מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם של פרשת השבוע !


להחזיר טהרה ליושנה - שבעה נקיים?

הספר "להחזיר טהרה ליושנה" של דניאל רוזנק חייב את חייו לאינטרנט. בדומה למהפכות חברתיות בעולם, מבקש הספר ליצור מעין מהפכה חברתית הילכתית, הצומחת מלמטה כלפי הממסד ולחולל שינוי משמעותי, שינוי שבעיני הכותב יהיה חיובי ומבורך ברמות רבות אך בעיניים אחרות, שינוי זה הינו הרסני ואסור לחלוטין. הסקירה תסקור את הספר וכל הנאמר בה הינו על דעת מחבר הספר בלבד.

הספר מסביר את מטרתו מיד בפתיחה וניגש ישר לעסוק בלב העניין, חומרת הטהרה בדיני אישות הנוהגת בימינו מרחיבה את איסור התורה משבעה ימים לכמעט כפול מכך. לאחר כל דימום האשה חייבת לשמור "שבעה נקיים" - שבעה ימים בהם אין דימום כלל. החמרה זו מכונה חומרת רבי זירא, שהביא אותה בתלמוד בצורה משונה למדי לא בשמו אלא בשם בנות ישראל שנהגו להחמיר על עצמן. כתוצאה מהחמרה זו נתקלים זוגות השומרים על הלכות אלו בבעיות קשות. הבעיה הקשה מכולם הינה עקרות שזכתה לכינוי "עקרות הלכתית". האשה והגבר פוריים ובריאים, אולם זמן הביוץ של האשה חל בתקופה בו אסור לזוג לקיים יחסי אישות. כתוצאה מכך אין הפריה והמצב יכול להימשך למעשה שנים רבות ולהרוס את יחסי הזוג עד כדי גירושין וגרוע מכך. זוגות שאינם שומרים דינים אלו לא נתקלים כלל בעקרות מהסוג הזה, שיעור העקרות ההלכתית מכלל בעיות העקרות הינו שיעור גבוה של 25%.

למרבה המזל, או הצער, תלוי את מי שואלים, לרפואה המודרנית שני פתרונים לבעיה. מאחר והלכות טהרת המשפחה הן מההלכות החמורות ביותר שיש, זוגות רבים פונים לפתור את בעיית הביוץ המוקדם באמצעים רפואיים הנחלקים לשתי אפשרויות עיקריות. האפשרות הראשונה הינה נטילת הורמונים על ידי האשה מתוך מטרה לדחות את הביוץ והאפשרות השנייה הינה ביצוע הזרעה מלאכותית ביום הביוץ, על כל הכרוך בכך.
ד"ר רוזנק, רופא נשים הנפגש רבות עם זוגות הסובלים מבעיות אלו, שולל את שתי האפשרויות. ככלל, לשיטתו, לרפואה אסור להציע טיפול רפואי לאשה שהיא בריאה לחלוטין. ביוץ מוקדם ומחזור קצר, הם נורמליים לחלוטין, אינם מעידים על שום בעיה רפואית ונתינת תרופות והורמונים בעלי השפעות לוואי מרובות, היכולות גם לגרום למצבי סיכון חיים (רוזנק טיפל במקרה אחד שהגיע לכלל סכנת חיים) אינו אתי מבחינה רפואית. טענות אלו משמיע רוזנק כלפי הרופאים ומערכת הרפואה שעליה לחדול כליל ממתן טיפולים אלו. הטענה השנייה היא כלפי הממסד הרבני, שבמקום לדון בנושא בריש גלי, ולפתור את הבעיה בדרכים הלכתיות, נסמך הוא על האפשרויות הרפואיות ופתר בכך את אחריותו מהנושא. בכך מפנה רוזנק חיצי אשמה לעבר שני ממסדים, הממסד הרפואי והממסד הרבני המשתפים ביניהם פעולה להנצחת המצב. במקום זאת ד"ר רוזנק רוצה שהרפואה לא תתערב במצבים כאלו ובכך תכריח את הממסד הרבני לפתור את הבעיה, ההלכתית במגרש ההלכתי.

נושאים אלו, הקשורים בדיני טהרה, עקרות ונושאים אינטימיים רבים, עולים לעיתים נדירות על סדר היום. מדיום האינטרנט המאפשר לכל אחד לכתוב ולהגיב ולקבל תפוצה רחבה בהינף שיתוף יצר את הקרקע בה הדיון בנושא, עזב את החדרים הסגורים של הרבנים ומתחולל בציבור, ואכן רשימת המקורות של הספר כוללת עשרות הפניות לעמודי אינטרנט בהם התפרסמו מאמרים ותגובות (המצוטטות לרוב בספר) החל משנת 2006. בנוסף התפרסמו מאמרים בביטאונים שונים, בעיתונות היומית (הצופה והארץ) ואפילו בויקיפדיה יש ערך למושג עקרות הלכתית. מכאן שהספר מסכם את גישתו של רוזנק לנושא ומהווה נסיון להמשיך את הדיון שהחל בשנת 2006 אך לא צלח ולא גרם לשינוי לו רוזנק ייחל.

רוזנק עורך דיון מקיף בהלכה עצמה, בהתפתחותה ומגמתו הכללית היא לשוב לדיני התורה המקוריים, הרואים במצב הנידה מצב טבעי, המחייב הרחקה מעטה לימי הוסת ועוד ימים בודדים. חזרה לדין זה תפתור אוטומטית את בעיית העקרות ההלכתית, תאפשר לנשים להימנע מטיפולים הורמונליים שבין היתר גומרים להריונות מרובי עוברים, למי שתוהה מדוע מספר לידות התואמים והשלישיות באוכלוסייה הדתית גדל מאד בשנים האחרונות. נציין שההורמונים לדחיית הביוץ נועדו במקור לפתור בעיה של היעדר ביוץ, ולכן אשה בריאה הלוקחת אותם מעלה מאד את סיכוייה לבייץ מספר ביציות ומכאן ההריונות מרובי התאומים (שאינם זהים. כמות התאומים הזהים, לא משתנה בעקבות טיפולים אלו ומכאן ראייה ברורה, לגידול במספר ההריונות מרובי העוברים).
בנוסף, מוצא רוזנק טעמים אחרים לחזור להלכה המקורית. הקושי לשמור דינים אלו גורם לזוגות רבים להפסיק לשמור את הדינים כלל, ובנוסף, הציבור המסורתי והחילוני, היה יכול להצטרף לשמירה על דינים אלו (ולו רק כחלק ממגמת הניו-אייג' הפושטת בעולם), אולם בודאי שאינו עושה כן כאשר משמעות השמירה היא הרחקה של שבוע נוסף בין איש לאשתו.
בהמשך הספר עובר הדיון לצדדים ההלכתיים - כל הסיבות מדוע לא לשנות (לא משנים מנהג קדום או תקנות, בית דין גדול לעומת בית דין קטן, החשש מפני מדרון חלקלק ואיבוד סמכות החכמים וכו') והמטא-הלכתיים, צדדים הנוגעים לבעיות רבות בהלכה, בדינמיות ובהתחדשות שלה אל מול השמרנות והפחד לשנות ובודאי הפחד להתיר, וזהו דיון מרתק היכול להתבצע גם במנותק משאלת שבעה נקיים, ומסקנתו, למרות שאינו רב, היא שעל הרבנים, ולפחות על אחד מהם, שיהיה הראשון, להורות על חזרה לדיני התורה וביטול חומרת שבעת הנקיים ושמירתה רק למקרים המצוינים בתורה והדורשים הקפדה זו (המתנה במשך שבעה ימים נקיים היא דין תורה בחלק מהמקרים, הרחבת ההמתנה למצבי דימום רגילים וסדירים היא ההחמרה שאינה מהתורה). בפועל מסתבר, שרבנים מסוימים (שבודאי גם את שמותיהם ניתן לברר באתר האינטרנט), בחדרי חדרים, יתירו לזוגות לוותר על חומרה זו, אולם פתרון אישי וסודי אינו פתרון ראוי.

מעבר לפתרון בעיות עקרות ולאפשרות הרחבת ציבור האנשים המקיימים דיני טהרה כהלכתם בעשרות אלפי אנשים, רואה רוזנק בחזרה לדיני התורה גם סימן לגאולה. כבר בגמרא מצוין כי אחת מסיבות ההחמרה היא הזמנים הקשים שעוברים על היהודים, הגלות והריחוק מארץ ישראל, ואובדן ידע. חזרה לדינים אלו תהיה בה כדי להצהיר כי אנו מתנתקים ממצבנו הגלותי וחוזרים למצבנו כעם החי בארצו. גם מבחינה זו יש ערך רב לשנות ותקן.
לדעתי, הבחנה זו הינה נכונה בעוד כמה תחומים. בתחום השמיטה, וקדושת ארץ ישראל, מעדיפים רבים, לקנות תוצרת גויים, מאשר לקיים את הלכות שמיטה לחומרה תוך שימוש באוצר בית דין, פתרון הלכתי ממדרגה הראשונה. לאחר מלחמת ששת הימים, במקום לחזור לדיני טהרת גברים, פירסמו רבנים רבים איסור גורף לעלות להר הבית. בעניין זה רבו הרבנים המתירים, ואכן עליית יהודים להר הבית מתרחשת (עם קשיים רבים מצד גורמי השלטון), תוך חיזוק דיני הטהרה גם לגברים והקפדה על כל החומרות. יוצא מכך ששיבת עם ישראל לארצו הינה הזדמנות לחזור לדינים המקוריים, להתקרב אליהם ובפרט לדיני הטהרה שמאז חורבן בית המקדש הפכו כמעט כולם לבלתי מעשיים.

הספר עצמו קולח, אולם מעט חוזר על עצמו, המחבר מפרט את טענותיו העיקריות כבר בעמודים הראשונים ואחר כך חוזר עליהן פעמים רבות, מביא עוד דוגמאות ומרחיב ומפרט קצת, אבל נדמה שאפשר היה לקצר אותן עוד יותר. טוב היה עושה המחבר, או הוצאת ידיעות אחרונות אם היו מוסיפים עמוד אינטרנט אחד הכולל הפניות לכל המאמרים המוזכרים, הפניות שיכולות לחסוך לקורא זמן רב תשומת לבי הופנתה לכך שאכן הוקם אתר כזה ואפשר לגשת אליו כאן) . כמו כן היה אפשר לצרף לספר לפחות מאמר תגובה מפי אחד הרבנים המתנגדים לחלוטין לשינוי בנושא (הנה אחד לדוגמה) למרות שבמקורות ניתן למוצאם. יריעת הספר קצרה מדי לניתוח הלכתי מלא, רוזנק אינו רב ואינו מתיימר לפסוק הלכה, והבעיה הגדולה ביותר היא שאנו לא מוצאים הרבה רופאים אחרים שמצטרפים לדעתו (רוזנק טוען למעין קשר של שתיקה בנושא, שכן הטיפול בעקרות הוא הכנסה מניבה ביותר לרופאים). החוסר באמירה רפואית ברורה בנושא, והעובדה שמאות רופאים מטפלים בטיפולי דחיית ביוץ, מהווה את העקב אכילס של הטענות למרות שההגיון שלהן ברור ומובן וקשה להתנגד לו.
לספר זה לא יימצאו הסכמות הלכתיות (מלבד רבע הסכמה המופיעה בסוף הספר), ההיפך הוא הנכון, ורוזנק עוד צפוי לקבל על עצמו לבה, גופרית (ובודאי כבר קיבל לא מעט) ופשקוולים, אולם ההרגשה שהוא מנסה להעביר היא שממילא הנושא הזה טעון ונפיץ והגיעו מים עד נפש (ובמיוחד נפש העקרות ההלכתיות אותן הוא פוגש מדי יום), והנושא חייב לעלות לסדר היום הרפואי והרבני ולהיפתר.לאחר קריאה בספר, ולמרות שרוזנק מפנה אותו לממסד הרבני ולממסד הרופאי, ברור שלרוזנק יש מטרה נוספת, והיא הבאת הנתונים בפני הציבור. אמנם רוב המידע כבר פורסם באתרים שונים, אבל ריכוזו וביאורו והנגשתו לציבור רחב, תאפשר לאותו ציבור לדעת שיש דרך אחרת ובכך גם הציבור יוכל ללחוץ על רבניו (שכבר נאמר שבפסיקות אישיות נוטים להקל הרבה יותר ממה שהציבור מאמין) או לקבל החלטה לעצמו.

לספר"מרחק, נגיעה" - העוסק בנושאי האינטימיות ביהדות מזווית נשית 

להחזיר טהרה ליושנה
להחזיר טהרה ליושנה
להחזיר טהרה ליושנה
דניאל רוזנק
חומרת שבעת נקיים והשלכותיה
היבטים רפואיים, הלכתיים, ערכיים ולאומיים
הוצאת ידיעות אחרונות
תשע"ב 2011
328 עמודים

2 תגובות:

  1. אני חושבת ששמעתי על ספר זה באחד המשדרים של לונדון את קירשנבאום ונדהמתי לגלות כיצד בשם החמרת הטהרה אנשים הורסים את המשפחה שבנו ומגיעים לכדי גירושין ו"עקרות הלכתית" כפי שהטיב לכנות הסופר.

    אני מקווה שדבריו יפלו על אוזניים קשובות.

    השבמחק
  2. דניאל רוזנק העלה אתר חדש http://tehora.co.il עם תקציר הרעיונות שבספרו, וקישורים להמון מאמרים בנושא

    השבמחק