אלא אם אתם בצרפת).

עוד מדע בפרשת נח
היררכית המידע והצגת נתונים
הקשת

הדף הראשי של פרשת נח

פרשת בראשית לילדים

 לדף פרשות השבוע לילדים - הפניות וקישורים לדפים לילדים לכל פרשות השבוע

נושאי הפרשה - פרשת בראשית

התורה מספרת על בריאת הנבראים העיקריים והכלליים - ארץ ושמים, גרמי השמים, צמחים ובעלי חיים וכיו"ב, המהווים יחדיו את העולם אותו אנו מכירים ובו אנו חיים. תהליך הבריאה נדרש ומפורש במפרשים השונים ומקבל עומק ומשמעות מיוחדת בתורת הקבלה והחסידות. אנו מביאים כאן רק את המפורש בכתובים על הבריאה על-פי סדר ששת ימי השבוע:
יום ראשון - בריאת האור וחומרי יסוד של הבריאה כמו מים, אוויר ואדמה, כשהם מעורבים זה בזה. הבדלת האור מהחושך, מאפשרת הגדרה ראשונה של יממה - היום הראשון לבריאה.
יום שני - הגדרת המושגים ארץ ושמים תוך פינוי החלל שביניהם ממים.
יום שלישי - הקווית אל חלק משטח כדור הארץ והגדרת ים ויבשה. בציווי ה', מוציאה הארץ מיני צומח, עשבים ועצים.
יום רביעי - בריאת גרמי השמים - שמש, ירח וכוכבים וחלוקת המשמרות והתפקידים ביניהם.
יום חמישי - דגים ויצורי המים, עופות וכל בעלי הכנף.
יום שישי - כל היצורים החיים על האדמה, ובריאת האדם.
האדם מתואר כיצור הנברא בצלם אלוקים. האדם מקבל את הסמכות למשול בכל הנבראים שבים וביבשה.

הקב"ה סיים את מלאכת בריאת העולם בששה ימים ובחר לקבוע את היום השביעי, האחרון במעגל השבוע, כיום שביתה ומנוחה. ה' בירך את יום השביעי וקידש אותו.

העולם לא יכול להגיע לשלמותו ותכליתו ללא עבודת האדם. התורה ממחישה זאת באומרה ששיח השדה לא צומח ללא גשם, ואת הגשם אין ה' מוריד כי אין אדם לעבוד את האדמה.
ואכן, את בריאת האדם מתארת התורה בשונה מיתר הנבראים. בריאתו היא מחומר גשמי, אך הקב"ה נופח באפיו נשמת חיים המבדילה אותו מיתר הנבראים.
את האדם מניח הקב"ה בגן עדן. זהו גן שבו צומחים שני עצים מיוחדים - עץ החיים שלפירותיו סגולת חיי נצח, ועץ הדעת שבאכילת פירותיו נחשפים למושגי הטוב והרע שבעולם. ה' מצווה על האדם לשמור על הגן ולא לאכול מפירות שני העצים המיוחדים.

ה' אינו רוצה להשאיר את האדם לבדו בעולם, ויוצר מאחת מצלעותיו את האישה. מכאן תכונת היסוד באדם לדבוק באשה ולהקים עמה את התא המשפחתי.
ה' מביא לפני האדם את כל בעלי החיים, כמי שתפקידו לשלוט בעולם החי והצומח, כדי שייתן להם את שמם הראוי. בהמשך, לאחר תיאור חטא עץ הדעת, מספרת התורה (ג, כ), כי גם לאשתו נתן האדם שם - חוה, כי היא אם כל חי.

הנחש הקדמוני, שונה ומתוחכם בהרבה מהנחש אותו אנו מכירים כיום. הוא פונה לאישה ומפתה אותה לאכול מפרי עץ הדעת האסור באכילה. האישה אוכלת, ומפתה גם את בעלה לאכול מהפרי. הקב"ה כועס על הנחש המחטיא ועל האדם והאישה החוטאים. על הנחש נגזר להיות ארור מכל חית השדה ולזחול על גחונו, כשהוא נמצא בעימות מתמיד עם האדם. האישה נידונה לקושי בהריון ובלידה. האדם, נידון למלחמה מתמדת בהשגת הפרנסה מן האדמה שנתקללה אף היא בגינו. האדם גם נידון לשוב לאחר שנות חייו אל האדמה ממנה נברא. הקב"ה מגרש את אדם וחוה מגן עדן, וחוסם את האפשרות לחזור אליו.

אדם וחווה מביאים לעולם שני ילדים - קין והבל.
קין, עובד אדמה, מחליט להביא מנחה מפרי האדמה לה'. אך הוא מביא מנחה עלובה. לעומתו הבל, רועה הצאן, מביא ממבחר עדריו. ה' מקבל את מנחת הבל ודוחה את מנחת אחיו. בראות ה' את אכזבתו של קין הוא מסביר לו את יסוד הבחירה החופשית, את הצורך לגבור על יצר-הרע המסית את האדם לדבר עבירה.
קין הפגוע ומקנא, מנצל את היותם לבד בשדה, והורג את הבל אחיו.
הקב"ה כועס על קין ומגרשו מעל אדמתו.
למך, דור שישי לצאצאי קין וצייד עיוור הנעזר בבנו תובל-קין, הורג בשוגג בשעת צייד את קין סב-סבו מתוך טעות כאילו הוא חיה בשדה. כך מגיע קין על עונשו.

הדמות המשמעותית הבאה בסיפור התפתחות העולם הוא נח, הצדיק בדור המבול. התורה מונה בפירוט אך בלא להרבות בסיפורי דברים, את הצאצאים של אדם וחוה עד להולדת נח והולדת שלושת בניו שם חם ויפת.
תוך כדי פירוט סדר הדורות אנו לומדים, כי אנשי הדורות ההם חיו שנים רבות. השיא שייך למתושלח שחי 969 שנה!

בני התקופה ההיא הכעיסו את הקב"ה, בורא העולם, במעשיהם. ה' מחליט למחות את כל המין האנושי, ואת כל בעלי החיים למיניהם, מלבד נח שמצא חן בעיניו וקומץ בעלי חיים שיישארו לצורך הקמת העלום החדש.

דבר תורה קצר לפרשת בראשית

סיפור חטא עץ הדעת מעורר תמיהה גדולה. מדברי המדרש משמע שאיסור האכילה מעץ הדעת חל רק באותו יום, יומו הראשון של אדם, והציווי ניתן 'בשעה התשיעית' של היום. נמצא שאדם וחווה היו צריכים לשמור על האיסור רק שלוש שעות, עד תום היום. איך ייתכן שלא הצליחו לעמוד בפיתוי?
כאן מתגלה כלל חשוב במאבק המתמיד בין יצר הטוב ליצר הרע. האדם הוא היצור היחיד שיש לו בחירה חופשית, ורצון הבורא הוא שהחלטותיו ומעשיו לא יהיו טבעיים ותולדת ההרגל, אלא יהיו פרי בחירתו. לכן נברא יצר הרע, כדי שימשוך את האדם לכיוון השלילי, ואז יבחר האדם בטוב מתוך החלטה ובחירה שלו.
כדי שהבחירה תהיה אמיתית, ניתן ליצר הרע כוח להעמיד משקל-נגד לכל פעולה ולכל החלטה של האדם. לכן גם בדברים קטנים ופשוטים יכול להתקיים מאבק לא-פשוט, כי בדברים האלה היצר מתאמץ יותר להכשיל את האדם.
וכך, דווקא משום חשיבותו העצומה של הציווי על עץ הדעת התייצב כאן יצר הרע (הנחש הקדמוני) בכל כוחותיו, והצליח לפתות את האדם לעבור על ציווי ה'.
מכאן עלינו להפיק לקח שכאשר האדם רואה כי יצרו הרע מתייצב נגדו בעוצמה יתרה – עליו להסיק מזאת שהעניין הזה בעל משמעות גדולה עבורו. לכן עליו להתאמץ התאמצות יתרה כדי לגבור על היצר ולעשות את הדבר הנכון.


לדף הראשי של פרשת בראשית
תפזורת לפרשת בראשית
ארכיון פרשת השבוע לילדים (מכיל קישורים לדפי פרשת השבוע לילדים לכל פרשות השבוע)

בריאת העולם - פרשת בראשית

בתחילתה של פרשת בראשית  התורה מתארת את בריאת העולם יום אחרי יום. עיון בפרק יראה לנו כמה תובנות שבקריאה ראשונה לא תמיד שמים אליהן לב, ולמרות שחלקן ידועות, הקישור ביניהם לכלל אמירה אחת לא תמיד מתבצע.
נעיין בפסוקים יום אחרי יום תוך עיון בפרשנים ועם קריאה אישית שלי.
סיפור בריאת העולם הוא סיפור מיסתורי. התיאור, אינו תיאור פיזיקאלי של המציאות וכמו שכתבנו במאמר על מדע בפרשה, התורה אינה ספר פיזיקה וגם לא ספר היסטוריה.
שני הפסוקים הראשונים המתארים את מצב העולם (או ארץ או היקום - המלה מופיעה כבר בפרשת נח) קודם הבריאה לא מובנים, אולם זהו מצב שאינו משביע רצון:

"א בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: ב וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹקים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם"

חלק מהרכיבים שייבראו בהמשך כבר מופיעים ואולי היו, אפשר בנקודה זו להמשיך דיון סוער בשאלה האם העולם נברא יש מיש או יש מאין. זוהי שאלה שהעסיקה טובים ורבים ממני במהלך אלפי השנים האחרונות, וכדרכן של שאלות מסוג זה, טרם באה על פתרונה.

הדבר שבאמת חסר בעולם הוא האור. חושך דווקא יש וזהו חושך מוחלט. החושך אינו רק היפוכו של האור, אלא החושך הוא היעדרו המוחלט של האור, מספיקים פוטונים בודדים של אור בשביל שכבר לא יהיה חושך. החושך המדובר הינו חושך מוחלט (נישאר בפירוש הפיזיקאלי של המלה חושך, למרות שיש פירושים רבים המשתמשים בביטויים אלו כמטאפורות ולפיהם האור והחושך אינם אלו המוכרים לנו כיום). ואכן הדבר הראשון שנברא הוא האור

"וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יְהִי-אוֹר וַיְהִי-אוֹר"

כמה פשוט, אמירה של אלוקים, והדבר נעשה מיד. בפרקי אבות מופיעה משנה כי העולם נברא בעשרה מאמרות (ספירת הפועל "אמר" בפרק הבריאה) אולם בהמשך נראה שהדברים אינם כה פשוטים.

כמו כל אמן העוצר מפעם לפעם להתרשם מעבודותו, כך גם הקב"ה בוחן כל יצירה חדשה בפני עצמה:

ד וַיַּרְא אֱלֹקים אֶת-הָאוֹר כִּי-טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹקים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ: ה וַיִּקְרָא אֱלֹקים לָאוֹר יוֹם וְלַחשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר יוֹם אֶחָד:

האור הוא אכן טוב (ואפילו יותר טוב מן החושך) אולם, לחושך עדיין יש מקום בעולם. בהמשלה אפשר לומר כבר ביום הראשון שאם האור טוב, והיעדרו או היפוכו הוא החושך, ויש מקום גם לחושך בעולם, הרי שהעולם עצמו יכלול גם רע. נקודה זו חשובה ביותר להמשך, הטוב והרע הולכים ביחד כאשר אין אפשרות ליצור טוב בלבד ללא רע.
המפתיע הוא שנקודה זו באה כבר לידי ביטוי בפסוק ה'. האור מכונה יום, והחושך מכונה לילה ויש ביניהם הבדלה ובלשון הרשב"ם: "שי"ב שעות היה היום ואח"כ הלילה י"ב..." מציאות זו של יום ולילה שוים באורכם אפשרית במצב כאשר כדור הארץ הינו חסר אטמוספירה (וזהו כנראה מצב אפשרי ביום הראשון לבריאה) וגם כשצירו אינו נטוי כלל אלא ניצב למישור הסיבוב, ואז אורך היום והלילה יהיה שווה תמיד ומיד ברגע השקיעה יהיה חושך מוחלט (כיום הציר נטוי בזוית של 24 מעלות, ולכן היום והלילה שווים רק פעמיים בשנה, וכמובן האור מתפזר באוויר ולכן גם כשהשמש מתחת לאופק יש עדיין אור וראו עוד על ימי השיוויון),
אולם ההבדלה אינה מוחלטת כי מיד בהמשך הפסוק היינו מצפים למצוא ויהי יום ויהי לילה (או הפוך) ובמקום זאת אנו מוצאים ויהי ערב ויהי בוקר, הספורנו כבר עומד על כך: "אף על פי שהבדיל האור והחושך שיהיו משמשים בזמנים מתחלפים נבדלים.... הבדילם בהדרגה". שוב, האור והחושך נמצאים ביחד ומתערבבים אחד בשני, וכך גם הטוב והרע באים ביחד.
נעבור ליום השני בבריאה:

ו וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם: ז וַיַּעַשׂ אֱלֹקים אֶת-הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי-כֵן: ח וַיִּקְרָא אֱלֹקים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי: 

כבר העירו מפרשים רבים כי ביום השני לא נאמר טוב, למשל רש"י:

ומפני מה לא נאמר כי טוב ביום שני? לפי שלא נגמרה מלאכת המים עד יום שלישי, והרי התחיל בה בשני, ודבר שלא נגמר אינו במילואו ובטובו, ובשלישי שנגמרה מלאכת המים והתחיל מלאכה אחרת וגמרה, כפל בו כי טוב שני פעמים, אחד לגמר מלאכת השני ואחד לגמר מלאכת היום:

ומפרשים אחרים מסבירים כי עצם העובדה שנעשתה הפרדה בין שני דברים שהם במהותם זהים (מים) אינה דבר שאפשר להגיד עליו טוב (בשונה מהבדלה בין דברים שונים שעליה אפשר לומר כי טוב). לעניננו, כבר ביום השני מופיע היעדרו של הטוב. יותר מכך, בניגוד לדגם של היום הראשון, בו מיד לאחר האמירה "וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יְהִי-אוֹר וַיְהִי-אוֹר", כאן האמירה לא מספיקה, ולאחר האמירה, אלוקים צריך גם לעשות את מה שהופיע באמירה , הייתכן שבריאת העולם מתרחשת בצורה שונה במעט מהתוכנית המקורית? נעיין ביום השלישי

ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי-כֵן: י וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי-טוֹב: יא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ וַיְהִי-כֵן: יב וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי-טוֹב: יג וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי: 

בתחילת היום השלישי האופטימיות חוזרת, מיד לאחר האמירה מופיע הביטוי ויהי כן (כלומר לא היה צורך בעשייה) אולם נשים לב שבאמת לא נוצר שום דבר חדש, אלא רק סידור מחדש של דברים קיימים. אבל "הבלגן" מתרחש בהמשך, בפסוק י"א האמירה היא למעשה ציווי לישות שנבראה קודם לכן לעשות מעשה, ולמרות שנאמר ויהי כן, התוצאה בפסוק י"ב שונה מאד.
תדשא הארץ לעומת ותוצא הארץ
עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ לעומת וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ לְמִינֵהוּ

גם להבדלים אלו המפרשים היו ערים, וניתנו הסברים שונים (כולל הסבר על כך שהאדמה נענשה על שינוי זה, ולמעשה קיבלה את הקללה לאחר האכילה מעץ הדעת ראו ג' י"ז).

לצורך מאמרנו אנו רואים שיש הבדלים בין התכנון של הקב"ה לבין מה שקרה בפועל, והבדלים אלו רק הולכים ומתעצמים ככל שהימים עוברים, והדברים מוכרים במיוחד ביום הרביעי...

יד וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים: טו וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ וַיְהִי-כֵן: טז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים: יז וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹקים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ: יח וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹקים כִּי-טוֹב: יט וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי: 

האמירה הראשונית היא על שני מאורות, בעשייה נעשים שני מאורות גדולים, אולם אחד מהם מיד נהיה מאור קטן. פירושו של רש"י מוכר מאד: "שווים נבראו, ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד:" ובהקשר מדעי ראוי לציין כי גודלם הנראה של השמש והירח מכדור הארץ, כמעט זהה (ולכן יש לנו ליקויי חמה מלאים וגם טבעתיים כאשר הירח מעט קטן יותר), אולם ההבדל בין התכנון הראשוני למה שקרה בפועל בולט.
נמשיך ליום החמישי

כ וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם: כא וַיִּבְרָא אֱלֹקים אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹקים כִּי-טוֹב: כב וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹקים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ: כג וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי:

כאן לאחר האמירה, אפילו לא מופיע הביטוי ויהי כן, ובאמת האמירה לבד לא מספיקה, הדברים לא נעשים מעצמים, ואלוקים צריך לברוא ואפילו פרט מסוים מופיע בשם - התנינים הגדולים. לראשונה מופיעה גם ברכה של אלוקים ליצורים החיים (ושימו לב שהעוף מעופף בארץ על פני רקיע השמים ומכאן שהאוויר עצמו הוא חלק מהארץ, ולא מהשמים).
סיום הבריאה ביום השישי

כד וַיֹּאמֶר אֱלֹקים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי-כֵן: כה וַיַּעַשׂ אֱלֹקים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹקים כִּי-טוֹב: כו וַיֹּאמֶר אֱלֹקים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ: כז וַיִּבְרָא אֱלֹקים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹקים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹקים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל-חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ: כט וַיֹּאמֶר אֱלֹקים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה: ל וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת-כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי-כֵן: לא וַיַּרְא אֱלֹקים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי: 

גם כאן יש מספר שינויים בולטים מהתוכנית, האדם נברא כיחיד או כזכר ונקבה (והאם החיות נבראו כזכר ונקבה? בנקודה זאת לא נאמר לנו על כך כלום). שימו לב לכך שאלוקים משלים עם השינויים שחלו ביום השלישי - "וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ" (הפרדה בין העץ לפרי), הברכה מופיעה רק לאדם ולא לשאר החיות.

עד כאן ראינו הבדלים רבים מאד בין התכנון המקורי לבין מה שנהיה בפועל. אפשר להמשיך מכאן בהרבה דרכים. ברצוני להציע, כי עיקר בריאת העולם, היא להפוך את העולם למקום אקטיבי ופעיל של יצירה. המצב של תוהו ובוהו שהיה לפני הבריאה, אינו רק מצב של אי-סדר (שימוש מאוחר לביטוי תוהו ובוהו) אלא של היעדר חידוש ויצירה - סטטיות מתמדת. כל הדברים שנבראו, נבראו על מנת שיוכלו להיות פעילים ולהשתנות, ולכן האדמה שהוציאה דשא (ולא הדשיאה דשא), עשתה פעולה אקטיבית, ביוזמתה, ואקטיביות זו זכתה להערכת הבורא, וכך גם המאורות, שאולי הבינו מעצמם כי עליהם "לחלק את העבודה ביניהם" בצורה מסוימת. אם נמשיך נקודה זו, לגבי האדם, נראה, שהאכילה מעץ הדעת, לא רק שהייתה אפשרית, אלא אפילו הייתה הכרחית ומחויבת המציאות (כולל העונשים שבאו בעקבותיה, והגירוש מגן עדן שהיה תוצאה ישירה שלה). דברים אלו מקבלים את הביטוי בפסוק החותם את הבריאה בששת הימים (פסוק ל"א) - טוב מאד. העולם אפילו יותר מטוב, הוא טוב מאד. המדרש בבראשית רבה מפרש כי טוב מאד - זה יצר הרע. לכאורה מדרש קשה, האם לא היה עדיף בלי יצר הרע? אלא כפי שאומר החזקוני: "אלמלא יצר הרע לא ישא אדם אשה ולא יוליד בנים ונמצא שאין העולם מתקיים". ללא יצר הרע אין גם יצר הטוב, אין פעילות, אין אקטיביות, האדם יהיה אך ורק פאסיבי. אם האדם כבר נברא עם יצר הרע, אין להתפלא כלל על כך שהוא השלים את המעשה ואכל מפרי עץ הדעת (ולמרות שהדבר מתחייב, העונש מתחייב גם הוא) אולי העונש אינו כלל על האכילה אלא על ההתחמקות. היה האדם צריך לומר ישירות מול בוראו, ככה בראת אותי ואין לי אפשרות אחרות. בראת אותי כדי שאוכל מעץ הדעת והרינו מקבל עלי את המחיר של אובדן עץ החיים. מה היה עונה אז אלוקים? אין לנו אפשרות לדעת, אבל אולי היה "מחייך" חיוך קטן ואומר "ניצחני בני".

 גם כיום אנו מדמיינים לפעמים עולם אוטופי, עולם שהוא כמו בפסוק ד' כולו אור, אחיד והומוגני לחלוטין, אולם עולם כזה הוא לא מעשי וגם לא אפשרי, ולמעשה לא יהיה בו כלום, שכן כל דבר מעבר לו כבר יוצר הבדלה (מים מעל ומתחת) או פעולה עצמאית, או יצר הרע הגורם לאקטיביות. בריאת העולם מביאה אותנו צעד אחר צעד מאותו עולם של אור (שהוא איזה אידיאל) לעולם המעשי שגם הוא טוב מאד. הקב"ה היה מרוצה בכל שלב משלבי התהליך וגם כשהדברים השתנו תוך כדי, התוצאה תמיד הייתה טובה יותר, מבחינה המעשית.
בפרק ב' נגלה סיפור אחר לגמרי של בריאה, התייחסות לסיפור שני זה, הן בפני עצמו והן ביחס לפרק א', חורגים ממסגרת המאמר, אולם לאחר קריאת מאמר זה, אפשר להשתמש באותם כלים בקריאת הסיפור השני.

נסיים את המאמר בהשלמת פסוקי בריאת העולם 

א וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל-צְבָאָם: ב וַיְכַל אֱלֹקים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: ג וַיְבָרֶךְ אֱלֹקים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹקים לַעֲשׂוֹת: 

לדף הראשי של פרשת בראשית