אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם של פרשת השבוע !

חידון לפרשת חוקת

החידון לפרשת חוקת מכיל דף ציורים עם חידות מילוליות וחידות ציורים הקשורות לנושאים שונים בפרשת חוקת. החידות ברמות קושי שונות ומתאימות למבוגרים ולילדים. מומלץ להדפיס את הדף בכמה עותקים ולפתור ביחד סביב שולחן השבת לאחר קריאת הפרשה בבית או בבית הכנסת. למתקשים, ניתן להיעזר בדף התשובות אולם מומלץ לנסות היטב לבד.
בהצלחה

חידון לפרשת חוקת
חידון לפרשת חוקת

חידות לילדים לפרשת חוקת לפי סדר א"ב

א__________  נתמנה לכהן במקום אהרן אביו (פרק כ' פס' כ"ח )

ב ___________  הכהן  ששורף את הפרה צריך לכבסם (פרק י"ט פס' ח' )

ג ____________ כל דיני הפרה האדומה אמורים גם בו (פרק י"ט פס' י' )

ד ____________מקום שגם מעליו סרה מלכות  מואב  (פרק כ"א פס' ל' )

ה ______  _____ המקום שם מת ונקבר אהרן  (פרק כ' פס' כ"ג-כ"ד )

ו " וימאן אדום נתון את ישראל עבור בגבולו ______ ישראל מעליו" (פרק כ' פס' כ"א )

ז _________שמו של הנחל שבו חנו ישראל לאחר עיי העברים (פרק כ"א פס' י"ב )

ח __________ כינוי למת (פרק י"ט פס' ט"ז )

ט ___________ מקום שבו צריך להניח את אפר הפרה מחוץ למחנה (פרק י"ט פס' ט' )

י ___________ שם המקום שבו נלחם מלך האמורי עם ישראל (פרק כ"א פס' כ"ג )

כ ___________ אחראי על כל מעשה הפרה האדומה.

ל ___________יצאה מקרית סיחון ופגעה בער מואב ( פרק כ"א פס' כ"ח )

מ ___________ כינוי שבו כינה משה את העם שביקשו מים ( פרק כ' פס' י'  )

נ ___________ אזור שבו ישב הכנעני מלך ערד (פרק כ"א פס' א' )

ס ___________ מלך האמורי (פרק כ"א פס' כ"א )

ע ___________מלך הבשן (פרק כ"א פס' ל"ג )

פ ___________ כדי שאפשר יהיה להשתמש באפר שלה, צריך  שתהיה אדומה ותמימה.

צ ___________ מדבר שבו מתה ונקברה מרים ( פרק כ' פס' א' )

ק ___________ משם שלחו ישראל מלאכים למלך אדום (פרק כ' פס' י"ד )

ר  " לא מקום זרע ותאנה וגפן ו_________ " (פרק כ' פס' ה' )

ש _________ אמרו ישראל לאחר שיצאו המים מן הבאר (פרק כ"א פס' י"ז )

ת __________ מצאה את ישראל בהיותם במצרים (פרק כ' פס' י"ד )
חידות באדיבות מר עזרא מרום מחבר "תורה ממרום"
1.  "זאת חוקת התורה... ויקחו אליך פרה אדומה".   א. מהי חוקה ?   ב. פרט את סוגי המצוות    .
2.  מה הם 3 התנאים הנדרשים ל "פרה אדומה"?
3.  מה משליך הכהן לתוך שריפת הפרה ?
4.  מאיזה פסוק למדים שהמת הוא  אבי אבות הטומאה? (רש"י)
5.  "ותמות שם מרים ותקבר שם".    א. היכן נקברה מרים  ?   ב. מדוע נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה  ?
6.  מנין למדים שהקב"ה חס על ממונם של ישראל? (רש"י)
7.   "יען לא האמנתם בי  להקדישני".    הסבר מדוע דיבור אל הסלע היה גורם לקידוש השם ?
8. משה אמר למלך אדום:"לא ניטה ימין ושמאל" מי אמר למי בתורה:"אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמילה" ?.
9.  בפרשתנו מסופר על מות אהרון ומרים. אילו מילים נרדפות יש למילה "מת"  בפרשתנו ?
10. א. מה שם המקום שבו מת אהרון?       ב. מה משמעות שם זה ?
11.  על אהרון נאמר:"ויבכו אותו כל בית ישראל" מה למדים מהמילים   המודגשות ?
12.  א. איזה כינו נתנו בני ישראל  למן ?     ב.  מדוע נקרא בשם זה ?
13.  "וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים". מנה 2 סיבות לכך שנענשו דווקא ע"י     נחשים.
14.  "ויעש משה נחש – נחושת וישימהו על נס".
       א. כיצד נרפאו ע"י נחש הנחושת?     ב. מי בתנ"ך  כיתת את נחש הנחושת  ?
15. "באר חפרוה שרים  כרוה נדיבי – עם ".עיין ברש"י וענה מי הם:
      א. השרים.    ב. נדיבי העם


מאמרים ודברי תורה לפרשת חוקת

נחש הנחושת

סיפור נחש הנחושת ידוע ומוכר במקרא. כנגד תלונות בני ישראל, ה' היכה אותם במכת נחשים, והתרופה למכה הייתה יצירת נחש מנחושת על ידי משה והעמדתו על מוט גבוה. התבוננות בנחש ריפאה את החולה. סמל הרפואה, עד ימינו, הינו נחש מלופף על מוט, אף בשמיים יש קבוצת כוכבים המכונה "נושא הנחש" הנמצאת שלא במפתיע באמצעיתה של קבוצת כוכבים אחרת (המכונה נחש), אולם בסיפור קשיים ובעיות מרובים ונשתדל להעיר עליו מעט הערות. 

המקור לסיפור מופיע בפרשתינו, פרשת חוקת, פרק כ"א ד-ט:

"וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם-סוּף לִסְבֹּב אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם בַּדָּרֶךְ: וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹקים וּבְמשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל: וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת-הָעָם וַיָּמָת עַם-רָב מִיִּשְׂרָאֵל: וַיָּבֹא הָעָם אֶל-משֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי-דִבַּרְנוּ בַה' וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל-ה' וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת-הַנָּחָשׁ וַיִּתְפַּלֵּל משֶׁה בְּעַד הָעָם: וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל-נֵס וְהָיָה כָּל-הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי: וַיַּעַשׂ משֶׁה נְחַשׁ נְחשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס וְהָיָה אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחשֶׁת וָחָי"
הרקע לתלונה נראה רגיל. קוצר רוח. אבל אם בני ישראל כבר בדרך לארץ ישראל, מדוע קוצר הרוח? התשובה בפסוק הראשון של הפרשייה, בני ישראל נאצלים לבצע סיבוב עיקוף ארוך מאד לאחר שמלך אדום לא נתן להם לעבור בארצו (כ' מא): "וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו" . אבל קוצר הרוח לא מופיע מיד לאחר סירובו של מלך אדום אלא דווקא כאן.

התשובה לכך היא סיפור המלחמה בכנעני. הכנעני (או העמלקי) תוקף במפתיע, שובה שבי מבני ישראל והם יוצאים במלחמה ומנצחים בה: "א וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ-עֲרָד ישֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי: ב וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר אִם-נָתֹן תִּתֵּן אֶת-הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת-עָרֵיהֶם: ג וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת-הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת-עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם חָרְמָה"

המילה חרמה היא מילת המפתח. היא מופיעה גם במלחמה האחרונה של בני ישראל, בשנה הראשונה, מלחמת המעפילים. המעפילים ניסו לתקן את חטא המרגלים וניסו לעלות בכח לארץ ישראל ונחלו מפלה מוחצת (י"ד מה): "וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד-הַחָרְמָה".

מלחמה זו בכנעני/עמלקי היא סגירת מעגל. האויב אותו אויב, המקום אותו מקום (או לפחות עם אותו שם), אבל התוצאה הפוכה ובמקום תבוסה יש ניצחון גדול.

עכשיו עם ישראל יודע כי חטא המרגלים תוקן וכי אפשר לעלות לארץ ישראל בכח וכעת הם לא מבינים למה עוקפים את ארץ אדום ולא מכריזים עליה מלחמה (כפי שיכריזו בהמשך על סיחון).

בני ישראל אינם יודעים וגם אנו לא יודעים בשלב זה ונגלה רק בספר דברים כי היה איסור להילחם באדום עמון ומואב. אי ידיעה זו עם האמונה כי חטא המרגלים תוקן גרם לעם לקוצר רוח ולתלונתם.

גם התלונה נשמעת מוכרת, למה עלינו מארץ מצרים, וקצה נפשנו בלחם הקלוקל (מן).  אין תגובה של ה' או משה, אין נסיון לענות, אין אפילו את האמירה שהדבר רע בעיני ה', אלא מיד מגיע עונש חמור (שהקשר שלו לחטא לא ברור) בדמות נחשים (ולא סתם נחשים אלא נחשים שרפים) ומת עם רב.

ההמשך תמוה אף הוא. העם צריך לבוא אל משה (אם מת עם רב, איך משה לא שם לב לבד?), העם מכיר בטעותו (למרות חוסר הקשר בין המעשה לבין העונש) ובחטאו. אם העם חזר בתשובה, מדוע עוד היה צריך משה להתפלל ותשובתו של עם לא הספיקה? גם תפילת משה לא מרפאה את העם.

משה מצטווה להכין שרף ולשים אותו על נס (מקום גבוה) וכל מי שנשוך יביט בו ויירפא. זוהי פעולה משונה מאד בתורה, היה ניתן פשוט לרפא את החולים. מעבר לכך, מכת הנחשים כלל לא נעצרה? בפסוק האחרון אנו רואים, שגם אחרי שימת הנחש על הנס עדיין הנחשים המשיכו להכיש!"

במאמרנו, "ארבעים שנה - מה נשתנה?" הבהרנו כי הרקע לתלונה אינו רגיל. בני ישראל רוצים כבר להגיע לארץ ישראל, ולחיות חיים נורמליים, ואכן טענתם "אין לחם ואין מים" מופרכת מיד באמירה "ונפשו קצה בלחם הקלוקל". קיים לחם אבל הוא קלוקל.

בתלונות אחרות מופיע תיאור כמה המן מופלא וטוב (השווה לפרשת בהעלותך) אולם תיאור זה חסר כאן. מעיר הרש"ר הירש: "...אך הם היו חסרים מאכל ומשתה כדרך הבריות. הם קיבלו את שני אלה בלא עמל, כי אם בדרך נס, ודבר זה הסב להם - שעמום". שיעמום זה ביחד עם הדחיות הנוספות בדרך הוא קוצר הרוח של בני ישראל.

למילה "קלוקל" יש כמה פירושים. הפירוש הראשון לחם שמתקלקל (ואכן המן התקלקל תוך יום אחד בלבד, למעט שבת). פירוש אחר, לחם קל, קל לעיכול ובמדרשים מופיע שהמן עוכל במלואו וללא הפרשות, מה שעורר חשד אצל בני ישראל (אם כי חשד כזה היה צריך להתפוגג לאחר ארבעים שנה שאכלו מזון זה). אפשרות שלישית (מופיעה בחזקוני) היא לצבעו של המן, קלוקל, מלשון קלל.

בכל אופן הנחשים השרפים נשלחים להכות בעם. רש"י מפרש כי זהו עונש על הוצאת דיבת המן (בדומה לכך שאחד האותות למשה עוד בהיותו רועה צאן יתרו ובטרם קיבל את שליחותו, כאשר טען שבני ישראל לא יאמינו לו היה שמטהו נהפך לנחש ומשה היה צריך לברוח מפניו שמות ד' ג: "וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס משֶׁה מִפָּנָיו").

לפי הרש"ר הקשר שונה. בני ישראל קצו בחיי הניסים ורצו שגרה. שגרת המדבר היא הנחשים השרפים. לא היה משהו מיוחד בקיומם של הנחשים. ההיפך הוא הנכון. היעדרם במשך ארבעים שנה, הוא הוא הנס, ואם בני ישראל רוצים חיים רגילים, הרי כדאי שיתרגלו גם לנחשים. דבר זה מופיע במפורש בנאומו הגדול של משה (דברים ח' טו): "הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין-מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ" כל הפגעים הרגילים היו במדבר וחיי הנס מנעו את הגעתם אל בני ישראל. כאשר קצים באוכל ובמים הניסיים, קצים גם בהגנה הניסית, והנחשים השרפים שעד עתה לא יכלו להגיע למחנה ישראל, הגיעו בהמוניהם.

העם מכיר בחטאו במהירות. כפי שראינו לפי רש"י החטא היה שהתלוננו כלפי ה' ומשה כאילו הם שווים. בפסוק ה: "וידבר העם באלוקים ובמשה" ובפסוק ז:" חטאנו כי דיברנו בה' ובך". אולם תשובה זו אינה מספיקה והנחשים לא נעלמים. על מנת להגדיל את הנס ואת ההשגחה האלוקית, מצווה משה להשתמש בגורם המגיפה כתרופה שלה.

הנחשים יכלו להיעלם כלעומת שבאו, אולם גם בתקופה הקצרה עד הכניסה לארץ, בני ישראל צריכים לזכור את ההשגחה הניסית וכן להתחיל להתרגל לחיים רגילים הכוללים גם נחשים. אשר על כן הנחשים לא נעלמו כליל, הופעתם היא הרי טבעית (ולכן גם לאחר הסיפור אנשים המשיכו להיות מוכשים על ידי נחשים).

התרופה תבוא מההבנה כי ה' הוא ממית ומחיה, מוחץ ומרפא (כנאמר בפרשת האזינו). על כך אומרת המשנה (ראש השנה ג' משנה ו): "עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי' - וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא, בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים - היו מתרפאין, ואם לאו - היו נימוקים".

אמנם, התורה אוסרת יצירת כל פסל ותמונה כבר בעשרת הדברות וחוזרת ומדגישה בפירוט רב על החיות (דברים ד' טז-יח): "פֶּן-תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל-סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה: תַּבְנִית כָּל-בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ תַּבְנִית כָּל-צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם: תַּבְנִית כָּל-רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה תַּבְנִית כָּל-דָּגָה אֲשֶׁר-בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ", אולם אין לנו לתמוה.

הציווי לעשיית הנחש בא ישירות מה', והפה שאסר הוא הפה שהתיר, אם זו מצוות ה' עושים ("סתירות" כאלו קיימות בעוד מקומות, הקרבת הקורבנות בשבת, ציצית המורכבת משעטנז וכו'. אין אלו סתירות כלל אלא שוב עלינו להבין כי כך ציווי ה' כאשר הוא אוסר הדבר אסור וכאשר אותו דבר הוא ציווי, אז הוא מותר וחובה לעשותו). וממשיך הרש"ר בפירושו:
"נישוך הנחשים היתה לו רק מטרה אחת: הוא הראה לעם את הסכנות האורבות לו במדבר על כל צעד ושעל, ורק כח הנס של ה' הרחיק אותן מעליו עד כה, והוא הרחיק אותן עד כדי כך שלא ניחשו ולא שיערו את קיומן. ועתה כל הנשוך יקבע בליבו את דמות הנחש, למען יזכור אותו גם לאחר מכן, כאשר חסד ה' ירחיק את הנחשים..."
משה מכין את הנחש מנחשת. משה נצטווה להכין שרף, וגם חומר הבנייה לא נאמר לו. הפרשנים מעירים שהנחושת נבחרה בגלל השורש הקרוב לנחש, וכפי שראינו בחזקוני גם המילה קלוקל המייצגת אולי את צבע המן קיימת בנחושת.

הנחש נבחר להראות כפי לשון המשנה שלא הנחש ממית ומחייה אלא החטא (ועיינו בברכות לג עמוד א' בסיפור על רבי חנינא בן דוסא: "תנו רבנן: מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות, באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא. אמר להם: הראו לי את חורו! הראוהו את חורו, נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו ומת אותו ערוד. נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש. אמר להם: ראו בני, אין ערוד ממית אלא החטא ממית. באותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא.").

אכן, לאחר מאות שנים, נאלץ חזקיהו המלך לכתת את נחש הנחושת ולהורסו (מלכים ב' י"ח ד): "הוּא הֵסִיר אֶת-הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת-הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת-הָאֲשֵׁרָה וכִתַּת- נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר-עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד-הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא-לוֹ נְחֻשְׁתָּן". כאשר נחש הנחושת אינו ממלא את תפקידו, להזכיר את ה', אלא כבר משמש כאמצעי לעבודה זרה, אין לו מטרת קיום וחזקיהו הורסו וחכמים משבחים את חזקיהו על מעשה זה.

נחש הנחושת נחושתן
נחש הנחושת נחושתן - נחשי נחושת שנתגלו בתלים שונים בארץ, מגידו חצור, הדביר המדייני בתמנע ועוד. מתוך אוסף שלמה ומסיוף המוצג בביתן הנחשות במוזיאון ארץ ישראל תל-אביב.


מאמרים ודברי תורה נוספים לפרשת חוקת

תשובות לחידון מסעי

אם הגעתם לדף זה לפני שניסיתם את דף החידות לפרשת מסעי, גשו בבקשה לדף החידות ונסו לפתור לבד. הנאתכם מפתרון עצמי של החידות רק תגדל.
אם בכל זאת אתם צריכים חילוץ התשובות יופיעו עוד מעט למטה.



מתחילים.

  • רמזים רבים כוונו לתחנות בני ישראל במסעותיהם: דגל סין (מדבר סין), יטבתה (סמל החברה), מקהלות, מתקה (תמונת הסוכרזית), עיים (מלטה קפריסין וסיצילה = איים).
  • רמזים אחרים כוונו למקומות בארץ ישראל: ים כינרת, צינה (ככר דינזגוף, ברחוב דיזנגוף בתל אביב קרויה על שם צינה דיזנגוף, אשתו של מאיר ראש העיר, בתמונה מופיעה הככיר הישנה במיפלס הרחוב כאשר לפי החלטה ארחונה של עירית תל אביב, הכיכר כיום תיהרס ותשוחזר למצבה המקורי), מעלה עקרבים (שלושה רמזים שונים: תמונת העקרב, תמונת המעלה המפותל עצמו ותמונת האנדרטה לזכר נרצחי הפיגוע באוטובוס אגד בשנת 1954, 11 נרצחים הי"ד נפגעו בנסיעה בדרך היחידה לאילת באותו זמן).
  • אחת שתים ושלוש מרמז על גילו של אהרון בשעת פטירתו, 123 ושנה.
  • תמונת הצב מרמזת לפסוק (ל"ד ב) הפותח במילים "צו את בני ישראל"
  • הבונקר התת קרקעי מרמז לערי המקלט
  • תמונת הקרניים ומעליהם סהר דקיק דקיק של ירח חדש מרמזים לשני טעמי המקרא הנדירים (המופיעים יחד), ירח בן יומו וקרני פרה.


תשובות לחידות עזרא מרום

1. א.42 ב.בפסוק: "ואלה מסעיהם למוצאיהם". ואלה= גימטריא 42.
2. א. רעמסס ב. אבל השיטים.
3.רש"י- להודיע חסדיו של מקום. רמב"ם- לפרסם את נסי ה'. ספורנו-לפרסם את זכותם של בני ישראל, שהלכו אחרי ה' במדבר.
4 .א. 123 שנה. ב. ר"ח אב (-"בחודש החמישי באחד לחודש")
5.שיכים- יתדות. צנינים-משוכות קוצים.
6. 48 ערים ניתנו ללויים, 6 מהן היו ערי מקלט.
7. שמע שמת אהרון ונסתלקו ענני הכבוד.
8. א."כולנו בני איש אחד נחנו" (בראשית מ"ב,11)
      ב. "ונחנו מה כי תלינו עלינו" (שמות ט"ז,7)
9. שלושתן היו ערי מקלט.
10. למדים מבנות צלופחד שנישאו כסדר תולדתן (רש"י, ע"פ הגמ' בבא בתרא ק"כ).

חוקת - ארבעים שנה מה נשתנה

פרשת חוקת פותחת בפרשייה ארוכה של פרה אדומה. זמן אמירת הפרשייה הוא כנראה בשנה השנייה ומיד לאחר חנוכת המשכן (ובפרט אחרי מות שני בני אהרון והצורך של האנשים הטמאים לנפש להיטהר) ולכן אפשר לאחר אותה עד לתאריך של פסח שני בשנה השנייה.

ואולם הפרשה נאמרת רק עתה בפרשה חוקת, לאחר פרשת קורח (בה היו מתים רבים מאד) ולאחר פרשת שלח (בה נגזר שכל דור המדבר ימות). יתרה מכך, הפרשה הבאה לאחר פרה אדומה (כ' א) מתחילה כך: "וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם".

אין ציון שנה כלל אולם ממות מרים אנו יודעים שמדובר בשנה הארבעים בחודש ניסן. כלומר פרשת פרה אדומה מחלקת את ספר במדבר בין השנה השנייה, לבין השנה הארבעים כאשר באמצע יש את פרשת קורח שתארוכה לא ברור.

נדמה כי התורה רוצה להגיד לנו שבמשך כל אותם 38 שנים לא אירע למעשה כלום והמצב היה סטטי לחלוטין. הדבר היחיד שהיה הוא המוות של דור המדבר. יתרה מכך אפשר לומר שגם בני ישראל ישבו במקום אחד ושאף אחד מ-42 המסעות לא אירע בשנים אלו.

המדרש אף מקצין יותר ואומר שבמשך כל אותם שנים לא שרתה על משה רוח הקודש. אנו יודעים שדברים נוספים לא קרו, לא בוצעה ברית מילה לתינוקות ולא נחגג חג הפסח (שתי מצוות אלו קוימו מיד עם הכניסה לארץ על ידי יהושע כמנהיג העם).

פרה אדומה - פרנץ מארק - 1913

בהמשך הפרשה האירועים מתרחשים בקצב מסחרר:
  • מות מרים ופרשת מי מריבה (תלונת המים) – ניסן שנת הארבעים.
  • בקשת המעבר ממלך אדום.
  • מות אהרון (א' אב) וחודש אבל (עד א' אלול).
  • מלחמה בכנעני.
  • תלונה על הלחם הקלוקל ונחש הנחושת.
  • תאור של מספר מסעות ושירת הבאר.
  • מלחמות סיחון ועוג (בקיצור נמרץ) והבאת ההיסטוריה של העיר חשבון (חשוב לעתיד).
  • חניה על הירדן מול יריחו - סוף המסע במדבר!
והנה התחלף דור שלם, ושוב יש את התלונות המוכרות, אין מים ואין לחם. האם לא למדו דבר?? מה השתנה בכל זאת במשך ארבעים השנים במדבר? נשווה את מקורות השונים לתלונות
שמות י"ז א-ג:
"וַיִּסְעוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר-סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל-פִּי ה' וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם: וַיָּרֶב הָעָם עִם-משֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ-לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם משֶׁה מַה-תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה-תְּנַסּוּן אֶת-ה':  וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל-משֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת-בָּנַי וְאֶת-מִקְנַי בַּצָּמָא"
במדבר כ' (ב-ה):
"וְלֹא-הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל-משֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן: וַיָּרֶב הָעָם עִם-משֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה': וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת-קְהַל ה' אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ: וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל-הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת:

ואת תלונת המן המופיעה בהמשך הפרשה (כ"א, ד-ה):
"וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם-סוּף לִסְבֹב אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם בַּדָּרֶךְ. וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר  כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל."
אף תלונה זו מזכירה תלונה קודמת הקשורה במאיסת המן, הלא היא תלונת המתאווים בפרשת בהעלותך:
    י"א, ד-ו: "...מי יאכִלנו בשר. זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם… ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו"
או בספר שמות ט"ז:
"מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשֹבע, כי הוצאתם אֹתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב"
במבט ראשון נראה כי אכן העם אותו עם והתלונות אותן תלונות אולם קריאה זהירה מגלה את ההבדל. הדור החדש מתלונן על השהייה במדבר ומתאווה להגיע כבר לארץ ישראל. לאחר השהות הארוכה במדבר, דברים מתחילים לזוז והעם בטוח שאוטוטו נכנסים ופתאום מתה מרים, ואחר כך מת גם אהרון והדברים שוב אינם נראים פשוטים והאם ימשיכו להיתקע במדבר ולא להגיע לארץ המובטחת?

גם תלונת המן היא תלונה מוצדקת, במדבר באמת אין לחם ואין מים, לחם ניסי טעים ככל שיהיה אינו ביטוי לשאיפת האדם להגיע לארץ משלו ולאדמה משלו בה הוא יכול לגדל את הלחם לבד ולהסתמך על עצמו.

בניגוד לתלונות הדור הקודם שרצה לחזור למצרים הדור הנוכחי רוצה להגיע כבר לארץ ישראל. התלונות שונות לחלוטין. משה רבנו, שאינו רגיש דיו להבדלים אלו מדבר אל העם דברים קשים: "שמעו נא המורים", משה אינו מבחין שהעם רק רוצה להגיע לארץ ישראל,ונאלץ להיכנס אל אוהל מועד.

הקב"ה מדבר עם משה דברים רכים, קח את המטה, השקה את העם ואת בעירם, אין כעס בכלל וגם עונשים לעם אין, אולם ה' מבין כי משה רבנו אינו האדם המתאים להכניס את בני ישראל לארץ ישראל. משה עדיין שייך לדור המדבר הישן, ומישהו אחר יכניס את העם לארץ.

לזכותו של משה, אנו רואים שלמרות הטרגדיה האישית שלו, רק טובת העם עומדת בעיניו והוא ממשיך במנהיגותו מייד, ללא הפסקה וללא שום תרעומת כנגד השמים, ומיד נוקט באמצעים להמשך המסע לארץ.

גם תלונת המן היא מוצדקת. אהרון מת, משה נותר לבדו מדור המנהיגים והדרך פתאום מתעקלת ויש עוד מסעות ועושים עיקופים. העם רוצה להגיע לארץ ישראל!
נסכם בטבלה הבאה:


מקור על מה מתלוננים תגובת משה ואהרון תגובת ה' עונש?
שמות   ט"ז אין לחם אין תגובה ממטיר לחם מן השמים אין
שמות   י"ז מים מה אתם רוצים ממני? החרפת התלונה גוררת פניה לה' ציווי לאסוף זקנים וללכת למקום מסוים. נס המים מן הסלע אין
במדבר      י"א בשר ויחר אף משה אסיפת הזקנים ונס השלו אין
במדבר   כ' מים בריחה לאוהל מועד ציווי ניסי תוך רחמים על עם ישראל אין
במדבר   כ"א לחם ומים אין נחש נחושת מת עם רב

והנה בתלונה האחרונה יש עונש ומאחר שהסברנו שהתלונה מוצדקת, למה בא העונש? התשובה ברורה מקריאת הפסוק ומופיעה גם ברש"י: "וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹקים וּבְמֹשֶׁה", הם התלוננו אל שניהם כאילו משה שווה לה', כל עונש נחש הנחושת (שאינו קשור למים כלל אלא לאמונה), בא לעקור טעות זו. גם העם הבין זאת והוא מתחרט במילים הבאות: "וַיָּבֹא הָעָם אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי-דִבַּרְנוּ בַה' וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל-ה'". העם מבין את טעותו ומבקש ממשה שיתפלל אל ה', שרק הוא יכול להושיע.

דמויות מהתנ"ך: גארארד הוט, 1782, האאג

לסיכום, הרבה השתנה בארבעים השנה במדבר. דור המדבר מגלה חששנות הססנות ופסאיביות ורוצה לחזור למצרים ואילו דור הכניסה לארץ, מגלה חוסר סבלנות מהשהייה הארוכה במדבר, אקטיביות ורצון לפעול במהירות כדי להגיע לארץ ישראל.

לדף הראשי של פרשת חוקת