תפילת כל נדרי היא התפילה הפותחת את תפילות יום הכיפורים. התפילה נאמרת עוד בערב יום הכיפורים, ממש דקות אחדות לפני כניסת החג, כאשר כל הקהל כבר מתאסף בבתי הכנסת. ביום הכיפורים ובניגוד לימים אחרים, מתעטפים בטלית גם בערב (וגם מסיבה זו מקובל להגיע עוד בשעות האור ולברך על הטלית שכן בלילה לא מברכים כאשר מתעטפים בטלית).
תפילת כל נדרי נאמרת בכל קהילות ישראל בשינויי נוסח קלים. ארון הקודש נפתח, שני ספרי תורה מוצאים מהארון ואותם נושאים שני אנשים מחשובי הקהילה (ואם יש רב בקהילה, הרב הוא לרוב אחד מאנשים אלו). שלושת האנשים מהווים בית דין, שבכוחו להתיר את הנדרים.
תפילת כל נדרי מתחילה דווקא בתוספת מאוחרת לנוסח
"על דעת המקום ועל דעת הקהל, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, אנו מתירין להתפלל עם העבריינים"
משפט זה חוזר על עצמו שלוש פעמים. אחד ה"עונשים" בקהילות בתקופות הקדומות היה חרם על אנשים שעברו על חוקי הקהילה. אנשים שהוטל עליהם חרם היו מנועים מלבוא לבית הכנסת. ביום הכיפורים מותר לכולם לבוא והחרם מאבד מתוקפו ביום זה. נעיר, כי באמירה זל פסוק זה בימינו אין כלל כוונה לציבור הבא לבית הכנסת אך ורק ביום כיפור. המקור הוא כנראה בכך שבזמנים בהם לא היה שלטון יהודי, הסנקציה היחידה שבה יכלה הקהילה היהודית לנקוט כלפי מישהו, לרוב בגלל שעבר על תקנות הקהילה, הייתה מעין חרם שאחד מסעיפיו הוא שאותו איש לא נכלל במניין המתפללים. ביום הכיפורים תנאים אלו בטלים וגם אנשים שהוחרמו על ידי הקהילה ראשים לבוא. בימינו אלא על כל אחד ואחת לראות את עצמו נכנס כעבריין ליום הכיפורים.
על פסוק זה חוזרים שלוש פעמים. שלושת אישי הקהל, החזן ושני האנשים המחזיקים את ספרי התורה הם בבואה של בית הדין של מעלה. וההיתר הניתן בבית הדין של מטה פועל גם בבית הדין של מעלה.
לאחר מכן חוזרים שלוש פעמים על תפילת כל נדרי עצמה (הנוסח קרוב מאד בעדות השונות ומבוסס על מקור ארמי). לא נפרט את ההבדלים הדקים בין לשונות השונות של נדר, שבועה, חרם, קונם, איסור וכו', התפילה כוללת את כולם כך שלא משנה באיזה לשון הנדר נאמר, התפילה תכלול אותו
לאחר מכן נאמרים עוד מספר פסוקי סליחות. תפילת כל נדרי עצמה היא תפילה "טכנית" שאינה קשורה ישירות דווקא ליום הכיפורים (נדרים אפשר להתיר בכל יום בשנה), אולם יש לה סמליות מיוחדת והיא מבטאת כניסת האדם ליום הכיפורים כנקי ממטעני עבר קדומים וגם מכך שאם שגה בעבר הוא יכול לקבל הזדמנות נוספת ולהתחיל את תפילות החג העיקריות (הכוללות את הוידוי, אמירת אבינו מלכנו ובקשת הסליחה על החטאים) כלוח חלק, או יותר נכון, כלוח המלא בזכויות ובמעשים טובים.
אמנם המקור קדום אבל למרות זאת התפילה וגם שורת ההתרה הראשונה מתפרשים כקשורים לגזירות האנוסים בספרד ובפורטוגל, בהם יהודים שנאלצו להתנהג כנוצרים במשך כל השנה התאספו בסתר ובמחשכים לתפילה אחת בלבד מדי שנה, תפילת ערבית של יום הכיפורים, ואיך אפשר שלא להתרגש מהמחשבה על אותם אנוסים, שאולי כבר שכחו את רוב מנהגי היהדות, והיו צריכים אף להחביא את יהדותם מילדיהם הקטנים שלא יגלו אותה בטעות, קוראים שורה זאת בבכי. כך נראה שלמרות שמקור התפילה קדום הרב היותר, את חשיבותה ומיקומה היא קיבלה בעקבות גירוש ספרד.
עשרות לחנים שונים נכתבו למילים אלו וכמספר החזנים מספר הוריאציות ואין חזן אחד דומה למשנהו. מבחר דוגמאות באתר פיוט למשל הביצוע של ששי קשת.
לדף הראשי של יום כיפור
תפילת כל נדרי נאמרת בכל קהילות ישראל בשינויי נוסח קלים. ארון הקודש נפתח, שני ספרי תורה מוצאים מהארון ואותם נושאים שני אנשים מחשובי הקהילה (ואם יש רב בקהילה, הרב הוא לרוב אחד מאנשים אלו). שלושת האנשים מהווים בית דין, שבכוחו להתיר את הנדרים.
תפילת כל נדרי מתחילה דווקא בתוספת מאוחרת לנוסח
"על דעת המקום ועל דעת הקהל, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, אנו מתירין להתפלל עם העבריינים"
משפט זה חוזר על עצמו שלוש פעמים. אחד ה"עונשים" בקהילות בתקופות הקדומות היה חרם על אנשים שעברו על חוקי הקהילה. אנשים שהוטל עליהם חרם היו מנועים מלבוא לבית הכנסת. ביום הכיפורים מותר לכולם לבוא והחרם מאבד מתוקפו ביום זה. נעיר, כי באמירה זל פסוק זה בימינו אין כלל כוונה לציבור הבא לבית הכנסת אך ורק ביום כיפור. המקור הוא כנראה בכך שבזמנים בהם לא היה שלטון יהודי, הסנקציה היחידה שבה יכלה הקהילה היהודית לנקוט כלפי מישהו, לרוב בגלל שעבר על תקנות הקהילה, הייתה מעין חרם שאחד מסעיפיו הוא שאותו איש לא נכלל במניין המתפללים. ביום הכיפורים תנאים אלו בטלים וגם אנשים שהוחרמו על ידי הקהילה ראשים לבוא. בימינו אלא על כל אחד ואחת לראות את עצמו נכנס כעבריין ליום הכיפורים.
על פסוק זה חוזרים שלוש פעמים. שלושת אישי הקהל, החזן ושני האנשים המחזיקים את ספרי התורה הם בבואה של בית הדין של מעלה. וההיתר הניתן בבית הדין של מטה פועל גם בבית הדין של מעלה.
לאחר מכן חוזרים שלוש פעמים על תפילת כל נדרי עצמה (הנוסח קרוב מאד בעדות השונות ומבוסס על מקור ארמי). לא נפרט את ההבדלים הדקים בין לשונות השונות של נדר, שבועה, חרם, קונם, איסור וכו', התפילה כוללת את כולם כך שלא משנה באיזה לשון הנדר נאמר, התפילה תכלול אותו
"כל נדרי ואסרי ושבועי וחרמי וקונמי וקונסי וכנויי, דנדרנא ודאשתבענא ודאחרימנא ודאסרנא על נפשתנא מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה, ומיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה. בכלהון איחרטנא בהון. כלהון יהון שרן. שביקין, שביתין, בטלין ומבוטלין, לא שרירן ולא קימין. נדרנא לא נדרי, ואסרנא לא אסרי, ושבועתנא לא שבועות."מקורה של התפילה קדום מאד והוא מופיע כבר בסידור רב עמרם גאון מהמאה התשיעית.
לאחר מכן נאמרים עוד מספר פסוקי סליחות. תפילת כל נדרי עצמה היא תפילה "טכנית" שאינה קשורה ישירות דווקא ליום הכיפורים (נדרים אפשר להתיר בכל יום בשנה), אולם יש לה סמליות מיוחדת והיא מבטאת כניסת האדם ליום הכיפורים כנקי ממטעני עבר קדומים וגם מכך שאם שגה בעבר הוא יכול לקבל הזדמנות נוספת ולהתחיל את תפילות החג העיקריות (הכוללות את הוידוי, אמירת אבינו מלכנו ובקשת הסליחה על החטאים) כלוח חלק, או יותר נכון, כלוח המלא בזכויות ובמעשים טובים.
אמנם המקור קדום אבל למרות זאת התפילה וגם שורת ההתרה הראשונה מתפרשים כקשורים לגזירות האנוסים בספרד ובפורטוגל, בהם יהודים שנאלצו להתנהג כנוצרים במשך כל השנה התאספו בסתר ובמחשכים לתפילה אחת בלבד מדי שנה, תפילת ערבית של יום הכיפורים, ואיך אפשר שלא להתרגש מהמחשבה על אותם אנוסים, שאולי כבר שכחו את רוב מנהגי היהדות, והיו צריכים אף להחביא את יהדותם מילדיהם הקטנים שלא יגלו אותה בטעות, קוראים שורה זאת בבכי. כך נראה שלמרות שמקור התפילה קדום הרב היותר, את חשיבותה ומיקומה היא קיבלה בעקבות גירוש ספרד.
 |
| כל נדרי |
עשרות לחנים שונים נכתבו למילים אלו וכמספר החזנים מספר הוריאציות ואין חזן אחד דומה למשנהו. מבחר דוגמאות באתר פיוט למשל הביצוע של ששי קשת.
לדף הראשי של יום כיפור
