אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם של פרשת השבוע !

חידות לפרשת וירא

החידון לפרשת וירא כולל חידות מילוליות וחידות ציורים המתקשרות לנושאים בפרשה. החידות ברמות קושי שונות ומיועדות למבוגרים ולילדים . פתרונות לחידות (לחלק מהחידות יותר מפתרון אפשרי אחד)  בדף התשובות אולם מומלץ לנסות לפתור היטב לאחר קריאה של הפרשה בבית או בבית הכנסת. רצוי להדפיס את החידות ולפתור במשותף סביב שולחן הפרשה. בהצלחה
חידות לפרשת וירא
חידות לפרשת וירא

לדף הראשי של פרשת וירא

חידה נוספת:

בחנות הופיעה המודעה הבאה:
מכירת סוף עונה בהנחות ענק!
10%
11%
25%
33%
50%
ומה הקשר לפרשה?

עקדת יצחק

עקדת יצחק הינה אחת הפרשיות המשמעותיות ביותר בתורה. סיפור מופלא זה זכה לפרשנויות, מאמרים וספרים רבים, מפי כותבים דתיים חילוניים וגם כאלו שאינם יהודים, בגישות שונות. למעשה הסיפור עצמו הוא בלתי נתפס והנסיונות להסבירו נראים קלושים כאשר כל נסיון (כולל זה שתקראו עוד מעט) מעלה הרבה יותר שאלות מתשובות.

בבואנו לקרוא את פרשת עקדת יצחק, עלינו קודם כל להניח בצד את ידיעתינו אודות סופה (ידיעה שמשחררת את המתח מן הקורא) ולהניח שאנו קוראים את הטקסט בפעם הראשונה בחיינו. אפשרות נוספת היא לנסות ולהיכנס לראשם של אברהם ויצחק ולנחש מה חשבו. זו אפשרות יומרנית אולם לעיתים יכולה לסייע כחלק מהבנת מכלול הפרשה. בראש ובראשונה הטקסט נועד לקורא ועליו מוטל הפירוש דרך עיניו ומוחו שלו ומשמע מכך שלעיתים דווקא היכרות עם המשך התורה חיונית להבנת פרקים קודמים ובפרט שהתורה ניתנה כולה כיחידה. במסגרת העיון נדלג בין אפשרויות אלו הלוך ושוב. אין המטרה לפתור את כל סוגיות הפרשה אלא להעלות לחשיבה מה אנו חשים כאשר אנו קוראים פרשה זו.

פתיחת הפרשה מתחילה במילים "אחר הדברים האלה". נוסח פתיחה זו אינו מופיע תדיר בתנ"ך (13 פעמים בסך הכל) ושש פעמים מתוכם בספר בראשית. המכנה המשותף לכל ההופעות הוא שנראה שהדברים מסתדרים היטב והכל זורם על מי מנוחות, והנה קורה משהו הפגוע בשלווה זו ומטרידה.
המילה השנייה בעלת המשמעות היא כינוי של ה' בשם אלוקות. כאשר מופיע שם זה מופיעה מידת הדין, שם ה' עצמו הוא מידת הרחמים. עוד מופיע כי האלוקים ניסה את אברהם. אמנם המסכת באבות (פרק ה' משנה ד) מציינת שהיו עשרה נסיונות לאברהם, אולם זוהי הפעם הראשונה שהדבר מפורש בכתובים. למסקנה עד כה, הנסיון בא עקב מידת הדין. הנסיון קשה, אלוקים מורה לאברהם לקחת את בנו ולהעלות אותו לעולה.

אברהם מודע לכך שמידת הדין התגלתה אליו. אם בתחילת הפרשה נאמר "וירא אליו ה'", הרי שבמהלך האירועים התחלפה המידה במידת הדין, החל ממעשה שרה ואבימלך ודרך פרשת גירוש הגר וישמעאל. אמנם אברהם מתפלל לה', וקורא בשם ה', אולם הפנייה חזרה אליו אינה בשם ה', אלא בשם אלוקים.

אברהם, שלא היסס להתייצב ישירות מול ה' ולפתוח במשא ומתן בלתי נתפס בעניין מספר הצדיקים הדרושים להצלת סדום ועמורה נאלם דום כליל. הוא אינו אומר כן, אינו אומר לא, הוא אינו מתווכח. אולי ההופעה של מידת הדין גורמת לו לקבל עליו את הדין (לעומת ההופעה במידת הרחמים בפרשת סדום שרמזה שיש אפשרות לרחמים וצריך לנצלה, אפשרות שגם הועילה מאחר והעיר צוער ניצלה). על מה ולמה הדין, אנו יכולים רק לנחש. התורה לא אומרת לנו וכרגיל כאשר התורה שותקת המדרשים משלימים את הפערים, אולם גם הנאמר שם אינו מספק.  ייתכן והברית עם אבימלך לא במקום. ייתכנו גם סיבות אחרות. אברהם מודע בוודאי לעובדה שבהעלאת יצחק לעולה הוא מקריב את הזרע שהובטח לו מיצחק באופן מפורש (כ"א יג) ועדיין לא מגלה שום סימני היסוס. נשים לב כי בפרשת וירא מופיעות עוד מספר התנהגויות לא נאותות של הורים כלפי ילדיהם. לוט מציע את בנותיו לאנשי סדום הזועמים (וניתן רק לדמיין מה יקרה להן), ואילו הגר, משליכה את ישמעאל תחת אחד השיחים, במקום לעמוד לצידו ברגעיו האחרונים ולנסות לנחמו. בשני המקרים האלו, הסתדרו העניינים לבסוף בצורה ניסית. לא ברור ואין צורך לחשוב מה אברהם חושב, אולם הקורא הזהיר יכול למצוא רמז באירועים קודמים אלו שגם כאן תהיה הצלה ניסית.

יש לשים לב לצורת הביטוי: "קח נא". זוהי צורה משונה. האם יש כאן ציווי או בקשה? ליאון קאס בספרו ראשית חוכמה, מדגיש שהייתה פה בקשה ואברהם היה יכול לענות בשלילה. למעשה אברהם עומד כאן בפני פרדוקס. לאברהם הובטחה ברית ועליו להראות שהוא ראוי לברית. הדרך היחידה להוכיח שהוא ראוי לברית היא לבצע את הבקשה אבל משמעות הביצוע תהיה שלא תוכל להיות ברית! (ניתוחו של קאס לפרק זה מרתק במיוחד החל מעמוד 329 בספרו).

אברהם קם מוקדם בבוקר ולוקח את חמורו, שני נעריו ויצחק (שימו לב לסדר החשיבות מהפחות לנעלה). למה צריכים שני נערים? האם לא עדיף לאברהם לעשות את מעשהו זה ללא עדים כלל? לאחר שלושה ימים אברהם משאיר את הנערים עם החמור ומבקש מהם לחכות לו, לאחר שהם ילכו וישתחוו. נחזור לכך שאנו מכירים את כל התורה ונסו לראות דמיון מסוים בין פעולה זו לבין בקשת משה מפרעה, ללכת דרך שלושת ימים, להשתחוות לה' ולחזור. גם במקרה זה אנו יודעים כי העניינים הסתיימו בצורה שונה מאד.

אברהם שם את העצים על יצחק ולוקח בידיו את האש והמאכלת (סכין השחיטה). בנקודה זו נעבור לדבר על יצחק. גילו של יצחק אינו ידוע. לכל המוקדם הינו בין שלוש שנים, מיד לאחר היגמלו ולכל המאוחר בין 37 שנה, בהנחה ששרה נפטרה מיד לאחר אירוע זה. חישוב הגיל תלוי במידת מה בפירוש הפסוק האחרון בפרק כ"א: "ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים". הכוונה בימים רבים אינה ברורה אולם בוודאות עברו מספר שנים ולכן יצחק מבוגר יותר. אברהם נותן ליצחק לסחוב את העצים, וברור מזה שיצחק הוא כבר נער שכוחו במותניו ויכול לשאת משא זה. נראה, שיצחק הוא לפחות בן י"ג שנה. זהו מספר שאנו יודעים שהוא משמעותי. יצחק כבר עומד בזכות עצמו, הוא בעל דעת.

הפסוקים הבאים מתארים את עלייתם של יצחק ואברהם להר. בפסוקים אלו מופיעות המילים היחידות שנאמרו ביניהם (כ"ב ו-ח).
"וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל-יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת-הָאֵשׁ וְאֶת-הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹקים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו"
יצחק שואל שאלת תם ואברהם עונה תשובה מתחמקת. בתשובתו שוב מזכיר אברהם את שם אלוקים, במידת הדין, ולמעשה קריאה זהירה של התשובה אומרת בפירוש כי השה לעולה הוא בני. נראה שיצחק מבין (אם לא הבין עד כה), אבל דבר זה אינו משנה את האחווה שהושגה ביניהם מאחר וגם לאחר תשובה זו נאמר וילכו שניהם יחדיו. אחווה זו בה שניהם הם שותפים שווים למעשה, היא שיא היחסים ביניהם. בנקודה זו ממש יצחק מוכיח כי הוא אכן זרעו של אברהם, גם אם הוכחה זו היא לזמן קצרצר מאד (מאחר והטקסט לא נותן לנו מקום לחשוב שמישהו מהם ציפה לנס, עלינו לחשוב שגם יצחק קיבל עליו את הדין).

אברהם בונה את המזבח, עוקד עליו את יצחק (בהסכמתו של יצחק) וכבר שולח את ידו אל הסכין והנה מגיע הנס. מלאך ה' קורא אליו מן השמים ועוצר אותו ברגע האחרון. אם הניסיון היה בשם אלוקים, ההצלה היא בשם ה', מכאן אפשר אכן ללמוד כי לפי מידת הדין, העקידה הייתה צריכה להתקיים אולם מידת הרחמים התערבה ומנעה אותה. חשוב גם לשים לב שלא ה' פונה אל אברהם אלא רק מלאך ה'. המלאך מודיע לאברהם כי עתה הוא יודע כי אברהם הוא ירא אלוקים (והשוו לפרק כ' פסוק יא). אברהם נושא עיניו ורואה איל הנאחז בסבך ומקריב אותו לעולה תחת בנו. משמעות פעולה זו אינה ברורה. ה' אינו רצה בקורבן עולה אלא בניסיון. אולי האיל מהווה מעין קורבן תודה על כך שיצחק ניצל? אברהם משנה את שם המקום ל"ה' יראה", צירוף שם זה למקום, שלפי המסורת זוהה עם שלם, המקום בו נפגש אברהם עם מלכיצדק הוא הר המוריה, הוא מקום המקדש, הוא ירושלים, המורכבת מצירוף המילים יראה ושלום. לאחר הקרבת האיל ושינוי השם, מלאך ה' מתגלה שנית וחוזר ומדגיש ביתר שאת את הברכות לאברהם.

בפועל, התורה מספרת לנו שאברהם עמד בניסיון ולכל המעשה נראה שיש סוף טוב. אולם הסוף לא בהכרח טוב. כבר בברית בין הבתרים, אברהם יודע שהדרך לירושה ולברכות ארוכה ולא קלה ונראה שהקשיים מתחילים מיד מרגע סיום העקידה. בפסוק י"ט, אברהם חוזר אל נעריו והם הולכים יחדיו אל באר שבע. לא מסופר שיצחק חזר והביטוי "וילכו יחדיו" מתייחס לאברהם ולנעריו ושונה מהביטוי הכל כך משמעותי "וילכו שניהם יחדיו". הפרשנים שמו לב לשינוי זה. יש אומרים שיצחק התעלה בדרגות רוחניות ולא היה יכול לרדת מהר המוריה ונשאר שם זמן רב. גם לאחר מכן יצחק היה רוחני יותר, הוא לא יצא מארץ ישראל כלל, הוא איבד את מאור עיניו (ובכך את הקשר עם העולם הגשמי), והוא אף חי יותר שנים מאביו. לעומת זאת ליאון קאס מציין שדווקא לאחר המעשה, האחווה בין אברהם ליצחק נפגעה. פרשנים מודרניים עוד יותר מנסים לראות באירוע זה של יצחק, סיבה להתנהגויות שלו בפרשות הבאות ובפרט ביחסו לילדיו, עשו ויעקב. נראה שזהו נסיון ללכת רחוק מדי, שיסודו בכך שאירוע כמו העקידה היה אירוע משמעותי עבור יצחק. גם בכך יש גישות, פרשנות מודרנית תיראה אירוע זה כטראומטי, אולם פרשנות מסורתית יכולה לראות דווקא בעבודה שהעקידה לא בוצעה מעין ירידה בכך שיצחק שכבר היה מוכן בכל נפשו להקריב את עצמו, מאוכזב (?) מהשינוי בתוכנית.
העקדה משנה את כולם. אברהם אינו אותו אברהם ובוודאי יצחק אינו אותו יצחק. גם טיב היחסים ביניהם שונה וכמעט נעדר תקשורת ישירה. העקידה גם מסמנת את התחלת היהדות. לא עוד קורבנות אדם והקרבה למולך. אברהם היה מוכן לעשות זאת (בידיעה שהדבר היה מקובל באותה תקופה) אולם התורה שוללת זאת מכל וכל. 

כך או כך, פרשת העקידה מסתיימת, כפי שהזהרתי עם יותר שאלות מתשובות. אמנם התורה מציינת בפירוש כי אברהם עמד בנסיון, אך דעתנו מנסיון זה, בלשון המעטה אינה נוחה. לא מה', מה פתאום עושים נסיונות כאלו. לא מאברהם - למה לא הביע שום התנגדות, אך יש להודות על האמת, שחוסר הנוחות נובע בראש ובראשונה מחוסר יכולתינו, להבין ניסיון זה הבנה מלאה.


לקריאה נוספת אני ממליץ על הספר "עקדת יצחק לזרעו", ספר המכנס מעל שלושים מאמרים שונים בנושא העקידה מכותבים רבים, שנכתב לזכרו של החייל יצחק הירשברג שנפל במלחמת שלום הגליל. בספר (לא נעזרתי בספר לצורך המאמר) תוכלו למצוא פנים רבות נוספות לנושא מופלא זה.

עקידת יצחק באומנות
לנושא זה מאות יצירות אומנות. בתמונה הראשונה נביא את ההתייחסות המקובלת לנושא. יצחק עקוד על גבי המזבח, אברהם אוחז גובה בסכין והמלאך מתערב. זהו רע השיא של הדרמה ורוב יצירות האומנות מציגות אותו. לדוגמה נביא את יצירתו של רמברנדט המהווה מעין אב טיפוס לדגם זה.
עקידת יצחק - רמברנדט 1635 מוזיאון הרמיטאג' סנט פטרסבטרג
לעומת זאת, האמן האנגלי וויליאם הול בראסי (1846-1917)William Brassey Hole מציג רגע אחר, אולי היסוסים של אברהם. המזבח כבר בנוי, האש מוכנה, אולם אברהם נראה מהסס ומתבלט בעוד יצחק עומד לידו ותומך בו (או אף מנסה לשכנע אותו להמשיך במעשה!) זוהי הצגה נפלאה ונדירה של הדרמה.
עקידת יצחק - ויליאם הול
מאמרים נוספים לפרשת וירא

תפזורת פרשת וירא

בתפזורת לפרשת וירא, מופיעות מילים מהפרשה. ניתן לחפש בתפזורת מילים מהפרשה, ניתן לענות על השאלות , ולילדים קטנים, אפשר גם להשתמש ברשימת המילים (המופיעה במהופך). בהצלחה...


תפזורת לפרשת וירא
תפזורת לפרשת וירא

לדף הראשי של פרשת וירא



הלכות חנוכה בשיר של הרב קוק

הרב קוק חיבר בצעירותו שיר המקפל בתוכו את כל הלכות חנוכה. השיר התפרסם בשנת תרמ"ג (1883), כאשר הרב היה בן שמונה עשרה בלבד. לפי השערתו של הרב נריה, השיר חובר בהשראת הפיוט של ר' יוסף הקטן המתאר את הלכות הפסח וממנו אנו מכירים בעיקר את בית האחרון: "חסל סדר פסח" הנאמר בסוף ליל הסדר.
לדף הראשי של חנוכה


הנה השיר במלואו ולצידו (מוטה לצד שמאל) ההלכות השונות הנמצאות בו. הניקוד לפי גירסה רבנית של תוכנת נקדן מאת DICTA:


זְכַר חֲסָדִים וּפִלְאִי א-לָוָה, בִּשְׁנוֹת קֹדֶם הִבִּיט מִגָּבוֹהַּ,
לָתֵת עֹז לְהַחֲלִיף כֹּחַ, לָעָם מִמְשַׁךְ מִגֶּזַע קָדוֹשׁ פּוֹרֵחַ,
חוֹבָה עָלֵינוּ לָעַד לְהַזְכִּירָהּ חֶסֶד א-ל בְּמַעֲשֶׂה וַאֲמִירָה.

דברי פתיחה לחג החנוכה ומטרת המצווה להזכרת חסד ה' ולפרסום הנס שנעשה.
בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לְכָסְלוּ הַחֹדֶשׁ יוֹם אַדִּיר בְּרֹב טוֹהֵר וְקוֹדֶשׁ,
שְׁמוֹנַת יָמִים בּוֹ יָבֹאוּ, לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל יִקְבְּעוּ,
לְהַדְלִיק נֵרוֹת כִּבְרָקִים מַזְהִירִים, וּמִדִּי יוֹם יוֹסִיפוּ הַמָּהֳדָרִים הַבְּחִירִים,
גַּם כָּל נַפְשׁוֹת בַּיִת יַדְלִיקוּ בְּגִילָה אִישׁ נֵרוֹתָיו וִיסַלְּדוּ בְּחִילָה.
הפרטים הבסיסיים על החג, תאריך החג, אורכו, מצוות הדלקת הנרות, ודיני המהדרין (הוספת נר בכל יום) והמהדרין מן המהדרין (הדלקת חנוכיה עבור כל אחד מבני הבית)
וְשָׁלֹשׁ יְבָרְכוּ עֵת יַדְלִיקוּ בְּבִרְכַּת זְמַן רָצוֹן יָפִיקוּ,
וּבְכָל הַלֵּילוֹת אַךְ שְׁתַּיִם בְּרָכוֹת מִצְוֹת וּזְכַר נִסִּים יַחַד נֶעֱרָכוֹת,
לְבַד אִם שָׁכַח אוֹ שָׁגָה בַּהֲלָכָה וְלֹא בֵּרַךְ בָּרִאשׁוֹן לִזְמַן הַבְּרָכָה
אָז מִפִּי חֲכָמִים הַדַּת נְתוּנָה בְּכָל לַיְלָה שֶׁיִּזְכֹּר לְבָרֵךְ זְמַן בֶּאֱמוּנָה.
הברכות על ההדלקה. שלוש ברכות בלילה הראשון ושתי ברכות בשאר הלילות, אלא אם לא ברך שהחיינו בלילה הראשון ואז מברך בפעם הראשונה שמדליק
וְאִם לְהַדְלִיק נֵרוֹת פַּס כְּחֵהוּ יִשָּׂא בְּרָכָה עֵת תֶּחֱזֶינָה עָיְנֵהוּ
וּבִרְכַּת זְמַן וְנִסִּים יוֹדֶה לְאַ-ל בִּרְאוֹתוֹ נֵרוֹת מִצְוָה בְּבָתֵּי יִשְׂרָאֵל.
מי שלא יכול להדליק נרות, יברך רק שעשה ניסים ושהחיינו (בלילה הראשון) כאשר הוא רואה נרות אחרים שהודלקו.
וְעוֹבֵר אוֹרֵחַ בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה אִם בְּבֵית זְבוּלוֹ אִשְׁתּוֹ הֲלִיכוֹת צוֹפֶיהָ,
וּכְדָת הִיא נֵרוֹת עוֹרֶכֶת גַּם בְּעַד בַּעְלָהּ אֲשֶׁר הִרְחִיק לָלֶכֶת,
אָז חוֹבָה עוֹד אֵין עֲלַיְהוּ לְהַדְלִיק נֵר בְּמָלוֹן מְגֹרֵהוּ.
מצוות הדלקת הנרות היא בבית. מי שאינו בביתו אולם אשתו או בני ביתו האחרים מדליקים עליו פטור. בתי השיר הבאים מפרטים עוד את דיני נוסעים שאינם נמצאים בביתם ויש בהם פרטים רבים
וְאִם הַגֶּבֶר הָאוֹרֵחַ יָבֹא בְּגַפּוֹ, לָקַחַת חֵלֶק בַּנֵּרוֹת הַבַּיִת יְפָרֵשׁ כַּפּוֹ.
אורח שאינו בביתו והוא יחיד, ראוי שישלם לבעל הבית תמורת חלק בנרות ואז יוכל להדליק עם בעל הבית.
וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אֵין לוֹ מָקוֹם קָבוּעַ, הִנֵּה יֹאכַל פִּתּוֹ וְלִשְׁכַּב הִנֵּה יָנוּעַ,
בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֹאכַל מַאֲכָלוֹ, שָׁמָּה לְהַדְלִיק שַׁפְּרָהּ גּוֹרָלוֹ.
ומי שאין לו מקום קבוע כלל וגם לא אכסנייה, ואוכל וישן במקומות אחרים, ידליק היכן שאוכל.
וְהַדָּת עַל הַכֹּל מֻחְכָּמִים נְתָנָהּ כִּי אַף לַנָּשִׁים הִיא לַמָּנֶה,
כִּי אַף לָהֶן זֹאת יָאָתָה, כִּי מִיּדֵי אֵשֶׁת חָיִל יָד דּ' נִגְלְתָה.
מצוות חנוכה חלה גם על נשים, שאף הן היו באותו הנס. ואשה יכולה להדליק נרות ולהציא בכך את בעלה.
וְאַף אִישׁ נִדְכָּא עוֹר עֵינַיִם לִפְעֻלַּת צֶדֶק זֹאת יִתֵּן יָדָיִם,
וְאִם אֵין לְאֵל יָדוֹ לַעֲרֹךְ הַמַּעֲרָכָה, יַעַזְרֵהוּ רֵעֵהוּ וְהוּא יְבָרֵךְ כַּהֲלָכָה.
אַךְ אִם עָמְדוּ תְּהִי עֶזְרָתוֹ בַּעֲדוֹ תַּעֲשֶׂה הִיא מִצְוָתוֹ,
כִּי בְּמִצְוָה זֹאת חֲכָמִים אָמְרוּ לְהוֹצִיא הַגְּבָרִים חוֹבָתָם הַנָּשִׁים יְגַבְּרוּ.

איש עיוור יכול להדליק הנרות שכן בכך הוא מפרסם את הנס, ואפשר לעזור לו בהכנת הנרות ואם הוא נשוי עדיף שאשתו תדליק בשבילו ויוצא ידי חובה בהדלקתה
אַף תּוּכַל אִשָּׁה לְמַלְאוֹת יָד שָׁלִיחַ, אַךְ מִצְוָה לְאִישׁ יִרְאַת דּ' הָרֵיחַ.
אפשר למנות שליח להדלקה אולם עדיף להדליק בעצמך ולא על ידי שליח
כִּי מִצְוָה רַבָּה הִיא בְּעֶרְכָּהּ נֶהְדְּרָה מִיַּיִן קִדּוּשׁ וְהַבְדָּלָה הִיא יְקָרָה.
רַק נֵר שַׁבָּת מְמֻנֶּה יִכְבַּד בְּעֵינֵינוּ כִּי גָּדוֹל הַיּוֹם וְקָדוֹשׁ לַאֲדוֹנֵנוּ.
עני אשר אין לו כסף לצרכיו צריך לקנות נר חנוכה לפני שהוא קונה יין לקידוש ולהבדלה, אולם נרות שבת חשובים יותר מנרות חנוכה.
אַשְׁרֵי יָרֵא דּ' בִּזְמַנָּהּ יַקְדִּימֶנָּה, כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ וּמַהֵר יַעֲשֶׂנָּה,
אַךְ אִם אָנָה לְיָדוֹ דָּבָר מַפְרִיעַ יְמַהֵר עוֹנָתָהּ שָׁעָה וּרְבִיעַ.
וְרֹב שֶׁמֶן בַּמְּנוֹרָה אָז יָצִיקוּ, לִזְמַן כַּחֲצִי שָׁעָה בַּלַּיְלָה עוֹד יַדְלִיקוּ.
יש להדליק את הנרות מיד בשקיעה אולם ניתן להדליקם לאחר פלג המנחה (שעה ורבע זמנית לפני השקיעה) ולשים שמן רב בחנוכיה שידלקו לפחות עד צאת הכוכבים.
אַךְ יִזָּהֵר וְלֹא יְחַבֵּק יָדַיִם עַד עֵת בַּשּׁוּק כֻּלּוֹ רַגְלַיִם
אַךְ לְעֵת זֹאת לְיַעֲקֹב עֵת צָרָה אֲשֶׁר רַק בְּבֵיתוֹ יִתְהַדֵּר בְּמִצְוָה הַיְּקָרָה
אָז זְמַן הַמִּצְוָה נִתְאַחֵר וְיָכוֹל לַעֲשׂוֹתָהּ עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר,
אִם בְּכָל בֵּיתוֹ עוֹד גְּלוּיֵי עֵינַיִם וְחַבְלֵי שִׁינָה עוֹד לֹא סָגְרוּ לָהֶם עַפְעַפִּים,
וּמִדַּת הַשֶּׁמֶן בִּלְבָבוֹ יְשַׁעֵר אִם חֲצִי הַשָּׁעָה תְּהִי לְבַעֵר.
וגם לאחר  בשעת ההדלקה לא מומלץ, ויש להדליק את הנרות עד שתכלה רגל מן השוק, כלומר כשאנשים עוד מצויים ברחוב ויש פרסום הנס, אולם אם התאחר מאד יכול להדליק עד עלות השחר ובלבד שיהיה מישהו ער במשך מחצית השעה שלאחר ההדלקה בכדי שיהיה פרסום הנס.
וּבְפֶתַח הַבַּיִת יַעֲרֹךְ נָרָהוּ בִּמְזוּזַת שְׂמֹאל לְמַעַן הַמִּצְווֹת יְסוֹבְבוּהוּ.
אִם בְּלֹא מְזוּזָה פְּתָחוֹ כְּמַחְתֶּרֶת אָז מִשְּׂמֹאל הַיָּמִין נִבְחֶרֶת.
המדליקים בפתח הבית ישימו החנוכיה מצד שמאל ויהיו סובבים במצוות. מזוזה מימין וחנוכיה משמאל. ואם אין מזוזה (מאחר והפתח לא מחייב זאת) יש להניח את החנוכיה בצד ימין
אִם עַל יַד רְחוֹבוֹת בֵּיתוֹ נִפְתַּחַת בַּפֶּתַח הַהוּא יַדְלִיק הַנֵּר הַמְּשַׂמַּחַת.
וְאִם סָבִיב לָהּ יַקִּיף הֶחָצֵר אַף אָז מַפְתְּחָהּ לֹא יִבְצֹר.
וְאִם מִשְּׁנֵי עֲבָרִים לְבֵיתוֹ דְּלָתַיִם בִּשְׁתֵּיהֶן יַדְלִיק לִמְנֹעַ מַרְאֵה עֵינַיִם.
יש להדליק את החנוכיה במקום הפונה לרשות הרבים כדי לפרסם הנס. מי שיש לו חצר ידליק בפתח החצר. מי שיש לחצרו שני פתחים יניח חנוכיה בכל אחד מהם.
אַף בְּעֵת לְהַעֲמִיד הַדַּת בַּת יַעֲקֹב יֵרָאֶה וּבְקִיּוּם הַמִּצְווֹת בְּחֶדֶר שָׁם נֶחְבָּאָהּ
זֹאת הַמִּצְוָה לֹא נִשְׁבְּתָה, כִּי בִּפְנִים הַבַּיִת תִּקַּח עֲמַדְתָּהּ
לְהַזְכִּיר בְּנֵי הַבַּיִת לְעוֹרֵר לְבוֹתָם לְהַלֵּל לֵד' וּלְפָאֲרוֹ בִּמְקַהֲלוֹתָם.
אָז אַךְ בִּמְקוֹם אֶחָד יַעֲמִיד עַל כַּנָּם, אַף אִם הַפְּתָחִים יִגְדְּלוּ בְּמִנְיָנָם.
בתקופת השמד בה אי אפשר היה להדליק נרות בחוץ, אין להשבית המצווה ויש להדליק נרות בפנים.
וְאִם בִּמְקוֹם גָּבוֹהַּ בְּעָלֶיהָ יְהִי נָוֵהוּ, אָז יַעֲרוּךָ בְּחַלּוֹן נָרָהוּ
וְאַף הַדָּר בַּבַּיִת וּמְעוֹנָתָהּ שְׁפָלָה לְהַדְלִיק בְּחַלּוֹן הַמִּצְוָה גְּדֻלָּה,
בְּעֵת אֲשֶׁר כְּדָת בְּפִתְּחָהוּ לְהַדְלִיק שְׁמָהּ לֹא תִּמְצָא יִדָּהוּ.
מי שגר בקומה גבוהה או נמוכה, יניח הנרות בחלון
אַךְ אִם בְּפֶתַח הַבַּיִת יַצִּיב לָהּ יַד הִזְהִיר בְּמִצְוָה וְאֶת קְדוֹשִׁים רֵד
יַשְׁפִּילֶנָּה לְמַטָּה מְטַפְּחִים עֲשָׂרָה וְאָז לְשֵׁם מִצְוָה תְּהִי נִכְרָהּ,
וְאִם יוֹתֵר מִזֶּה הִגְבִּיהַּ נָרָהוּ לֹא עָשָׁה כַּאֲשֶׁר יְאַתָּהּ מִצְוֹת קוֹנֵהוּ,
אַךְ יוֹתֵר מֵהֵנָּה תְּשַׁמֵּר נֶפֶשׁ תַּמָּה מִלְּהַגְבִּיהַּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה.

אם מדליקים בפתח הבית יש להדליק בצורה נמוכה שיהיה ברור שאין הנרות מיועדים לתאורה. ומי שמניח בגובה, לא ידליק מעל גובה עשרים אמה, שאנשים לא רואים הנרות בגובה זה כלל.
וְלֹא יִתֵּן בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יָשִׂימוּ הַכֹּל אֶת נֵרוֹת הַבַּיִת אֲשֶׁר בַּחוֹל.
יש לייחד לנרות מקום מיוחד ששונה מהמקום בו מדליקים נרות ביום יום.
בְּפִנַּת הַיָּמִין כְּמִשְׁפַּט הַתּוֹרָה יַדְלִיק אֶת הַנֵּרוֹת בַּמְּנוֹרָה
לְהַתְחִיל בִּשְׂמֹאל לְיָמִין לְהִפָּנוֹת כְּמִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מַקְרִיבֵי קָרְבָּנוֹת.
וּמַטְּרַת הַמִּצְוָה אַךְ הַהַדְלָקָה וּבַהַנָּחָה בִּלְבַד מִצְוָה נֶעְתְּקָה,
וְאַף אִם אָחֲזָה בְּיָדוֹ בְּעֵת הַדְלָקָתוֹ אֵין בְּיָדוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ.
וְאִם לִפְנֵי זְמַנָּהּ הָיְתָה בּוֹעֶרֶת יִכְבֶּה אִשָּׁה וְיַדְלִיקָהּ לְשֵׁם הַמִּצְוָה הַנֶּהְדֶּרֶת.
יש להדליק את הנרות מצד ימין של החנוכיה. מתחילים בנר השמאלי, הנר החדש של אותו יום והולכים ימינה, כדרך שהדליקו את הנרות במנורת המקדש. המצווה היא בהדלקה ולא ניתן להניח נר שדלק במקום אחר אלא יש לכבותו ולהדליקו מחדש.
וְיִשְׁמֹר מְאֹד לְהִזָּהֵר בְּכִבּוּדָהּ וְלֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ מְאוּמָה מָאוֹר יְקוּדָה
אַף דְּבַר מִצְוָה וְחֶפְצֵי שָׁמַיִם, וְאַף בְּרִחוּק מָקוֹם מָלֵא עֵינַיִם,
אַף מִנֵּר הָרִאשׁוֹן לְהַדְלִיק הַנּוֹתָרִים אֲשֶׁר אַךְ לְהַדֵּר אֵינָם מוֹתָרִים.
וְאִם כְּבָר בָּעֲרָה מִדָּתָהּ הַקְּצוּבָה מַנִּי אָז כְּנֵר חוֹל הִיא חֲשׁוּבָה.
וְאִם טֶרֶם זְמַן זֶה כָּבְתָה אָז אֲסוּרָה הִיא וְאוֹסֶרֶת תַּעֲרוּבָתָהּ,
וְהַשֶּׁמֶן יִדְרֹשׁ לְהַתִּירוֹ שִׁשִּׁים כִּפְלַיִם, וְיִזָּהֵר בְּלִי לְעָרְבוֹ בַּיָּדַיִם.
וְאִם כָּבוּ הַנֵּרוֹת אַחֲרֵי הַהַדְלָקָה, לְהַדְלִיק עוֹד פַּעַם אֵין לְהַזְקִיקָהּ.
הנרות הם לראותם בלבד ואין להשתמש באורם (ולכן מוסיפים נר אחד, השמש, שאין בו קדושה). אולם לאחר זמן של מחצית השעה ניתן להשתמש באורם. נר שכבה באמצע, אין להשתמש בו לשום צורך אחר אולם גם אין צורך להדליקו שוב.
כִּקְבִיעַת שַׁבָּת הַדְלָקַת הַנֵּר מְסַכֶּמֶת זוּלַת אִם חָשַׁב בֶּאֱמֶת
וּבִצְדָקָה כִּי אֵינוֹ מְקַבֵּל שַׁבָּת בְּהַדְלָקָה.
בערב שבת מדליקים נרות חנוכה לפני הדלקת נרות שבת.

נֵר אֲשֶׁר יֶשׁ לָהּ פִּיּוֹת מֵהַרְבֵּה עִבְרִים אֲנָשִׁים כִּמְסַפְּרָם בָּהּ נִפְטָרִים,
וְאִם בַּעֲגִילָהּ שָׁם פְּתִילוֹת בְּתוֹךְ הַקְּעָרָה אַף מִצְוֹת אַחַת מֵהֶן נֶעְדְּרָה,
רַק אִם כְּלִי עָלֶיהָ כָּפָה אָז כָּל פְּתִילָה לְמִצְוָה יָפָה.
וְחֶרֶס יָשָׁן מֵחַרְסֵי אֲדָמָה לֹא לִכְבוֹד הַמִּצְוָה הָרָמָה.
וְאִם בִּבְלִי דַּעְתּוֹ עָלָיו הִדְלִיקוּ בְּלִי בְּרָכָה חֲכָמִים חֵקֶר הַעֲמִיקוּ.
נרות של חרס שיש להם כמה פיות, יש הלכות שונות אם נחשבים כנר אחד או כמה נרות.
וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת הַבְדָּלָה אוֹ הַבְעָרָה מִי לְהַקְדִּים עוֹד לֹא נֶחְקְרָה.
רַק לֹא עָלָיו יְבָרֵךְ עַל הַנֵּר בְּהַבְדָּלָה, כִּי אַךְ לְמִצְוָה וְלֹא לַהֲנָאָה נִגְבָּלָהּ.
במוצאי שבת יש דעות שונות איזה נר מדליקים קודם וההלכה הנוהגת היא שהמדליקים בבית כנסת מדליקים קודם נר חנוכה ואחר כך עושים הבדלה ואילו בבית עושים הבדלה ואחר כך מדליקים נרות חנוכה.
שֶׁמֶן זַיִת לְמִצְוָה נִבְחֶרֶת, כִּי אוֹרָה צְלוּלָה וּמְהֻדֶּרֶת.
אַף נֵרוֹת חָלָב אוֹ שַׁעֲוָה יִצְלְחוּ וְהֵם יֻהְדְּרוּ אִם יֵאָרְכוּ.
השמנים והחומרים הכשרים לנר חנוכה ומצווה מן המובחר בשמן זית
בְּהוֹדוֹת לְד' וְהַלֵּל יִגְמְרוּ כָּל שְׁמוֹנַת יָמִים אֲשֶׁר נִבְחֲרוּ
וּלְהַזְכִּיר בַּתְּפִלָּה וּבְבִרְכַּת הַסְּעוּדָה חֶסֶד דּ' לְבֵית יְהוּדָה.
וְאִם שָׁכַח אֵינֶנָּה נֶחְזֶרֶת אַף שֶׁאֵינָהּ יָפָה וּמְהֻדֶּרֶת.
בַּתְּפִלָּה בְּבִרְכַּת הוֹדָאָה וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן בְּהָאָרֶץ נִקְבְּעָה,
וּלְהַרְבּוֹת בַּסְּעוּדָה וּשְׁתִיַּת יַיִן בָּהֶם מִצְוָה אִין.
רַק דִּבְרֵי תּוֹרָה יָשִׂימוּ לָהֶם פְּדוּת מִכְּלַל סְעוּדַת רְשׁוּת.
הזכרת על הניסים בתפילה ובברכת ההמזון (ואם שכח לא צריך לחזור)
וְיִקְרְאוּ בַּתּוֹרָה פָּרָשָׁה קְבוּעָה בַּחֲנֻכַּת מִשְׁכַּן הַמִּקְדָּשׁ הִיא יְדוּעָה
שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים בְּמִנְיָן וְהַכֹּהֵן יַכְפִּיל הָעִנְיָן,
וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת בְּנָבִיא יַפְטִירוּ, הַנֵּרוֹת אֲשֶׁר חֻזָּה זְכַרְיָהוּ יַזְכִּירוּ,
וְאִם שָׁבַת שֵׁנִי בּוֹ יֶאֱרַע בְּנֵרוֹת שְׁלֹמֹה בְּמַפְטִיר יִקְרָא,
וּקְרִיאַת רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ תָּמִיד קוֹדֶמֶת אַךְ כְּבוֹד הַיּוֹם בַּחֲנֻכָּה נֶחְתֶּמֶת.
קריאת התורה בחנוכה. קוראים בכל יום את קורבנות הנשיאים של אותו יום (ביום הראשון קוראים גם את ההקדמה) ביום השמיני קוראים עד סוף קורבנות הנשיאים ועניין המנורה בפרשת נשא. בשבת מפטירים בזכריה ואם בחנוכה יש שתי שבתות, מפטרים גם בחנוכת המקדש של שלמה. בראש חודש חנוכה מוציאים שני ספרי תורה. קודם קוראים את קריאת ראש חודש (שלושה עולים) והעולה הרביעי קורא בספר השני את קורבן הנשיא של אותו יום, שכן תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. אולם בראש חודש חנוכה שחל להיות בשבת (ואז מוציאים שלושה ספרי תורה), ההפטרה היא בחנוכה ולא בהפטרת ראש חודש.
לדף הראשי של חנוכה